Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman ר״ס

כַּמָּה דִינֵי הַכְנָסַת שַׁבָּת וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

מִצְוָה לִרְחוֹץ כָּל גּוּפוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּחַמִּין, מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ — יִרְחַץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּחַמִּין. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין רְחִיצָה זוֹ חוֹבָה גְמוּרָה, אֶלָּא הַמְקַיְּמָהּ — מְקַבֵּל עָלֶיהָ שָׂכָר, וְשֶׁאֵינוֹ מְקַיְּמָהּ — אֵינוֹ נֶעֱנָשׁ עָלֶיהָ.

וּמִצְוָה לָחֹף הָרֹאשׁ וּלְגַלֵּחַ הַצִּפָּרְנַיִם בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת.

וְאִם הָיוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ גְּדוֹלוֹת — מִצְוָה לְגַלְּחָן, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְנֻוָּל.

וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַמָּשׁ וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁעוֹשֶׂה לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת.

וְאִם אֵין לוֹ פְּנַאי בְּעֶרֶב שַׁבָּת מֵחֲמַת טֹרַח צָרְכֵי שַׁבָּת — יְגַלַּח בְּיוֹם ה', שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְקָרֵב הַגִּלּוּחַ לְיוֹם הַשַּׁבָּת — יֵשׁ לוֹ לְקָרֵב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ.

וְנוֹהֲגִין בִּקְצָת מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲפִלּוּ חָל בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ סַכָּנָה, כִּי כֵן הִזְהִיר רַבֵּנוּ יְהוּדָה הֶחָסִיד:

Some laws of welcoming Shabbos — and it contains 5 seifim:

It is a mitzvah to wash one's entire body, lechatchilah, on Erev Shabbos with hot water, on account of kavod Shabbos. And if it is impossible for him — he should wash his face, hands, and feet with hot water. Nevertheless, this washing is not a full-fledged obligation (chovah gemurah): one who fulfills it receives reward upon it, and one who does not fulfill it is not punished for it.

And it is a mitzvah to wash the head (lachof ha-rosh) and to cut the nails every Erev Shabbos.

And if the hair of his head was long — it is a mitzvah to cut it, so that he not enter Shabbos when he is unkempt (menuval).

And the mitzvah at its finest (min ha-muvchar) is to cut one's hair on Erev Shabbos itself and not before, so that it should be recognizable that he is doing it for the sake of kavod Shabbos.

And if he has no time on Erev Shabbos because of the toil of Shabbos preparations — he shall cut his hair on Thursday (yom hei), for whatever it is possible to bring the cutting closer to the day of Shabbos one ought to bring closer, so that it be recognizable that he does it on account of its honor.

And the custom in some places is not to take a haircut on Rosh Chodesh, even when it falls on Erev Shabbos, on account of a concern of danger (sakanah), for thus warned Rabbeinu Yehudah HeChassid:

יֵשׁ נִזְהָרִין שֶׁלֹּא לִקְצוֹץ צִפָּרְנֵי הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם בְּיוֹם אֶחָד, מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ סַכָּנָה.

וְיֵשׁ נִזְהָרִין שֶׁלֹּא לָקֹץ אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְקוֹצְצִין מִן הָרַגְלַיִם בְּיוֹם ה' וּמִן הַיָּדַיִם בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל בִּשְׁאָר הַיָּמִים אֵין קוֹצְצִין כְּלָל, מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם.

וְיֵשׁ מַקְפִּידִים שֶׁלֹּא לִטּוֹל צִפָּרְנַיִם בְּיוֹם ה', מִפְּנֵי שֶׁהַצִּפָּרְנַיִם מַתְחִילִין לַחֲזוֹר וְלִצְמוֹחַ בְּיוֹם ג' לְגִלּוּחָן, וְאֵינָם רוֹצִים שֶׁיִּהְיֶה זֶה בְּשַׁבָּת:

There are those who are careful (nizharin) not to cut the nails of the hands and the feet on the same day, on account of a concern of danger.

And there are those who are careful not to cut them except on Erev Shabbos or on Erev Yom Tov: they cut those of the feet on Thursday and those of the hands on Erev Shabbos, but on the other days of the week they do not cut at all, for a reason known to them.

And there are those who are particular not to take the nails on Thursday, because the nails begin to grow back on the third day after their cutting, and they do not want this to occur on Shabbos:

יֵשׁ מַקְפִּידִים שֶׁלֹּא לִטּוֹל הַצִּפָּרְנַיִם כְּסִדְרָן אֶצְבַּע אַחַר אֶצְבַּע הַסְּמוּכָה לָהּ, מִפְּנֵי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁכְחָה וְלִקְבּוֹר בָּנִים וְלַעֲנִיּוּת, אֶלָּא מַפְסִיקִים בֵּין אֶצְבַּע לְאֶצְבַּע בְּאֶצְבַּע אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ.

וּמַתְחִילִין לִטּוֹל בִּשְׂמֹאל בִּקְמִיצָה, דְּהַיְנוּ בְּאֶצְבַּע רְבִיעִית הַסְּמוּכָה לַזֶּרֶת, וּבְיָמִין בְּאֶצְבַּע, דְּהַיְנוּ אֶצְבַּע שְׁנִיָּה הַסְּמוּכָה לַגּוּדָל. וְנִמְצָא הַסִּמָּן לְסִדְרָן, בדאג"ה בְּיָמִין, וּבִשְׂמֹאל דבהג"א.

