דעת הרב — שולחן ערוך אדמו"ר הזקן על סימן רצ"ו

דִּינֵי הַבְדָּלָה עַל הַיַּיִן וּבוֹ י"ט סְעִיפִים:
הִנְהִיגוּ חֲכָמִים לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רצ"ז. וְצָרִיךְ שֶׁיְּבָרֵךְ קֹדֶם הָרֵיחַ. וְהִצְרִיכוּ גַם כֵּן לְבָרֵךְ עַל הָאוּר בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רצ"ח. וְסִדְּרוּ בְּרָכוֹת אֵלּוּ עַל הַכּוֹס אַחַר בִּרְכַּת הַיַּיִן קֹדֶם בִּרְכַּת הַבְדָּלָה, בִּתְחִלָּה עַל הַבְּשָׂמִים, וְאַחַר כָּךְ עַל הַנֵּר, וְנִמְצָא סֵדֶר הַבְדָּלָה שֶׁעַל הַכּוֹס, בִּרְכַּת הַיַּיִן וּבִרְכַּת הַבְּשָׂמִים וּבִרְכַּת הַנֵּר וּבִרְכַּת הַבְדָּלָה, וְסִמָּנָךְ יִבָּנֶ"ה, "יַיִן "בְּשָׂמִים "נֵר "הַבְדָּלָה:

סדר יבנ"ה — ארבע ברכות ההבדלה. חז"ל תיקנו להריח בבשמים במוצאי שבת (טעם — סימן רצ"ז) ולברך על האור (טעם — סימן רצ"ח). הברכה על הריח קודמת להרחת הבשמים. סדר הברכות על הכוס: יין, בשמים, נר, הבדלה — וסימנך יִבָּנֶ"ה.

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר בְּכוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר בְּכוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ וְשֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קפ"ג וְסִמָּן רע"א:

דיני כוס ההבדלה ככוס של קידוש וברכת המזון. צריך להיזהר בכוס של הבדלה בכל הדברים שצריך להיזהר בכוס של קידוש וברכת המזון (סימנים קפ"ג ורע"א): שלא יהא פגום, רחיצת הכוס, מילוי על כל גדותיו, אחיזה ביד ימין וכו'.

נָהֲגוּ לוֹמַר קֹדֶם הַבְדָּלָה שֶׁבַּבַּיִת "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי וְגוֹ'", "לַיְּהוּדִים הָיְתָה וְגוֹ'", "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וְגוֹ'". הַכֹּל לְסִמָּן טוֹב, וְאֵין חוֹבָה בַּדָּבָר:

פסוקי הסימן טוב לפני ההבדלה. נהגו לומר בבית קודם ההבדלה: "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי וְגוֹ'", "לַיְּהוּדִים הָיְתָה וְגוֹ'", "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא" — הכל לסימן טוב, ואין חובה בדבר.

וּבִשְׁעַת בִּרְכַּת הַבְדָּלָה יִתְּנוּ הַשּׁוֹמְעִים אֶת עֵינֵיהֶם בַּכּוֹס וּבַנֵּר:

נתינת עיניים בכוס ובנר. בשעת ברכת ההבדלה — השומעים נותנים את עיניהם בכוס ובנר, כדי לקשור את הברכה לחפצא של מצוה.

וְנוֹהֲגִין לִשְׁפּוֹךְ מְעַט יַיִן מֵהַכּוֹס עַל הָאָרֶץ לְסִמָּן טוֹב, שֶׁכָּל בַּיִת שֶׁאֵין יַיִן נִשְׁפָּךְ בּוֹ כַּמַּיִם אֵין בּוֹ סִמַּן בְּרָכָה, עַל כֵּן עוֹשִׂין סִמַּן בְּרָכָה בִּתְחִלַּת הַשָּׁבוּעַ. וְאֵין בָּזֶה אִסּוּר מִשּׁוּם בִּזּוּי מַשְׁקֶה שֶׁשּׁוֹפְכוֹ לְאִבּוּד, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שׁוֹפֵךְ אֶלָּא דָּבָר מוּעָט.
וְיֵשׁ לִנְהוֹג שְׁפִיכָה זוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּמַלֵּא הַכּוֹס עַל כָּל גְּדוֹתָיו, יַעֲרֶה עָלָיו עוֹד מְעַט בְּעִנְיָן שֶׁיִּשָּׁפֵךְ מִמֶּנּוּ מְעַט עַל הָאָרֶץ. אֲבָל אֵין לִשְׁפּוֹךְ עַל הָאָרֶץ מִיַּיִן שֶׁהַכּוֹס נִתְמַלֵּא בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אִם יִשְׁפּוֹךְ מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיֶה הַכּוֹס מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו כָּרָאוּי, וְאִם לֹא יִשְׁפּוֹךְ מִמֶּנּוּ כְּלוּם עַד אַחַר הַהַבְדָּלָה כְּדֵי שֶׁבִּשְׁעַת הַהַבְדָּלָה יִהְיֶה עֲדַיִן מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו — הֲרֵי זֶה בִּזָּיוֹן לְבִרְכַּת "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", שֶׁבֵּרַךְ אוֹתָהּ עַל כּוֹס מָלֵא כָּרָאוּי וְקֹדֶם שֶׁשָּׁתָה מִמֶּנּוּ שָׁפַךְ מִמֶּנּוּ לָאָרֶץ כְּאִלּוּ הָיָה בוֹ דָּבָר מָאוּס כְּשֶׁבֵּרַךְ עָלָיו, לָכֵן אֵין לִנְהוֹג שְׁפִיכָה זוֹ אֶלָּא בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
גַּם נוֹהֲגִין לִשְׁפּוֹךְ עַל הַשֻּׁלְחָן מִן יַיִן הַנִּשְׁאָר בַּכּוֹס אַחַר שְׁתִיַּת הַמַּבְדִּיל וּמְכַבִּין בּוֹ הַנֵּר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה לַכֹּל שֶׁלֹּא הֻדְלַק נֵר זֶה אֶלָּא לְמִצְוָה לְנֵר שֶׁל הַבְדָּלָה לְבָרֵךְ עָלָיו (לְפִיכָךְ אִם מַבְדִּיל עַל נֵר שֶׁבַּבַּיִת שֶׁלֹּא הֻדְלַק בִּשְׁבִיל כָּךְ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְכַבּוֹתוֹ). וְנוֹהֲגִין לִרְחוֹץ עֵינֵיהֶם מִיַּיִן שֶׁל שְׁפִיכָה זוֹ, מִשּׁוּם חִבּוּב מִצְוָה:

שפיכת מעט יין לסימן ברכה. נוהגים לשפוך מעט יין מהכוס על הארץ — כל בית שאין יין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה. אין בזה איסור ביזוי משקה כיון ששופך דבר מועט. כן נוהגים לכבות את הנר ביין הנותר, ולרחוץ עיניים מאותו יין משום חיבוב מצוה.

אֵין צָרִיךְ לְהַטְעִים מִכּוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה לְהַשּׁוֹמְעִים כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ בְּכוֹס שֶׁל קִדּוּשׁ, אֶלָּא הַמַּבְדִּיל רָגִיל לִשְׁתּוֹתוֹ כֻלּוֹ:

אין צריך להטעים מהכוס לשומעים. בניגוד לקידוש שמטעימים מהכוס לשומעים, בהבדלה אין צריך — המבדיל רגיל לשתות את כל הכוס בעצמו.

אֵין מַבְדִּילִין עַל הַפַּת אֲפִלּוּ אֵין לוֹ יַיִן וְלֹא שְׁאָר מַשְׁקִים. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְקִדּוּשׁ שֶׁמְּקַדְּשִׁין עַל הַפַּת, לְפִי שֶׁהַקִּדּוּשׁ יֵשׁ לוֹ עִנְיָן לְהַפַּת, שֶׁאֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה, אֲבָל הַבְדָּלָה אֵין לָהּ עִנְיָן כְּלָל לְהַפַּת:

אין מבדילים על הפת. אפילו אם אין לו יין ולא משקאות, אין מבדילים על הפת. שונה מקידוש שיש לו עניין לפת ("אין קידוש אלא במקום סעודה") — בעוד שלהבדלה אין שייכות לפת.

אֲבָל מַבְדִּילִין עַל כָּל מַשְׁקֶה שֶׁהוּא חֲמַר מְדִינָה חוּץ מִן הַמַּיִם, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ יַיִן, שֶׁאָז אֵין זֶה הִדּוּר מִצְוָה אִם יַבְדִּיל עַל שֵׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵם חֲמַר מְדִינָה. אֲבָל אִם אֵין יַיִן בְּבֵיתוֹ אַף שֶׁיֶּשְׁנוֹ אֵצֶל חֶנְוָנִי — אֵין צָרִיךְ לִקְנוֹתוֹ.
וּמִכָּל מָקוֹם, מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהַבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּכָל עִנְיָן:

חמר מדינה ועדיפות היין. מבדילים על כל משקה שהוא חמר מדינה חוץ ממים. אבל אם יש לו יין — אין הידור להבדיל על שכר או משקה אחר. אם אין יין בבית אף שיש אצל החנווני אינו צריך לקנותו. ובכל אופן, מצוה מן המובחר להבדיל על היין.

וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ כּוֹס יַיִן שֶׁאֵינוֹ מָלֵא וְכוֹס מָלֵא שֵׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה חֲמַר מְדִינָה — טוֹב יוֹתֵר לְהַבְדִּיל עַל הַיַּיִן אִם אֵינוֹ פָּגוּם. אֲבָל אִם הוּא פָּגוּם, וְהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ מִפְּגִימָתוֹ עַל יְדֵי נְתִינַת מְעַט מַיִם לְתוֹכוֹ, כְּגוֹן שֶׁהוּא מָזוּג בְּמַיִם כְּבָר כָּרָאוּי בְּעִנְיָן שֶׁאִם יוֹסִיף עָלָיו מְעַט מַיִם לְתוֹכוֹ יִתְקַלְקֵל ־ אֲזַי טוֹב יוֹתֵר לְהַבְדִּיל עַל מַשְׁקֶה חֲמַר מְדִינָה שֶׁאֵינוֹ פָּגוּם:

יין פגום מול חמר מדינה. אם יש לו כוס יין פגום וכוס מלא של שכר או חמר מדינה — טוב יותר להבדיל על היין אם אינו פגום באמת. אם אי אפשר לתקן את פגימת היין על ידי הוספת מעט מים, יבדיל על חמר מדינה שאינו פגום.

וְנוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהָקֵל לְהַבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי פֶסַח עַל הַשֵּׁכָר אַף אִם יֵשׁ לוֹ יַיִן הַרְבֵּה בְּבֵיתוֹ, לְפִי שֶׁהַשֵּׁכָר חָבִיב עָלָיו אָז יוֹתֵר מִן הַיַּיִן. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ חָבִיב עָלָיו כָּל כָּךְ — יֵשׁ לוֹ לְהַבְדִּיל עַל הַיַּיִן.
וְאַף מִי שֶׁחָבִיב עָלָיו — אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְדִּיל עָלָיו אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהוּא חֲמַר מְדִינָה, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ער"ב. אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהַיַּיִן גָּדֵל שָׁם, שֶׁהַיַּיִן הוּא חֲמַר מְדִינָה — אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְדִּיל עַל שׁוּם מַשְׁקֶה, אַף שֶׁהוּא חָבִיב עָלָיו מְאֹד, וְגַם אֵין יַיִן נִמְצָא כְּלָל בָּעִיר, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם:

מנהג מוצאי פסח להבדיל על שכר. נוהגים במדינות אלו להקל ולהבדיל במוצאי פסח על השכר אף אם יש לו יין הרבה, לפי שהשכר חביב אז יותר מן היין. אבל מי שאינו חביב עליו השכר — יבדיל על היין.

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לְקַדֵּשׁ וּלְהַבְדִּיל עַל כּוֹס אֶחָד וְאֵין לוֹ יַיִן — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר יַקְנְהַ"ז עַל הַפַּת, שֶׁאַף שֶׁאֵין מַבְדִּילִין עַל הַפַּת, מִכָּל מָקוֹם הַבְדָּלָה זוֹ טְפֵלָה לְקִדּוּשׁ, וְכֵיוָן שֶׁמְּקַדְּשִׁים עַל הַפַּת יְכוֹלִים גַּם כֵּן לוֹמַר עָלֶיהָ הַהַבְדָּלָה אַגַּב הַקִּדּוּשׁ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לוֹמַר הַקִּדּוּשׁ וְהַהַבְדָּלָה עַל כּוֹס שֶׁל שֵׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה שֶׁהֵם חֲמַר מְדִינָה. וְהַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

יקנה"ז ביו"ט שחל במוצאי שבת. כשיו"ט חל במוצאי שבת ואין לו יין — יש אומרים שיכול לומר יקנה"ז על הפת, שאף שאין מבדילים על הפת — הבדלה זו טפלה לקידוש. ויש חולקים.

מִי שֶׁאֵין לוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְחֹל לֹא יַיִן וְלֹא שְׁאָר מַשְׁקִים חֲמַר מְדִינָה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִמְצוֹא בַּלַּיְלָה עַד לְמָחָר בַּיּוֹם — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכוֹל מִיָּד מִן הַדִּין אִם הִזְכִּיר הַבְדָּלָה בִּתְפִלָּה, אֶלָּא שֶׁמִּדַּת חֲסִידוּת הוּא שֶׁלֹּא לִטְעוֹם מְאוּמָה עַד שֶׁיַּבְדִּיל לְמָחָר.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּן הַדִּין אָסוּר לוֹ לִטְעוֹם מְאוּמָה אִם מְצַפֶּה שֶׁלְּמָחָר בַּיּוֹם יִהְיֶה לוֹ כּוֹס לְהַבְדִּיל עָלָיו, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר בַּיּוֹם — אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לְהִתְעַנּוֹת עַד הַהַבְדָּלָה, לְפִיכָךְ מֻתָּר לוֹ לֶאֱכוֹל אַף בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדָם חַלָּשׁ שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְהִתְעַנּוֹת עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹס לְמָחָר — אֲזַי יָכוֹל לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

מי שאין לו במוצאי שבת. מי שאין לו לא יין ולא חמר מדינה ואי אפשר למצוא בלילה — יש אומרים שמותר לאכול מיד מן הדין אם הזכיר הבדלה בתפילה. מידת חסידות שלא לטעום עד שיבדיל. ויש מחמירים אם מצפה שיהיה לו למחר.

וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד וְהוּא רוֹצֶה לִסְעוֹד, וְאִם יַבְדִּיל עַל כּוֹס זֶה וְיִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ רֹב רְבִיעִית לֹא יִהְיֶה לוֹ כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּגוֹן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹסִיף מַיִם בַּיַּיִן הַנִּשְׁאָר לְהַשְׁלִימוֹ לִרְבִיעִית שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל מֵחֲמַת הַמַּיִם, שֶׁכְּבָר הוּא מָזוּג כָּרָאוּי בְּמַיִם מִתְּחִלָּה — הֲרֵי זֶה סוֹעֵד קֹדֶם הַבְדָּלָה וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס זֶה, וְאַחַר גְּמַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ עָלָיו "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" וּבִרְכַּת הַבְּשָׂמִים וְהַנֵּר וְהַהַבְדָּלָה, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹתֵהוּ, שֶׁמּוּטָב שֶׁיִּדָּחֶה אִסּוּר הָאֲכִילָה קֹדֶם הַבְדָּלָה מִשֶּׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כוֹס אַחַר הַבְדָּלָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמָחָר עוֹד כּוֹס שֶׁיּוּכַל לְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲבָל אִם הוּא מְצַפֶּה שֶׁלְּמָחָר יִהְיֶה לוֹ עוֹד כּוֹס — אָסוּר לוֹ לִטְעוֹם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל, אֶלָּא מַבְדִּיל עַל כּוֹס זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְלֹא יִסְעוֹד עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹס לְמָחָר לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּכוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה.
אֲבָל לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין מִלֶּאֱכוֹל עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ לְמָחָר כּוֹס לְהַבְדָּלָה — גַּם כַּאן לֹא יִהְיֶה צָרִיךְ לְהַמְתִּין מִלִּסְעוֹד עַד לְמָחָר שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אֶלָּא יִהְיֶה רַשַּׁאי לִסְעוֹד מִיָּד וּלְבָרֵךְ בְּלֹא כוֹס, וְלָכֵן יִסְעוֹד קֹדֶם שֶׁיַּבְדִּיל עַל כּוֹס זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
וְכָל זֶה לְהָאוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס כְּמוֹ קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה, שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כּוֹס לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כָּל מִצְוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁהֵן חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קפ"ב, אֲבָל לְהָאוֹמְרִים שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס בְּתוֹרַת חוֹבָה גְמוּרָה, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס — אֵין מִצְוָה זוֹ דּוֹחָה אִסּוּר טְעִימָה קֹדֶם הַבְדָּלָה, אֶלָּא יַבְדִּיל בִּתְחִלָּה עַל כּוֹס זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְאַחַר כָּךְ אִם יִרְצֶה יֹאכַל וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּלֹא כוֹס, וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין מִלֶּאֱכוֹל עַד שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ כּוֹס, אַף אִם מְצַפֶּה שֶׁיָּבִיאוּ לוֹ בְּלַיְלָה זֶה לְאַחַר זְמַן.
(וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִפְסְקָה הֲלָכָה לֹא כְּהָאוֹמְרִים בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס, וְלֹא כְּהָאוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס, לָכֵן מִי שֶׁנּוֹהֵג לְעוֹלָם כְּהָאוֹמְרִים שֶׁטְּעוּנָה כּוֹס — גַּם עַתָּה יִסְעוֹד קֹדֶם הַבְדָּלָה, אֲבָל אִם לִפְעָמִים הוּא סוֹמֵךְ עַל הָאוֹמְרִים שֶׁאֵינָהּ טְעוּנָה כּוֹס — גַּם עַתָּה יָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלֹא יִסְעוֹד קֹדֶם הַבְדָּלָה):

כוס אחד — קדימת ברכת המזון או הבדלה. אם אין לו אלא כוס אחד והוא רוצה לסעוד — מבדיל קודם ושותה רוב רביעית. אם נשאר לו די לכוס ברכת המזון מוסיף מים לשארית. ואם רק רביעית בדיוק — מקיים על אותו כוס גם הבדלה וגם ברכת המזון. דיני העדיפות מפורטים בקונטרס אחרון.

מִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהַבְדָּלָה — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"א אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם. וּמִי שֶׁאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְנֵר חֲנֻכָּה וְיַיִן לְהַבְדָּלָה — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרע"ח:

מי שאין ידו משגת — קידוש או הבדלה / נר חנוכה. מי שאין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהבדלה — נתבאר בסימן רע"א איזה מהם קודם. ומי שאין ידו משגת לקנות שמן לנר חנוכה ויין להבדלה — מבואר בסימן תרע"ח.

נוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהַבְדִּיל מְעֻמָּד לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ שֶׁאָנוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ, וְדֶרֶךְ לְוִיָּה מְעֻמָּד. וּמִכָּל מָקוֹם, אַחַר גְּמַר הַהַבְדָּלָה יֵשׁ לוֹ לֵישֵׁב וְלִשְׁתּוֹת הַכּוֹס, שֶׁאֵין לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים לֶאֱכוֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת מְעֻמָּד:

הבדלה מעומד — לכבוד "המלך" שאנו מלווים. נוהגים במדינות אלו להבדיל מעומד לכבוד המלך — הוא שבת — שאנו מלוים אותו. ודרך לויה מעומד. אחר גמר ההבדלה יש לו לישב ולשתות הכוס, שאין לתלמידי חכמים לאכול או לשתות מעומד.

כָּל דָּבָר שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו צָרִיךְ לְאָחֳזוֹ בִּימִינוֹ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר"[ו]. לְפִיכָךְ, בִּשְׁעַת בִּרְכַּת "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" צָרִיךְ לֶאֱחוֹז הַכּוֹס בִּימִינוֹ וְיִהְיוּ הַבְּשָׂמִים בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהַחֲלִיף הַכּוֹס לִשְׂמֹאלוֹ וְהַבְּשָׂמִים לִימִינוֹ וִיבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים, וְטוֹב שֶׁיִּהְיֶה הַכּוֹס בִּשְׂמֹאלוֹ עַד לְאַחַר בִּרְכַּת "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ", כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִסְתַּכֵּל בְּצִפָּרְנֵי יְמִינוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ, וְאַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהַחֲזִיר הַכּוֹס לִימִינוֹ וּלְבָרֵךְ עָלָיו בִּרְכַּת הַהַבְדָּלָה שֶׁנִּתְקְנָה עַל הַכּוֹס:

אחיזה ביד ימין. כל דבר שמברך עליו צריך לאחוז בימינו (סימן ר"ו). בברכת בורא פרי הגפן — כוס בימין ובשמים בשמאל. בברכת הבשמים — מחליף, בשמים בימין וכוס בשמאל. ומחזיר את היין לימין לפני המבדיל.

(שְׁלִיחַ צִבּוּר הַמַּבְדִּיל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אַף שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְכֵן אֲחֵרִים שֶׁשָּׁמְעוּ וְנִתְכַּוְּנוּ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתָם — יְכוֹלִים לַחֲזוֹר וּלְהַבְדִּיל בְּבָתֵּיהֶם לְהוֹצִיא בְּנֵי בֵיתָם הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל הַגְּדוֹלִים שֶׁלֹּא הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, הוֹאִיל וְהֵם יְכוֹלִים לְהַבְדִּיל בְּעַצְמָם — אֵין לְמִי שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ לְהַבְדִּיל לָהֶם, אֶלָּא יַבְדִּילוּ בְּעַצְמָם.
אֲבָל) מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּהַבְדָּלָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אַף הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עַצְמוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה בְּהַבְדָּלָתוֹ — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהַבְדִּיל בְּבֵיתוֹ.
לְפִיכָךְ, נָהֲגוּ הָעוֹלָם שֶׁכָּל אֶחָד חוֹזֵר וּמַבְדִּיל בְּבֵיתוֹ אַף אִם כָּל בְּנֵי בֵיתוֹ הָיוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתָּם כְּלָל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתָם בְּהַבְדָּלָה שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת:

הבדלה בבית הכנסת ובבית. שליח ציבור שהבדיל בבית הכנסת ויצא ידי חובתו — יכול לחזור ולהבדיל בבתיהם להוציא את בני הבית הקטנים. מי שנתכוון לא לצאת בהבדלה של בית הכנסת — צריך לחזור ולהבדיל בביתו. ולכן נהגו העולם שכל אחד חוזר ומבדיל בבית.

הַשּׁוֹמֵעַ הַבְדָּלָה, בֵּין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע בִּרְכַּת הַבְדָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָצֵאת בְּהַבְדָּלָה זוֹ בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַיַּיִן (וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁמַע כְּלָל בִּרְכַּת הַיַּיִן) — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, וְיָצָא יְדֵי חוֹבַת הַבְדָּלָה.
(אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁתּוֹת יַיִן עַל סְמַךְ בִּרְכַּת הַיַּיִן שֶׁבֵּרַךְ הַמַּבְדִּיל, כָּל שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן בִּשְׁמִיעַת בִּרְכַּת הַיַּיִן לִפְטוֹר בָּהּ הַיַּיִן שֶׁיִּשְׁתֶּה הוּא):

שמיעת הבדלה — לצאת בכוונה. השומע הבדלה בכוונה לצאת ידי חובה — יוצא, אף אם לא היה בדעתו לצאת בשעת ברכת היין (ואפילו לא שמע כלל ברכת היין).

לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁעִקַּר הַבְדָּלָה הוּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", זָכְרֵהוּ בֵּין בִּכְנִיסָתוֹ בֵּין בִּיצִיאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"א — הֲרֵי גַם הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּהַבְדָּלָה מִן הַתּוֹרָה כְּשֵׁם שֶׁחַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהֻקַּשׁ "זָכוֹר" לְ"שָׁמוֹר", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.
וְחַיָּבוֹת גַּם כֵּן לְהַבְדִּיל בִּתְפִלָּה וְעַל הַכּוֹס כְּתַקָּנַת חֲכָמִים שֶׁתִּקְּנוּ עֲלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ עַל הָאֲנָשִׁים, הוֹאִיל וְהֵן חַיָּבוֹת כְּמוֹתָם מִן הַתּוֹרָה בְּעִקַּר הַבְדָּלָה.
אֲבָל לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְוַת "זָכוֹר" אֵינָהּ אֶלָּא בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת וְלֹא בִּיצִיאָתוֹ, וְעִקַּר הַבְדָּלָה אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁהֵן פְּטוּרוֹת מִכָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, בֵּין שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאַף שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אִישׁ וְאִשָּׁה שָׁוִין אֲפִלּוּ בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹאִיל וְהֵן שָׁוִין בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מִן הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ "זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר" — הִשְׁווּם חֲכָמִים גַּם בְּדִבְרֵיהֶם שֶׁתִּקְּנוּ בִּגְלַל זְכִירַת הַשַּׁבָּת אוֹ שְׁמִירָתוֹ, אֲבָל הַבְדָּלָה אֵינָהּ עִנְיָן לִשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, אֶלָּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וּמָצְאוּ לָהֶם סְמַךְ מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל".
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁהַהַבְדָּלָה הִיא מֵעִנְיַן זְכִירַת הַשַּׁבָּת וּקְדֻשָּׁתוֹ, שֶׁמַּזְכִּירִין הֶבְדֵּל בֵּין קְדֻשָּׁתוֹ לְחֹל, וּלְפִיכָךְ הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ שֶׁחַיָּבוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים בִּגְלַל קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת, לְפִי שֶׁתִּקְּנוּ דִבְרֵיהֶם כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּ"זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר" מִן הַתּוֹרָה כַּאֲנָשִׁים. וְכֵן עִקָּר.
וּמִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ לָחוּשׁ לַסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא יַבְדִּיל לְנָשִׁים מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַבְדִּיל בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְגַם אֵין זְכָרִים אֲחֵרִים גְּדוֹלִים אוֹ קְטַנִּים שׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ אֶלָּא נָשִׁים בִּלְבָד, שֶׁלְּפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת מֵהַבְדָּלָה — הֲרֵי זֶה מְבָרֵךְ לְבַטָּלָה.
אֲבָל הַנָּשִׁים עַצְמָן יְכוֹלוֹת לְהַבְדִּיל לְעַצְמָן אַף אִם הֵם פְּטוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֵן יְכוֹלוֹת לְבָרֵךְ עַל כָּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא שֶׁמְּקַיְּמוֹת, שֶׁאֵינָהּ בְּרָכָה לְבַטָּלָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן י"ז.
(וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לְאִישׁ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעַת הַבְדָּלָה מֵאִשָּׁה, כְּדֵי לָחוּשׁ לַסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְעוֹד מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"א גַּבֵּי קִדּוּשׁ הַיּוֹם):

חיוב נשים בהבדלה. לשיטה שהבדלה דאורייתא ("זכור") — אף נשים חייבות. יש אומרים פטורות, ויש שדעתם להלכה. ובכל אופן יש לחוש לסברא הראשונה: אישה תבדיל לעצמה, ואין לאיש לצאת בהבדלה משמיעת אישה.