Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman רצ״ז

דִּין בְּשָׂמִים לְהַבְדָּלָה וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

הִנְהִיגוּ חֲכָמִים לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא דוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה שֶׁהָלְכָה, לְפִיכָךְ מְיַשְּׁבִים וּמְשַׂמְּחִין אוֹתָהּ בְּרֵיחַ טוֹב.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּשָׂמִים, אֲזַי הוּא צָרִיךְ לְהָרִיחַ בָּהֶם. אֲבָל אִם אֵין לוֹ — אֵין צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרֵיהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּחַזְּרִים אַחַר הַמִּצְוֹת, הוֹאִיל וְאֵינָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהָשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ:

Laws of besamim for Havdalah — and it contains 9 seifim:

The Chachamim instituted smelling besamim on every motzaei Shabbos, in order to restore the soul which is in pain at the departure of Shabbos because of the neshamah yeseirah (additional soul) that has left; therefore one settles and gladdens it with a pleasant fragrance.

When does this apply? When one has besamim, then one must smell them. But if one has none — one is not required to go searching after them the way one searches after mitzvos, since they were instituted only to restore the soul:

מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה בְּשַׁבָּת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבָּאת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה בְּלֵיל שַׁבָּת — אֵינָהּ הוֹלֶכֶת עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.

וְאִם חָל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרכ"ד:

One who fasts on Shabbos must recite the berachah on the besamim on motzaei Shabbos, since the neshamah yeseirah that came on leil Shabbos does not leave until motzaei Shabbos.

And if Yom Kippur falls on Shabbos — this will be explained in siman 624:

כָּל הַבְּשָׂמִים שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"ז שֶׁאֵין מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת הָרֵיחַ, בֵּין מֵחֲמַת אִסּוּר עֶרְוָה אוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וּבֵין מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בִּשְׁבִיל לְהָרִיחַ בָּהֶם, אִם הֵרִיחַ בָּהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בֵּין שֶׁבֵּרַךְ בֵּין שֶׁלֹּא בֵרַךְ — לֹא יָצָא, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים אֲחֵרִים אִם יֵשׁ לוֹ וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם.

אֲבָל כָּל רֵיחַ שֶׁמְּבָרְכִים עָלָיו, אַף אִם אֵינוֹ מִין בֹּשֶׂם אֶלָּא פְּרִי הָעוֹמֵד לַאֲכִילָה שֶׁרֵיחוֹ טוֹב — יָכוֹל לְהָרִיחַ בּוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וִיבָרֵךְ "הַנּוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת".

וְאִם הוּא מִין בֹּשֶׂם — יְבָרֵךְ בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ, אִם הוּא מִין עֵץ — "בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים".

וְאִם הוּא מִין עֵשֶׂב — "בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְשָׂמִים".

וְאִם אֵינוֹ לֹא מִין עֵץ וְלֹא מִין עֵשֶׂב, כְּגוֹן הַמּוֹר (שֶׁקּוֹרִין פִּיזוּ"ם) — יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים".

וְהָעוֹלָם נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" עַל כָּל הַמִּינִים שֶׁיִּהְיוּ, לְפִי שֶׁאֵין הַכֹּל בְּקִיאִים בִּבְרָכוֹת — נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּרָכָה שֶׁיּוֹצְאִים בָּהּ בְּדִיעֲבַד עַל כָּל הַמִּינִים.

וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַנִּיחַ חֲתִיכַת מוֹר בְּתוֹךְ מִינֵי רֵיחוֹת שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים", כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" כְּהִלְכָתָהּ:

All the besamim explained in siman 217 over which one does not recite the berachah of fragrance — whether because of the prohibition of ervah or avodah zarah, or because they are not made to be smelled — if one smelled them on motzaei Shabbos, whether one recited the berachah or not, one has not fulfilled one's obligation, and one must go back and smell other besamim if one has them, and recite the berachah over them.

But any fragrance over which one recites a berachah, even if it is not a type of besamim but rather a fruit meant to be eaten that has a pleasant smell — one may smell it on motzaei Shabbos, and recite the berachah "ha-nosen reach tov ba-peiros" ("Who gives a pleasant fragrance to fruits").

And if it is a type of besamim — one recites the appropriate berachah: if it is a type of tree — "borei atzei vesamim".

And if it is a type of grass/herb — "borei isvei vesamim".

And if it is neither a type of tree nor a type of grass, such as the mor (musk — which they call pizum) — one recites "borei minei vesamim".

The custom of the world is to recite on motzaei Shabbos "borei minei vesamim" on all types whatsoever, because not everyone is expert in berachos — they took on the practice of reciting the berachah that one fulfills bediavad on all types.

Nevertheless, it is good to place a piece of mor (musk) among the types of fragrance over which one recites "borei minei vesamim", so that the berachah "borei minei vesamim" be recited according to its halachah:

פִּלְפְּלִים כְתוּשִׁים וְזַנְגְּבֵל כָּתוּשׁ אִם מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן רי"ו:

Pounded peppers and pounded ginger — whether one recites a berachah over them on motzaei Shabbos has been explained in siman 216:

שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים שֶׁמְּשִׂימִים הַנָּכְרִים תּוֹךְ קַנְקַנֵּי הַיַּיִן כְּדֵי שֶׁיִּקְלוֹט הַיַּיִן רֵיחָם, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהָרִיחַ בִּבְשָׂמִים אֵלּוּ, וְאֵין בָּהֶם אִסּוּר מִשּׁוּם רֵיחַ הַיַּיִן שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם, הוֹאִיל וְהַמֵּרִיחַ בָּהֶם אֵינוֹ מְכַוֵּן לְרֵיחַ הַיַּיִן שֶׁנִּבְלַע בָּהֶם אֶלָּא לְרֵיחַ עַצְמָהּ, מִכָּל מָקוֹם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֵין לִטְּלָם לִבְשָׂמִים שֶׁל הַבְדָּלָה לְכַתְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְאוּסִים לַגָּבוֹהַּ לְכָל דְּבַר מִצְוָה, מֵחֲמַת יַיִן הָאָסוּר הַבָּלוּעַ בָּהֶם:

Sacks filled with besamim that the non-Jews place inside wine jars so that the wine should absorb their fragrance — although it is permitted to smell these besamim, and there is no prohibition in them on account of the wine's fragrance absorbed in them (since the one who smells them does not intend the absorbed wine's fragrance but the fragrance of the besamim themselves) — nevertheless, on motzaei Shabbos one should not take them lechatchilah as the besamim of Havdalah, because they are despicable la-Gavoah (for the Divine service) for any matter of mitzvah, on account of the forbidden wine absorbed in them:

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוָה לְבָרֵךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל הֲדַס שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוֹאִיל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ מִצְוָה אַחַת — יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מִצְוָה אַחֶרֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְאֵין רֵיחוֹ נוֹדֵף כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם מֵרִיחַ הוּא קְצָת.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לְבָרֵךְ עַל שְׁאָר בְּשָׂמִים שֶׁעִקַּר רֵיחָם בָּהֶם מִלְּבָרֵךְ עַל הֲדַס יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא רֵיחַ קְצָת. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.

וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְהַנִּיחַ גַּם הֲדַס אֵצֶל הַבְּשָׂמִים שֶׁמְּבָרְכִים עֲלֵיהֶם "בּוֹרֵא מִינֵי בְשָׂמִים" אוֹ "בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים" וְיָרִיחַ בִּשְׁנֵיהֶם, וְיַעֲשֶׂה כְּדִבְרֵי הַכֹּל:

Some say that it is a mitzvah to recite the berachah on motzaei Shabbos over a hadas that has been used for a mitzvah: since one mitzvah has already been performed with it — one should perform another mitzvah with it. And even though it is dry and its fragrance does not waft so much, it still gives off a little fragrance.

Others say it is better to recite the berachah over other besamim whose main quality is their fragrance, rather than over a dry hadas which has only a little fragrance. And this is the custom in these countries.

Nevertheless, it is good to place the hadas also alongside the besamim over which one recites "borei minei vesamim" or "borei atzei vesamim", and smell both — thus one acts in accordance with all opinions:

מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵרֵיחַ, שֶׁאֵין לוֹ חוּשׁ הָרֵיחַ — לֹא יְבָרֵךְ עַל הַבְּשָׂמִים כְּשֶׁמַּבְדִּיל, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא בְּנֵי בֵיתוֹ הַקְּטַנִּים הַמְּרִיחִים שֶׁהִגִּיעוּ כְּבָר לְחִנּוּךְ בְּרָכוֹת.

אֲבָל אֵינוֹ יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל גְּדוֹלִים הַמְּרִיחִים אַף שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְבָרֵךְ בְּעַצְמָן, לְפִי שֶׁבְּרָכָה זוֹ הִיא בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין, וּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין אֵין מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל מִי שֶׁנֶּהֱנֶה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קס"ז.

וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְבִרְכַּת הַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ שֶׁהִיא גַם כֵּן בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין וְאַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל מִי שֶׁאֵינוֹ נֶהֱנֶה לְבָרֵךְ, לְפִי שֶׁהַיַּיִן שֶׁל קִדּוּשׁ אֵינוֹ תָּלוּי בַּהֲנָאָתוֹ כְּלָל, שֶׁלֹּא תִקְּנוּהוּ חֲכָמִים בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁצָּרִיךְ לְזָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן, אֲבָל הַבְּשָׂמִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא הִנְהִיגוּ חֲכָמִים אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ הַדּוֹאֶבֶת לִיצִיאַת הַשַּׁבָּת, וַהֲרֵי בִּרְכָתָהּ כִּשְׁאָר בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין:

One who does not derive pleasure from fragrance — who has no sense of smell — should not recite the berachah over the besamim when he makes Havdalah, unless he intends to be motzi the minors of his household who do smell and have already reached the age of chinuch for berachos.

But he cannot recite the berachah for adults who do smell, even if they do not know how to recite it themselves, because this berachah is a birkas ha-nehenin, and in birkos ha-nehenin, one who does not enjoy cannot recite the berachah on behalf of one who does enjoy, for the reason explained in siman 167.

And it is not comparable to the berachah on the yayin of Kiddush, which is also a birkas ha-nehenin, and yet one who does not enjoy may recite it — because the yayin of Kiddush does not depend on his enjoyment at all, since the Chachamim did not institute it for the person's enjoyment but because one must remember Shabbos over the wine. But the besamim on motzaei Shabbos — the Chachamim instituted them only for the person's enjoyment, to restore his pained soul at the departure of Shabbos; its berachah is therefore like other birkos ha-nehenin:

וְכֵן מִי שֶׁהִבְדִּיל כְּבָר לְעַצְמוֹ וְחוֹזֵר וּמַבְדִּיל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים לְהַבְדִּיל בְּעַצְמָם — לֹא יְבָרֵךְ לָהֶם עַל הָרֵיחַ שֶׁיָּרִיחוּ הֵם, אֶלָּא צָרִיךְ גַּם הוּא לַחֲזוֹר וּלְהָרִיחַ עִמָּהֶם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בִּרְכָתוֹ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ וְלֹא בִּשְׁבִילָם בִּלְבָד:

Likewise, one who has already made Havdalah for himself and is now making it again to be motzi others who do not know how to make it themselves — he should not recite the berachah for them over the fragrance that they alone smell; rather he too must go back and smell with them, so that his berachah should be on his own behalf and not solely for them:

אֲבָל בִּרְכַּת בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ יָכוֹל לְבָרֵךְ לָהֶם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, לְפִי שֶׁבִּרְכַּת הָאוּר לֹא נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, אֶלָּא לְזֵכֶר שֶׁנִּבְרָא הָאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ, לְכָךְ אֵינָהּ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמִרים שֶׁאַף שֶׁלֹּא נִתְקְנָה בִּשְׁבִיל הֲנָאַת הָאָדָם, מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר הָאוּר לְבָרֵךְ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהֵן חוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רח"צ, לְפִיכָךְ אֵין בְּרָכָה זוֹ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַמִּצְוֹת, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹבָה יָכוֹל לְבָרֵךְ אוֹתָן מִי שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּדֵי לְהוֹצִיא אֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ עֲדַיִן יְדֵי חוֹבָתָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן קס"ז. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם, שֶׁלֹּא לְהִכָּנֵס בִּסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה:

But the berachah of "borei me'orei ha-eish" he may recite for them, even though he is not required to recite it for himself, because the berachah on fire was not instituted for the person's enjoyment, but as a remembrance that fire was created on motzaei Shabbos, as will be explained in siman 298; it is therefore not like a birkas ha-nehenin.

And some disagree with this and say: even though it was not instituted for the person's enjoyment, nevertheless since one is not required to seek out fire to recite the berachah over it on motzaei Shabbos the way one is required to seek out all obligatory mitzvos (as will be explained in siman 298), this berachah is therefore not comparable to a birkas ha-mitzvos, where the fact that they are obligatory allows one who has already fulfilled his obligation to recite it on behalf of others who have not yet fulfilled their obligation, as was explained in siman 167. It is good to be concerned for their words, so as not to enter into a doubt of berachah le-vatalah: