Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman רמ״ה

יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִי אֵיךְ יִתְנַהֲגוּ בְּשֻׁתָּפוּת וּבוֹ י"ט סְעִיפִים:

יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִי שֶׁקִּבְּלוּ שָׂדֶה בְּשֻׁתָּפוּת שֶׁיִּהְיֶה מֻטָּל עַל שְׁנֵיהֶם לַעֲמוֹל לַחֲרוֹשׁ וְלִזְרוֹעַ וּשְׁאָר כָּל עֲבוֹדוֹת הַשָּׂדֶה וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַקָּצִיר יִטְּלוּ חֵלֶק בַּפֵּרוֹת בְּעַד עֲבוֹדָתָם — לֹא יֹאמַר הַיִּשְׂרָאֵל לְהַנָּכְרִי "עֲבוֹד אַתָּה בְּשַׁבָּת וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַקָּצִיר תִּטּוֹל חֶלְקְךָ בַּפֵּרוֹת כְּנֶגֶד עֲבוֹדָתְךָ גַּם בְּשַׁבָּתוֹת, וַאֲנִי אֶעֱבוֹד כְּנֶגֶד זֶה יוֹם אֶחָד בְּחֹל וְאֶטּוֹל חֶלְקִי בַּפֵּרוֹת כְּנֶגֶד עֲבוֹדָתִי בְּחֹל". אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּשַׁבָּת לְטוֹבַת עַצְמוֹ, וּמֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי "עֲשֵׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְצָרְכְּךָ" כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה מֻטֶּלֶת בְּכָל יוֹם וְיוֹם עַל שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה חֲצִי יוֹם עַל זֶה וַחֲצִי יוֹם עַל זֶה, אִם כֵּן כְּשֶׁהַיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לְהַנָּכְרִי שֶׁיַּעֲבוֹד בְּשַׁבָּת כָּל הַיּוֹם וְהוּא יַעֲבוֹד כְּנֶגֶד זֶה יוֹם אֶחָד שָׁלֵם בְּחֹל — הֲרֵי זֶה כְּמַעֲמִיד פּוֹעֵל בִּמְקוֹמוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בְּשַׁבָּת:

How a Jew and a non-Jew shall conduct themselves in shutfus — 19 seifim:

A Jew and a non-Jew who took a field in shutfus (partnership) — the obligation resting on both of them to labor together (to plow, to sow and all other field-work), and when the harvest comes each takes his share of the produce in exchange for his work — the Jew shall not say to the non-Jew: "you work on Shabbos, and when the harvest comes you will take your share of the produce corresponding to your work on the Shabbasos too, and I will work in return one weekday and take my share of the produce corresponding to my work on a weekday." Even though the non-Jew intends, in his Shabbos work, his own benefit, and one may say to a non-Jew "do mélakhah on Shabbos for yourself" as will be explained in siman ש״ז — nevertheless, since the field-work weighs daily upon both of them equally (half a day on one, half a day on the other), then when the Jew says to the non-Jew "you work the entire Shabbos and I will work in return one full weekday," it is as if he is setting up a worker in his place to perform his mélakhah on Shabbos.

וַאֲפִלּוּ אִם לֹא אָמַר לְהַנָּכְרִי כְּלוּם, אֶלָּא הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הָיָה עוֹבֵד כָּל יְמֵי הַשַּׁבָּתוֹת וְהַיִּשְׂרָאֵל הָיָה עוֹבֵד כְּנֶגְדָּן בְּחֹל (בִּסְתָם, שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן לִפְרוֹעַ לְהַנָּכְרִי שֶׁהִתְעַסֵּק בִּשְׁבִילוֹ בְּשַׁבָּת) — אָסוּר לְהַיִּשְׂרָאֵל שֶׁיָּבֹא לְחֶשְׁבּוֹן עִם הַנָּכְרִי בִּשְׁעַת חֲלֻקַּת הַפֵּרוֹת וְלוֹמַר נַחֲלוֹק בְּשָׁוֶה, שֶׁכָּל יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁעָבַדְתָּ עָבַדְתִּי כְּנֶגְדּוֹ בְּחֹל, לְפִי שֶׁבְּזֶה הוּא מְגַלֶּה דַעְתּוֹ שֶׁזֶּה שֶׁעָבַד יוֹם שָׁלֵם בְּחֹל עָבַד חֶצְיוֹ בִּשְׁבִיל הַנָּכְרִי כְּדֵי לִפְרוֹעַ לְהַנָּכְרִי שֶׁעָבַד בִּשְׁבִילוֹ חֲצִי יוֹם הַשַּׁבָּת, וְנִמְצָא עֲבוֹדַת חֲצִי יוֹם הַשַּׁבָּת נֶחֱשֶׁבֶת עַל שְׁמוֹ, וַהֲרֵי זֶה נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה, שֶׁהֲרֵי מַזְכִּיר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּפֵרוּשׁ, אֶלָּא יַנִּיחַ לְהַנָּכְרִי שֶׁמָּא יִרְצֶה יִטּוֹל לְעַצְמוֹ תְּחִלָּה כְּנֶגֶד כָּל הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁעָבַד הוּא לְבַדּוֹ וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה.

וְאִם נִתְרַצָּה הַנָּכְרִי מֵאֵלָיו לַחֲלוֹק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה בְּלֹא שֶׁיַּחְשׁוֹב עִמּוֹ הַיִּשְׂרָאֵל יוֹם הַחֹל כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ נָטַל הַנָּכְרִי חֶלְקוֹ גַּם בְּעַד הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁעָבַד וְהִנִּיחַ לְהַיִּשְׂרָאֵל חֶלְקוֹ גַּם בְּעַד יְמוֹת הַחֹל שֶׁעָבַד לְבַדּוֹ, אֶלָּא שֶׁעָשָׂה כֵּן מֵאֵלָיו בְּלֹא שֶׁיַּחְשׁוֹב עִמּוֹ הַיִּשְׂרָאֵל — יֵשׁ מַתִּירִין, דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא גִלָּה הַיִּשְׂרָאֵל עַצְמוֹ דַּעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בַּעֲבוֹדַת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּתוֹת — אֵין כַּאן שְׂכַר שַׁבָּת כְּלָל.

וְיֵשׁ אוֹסְרִין בִּשְׁנֵיהֶם, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵן עִקָּר. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְקוֹם הֶפְסֵד גָּדוֹל יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵי הַמַּתִּירִין:

And even if the Jew said nothing to the non-Jew, but the non-Jew on his own initiative used to work all the days of Shabbos and the Jew used to work in return on weekdays (without specification — without explaining that he was doing so to repay the non-Jew who had occupied himself for him on Shabbos) — it is forbidden for the Jew to enter into account with the non-Jew at the time of dividing the produce and say "let us divide equally, since every Shabbos day that you worked I worked in return on a weekday." For thereby he reveals his mind that the full weekday he worked, he worked half of it for the non-Jew so as to repay the non-Jew who had worked for him for half the Shabbos day — and the work of half a Shabbos day is reckoned in his name, and he ends up taking sechar Shabbos without havla'ah, since he explicitly mentions the day of Shabbos. Rather, he should let the non-Jew take for himself, if he wishes, first the equivalent of all the Shabbasos he worked alone, and the rest he will divide with him equally.

And if the non-Jew was willing of his own accord to divide with him equally without the Jew reckoning the weekday against the Shabbos day, or even if the non-Jew took his share also for the Shabbasos he worked and left the Jew his share also for the weekdays he worked alone, but did so on his own initiative without the Jew reckoning with him — some permit, since the Jew did not himself explicitly reveal that he had any share in the non-Jew's Shabbos work — there is no sechar Shabbos here at all.

And some forbid in both cases, for the reason to be explained — and this is the main view. Nevertheless, in a place of great loss one may rely on the permissive view.

וְאִם מִתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ הַשָּׂדֶה הִתְנָה הַיִּשְׂרָאֵל עִם הַנָּכְרִי שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת לֹא יִהְיֶה מֻטָּל כְּלָל עַל הַיִּשְׂרָאֵל לַעֲבוֹד בַּשָּׂדֶה רַק עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, וּבְיוֹם אֶחָד בְּחֹל יִהְיֶה מֻטָּל עַל הַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁקִּבֵּל עָלָיו עֲבוֹדַת הַשָּׂדֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה מֻטָּל עָלָיו כְּלָל בְּשַׁבָּת — נִמְצָא שֶׁבְּשַׁבָּת אֵין לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בַּשָּׂדֶה כְּלָל, אֶלָּא כֻּלָּהּ מֻטֶּלֶת עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ בְּשַׁבָּת, וְאֵין הַנָּכְרִי עוֹשֶׂה כְּלָל בְּעַד הַיִּשְׂרָאֵל, וְכֻלָּהּ מֻטֶּלֶת עַל הַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ בְּיוֹם אֶחָד בְּחֹל.

וּלְפִיכָךְ, מֻתָּר לוֹ אַחַר כָּךְ לָבֹא עִמּוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן לַחְשׁוֹב יְמֵי הַחֹל שֶׁעָבַד הוּא לְבַדּוֹ כְּנֶגֶד שַׁבָּתוֹת שֶׁעָבַד הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ וְלַחֲלוֹק הַפֵּרוֹת בְּשָׁוֶה, וְאֵין זֶה נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת אֶלָּא שְׂכַר יְמֵי הַחֹל:

And if at the very start, when they took the field, the Jew stipulated a tena'i (condition) with the non-Jew that on the day of Shabbos no labor in the field would be incumbent upon the Jew at all, only upon the non-Jew alone, and on one weekday it would be incumbent on the Jew alone — this is permitted. For since he stipulated with him at the time he accepted the field's work that he would have no obligation on Shabbos — it turns out that on Shabbos the Jew has no share at all in the field, all of it resting upon the non-Jew alone, and the non-Jew is not working for the Jew at all; and all of it rests on the Jew alone on one weekday.

Therefore, he may afterwards enter into account with him to reckon the weekdays he alone worked against the Shabbasos the non-Jew alone worked and divide the produce equally — this is not taking sechar Shabbos but the wage for weekdays.

יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִי שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בִּמְלָאכָה אוֹ בִּסְחוֹרָה בַּחֲנוּת, אִם הִתְנוּ מִתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ שֶׁיְּהֵא שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת לְנָכְרִי בִּלְבַדּוֹ הֵן רַב הֵן מְעַט, וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד אַחַר הַשַּׁבָּת כְּנֶגְדּוֹ לְיִשְׂרָאֵל בִּלְבַדּוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. וַאֲפִלּוּ אִם אַחַר כָּךְ נִתְרַצָּה הַנָּכְרִי לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁמַּתָּנָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן לוֹ.

אֲבָל אִם בָּאוּ לְחֶשְׁבּוֹן אַחַר כָּךְ, שֶׁאָמַר הַנָּכְרִי לְיִשְׂרָאֵל "אַתָּה נָטַלְתָּ בִּלְבַדְּךָ בְּחֹל מָנֶה וַאֲנִי נָטַלְתִּי בְּשַׁבָּת צ' זוּז, מַלֵּא לִי עַד שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ חֲלָקִים שָׁוִים", וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמַר כֵּן הַיִּשְׂרָאֵל לְהַנָּכְרִי, שֶׁנִּמְצָא הַתְּנַאי שֶׁהִתְנוּ בַּתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא שְׂכַר הַשַּׁבָּת לְהַנָּכְרִי בִּלְבַדּוֹ הֵן רַב הֵן מְעַט לֹא הָיָה אֶלָּא הַעֲרָמָה בְּעָלְמָא, אֶלָּא הַנָּכְרִי הִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת גַּם בְּעַד הַיִּשְׂרָאֵל, וּבִשְׁבִיל זֶה הִתְעַסֵּק הַיִּשְׂרָאֵל בְּחֹל גַּם בְּעַד הַנָּכְרִי, לְכָךְ הֵם חוֹלְקִים אַחַר כָּךְ בְּשָׁוֶה, וְנִמְצָא שֶׁגַּם הַיִּשְׂרָאֵל נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת, וְנוֹטְלוֹ שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה, שֶׁהֲרֵי מַזְכִּיר לוֹ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּפֵרוּשׁ, לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּטּוֹל לְעַצְמוֹ אִם יִרְצֶה שְׂכַר כָּל הַשַּׁבָּתוֹת, וְאַחַר כָּךְ יַחֲלוֹק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה:

A Jew and a non-Jew who were partners (shutafim) in a mélakhah or in shop-merchandise: if they stipulated from the start, at the time of their forming the partnership, that the profit of the Shabbos day would belong to the non-Jew alone (whether much or little) and the profit of one day after Shabbos in return to the Jew alone — this is permitted, for the reason explained. And even if the non-Jew later consented to share with him all the profit equally — it does not matter, since this is a gift he gives him.

But if they came to a reckoning afterwards — the non-Jew saying to the Jew "you took alone in the week 100, and I took on Shabbos 90 — top me up so that our shares are equal" — and all the more so if the Jew said so to the non-Jew, it is found that the initial condition stipulating that the Shabbos profit would belong to the non-Jew alone (be it much or little) was a mere ha'aramah (legal artifice); rather, the non-Jew engaged on Shabbos also on behalf of the Jew, and in return the Jew engaged on weekdays also on behalf of the non-Jew — and so they afterwards split equally, and it turns out the Jew too takes sechar Shabbos, and takes it without havla'ah (since he explicitly mentions Shabbos). Therefore he must let the non-Jew take for himself, if he wishes, the sechar of all the Shabbasos and afterwards divide with him equally.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָיָה שְׂכַר הַשַּׁבָּת יָדוּעַ, אֲבָל אִם אֵינוֹ יָדוּעַ — יָכוֹל לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה, כֵּיוָן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיְּהֵא שְׂכַר יוֹם אֶחָד לוֹ לְבַדּוֹ כְּנֶגֶד שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁיִּטּוֹל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, וּמִן הַסְּתָם שְׂכַר יוֹם אֶחָד שָׁוֶה לַחֲבֵרוֹ, לְפִיכָךְ חוֹלְקִין כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה:

In what case [is this said]? When the Shabbos profit is known (quantified); but if it is not known, he may divide all the profit equally, since he stipulated that the profit of one day would belong to him alone in return for the Shabbos profit the non-Jew would take alone — and presumptively the profit of one day equals that of another. Therefore they divide all the profit equally.

וְאִם לֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ, וְגַם אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ לֹא אָמַר הַיִּשְׂרָאֵל לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת וְהוּא יִתְעַסֵּק כְּנֶגֶד זֶה יוֹם אֶחָד בְּחֹל, אֶלָּא הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת, וְהַיִּשְׂרָאֵל בִּלְבַדּוֹ הִתְעַסֵּק יוֹם אֶחָד בְּחֹל (סְתָם, שֶׁלֹּא פֵרֵשׁ שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּלְבַדּוֹ בַּעֲבוּר שֶׁהַנָּכְרִי הִתְעַסֵּק בִּלְבַדּוֹ בְּשַׁבָּת), אִם אַחַר כָּךְ נִתְרַצָּה הַנָּכְרִי לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה מֵאֵלָיו בְּלֹא שֶׁיַּחֲשׁוֹב עִמּוֹ הַיִּשְׂרָאֵל, וְגַם הַנָּכְרִי לֹא הִזְכִּיר לוֹ הַשַּׁבָּתוֹת כְּלָל אֶלָּא חָלַק עִמּוֹ סְתָם — יֵשׁ מַתִּירִין, שֶׁהֲרֵי אֵין כַּאן אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁנּוֹטְלוֹ בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים.

וְיֵשׁ אוֹסְרִים, אֶלָּא יַנִּיחַ לְהַנָּכְרִי שְׂכַר כָּל הַשַּׁבָּתוֹת, וְאִם אֵין שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת יָדוּעַ — יַנִּיחַ לוֹ שְׁבִיעִית הַשָּׂכָר וְהַשְּׁאָר יַחֲלוֹק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה, שֶׁאִם יַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה וְיֵהָנֶה הַיִּשְׂרָאֵל מִשְּׂכַר שַׁבָּת — נִמְצָא שֶׁלְּמַפְרֵעַ הָיָה לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בַּעֲבוֹדַת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּתוֹת, וְהָיָה הַנָּכְרִי עוֹבֵד בִּשְׁבִילוֹ כְּאִלּוּ הָיָה שְׁלוּחוֹ. וְכֵן עִקָּר. אִם לֹא בְּהֶפְסֵד גָּדוֹל, שֶׁאָז יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

And if they did not stipulate from the start when they formed the partnership, nor after forming it did the Jew tell the non-Jew to engage on Shabbos while he would engage in return one weekday — but rather the non-Jew engaged on Shabbos on his own initiative, and the Jew engaged alone one weekday (without specification — without explaining that he engaged alone because the non-Jew had engaged alone on Shabbos): if the non-Jew later consents to divide with him all the profit equally on his own accord without the Jew reckoning with him, and the non-Jew also did not mention the Shabbasos to him at all but divided with him in plain terms — some permit. For there is no issur of sechar Shabbos, since he takes it through havla'ah with the other days.

And some forbid: rather he must let the non-Jew take the sechar of all the Shabbasos, and if the Shabbos sechar is not known, he must let him keep one-seventh of the profit and divide the rest equally. For if he divides all the profit equally and the Jew benefits from sechar Shabbos, it turns out retroactively that the Jew had a share in the non-Jew's Shabbos work, and the non-Jew was working for him as his shaliach. This is the main view. Unless there is great loss, in which case one may rely on the first opinion, as explained.

אֲבָל אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בְּדָבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ שׁוּם מְלָאכָה, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שֻׁתָּפִין בְּתַנּוּר שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּסִּיק הַתַּנּוּר וְאוֹפֶה בּוֹ נוֹתֵן לָהֶם שָׂכָר, וְאֵין מֻטָּל עֲלֵיהֶם כְּלָל עֵסֶק הֶסֵּק הַתַּנּוּר רַק עֵסֶק קַבָּלַת הַשָּׂכָר מֻטָּל עַל שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ שֶׁיְּהֵא עֵסֶק קַבָּלַת הַשָּׂכָר מֻטָּל עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ שֶׁיְּקַבֵּל לְעַצְמוֹ שְׂכַר הַשַּׁבָּת הֵן רַב הֵן מְעַט וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד לְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, אִם אַחַר כָּךְ לֹא אָמַר לְהַנָּכְרִי שֶׁיִּתְעַסֵּק לְבַדּוֹ לְקַבֵּל שְׂכַר הַשַּׁבָּת וְשֶׁיִּתְעַסֵּק הוּא לְבַדּוֹ לְקַבֵּל שְׂכַר יוֹם אַחֵר, אֶלָּא הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הִתְעַסֵּק לְבַדּוֹ לְקַבֵּל שְׂכַר הַשַּׁבָּת וְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ הִתְעַסֵּק בְּיוֹם אַחֵר, וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁעַת חֲלֻקָּה נִתְרַצָּה הַנָּכְרִי מֵאֵלָיו לַחֲלוֹק כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁכַּאן אֵין לוֹמַר מִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָא שֶׁלְּמַפְרֵעַ הָיָה לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בַּעֲבוֹדַת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּתוֹת וְהָיָה הַנָּכְרִי עוֹבֵד בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁהֲרֵי כַּאן לֹא עָבַד הַנָּכְרִי כְּלוּם, רַק שֶׁקִּבֵּל שְׂכַר הַשַּׁבָּת, וְשָׂכָר זֶה נוֹטְלוֹ מִמֶּנּוּ הַיִּשְׂרָאֵל בְּהַבְלָעָה שֶׁבִּשְׁאָר הַיָּמִים:

But if they were partners in something in which no mélakhah needs to be performed — for example, partners in an oven where whoever heats the oven and bakes in it gives them rent, and there is no work of heating the oven incumbent upon them but only the work of collecting rent (incumbent on both equally) — even though they did not stipulate from the start when they formed the partnership that the work of collecting the rent would be incumbent on the non-Jew alone (he taking for himself the Shabbos rent, be it much or little, and the rent of one day going to the Jew alone), if afterwards [the Jew] did not tell the non-Jew to engage alone in collecting the Shabbos rent and [the Jew himself] would engage alone to collect another day's rent, but the non-Jew on his own initiative engaged alone to collect the Shabbos rent and the Jew alone engaged on another day, and afterwards at the time of division the non-Jew was willing of his own accord to share the entire profit equally — this is permitted according to all views. For here one cannot say that retroactively the Jew had a share in the non-Jew's Shabbos work and the non-Jew was working for him, since here the non-Jew did not work at all but only received Shabbos rent; and the Jew takes this rent from him by havla'ah with the other days.

וַאֲפִלּוּ אִם הֵם שֻׁתָּפִין בְּדָבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה, אִם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה בְּחֹל כְּנֶגֶד מַה שֶּׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא כָּל יְמוֹת הַחֹל הֵם מִתְעַסְּקִים בְּשָׁוֶה שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד, אוֹ זֶה חֲצִי יוֹם וְזֶה חֲצִי יוֹם, אוֹ זֶה יוֹם וְזֶה יוֹם, לְבַד מִיּוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהַנָּכְרִי מִתְעַסֵּק בּוֹ לְבַדּוֹ — אֲזַי מֻתָּר לְהַיִּשְׂרָאֵל לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה לְדִבְרֵי הַכֹּל, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל פּוֹרֵעַ לְהַנָּכְרִי כְּלוּם בְּעַד עֲבוֹדָתוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ עוֹבֵד כְּנֶגֶד זֶה בְּחֹל כְּלוּם, אִם כֵּן מַה שֶׁעוֹבֵד הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת לְבַדּוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַת עַצְמוֹ בִּלְבָד כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר, וְאֵינוֹ כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילוֹ כְּלָל. וְאַף שֶׁאַחַר כָּךְ מַגִּיעַ לְהַיִּשְׂרָאֵל הֲנָאָה מִזֶּה שֶׁחוֹלֵק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי לֹא נִתְכַּוֵּן לַהֲנָאַת הַיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא לְטוֹבַת עַצְמוֹ.

וּמִכָּל מָקוֹם, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לַחֲלוֹק שְׂכַר הַשַּׁבָּת אֶלָּא בְּהַבְלָעָה עִם שְׁאָר הַיָּמִים, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעִקַּר הַדִּין אֵין כַּאן אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אֵין לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק כְּלָל בִּמְלֶאכֶת הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת וּמַה שֶּׁחוֹלֵק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה מַתָּנָה הוּא שֶׁנּוֹתֵן לוֹ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לֶאֱסוֹר, לְפִי שֶׁנִּרְאֶה הַדָּבָר כְּאִלּוּ הוּא נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאוֹתוֹ דָבָר שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בּוֹ הַמְּלָאכָה בְּשַׁבָּת:

And even if they are partners in something which requires mélakhah: if the Jew does not work on weekdays in return for what the non-Jew does on Shabbos, but all the weekdays they engage equally, the two together — whether half a day each, or a day each — except for Shabbos when the non-Jew engages alone, then it is permitted for the Jew to divide all the profit with him equally according to all opinions. For since the Jew pays the non-Jew nothing in return for his work on Shabbos alone (he does not work in return on a weekday), then what the non-Jew works alone on Shabbos he intends solely for his own benefit so as to earn, and he is not the Jew's shaliach, for he works on his behalf at all. And although the Jew receives benefit afterwards from sharing equally — it does not matter, since the non-Jew did not aim at the Jew's benefit but at his own.

Nevertheless, he should take care not to share the Shabbos profit except by havla'ah with the other days. Although mei-ikkar ha-din there is no issur of sechar Shabbos here, since the Jew has no share at all in the non-Jew's Shabbos mélakhah and what he shares equally with him is a gift the non-Jew gives him — nevertheless one should forbid because it appears as if he is taking sechar Shabbos, since he has a share in the very item in which the non-Jew performs the mélakhah on Shabbos.

וְכֵן יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּנּוּר שֶׁכֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ וְנוֹתְנוֹ לְנָכְרִי שֶׁיַּסִּיקֶנּוּ וְיֹאפֶה לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה לֶאֱפוֹת, וְיַחֲלוֹק עִמּוֹ הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם — יָכוֹל לַחֲלוֹק עִמּוֹ אַף שְׂכַר הַשַּׁבָּתוֹת בְּהַבְלָעָה, לְפִי שֶׁהַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּשַׁבָּת לְטוֹבַת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּלָאכָה מֻטֶּלֶת כְּלָל עַל הַיִּשְׂרָאֵל רַק עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, וְגַם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל מְצַוֶּה לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא מֵעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה לַהֲנָאַת עַצְמוֹ וְהַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה מֵאֵלָיו.

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יַנִּיחֶנּוּ לְכַתְּחִלָּה לְהִתְעַסֵּק בְּתַנּוּרוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמֻּתָּרִים שָׁם לְהַשְׂכִּיר תַּנּוּר לְנָכְרִים וְהַנָּכְרִים מִתְעַסְּקִים בַּתַּנּוּר אַף בְּשַׁבָּתוֹת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שָׁם לְמַרְאִית הָעַיִן, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ג. אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים אָסוּר לְכַתְּחִלָּה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם לְעִנְיַן שְׂכִירוּת:

And so too a Jew who has an oven entirely his own and gives it to a non-Jew to heat it and to bake for anyone who wishes to bake, sharing with him the profit equally day by day — he may share with him even the Shabbos profits by havla'ah, since the non-Jew intends, in his Shabbos work, his own benefit, and is not the Jew's shaliach. For the mélakhah does not weigh on the Jew at all, only on the non-Jew alone, and the Jew does not command him to do it on Shabbos; rather the non-Jew does it on his own initiative for his own benefit, and the Jew benefits indirectly.

Nevertheless, he should not allow him lechatchilah to engage in his oven on Shabbos except in places where it is permitted to lease an oven to non-Jews and the non-Jews engage in it even on Shabbasos, and there is no concern of mar'is ayin there (for the reason explained in siman רמ״ג). But in other places it is forbidden lechatchilah because of mar'is ayin, as explained there regarding leasing.

וְכֵן הַדִּין בְּמֶרְחָץ וְרֵחַיִם וַחֲנוּת.

אִם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל חוֹלֵק עִם הַנָּכְרִי שְׂכַר כָּל הַיָּמִים בְּשָׁוֶה, אֶלָּא כָּל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם אֶחָד לְהַיִּשְׂרָאֵל הֵן רַב הֵן מְעַט, וְכָל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם ב' לְהַנָּכְרִי הֵן רַב הֵן מְעַט — אָסוּר לוֹ לִטּוֹל שְׂכַר יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנָּטַל הַנָּכְרִי לְעַצְמוֹ, שֶׁאִם יִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר שֶׁל יוֹם אֶחָד בְּחֹל כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת — נִמְצָא שֶׁטָּרַח הַנָּכְרִי לְהִתְעַסֵּק בַּתַּנּוּר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁל חֹל בְּעַד שְׂכַר יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁנָּטַל כֻּלּוֹ לְעַצְמוֹ, וַהֲרֵי נֶהֱנֶה הַיִּשְׂרָאֵל מִטֹּרַח זֶה שֶׁהוּא שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה:

And the same law applies to the bathhouse, the mill and the shop.

If the Jew does not share with the non-Jew the profit of all the days equally, but the entire profit of one day goes to the Jew (be it much or little) and the entire profit of the second day to the non-Jew (be it much or little) — he is forbidden to take the profit of one day in return for the profit of the Shabbos day that the non-Jew took for himself. For if he took the entire profit of one weekday in return for the Shabbos day, it would turn out that the non-Jew worked at the oven on that weekday in return for the Shabbos profit he took entirely for himself, and the Jew would benefit from this labor — which is sechar Shabbos without havla'ah.

וַאֲפִלּוּ הִתְנָה עִמּוֹ כֵּן מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁנִּשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ בִּשְׂכַר הַתַּנּוּר — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁאֵין הַתְּנַאי מוֹעִיל אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ לְהַנָּכְרִי חֵלֶק בְּגוּף הַדָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ הַמְּלָאכָה, שֶׁאָז כְּשֶׁמַּתְנֶה עִמּוֹ מִתְּחִלָּה שֶׁיְּהֵא שְׂכַר הַשַּׁבָּת לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ וּשְׂכַר יוֹם אֶחָד לְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ — הֲרֵי זֶה כְּמַקְנֶה לוֹ חֶלְקוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּגוּף אוֹתוֹ דָבָר, שֶׁיְּהֵא כָּל גּוּף אוֹתוֹ דָבָר קָנוּי לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ כָּל יְמֵי הַשַּׁבָּתוֹת וּבְיוֹם אֶחָד כְּנֶגְדָּן לְהַיִּשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, אֲבָל כַּאן שֶׁכָּל גּוּף הַתַּנּוּר הוּא שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, אַף שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיְּהֵא הַתַּנּוּר בְּשַׁבָּת לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִקְנָהוּ לוֹ קִנְיָן גָּמוּר לַחֲלוּטִין לְכָל הַשַּׁבָּתוֹת אַף אִם לֹא יִתְעַסֵּק בַּתַּנּוּר כְּנֶגְדָּן בְּחֹל בִּשְׁבִיל שְׂכַר הַיִּשְׂרָאֵל, אֶלָּא הִקְנָהוּ עַל תְּנַאי עַל מְנָת שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּחֹל כְּנֶגֶד הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי זֶה כְּמַשְׂכִּירוֹ לוֹ לְשַׁבָּתוֹת בְּעַד שֶׁיַּעֲסוֹק בִּשְׁבִילוֹ בְּחֹל, וַהֲרֵי הוּא נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה:

