סימן רמ״ח · ד' סעיפי מחבר

📑 תוכנית הלימוד

1. הטקסט של השולחן ערוך

סימן רמ״ח כולל ד' סעיפים של המחבר המקודיפים את ההלכות הנוגעות להפלגה בספינה והליכה בשיירה בימים שקודם השבת.

סעיף א' — הכלל הבסיסי

מֻתָּר לְהַפְלִיג בִּסְפִינָה אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִם הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה, וּפוֹסֵק עִמּוֹ שֶׁיִּשְׁבּוֹת. וְאִם אַחַר כָּךְ לֹא יִשְׁבּוֹת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל לִדְבַר הָרְשׁוּת אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה בְּפָחוֹת מִג' יָמִים קוֹדֶם הַשַּׁבָּת. הגה: אֲבָל קוֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים — שָׁרֵי, אֲפִלּוּ בִּסְפִינָה שֶׁמּוֹשְׁכִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי בְּהֵמוֹת, אֲפִלּוּ אֵין בְּגֹבַהּ הַמַּיִם י' טְפָחִים [מהרי"ק שורש מ"ה], וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אַחַר כָּךְ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְהוֹלִיךְ הַסְּפִינָה [ריב"ש סי' קנ"ב]. וְאִם הוּא דֶּרֶךְ מוּעָט כְּמוֹ מִצּוֹר לְצִידוֹן, שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם כִּי אִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד — מֻתָּר לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת בַּבֹּקֶר, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ שָׁם קוֹדֶם הַשַּׁבָּת. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּלָל, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מוּעָט — אֵין מַפְלִיגִין.

סעיף ב' — מדוע ג' ימים? הבחנה ים/נהר

הָא דְּאֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם הַשַּׁבָּת — הַטַּעַם מִשּׁוּם עוֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יֵשׁ לָהֶם צַעַר וּבִלְבּוּל. וְדַוְקָא לְמַפְלִיגִים בְּמַיִם הַמְּלוּחִים. אֲבָל בִּנְהָרוֹת אֵין שׁוּם צַעַר לְמַפְלִיגִים בָּהֶם — וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַפְלִיג בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא יָדוּעַ לָנוּ שֶׁאֵין בְּעָמְקָם עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ שֶׁמִּקַּרְקַע הַסְּפִינָה לְקַרְקַע הַנָּהָר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אָסוּר (לָצֵאת חוּץ לַתְּחוּם) מִשּׁוּם אִסּוּר תְּחוּמִין. הגה: וְכֵן בִּסְפִינָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לָבֹא לִידֵי מְלָאכָה בְּשַׁבָּת — אָסוּר לִיכָּנֵס בָּהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ הֵם נְהָרוֹת הַנּוֹבְעִים וְהוּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה (ריב"ש סי' קנ"ב מהרי"ק). אֲבָל אֵין אִסּוּר בְּמַה שֶּׁהַבְּהֵמוֹת מוֹשְׁכוֹת הַסְּפִינָה בִּשְׂפַת הַנָּהָר, וְלֹא דָּמֵי לַהֲלִיכָה בְּקָרוֹן שֶׁאָסוּר.

סעיף ג' — קנה שביתה: להיכנס קודם השבת

הֵיכָא דְּמֻתָּר לְהַפְלִיג מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אִם נִכְנַס בַּסְּפִינָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְקָנָה בָהּ שְׁבִיתָה — אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְלֶגֶת בְּשַׁבָּת מֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא מֵהַסְּפִינָה מֵעֵת שֶׁקָּנָה שְׁבִיתָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ יָצָא מִן הַסְּפִינָה שָׁרֵי, דְּמֵאַחַר שֶׁקָּנָה בָהּ שְׁבִיתָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת — מֻתָּר אַחַר כָּךְ לִיכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת וּלְהַפְלִיג. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹשִׂין קִדּוּשׁ בַּסְּפִינָה וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים לְבֵיתָם וְלָנִים שָׁם, וּלְמָחָר חוֹזְרִין לַסְּפִינָה וּמַפְלִיגִין. כֵּן נָהֲגוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת וְאֵין לִמְחוֹת (ר"ן פ"ק דשבת וריב"ש סי' י"ז קכ"א קכ"ב), וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי' של"ט ות"ד.

