Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman 309

טִלְטוּל עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר אִם מֻתָּר בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״א סְעִיפִים:

נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, וְאֵינוֹ חָשׁוּב כִּמְטַלְטֵל אֶת הָאֶבֶן בְּיָדָיו. וְהוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּעִנְיָן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לִבְנוֹ גַּעֲגוּעִין עָלָיו, שֶׁאִם לֹא יִטְּלֶנּוּ יֶחֱלֶה, וְלֹא גָזְרוּ עַל טִלְטוּל שֶׁלֹּא בְּיָדַיִם מַמָּשׁ בִּמְקוֹם סַכָּנַת חֹלִי. וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁלִיךְ הָאֶבֶן מִיַּד הַתִּינוֹק, מִפְּנֵי שֶׁיִּצְעַק וְיִבְכֶּה.

אֲבָל אִם אֵין לוֹ גַּעֲגוּעִין עָלָיו — אָסוּר לִטְּלוֹ. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִשְׁאָר טִלְטוּל דָּבָר הָאָסוּר שֶׁמִּטַּלְטֵל מֵאֵלָיו עַל יְדֵי שֶׁמְּטַלְטֵל בְּיָדוֹ אֶת הַדָּבָר הַמֻּתָּר שֶׁעִמּוֹ, שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַעֵר הָאִסּוּר מִן הַהֶתֵּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, לְפִי שֶׁלֹּא הִתִּירוּ כֵּן אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לְדָבָר הַמֻּתָּר, אֲבָל כַּאן אֵין זֶה צֹרֶךְ כָּל כָּךְ לִטּוֹל אֶת הַתִּינוֹק כְּשֶׁאֵין לוֹ גַּעֲגוּעִין עָלָיו:

Tiltul via another object — whether permitted on Shabbos — and it contains 11 seifim:

A person may pick up his son in a private domain while a stone is in [the child's] hand, and he is not regarded as one moving the stone with his hands. This is provided there is no other way — for example, when the child longs (has ga'agu'in) for his father, such that if he does not take him he will become ill, for the Sages did not decree against tiltul that is not literally with the hands where there is danger of illness. And also, provided one cannot throw the stone from the child's hand, since he would shout and weep.

But if [the child] has no longing for him — it is forbidden to pick him up. And this is not like other tiltul of a forbidden object that moves by itself through one's moving with his hand the permitted object that is with it, which the Sages permitted when it is impossible to shake (lena'er) the forbidden off the permitted, as will be explained — for they permitted this only when one needs the permitted object; but here there is no such need to take the child when he has no longing for him:

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּעֲגוּעִין עָלָיו לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא בְּאֶבֶן, אֲבָל אִם דִּינָר בְּיָדוֹ — אָסוּר אֲפִלּוּ לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ וְהוּא מְהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפּוֹל הַדִּינָר מִיָּדוֹ וְיִשְׁכַּח אָבִיו וְיַגְבִּיהֶנּוּ, וְנִמְצָא מְטַלְטֵל מֻקְצֶה טִלְטוּל גָּמוּר, וּלְטִלְטוּל גָּמוּר חָשְׁשׁוּ וְגָזְרוּ אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנַת חֹלִי, כֵּיוָן שֶׁאֵין שָׁם סַכָּנַת נֶפֶשׁ אִם לֹא יִטְּלֶנּוּ:

And even when [the child] longs for him, [the Sages] permitted it only with a stone; but if a dinar is in his hand — it is forbidden even to hold [the child] by the hand while he walks on his feet in a private domain, by decree lest the dinar fall from his hand, his father forget, and pick it up, thus carrying out a full tiltul of muktzeh. And regarding full tiltul [the Sages] were concerned and decreed even where there is danger of illness, since there is no mortal danger if he does not pick [the child] up:

כַּלְכָּלָה שֶׁהָיְתָה נְקוּבָה וּסְתָמָהּ בְּאֶבֶן מִבְּעוֹד יוֹם (אִם הִדְּקָהּ שָׁם בְּחֹזֶק) — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ, שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר, לְפִי שֶׁאַף הָאֶבֶן נַעֲשָׂה כְּלִי (כְּשֶׁהוּא מְהֻדָּק בָּהּ), שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּדָפְנָהּ.

וְכֵן דְּלַעַת חֲלוּלָה שֶׁתּוֹלִין בָּהּ אֶבֶן לְהַכְבִּידָהּ לְמַלֹּאת בָּהּ מַיִם, אִם הָאֶבֶן קָשׁוּר בָּהּ יָפֶה מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל מִמֶּנָּה כְּשֶׁמְּמַלְּאִים בָּהּ — מֻתָּר לְמַלֹּאת בָּהּ, לְפִי שֶׁאַף הָאֶבֶן הֻתַּר בְּטִלְטוּל, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה כְּמוֹ הַדְּלַעַת עַצְמָהּ שֶׁהוּא בָּטֵל אֶצְלָהּ. וְאִם לָאו — אָסוּר לְמַלֹּאת בָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן יִחֵד אֶבֶן זֶה לְכָךְ לְעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל בְּסִמָּן ש״ח:

A basket (kalkalah) that was perforated and which one stopped up with a stone while it was still day (if he fixed it firmly there) — it is permitted to move it, since it has not become a basis le-davar ha-assur, because the stone itself has become a utensil (when fixed in it), as it serves as its wall.

And likewise a hollow gourd in which one suspends a stone to weight it for drawing water: if the stone is well bound to it while it was still day, such that it does not fall off when one draws — it is permitted to draw with it, since the stone itself has been permitted in tiltul, having become like the gourd itself, being absorbed (batel) in it. Otherwise — it is forbidden to draw with it, unless one has designated this stone for this purpose permanently, as was explained above in siman 308:

דָּבָר הָאָסוּר בְּטִלְטוּל שֶׁמֻּנָּח עַל דָּבָר הַמֻּתָּר, אִם הִנִּיחוֹ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם מִדַּעְתּוֹ עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֵר מֻנָּח שָׁם גַּם בְּשַׁבָּת — הֲרֵי נַעֲשָׂה הַהֶתֵּר בָּסִיס לְהָאִסּוּר, וְנֶאֱסַר בְּטִלְטוּל כָּמוֹהוּ מַמָּשׁ.

אֲבָל אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּשָּׁאֵר מֻנָּח שָׁם בְּשַׁבָּת וְשָׁכַח לַהֲסִירוֹ מִמֶּנּוּ קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בָּסִיס אֵלָיו. וְכֵן אִם נַעֲשָׂה בָּסִיס לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחַ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם גַּם דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל שֶׁחָשׁוּב יוֹתֵר מִדָּבָר הָאָסוּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״י, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בָּסִיס לְאִסּוּר בִּלְבַדּוֹ — הֲרֵי הוּא עוֹמֵד עֲדַיִן בְּהֶתֵּרוֹ, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אַף שֶׁגַּם הָאִסּוּר שֶׁעָלָיו מִטַּלְטֵל עִמּוֹ מֵאֵלָיו.

אֶלָּא שֶׁאִם אֶפְשָׁר לְנַעֵר הָאִסּוּר מִמֶּנּוּ מִיָּד — צָרִיךְ לְנַעֲרוֹ מִתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְטַלְטֵל הַהֶתֵּר בִּלְבָד לְמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ אֵלָיו.

וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְנַעֵר, אוֹ שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה הֶפְסֵד בְּדָבָר הַמֻּתָּר אִם יְנַעֵר אֶת הָאִסּוּר, אוֹ שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ הַנִּעוּר לְהַשְׁלִים בּוֹ הַצֹּרֶךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְטִלְטוּל זֶה, כְּגוֹן שֶׁמְּטַלְטֵל הַהֶתֵּר עִם הָאִסּוּר שֶׁעָלָיו לְמָקוֹם אַחֵר מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְפַנּוֹת מְקוֹמָם זֶה שֶׁהֵם עָלָיו עַכְשָׁו כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ אוֹ צֹרֶךְ אַחֵר בְּעִנְיָן שֶׁאִם יְנַעֵר כַּאן הָאִסּוּר לֹא יוּכַל לְהַשְׁלִים צָרְכּוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה — מֻתָּר לְטַלְטֵל הַהֶתֵּר עִם הָאִסּוּר שֶׁעָלָיו:

An object forbidden in tiltul that rests upon a permitted object: if he placed it upon it while it was still day, knowingly, with the intent that it remain there also on Shabbos — the heter has become a basis le-davar ha-assur and is forbidden in tiltul just like it.

But if he had no intent that it remain on it on Shabbos and forgot to remove it before the entry of Shabbos — it has not become a basis to it. And likewise, if it has become a basis for both issur and heter — for example, if while it was still day he also placed upon it an object permitted in tiltul that is more important than the forbidden object, as will be explained in siman 310 — since it has not become a basis to issur alone, it still remains in its permitted status, and it is permitted to move it, even though the issur upon it also moves along with it by itself.

However, if it is possible to shake the issur off it immediately — he must shake it off first, and afterward move the heter alone to the place where he needs it.

And if it is not possible to shake it off, or if there would be some loss to the permitted object were he to shake off the issur, or if the shaking would not suffice for him to accomplish the need for which he requires this tiltul — for example, he moves the heter with the issur upon it to another place because he needs to clear the spot on which they now are, in order to use it for some use or other need, such that if he shook off the issur here he could not accomplish his need in this place — it is permitted to move the heter with the issur upon it:

כֵּיצַד? כַּלְכָּלָה מְלֵאָה פֵּרוֹת וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוֹ שָׁם מִבְּעוֹד יוֹם בְּמִתְכַּוֵּן שֶׁיִּשָּׁאֵר שָׁם בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ פֵּרוֹת בְּכַלְכָּלָה — הֲרֵי נַעֲשֵׂית בָּסִיס לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, וְלֹא נֶאֶסְרָה בְּטִלְטוּל. וְלָכֵן אִם הֵם פֵּרוֹת רְטֻבִּים וְרַכִּים מְאֹד, כְּגוֹן תְּאֵנִים וַעֲנָבִים, שֶׁאִם יְנַעֲרֵן יִתְטַנְּפוּ בַּקַּרְקַע וְיִפָּסְדוּ — מֻתָּר לִטּוֹל הַכַּלְכָּלָה כְּמוֹת שֶׁהִיא עִם הַפֵּרוֹת וְהָאֶבֶן שֶׁבְּתוֹכָהּ וּלְהוֹלִיכָהּ לְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לוֹ הַפֵּרוֹת לְאָכְלָם שָׁם. וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִטּוֹל הַפֵּרוֹת בְּיָדָיו וּלְהוֹלִיכָם, כִּי שֶׁמָּא יִפְּלוּ מִיָּדָיו לָאָרֶץ וְיִתְטַנְּפוּ.

וְאִם הֵם מֻנָּחִים בְּסַלִּים קְטַנִּים תּוֹךְ הַכַּלְכָּלָה — יִטּוֹל הַסַּלִּים בְּיָדוֹ מִתּוֹךְ הַכַּלְכָּלָה וְיוֹלִיכֵם אֶחָד אֶחָד בְּעִנְיָן שֶׁאֵין חֲשָׁשׁ שֶׁיִּפְּלוּ הַפֵּרוֹת לָאָרֶץ.

וְאִם צָרִיךְ לִטּוֹל גּוּף הַכַּלְכָּלָה לְמָקוֹם אַחֵר כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ שָׁם אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ — יִטּוֹל הַסַּלִּים מִתּוֹכָהּ בְּיָדוֹ וְיַנִּיחֵם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְאַחַר כָּךְ יְנַעֵר הָאֶבֶן מִתּוֹכָהּ וְיִטְּלֶנָּה.

וְאִם הֵם פֵּרוֹת יְבֵשִׁים שֶׁאֵינָם נִפְסָדִים כְּשֶׁהֵם מִתְטַנְּפִים בַּקַּרְקַע אַף שֶׁאֵינָם בְּסַלִּים — לֹא יִטּוֹל הַכַּלְכָּלָה כְּמוֹת שֶׁהִיא עִם הַפֵּרוֹת וְהָאֶבֶן, בֵּין שֶׁצָּרִיךְ לַפֵּרוֹת בֵּין שֶׁצָּרִיךְ לַכַּלְכָּלָה, אֶלָּא יְנַעֲרֵם מִתּוֹכָהּ עִם הָאֶבֶן, וְאַחַר כָּךְ יְלַקְּטֵם בְּיָדוֹ וְיַחֲזִירֵם לַכַּלְכָּלָה אִם יִרְצֶה.

