סימן רס"ה · 4 סעיפים

📑 מבנה הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רס"ה כולל 4 סעיפים המקודדים נושא מעשי אחד: האם מותר להניח כלי תחת (או בצד) נר דולק בשבת? לפי המקרה הדין משתנה — והטעמים שונים.

סעיף א — כלי מנוקב של שמן מעל הנר

דִּין כֵּלִים הַנִּתָּנִים תַּחַת הַנֵּר. וּבוֹ ד' סְעִיפִים.
אֵין נוֹתְנִין כְּלִי מְנוּקָּב מָלֵא שֶׁמֶן עַל פִּי הַנֵּר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹטֵף בְּתוֹכוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מְכַבֶּה. וְאִם חִבְּרוֹ לוֹ בְּסִיד אוֹ בְּחַרְסִית — מֻתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא כְּלִי אֶחָד, בָּדִיל מִינֵּיהּ מִשּׁוּם אִסּוּר שַׁבָּת.

סעיף ב — קערת שמן בצד הנר עם פתילה

לֹא יְמַלֵּא קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר, וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ.

סעיף ג — כלי תחת הנר לאסוף את השמן הנוטף

אֵין נוֹתְנִין כְּלִי בְּשַׁבָּת תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל שֶׁמֶן הַנּוֹטֵף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. וּמֻתָּר לִתְּנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם. וְהַשֶּׁמֶן הַנּוֹטֵף — אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת. הַגָּהָה (רמ"א): וְאָסוּר לִיגַּע בְּנֵר דּוֹלֵק כְּשֶׁהוּא תָּלוּי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְטַלְטְלוֹ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מֻקְצֶה בִּנְגִיעָה בְּעָלְמָא — מִכָּל מָקוֹם אָסוּר, פֶּן יִתְנַדְנֵד קְצָת מִנְּגִיעָתוֹ וְיַטֶּה.

סעיף ד — כלי תחת הנר לקבל את הניצוצות

נוֹתְנִים כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, וְאֵין כָּאן בִּטּוּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ. אֲבָל לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם — אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם — מִפְּנֵי שֶׁמְּקָרֵב זְמַן כִּיבּוּי הַנִּיצוֹצוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם מֻתָּר לִיתֵּן מַיִם בָּעֲשָׁשִׁית שֶׁמַּדְלִיקִים בָּהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּין לְכִיבּוּי אֶלָּא לְהַגְבִּיהַּ הַשֶּׁמֶן. הַגָּהָה (רמ"א): וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֲפִלּוּ מִתְכַּוֵּין לְכִיבּוּי — שָׁרֵי, מֵאַחַר שֶׁאֵין הַמַּיִם בְּעַיִן אֶלָּא תַּחַת הַשֶּׁמֶן, לֹא הָוֵי אֶלָּא גְּרַם כִּיבּוּי, וְכֵן נוֹהֲגִין (סמ"ג).

2. הרקע הכללי

על מה מדבר הסימן הזה?

במאה הי"ד, נר השבת אינו פמוט שעווה פשוט: זוהי בדרך כלל מנורת שמן — כלי שמן שבו טבולה פתילה. השמן יכול לזרום דרך נקב (מקרה 1), להישרף בטיפות (מקרה 3), או הפתילה יכולה לפלוט ניצוצות (מקרה 4).

השאלה המעשית הנשאלת: מה לעשות עם השמן הזה או הניצוצות הללו? האם מותר להניח מתחת כלי לאסוף אותם בנקיון? או שמא המגע עם הלהבה הופך את הכלי לבלתי שמיש בשבת (מוקצה)?

הסוגיה ההלכתית המרכזית: להימנע מכיבוי

כל כללי הסימן מתכנסים לדאגה אחת: לא ליצור מצב שבו תיווצר נטייה לקחת שמן (או ניצוצות, או חפץ במגע עם הלהבה), אשר — במישרין או בעקיפין — יקצר את משך הבעירה. והנה "צמצום הבעירה" = מכבה = מלאכה דאורייתא.

מקום בהלכות שבת

סימן רס"ה בא אחרי סימן רס"ד (פתילות ושמנים המותרים לנר השבת) ולפני סימן רס"ו (הולך דרך שנקלע לערב שבת). זהו החלק השני במיני-רצף על נר השבת שמתחיל בסימן רס"ג (מצוות הדלקה) ורס"ד (חומרי בעירה). כאן עוסקים ביחס בין הנר לכלים שסביבו.

3. מושג מפתח 1 — מכבה

בסימן שלנו, הצורה המורחבת היא הקובעת: לקיחת שמן המיועד לבעירה שווה לקיצור הבעירה — כלומר מכבה. חז"ל חששו שמא משתמש, בראותו מאגר שמן זמין (הכלי המנוקב בסעיף 1, הקערה בסעיף 2), ייכנע לפיתוי לקחת ממנו לשימוש אחר. מכאן הגזרה: לא מתירים מערכות אלו אפילו כשלאדם אין כוונה לקחת.

4. מושג מפתח 2 — מבטל כלי מהיכנו

הכלי לא נשבר ולא נהרס פיזית. אבל ברגע שהוא מלא בשמן שנעשה מוקצה (מפני שנגע בלהבה), אי אפשר עוד להזיזו או להשתמש בו עד סוף השבת. בעיני חז"ל, זה כאילו "שברו" את הכנתו לשבת — החפץ יצא מהשימוש.

5. מושג מפתח 3 — גרם כיבוי

דוגמה היסטורית מפורסמת: מקיפים את קירות בית בוער בכלים מלאי מים. הלהבה מגיעה אליהם, הכלים מתפוצצים (בהתפשטות חום), המים נשפכים ומכבים את האש. זה אינו מכבה ישיר — אבל זוהי סיבה צפויה.

עמדה הלכתית: גרם כיבוי מותר במקרה של דליקה המאיימת על חיים (פיקוח נפש). במקרים אחרים יש מחלוקת — חלק מתירים גרמא, אחרים אוסרים מחשש שמא יחליק למכבה ישיר.

6. פירוט 4 הסעיפים — אחד אחד

סעיף 1 — הכלי המנוקב התלוי

סעיף 2 — הקערה בצד עם פתילה שואבת

וריאציה של סעיף 1, במערכת שונה: הקערה אינה מעל אלא בצד הנר. הקצה החופשי של הפתילה טבול בקערת השמן: על ידי נימיות, הפתילה שואבת את השמן ומובילה אותו ללהבה.

מעמד: אסור מאותו טעם כמו בסעיף 1 — השמן זמין, פיתוי לקחת, ולכן גזרה (חז"ל אוסרים אפילו כשהאדם אומר "לא אקח").

סעיף 3 — כלי תחת הנר לקבל את השמן הנוטף

סעיף 4 — כלי תחת הנר לקבל את הניצוצות

מקרה שונה מסעיף 3: הניצוצות אינם חומר (שמן) אלא הקרנות אור בלי חומר פיזי קיים. כשהם נופלים לכלי, הם כבים מעצמם — לא נוצר מוקצה. ולכן אין מבטל כלי מהיכנו.

מסקנה: מותר להניח כלי לקבלת ניצוצות אפילו בשבת. זהו אחד המקרים הנדירים שבהם אפשר להתערב ליד נר דולק בשבת.

חריג (המשך סעיף 4): לתת מים בתחתית מנורת שמן לפני השבת. המטרה: להעלות את השמן (צפיפות). הכוונה המוצהרת חיובית — להאריך את הבעירה. המחבר מתיר.

שיטת הרמ"א (המשך): בשם הסמ"ג, הרמ"א מרחיב — אפילו בכוונה לכבות (לדעת שהמים יגיעו בסוף), מותר: המים לא במגע ישיר עם הלהבה (הם תחת השמן), ולכן זה אינו פעולת כיבוי ישירה אלא גרם כיבוי. מנהג אשכנז עוקב אחר שיטה זו.

7. המשנה ברורה — אותיות ראשונות

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 18 אותיות בסימן זה. הראשונות מבהירות נקודות עדינות ב-2 הסעיפים הראשונים:

ל-18 האותיות המלאות, ראה ספריא: משנה ברורה רס"ה.

8. שיטת הרמ"א — 2 הגהות חשובות

הרמ"א מוסיף שתי הגהות לסימן זה:

הגהה 1 (על סעיף 3) — אין לגעת בנר תלוי

המחבר אמר: אין מניחים את הכלי תחת הנר בשבת (מבטל כלי). הרמ"א מרחיב: גם אין לגעת בנר תלוי, אפילו בלי להזיזו. הטעם: לחץ האצבע עלול לגרום למנורה להתנדנד, ונטיית הפתילה משנה את הבעירה (מטה אש).

הגהה 2 (על סעיף 4) — מים תחת השמן, גם בכוונה לכבות

הרמ"א מרחיב את היתר המחבר: לתת מים בתחתית המנורה אפילו בכוונה לכבות (ברגע שהלהבה תגיע אליהם) נשאר מותר — זהו גרם כיבוי, לא מכבה ישיר. מנהג אשכנז עוקב אחר הסמ"ג.

9. מקרים מעשיים בזמננו

מערכות התקופה (נרות שמן, פתילות תלויות) פינו מקום לחפצים חדשים. איך מיישמים את עקרונות סימן רס"ה היום?

10. סיכום מעשי של הסימן

11. שאלות הבנה

להעמיק יותר