Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman ש"ח

דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וְהָאֲסוּרִים לְטַלְטֵל בְּשַׁבָּת וּבוֹ פ"ט סְעִיפִים:

אָסְרוּ חֲכָמִים לְטַלְטֵל מִקְצָת דְּבָרִים בְּשַׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּחֹל. וּמִפְּנֵי מָה נָגְעוּ בְּאִסּוּר זֶה? אָמְרוּ: מָה אִם הִזְהִירוּ נְבִיאִים וְצִוּוּ שֶׁלֹּא יְהֵא הִלּוּכְךָ בְּשַׁבָּת כְּהִלּוּכְךָ בְּחֹל, וְלֹא שִׂיחַת הַשַּׁבָּת כְּשִׂיחַת הַחֹל, שֶׁנֶּאֱמַר "וְדַבֵּר דָּבָר" — קַל וָחֹמֶר שֶׁלֹּא יְהֵא הַטִּלְטוּל בְּשַׁבָּת כְּטִלְטוּל בְּחֹל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא כְּיוֹם חֹל בְּעֵינָיו וְיָבֹא לְהַגְבִּיהַּ וּלְתַקֵּן כֵּלִים מִפִּנָּה לְפִנָּה אוֹ מִבַּיִת לְבַיִת, אוֹ לְהַצְנִיעַ לְהַסִּיעַ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, שֶׁהֲרֵי הוּא בָּטֵל וְיוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וִיבַקֵּשׁ דָּבָר שֶׁיִּתְעַסֵּק בּוֹ, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא שָׁבַת, וּבָטֵל הַטַּעַם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "לְמַעַן יָנוּחַ".

וְעוֹד, מִפְּנֵי גֶּדֶר הוֹצָאָה נָגְעוּ בָהּ, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיוֹצִיא הַדָּבָר שֶׁמְּטַלְטֵל בְּיָדוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְהָיָה מִן הָרָאוּי לְפִי זֶה לֶאֱסוֹר אֲפִלּוּ טִלְטוּל כֵּלִים שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם, אֶלָּא שֶׁאֵין גּוֹזְרִים עַל הַצִּבּוּר יוֹתֵר מִדַּאי.

וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁמִּקְצָת הָעָם אֵינָם בַּעֲלֵי אוּמָנוּת אֶלָּא בְּטֵלִים כָּל יְמֵיהֶם, כְּגוֹן הַטַּיָּלִין וְיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת שֶׁכָּל יְמֵיהֶם הֵם שׁוֹבְתִים מִמְּלָאכָה, וְאִם יִהְיֶה מֻתָּר לְהַלֵּךְ וּלְדַבֵּר וּלְטַלְטֵל כִּשְׁאָר הַיָּמִים — נִמְצָא שֶׁלֹּא שָׁבַת שְׁבִיתָה הַנִּכֶּרֶת, לְפִיכָךְ שְׁבִיתָה מִדְּבָרִים אֵלּוּ הִיא שְׁבִיתָה הַשָּׁוָה בְּכָל אָדָם. וּמִפְּנֵי זֶה נָגְעוּ בְּאִסּוּר הַטִּלְטוּל, וְאָסְרוּ שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל אָדָם בְּשַׁבָּת אֶלָּא כֵּלִים שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Things permitted and forbidden to move on Shabbos — containing 89 se'ifim:

The Sages forbade moving certain things on Shabbos in the manner one does on weekdays. And why did they touch upon this prohibition? They said: if the Prophets warned and commanded that your walking on Shabbos should not be like your walking on a weekday, nor your Shabbos speech like weekday speech, as it is stated "vedabber davar" — all the more so should tiltul on Shabbos not be like tiltul on a weekday, so that Shabbos not be like a weekday in his eyes and he come to lift up and arrange vessels from corner to corner or from house to house, or to store and move stones and the like; for he is idle and sits in his house seeking something to occupy himself with — and it turns out he did not rest, and the reason stated in the Torah "lema'an yanuach" would be nullified.

Furthermore, they touched upon it as a safeguard for hotza'ah (carrying out), lest he forget and carry out the item he is moving in his hand into reshus ha-rabbim. According to this it would have been proper to forbid even moving vessels that one needs — except that we do not decree upon the public more than they can bear.

Furthermore, since part of the people have no trade and are idle all their days, such as strollers and idlers of street corners who chash all their days from work, if it were permitted to walk, speak and move things as on other days, it would turn out that they did not rest a recognizable rest. Therefore rest from these matters is the rest equal for every person. For this reason they touched upon the prohibition of tiltul, and forbade a person from moving on Shabbos anything except vessels that he needs, as will be explained:

כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אֲפִלּוּ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁהַכְּלִי הוּא מְיֻחָד לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ הָאָסוּר בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן קֻרְדֹּם שֶׁמְּבַקְּעִים בּוֹ עֵצִים, אוֹ קֻרְנוֹס שֶׁל נַפָּחִים אוֹ שֶׁל זֶהָבִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם.

וַאֲפִלּוּ כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר שֶׁהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּסוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאָדָם מַסִּיחַ וּמַקְצֶה דַעְתּוֹ מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת מִאוּסוֹ מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת שֶׁל הֶתֵּר, כְּגוֹן נֵר יָשָׁן שֶׁל חֶרֶס שֶׁלֹּא הִדְלִיקוּ בּוֹ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת — אֵין לוֹ דִּין מֻקְצֶה בִּשְׁבִיל כָּךְ.

וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ רָאוּי כְּלָל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת שֶׁל הֶתֵּר מֵחֲמַת מִאוּסוֹ וְסִרְחוֹנוֹ, כְּגוֹן נֵר, אֲפִלּוּ שֶׁל מַתֶּכֶת, שֶׁהִדְלִיקוּ בּוֹ נֵפְטְ — אַף עַל פִּי כֵן אֵין לוֹ דִּין מֻקְצֶה לְהֵאָסֵר בְּטִלְטוּל, אֶלָּא מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כִּשְׁאָר כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, מִפְּנֵי שֶׁמִּכָּל מָקוֹם רָאוּי הוּא לְכַסּוֹת בּוֹ כֵּלִים:

Anything that has the status of a vessel (toras kli) — it is permitted to move it on Shabbos, as will be explained, even a kli she-melachto le-issur, namely a vessel designated for use forbidden on Shabbos, such as an axe with which one chops wood, or a blacksmith's or goldsmith's hammer, and the like.

And even a kli she-melachto le-issur which is muktzeh meichamas mi'us (because of its repulsiveness), meaning that a person turns his mind away from it because of its repulsiveness from using it for another permitted work — such as an old earthenware lamp in which one did not kindle on that Shabbos — does not on that account have the status of muktzeh.

