סימן ש״ה · כג סעיפים

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן ש״ה כולל כג סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) הקובע את ההלכות הנוגעות לבמה בהמה יוצאה בשבת.

סעיף א — במה בהמה יוצאה

במה בהמה יוצאה בשבת. ובו כג סעיפים:
בהמה יוצאת במה שמשתמרת בו אבל אם אינה משתמרת בו אז הוי נטירותא יתירתא ביותר והוי משאוי וכן כל דבר שהוא לנוי ולא לשמור לא תצא בו הילכך נאקה יוצאת בזממא דפרזלא שהוא טבעת של ברזל ונוקב חוטמו ומכניסו בו וחמרא לובא בפגא דפרזלא דהיינו בריג״א והגמל באפסר שהוא קבישטרו ופרד וחמור וסוס יוצאים באפסר או ברסן שהוא פרינ״ו אבל לא בשניהם ומותר לכרוך חבל האפסר סביב צוארה ותצא בו ומותר לטלטל האפסר וליתנו עליה ובלבד שלא ישען עליה:

סעיף ב — חבל בפי הסוס

אם קשר חבל בפי הסוס הרי זה משאוי לפי שאינו משתמר בו:

סעיף ג — חמור בפרומביא

לצאת חמור בפרומביא (פי' רסן של ברזל) אסור:

סעיף ד — בהמה שעסקיה רעים

כל בהמה שעסקיה רעים אף על פי שאין בנות מינה צריכות לאותה שמירה והיא צריכה מותר לצאת בה:

סעיף ה — בעלי השיר — כלבי ציידים

בעלי השיר כגון כלבים של ציידים וחיות קטנות שיש להם כמין אצעדה סביב צוארן וטבעת קבוע בה ומכניסין בה רצועה ומושכין אותה בה מותר שיצאו בשיר הכרוך על צוארן ויכולים למשכן בהם:

סעיף ו — אלים, רחלות ועזים — קשרי הצאן

אלים יוצאים לבובים והוא עור שקשורה להם תחת זכרותם שלא יעלו על הנקבות והרחלות יוצאות שחוזות והוא שקושרים אליתן כלפי מעלה כדי שיעלו עליהן הזכרים ויוצאות כבונות והוא שקושרים בגד סביבן לשמור הצמר שיהיה נקי והעזים צרורות והוא שקושרי' ראשי דדיהן ודוק' כשקושרי' אותם כדי שיצטמקו דדיהן ולא יחלבו דאז מהדק שפיר אבל אם קשר כדי לשמור חלבן שלא יפול לארץ אסור דלא מהדק שפיר וחיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי:

סעיף ז — מרדעת ואוכף

חמור יוצא במרדעת (פי' כמין אוכף קטן שמניחין על החמור כל היום כולו כדי שיתחמם) והוא שתהא קשורה לו מע״ש ושאר כל הבהמות אסורות ולא יצא באוכף אע״פ שקשור לו מע״ש:

סעיף ח — נתינת מרדעת והסרתה — חמור וסוס

מותר ליתן מרדעת על החמור מפני הצנה ובלבד שלא יקשרנו בו מפני שכשקושר צריך ליקרב אליו ונמצא משתמש בבעלי חיים אבל על הסוס כיון דלית ליה צער צנה אסור ליתן עליו מרדעת כלל ולהסיר מרדעת בשבת בין מן החמור ובין מן הסוס אסור כיון דלית ליה צער אם לא יסירנה ואוכף אסור בין ליטול בין להניח בין לחמור בין לסוס:

סעיף ט — הסרת האוכף בלא טלטול

אוכף שעל גבי החמור שבא מן הדרך ונתיגע וצריך להסירו ולצננו לא יטלנו בידו אלא מתיר החבק מתחתיו ומוליכו ומביאו בחצר והוא נופל מאליו:

סעיף י — טרסקל בצוואר הבהמה

אין תולין לחמור טרסקל (פי' כלי של ערבה קלופה ומכוסה בעור) בצוארו וליתן מאכלו בתוכו שיאכל משם אבל עגלים וסייחים שצוארן קטן ומצטערים לאכול ע״ג קרקע שרי בחצר אבל אין יוצאין בו:

סעיף יא — מה אסור ומה מותר לבהמה

לא יצא הסוס בזנב שועל שתולין בין עיניו שלא תשלוט בו עין הרע ולא בזהורית שעושים לו לנוי ולא עזים בכיס שבדדיהם שקושרים אותם שלא יסרטו דדיהם בקוצים ולא פרה בחסום שבפיה שחוסמים פיה שלא תרעה בשדו' אחרים ולא כל בהמה בסנדל שנועלים ברגליה שלא תנגף אבל יוצאה באגד שע״ג מכה ובקשקשים שעל גבי השבר והם לוחות שקושרים להם סביב העצם הנשבר בהן ובשליא שיצאתה מקצתה ותלויה בה ופוקק זוג שבצוארה ומטייל בה בחצר אבל לא תצא בו לר״ה אע״פ שהוא פקוק בין אם הוא בצוארה בין אם הוא בכסותה:

סעיף יב — חותם בצוואר או בכסות

לא תצא בחותם בין שהוא בצוארה בין שהוא בכסותה:

סעיף יג — מטולטלת של הגמל

אין הגמל יוצא במטולטלת והוא כמין כר קטן שנותנים תחת זנבו אפי' הוא קשורה לו בזנבו אלא אם כן היתה קשורה בזנבו ובחטוטרתו או בשלייתה:

סעיף יד — עקוד ורגול

לא תצא שום בהמה לא עקוד ולא רגול פירוש עקוד שקושר ידה אחת עם רגליה ורגול היינו שקושר אחת מרגליה כלפי מעלה שלא תלך אלא על שלשה רגלים:

סעיף טו — קשירת גמלים זה אחר זה

לא יקשור גמלים זה אחר זה והוא תופס באפסר הראשון וכולם נמשכין על ידו אבל אם תופס כמה אפסרי גמלים בידו מותר ויש מי שאוסר גם בזה ולא התיר אלא להוציא בהמה אחת לבדה והוא מושכה בחבל:

סעיף טז — שיעור החבל שבידו

המוציא בהמה והוא מושכה באפסר צריך ליזהר שלא יצא ראש החבל מתחת ידו טפח למטה דדמי כמי שנושאה בידו ולא מתחזיא מאפסר הבהמה וגם לא יניח הרבה מן החבל בין ידו לבהמה כדי שלא יכביד עד שלא יגיע לטפח הסמוך לארץ ואם הוא ארוך יכרוך אותו סביב צוארה:

סעיף יז — רשימת האיסורים — בהמות ועופות

אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו מערב שבת ולא בזוג ואע״פ שהוא פקוק ולא בסולם שבצוארו והן לוחות שקושרים סביב צוארו שלא יחכך מכתו ולא ברצועה שברגלו והוא כמין טבעת עבה שעושים מקש וקושרים ברגלי הבהמה שפסיעותיה קצרות ומכה רגליה זו בזו ועושים לה זה להגין שלא תכה זו בזו ואין התרנגולים יוצאים בחוטים שקושרים ברגליהם לסימן ולא ברצועה שקושרים ברגליהם כדי שלא ישברו הכלים ואין האילים יוצאים בעגלה שתחת אליותיהם שעושים להם כן כדי שלא תהא האליה נגררת בארץ ואין העזים יוצאות בעץ ידוע שנותנים בחוטמיהם כדי שיתעטשו ויפלו תולעים שבראשיהם ולא העגל בעול קטן שנותנים על צוארו ולא בזמם שמניחים בחוטמו של עגל כדי שלא יינק ולא פרה בעור שנותנים על דדיה כדי שלא יינקוה השרצים ולא ברצועה שבין קרניה בין אם היא לשימור בין אם היא לנוי ולא תצא פרה או שור בחבל שבצוארה לפי שאינה צריכה שמירה אבל עגלים מותרים לפי שהם מורדים בקל: הגה הבהמה יוצאה בקמיע מומחה בבהמה אבל לא בשאינה מומחה אע״פ שהיא מומחה לאדם: (ב״י ור' ירוחם ח״י ורמב״ם פ״ב):

סעיף יח — רכיבה, שימוש ופריקה — צער בעלי חיים

אין רוכבין על גבי בהמה ולא נתלים עליה ואפי' בצדה אסור להשתמש אבל צדי צדדין כגון שדבר אחד מונח על צדה והוא משתמש בו מותר ואם עלה עליה אפי' במזיד ירד משום צער בעלי חיים ומטעם זה פורקין משאוי שעליה כיצד עושה מכניס ראשו תחת המשאוי ומסלקו לצד אחר והוא נופל מאליו: הגה ואסור לישב על קרון שהעכו״ם מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה גם שלא יחתוך זמורה: (תוס' והרא״ש ריש פרק מי שהוציאוהו ומרדכי פרק קמא דשבת והגהות עירובין וב״י בשם סמ״ג):

סעיף יט — בהמה שנפלה לאמת המים

בהמה שנפלה לאמת המים אם המים עמוקים ומפני כך אין יכול לפרנסה במקומה מביא כרים וכסתות ונותן תחתיה משום צער בעלי חיים אע״פ שמבטל כלי מהיכנו: דין קירוד בהמה בשבת כמו ביו״ט (מרדכי פ״ב דביצה) וע״ל סי' תקכ״ג סעיף ב':

סעיף כ — אמירה לעכו״ם לחלוב

מותר לומר לעכו״ם לחלוב בהמתו בשבת משום צער ב״ח שהחלב מצערה והחלב אסור בו ביום וי״א שצריך לקנותו מן העכו״ם בדבר מועט שלא יהא נראה כחולב לצורך ישראל:

סעיף כא — גבינות שעושות השפחות מעצמן

גבינות שעושות השפחות מעצמן מחלב של ישראל מותר כיון שאינו אומר להן שיעשו:

סעיף כב — נער עכו״ם הרוכב על הבהמה

מי שיש לו נער עכו״ם ורוכב על הבהמה בשבת כשמוליכה להשקותה אין צריך למונעו שהחי נושא את עצמו אבל צריך למונעו שלא יתן עליה בגדיו ולא שום דבר:

סעיף כג — מסירת בהמה לרועה עכו״ם

מותר למסור סוס או פרד או חמור לרועה עכו״ם ואע״פ שהעכו״ם משתמש בהם בשבת אין בכך כלום כיון דשלא מדעת ישראל הוא עושה ואינו ממתין שכירות ממנו ואם רואהו משתמש בה בשבת מוחה בידו הגה וכ״ש דאין לחוש שהרועה יוציא אותם חוץ לתחום דהא תחומין דרבנן: (הגהות מרדכי דקדושין):

2. הרקע הכללי — שביתת בהמה

במה דן הסימן?

סימן ש״ה הוא היישום לבהמות של מה שסימנים שא-שג עשו לאדם: מהו נשיאה? מהו משאוי? אלא שהשאלה הפוכה — זה הבעלים שצריך לוודא שבהמתו אינה נושאת דבר אסור.

הקריטריון המרכזי: שמירה לעומת משאוי

מקומו בהלכות שבת

סימן ש״ה חותם במידה מסוימת את "בלוק ההוצאה" של סימנים שא-שג — בהרחיבו לבהמה. הוא גם יישום ישיר של הדיבר הרביעי. לציין: סימן ש״ה מטפל רק בשמירה; ליתר הלכות שביתת בהמה (חרישה, חליבה וכו') → ראה יורה דעה והלכות בהמה.

3. מושגי המפתח ההלכתיים

4. מבט-על על כג הסעיפים

5. המשנה ברורה — הסעיפים הראשונים

המשנה ברורה של הרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה 80 ס״ק בסימן זה. הנה הראשונים — להבנת משמעות הסעיפים:

לטקסט המלא של 80 הס״ק, ראה ספריא: משנה ברורה 305.

6. שיטת הרמ״א

בסימן ש״ה, הרמ״א מועט בנוכחותו — הסימן בעיקרו מוסכם בין הראשונים. כמה הגהות אשכנזיות קלות:

7. יישומים מעשיים בני זמננו

8. סיכום מעשי של הסימן

9. שאלות הבנה

להמשך הלימוד