Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman רמ״ו

דִּינֵי הַשְׁאָלָה וְהַשְׂכָּרָה לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת וּבוֹ י"ט סְעִיפִים:

מֻתָּר לְהַשְׁאִיל כֵּלִים וּלְהַשְׂכִּירָם לְנָכְרִי וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָהֶם מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתַת הַכֵּלִים שֶׁלָּנוּ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהֶם הַנָּכְרִי מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, אוֹ שֶׁלֹּא תֵעָשֶׂה בָּהֶן מְלָאכָה בְּשַׁבָּת מֵאֵלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב (וּלְעִנְיַן לְהַשְׂכִּיר דָּבָר שֶׁל פַּרְהֶסְיָא, עַיֵּן סִמָּן רמ"ג).

וּכְשֶׁנּוֹטֵל הַשָּׂכָר — לֹא יִטּוֹל שְׂכַר הַשַּׁבָּת אֶלָּא בְּהַבְלָעָה, כְּגוֹן אִם הִשְׂכִּיר לוֹ לְשָׁבוּעַ אוֹ לְחֹדֶשׁ יָכוֹל לִטּוֹל הַשָּׂכָר אַף שֶׁשְּׂכַר הַשַּׁבָּת מֻבְלָע בּוֹ, אֲבָל אִם הִשְׂכִּיר לוֹ לְיָמִים נִפְרָדִים בְּעַד כָּל יוֹם וְיוֹם כָּךְ וְכָךְ — לֹא יִטּוֹל מִמֶּנּוּ שָׂכָר הַמַּגִּיעַ לִימֵי הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ג, עַיֵּן שָׁם.

וַאֲפִלּוּ אִם הִשְׂכִּיר לוֹ יִשְׂרָאֵל כֵּלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂים בָּהֶם מְלָאכָה כְּלָל, וַאֲפִלּוּ הִשְׂכִּיר לוֹ חֶדֶר לָדוּר בּוֹ — לֹא יִטּוֹל שְׂכַר שַׁבָּת אֶלָּא בְּהַבְלָעָה (עַיֵּן סִמָּן ש"ו):

Laws of lending (she'ilah) and renting (sechirus) to a non-Jew on Shabbos — 19 seifim.

It is permitted to lend objects (keilim) and to rent them to a non-Jew, even though the non-Jew performs melachah with them on Shabbos, because we are not commanded regarding the resting of our objects (shevisas keilim) — that is, that the non-Jew not perform melachah with them on Shabbos, or that no melachah be performed with them on Shabbos by itself — as will be explained in siman 252 (and regarding renting out something that is done publicly (parhesia), see siman 243).

And when one takes the wage — one shall not take the wage of Shabbos except by havla'ah (inclusion); for example, if he rented it out to him by the week or by the month, he may take the wage even though the Shabbos wage is included in it; but if he rented it out to him for separate days, at so much per day — he shall not take from him the wage attributable to the days of Shabbos, as was explained in siman 243, see there.

And even if the Jew rented him objects with which no melachah is performed at all, and even if he rented him a room to live in — he shall not take Shabbos wage except by havla'ah (see siman 306).

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַכֵּלִים שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם מְלָאכָה, כְּגוֹן רֵחַיִם בְּמָקוֹם שֶׁמֻתָּר לְהַשְׂכִּירָם לְנָכְרִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ג, וּמַחֲרֵשָׁה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן מִשְּׁאָר כְּלֵי אֻמָּנוּת — אָסוּר לְהַשְׂכִּירָם לְנָכְרִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ רֶוַח לְהַיִּשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁהַכֵּלִים נִשְׂכָּרִים לְנָכְרִי גַּם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי יָדוּעַ הוּא אַף שֶׁמַּשְׂכִּירָם לוֹ לְשָׁבוּעַ אוֹ לְחֹדֶשׁ אִם הָיָה מַשְׂכִּיר לוֹ חוּץ מִשַׁבָּתוֹת שֶׁלֹּא הָיָה רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה גַּם בְּשַׁבָּת — הָיָה הַנָּכְרִי פּוֹחֵת לוֹ מְעַט מִשְּׂכִירוּת שֶׁנּוֹתֵן עַכְשָׁו כְּשֶׁמַּשְׂכִּיר לוֹ סְתָם וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת גַּם בְּשַׁבָּת, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת סָמוּךְ לְיוֹם שֶׁהִשְׂכִּירָם לוֹ דְּהַיְנוּ עֶרֶב שַׁבָּת — הֲרֵי נִרְאֶה כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה בִּשְׁלִיחוּת הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁצִּוָּהוּ לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהִשְׂכִּירָם לוֹ אֶתְמוֹל, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ רֶוַח לְיִשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁהוּא רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת. וְכֵן עִקָּר:

Some say (yesh omrim) that objects with which one performs melachah — for example a mill in a place where it is permitted to rent it out to a non-Jew, as was explained in siman 243, or a plow and the like, among other craft tools (kelei umnus) — it is forbidden to rent them out to a non-Jew on erev Shabbos. For since the Jew has profit from the fact that the objects are rented to the non-Jew also on the day of Shabbos — for it is well known that even though he rents them to him by the week or the month, if he had rented them out excluding the Shabbosos, without permission to perform melachah with them on Shabbos as well, the non-Jew would have lowered for him a bit the rent that he now gives when he rents them without restriction with permission to act on Shabbos as well — therefore, when the non-Jew performs melachah on Shabbos close to the day on which he rented them to him, namely erev Shabbos, it appears as if he were acting as the Jew's agent (shelichus), whom the Jew commanded to act on Shabbos when he rented them to him the day before, since the Jew has profit from the fact that the non-Jew is permitted to act on Shabbos. And so is the main ruling (ikar).

אֲבָל לְהַשְׁאִיל לוֹ כֵּלִים שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם מְלָאכָה — מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין רֶוַח לְיִשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁהַנָּכְרִי רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם בְּשַׁבָּת — אֵין נִרְאֶה כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה בִּשְׁלִיחוּתוֹ.

וַאֲפִלּוּ אִם מַשְׁאִילוֹ בִּתְנַאי עַל מְנָת שֶׁיַּשְׁאִילֶנּוּ הַנָּכְרִי כְּלִי אַחֵר לְאַחַר הַשַּׁבָּת, וְנִמְצָא שֶׁיֵּשׁ רֶוַח לְיִשְׂרָאֵל בְּמַה שֶּׁמַּשְׁאִיל לְהַנָּכְרִי גַּם בְּשַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל שְׂכִירוּת מַמָּשׁ בְּעַד זֶה — לֹא גָזְרוּ חֲכָמִים:

But lending (she'ilah) him objects with which one performs melachah — this is permitted even on erev Shabbos close to nightfall. For since the Jew has no profit from the fact that the non-Jew is permitted to act with them on Shabbos — it does not appear as if he were acting on his behalf.

And even if he lends it to him on condition that the non-Jew lend him another utensil after Shabbos in return — so that it turns out that the Jew has profit from the fact that he lends to the non-Jew also on Shabbos — nevertheless, since he does not actually receive rent in exchange for this — the Sages did not decree.

אָסוּר לְהַשְׁאִיל שׁוּם חֵפֶץ לְנָכְרִי בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אִם הוּא סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין שָׁהוּת לַנָּכְרִי לְהוֹצִיא הַחֵפֶץ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְהַשְׁאִילוֹ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שֶׁהָרוֹאֶה אֶת הַנָּכְרִי יוֹצֵא מִבֵּית הַיִּשְׂרָאֵל וְחֵפֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ יַחְשׁוֹד אֶת הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ חֲפָצָיו בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי נָכְרִי זֶה, שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁהִשְׁאִיל לוֹ וְהוּא מוֹצִיאוֹ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ.