And even if it is not at all fit to be used for any other permitted work because of its repulsiveness and stench — such as a lamp, even of metal, in which they kindled naphtha — nevertheless it does not have the status of muktzeh to be forbidden in moving, rather it is permitted to move it like any other kli she-melachto le-issur, since in any case it is fit to cover vessels:

וַאֲפִלּוּ כְּלִי שֶׁהִקְצָה אוֹתוֹ מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ שׁוּם תַּשְׁמִישׁ, כְּגוֹן כֵּלִים הַמּוּכָנִים וְעוֹמְדִים לִסְחוֹרָה, שֶׁאֵין רְגִילִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּם תַּשְׁמִישׁ, מִכָּל מָקוֹם אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם — לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ עֲדַיִן מֵהֶם לְגַמְרֵי מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וּלְפִיכָךְ אֵין לָהֶם דִּין מֻקְצֶה לְהֵאָסֵר בְּטִלְטוּל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁהוּא כְּלִי מַמָּשׁ אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ כְּלִי מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי מֵחֲמַת שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן גִּזִּין שֶׁל צֶמֶר שֶׁרְאוּיִין לְהִסָּמֵךְ וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אִם הִכְנִיסָן לָאוֹצָר לִסְחוֹרָה — בִּטֵּל תּוֹרַת כְּלִי שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶם, וְאָסוּר לְטַלְטְלָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד כְּלָל עֲלֵיהֶם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן חָזַר וְיִחֲדוֹ לְתַשְׁמִישׁ לְעוֹלָם:

And even a vessel which one set aside from using for any use, such as vessels prepared and standing for merchandise which one is not accustomed to use for any use, nevertheless if he does not strictly object to using them — he has not yet completely diverted his mind from them, and therefore they do not have the status of muktzeh to be forbidden in moving.

In what case is this said? Regarding something which is an actual vessel. But something which is not an actual vessel but only has the status of a vessel because it is fit for some use on Shabbos — such as fleeces of wool which are fit to lean on and sit upon, and all the like — if he has put them in storage for merchandise, he has nullified the status of vessel that was upon them, and it is forbidden to move them, even though he is not at all strict about using them, unless he again designated them for permanent use:

וְכָל הַכֵּלִים שֶׁהֵם עוֹמְדִים לִסְחוֹרָה וְהוּא מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּם תַּשְׁמִישׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם כֵּלִים הַיְקָרִים בְּיוֹתֵר, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כֵּלִים הַיְקָרִים בְּיוֹתֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן לִסְחוֹרָה, אֶלָּא שֶׁמְּלַאכְתָּם לְאִסּוּר, וּמַקְפִּיד עֲלֵיהֶם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם תַּשְׁמִישׁ אַחֵר שֶׁלֹּא יִפָּחֲתוּ דְמֵיהֶם — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ בִּמְקוֹם שֶׁכְּלִי זֶה מֻנָּח שָׁם, אוֹ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּמְלַךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ בְּגוּף כְּלִי זֶה.

(וְהוּא שֶׁנִּמְלַךְ כֵּן מִשֶּׁחָשֵׁכָה, אֲבָל אִם נִמְלַךְ כֵּן מִבְּעוֹד יוֹם — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, שֶׁמַּחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת לְמֻקְצֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר).

וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס:

And all vessels designated for merchandise about which one is strict not to use them for any use, even if they are not particularly precious, and certainly precious vessels even if they are not for merchandise but their use is forbidden (melachto le-issur) and one is strict not to use them for another use lest their value decrease — it is forbidden to move them on Shabbos even for the need of their place, i.e., he needs to use some place where this vessel is located, or for its body, i.e., he reconsidered to use this vessel itself for some use.

(And this is when he reconsidered thus once it became dark; but if he reconsidered while still daytime — it is permitted to move it, for thought is effective for muktzeh, as will be explained).

And this is what is called muktzeh meichamas chesron kis:

וְכֵן סַכִּין שֶׁל שְׁחִיטָה וְשֶׁל מִילָה, וְאִזְמֵל שֶׁל סְפָרִים, וְסַכִּין שֶׁל סוֹפְרִים שֶׁמְּתַקְּנִין בּוֹ הַקֻּלְמוֹסִים, כֵּיוָן שֶׁמַּקְפִּידִים שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם תַּשְׁמִישׁ אַחֵר הַמֻּתָּר בְּשַׁבָּת — אָסוּר לְטַלְטְלָם אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפָם וּמְקוֹמָם.

וַאֲפִלּוּ אִם הַסַּכִּין הַזֶּה תָּחוּב בִּנְדָן עִם סַכִּינִים אֲחֵרִים — אֵין אוֹמְרִים שֶׁמִּן הַסְּתָם אֵין מַקְפִּיד עָלָיו כְּלָל, הוֹאִיל וּתְחָבוֹ בִּנְדָן עִם שְׁאָר סַכִּינִים.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין אִסּוּר אֶלָּא לְהוֹצִיא סַכִּין זֶה מֵהַנְּדָן, אוֹ לְטַלְטֵל הַנְּדָן עִם סַכִּין זֶה לְאַחַר שֶׁהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ שְׁאָר הַסַּכִּינִים, אֲבָל בְּעוֹד שֶׁשְּׁאָר הַסַּכִּינִים בְּתוֹכוֹ — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁסַּכִּין זֶה גַּם כֵּן בְּתוֹכוֹ. וְהוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַעֵר סַכִּין זֶה מֵהַנְּדָן, אוֹ שֶׁיֵּשׁ חֲשַׁשׁ הֶפְסֵד אִם יְנַעֲרֶנּוּ, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִמְקוֹם הַנְּדָן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ט וְש"י בִּשְׁאָר כְּלִי שֶׁהוּא בָּסִיס לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, עַיֵּן שָׁם הַטַּעַם לְכָל זֶה:

Likewise the slaughtering knife and the circumcision knife, and the lancet of barbers, and the scribe's knife with which one trims quills — since one is strict not to use them for any other use permitted on Shabbos, it is forbidden to move them even for their body or their place.

And even if this knife is stuck in a sheath together with other knives — we do not say that presumably he is not strict about it at all since he stuck it in the sheath with the other knives.

Nevertheless, the prohibition only applies to taking this knife out of the sheath, or to moving the sheath with this knife after he has removed the other knives from it; but while the other knives are still inside it, it is permitted to move it, even though this knife is also inside. And this is provided that it is impossible to shake this knife out of the sheath, or there is concern of loss if he shakes it out, or he needs the place of the sheath, as will be explained in simanim 309 and 310 regarding other vessels that are a basis to issur and heter, see there for the reason for all this:

וְכֵן קֻרְנָס שֶׁדָּכִין בּוֹ בְּשָׂמִים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמַּקְפִּידִים עָלָיו שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ אַחֵר שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ — הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס. אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין מַקְפִּידִים עָלָיו — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ מְקוֹמוֹ כִּשְׁאָר כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וְכֵן נְיָר חָלָק הָעוֹמֵד לִכְתִיבָה — הוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס, שֶׁמַּקְפִּיד עָלָיו שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו שׁוּם תַּשְׁמִישׁ שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ. וְעוֹד, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמַּקְפִּיד עָלָיו שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ — אֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Likewise a mortar in which one grinds spices, in places where people are strict not to use it for any other use lest it become soiled — this is muktzeh meichamas chesron kis. But in places where people are not strict about it — it is permitted to move it for its body or its place, like any other kli she-melachto le-issur, as will be explained.

Likewise blank paper designated for writing — it is muktzeh meichamas chesron kis, since one is strict not to use it for any other use lest it become soiled. And further, since one is strict not to use it — the status of vessel does not apply to it at all, as will be explained:

נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁשְּׁלֹשָׁה מִינֵי מֻקְצֶה הֵם בְּכֵלִים, שְׁנַיִם מֻתָּרִים בְּטִלְטוּל, וְהַשְּׁלִישִׁי אָסוּר. מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס וּמֻקְצֶה מֵחֲמַת שֶׁהִקְצָה אוֹתוֹ מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ — מֻתָּרִים, וּמֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס — אָסוּר.