And even if he stipulated thus with him from the start before being associated with him in the oven rent — this condition is of no avail. For the condition is only effective when the non-Jew has a part in the very body of the object in which the mélakhah is performed; then, when he stipulates with him from the start that the Shabbos profit goes to the non-Jew alone and one day's profit to the Jew alone — it is as if he is transferring to him the share he has in the body of that object, so that the entire body of that object belongs to the non-Jew alone every Shabbos and to the Jew alone on one corresponding weekday. But here, where the entire body of the oven belongs to the Jew, even though he stipulated that the oven on Shabbos belongs to the non-Jew alone, he did not transfer it to him by full and definitive kinyan for all Shabbasos even if he does not engage in the oven on the corresponding weekday for the Jew's profit — rather, he transferred it conditionally, on condition that the non-Jew engage on a weekday corresponding to Shabbos. This is as if he were leasing it to him for Shabbasos in exchange for engaging on weekdays for the Jew — and he is taking sechar Shabbos without havla'ah.

אֲבָל מֻתָּר לוֹ לְהַתְנוֹת עִם הַנָּכְרִי (מִתְּחִלָּה) שֶׁיִּטּוֹל לְעַצְמוֹ שְׂכַר ב' אוֹ ג' יָמִים וּכְנֶגֶד זֶה יִתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל שְׂכַר ב' אוֹ ג' יָמִים אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַשַּׁבָּת הוּא בְּאוֹתָן הַיָּמִים שֶׁנּוֹטֵל הַנָּכְרִי וּכְנֶגְדּוֹ נוֹטֵל הַיִּשְׂרָאֵל — אֵין בְּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁנּוֹטְלוֹ בְּהַבְלָעָה עִם יוֹם אַחֵר.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין תְּנַאי זֶה מוֹעִיל אֶלָּא כְּשֶׁהִקְנָה לוֹ חֵלֶק בְּגוּף הַתַּנּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁהַשַּׁבָּת בְּתוֹכָם גּוּף הַתַּנּוּר הוּא קָנוּי לְהַנָּכְרִי, שֶׁנִּמְצָא הוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה בַּתַּנּוּר שֶׁלּוֹ, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כִּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם לֹא הִקְנָה לוֹ חֵלֶק בְּגוּף הַתַּנּוּר — אָסוּר לוֹמַר לוֹ שֶׁיִּטּוֹל לוֹ שְׂכַר יָמִים אֵלּוּ שֶׁהַשַּׁבָּת בְּתוֹכָם בְּעַד שֶׁיַּסִּיק לוֹ בְּחֹל, דְּכֵיוָן שֶׁמַּסִּיק בְּשַׁבָּת בְּתַנּוּרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ רֶוַח לְיִשְׂרָאֵל בְּהֶסֵּק הַשַּׁבָּת, שֶׁאִם לֹא הָיָה מַסִּיק בְּשַׁבָּת לְעַצְמוֹ לֹא הָיָה מַסִּיק לְיִשְׂרָאֵל בְּחֹל — הֲרֵי נִרְאֶה כְּאִלּוּ מַסִּיק בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל וּבִשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁצִּוָּהוּ לַעֲסוֹק בְּשַׁבָּת:

But it is permitted for him to stipulate with the non-Jew (from the start) that he take for himself the profit of 2 or 3 days and in return give the Jew the profit of 2 or 3 other days, even though Shabbos is among the days the non-Jew takes and the Jew takes corresponding to it — there is no issur of sechar Shabbos in this, since he takes it by havla'ah with another day.

Nevertheless, this condition is only effective when he transferred to him a part in the body of the oven — i.e., that during those days that include Shabbos, the body of the oven is owned by the non-Jew, so that he is performing mélakhah in his own oven and does not appear as the Jew's shaliach. But if he did not transfer to him a part in the body of the oven, it is forbidden to tell him to take the profit of these days that include Shabbos in return for heating for him on weekdays. Since he heats on Shabbos in the Jew's oven and there is gain to the Jew from heating on Shabbos (because if he did not heat on Shabbos for himself, he would not heat for the Jew on weekdays) — it appears as if he is heating on Shabbos for the Jew and at the Jew's behest, who commanded him to engage on Shabbos.

אֲפִלּוּ אִם הַמְּלָאכָה מֻטֶּלֶת גַּם עַל הַיִּשְׂרָאֵל, כְּגוֹן שֶׁהֵם שֻׁתָּפִים בְּתַנּוּר אוֹ בְּמֶרְחָץ אוֹ בְּרֵחַיִם אוֹ בִּמְלָאכָה אוֹ בִּסְחוֹרָה בַּחֲנוּת — אֵין אִסּוּר כְּשֶׁלֹּא הִתְנוּ מִתְּחִלָּה, אֶלָּא כְּשֶׁהוּא עוֹבֵד לְבַדּוֹ בְּיוֹם אֶחָד בְּחֹל כְּנֶגֶד הַשַּׁבָּת שֶׁעָבַד הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ וְנוֹטֵל כָּל שְׂכַר יוֹם הַהוּא לְעַצְמוֹ, אֲבָל אִם כָּל יְמוֹת הַחֹל הֵם שָׁוִים בַּעֲבוֹדָה וּבְשָׂכָר יָכוֹל לְהַשְׂכִּיר כָּל הַשַּׁבָּתות לַנָּכְרִי בְּהַבְלָעָה, שֶׁיַּעֲבוֹד לְבַדּוֹ ב' אוֹ ג' יָמִים וְיִטּוֹל כָּל הַשָּׂכָר לְעַצְמוֹ הֵן רַב הֵן מְעַט, רַק שֶׁיִּתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּבָר קָצוּב בְּעַד ב' אוֹ ג' יָמִים אֵלּוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהַשַּׁבָּת בִּכְלָלָם — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְצַוֶּה לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה מֵעַצְמוֹ לְטוֹבָתוֹ.

וְאַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֲסוּרִים שָׁם לְהַשְׂכִּיר לְנָכְרִי תַּנּוּר מֶרְחָץ וְרֵחַיִם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, מִכָּל מָקוֹם כַּאן כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי שֻׁתָּף עִמּוֹ — אֵין כַּאן מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לְהַנָּכְרִי חֵלֶק בִּמְלָאכָה זוֹ וְלַהֲנָאַת עַצְמוֹ הוּא מִתְכַּוֵּן.

וּמִטַּעַם זֶה, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ בְּשֻׁתָּפוּת נָכְרִי — הִתִּירוּ אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה בְּפַרְהֶסְיָא, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לְמַרְאִית הָעַיִן:

Even if the mélakhah weighs also upon the Jew — e.g., where they are partners in an oven, bathhouse, mill, mélakhah or shop-merchandise — there is no issur (when they did not stipulate from the start) except when [the Jew] works alone one weekday in return for the Shabbos the non-Jew worked alone and takes all that day's profit for himself. But if all the weekdays they are equal in work and profit, he may lease all the Shabbasos to the non-Jew by havla'ah: that the non-Jew work alone 2 or 3 days and take all the profit for himself (whether much or little), provided that he give the Jew a fixed sum for these 2 or 3 days, even though Shabbos is included among them. There is no issue here, since he does not command him to do it on Shabbos; the non-Jew does it on his own initiative for his own benefit.

And even in places where it is forbidden to lease an oven, bathhouse or mill to a non-Jew because of mar'is ayin — here, since the non-Jew is his partner, there is no mar'is ayin: everyone knows that the non-Jew has a share in this mélakhah and aims at his own benefit.

For this reason, wherever they permitted in partnership with a non-Jew — they permitted even when working in parhesyah, and they did not worry about mar'is ayin.

וְכֵן יָכוֹל לִשְׂכּוֹר אֶת הַנָּכְרִי שֻׁתָּפוֹ בְּקַבְּלָנוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲבוֹד הַנָּכְרִי גַּם בְּעַד חֵלֶק הַיִּשְׂרָאֵל, וּבְעַד כָּךְ וְכָךְ שָׂכָר שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר לְחֶלְקוֹ יִתֵּן לוֹ כָּךְ וְכָךְ, רַק שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא יֹאמַר לוֹ כָּל אֵימַת שֶׁתִּשְׂתַּכֵּר לְחֶלְקִי כָּךְ וְכָךְ אֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ, וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד, שֶׁאֵין בְּזֶה אִסּוּר אֶלָּא מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן, וְכַאן שֶׁהַנָּכְרִי הוּא שֻׁתָּפוֹ — אֵין כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן:

Similarly, he may hire his non-Jewish partner at kabbalanus: namely, that the non-Jew work also for the Jew's share, and in return for the profit accruing to [the Jew's] share he will pay him such-and-such — provided only that he not tell him to do it on Shabbos, but say to him "whenever you make my share earn such-and-such I will give you such-and-such," and the non-Jew acts for himself even on Shabbos. As explained in siman רמ״ד, there is no issur in this except mar'is ayin — and here, since the non-Jew is his partner, there is no concern of mar'is ayin.

כָּל מָקוֹם שֶׁמּוֹעִיל אִם הִתְנוּ, אִם לֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ — יֵשׁ תִּקּוּן עַל יְדֵי שֶׁיְּבַטְּלוּ הַשִּׁתּוּף וְיִמְחֲלוּ זֶה לְזֶה הַתְּנָאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְיַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיַתְנוּ בְּעֵת הַשִּׁתּוּף.

וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּחֲנוּת וְלֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה — יַחְזְרוּ וְיִקְחוּ כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ וִיבַטְּלוּ הַשֻּׁתָּפוּת, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ לְהִשְׁתַּתֵּף וְיַתְנוּ בַּתְּחִלָּה.

וְאִם לָקְחוּ שָׂדֶה בְּשֻׁתָּפוּת וְלֹא הִתְנוּ בַּתְּחִלָּה — יְבַקְשׁוּ מֵהַמּוֹכֵר שֶׁיַּחֲזוֹר לָהֶם דְּמֵיהֶם, וְאַחַר כָּךְ יַחְזְרוּ וְיִקְנוּ מִמֶּנּוּ קִנְיָן חָדָשׁ וְיַתְנוּ בְּעֵת הַקְּנִיָּה.

(וְעַיֵּן בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִמָּן קצ"ד דִּין קְנִיַּת הַנָּכְרִי, וְעַיֵּן שָׁם סִמָּן קפ"ט):

In every case where stipulation would be effective: if they did not stipulate from the start at the time of the partnership — there is a tikkun (remedy) consisting of dissolving the shutfus, mutually waiving the prior conditions between them, and re-forming the partnership with a new stipulation.

And if they were partners in a shop without stipulating from the start — each takes back his share, the shutfus is dissolved, then they re-form the partnership with the stipulation from the start.

And if they took a field in shutfus without stipulating from the start — they will ask the seller to return their money, then they will buy from him again by a new kinyan and stipulate at the time of acquisition.

(And see Choshen Mishpat siman קצ״ד on the laws of acquisition from a non-Jew, and there siman קפ״ט.)

מֻתָּר לִתֵּן לְנָכְרִי סְחוֹרָה לְמָכְרָהּ אוֹ מָעוֹת לְהִתְעַסֵּק בָּהֶן, וְאַף שֶׁהַנָּכְרִי מִתְעַסֵּק בָּהֶן בְּשַׁבָּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל לֹא צִוָּה לוֹ שֶׁיִּתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת. וּבִלְבָד שֶׁיִּקְצוֹץ לוֹ שָׂכָר בְּעַד טָרְחוֹ, אוֹ שֶׁיִּתֵּן לוֹ חֵלֶק מֵהָרֶוַח שֶׁיַּרְוִיחַ, שֶׁאָז הוּא מִתְכַּוֵּן בְּעָסְקוֹ בְּשַׁבָּת לְטוֹבַת עַצְמוֹ לְהַרְבּוֹת בִּשְׂכָרוֹ, וְהַיִּשְׂרָאֵל נֶהֱנֶה מֵאֵלָיו כְּשֶׁנּוֹטֵל גַּם שְׂכַר שַׁבָּת בְּהַבְלָעָה.

וְאֵין לֶאֱסוֹר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁמָּעוֹת אֵלּוּ וּסְחוֹרָה זוֹ הֵן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

It is permitted to give merchandise to a non-Jew to sell, or money to invest, even though the non-Jew engages in it on Shabbos — it is not problematic, since the Jew did not command him to engage on Shabbos. Provided that he fix a wage for his labor, or give him a share of the profit he makes — for then the non-Jew aims, in his Shabbos engagement, at his own benefit, to maximize his wages — and the Jew benefits of himself when he also takes Shabbos profit by havla'ah.

And one should not forbid because of mar'is ayin lest people say that he is the Jew's shaliach, since it is not known to all that this money and merchandise belong to a Jew.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵין הַמְּלָאכָה מֻטֶּלֶת כְּלָל עַל הַיִּשְׂרָאֵל רַק עַל הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, שֶׁאָז אֵין הַנָּכְרִי כִּשְׁלוּחוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מֻטֶּלֶת כְּלָל עַל הַיִּשְׂרָאֵל, אוֹ אֲפִלּוּ אִם הִיא מֻטֶּלֶת גַּם כֵּן עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה לְבַדּוֹ יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁעָשָׂה הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל פּוֹרֵעַ כְּלוּם לְהַנָּכְרִי בְּעַד עֲבוֹדָתוֹ בְּשַׁבָּת לְבַדָּהּ — אֵין הַנָּכְרִי מִתְכַּוֵּן כְּלָל בַּעֲבוֹדָתוֹ בְּשַׁבָּת רַק בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ כִּשְׁלוּחוֹ.

אֲבָל אִם הוּא עוֹשֶׂה לְבַדּוֹ יוֹם אֶחָד כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁעָשָׂה הַנָּכְרִי לְבַדּוֹ — הֲרֵי הַנָּכְרִי כִּשְׁלוּחוֹ. וְאֵין תַּקָּנָה לְזֶה אֶלָּא שֶׁלֹּא יֵהָנֶה כְּלוּם מִמַּעֲשֵׂה הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל הַשָּׂכָר שֶׁל הַשַּׁבָּת יַנִּיחַ לְהַנָּכְרִי לְבַדּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל, שֶׁאָז יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דַּעַת הַמַּתִּירִין לֵהָנוֹת מִשְּׂכַר שַׁבָּת בְּהַבְלָעָה עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

In what case [is this said]? When the mélakhah does not weigh on the Jew at all but only on the non-Jew. Then the non-Jew is not his shaliach to perform mélakhah on Shabbos, since none weighs on the Jew. Or even when it does weigh on the Jew, provided he does not work alone one day in return for the Shabbos day the non-Jew worked alone — since the Jew pays the non-Jew nothing in return for his Shabbos work alone, the non-Jew aims in his Shabbos work only for himself, not for the Jew, and he is not his shaliach.

But if [the Jew] works alone one day in return for the Shabbos the non-Jew worked alone — then the non-Jew is as his shaliach. And there is no remedy for this except that the Jew not benefit at all from the non-Jew's Shabbos act — i.e., he must let the non-Jew alone keep all the Shabbos profit. Unless there is great loss, in which case one may rely on the permissive view that one may benefit from sechar Shabbos by havla'ah, in the manner explained.

יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּקַח תַּנּוּר לְמַשְׁכּוֹן, וְקִבֵּל עָלָיו הַנָּכְרִי שֶׁמַּה שֶּׁיַּעֲלֶה שְׂכַר הַתַּנּוּר יִתֵּן כֻּלּוֹ לְהַיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית מְעוֹתָיו — מֻתָּר לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גַּם שְׂכַר הַשַּׁבָּת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה, לְפִי שֶׁגּוּף הַתַּנּוּר הוּא שֶׁל הַנָּכְרִי, וְאֵין לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בּוֹ כְּלָל, וְגַם אֵין הַיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא הַנָּכְרִי מֵעַצְמוֹ הוּא עוֹשֶׂה לְטוֹבָתוֹ, כְּדֵי לְשַׁלֵּם חוֹבוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב לִתֵּן שְׂכַר הַתַּנּוּר לְהַיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית מְעוֹתָיו:

A Jew who took an oven as a mashkon (pledge/security), and the non-Jew undertook that whatever the oven's rent yields would all go to the Jew as ribbis (interest) on his money — it is permitted to receive from him even the Shabbos rent, even without havla'ah. For the body of the oven belongs to the non-Jew and the Jew has no share at all in it, and also the Jew does not tell him to act on Shabbos: the non-Jew on his own initiative is acting for his own benefit, to pay his debt that he undertook to give the Jew the oven's rent as interest on his money.

אִם אָפוּ נָכְרִים בְּשַׁבָּת בְּתַנּוּרוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּעַל כָּרְחוֹ וְנָתְנוּ לוֹ שְׂכַר הַתַּנּוּר — אָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ עוֹלָמִית, בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׂכַר שַׁבָּת:

If non-Jews baked on Shabbos in a Jew's oven against his will and gave him the oven's rent — it is forbidden to derive benefit from it forever, neither for him nor for others, because it is sechar Shabbos.