וַאֲפִלּוּ בְּעִיר שֶׁאֵין בָּהּ רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא כַּרְמְלִית, שֶׁאֵין אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה אֲפִלּוּ לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא לְתוֹכָהּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְהוֹצִיא אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מִצְוָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז, אִם כֵּן יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים:

It is forbidden to lend any object to a non-Jew on Shabbos, and even on erev Shabbos, if it is so close to nightfall that there is no time for the non-Jew to bring the object out from the door of the Jew's house into the public domain (reshus harabim) while it is still day — it is forbidden to lend it to him, because of maris ayin (the appearance to onlookers). For one who sees the non-Jew leaving the Jew's house with a Jewish object in his hand will suspect the Jew of sending his belongings on Shabbos by way of this non-Jew, for it will not occur to him that he lent it to him and that the non-Jew is taking it out for his own need.

And even in a city which has no public domain but only a karmelis — where there is no Torah prohibition even for a Jew himself to carry into it from a private domain — nevertheless, since it is forbidden by rabbinic decree (midivrei sofrim) to carry even by way of a non-Jew except for the need of a mitzvah, as will be explained in siman 307, one will then suspect him of transgressing the words of the Sages.

אֲבָל בְּעִיר הַמְעֹרֶבֶת שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּתוֹכָהּ — מֻתָּר לְהַשְׁאִילוֹ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת אִם הַנָּכְרִי דָר בְּמָקוֹם הַמְעֹרָב שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בּוֹ. אוֹ אֲפִלּוּ דָר בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב, אֶלָּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן שֶׁל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל (כְּגוֹן שֶׁבֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל רָחוֹק כָּל כָּךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב, בְּעִנְיָן שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתוֹ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ רוֹאֶה כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא לְמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב).

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁהַנָּכְרִי יוֹלִיכֶנּוּ הַיּוֹם חוּץ לַתְּחוּם — אָסוּר לְהַשְׁאִילוֹ בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁחֶפְצוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ בִּרְשׁוּתוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת קָנוּ אֶצְלוֹ שְׁבִיתָה בִּשְׁבִיתָתוֹ, דְּהַיְנוּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ וְלֹא יוֹתֵר. וְאַף שֶׁאֵין אָדָם מֻזְהָר עַל תְּחוּם כֵּלָיו כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת כֵּלָיו, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁקָּנוּ שְׁבִיתָה אֶצְלוֹ וְאֵין לָהֶם אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה — אָסוּר לוֹ לִגְרוֹם לָהֶם בְּיָדַיִם שֶׁיּוּבְאוּ חוּץ לַתְּחוּם עַל יְדֵי שֶׁמּוֹסְרוֹ בְּיַד נָכְרִי. אֲבָל מֻתָּר לְהַרְאוֹתָם לוֹ וְלוֹמַר לוֹ שֶׁיִּטְּלֵם מֵעַצְמוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מוֹסְרָם לוֹ בְּיָדַיִם.

וְיֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ לִמְסוֹר לוֹ בְּיָדַיִם, כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי הוּא הַמּוֹצִיאָן חוּץ לַתְּחוּם מִדַּעְתּוֹ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, וְהַיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹרֵם בְּעָלְמָא. וְכֵן עִקָּר.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל כָּל זֶה וְאוֹמְרִים, שֶׁאֲפִלּוּ בְּעִיר הַמְעֹרֶבֶת, וַאֲפִלּוּ הַנָּכְרִי דָר גַּם כֵּן בְּמָקוֹם הַמְעֹרָב — אָסוּר לְהַשְׁאִילוֹ בְּשַׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת כֹּל שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתוֹ יוֹצֵא מִבֵּית יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת וְחֵפֶץ יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ יֹאמַר שֶׁמָּכַר לוֹ חֵפֶץ זֶה בְּשַׁבָּת, אוֹ הִלְוָהוּ לוֹ לִזְמַן מְרֻבֶּה (דְּהַיְנוּ יוֹתֵר מִל' יוֹם שֶׁהִיא נִקְרֵאת הַלְוָאָה), וְלֹא הִתִּירוּ בְּשַׁבָּת אֶלָּא שְׁאֵלָה שֶׁהוּא לִזְמַן מוּעָט כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז, אוֹ יֹאמַר (הָרוֹאֶה) שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ לְמַשְׁכּוֹן, וְאָסוּר לִתֵּן מַשְׁכּוֹן בְּשַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם, אוֹ יֹאמַר שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ לְתַקְּנוֹ וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה, וְאָסוּר לִתֵּן בְּשַׁבָּת שׁוּם דָּבָר לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה אֲפִלּוּ בְּקַבְּלָנוּת, וַאֲפִלּוּ קָצַץ עִמּוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת.

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יֵשׁ לְהָקֵל בִּשְׁאֵלָה בְּעֵת הַצֹּרֶךְ כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל אִם מָכַר לוֹ אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אוֹ שֶׁהִלְוָהוּ לוֹ לִזְמַן מְרֻבֶּה יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ לְמַשְׁכּוֹן, אוֹ שֶׁנְּתָנוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה — צָרִיךְ שֶׁיֵּצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם אֲפִלּוּ הִיא עִיר הַמְעֹרֶבֶת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִוָּדַע לְהָרוֹאֶה אוֹתוֹ יוֹצֵא מִבֵּית יִשְׂרָאֵל שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל מְכָרוֹ לוֹ, אוֹ הִלְוָהוּ, אוֹ מִשְׁכְּנוֹ, אוֹ נְתָנוֹ לוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה, כֵּיוָן שֶׁכֵּן הוּא הָאֱמֶת, וְיַחְשְׁדֵהוּ שֶׁעָשָׂה כֵּן בְּשַׁבָּת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאֵלָה כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ הָאֱמֶת — אֵין כַּאן חֲשָׁד כְּלָל אַף אִם יִדְמֶה לוֹ שֶׁהִשְׁאִילוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְהַשְׁאִיל בְּשַׁבָּת:

But in an eruv-enclosed city (me'oreves) where it is permitted to carry within — it is permitted to lend it to him even on Shabbos, if the non-Jew lives in the area within the eruv where it is permitted to carry; or even if he lives in an area not within the eruv, but in such a manner that there is no concern of maris ayin on the part of one who sees him leave the Jew's house (for example, if the Jew's house is so far from the area outside the eruv that one who sees him leave the Jew's house does not see him as he enters the area outside the eruv).

Nevertheless, if it is known to him that the non-Jew will take it today outside the Shabbos boundary (techum) — it is forbidden to lend it to him on Shabbos, because the Jew's objects which were in his possession at twilight (bein hashmashos) acquired their resting place (shevisah) with him according to his own resting place, namely two thousand cubits in every direction and no more. And although a person is not enjoined regarding the boundary of his objects, just as he is not commanded regarding the rest of his objects, nevertheless, since they acquired a resting place with him and they have only two thousand cubits — it is forbidden for him to actively cause them, by his own hands, to be brought outside the boundary by handing it over to the non-Jew. But it is permitted to show them to him and tell him to take them himself, since he is not handing them over to him by his own hands.

And some permit even handing it over by hand, since the non-Jew is the one taking them outside the boundary of his own accord for his own need, and the Jew is merely a remote cause (gorem). And so is the main ruling.

And some dispute all of this and say that, even in an eruv-enclosed city, and even if the non-Jew lives also in an area within the eruv — it is forbidden to lend it to him on Shabbos, or even on erev Shabbos as long as he does not leave through the doorway of his house while it is still day. For one who sees him leaving the Jew's house on Shabbos with a Jewish object in his hand will say that the Jew sold this object to him on Shabbos, or lent it to him for a long period (namely more than 30 days, which is called a loan — halva'ah), and on Shabbos only she'ilah, which is for a short term, was permitted, as will be explained in siman 307; or (the onlooker) will say that he gave it to him as a pledge (mashkon), and it is forbidden to give a pledge on Shabbos as will be explained there; or he will say that he gave it to him for repair and to perform melachah with it, and it is forbidden to give anything on Shabbos for performing melachah, even by contract (kabbalanus), even if he set the price with him from erev Shabbos.