וְיֵשׁ עוֹד מִין מֻקְצֶה רְבִיעִי, וְהוּא דָבָר שֶׁהָיָה מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וְהָלַךְ לוֹ הָאִסּוּר בְּשַׁבָּת, וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, וְיִתְבָּאֵר זֶה בְּסִמָּן ש"י:

It emerges therefore that there are three kinds of muktzeh regarding vessels: two are permitted in moving, and the third is forbidden. Muktzeh meichamas mi'us and muktzeh on account of setting it aside from use — permitted; and muktzeh meichamas chesron kis — forbidden.

There is yet a fourth kind of muktzeh: namely, something that was muktzeh meichamas issur during bein ha-shemashos and whose prohibition departed on Shabbos; there are grounds for leniency and stringency in this matter, and it will be explained in siman 310:

וְכָל זֶה בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו וְאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם וְלֹא מַאֲכַל בְּהֵמָה, כְּגוֹן אֲבָנִים, וּמָעוֹת, וְעֵצִים, וְקָנִים, וְקוֹרוֹת, וְעָפָר, וְחוֹל, וְקֶמַח, וְעִסָּה (שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל שֶׁל נָכְרִי יֵשׁ מַתִּירִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"י), וְהַמֵּת, וּבַעֲלֵי חַיִּים, וְכָל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וַאֲפִלּוּ דָבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ הַמֻּתָּר בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן אֲבָנִים שֶׁרְאוּיִין לִפְצוֹעַ בָּהֶן אֱגוֹזִים, וּצְרוֹרוֹת שֶׁרְאוּיוֹת לְכַסּוֹת בָּהֶן כֵּלִים, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶם, כֵּיוָן שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם — אָסוּר לְטַלְטְלָם אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפָם וּמְקוֹמָם, אֶלָּא עַל פִּי הַדְּרָכִים שֶׁיִּתְבָּאֲרוּ. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מֻקְצֶה מֵחֲמַת גּוּפוֹ:

All this regarding something which has the status of a vessel. But anything that does not have the status of a vessel, and is not human food nor animal food — such as stones, coins, wood, reeds, beams, dirt, sand, flour, and dough (of a Jew; but [dough] of a non-Jew, some permit, as will be explained in siman 310), and a corpse, and living creatures, and all the like, and even something fit to be used for some use permitted on Shabbos — such as stones fit to crack nuts with, and pebbles fit to cover vessels, and all the like — since they do not have the status of a vessel, it is forbidden to move them even for their body or their place, except in the ways that will be explained. And this is what is called muktzeh meichamas gufo:

וּבִכְלַל מֻקְצֶה זֶה הוּא, כָּל מַאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲכִילָן אֲפִלּוּ לַכְּלָבִים, וַאֲפִלּוּ אֵין אִסּוּרָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּגוֹן סְתָם יֵינָם וְכַיּוֹצֵא בוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵין אִסּוּרָן אֶלָּא בּוֹ בַיּוֹם בִּלְבָד, כְּגוֹן טֶבֶל שֶׁיָּכוֹל לְתַקְּנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּלְאָכְלוֹ, אֶלָּא שֶׁבְּשַׁבָּת אָסוּר לְתַקְּנוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ט, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה — הוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת גּוּפוֹ, וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ.

אֲבָל מַאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת בַּאֲכִילָה וּמֻתָּרוֹת בַּהֲנָאָה, שֶׁיָּכוֹל לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים אִם הֵן מוּכָנִין וְעוֹמְדִים לְהַאֲכִילָן לַכְּלָבִים, כְּגוֹן נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן — מֻתָּר לְטַלְטְלָן כִּשְׁאָר מַאֲכָלֵי בְהֵמָה. וְאִם אֵינָן עוֹמְדִים לַכְּלָבִים מֵחֲמַת אִסּוּרָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִסּוּרָן אֶלָּא בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מִן הַפֵּרוֹת מֵאֲלֵיהֶן בְּשַׁבָּת, שֶׁאֲסוּרִים בִּשְׁתִיָּה בּוֹ בַיּוֹם בִּלְבָד, וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּשַׁבָּת, שֶׁאֲסוּרָה בַּאֲכִילָה בּוֹ בַיּוֹם בִּלְבָד, וְכֵן חָלָב שֶׁנֶּחְלַב בְּשַׁבָּת, שֶׁאָסוּר בּוֹ בַיּוֹם בִּלְבָד, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיָּכוֹל לְהַאֲכִילָם לַכְּלָבִים, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינָן עוֹמְדִים לְכָךְ אֶלָּא לַאֲכִילַת אָדָם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — אָסוּר לְטַלְטְלָן אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפָן וּמְקוֹמָן.

אֲבָל דָּבָר שֶׁאִסּוּר אֲכִילָתוֹ הוּא גַם בְּחֹל, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶתֵּר לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הֶחָדָשׁ — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּמְשָׁךְ זְמַן אִסּוּרוֹ הַרְבֵּה — הֲרֵי הוּא עוֹמֵד גַּם בְּתוֹךְ הַזְּמַן לְהַאֲכִילוֹ לִבְהֵמוֹת וּלְמָכְרוֹ לְנָכְרִים:

And included in this muktzeh are all foods forbidden for any benefit, which one cannot even feed to the dogs, even if their prohibition is only Rabbinic (e.g. stam yenam and the like), and even if their prohibition is only for that day (e.g. tevel which he could fix after Shabbos and eat, but on Shabbos it is forbidden Rabbinically to fix it, as explained in siman 339, and all like cases) — this is muktzeh meichamas gufo, and it is forbidden to move it even for its body or its place.

But foods forbidden in eating but permitted in benefit, which one can feed to the dogs if they are prepared and standing to be fed to the dogs — such as nevelos and tereifos and the like — it is permitted to move them like other animal food. And if they are not standing for dogs because of their prohibition, since their prohibition is only on Shabbos — such as juices which flowed from fruit by themselves on Shabbos (forbidden to drink only on that day), an egg laid on Shabbos (forbidden in eating only on that day), milk milked on Shabbos (forbidden only on that day), and all like cases — although one could feed them to dogs, nevertheless since they do not stand for that but for human consumption on the night after Shabbos, it is forbidden to move them even for their body or their place.

But something whose prohibition of eating applies also on weekdays, although it has a permitted state at a later time — such as chadash — it is permitted to move it, even in Eretz Yisrael, since the time of its prohibition is long, it already during that time stands to be fed to animals and to be sold to non-Jews:

וְיֵשׁ עוֹד מִין מֻקְצֶה בְּאֹכָלִים וּמַשְׁקִים בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְהוּא מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִצְוָה, שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרל"ח וְתקי"ד.

נִמְצְאוּ כָּל מִינֵי הַמֻּקְצֶה הָאֲסוּרִים חֲמִשָּׁה, מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס, וּמֻקְצֶה מֵחֲמַת גּוּפוֹ, וּמֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר הֲנָאָה אוֹ אֲכִילָה, וּמֻקְצֶה מֵחֲמַת מִצְוָה, וּמֻקְצֶה מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אָסוּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"י:

There is yet another kind of muktzeh in foods and drinks on Shabbos and Yom Tov: namely muktzeh meichamas mitzvah, which will be explained in simanim 638 and 514.

It emerges, therefore, that the kinds of forbidden muktzeh are five: muktzeh meichamas chesron kis, muktzeh meichamas gufo, muktzeh meichamas issur hana'ah or achilah, muktzeh meichamas mitzvah, and muktzeh on account of being forbidden during bein ha-shemashos, which will be explained in siman 310:

כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי, אֲפִלּוּ אִם הוּא גָדוֹל וְכָבֵד הַרְבֵּה — לֹא נִתְבַּטֵּל שֵׁם כְּלִי מִמֶּנּוּ לֹא מֵחֲמַת גָּדְלוֹ וְלֹא מֵחֲמַת כָּבְדּוֹ. וְהוּא הַדִּין לְאֶבֶן גְּדוֹלָה אוֹ קוֹרָה גְדוֹלָה, אֲפִלּוּ מִטַּלְטֶלֶת בַּעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם, אִם יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ, כְּגוֹן שֶׁיִּחֲדָה לְטַלְטְלָהּ לְאֵיזֶה תַשְׁמִישׁ וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת:

Anything that has the status of a vessel, even if it is very large and heavy — the name of vessel is not nullified from it, neither because of its size nor because of its weight. The same applies to a large stone or large beam, even if it can only be moved by ten people: if it has the status of a vessel upon it, e.g., he designated it to be moved for some use, according to what will be explained — it is permitted to move it on Shabbos:

כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בֵּין לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ, כְּגוֹן קֻרְדֹּם לַחְתּוֹךְ בּוֹ דְּבֵלָה, וְקֻרְנָס לִפְצוֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים, אוֹ אֲפִלּוּ לִסְמוֹךְ בּוֹ כֵּלִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה, בֵּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ.

אֲבָל לְצֹרֶךְ הַכְּלִי עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַכְּלִי מֻנָּח בְּמָקוֹם שֶׁיָּרֵא שֶׁלֹּא יִגָּנֵב מִשָּׁם, אוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל וְיִשָּׁבֵר, אוֹ שֶׁמֻּנָּח בְּחַמָּה וְיָרֵא שֶׁלֹּא יִתְבַּקֵּעַ שָׁם וְרוֹצֶה לְטַלְטְלוֹ מִשָּׁם לִמְקוֹם הַצֵּל, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה — אָסוּר.

וְאִם מְחַשֵּׁב עָלָיו לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ בְּמָקוֹם אַחֵר, אוֹ שֶׁמְּחַשֵּׁב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֵיזֶה תַשְׁמִישׁ בְּמָקוֹם זֶה שֶׁהַכְּלִי מֻנָּח שָׁם — מֻתָּר לוֹ לְטַלְטְלוֹ מִמָּקוֹם זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר כַּוָּנָתוֹ בְּטִלְטוּלוֹ הוּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגָּנֵב אוֹ יִשָּׁבֵר בְּמָקוֹם זֶה:

A kli she-melachto le-issur — it is permitted to move it both for its body (such as an axe to cut a pressed fig with, a hammer to crack nuts with, or even to prop up vessels and the like), and for its place.

But for the vessel itself (e.g., the vessel is placed in a spot where he fears it will be stolen, or fall and break, or it is placed in the sun and he fears it will crack there and wants to move it from there to a shady place, and all like cases) — it is forbidden.

And if he considers using it for some use in another place, or he considers using it for some use in this place where the vessel is located — he is permitted to move it from this place, even though his primary intention in moving it is so that it not be stolen or broken in this place:

כְּשֶׁמְּטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִיכוֹ מִיָּדוֹ מִיָּד שֶׁפִּנּוּהוּ מִמָּקוֹם זֶה הַצָּרִיךְ לוֹ, אֶלָּא מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה לְהַצְנִיעוֹ שָׁם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכְּבָר הוּא בְּיָדוֹ — רַשַּׁאי לְטַלְטְלוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ.

וַאֲפִלּוּ אִם שָׁכַח וְנָטַל בְּיָדוֹ מֻקְצֶה גָמוּר — רַשַּׁאי לְטַלְטְלוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הוּא בְּיָדוֹ.

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר בְּמֻקְצֶה גָמוּר. וְרָאוּי לָחוּשׁ לִדְבָרָיו, אֶלָּא אִם כֵּן בִּמְקוֹם הֶפְסֵד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ו:

When he moves it for its place — he is not required to throw it from his hand immediately once they have cleared it away from this place which he needed, but it is permitted for him to place it in whatever place he wishes to store it there, since now that it is already in his hand — he has leave to move it further than he needs.

And even if he forgot and took up in his hand a full muktzeh — he has leave to move it to whatever place he wishes, since it is already in his hand.

And there is one who forbids regarding a full muktzeh. And it is fitting to take his words into account, except in a case of loss, as explained in siman 266:

כָּל מֻקְצֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּטִלְטוּל, אֲבָל מֻתָּר לִגַּע בּוֹ בְּיָדָיו, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יְנַעֲנֵעַ אֲפִלּוּ מִקְצָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"ה. וְלָכֵן מֻתָּר לִגַּע בִּמְנוֹרָה שֶׁהַנֵּרוֹת דּוֹלְקוֹת עָלֶיהָ אִם אֵינָהּ תְּלוּיָה בַּאֲוִיר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, אוֹ בְּתַנּוּר בֵּית הַחֹרֶף שֶׁהָאֵשׁ דּוֹלֶקֶת בְּתוֹכוֹ. וְכֵן מֻתָּר לִקַּח דְּבַר הֶתֵּר הַמֻּנָּח עַל דְּבַר מֻקְצֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, וְכֵן לְהַנִּיחוֹ עַל גַּבָּיו.

וְכֵן מֻתָּר לֵישֵׁב עָלָיו אַף אִם הוּא מִתְנַעֲנֵעַ תַּחְתָּיו, שֶׁטִּלְטוּל כִּלְאַחַר יָד הוּא, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִגַּע בּוֹ בְּיָדָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מֻקְצֶה אֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּלֹא טִלְטוּל. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הַמֻּקְצֶה עַל יְדֵי תַּשְׁמִישׁ זֶה, כְּגוֹן לְהַצִּית אֵשׁ בְּיוֹם טוֹב תַּחַת עֲצֵי מֻקְצֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְזִיזֵם כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"א:

Every muktzeh is only forbidden in moving, but it is permitted to touch it with one's hands, provided one does not move even part of it, as explained in siman 265. Therefore it is permitted to touch a menorah on which the lamps are burning if it is not suspended in the air (as explained there), or a winter-house oven in which fire is burning inside. Likewise it is permitted to take a permitted item placed on a muktzeh item, as explained there, and to place it upon it.

Likewise it is permitted to sit upon it even if it moves under him, for this is a tiltul kele-achar yad; provided he does not touch it with his hands, as will be explained, because every muktzeh is not forbidden in benefit by using it without tiltul. And provided he does not perform an action on the body of the muktzeh through this use, such as kindling fire on Yom Tov under muktzeh wood even though he does not move it at all, as explained in siman 501:

כָּל מֻקְצֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא לְטַלְטְלוֹ כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל, דְּהַיְנוּ בְּיָדָיו, אֲבָל מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּגוּפוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"א, וְזֶהוּ נִקְרָא טִלְטוּל כִּלְאַחַר יָד, שֶׁהוּא בְּשִׁנּוּי מִדֶּרֶךְ הַחֹל. וְלָכֵן מֻתָּר לְטַלְטֵל מֻקְצֶה בְּרַגְלָיו, לְפַנּוֹתוֹ לְכַאן וּלְכַאן דֶּרֶךְ הִלּוּכוֹ, לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַמֻּקְצֶה עַצְמוֹ כְּדֵי לְהַצְנִיעוֹ (עַיֵּן סִמָּן שי"א).

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל מֻקְצֶה עַל יְדֵי נִפּוּחַ, שֶׁאֵין לְךָ טִלְטוּל כִּלְאַחַר יָד גָּדוֹל מִזֶּה:

Every muktzeh is only forbidden if moved in the manner of a weekday, i.e., with the hands, but it is permitted to move it with one's body, as will be explained in siman 311; this is what is called tiltul kele-achar yad, which is a deviation from the weekday manner. Therefore it is permitted to move muktzeh with one's feet, kicking it here and there in the manner of walking, for its place, or even for the muktzeh itself to store it away (see siman 311).

And needless to say it is permitted to move muktzeh by blowing on it, for there is no greater tiltul kele-achar yad than that:

כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְיֻחָד לְתַשְׁמִישׁ הַמֻּתָּר בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן כּוֹס וּקְעָרָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַכְּלִי עַצְמוֹ, שֶׁחוֹשֵׁשׁ עָלָיו שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר אוֹ שֶׁלֹּא יִגָּנֵב מִשָּׁם וּמְטַלְטְלוֹ מִשָּׁם לְהַצְנִיעוֹ, אוֹ שֶׁמְּטַלְטְלוֹ מֵחַמָּה לְצֵל שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יִתְבַּקֵּעַ בְּחַמָּה.

אֲבָל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ כְּלָל — אָסוּר לְטַלְטֵל שׁוּם כְּלִי אַף עַל פִּי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, לְפִי שֶׁבִּימֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה שֶׁהָיוּ הָעָם מְזַלְזְלִים בְּאִסּוּרֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי בִיהוּדָה דּוֹרְכִי[ם] גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת וְגוֹ'", עָשׂוּ חֲכָמִים סְיָג וְגָדֵר לְאִסּוּר הוֹצָאָה, וְגָזְרוּ עַל כָּל הַכֵּלִים אַף עַל פִּי שֶׁמְּלַאכְתָּם לְהֶתֵּר שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָם כְּלָל אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישָׁן הַמְּיֻחָד לָהֶם, חוּץ מִן כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָהֶם מֵהַכֵּלִים הַצְּרִיכִים בְּיוֹתֵר לִסְעֻדַּת הַשַּׁבָּת.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָאוּ חֲכָמִים שֶׁחָזְרוּ הָעָם לְהִזָּהֵר קְצָת בְּאִסּוּרֵי שַׁבָּת — חָזְרוּ וְהִתִּירוּ לְטַלְטֵל כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָאוּ שֶׁחָזְרוּ הָעָם לְהִזָּהֵר יוֹתֵר — חָזְרוּ וְהִתִּירוּ לְטַלְטֵל כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַכְּלִי עַצְמוֹ, אֲבָל לְטַלְטֵל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ כְּלָל עֲדַיִן לֹא נִמְנוּ עָלָיו חֲכָמִים לְהַתִּירוֹ, וְנִשְׁאָר עוֹמֵד בְּאִסּוּרוֹ שֶׁנֶּאֱסַר בִּגְזֵרַת חֲכָמִים שֶׁבִּימֵי נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה:

A kli she-melachto le-heter, i.e., designated for use permitted on Shabbos (such as cups and bowls and the like) — it is permitted to move it even when not for its body and its place, but for the vessel itself: out of concern lest it break or be stolen from there, and he moves it to store it; or he moves it from the sun to the shade out of concern lest it crack in the sun.

But for no purpose at all — it is forbidden to move any vessel, even one whose melachah is for permitted use, because in the days of Nechemiah ben Chachaliah, when the people were lax in the prohibitions of Shabbos, as it is written "In those days I saw in Yehudah those treading winepresses on Shabbos and bringing in the heaps...", the Sages made a safeguard and fence for the prohibition of carrying out, and decreed upon all vessels, even those whose use is permitted, not to move them at all even for their designated use, except for cups and bowls and a knife and the like — vessels especially needed for the Shabbos meal.

And afterwards, when the Sages saw that the people returned to being somewhat careful in the Shabbos prohibitions — they reverted and permitted moving any kli she-melachto le-heter for its body or its place.

And afterwards, when they saw that the people returned to being even more careful — they reverted and permitted moving any kli she-melachto le-heter even for the vessel itself; but to move when there is no need at all, the Sages did not yet take a count upon themselves to permit, and it remained standing in its prohibition decreed in the days of Nechemiah ben Chachaliah:

אֲבָל כָּל מִינֵי אֹכָלִים וּמַשְׁקִים הַמֻּתָּרִים בְּשַׁבָּת, וְכָל מִינֵי סְפָרִים שֶׁמֻּתָּר לִקְרוֹת בָּהֶם — מֻתָּר לְטַלְטְלָם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ כְּלָל, לְפִי שֶׁלֹּא גָזְרוּ בִּימֵי נְחֶמְיָה אֶלָּא עַל כֵּלִים וְלֹא עַל אֹכָלִים וּסְפָרִים, וַהֲרֵי הֵם עַכְשָׁו כְּמוֹ קֹדֶם הַגְּזֵרָה שֶׁבִּימֵי נְחֶמְיָה, שֶׁהָיָה מֻתָּר לְטַלְטֵל כָּל דָּבָר הָרָאוּי בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ כְּלָל.

אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי בְּשַׁבָּת — הָיָה אָסוּר לְטַלְטֵל אַף בִּימֵי דָוִד וּשְׁלֹמֹה אוֹ קֹדֶם לְכֵן.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן כֵּלִים, אֲפִלּוּ כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָהֶן ־כֻּלָּן הָיוּ בִּכְלַל הַגְּזֵרָה, שֶׁגָּזְרוּ גַם עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָן כִּי אִם לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישָׁן, וְלֹא לְצֹרֶךְ מְקוֹמָן וְלֹא לְצֹרֶךְ גּוּפָן כְּשֶׁאֵינוֹ תַּשְׁמִישׁ הַמְּיֻחָד לָהֶן, שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹצִיאוּ אוֹתָן מִכְּלַל שְׁאָר כֵּלִים אֶלָּא מִפְּנֵי הַצֹּרֶךְ שֶׁיֵּשׁ בְּתַשְׁמִישָׁן יוֹתֵר מִבְּתַשְׁמִישׁ שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, אִם כֵּן אֵין לְהַתִּירָן אֶלָּא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישָׁן בִּלְבָד. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהִתִּירוּ, וְחָזְרוּ וְהִתִּירוּ, לְטַלְטֵל כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַכְּלִי עַצְמוֹ, גַּם כּוֹסוֹת וּקְעָרוֹת וְסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בָהֶן הָיוּ בִּכְלַל זֶה, וְלֹא הֻתְּרוּ אֶלָּא לְטַלְטְלָן לְצֹרֶךְ הַכְּלִי עַצְמוֹ, אֲבָל לֹא שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ כְּלָל:

But all kinds of foods and drinks permitted on Shabbos, and all kinds of books that one is permitted to read — it is permitted to move them even with no need at all, since they did not decree in the days of Nechemiah except upon vessels, but not upon foods and books, and now they are like before the decree of Nechemiah, when it was permitted to move anything fit for Shabbos even with no need at all.

