✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן ש"ו · יד סעיפים
דברים האסורים בשבת — מקח וממכר, דיבורי חול ופעולות חולין
סימן ש"ו
בְּאֵיזֶה חֲפָצִים מֻתָּר לְדַבֵּר בְּשַׁבָּת
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
מבוא ראשון לסימן ש"ו: טקסט עברי שלם של המחבר, ביאור מבואר, הסברים חינוכיים של מושגי "ממצוא חפצך ודבר דבר", מקח וממכר ושטרי הדיוטות, יישומים מעשיים בני זמננו וסיכום.
נושא: דברים האסורים בשבת — דיבור, מקח וממכר
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ו (יד סעיפים)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — יד סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: למה נכתב הסימן, מה השאלה?
3. מושגי המפתח ההלכתיים של הסימן
4. מבט-על על הסעיפים
5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים
6. שיטת הרמ"א — הבדלי אשכנז וספרד
7. יישומים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן ש"ו כולל יד סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) הקובע את ההלכות הנוגעות לדברים האסורים בשבת — דיבור על עסקים, מקח וממכר, ופעולות חולין.
סעיף א — ממצוא חפצך
באיזה חפצים מותר לדבר בשבת. ובו יד סעיפים:
ממצוא חפציך חפציך אסורים אפי' בדבר שאינו עושה שום מלאכה כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר או לילך לפתח המדינה כדי שימהר לצאת בלילה למרחץ וכן אין מחשיכים על התחום לשכור פועלים אבל מחשיך על התחום להביא בהמתו וי"א שאם אין הבהמה יכולה לילך ברגלים כגון שהוא טלה קטן אינו רשאי להחשיך דאינו רשאי להביא דאסור לטלטל ב"ח שהם מוקצים: הגה וה"ה דאסור לטייל למצוא סוס או ספינה או קרון לצאת בו. (מרדכי סוף פרק מי שהחשיך):
ביאור: "ממצוא חפצך" — חפציך אסורים (פסוק ישעיהו נח:יג), אפילו כשאינו עושה שום מלאכה ממש! דוגמאות:
- עיון בנכסיו (= ספירת מלאי) להכין למחר → אסור.
- הליכה לפתח העיר כדי לצאת במהירות למרחץ במוצאי שבת → אסור.
- המתנה על התחום (גבול אלפיים אמה) כדי לשכור פועלים → אסור.
- אבל להחשיך על התחום כדי להביא את בהמתו → מותר (צורך מותר).
סעיף ב
היתה בהמתו עומדת חוץ לתחום יכול לקרות לה כדי שתבא:
לעיון מעשי: סעיף זה עוסק בדברים האסורים (פעולות חול בשבת) על פי הפסוק וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר (ישעיהו נח:יג). לפרטי המקרים והחריגים — ראה "מבט-על" ורמה 2.
סעיף ג
מחשיכין על התחום לעשות צרכי כלה או צרכי מת להביא לו ארון ותכריכים ויכול לומר לחבירו שיחשיך כדי שיביא לו ויכול לומר לו לך למקום פלוני למחר ואם לא מצאת במקום פלוני לך למקום פלוני לא מצאת במנה קח במאתים ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח כלומר שלא יאמר לו סך ידוע שלא להוסיף עליו וכן אם לקח ממנו בשמנה לא יאמר לו תן לי עוד בשנים ואהיה חייב לך עשרה: הגה ואם א"א לו אא"כ יזכור לו סכום מקח מותר בכל ענין דהא צרכי מצוה הוא (הגהות מרדכי פ"ה) ויש אוסרים בכל ענין וכן עיקר: (ב"י בשם הר"ן והמגיד והמרדכי פרק כירה והגה"מ פרק א' ופכ"ו):
לעיון מעשי: דיני צרכי כלה וצרכי מת — מקרי מצווה שבהם הותר להחשיך על התחום, ודין הזכרת סכום מקח. ראה "מבט-על" ורמה 2.
