מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב על ידי אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בקפדנות תלמודית מיוחדת.
עבור חב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מאסף, לסימן רס״ד, את הטקסט המלא של הרב, מקוריותו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן רס״ד
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן רס״ד — דִּינֵי הַפְּתִילָה וְהַשֶּׁמֶן — וּבוֹ טז סְעִיפִים
מקור: הוצאת קה״ת, כפי שהובא בספריא. ט״ז סעיפים + ג׳ ערכי קונטרס אחרון.
סעיף א דִּינֵי הַפְּתִילָה וְהַשֶּׁמֶן וּבוֹ ט״ז סְעִיפִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת פְּתִילָה לְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת…
דִּינֵי הַפְּתִילָה וְהַשֶּׁמֶן וּבוֹ ט״ז סְעִיפִים:
אָסוּר לַעֲשׂוֹת פְּתִילָה לְנֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת מִדָּבָר שֶׁהָאוּר אֵינוֹ נֶאֱחָז בּוֹ וְנִכְנָס בְּתוֹכוֹ אֶלָּא נִסְרָךְ סְבִיבָיו וְהַשַּׁלְהֶבֶת קוֹפֶצֶת, כְּגוֹן צֶמֶר, וְשֵׂעָר, וּפִשְׁתָּן שֶׁאֵינוֹ נָפוּץ, וּפְסֹלֶת שֶׁל מֶשִׁי, וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָן דּוֹלְקִים יָפֶה חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַטֶּה הַנֵּר כְּדֵי שֶׁיִּתְקָרֵב מְאֹד הַשֶּׁמֶן שֶׁבְּתוֹכוֹ אֶל הַפְּתִילָה וְיִדְלַק יָפֶה, וְנִמְצָא מַבְעִיר בְּשַׁבָּת.
אֲבָל עוֹשִׂים מִצֶּמֶר גֶּפֶן וְקַנַּבּוּס וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מִדְּבָרִים שֶׁהָאוּר נֶאֱחָז בָּהֶם וְנִכְנָס בְּתוֹכָם. וּפִשְׁתָּה נְפוּצָה יוֹתֵר טוֹבָה מִכֻּלָּם:
סעיף ב וְאִם הִדְלִיק בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן שׁוּם תַּשְׁמִישׁ בָּעוֹלָם,…
וְאִם הִדְלִיק בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן שׁוּם תַּשְׁמִישׁ בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ תַּשְׁמִישׁ שֶׁאֵין צָרִיךְ עִיּוּן כְּלָל, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְקָרֵב אֵצֶל הַנֵּר בִּשְׁבִילוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָן מְאִירִים יָפֶה חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַטֶּה הַנֵּר אַף עַל פִּי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ מֵרָחוֹק. וְאֵין חִלּוּק בָּזֶה בֵּין נֵרוֹת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן לִשְׁאָר הַנֵּרוֹת שֶׁבַּבַּיִת אוֹ שֶׁבִּשְׁאָר כָּל הַחֲדָרִים, שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִים לִהְיוֹת מִדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד נֵר כָּשֵׁר שֶׁעָשׂוּי מִדָּבָר הַמֻּתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר כָּל הַנֵּרוֹת עֲשׂוּיִים מִדָּבָר הָאָסוּר — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אֲפִלּוּ אִם נֵר הַכָּשֵׁר דּוֹלֵק בְּחֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, דְּכֵיוָן שֶׁהִצְרִיכוּהוּ נֵר כָּשֵׁר בְּמָקוֹם אֶחָד — יֵשׁ לוֹ הֶכֵּר וְזִכָּרוֹן בָּזֶה וְלֹא יָבֹא לְהַטּוֹת. וּלְצֹרֶךְ שַׁבָּת יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בְּדִיעֲבַד, וּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָן.
וְאִם יֵשׁ בְּמָקוֹם אֶחָד נֵר אֶחָד כָּשֵׁר וְעוֹמֵד אֶצְלוֹ נֵר פָּסוּל — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם לְדִבְרֵי הַכֹּל בְּכָל עִנְיָן, שֶׁהֲרֵי אַף אִם לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא נֵר הַכָּשֵׁר בִּלְבָד הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם, וּמַה מַּפְסִידוֹ אוֹר נֵר הַפָּסוּל:
סעיף ג יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּלֹא נֵר, כְּגוֹן לִמְשׁוֹךְ יַיִן מִן הַמַּרְתֵּף…
יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּלֹא נֵר, כְּגוֹן לִמְשׁוֹךְ יַיִן מִן הַמַּרְתֵּף וְכַיּוֹצֵא בָזֶה — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ לְאוֹר נֵר הַפָּסוּל אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם נֵר כָּשֵׁר בְּשׁוּם מָקוֹם, לְפִי שֶׁאֵין לָחוּשׁ בָּזֶה שֶׁמָּא יַטֶּה, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת זֶה בְּלֹא נֵר כְּלָל. וּלְצֹרֶךְ שַׁבָּת יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל זֶה בְּדִיעֲבַד:
סעיף ד אִם כָּרַךְ דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק עַל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בּוֹ וַעֲשָׂאָן פְּתִילָה אַחַת, אִם…
אִם כָּרַךְ דָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְהַדְלִיק עַל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בּוֹ וַעֲשָׂאָן פְּתִילָה אַחַת, אִם נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְהַעֲבוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי לְהוֹסִיף אוֹרָהּ — אָסוּר לְהַדְלִיקָהּ לְנֵר שֶׁל שַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַדְלִיק בְּדָבָר הָאָסוּר בִּלְבַדּוֹ. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהַקְשׁוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת וְלֹא תֵרֵד לְמַטָּה — מֻתָּר לְהַדְלִיקָהּ אַף עַל פִּי שֶׁגַּם דָּבָר הָאָסוּר דּוֹלֵק בָּהּ.
וְאִם דָּבָר הָאָסוּר הוּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִפְתִילָה בִּלְבַדּוֹ, כְּגוֹן קַשׁ וּגְמִי וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לִכְרוֹךְ עֲלֵיהֶם דָּבָר הַמֻּתָּר וּלְהַדְלִיקָן, אֲפִלּוּ אִם מִתְכַּוֵּן לְהַעֲבוֹת הַפְּתִילָה כְּדֵי לְהוֹסִיף אוֹרָהּ, לְפִי שֶׁאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יָבֹא לְהַדְלִיק בְּדָבָר הָאָסוּר בִּלְבַדּוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין רָאוּי לִפְתִילָה כְּלָל בִּלְבַדּוֹ:
סעיף ה מֻתָּר לִתֵּן גַּרְגִּיר שֶׁל מֶלַח וּגְרִיס שֶׁל פּוֹל עַל פִּי הַנֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא…
מֻתָּר לִתֵּן גַּרְגִּיר שֶׁל מֶלַח וּגְרִיס שֶׁל פּוֹל עַל פִּי הַנֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא דוֹלֵק יָפֶה בְּשַׁבָּת, שֶׁהַמֶּלַח וְהַגְּרִיס צוֹלְלִין אֶת הַשֶּׁמֶן וְנִמְשָׁךְ יָפֶה אַחַר הַפְּתִילָה, וְאֵין בָּזֶה אִסּוּר בְּמַה שֶּׁגּוֹרֵם קְצָת הַבְעָרָה בְּשַׁבָּת:
סעיף ו אָסוּר לְהַדְלִיק נֵר לְשַׁבָּת, בֵּין נֵר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, בֵּין כָּל נֵר שֶׁבַּבַּיִת אוֹ שֶׁבִּשְׁאָר…
אָסוּר לְהַדְלִיק נֵר לְשַׁבָּת, בֵּין נֵר שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן, בֵּין כָּל נֵר שֶׁבַּבַּיִת אוֹ שֶׁבִּשְׁאָר חֲדָרִים, מִשְּׁמָנִים שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה. וְאֵלּוּ הֵם, זֶפֶת, וְשַׁעֲוָה, וְשֶׁמֶן הֶעָשׂוּי מִצֶּמֶר גֶּפֶן, (שׁוּמָן) אַלְיָה (וּשְׁאָר שׁוּמָן), וַחֲלָבִים שֶׁאֵינָן מְבֻשָּׁלִים, וְקִרְבֵי דָגִים שֶׁלֹּא נִמּוֹחוּ, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינָן דּוֹלְקִים יָפֶה — חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַטֶּה הַנֵּר.
וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁמָנִים נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה, וּמַדְלִיקִין בְּכֻלָּם. חוּץ מִן הָעִטְרָן, מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ רָע, וּגְזֵרָה שֶׁמָּא יַנִּיחֶנּוּ וְיֵצֵא, וְחוֹבָה לֶאֱכוֹל אֵצֶל הַנֵּר בְּשַׁבָּת. וְחוּץ מִן הַצֳּרִי, מִפְּנֵי שֶׁרֵיחוֹ נוֹדֵף, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ, וְהַמִּסְתַּפֵּק מֵהַנֵּר הַדּוֹלֵק יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם מְכַבֶּה, וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא עָף וְנִדְבָּק הָאוּר בְּכָתְלֵי הַבַּיִת, וְשֶׁמָּא יְהֵא בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ וְיָבֹא לְכַבּוֹת.
וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְתּוֹם הַתַּנּוּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֵשׁ בָּעֵץ:
סעיף ז שְׁמָנִים שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן שֶׁמֶן זַיִת כָּל שֶׁהוּא וְאָז הֵם…
שְׁמָנִים שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה שֶׁנָּתַן לְתוֹכָן שֶׁמֶן זַיִת כָּל שֶׁהוּא וְאָז הֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַדְלִיק בָּהֶן בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת שֶׁמֶן:
סעיף ח וְחֵלֶב שֶׁהִתִּיכוֹ וְכֵן קִרְבֵי דָגִים שֶׁנִּמּוֹחוּ שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה — מֻתָּר…
וְחֵלֶב שֶׁהִתִּיכוֹ וְכֵן קִרְבֵי דָגִים שֶׁנִּמּוֹחוּ שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה — מֻתָּר לְהַדְלִיקָם עַל יְדֵי שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכָם שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא מִשְּׁאָר כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהֶם. אֲבָל בְּלֹא תַּעֲרֹבֶת שְׁאָר שֶׁמֶן — אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַדְלִיק בָּהֶם כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִתּוֹכוּ וְנִמּוֹחוּ, וְאָז אֵינָם נִמְשָׁכִים, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ הַטָּיַת הַנֵּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמַּדְלִיקָם עַל יְדֵי תַּעֲרֹבֶת שְׁאָר שֶׁמֶן כָּל שֶׁהוּא, אַף אִם יָבֹא לְהַדְלִיקָם עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבוֹת זֶה כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא נִתּוֹכוּ וְנִמּוֹחוּ — לֹא יִהְיֶה שָׁם חֲשַׁשׁ הַטָּיָה, לְפִי שֶׁהֵם נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶן כָּל שֶׁהוּא:
סעיף ט שִׁמְרֵי שֶׁמֶן אֲפִלּוּ שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת — אֵין מַדְלִיקִים בָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נִמְשָׁכִים אַחַר…
שִׁמְרֵי שֶׁמֶן אֲפִלּוּ שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת — אֵין מַדְלִיקִים בָּהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נִמְשָׁכִים אַחַר הַפְּתִילָה:
סעיף י אִם עָבַר וְהִדְלִיק בַּשְּׁמָנִים שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶם — דִּינוֹ כְּהִדְלִיק בַּפְּתִילוֹת שֶׁאֵין…
אִם עָבַר וְהִדְלִיק בַּשְּׁמָנִים שֶׁאָסוּר לְהַדְלִיק בָּהֶם — דִּינוֹ כְּהִדְלִיק בַּפְּתִילוֹת שֶׁאֵין מַדְלִיקִין בָּהֶם, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:
סעיף יא לֹא אָסְרוּ לְהַדְלִיק בַּשְּׁמָנִים שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים אֶלָּא כְּשֶׁהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ כָּרוּךְ סְבִיב…
לֹא אָסְרוּ לְהַדְלִיק בַּשְּׁמָנִים שֶׁאֵינָם נִמְשָׁכִים אֶלָּא כְּשֶׁהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ כָּרוּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה כְּמוֹ נֵרוֹת שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא מֻנָּח כֻּלּוֹ בַּכְּלִי שֶׁהוּא הַנֵּר וְתוֹחֵב פְּתִילָה בְּתוֹכוֹ, שֶׁאָז הוּא אֵינוֹ נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה. אֲבָל אִם כָּרַךְ אוֹתוֹ סְבִיב הַפְּתִילָה, כְּגוֹן שֶׁכָּרַךְ זֶפֶת אוֹ שַׁעֲוָה אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ מְהֻתָּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה — הֲרֵי הוּא נִמְשָׁךְ אַחֲרֶיהָ, וּמֻתָּר לְהַדְלִיק בּוֹ.
וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָשָׂה פְּתִילָה מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים וְכָרַךְ סְבִיבָהּ אֶת הַשַּׁעֲוָה אוֹ אֶת הַחֵלֶב אֲפִלּוּ הַמְּהֻתָּךְ — אָסוּר לְהַדְלִיק בָּהּ, שֶׁאַף שֶׁהַשֶּׁמֶן נִמְשָׁךְ אַחַר הַפְּתִילָה, מִכָּל מָקוֹם הַפְּתִילָה מֵחֲמַת עַצְמָהּ אֵינָהּ דּוֹלֶקֶת יָפֶה, וְחוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יַטֶּה:
סעיף יב אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשְּׁמָנִים חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים כְּשֵׁרִים לְהַדְלִיק בָּהֶם לְכַתְּחִלָּה…
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשְּׁמָנִים חוּץ מֵאֵלּוּ שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים כְּשֵׁרִים לְהַדְלִיק בָּהֶם לְכַתְּחִלָּה — מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהַדֵּר אַחַר שֶׁמֶן זַיִת כְּמוֹ לְנֵר חֲנֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרע״ג.
וְאִם אֵין שֶׁמֶן זַיִת מָצוּי — מִצְוָה יוֹתֵר בִּשְׁאָר שְׁמָנִים שֶׁאוֹרָן זַךְ וְצָלוּל מִבְּנֵרוֹת שֶׁל חֵלֶב וְשֶׁל שַׁעֲוָה הַכְּרוּכִים, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹסְרִים אוֹתָן, שֶׁאֵינָם מְחַלְּקִים בֵּין הַשֶּׁמֶן הַפָּסוּל הַמֻּנָח בִּכְלִי לַכָּרוּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה.
וְאִם צָרִיךְ לִלְמוֹד בַּלַּיְלָה לְאוֹר הַנֵּר — יַדְלִיק נֵר כָּרוּךְ וְלֹא שֶׁאֵינוֹ כָּרוּךְ, לְפִי שֶׁאֵצֶל הַכָּרוּךְ יֵשׁ הֶתֵּר לִלְמוֹד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ער״ה. וּמִצְוָה יוֹתֵר בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה מִבְּשֶׁל חֵלֶב, לְפִי שֶׁאוֹרוֹ צָלוּל יוֹתֵר:
סעיף יג הַמַּדְלִיק צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק כָּל כָּךְ עַד שֶׁיֶּאֱחוֹז הָאוּר בְּרֹב אוֹתָהּ חֲתִיכַת פְּתִילָה…
הַמַּדְלִיק צָרִיךְ שֶׁיַּדְלִיק כָּל כָּךְ עַד שֶׁיֶּאֱחוֹז הָאוּר בְּרֹב אוֹתָהּ חֲתִיכַת פְּתִילָה הַיּוֹצֵאת מִן הַנֵּר. וְכֵן בַּנֵּר הַכָּרוּךְ צָרִיךְ שֶׁיֶּאֱחוֹז הָאוּר בְּרוֹב הַיּוֹצֵא מֵהַכָּרוּךְ:
סעיף יד מִן הַדִּין אֵין צָרִיךְ לְהַבְהֵב הַפְּתִילָה עַל הַשַּׁלְהֶבֶת קֹדֶם שֶׁיַּדְלִיקֶנָּה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה…
מִן הַדִּין אֵין צָרִיךְ לְהַבְהֵב הַפְּתִילָה עַל הַשַּׁלְהֶבֶת קֹדֶם שֶׁיַּדְלִיקֶנָּה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְחֹרֶכֶת וְתַדְלִיק יָפֶה. אֲבָל נָהֲגוּ הַנָּשִׁים לְהַדְלִיק הַפְּתִילָה וּלְכַבּוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מְחֹרֶכֶת קֹדֶם שֶׁתַּדְלִיקֶנָּה לְשֵׁם מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁתֶּאֱחוֹז בָּהּ הָאוּר יָפֶה, בֵּין בְּנֵר שֶׁל שֶׁמֶן, בֵּין בְּנֵר הַכָּרוּךְ, וּמִנְהָג יָפֶה הוּא:
סעיף טו סְמַרְטוּטִין, דְּהַיְנוּ בְּלָאֵי בִּגְדֵי פִשְׁתָּן הַגַּסִּים — אֵין עוֹשִׂים אוֹתָם פְּתִילָה לַנֵּר…
סְמַרְטוּטִין, דְּהַיְנוּ בְּלָאֵי בִּגְדֵי פִשְׁתָּן הַגַּסִּים — אֵין עוֹשִׂים אוֹתָם פְּתִילָה לַנֵּר אֲפִלּוּ הֵם מְחֹרָכִים, לְפִי שֶׁאֵינָם דּוֹלְקִים יָפֶה. אֲבָל בִּגְדֵי פִשְׁתָּן הַדַּקִּים — מַדְלִיקִים בָּהֶם (אֲפִלּוּ הֵם חֲדָשִׁים) אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְחֹרָכִים.
וְאִם חָל יוֹם טוֹב בְּעֶרֶב שַׁבָּת — אָסוּר לְהַדְלִיק בַּחֲתִיכַת בֶּגֶד שֶׁהִיא ג' אֶצְבָּעוֹת מְצֻמְצָמוֹת לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, לְפִי שֶׁקֹּדֶם שֶׁמַּתְחִיל לְהַדְלִיקָהּ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ לְעִנְיַן קַבָּלַת טֻמְאָה, לְפִי שֶׁנִּקְרֵאת בֶּגֶד, וּמִיָּד שֶׁהִתְחִיל לְהַדְלִיקָהּ קֹדֶם שֶׁהִדְלִיק רֹב הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה חוּץ לַנֵּר נִתְבַּטְּלָה מִתּוֹרַת כְּלִי, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּפְחֲתָה מִג' אֶצְבָּעוֹת אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, שֶׁאֵין שֵׁם בֶּגֶד עָלֶיהָ, וַהֲרֵי נַעֲשֵׂית שֶׁבֶר כְּלִי בְּיוֹם טוֹב, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא נוֹלָד, שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם טוֹב, וְכָל נוֹלָד אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּיוֹם טוֹב, אִם כֵּן מַה שֶּׁהוּא מִתְעַסֵּק לְהַדְלִיק רֹב הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה חוּץ לַנֵּר אַחַר שֶׁהִתְחִיל לְהַדְלִיקָהּ — הוּא עוֹשֶׂה אִסּוּר בְּזֶה, שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּנוֹלָד בְּיוֹם טוֹב.
בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁמַּנִּיחָם בַּנֵּר כָּךְ כְּמוֹת שֶׁהִיא, שֶׁלֹּא קִפְּלָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁגּוֹדְלִין פְּתִילוֹת, אֲבָל אִם קִפְּלָהּ וְגָדַל מִמֶּנָּה פְּתִילָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב — מֻתָּר לְהַדְלִיק בָּהּ, לְפִי שֶׁכְּבָר נִתְבַּטְּלָה מִתּוֹרַת בֶּגֶד לְעִנְיַן טֻמְאָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְאֵין כַּאן נוֹלָד:
סעיף טז אֵין לְהַדְלִיק בְּנֵר יָשָׁן שֶׁל חֶרֶס עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁשָּׁם עִקַּר מִצְוַת נֵר שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאֵין…
אֵין לְהַדְלִיק בְּנֵר יָשָׁן שֶׁל חֶרֶס עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁשָּׁם עִקַּר מִצְוַת נֵר שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁאֵין מַדְלִיקִים בּוֹ בַּחֲנֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרע״ג, עַיֵּן שָׁם:
קונטרס אחרון — ג׳ ערכים (לחיצה לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
קונטרס אחרון, אות א
כל השמנים שמדליקין כו'. כן הוא לשון הב״י וש״ע. ואפשר שכוונתו למעט אף לצרי ועטרן, שאף את״ל שאין חשש שמא יסתפק ושמא יניחנו ויצא, בתערובת כל שהוא, מכל מקום יש לגזור להפך שמא יתן הרבה. וגם י״ל שהצרי אינו נמשך אחר הפתילה כמ״ש התוס' דף כ״ו בד״ה חדא כו', וגם בעטרן י״ל כן כמ״ש התוס' שם בד״ה רבי ישמעאל כו' ע״ש:
קונטרס אחרון, אות ב
אפילו המהותך כו'. הוא הדין אם משכחת לה בשמן כשר לגמרי, כדמשמע בהדיא ברא״ש וס' התרומה בשם ר״ת דפתילה פסולה אסורה בכל ענין, ואי ס״ד דבשמן כשר שרי משכחת גוונא דהתירא. והמג״א העתיק לשון הטור שכתב כן לרבותא להמתירים ע״ש. ועוד דבשמנים כשרים השכיחים בינינו לא משכחת שמן שיהא ראוי לכורכו כשיקרוש, ואפשר שבכל מקום לא משכחת לה, דנפט הוא מין לח הנמדד בכלי וכדתניא ביומא דף ל״ט בא למדוד נפט כו' (לכך סתמתי בפנים):
קונטרס אחרון, אות ג
שמנים שאורן וכו'. משמעות הב״י והדרכי משה, שהיו קרוב לזמן הב״ח, והיו מדליקים ג״כ בשעוה בלא פסולת, ואף על פי כן כתבו שנוהגין כהמתירין, מכלל דלא ס״ל לחלק. ובאמת שדבריו צ״ע אף לפי דעתו, דלמה לא גזרו על שעוה בלא פסולת אטו שעוה עם פסולת, כמו שגזרו על חלב מהותך אטו שאינו מהותך. ואף שאין מדמין גזירות זו לזו, מ״מ בענין אחד מדמין, כמ״ש התוספות דף י״א ע״ב. וממ״ש התוספות בדף כ[א] דשעוה היינו שאינה מתוקנת עדיין, אין ראיה כלל, דהתם מפרש בהדיא פסולתא דדובשא, והכא מפרשים בגמרא בהדיא דהיינו קירותא, וקירותא היא שעוה קשה כמבואר בעירובין דף נ״ג ע״ש בפרש״י, וצ״ע בב״ח:
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוח הפסק של אדמו״ר הזקן
השוואת שיטת אדמו״ר הזקן עם שיטות המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה בנקודות המפתח של סימן רס״ד.
| הנושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | שולחן ערוך אדמו״ר הזקן |
|---|---|---|---|---|
| שמן זית כאידאל | או״ח רס״ד:ו — « שֶׁמֶן זַיִת — מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר ». תמצית: בסעיף ו, לאחר שהתיר את כל שאר השמנים, מוסיף המחבר ששמן זית מצוה מן המובחר. הבית יוסף על סימן זה תולה העדפה זו בשבת כ״ג ע״א — אביי הניח את שמן השומשמין ופנה לשמן הזית שאורו צלול יותר — ובתוספות, שהחילו זאת במפורש על נר שבת, שהשמן נמשך אחר הפתילה טפי מכולם. | — (אין הגהה — הרמ״א מסכים עם המחבר על העדפת שמן הזית) | משנ״ב רס״ד ס״ק כ״ג — על תיבת המובחר שבסעיף ו. תמצית: שמן הזית עדיף מפני שהוא נמשך אחר הפתילה טפי מכולם; ואם אין שמן זית מצוי — מצוה בשאר שמנים שאורן צלול, והם קודמין לנר שעוה, ונר שעוה קודם לנר של חלב שאורו צלול ויפה (מטה משה). ומוסיף המשנה ברורה מדעתו שכל זה לפי ענין הנר: בנרות שבזמנו, שהוא קורא להם סטרין, שאורם צלול יותר מן השעוה ואין רגילות להטות בהם אפילו בחול — עדיפים הם מנר שעוה, ואולי אף מכל השמנים, שהרי בודאי לא יבוא להטות; ומפנה לסימן ער״ה. | שולחן ערוך הרב רס״ד:יב — תמצית: אף שכל השמנים שלא מנו חכמים כשרים להדליק בהם לכתחילה, מצוה מן המובחר להדר אחר שמן זית כמו לנר חנוכה — ומפנה לסימן תרע״ג. ואם אין שמן זית מצוי — מצוה יותר בשאר שמנים שאורן זך וצלול מבנרות של חלב ושל שעוה הכרוכים, לפי שיש אוסרים אותן; ומי שצריך ללמוד בלילה לאור הנר — ידליק נר כרוך, שאצלו יש היתר ללמוד (סימן ער״ה). ומצוה יותר בנר של שעוה מבשל חלב, לפי שאורו צלול יותר. |
ההשוואה נערכה מהטקסט העברי המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רס״ד.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה
מקוריויות המייחדות את אדמו״ר הזקן בסימן רס״ד. כל חידוש בא במבנה: השיטה הקלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — הפתילה שהאור נאחז בה (רס״ד:א)
כלל הפתילה שהאור נאחז בה
השיטה הקלאסית: —
חידוש הרב: תמצית: בסעיף א מפרש אדמו״ר הזקן את הטעם שהמחבר הניחו סתום. פתילה שאין האור נאחז בה ונכנס בתוכה אלא נסרך סביביה — אינה דולקת יפה, וחוששים שמא יטה את הנר כדי לקרב את השמן אל הפתילה ונמצא מבעיר בשבת (שֶׁמָּא יַטֶּה הַנֵּר). ומוסיף דירוג שאין המחבר נותן: פִשְׁתָּה נְפוּצָה יוֹתֵר טוֹבָה מִכֻּלָּם.
השלכה מעשית: לבחור פתילה שהאור נאחז בה ממש — צמר גפן כשר, ופשתה נפוצה טובה מכולם — כדי שלא יצטרך להטות את הנר בשבת.
חידוש ב — שמן זית מצוה מן המבחר (רס״ד:יב)
הזית וסדר החלופות
השיטה הקלאסית: —
חידוש הרב: תמצית: בסעיף יב אין אדמו״ר הזקן מסתפק בלשון המחבר. הוא תולה את העדפת שמן הזית בנר חנוכה (תרע״ג), ואחר כך מסדר את החלופות: אם אין שמן זית מצוי — שמנים שאורן זך וצלול קודמים לנרות של חלב ושל שעוה הכרוכים, שיש אוסרים אותן; ומי שצריך ללמוד לאור הנר — ידליק נר כרוך (ער״ה); ונר של שעוה קודם לשל חלב, לפי שאורו צלול יותר.
השלכה מעשית: שמן זית תחילה; ואם אינו מצוי — שמן שאורו צלול, אלא אם כן צריך ללמוד לאורו, ואז נר כרוך עדיף.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי בנושאי סימן רס״ד
הרבי — השמן והפתילות של נרות שבת. בנוגע לבחירת השמן והפתילות לנרות שבת (עניין הסימן רס״ד), הרבי מציין שבבית הרביים הנשים לא השתמשו בשמן זית לנרות שבת אלא בנרות של חֵלֶב. (ליקוטי שיחות חלק כ״א ע' 382.)
מלבד המקור המאומת לעיל, אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור); לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור נוסף של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב״דית למעשה
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן רס״ד, ברגישות חב״דית.
לחסיד חב״ד — סימן רס״ד
- ① נרות שעוה ופתילות צמר גפן = מותרים. צמר גפן כשר לפתילה; ושעוה כרוכה סביב הפתילה מותרת, כְּמוֹ נֵרוֹת שֶׁלָּנוּ. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רס״ד:א ורס״ד:יא.
- ② שמן זית = מצוה מן המובחר. הרב תולה זאת בנר חנוכה, ולא במנורת המקדש. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רס״ד:יב.
- ③ פתילה שהאור נאחז בה ממש. כדי שלא יצטרך להטות את הנר בשבת. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן רס״ד:א.
- ④ נרות חשמליים. שאלה של אחרוני זמננו, מאוחרת לסימן זה: אין אדמו״ר הזקן דן בה כאן, ואיננו מייחסים לו בה שיטה. יש לשאול את הרב.
- ⑤ נרות LED נטענים: יש להיוועץ ברב.
⚠ סעיף זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. לכל שאלה קונקרטית: להיוועץ ברב שלך.