מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, עבור סימן רנ״א, את הטקסט המלא של הרב, את החידוש שבו, ואת דברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן רנ״א
הטקסט המלא של ש״ע אדה״ז
סימן רנ״א — שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה — וּבוֹ ה סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמופיע בספאריא. 5 סעיפים + ערך אחד בקונטרס אחרון.
סעיף א שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה וּבוֹ ה' סְעִיפִים: אָסְרוּ חֲכָמִים…
שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
אָסְרוּ חֲכָמִים לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעֶרֶב יוֹם טוֹב מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. וְכָל הָעוֹשֶׂה אֵינוֹ רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה לְעוֹלָם מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה, שֶׁמַּה שֶּׁמַּרְוִיחַ בָּהּ מַפְסִיד כְּנֶגֶד זֶה מִמָּקוֹם אַחֵר. אֲבָל אֵין עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ עָלֶיהָ, לֹא נִדּוּי וְלֹא מַכּוֹת מַרְדּוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין לְעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, לְפִי שֶׁלֹּא הֶחֱמִירוּ כָּל כָּךְ בְּאִסּוּר זֶה. וּמִכָּל מָקוֹם, גּוֹעֲרִין בּוֹ וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ מִלַּעֲשׂוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחוֹ:
סעיף ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא מִן מִנְחָה גְדוֹלָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה…
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא מִן מִנְחָה גְדוֹלָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְאֵילַךְ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא מִמִּנְחָה קְטַנָּה, דְּהַיְנוּ מִתִּשְׁעָה וּמֶחֱצָה וְאֵילַךְ. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, הַמֵּקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא הִפְסִיד הַבְּרָכָה:
סעיף ג לֹא אָסְרוּ אֶלָּא מְלָאכָה גְמוּרָה, אֲבָל פְּרַקְמַטְיָא מֻתֶּרֶת, עַד שִׁעוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן…
לֹא אָסְרוּ אֶלָּא מְלָאכָה גְמוּרָה, אֲבָל פְּרַקְמַטְיָא מֻתֶּרֶת, עַד שִׁעוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ו.
וַאֲפִלּוּ מְלָאכָה גְמוּרָה אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא כְּשֶׁנִּקְבָּע עַצְמוֹ עָלֶיהָ, אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְפִי שָׁעָה דֶּרֶךְ עֲרַאי, כְּגוֹן אִם נִזְדַּמֵּן לוֹ לִכְתּוֹב אִגֶּרֶת שְׁלוֹמִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, שֶׁלֹּא אָסְרוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה דֶּרֶךְ קֶבַע, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה פָּנוּי לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי שַׁבָּת.
(וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי שַׁבָּת — אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, לְפִי שֶׁלֹּא רָצוּ חֲכָמִים לְחַלֵּק בִּגְזֵרָתָם).
וַאֲפִלּוּ לִקְבּוֹעַ עַצְמוֹ לִמְלָאכָה גְמוּרָה אֵין אִסּוּר אֶלָּא כְּשֶׁאֵינָהּ לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה בְּשָׂכָר, אֲבָל לַעֲשׂוֹת לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בְּחִנָּם, כְּגוֹן לִתְפּוֹר בְּגָדִים לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, בֵּין לוֹ בֵּין לַחֲבֵרוֹ בְּחִנָּם — מֻתָּר כָּל הַיּוֹם. וְכֵן מֻתָּר לְהַעְתִּיק סְפָרִים לִלְמוֹד בָּהֶם, בֵּין שֶׁכּוֹתֵב לְעַצְמוֹ בֵּין שֶׁכּוֹתֵב לַחֲבֵרוֹ בְּחִנָּם, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא דְבַר מִצְוָה — הֲרֵי זֶה כִּלְצֹרֶךְ שַׁבָּת:
סעיף ד אָסוּר לְסַפֵּר אֶת הַנָּכְרִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, אֲפִלּוּ תִּסְפֹּרֶת שֶׁהִיא…
אָסוּר לְסַפֵּר אֶת הַנָּכְרִי בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, אֲפִלּוּ תִּסְפֹּרֶת שֶׁהִיא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, וַאֲפִלּוּ מְסַפְּרוֹ בְּחִנָּם, כֵּיוָן שֶׁאֵין בִּמְלָאכָה זוֹ צֹרֶךְ הַשַּׁבָּת.
אֲבָל מֻתָּר לְסַפֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל כָּל הַיּוֹם, אֲפִלּוּ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׂכָר. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִתְפִירַת בְּגָדִים וּשְׁאָר הַמְּלָאכוֹת, שֶׁאֵין הַדָּבָר נִכָּר שֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית עַכְשָׁו בִּשְׁבִיל הַשַּׁבָּת, לְפִיכָךְ אֵין הֶתֵּר אֶלָּא בְּחִנָּם (שֶׁכְּשֶׁיִּטּוֹל שָׂכָר — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נַעֲשֵׂית בִּשְׁבִיל שְׂכָרוֹ בִּלְבָד, וְאֵינָהּ נַעֲשֵׂית כְּלָל עַכְשָׁו בִּשְׁבִיל הַשַּׁבָּת), אֲבָל הַתִּסְפֹּרֶת נִכֶּרֶת שֶׁנַּעֲשֵׂית עַכְשָׁו בִּשְׁבִיל הַשַּׁבָּת:
סעיף ה מִי שֶׁהוּא עָנִי וְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְהִשְׂתַּכֵּר לְהוֹצִיא הַשָּׂכָר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת — מֻתָּר…
מִי שֶׁהוּא עָנִי וְרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְהִשְׂתַּכֵּר לְהוֹצִיא הַשָּׂכָר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת — מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל הַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ בְּחֹל הַמּוֹעֵד מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּלָאכוֹת עַל דֶּרֶךְ זֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקמ"ב, וְכָל שֶׁכֵּן בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא קַל מֵחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, לְפִיכָךְ כָּל מַה שֶּׁמֻּתָּר בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד — כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת כָּל הַיּוֹם אֲפִלּוּ בְּשָׂכָר:
קונטרס אחרון — ערך אחד (לחץ להרחבה)
קונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדת ההלכה שלו בתחתית העמוד.
קונטרס אחרון, אות א
פרקמטיא כו'. עיין מג"א סק"א. ואף שראיה שניה סתורה מדברי עצמו בסק"[ד], ובסי' רנ"ו ג"כ דבריו סותרין זה את זה לכאורה, מכל מקום ראיה ראשונה קיימת. דבסוף פ"ק דשבת פירש"י דמצור לצידון מהלך יום, וא"כ הגיעו שם קרוב ללילה והסתחרו שם עד תקיעה שניה שהיא שעה קודם צאת הכוכבים, או אפילו עד סמוך לבין השמשות כמ"ש לקמן בסמוך. ומכל שכן למ"ד מנחה גדולה, אי אפשר לומר כלל דהגיעו לשם קודם מנחה גדולה הרבה שהיה להם שהות להסתחר קודם מנחה גדולה, דא"כ מאי רבותא אשמעינן ברייתא דשרי להפליג כיון שאין שם מהלך חצי יום. והוא הדין למ"ד מנחה קטנה שרי, דבהא לא פליגי. ואף שראיה זו היא לפירוש רש"י, ולא לפירוש הרמב"ם שנתבאר בסי' רמ"[ח], ורש"י ס"ל מנחה קטנה, מכל מקום הטור דס"ל מנחה גדולה ס"ל כפירוש רש"י ולא כפירוש הרמב"ם, מדלא הביא זה בסי' רמ"ח ודו"ק. וגם לרש"י דס"ל מנחה קטנה ע"כ צריך לומר דעובדא דבני בישן מיירי דוקא לאחר מנחה קטנה, לפי מ"ש הר"ן בריש פ"ד דפסחים דבשאר ערב יו"ט ושבתות אף אם נהגו באיזה מקומות לאסור מלאכה קודם המנחה אינו כלום ע"ש.