אֲבָל אִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַכַּלְכָּלָה בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ הַנִּעוּר — מֻתָּר לוֹ לִטְּלָהּ מִכַּאן כְּמוֹת שֶׁהִיא בְּכָל עִנְיָן:

How is this? A basket full of fruits with the stone inside it — even though he placed it there while it was still day intentionally that it remain there on Shabbos, since there are fruits in the basket, it has become a basis for both issur and heter, and it has not been forbidden in tiltul. Therefore, if they are moist and very soft fruits, such as figs and grapes, which, if shaken out, would get soiled on the ground and be ruined — it is permitted to take the basket as it is with the fruits and the stone inside it, and to carry it to the place where he needs the fruits, to eat them there. And he is not obliged to take the fruits in his hands and carry them, lest they fall from his hands to the ground and get soiled.

And if they are placed in small baskets inside the basket — he should take the small baskets by hand out of the basket and carry them one by one, in such a way that there is no concern that the fruits fall to the ground.

And if he needs to take the basket itself to another place in order to use it there for some use — he should take the small baskets out of it by hand and put them on the ground, and afterward shake the stone out of it and take it.

And if they are dry fruits, which are not ruined when they get soiled on the ground, even though they are not in small baskets — he should not take the basket as it is with the fruits and the stone, whether he needs the fruits or needs the basket; rather, he should shake them out of it together with the stone, and afterward gather them by hand and put them back into the basket if he wishes.

But if he needs the place of the basket, such that the shaking would not suffice for him — he is permitted to take it from here as it is, in any manner:

וְכֵן אִם הִנִּיחַ אֶבֶן עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן לְכִסּוּי וְשָׁכַח לַהֲסִירָהּ מִשָּׁם קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אוֹ שֶׁהִנִּיחַ מָעוֹת עַל הַכַּר וְשָׁכַח לִטְּלָם מֵעָלֶיהָ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, וְהוּא צָרִיךְ לִטּוֹל יַיִן מִן הֶחָבִית אוֹ לִשְׁכַּב עַל הַכַּר, כֵּיוָן שֶׁהֶחָבִית וְהַכַּר לֹא נַעֲשׂוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר — הֲרֵי הוּא מַטֶּה הֶחָבִית עַל צִדָּהּ וְהָאֶבֶן נוֹפֶלֶת, וּמְנַעֵר אֶת הַכַּר וְהַמָּעוֹת נוֹפְלִים.

וְאִם הָיְתָה הֶחָבִית בֵּין הֶחָבִיּוֹת בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַטּוֹתָהּ בִּמְקוֹמָהּ — יָכוֹל לְהַגְבִּיהָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא עִם הָאֶבֶן שֶׁעָלֶיהָ וּלְנָשְׂאָהּ לְמָקוֹם אַחֵר לְהַטּוֹתָהּ שָׁם כְּדֵי לְהַפִּיל הָאֶבֶן מֵעָלֶיהָ.

וְאִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הֶחָבִית וְהַכַּר בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הַנִּעוּר מַסְפִּיק לוֹ — יָכוֹל לְטַלְטְלָן כְּמוֹת שֶׁהֵן עִם הָאֶבֶן וְהַמָּעוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן כְּדֵי לִפָּנוֹת מְקוֹמָן.

וְאִם אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לְגוּף הַכַּר וְלֹא לִמְקוֹמָהּ, אֶלָּא שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִגָּנְבוּ הַמָּעוֹת שֶׁעָלֶיהָ — אָסוּר אֲפִלּוּ לְנַעֲרָהּ כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ הַמָּעוֹת תַּחְתֶּיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִתִּירוּ טִלְטוּל עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַלְטֵל בִּשְׁבִיל דָּבָר הַמֻּתָּר, וְלֹא בִּשְׁבִיל דָּבָר הָאָסוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״א:

And similarly, if one placed a stone on the mouth of a wine barrel as a cover and forgot to remove it before Shabbos, or placed coins on the pillow and forgot to take them off before Shabbos, and he needs to draw wine from the barrel or to lie on the pillow — since the barrel and the pillow have not become a basis to the forbidden object, he tilts the barrel onto its side and the stone falls off, and he shakes the pillow and the coins fall off.