סעיף ד
השוכר את הפועלים לשמור זרעים או דבר אחר אינו נותן לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו היה שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו ולא יאמר לו תן לי של שבת אלא יאמר לו תן לי שכר השבוע או החדש (ואם שכרו לחדש והתנה עמו לשלם לו כל יום כך וכך מקרי שכיר יום) (ר"ן סוף פ' אע"פ) או יאמר לו תן לי שכר עשרה ימים:
לעיון מעשי: דין שכר שבת ודין הבלעה — שלא יטול שכר על השבת עצמה אלא בהבלעה עם שאר הימים. ראה "מבט-על" ורמה 2.
סעיף ה
אסור להשכיר חזנים להתפלל בשבת ויש מי שמתיר: הגה ואם שכרו לשנה או לחדש לכולי עלמא שרי (ד"ע):
לעיון מעשי: דין שכירת חזנים לתפילה — מחלוקת. ראה "מבט-על" ורמה 2.
סעיף ו
חפצי שמים מותר לדבר בהם כגון חשבונות של מצוה ולפסוק צדקה ולפקח על עסקי רבים ולשדך התינוק ליארוס וללמדו ספר או אומנות ודוקא לדבר אם רוצה להשתכר אבל לשכרו ולהזכיר לו סכום מעות אסור. הגה י"א דבמקום שנוהגין ליתן לקורא בתורה מי שבירך ונודר לצדקה או לחזן דאסור בשבת לפסוק כמה יתן (א"ז) והמנהג להקל דהא מותר לפסוק צדקה:
ביאור: "חפצי שמים מותר לדבר בהם" — כל מה ששייך למצווה: חשבונות של מצווה, פסיקת צדקה, פיקוח על עסקי רבים, שידוך, לימוד תורה ואומנות. אבל הזכרת סכום מעות לשכירות מלמד = אסור.
סעיף ז
מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה כגון למדוד אם יש במקוה מ' סאה ולמדוד אזור מי שהוא חולה וללחוש עליו כמו שנוהגות הנשים מותר דהוי מדידה של מצוה:
לעיון מעשי: דין מדידה של מצווה — מותרת. מדידת מקווה, מדידת אזור לחולה. ראה "מבט-על" ורמה 2.
סעיף ח
הרהור בעסקיו מותר ומ"מ משום עונג שבת מצוה שלא יחשוב בהם כלל ויהא בעיניו כאלו כל מלאכתו עשויה:
ביאור: הרהור בעסקיו מותר — מחשבה שקטה מותרת! זאת לימוד יסוד: רק הדיבור והמעשה אסורים, לא המחשבה. עם זאת, ראוי משום עונג שבת שלא לחשוב בהם כלל — "יראה אדם כאילו כל מלאכתו עשויה".
סעיף ט
אסור לומר לעכו"ם שילך חוץ לתחום בשבת אחר קרובי המת שיבואו להספידו אבל חולה דתקיף ליה עלמא ואמר שישלחו בעד קרוביו ודאי שרי:
לעיון מעשי: דין אמירה לעכו"ם לקרובי המת וחולה מבקש קרוביו. ראה "מבט-על" ורמה 2.
סעיף י
להחליף משכון לעכו"ם בשבת מותר אם הוא מלבוש ויוציאנו העכו"ם דרך מלבושו (וע"ל סי' שכ"ה):
לעיון מעשי: דין החלפת משכון לעכו"ם בשבת. ראה "מבט-על" ורמה 2.
סעיף יא
מותר לקנות בית בא"י מן העכו"ם בשבת וחותם ומעלה בערכאות הגה שלהם בכתב שלהם דאינו אסור רק מדרבנן ומשום ישוב א"י לא גזרו (אור זרוע):
ביאור: מותר לקנות בית מעכו"ם בארץ ישראל בשבת — חידוש גדול משום מצוות יישוב ארץ ישראל, על אף איסור מקח וממכר!
