Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman רצ״ח

דִּין נֵר הַבְדָּלָה וּבוֹ כ"א סְעִיפִים:

צָרִיךְ לְבָרֵךְ "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ" בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת עַל אוֹר הַנֵּר אִם יֵשׁ לוֹ, אֲבָל אִם אֵין לוֹ אוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — אֵין צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר שְׁאָר מִצְוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא תִקְּנוּ בְּרָכָה זוֹ אֶלָּא לְזֵכֶר שֶׁנִּבְרָא הָאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁנָּטַל אָדָם הָרִאשׁוֹן ב' אֲבָנִים וְהִקִּישָׁן זוֹ בְּזוֹ וְיָצָא מֵהֶן אוּר.

וְאַף שֶׁאֵין מְבָרְכִים עַל שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים בְּשָׁעָה שֶׁנִּבְרְאוּ, מִכָּל מָקוֹם הָאוּר כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱסַר בְּשַׁבָּת וְהֻתַּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ נִבְרָא עַתָּה מֵחָדָשׁ, וּמְבָרְכִים עָלָיו בִּשְׁעַת בְּרִיאָתוֹ:

Laws of the ner of Havdalah — and it contains 21 seifim:

One must recite "borei me'orei ha-eish" ("Who creates the lights of the fire") on every motzaei Shabbos over the light of the ner, if one has it. But if one has no fire on motzaei Shabbos — one is not required to go searching after it the way one is required to search after other mitzvos, because this berachah was instituted only as a remembrance that fire was created on motzaei Shabbos: Adam ha-Rishon took two stones, struck them against each other, and fire came forth from them.

And although we do not recite a berachah on all other things at the time of their creation, nevertheless, since fire was forbidden on Shabbos and permitted again on motzaei Shabbos — it is as if it has now been newly created, and one recites the berachah on it at the time of its "creation":

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַזֵּר אַחֲרָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת, אֲבָל בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁחָל בְּחֹל — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְחַזֵּר אַחַר בִּרְכַּת הָאוּר, לְפִי שֶׁהִיא כְּבִרְכַּת הַבְדָּלָה, שֶׁמְּבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִבְדִּיל לָנוּ זֶה הַיּוֹם מִשְּׁאָר יוֹם טוֹב שֶׁנֶּאֱסַר בּוֹ לְהַבְעִיר אוּר עַד עַתָּה בַּלַּיְלָה:

When does this apply? That one is not required to seek after it on motzaei Shabbasos. But on motzaei Yom Kippur, even when it falls on a weekday — some say that one must seek after the berachah on fire, since it is like the berachah of Havdalah: one blesses Hashem Who has separated this day from other Yamim Tovim, on which one was forbidden to kindle fire until this night:

מִי שֶׁאֵין לוֹ כּוֹס לְהַבְדִּיל — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הָאוּר מִיָּד שֶׁרוֹאֶה (עַיֵּן סִמָּן תקנ"ט), וְכֵן עַל הַבְּשָׂמִים אִם יֵשׁ לוֹ:

One who has no kos for Havdalah — must recite the berachah on the fire as soon as he sees it (see siman 559), and likewise on the besamim if he has them:

מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְבָרֵךְ עַל אֲבוּקָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֵצִים הַרְבֵּה וּמְאוֹרוֹת הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי מְבָרְכִים "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ", לְשׁוֹן רִבּוּי מְאוֹרוֹת.

וּמִכָּל מָקוֹם, אַף כְּשֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַנֵּר — יְבָרֵךְ "בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ", שֶׁהַרְבֵּה גְוָנִין יֵשׁ בָּאוּר, שַׁלְהֶבֶת אֲדֻמָּה, לְבָנָה וִירַקְרֶקֶת.

וְנֵר שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פְּתִילוֹת הַרְבֵּה דּוֹלְקוֹת — הֲרֵי זוֹ אֲבוּקָה. וְאַף אִם אֵין שָׁם אֶלָּא ב' עֵצִים דּוֹלְקִים יַחַד, וְכֵן ב' פְּתִילוֹת בְּנֵר אֶחָד (אִם אֵינָן בִּשְׁתֵּי פִיּוֹת הַנֵּר אֶלָּא בְּפֶה אֶחָד) — הֲרֵי זוֹ אֲבוּקָה.

וְכֵן אִם (ב' נֵרוֹת שֶׁל שֶׁמֶן אוֹ שֶׁל שַׁעֲוָה וְחֵלֶב מְקֹרָבִים זֶה לָזֶה עַד שֶׁאוֹרוֹתֵיהֶם מְדֻבָּקִים יַחַד — הֲרֵי זוֹ אֲבוּקָה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ כַּאן רִבּוּי מְאוֹרוֹת בְּיַחַד. אֲבָל אִם אֵין אוֹרוֹתֵיהֶם מְדֻבָּקִים יַחַד — הֲרֵי כָּל נֵר נֶחְשָׁב בִּפְנֵי עַצְמוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְקֹרָבִים זֶה לָזֶה, אֶלָּא אִם כֵּן) קָלַע ב' נֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה זֶה עַל גַּבֵּי זֶה וַעֲשָׂאָן נֵר אֶחָד, (שֶׁאָז) דִּינָם כַּאֲבוּקָה (אַף אִם אֵין אוֹרוֹתֵיהֶם מְדֻבָּקִים יַחַד, כֵּיוָן שֶׁעֲשָׂאָן כְּעֵין גּוּף אֶחָד — אֵין כָּל אֶחָד נֶחְשָׁב בִּפְנֵי עַצְמוֹ).

וְטוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקַּח לְהַבְדָּלָה אֲבוּקָה מֵעֵצִים שֶׁרֵיחָן רַע (שֶׁקּוֹרִין קִי"ן) אִם אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אָנוּ צְרִיכִים לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ בְּרֵיחַ טוֹב.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לְהַבְדִּיל עַל אֲבוּקָה מִנֵּרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה, וְלֹא מִשְּׁאָר נֵרוֹת, וְלֹא מֵעֵצִים:

Mitzvah min ha-muvchar: to recite the berachah on an avukah (torch) that has many sticks and many flames, since one recites "borei me'orei ha-eish" in the plural ("lights").

Nevertheless, even when one recites the berachah on a single ner, one says "borei me'orei ha-eish", because there are several colors in the flame: red, white, and greenish.

An oil ner with several lit wicks — is an avukah. Even if there are only two pieces of wood burning together, or two wicks in one ner (if they are not in two separate openings of the ner but in a single opening) — it is an avukah.

Likewise, if (two neros of oil, wax, or tallow are brought so close together that their flames merge into one — it is an avukah, since there are several lights together. But if their flames do not merge, each ner counts on its own even if they are brought close, unless) one has braided two wax neros one upon the other and made them into a single ner — (then) their status is that of an avukah (even if their flames are not merged, since one has made them into a single body — each is no longer counted individually).

It is good to be careful not to use for Havdalah an avukah made of foul-smelling wood (called kin) if another option is possible, since on motzaei Shabbos we need to restore the soul with a pleasant fragrance.

Some have the custom, for a reason known to them, to make Havdalah on an avukah of wax neros, and not of other neros, nor of sticks of wood:

אִם אֵין לוֹ אֲבוּקָה — עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ לוֹ לְמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהַדְלִיק נֵר אֶחָד לְהַבְדָּלָה חוּץ מֵהַנֵּר הַמְּיֻחָד לְהָאִיר בַּבַּיִת (אִם אִי אֶפְשָׁר לְקָרְבָם כָּל כָּךְ זֶה אֵצֶל זֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹרוֹתֵיהֶם מְדֻבָּקִים יַחַד):

If one has no avukah — at least there is a mitzvah min ha-muvchar to light one ner specifically for Havdalah, apart from the ner dedicated to illuminating the house (if it is impossible to bring them so close to each other that their lights merge into one):

אֵין מְבָרְכִים עַל הָאוּר אַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֵהוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה סָמוּךְ לוֹ כָּל כָּךְ שֶׁיָּכוֹל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ כָּל כָּךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לְהַכִּיר לְאוֹרוֹ בֵּין מַטְבֵּעַ מְדִינָה זוֹ לְמַטְבֵּעַ מְדִינָה אַחֶרֶת.

וְנוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בְּצִפָּרְנַיִם, לִרְאוֹת שֶׁיּוּכַל לֵהָנוֹת לְאוֹרוֹ וּלְהַכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ כְּמוֹ שֶׁמַּכִּיר בֵּין צִפֹּרֶן לְבָשָׂר, וְעוֹד שֶׁהַצִּפָּרְנַיִם הֵן סִמַּן בְּרָכָה שֶׁהֵן פָּרוֹת וְרָבוֹת לְעוֹלָם. וְיֵשׁ לִרְאוֹת בְּצִפָּרְנֵי יַד יָמִין, וְיֶאֱחוֹז הַכּוֹס בִּשְׂמֹאלוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רצ"ו.

וְנוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּשִׂרְטוּטֵי הַיָּד סִמָּן לְהִתְבָּרֵךְ בּוֹ. וְיֵשׁ לִכְפּוֹף הַד' אֶצְבָּעוֹת עַל הָאֲגוּדָל לְתוֹךְ כַּף הַיָּד, שֶׁאָז רוֹאֶה הַצִּפָּרְנַיִם עַם הַכַּף בְּבַת אַחַת, וְאֵינוֹ רוֹאֶה אָז פְּנֵי (הַצִּפָּרְנַיִם) [הָאֶצְבָּעוֹת] שֶׁבִּפְנִים אֶלָּא אֲחוֹרֵיהֶם שֶׁשָּׁם הַצִּפָּרְנַיִם. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לִפְשׁוֹט אַחַר כָּךְ הַד' אֶצְבָּעוֹת וְלִרְאוֹת מֵאֲחוֹרֵיהֶם עַל הַצִּפָּרְנַיִם:

One does not recite the berachah on the fire, even though one sees it, until it is so close that one can derive benefit from its light enough to recognize, by its light, the coin of one country from the coin of another country.

It is customary to look at one's fingernails to verify that one can benefit from its light to distinguish between coins, just as one distinguishes between the nail and the flesh; and also because fingernails are a siman berachah, since they are constantly growing and multiplying. One should look at the fingernails of the right hand, and hold the kos in the left hand, as explained in siman 296.

It is also customary to look at the palms of the hands, since there is a sign of blessing in the lines of the hand. One should fold the four fingers over the thumb into the palm, so that one sees the fingernails together with the palm at once, and at that point one does not see the inner face of the fingers but their back, where the nails are. Some have the custom to then extend the four fingers and look at the nails from their back:

אֵין מְבָרְכִים עַל הָאוּר שֶׁלֹּא שָׁבַת בְּשַׁבָּת מִמְּלֶאכֶת עֲבֵרָה, כְּגוֹן נֵר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת אֵין מְבָרְכִים עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה מְלֶאֶכת הַבְעָרָה בְּשַׁבָּת בְּאוּר זֶה בַּעֲבֵרָה. וַאֲפִלּוּ הִדְלִיקוֹ נָכְרִי לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, כֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה יִשְׂרָאֵל מַדְלִיקוֹ הָיָה עוֹבֵר עָלָיו — הֲרֵי זוֹ מְלֶאכֶת עֲבֵרָה. וְאִם עָבַר וּבֵרַךְ עָלָיו — צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְבָרֵךְ עַל אוּר שֶׁשָּׁבַת אִם יֵשׁ לוֹ.

אֲבָל אִם הִדְלִיקוֹ נָכְרִי לְצֹרֶךְ חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה, אוֹ אֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל לְצֹרֶךְ חַיָּה אוֹ שְׁאָר חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה — אֵין זוֹ מְלֶאכֶת עֲבֵרָה וּמְבָרְכִים עָלֶיהָ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.

וְכֵן עֲשָׁשִׁית שֶׁהָיְתָה דוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת — מְבָרְכִים עָלֶיהָ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁאֵין זוֹ מְלֶאכֶת עֲבֵרָה מַה שֶּׁדָּלְקָה בְּשַׁבָּת, הוֹאִיל וְהֻדְלְקָה בְּהֶתֵּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת:

One does not recite the berachah on a fire that did not "rest" (shavas) on Shabbos from the work of transgression — for example, a ner that was kindled on Shabbos: one does not bless on it on motzaei Shabbos, since the work of kindling was done on this fire on Shabbos through transgression. Even if a non-Jew kindled it for his own need, since had a Jew kindled it he would have transgressed — this is work of transgression. And if he transgressed and recited the berachah on it — he must go back and recite the berachah on a fire that "rested", if he has one.

But if a non-Jew kindled it for a sick person who is not in danger, or even if a Jew kindled it for a woman in childbirth or another sick person who is in danger — this is not work of transgression, and one recites the berachah on it on motzaei Shabbos.

Likewise, an ashashis (oil lamp) that was burning continuously from erev Shabbos until motzaei Shabbos — one recites the berachah on it on motzaei Shabbos. The fact that it burned on Shabbos is not work of transgression, since it was kindled with permission before Shabbos:

אֵין מְבָרְכִים עַל אוּר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִתַּשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַף הַנֵּר הַדּוֹלֵק לְפָנֶיהָ אָסוּר לֵהָנוֹת לְאוֹרוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּרָכָה הִיא עַל הַשַּׁלְהֶבֶת וְשַׁלְהֶבֶת אֵין בָּהּ מַמָּשׁ וְאֵין אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה חָל עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, מִכָּל מָקוֹם כָּל זְמַן שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת קְשׁוּרָה בְּגַחֶלֶת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה מֵחֲמַת אִסּוּר הַגַּחֶלֶת שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בָּהּ, וְלָכֵן אֵין מְבָרְכִים עָלֶיהָ אַף אִם שָׁבְתָה בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁהֻדְלְקָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, לְפִי שֶׁאֵין מְבָרְכִים אֶלָּא עַל אוּר שֶׁיּוּכַל לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְאִם עָבַר וּבֵרַךְ — צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל אוּר אַחֵר אִם יֵשׁ לוֹ.

