סימן רע"ו · 5 סעיפים
גישה ראשונה לסימן רע"ו: הטקסט העברי המלא של המחבר, תרגום שוטף, ביאורים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים בני זמננו וסיכום.
נושא : נר שהדליק הנכרי בשבת
מקור : שולחן ערוך אורח חיים סימן רע"ו (5 סעיפים)
חיבור : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך
סימן רע"ו כולל 5 סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את הדינים הנוגעים לנר שהדליק הנכרי בשבת.
סעיף א — נר שהדליק נכרי "בשביל ישראל"
דיני נר שהדליק עכו"ם בשבת. ובו ה סעיפים:
עַכּוּ"ם שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל — אָסוּר לַכֹּל, אֲפִילוּ לְמִי שֶׁלֹּא הוּדְלַק בִּשְׁבִילוֹ. הגה : ואין חילוק בזה בין קצב לו שכר או לא קצב, או שעשאו בקבלנות או בשכירות — דהואיל והישראל נהנה ממלאכה עצמה בשבת, אסור בכל ענין [הגהות אשירי פ"ק דשבת וב"י בשם סמ"ג וסה"ת]. אֲבָל אִם הִדְלִיקוֹ לְצָרְכּוֹ, אוֹ לְצוֹרֶךְ חוֹלֶה יִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ אֵין בּוֹ סַכָּנָה (הגה : או לצורך קטנים דהוא כחולה שאין בו סכנה [מרדכי פ"ק דשבת]), מֻתָּר לְכָל יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. וְהוּא הַדִּין לְעוֹשֶׂה מְדוּרָה לְצָרְכּוֹ אוֹ לְצוֹרֶךְ חוֹלֶה. וְיֵשׁ אוֹסְרִים בִּמְדוּרָה — מִשּׁוּם דְּגָזְרִינַן שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ. הגה : מיהו אם עשה עכו"ם בבית ישראל מדעתו — אין הישראל צריך לצאת, אף על פי שנהנה מנר או מן המדורה [טור].
סעיף ב — ישראל ונכרים יחד
יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ"ם שֶׁהֵסִיבּוּ יַחַד וְהִדְלִיק עַכּוּ"ם נֵר — אִם רוֹב עַכּוּ"ם, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ. וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֲפִילוּ מַחֲצָה עַל מַחֲצָה — אָסוּר. וְאִם יֵשׁ הוֹכָחָה שֶׁלְּצוֹרֶךְ עַכּוּ"ם מַדְלִיקָהּ — כְּגוֹן שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ — אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב יִשְׂרָאֵל, מֻתָּר. הגה : ויש אומרים דמותר לומר לעכו"ם להדליק לו נר לסעודת שבת — משום דסבירא ליה דמותר אמירה לעכו"ם אפילו במלאכה גמורה במקום מצוה (העיטור), שעל פי זה נהגו רבים להקל לצוות לעכו"ם להדליק נרות לסעודה — בפרט בסעודת חתונה או מילה — ואין מוחה בידם. ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול, דהא רוב הפוסקים חולקים על סברא זו.
• רוב נכרים ← מותר (חזקה שהוא בשבילם)
• רוב ישראלים או שווה ← אסור (חזקה שהוא בשביל הישראל)
• הוכחה שהוא בשביל הנכרי (רואים שהוא משתמש בעצמו באור) ← מותר אפילו ברוב ישראל
הגה (רמ"א) : יש שמתירים לבקש מהנכרי להדליק לסעודת שבת (אמירה לגוי מותרת במקום מצוה — בעל העיטור). מנהג נפוץ לחתונה וברית — לא מיחו. אך בלא "צורך גדול" — יש להחמיר (רוב הפוסקים אוסרים את האמירה).
סעיף ג — עבד נכרי המלווה
אִם אוֹמֵר אָדָם לְעַבְדּוֹ אוֹ לְשִׁפְחָתוֹ לֵילֵךְ עִמּוֹ וְהִדְלִיקוּ הַנֵּר — אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם צְרִיכִים לוֹ, אֵין זֶה לְצוֹרֶךְ הָעַכּוּ"ם, כֵּיוָן שֶׁעִיקַּר הַהֲלִיכָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. הגה : ומותר לומר לעכו"ם לילך עמו ליטול נר דלוק כבר, הואיל ואינו עושה רק טלטול הנר בעלמא (רבי' ירוחם ני"ב ח"ב והגהות מרדכי פ"ק דשבת והגהות מיי' פ"י).