סעיף יב
מותר להכריז בשבת על אבידה אפילו היא דבר שאסור לטלטלו: הגה ומותר להתיר חרמי צבור בשבת אע"פ שאינו לצורך שבת הואיל והוא יום כנופיא לרבים הוי כעסקי רבים דשרי לדבר בם (אגור) אבל אין מחרימין בשבת כ"א מדבר שהוא לצורך שבת (אגודה פכ"ג):
לעיון מעשי: דין הכרזה על אבידה בשבת — מותרת מטעם מצוות השבת אבידה. ראה "מבט-על" ורמה 2.
סעיף יג
להכריז בשבת על קרקע הנמכר שכל מי שיש לו זכות עליו יבא ויגיד ואם לאו יאבד זכותו אסור: הגה וכן אסור להכריז יין בשבת דהוי כמקח וממכר (מהרי"ל):
ביאור: הכרזה על קרקע הנמכרת = מקח וממכר, אסורה. הגהת הרמ"א: אסור גם להכריז יין למכירה = דרך מקח וממכר.
סעיף יד
מי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה ויצא אפי' חוץ לג' פרסאות ואי לא בעי כייפינן ליה (וע"ל סי' שכ"ח ס"י):
ביאור: מי שהודיעוהו ששמדו את בתו בשבת — מצווה לצאת לדרך אפילו חוץ לשלוש פרסאות להצילה. זוהי דחיית האיסור משום פיקוח נפש רוחני.
הטקסט במלואו: יד סעיפים אלה הם כלל הקודיפיקציה של המחבר בנושא זה. כל סעיף מבהיר מקרה, תנאי או חריג.
2. הרקע הכללי — "וכבדתו" ועסקי שבת
במה דן הסימן?
סימן ש"ו מציג אחד מן המושגים העדינים ביותר בהלכות שבת: איסור לדבר ולחשוב על עסקיו בשבת, אף שאין בכך שום מלאכה ממשית. המקור המקראי:
ישעיהו נח:יג : "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" — וקראת לשבת עונג, את קדוש ה' מכובד, וכבדתו מעשות דרכיך, מלמצוא חפצך ולדבר דבר.
איסור זה נושא שני שמות הלכתיים נפרדים:
| ביטוי | משמעות | מקור |
|---|---|---|
| מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ | "ממצוא חפצך" — אסור לפעול לצורכיו הגשמיים אף בלי מלאכה | ישעיהו נח:יג |
| וְדַבֵּר דָּבָר | "ודבר דבר" — אסור לדבר מעסקי חולין | ישעיהו נח:יג |
מקומו בהלכות שבת
סימן ש"ו פותח את בלוק האיסורים שאינם מלאכה (סימנים ש"ו-ש"ז) — המשלים את ל"ט המלאכות במישור הדיבור והמחשבה. זה מה שמייחד את השבת היהודית מ"יום בלי עבודה גופנית" סתם. השבת היא יום של אוריינטציה רוחנית מלאה.
3. מושגי המפתח ההלכתיים
1. חפצי שמים — ענייני הקודש. הקטגוריה המותרת לחלוטין: לימוד תורה, דיבורי תורה, שיחות רוחניות, ארגון חתונה יהודית, ארגון מצווה. הכל מותר ואף מעודד בשבת.
2. חפצי עצמך — ענייני עצמו. כל מה ששייך לעניינים גשמיים, מסחר, רווח. אסור בשבת אף בדיבור ואף בפעולות הכנה.
3. הרהור מותר — מחשבה שקטה מותרת. לפי הגמרא (שבת קיג ע"ב), לחשוב בלב בלי דיבור מותר, אף על עסקי חולין. רק הביטוי בפה או הפעולה הניכרת אסורים. ויתור חיוני (אחרת איך לחיות?).
4. מחשיך על התחום — המתנה בגבול השבת. מושג מפתח: להתקרב לתחום (גבול אלפיים אמה) בסוף השבת כדי לצאת מיד במוצאי שבת → אסור לצורך חולין; מותר לצורך מצווה.
5. סכום מקח — הזכרת סכום של מקח. איסור מוחלט להזכיר סכום מעות בשבת, אף להכין עסק שלאחר השבת. זהו האיסור המרכזי של ודבר דבר.
6. מקח וממכר — מסחר. איסור גזירה דרבנן לקנות ולמכור בשבת שמא יכתוב. כל לשון של מכירה ("מכור לי") אסורה, אפילו ללא הזכרת מעות.
4. מבט-על על יד הסעיפים
| סעיפים | נושא | מושג מרכזי |
|---|---|---|
| 1-2 | עיון בנכסים, מחשיך על התחום, להביא בהמתו | ממצוא חפצך — חריגים למצווה |
| 3 | צרכי כלה/מת (מצווה); הזכרת סכום מקח אסורה | סכום מקח אסור אף למצווה |
| 4-5 | שכר שבת, שכירת פועלים, חזנים | שכר שבת בהבלעה |
| 6 | חפצי שמים — צדקה, פיקוח על עסקי רבים, שידוך | חפצי שמים מותרים |
| 7 | מדידה של מצווה | מדידה — מעשה חול אסור |
| 8 | הרהור בעסקיו | הרהור מותר |
| 9-10 | אמירה לעכו"ם, החלפת משכון | אמירה לנכרי / שבות דשבות |
| 11 | קניית בית בארץ ישראל מעכו"ם | יישוב ארץ ישראל דוחה |
| 12-13 | הכרזת אבידה (מותר); הכרזת קרקע ויין (אסור) | מקח וממכר אסור |
| 14 | הצלת בת מהוצאתה מכלל ישראל | פיקוח נפש רוחני |
שיטת קריאה:
- לזהות את חפץ הפעולה/הדיבור: חפצי שמים או חפצי עצמך?
- אם שמים (תורה, מצווה) → מותר
- אם עצמך (גשמי, מסחר) → אסור, חוץ ממקרים מיוחדים
- ההרהור בלב תמיד מותר — הסכנה היא בביטוי
5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים
המשנה ברורה של הרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 58 ס"ק בסימן זה. הנה הראשונים — להבנת משמעות הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) שמעיין נכסיו - ודוקא היכא דמינכרא מילתא כגון שעומד אצל שדהו הצריכה חרישה או קצירה וכיו"ב דמינכר הדבר שעומד שם לעיין בצרכיה וכן לילך ולהחשיך על פתח המדינה כיון שדרך שהמרחצאות שם חוץ למדינה סמוך לפתח המדינה ניכר שלצורך המרחץ מחשיך אבל אם לא מינכר מלתא הוא בכלל הרהור בעסקיו דמותר:
משנה ברורה (ב) — (ב) אין מחשיכין וכו' - היינו לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים לשכרם במו"ש והטעם דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אפילו הוא איסור מד"ס אסור להחשיך בשבילו:
משנה ברורה (ג) — (ג) להביא בהמתו - דאף שהיא עומדת עתה מחוץ לתחום וא"א להביאה בשבת מ"מ לא מיקרי זה מחשיך בשביל דבר האסור כיון שאם היו בורגנין [הם סכות השומרים] סמוכים זה לזה בתוך שבעים אמה וד' טפחים היה מותר להביאה אפילו היה נמשך באופן זה כמה מילין מסוף העיר משום דכל זה שייך להעיר וכיון שיש לה תקנתא ע"י בורגנין לכך מותר להחשיך אפילו בלא בורגנין דלא אסור החשכה אלא בשביל דבר שא"א למצוא תקנתא להאיסור:
לטקסט המלא של 58 הס"ק, ראה ספריא: משנה ברורה 306.
6. שיטת הרמ"א
הרמ"א מוסיף ארבע הגהות מרכזיות המרחיבות או מצמצמות את היתרי המחבר:
עיקרי הגהות הרמ"א:
- סעיף א — אסור גם לטייל בעיר כדי למצוא סוס/ספינה/קרון לצאת בלילה (מרדכי).