And in practice (l'inyan halachah), one should be lenient regarding she'ilah in time of need according to the first opinion. But if he sold it to him, even on erev Shabbos, or lent it to him for a long period of more than thirty days, or gave it to him as a pledge, or gave it to him to perform melachah with it — he must leave through the doorway of his house while it is still day, even in an eruv-enclosed city. For there is concern that the fact may become known to the one who sees him leave the Jew's house that the Jew sold it to him, or lent it, or pledged it, or gave it to him to perform melachah with it — since this is the truth — and he will suspect him of having done so on Shabbos. Whereas regarding she'ilah, when the truth becomes known to him — there is no suspicion at all, even if it appears to him that he lent it on Shabbos itself, for it is permitted to lend on Shabbos.

וְכָל זֶה בַּחֲפָצִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל חֲפָצִים שֶׁל נָכְרִי שֶׁהָיוּ מֻפְקָדִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל וּבָא לִטְּלוֹ בְּשַׁבָּת — יָכוֹל לִתְּנוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ה, עַיֵּן שָׁם תַּשְׁלוּם דִּינִים אֵלּוּ:

And all of this concerns Jewish objects; but objects of a non-Jew that were deposited (mufkadim) in the hands of a Jew and he comes to take them back on Shabbos — he may give it to him, even though he will take it out into the public domain, as will be explained in siman 325 — see there for the supplement to these laws.

אָסוּר לְהַשְׁאִיל בְּהֶמְתּוֹ לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת בָּהּ מְלָאכָה, מִפְּנֵי שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ גַּם בְּשַׁבָּת, וְאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ".

וְאַף לְהַשְׂכִּירָהּ לוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׂכִּירָהּ הַרְבֵּה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת, וַאֲפִלּוּ אִם מַתְנֶה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ כְּלוּם בְּשַׁבָּת וְהִבְטִיחַ לוֹ — אֵין זֶה מוֹעִיל, כִּי אֵין הַנָּכְרִי נֶאֱמָן עַל כָּךְ, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ה, עַיֵּן שָׁם:

It is forbidden to lend one's animal (beheimah) to a non-Jew so that he may perform melachah with it, because the non-Jew uses it also on Shabbos, and a person is commanded regarding the resting of his animal (shevisas behemto), as it is said: "in order that your ox and your donkey may rest" (Shemos 23:12).

And even renting it to him is forbidden by Torah law, even if he rents it to him many days before Shabbos, and even if he stipulates with him that he will not do anything with it on Shabbos and the non-Jew promised him — this is of no avail, for the non-Jew is not trusted (ne'eman) on this point, for the reason that will be explained in siman 305, see there.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁגּוּף הַבְּהֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׂכַר בְּהֵמָה מִנָּכְרִי — יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְהַשְׂכִּירָהּ אוֹ לְהַשְׁאִילָהּ לְנָכְרִי אַחֵר, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין גּוּף הַבְּהֵמָה שֶׁלּוֹ — אֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ.

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לְהַשְׁאִילָהּ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְהִסְתַּפֵּק שֶׁמָּא עַל יְדֵי הַשְּׂכִירוּת שֶׁשְּׂכָרָהּ הַיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹתֵן דָּמִים לְהַנָּכְרִי בַּעֲדָהּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בָּהּ מְלָאכָה, נִקְנֶה לוֹ עַל יְדֵי כָךְ הַבְּהֵמָה לְיָמִים אֵלּוּ שֶׁשְּׂכָרָהּ לוֹ מֵהַנָּכְרִי, וּכְשֶׁחוֹזֵר וּמַשְׁאִילָהּ לְנָכְרִי וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת — עוֹבֵר הַיִּשְׂרָאֵל מִשּׁוּם שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁחוֹזֵר וּמַשְׂכִּירָהּ לְנָכְרִי — מֻתָּר, מִמָּה נַפְשָׁךְ, שֶׁאִם נִקְנֶה גּוּף הַבְּהֵמָה לְיִשְׂרָאֵל — נִקְנֶה גַם כֵּן לְנָכְרִי שֶׁשְּׂכָרָהּ מִמֶּנּוּ, וְאֵין הַיִּשְׂרָאֵל מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ. וְטוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו:

To what does this apply? When the body of the animal belongs to the Jew. But a Jew who has rented an animal from a non-Jew — he may in turn rent it or lend it to another non-Jew, because since the body of the animal is not his — he is not commanded regarding its rest.

And there is one who (yesh mi she-) forbids lending it, because there is room to doubt that perhaps, through the rental that the Jew has made — he who pays money to the non-Jew on its account so as to be permitted to perform melachah with it — the animal becomes acquired to him thereby for those days for which he rented it from the non-Jew; and when he in turn lends it to a non-Jew and the non-Jew performs melachah with it on Shabbos — the Jew transgresses shevisas behemto. Whereas when he in turn rents it to a non-Jew — it is permitted, either way (mi-ma nafshach): for if the body of the animal becomes acquired to the Jew — it also becomes acquired to the non-Jew who rented it from him, and the Jew is not commanded regarding its rest. And it is good to take his words into account.

מֻתָּר לְהַשְׂכִּיר אוֹ לְהַשְׁאִיל בְּהֶמְתּוֹ לְנָכְרִי וּלְהַתְנוֹת עִמּוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת. וְאִם עָבַר הַנָּכְרִי עַל תְּנָאוֹ וְעִכְּבָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָהּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת — יַפְקִירֶנָּה הַיִּשְׂרָאֵל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, שֶׁאָז אֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, שֶׁכְּבָר הִפְקִירָהּ.

וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים כָּל הֶפְקֵר שֶׁאֵינוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ הֶפְקֵר כְּלָל, שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה בְּוַדַּאי הוּא מַפְקִיר בְּלֵב שָׁלֵם, וְאֵין כַּאן חֲשַׁשׁ הַעֲרָמָה, שֶׁהֲרֵי אֶחָד מֵהַשְּׁלֹשָׁה יָכוֹל לִזְכּוֹת מִיָּד בַּהֶפְקֵר הַזֶּה, וְהַשְּׁנַיִם הַנִּשְׁאָרִים יְכוֹלִים לְהָעִיד לוֹ שֶׁזָּכָה מֵהַהֶפְקֵר, וְלֹא יוּכַל הַמַּפְקִיר לַחֲזוֹר בּוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנּוּ, מִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְקִיר בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ — בְּוַדַּאי מַפְקִיר בְּלֵב שָׁלֵם, כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל מֵאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין אָדָם אַחֵר יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהּ אֲפִלּוּ אִם מַפְקִירָהּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה כִּשְׁאָר הֶפְקֵר, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָהּ מַפְקִירָהּ אֶלָּא כְּדֵי לְהַפְקִיעַ מֵעָלָיו אִסּוּר שַׁבָּת בִּלְבָד, אִם כֵּן מִן הַסְּתָם אֵינוֹ מַפְקִירָהּ אֶלָּא לְיוֹם הַשַּׁבָּת בִּלְבָד, בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה, שֶׁהֶפְקֵר לְיוֹם אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ לְשָׁעָה אַחַת הֲרֵי הוּא הֶפְקֵר גָּמוּר לְאוֹתוֹ יוֹם וְאוֹתָהּ שָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּחֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִמָּן רע"ג. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד הִיא חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהּ.

וְאַף בְּשַׁבָּת אֵינָהּ הֶפְקֵר אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה, שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְקִירָהּ אֶלָּא כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵאִסּוּר עֲשִׂיַּת הַמְּלָאכָה שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ בְּשַׁבָּת, וְאִם כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּהּ כְּלוּם הִיא חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהּ.

(אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ, וְאָז לֹא יַנִּיחֶנּוּ הַנָּכְרִי. וְאַף אִם יַנִּיחֶנּוּ הַנָּכְרִי, מִכָּל מָקוֹם אוֹתָהּ רֶגַע שֶׁזּוֹכֶה בָּהּ הִיא בְּטֵלָה מִמְּלֶאכֶת הַנָּכְרִי, וְחוֹזֶרֶת הִיא לִהְיוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל):

It is permitted to rent out or to lend one's animal to a non-Jew and to stipulate with him that he will return it to him before Shabbos. And if the non-Jew transgressed his condition and held on to it and did not return it before Shabbos — the Jew shall declare it ownerless (hefker) between himself and himself before Shabbos; for then he is not commanded regarding its rest, since it is no longer his, having already been declared hefker.

And although by rabbinic decree (midivrei sofrim) any hefker not declared before three persons is no hefker at all — for when there are three he is surely declaring hefker with a full heart, and there is no concern of subterfuge (ha'aramah), since one of the three can immediately acquire from this hefker and the two remaining can testify for him that he acquired from the hefker, so that the one who declared hefker cannot retract and take it from him — nevertheless, even when he declares hefker between himself and himself, he surely declares hefker with a full heart, in order to escape a Torah prohibition.

And nevertheless, no other person can acquire it, even if he declares it hefker before three as ordinary hefker. For since he only declares it hefker in order to remove from himself the Shabbos prohibition alone, it follows that by default he declares it hefker only for the day of Shabbos alone, at the moment when the non-Jew performs melachah with it — for a hefker for a single day, or even for a single hour, is a complete hefker for that day and that hour, as will be explained in Choshen Mishpat siman 273. And immediately at the conclusion of Shabbos it reverts to being his, and no person can acquire it.

And even on Shabbos itself it is hefker only at the time when one is performing melachah with it, since he declared it hefker only to escape the prohibition of the performance of the melachah that the non-Jew does with it on Shabbos; and consequently, at the time when nothing is being done with it, it reverts to being his, and no person can acquire it.

(Except at the moment when the non-Jew is using it — and then the non-Jew will not let him; and even if the non-Jew were to let him, nevertheless, in that very moment when he acquires it, it is freed from the non-Jew's work, and reverts to belonging to the Jew.)

וְאִם הוּא רוֹצֶה יָכוֹל לְהַקְנוֹת גּוּף הַבְּהֵמָה לְנָכְרִי זֶה לְיוֹם הַשַּׁבָּת קֹדֶם הַשַּׁבָּת, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לוֹ בְּפָנָיו בְּהֶמְתִּי קְנוּיָה לְךָ, שֶׁאָז מִתְכַּוֵּן הַנָּכְרִי לִקְנוֹתָהּ, וְהִיא נִקְנֵית לוֹ בַּאֲמִירָה זוֹ כֵּיוָן שֶׁהִיא בִּרְשׁוּתוֹ, אֲבָל אִם אוֹמֵר כֵּן שֶׁלֹּא בְּפָנָיו — לֹא קְנָאָהּ הַנָּכְרִי כְּלָל:

And if he wishes, he may transfer ownership (haknayah) of the body of the animal to this non-Jew for the day of Shabbos, before Shabbos; and this, on condition that he say so to him in his presence: "my animal is acquired to you" — for then the non-Jew intends to acquire it, and it is acquired to him by this very utterance since it is in his possession (reshus). But if he says so not in his presence — the non-Jew has not acquired it at all.

וְכָל זֶה בְּדִיעֲבַד, שֶׁכְּבָר הִשְׂכִּירָהּ אוֹ הִשְׁאִילָהּ לְנָכְרִי בְּהֶתֵּר, שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לְהַשְׂכִּירָהּ אוֹ לְהַשְׁאִילָהּ סְתָם עַל סְמַךְ שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ הַשַּׁבָּת יַפְקִירֶנָּה אוֹ יַקְנֶה אוֹתָהּ לְהַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁמְּפֻרְסָם לָרַבִּים שֶׁהִיא בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל, וְהַהֶפְקֵר וְהַהַקְנָאָה אֵינָן מְפֻרְסָמִים כְּלָל, וְיֵשׁ כַּאן חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן.

וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַשְׂכִּיר אוֹ לְהַשְׁאִיל לְכַתְּחִלָּה עַל סְמַךְ שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ הַשַּׁבָּת יַפְקִירֶנָּה אוֹ יַקְנֶה אוֹתָהּ לְהַנָּכְרִי בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה יִשְׂרְאֵלִים, שֶׁעַל יְדֵי הַשְּׁלֹשָׁה יִשְׂרְאֵלִים יִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר לְכָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהִיא בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל.

וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בִּשְׁעַת הַדְּחַק, כְּגוֹן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׂדוֹת וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִתְּנָן לְנָכְרִי בַּאֲרִיסוּת אֶלָּא אִם כֵּן יַשְׂכִּיר לוֹ גַּם שְׁוָרִים לַחֲרוֹשׁ בָּהֶם, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְמָנְעוֹ שֶׁלֹּא יַחֲרוֹשׁ בָּהֶם בְּשַׁבָּת, וְגַם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַטִּיל עָלָיו כָּל אַחֲרָיוּת הַשְּׁוָרִים אַף לְעִנְיַן יֹקֶר וְזוֹל וּמִיתָה בְּאֹנֶס עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר — אֲזַי יֵשׁ לְהַתִּיר לוֹ שֶׁיַּפְקִירֵם בִּפְנֵי ג'. וְטוֹב לְהוֹרוֹת לוֹ שֶׁיַּפְקִירֵם בִּפְנֵי דַּיָּנֵי הָעִיר, וְהֵם יְפָרְשׁוּ לוֹ עִנְיַן הַהֶפְקֵר, שֶׁיַּפְקִירֵם בְּלֵב מָלֵא, וְלֹא יִתְבַּע מִן הַנָּכְרִי אֲפִלּוּ אִם עַל יְדֵי פְּשִׁיעוּתוֹ יֶאֱרַע בָּהֶם הֶפְסֵד בְּשַׁבָּת, וְהֵם יְפַרְסְמוּ הַהֶפְקֵר לַכֹּל, שֶׁלֹּא יִהְיֶה חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן.

וְכֵן יֵשׁ לְהַתִּיר לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן לִשְׁלוֹחַ אֶתְרוֹגִים עַל בְּהֶמְתּוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרנ"ה, אִם מַפְקִיר בְּהֶמְתּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ — יָכוֹל לְהַפְקִיר אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, שֶׁלִּדְבַר מִצְוָה אֵין לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן.

אֲבָל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מִצְוָה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַדְּחַק — אֵין לְהַתִּיר לְכַתְּחִלָּה, אֲפִלּוּ רוֹצֶה לְפַרְסֵם לָרַבִּים שֶׁמַּפְקִירָהּ, אוֹ שֶׁמַּקְנֶה גּוּף הַבְּהֵמָה לְהַנָּכְרִי לְיוֹם הַשַּׁבָּת, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצְאוּ הַרְבֵּה שֶׁיּוֹדְעִים מֵהַשְּׂכִירוּת וְהַשְּׁאֵלָה שֶׁהֵן לְכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וְאֵינָן יוֹדְעִים מֵהַהַפְקָרָה וְהַהַקְנָאָה שֶׁהֵן לְשַׁבָּת בִּלְבָד, וְיֵרָאֶה לָהֶם שֶׁגַּם בְּשַׁבָּת הִיא שְׂכוּרָה וּשְׁאוּלָה בִּלְבָד לְהַנָּכְרִי וְגוּף הַבְּהֵמָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ.

אֲבָל אִם גַּם בִּימוֹת הַחֹל גּוּף הַבְּהֵמָה קָנוּי לְהַנָּכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִקְנָה לוֹ קִנְיָן גָּמוּר שֶׁיְּהֵא רְשׁוּת בְּיָדוֹ לְמָכְרָהּ וְלִתֵּן לְהַיִּשְׂרָאֵל דָּמֶיהָ, אֶלָּא לֹא הִקְנָה אוֹתָהּ לוֹ רַק לְעִנְיַן יֹקֶר וְזוֹל וְאַחֲרָיוּת מִיתָה, דְּהַיְנוּ שֶׁשָּׁם אוֹתָהּ בְּדָמִים לְהַנָּכְרִי בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׂכִּירָהּ אוֹ הִשְׁאִילָהּ לוֹ, וְאִם תִּתְיַקֵּר בְּסוֹף מֶשֶׁךְ זְמַן שְׂכִירוּתוֹ אוֹ שְׁאִילָתוֹ כְּשֶׁיַּחֲזִירֶנָּה לְהַיִּשְׂרָאֵל יִהְיֶה הָעֹדֶף לְהַנָּכְרִי, וְאִם תּוּזַל יִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם לוֹ הָעֹדֶף מִבֵּיתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָנוּס בְּזוֹל זֶה, וְכֵן אִם תָּמוּת אֲפִלּוּ בְּאֹנֶס יִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם, וְנִמְצָא רֶוַח בְּהֵמָה זוֹ וְחֶסְרוֹנָהּ הַכֹּל לְנָכְרִי כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּהֶמְתּוֹ מַמָּשׁ, לְפִיכָךְ אֵין הַיִּשְׂרָאֵל מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ, שֶׁאַף שֶׁגּוּף הַבְּהֵמָה מְשֻׁעְבָּד לוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל הַנָּכְרִי לְמָכְרָהּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, מִכָּל מָקוֹם כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְחֻסֶּרֶת גּוּבַיְנָא, שֶׁעֲדַיִן לֹא גָבָה אוֹתָהּ מִבֵּית הַנָּכְרִי לְבֵיתוֹ — הֲרֵי הִיא כְּבֶהֱמַת הַנָּכְרִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין לְהַיִּשְׂרָאֵל עָלֶיהָ אֶלָּא שִׁעְבּוּד בְּעָלְמָא, וְכָל חֶסְרוֹנָהּ וְרִוְחָהּ לְהַנָּכְרִי.

וְאֵין לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ שֶׁל הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת לְבָד אֶלָּא בְּכָל זְמַן מֶשֶׁךְ שְׂכִירוּתוֹ אוֹ שְׁאִילוּתוֹ אֲפִלּוּ בִּימוֹת הַחֹל, אִם כֵּן הֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְמוֹכֵר בְּהֶמְתּוֹ לְנָכְרִי וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין שָׁם חֲשַׁשׁ מַרְאִית הָעַיִן, לְפִי שֶׁיֵּשׁ פִּרְסוּם לַדָּבָר.

וּמִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא מְכָרָהּ לוֹ מַמָּשׁ — יֵשׁ לוֹ לְפַרְסֵם לָרַבִּים שֶׁעָשָׂה דֶּרֶךְ הֶתֵּר, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִידֵי חֲשָׁד — יֵשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת:

And all this is only after the fact (bedi'avad), when he has already rented or lent it to the non-Jew permissibly, having stipulated with him that he would return it before Shabbos. But ab initio (lechatchilah), it is forbidden to rent or lend it without restriction relying on the fact that when Shabbos arrives he will declare it hefker or transfer ownership to the non-Jew. For it is well-known to the public that it is the animal of a Jew, while the hefker and the transfer of ownership are not at all well-known, and there is here a concern of maris ayin.

And some permit renting or lending lechatchilah relying on the fact that when Shabbos arrives he will declare it hefker or transfer ownership to the non-Jew in the presence of three Jews; for by means of the three Jews the matter will become well-known to all who know that it is the animal of a Jew.

And one may rely on their words in a pressing circumstance (she'as ha-dechak), for example, one who owns fields and is unable to give them to a non-Jew as a sharecropper (arisus) unless he also rents him oxen to plow with them, and he cannot prevent him from plowing with them on Shabbos, nor can he impose upon him full responsibility (achrayus) for the oxen even with regard to rise, fall and death by unavoidable accident (ones), in the manner that will be explained — then there is room to permit him to declare them hefker before three. And it is good to instruct him to declare them hefker before the judges (dayanim) of the city, and they will explain to him the nature of the hefker, that he declare them hefker with a full heart, that he not claim anything from the non-Jew even if, through the non-Jew's negligence, damage befell them on Shabbos, and they will make the hefker known to all, so that there be no concern of maris ayin.

Likewise, there is room to permit for the need of a mitzvah, for example to send esrogim on his animal by way of a non-Jew, in the manner that will be explained in siman 655, if he declares his animal hefker before three. And if this is impossible for him — he may declare hefker even between himself and himself, for in a matter of mitzvah there is no concern of maris ayin.

But outside the needs of a mitzvah and outside a pressing circumstance — one should not permit lechatchilah, even if he wishes to make it known to the public that he is declaring it hefker, or that he is transferring ownership of the body of the animal to the non-Jew for the day of Shabbos. For it is possible that many will be found who know about the rental and the loan, which extend to all the days of the week, and do not know about the hefker and the transfer of ownership, which are only for Shabbos; and it will appear to them that on Shabbos too she is only rented and lent to the non-Jew, and that the body of the animal belongs to the Jew as on all the days of the week.

But if, even on weekdays, the body of the animal is acquired to the non-Jew — although he has not conferred upon him a complete acquisition giving him the right to sell it and remit the price to the Jew, but rather has acquired it to him only with regard to rise, fall and the responsibility of death, namely that he appraised it in money to the non-Jew at the time he rented or lent it to him: if it rises in value at the end of the period of his rental or loan, when he returns it to the Jew, the surplus will go to the non-Jew; and if it falls in value, he will be obligated to pay him the surplus from his own pocket, even though he suffers this decline by unavoidable accident (ones); and likewise if it dies, even by unavoidable accident, he will be obligated to pay — so that the profit and loss of this animal are entirely the non-Jew's, as if it were truly his animal. Therefore the Jew is not commanded regarding its rest. For although the body of the animal is pledged (meshu'bad) to him, so that the non-Jew cannot sell it without his knowledge, nevertheless, as long as it has not yet been collected (mechusseres gevayna) — that is, he has not yet recovered it from the non-Jew's house to his own — it is like the non-Jew's animal, since the Jew has on it only a mere lien (shi'bud), and all its loss and profit are the non-Jew's.

And there is no concern of maris ayin, since it does not belong to the non-Jew on Shabbos alone but throughout the duration of his rental or loan, even on weekdays; this is therefore similar to one who sells his animal to a non-Jew and the non-Jew performs melachah with it on Shabbos, where there is no concern of maris ayin, because the matter is well-known.

And in any event, since he did not truly sell it to him — he has reason to make it known to the public that he acted in a permitted way, for whatever he can do to remove himself from suspicion — he should do.

