אורח חיים רס"ה · רמה 4 · שיטת אדמו״ר הזקן

דעת הרב

דעת הרב — שולחן ערוך אדמו"ר הזקן על סימן רס"ה

שיטת אדמו"ר הזקן על 9 הסעיפים המקודדים את הנחת הכלים תחת נרות השבת — לאיסוף טיפות השמן, למניעת דליקה, ולהנהגה הראויה. מסגרת קונצפטואלית: מוקצה של הכלי, שינוי חפץ בשבת.

מדוע רמה 4 ייחודית לאדמו"ר הזקן? שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — זהו שולחן ערוך עצמאי ומלא, שנכתב על ידי אדמו"ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה ביצירה אחת, ופוסק בחומרה תלמודית ייחודית.

בחב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, לסימן רס"ה, את הטקסט המלא של הרב, מקוריותו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.

← קרא את ההקדמה הכללית לשיטת אדמו"ר הזקן

1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שלחן ערוך הרב — סימן רס"ה

הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן

סימן רס"ה — דִּין כֵּלִים הַנִּתָּנִים תַּחַת הַנֵּר — וּבוֹ ט סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שמובאת בספריא. 9 סעיפים + 4 אותיות בקונטרס אחרון.

סעיף א דִּין כֵּלִים הַנִּתָּנִים תַּחַת הַנֵּר וּבוֹ ט' סְעִיפִים: אָסוּר לִתֵּן כְּלִי מְנֻקָּב מָלֵא שֶׁמֶן עַל…

דִּין כֵּלִים הַנִּתָּנִים תַּחַת הַנֵּר וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

אָסוּר לִתֵּן כְּלִי מְנֻקָּב מָלֵא שֶׁמֶן עַל פִּי הַנֵּר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַשֶּׁמֶן מְטַפְטֵף כָּל שָׁעָה לְתוֹךְ הַנֵּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מֵהַשֶּׁמֶן שֶׁבַּכְּלִי כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר לַנֵּר, וְיֵשׁ בָּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם מְכַבֶּה, שֶׁעַל יְדֵי כֵן יִכְבֶּה הַנֵּר בִּזְמַן קָרוֹב יוֹתֵר מֵאִם לֹא הָיָה מִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ כְּלוּם וְהָיָה נוֹטֵף כֻּלּוֹ לְתוֹךְ הַנֵּר.

וְאַף לְהָאוֹמְרִים דְּמֻתָּר לַחְתּוֹךְ נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה הַדּוֹלֵק בְּיוֹם טוֹב וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם מְכַבֶּה, הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁחוֹתֵךְ מִמֶּנּוּ אֵינוֹ (מְכַבֶּה) [מַכְּהֶה] אוֹרוֹ כְּלָל, וְאַף עַל פִּי שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִכְבּוֹת בִּמְהֵרָה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקי"ד, וּלְפִי דִבְרֵיהֶם אַף כַּאן אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְכַבֶּה כְּשֶׁנּוֹטֵל מֵהַשֶּׁמֶן שֶׁבַּכְּלִי, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַכְהֶה כְּלָל אֶת אוֹר הַנֵּר בִּשְׁעַת נְטִילָתוֹ, שֶׁהֲרֵי נִשְׁאָר עֲדַיִן שֶׁמֶן בַּכְּלִי שֶׁיְּטַפְטֵף לַנֵּר, מִכָּל מָקוֹם חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ וְיִטּוֹל מֵהַנֵּר כָּל הַשֶּׁמֶן עִם הַכְּלִי אוֹ בְּלֹא הַכְּלִי, וְנִמְצָא מַכְהֶה אוֹר הַנֵּר בִּשְׁעַת נְטִילָתוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם מְכַבֶּה לְדִבְרֵי הַכֹּל.

וְאִם חִבֵּר הַכְּלִי לַנֵּר חִבּוּר יָפֶה בְּסִיד אוֹ בְּחַרְסִית — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁחִבְּרוֹ לוֹ נַעֲשֶׂה כְּלִי אֶחָד, וּבָדוּל הוּא מִמֶּנּוּ מִשּׁוּם אִסּוּר שַׁבָּת כְּמוֹ מֵהַנֵּר עַצְמוֹ, וְלֹא יָבֹא לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ:

סעיף ב וְכֵן לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ…

וְכֵן לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת מֵהַשֶּׁמֶן שֶׁבְּתוֹכָהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנָּה, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מְחֻבֶּרֶת לַנֵּר:

סעיף ג אָסוּר לִתֵּן כְּלִי בְּשַׁבָּת תַּחַת נֵר הַדּוֹלֵק לְקַבֵּל בּוֹ שֶׁמֶן הַנּוֹטֵף מֵהַנֵּר, מִפְּנֵי…

אָסוּר לִתֵּן כְּלִי בְּשַׁבָּת תַּחַת נֵר הַדּוֹלֵק לְקַבֵּל בּוֹ שֶׁמֶן הַנּוֹטֵף מֵהַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, שֶׁהָיָה מוּכָן מִתְּחִלָּה לְטַלְטְלוֹ וְעַכְשָׁו אוֹסְרוֹ בְּטִלְטוּל מֵחֲמַת הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּתוֹכוֹ שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ט, וַחֲכָמִים אָסְרוּ לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה כְּאִלּוּ סוֹתֵר הַכְּלִי.

אֲבָל מֻתָּר לִתְּנוֹ שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם, וְאִם לֹא נָטַף לְתוֹכוֹ שֶׁמֶן בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, שֶׁלֹּא נֶאֱסַר בְּמַחֲשָׁבָה בִּלְבַדָּהּ.

וְאִם יֵשׁ בִּכְלִי דָּבָר הַמֻּתָּר — מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ שֶׁמֶן, שֶׁהֲרֵי יוּכַל לְטַלְטֵל הַכְּלִי בִּשְׁבִיל הַהֶתֵּר שֶׁבְּתוֹכוֹ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בִּשְׁבִילוֹ, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ט וְש"י:

סעיף ד מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי מִבְּעוֹד יוֹם תַּחַת הַשֻּׁלְחָן שֶׁעָלָיו דּוֹלֵק נֵר וּבְשַׁבָּת אַחַר הָאֲכִילָה…

מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי מִבְּעוֹד יוֹם תַּחַת הַשֻּׁלְחָן שֶׁעָלָיו דּוֹלֵק נֵר וּבְשַׁבָּת אַחַר הָאֲכִילָה יָסִיר אֶת הַשֻּׁלְחָן וְהַכְּלִי עוֹמֵד מֵעַצְמוֹ תַּחַת הַנֵּר, וְאֵין בָּזֶה מַה שֶּׁגּוֹרֵם בְּשַׁבָּת לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ עַל יְדֵי הֲסָרַת הַשֻּׁלְחָן, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ בְּיָדַיִם בְּשַׁבָּת, וְעוֹד שֶׁהֲרֵי אֵין נִזְהָרִים מִלְּהָשִׂים כְּלִי עַל הַשֻּׁלְחָן תַּחַת הַנֵּר אַף עַל פִּי שֶׁנָּפַל בּוֹ שֶׁמֶן כִּי אֵין מִתְכַּוֵּן לְכָךְ, וְכַאן גַּם כֵּן אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בַּהֲסָרַת הַשֻּׁלְחָן בְּשַׁבָּת אֶלָּא לְהַצָּלַת הַשֻּׁלְחָן, וּנְתִינַת הַכְּלִי תַּחְתָּיו הָיְתָה בְּהֶתֵּר מִבְּעוֹד יוֹם:

סעיף ה מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי בְּשַׁבָּת תַּחַת נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶב הַדּוֹלֵק לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַנֵּר…

מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי בְּשַׁבָּת תַּחַת נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶב הַדּוֹלֵק לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַנֵּר אִם יִפּוֹל, שֶׁאֵין כַּאן בִּטּוּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְנַעֵר הַנֵּר מֵהַכְּלִי מִיָּד שֶׁיִּפּוֹל שָׁמָּה וּלְטַלְטֵל הַכְּלִי אַחַר כָּךְ כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה, שֶׁאֵין אִסּוּר לְנַעֵר הַנֵּר מִשּׁוּם אִסּוּר כִּבּוּי אוֹ הַבְעָרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ז, וְגַם אֵין אִסּוּר מִשּׁוּם טִלְטוּל מֻקְצֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְטַלְטֵל הַנֵּר הַמֻּקְצֶה בְּיָדַיִם אֶלָּא מְנַעֵר הַכְּלִי וְהוּא נוֹפֵל מֵאֵלָיו, וְאֵין הַכְּלִי נַעֲשֶׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה הָאִסּוּר בְּתוֹכוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְגַם הָיָה דַעְתּוֹ לְנַעֲרוֹ (עַיֵּן סִמָּן ש"ט).

וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִנְתִינַת כְּלִי תַּחַת הַנֵּר שֶׁל שֶׁמֶן לְקַבֵּל שֶׁמֶן הַנּוֹטֵף, שֶׁאַף שֶׁאֶפְשָׁר לְנַעֵר הַשֶּׁמֶן מֵהַכְּלִי, מִכָּל מָקוֹם הוּא אֵינוֹ חָפֵץ בְּכָךְ, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד הַשֶּׁמֶן, וּבִשְׁבִיל כָּךְ הוּא נוֹתְנוֹ שָׁם וּמְבַטְּלוֹ מֵהֵיכָנוֹ:

סעיף ו אָסוּר לִגַּע בְּנֵר דּוֹלֵק כְּשֶׁהוּא תָּלוּי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַלְטְלוֹ, וְאֵין אִסּוּר…

אָסוּר לִגַּע בְּנֵר דּוֹלֵק כְּשֶׁהוּא תָּלוּי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַלְטְלוֹ, וְאֵין אִסּוּר בְּמֻקְצֶה בִּנְגִיעָה בְּעָלְמָא, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר, פֶּן יִתְנַדְנֵד קְצָת מִנְּגִיעָתוֹ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הָיָה דְּבַר הֶתֵּר מֻנָּח עָלָיו — מֻתָּר לִטְּלוֹ מֵעָלָיו (וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ בְּיָדָיו). וְאֵין לָחוּשׁ בְּמַה שֶּׁמִּתְנַדְנֵד הַנֵּר עַל יְדֵי נְטִילַת אוֹתוֹ דָבָר מֵעָלָיו, לְפִי שֶׁהוּא טִלְטוּל מִן הַצַּד וְאֵינוֹ טִלְטוּל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"א.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אֲבָל אִם הָיָה נֵר שֶׁל שֶׁמֶן תָּלוּי — אָסוּר לִטּוֹל דָּבָר הַמֻּתָּר מֵעָלָיו, פֶּן יִתְנַדְנֵד הַנֵּר קְצָת וְיִתְקָרֵב הַשֶּׁמֶן אֶל הַפְּתִילָה וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר, אוֹ יִתְרַחֵק קְצָת מִמֶּנָּה וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מְכַבֶּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ז:

סעיף ז מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי בְּשַׁבָּת תַּחַת נֵר לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת, שֶׁאֵין כַּאן בִּטּוּל כְּלִי…

מֻתָּר לִתֵּן כְּלִי בְּשַׁבָּת תַּחַת נֵר לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת, שֶׁאֵין כַּאן בִּטּוּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַנִּיצוֹצוֹת אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ כְּלָל, וּלְכָךְ מֻתָּר לִטּוֹל הַכְּלִי אַף אַחַר שֶׁנָּפְלוּ הַנִּיצוֹצוֹת לְתוֹכוֹ.

אֲבָל אָסוּר לִתְּנוֹ בְּשַׁבָּת לְקַבֵּל בּוֹ הַפֶּחָמִין הַנּוֹפְלִים מֵהַפְּתִילָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ — נֶאֱסָר הַכְּלִי בְּטִלְטוּל אַחַר שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְנַעֲרָם מִמֶּנּוּ וּלְטַלְטְלוֹ אַחַר כָּךְ כְּמוֹ שֶׁיִּרְצֶה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַעֲרָם מִיָּד שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכוֹ עַד לְאַחַר שֶׁיִכְבּוּ, שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מְכַבֶּה וּמַבְעִיר כְּדִין הַחוֹתֶה בַּגֶּחָלִים, אִם כֵּן הֲרֵי הוּא מְבַטְּלוֹ מֵהֵיכָנוֹ לְפִי שָׁעָה עַד שֶׁיִּכְבּוּ הַפֶּחָמִים, וְאָסוּר לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ו:

סעיף ח כְּשֶׁנּוֹתֵן הַכְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת — לֹא יִהְיֶה בִּכְלִי מַיִם אוֹ שְׁאָר…

כְּשֶׁנּוֹתֵן הַכְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת — לֹא יִהְיֶה בִּכְלִי מַיִם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים, מִפְּנֵי שֶׁמְּקָרֵב זְמַן כִּבּוּי הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁיִּכְבּוּ מִיָּד שֶׁיִּפְּלוּ שָׁמָּה.

וְלֹא הִתִּירוּ אֲפִלּוּ בִּדְלֵקָה לִגְרוֹם כִּבּוּי אֶלָּא בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים, אוֹ שֶׁיִּהְיוּ הַמַּיִם בְּתוֹךְ כְּלִי, כְּגוֹן כְּלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִים מַיִם שֶׁהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְקַבֵּל הָאוּר וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הָאוּר לָהֶם הֵם מִתְבַּקְּעִים וּמְכַבִּים, שֶׁנִּמְצָא הָאוּר הוּא שֶׁמְּכַבֵּהוּ, וְהָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹרֵם בְּעָלְמָא, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנָּתַן הַמַּיִם בְּכֵלִים אֵלּוּ הָיָה הֶפְסֵק מְחִצָּה בֵּין הַמַּיִם לְהָאוּר, דְּהַיְנוּ דָּפְנֵי הַכֵּלִי.

אוֹ אֲפִלּוּ אֵין הַמַּיִם בְּתוֹךְ כְּלִי, אֶלָּא שֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הַמַּיִם מְכַבִּים מַה שֶּׁהֻדְלַק כְּבָר, אֶלָּא שֶׁהֵם מוֹנְעִים הָאוּר מִלִּשְׂרוֹף יוֹתֵר, כְּגוֹן טַלִּית שֶׁאָחֲזָה בָּהּ הָאוּר — מֻתָּר לִתֵּן מַשְׁקֶה עַל הַטַּלִּית רָחוֹק קְצָת מִן הָאוּר, שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ שָׁם הָאוּר לֹא יוּכַל לִשְׂרוֹף יוֹתֵר וּמֵאֵלָיו יִכְבֶּה.

אֲבָל כַּאן שֶׁאֵין דָּפְנֵי כְלִי מַפְסִיקִים בֵּין נֵר לְמַיִם שֶׁבַּכְּלִי שֶׁתַּחְתָּיו, וְהַמַּיִם מְכַבִּים מַמָּשׁ אֶת הַנִּיצוֹצוֹת — אֵין זֶה נִקְרָא גְּרַם כִּבּוּי.

וַאֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם אָסוּר לִתֵּן מַיִם לִכְלִי זֶה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתֵּן מִשֶּׁחָשֵׁכָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מְלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת מֵאֵלֶיהָ אֵין בָּהּ אִסּוּר כְּלָל אַף אִם מִתְּחִלָּה נַעֲשָׂה בְּיָדַיִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יָבֹא לַעֲשׂוֹת כֵּן מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, לְפִי שֶׁהַכֹּל יוֹדְעִים אִסּוּר עֲשִׂיַּת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת וְלֹא יִטְעוּ בָּזֶה, אֲבָל כַּאן יְדַמֶּה בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין בָּזֶה שׁוּם אִסּוּר כְּלָל אַף מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, כֵּיוָן שֶׁנּוֹתֵן הַמַּיִם קֹדֶם נְפִילַת הַנִּיצוֹצוֹת:

סעיף ט וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לִתֵּן מַיִם בַּעֲשָׁשִׁית שֶׁמַּדְלִיקִים בָּהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי…

וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לִתֵּן מַיִם בַּעֲשָׁשִׁית שֶׁמַּדְלִיקִים בָּהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי לְהַגְבִּיהַּ הַשֶּׁמֶן, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכִבּוּי כְּלָל — אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה כֵּן בְּשַׁבָּת.

וְנוֹהֲגִין לְהַתִּיר אַף אִם מִתְכַּוֵּן לְכִבּוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְקַלְקֵל הָעֲשָׁשִׁית כְּשֶׁתַּדְלִיק הַפְּתִילָה עַל שׁוּלֶיהָ, לְפִי שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין כַּאן כִּבּוּי כְּלָל, שֶׁאַף אִם לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, כְּשֶׁיִּכְלֶה הַשֶּׁמֶן תִּכְבֶּה הַפְּתִילָה, וְאֵין הַמַּיִם מְמַהֲרִים הַכִּבּוּי כְּלָל, אֶלָּא שֶׁמַּגְבִּיהִים הַשֶּׁמֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְקַלְקֵל הָעֲשָׁשִׁית כְּשֶׁתַּדְלִיק הַפְּתִילָה עַל שׁוּלֶיהָ עִם שֶׁמֶן מְעַט מִזְּעֵר.

וּלְפִי טַעַם זֶה, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאַף בְּשַׁבָּת מֻתָּר לִתֵּן מַיִם לַעֲשָׁשִׁית אִם מַדְלִיקָהּ נָכְרִי לְצֹרֶךְ חוֹלֶה.

אֲבָל אָסוּר לִתֵּן מַיִם לְתוֹךְ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁתּוֹחֵב בָּהּ נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶב אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁמַּגִּיעַ הָאוּר לְשָׁם — הַמַּיִם הֵם מְכַבִּים מַמָּשׁ.

(אֲבָל מֻתָּר לִתְחוֹב הַנֵּר לְתוֹךְ הַחוֹל וְכַיּוֹצֵא בוֹ בְּעִנְיָן שֶׁכְּשֶׁיַּגִּיעַ הָאוּר לְשָׁם יִמְנָעֵהוּ מִלִּשְׂרוֹף יוֹתֵר וְיִכְבֶּה מֵאֵלָיו, שֶׁגְּרַם כִּבּוּי הוּא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וַאֲפִלּוּ מִשֶּׁחָשֵׁכָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּגוֹן בְּיוֹם טוֹב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקי"ד):

קונטרס אחרון — 4 אותיות (להרחבה)

הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו"ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.

קונטרס אחרון, אות א

ימלך כו'. לא העתקתי מה שכתב הט"ז סי' תקי"ד, לפי שצע"ג, דהא בנר ליכא למיחש דבדיל מיניה משום איסור שבת. ואין לומר שיטעה להתיר גם מהנר שיאמר מאי שנא משפופרת, זה אינו דהא אנן לא אמרינן שיתירו לו להסתפק ממנה, אלא למה אסרו להניחה כלל על הנר, יתירו בהנחה ויאסרו להסתפק, וכיון שאסרו כן שוב לא יבא לעולם להסתפק מהנר, שהרי משום איסור שבת בדיל מיניה. ולא דמי לשאר גזירה לגזירה שיש לחוש שיעבור הכל ויבא לאיסורא דאורייתא, מה שאין כן הכא, וצ"ע.

ועיין ברמב"ם פ"ה שנתן טעם אחר משום מוקצה מחמת איסור (עיין שם בלחם משנה שפירש דלא שייך כאן כיבוי והיינו כדעת המתירין בסימן תקי"ד, וחזר בו ממה שכתב בפירוש המשנה). וצ"ע דמאי שנא מחטים שזרען בקרקע, שאף שהקצם לאיסור דהיינו לזריעה שישרשו שם ויאסרו משום איסור תלישה, אפילו הכי קודם שהשרישו דעדיין אין בהם איסור תלישה לא הוו מוקצה, והכי נמי השמן שלא ירד עדיין לנר למה יאסר. ודוחק לומר דשאני הכא דכבר חל שם מוקצה על כולו מחמת איסור כיבוי שאם יטלנו כולו יתחייב משום מכבה, דמכל מקום כל מעט ומעט שנוטל אין בו איסור מוקצה עדיין, ובדרבנן אמרינן אפילו ברירה, וכל שכן הכא דא"צ כלל לברירה, וצ"ע.

והנה אף שיש לומר כאן שהוקצה למצות נר שבת ואף רבי שמעון מודה ביה כדאיתא בדף מ"ה, לא רצו רש"ל וט"ז לתרץ כן, לפי דמתניתין סתמא קתני בכל הנרות אף אותן שאין מדליקין בשביל מצות נר שבת דלא אמרינן בהו מוקצה מחמת מצוה, כדמשמע במג"א סימן רע"ט סק"ב וסימן תקי"ד סק"ז:

קונטרס אחרון, אות ב

שאפשר לנער כו'. עיין במ"ש סימן רס"ו:

קונטרס אחרון, אות ג

באחד משני כו'. במג"א סק"י משמע שכן הוא ג"כ דעת הסמ"ג דבעינן הפסק כלי. וכן הוא דעת המג"א בסימן תקי"ד סק"י שלא התירו אפילו גרם כיבוי אלא למנוע שלא ישרף יותר. ועיין שם בט"ז שתחיבת הנר למים הוה כיבוי ממש ובחול אינו אלא מונע שלא ישרף יותר. וזהו ג"כ דעת המג"א שהתיר שם בחול אפילו ביו"ט ואסר כאן במים אפילו מבעוד יום.

ולהט"ז שם צריך לומר דסבירא ליה כמו שכתבו התוס' כאן בתחלה דחיישינן שמא יפלו הנצוצות בשעת נתינת המים, ולהכי שרי התם. אבל לפי מה שכתבו התוס' אחר כך לגירסת ר"ח והסכים לזה המגיד משנה, וכל שכן לתירוץ האחרון של התוס' שהסכים לו הר"ן, אין היתר כלל בזה. וכל שכן לפי מה שכתב רמ"א בסימן של"ד כר"י דגרם כיבוי לא שרי אלא במקום פסידא, עיין שם. הילכך אין להתיר אלא לצורך גדול, אבל בלאו הכי פשיטא דאין לסמוך על הט"ז נגד ר"ח והתוס' והר"ן ומגיד משנה ורמ"א ומג"א. ובפרט שיש אוסרים אף בטלית שאחזה בו האור ליתן מים מן הצד כמו שכתב ב"י סימן של"ד:

קונטרס אחרון, אות ד

לכיבוי כדי כו'. לפי מה שכתב הט"ז הרי זה מבואר בהדיא בסמ"ג שהעתיק המג"א, אבל לפי דעת המג"א שהקשה על רמ"א צ"ע:

מקור: ספריא — שולחן ערוך הרב, אורח חיים רס"ה.

2 · חידוש אדמו״ר הזקן

חידושים מיוחדים של הרב

החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה

מקוריויות המבחינות את אדמו"ר הזקן בסימן רס"ה. כל חידוש מובנה לפי: עמדה קלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.

חידוש א — כלי בערב שבת בלבד (רס"ה:א-ג)

הכנה לפני שבת

עמדה קלאסית:

חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מנסח: להניח את הכלי לפני שבת. הנחה בשבת = בעיית הטמנה או מוקצה.

השלכה מעשית: כלי: להכין את הפמוט עם משטח ההגנה ביום שישי.

חידוש ב — אחריות מניעה (רס"ה:ז-ט)

בטיחות אש כממד הלכתי

עמדה קלאסית:

חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מנסח את אחריות המניעה: אי אפשר להניח את הנר בכל מקום. בטיחות אש היא ממד הלכתי, לא רק זהירות פשוטה.

השלכה מעשית: כלי: רשימת בדיקת בטיחות לפני שבת. פמוט יציב, מגש מתכת, מרחק מחומרים דליקים.

3 · דברי הרבי

שיחות, מאמרים ואגרות הרבי

דברי הרבי בנושאי סימן רס"ה

⚠ הערה ישרה על סימן זה: סימן רס"ה מצוטט בשיחות הרבי על בטיחות הבית החב"די.
הפניהנושאקשר לסימן רס"ה
ליקוטי שיחות חלק ט"ז, ויקהל בטיחות הבית בשבת הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רס"ה על מניעת דליקה.

⚠ אימות: ההפניות לעיל הן רמזי מחקר שיש לאמת מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה"ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נשאר שערי הלכה ומנהג.

4 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

ההנהגה למעשה של חב"ד

נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רס"ה, ברגישות חב"ד.

לחסיד חב"ד — סימן רס"ה

  • ① מגש מתכת תחת הפמוט. חידוש א של הרב. להכין ביום שישי. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רס"ה:א-ג.
  • ② הרחקה מחומרים דליקים. חידוש ב של הרב. וילונות, ניירות, ספרים. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רס"ה:ז-ט.
  • ③ אין להזיז את הכלי בשבת. בעיית מוקצה / הטמנה. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רס"ה:ד-ו.
  • ④ נרות יציבים היטב לפני ההדלקה. לבדוק שאינם רועדים. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן רס"ה שיטה.
  • ⑤ מהדורא בתרא: לפמוטים מודרניים מעוצבים, להיוועץ.

⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה קונקרטית: היוועץ ברב.