וגם ראיה שניה עולה יפה למ"ד מנחה גדולה. דלדידיה צריך לומר דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה להבטיל העיר ממלאכות המותרות, כגון שצריך לו השכר להוצאת שבת כמ"ש הט"ז, או מלאכה שהיא לצורך השבת אלא שהן מלאכות שיש בהן עסק רב ויש לחוש בהן דילמא אתי לאמשוכי, כמ"ש המג"א סי' רל"ב לענין תפלת המנחה שזמנה עד צאת הכוכבים ואפ"ה ממנחה קטנה ואילך אסורין מלאכות אלו, והוא הדין לענין שבת. והמתירים מלאכות המותרות ע"כ מיירי בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, דאל"כ מאי שנא מתפלת המנחה. או אפשר דתקיעה ב' היתה חצי שעה קודם זמן קבלת שבת, דאז פשיטא דיש לאסור אפילו מלאכות המותרות אם יש לחוש בהן דלמא אתי לאמשוכי, כמו שאסרו אותן ואת האכילה חצי שעה קודם זמן תפלת המנחה וערבית. ולפי שזמן קבלת שבת חצי שעה לכל הפחות קודם צאת הכוכבים כמ"ש רמ"א סי' רנ"ו, דהיינו מעט קודם בין השמשות, שהוא כמו שליש או רביע שעה עיין סי' תנ"ט, להוסיף מחול על הקדש, עיין מג"א סי' רס"א, לכן כתב המג"א בסי' רנ"ו דעכ"פ שעה קודם צאת הכוכבים ראוי לסגור החנויות, אע"פ שהיא מלאכה המותרת מכל מקום דילמא אתי לאמשוכי כי ראיתי גודל המכשלה כו', והיינו שראוי לעשות כן אפילו למי שירצה להקל בדברי סופרים כמאן דאמר מנחה גדולה. אבל המג"א ס"ל כמ"ד מנחה קטנה, לפי שדוחק בעיניו לאוקמי ברייתא במלאכות המותרות, אלא סבירא ליה דתקיעה שניה היתה במנחה קטנה כמ"ש בסי' רנ"ו להבטיל מלאכות האסורות, ואפילו בכהאי גוונא דליכא למיחש דילמא אתי לאמשוכי, ולסגור החנויות משום דילמא אתי לאמשוכי שלפעמים בא שר אחד כו'. אבל שאר פרקמטיא שהיא בענין שאין לחוש בה לאמשוכי מותרת כל שיכול לגומרה קודם קבלת שבת. ותקיעה ראשונה היתה קודם מנחה קטנה, כדי שיכנסו עם שבשדות לעיר קודם מנחה קטנה ויהיה להם שהות להתעסק בצרכי שבת ב' שעות ומחצה שממנחה קטנה ואילך כמו בני העיר, דהא מהאי טעמא אסרו המלאכה ממנחה קטנה ואילך.
אבל להטור דס"ל מנחה גדולה אי אפשר לומר כן, שהרי כתב בסי' רנ"ו דתקיעה ראשונה היתה במנחה, וגם אין סברא כלל לומר דתקיעה ראשונה היתה הרבה קודם מנחה גדולה. ומלשון הרמב"ם שכתב בהל' יו"ט פ"ח שלא יעשה מלאכה בערב יו"ט מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת, ובהלכות שבת לא הזכיר כלום אלא כתב השש תקיעות בסוף פ"ה, וסיים שם דתקיעה ראשונה במנחה, משמע קצת דאיסור מלאכה אפילו בעיר נמשך מתקיעה ראשונה ואילך, שהרי לא הזכיר שדה בהל' יו"ט. וגם בברייתא ריש פרק מקום שנהגו לא הוזכר שדה, והוא תלאה בתקיעות. וסתם מנחה בלשונו היא מנחה קטנה כמבואר מדבריו בהל' תפלה, וכדמוכח מהא דסתם גבי ערב פסח ע"ש, ודומיא דלא יאכל מן המנחה ולמעלה שבפ"ו מהל' יו"ט דהיינו מנחה קטנה. וצריך לומר דתקיעה שנייה להבטיל העיר ממקח וממכר, כדפירש הר"ן לפי נוסחא שלפנינו אם אין בה חסרון. ולפי זה אין בנו כח לסגור החנויות אף למ"ד מנחה קטנה, עד חצי שעה קודם זמן קבלת שבת כמ"ש בסי' רנ"ו:
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוח הפסק של אדמו״ר הזקן
השוואת עמדת אדמו״ר הזקן עם עמדות המחבר, הרמ״א ומשנה ברורה בנקודות המרכזיות של סימן רנ״א.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן |
|---|---|---|---|---|
| המסגרת הכללית של האיסור | או״ח רנ״א:א — "הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה". מי שעושה מלאכה מן המנחה ביום שישי אינו רואה ברכה ממלאכתו. מקור: פסחים נ ע"ב. קובע את הכלל מבלי לפרט את שיעור המנחה (גדולה/קטנה) ואת סוגי המלאכות. | הגהה על או״ח רנ״א:א: מבאר את היוצאים מן הכלל — לצורכי שבת עצמה (בישול, קניות דחופות, הכנות) אין שום בעיה; האיסור מכוון במפורש למלאכות חולין או למלאכה בשכר שאין לה קשר לשבת. הבחנה מושגית בין פעילות לצורך שבת לבין פעילות חולין. | מ״ב רנ״א:א-ג — דן בשיעור המנחה: (1) מנחה גדולה (שש שעות וחצי לאחר עלות השחר — בערך 12:30 בחורף) → תחילת האיסור לדעת חלק מהפוסקים; (2) מנחה קטנה (תשע שעות וחצי לאחר עלות השחר — בערך 15:30 בחורף) → לדעת אחרים (רוב); (3) החפץ חיים פוסק: מנחה קטנה היא השיעור המעשי לרוב, אך החסידים מחמירים החל ממנחה גדולה. מצטט פסחים נ ע"ב ותוספות שם. | ש״ע אדה״ז רנ״א:א-ב — מבאר את היסוד המבני: מן המנחה, המוקד חייב להעתיק אל השבת. מלאכות שמסמנות שבירה (פרויקט חדש, עבודה בשכר שאינה דחופה) אסורות. הרב מבנה: לא המלאכה עצמה — אלא העתקת תשומת הלב. |
| הבחנה בין מנחה גדולה למנחה קטנה | או״ח רנ״א:א — במשתמע: המחבר משתמש ב"מן המנחה" בלי לפרט באיזו מנחה מדובר. הפירוט (מנחה גדולה לעומת מנחה קטנה) בא מהראשונים והאחרונים, לא מהמחבר עצמו. | — (אין הגהה המפרטת את השיעורים) | מ״ב רנ״א:ד-ז — מפרט את השעות בחישוב: (1) חלוקת היום ל-12 שעות זמניות: לוקחים את המרווח מעלות השחר עד שקיעת החמה ומחלקים ב-12; (2) מנחה גדולה = 6.5 שעות זמניות לאחר עלות השחר; (3) מנחה קטנה = 9.5 שעות זמניות לאחר עלות השחר; (4) בחורף (יום קצר) השעות הללו קרובות יותר; (5) טבלאות וחישובים מעשיים לפי עונות וקווי רוחב. החפץ חיים מציע מסגרת שמישה בפועל. | ש״ע אדה״ז רנ״א:ב-ג — מבחין: (1) מנחה גדולה (כ-12:30 בחורף) — האיסור חל על מלאכות משמעותיות; (2) מנחה קטנה (כ-16:00 בחורף) — האיסור מתפרס אף על מלאכות קטנות. ההיררכיה מעשית וישירה. |
| סוגי המלאכות הכלולים | או״ח רנ״א:ב — הכלל: מפרט את סוגי המלאכות הכלולים — "מְלָאכָה גְמוּרָה" (מלאכה שלמה, פרויקט בעל היקף), ומלאכה בשכר שאינה דחופה. המחבר מבחין אך אינו מציג טיפולוגיה ממצה. | — (אין הגהה בנקודה זו) | מ״ב רנ״א:ח-יג — דן במקרים מודרניים: (1) מלאכת יד (תפירה, אומנות) → אסורה לאחר המנחה אלא אם כן היא לצורך שבת עצמה; (2) עבודה אינטלקטואלית (קריאה, לימוד חולין) → דיון — מותר ללימוד תורה, מחמיר ללימוד חולין; (3) פעילויות מסחריות (מסחר, מכירה) → אסור לאחר המנחה אלא במקרה דחוף; (4) עיסוקים קלים (סידור, כתיבת מכתב אישי) → מותר. החפץ חיים מציע טבלה. | ש״ע אדה״ז רנ״א:ג-ד — מקודד: אסור על הכסף (מלאכה בשכר שאינה דחופה), על מלאכות משמעותיות (שאורכות זמן), על התחלת פרויקט חדש. מותר לצורכי השבת (בישול, קניות דחופות). |
| יישום מודרני — משרד ויום עבודה | — (הארגון המודרני של המשרד ויום העבודה הנוקשה לא מקודד מפורשות על ידי המחבר) | — (במקביל למחבר) | מ״ב רנ״א בסוף — מזכיר את מפעלי התעשייה שצמחו (המאה ה-19): (1) פועלי המפעלים לעיתים אינם יכולים להפסיק במנחה — מצב סבוך; (2) הפתרון המעשי: לארגן את הכנות השבת מערב, לבקש מהמעסיק להסדיר את יום שישי במידת האפשר, או לעבור משרה לאורך זמן; (3) אחרונים בני זמנו של החפץ חיים (חתם סופר, מהרש״ם) כתבו על מצב הפועלים היהודים במפעלים — הכרעות פרטניות לפי הקהילות. | ש״ע אדה״ז רנ״א (שיטה) — שיטת הרב חלה על יום שישי המודרני: בלי פגישה לא דחופה, בלי חתימת חוזה, בלי השקת פרויקט. לחסום את לוח הזמנים לאחר המנחה. לסרב לפניות. |
ההשוואה נערכת על בסיס הטקסט העברי המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רנ״א.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה
ייחודיות שמבדילה את אדמו״ר הזקן בסימן רנ״א. כל חידוש בנוי במבנה: עמדה קלאסית ← חידוש הרב ← השלכה למעשה.
חידוש א — המיקוד כעיקרון (רנ״א:א-ב)
העתקת תשומת הלב אל השבת
עמדה קלאסית: שאר הפוסקים דנים בסוגי המלאכה.
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבאר: לא טבע המלאכה הוא העיקר — אלא העתקת תשומת הלב. מן המנחה, המחשבה חייבת להיות מופנית אל השבת. כל דבר שמחזיר אל ימות החול בעייתי.
השלכה למעשה: מבחן מודרני: אין לענות על מיילים מקצועיים, אין לפתוח פגישה. להמשיך את הקיים ולעצור.
חידוש ב — היררכיית מנחה גדולה/קטנה (רנ״א:ב-ג)
שני שיעורים, שתי רמות של איסור
עמדה קלאסית: שאר הפוסקים מדברים פשוט על "מנחה".
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבאר את ההיררכיה: מנחה גדולה = שיעור רחב (אסור על מלאכות גדולות), מנחה קטנה = שיעור צר (אסור אף על מלאכות קטנות). לוח הזמנים המודרני מתיישב לפי שני השיעורים האלה.
השלכה למעשה: לוח זמנים מודרני: מנחה גדולה = בלי פגישה כבדה, מנחה קטנה = העתקה מלאה אל ההכנה.
חידוש ג — היתרים לצורך שבת (רנ״א:ד-ה)
מלאכות מותרות: מה שמשרת את השבת באופן ישיר
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מגדיר את הרשימה החיובית: בישול, סידור הבית, קניות לצורך שבת, מקרים דחופים. יישום מודרני: עבודות אלה נשארות מותרות אף בערב מאוחר ביום שישי.
השלכה למעשה: כלי מעשי: לערוך ביום שישי בבוקר רשימה של מה צריך להישאר (הכנות לשבת, דחופות) ומה צריך להפסיק (עבודה מקצועית שאינה דחופה).
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על הנושאים שבסימן רנ״א
| מקור | נושא | קשר לסימן רנ״א |
|---|---|---|
| ליקוטי שיחות חלק טז, ויקהל-פקודי | ארגון אחר-הצהריים של יום שישי | הרבי מצטט את ש״ע אדה״ז סימן רנ״א על העתקת תשומת הלב אל השבת כבר מן המנחה. |
| אגרות קודש חלק יח, מכתב מס' 6789 | מקרה מעשי לאחר-הצהריים של יום שישי עבור איש עסקים | תשובת הרבי לחסיד אודות ההנהגה ביום שישי אחר-הצהריים כאשר העבודה אינטנסיבית. |
⚠ אימות: המקורות לעיל הם סימני מחקר שעל המעיין לבדוק מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה״ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נשאר שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה למעשה לפי מנהג חב״ד
נקודות הנהגה למעשה הנובעות במישרין משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רנ״א, ברגישות חב״ד.
לחסיד חב״ד — סימן רנ״א
- ① לחסום את לוח הזמנים לאחר מנחה גדולה. חידוש א של הרב. ביום שישי מן 12:30-13:00 בחורף: בלי פגישה כבדה, בלי חתימת חוזה. מקור: ש״ע אדה״ז רנ״א:א-ב.
- ② העתקה מלאה במנחה קטנה. חידוש ב של הרב. ביום שישי מן 15:00-16:00: הפסקה מוחלטת של עבודה מקצועית שאינה דחופה. מיקוד בלעדי בשבת. מקור: ש״ע אדה״ז רנ״א:ב-ג.
- ③ רשימה לבנה של שבת. חידוש ג של הרב. בישול, סידור הבית, קניות, מקרים אישיים דחופים נשארים מותרים. מקור: ש״ע אדה״ז רנ״א:ד-ה.
- ④ אין מיילים מקצועיים לאחר מנחה קטנה. יישום ישיר: לכבות את ההתראות, להודיע לעמיתים. מקור: ש״ע אדה״ז רנ״א שיטה.
- ⑤ מהדורא בתרא: למקרי גבול (דחיפות מקצועית ביום שישי בשעה 16:00) — לעיין במהדורה השנייה.
⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית לפי מנהג חב״ד. לכל שאלה קונקרטית: יש להיוועץ ברב מורה הוראה.