And if the barrel was among the barrels, such that he cannot tilt it in its place — he may lift it as it is, with the stone on it, and carry it to another place to tilt it there in order to make the stone fall off it.

And if he needs the place of the barrel and the pillow, such that the shaking does not suffice for him — he may move them as they are, with the stone and the coins on them, in order to clear their place.

And if he needs neither the pillow itself nor its place, but fears that the coins on it will be stolen — it is forbidden even to shake it so that the coins fall beneath it, since [the Sages] permitted tiltul via another object only when one moves it for the sake of a permitted object, and not for the sake of a forbidden object, as will be explained in siman 311:

וְכָל זֶה בְּשׁוֹכֵחַ, אֲבָל אִם הִנִּיחָם שָׁם מִדַּעְתּוֹ עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם גַּם בְּשַׁבָּת, בֵּין שֶׁצָּרִיךְ לִמְקוֹם הֶחָבִית וְהַכַּר, בֵּין שֶׁצָּרִיךְ לְגוּפָן, לִטּוֹל הַיַּיִן מִן הֶחָבִית וְלִשְׁכַּב עַל הַכַּר — אָסוּר אֲפִלּוּ לְהַטּוֹתָן וּלְנַעֲרָן, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּסִיס לְאִסּוּר — נַעֲשׂוּ אִסּוּר כָּמוֹהוּ, וְאָסוּר לְטַלְטְלָן כְּלָל אֲפִלּוּ בְּהַטָּיָה וְנִעוּר בִּלְבָד כְּמוֹ הָאִסּוּר עַצְמוֹ.

וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ שָׁם כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ אֶלָּא בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת בִּלְבָד, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם עַד לְאַחַר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת בִּלְבָד, שֶׁאָז יְסִירֵם מִשָּׁם עַל יְדֵי נִעוּר — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם לְהַתִּיר לוֹ אֲפִלּוּ הַנִּעוּר שֶׁהָיָה דַעְתּוֹ עָלָיו, לְפִי שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁנַּעֲשׂוּ הֶחָבִית וְהַכַּר בָּסִיס לְאִסּוּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת — הֻקְצוּ לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, וְאֵין דַּעְתּוֹ מוֹעֶלֶת לְהַתִּירָם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בָּסִיס לְאִסּוּר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם הָאֶבֶן וְהַמָּעוֹת כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, אֲבָל אִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִטְּלָם מִשָּׁם בְּאֶמְצַע הַשַּׁבָּת, בֵּין עַל יְדֵי נָכְרִי בֵּין עַל יְדֵי נִעוּר — לֹא נַעֲשׂוּ כְּלָל הֶחָבִית וְהַכַּר בָּסִיס לָהֶם אֲפִלּוּ בִּתְחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, וְלֹא נֶאֶסְרוּ כְּלָל בְּטִלְטוּל, וְלֹא הֻקְצוּ לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְלָכֵן אִם נִמְלַךְ אֲפִלּוּ בִּתְחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת לְהַטּוֹת הֶחָבִית וּלְנַעֵר הַכַּר, אִם הֻצְרַךְ לְגוּפָן, אוֹ לְטַלְטְלָן כְּמוֹ שֶׁהֵן עִם הָאֶבֶן וְהַמָּעוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן אִם הֻצְרַךְ לִמְקוֹמָן — הֲרֵי זֶה מֻתָּר כְּמוֹ בְּשׁוֹכֵחַ.

אֲבָל אִם לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לִטּוֹל הָאֶבֶן וְהַמָּעוֹת מֵהֶחָבִית וְהַכַּר עַל יְדֵי נִעוּר אוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי, אֶלָּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְטַלְטֵל בְּאֶמְצַע הַשַּׁבָּת אֶת הֶחָבִית וְהַכַּר עִם הָאֶבֶן וְהַמָּעוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן לְמָקוֹם אַחֵר עַל יְדֵי נָכְרִי אוֹ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לִמְקוֹמָן — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאַף בְּאוֹתוֹ מָקוֹם יִהְיֶה הָאֶבֶן וְהַמָּעוֹת מֻנָּחִים עֲלֵיהֶם — הֲרֵי הֵן בָּסִיס לָהֶם.

וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, כְּגוֹן אִם נָפַל נֵר עַל הַשֻּׁלְחָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע״ז:

And all this in the case of forgetfulness; but if he placed them there intentionally, with the intent that they remain there also on Shabbos — whether he needs the place of the barrel and the pillow or needs them themselves, to take the wine from the barrel and to lie on the pillow — it is forbidden even to tilt or shake them off, since once they have become a basis le-issur, they themselves have become like the forbidden object, and it is forbidden to move them at all, even by mere tilting and shaking, like the forbidden object itself.

And even if he intended that they not remain there all of Shabbos but only at the entry of Shabbos — that is, he intended that they remain there only until after bein hashemashos, when he would remove them from there by shaking — this is of no avail at all to permit him even the shaking he had in mind, since, once the barrel and the pillow became a basis le-issur during bein hashemashos, which is the beginning of the entry of Shabbos, they were set aside for all of Shabbos, and his intent does not avail to permit them.

And some say (yesh omrim) that they become a basis le-issur only if he intended that the stone and the coins remain there all of Shabbos; but if he intended to take them from there in the middle of Shabbos, whether through a non-Jew or by shaking — the barrel and the pillow did not become a basis for them at all, even at the beginning of the entry of Shabbos, and they were not forbidden in tiltul at all, nor set aside for all of Shabbos. Therefore, if he changed his mind, even at the beginning of the entry of Shabbos, to tilt the barrel and shake the pillow, if he needed them themselves, or to move them as they are with the stone and the coins on them, if he needed their place — this is permitted, as in the case of forgetfulness.

But if he did not intend to take the stone and the coins off the barrel and the pillow by shaking or through a non-Jew, but rather intended to move, in the middle of Shabbos, the barrel and the pillow with the stone and the coins on them to another place, through a non-Jew or through a Jew, when he would need their place — this is of no avail at all, since even in that place the stone and the coins will be resting on them: they are a basis for them.

And the main ruling (ikar) follows the first opinion. Nevertheless, in a case of loss (hefsed), one may rely on the latter opinion — for example, if a lamp fell on the table, as was explained in siman 277:

וּלְדִבְרֵי הַכֹּל, אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּסִיס לְאִסּוּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אַף אִם אַחַר כָּךְ נִטַּל הָאִסּוּר מֵעֲלֵיהֶן — אָסוּר לְטַלְטְלָן כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ כְּמוֹ כְּשֶׁהָיָה הָאִסּוּר עֲלֵיהֶן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהֻקְצוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — הֻקְצוּ לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״י:

And according to all opinions, if the matter is such that they became a basis to issur during bein hashemashos, then even if afterward the issur was removed from them — it is forbidden to move them throughout all of Shabbos, as when the issur was on them, since once they were set aside during bein hashemashos, they are set aside for all of Shabbos, as will be explained in siman 310:

אֵין הַהֶתֵּר נַעֲשֶׂה בָּסִיס לְאִסּוּר אֶלָּא אִם כֵּן הִנִּיחוֹ עָלָיו בְּכַוָּנָה לְאֵיזֶה צֹרֶךְ, בֵּין לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר עַצְמוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְיַשֵּׁב עָלָיו בְּטוֹב, כְּגוֹן מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר, בֵּין לְצֹרֶךְ דָּבָר אַחֵר הַמֻּתָּר, כְּגוֹן אֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית. אֲבָל אִם הִנִּיחוֹ עָלָיו בְּדֶרֶךְ אַקְרַאי, שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה לְאֵיזֶה צֹרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לוֹ שֶׁיִּהְיֶה מֻנָּח עָלָיו, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין לְהָשִׂים בְּתֵבָה חֲפָצִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רֶוַח לְפַנּוֹת מָקוֹם לְכָל חֵפֶץ בְּשׁוּלֵי הַתֵּבָה — לֹא נַעֲשָׂה זֶה בָּסִיס לָזֶה, וְדִינוֹ כְּשׁוֹכֵחַ. וְלָכֵן מֻתָּר לְטַלְטֵל הַמַּפָּה שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן אַף עַל פִּי שֶׁהַמְּנוֹרָה עוֹמֶדֶת עָלֶיהָ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ שֶׁתְּהֵא הַמְּנוֹרָה עַל הַמַּפָּה אֶלָּא עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאֵינוֹ מַעֲמִידָהּ עַל הַמַּפָּה אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְפַנּוֹת מָקוֹם לְהַמְּנוֹרָה בְּגוּף הַשֻּׁלְחָן עַצְמוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְפַנּוֹת לָהּ מָקוֹם, וּלְפִיכָךְ לֹא נַעֲשֵׂית הַמַּפָּה בָּסִיס לְהַמְּנוֹרָה, וְלֹא נֶאֶסְרָה בְּטִלְטוּל:

The heter does not become a basis to issur unless he placed it upon it intentionally for some purpose — whether for the need of the issur itself, so that it rest upon it securely, such as coins on the pillow, or for the need of another, permitted object, such as a stone on the mouth of the barrel. But if he placed it upon it casually, not intentionally for some need that requires it to rest upon it, but as people commonly put objects one upon another in a chest because one has no room to clear a place for each object at the bottom of the chest — this has not become a basis for that, and its law is as in the case of forgetfulness. Therefore it is permitted to move the cloth on the table even though the menorah stands upon it, since he does not need the menorah to be on the cloth but on the table, and he stands it on the cloth only because he cannot clear a place for the menorah on the table itself, or because he does not bother to clear a place for it; therefore the cloth has not become a basis for the menorah, and it has not been forbidden in tiltul:

קִנָּה שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּיצָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶפְרוֹחַ, שֶׁבֵּיצָה זוֹ אֲסוּרָה בְּטִלְטוּל מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה אַף לְכֶלֶב מֵחֲמַת קְלִפָּתָהּ — הֲרֵי הַקִּנָּה נַעֲשָׂה בָּסִיס לְהַבֵּיצָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַקִּנָּה עֲשׂוּיָה לַתַּרְנְגוֹלִין — אֵין זֶה כְּשׁוֹכֵחַ אֶלָּא כְּמַנִּיחַ מִדַּעַת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה:

A hens' nest containing an egg with a chick inside — that egg being forbidden in tiltul because it is not fit even for a dog due to its shell — the nest has become a basis for the egg, since, as the nest is made for hens, this is not like forgetfulness but like placing it knowingly. And likewise in every similar case:

אִם אָדָם הִנִּיחַ דְּבַר מֻקְצֶה עַל דָּבָר הַמֻּתָּר שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, אַף אִם גַּם דָּבָר הַמֻּקְצֶה הוּא שֶׁל חֲבֵרוֹ — לֹא נַעֲשָׂה הַהֶתֵּר בָּסִיס לְהָאִסּוּר, לְפִי שֶׁאֵין אָדָם אוֹסֵר חֵפֶץ שֶׁל חֲבֶרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ.

וְאִם עָשָׂה כֵּן לְטוֹבַת חֲבֵרוֹ, שֶׁמִּן הַסְּתָם נוֹחַ לַחֲבֵרוֹ דָּבָר זֶה שֶׁעָשָׂה לְטוֹבָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁנָּטַל רְאוּבֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁל שִׁמְעוֹן וְהֶעֱמִידוֹ מִבְּעוֹד יוֹם תַּחַת הַנֵּר בְּבֵית שִׁמְעוֹן כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל הַנֵּר לְתוֹכוֹ וְלֹא יִשָּׂרֵף הַבַּיִת, וְנָפַל הַנֵּר לְתוֹכוֹ קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְהָיָה בְּתוֹכוֹ עַד אַחַר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — נַעֲשָׂה הַכְּלִי בָּסִיס לְהַנֵּר, וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה:

If a person placed a muktzeh object on a permitted object belonging to his fellow without [his fellow's] knowledge — even if the muktzeh object also belongs to his fellow — the heter has not become a basis to the issur, since one cannot make his fellow's object forbidden without his knowledge.

And if he did so for his fellow's benefit — since presumably his fellow is pleased with this thing that he did for his benefit — for example, Reuven took an earthenware vessel of Shimon and set it, while it was still day, under the lamp in Shimon's house so that the lamp would fall into it and the house would not burn, and the lamp fell into it before bein hashemashos and remained in it until after bein hashemashos — the vessel has become a basis for the lamp, and it is forbidden to move it all of Shabbos. And likewise in every similar case: