Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch HaRav is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is an autonomous and complete Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe. Its uniqueness: it combines halacha (הלכה) + reasons of the mitzvos + inner dimension in a single work, and rules with unique Talmudic rigor.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון (the final posek). This page gathers, for siman רמ״ט, the complete text of the Rav, his uniqueness, and the words of the Rebbe that illuminate the topic.
שלחן ערוך הרב — סימן רמ״ט
The complete text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב)
סימן רמ״ט — דִּינִים הַשַּׁיָּכִים לְעֶרֶב שַׁבָּת — וּבוֹ יג סְעִיפִים
Source: Kehot edition, as reproduced on Sefaria. 13 seifim + 5 entries of Kuntres Acharon (קונטרס אחרון).
סעיף א דִּינִים הַשַּׁיָּכִים לְעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ י"ג סְעִיפִים: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ בְּעֶרֶב שַׁבָּת…
דִּינִים הַשַּׁיָּכִים לְעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ י"ג סְעִיפִים:
אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ בְּעֶרֶב שַׁבָּת יוֹתֵר מִג' פַּרְסָאוֹת מִתְּחִלַּת הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם שְׁבִיתָתוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, וְיוּכַל לְהָכִין שָׁם צָרְכֵי שַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִם יֵלֵךְ יוֹתֵר יַגִּיעַ לְבֵיתוֹ, וּבְנֵי בֵיתוֹ אֶפְשָׁר שֶׁשָּׂמוּ אֶל לִבָּם שֶׁמָּא יָבֹא הַיּוֹם וְהֵכִינוּ גַּם בִּשְׁבִילוֹ — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר, שֶׁמָּא לֹא שָׂמוּ אֶל לִבָּם כְּלָל מִבִּיאָתוֹ וְלֹא הֵכִינוּ לוֹ כְּלוּם.
אֲבָל אִם יָדוּעַ לָהֶם בְּוַדַּאי שֶׁיָּבֹא הַיּוֹם, כְּגוֹן שֶׁשָּׁלַח לָהֶם שָׁלִיחַ לְהוֹדִיעָם, אוֹ שֶׁהוֹדִיעָם קֹדֶם נְסִיעָתוֹ מִבֵּיתוֹ — מֻתָּר לוֹ לֵילֵךְ כָּל הַיּוֹם:
Heading of the siman: "Laws pertaining to erev Shabbos, in thirteen se'ifim."
It is forbidden for a person to travel on erev Shabbos more than three parsa'os (approximately 12 km) from the beginning of the day, in order that he reach his place of rest while the day is still long, so that he can prepare there the needs of Shabbos. And even if his situation is such that, by traveling further, he would reach his own home, and the members of his household may have considered that perhaps he would come today and have prepared also for him — it is nevertheless forbidden, lest they did not at all consider his coming and did not prepare anything for him.
But if it is certain to them that he will come today — for example if he sent them a messenger to inform them, or if he informed them before his departure from his home — he is permitted to travel the entire day.
סעיף ב וְכָל זֶה כְּשֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁיּוּכַל לְהָכִין שָׁם צָרְכֵי שַׁבָּת אוֹ שֶׁאֲחֵרִים יָכִינוּ לוֹ, אֲבָל…
וְכָל זֶה כְּשֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁיּוּכַל לְהָכִין שָׁם צָרְכֵי שַׁבָּת אוֹ שֶׁאֲחֵרִים יָכִינוּ לוֹ, אֲבָל אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָכִין צָרְכֵי שַׁבָּת וְגַם אֲחֵרִים לֹא יָכִינוּ לוֹ — מוּטָב שֶׁיֵּלֵךְ אֲפִלּוּ כַּמָּה פַרְסָאוֹת, אוּלַי יַגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁיּוּכַל לְהָכִין שָׁם צָרְכֵי שַׁבָּת אוֹ שֶׁאֲחֵרִים יָכִינוּ לוֹ, מִשֶּׁיִּשָּׁאֵר שָׁם, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לְהָכִין.
וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ עִמּוֹ צֵידָה כְּדֵי צָרְכֵי שַׁבָּת, מִכָּל מָקוֹם אִם הוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יִשּׁוּב בָּטוּחַ — מֻתָּר לוֹ לֵילֵךְ מִשָּׁם אֲפִלּוּ כַּמָּה פַרְסָאוֹת עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹם יִשּׁוּב בָּטוּחַ, שֶׁכְּשֶׁאֵינוֹ בִּמְקוֹם יִשּׁוּב בָּטוּחַ — אֵין לוֹ עֹנֶג שַׁבָּת כְּלָל.
All this applies when he is in a place where he will be able to prepare the needs of Shabbos there, or where others will prepare for him. But if he is in a place where it is impossible to prepare the needs of Shabbos, and where others will also not prepare for him, it is better that he travel, even several parsa'os: perhaps he will reach a place where he can prepare, or where others will prepare for him — rather than remain there, where he surely will not be able to prepare.
And even if he has provisions with him sufficient for the needs of Shabbos, nevertheless, if he is in a place that is not a secure settlement, he is permitted to travel from there, even several parsa'os, until he reaches a secure settled place — for when he is not in a secure settled place, he has no oneg Shabbos at all.
סעיף ג וְכָל זֶה כְּשֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, אֲבָל אִם רוֹכֵב עַל סוּס אוֹ הוֹלֵךְ בְּקָרוֹן — יָכוֹל לֵילֵךְ כַּמָּה…
וְכָל זֶה כְּשֶׁהוֹלֵךְ בְּרַגְלָיו, אֲבָל אִם רוֹכֵב עַל סוּס אוֹ הוֹלֵךְ בְּקָרוֹן — יָכוֹל לֵילֵךְ כַּמָּה פַרְסָאוֹת, וְאַף עַל פִּי כֵן יוּכַל לְהַגִּיעַ לִמְקוֹם שְׁבִיתָתוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל.
(וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יְהַלֵּךְ יוֹתֵר מִכְּדֵי שִׁעוּר שֶׁהוּא מַהֲלַךְ ג' פַּרְסָאוֹת שֶׁל אָדָם בֵּינוֹנִי הַמְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו, דְּהַיְנוּ ד' שָׁעוֹת וְד' חֳמָשִׁים מִשָּׁעוֹת בֵּינוֹנִית שֶׁהֵן כ"ד לְמֵעֵת לְעֵת, עַיֵּן סִמָּן תנ"ט):
All of this applies when traveling on foot. But if he rides a horse or travels by wagon (karon), he may travel several parsa'os and nonetheless reach his place of rest while it is still broad day.
(Nonetheless, he should not travel more than the measure that constitutes the distance of three parsa'os for an average man walking on foot, namely four hours and four-fifths of an hour of standard hours (of which there are twenty-four in a full day); see siman 459.)
סעיף ד וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ רֹב בְּנֵי אָדָם מְכִינִים צָרְכֵי שַׁבָּת בְּרֶוַח, לָכֵן אֵין נִזְהָרִים כְּלָל…
וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ רֹב בְּנֵי אָדָם מְכִינִים צָרְכֵי שַׁבָּת בְּרֶוַח, לָכֵן אֵין נִזְהָרִים כְּלָל מִלֵּילֵךְ יוֹתֵר מִג' פַּרְסָאוֹת בְּכָל עִנְיָן כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְבֵיתוֹ אוֹ לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵית אֲחֵרִים:
In our lands, most people prepare the needs of Shabbos with ease; therefore, they are not at all careful to refrain from traveling more than three parsa'os, in any case — whether one is going home or to be hosted by others.
סעיף ה אָסוּר לִקְבּוֹעַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת סְעֻדָּה גְדוֹלָה שֶׁל מִשְׁתֶּה שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בָּהּ בִּימֵי הַחֹל,…
אָסוּר לִקְבּוֹעַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת סְעֻדָּה גְדוֹלָה שֶׁל מִשְׁתֶּה שֶׁאֵינוֹ רָגִיל בָּהּ בִּימֵי הַחֹל, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁמַּרְבֶּה בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֲפִלּוּ בַּבֹּקֶר יוֹתֵר מִדַּרְכּוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַחֹל — לֹא יוּכַל לְקַיֵּם סְעֻדַּת שַׁבָּת שֶׁבַּלַּיְלָה כָּרָאוּי:
It is forbidden to set a large festive meal on erev Shabbos, of a kind one is not accustomed to on weekdays, on account of the honor of Shabbos (kevod Shabbos): for by multiplying eating and drinking on erev Shabbos — even in the morning, beyond one's regular practice on the other weekdays — one will not be able to fulfill the Shabbos meal at night as is fitting.
סעיף ו בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּסְעֻדַּת הָרְשׁוּת, אוֹ אֲפִלּוּ סְעֻדַּת מִצְוָה אֶלָּא שֶׁאֵין זְמַנָּהּ…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּסְעֻדַּת הָרְשׁוּת, אוֹ אֲפִלּוּ סְעֻדַּת מִצְוָה אֶלָּא שֶׁאֵין זְמַנָּהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁיָּכוֹל לִדְחוֹתָהּ לְיוֹם אַחֵר וְלַעֲשׂוֹת הַסְּעֻדָּה בְּאוֹתוֹ יוֹם. אֲבָל אִם זְמַנָּהּ הַיּוֹם, כְּגוֹן סְעֻדַּת מִילָה וּסְעֻדַּת אֵרוּסִין וְנִשּׂוּאִין, שֶׁאֵין לוֹ לִדְחוֹת הָאֵרוּסִין שֶׁמָּא יְקַדְּמֶנּוּ אַחֵר לְאָרְסָהּ, וְכֵן הַנִּשּׂוּאִין אֵין לוֹ לִדְחוֹת שֶׁלֹּא לְהִבָּטֵל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְכֵן הַמִּילָה אַף אִם אֵינָהּ בַּשְּׁמִינִי לְלֵדָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לִדְחוֹתָהּ לְיוֹם אַחֵר, שֶׁאָסוּר לְהַנִּיחוֹ עָרֵל אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד, לְפִיכָךְ מֻתָּר לַעֲשׂוֹת הַסְּעֻדָּה גַם כֵּן בּוֹ בַיּוֹם, וְאִם אַחַר כָּךְ לֹא יוּכַל לְקַיֵּם סְעֻדַּת שַׁבָּת שֶׁבַּלַּיְלָה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁזּוֹהִי גַם כֵּן סְעֻדַּת מִצְוָה, וְיֹאכַל לְמָחָר בַּיּוֹם שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ד:
About what are we speaking? About a se'udas reshus (optional meal), or even a se'udas mitzvah whose proper time is not on erev Shabbos, namely one that can be postponed to another day. But if the proper time of the mitzvah is that day — such as a se'udas milah, a se'udas eirusin, or a wedding feast (nisuin) — one may not postpone the eirusin, lest another precede him in betrothing her; and one may not postpone the marriage, in order not to delay the mitzvah of periyah u-reviyah; and likewise the milah, even if it is not on the eighth day from birth, cannot be postponed to another day, since it is forbidden to leave the child uncircumcised even for a single day. Therefore it is permitted to hold the se'udah also on that day, and if, as a consequence, one cannot fulfill the Shabbos meal at night as is proper, there is nothing wrong in this, since this too is a se'udas mitzvah; he will eat the next day, during the day, three se'udos — as will be explained in siman 274.
סעיף ז וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה לְהַתְחִיל הַסְּעֻדָּה לְכַתְּחִלָּה קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁעָה…
וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה לְהַתְחִיל הַסְּעֻדָּה לְכַתְּחִלָּה קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁעָה עֲשִׂירִית וְאֵילַךְ מִצְוָה לְהִמָּנַע מִלִּקְבּוֹעַ אֲפִלּוּ סְעֻדָּה קְטַנָּה שֶׁרָגִיל בָּהּ בְּחֹל אִם הִיא סְעֻדַּת הָרְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אִם כֵּן גַּם בִּסְעֻדַּת מִצְוָה, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְהַקְדִּימָהּ קֹדֶם שָׁעָה עֲשִׂירִית — יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּימָהּ לְכַתְּחִלָּה.
וְטוֹב שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל בִּסְעֻדָּה זוֹ אֶלָּא מִנְיָן מְצֻמְצָם, לְבַד מִן הַשַּׁיָּכִים לַסְּעֻדָּה, כְּגוֹן הַקְּרוֹבִים וְהַשּׁוֹשְׁבִינִים בִּסְעֻדַּת נִשּׂוּאִין, וְהַקְּרוֹבִים וּבַעֲלֵי הַבְּרִית, דְּהַיְנוּ הַמּוֹהֵל וְהַסַּנְדָּק בִּסְעֻדַּת מִילָה:
Nevertheless, it is a mitzvah to begin the se'udah l'chatchilah before the tenth hour of the day. For from the tenth hour onward it is a mitzvah to refrain from setting even a small meal of the kind one is accustomed to on weekdays, if it is a se'udas reshus, as will be explained. Therefore the same applies to a se'udas mitzvah: since it is possible to advance it before the tenth hour, one should advance it l'chatchilah.
And it is good not to invite to this se'udah more than a limited minyan (minyan metzumtzam), apart from those directly connected to the se'udah — for instance the relatives and the shoshvinin at a wedding se'udah, and the relatives and the ba'alei ha-bris, namely the mohel and the sandak, at a se'udas milah.
סעיף ח סְעֻדַּת פִּדְיוֹן הַבֵּן בִּזְמַנּוֹ, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם ל"א לְלֵדָתוֹ — דִּינָהּ כִּסְעֻדַּת מִילָה. אֲבָל…
סְעֻדַּת פִּדְיוֹן הַבֵּן בִּזְמַנּוֹ, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם ל"א לְלֵדָתוֹ — דִּינָהּ כִּסְעֻדַּת מִילָה. אֲבָל אִם אֵרַע אֵיזֶה אֹנֶס שֶׁלֹּא פְדָאוֹ בְּיוֹם ל"א — אֵין לִפְדּוֹתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלַעֲשׂוֹת אָז סְעֻדָּה שֶׁל מִשְׁתֶּה, דְּכֵיוָן שֶׁכְּבָר נִדְחֵית הַמִּצְוָה מִזְּמַנָּה — יִדְחֶנָּה גַם כֵּן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת (אֶלָּא יִפְדֶּנּוּ בְּלֹא סְעֻדָּה שֶׁל מִשְׁתֶּה).
וְכֵן מִי שֶׁאֵרַס קֹדֶם עֶרֶב שַׁבָּת וְאֵרְעוֹ אֹנֶס שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַסְּעֻדָּה בְּיוֹם הָאֵרוּסִין — לֹא יַעֲשֶׂנָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, דְּכֵיוָן שֶׁכְּבָר נִדְחֵית מִזְּמַנָּהּ, דְּהַיְנוּ יוֹם הָאֵרוּסִין — יִדְחֶנָּה גַם כֵּן מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת.
(אֲבָל בְּנִשּׂוּאִין נִמְשֶׁכֶת מִצְוַת הַסְּעֻדָּה [ז'] יָמִים אַחַר הַחֻפָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תר"מ):
The se'udas pidyon ha-ben in its proper time — that is, on the thirty-first day from birth — has the same status as a se'udas milah. But if some unavoidable hindrance (ones) occurred and one did not redeem the child on the thirty-first day, one should not redeem him on erev Shabbos and hold a festive meal then. Since the mitzvah has already been pushed off from its proper time, one should also push it off from erev Shabbos, out of kevod Shabbos (rather one should redeem the child without a festive meal).
Likewise, one who became betrothed (eirusin) before erev Shabbos and was unable, by ones, to hold the se'udah on the day of the eirusin — should not hold it on erev Shabbos. Since it has already been pushed off from its proper time, namely the day of the eirusin, one will also push it off out of kevod Shabbos.
(However, for a wedding, the mitzvah of the se'udah extends seven days after the chupah, as will be explained in siman 640.)
סעיף ט סְעֻדָּה שֶׁרָגִיל בָּהּ בִּימוֹת הַחֹל, דְּהַיְנוּ סְעֻדָּה קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מִשְׁתֶּה — מִן הַדִּין…
סְעֻדָּה שֶׁרָגִיל בָּהּ בִּימוֹת הַחֹל, דְּהַיְנוּ סְעֻדָּה קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל מִשְׁתֶּה — מִן הַדִּין מֻתָּר לְאָכְלָהּ בְּכָל הַיּוֹם אֲפִלּוּ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה. אֲבָל מִצְוָה לְהִמָּנַע מִלְּקָבְעָהּ מִתְּחִלַּת שָׁעָה עֲשִׂירִית וְאֵילַךְ, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא תָּאֵב לֶאֱכוֹל וְיֹאכַל סְעֻדַּת שַׁבָּת לְתֵאָבוֹן.
אֲבָל לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת בְּלִי קְבִיעוּת סְעֻדָּה — אֵינוֹ נִמְנָע בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבְעֶרֶב יוֹם טוֹב עַד שֶׁחֲשֵׁכָה, דְּהַיְנוּ עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"[א], חוּץ מֵעֶרֶב פֶּסַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תע"א:
A se'udah which one is accustomed to on weekdays — that is, a small meal which is not a festive banquet — by strict law one is permitted to eat it all day long, even close to nightfall. But it is a mitzvah to refrain from setting it from the beginning of the tenth hour onward, in order to enter Shabbos with appetite, so that one may eat the Shabbos se'udah with appetite (le-te'avon).
However, eating and drinking without establishing a meal — one does not refrain from this on erev Shabbos or erev Yom Tov until nightfall, that is, until bein ha-shemashos, as will be explained in siman 271 — except for erev Pesach, as will be explained in siman 471.
סעיף י אֲבָל לְאַחַר שֶׁחֲשֵׁכָה, אוֹ לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שַׁבָּת אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם (אִם דַּעְתּוֹ…
אֲבָל לְאַחַר שֶׁחֲשֵׁכָה, אוֹ לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שַׁבָּת אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם (אִם דַּעְתּוֹ לְהַתְחִיל סְעֻדַּת שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁחֲשֵׁכָה[)] — מִצְוָה לְהִמָּנַע מִלֶּאֱכוֹל שׁוּם דָּבָר אֲפִלּוּ בְּלֹא קְבִיעוּת סְעֻדָּה אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁקִּדֵּשׁ עַל הַכּוֹס קֹדֶם אֲכִילַת עִקַּר סְעֻדַּת שַׁבָּת, דְּהַיְנוּ מִלֶּחֶם שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו "הַמּוֹצִיא", שֶׁהוּא עִקַּר סְעֻדַּת שַׁבָּת, שֶׁמִּבִּלְעָדוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת ג' סְעֻדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ד, לְפִי שֶׁאִם יֹאכַל מִמַּאֲכָל אַחֵר קֹדֶם אֲכִילַת הַלֶּחֶם — לֹא יֹאכַל הַלֶּחֶם לְתֵאָבוֹן.
(וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַמְּקִלִּין, כֵּיוָן שֶׁמִּן הַדִּין אֵין חִיּוּב גָּמוּר לֶאֱכוֹל סְעֻדַּת שַׁבָּת לְתֵאָבוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר):
But after nightfall, or after one has accepted Shabbos upon oneself even while it is still day (if one's intention is to begin the Shabbos se'udah before nightfall) — it is a mitzvah to refrain from eating anything at all, even without setting a meal, even after one has recited kiddush on the cup, until one has eaten the essential part of the Shabbos se'udah, namely the bread over which one recites "ha-motzi." For this is the essential part of the Shabbos se'udah, and without it one does not fulfill the obligation of the three se'udos, as will be explained in siman 274 — since if one eats from another food before eating the bread, one will not eat the bread with appetite.
(Nonetheless, one should not protest against those who are lenient, since by strict law there is no absolute obligation to eat the Shabbos se'udah with appetite, as was explained.)
סעיף יא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹכֵל אוֹתוֹ מַאֲכָל קֹדֶם הַסְּעֻדָּה מֵחֲמַת שֶׁחָפֵץ וּמִתְאַוֶּה…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאוֹכֵל אוֹתוֹ מַאֲכָל קֹדֶם הַסְּעֻדָּה מֵחֲמַת שֶׁחָפֵץ וּמִתְאַוֶּה לְאָכְלוֹ קֹדֶם הַסְּעֻדָּה וְלֹא בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה, אֲבָל אִם מַה שֶּׁאוֹכְלוֹ קֹדֶם הַסְּעֻדָּה הוּא מֵחֲמַת שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁלִים מֵאָה בְרָכוֹת עַל יְדֵי שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו גַּם בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה כְּשֶׁאוֹכְלוֹ קֹדֶם הַסְּעֻדָּה, שֶׁאֵינוֹ נִפְטָר בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁלְּאַחַר הַסְּעֻדָּה — יֵשׁ בְּזֶה (אִסּוּר גָּמוּר מִן הַדִּין, שֶׁאָסוּר לִגְרוֹם חִיּוּב בְּרָכָה כְּשֶׁאֶפְשָׁר לְפָטְרָהּ בִּבְרָכָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן [ר]ט"ו. וְעוֹד יֵשׁ) אִסּוּר בְּמַה שֶּׁמַּקְדִּים בִּרְכַּת אוֹתוֹ מַאֲכָל לְבִרְכַּת הַלֶּחֶם, שֶׁבִּרְכַּת הַלֶּחֶם קוֹדֶמֶת לְכָל הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"א, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאוֹכְלוֹ קֹדֶם הַסְּעֻדָּה מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ וּמִתְאַוֶּה לְאָכְלוֹ כְּלָל בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אֶלָּא קֹדֶם הַסְּעֻדָּה — אֲזַי אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל לְהַקְדִּים לְפָנָיו בִּרְכַּת הַלֶּחֶם, עַיֵּן סִמָּן רי"א:
About what are we speaking? When one eats that food before the se'udah because one desires and wishes to eat it before the se'udah and not during the se'udah. But if what one eats before the se'udah is in order to complete the hundred berachos by reciting also a concluding berachah over it when eating it before the se'udah — since one is not discharged by the birchas ha-mazon said after the se'udah — there is in this (an outright prohibition by law: it is forbidden to cause an obligation for a berachah when it can be discharged by another berachah, as was explained in siman 215. And there is moreover) a prohibition in that one is advancing the berachah of that food over the berachah of the bread, since the berachah of bread takes precedence over all other berachos, as was explained in siman 211. This is unlike the case where one eats it before the se'udah because one does not desire or wish at all to eat it during the se'udah but only before the se'udah — in which case one need not at all advance the berachah of the bread before it; see siman 211.