- סעיף ג — מביא את השיטה המחמירה: הזכרת סכום מקח לצורך מצווה = אסור בכל אופן ("וכן עיקר").
- סעיף ה — מבהיר ששכר חזן בהבלעה לשנה/חודש מותר לכולי עלמא.
- סעיף יג — מרחיב את האיסור להכרזה על יין למכירה = דרך מקח וממכר.
הבדל בין מחבר ורמ"א:
- מחבר → מקל לצרכי מצווה (לדוגמא הזכרת סכום לארון מת).
- רמ"א → מחמיר באופן עקבי — אין סכום בשבת, אף לצורך מצווה.
- חב"ד → שולחן ערוך הרב סימן ש"ו — משלב עם דגש על הממד הרוחני.
7. יישומים מעשיים בני זמננו
| מצב | ניתוח הלכתי |
|---|---|
| דיבור על עבודה בשולחן השבת | אסור (ודבר דבר). דיבורי תורה, מצוות, ענייני רוח — תמיד מותרים. |
| תכנון שיחת טלפון לחבר מיד במוצאי שבת | אסור — הכנת עסק גשמי. |
| בדיקת מחיר מוצר על תווית | אסור (= סכום מקח). |
| דיון עם חבר על שידוך | מותר — חפצי שמים. |
| חישוב חשבון מסעדה בשבת | אסור. אם כבר במהלך הסעודה (מצווה), לדחות את הדיון. |
| הליכה עד קצה השכונה לחכות סוף השבת (תחבורה) | אסור אם לצורך נסיעה גשמית; מותר לצורך מצווה. |
| קריאת עיתון (חולין) | אסור לפי רוב הפוסקים — קריאת שטרי הדיוטות. קריאה רוחנית / לימוד תורה — מותרת. |
| הרהור בלב על עסקים | מותר (הרהור מותר). אך אין זה שבת בשלמותה — האידיאל לחשוב תורה. |
| הצלת נפש רוחנית (לצאת להציל ילד שהוצא מן היהדות) | מותר — אף חוץ לשלוש פרסאות (סעיף יד) — מעין פיקוח נפש רוחני. |
להלכה למעשה: הכלל הזהב: "אם נושא השיחה היה גורם לרב חולף לחייך → המשך. אם היה גורם לו לקמט מצח → עצור." השבת אינה יום של הפסקת עבודה בלבד — היא יום של אוריינטציה כוללת כלפי שמיים.
8. סיכום מעשי של הסימן
עיקרי סימן ש"ו:
- פסוק המקור: ממצוא חפצך ודבר דבר (ישעיהו נח:יג) — אל תרדוף עסקיך, אל תדבר בהם.
- הבחנה יסודית: חפצי שמים = מותר; חפצי עצמך = אסור.
- הרהור בלב תמיד מותר — המכשול הוא בביטוי ובמעשה.
- איסור מרכזי: הזכרת סכום מקח (סכום מקח), אף לצורך מצווה (רמ"א).
- חריגים חיוביים: שידוך, לימוד, ארון למת, הצלת נפש רוחנית.
- מחשיך על התחום: לא לצורך עסקיו; מותר למצווה.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו פסוק המקור של הסימן? מה שני המושגים העיקריים?
- מה ההבדל בין חפצי שמים לחפצי עצמך? תן שתי דוגמאות לכל אחד.
- המושג הרהור מותר — איך הוא פועל ולמה הוא חיוני?
- למה אסור להזכיר סכום מקח בשבת, אף לצורך מצווה? מה שיטת המחבר ושיטת הרמ"א?
- מה משמעות מחשיך על התחום? מתי מותר ומתי אסור?
- למה סעיף יד מתיר לצאת חוץ לשלוש פרסאות בשבת להציל בת המוצאת מן היהדות?
- קריאת עיתון בשבת — למה היא בעייתית לפי הסימן?
להמשך הלימוד
אם תרצה להעמיק בסימן זה:
📖הצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות וניואנסים אצל האחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולזיכרון מהיר באמצעות סימני זיכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו"ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן ש"ו)