Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman רנ״א

Kuntres Acharon, os א

פרקמטיא כו'. עיין מג"א סק"א. ואף שראיה שניה סתורה מדברי עצמו בסק"[ד], ובסי' רנ"ו ג"כ דבריו סותרין זה את זה לכאורה, מכל מקום ראיה ראשונה קיימת. דבסוף פ"ק דשבת פירש"י דמצור לצידון מהלך יום, וא"כ הגיעו שם קרוב ללילה והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכבים, או אפילו עד סמוך לבין השמשות כמ"ש לקמן בסמוך. ומכל שכן למ"ד מנחה גדולה, אי אפשר לומר כלל דהגיעו לשם קודם מנחה גדולה הרבה שהיה להם שהות להסתחר קודם מנחה גדולה, דא"כ מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג כיון שאין שם מהלך חצי יום. והוא הדין למ"ד מנחה קטנה שרי, דבהא לא פליגי. ואף שראיה זו היא לפירוש רש"י, ולא לפירוש הרמב"ם שנתבאר בסי' רמ"[ח], ורש"י ס"ל מנחה קטנה, מכל מקום הטור דס"ל מנחה גדולה ס"ל כפירוש רש"י ולא כפירוש הרמב"ם, מדלא הביא זה בסי' רמ"ח ודו"ק. וגם לרש"י דס"ל מנחה קטנה ע"כ צריך לומר דעובדא דבני בישן מיירי דוקא לאחר מנחה קטנה, לפי מ"ש הר"ן בריש פ"ד דפסחים דבשאר ערב יו"ט ושבתות אף אם נהגו באיזה מקומות לאסור מלאכה קודם המנחה אינו כלום ע"ש.

וגם ראיה שניה עולה יפה למ"ד מנחה גדולה. דלדידיה צריך לומר דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה להבטיל העיר ממלאכות המותרות, כגון שצריך לו השכר להוצאת שבת כמ"ש הט"ז, או מלאכה שהיא לצורך השבת אלא שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ויש לחוש בהן דילמא אתי לאמשוכי, כמ"ש המג"א סי' רל"ב לענין תפלת המנחה שזמנה עד צאת הכוכבים ואפ"ה ממנחה קטנה ואילך אסורין מלאכות אלו, והוא הדין לענין שבת. והמתירים מלאכות המותרות ע"כ מיירי בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, דאל"כ מאי שנא מתפלת המנחה. או אפשר דתקיעה ב' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת, דאז פשיטא דיש לאסור אפילו מלאכות המותרות אם יש לחוש בהן דלמא אתי לאמשוכי, כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית. ולפי שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים כמ"ש רמ"א סי' רנ"ו, דהיינו מעט קודם בין השמשות, שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי' תנ"ט, להוסיף מחול על הקדש, עיין מג"א סי' רס"א, לכן כתב המג"א בסי' רנ"ו דעכ"פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות, אע"פ שהיא מלאכה המותרת מכל מקום דילמא אתי לאמשוכי כי ראיתי גודל המכשלה כו', והיינו שראוי לעשות כן אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולה. אבל המג"א ס"ל כמ"ד מנחה קטנה, לפי שדוחק בעיניו לאוקמי ברייתא במלאכות המותרות, אלא סבירא ליה דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה כמ"ש בסי' רנ"ו להבטיל מלאכות האסורות, ואפילו בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, ולסגור החנויות משום דילמא אתי לאמשוכי שלפעמים בא שר אחד כו'. אבל שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת. ותקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה, כדי שיכנסו עם שבשדות לעיר קודם מנחה קטנה ויהיה להם שהות להתעסק בצרכי שבת ב' שעות ומחצה שממנחה קטנה ואילך כמו בני העיר, דהא מהאי טעמא אסרו המלאכה ממנחה קטנה ואילך.

אבל להטור דס"ל מנחה גדולה אי אפשר לומר כן, שהרי כתב בסי' רנ"ו דתקיעה ראשונה היתה במנחה, וגם אין סברא כלל לומר דתקיעה ראשונה היתה הרבה קודם מנחה גדולה. ומלשון הרמב"ם שכתב בהל' יו"ט פ"ח שלא יעשה מלאכה בערב יו"ט מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, ובהלכות שבת לא הזכיר כלום אלא כתב השש תקיעות בסוף פ"ה, וסיים שם דתקיעה ראשונה במנחה, משמע קצת דאיסור מלאכה אפילו בעיר נמשך מתקיעה ראשונה ואילך, שהרי לא הזכיר שדה בהל' יו"ט. וגם בברייתא ריש פרק מקום שנהגו לא הוזכר שדה, והוא תלאה בתקיעות. וסתם מנחה בלשונו היא מנחה קטנה כמבואר מדבריו בהל' תפלה, וכדמוכח מהא דסתם גבי ערב פסח ע"ש, ודומיא דלא יאכל מן המנחה ולמעלה שבפ"ו מהל' יו"ט דהיינו מנחה קטנה. וצריך לומר דתקיעה שנייה להבטיל העיר ממקח וממכר, כדפירש הר"ן לפי נוסחא שלפנינו אם אין בה חסרון. ולפי זה אין בנו כח לסגור החנויות אף למ"ד מנחה קטנה, עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת כמ"ש בסי' רנ"ו:

"Perakmatia, etc." — See Magen Avraham, sk 1. And although his second proof is contradicted by his own words at sk 4, and in siman 256 his words also appear to contradict one another, nevertheless the first proof stands. For at the end of the first chapter of Shabbos, Rashi explains that from Tyre to Sidon is a day's journey, and so they arrived there close to nightfall and traded there until the second blast, which is one hour before the emergence of the stars, or even until close to twilight (bein hashmashos) as written below. And all the more so according to the view that holds mincha gedolah: one cannot say in any way that they arrived there much before mincha gedolah such that they would have had time to trade before mincha gedolah, for then what novelty does the beraisa teach us by permitting them to set sail, since there is no journey of half a day? And so too for the view that mincha ketanah permits — on this point they do not disagree. And although this proof supports Rashi's commentary, and not the Rambam's explanation as set out in siman 248, and Rashi holds mincha ketanah — nevertheless the Tur, who holds mincha gedolah, holds like Rashi and not like the Rambam, since he did not bring this in siman 248; study it well. And likewise for Rashi who holds mincha ketanah, one must say that the case of the people of Beishan speaks specifically of after mincha ketanah, in accordance with what the Ran writes at the beginning of chapter 4 of Pesachim, that on other eves of Yom Tov and Shabbos, even if it was customary in some places to forbid melachah before mincha, it is of no consequence; see there.

The second proof also accords well with the view that holds mincha gedolah. For according to it, one must say that the second blast was at mincha ketanah, to stop the city from the permitted melachos — such as when one needs the earnings for the expenses of Shabbos, as the Taz writes, or a melachah that is for the needs of Shabbos but is of such an involved nature that there is concern that one might be drawn out — as the Magen Avraham writes at siman 232 concerning mincha, whose time extends until the emergence of the stars, and nevertheless from mincha ketanah onward these melachos are forbidden — and so too regarding Shabbos. And those who permit the permitted melachos must be speaking of a case where there is no concern that one might be drawn out, for otherwise, how would it differ from mincha? Or it may be that the second blast was a half-hour before the time of accepting Shabbos, since then it is self-evident that one must forbid even the permitted melachos if there is concern of being drawn out — just as they forbade them, and eating, a half-hour before the time of mincha and maariv. And since the time of accepting Shabbos is at minimum a half-hour before the emergence of the stars (as the Rama writes at siman 256) — that is, slightly before twilight, which is about a third or a quarter of an hour (see siman 459), in order to add from the profane onto the sacred (see Magen Avraham siman 261) — therefore the Magen Avraham at siman 256 writes that at any rate, one hour before the emergence of the stars, it is fitting to close the shops, even though this is a permitted melachah, in any case lest one be drawn out, "for I have seen the magnitude of the failure, etc."; and this is fitting even for one who wishes to be lenient in the words of the Scribes like the view that holds mincha gedolah. But the Magen Avraham holds like the view that mincha ketanah, because it appears forced to him to set the beraisa in regard to the permitted melachos; rather he holds that the second blast was at mincha ketanah, as he writes in siman 256, to stop the forbidden melachos, even in a case where there is no concern of being drawn out; and as for closing the shops, it is because of concern that one might be drawn out — since at times a high officer comes, etc. But other perakmatia which is of a nature in which there is no concern of being drawn out is permitted as long as one can finish it before the acceptance of Shabbos. And the first blast was before mincha ketanah, so that those in the fields would enter the city before mincha ketanah and have time to engage in the needs of Shabbos for two and a half hours from mincha ketanah onward, like the city-dwellers — for it is precisely for this reason that they forbade melachah from mincha ketanah onward.

But according to the Tur, who holds mincha gedolah, one cannot say so, since he wrote at siman 256 that the first blast was at mincha; and there is no reason to say that the first blast was much before mincha gedolah. As for the language of the Rambam, who writes in Hilchos Yom Tov chapter 8 that one shall not perform melachah on the eve of Yom Tov from mincha onward like the eve of Shabbos, and in Hilchos Shabbos mentioned nothing of the sort, having only written the six blasts at the end of chapter 5 and concluding there that the first blast was at mincha — this somewhat implies that the prohibition of melachah even in the city extends from the first blast onward, since he did not mention "field" in Hilchos Yom Tov. Likewise in the beraisa at the start of the chapter "Makom Shenahagu," the field is not mentioned, and he made the whole matter depend upon the blasts. And "mincha" without qualification in his language is mincha ketanah, as is clear from his words in Hilchos Tefilah, and as is shown by his unqualified "mincha" with respect to the eve of Pesach — see there — similar to "he shall not eat from mincha onward" in chapter 6 of Hilchos Yom Tov, which means mincha ketanah. And one must say that the second blast was to stop the city from buying and selling, as the Ran explained according to our version, if it is not defective. According to this, we have no power to close the shops even according to the view that mincha ketanah, except a half-hour before the time of accepting Shabbos, as written in siman 256.