סעיף יב אֵין קוֹבְעִים תַּעֲנִית לְכַתְּחִלָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁיִּטְעוֹם מְעַט קֹדֶם קַבָּלַת…
אֵין קוֹבְעִים תַּעֲנִית לְכַתְּחִלָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁיִּטְעוֹם מְעַט קֹדֶם קַבָּלַת שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְעֻנֶּה. אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אִיסְטְנִיס, שֶׁכְּשֶׁאוֹכֵל בַּיּוֹם אֲפִלּוּ מְעַט — לֹא יֹאכַל בַּלַּיְלָה לְתֵאָבוֹן.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּתַעֲנִית יָחִיד שֶׁאֵין קָבוּעַ לוֹ זְמַן, שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְעַנּוֹת אוֹתוֹ תַעֲנִית בְּיוֹם אַחֵר. אֲבָל אִם זְמַנּוֹ הוּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּגוֹן הַמִּתְעַנֶּה תַּעֲנִיּוֹת שֶׁל יְמֵי מִיתַת הַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"פ, וְכֵן הַמִּתְעַנֶּה בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ — אֵינוֹ צָרִיךְ לִדְחוֹת הַתַּעֲנִית לְיוֹם אַחֵר אִם אֵרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת (וְכֵן הַמִּתְעַנֶּה בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם מִתְעַנֶּה הוּא גַם כֵּן
).
וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַתַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָם חוֹבָה כְּלָל — אֵין צָרִיךְ לִדְחוֹתוֹ מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת, לְפִי שֶׁאִסּוּר זֶה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְעֻנֶּה אִסּוּר קַל הוּא, וְלֹא חָשְׁשׁוּ לוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא לִקְבּוֹעַ בּוֹ הַתַּעֲנִית לְכַתְּחִלָּה כְּשֶׁאֶפְשָׁר לְקָבְעוֹ בְּיוֹם אַחֵר, אֲבָל מִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקָבְעוֹ בְּיוֹם אַחֵר — אֵין לוֹ לִדְחוֹת הַתַּעֲנִית לְגַמְרֵי בִּשְׁבִיל כָּךְ.
וְרַשַּׁאי לְהַשְׁלִים הַתַּעֲנִית בְּעֶרֶב שַׁבָּת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְאִם קִבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית בְּמִנְחָה — חַיָּב הוּא לְהַשְׁלִימוֹ, כְּמוֹ הַמְקַבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ שֶׁחַיָּב הוּא לְהַשְׁלִימוֹ עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הִשְׁלִים תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם — צָרִיךְ לֶאֱכוֹל מִיָּד, וְאֵינוֹ רַשַּׁאי לְהִתְעַנּוֹת עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, דְּכֵיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בִּתְפִלָּה אָסוּר לוֹ לְהִתְעַנּוֹת עוֹד, שֶׁאֵין מִתְעַנִּין בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת כְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן לְשֵׁם תַּעֲנִית, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רפ"ח. וְאַף אִם קִבֵּל הַתַּעֲנִית בְּמִנְחָה שֶׁחַיָּב הוּא לְהַשְׁלִימוֹ — אַף עַל פִּי כֵן יֹאכַל מִיָּד לְאַחַר הַשְׁלָמַת (הַצִּבּוּר אֶת) הַתְּפִלָּה, לְפִי שֶׁהוּא מִתְעַנֶּה עַד אַחַר קַבָּלַת שַׁבָּת — זֶהוּ גַם כֵּן הַשְׁלָמָה, שֶׁכְּבָר נִשְׁלַם יוֹם הַחֹל וְחָל עָלָיו הַשַּׁבָּת.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יֵשׁ לִנְהוֹג כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה בְּתַעֲנִית יָחִיד, שֶׁאֵין חִיּוּב הַהַשְׁלָמָה בּוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת קַבָּלָתוֹ אוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁמִּתְעַנֶּה עַד אַחַר קַבָּלַת שַׁבָּת יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יְפָרֵשׁ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתַּעֲנִית שֶׁאֵינוֹ מְקַבְּלוֹ אֶלָּא עַד לְאַחַר יְצִיאָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל בְּתַעֲנִית צִבּוּר שֶׁהַהַשְׁלָמָה בּוֹ הוּא חוֹבָה — צָרִיךְ לְהַשְׁלִים גַּם בְּעֶרֶב שַׁבָּת כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וַאֲפִלּוּ אִם הִתְנָה מֵאֶתְמוֹל שֶׁלֹּא יִתְעַנֶּה אֶלָּא עַד לְאַחַר יְצִיאָה מִבֵּית הַכְּנֶסֶת — אֵין תְּנָאוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, שֶׁאֵין הַתַּעֲנִית תָּלוּי כְּלָל בִּתְנָאוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא תַּעֲנִית צִבּוּר.
וְאִם הוּא תַּעֲנִית חֲלוֹם — לְדִבְרֵי הַכֹּל יַשְׁלִים עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֲרֵי אַף בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ מִתְעַנִּין תַּעֲנִית חֲלוֹם:
One does not establish a fast l'chatchilah on erev Shabbos, unless one will taste something a little before kabbalas Shabbos, in order not to enter Shabbos while in deprivation (me'uneh). Unless one is an istenis (a delicate person) for whom, if he eats during the day even a little, he will not eat at night with appetite.
About what are we speaking? About an individual fast (ta'anis yachid) which has no fixed time, so that one can fast it on another day. But if its time is on erev Shabbos — for example, one who fasts on the days of the death of the righteous (tzaddikim), as will be explained in siman 580, or one who fasts on erev Rosh Chodesh — one is not required to postpone the fast to another day if it falls on erev Shabbos (and likewise one who fasts every day of the week, who would on that day fast as well).
And although all these fasts that fall on erev Shabbos are not an obligation at all, one need not postpone them out of kevod Shabbos, because this prohibition — not to enter Shabbos while in deprivation — is a light prohibition, and the Sages were only concerned not to fix l'chatchilah a fast on this day when it can be fixed on another day; but one who cannot fix it on another day should not entirely annul the fast on this account.
And he is permitted to complete (l'hashlim) the fast on erev Shabbos until the emergence of the stars (tzeis ha-kochavim). And if he accepted the fast at Mincha, he is obligated to complete it, just as one who accepts upon himself a fast on other weekdays is obligated to complete it until the emergence of the stars.
And some say that if one has concluded the arvis prayer of Shabbos while it is still day, one must eat immediately and may not continue to fast until the emergence of the stars: since one has accepted Shabbos upon oneself in prayer, it is forbidden to fast any longer, for one does not fast on Shabbos even one hour when intending it as a fast, as will be explained in siman 288. And even if one accepted the fast at Mincha, where one is obligated to complete it — nevertheless one eats immediately after the conclusion of the prayer (of the congregation), since the fact that one has fasted until after kabbalas Shabbos also counts as a completion: the weekday is already finished and Shabbos has fallen upon him.
As for the halachah, one should follow the latter opinion in a ta'anis yachid, in which the obligation to complete arises only from his acceptance; and since he fasts until after kabbalas Shabbos, he fulfills his obligation. Nevertheless, l'chatchilah one should specify at the moment of accepting the fast that one accepts it only until after leaving the synagogue. But in a ta'anis tzibbur, where completion is an obligation, one must complete the fast also on erev Shabbos, in accordance with the first opinion. And even if one stipulated the day before that one would only fast until after leaving the synagogue, the stipulation is of no effect, since the fast does not at all depend on a personal stipulation, for it is a ta'anis tzibbur.
And if it is a ta'anis chalom (a fast for a bad dream), according to all opinions one completes it until the emergence of the stars, since even on Shabbos itself one fasts a ta'anis chalom.
סעיף יג הַמִּתְעַנֶּה בְּכָל עֶרֶב חֹדֶשׁ, אוֹ בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, אוֹ בְּכ' סִיוָן, אוֹ בְּמִיתַת…
הַמִּתְעַנֶּה בְּכָל עֶרֶב חֹדֶשׁ, אוֹ בְּכָל עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְשׁוּבָה, אוֹ בְּכ' סִיוָן, אוֹ בְּמִיתַת הַצַּדִּיקִים, אוֹ בְּיוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, אִם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵרַע הַתַּעֲנִית בְּעֶרֶב שַׁבָּת הִשְׁלִימוֹ עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים — צָרִיךְ לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם בְּכָל פַּעַם שֶׁיֶּאֱרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁהוּא כְּמוֹ נֶדֶר, וְצָרִיךְ שֶׁיַּתִּירוּ לוֹ שְׁלֹשָׁה. וְהוּא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁלִים בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם, אוֹ שֶׁהִשְׁלִים ג' פְּעָמִים בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא הִתְנָה שֶׁיְּהֵא בְּלִי נֶדֶר, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁהִשְׁלִים כַּמָּה פְעָמִים כְּשֶׁאֵרַע בְּחֹל — אֵינוֹ חָשׁוּב כְּנֶדֶר, לְעִנְיָן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְהַשְׁלִים כְּשֶׁאֵרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין בְּזֶה וְאוֹמְרִים שֶׁבְּתַעֲנִית יוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ כְּשֶׁחָל בְּחֹל בְּשָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְהִשְׁלִים אָז הַתַּעֲנִית בְּוַדַּאי הָיָה בְדַעְתּוֹ לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם, לְפִי שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לַחְשׁוֹב הֵיאַךְ יִתְנַהֵג לְהַבָּא כְּשֶׁיֶּאֱרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת, לְפִיכָךְ הֲרֵי זֶה כְּנֶדֶר וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִים לְעוֹלָם, אַף כְּשֶׁיֶּאֱרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן בְּתַעֲנִית יְמֵי מִיתַת הַצַּדִּיקִים וְעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אִם כְּשֶׁהִתְעַנָּה פַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּחֹל וְהִשְׁלִימוֹ הָיָה בְדַעְתּוֹ לִנְהוֹג כֵּן לְעוֹלָם, אוֹ שֶׁהִתְעַנָּה וְהִשְׁלִים ג' פְּעָמִים בְּחֹל וְלֹא הִתְנָה שֶׁיְּהֵא בְּלִי נֶדֶר — הֲרֵי זֶה כְּנֶדֶר, וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִים אַף כְּשֶׁיֶּאֱרַע בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
וְכֵן נָהֲגוּ הָעוֹלָם (וְאַף עַל פִּי כֵן הַמֵּקֵל לְעֵת הַצֹּרֶךְ כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה — לֹא הִפְסִיד):
One who fasts every erev Rosh Chodesh, or every one of the Ten Days of Teshuvah (aseres yemei teshuvah), or on the 20th of Sivan, or on the death-days of the righteous, or on the day on which his father and mother died — if the first time the fast fell on erev Shabbos he completed it until the emergence of the stars, he must from then on conduct himself the same way every time it falls on erev Shabbos, since this is like a vow (neder); and he requires three to annul it for him (hataras nedarim). And this is on condition that, at the time when he completed it the first time, his intention was to act so forever, or that he completed it three times on erev Shabbos without stipulating that it would be "without a neder." But the fact that he has completed it several times when it fell on a weekday does not give it the status of a vow for purposes of being required to complete it when it falls on erev Shabbos.
