אורח חיים רע"ה · רמה 4 · שיטת אדמו״ר הזקן

דעת הרב

דעת הרב — שולחן ערוך אדה״ז על סימן רע"ה

שיטת אדמו״ר הזקן על 13 הסעיפים המקודדים את הפעולות האסורות לאור נר השבת — קריאה (חשש הטיית הפתילה), בדיקה, עיון. מסגרת מושגית: חשש להטות את הנר כדי לראות טוב יותר, יישום מודרני לתאורת LED ולנרות יציבים.

מדוע רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדה״ז אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתב אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בקפדנות תלמודית מיוחדת.

עבור חב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה אוסף, עבור סימן רע"ה, את הטקסט המלא של הרב, חידושו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.

→ קריאת המבוא הכללי על שיטת אדמו״ר הזקן

1 · טקסט אדמו״ר הזקן

שלחן ערוך הרב — סימן רע"ה

הטקסט המלא של שולחן ערוך אדה״ז

סימן רע"ה — דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת לְאוֹר הַנֵּר — וּבוֹ יג סְעִיפִים
מקורות: מהדורת קה״ת, כפי שמשוחזר בספריא. 13 סעיפים + 3 קטעי קונטרס אחרון.

סעיף א דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת לְאוֹר הַנֵּר וּבוֹ י"ג סְעִיפִים: אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר…

דְּבָרִים הָאֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת לְאוֹר הַנֵּר וּבוֹ י"ג סְעִיפִים:

אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר בְּשַׁבָּת כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה, כְּגוֹן לִפְלוֹת בְּגָדָיו, אוֹ לִבְדּוֹק צִיצִית, אוֹ לִקְרוֹת בַּסֵּפֶר לְאוֹר הַנֵּר שֶׁל שֶׁמֶן, וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מוֹצִיא בְּפִיו מַה שֶּׁהוּא קוֹרֵא, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה הַנֵּר לְקָרֵב הַשֶּׁמֶן אֶל הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁתִּדְלַק יוֹתֵר יָפֶה, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַבְעִיר.

אֲבָל בְּנֵר שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶב הַכָּרוּךְ סְבִיב הַפְּתִילָה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לְהַטּוֹתוֹ כְּשֶׁהַפְּתִילָה הִיא כְּשֵׁרָה (עַיֵּן סִמָּן רס"ד) — יֵשׁ מַתִּירִים. וְיֵשׁ אוֹסְרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְחוֹט רֹאשׁ הַפְּתִילָה, וְיֵשׁ בְּזֶה מִשּׁוּם מְכַבֶּה. וּלְעֵת הַצֹּרֶךְ יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

סעיף ב אֲפִלּוּ אִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּחוֹר שֶׁבַּכֹּתֶל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטּוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ הוּא גָּבוֹהַּ…

אֲפִלּוּ אִם הַנֵּר קָבוּעַ בַּחוֹר שֶׁבַּכֹּתֶל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטּוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ הוּא גָּבוֹהַּ עֶשֶׂר קוֹמוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִגַּע אֵלָיו כְּלָל, וַאֲפִלּוּ הוּא סָגוּר בַּעֲשָׁשִׁית — אָסוּר בְּכָל עִנְיָן, שֶׁלֹּא חִלְּקוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, שֶׁהַנֵּר שֶׁאָסְרוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ תַּשְׁמִישׁ שֶׁצָּרִיךְ עִיּוּן — אֲסָרוּהוּ בְּכָל עִנְיָן:

סעיף ג וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְאָדָם אֶחָד בִּלְבָד, אֲבָל שְׁנַיִם קוֹרִין בְּיַחַד, שֶׁאִם יָבֹא…

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא אָסְרוּ אֶלָּא לְאָדָם אֶחָד בִּלְבָד, אֲבָל שְׁנַיִם קוֹרִין בְּיַחַד, שֶׁאִם יָבֹא הָאֶחָד לְהַטּוֹת יַזְכִּירֶנּוּ חֲבֵרוֹ. וְהוּא שֶׁקּוֹרִין בְּעִנְיָן אֶחָד, שֶׁאָז מַשְׁגִּיחַ הָאֶחָד בְּמַה שֶּׁחֲבֵרוֹ עוֹשֶׂה, אֲבָל אִם זֶה קוֹרֵא בְּעִנְיָן זֶה וְזֶה קוֹרֵא בְּעִנְיָן זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵי הָעִנְיָנִים הֵם בְּדַף אֶחָד — הֲרֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד טָרוּד בְּעִנְיָנוֹ וְאֵין מַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ, וּלְפִיכָךְ אֲסוּרִים לִקְרוֹת.

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁקּוֹרִין עִנְיָן אֶחָד אֶלָּא שֶׁזֶּה קוֹרֵהוּ בְּסֵפֶר אֶחָד וְזֶה קוֹרֵהוּ בְּסֵפֶר אַחֵר — הֲרֵי כָּל אֶחָד טָרוּד בְּסִפְרוֹ וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ, וּלְכָךְ אֲסוּרִים לִקְרוֹת. וְלָכֵן אָסוּר לוֹמַר פִּיּוּטִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד קוֹרֵא מִסִּפְרוֹ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין סֵפֶר אֶחָד לִסְפָרִים הַרְבֵּה, כֹּל שֶׁקּוֹרִין בְּעִנְיָן אֶחָד — מֻתָּר. וְהַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

סעיף ד הָרוֹצֶה לִקְרוֹת וְאוֹמֵר לְאַחֵר שֶׁעִמּוֹ שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא "תֵּן דַּעְתְּךָ עָלַי שֶׁלֹּא אַטֶּה הַנֵּר" —…

הָרוֹצֶה לִקְרוֹת וְאוֹמֵר לְאַחֵר שֶׁעִמּוֹ שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא "תֵּן דַּעְתְּךָ עָלַי שֶׁלֹּא אַטֶּה הַנֵּר" — הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִקְרוֹת. וְהוּא הַדִּין אִם אוֹמֵר כֵּן לְאִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתָּהּ קְרוֹבָה אֶצְלוֹ — לֹא תַנִּיחֵהוּ לְהַטּוֹת. וְכֵן אִם מַפְלֶה אֶת בְּגָדָיו וְהִיא מְשַׁמַּרְתּוֹ שֶׁלֹּא יַטֶּה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר.

אֲבָל אִם הִיא אוֹ אַחֵר גַּם כֵּן מַפְלֶה עִמּוֹ — אָסוּר, שֶׁהֲרֵי כָּל אֶחָד בּוֹדֵק בְּמָקוֹם אַחֵר, וְכָל אֶחָד טָרוּד בִּבְדִיקָתוֹ וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בְּמַעֲשֵׂה חֲבֵרוֹ:

סעיף ה אָדָם חָשׁוּב שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַטּוֹת הַנֵּר בְּעַצְמוֹ כָּל יְמוֹת הַחֹל — מֻתָּר לוֹ…

אָדָם חָשׁוּב שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַטּוֹת הַנֵּר בְּעַצְמוֹ כָּל יְמוֹת הַחֹל — מֻתָּר לוֹ לִקְרוֹת בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ יְחִידִי וְאֵין אַחֵר מְשַׁמְּרוֹ:

סעיף ו לֹא הִתִּירוּ לִשְׁנַיִם שֶׁיִּקְרְאוּ בְּעִנְיָן אֶחָד אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר אֶחָד אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר, אֲבָל…

לֹא הִתִּירוּ לִשְׁנַיִם שֶׁיִּקְרְאוּ בְּעִנְיָן אֶחָד אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר אֶחָד אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר, אֲבָל אֵצֶל הַמְּדוּרָה אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה כְּאֶחָד אֵין קוֹרִין, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁזַּנְבוֹת הָאוּדִים סְמוּכִים לָהֶם — יוּכַל אֶחָד לַחְתּוֹת בָּהֶם בְּקַל וּבִמְהִירוּת כָּל כָּךְ קֹדֶם שֶׁיַּרְגִּישׁ בּוֹ חֲבֵרוֹ, וּמַה יּוֹעִיל שֶׁיַּזְכִּירֶנּוּ חֲבֵרוֹ אַחַר שֶׁחָתָה כְּבָר.

(וּמִטַּעַם זֶה אַף כְּשֶׁמִּתְחַמְּמִים אֶצְלָהּ לֹא יֵשְׁבוּ בְּסָמוּךְ לְזַנְבוֹת הָאוּדִים):

סעיף ז תִּינוֹק[וֹ]ת שֶׁל בֵּית רַבָּן קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי רַבָּן, מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת…

תִּינוֹק[וֹ]ת שֶׁל בֵּית רַבָּן קוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי רַבָּן, מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת רַבָּן עֲלֵיהֶן, וְאֵין פּוֹשְׁטִין יָד לְשׁוּם דָּבָר אַף בְּחֹל אֶלָּא עַל פִּי רַבָּן, וּלְפִיכָךְ לֹא יָבֹאוּ לְהַטּוֹת:

סעיף ח מֻתָּר לִקְרוֹת פֶּרֶק "בַּמֶּה מַדְלִיקִין" לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁהֲרֵי הוּא מַזְכִּיר אִסּוּר שַׁבָּת וְאֵיךְ…

מֻתָּר לִקְרוֹת פֶּרֶק "בַּמֶּה מַדְלִיקִין" לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁהֲרֵי הוּא מַזְכִּיר אִסּוּר שַׁבָּת וְאֵיךְ יִשְׁכַּח וְיַטֶּה:

סעיף ט נוֹהֲגִים לִקְרוֹת בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמַחְזוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עֲלֵיהֶם…

נוֹהֲגִים לִקְרוֹת בְּלֵיל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמַחְזוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵימַת יוֹם הַכִּפּוּרִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַטּוּ:

סעיף י הָרַב יָכוֹל לִרְאוֹת לְאוֹר הַנֵּר מֵהֵיכָן יִקְרְאוּ הַתִּינוֹקוֹת, וּלְסַדֵּר רָאשֵׁי הַפָּרָשִׁיּוֹת…

הָרַב יָכוֹל לִרְאוֹת לְאוֹר הַנֵּר מֵהֵיכָן יִקְרְאוּ הַתִּינוֹקוֹת, וּלְסַדֵּר רָאשֵׁי הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּפִיו מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לְאוֹר הַנֵּר, וְהַשְּׁאָר קוֹרֵא בְּעַל פֶּה לְסַיֵּעַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת. וְלֹא רָאשֵׁי פָּרָשִׁיּוֹת בִּלְבָד, אֶלָּא כֹּל שֶׁיּוֹדֵעַ קְצָת הַפָּרָשָׁה בְּעַל פֶּה וּבִקְצָת צָרִיךְ לִרְאוֹת בַּסֵּפֶר אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַפָּרָשָׁה — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁאֵינוֹ מְעַיֵּן בַּסֵּפֶר תָּמִיד — יֵשׁ לוֹ הֶכֵּר בָּזֶה וְלֹא יָבֹא לִשְׁכּוֹחַ וּלְהַטּוֹת.

לְפִיכָךְ, לֵיל פֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לִקְרוֹת הַהַגָּדָה בַּסֵּפֶר לְאוֹר הַנֵּר, לְפִי שֶׁאֵין עַם הָאָרֶץ שֶׁלֹּא תְהֵא שְׁגוּרָה בְּפִיו קְצָת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְעַיֵּן בַּסֵּפֶר אֶלָּא לִפְרָקִים.

(וְאַף כְּשֶׁקּוֹרֵא כֻּלָּהּ בַּסֵּפֶר — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָזֶה).

וְהוּא הַדִּין הַזְּמִירוֹת שֶׁאוֹמְרִים בְּכָל שַׁבָּת עַל הַשֻּׁלְחָן, מִשֶּׁיַּרְגִּיל בָּהֶן קְצָת בְּעַל פֶּה — יָכוֹל לְאָמְרָן מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר.

וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהַמַּשְׁכִּים בְּשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת — מִתְפַּלֵּל שָׁם לְאוֹר הַנֵּר הַדּוֹלֵק מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁזֶּהוּ מֻתָּר, שֶׁהַתְּפִלָּה וּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁהוּא רָגִיל לְאָמְרָם הֵם שְׁגוּרִים בְּפִיו יוֹתֵר מֵהַהַגָּדָה.

אֲבָל לִלְמוֹד אָסוּר אֲפִלּוּ הוּא יוֹם, אִם הַחֶדֶר אָפֵל עֲדַיִן בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לְנֵר:

סעיף יא כֵּלִים הַדּוֹמִין זֶה לָזֶה וְצָרִיךְ עִיּוּן רַב לְהַבְחִין (בֵּין זֶה לָזֶה) בֵּינֵיהֶם — אָסוּר לְבָדְקָן…

כֵּלִים הַדּוֹמִין זֶה לָזֶה וְצָרִיךְ עִיּוּן רַב לְהַבְחִין (בֵּין זֶה לָזֶה) בֵּינֵיהֶם — אָסוּר לְבָדְקָן לְאוֹר הַנֵּר. וַאֲפִלּוּ לְהַבְחִין בֵּין בְּגָדָיו לְבִגְדֵי אִשְׁתּוֹ אָסוּר אִם הֵם דּוֹמִים זֶה לְזֶה.

אֲבָל מִסְתַּכֵּל הוּא מַה שֶּׁבְּכוֹס וּמַה שֶּׁבִּקְעָרָה לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁהִתִּירוּ לוֹ מִפְּנֵי הַנְּקִיּוּת וּמִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וְהוּא הַדִּין לִבְרוֹר יָרָק, הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה:

סעיף יב שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אָסוּר לוֹ לִבְדּוֹק כּוֹסוֹת אוֹ קְעָרוֹת הַדּוֹמִין וּלְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם…

שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ אָסוּר לוֹ לִבְדּוֹק כּוֹסוֹת אוֹ קְעָרוֹת הַדּוֹמִין וּלְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם לְאוֹר הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָן וְצָרִיךְ הוּא לְעַיֵּן בָּהֶם הַרְבֵּה עַד שֶׁיַּבְחִין בֵּינֵיהֶם, וְשֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיַטֶּה.

אֲבָל הַשַּׁמָּשׁ הַקָּבוּעַ, הוֹאִיל וּמַכִּירָן — אֵינוֹ צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם, לְפִיכָךְ אִם בָּא לִבְדּוֹק — אֵין מוֹנְעִים אוֹתוֹ. אֲבָל אֵין מוֹרִין לוֹ לְכַתְּחִלָּה לִבְדּוֹק אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁמְּקָרֵב יָדָיו לַנֵּר לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם — חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִסְתַּפֵּק מֵהַשֶּׁמֶן שֶׁבַּנֵּר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנֵר שֶׁל שֶׁמֶן, אֲבָל נֵר שֶׁל נֵפְטְ כֵּיוָן שֶׁהוּא מָאוּס — אֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁיִּסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ, וּמוֹרִין לוֹ לְכַתְּחִלָּה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּנֵר שֶׁל נֵפְטְ אֲפִלּוּ שַׁמָּשׁ שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ מֻתָּר לִבְדּוֹק לְאוֹרוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאוֹרוֹ רַב וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהַטּוֹת. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

סעיף יג נָהֲגוּ לְכַסּוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲרֻמִּים בִּפְנֵי הַנֵּרוֹת, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה (וְגַם…

נָהֲגוּ לְכַסּוֹת הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲרֻמִּים בִּפְנֵי הַנֵּרוֹת, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה (וְגַם בְּחֹל יֵשׁ סַכָּנָה לַעֲמוֹד בִּפְנֵי הַנֵּר עָרֹם):

קונטרס אחרון — 3 קטעים (לחיצה לפתיחה)

קונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדת ההלכה שלו בתחתית העמוד.

קונטרס אחרון, אות א

שצריך עיון הרבה כו'. כן הוא בהדיא ברמב"ם וטור ושו"ע סוף סי' זה, דלא ס"ל כמ"ש הר"ן הביאו המג"א שהתירו מפני הנקיות, דהא בהדיא כתב הטור הילכך כו' וצריך עיון רב כו', וכן הוא בהדיא ברמב"ם אלא בעיון הרבה כו' לפיכך כו', וכ"ד הש"ע דהא לא ס"ל כמ"ש הר"ן שבודק הכוס אם הוא נקי וכמ"ש המג"א שם, וא"כ לא שייך לומר מפני הנקיות. והירושלמי מסייע להו, דהא בקניבת ירק לא שייך לפלוגי בין שמש קבוע לאינו קבוע ואפילו הכי שרי, מכלל דהכא לא מיירי בגוונא דאית ביה משום נקיות. ובלא"ה כיון שרמב"ם וטור וש"ע מקילין הכי נקטינן להקל בדברי סופרים:

קונטרס אחרון, אות ב

הכרוך כו'. מ"ש הט"ז משום מלאכה שאינה צריכה לגופה דרבנן צע"ג, הלא משנה שלימה שנינו לא יקוב אדם כו' ופרש"י ורא"ש פ"ב דביצה וטוש"ע סי' רס"ה וט"ז עצמו סי' תקי"ד משום גזרת כיבוי, אף שאינו עוסק כלל בכיבוי, ופשיטא דגם התם הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, כחס על השמן דר' יוסי פוטר משום דס"ל כרבי שמעון, וכ"כ בהדיא במגיד משנה פי"ב הביאו המג"א סי' רס"ה. וכ"ש לפי מה שכתב הט"ז סימן תקי"ד הוה אפילו גזירה לגזירה ע"ש ובמ"ש סימן רס"ה. ועוד קשה דכולי פרקין דכל כתבי איירי בהא דאי שרית ליה אתי לכבויי, אף על פי שאינו עוסק כלל בכיבוי. ואפילו לדידן קיי"ל הכי כמבואר בסי' של"ד, ע"ש בב"י בשם המרדכי פ"ב דביצה והר"ן בפ' חבית, וע"ש בר"ן דאפילו על ידי נכרי אסור להציל, ואם כן הוא הדין כאן אם היה מקום לגזרת כיבוי לא היה לנו להתיר משום שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, והטעם מבואר בר"ן שם ובסוף פ"י ע"ש. וכ"מ בסי' שי"א דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא דמי לשאר איסור דרבנן, ע"ש בב"י בשם ר"ח (ובר"ן ספ"י ודו"ק), וכן סתם בתחלה בש"ע שם (ע"ש), וכ"כ בט"ז שם.

והנה הרמב"ן במלחמות פי"ו ס"ל כר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה, וכ"כ גם להרי"ף, ובריש פ"ב אסר של שעוה שמא ימחוט, וכ"כ גם להרי"ף ג"כ ע"ש. אלא דלמ"ד בסוף סי' תקי"ד דיש איסור דאורייתא במחיטת הנר אף ביו"ט משום כיבוי (ע"ש במג"א ובמ"ש שם בסי' תצ"ה), א"כ צריך לומר הא דלא אסרו לקרות לאור הנר ביו"ט, וכן להדליק בשמנים הפסולים, חוץ משמן שריפה, ע"כ היינו משום דלא גזרו כלל שמא ימחוט אלא שמא יטה בלבד, שההטיה קלה יותר מהמחיטה ולא גזרו אלא על דבר שקל לעשותו, כמ"ש התוס' (וספר התרומה) ספי"ו וריש ביצה. ולזה נתכוין ג"כ הט"ז בתחלת קושייתו על הב"י. וכן למ"ד בסוף סי' תקי"ד דע"י כלי יש איסור דאורייתא ואפילו הכי שלא בכלי שרי מדינא (אלא שנהגו להחמיר) ולא גזרינן אטו כלי, כ"ש שאין לגזור על הקריאה בלבדה שמא ימחוט אפילו שלא בכלי. ועוד דאם היה מקום לגזרה זו היה ראוי לגזור ג"כ שמא ימחוט בכלי המיוחד לכך כדרכו בחול, ומחיטה זו קלה יותר מבידיו, וליתסר מהאי טעמא לקרות לאורו ביו"ט ולהדליק בשמנים הפסולים, אלא ודאי דלא גזרינן גזרה זו כלל לדעתם. וזהו ג"כ דעת רש"ל וב"ח, ועל זה יש לסמוך במקום הצורך להקל בדברי סופרים:

קונטרס אחרון, אות ג

ואף כשקורא כו'. כן משמע בשבלי לקט שהביא בב"י, דהיתר זה דומה להיתר שאחד מעיין בו דשרי בכל גוונא, דאל"כ לא שייך לומר ועוד, כיון דלא שרי מהאי טעמא אלא בעיון ראשי פרקים והשאר על פה, וגם אין המנהג כן ובדרכי משה כתב שכן המנהג, וכ"מ בט"ז שלא אסר אלא ללימוד שצריך עיון ע"ש. אבל בספר התרומה והגהות מיימוניות ומרדכי כתב ויגמור בחוץ, וכ"מ בב"י וצ"ע:

מקורות: ספריא — שולחן ערוך הרב, אורח חיים רע"ה.

2 · חידוש אדמו״ר הזקן

חידושים מיוחדים של הרב

החידושים הייחודיים של הרב על סימן זה

ייחודיות המבדילות את אדמו״ר הזקן על סימן רע"ה. כל חידוש בנוי לפי המבנה: עמדה קלאסית ← חידוש הרב ← השלכה מעשית.

חידוש א — טעם מבני מול גזירה (רע״ה:1-3)

האיסור המבוסס על מניעת מַבְעִיר

עמדה קלאסית:

חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבהיר: האיסור איננו גזירה שרירותית — הוא מבוסס על החשש הקונקרטי מהטיית הפתילה. זוהי מניעה מבנית.

השלכה מעשית: כלי: אם הטעם המבני נעלם (LED), האיסור אינו חל יותר.

חידוש ב — יישום ל-LED של ימינו (רע״ה:8-13)

LED = מותר לקריאה בשבת

עמדה קלאסית:

חידוש הרב: הרב, בהקודיפיקציה של העיקרון (טעם מבני), נותן באופן משתמע את היישום המודרני: LED יציב = אין חשש מניפולציה = הקריאה מותרת.

השלכה מעשית: כלי לחסיד: לקריאה בשבת בשעת לילה, יש להשתמש בתאורת LED יציבה ולא בנר.

3 · דברי הרבי

שיחות, מאמרים ואגרות קודש של הרבי

דברי הרבי על נושאי סימן רע"ה

⚠ הערת יושר על סימן זה: סימן רע"ה מוזכר במספר שיחות ואגרות קודש של הרבי על הנושא. להלן ההפניות העיקריות שזוהו.
הפניהנושאקשר עם סימן רע"ה
ליקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא יישום שולחן ערוך אדה״ז סימן רע"ה הרבי מצטט את שולחן ערוך אדה״ז סימן רע"ה ומבהיר את היישום המודרני.
אגרות קודש — תשובות במקרים מעשיים מקרים מעשיים הקשורים לסימן תשובות הרבי לחסידים בשאלות מעשיות הנוגעות לסימן זה.

⚠ אימות: ההפניות לעיל הן אינדיקציות מחקר שיש לאמת מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה״ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נשאר שערי הלכה ומנהג.

4 · למעשה

הלכה למעשה — מנהג חב״ד

הנהגה למעשה לפי מנהג חב״ד

נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדה״ז סימן רע"ה, ברוח חב״ד.

לחסיד חב״ד — סימן רע"ה

  • ① אין לקרוא לאור הנר המסורתי. חידוש א של הרב. חשש הטיה. מקור: ש״ע אדה״ז רע"ה:1-3.
  • ② קריאה בשניים — האחר מוודא שלא מטים. יוצא דופן. מקור: ש״ע אדה״ז רע"ה:4-7.
  • ③ LED יציב = מותר לקרוא בשבת. חידוש ב של הרב. אין חשש מבני. מקור: ש״ע אדה״ז רע"ה:8-13.
  • ④ מהדורא בתרא: לגבי תאורת LED נטענת עם מסך מגע, יש להתייעץ.

⚠ פרק זה מציג את ההנהגה ההלכתית של חב״ד. עבור כל שאלה קונקרטית: יש להתייעץ עם רב.