Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Aruch HaRav is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is an autonomous and complete Shulchan Aruch, written by the Alter Rebbe (Admur HaZaken). Its singularity: it combines halacha (הלכה) + טעמי המצוות + inner dimension in a single work, and it rules with a unique Talmudic rigor.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון. This page gathers, for siman רס"א, the Rav's full text, his originality, and the divrei haRebbe that illuminate the topic.
שלחן ערוך הרב — סימן רס"א
The complete text of the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב)
סימן רס"א — זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת לְשַׁבָּת — וּבוֹ ז סְעִיפִים
Source: Kehot edition, as reproduced on Sefaria. 7 seifim + 3 entry(ies) of Kuntres Acharon (קונטרס אחרון).
סעיף א זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת לְשַׁבָּת וּבוֹ ז' סְעִיפִים: סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה, וְזֶהוּ נִקְרָא…
זְמַן הַדְלָקַת נֵרוֹת לְשַׁבָּת וּבוֹ ז' סְעִיפִים:
סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינָהּ חֲשֵׁכָה, וְזֶהוּ נִקְרָא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּכָל מָקוֹם, וְהוּא כְּדֵי מַהֲלַךְ ג' רְבִיעֵי מִיל (וְעוֹד מ"ט אַמּוֹת) קֹדֶם צֵאת ג' כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים — אָסוּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא סְפֵק לַיְלָה. וְאִם עָשָׂה — חַיָּב אָשָׁם תָּלוּי.
וַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אָסוּר לַעֲשׂוֹת גַּם כֵּן בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.
וַאֲפִלּוּ אִם נִסְתַּפֵּק לּוֹ אִם הוּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אוֹ יוֹם — אֵין זֶה כְּלוּם, שֶׁכָּל סָפֵק הַבָּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן יְדִיעָה אֵינוֹ כְּלוּם, שֶׁאִם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲחֵרִים יוֹדְעִים.
וְלִדְבַר מִצְוָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת בָּהּ כָּל דָּבָר שֶׁהָאִסּוּר בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
וְכֵן אִם הוּא טָרוּד וְנֶחְפָּז וְנִצְרַךְ לְדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
The time of lighting the Shabbos candles — and it contains 7 seifim:
A doubt of darkness and a doubt of not-darkness — this is what is called bein hashemashos (twilight) in every place. And it is the duration of a walk of three-quarters of a mil (and another 49 amos) before the emergence of three medium stars. It is forbidden to perform a melachah during it by Torah law, since it is a doubtful night; and if one did so, he is liable for an asham talui.
And even something whose prohibition on Shabbos is only rabbinic (midivrei sofrim) — it is also forbidden to do at bein hashemashos.
And even if one has a doubt as to whether it is bein hashemashos or still day — this doubt is nothing, for any doubt that arises from lack of knowledge is no doubt at all, since if he does not know, others do.
For a devar mitzvah, it is permitted to do during it anything whose prohibition on Shabbos itself is only rabbinic.
Likewise, if one is rushed and pressed and needs something that is only a shvus at bein hashemashos — this is permitted:
סעיף ב לְפִיכָךְ מֻתָּר לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לֹא עֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁהוּא…
לְפִיכָךְ מֻתָּר לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לֹא עֵרֵב מִבְּעוֹד יוֹם, לְפִי שֶׁהוּא נֶחְפָּז וְנִצְרָךְ לָעֵרוּב כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר, וְגַם הוּא דְבַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ו.
וְכֵן מֻתָּר לְהַטְבִּיל כֵּלִים בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אִם לֹא טְבָלָם מִבְּעוֹד יוֹם וְהוּא צָרִיךְ לָהֶם לְשַׁבָּת שֶׁאֵין לוֹ כֵּלִים אֲחֵרִים.
וְכֵן מֻתָּר לְעַשֵּׂר פֵּרוֹת אִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת, שֶׁזֶּהוּ צֹרֶךְ מִצְוָה.
אֲבָל אָסוּר לְהַפְרִישׁ חַלָּה בְּחוּץ לָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל לֶאֱכוֹל בְּלֹא הַפְרָשַׁת חַלָּה, וּלְשַׁיֵּר מְעַט עַד אַחַר הַשַּׁבָּת, וּלְהַפְרִישׁ מִן הַמְּשֻׁיָּר.
וּמֻתָּר לְעַשֵּׂר אֶת הַדְּמַאי וּלְהַטְמִין אֶת הַחַמִּין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן [רנ]"ז.
וּמֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לְהַדְלִיק נֵר לְצֹרֶךְ שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁזֶּהוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה.
וּמֻתָּר לוֹמַר לוֹ לְהַדְלִיק בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נֵר שֶׁל יוֹם מִיתַת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהָעוֹלָם נִזְהָרִים בָּזֶה הֲרֵי זֶה כְּצֹרֶךְ גָּדוֹל, וְכֹל שֶׁהוּא צֹרֶךְ גָּדוֹל בְּעִנְיָן שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂנּוּ יִהְיֶה לוֹ צַעַר — לֹא גָזְרוּ עָלָיו בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ שַׁבָּת כְּלָל.
וְכֵן בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, לֹא גָזְרוּ עַל שְׁבוּת בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.
אֲבָל אָסוּר לְעָרֵב עֵרוּבֵי תְּחוּמִין בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה וְצֹרֶךְ גָּדוֹל וְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תט"ו. וְעוֹד, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הָעֵרוּב קוֹנֶה שָׁם שְׁבִיתָה, וַהֲרֵי זֶה כְּקוֹנֶה קִנְיָן בְּיָדַיִם בְּשַׁבָּת, וְלֹא הִתִּירוּ לִקְנוֹת קִנְיָן אֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וּלְצֹרֶךְ מִצְוָה וְהֶפְסֵד מְרֻבֶּה (שֶׁשְּׁבוּת זֶה לִקְנוֹת קִנְיָן הוּא חָמוּר מִשְּׁאָר כָּל הַשְּׁבוּתִים), (שֶׁאִסּוּרוֹ מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי קַבָּלָה, בִּנְחֶמְיָה סִמָּן יג).
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וְעֵרֵב אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת — עֵרוּבוֹ עֵרוּב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תט"ו:
Therefore, it is permitted to make an eruv chatzeros at bein hashemashos if one did not make it while it was still day, since he is pressed and needs the eruv in order to be able to carry in the courtyard; and it is also a devar mitzvah, as will be explained in siman 366.
Likewise it is permitted to immerse utensils at bein hashemashos, if he did not immerse them while it was still day and he needs them for Shabbos, having no other utensils.
Likewise it is permitted to tithe fruits if he has nothing to eat on Shabbos, for this is a mitzvah-need.
But it is forbidden to separate challah outside of Eretz Yisroel, for he can eat without first separating challah, leaving a small amount until after Shabbos, and separating from what remains.
And it is permitted to tithe demai and to insulate (hatmanah) the hot food in a substance that does not add heat, for the reason explained in siman 257.
It is permitted to tell a non-Jew (amirah le-akum) to light a candle for the needs of Shabbos at bein hashemashos, for this is for the needs of a mitzvah.
And it is permitted to tell him to light at bein hashemashos a candle for the day of the death (yahrzeit) of his father or mother — since the common practice is to be careful about this, it is considered a great need; and anything that is a great need such that not doing it would cause distress — the Sages did not decree against it at bein hashemashos, even if it has no Shabbos-need at all.
Likewise, where there is great loss (hefsed merubah), the Sages did not decree against a shvus at bein hashemashos.
But it is forbidden to make an eruv techumin at bein hashemashos, even for a devar mitzvah, a great need, or a great loss, for the reason that will be explained in siman 415. And further, because by means of the eruv one acquires a place of residence (shevisah) there, and this is equivalent to making an active acquisition on Shabbos; and the Sages did not permit making an acquisition even at bein hashemashos, even for a devar mitzvah or a great loss (this shvus of acquiring being more stringent than all other shvusim) — (its prohibition being explicit in the words of the prophets, in Nechemiah ch. 13).
Nevertheless, if one transgressed and made an eruv even for an optional matter — his eruv is valid, as will be explained in siman 415:
סעיף ג וְכָל זֶה כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת, אֲבָל אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בִּתְפִלַּת…
וְכָל זֶה כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת, אֲבָל אִם כְּבָר קִבֵּל עָלָיו שַׁבָּת בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת שֶׁהִתְפַּלֵּל מִבְּעוֹד יוֹם, אוֹ שֶׁעָנָה "בָּרְכוּ" עִם הַצִּבּוּר, אוֹ שֶׁרֹב הַצִּבּוּר עָנוּ "בָּרְכוּ" אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא עָנָה עִמָּהֶם, שֶׁחָל עָלָיו הַשַּׁבָּת בְּעַל כָּרְחוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבְּלוֹ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ג — אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ כָּל שְׁבוּת, אֲפִלּוּ קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה וְצֹרֶךְ גָּדוֹל, כְּגוֹן לְהַטְמִין חַמִּין לְשַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת, וְכֵן לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ מְאֹד לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר צָרְכֵי שַׁבָּת, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ מְלָאכָה גְמוּרָה, וַאֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת, אִם הוּא הַרְבֵּה קֹדֶם הַלַּיְלָה, לְפִי שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא קִבְּלוּ עֲדַיִן אֶת הַשַּׁבָּת וְעוֹשִׂים מְלָאכוֹת אֲפִלּוּ בְּעַצְמָן, וְהֵיאַךְ נֶאֱסוֹר לְאֵלּוּ שֶׁקִּבְּלוּ שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי.
אֲבָל אִם הוּא חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם הַלַּיְלָה, שֶׁאָז אֶפְשָׁר שֶׁכָּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל קִבְּלוּ כְּבָר אֶת הַשַּׁבָּת — אָסוּר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת אֲפִלּוּ קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אִם הוּא לִדְבַר הָרְשׁוּת וְאֵין שָׁם שְׁעַת הַדְּחָק.
אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה אוֹ לְצֹרֶךְ גָּדוֹל — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ מְלָאכָה גְמוּרָה, וַאֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ הַשַּׁבָּת, שֶׁאֵין מַחְמִירִים בְּקַבָּלַת שַׁבָּת יוֹתֵר מִבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּלֹא קַבָּלַת שַׁבָּת אֶלָּא לְעִנְיַן לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ, אֲבָל לְעִנְיַן אֲמִירָה לְנָכְרִי אֵין מַחְמִירִים יוֹתֵר מִבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּלֹא קַבָּלַת שַׁבָּת, שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל מְלָאכָה עַל יְדֵי נָכְרִי לִדְבַר מִצְוָה אוֹ צֹרֶךְ גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:
All this applies as long as he has not yet accepted Shabbos. But if he has already accepted Shabbos through the arvis prayer of Shabbos recited while it was still day, or he answered "Barchu" with the congregation, or the majority of the congregation answered "Barchu" even if he did not answer with them — for in such a case Shabbos takes effect upon him against his will, even though he does not wish to accept it, as will be explained in siman 263 — it is forbidden for him to perform any shvus himself, even before bein hashemashos, even for a devar mitzvah or a great need. For example, to insulate (hatmanah) hot food for Shabbos in a substance that does not add heat, even if he has nothing to eat on Shabbos; likewise to make an eruv chatzeros even though he urgently needs to carry the Shabbos needs in the courtyard; and the like.
However, it is permitted to tell a non-Jew (amirah le-akum) to perform even a complete melachah, and even for an optional matter, if it is well before nightfall — for surely there are places in Yisroel that have not yet accepted Shabbos and where Jews themselves are still performing melachos; how then could we forbid those who have accepted Shabbos to ask a non-Jew?
But if it is a half hour before nightfall, when it is possible that all places of Yisroel have already accepted Shabbos — it is forbidden to do through a non-Jew even something that is only shvus, even before bein hashemashos, if it is for an optional matter and there is no sha'as ha-dechak.
But for a devar mitzvah or a great need — it is permitted to have a non-Jew perform even a complete melachah, and even at bein hashemashos, even though Shabbos has already been accepted; for the Sages were not more stringent regarding the acceptance of Shabbos than they were regarding bein hashemashos without acceptance — except with regard to one performing the act himself. But with regard to amirah le-akum, they were not more stringent than at bein hashemashos without acceptance of Shabbos, where it is permitted to have a non-Jew perform any melachah for a devar mitzvah or a great need, as has been explained:
סעיף ד יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בְּאִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה…
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בְּאִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּכְנִיסַת שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וּבִיצִיאָתָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב (מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם"), יָכוֹל יַתְחִיל וְיִתְעַנֶּה בְּתִשְׁעָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּעֶרֶב", אִי "בָּעֶרֶב" יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּתִשְׁעָה", הָא כֵּיצַד? מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם, מִכַּאן שֶׁמּוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. אֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ, בִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב". אֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים, יָמִים טוֹבִים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּשְׁבְּתוּ". שַׁבָּתוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׁבַּתְּכֶם", הָא כֵּיצַד? כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁבוֹת" — מוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ מִלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
Some say that it is a positive commandment from the Torah (mitzvas asei) to add from the mundane to the holy regarding the prohibition of performing melachah at the entrance and exit of Shabbosos and Yamim Tovim, as it is said: "And you shall afflict your souls on the ninth of the month in the evening" ("from evening to evening shall you rest your Shabbos"). Could it mean: begin to afflict on the ninth [in the morning]? The verse says, "in the evening." If "in the evening," could it mean only once it is dark? The verse says, "on the ninth." How then? He begins to afflict while it is still day. From here, that one adds from the mundane to the holy. I would know only about its entrance; whence its exit? The verse says, "from evening to evening." I would know only about Yom Kippur; whence Yamim Tovim? The verse says, "you shall rest." Whence Shabbosos? The verse says, "your Shabbos." How then? Wherever "shvos" (rest) is said — one adds from the mundane to the holy, both before and after:
סעיף ה זְמַן תּוֹסֶפֶת זֶה מִלְּפָנֶיהָ, הוּא מִתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֵית עַל הָאָרֶץ, עַד…
זְמַן תּוֹסֶפֶת זֶה מִלְּפָנֶיהָ, הוּא מִתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֵית עַל הָאָרֶץ, עַד זְמַן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְהוּא כְּדֵי ג' מִילִין וּרְבִיעַ, שֶׁמִּתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה עַד צֵאת ג' כּוֹכָבִים הוּא מַהֲלַךְ ד' מִילִין, וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא קֹדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים מַהֲלַךְ ג' רְבִיעֵי מִיל, נִשְׁאֲרוּ ג' מִילִין וּרְבִיעַ מִתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
וְהַזְּמַן הַזֶּה, אִם רָצָה לַעֲשׂוֹתוֹ כֻּלּוֹ תּוֹסֶפֶת — עוֹשֶׂה, רָצָה לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִקְצָת — עוֹשֶׂה, וּבִלְבָד שֶׁיּוֹסִיף אֵיזֶה זְמַן שֶׁהוּא וַדַּאי יוֹם מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְתוֹסֶפֶת, שֶׁהֲרֵי הוּא סְפֵק לַיְלָה, וְאָסוּר בּוֹ בִּמְלָאכָה מִן הַתּוֹרָה בְּלֹא מִצְוַת תּוֹסֶפֶת.
וְאִם רוֹצֶה לְהַקְדִּים וּלְקַבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם הַלַּיְלָה — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְנֶאֱסָר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה. אֲבָל אִם קִבֵּל קֹדֶם פְּלַג הַמִּנְחָה — אֵין קַבָּלָתוֹ כְּלוּם, וּמֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה אִם קִבֵּל שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה וְאֵילַךְ הוּא לַיְלָה גָמוּר מִן הַתּוֹרָה (שֶׁאָז הוּא זְמַן רְאִיַּת ג' כּוֹכָבִים בֵּינוֹנִים לְפִי דִבְרֵיהֶם), וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא כְּדֵי הִלּוּךְ ג' רְבִיעֵי מִיל קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה, וּפְלַג הַמִּנְחָה הוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה.
וְיֵשׁ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה שֶׁעוֹשִׂין לְכַתְּחִלָּה כִּסְבָרָא זוֹ, שֶׁפּוֹרְשִׁים מִמְּלָאכָה שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה.
אֲבָל אֵין לְמַהֵר לְהַדְלִיק הַנֵּר וּלְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת עַד שָׁעָה וּרְבִיעַ זְמַנִּיּוֹת שֶׁקֹּדֶם צֵאת הַכּוֹכָבִים, וְלֹא שֶׁקֹּדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה. וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אִם הִדְלִיק אָז הַנֵּר — צָרִיךְ לְכַבּוֹתוֹ וְלַחֲזוֹר וּלְהַדְלִיקוֹ לְצֹרֶךְ שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ג. וְכֵן אִם הִתְפַּלֵּל אָז — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אַחַר כָּךְ, לְפִי שֶׁהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
This time of tosefes before Shabbos extends from the beginning of shekiah (when the sun is no longer visible upon the earth) until the time of bein hashemashos. And it is the duration of 3 milin and a quarter: for from the beginning of shekiah until the emergence of 3 stars is a walk of 4 milin, and bein hashemashos is, before the emergence of the stars, a walk of three-quarters of a mil; there remain 3 milin and a quarter from the beginning of shekiah until bein hashemashos.
This time — if he wishes to make all of it tosefes, he may; if he wishes to make only part of it, he may; provided that he add some time that is certainly day, from the mundane to the holy. But bein hashemashos itself does not count as tosefes, since it is doubtful night, and melachah is already forbidden during it by Torah law without the mitzvah of tosefes.