And some disagree with this and say that, regarding the fast of the day on which his father and mother died, when it fell on a weekday in the first year and he then completed the fast, his intention was certainly to act so forever, since it did not occur to him to consider how he would conduct himself in the future when it would fall on erev Shabbos; therefore this is like a vow and he must complete it forever, even when it falls on erev Shabbos. Likewise for the fasts of the death-days of the righteous and of erev Rosh Chodesh: if when he first fasted on a weekday and completed it his intention was to act so forever, or if he fasted and completed three times on a weekday without stipulating "without a neder" — this is like a vow, and he must complete it even when it falls on erev Shabbos.
And so the world has been accustomed (vechen nahagu ha-olam). Nevertheless, one who is lenient at a time of need according to the first opinion has not lost out.
Kuntres Acharon — 5 entries (click to expand)
The Kuntres Acharon is the Alter Rebbe's pilpulic appendix — his halachic laboratory at the bottom of the page.
קונטרס אחרון, אות א
מן השייכים כו'. עיין בשל"ה שרבו דימה דין זה לסעודת מילה שבשבוע של תשעה באב. ואף ששל"ה השיב לו, הרי רבו סתר תשובתו והודה לו של"ה ע"ש. אלא שלפי דעת המ"א להקל בבעל ברית כמו שהביא מסוף סי' תקנ"ט, לכן נתחכם להביא תשובת של"ה בלבד, כדי להודיענו דהדין היה עמו, כיון שהיה רבו סנדק שהוא מבעלי ברית. וגם בשבוע של תשעה באב כתב המ"א סי' תקנ"א דיכולים להקל כדעת הלבוש ליקח מנין לבד הקרובים הפסולים לעדות, וכל שכן לבד בעלי ברית שיו"ט שלהם הוא, ואינן צריכין להשלים בתשעה באב שנדחה משא"כ בקרובים. וגם כאן יש להקל בקרובים דומיא דשבוע של תשעה באב לדעת הגהות מנהגים ולבוש וט"ז סי' תקנ"א. ואף שבשל"ה משמע דהתם קיל מהכא, ולהכי כתב דקל וחומר הוא, מכל מקום קל וחומר פריכא הוא, כיון דמדינא שרי בסעודת מצוה הכא אין ללמוד קל וחומר להמנע ממצוה מחמת מנהג שנהגו בשבוע של תשעה באב, דהיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג, וכיון שעדיין לא נהגו אותו מנהג בערב שבת כדמשמע מלשון רמ"א ולבוש אין חיוב עלינו להנהיג כן, שאין אנו חייבים אלא שלא לבטל מנהג אבותינו משום שנאמר ואל תטוש תורת אמך, אבל להתחיל המנהג אין שום חיוב בדבר אף אם ראוי ונכון לנהוג כן. ולכן רבו של של"ה לא הורה כן לאחרים אלא החמיר לעצמו. ומכל שכן היכא שגם בשבוע של תשעה באב מקילים כגון בקרובים שאין להחמיר בערב שבת. ובפרט שמשמעות רמ"א ולבוש להקל בכל הקרואים, וכן פסק אליה זוטא:
"Of those connected (to the meal)..." — See the Shelah, where his master compared this case to the se'udas milah in the week of Tisha be'Av. And although the Shelah replied to him, his master refuted the reply and the Shelah conceded — see there. But according to the opinion of the Magen Avraham, who is lenient with the ba'alei ha-bris, as he brings from the end of siman 559, he cleverly cited only the Shelah's reply, in order to inform us that the law was on his side, since his master was a sandak, who is one of the ba'alei ha-bris. Likewise, regarding the week of Tisha be'Av, the Magen Avraham writes in siman 551 that one may be lenient according to the Levush, taking a minyan aside from the relatives who are disqualified for testimony, and all the more so aside from the ba'alei ha-bris, whose festival it is, and who are not required to complete the fast of Tisha be'Av when it is postponed, unlike the relatives. And here too one may be lenient with the relatives in parallel to the week of Tisha be'Av, according to the Hagahos Minhagim, the Levush, and the Taz at siman 551. And although it seems from the Shelah that the case there is more lenient than ours — and that is why he writes that it is an a fortiori argument — the a fortiori is refutable: since by strict law a se'udas mitzvah is permitted, one cannot derive an a fortiori to abstain from a mitzvah on account of a custom adopted in the week of Tisha be'Av — where it is customary it is customary, and where it is not it is not. And since this custom has not yet been adopted on erev Shabbos, as is implied by the language of the Rama and the Levush, we have no obligation to institute it: we are only obligated not to abolish the customs of our fathers, as it is said "and forsake not the teaching of your mother," but to initiate a new custom there is no obligation, even though it would be fitting and proper to do so. That is why the Master of the Shelah did not so rule for others but only acted stringently for himself. All the more so where, even in the week of Tisha be'Av, leniency obtains (as for the relatives), there is no place to be strict on erev Shabbos. Especially since the implication of the Rama and the Levush is to be lenient with all the invitees; thus also rules the Eliyah Zuta.
קונטרס אחרון, אות ב
בלי קביעות כו'. הנה בב"י העתיק דברי המגיד משנה בשם המפרשים דדוקא דרך מקרה שרי, ובש"ע השמיטו, וכן רמ"א וט"ז ומ"א לא הביאוהו. וטעמם ונימוקם עמם, שהמפרשים כתבו כן כדי לחלק בין סוגיא דערבי פסחים לגמרא דגיטין, ולדידהו כל היום בכלל האיסור כשאינו דרך מקרה. עיין במגיד משנה שהראב"ד הוא שמיקל קודם המנחה אף שאינו דרך מקרה, אבל הרמב"ם וש"ע לא סבירא להו כלל חילוק זה, מדהוצרכו לחלק בין סעודה שרגיל בה בחול לשאינו רגיל דבכה"ג מיירי בגיטין, אע"ג דודאי לא הוה דרך מקרה דאמרינן התם ב' משפחות כו' משמע שכל המשפחה רגילה בכך, וגם לשון ועל דקבעי כו' הוא לשון הווה משמע שרגילין בכך, ואפילו הכי אין איסור אלא בסעודה שאין רגיל בה בחול:
"Without establishing a meal..." — Behold, the Beis Yosef recorded the words of the Maggid Mishneh in the name of the commentators, that only what is done "by chance" (derech mikre) is permitted; but the Shulchan Aruch omitted this, and likewise the Rama, the Taz, and the Magen Avraham did not bring it. And their reasoning is with them: the commentators wrote this in order to reconcile the sugya of Arvei Pesachim with the gemara of Gittin, and according to them the whole day is included in the prohibition when it is not by chance. See the Maggid Mishneh: it is the Raavad who is lenient before Mincha even when it is not by chance; but the Rambam and Shulchan Aruch do not hold of this distinction at all, since they had to distinguish between a meal which one is accustomed to on weekdays and one which one is not accustomed to — which is the case in Gittin — even though certainly that was not "by chance," for it says there "two families…" implying that the entire family was accustomed to this, and the term "al de-ka-ba'i…" is in the present, implying a regular practice; and yet the prohibition is set only with regard to a meal one is not accustomed to on weekdays.
קונטרס אחרון, אות ג
לאחר שקיבל כו'. הנה הדרכי משה התיר מבעוד יום, והיינו לאחר קידוש כדמייתי מעובדא דרבינו קלונימוס. ועל זה תמה המ"א דאף האור זרוע מודה מבעוד יום, דודאי בשביל שקיבל שבת לא נאסר באכילה מועטת, כיון דקיימא לן אוכל והולך עד שתחשך מה לי קיבל שבת מה לי לא קיבל, והיינו כשיאכל סעודת שבת משתחשך, אבל כשאוכלה גם כן מבעוד יום הרי דינה כשתחשך ממש שאסור אפילו אכילה מועטת לדעת האור זרוע ומגן אברהם. ומה שכתב המ"א ולאפוקי מרבינו קלונימוס, דלכאורה הוא תמוה דלמא רבינו קלונימוס אכל גם כן מבעוד יום, כדמשמע לישנא דתשובות אור זרוע דבערב שבת כו'. וחילוק זה בין אוכל מיד לאוכל לאחר זמן מוכרח הוא ג"כ ממ"ש המ"א בסי' רע"ג, דכשאוכל מיני תרגימא יוצא ידי קידוש, ולא כתב דעכ"פ מצוה שלא לעשות כן, וע"כ צריך לומר דמיירי אף כשאינו רוצה לסעוד מיד אלא לאחר זמן, ולא פירש כן בהדיא דסמך על מ"ש כאן, והתם עיקרא דדינא אתי לאשמועינן. ובהא אתי שפיר מ"ש בטור ושו"ע שם לחם ויין דוקא, משום דאינהו מיירי באוכל מיד, דאל"כ אף שיאכל באותו מקום לא יצא כמ"ש רמ"א שם ס"ג בהג"ה.
ומיהו לפי מ"ש ב"י בסי' תע"א כרשב"ם, וע"ש ברשב"ם שפירש פרפרת דברכות (ע"ש בגמרא דמיירי בשבת) כפירש"י שם, ולדידן קיי"ל כתוס' שם, עיין סי' קע"ו. וע"כ צריך לומר דשאני התם שאוכל סמוך לסעודה ממש כל מילי פותחים בני מעיים ומושכים לבו למאכל, משא"כ בערב פסח שאוכל מבעוד יום, אף שפותח מעיו מכל מקום מיד שגמר נסתמה האצטומכא ונשאר שבע אם אוכל מין דגן המשביע עיין מ"א סי' רצ"א. ואי אפשר לומר שבשבת יהיה להפך מבערב פסח.
ומיהו י"ל כמ"ש הרשב"א בברכות (דף י"ז ע"א, ע"ג) שפרפרת היא פת הבאה בכסנין שנאכלת לתענוג ולמתיקה להנאת עצמם ולא להשביע (וכן משמע בשלטי גיבורים שם דדוקא מיני מגדים גוררים או קיוהא כירקות), ולא סתם מזון מה' מינים. ולפי זה יפה נהגו לאכול מיני מתיקה (או מרקחת שיש בה קיוהא) לפני הסעודה, לפי שהם כפרפרת דמתניתין דמיירי בשבת כמבואר בגמרא שם. וע"ש ברשב"א (דף ט"ז ע"ג) דבפרפרת אין לחוש ג"כ לקדימת המוציא כיון שהוא צורך הפת. והאוכלים הגרימזי"ל ודאי לא היו ממשיכים לבם על ידי כן לאכילה למזון ולשובע, לכן אסר להם האור זרוע, ופליג על רבינו קלונימוס. אבל לשינוייא קמא יש לומר דאור זרוע מיירי זמן מה לפני הסעודה משא"כ רבינו קלונימוס אכל אחר הקידוש וצ"ע:
"After he accepted..." — Behold, the Darkei Moshe permitted [eating] while it was still day, namely after kiddush, as he reports from the incident of Rabbeinu Kalonymos. On this the Magen Avraham is astonished: even the Or Zarua concedes that while it is still day it is permitted, since merely by accepting Shabbos one is not forbidden a small snack — for we hold that "one continues to eat until darkness," and what difference does it make whether one accepted Shabbos or not? — provided that one will eat the Shabbos se'udah after nightfall. But when one eats the se'udah also while it is still day, its status is exactly that of after nightfall: even a small snack is forbidden according to the Or Zarua and the Magen Avraham. And what the Magen Avraham writes "to exclude Rabbeinu Kalonymos" is at first sight astonishing: perhaps Rabbeinu Kalonymos also ate while it was still day, as suggested by the language of the Responsa Or Zarua, "on erev Shabbos…." This distinction — between eating immediately and eating later — is forced upon us also from what the Magen Avraham writes in siman 273: that when one eats minei targima one fulfills kiddush, and he does not write that it is at least a mitzvah not to do so; one must therefore say that he means even when one does not intend to begin the meal immediately but only later, and he did not state this explicitly because he relied on what is written here, while there the essential point of the law is what he came to teach us. With this we understand well what the Tur and Shulchan Aruch write there: "bread and wine specifically," for they speak of one who eats immediately; otherwise, even if he eats in the same place, he does not fulfill, as the Rama writes there in paragraph 3 in the hagahah.
However, according to what the Beis Yosef writes at siman 471 in accordance with the Rashbam — and see there how the Rashbam explains parperes of Berachos (see the gemara there which deals with Shabbos) as Rashi does there — and we hold like the Tosafos, see siman 176. One must therefore say that there it is different: one eats just before the se'udah proper, where any food opens the intestines and draws the heart to food, unlike on erev Pesach when one eats while it is still day: even though it opens the intestines, immediately when one has finished the stomach closes and one remains satiated if one eats grain that satiates; see the Magen Avraham, siman 291. And it cannot be that on Shabbos the case is opposite to that of erev Pesach.
One may, however, say in accordance with what the Rashba writes in Berachos (folio 17a, and 17c), that parperes is the pas ha-ba'ah be-khisnin eaten for pleasure and sweetness — for one's own enjoyment and not for satiation (and thus it appears too in the Shiltei Giborim there, that only minei megadim that draw the appetite or sharp things like vegetables [are at issue]) — and not ordinary food of the five species. According to this, the people are right to eat sweets (or tart preserves) before the se'udah, since these are like the parperes of the Mishnah, which discusses Shabbos as explained by the gemara there. And see the Rashba there (folio 16c) that in parperes one also need not worry about the precedence of ha-motzi, since it is a need of the bread. But those who ate the grimezil certainly did not, by means of them, draw their heart to satiating food; therefore the Or Zarua forbade them and disputed Rabbeinu Kalonymos. But according to the first solution, one may say that the Or Zarua deals with a time well before the se'udah, while Rabbeinu Kalonymos ate after kiddush, and this requires further study (tzarich iyun).
קונטרס אחרון, אות ד
אין למחות כו'. הוזקקתי לכך לפי שהמנהג פשוט לאכול מיני מתיקה ומרקחת קודם הסעודה ולא מיחו בהם רבנן קשישאי. וטעמם ונימוקם עמם לפי שאין דרך לאכלם כלל בתוך הסעודה אלא אליבא ריקנא, וא"כ אין כאן איסור משום ברכה שאינה צריכה, עיין מגן אברהם סוף סי' רט"ו דכשאינו חפץ לאוכלו בתוך הסעודה אין בו משום ברכה שאינה צריכה. וכן אין בו משום קדימת הלחם לפניו, שהרי מחמת הקדימה אינו חייב לאכול דבר שלא היה חפץ לאוכלו עכשיו בלא הקדמה כמ"ש רמ"א סי' רי"א ס"ה בהג"ה, והכי נמי אינו חייב מחמת הקדימה לאכול בתוך הסעודה שלא היה חפץ לאוכלו אז בלא הקדימה, וכל שכן שאינו חייב שלא לאוכלו כלל מחמת הקדימה, דאם אינו חייב לאכול דבר שאינו חפץ לאוכלו עכשיו אע"פ שהוא חביב עליו עכשיו כ"ש שאינו מחויב שלא לאכול דבר שהוא חביב עליו וחפץ לאוכלו עכשיו וזה ברור. ועיין במ"א סוף סי' רט"ו דאף שחפץ לאכול תוך הסעודה אלא שחפץ לאכול ג"כ אחר הסעודה, כיון שנמנע מלאכול הכל תוך הסעודה מחמת חפצו ותאותו אין בזה משום ברכה שאינה צריכה. ולפי זה הוא הדין בנידון דידן אם אוהב יותר לאוכלו קודם הסעודה מלאוכלו בתוך הסעודה אין בזה איסור משום ברכה שאינה צריכה. ואפשר דגם משום קדימה אין כאן, דאיסור ברכה שאינה צריכה חמורה שחוזר עליה מעורכי המלחמה, כדאיתא בהקומץ לפי מ"ש התוס' והרא"ש בהלכות קטנות, ולא אשכחן הכי בקדימת ברכה לחבירתה. וכן כתב בהדיא בס' הזכרונות בהשגתו על מהר"ם גלאנטי שהתיר שלא להביא הפירות לפניו בבת אחת בשבת שאז לא נפטרו אף שברכותיהם שוות, דמתניתין דקתני היו לפניו מינים הרבה דוקא קתני היו לפניו, ועל זה כתב בספר הנ"ל דמתניתין לענין קדימה שהיא קלה דוקא מתנייא אבל לא לענין לאפושי בברכות. ולפי זה צריך לומר שמה שכתב המ"א בסי' רי"א סק"ט ובסי' רי"ב סק"ג דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה אף שהוא חביב, היינו כשהחביבות שוה לו בין שיקדימנו בין שיאחרנו, אבל כשחפץ ומתאוה להקדימו דוקא אין בזה איסור משום ברכה שאינה צריכה כמ"ש סוף סי' רט"ו, והוא הדין משום קדימה הקלה.
ומיהו מספר הנ"ל אפשר לדחות, משום דמסיום לשונו מבואר דס"ל דאף כשאין כולם לפניו בשעת הברכה נפטרים בה (אם דעתו עליהם) דדמי לאמת המים ע"ש, אם כן י"ל דהתם דוקא דהוה ברכה לבטלה ממש, שהרי נפטרו כולם בברכה אחת, הילכך הקדימה קלה ממנה (אבל משום גרם בלבד ס"ל דאין איסור כלל[)]. והכי ס"ל ג"כ למהר"ם גלאנטי סי' ל"[ח] עיין שם, שלא הזכיר כלל שיביאו בני ביתו לפניו, אלא אף הוא עצמו יביאם על השלחן אחד אחד, ולא אסר שם בבת אחת אלא משום דהוה ברכה לבטלה ואסור לענות אחריו אמן עיין שם, וא"כ כשנוטל אחד אחד ממקום הנחתן דמי ממש להביאו כולם לפניו ואוכלן אחד אחד בהפסק ברכת המזון בינתיים. ושם חלוק המגן אברהם סוף סימן רט"ו על השל"ה, ועל מהר"ם גלאנטי לא חלק. וגם בלא"ה קשה מה הפרש בין מצוה לבני ביתו שלא יביאו כלל בין מניח אותם בעצמו עד לאח"כ, סוף סוף אפשר לפטרם בברכה אחת ואינו פוטר. ועוד קשה למה אסרו התוס' לחלק סעודת שחרית, לא יביאו על השלחן רק חצי סעודה. ועוד קשה למה לא כתב המ"א ומיהו אף בחול כו' לעיל על דברי של"ה. ועוד קשה למה כתב כאן לאפוקי מרבינו קלונימוס, דילמא לא היה הלחם לפני רבינו קלונימוס, דאין צריך להיות הלחם על השלחן בשעת קידוש כשאוכל מיני תרגימא מיד. ומכל זה אפשר לחלק, דכשחפץ לאכול כל הפירות היום אף בלא ריבוי הברכות, דבכהאי גוונא מיירי בשל"ה דסתמא דמילתא כשהביאום לפניו מצדו לא יבצר לאכול כולם מיד אלא שמניחם בשביל לברך עוד, הרי זה גורם ברכה שאינה צריכה, לאפוקי כשאם לא ריבוי הברכות לא היה אוכל כלל פירות אלו היום, וזה אין איסור כלל לאכול בשביל הברכה, שהרי רב חייא בריה דרב אויא דממלא להו במיני מגדים משמע שלא היה אוכל רק בשביל הברכה, וא"כ אין כאן שום איסור לא במה שיאכלם אח"כ בשביל הברכה ולא במה שאינו אוכלם עכשיו שאינו מחויב לאכול דבר שאינו חפץ כמ"ש המ"א, ובכהאי גוונא מיירי במהר"ם גלאנטי וספר הזכרונות ע"ש. ולכן כתב על זה המ"א מיהו אף כו', פירוש דאף בחול כהאי גוונא שאינו חפץ כו' אלא דבשבת כו', ר"ל דבשבת בשביל להשלים ק' ברכות חפץ לאכול אח"כ אף שאינו מתאוה לאכול כלל.