But anything not fit for Shabbos — was forbidden to move even in the days of David and Solomon or before.

Not so for vessels: even cups and bowls and a knife and the like — all were included in the decree, that they decreed upon them too not to move them except for their use, and not for their place nor for their body when it is not their designated use, since they only removed them from the rule of other vessels because of the greater need in their use than in the use of other vessels; and so it follows we should only permit them for their use alone. And afterwards, when they permitted and reverted and permitted moving every kli she-melachto le-heter even for the vessel itself, cups and bowls and a knife and the like were also included in this, and were not permitted except to be moved for the vessel itself, but not when there is no need at all:

וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לְאָדָם לִשָּׂא הַסַּכִּין אֶצְלוֹ אַף כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם עֵרוּב, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ שָׁם לְסַכִּין, כֵּיוָן שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ אַחַר כָּךְ בּוֹ בַיּוֹם, וְלֹא אָסְרוּ טִלְטוּל שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֶלָּא כְּשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹ כְּלָל כָּל הַיּוֹם, אֲבָל אִם יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הַיּוֹם וְהוּא נוֹשְׂאוֹ אֶצְלוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לוֹ בִּשְׁעָתוֹ — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁהוּא חָפֵץ בְּכָךְ שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן לוֹ — הֲרֵי זֶה טִלְטוּל לְצֹרֶךְ:

However, it is permitted to a person to carry the knife with him even when he goes to the synagogue in a place where there is an eruv, although he does not need the knife there, since he will need it later that day; and they did not forbid moving without need except when one does not need it at all the whole day. But if he will use it that day and carries it with him so that it be ready for him at the proper time — it is permitted, since he desires that it be ready; this is moving for a need:

הַתְּפִלִּין אֵין דִּינָן כְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא אֲפִלּוּ כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לָצֵאת בָּהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְכָל דָּבָר שֶׁאָסוּר לָצֵאת בּוֹ — אָסוּר לְלָבְשׁוֹ כְּלָל בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ג.

וְאַף לְהַמַּתִּירִין שָׁם לִלְבּוֹשׁ בַּבַּיִת — אֵין הַתְּפִלִּין כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, הוֹאִיל וְהֵן מְיֻחָדִים לְלָבְשָׁן לְשֵׁם מִצְוָה, וּבְשַׁבָּת אָסוּר לְלָבְשָׁן לְשֵׁם מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ל"א, לְפִיכָךְ אָסוּר לְטַלְטְלָן אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ עַצְמָן, כְּגוֹן לְהַצְנִיעָן שֶׁלֹּא יִגָּנְבוּ אִם הוּא מָקוֹם שֶׁרֹב הַגַּנָּבִים הַמְּצוּיִים שָׁם הֵם יִשְׂרְאֵלִים, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ הַתְּפִלִּין לִידֵי בִּזָּיוֹן בְּיָדָם.

אֲבָל לְצֹרֶךְ גּוּפָן, כְּגוֹן בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשְׁמְרוּהוּ מִן הַמַּזִּיקִין, אוֹ לְצֹרֶךְ מְקוֹמָן — מֻתָּר לְטַלְטְלָן כְּדִין כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, שֶׁמִּכָּל מָקוֹם יֵשׁ עֲלֵיהֶן תּוֹרַת כְּלִי וּמַלְבּוּשׁ, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹצֵא בָהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים — פָּטוּר, הוֹאִיל וְהֵן דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ וְתַכְשִׁיט, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א:

Tefillin do not have the status of sacred books, nor even of a kli she-melachto le-heter, since it is forbidden to go out with them to reshus ha-rabbim, and anything which one is forbidden to go out with — one is forbidden to wear it at all on Shabbos even inside the house, lest he forget and go out with it, as explained in siman 303.

And even according to those who permit wearing them in the house there — tefillin are not a kli she-melachto le-heter, since they are designated to be worn for the sake of a mitzvah, and on Shabbos it is forbidden to wear them for the sake of a mitzvah, as explained in siman 31; therefore it is forbidden to move them even for themselves, e.g. to store them lest they be stolen, in a place where most of the thieves found there are Jews, lest the tefillin come into degradation by their hands.

But for their body, e.g. so that they may protect him from harmful creatures, or for their place — it is permitted to move them like the law of kli she-melachto le-issur, since in any case the status of vessel and garment applies to them, for one who goes out with them to reshus ha-rabbim is exempt, since they are by way of garment and ornament, as explained in siman 301:

וְכֵן הַשּׁוֹפָר אוֹ חֲצוֹצְרוֹת וּשְׁאָר כְּלֵי שִׁיר — אָסוּר לְטַלְטְלָם כִּי אִם לְצֹרֶךְ גּוּפָם אוֹ מְקוֹמָם כְּדִין כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, שֶׁאָסוּר לִתְקוֹעַ אוֹ לְזַמֵּר בִּכְלֵי שִׁיר בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקפ"ח וְשל"ט:

Likewise the shofar or trumpets and other musical instruments — it is forbidden to move them except for their body or their place, like the law of kli she-melachto le-issur, since it is forbidden to blow or play musical instruments on Shabbos, as will be explained in simanim 588 and 339:

כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אַף לְצֹרֶךְ הַכְּלִי עַצְמוֹ כְּדִין כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, הוֹאִיל וְהוּא מְיֻחָד גַּם כֵּן לִמְלֶאכֶת הֶתֵּר:

A kli she-melachto le-issur ule-heter (a vessel of mixed use) — it is permitted to move it even for the vessel itself, like the law of kli she-melachto le-heter, since it is designated for permitted work as well:

מְדוֹכָה, אִם יֵשׁ בָּהּ שׁוּם וְכַיּוֹצֵא בוֹ מִדְּבָרִים הַנִּדּוֹכִים בָּהּ — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ אַף לְצֹרֶךְ עַצְמָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, לְפִי שֶׁהַמְּדוֹכָה הִיא טְפֵלָה וּבְטֵלָה לְהַשּׁוּם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּמוֹ שֶׁהַקְּדֵרָה טְפֵלָה לְהַתַּבְשִׁיל שֶׁבְּתוֹכָהּ, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ מְטַלְטֵל אֶת הַשּׁוּם בִּלְבַדּוֹ, שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ אַף שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ כְּלָל.

אֲבָל אִם נָתַן בַּמְּדוֹכָה כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק, אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל שֶׁאֵין הַמְּדוֹכָה טְפֵלָה לָהֶם — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ עַל יְדֵי כֵן לְצֹרֶךְ עַצְמָהּ, שֶׁבְּמֵת בִּלְבָד הוּא שֶׁהִתִּירוּ לְטַלְטֵל מֵחַמָּה לְצֵל עַל יְדֵי כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"א.

וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים שֶׁהַמְּדוֹכָה אוֹ שְׁאָר כָּל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ הַכְּלִי עַצְמוֹ עַל יְדֵי כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק אוֹ שְׁאָר דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל, וְלֹא אָמְרוּ שֶׁלֹּא הִתִּירוּ בְּטִלְטוּל עַל יְדֵי כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק לְבַד מִן הַמֵּת, אֶלָּא בְּטִלְטוּל מֻקְצֶה גָמוּר הָאָסוּר לְטַלְטְלוֹ אַף לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ, אֲבָל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר שֶׁאֵינוֹ מֻקְצֶה גָמוּר וְהֵקֵלּוּ בּוֹ לְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ מְקוֹמוֹ — הֵקֵלּוּ בּוֹ גַּם כֵּן לְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק אַף לְצֹרֶךְ הַכְּלִי עַצְמוֹ.

וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה:

A mortar: if it contains garlic or the like — items which are pounded in it — it is permitted to move it even for its own sake, although it is a kli she-melachto le-issur, since the mortar is subsidiary and nullified to the garlic inside it, just as the pot is subsidiary to the food inside it, and it is as if he were moving the garlic alone, which is permitted to move even when there is no need.

But if he has placed in the mortar a loaf, or a child, or other things permitted in moving for which the mortar is not subsidiary — it is forbidden to move it by means of these for its own sake, for only regarding a corpse did they permit moving it from sun to shade by means of a loaf or a child and the like, as will be explained in siman 311.

And there are those who disagree and say that the mortar or any other kli she-melachto le-issur may be moved for the vessel itself by means of a loaf or a child or other things permitted in moving; and they did not say that they only permitted moving by means of a loaf or child for a corpse, except regarding moving a full muktzeh which is forbidden to be moved even for its body or place. But a kli she-melachto le-issur, which is not full muktzeh and which they were lenient with regarding moving it for its body or its place — they were also lenient with regarding moving it by means of a loaf or a child even for the vessel itself.

And the main view is like the first opinion. Nevertheless, in a case of considerable loss, one may rely on the latter opinion:

הַנּוֹלָד מֻתָּר בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן נָכְרִי שֶׁעָשָׂה כְּלִי חָדָשׁ בְּשַׁבָּת מֵעַצְמוֹ — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב וְסִמָּן ש"י, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה דַעְתּוֹ עָלָיו מֵאֶתְמוֹל לְטַלְטְלוֹ לְמָחָר.

אֲבָל בְּיוֹם טוֹב יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּנוֹלָד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ"ה:

Nolad is permitted on Shabbos — e.g. a non-Jew who made a new vessel by himself on Shabbos — it is permitted to move it and use it, as will be explained in simanim 252 and 310, even though he had no intention regarding it the day before to move it the next day.

But on Yom Tov, one must be stringent regarding nolad, as will be explained in siman 495:

וְכֵן כָּל הַכֵּלִים הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּשַׁבָּת וְאֵין הַשְּׁבָרִים רְאוּיִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם מֵעֵין מְלַאכְתָּם הָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא מֵעֵין מְלָאכָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, כְּגוֹן שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לְכַסּוֹת בָּהֶם פִּי חָבִית, וְשִׁבְרֵי כְּלִי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶם פִּי הַפַּךְ, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה — הֲרֵי זֶה נוֹלָד שֶׁנַּעֲשָׂה כְּלִי חָדָשׁ, וּמֻתָּר בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן נִשְׁבְּרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, שֶׁאז הוּכְנוּ לִמְלָאכָה אַחֶרֶת מִבְּעוֹד יוֹם, וְאֵין זֶה נוֹלָד:

Likewise all vessels permitted in moving which broke on Shabbos, and the fragments are not fit to be used for a use of the same nature as their original work but for a completely different work — such as fragments of a kneading trough to cover the mouth of a barrel, fragments of a glass vessel to cover the mouth of a flask, and all like cases — these are nolad, since they have become a new vessel; and this is permitted on Shabbos but not on Yom Tov, unless they broke before Yom Tov, since then they were already prepared for another use while still daytime, and this is not nolad:

אֲבָל אִם הַשְּׁבָרִים רְאוּיִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם מֵעֵין מְלַאכְתָּם הָרִאשׁוֹנָה, כְּגוֹן שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה עָבָה, שֶׁהִיא דוֹמֶה לְעִסָּה הַמְעֹרֶבֶת בְּמַיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בַּעֲרֵבָה, וְשִׁבְרֵי כְּלִי זְכוּכִית לָצוּק לְתוֹכָם שֶׁמֶן — אֵין זֶה נוֹלָד, וּמֻתָּר לְטַלְטְלָם אַף אִם נִשְׁבְּרוּ בְּיוֹם טוֹב:

But if the fragments are fit to be used for a use of the same nature as their original work — such as fragments of a kneading trough to pour into them a thick soup, which resembles dough mixed with water that is used in the trough, or fragments of a glass vessel to pour oil into them — this is not nolad, and it is permitted to move them even if they broke on Yom Tov:

וְאִם אֵין הַשְּׁבָרִים רְאוּיִים לְשׁוּם מְלָאכָה — הֲרֵי הֵם מֻקְצֶה גָמוּר, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְאָסוּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת, בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּחֹל. אֲבָל בְּיוֹם טוֹב אִם נִשְׁבְּרוּ מִבְּעוֹד יוֹם — מֻתָּר לְטַלְטְלָם לְהַסָּקָה אִם הֵם רְאוּיִים לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּיוֹם טוֹב שְׁאָר עֵצִים הָעוֹמְדִים לְהֶסֵּק אַף שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם:

And if the fragments are not fit for any use — they are full muktzeh, since no status of vessel applies to them at all, and it is forbidden to move them on Shabbos, whether they broke on Shabbos or on a weekday. But on Yom Tov, if they broke while it was still daytime — it is permitted to move them for kindling if they are fit for that, just as it is permitted on Yom Tov to move other wood standing for kindling, even though no status of vessel applies to it:

וְכָל זֶה בְּכֵלִים הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, אֲבָל כֵּלִים הַמֻּקְצִים מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, אַף עַל פִּי שֶׁהַשְּׁבָרִים אֵינָם מֻקְצִים מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס, אִם נִשְׁבְּרוּ בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב — אָסוּר לְטַלְטְלָם בּוֹ בַיּוֹם, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהֻקְצוּ מִדַּעַת הָאָדָם בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּשֶׁהָיָה הַכְּלִי הַמֻּקְצֶה שָׁלֵם עֲדַיִן — הֻקְצוּ לְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"י:

All of this concerns vessels permitted in moving which broke; but vessels which are muktzeh meichamas chesron kis which broke, although the fragments themselves are not muktzeh meichamas chesron kis, if they broke on Shabbos or Yom Tov — it is forbidden to move them that day, since once they were set aside from a person's mind during bein ha-shemashos when the muktzeh vessel was still whole — they were set aside for the entire day, as will be explained in siman 310:

כָּל הַשְּׁבָרִים הָאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לְשׁוּם מְלָאכָה, אִם הֵם מֻנָּחִים בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִים לְהַזִּיק, כְּגוֹן כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּשְׁבְּרוּ עַל הַשֻּׁלְחָן אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהוֹלְכִין — מֻתָּר לְטַלְטֵל הַשְּׁבָרִים כְּדֵי לְפַנּוֹתָם שֶׁלֹּא יִזּוֹקוּ בָּהֶם רַבִּים, שֶׁבִּמְקוֹם הֶזֵּק הַגּוּף שֶׁל רַבִּים לֹא גָזְרוּ עַל אִסּוּר מֻקְצֶה, וַאֲפִלּוּ עַל אִסּוּר טִלְטוּל בְּכַרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