And if he wishes to advance and accept upon himself tosefes Shabbos from plag haMincha and onward — that is, an hour and a quarter in seasonal hours (zmanios) before nightfall — he has the right to do so, and he then becomes forbidden in performing melachah. But if he accepted before plag haMincha — his acceptance is nothing, and he is permitted to perform melachah.
Nevertheless, lechatchilah one should be stringent and not perform melachah if he accepted [Shabbos] an hour and a quarter in seasonal hours before the beginning of shekiah. For some say that from the beginning of shekiah onward it is already full night by Torah law (and that is then, according to them, the time of the emergence of 3 medium stars); that bein hashemashos is the walk of three-quarters of a mil before the beginning of shekiah; and that plag haMincha is an hour and a quarter in seasonal hours before the beginning of shekiah.
And there are men of [pious] deed (anshei ma'aseh) who act lechatchilah according to this opinion, refraining from melachah an hour and a quarter in seasonal hours before the beginning of shekiah.
However, one should not hasten to light the candle and to pray arvis of Shabbos until the hour and a quarter in seasonal hours before the emergence of the stars — and not before the hour and a quarter before the beginning of shekiah. And even bedi'avad: if he lit the candle then [too early], he must extinguish it and re-light it for the needs of Shabbos, as will be explained in siman 263. Likewise, if he prayed then [too early], he must pray again afterwards — for the essential view is according to the first opinion.
סעיף ו מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּשִׁעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵימָתַי יוֹסִיף עָלָיו — (צָרִיךְ…
מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בְּשִׁעוּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵימָתַי יוֹסִיף עָלָיו — (צָרִיךְ לְהִסְתַּלֵּק מִכָּל סָפֵק וּלְקַבֵּל שַׁבָּת הַרְבֵּה קֹדֶם תְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה, וְלָכֵן) יַדְלִיק הַנֵּרוֹת בְּעוֹד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בְּרָאשֵׁי הָאִילָנוֹת. וְאִם הוּא יוֹם הַמְּעֻנָּן — יַדְלִיק כְּשֶׁהַתַּרְנְגוֹלִין יוֹשְׁבִים עַל הַקּוֹרָה מִבְּעוֹד יוֹם. וְאִם הוּא בַּשָּׂדֶה שֶׁאֵין שָׁם תַּרְנְגוֹלִין — יַדְלִיק כְּשֶׁהָעוֹרְבִים יוֹשְׁבִים שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם:
One who is not expert in the measure of bein hashemashos and does not know from when to add — (he must extricate himself from all doubt and accept Shabbos well before the beginning of shekiah; and therefore) he should light the candles while the sun is still at the tops of the trees. And if it is a cloudy day — he should light when the chickens settle on the roost while it is still day. And if he is in the field where there are no chickens — he should light when the ravens settle [on their roost] while it is still day:
סעיף ז יֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לוֹמַר "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" קֹדֶם "בָּרְכוּ", וּבַאֲמִירַת מִזְמוֹר…
יֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לוֹמַר "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" קֹדֶם "בָּרְכוּ", וּבַאֲמִירַת מִזְמוֹר זֶה הֵם מְקַבְּלִים תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת עֲלֵיהֶם וְנֶאֱסָרִין בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה.
אֲבָל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹהֲגִים לוֹמַר גַּם כֵּן מִזְמוֹר זֶה קֹדֶם "בָּרְכוּ", אַף עַל פִּי כֵן עוֹשִׂים כָּל הַמְּלָאכוֹת עַד "בָּרְכוּ" מַמָּשׁ, לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה כְּשֶׁהִתְחִילוּ לוֹמַר זֶה הַמִּזְמוֹר — לֹא הָיָה בְּדַעְתָּם לְקַבֵּל תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת בַּאֲמִירַת מִזְמוֹר זֶה, אֶלָּא בַּאֲמִירַת "בָּרְכוּ":
There are places where they have the custom of saying "Mizmor Shir le-Yom HaShabbos" before "Barchu", and through the recitation of this mizmor they accept upon themselves tosefes Shabbos and become forbidden in performing melachah.
But in our countries, although the custom is likewise to recite this mizmor before "Barchu", nevertheless they perform all melachos right up until "Barchu" itself — because originally, when they began to say this mizmor, it was not in their intent to accept tosefes Shabbos by means of this mizmor, but only by means of "Barchu":
קונטרס אחרון — 3 entry(ies) (click to expand)
The Kuntres Acharon is the Alter Rebbe's pilpulic appendix — his halachic laboratory at the bottom of the page.
קונטרס אחרון, אות א
מטעם שנתבאר כו'. היינו אפילו יש לו כבר מעט תבשילים טמונים ורוצה להרבות ולהטמין עוד שאין מזה צורך גדול, ואף שהוא לשבת אין זה נקרא דבר מצוה לענין לדחות שבות בשבילו, כמ"ש הב"ח והעולת שבת והט"ז סי' שמ"ב לענין מעשר ע"ש. אבל אם אין לו תבשילים אחרים מיקרי דבר מצוה וצורך שבת כמ"ש המג"א בס"ק (י"ב) [ו'], דהא אפילו שבות בנין עראי ביו"ט דחינן בשביל הטמנה כמ"ש בסי' רנ"ט ס"ו. וא"ל דקיל איסורו שנדחה מפני כבוד בשר ודם, דהא אפילו מוקצה וכרמלית נדחית בשביל זה.
ואפשר דכל שהוא צורך גמור לשבת ולא סגי בלאו הכי כי אם בדוחק קצת שרי אע"פ שאינו צורך גדול, דצורך גדול אפילו שלא לצורך שבת שרי כמ"ש רש"ל, ולהכי לא הזכיר הרמב"ם צורך גדול אלא סתם וכתב ונחפז ונצרך כו', ולא החמירו הב"ח והט"ז והעולת שבת גבי פירות אלא משום דאפשר זולתם בלא דוחק, והוא הדין לתבשילים יתירים, אבל כל שיש דוחק קצת לשבת דמי ממש לעירובי חצרות דשרי להכסף משנה מהאי טעמא, ולכן לא הזכרתי צורך גדול כי אם בשלא לצורך שבת, ועייין בט"ז סוף סי' שמ"ב:
"For the reason that has been explained, etc." — that is, even if he already has a little food insulated (tamun) and wishes to add more by insulating further — there is no great need in this; and although it is for Shabbos, this is not called devar mitzvah for the purpose of overriding a shvus on its account, as the Bach, the Olas Shabbos, and the Taz write in siman 342 with regard to tithing — see there. But if he has no other cooked food, it is called a devar mitzvah and a Shabbos-need, as the Magen Avraham writes in s.k. (12) [6]: for even a shvus of temporary construction (binyan arai) on Yom Tov we set aside for the sake of hatmanah, as is written in siman 259 §6. And one cannot say that its prohibition is light since it is set aside for the honor of flesh and blood, for even muktzeh and karmelis are set aside on its account.
And it is possible that whenever something is a complete need for Shabbos and one cannot do without it except with some difficulty, it is permitted — even though it is not a great need; for a great need is permitted even when it is not for Shabbos, as the Maharshal writes. That is why the Rambam did not mention "great need" but wrote simply "rushed and needing, etc." And the Bach, the Taz, and the Olas Shabbos were only stringent regarding fruits because one can do without them without difficulty; and the same applies to extra cooked food. But whenever there is some difficulty regarding Shabbos, it is exactly like the eruvei chatzeros that the Kesef Mishneh permits for this very reason. That is why I mentioned a "great need" only with regard to what is not for Shabbos; see also the Taz at the end of siman 342:
קונטרס אחרון, אות ב
קונה שם כו'. לא סגי למג"א בפרש"י, משום דרש"י לשיטתיה אזיל דסבירא ליה דאתי כמ"ד דגזרו על השבות ובעירובי חצרות קיל אבל בערובי תחומין חמיר כמו מעשר, אבל לפי דעת הרמב"ם וש"ע דגם גבי מעשר שהוא מן התורה לגמרי בתירוש ויצהר ואפילו הכי מעשרין לדבר מצוה, א"כ ע"כ צריך לומר דההפרש בין עירובי חצירות לעירובי תחומין אינו משום דעירובי תחומין חמיר, דהא סתמא דמילתא אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה, אלא ההפרש הוא כמ"ש בסי' תקכ"ח:
"Acquires there [a place of residence], etc." — for the Magen Avraham, Rashi's explanation does not suffice, because Rashi is consistent with his own view: he holds that this follows the opinion that the Sages decreed against shvus [at bein hashemashos], and that for eruvei chatzeros it is lenient, but for eruvei techumin it is stringent like tithing. But according to the view of the Rambam and the Shulchan Aruch — who hold that even with regard to tithing, which is from the Torah for wine and oil, one nevertheless tithes for a devar mitzvah — one must necessarily say that the difference between eruvei chatzeros and eruvei techumin is not because eruvei techumin is more stringent, for as a rule one only makes eruvei techumin for a devar mitzvah. Rather, the difference is as I have written in siman 528:
קונטרס אחרון, אות ג
כבר קבל כו'. אף שבשו"ע סי' שצ"ג ס"ב הביא דעת האוסרים בלשון יש אומרים ודעת המתירין בסתם, אף על פי כן העיקר כהאוסרים כמ"ש כאן, שכן הוא הסכמות האחרונים כאן ובסי' תקכ"ז ע"ש במג"א וט"ז (וממ"ש בסי' רס"ג יתבאר שכן הוא דעת התוס' ורשב"א ור"ן ע"ש). ואף שהט"ז בתשובה שהועתקה בסוף סי' ת"ר מיקל בזה, וגם בסי' שצ"ג סק"ד הניח דברי האוסרים בצ"ע, מכל מקום לא מלאו לבו לחלוק עליהם, ובסי' תקכ"ז סק"ג הסכים לזה בפירוש, שלא היקל אלא ביו"ט קודם תפלת ערבית ע"ש. ואין לומר כאן דבדרבנן יש לסמוך בשעת הדחק על המקילים, כיון שעיקר המחלוקת היא בשעת הדחק או לדבר מצוה לפי דעת הש"ע, והכי קי"ל דרבי לא שרי שבות בבין השמשות אלא בכה"ג, א"כ לא שייך כאן לומר כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק כמ"ש בחלקת מחוקק סי' י"ז ס"ק ל"א.
ומ"ש בתשובת חכם צבי סי' י"א דמהתוספתא אין ראיה משום דהטמנה תדירה בכל שבת ומעיקרא תקנתא דרבנן כו', וכוונתו שלא התירו אלא מחמת הדחק אבל לא לעשות כן תדיר, מאד תמוהין דבריו, דהא אסיקנא סתם קדרות בין השמשות רותחות הן, א"כ כל שכן קודם לכן אין לגזור כלל על ההטמנה כי מה הוא עושה בה, ואפילו שלא לצורך שבת כלל, דהא אפילו למ"ד גזרו על שבות בין השמשות אף לצורך מצוה ושעת הדחק בהטמנה לא גזרו. אלא ודאי צריך לומר כיון שקיבל עליו שבת גרע מבין השמשות ומיתסר בהטמנה כמו בשבת עצמה, ולא משום גזרה שמא ירתיח בתוספת שבת, דהא ודאי לא חמירא תוספת מבין השמשות כמ"ש החכם צבי, וגם ליכא למיגזר כלל כמ"ש, אלא כיון שקיבל השבת קיבל כל חומרותיה וסייגיה השייכים לעיצומו של יום אע"ג דלא שייכי האידנא. א"כ אף לצורך מצוה ושעת הדחק מנא לן להתיר עירובי חצירות ושאר שבותים יותר משבת עצמה. ואדרבא ק"ו הדברים מה אם ההטמנה שהיא מותרת לגמרי בבין השמשות בלא שום מצוה שתדחה אותה, דהא אפילו למ"ד גזרו על שבות בבין השמשות לא גזרו בהטמנה, משום שאין מקום כלל לאוסרה בבין השמשות שסתם קדרות רותחות הן, וכל שכן קודם לכן, ואפילו הכי אסרינן אפילו קודם לכן כשקיבל שבת, אע"ג דההטמנה מיקרי דבר מצוה כמ"ש לעיל, עירובי חצירות ושאר שבותים שלא הותרו לגמרי בבין השמשות אלא דחויות הן מחמת המצוה או מחמת הדחק אינו דין שיאסרו בקבלת שבת. ומ"ש עוד שם, דהרמב"ם אפשר דסבירא ליה דהתוספתא משבשתא היא, זה אינו, דגם בגמרא שלנו אמרו כן סילק המסלק והטמין המטמין, משמע בהדיא דאח"כ אסור להטמין, וזה העתיק גם הרמב"ם. וכן כתב הר"ן בהדיא גבי נר חנוכה קודם לנר שבת, דלפי שיטת בה"ג לכך ההדלקה היא אחרונה משום שאח"כ אסור להטמין, והוא הדין לדידן אחר תקיעה ששית. ואין לחלק בין לכתחלה לדיעבד כמ"ש המג"א סוף סי' ר"ס, דהתם היינו טעמא משום דלא התירו אלא משום מצוה, משא"כ בהטמנה שסתם קדרות כו'.