סעיף ד' — שיירה במדבר + עלייה לארץ

הַיּוֹצְאִים בְּשַׁיָּרָא בַּמִּדְבָּר וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְחַלֵּל שַׁבָּת, כִּי מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה לֹא יוּכְלוּ לְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר בְּשַׁבָּת לְבַדָּם — ג' יָמִים קוֹדֶם שַׁבָּת אֲסוּרִים לָצֵאת, וּבְיוֹם רִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי וּבַשְּׁלִישִׁי מֻתָּר לָצֵאת. וְאִם אַחַר כָּךְ יֶאֱרַע לוֹ סַכָּנָה וְיִצְטָרֵךְ לְחַלֵּל שַׁבָּת מִפְּנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ — מֻתָּר, וְאֵין כָּאן חִלּוּל. וְהָעוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִם נִזְדַּמְּנָה לוֹ שַׁיָּרָא אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת — כֵּיוָן דִּדְבַר מִצְוָה הִיא יָכוֹל לִפְרֹשׁ, וּפוֹסֵק עִמָּהֶם לִשְׁבּוֹת. וְאִם אַחַר שֶׁיִּהְיוּ בַּמִּדְבָּר לֹא יִרְצוּ לִשְׁבּוֹת עִמּוֹ — יָכוֹל לָלֶכֶת עִמָּהֶם חוּץ לַתְּחוּם מִפְּנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. וְאִם נִכְנַס לְעִיר אַחַת בְּשַׁבָּת — מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ, וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוּהוּ מִחוּץ לָעִיר וְרוֹצֶה לִיכָּנֵס לָעִיר מֻתָּר, דְּכֵיוָן דְּלִדְבַר מִצְוָה נְפַק — יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.

הגהת הרמ״א — הרחבת דבר מצוה (רבנו תם)

הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִסְחוֹרָה אוֹ לִרְאוֹת פְּנֵי חֲבֵרוֹ — חָשׁוּב הַכֹּל דְּבַר מִצְוָה, וְאֵינוֹ חָשׁוּב דְּבַר הָרְשׁוּת רַק כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְטַיֵּל. וְעַל כֵּן נָהֲגוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת לְהָקֵל בְּעִנְיַן הַפְלָגַת הַסְּפִינוֹת וַהֲלִיכַת שַׁיָּרָא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, כִּי חוֹשְׁבִים הַכֹּל לִדְבַר מִצְוָה, וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָן הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמֹכוּ.

2. ההקשר הכללי

על מה מדבר סימן זה?

סימננו עוסק במצב מעשי מאוד: מתי אפשר לצאת לנסיעה שתימשך אל תוך השבת — בספינה, בשיירה, או ביישומים המודרניים שלנו (מטוס, רכבת, קרוז)?

המקור התלמודי — ברייתא שבת י״ט ע״א

כל הסימן יוצא מברייתא קלאסית המובאת בשבת י״ט ע״א:

תָּנוּ רַבָּנָן: אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִג' יָמִים קוֹדֶם לְשַׁבָּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לִדְבַר הָרְשׁוּת. אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה — שַׁפִּיר דָּמֵי, וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל מְנָת לִשְׁבּוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ.

ההלכה נפסקה כרשב״ג לדעת הרא״ש. אך המחבר מקיים את התנאי לכתחילה.

הקשר עם הסימנים הסמוכים

3. מושג מפתח ראשון — כלל שלושת הימים

איך סופרים את "שלושת הימים"?

המשנה ברורה מבאר (ס״ק ה): לדעת המגן אברהם ורוב הפוסקים, יום רביעי אסור. אבל הגר״א מצטט ראשונים שסופרים את ג' הימים כולל השבת, ולפיכך יום רביעי יהיה מותר.

4. מושג מפתח שני — דבר מצוה מול דבר רשות

הרחבת רבנו תם

5. מושג מפתח שלישי — פוסק עמו שישבות

הנוסע היהודי אינו דורש את הילוך הספינה בשבת. אם הספינה ממשיכה, זה נגד בקשתו. ולכן אין כאן חילול.

6. מדוע ג' ימים? שלושת הפירושים הקלאסיים

פירוש א' — רש״י ורי״ף: משום עונג שבת

→ תוצאה: בנהרות אין מחלת ים → הכלל לא חל (מחבר סעיף ב').

פירוש ב' — יראים ורמב״ן: משום איסור תחומין

→ תוצאה: מים עמוקים (יותר מי' טפחים) → אין בעיה; מים רדודים → בעיה.

פירוש ג' — ריב״א/מהר״י: משום סכנה (פיקוח נפש)

→ תוצאה: ביטחון מובטח (מטוס מודרני) → ההסבר הזה מתחלש.

7. סעיף א׳ — הכלל הבסיסי: מצוה, פוסק עמו שישבות ודרך מועטת

מֻתָּר לְהַפְלִיג בִּסְפִינָה אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אִם הוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה, וּפוֹסֵק עִמּוֹ שֶׁיִּשְׁבּוֹת. וְאִם אַחַר כָּךְ לֹא יִשְׁבּוֹת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל לִדְבַר הָרְשׁוּת אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה בְּפָחוֹת מִג' יָמִים קוֹדֶם הַשַּׁבָּת. הגה: אֲבָל קוֹדֶם שְׁלֹשָׁה יָמִים — שָׁרֵי, אֲפִלּוּ בִּסְפִינָה שֶׁמּוֹשְׁכִין אוֹתוֹ עַל יְדֵי בְּהֵמוֹת, אֲפִלּוּ אֵין בְּגֹבַהּ הַמַּיִם י' טְפָחִים [מהרי"ק שורש מ"ה], וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אַחַר כָּךְ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְהוֹלִיךְ הַסְּפִינָה [ריב"ש סי' קנ"ב]. וְאִם הוּא דֶּרֶךְ מוּעָט כְּמוֹ מִצּוֹר לְצִידוֹן, שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם כִּי אִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד — מֻתָּר לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת בַּבֹּקֶר, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ שָׁם קוֹדֶם הַשַּׁבָּת. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּלָל, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מוּעָט — אֵין מַפְלִיגִין.

על מה מדבר סעיף זה?

סעיף א׳ מציב את הכלל היסודי של כל הסימן. הוא מעמיד זה לעומת זה שני מצבים:

• נסיעה שטעמה מצוה (דבר מצוה) — מותרת אפילו בערב שבת, בשני תנאים;
• נסיעה שטעמה טיול או הנאה אישית (דבר הרשות) — אסורה בשלושת הימים שקודם השבת.

הרמ״א מוסיף מיד שער שלישי לכניסה להיתר: אם המרחק כה קצר עד שאפשר בפועל להגיע קודם השבת, מותר להפליג אפילו בערב שבת בבוקר, בלא תלות בטעם הנסיעה.

השאלה ההלכתית המרכזית

שלושת התנאים המצטברים של סעיף א׳

שערו של הרמ״א: הדרך הקצרה (דרך מועט)

פסק למעשה

מקרים מעשיים של סעיף א׳

8. סעיף ב׳ — מדוע ג' ימים? מים מלוחים מול נהר

הָא דְּאֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם הַשַּׁבָּת — הַטַּעַם מִשּׁוּם עוֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יֵשׁ לָהֶם צַעַר וּבִלְבּוּל. וְדַוְקָא לְמַפְלִיגִים בְּמַיִם הַמְּלוּחִים. אֲבָל בִּנְהָרוֹת אֵין שׁוּם צַעַר לְמַפְלִיגִים בָּהֶם — וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַפְלִיג בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא יָדוּעַ לָנוּ שֶׁאֵין בְּעָמְקָם עֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ שֶׁמִּקַּרְקַע הַסְּפִינָה לְקַרְקַע הַנָּהָר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אָסוּר (לָצֵאת חוּץ לַתְּחוּם) מִשּׁוּם אִסּוּר תְּחוּמִין. הגה: וְכֵן בִּסְפִינָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לָבֹא לִידֵי מְלָאכָה בְּשַׁבָּת — אָסוּר לִיכָּנֵס בָּהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים קוֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ הֵם נְהָרוֹת הַנּוֹבְעִים וְהוּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה (ריב"ש סי' קנ"ב מהרי"ק). אֲבָל אֵין אִסּוּר בְּמַה שֶּׁהַבְּהֵמוֹת מוֹשְׁכוֹת הַסְּפִינָה בִּשְׂפַת הַנָּהָר, וְלֹא דָּמֵי לַהֲלִיכָה בְּקָרוֹן שֶׁאָסוּר.

על מה מדבר סעיף זה?

סעיף ב׳ משיב לשאלה הגיונית שעלתה מסעיף א׳: למה דווקא ג' ימים? המחבר מבאר: בשלושת הימים הראשונים של נסיעה ימית, הגוף סובל צער ובלבול — מחלת ים, חוסר התמצאות, הקאות, אבדן תיאבון. ואילו השבת מחייבת עונג (הנאה, סעודות מכובדות, מנוחה). להפליג סמוך לשבת = לעבור את השבת בחולשה = אין שום עונג.

מתוך הסבר זה בעונג, המחבר מסיק מסקנה מרחיקת לכת: הכלל חל רק בים המלוח. בנהר (מים מתוקים, שייט שקט, אין מחלת ים), אין צער — ולפיכך אין כלל ג' הימים.

השאלה ההלכתית

מושג מפתח: עונג שבת כקריטריון מעשי

ההבחנה ים מלוח / נהר

פסק למעשה

מקרים מעשיים של סעיף ב׳

9. סעיף ג׳ — קנה שביתה: כניסה לספינה קודם השבת

הֵיכָא דְּמֻתָּר לְהַפְלִיג מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אִם נִכְנַס בַּסְּפִינָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְקָנָה בָהּ שְׁבִיתָה — אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְלֶגֶת בְּשַׁבָּת מֻתָּר, וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא מֵהַסְּפִינָה מֵעֵת שֶׁקָּנָה שְׁבִיתָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ יָצָא מִן הַסְּפִינָה שָׁרֵי, דְּמֵאַחַר שֶׁקָּנָה בָהּ שְׁבִיתָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת — מֻתָּר אַחַר כָּךְ לִיכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת וּלְהַפְלִיג. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹשִׂין קִדּוּשׁ בַּסְּפִינָה וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים לְבֵיתָם וְלָנִים שָׁם, וּלְמָחָר חוֹזְרִין לַסְּפִינָה וּמַפְלִיגִין. כֵּן נָהֲגוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת וְאֵין לִמְחוֹת (ר"ן פ"ק דשבת וריב"ש סי' י"ז קכ"א קכ"ב), וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי' של"ט ות"ד.

על מה מדבר סעיף זה?

סעיף ג׳ דן במקרה כלאיים: המצב שבו כניסה לספינה כבר מותרת (מצוה, או דרך קצרה, או נהר), אבל הספינה יוצאת פיזית רק בשבת. האם אפשר בכל זאת לעלות עליה קודם השבת? המחבר משיב כן, בתנאי שקנה את שביתתו (קנה שביתה) קודם כניסת השבת.

השאלה ההלכתית

מושג מפתח: קנה שביתה

שלושת התנאים של סעיף ג׳

פסק למעשה

מקרים מעשיים של סעיף ג׳

10. סעיף ד׳ — שיירא (יבשתית) ועלייה לארץ ישראל

הַיּוֹצְאִים בְּשַׁיָּרָא בַּמִּדְבָּר וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהֵם צְרִיכִים לְחַלֵּל שַׁבָּת, כִּי מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה לֹא יוּכְלוּ לְעַכֵּב בַּמִּדְבָּר בְּשַׁבָּת לְבַדָּם — ג' יָמִים קוֹדֶם שַׁבָּת אֲסוּרִים לָצֵאת, וּבְיוֹם רִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי וּבַשְּׁלִישִׁי מֻתָּר לָצֵאת. וְאִם אַחַר כָּךְ יֶאֱרַע לוֹ סַכָּנָה וְיִצְטָרֵךְ לְחַלֵּל שַׁבָּת מִפְּנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ — מֻתָּר, וְאֵין כָּאן חִלּוּל. וְהָעוֹלֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִם נִזְדַּמְּנָה לוֹ שַׁיָּרָא אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת — כֵּיוָן דִּדְבַר מִצְוָה הִיא יָכוֹל לִפְרֹשׁ, וּפוֹסֵק עִמָּהֶם לִשְׁבּוֹת. וְאִם אַחַר שֶׁיִּהְיוּ בַּמִּדְבָּר לֹא יִרְצוּ לִשְׁבּוֹת עִמּוֹ — יָכוֹל לָלֶכֶת עִמָּהֶם חוּץ לַתְּחוּם מִפְּנֵי פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ. וְאִם נִכְנַס לְעִיר אַחַת בְּשַׁבָּת — מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ, וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוּהוּ מִחוּץ לָעִיר וְרוֹצֶה לִיכָּנֵס לָעִיר מֻתָּר, דְּכֵיוָן דְּלִדְבַר מִצְוָה נְפַק — יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.

על מה מדבר סעיף זה?

סעיף ד׳ מרחיב את כלל ג' הימים מן הספינה אל השיירות היבשתיות (שיירא) החוצות את המדבר. אותה לוגיקה: אם ידוע שיהיה עליהם לחלל שבת (לברוח משודדים, לעמוד בחום, להגיע לנווה מדבר), אין להצטרף אליהם בשלושת הימים שקודם השבת — חוץ אם זה לדבר מצוה ברור כמו עלייה לארץ ישראל.

השאלה ההלכתית

שני אגפי סעיף ד׳

מושג מפתח: שיירא — הגרסה היבשתית

העלייה כאב טיפוס של מצוה

פסק למעשה

מקרים מעשיים של סעיף ד׳

11. עמדת הרמ״א — מה משתנה למעשה

הרמ״א מוסיף ד' אלמנטים מכריעים:

אלמנט 1 — ספינות בבעלי חיים קודם ג' ימים

הרמ״א מתיר להפליג קודם ג' ימים בספינה הנמשכת על ידי בעלי חיים, אפילו במים רדודים, ואפילו אם היהודי יצטרך לעזור פיזית בשבת.

אלמנט 2 — נהרות בשלושת הימים

בנהרות: אין בעיה לשלושת הימים, בתנאי שאין על היהודי לעשות שום מלאכה.

אלמנט 3 — מנהג הקידוש על האונייה

לעשות קידוש על האונייה, לישון ביבשה, ולחזור להרים עוגן בשבת. "אין למחות בידם כיון שיש להם על מי שיסמכו".

אלמנט 4 — הרחבת רבנו תם (הכי חשוב)

טבלת מחבר מול רמ״א

12. מקרים מעשיים בני זמננו

מקרה 1 — טיסה ארוכה בשישי לשבת

מקרה 2 — קרוז בים התיכון חמישי-ראשון

מקרה 3 — רכבת לילה חמישי בערב → שישי בבוקר

מקרה 4 — נסיעת מסחר לחו״ל בזמן השבת

מקרה 5 — עלייה לארץ ישראל ביום שישי

13. סיכום מעשי של הסימן

טבלת החלטה מעשית

חמשת הציוויים המעשיים של סימן רמ״ח

14. שאלות הבנה