אֲבָל אִם יִשְׂרָאֵל הִדְלִיק נֵר שֶׁלּוֹ מִנֵּר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה — מְבָרְכִין עָלָיו, שֶׁמֻּתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֻדְלַק מִשַּׁלְהֶבֶת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת אֵין בּוֹ מַמָּשׁ.

(אֲבָל נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק מִנֵּר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו מִשּׁוּם גְּזֵרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר):

One does not recite the berachah on a fire of avodah zarah, since it is forbidden to derive benefit from the implements of avodah zarah; and even a ner burning before it — it is forbidden to use its light. Even though the berachah is on the flame and the flame is immaterial (and the prohibition of avodah zarah does not apply to it on its own), nevertheless, so long as the flame is connected to the coal of avodah zarah, it is forbidden to derive benefit from it on account of the prohibition of the coal to which it is connected. Therefore one does not recite the berachah on it even if it "rested" on Shabbos — e.g., if it was kindled on motzaei Shabbos — because one only recites the berachah on a fire from which one may benefit, as has been explained. And if one transgressed and recited the berachah — he must recite the berachah on another fire if he has one.

But if a Jew kindled his own ner from a ner of avodah zarah — one recites the berachah on it, since it is permitted to benefit from it, even though it was kindled from a flame of avodah zarah, because the flame is immaterial.

(But a non-Jew who kindled his ner from a ner of avodah zarah — one does not recite the berachah on it, on account of a rabbinic decree, as will be explained):

לֹא אָסְרוּ לְבָרֵךְ עַל אוּר שֶׁלֹּא שָׁבַת מִמְּלֶאכֶת עֲבֵרָה, דְּהַיְנוּ נֵר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת, אֶלָּא עַל אוֹתוֹ נֵר עַצְמוֹ, אֲבָל אִם הִדְלִיק יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ נֵר אַחֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מְבָרְכִים עָלָיו, שֶׁאַף שֶׁיֵּשׁ בְּנֵר זֶה אוּר מֵהַנֵּר הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא שָׁבַת — מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בּוֹ תּוֹסֶפֶת שֶׁל הֶתֵּר, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאוּר מִתּוֹסֵף מֵאֵלָיו בְּהַדְלָקַת הַשֵּׁנִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁהוּא זְמַן הֶתֵּר, וַהֲרֵי הוּא מְבָרֵךְ עַל הַתּוֹסֶפֶת שֶׁל הֶתֵּר.

אֲבָל אוֹתוֹ נֵר עַצְמוֹ שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת — אֵין מְבָרְכִין עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה שֶׁכְּבָר נִתּוֹסֵף בּוֹ הַרְבֵּה אוּר בִּזְמַן הֶתֵּר, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְבָרֵךְ עַל עַמּוּד רִאשׁוֹן שֶׁל הָאוּר שֶׁלֹּא שָׁבַת, דְּהַיְנוּ בִּיצִיאַת הַשַּׁבָּת מִיָּד, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתּוֹסֵף כְּלוּם עַל עַמּוּד הָרִאשׁוֹן שֶׁדָּלַק בְּרֶגַע שֶׁלִּפְנֵי יְצִיאַת הַשַּׁבָּת.

אֲבָל בְּנֵר שֶׁהִדְלִיק מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֲפִלּוּ הִדְלִיקוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד — אֵין לִגְזוֹר אִם נַתִּיר לְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁמָּא יִטְעוּ לְבָרֵךְ עַל נֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא שָׁבַת, לְפִי שֶׁסְּתָם נֵר שֶׁלֹּא שָׁבַת לֹא הֻדְלַק בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי נָכְרִי, וּמִפְּנֵי שֶׁנַּתִּיר לְבָרֵךְ עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק יִשְׂרָאֵל — לֹא יִטְעוּ לְבָרֵךְ עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק נָכְרִי, שֶׁיִּשְׂרָאֵל בְּנָכְרִי אֵינוֹ מִתְחַלֵּף.

אֲבָל נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — אֵין מְבָרְכִים עָלָיו אֶלָּא אִם כֵּן הִדְלִיקוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, אֲבָל אִם הִדְלִיקוֹ מִנָּכְרִי אַחֵר — אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְבָרֵךְ עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק נָכְרִי בְּשַׁבָּת, וִיבָרְכוּ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד קֹדֶם שֶׁיִּתּוֹסֵף הָאוּר שֶׁל הֶתֵּר.

אֲבָל כְּשֶׁאוּר זֶה שֶׁל נָכְרִי שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו בָּא מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַיִּשְׂרָאֵל הִדְלִיק מִנָּכְרִי, כֹּל שֶׁיַּד הַיִּשְׂרָאֵל בָּאֶמְצַע — אֵין לִגְזוֹר מִשּׁוּם עַמּוּד הָרִאשׁוֹן שֶׁל נֵר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת. וְכָל שֶׁכֵּן אִם יַד יִשְׂרָאֵל בִּתְחִלָּתוֹ, שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל הוּא שֶׁהוֹצִיא הָאוּר מֵעֵצִים וַאֲבָנִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוֹ שֶׁהִדְלִיקוֹ מֵאוּר הַדּוֹלֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת אוֹ מִגֶּחָלִים שֶׁהֻבְעֲרוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁמְּבָרְכִים עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק הַנָּכְרִי מִמֶּנּוּ:

The Sages did not forbid reciting a berachah on a fire that did not "rest" from work of transgression (i.e., a ner kindled on Shabbos) except on that very ner. But if a Jew kindled another ner from it on motzaei Shabbos — one recites the berachah on it. Even though this ner contains fire from the first ner that did not "rest" — it nevertheless contains an addition of permitted fire (namely, the fire that adds itself on its own when the second is kindled on motzaei Shabbos, which is a time of permission), and one recites the berachah on that addition of permitted fire.

But that very ner which was kindled on Shabbos — one does not recite the berachah on it on motzaei Shabbos, even a long time later when much permitted fire has already been added to it, because of a decree lest one come to recite the berachah on the original "column" of fire that did not "rest" (i.e., immediately at the departure of Shabbos, when nothing has yet been added to the original column that burned at the moment before Shabbos's departure).

But on a ner that a Jew kindles on motzaei Shabbos, even immediately at motzaei Shabbos — there is no reason to decree, if we permit reciting the berachah, lest one come to bless on the first ner that did not "rest": because a typical ner that did not "rest" was not kindled on Shabbos by a Jew but by a non-Jew, and from the fact that we permit reciting the berachah on a Jew's ner, one will not come to bless on a non-Jew's ner, because Jew and non-Jew are not confused.

But a non-Jew who kindled a ner on motzaei Shabbos — one only recites the berachah on it if he kindled it from a Jew. But if he kindled it from another non-Jew — one does not recite the berachah on it, by decree, lest one come to recite the berachah on a ner that a non-Jew kindled on Shabbos, and they recite the berachah on it on motzaei Shabbos immediately before any addition of permitted fire.

But when this non-Jew's fire on which one recites the berachah originates from a Jew — even if the Jew himself kindled from a non-Jew, so long as the Jew's hand is in the middle — there is no reason to decree on account of the original "column" of a ner kindled on Shabbos. All the more so if the Jew's hand is at the beginning, namely that the Jew himself produced the fire from wood and stones on motzaei Shabbos, or kindled it from a fire that was burning from erev Shabbos or from coals burning from erev Shabbos — one recites the berachah on the ner that the non-Jew kindled from it:

וְאִם נָכְרִי הוֹצִיא אוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֵעֵצִים וַאֲבָנִים אוֹ מֵאוּר וְגֶחָלִים שֶׁמֵּעֶרֶב שַׁבָּת, אוֹ מֵאוּר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת בְּהֶתֵּר — אֵין מְבָרְכִים עַל אוֹרוֹת אֵלּוּ בְּעַצְמָן.

אֲבָל אִם הִדְלִיק הַנָּכְרִי מֵהֶם נֵר אַחֵר — מְבָרְכִים עָלָיו.

(וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּהֵפֶךְ, שֶׁעַל נֵר זֶה אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, שֶׁגָּזְרוּ עַל כָּל נֵר שֶׁהִדְלִיק נָכְרִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁלֹּא מִיִּשְׂרָאֵל מִשּׁוּם נֵר שֶׁהִדְלִיקוֹ בְּשַׁבָּת, אֲבָל עַל אוֹתוֹ אוּר עַצְמוֹ שֶׁהוֹצִיא הַנָּכְרִי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֵעֵצִים וַאֲבָנִים אוֹ מִגֶּחָלִים — לֹא גָזְרוּ עָלָיו כְּלָל.

וְיֵשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם, שֶׁיַּדְלִיק יִשְׂרָאֵל נֵר מֵאוּר זֶה אוֹ מִנֵּר זֶה, וִיבָרֵךְ עָלָיו לְדִבְרֵי הַכֹּל):

And if a non-Jew produced fire on motzaei Shabbos from wood and stones, or from fire and coals that were from erev Shabbos, or from a fire kindled on Shabbos with permission — one does not recite the berachah on these fires themselves.

But if the non-Jew kindled another ner from them — one recites the berachah on that one.

(And others say the opposite: on this ner one does not recite the berachah, since they decreed on every ner a non-Jew kindled on motzaei Shabbos not from a Jew, on account of the ner he kindled on Shabbos; but on the very fire that the non-Jew produced on motzaei Shabbos from wood and stones or from coals — they did not decree at all.

One should be concerned for both opinions: that a Jew should kindle a ner from this fire or from this ner, and recite the berachah on it according to all opinions):

אִם עָבַר וּבֵרַךְ עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק נָכְרִי מִנָּכְרִי — אֵין צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁאֵין אָסוּר אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה. וְהוּא הַדִּין בְּנֵר שֶׁהֻדְלַק בְּשַׁבָּת, אִם בֵּרַךְ עָלָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְאַחַר שֶׁנִּתּוֹסֵף בּוֹ אוּר שֶׁל הֶתֵּר, שֶׁאֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה:

If one transgressed and recited the berachah on a ner that a non-Jew kindled from another non-Jew — he need not go back and recite again, since there is no prohibition other than a decree. The same applies to a ner kindled on Shabbos: if he recited the berachah on it on motzaei Shabbos after permitted fire was added to it, since its prohibition too is only a decree:

נָכְרִים שֶׁהִדְלִיקוּ נֵר לִפְנֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהִדְלִיקוּהוּ מִיִּשְׂרָאֵל — אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, שֶׁסְּתָם מְסִבַּת נָכְרִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, וַהֲרֵי זֶה כְּנֵר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה:

Non-Jews who kindled a ner before them, even if they kindled it from a Jew — one does not recite the berachah on it, since the typical gathering of non-Jews is for avodah zarah, and it is like a ner of avodah zarah:

הָיָה הוֹלֵךְ חוּץ לַכְּרָךְ וְרָאָה אוּר, אִם רֹב אַנְשֵׁי הַכְּרָךְ נָכְרִים — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו, שֶׁמִּן הַסְּתָם הוּא אוּר שֶׁל נָכְרִי שֶׁלֹּא הִדְלִיק מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל, אוֹ אֲפִלּוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה — מְבָרֵךְ עָלָיו אִם הוּא יָכוֹל לֵהָנוֹת כַּאן לְאוֹרוֹ לְהַכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ:

If one was walking outside a town and saw a fire: if the majority of the town's inhabitants are non-Jews — he does not recite the berachah on it, since it is presumably the fire of a non-Jew who did not kindle from a Jew. If the majority are Jews, or even half-and-half — he recites the berachah on it, if he is able to benefit here from its light to distinguish between coins:

אוּר שֶׁהוֹצִיאוּהוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֵעֵצִים וַאֲבָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁבַת בְּשַׁבָּת, שֶׁנִּבְרָא עַתָּה מֵחָדָשׁ — מְבָרְכִים עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אֵין מְבָרְכִים עַל הָאוּר אֶלָּא לְזֵכֶר שֶׁנִּבְרָא הָאוּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֵאֲבָנִים שֶׁהִקִּישָׁן אָדָם הָרִאשׁוֹן זוֹ בְּזוֹ.

אֲבָל בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵין מְבָרְכִין אֶלָּא עַל הָאוּר שֶׁשָּׁבַת מַמָּשׁ, וְלֹא אֲפִלּוּ עַל נֵר שֶׁהִדְלִיק יִשְׂרָאֵל מִנָּכְרִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרכ"ד:

A fire produced on motzaei Shabbos from wood and stones — even though it did not "rest" on Shabbos, since it has now been newly created — one recites the berachah on it, since one only recites the berachah on fire as a remembrance that fire was created on motzaei Shabbos from stones that Adam ha-Rishon struck against each other.

But on motzaei Yom Kippur, one only recites the berachah on a fire that actually "rested", and not even on a ner that a Jew kindled from a non-Jew, as will be explained in siman 624:

גֶּחָלִים הַבּוֹעֲרוֹת כָּל כָּךְ שֶׁאִלּוּ מַכְנִיס קִיסָם בֵּינֵיהֶן הוּא נִדְלָק — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם. וְהוּא שֶׁעֲשׂוּיִין כְּדֵי לְהָאִיר, אֲבָל אִם עֲשׂוּיִין כְּדֵי לְהִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּן — אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם, שֶׁאֲפִלּוּ עַל הַנֵּר אֵין מְבָרְכִין אִם אֵינוֹ עָשׂוּי לְהָאִיר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Coals (gechalim) burning so much that if one inserts a sliver of wood (kisam) into them it ignites — one recites the berachah on them, provided they are made for the purpose of illumination. But if they are made only to warm those next to them — one does not recite the berachah on them: even on a ner, one does not recite the berachah if it is not made for illumination, as will be explained:

אוּר שֶׁל כִּבְשָׁן בִּתְחִלַּת שְׂרֵפַת הַלְּבֵנִים — אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, שֶׁאָז אֵינוֹ עָשׂוּי לְהָאִיר. אֲבָל אַחַר שֶׁנִּשְׂרְפָה — אָז עָשׂוּי לְהָאִיר, וּמְבָרְכִים עָלָיו:

The fire of a kiln at the beginning of the firing of bricks — one does not recite the berachah on it, since then it is not made for illumination. But after they are fired — it is then made for illumination, and one recites the berachah on it:

נֵר שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, בִּימֵיהֶם הָיוּ מְבָרְכִים עָלָיו לִפְעָמִים, אִם הָיָה אָדָם חָשׁוּב מִתְאָרֵחַ אֶצְלָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁאָז הַנֵּר נַעֲשֶׂה לְהָאִיר לוֹ, אוֹ אִם שַׁמַּשׁ הַכְּנֶסֶת אוֹכֵל בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פְּתוּחִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁנַּעֲשֶׂה הַנֵּר לְהָאִיר לוֹ אִם אֵין הַלְּבָנָה מְאִירָה לוֹ שָׁמָּה. אֲבָל אִם לֹא הָיָה שָׁם אָדָם חָשׁוּב וְלֹא שַׁמָּשׁ הָאוֹכֵל שָׁם וְיֵשׁ נֵר דּוֹלֵק שָׁם — לֹא הָיוּ מְבָרְכִין עָלָיו, שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְהָאִיר אֶלָּא לִכְבוֹד שְׁכִינָה.

לְפִיכָךְ, עַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ אוֹרְחִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא שַׁמָּשׁ הָאוֹכֵל שָׁם — אֵין מְבָרְכִים עַל נֵר שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת.

(וְעוֹד, שֶׁעַכְשָׁו דַּרְכֵּנוּ לְהַדְלִיק בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֲפִלּוּ בַּיּוֹם בִּשְׁבִיל כְּבוֹד שְׁכִינָה, וּלְפִיכָךְ אַף אִם מַדְלִיקִים בַּלַּיְלָה גַּם בִּשְׁבִיל לְהָאִיר — אֵין מְבָרְכִים עָלָיו, הוֹאִיל וְאַף בַּיּוֹם הָיוּ מַדְלִיקִים אוֹתוֹ).

(אֲבָל אִם מַרְבִּים נֵרוֹת בַּלַּיְלָה יוֹתֵר מִבַּיּוֹם בִּשְׁבִיל לְהָאִיר — מְבָרְכִים עֲלֵיהֶם):

As for the ner of the shul: in their times they used to recite the berachah on it sometimes — if an important person was lodging with them in the shul, for then the ner was made to illuminate for him; or if the shamash of the shul was eating in the adjacent room whose windows opened to the shul, since the ner would be made to illuminate for him if the moon did not illuminate that room for him. But if no important person was there and no shamash was eating there and a ner was burning there — they did not recite the berachah on it, since it was not made for illumination but for the honor of the Shechinah.

Therefore, nowadays, when we have no guests in the shul and no shamash eating there — one does not recite the berachah on the ner of the shul.

(Furthermore, nowadays our practice is to kindle in the shul even during the day for the honor of the Shechinah; therefore, even if we kindle at night also for illumination — one does not recite the berachah on it, since even during the day we kindle it).

(But if one kindles more neros at night than during the day for the sake of illumination — one recites the berachah on them):

אֵין מְבָרְכִים עַל נֵר שֶׁל מֵת כְּשֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתוֹ לִקְבוּרָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם הוּא מֵת חָשׁוּב שֶׁאִלּוּ הָיוּ מְקַבְּרִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָיוּ גַם כֵּן מוֹצִיאִים נֵר לְפָנָיו לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנִּמְצָא נֵר זֶה שֶׁמּוֹצִיאִים לְפָנָיו בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֵינוֹ עָשׂוּי בִּשְׁבִיל לְהָאִיר בִּלְבָד, כֵּיוָן שֶׁאַף בַּיּוֹם הָיוּ מוֹצִיאִים לְפָנָיו.