ואף אם אין כן כוונת המ"א, אלא שכתב כן מחמת שלא ראה גוף התשובה של מהר"ם גלאנטי וגוף ספר הזכרונות רק מה שהעתיק בכנסת הגדולה משמם, מכל מקום לדינא יש להקל עכ"פ כשאינו אוכל כלל רק מחמת הברכה, דלכל הפחות בכהאי גוונא התירו מהר"ם גלאנטי וספר הזכרונות, כיון דבלא"ה דעת של"ה ואבן העוזר בסי' רי"ב להקל, וכן משמע בדרכי משה סי' קע"ז בשם הכלבו. ואף הדרכי משה בסי' רי"א לא חלק עליו אלא משום הקדימה, ולא משום גרם ברכה שאינה צריכה. וכן פסק כאן כרבינו קלונימוס. ואף האור זרוע אינו חולק על רבינו קלונימוס אלא משום אכילה לתיאבון, אבל בהא מודה ליה דאין איסור משום גרם ברכה שאינה צריכה ולא משום הקדימה, לפי שלא היה חפץ לאכול כלל הגרימזי"ל אלא בשביל הברכה כמ"ש. או אפשר דאור זרוע לשיטתיה אזיל לפי מ"ש בס' אבן העוזר בסי' רי"ב לדעת האור זרוע ע"ש.
ועיין במ"א סי' רצ"א (סק"ח) דהא יש אומרים כו', והיינו התוס' (ואף שבתוס' מיירי קודם חצות, מכל מקום ס"ל לדעתם דהוא הדין אחר חצות, ובפרט כיון שאפשר לקיימה אח"כ), אבל להרא"ש ס"ל דשרי אף בכה"ג. שהרא"ש לא התיר משום דמצות סעודה שלישית דוחה איסור גרם ברכה שאינה צריכה, שהרי היה אומר שיותר טוב לעשות כן כו' (כמ"ש הטור), משמע דגם אם לא יעשה כן יוצא ידי חובתו אלא שעכשיו הוא יותר טוב, וכן משמע ג"כ בש"ע שם ונכון הדבר כו', משמע שאין חיוב גמור בדבר, משום דבלאו הכי נמי נפיק ידי חובתו אף שיאכל אכילה גסה, אם אינו קץ במזונו עיין מ"א סי' תע"ו סק"ב ואפילו הכי לא חיישינן לברכה שאינה צריכה. ומשום הכי נמי כתב המ"א שם וריש סי' תמ"ד בשם השלטי גיבורים לחלק סעודת שחרית לשתים, אף שרבו האומרים שאינו יוצא בזה, ואי הוה איסור לדידהו משום ברכה שאינה צריכה מה תקנה יש בזה. דאין לומר משום דאיסור זה מדברי סופרים וספק דברי סופרים להקל, דהא אינו ספק שקול, דהא בודאי העיקר כתוספות ורא"ש וטור ושו"ע וכל סיעתם שחלקו על בה"ג דאינהו בתראי והמה הרבים. אלא ודאי סבירא ליה שאין טעמו של הרא"ש משום דהמצוה דוחה את האיסור (או משום דעל ידי כן הוה ליה ברכה הצריכה), וחזר בו ממ"ש בסוף סי' רט"ו, משום דכשהגיע לעיקרא דמילתא בדוכתא דקדק מלשון הרא"ש וטור ושו"ע שם כמ"ש, אלא טעמו של הרא"ש הוא משום דכיון שמתכוין בשביל כבוד שבת כו' (ע"ש בב"י), ר"ל כיון שהוא מתכוין בשביל כבוד שבת אף שאינו מוכרח לזה הכרח גמור אין כאן (וצ"ע בתשובת הרא"ש) כו'.
(וטעמא דמילתא אפשר משום דלא גרע כשמתכוין לשם שמים, אף שאינו אלא להידור מצוה מן המובחר, ממה שמתכוין לחפצו ותאותו דאז אין איסור משום גרם ברכה שאינה צריכה כמ"ש לעיל. והיינו דוקא בברכת הנהנין שתלויין בחפצו ורצונו לא גרע חפצי שמים אף אם אינן אלא כדי לצאת לדברי הכל, ואף שאין הלכה כדבריהם מכל מקום כיון שהוא חפץ ומתכוין לכך לא גרע ממתכוין בשביל הנאתו, אבל בפ' בא לו גבי ספר תורה שאין הדבר תלוי ברצונו, שהרי מחוייב הוא לקרות ובעשור מתקנת חכמים, שאם לא כן היאך היה מברך על ספר תורה ב', להכי איכא התם איסורא בגרם ברכה שאינה צריכה אף שמתכוין לשם שמים, שאין הדבר תלוי בכוונתו וחפצו. ומשום הכי למדו מכאן לענין שח בין תפלה לתפלה דאין לענות אפילו אמן יהא שמיה רבא וקדושה, משום דמחוייב הוא לתוכפן זו אחר זו בלאו הכי, כמ"ש מהרא"י וב"י סימן (ל"ב) [כ"ה] והרשב"א שם דלא ס"ל הכי ומתיר לענות ולא חש לגרם ברכה שאינה צריכה, כמו בספר תורה שהתירו בעל פה מהאי טעמא, ומנ"ל לחלק בין חיוב עניית אמן יהא שמיה רבא וקדושה לאיסור אמירה בעל פה, ולפי מ"ש אתי שפיר. ולפי זה איכא נ"מ לדינא דבין שחיטה לשחיטה מותר לענות אמן יהא שמיה רבא וקדושה לדברי הכל ודו"ק).
וא"כ כשמתכוין להשלים ק' ברכות שהוא הכרח גמור מדינא דגמרא דתניא חייב אדם לברך ק' כו' (ודינו של הרא"ש אינו דינא דגמרא, דהא קיי"ל כר' יוסי בפרק ערבי פסחים דאוכל והולך עד שתחשך, ולא הצריכוהו לאכול סעודת שבת מיד אלא אם רצה מפסיק עכשיו וחוזר ואוכל לאחר זמן כמו לרבי יהודה ע"ש, דעכ"פ לרבי יהודה שרי למיעבד הכי ולא פליג רבי יוסי בהא).
ויצא דינו של של"ה ברור לפי דעת הרא"ש וטור וש"ע החולקים על התוס', וכן הוא ג"כ דעת רבינו קלונימוס ואור זרוע ודרכי משה כאן, מהר"ם גלאנטי וספר הזכרונות ובעל כנסת הגדולה שהעתיקם, הילכך הסומך על כל הני רבוותא נגד המ"א אין מזחיחים אותו:
"One should not protest..." — I was compelled to this because the widespread custom is to eat sweets and preserves before the se'udah, and the elder sages did not protest. And their reasoning is with them: there is no manner to eat these foods at all during the se'udah but only on an empty stomach (alibba reikana) — and so there is no prohibition here of a berachah she-einah tzerichah; see the Magen Avraham at the end of siman 215, that when one does not wish to eat the food during the se'udah, there is no prohibition of a berachah she-einah tzerichah. And likewise, there is also no problem of the precedence of the bread over it: for on account of precedence one is not obligated to eat something one would not have wished to eat now in the absence of the precedence, as the Rama writes in siman 211, paragraph 5, in the hagahah. And likewise, on account of precedence one is not obligated to eat during the se'udah what one would not have wished to eat then in the absence of the precedence; all the more so, one is not obligated, on account of precedence, to refrain from eating it altogether, since if one is not obligated to eat what one does not wish to eat now (even though it is dear to one now), all the more so one is not obligated to refrain from eating what is dear to one and which one wishes to eat now — and this is clear. And see the Magen Avraham at the end of siman 215, that even when one wishes to eat during the se'udah but also wishes to eat after the se'udah, since one refrains from eating it all during the se'udah out of desire and appetite, there is no prohibition of a berachah she-einah tzerichah. According to this, the same applies in our case: if one prefers to eat before the se'udah rather than during it, there is no prohibition of a berachah she-einah tzerichah. And it is possible that there is also no problem of precedence, since the prohibition of a berachah she-einah tzerichah is so severe that "one returns from the ranks of war" because of it, as it is found in Ha-Kometz according to what the Tosafos and the Rosh write in the Hilchos Ketanos, and we do not find such [severity] in the precedence of one berachah over another. And so writes explicitly the Sefer ha-Zichronos in his critique of the Maharam Galante, who permitted not bringing all the fruits before oneself at once on Shabbos, since they would then not all be discharged by a single berachah, even though their berachos are the same. The Mishnah which teaches "he had before him several species…" specifically says "he had before him," and the author of the Sefer ha-Zichronos writes about this that the Mishnah deals only with precedence — which is light — and not with increasing berachos. According to this, one must say that what the Magen Avraham writes in siman 211, sk 9, and in siman 212, sk 3, that it is forbidden to cause a berachah she-einah tzerichah even when [the food] is dear, refers to when the affection is equal whether one precedes or postpones; but when one wishes and desires to precede specifically, there is no prohibition of a berachah she-einah tzerichah, as is written at the end of siman 215; and the same is true regarding the lighter matter of precedence.
However, the Sefer ha-Zichronos can be dismissed, since from the conclusion of his words it is clear that he holds that even when not all are before him at the time of the berachah they are discharged by it (if he has them in mind), comparable to the water channel; see there. If so, one can say that there [his point] applies only because it is then truly a berachah le-vatalah, since all are discharged in one berachah — and therefore precedence is lighter than it (but as to mere causation, he holds there is no prohibition at all). And so too holds the Maharam Galante, siman 38, see there; he does not mention at all that his household should bring the fruits before him, but he himself brings them onto the table one by one. He there only forbids bringing them all at once because it is a berachah le-vatalah, and it is forbidden to answer amen after it; see there. So when one takes them one by one from the place they were deposited, this is exactly like having them all before him and eating them one after another with an interruption of birchas ha-mazon in between. And there the Magen Avraham, at the end of siman 215, disagrees with the Shelah, but does not disagree with the Maharam Galante. Moreover, it is difficult to understand the difference between commanding one's household not to bring at all and leaving them oneself for later: in either case, it is possible to discharge them with one berachah, and one does not. Another difficulty: why did the Tosafos forbid splitting the morning se'udah, so that one would not bring on the table all of the meal but only half? Another difficulty: why did the Magen Avraham not write "however, even on a weekday…" earlier in reference to the words of the Shelah? Another difficulty: why does he write here "to exclude Rabbeinu Kalonymos," when perhaps Rabbeinu Kalonymos did not have the bread before him — since the bread need not be on the table during kiddush when one eats minei targima immediately? From all this one may distinguish: when one wishes to eat all the fruits today, even without the increase of berachos — which is the case dealt with in the Shelah, since ordinarily, when they were brought before him, he would not refrain from eating them all immediately but leaves them aside in order to recite an additional berachah — this causes a berachah she-einah tzerichah. Excluded is the case where without the increase of berachos one would not eat these fruits at all today; in such a case there is no prohibition at all to eat them for the berachah, since Rav Chiya the son of Rav Avya, who would fill himself with minei megadim, implies that he ate only for the berachah, and so there is no prohibition either in eating them afterward for the berachah, or in not eating them now (since one is not obligated to eat what one does not wish to eat, as the Magen Avraham writes); and that is the case dealt with by the Maharam Galante and the Sefer ha-Zichronos, see there. Therefore the Magen Avraham writes here "however, even…" meaning: even on a weekday, in such a case where one does not wish… but on Shabbos…, that is, that on Shabbos, for the sake of completing the hundred berachos, one wishes to eat afterwards even though one has no appetite to eat at all.
And even if such is not the intention of the Magen Avraham — and he only wrote so because he did not see the actual responsum of the Maharam Galante nor the body of the Sefer ha-Zichronos, but only what is quoted in their name in the Kenesses ha-Gedolah — nonetheless, in practical halachah one may be lenient at least when one eats only for the sake of the berachah: for at least in such a case, the Maharam Galante and the Sefer ha-Zichronos permitted, since in any case the opinion of the Shelah and the Even ha-Ozer at siman 212 is to be lenient, and so it appears from the Darkei Moshe at siman 177 in the name of the Kol Bo. And even the Darkei Moshe at siman 211 disagrees with him only as to precedence, but not as to the causing of a berachah she-einah tzerichah. So too he rules here like Rabbeinu Kalonymos. And even the Or Zarua disagrees with Rabbeinu Kalonymos only on the ground of eating with appetite, but concedes that there is no prohibition either on the score of causing a berachah she-einah tzerichah or on the score of precedence — since [Rabbeinu Kalonymos] did not wish to eat the grimezil at all except for the berachah, as we have said. Or one may say that the Or Zarua follows his own line of thought, according to what is written in the Sefer Even ha-Ozer, siman 212, on the opinion of the Or Zarua; see there.
And see the Magen Avraham at siman 291 (sk 8): "for there are those who say…" — that is, the Tosafos (and although the Tosafos speak of before midday, nonetheless they hold that the same is true after midday, especially since one can fulfill it later); but the Rosh holds that it is permitted even in such a case. For the Rosh did not permit it because the mitzvah of the third se'udah overrides the prohibition of causing a berachah she-einah tzerichah, since he says that it is better to do so… (as the Tur writes), implying that even if one does not do so, one fulfills one's obligation, but now it is better; and likewise it appears from the Shulchan Aruch there: "and it is fitting…" — implying that there is no absolute obligation, since in any case one fulfills one's obligation even by eating to the point of overeating, if one does not loathe the food; see the Magen Avraham, siman 476, sk 2 — and yet they do not worry about a berachah she-einah tzerichah. For this reason, too, the Magen Avraham writes there, and at the beginning of siman 444, in the name of the Shiltei Giborim, that one may divide the morning se'udah into two, even though many hold that one does not fulfill one's obligation this way — and if for them there were a prohibition of a berachah she-einah tzerichah, what solution would there be? One cannot argue that this prohibition is mi-divrei sofrim and "in a doubt of divrei sofrim one is lenient," since this is not an evenly balanced doubt: certainly the main view is with the Tosafos, the Rosh, the Tur, the Shulchan Aruch, and their whole school, who disagree with the Behag, since they are the later authorities and the majority. Rather, one must say that he holds that the reasoning of the Rosh is not because the mitzvah overrides the prohibition (or because thereby the berachah is the one needed), and that he retracted what he wrote at the end of siman 215: when he came to the heart of the matter in its proper place he was precise from the language of the Rosh, the Tur, and the Shulchan Aruch as he wrote. Rather, the reasoning of the Rosh is "since he intends for the kevod Shabbos…" (see Beis Yosef), meaning that since he intends for the kevod Shabbos, even though he is not strictly compelled to do so, there is no [prohibition] here (and the Rosh's responsum requires study) etc.
(And the reason for this may be that intending for the sake of Heaven — even if only for a hiddur mitzvah min ha-muvchar — is not inferior to intending for one's own desire and pleasure, in which case there is no prohibition of causing a berachah she-einah tzerichah, as written above. This applies specifically to birchos ha-nehenin, which depend on one's desire and will: intending for the sake of Heaven is not inferior even if only in order to fulfill according to all opinions, and even if the halachah is not like them, nonetheless, since one desires and intends thus, it is not inferior to intending for one's own pleasure. But in the chapter Ba-lo, regarding the Sefer Torah, where the matter does not depend on one's will — since one is obligated to read, and on the 10th of Tishri by Rabbinic enactment, since otherwise how could the High Priest have recited a berachah on a second Sefer Torah? — there is therefore a prohibition of causing a berachah she-einah tzerichah even when intending for the sake of Heaven, since the matter does not depend on intention and will. From this it has been learned regarding talking between prayer and prayer that one should not even answer amen yehei shemei rabba or Kedushah, since one is obligated to join them one to another without interruption, as the Maharai and the Beis Yosef at siman 25 write; and the Rashba there who disagrees and permits answering and is not concerned with causing a berachah she-einah tzerichah, just as with the Sefer Torah where they permitted [recitation] by heart for the same reason. And whence should we distinguish between the obligation of answering amen yehei shemei rabba and Kedushah and the prohibition of recitation by heart? According to what we have said, this is well understood. According to this, there is a practical consequence: between one shechitah and another, it is permitted according to all opinions to answer amen yehei shemei rabba and Kedushah; understand this well.)
And therefore, when one intends to complete the hundred berachos, which is an absolute obligation from the law of the gemara, as taught: "a man is obligated to recite one hundred…" — (and the law of the Rosh is not a law of the gemara, since we hold like R. Yossi in Arvei Pesachim that one continues to eat until darkness, and the Sages did not require him to eat the Shabbos se'udah immediately; rather, if he wishes, he interrupts now and returns to eat later, as for R. Yehudah, see there — that at least according to R. Yehudah it is permitted to do so, and R. Yossi does not disagree on this).
The ruling of the Shelah emerges clearly according to the opinion of the Rosh, the Tur, and the Shulchan Aruch who disagree with the Tosafos; and so too is the opinion of Rabbeinu Kalonymos, the Or Zarua, the Darkei Moshe here, the Maharam Galante, the Sefer ha-Zichronos, and the Kenesses ha-Gedolah who quoted them. Therefore, one who relies on all these authorities against the Magen Avraham is not rebuked.
קונטרס אחרון, אות ה
ולא כו'. כן משמע בפרי חדש ריש סי' תרפ"ו במה שהביא ממר בריה דרבינא. ואף שאין משם ראיה כלל, שהרי אף בשבת עצמו היה מתענה, וע"כ צריך לומר דעונג היה לו כדר"י החסיד, או דפליג אדרבא, או דתענית חלום הוה כמ"ש הרשב"א, עיין סי' רפ"ח ותר"ד. מכל מקום בתוספות סוף פ"ג דעירובין מבואר דבני בי רב תענית רשות הוו יתבי (דלא כמ"ש הט"ז סי' תרפ"ו לדעת המגיד משנה, אלא כוונת המגיד משנה היא כואם תמצי לומר של הט"ז). ודוחק לומר דאתענית צדיקים קאי, כיון שתענית זה לא הוזכר כלל בכל התלמוד, ופשיטא תענית ערב ראש חדש שנתפשט בדורות האחרונים. ואם כן קשה מתענית אסתר שנד[ח]ה ואנשי המעמד. וצריך לומר (כמ"ש בפנים) דאיסור קל הוא ואין חוששין לו לדחות התענית לגמרי אלא לקובעו ביום אחר, ובני בי רב היו מתענים כל השבוע ולא היו חייבים לבטל תעניתם לגמרי, אבל אנשי המעמד לא רצו להתענות בו, כיון שהדבר היה תלוי ברצונם לא רצו לדחות אפילו איסור קל הזה בתעניתם, אף על פי שאם היו רוצים היו יכולים ואינן חייבים למנוע מחמת איסור קל הזה מכל מקום הם לא רצו לדחות האיסור הזה:
"And not..." — Thus it appears in the Peri Chadash at the beginning of siman 686 from what he brings from Mar the son of Ravina. And although there is no proof at all from there, since even on Shabbos itself he was fasting, and one must therefore say that he had pleasure in it, like R. Yehudah the Hassid, or that he disagrees with Rava, or that it was a ta'anis chalom as the Rashba writes; see siman 288 and 604. Nevertheless, from the Tosafos at the end of chapter 3 of Eruvin it is clear that the benei bei rav sat in a ta'anis reshus (not as the Taz writes in siman 686 according to the Maggid Mishneh; rather, the intention of the Maggid Mishneh is the "if you wish to say" of the Taz). And it would be forced to say that this deals with a fast of the righteous, since this fast is not mentioned at all in the entire Talmud, and all the more so the fast of erev Rosh Chodesh which spread only in the later generations. If so, what of the fast of Esther which is postponed, and that of the anshei ha-ma'amad? One must say (as is written in the body) that it is a light prohibition, and they did not concern themselves to push off the fast entirely on its account but only to fix it on another day. The benei bei rav were fasting the entire week and were not obligated to cancel their fast entirely; but the anshei ha-ma'amad did not wish to fast on it, since the matter depended on their will, they did not wish to push aside even this light prohibition by their fasting — although, had they so wished, they could have done so, and they were not obligated to refrain on account of this light prohibition, still they did not wish to push it aside.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the psak (פסק) of the Alter Rebbe
Comparison of the position of the Alter Rebbe with those of the Mechaber (מחבר), the Rama (רמ״א) and the Mishnah Berurah (משנה ברורה) on the key points of siman רמ״ט.
| Subject | Mechaber | Rama (רמ״א) | Mishnah Berurah (משנה ברורה) | Shulchan Aruch HaRav |
|---|---|---|---|---|
| Limit of 3 parsaot (פרסאות) from the morning | OH 249:1 — « אֵין הוֹלְכִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת יוֹתֵר מִשָּׁלשׁ פַּרְסָאוֹת ». Forbidden to set out Friday morning for a journey exceeding 3 parsaot (≈ 12 km) if one expects to arrive at a Jewish host, in order not to create a sudden burden on the homeowner nor to find oneself without preparation. Source: Sukkah 44b, Pesachim 50b. Establishes the rule. | Hagahah on OH 249:1: specifies for business trips — if the traveler expects to arrive at his own home (not at a host), he may exceed the 3 parsaot since he already has preparations in place; travel to a host is more restrictive. Structural distinction between travel to oneself and travel to others. | MB 249:1-4 — discusses the conversion to modern kilometers: (1) 1 parsa = 4 mil = approximately 4 km (according to the Rama's measurement, based on Eruvin 42b); (2) 3 parsaot = approximately 12 km; (3) the rule applies when the traveler would arrive after midday at his host's, not leaving time to double the preparations. The Chofetz Chaim cites the Talmudic sugya and the Acharonim on the conversion. | Shulchan Aruch HaRav רמ״ט:1-2 — articulates the structural foundation: the rule of 3 parsaot (~12 km) protects arrival at destination with margin to prepare Shabbat. The Rav structures: it is not an arbitrary distance, it is the calculation of the time necessary to prepare the meals, do the mikvah, etc. |
| Fasting on erev Shabbat (תענית בערב שבת) | OH 249:2-3 — « אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת ». Forbidden to fast on erev Shabbat in order not to enter Shabbat in a state of weakness and lack of appetite. The Mechaber establishes the rule without detailing the exceptions. | Hagahah on OH 249:3: exceptions for communal fasts — « תַּעֲנִית צִבּוּר שֶׁחָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מַשְׁלִימִין ». If a communal fast (Asarah b'Tevet, 17 Tammuz, etc.) falls on Friday, one fasts until evening because the communal obligation takes precedence over the erev Shabbat rule. Conceptual distinction between public obligation and personal restriction. | MB 249:5-10 — discusses personal fasts and yahrtzeit: (1) personal fast (vow, nezirut) → forbidden on erev Shabbat; (2) parent's yahrtzeit falling on Friday → debate (Rama allows up to mincha gedolah, Mechaber according to some sources is stricter); (3) fast of expiation for recent sin → permitted under conditions according to the Acharonim; (4) Ta'anit Bechorot on erev Pesach falling on Friday — special rule documented. | Shulchan Aruch HaRav רמ״ט:3-5 — distinguishes: (1) communal fast (ta'anit tzibbur) falling on Friday → permitted; (2) personal fast (nezirut, vow) → forbidden except for particular cases; (3) parent's yahrtzeit → differentiated practice. The hierarchy is directly operational. |
| Not starting new work / project | OH 249:4 — general rule: « אֵין הוֹלְכִין לִסְעֻדָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת ». Forbidden to participate in a large banquet (seudah) on Friday in order not to enter Shabbat with lack of appetite. Extended by analogy: not to start a project or reading that would divert from the preparations. | Hagahah on OH 249:4: specifies the exceptions — seudat mitzvah (brit milah, pidyon haben, sheva brachot) falling on Friday → permitted under conditions; seudah of friendship without mitzvah → forbidden. Distinction criterion mitzvah/non-mitzvah. | MB 249:11-14 — discusses professional work: (1) routine work (parnassa) may continue Friday morning and noon, but one must cease earlier than other days to prepare Shabbat; (2) some poskim advise to cease at mincha gedolah (≈ 12:30), others at mincha ketanah (≈ 15:30); (3) the Chofetz Chaim rules: one ceases at the latest at mincha ketanah, ideally earlier for חסידים and בעלי תורה. Cites the Magen Avraham and the Taz. | Shulchan Aruch HaRav רמ״ט:6-8 — codifies the principle of focus: Friday must be devoted to the preparation of Shabbat. Starting a new project, a new book, a new reading that diverts from preparation = forbidden. Direct modern application: not to start a Netflix series, a new novel, etc. |
| Eating lightly on Friday to have appetite for Shabbat | OH 249:5 — rule: « יִשְׁתַּדֵּל אָדָם לֶאֱכוֹל מְעַט בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל בְּשַׁבָּת לְתֵאָבוֹן ». One must eat lightly on Friday to enter Shabbat with appetite, the Shabbat meal itself being a mitzvah of oneg. Source: Eruvin 4b. Establishes the principle. | Hagahah on OH 249:5: specifies the application — the rule especially targets Friday lunch (which becomes a light meal); breakfast and an afternoon snack are permitted. The distinction: no feast but also no fast. | MB 249:15-18 — discusses family meals: (1) if the family has a traditional copious Friday lunch, it must be reduced to a snack; (2) if invited to others, one can decline with courtesy or take only symbolically; (3) one can eat fruits, vegetables, light fish — not heavy meat. The Chofetz Chaim cites the sugya in Eruvin and rules in favor of a moderate approach. | Shulchan Aruch HaRav רמ״ט:9-11 — articulates the principle of anticipated kavod Shabbat: eating lightly on Friday evening to have appetite for the Shabbat meal = duty of kavod Shabbat. Practical case: declining a heavy Friday dinner in favor of a simple soup to prepare one's body. |
| Modern application — Friday and work day | — (the organization of the modern Friday day with its professional constraints is obviously not codified by the Mechaber) | — (parallel to the Mechaber) | MB 249 בסוף — discusses modern working hours: (1) with industrialization and the rigid workday, cessation at mincha ketanah becomes sometimes impossible — the poskim of the late 19th century (Chatam Sofer, Maharsham) discuss; (2) the practical solution: organize one's Shabbat preparations the day before (Thursday evening) to be able to cease earlier on Friday; (3) the Chofetz Chaim emphasizes that the minimum is to cease before מנחה קטנה to be able to pray mincha and prepare. | Shulchan Aruch HaRav רמ״ט (shitah) — the shitah of the Rav applies directly to the modern Friday: workday to organize to allow preparation, time management with family, light meal, exclusive focus on Shabbat from a defined hour. |
Comparison established from the complete Hebrew text of the Shulchan Aruch HaRav רמ״ט.
חידושים מיוחדים של הרב
The חידושים unique to the Rav on this siman
Originalities that distinguish the Alter Rebbe on siman רמ״ט. Each chiddush (חידוש) follows the structure: classical position → chiddush (חידוש) of the Rav → practical consequence.
חידוש א — rule of the 3 parsaot founded on preparation (249:1-2)
Chiddush א — the rule of the three parsa'os grounded in the time of preparation (249:1-2)
Distance as calculation of preparation time
Classical position: the Mechaber and the Mishnah Berurah treat the 3 parsaot as a fixed distance.
The chiddush of the Rav: the Alter Rebbe articulates the rule as a deduction of the time necessary to prepare Shabbat (cooking, cleaning, mikvah, clothes). The 3 parsaot are not arbitrary: it is what allows arrival with margin for these preparations. If a modern day allows quick preparation (cooking already done, clothes ready), the rule evolves.
Practical consequence: test for modern mobility: a journey by train or car that brings home from the morning leaves ample time. A journey that arrives in early Friday afternoon with preparation to finish = critical. Calculate the actual time.
חידוש ב — exclusive focus as principle of kavod Shabbat (249:6-8)
Chiddush ב — exclusive focus as the principle of oneg Shabbos (249:6-8)
The prohibition of starting a new project
Classical position: the other poskim (פוסקים) mention the rule without extracting the principle.
The chiddush of the Rav: the Alter Rebbe sets the principle: Friday must be exclusive focus on preparation and elevation toward Shabbat. Anything that diverts (new book, new series, new professional project) is forbidden because it competes with the attention due to Shabbat.
Practical consequence: direct modern application: do not start a new podcast, a new Netflix series, a new novel, a new video game, a new creative project on Friday. Continuity (continuing what was started) is OK; starting is forbidden.
חידוש ג — light meal as anticipated oneg (עונג) Shabbat (249:9-11)
Chiddush ג — the light meal as anticipated oneg Shabbos (249:9-11)
Eating little on Friday evening for the oneg of the Shabbat meal
Classical position: classical halacha mentions the rule without making it a positive mitzvah (מצוה).
The chiddush of the Rav: the Alter Rebbe transforms the light meal before Shabbat into a positive mitzvah of oneg Shabbat: one prepares one's body to fully enjoy the Shabbat meal. The threshold is not only quantitative, it is qualitative: avoiding heavy dishes that would make the Shabbat meal less tasty.
Practical consequence: modern test: for a Chassid (חסיד), the ideal is to take a frugal meal on Friday evening (soup, salad) to have appetite for the 1st Shabbat meal. Decline invitations to heavy dinner on Friday evening.
חידוש ד — application to the working Friday (249 shitah)
Chiddush ד — application to the working erev Shabbos (Alter Rebbe's chitah on siman 249)
Organization of the modern professional Friday
Classical position: —
The chiddush of the Rav: the Rav, by codifying the classical rules, implicitly gives the tools to organize a professional Friday: calculation of preparation time backward, hierarchization of non-essential tasks, clear stopping point (switch hour when one stops work to switch to Shabbat preparation mode).
Practical consequence: practical tool: for a modern active person, set a switch hour on Friday (often in early afternoon in winter, later in summer) beyond which one no longer starts non-urgent professional tasks. Block the calendar.
סיכות, מאמרים ואגרות הרבי
The words of the Rebbe on the themes of siman רמ״ט
| Reference | Subject | Link with siman רמ״ט |
|---|---|---|
| Likkutei Sichos vol. 16, Vayakhel-Pekudei | Organization of Friday for a modern Chassid | The Rebbe cites the Shulchan Aruch HaRav siman רמ״ט on the exclusive focus of Friday and articulates the application to modern activities (reading, entertainment, professional projects). |
| Igros Kodesh vol. 17, letter #6234 | Friday travel and calculation of preparation time | Response of the Rebbe to a traveling Chassid on the practical organization of Friday to respect the rule of 3 parsaot and prepare Shabbat. |
| Hitvaaduyot 5749 vol. 2, Vayakhel | The 1st Shabbat meal and the light meal of erev Shabbat | The Rebbe elaborates on the importance of the light meal before Shabbat as a positive mitzvah of anticipated oneg Shabbat. |
⚠ Validation: the references above are research leads to be validated against the physical volumes of the Kehot edition. The most direct source for the psakim of the Rebbe by siman remains שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The practical Chabad conduct (psak le-maaseh)
Points of halachic conduct that flow directly from the Shulchan Aruch HaRav siman רמ״ט, in the Chabad sensibility.
For the Chabad Chassid (חסיד) — Siman רמ״ט
- ① Calculate preparation time backward from Shabbat. The chiddush א of the Rav. For a journey or a workday on Friday, calculate how much time is needed to prepare (cooking, cleaning, mikvah, clothes) and set the switch hour. Reference: Shulchan Aruch HaRav רמ״ט:1-2.
- ② Do not start a new project on Friday. The chiddush ב of the Rav. No new Netflix series, no new novel, no new creative project. Continuity of an ongoing project is OK. Reference: Shulchan Aruch HaRav רמ״ט:6-8.
- ③ Eat lightly on Friday evening. The chiddush ג of the Rav. Soup, salad, frugal meal to preserve the appetite of the 1st Shabbat meal. Decline invitations to heavy dinner. Reference: Shulchan Aruch HaRav רמ״ט:9-11.
- ④ Respect the yahrtzeit fast / communal fast if on Friday. Distinguish: communal fast (ta'anit tzibbur) falling on Friday → do; personal fast by vow → consult; parent's yahrtzeit on Friday → differentiated practice according to family custom. Reference: Shulchan Aruch HaRav רמ״ט:3-5.
- ⑤ Modern application — management of the professional calendar. Block Friday afternoon on the calendar. Decline afternoon meetings. No product launch, no important contract signing on Friday that diverts attention. Reference: Shulchan Aruch HaRav רמ״ט shitah.
- ⑥ Mahadura Batra: for borderline cases (travel, Friday conference), consult the 2nd edition. The Alter Rebbe revised several positions on Friday with professional constraints. Reference: printed Kehot edition.
⚠ This section presents the Chabad halachic conduct. For any concrete question: consult your Rav.