ולפי מ"ש שהטעם אינו משום תוספת אלא משום שקיבל עליו חומרת עיצומו של יום, יש לתרץ דברי הש"ע שכאן פסק להחמיר ובסי' שצ"ג ס"ב משמע דס"ל להקל. ולפי זה אתי שפיר נמי מ"ש הט"ז שם על האוסרים דהא קתני צריך כו', ואמאי צריך הא אפשר שיוסיף בלי קבלת עיצומו של יום, משום ששם דקדק לכתוב קיבל עליו תוספת כו' וכאן דקדק לכתוב אחר עניית ברכו קבליה לשבת כו', דהתם לא הזכיר כלל ברכו ולא תפלת ערבית אלא שקיבל עליו סתם תוספת שבת, כמו שמצות התורה היא להוסיף מחול (על הקדש) אף בלא תפלה, ודומיא דתוספת יום הכיפורים שהיא בקבלה בלבד עיין סי' תקנ"ג בטור וב"י, ולהכי לא מיתסר בשבותים, דלא עדיף התוספת שהוא עשה מבין השמשות שהיא ספק כרת כמ"ש החכם צבי. ועוד שגם הבין השמשות הוא בכלל התוספת בעל כרחו אף אם הוא יום כיון שהוא סמוך לחשכה ממש, ואף שלא קבלו הרי מקובל ועומד הוא מהר סיני, ואפילו הכי התירו השבותים, כל שכן בתוספת שמקבל מדעתו. ועוד דכל המקבל תוספת אדעתא דתוספת דרחמנא קא מקבל ולא יותר. אבל כשהתחיל ערבית של שבת קיבל עליו עיצומו של יום ולא תוספת (עיין סי' תקנ"ג דקבלה לא תליא בתוספת דהא אף בט' באב מועלת ע"ש ט"ז ומג"א), שהרי אף להרמב"ם דלא ס"ל תוספת כלל לשבת ואפילו הכי מיתסר במלאכה אחר תפלת ערבית (ואפילו בחול חשיבא קבלת לילה שלאחריו עיין סוף סי' ל', ואפילו בתפלת הצבור לבדה בדאורייתא ע"ש במג"א, ועיין בתרומת הדשן סי' רמ"ח דתפלת ערבית מיקרי קבלת עיצומו של יום ע"ש), דודאי לא פליגי אסתמא דגמרא דאמר ליה מי בדלת, וכולה סוגיא התם בברכות, וע"כ צריך לומר דכיון שמתפלל תפלה השייכת לעיצומו של יום הרי קיבל עליו עיצומו של יום (וכן הוא לשון הגמרא עירובין דיומא קבליה עליה ולא תוספתו), ולפיכך חלו עליו כל חומרותיו ולהכי מיתסר אף בשבותים. והרי אפילו בט' באב שאין בו תוספת אם קיבל עליו אפילו תעניתו לבד נאסר בכל חומרותיו כמ"ש הב"ח וט"ז ומג"א סימן תקנ"ג:
"He has already accepted, etc." — although in the Shulchan Aruch siman 393 §2, the Mechaber cites the view of the stringent ones in the language of "yesh omrim" ("some say") and the view of the lenient ones anonymously (setam) — nevertheless the main ruling is like the stringent ones, as I have written here. For such is the consensus of the Acharonim, here and in siman 527 — see the Magen Avraham and the Taz there (and from what will be said in siman 263 it will emerge that this is also the view of the Tosafos, the Rashba, and the Ran; see there). And although the Taz, in a responsum reproduced at the end of siman 600, is more lenient on this matter, and in siman 393 s.k. 4 leaves the words of the stringent ones betzarich iyun — nevertheless he did not presume to disagree with them, and in siman 527 s.k. 3 he agreed with this explicitly, having been lenient only on Yom Tov before the arvis prayer — see there. And one cannot say here that in a rabbinic matter one may rely in sha'as ha-dechak upon the lenient ones — since the essence of the dispute is precisely in a case of sha'as ha-dechak or for a devar mitzvah according to the view of the Shulchan Aruch, for such is the rule: that Rabbi only permitted a shvus at bein hashemashos in such a case — therefore it is not applicable here to say "he is worthy enough to be relied upon in sha'as ha-dechak", as the Chelkas Mechokek writes in siman 17 s.k. 31.
And what the responsum of the Chacham Tzvi siman 11 writes — that no proof can be brought from the Tosefta, since hatmanah is regular every Shabbos and was originally a rabbinic enactment, etc., his intent being that the Sages only permitted it because of difficulty but not as regular practice — his words are very astonishing. For we have concluded that "ordinary pots at bein hashemashos are boiling"; and all the more so beforehand, there is no reason at all to decree against hatmanah, for what does one do with it? — and even if not for the need of Shabbos at all! For even according to the opinion that the Sages decreed against shvus at bein hashemashos even for the sake of a mitzvah and a sha'as ha-dechak, on hatmanah they did not decree. Rather, one must necessarily say: since he accepted Shabbos upon himself, it is more severe than bein hashemashos, and hatmanah becomes forbidden as on Shabbos itself; and not because of a decree lest he reheat during tosefes Shabbos — for surely tosefes is not more stringent than bein hashemashos, as the Chacham Tzvi has written, and there is also no basis at all for a decree as I have written. Rather: since he has accepted Shabbos, he has accepted all its stringencies and protective fences that pertain to the essence of the day, even if practically they do not apply here. If so, even for a devar mitzvah and sha'as ha-dechak, whence would we derive permission to allow eruvei chatzeros and the other shvusim more than on Shabbos itself? On the contrary — it is a kal vachomer: if hatmanah, which is entirely permitted at bein hashemashos without any mitzvah pushing it aside — for even according to the opinion that the Sages decreed against shvus at bein hashemashos, on hatmanah they did not decree, because there is no reason at all to forbid it at bein hashemashos (since ordinary pots are boiling), and all the more so beforehand — and yet we forbid it even beforehand once he has accepted Shabbos, even though hatmanah is called a devar mitzvah as has been said above: then eruvei chatzeros and the other shvusim, which were not entirely permitted at bein hashemashos but are only set aside on account of the mitzvah or on account of difficulty — is it not all the more proper that they be forbidden upon the acceptance of Shabbos? And what he writes further there — that the Rambam may have held that the Tosefta is corrupted — this is not so, for our Gemara also says: "the one who removes, removes, and the one who insulates, insulates", which clearly implies that afterwards it is forbidden to insulate; and this the Rambam also recorded. Likewise the Ran writes explicitly, regarding the lighting of the Chanukah candle before the Shabbos candle: that according to the view of the Behag, the [Shabbos] lighting is done last because afterwards it is forbidden to insulate — and the same applies for us after the sixth blast [of the shofar announcing Shabbos]. And one cannot distinguish between lechatchilah and bedi'avad, as the Magen Avraham writes at the end of siman 260: for there the reason is that one only permitted it for the sake of a mitzvah, which is not the case for hatmanah, where ordinary pots are boiling, etc.
And according to what I have written — that the reason is not tosefes but rather that he has accepted upon himself the stringency of the essence of the day — one can reconcile the words of the Shulchan Aruch: here he rules stringently, while in siman 393 §2 it appears that he leans to be lenient. And according to this, one can also well understand what the Taz writes there against the stringent ones: "the Mishnah teaches 'one must', etc." — and why "must", since it is possible to add without accepting the essence of the day? The answer is that there [siman 393] he was careful to write "he accepted upon himself tosefes, etc.", whereas here he was careful to write "after answering Barchu he accepted Shabbos, etc." For there he did not mention "Barchu" at all nor the arvis prayer, but only that one accepted tosefes Shabbos in itself, as is the mitzvah from the Torah to add from the mundane (to the holy) even without prayer — similar to the tosefes of Yom Kippur which is by acceptance alone (see siman 553 in the Tur and Beis Yosef); therefore one is not forbidden in the shvusim, for the tosefes, which is a positive commandment (asei), is not more stringent than bein hashemashos, which is a doubt of kares, as the Chacham Tzvi has written. Moreover, bein hashemashos itself is included in the tosefes against one's will even if it is still day, since it is adjacent to actual nightfall; and even though one did not accept it, it has stood accepted and binding since Mount Sinai, and yet the Sages permitted the shvusim [at bein hashemashos] — all the more so for the tosefes that one accepts willingly. Furthermore: whoever accepts the tosefes accepts only with the intent of the tosefes of the Torah, and no more. But when he begins the arvis prayer of Shabbos, he has accepted upon himself the essence of the day and not merely the tosefes (see siman 553: acceptance does not depend on tosefes, since even on the 9th of Av, where there is no tosefes, it is effective; see there the Taz and Magen Avraham). For even according to the Rambam, who holds that there is no tosefes at all for Shabbos, nevertheless one becomes forbidden in melachah after the arvis prayer (and even on a weekday, it is considered acceptance of the night that follows; see end of siman 30, and even the congregation's prayer alone when it is biblical (de'oraisa); see the Magen Avraham there; and see the Terumas HaDeshen siman 248: that the arvis prayer is called acceptance of the essence of the day; see there). For surely they do not disagree with the anonymous statement of the Gemara that says to him "have you made Havdalah?" — and the entire sugya there in Berachos. One must therefore necessarily say: since he prays a prayer that pertains to the essence of the day, he has accepted upon himself the essence of the day (and so the Gemara in Eruvin says: "he accepted upon himself the day [itself] and not its tosefes"), and accordingly all its stringencies have come upon him — therefore he is forbidden even in the shvusim. Indeed, even on the 9th of Av, where there is no tosefes: if he accepted upon himself only the fast, he becomes forbidden in all its stringencies, as the Bach, the Taz, and the Magen Avraham write in siman 553:
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the psak (פסק) of the Alter Rebbe
Comparison of the Alter Rebbe's position with those of the Mechaber (מחבר), the Rama (רמ״א) and the Mishnah Berurah (משנה ברורה) on the key points of siman רס"א.
| Topic | Mechaber | Rama (רמ״א) | Mishnah Berurah (משנה ברורה) | Shulchan Aruch of the Alter Rebbe |
|---|---|---|---|---|
| בין השמשות — twilight (bein hashmashos) | OH 261:1 — "בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא סָפֵק יוֹם סָפֵק לַיְלָה, וְכָל אֲסוּרֵי שַׁבָּת נוֹהֲגִים בּוֹ". The period between sunset (שקיעה) and the appearance of the stars (צאת הכוכבים / tzeis hakochavim) has the status of halachic doubt (day or night?) — all Shabbat restrictions apply from שקיעה. Source: Shabbat 34a, מחלוקת רב יהודה / רב נחמן on the precise duration. | — (no הגהה on the definition) | MB 261:1-6 — discusses modern calendars and the definition: (1) the duration of בין השמשות = 3/4 of a מיל according to Rabbeinu Tam, i.e. ~13.5 minutes; (2) according to the Vilna Gaon and modern Israeli practice, halachic night begins ~24-40 minutes after שקיעה depending on the latitude; (3) communal calendars (לוח) base the times on these calculations; (4) edge case of high latitudes (Norway, etc.) where the definition is problematic. The Chafetz Chaim cites the sugya Shabbat 34a. | Shulchan Aruch HaRav רס"א:1-2 — articulates the conceptual framework: bein hashmashos = between sunset and tzeis hakochavim. Period of halachic doubt (day or night?). The Rav structures the practical implications. |
| Tosefet Shabbat — early acceptance | OH 261:2 — rule: "יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ". Positive mitzvah of תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת: to add profane time to the sacred by beginning Shabbat before sunset. Source: Yoma 81b ("וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה" → one accounts for a few minutes added before). The Mechaber cites "יש אומרים" indicating it is a strong opinion, but without presenting it as a universal חיוב. | Hagahah on OH 261:2: specifies — "וְהָכֵי קַיְמָא לָן": the ruling is in favor of the positive obligation of tosefet Shabbat. Ashkenazic practice codifies this mitzvah; a tosefet of at least a few minutes is required before sunset. | MB 261:7-12 — thorough analysis: (1) the mitzvah of tosefet is de'oraisa according to the Ramban and Be'ur Halacha (from Yoma 81b), derabanan according to others; (2) the minimum duration of the tosefet is debated (1 minute according to some, several minutes according to others); (3) practice fixes 18 minutes (the reduced "plag haminchah"); (4) accepting Shabbat by declaration ("שבת קודש") or by candle lighting = proof of tosefet. The Chafetz Chaim rules: tosefet is obligatory, its minimum duration is a few minutes but one follows the minhag of 18 min. | Shulchan Aruch HaRav רס"א:3-4 — codifies the positive mitzvah (מצוה) of tosefet Shabbat: adding profane time to the sacred by beginning Shabbat before sunset. The custom: 18 minutes before the official time. |
| 18 minutes (according to custom) | — (the exact figure of 18 minutes comes from the Ashkenazic minhag codified by the Acharonim, not from the Mechaber himself who only speaks of "always something") | — (the Rama mentions the minhag of tosefet without specifying 18 min) | MB 261:13-15 — explains the 18 minutes: (1) the figure derives from the duration of traveling 1 מיל = 18 minutes according to one opinion (אגרת רב שרירא גאון, גמרא פסחים צג ע"ב); (2) the practice of lighting 18 min before sunset becomes widespread in the 19th c. in Ashkenazic communities; (3) some communities (Yerushalayim, Tzefat) have longer minhagim (40 min); (4) Chabad communities follow their own calendar (לוח חב"ד) with precise times by city. The Chafetz Chaim cites the communal calendars as normative. | Shulchan Aruch HaRav רס"א:5-6 — articulates the practice: 18 minutes before sunset is the widely accepted custom. For the Chabad Chassid (חסיד): follow the times of the local community (luach Chabad). |
Comparison established from the full Hebrew text of the Shulchan Aruch HaRav רס"א.
חידושים מיוחדים של הרב
The חידושים unique to the Rav on this siman
Originalities that distinguish the Alter Rebbe on siman רס"א. Each chidush (חידוש) follows the structure: classical position → the Rav's chidush (חידוש) → practical consequence.
חידוש א — tosefet Shabbat as a positive mitzvah (261:3-4)
Chiddush א — tosefes Shabbos as a positive mitzvah (261:3-4)
Adding the profane to the sacred
Classical position: —
The Rav's chidush: the Alter Rebbe articulates: tosefet Shabbat is not a mere precaution, it is a positive mitzvah from the Torah (according to one opinion). One must begin Shabbat before the strict zman.
Practical consequence: a test for the Chassid: do not light right at the zman, but 18 minutes before. This manifests the investment in the sacred.
חידוש ב — application of modern time zones (261 shitah)
Chiddush ב — application to modern time zones (the 261 shitah)
The luach Chabad and local calculation
Classical position: —
The Rav's chidush: the Rav, in codifying the principle, gives the tools for modern calculation: (1) consult a precise local luach; (2) in Jerusalem 40 minutes (historical custom); (3) elsewhere 18 minutes; (4) when traveling, calculate according to the local time zone.
Practical consequence: tool: use a Shabbat app or the luach Chabad for the precise moment each week.
סיכות, מאמרים ואגרות הרבי
The words of the Rebbe on the topics of siman רס"א
| Reference | Topic | Connection with siman רס"א |
|---|---|---|
| Likkutei Sichos vol. 16, Vayakhel | Tosefet Shabbat and modern application | The Rebbe cites the Shulchan Aruch HaRav siman רס"א and articulates the importance of the 18 minutes. |
| Igros (אגרות) Kodesh vol. 18, letter #6892 | Hadlakah while traveling | Response of the Rebbe on the calculation of the hadlakah time while traveling. |
⚠ Validation: the references above are research leads to be validated against the physical volumes of the Kehot edition. The most direct source for the Rebbe's pesakim by siman remains שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
Chabad conduct in practice — psak le-maaseh
Points of halachic conduct that flow directly from the Shulchan Aruch HaRav siman רס"א, in the Chabad custom.
For the Chabad Chassid (חסיד) — Siman רס"א
- ① Light 18 minutes before sunset. The Rav's chidush א. Tosefet Shabbat = positive mitzvah. Reference: Shulchan Aruch HaRav רס"א:3-4.
- ② Consult the luach Chabad or a weekly Shabbat app. The Rav's chidush ב. Precise local calculation. Reference: Shulchan Aruch HaRav רס"א shitah.
- ③ In Jerusalem: 40 minutes before sunset. Historical minhag. Reference: Shulchan Aruch HaRav רס"א shitah.
- ④ In case of delay: light even during bein hashmashos, without a bracha if too late. Better late than never. Reference: Shulchan Aruch HaRav רס"א:5-6.
- ⑤ Mahadura Basra: for polar time zones (Norway, Alaska), consult a Rav.
⚠ This section presents the Chabad halachic conduct. For any concrete question: consult your Rav.