וְכֵן יָכוֹל לְהַשְׂכִּירָהּ אוֹ לְהַשְׁאִילָהּ לְנָכְרִי עַל יְדֵי שֶׁיַּזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ בְּשַׁבָּת, וּבְאִם שֶׁיַּעֲבוֹר עַל תְּנָאוֹ וְיַעֲשֶׂה אֲזַי הִיא קְנוּיָה לוֹ לְיוֹם הַשַּׁבָּת וְיִתְחַיֵּב בְּאֹנָסִין שֶׁיֶּאֶרְעוּ לָהּ בְּשַׁבָּת, וְיִכְתּוֹב כֵּן בְּעַרְכָּאוֹתֵיהֶם, שֶׁנִּמְצָא כְּשֶׁבָּא הַנָּכְרִי לַעֲשׂוֹת בָּהּ בְּשַׁבָּת אֵינָהּ בֶּהֱמַת יִשְׂרָאֵל כְּלָל, שֶׁהֲרֵי קְנָאָהּ הַנָּכְרִי לְהִתְחַיֵּב בְּאֹנָסֶיהָ. וְאַף שֶׁאֵינָהּ קְנוּיָה לוֹ אֶלָּא בְּשַׁבָּת בִּלְבָד — אֵין לָחוּשׁ לְמַרְאִית הָעַיִן, כֵּיוָן שֶׁכָּתַב כֵּן בְּעַרְכָּאוֹתֵיהֶם — יֵשׁ לַדָּבָר קוֹל וּפִרְסוּם:

And likewise he may rent it out or lend it to a non-Jew by warning him not to do anything with it on Shabbos, and that if he transgresses his condition and uses it — then it is acquired to him for the day of Shabbos and he will be liable for unavoidable accidents (onassin) that may befall it on Shabbos; and he shall write so in their courts (arka'os). It thus turns out that when the non-Jew comes to use it on Shabbos, it is no longer the animal of a Jew at all, since the non-Jew acquired it to be liable for its accidents. And although it is only acquired to him on Shabbos alone — there is no concern of maris ayin, since he wrote so in their courts — the matter has thereby publicity (kol) and notoriety.

יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִי שֶׁהֵם שֻׁתָּפִים בִּבְהֵמָה לִטְחוֹן בָּרֵחַיִם וְכַיּוֹצֵא — יֵשׁ הֶתֵּר שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי שֶׁיַּתְנֶה עִם הַנָּכְרִי בַּתְּחִלָּה בְּשָׁעָה שֶׁקְּנָאוּהָ שֶׁיִּטּוֹל הַנָּכְרִי כָּל שְׂכַר הַשַּׁבָּת בִּלְבַדּוֹ וְהַיִּשְׂרָאֵל יִטּוֹל כְּנֶגֶד זֶה כָּל שְׂכַר יוֹם אֶחָד בְּחֹל בִּלְבַדּוֹ, שֶׁכְּשֶׁמַּתְנֶה עִמּוֹ כֵּן בִּתְחִלַּת הַשֻּׁתָּפוּת — הֲרֵי זֶה כְּמַקְנֶה לוֹ בִּלְבַדּוֹ כָּל גּוּף הַבְּהֵמָה לְשַׁבָּתוֹת וּלְיִשְׂרָאֵל בִּלְבַדּוֹ בְּיוֹם אַחֵר, וְאֵין לְהַיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק בָּהּ בְּשַׁבָּתוֹת, וְאֵינוֹ מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ. וְאִם אַחַר כָּךְ נִתְרַצָּה הַנָּכְרִי מֵאֵלָיו לַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הַשָּׂכָר בְּשָׁוֶה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ה.

וַאֲפִלּוּ אִם אַחֲרָיוּת הַבְּהֵמָה הוּא עַל שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת — אַף עַל פִּי כֵן אֵין הַיִּשְׂרָאֵל מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ מֵחֲמַת שֶׁאַחֲרָיוּתָהּ גַּם עָלָיו בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיִּטּוֹל כָּל שְׂכַר הַשַּׁבָּת לְעַצְמוֹ — הֲרֵי הִיא קְנוּיָה לוֹ בִּלְבַדּוֹ לְשַׁבָּת, וְאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בָּהּ כְּלָל, וּמַה שֶּׁאַחֲרָיוּתָהּ גַּם עַל הַיִּשְׂרָאֵל זֶהוּ תְּנַאי אַחַר שֶׁהִרְוִיחַ הַיִּשְׂרָאֵל לְהַנָּכְרִי מִשֶּׁלּוֹ וְקִבֵּל גַּם עָלָיו אַחֲרָיוּת הַשַּׁבָּת, שֶׁאָז הִיא שֶׁל הַנָּכְרִי, וְהַנָּכְרִי הִרְוִיחַ מִשֶּׁלּוֹ לְהַיִּשְׂרָאֵל, וְקִבֵּל גַּם עָלָיו אַחֲרָיוּת יוֹם אֶחָד בְּחֹל, שֶׁאָז הִיא שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל:

A Jew and a non-Jew who are partners (shutafim) in an animal, to grind at the mill and the like — there is a permitted means for the non-Jew to use it on Shabbos: by stipulating with the non-Jew at the outset, at the time they acquired it, that the non-Jew alone shall take all the Shabbos wages and the Jew alone shall take in return all the wages of one weekday. For when he stipulates so with him at the beginning of the partnership, it is as if he were transferring to him alone the ownership of the entire body of the animal for the Shabbosos, and to the Jew alone for another day; the Jew then has no part in the animal on the Shabbosos, and he is not commanded regarding its rest. And if afterwards the non-Jew agreed of his own accord to share with him all the wages equally — that is permitted, as was explained in siman 245.

And even if the responsibility (achrayus) for the animal lies upon both of them equally on all the days of the week, even on Shabbos — nevertheless, the Jew is not commanded regarding its rest on account of the fact that its responsibility falls also upon him on Shabbos. For since he stipulated with him that the non-Jew would take for himself all the Shabbos wages — it is acquired to him alone for Shabbos, and the Jew has no part in it at all; and the fact that the responsibility falls also upon the Jew is another stipulation by which the Jew has favored the non-Jew from his own — and has taken upon himself also the responsibility of Shabbos — even though it is then the non-Jew's; and the non-Jew has favored the Jew from his own — and has taken upon himself also the responsibility of one weekday — even though it is then the Jew's.

וְאִם לֹא הִתְנָה עִמּוֹ כֵּן בִּתְחִלַּת הַשֻּׁתָּפוּת — לֹא יַתְנֶה עִמּוֹ אַחַר כָּךְ, שֶׁאַף אִם עַכְשָׁו אֵין כַּאן אִסּוּר מִשּׁוּם שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁו אֵין הַנָּכְרִי נִמְנָע מִלַּעֲשׂוֹת בָּהּ מְלָאכָה בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נִשְׁתַּתֵּף וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּהּ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ אִסּוּר בְּמַה שֶּׁנּוֹטֵל רֶוַח יוֹם אֶחָד בְּחֹל כְּנֶגֶד יוֹם הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת שֶׁלֹּא בְהַבְלָעָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ה, וּבִכְגוֹן זֶה שֶׁלֹּא הִתְנוּ מִתְּחִלָּה יוֹתֵר — יֵשׁ הֶתֵּר כְּשֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ כְּלָל "טֹל אַתָּה בְּשַׁבָּת וַאֲנִי בְּחֹל", אֶלָּא יַחֲלוֹק עִמּוֹ כָּל הָרֶוַח שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ בְּשָׁוֶה, שֶׁאָז הוּא נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת בְּהַבְלָעָה.

אֶלָּא שֶׁגַּם זֶה אֵין לְהַתִּיר אֶלָּא בִּמְקוֹם הֶפְסֵד גָּדוֹל, אִם גַּם הַנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת עִם הַבְּהֵמָה וְהַיִּשְׂרָאֵל יַעֲשֶׂה כְּנֶגְדּוֹ בְּחֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

And if he did not stipulate so with him at the beginning of the partnership — he shall not stipulate so with him afterwards. For even though there is now no prohibition by reason of shevisas behemto — since the non-Jew is now not prevented from performing melachah with it against the Jew's will, having already become a partner and having a share in it — nevertheless, there is a prohibition in the fact that he takes the profit of one weekday in exchange for the day of Shabbos, for he is then taking Shabbos wages without havla'ah, as was explained in siman 245. And in such a case, where they have not stipulated anything more at the outset, there is a permitted means: that he say nothing at all to him such as "take Shabbos and I will take a weekday", but rather share with him all the profit of all the days of the week equally, for then he takes Shabbos wages by havla'ah.

But even this is not to be permitted except in a case of great loss (hefsed gadol), if the non-Jew himself also needs to perform melachah on Shabbos with the animal and the Jew will act in compensation on a weekday, as was explained there.

וְגַם בִּמְקוֹם הֶפְסֵד גָּדוֹל, אוֹ אֲפִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה לִטּוֹל כְּלָל בְּחֹל כְּנֶגֶד הַשַּׁבָּת, אַף שֶׁאֵין אִסּוּר מִשּׁוּם שְׂכַר שַׁבָּת, וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ, מֵאַחַר שֶׁהַנָּכְרִי אֵינוֹ נִמְנָע מִלַּעֲשׂוֹת בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל הַיִּשְׂרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ אִסּוּר לְמַפְרֵעַ בְּמַה שֶּׁנִּשְׁתַּתֵּף עִם הַנָּכְרִי בִּבְהֵמָה שֶׁהַנָּכְרִי יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בְּעַל כָּרְחוֹ. וְיֵשׁ תִּקּוּן לְזֶה עַל יְדֵי שֶׁיַּתְנֶה עִמּוֹ שֶׁאִם יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת — אֲזַי הִיא קְנוּיָה לוֹ לְיוֹם הַשַּׁבָּת, וְיִתְחַיֵּב בָּאֹנָסִין שֶׁיֶּאֶרְעוּ בְּשַׁבָּת, וְיִכְתּוֹב כֵּן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, אוֹ עַל יְדֵי שֶׁיַּקְנֶה לוֹ גַּם חֶלְקוֹ לְעִנְיַן יֹקֶר וְזוֹל וּמִיתָה בְּאֹנֶס, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

אוֹ אֲפִלּוּ יִמְכּוֹר לוֹ חֶלְקוֹ בִּמְכִירָה גְמוּרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יוּכַל הַנָּכְרִי לְמָכְרָהּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כְּגוֹן שֶׁיִּזְקוֹף עָלָיו הַדָּמִים בְּמִלְוָה שֶׁיִּפְרָעֵם לוֹ כְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ, וְיַחֲזוֹר הַנָּכְרִי וְיַעֲשֶׂה לוֹ בְּהֵמָה זוֹ אַפּוֹתִּיקִי לְחוֹבוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא יִפְרַע לוֹ חוֹבוֹ בְּמָעוֹת לֹא יוּכַל לְסַלְּקוֹ בְּדָבָר אַחֵר כִּי אִם בִּבְהֵמָה זוֹ, וּלְפִיכָךְ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ הַמָּעוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ עוֹבֵר עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא גָבָה מִמֶּנּוּ בְּהֵמָה זוֹ לְפֵרָעוֹן (חוֹבוֹ), וְאֵין לוֹ עָלֶיהָ אֶלָּא שִׁעְבּוּד בְּעָלְמָא.

וְאִם הוּא רוֹצֶה, יָכוֹל לִקַּח הַבְּהֵמָה לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכּוֹן לְאַחַר שֶׁזָּקַף עָלָיו הַדָּמִים בְּמִלְוָה, וְיֹאמַר לוֹ "אִם לֹא תִפְרָעֵנִי חֶלְקִי בְּמָעוֹת כְּשֶׁאֶתְבָּעֲךָ תְּהֵא בְּהֵמָה זוֹ קְנוּיָה לִי אָז לְהִפָּרַע מִמֶּנָּה חוֹבִי", וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן לוֹ הַבְּהֵמָה לַעֲבוֹד בָּהּ. וּלְפִיכָךְ, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ הַמָּעוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְמָכְרָהּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ עוֹבֵר עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תְבָעוֹ וְלֹא נִקְנֵית לוֹ לְפֵרָעוֹן, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ "מֵעַכְשָׁו תְּהֵא קְנוּיָה לִי אִם לֹא תִפְרָעֵנִי חֶלְקִי בְּמָעוֹת כְּשֶׁאֶתְבָּעֲךָ", לְפִי שֶׁכְּשֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ חֶלְקוֹ בִּשְׁעַת חֲלֻקָּה, אוֹ כְּשֶׁיֶּאֱרַע בָּהּ הֶפְסֵד, אוֹ כְּשֶׁיִּרְצֶה הַנָּכְרִי לְמָכְרָהּ וְלֹא יִפְרַע לוֹ בְּמָעוֹת — נִמְצָא שֶׁלְּמַפְרֵעַ הָיְתָה קְנוּיָה לְיִשְׂרָאֵל, וְעָבַר עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ:

And even in a case of great loss, or even if he does not wish to take anything at all on a weekday in exchange for Shabbos — although there is no prohibition by reason of Shabbos wage, nor by reason of shevisas behemto, since the non-Jew is not prevented from performing melachah with it on Shabbos against the Jew's will — nevertheless, there is a retroactive (lemafrea) prohibition in the fact that he became a partner with the non-Jew in an animal with which the non-Jew will perform melachah on Shabbos against his will. And there is a remedy (tikkun) for this: by stipulating with him that if he performs melachah with it on Shabbos — then it is acquired to him for the day of Shabbos, and he will be liable for the unavoidable accidents that may occur on Shabbos, and that he shall so write, as was explained above; or by transferring to him also the ownership of his share with regard to rise, fall and death by unavoidable accident, as was explained above.

Or even he may sell him his share by a complete sale, and yet the non-Jew will not be able to sell it without his knowledge — for example, by recording the price upon him as a loan (milveh) which he will repay him when he demands it, and the non-Jew in turn making this animal an apotiki for his debt, namely that as long as he has not paid him his debt in money, he cannot satisfy him with anything else but with this animal. Therefore, as long as he has not given him the money, he cannot sell it without his knowledge, and nevertheless he does not transgress regarding it by reason of shevisas behemto, since he has not yet collected from him this animal in payment (of his debt), and he has on it only a mere lien.

And if he wishes, he may take the animal to his house as a pledge (mashkon) after having recorded the price upon him as a loan, and say to him: "if you do not repay me my share in money when I demand it from you, this animal will be acquired to me at that time so that I may satisfy myself from it for my debt", and in turn give him the animal to work with it. Therefore, as long as he has not given him the money, he cannot sell it without his knowledge, and yet he does not transgress regarding it by reason of shevisas behemto as long as he has not demanded it from him and it has not been acquired to him in payment — provided, however, that he does not say to him "from now this is acquired to me if you do not repay me my share in money when I demand it from you". For when he demands his share at the time of division, or when damage befalls it, or when the non-Jew wishes to sell it and does not pay him in money — it turns out that retroactively it was acquired to the Jew, and he would have transgressed regarding it by reason of shevisas behemto.

וּבֵין שֶׁעֲשָׂאָה אַפּוֹתִּיקִי וּבֵין שֶׁלֹּא עֲשָׂאָהּ, וּבֵין שֶׁנְּטָלָהּ לְמַשְׁכּוֹן וּבֵין שֶׁלֹּא נְטָלָהּ, אֶלָּא מְכָרָהּ לוֹ בִּמְכִירָה גְמוּרָה שֶׁיְּהֵא רְשׁוּת בְּיָדוֹ לְמָכְרָהּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כֵּיוָן שֶׁכָּל זְמַן שֶׁלֹּא מְכָרָהּ הֵם שֻׁתָּפִים בָּהּ וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ מַרְאִית עַיִן, לְפִיכָךְ יֵשׁ לוֹ לְפַרְסֵם לָרַבִּים שֶׁעָשָׂה דֶּרֶךְ הֶתֵּר:

And whether he made it an apotiki or not, whether he took it as a pledge or not, but rather sold it to him by a complete sale giving him the right to sell it without his knowledge: since, as long as he has not sold it, they are partners in it and there is a concern of maris ayin, therefore he should make known to the public that he acted in a permitted way.

הֶתֵּר זֶה שֶׁל עֲשִׂיַּת אַפּוֹתִּיקִי, אוֹ שֶׁיִּטְּלָהּ לְמַשְׁכּוֹן, מוֹעִיל אַף כְּשֶׁכָּל הַבְּהֵמָה הִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמַשְׂכִּירָהּ אוֹ מַשְׁאִילָהּ לְנָכְרִי, רַק שֶׁיְּפַרְסֵם שֶׁעָשָׂה דֶּרֶךְ הֶתֵּר:

This permitted means — that of making an apotiki, or of taking it as a pledge — is effective even when the entire animal belongs to the Jew and he rents or lends it to a non-Jew, provided only that he make it known that he acted in a permitted way.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמַּשְׂכִּירָהּ אוֹ מַשְׁאִילָהּ לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת עַצְמוֹ, אֲבָל לַעֲשׂוֹת מְלֶאכֶת יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת אֵין הֶתֵּר כְּלָל אֲפִלּוּ אִם מְכָרָהּ לוֹ בִּמְכִירָה גְמוּרָה, שֶׁמִּכָּל מָקוֹם הַנָּכְרִי עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת בִּשְׁבִיל הַיִּשְׂרָאֵל אִם לֹא קָצַץ לוֹ שָׂכָר עַל זֶה. וְכֵן אִם הוּא שְׂכִירוֹ לְשָׁנָה לְכָל הַמְּלָאכוֹת שֶׁיִּצְטָרֵךְ, שֶׁדִּינוֹ כְּאִלּוּ לֹא קָצַץ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ג וְרמ"ד.

אֲבָל אִם אֵינוֹ שָׂכוּר לוֹ אֶלָּא לִמְלָאכָה זוֹ בִּלְבָד, לַעֲשׂוֹתָהּ לוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָהּ בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ זְמַן שְׂכִירוּתוֹ, כְּגוֹן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוּסִים וַעֲגָלָה וְשָׂכַר לוֹ נָכְרִי לְשָׁנָה שֶׁיִּסַּע עִם סוּסִים וַעֲגָלָה שֶׁלּוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהוֹלִיךְ בָּהֶם סְחוֹרָה בְּתוֹךְ שָׁנָה זוֹ, וְהַנָּכְרִי נוֹסֵעַ גַּם בְּשַׁבָּת מֵעַצְמוֹ בְּלֹא אֲמִירַת הַיִּשְׂרָאֵל — אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִסַּע בְּשַׁבָּת אִם נוֹסֵעַ מִבֵּית הַיִּשְׂרָאֵל מִבְּעוֹד יוֹם, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ד. רַק שֶׁיַּקְנֶה לוֹ הַסּוּסִים בְּאֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ, וִיפַרְסֵם שֶׁעָשָׂה דֶּרֶךְ הֶתֵּר. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ קְנוּיִים לוֹ גַּם בִּימוֹת הַחֹל בְּתוֹךְ מֶשֶׁךְ זְמַן נְסִיעָתוֹ, אֲבָל אִם אֵינוֹ מַקְנֶה לוֹ אֶלָּא לְשַׁבָּת בִּלְבָד — אָסוּר מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְכֵן אִם הוּא עַצְמוֹ נוֹסֵעַ גַּם כֵּן עִם הַסּוּסִים כָּל יְמוֹת הַחֹל וּמְזוֹנוֹתֵיהֶם עָלָיו — הֲרֵי הֵם נִקְרָאִים עַל שְׁמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמְּכָרָם לְהַנָּכְרִי בִּמְכִירָה גְמוּרָה אַף לִימוֹת הַחֹל, כֵּיוָן שֶׁהַנָּכְרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂכִירוֹ, וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ הוּא לִמְחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא יִסַּע בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן:

To what does this apply? When he rents or lends it to him to perform his own work; but for performing the Jew's work on Shabbos, there is no permitted means at all, even if he sold it to him by a complete sale, because in any case the non-Jew performs melachah on Shabbos for the Jew's benefit, unless he set him a fixed wage (katsats) for it. Likewise if he is his yearly hired worker (sachir) for all the work he may need, for his status is as if he had not set a fixed wage, as was explained in simanim 243 and 244.

But if he is hired for him only for this work alone, to perform it for him whenever he may need it during the period of his hire — for example, one who has horses and a wagon and has hired a non-Jew for a year to travel with his horses and wagon whenever he needs to transport merchandise with them during that year, and the non-Jew travels also on Shabbos on his own, without the Jew's instruction — he does not need to tell him not to travel on Shabbos if he leaves the Jew's house while it is still day, for the reason explained in siman 244. Only, he must transfer the ownership of the horses to him by one of the means that have been explained, and make it known that he acted in a permitted way. And this, provided that they are acquired to him also on weekdays during the period of his travel; but if he transfers ownership to him only for Shabbos — it is forbidden because of maris ayin, as was explained above. Likewise, if he himself also travels with the horses on all weekdays and their feed is at his expense — they are then called by his name, even though he sold them to the non-Jew by a complete sale even for weekdays, since the non-Jew is only his hired worker; therefore he must forbid him to travel on Shabbos, because of maris ayin.

כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת — כָּךְ הוּא מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתָתָהּ בְּיוֹם טוֹב. לְפִיכָךְ, כָּל פְּרָטֵי הַהֲלָכוֹת שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ לְעִנְיַן שְׁאֵלָה וּשְׂכִירוּת בְּהֶמְתּוֹ לְנָכְרִי וְשֻׁתָּפוּת עִמּוֹ גַּבֵּי שַׁבָּת, הֵן נוֹהֲגִים גַּם כֵּן גַּבֵּי יוֹם טוֹב, שֶׁאֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא מְלָאכוֹת שֶׁהֻתְּרוּ בִּגְלַל אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ וְגוֹ'".

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּיוֹם טוֹב אֵין אָדָם מְצֻוֶּה מִן הַתּוֹרָה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא נִצְטַוִּינוּ בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וּמַה שֶּׁבְּהֶמְתֵּנוּ עוֹשָׂה אֵין זוֹ נִקְרֵאת מְלָאכָה אֶצְלֵנוּ אֶלָּא אֵצֶל הַבְּהֵמָה, וְאַף בְּשַׁבָּת לֹא לָמַדְנוּ אִסּוּר זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה", שֶׁאֵין זוֹ מְלָאכָה כְּלָל אֶצְלֵנוּ, אֶלָּא מִצְוָה אַחֶרֶת הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ", וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּיוֹם טוֹב כְּלָל. וְהוּא הַדִּין לִשְׁבִיתַת עַבְדּוֹ שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּיוֹם טוֹב לְפִי דִבְרֵיהֶם, לְפִי שֶׁאֵינָהּ בִּכְלַל מְלָאכָה אֶלָּא מִצְוָה אַחֶרֶת הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר "לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ".

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּשֶׁל תּוֹרָה כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה (עַיֵּן סִמָּן תצ"ה):

Just as a person is commanded regarding the rest of his animal (shevisas beheimah) on Shabbos — so he is commanded regarding its rest on Yom Tov. Therefore, all the details of the laws explained regarding the lending and renting of his animal to a non-Jew and partnership with him concerning Shabbos — they apply equally to Yom Tov; for there is no difference between Yom Tov and Shabbos except for the melachos that are permitted on account of food preparation (ochel nefesh), as it is said: "no melachah shall be performed on them; only that which is eaten by every soul, etc." (Shemos 12:16).

And some say that on Yom Tov a person is not commanded by the Torah regarding the rest of his animal, because on Yom Tov we are only commanded not to perform melachah, and what our animal does is not called melachah with respect to us but only with respect to the animal. And even on Shabbos we did not learn this prohibition from what is said "you shall not perform any melachah" — for this is not melachah at all with respect to us — but it is a separate mitzvah, as it is said: "in order that your ox and your donkey may rest" — and it does not apply at all on Yom Tov. And the same applies to the rest of his servant, which does not apply on Yom Tov according to their words, because it is not included in melachah but is a separate mitzvah, as it is said: "in order that your servant and your maidservant may rest like you" (Devarim 5:14).

And in practice (l'inyan halachah), one should be stringent in matters of Torah law according to the first opinion (see siman 495).