אֲבָל מֵת שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כָּל כָּךְ לְהוֹצִיא לְפָנָיו נֵר כְּשֶׁהָיוּ מְקַבְּרִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם — מְבָרְכִים עַל הַנֵּר שֶׁהוֹצִיא לְפָנָיו בַּלַּיְלָה, שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּשְׁבִיל לְהָאִיר בִּלְבָד:

One does not recite the berachah on the ner of a deceased person when he is being brought out for burial on motzaei Shabbos, if he is a person of stature such that, had he been buried during the day, a ner would also have been brought before him in his honor: it turns out that this ner brought before him on motzaei Shabbos is not made only for illumination, since even by day a ner would have been brought before him.

But a deceased who is not important enough for a ner to be brought before him when buried by day — one recites the berachah on the ner brought before him at night, since it is made only for illumination:

סוּמָא לֹא יְבָרֵךְ עַל הַנֵּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר אֲפִלּוּ כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אֶלָּא כְּשֶׁיּוּכַל לֵהָנוֹת מֵאוֹרוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיּוּכַל לְהַכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ, אֶלָּא יַבְדִּיל בְּלֹא בִּרְכַּת הַנֵּר:

A blind person (suma) should not recite the berachah on the ner on motzaei Shabbos, since one does not recite the berachah on the ner — even when one sees it — except when one can benefit from its light enough to distinguish between coins. Rather, he should make Havdalah without the berachah on the ner:

הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהֵבִיאוּ לָהֶם אוּר — לֹא יְבָרְכוּ עָלָיו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֶלָּא אֶחָד מְבָרֵךְ וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן.

וְאַף עַל פִּי שֶׁאִם הָיָה כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ בִּפְנֵי עַצְמוֹ לֹא הָיוּ מְבַטְּלִים כָּל כָּךְ מִלִּמּוּדָם כְּמוֹ עַכְשָׁו שֶׁצְּרִיכִים לְבַטֵּל עַד שֶׁיִּשְׁתְּקוּ כֻלָּם וְיִשְׁמְעוּ, מִכָּל מָקוֹם עַכְשָׁו יֵשׁ הִדּוּר יוֹתֵר, כִּי "בְּרֹב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ":

If they were sitting in shul on motzaei Shabbos and a fire was brought to them — they should not each recite the berachah on their own; rather, one recites and all listen and fulfill their obligation.

Even though, had each one recited individually, they would not have been so disrupted from their study as they are now when they must stop until all are silent and listen — nevertheless, there is now greater hiddur, since "be-rov am hadras melech" ("in the multitude of the people is the King's glory"):

הָיָה נֵר טָמוּן בְּחֵיקוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּיָדוֹ — אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁהוּא טָמוּן וְאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ וּלְהַכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ לְאוֹרוֹ אִם לֹא יוֹצִיאֶנּוּ מֵחֵיקוֹ.

וַאֲפִלּוּ נֵר שֶׁיָּכוֹל לְהַכִּיר בֵּין מַטְבֵּעַ לְמַטְבֵּעַ לְאוֹרוֹ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַשַּׁלְהֶבֶת, כְּגוֹן שֶׁהַנֵּר עוֹמֵד בְּקֶרֶן זָוִית וְהוּא עוֹמֵד מִן הַצַּד קְצָת בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה הַשַּׁלְהֶבֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ — לֹא יְבָרֵךְ עַד שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת הַשַּׁלְהֶבֶת.

וְאִם הַנֵּר הוּא בַּעֲשָׁשִׁית שֶׁיָּכוֹל לִרְאוֹת הַשַּׁלְהֶבֶת מִתּוֹךְ דָּפְנֵי הָעֲשָׁשִׁית — יָכוֹל לְבָרֵךְ עָלָיו.

(וְיֵשׁ חוֹלְקִים):

If a ner was hidden in his bosom, even though it is in his hand — he does not recite the berachah on it, since it is hidden and he cannot see it nor distinguish between coins by its light unless he takes it out of his bosom.

And even a ner by whose light one can distinguish between coins but whose flame one cannot see — for example, if the ner is in a corner and he stands somewhat to the side so that he does not see the flame, even if he can make use of its light — he should not recite the berachah until he can see the flame.

And if the ner is in a lantern (ashashis) through whose walls one can see the flame — he may recite the berachah on it.

(And some disagree):