וְיֵשׁ מַלְעִיגִים עַל זֶה. וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לִזָּהֵר לְכַתְחִלָּה:

There are those who are particular not to take the nails in order, one finger after the finger immediately adjacent to it, because this leads to forgetfulness, to burying one's children, and to poverty; rather, one inserts between one finger and another a finger that is not adjacent to it.

And one begins to take, on the left hand, with the ring-finger (kemitzah) — that is, the fourth finger adjacent to the little finger — and on the right hand, with the index finger — that is, the second finger adjacent to the thumb. And the mnemonic for the order is בדאג״ה on the right hand, and on the left דבהג״א.

And there are those who mock this. Nevertheless, it is good to be careful lechatchilah:

הַשּׂוֹרֵף צִפָּרְנַיִם — חָסִיד, קוֹבְרָן — צַדִּיק, זוֹרְקָן — רָשָׁע, שֶׁמָּא תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶן אִשָּׁה עֻבָּרָה וְתַפִּיל וְלָדָהּ.

אֲבָל מֻתָּר לְזָרְקָן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְכַיּוֹצֵא בוֹ מָקוֹם שֶׁאֵין נָשִׁים מְצוּיוֹת לַעֲבוֹר שָׁם. וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יְכַבְּדוּ אוֹתוֹ מָקוֹם וְיַשְׁלִיכוּ הַצִּפָּרְנַיִם הַחוּצָה וְתַעֲבוֹר אִשָּׁה עֻבָּרָה עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁאַף אִם תַּעֲבוֹר עֲלֵיהֶן — לֹא יַזִּיקוּ לָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵינָן מַזִּיקוֹת אֶלָּא כְּשֶׁהֵן בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁזְּרָקָן שָׁם כְּשֶׁנִּטְּלוּ מֵהָאֶצְבָּעוֹת, אֲבָל לֹא כְּשֶׁפִּנָּן מִשָּׁם לְמָקוֹם אַחֵר:

One who burns nails is a chassid; one who buries them is a tzaddik; one who throws them away is a rasha, for perhaps a pregnant woman (ubarah) will pass over them and miscarry her child.

But it is permitted to throw them in the beis ha-midrash, or the like, a place where women are not commonly found to pass. And one need not worry that perhaps that place will be swept and the nails thrown outside, and a pregnant woman will pass over them; for even if she were to pass over them, they would do her no harm at all — they only cause harm so long as they are in the very place where one has thrown them at the time they were taken from the fingers, but not when they have been moved from there to another place:

סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — צָרִיךְ אָדָם לִשְׁאוֹל לְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ אִם עִשְּׂרוּ הַפֵּרוֹת הַצְּרִיכִים לְשַׁבָּת, שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִים בְּשַׁבָּת.

וְאַף בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁאֵין הַמַּעַשְׂרוֹת נוֹהֲגִים — טוֹב שֶׁיִּשְׁאַל אִם הִפְרִישׁוּ חַלָּה, שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין חַלָּה בְּשַׁבָּת.

(וְאַף שֶׁחַלַּת חוּץ לָאָרֶץ אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ וּמְשַׁיֵר מְעַט וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישָׁהּ מֵעִקַּר הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם לְכַתְּחִלָּה נוֹהֲגִים לְהַפְרִישָׁהּ קֹדֶם אֲכִילָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח אַחַר כָּךְ וְנִמְצָא שֶׁאָכַל טֶבֶל לְמַפְרֵעַ).

וְצָרִיךְ לְשָׁאֳלָם גַּם כֵּן אִם עֵרְבוּ עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹהֲגִים לְעָרֵב בְּעֶרֶב פֶּסַח לְכָל הַשָּׁנָה — אֵין צָרִיךְ לְזֶה.

וְצָרִיךְ לְהַזְהִירָם קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁיַּדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר, וְיִפְסְקוּ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה.

וּכְשֶׁהוּא שׁוֹאֲלָם וּמַזְהִירָם עַל דְּבָרִים אֵלּוּ — צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּלָשׁוֹן רַכָּה, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמֶּנּוּ.

וְלֹא יְמַהֵר לְהַזְכִּירָם בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, שֶׁלֹּא יִפְשְׁעוּ וְיֹאמְרוּ עֲדַיִן יֵשׁ שָׁהוּת.

וְאִם אֵינוֹ בְּבֵיתוֹ כְּשֶׁמַּגִּיעַ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר — צָרִיךְ לִשְׁלוֹחַ שָׁלִיחַ לְבֵיתוֹ לְהַזְכִּירָם עַל דְּבָרִים אֵלּוּ:

Close to nightfall, before bein ha-shemashos — a person must ask the members of his household whether they have tithed the fruits needed for Shabbos, since one does not tithe on Shabbos.

And even in these lands where ma'asros are not in force — it is good that he ask whether they have separated challah, since one does not separate challah on Shabbos.

(And although the challah of outside the Land [of Israel] one may eat from while reserving a small amount and afterwards separating, according to the strict letter of the law — nevertheless, lechatchilah the custom is to separate it before eating, lest one forget afterwards and find that he has eaten tevel retroactively.)

And one must also ask them whether they have made the eruvei chatzeros. And now that the custom is to make the eruv on Erev Pesach for the entire year — this is not needed.

And one must warn them before bein ha-shemashos to kindle the candle (ner) and to cease performing melachah.

And when he asks them and warns them about these matters — he must speak in a gentle tone (lashon rakah), so that they will accept it from him.

And he shall not hasten to remind them while the day is still long, lest they be negligent and say, "There is still time."

And if he is not at home when the approach of nightfall arrives, but in shul or in another place — he must send a messenger (shaliach) to his house to remind them about these matters: