סימן רע״ה · י״ב סעיפים

📑 מבנה הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רע״ה מכיל י״ב סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו), המקודדים את הדינים שבעניין דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת.

סעיף א — אין פולין ואין קורין לאור הנר

דברים האסורים לעשות לאור הנר בשבת. ובו יב סעיפים:
אֵין פּוֹלִין (פי' לבער את הכנים מהבגדים) וְאֵין קוֹרִין בְּסֵפֶר לְאוֹר הַנֵּר, וַאֲפִילוּ אֵינוֹ מוֹצִיא בְּפִיו — שֶׁמָּא יַטֶּה. וַאֲפִילוּ הוּא גָּבוֹהַּ עֲשַׂר קוֹמוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִיגַע אֵלָיו — שֶׁלֹּא חָלְקוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר. וּמִטַּעַם זֶה יֵשׁ לֶאֱסוֹר אֲפִילוּ הוּא בְּעֲשָׁשִׁית, אוֹ קְבוּעָה בְּחוֹר שֶׁבַּכֹּתֶל, וְכֵן בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה.

סעיף ב — שניים יחד = מותר

וְדַוְקָא אֶחָד. אֲבָל שְׁנַיִם קוֹרְאִים בְּיַחַד — שֶׁאִם בָּא הָאֶחָד לְהַטּוֹת (פֵּרוּשׁ: לְהַטּוֹת הַנֵּר כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶן לַפְּתִילָה), יַזְכִּירֶנּוּ חֲבֵירוֹ. וְהוּא שֶׁקּוֹרִין בְּעִנְיָן אֶחָד, שֶׁאָז יַשְׁגִּיחַ הָאֶחָד בְּמַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה חֲבֵרוֹ. אֲבָל בִּשְׁנֵי עִנְיָינִים — לֹא. הגה : ויש אומרים דבשני ספרים אפי' בענין אחד אסור (ב״י). ולכן אסור לומר פיוטים בלילי יום טוב שחל להיות בשבת בבית הכנסת — וכן נהגו (מרדכי וסה״ת וסמ״ג והגהות).

סעיף ג — שמירה מפורשת

אִם יֵשׁ אַחֵר עִמּוֹ — אֲפִילוּ אֵינוֹ קוֹרֵא — וְאוֹמֵר לוֹ "תֵּן דַּעְתְּךָ עָלַי שֶׁלֹּא אַטֶּה" — מֻתָּר. וְהוּא הַדִּין אִם אוֹמֵר כֵּן לְאִשְׁתּוֹ.

סעיף ד — אדם חשוב: מותר בכל אופן

אָדָם חָשׁוּב שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בַּחוֹל לְהַטּוֹת — מֻתָּר בְּכָל גַּוְנָא.

סעיף ה — מדורה: עשרה אינם מספיקים

בִּמְדוּרָה — אֲפִילוּ עֲשָׂרָה כְּאֶחָד — אֵין קוֹרִין. מִשּׁוּם דְּהוֹאִיל וְיוֹשְׁבִים רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, וְעוֹד שֶׁזַּנְבוֹת הָאוּדִים סְמוּכִים לָהֶם — אֵין זֶה מַכִּיר כְּשֶׁבָּא חֲבֵרוֹ לְהַבְעִיר וְלַחְתּוֹת.

סעיף ו — תינוקות של בית רבן

תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת רַבָּן עֲלֵיהֶם.

סעיף ז — במה מדליקין: מותר (= תזכורת)

מֻתָּר לִקְרוֹת בַּמֶּה מַדְלִיקִין לְאוֹר הַנֵּר — שֶׁהֲרֵי הוּא מַזְכִּיר אִסּוּר שַׁבָּת, וְאֵיךְ יִשְׁכַּח.

סעיף ח — מחזור של יום הכיפורים

נוֹהֲגִים לִקְרוֹת בְּלֵיל יוֹם כִּפּוּרִים בְּמַחְזוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עֲלֵיהֶם.

סעיף ט — הגדה של פסח שחל בשבת

לֵיל פֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לִקְרוֹת הַהַגָּדָה בְּסֵפֶר, מִשּׁוּם דְּהָוֵי כְּעֵין רָאשֵׁי פְּרָקִים, דְּאֵין עַם הָאָרֶץ שֶׁלֹּא תְּהֵא שְׁגוּרָה בְּפִיו קְצָת.

סעיף י — הרב המכין את קריאת התלמידים

הָרַב יָכוֹל לִרְאוֹת לְאוֹר הַנֵּר מֵהֵיכָן יִקְרְאוּ הַתִּינוֹקוֹת, וּלְסַדֵּר רָאשֵׁי הַפְּרָשִׁיּוֹת בְּפִיו בְּסֵפֶר וְקוֹרֵא כָּל שְׁאָר הַפָּרְשָׁה עַל פֶּה. וְרָאשֵׁי פְּרָשִׁיּוֹת לָאו דַּוְקָא — אֶלָּא כָּל שֶׁיּוֹדֵעַ הַפָּרְשָׁה עַל פֶּה וּבִקְצָת צָרִיךְ לִרְאוֹת בַּסֵּפֶר — שָׁרֵי. שֶׁמֵּאַחַר שֶׁאֵינוֹ מְעַיֵּן בַּסֵּפֶר תָּמִיד — אִית לֵיהּ הֶיכֵּרָא, לֹא אָתֵי לְהַטּוֹיֵי.

סעיף יא — כלים דומים

כֵּלִים הַדּוֹמִים זֶה לָזֶה, וְצָרִיךְ עִיּוּן לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם — אָסוּר לְבָדְקָן לְאוֹר הַנֵּר. וַאֲפִילוּ לְהַבְחִין בֵּין בְּגָדָיו לְבִגְדֵי אִשְׁתּוֹ, אִם הֵם דּוֹמִים — אָסוּר לִבְדּוֹק.

סעיף יב — שמש ובדיקת כלים

שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ — אָסוּר לוֹ לִבְדּוֹק כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת לְאוֹר הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן. בֵּין בְּנֵר שֶׁמֶן זַיִת, בֵּין בְּנֵר שֶׁל נֵפְט (פי' מין זפת לבן וריחו רע) שֶׁאוֹרוֹ רַב. הגה : ויש מתירין בשל נפט אפילו בשמש שאינו קבוע. אֲבָל שַׁמָּשׁ קָבוּעַ מֻתָּר לוֹ לִבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר כּוֹסוֹת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה. וְאִם הָיָה נֵר שֶׁל שֶׁמֶן זַיִת — אֵין מוֹרִין לוֹ לִבְדּוֹק. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ. הגה : נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה.

2. ההקשר הכללי

היסוד: שמא יטה

בימי הביניים, התאורה הייתה בעיקר נר שמן (פתילה בכלי) או נר שעווה. כאשר אדם היה קורא בספר, הוא נטה להטות את הנר כדי לקרב את השמן אל הפתילה ולהחיות את הלהבה — וְיַטֶּה הַנֵּר לְקָרֵב הַשֶּׁמֶן אֶל הַפְּתִילָה (אדמו״ר הזקן רע״ה:א) — דבר השקול להבערה (מבעיר, מלאכה דאורייתא). בנר של שעווה או חלב מביא אדמו״ר הזקן מחלוקת: יש מתירים (אין דרך להטותו), ויש אוסרים גזירה שמא ימחוט ראש הפתילה (מכבה).

חז״ל גזרו גזירה מונעת: אין קורא יחיד, אין "פולין" (חיפוש כינים), אין בודקין כלים דומים. זהו יישום היסוד "שמא יטה".

מקומו בהלכות שבת

סימן רע״ה בא אחרי רע״ד (לחם משנה) ולפני רע״ו (נר שהדליק נכרי בשבת). זהו סימן ה"איסורים המונעים סביב הנר" — משלים את רס״ה (כלים תחת הנר).

3. מושגי המפתח ההלכתיים

4. מבט סינופטי של י״ב הסעיפים

5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה כ״ז ס״ק על סימן זה. להלן הראשונים — להבנת משמעות הסעיפים:

לטקסט המלא של כ״ז הס״ק, עיין בספריא: משנה ברורה 275.

6. שיטת הרמ״א — שלוש הגהות

1. הגהה על סעיף ב: "ויש אומרים דבשני ספרים אפילו בענין אחד אסור" — ה"שמירה ההדדית" דורשת את אותו ספר. יישום: אין אומרים פיוטים בבית הכנסת בליל יום טוב שחל בשבת (לכל אחד מחזור משלו). מנהג קבוע.
2. הגהה על סעיף יב (א): "ויש מתירין בשל נפט אפילו בשמש שאינו קבוע" — דעה מקילה לנרות נפט (אור חזק = אין צורך בהטיה). אך למעשה: הולכים אחר החומרא.
3. הגהה על סעיף יב (ב): "נהגו לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הנרות משום ביזוי מצוה" — מנהג לכסות את הקטנים הערומים לפני נרות שבת. הטעם: ביזוי מצוה. מקור: רוקח.

7. מקרים מעשיים בני זמננו

8. סיכום מעשי של הסימן

9. שאלות הבנה

להעמיק עוד