סעיף ד — נר נוסף בבית כבר מואר
אִם יֵשׁ נֵר בְּבֵית יִשְׂרָאֵל וּבָא עַכּוּ"ם וְהִדְלִיק נֵר אַחֵר — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ בְּעוֹד נֵר רִאשׁוֹן דּוֹלֵק. אֲבָל לְאַחַר שֶׁיִּכְבֶּה הָרִאשׁוֹן — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַשֵּׁנִי. וְכֵן אִם נָתַן שֶׁמֶן בְּנֵר הַדּוֹלֵק — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַד כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה הַשֶּׁמֶן שֶׁהָיָה בּוֹ כְּבָר, וְאַחַר כָּךְ אָסוּר. הגה : ומותר למחות בעכו"ם שבא להדליק נר או להוסיף שמן.
סעיף ה — מדורה לחימום בארצות הקרות
בְּאַרְצוֹת קָרוֹת — מוּתָּר לְעַכּוּ"ם לַעֲשׂוֹת מְדוּרָה בִּשְׁבִיל הַקְּטַנִּים, וּמוּתָּרִין הַגְּדוֹלִים לְהִתְחַמֵּם בּוֹ. וַאֲפִילוּ בִּשְׁבִיל הַגְּדוֹלִים — מוּתָּר אִם הַקּוֹר גָּדוֹל שֶׁהַכֹּל חוֹלִים אֵצֶל הַקּוֹר. וְלֹא כְּאוֹתָם שֶׁנּוֹהֲגִים הֶיתֵּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַקּוֹר גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא.
• סעיף 1 : כלל יסוד + חריגים (נכרי לעצמו, חולה, קטנים)
• סעיף 2 : סעודה מעורבת + רמ"א (היתר לסעודת מצוה)
• סעיף 3 : עבד מלווה (וההיתר של הרמ"א : לשאת נר כבר דלוק)
• סעיף 4 : נר נוסף בבית כבר מואר
• סעיף 5 : אש לחימום בארצות הקרות
2. הרקע הכללי
העיקרון : אמירה לגוי אסורה
סימן 276 הוא לב תורת "אמירה לגוי" (לבקש או להניח לנכרי לעשות מלאכה בשביל ישראל בשבת). מקור תלמודי : שבת קכ"א ע"א ועוד. כלל יסוד : "שבות" דרבנן — אסור לבקש מנכרי בשבת מה שאסור לעשותו בעצמו.
סימן זה מיישם את העיקרון על הנר — היסוד הנפוץ ביותר. אך מרחיב גם למלאכות הקרובות (חימום, נשיאת אור).
מקומו של הסימן בהלכות שבת
סימן רע"ו סוגר את הרצף "נרות שבת" (רס"ג, רס"ד, רס"ה, רע"ה, רע"ו) וקודם לסימן הגדול 277 (מתגי שבת). זהו סימן "האינטראקציה עם הנכרי" בעניין האור.
3. מושגי המפתח ההלכתיים
4. מבט סינופטי על חמשת הסעיפים
| סעיף | המקרה | פסק |
|---|---|---|
| 1 | נכרי מדליק בשביל ישראל | אסור לכל ישראל. חריג : בשבילו / חולה / קטן — מותר. |
| 2 | סעודה מעורבת | רוב נכרים : מותר. רוב/שווה ישראלים : אסור. רמ"א : סובל היתר לצורך מצוה (חתונה, מילה). |
| 3 | עבד נכרי מלווה | עבד שהדליק להליכה משותפת : אסור (ההליכה = הנאת הישראל). הגה : לשאת נר שכבר דלוק — מותר. |
| 4 | נר נוסף | אם של ישראל כבר דולק : מותר בעוד דולק. אחרי : אסור. ולמחות בנכרי. |
| 5 | אש בארצות קרות | בשביל קטנים : בסדר. בשביל גדולים : רק אם קור גדול (= "הכל חולים"). |
5. המשנה ברורה — הערות ראשונות
המשנה ברורה לרבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) כולל 45 הערות על סימן זה. להלן הראשונות — להבנה טובה יותר של משמעות הסעיפים :
לטקסט המלא של 45 ההערות, ניתן לעיין בספריא : משנה ברורה 276.
6. עמדת הרמ"א — 5 הגהות
- הגה על סעיף 1 (א) : צורת התשלום אינה מבחינה — אם בקבלנות או בשכירות, כל זמן שזה בשביל הישראל, אסור. מקור : הגהות אשרי.
- הגה על סעיף 1 (ב) : "או בשביל קטנים — כחולה שאין בו סכנה" (מרדכי). הרחבה מגנה זו חיונית בחיי המשפחה.
- הגה על סעיף 1 (ג) : אם הנכרי עושה מדעתו בבית ישראל — אין צריך לצאת.
- הגה על סעיף 2 : היתר העיטור — מותר לבקש מנכרי להדליק לצורך מצוה גדולה (חתונה, מילה). "רבים נהגו". אך "רוב הפוסקים חולקים" — לכן יש להחמיר בלא צורך גדול.
- הגה על סעיף 3 + 4 : עבד הנושא נר כבר דלוק — בסדר (טלטול בלבד). למחות בנכרי המדליק נר נוסף או מוסיף שמן.
7. מקרים מעשיים בני זמננו
| מצב | יישום |
|---|---|
| מלון — נכרי מדליק את אורות המסדרון בשבת | אם זה בשביל אורחים יהודים (הדלקה ע"י תנועה או בקשה) ← אסור ליהנות במכוון. אם זה בשביל אורחים בכלל (מעורב נכרי/יהודי) — לפי סעיף 2. |
| בית חולים — נכרי מדליק נר עבור חולה יהודי | מותר (חולה). החולה וישראלים אחרים יכולים ליהנות. |
| חתונה בשבת (מקרה נדיר היום) | אין חתונה בשבת (אסור). אך בבריתות בבוקר שבת, מותר לבקש מנכרי להדליק תנור לחימום הסעודה (רמ"א, אך בחומרא). |
| בן לוויה נכרי הולך עם ישראל בשבת — מדליק לפיד | אם להליכה המשותפת : אסור (סעיף 3). אך נר כבר דלוק שנישא : מותר. |
| ארץ קרה (רוסיה, קנדה) — חימום מודלק ע"י נכרי | סעיף 5 — מותר לקטנים; לגדולים אם קור גדול ("הכל חולים"). |
| "גוי של שבת" נכרי שכיר לשירותים בשבת | מסורת מורכבת. צריך לעשות מדעתו או "למצוה" — אחרת אמירה אסורה. |
8. סיכום מעשי של הסימן
- נכרי מדליק "בשביל ישראל" : אסור לכל ישראל ליהנות (סעיף 1).
- חריגים : בשבילו, חולה ישראל, קטנים ישראל (סעיף 1 + רמ"א).
- סעודה מעורבת : רוב נכרים = מותר. רוב/שווה ישראלים = אסור (סעיף 2).
- היתר לצורך מצוה (חתונה, מילה) לפי הרמ"א (העיטור) — סובל אך לא מעודד.
- ארצות קרות : נכרי מדליק אש לקטנים — מותר. לגדולים : רק אם קור גדול (סעיף 5).
9. שאלות הבנה
- מהי אמירה לגוי? מה מעמדה ההלכתי?
- אילו 3 חריגים יש לעיקרון (סעיף 1) — בשביל מי?
- מהו קריטריון הרוב לסעודה מעורבת (סעיף 2)?
- מהו היתר הרמ"א (העיטור) לסעודות מצוה? מהי ההתנגדות הכללית?
- מה לעשות אם נכרי מדליק נר נוסף בבית ישראל (סעיף 4)?
- מדוע הקור הקיצוני משווה את הגדולים ל"חולים" (סעיף 5)?
- מהו ההיתר של הרמ"א להליכה משותפת (לשאת נר כבר דלוק)?
להעמיק עוד
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקויות האחרונים
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר עם דרכי זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב : שיטת אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן רע"ו)