אֲבָל שִׁבְרֵי כְּלִי חֶרֶס הָאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל — אָסוּר לְפַנּוֹתָם. וְאַף שֶׁדּוֹרְסִים עֲלֵיהֶם וְנִשְׁבָּרִים — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאֵין אִסּוּר בִּשְׁבִירַת חֶרֶס, אֶלָּא אִם כֵּן שׁוֹבְרוֹ בְּמִתְכַּוֵּן בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא רָאוּי עַל יְדֵי כָךְ לְאֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ, שֶׁאָז אָסוּר מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"י:

All fragments forbidden in moving, even those not fit for any use, if they are placed in a place where they can cause harm — such as glass vessels which broke on the table or in a place where people walk — it is permitted to move the fragments to clear them away lest the public be harmed by them, since regarding bodily harm to the public they did not decree the prohibition of muktzeh, nor even the prohibition of moving in a karmelis, as will be explained.

But fragments of earthenware forbidden in moving — it is forbidden to clear them away. And although people tread on them and they get further broken — it is of no consequence, since there is no prohibition in breaking earthenware, unless one breaks it intentionally so that it become fit for some use, in which case it is forbidden because of tikkun kli, as explained in siman 310:

חֲתִיכַת חֶרֶס שֶׁנִּשְׁבְּרָה מִכְּלִי בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת וְהִיא רְאוּיָה לְכַסּוֹת בָּהּ כְּלִי — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כֵּלִים מְצוּיִים שָׁם לְכַסּוֹתָם בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁמֻּנַּחַת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ שָׁם פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת, הוֹאִיל וְיֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ בְּחָצֵר שֶׁיֵּשׁ שָׁם כֵּלִים.

וְכֵן הַדִּין בְּשִׁבְרֵי שְׁאָר כֵּלִים. אֶלָּא שֶׁשְּׁאָר כֵּלִים יֵשׁ מֵהֶן שֶׁאֵין שִׁבְרֵיהֶם מֻתָּרִים בְּטִלְטוּל אֶלָּא אִם כֵּן הֵם גְּדוֹלִים קְצָת, כְּגוֹן שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לְכַסּוֹת בָּהֶם פִּי חָבִית, אֲבָל אִם אֵינָם רְאוּיִים לְכִסּוּי פִּי חָבִית, אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיִים לְכִסּוּי פִּי כְּלִי קָטָן מֵחָבִית — אֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם כְּלָל, לְפִי שֶׁשְּׁבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הָעֲרֵבה דֶּרֶךְ לְזָרְקָם לָאַשְׁפָּה, וְאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לְיַחֲדָם לְכִסּוּי פִּי כְּלִי קָטָן מֵחָבִית. אֲבָל חֲתִיכַת חֶרֶס, אֲפִלּוּ הִיא קְטַנָּה, דֶּרֶךְ הוּא לִפְעָמִים לְיַחֲדָהּ לְכִסּוּי פִּי כְּלִי קָטָן, לְפִיכָךְ יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִחֲדָהּ עֲדַיִן:

A piece of earthenware that broke off from a vessel, whether on a weekday or on Shabbos, and which is fit to cover a vessel — it is permitted to move it, and even in a place where there are no vessels to cover with it, e.g. it is placed in the reshus ha-rabbim, it is permitted to move it there less than 4 cubits, since the status of a vessel applies to it in a courtyard where there are vessels.

And the same applies to fragments of other vessels. Except that of the other vessels, some are not permitted in moving unless they are somewhat large — such as fragments of a kneading trough that are fit to cover the mouth of a barrel — but if they are not fit to cover the mouth of a barrel, although they are fit to cover the mouth of a vessel smaller than a barrel, no status of vessel applies to them at all, since the way of small fragments of the kneading trough is to throw them to the garbage, and it is not at all the way to designate them to cover the mouth of a vessel smaller than a barrel. But a piece of earthenware, even if small, it is the way at times to designate it to cover the mouth of a small vessel; therefore the status of a vessel applies to it even though he has not yet designated it:

וְאִם נִשְׁבְּרָה מֵהַכְּלִי בְּחֹל וּזְרָקָהּ לְאַשְׁפָּה מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁהִקְצָה אוֹתָהּ מִלְּכַסּוֹת בָּהּ כֵּלִים, וּבִטְּלָהּ מִהְיוֹת עוֹד תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ.

וַאֲפִלּוּ אִם הִיא רְאוּיָה לַעֲנִיִּים לְכִסּוּי כֵּלִים, אֶלָּא שֶׁבְּעָלֶיהָ הוּא עָשִׁיר וּזְרָקָהּ לָאַשְׁפָּה — אַף עַל פִּי כֵן אֲסוּרָה בְּטִלְטוּל לְכָל הָעֲנִיִּים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַבְּעָלִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

And if it broke from the vessel on a weekday and he threw it on the garbage while it was still daytime — it is forbidden to move it on Shabbos, since he has set it aside from covering vessels with it, and he has nullified its status of vessel.

And even if it is fit for poor people to cover vessels with, but its owner is wealthy and threw it onto the garbage — nevertheless it is forbidden in moving to all the poor in the world, since everything follows the owner, as will be explained:

אֲבָל אִם זְרָקָהּ לָאַשְׁפָּה בְּשַׁבָּת — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ, הוֹאִיל וְהָיָה עָלֶיהָ תּוֹרַת כְּלִי בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת:

But if he threw it onto the garbage on Shabbos itself — it is permitted to move it, since the status of a vessel still applied to it at bein ha-shemashos which is the beginning of the entry of Shabbos:

לֹא בְּכָל דָּבָר אָמְרוּ שֶׁאִם רָאוּי לְכַסּוֹת בּוֹ כְּלִי יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו אֶלָּא בְּשִׁבְרֵי כֵלִים בִּלְבָד, הוֹאִיל וְהָיָה כְּבָר עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי גָּמוּר כְּשֶׁהָיוּ שְׁלֵמִים, לָכֵן לֹא נִפְקַע מֵהֶם אַף כְּשֶׁנִּשְׁבְּרוּ אִם רְאוּיִין עֲדַיִן לְכִסּוּי.

אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ שַׁיָּכוּת כְּלִי גָמוּר, כְּגוֹן צְרוֹרוֹת אוֹ אֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁרְאוּיִים לְכַסּוֹת בָּהֶם כֵּלִים — לֹא יָרַד עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי בִּשְׁבִיל כָּךְ, וְאָסוּר לְטַלְטְלָם אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפָם וּמְקוֹמָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְלָכֵן צָרִיךְ לְהַזְהִיר לָרַבִּים שֶׁנִּכְשָׁלִים וְנוֹטְלִים חֲתִיכַת עֵץ שֶׁאֵינָהּ כְּלִי לִסְמוֹךְ בָּהּ אֵיזֶה דַף לִשְׁכּוֹב עָלָיו, וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָן זֶה.

אֲבָל עַל יְדֵי נָכְרִי מֻתָּר כָּל טִלְטוּל מֻקְצֶה כְּשֶׁאֵינוֹ לְצֹרֶךְ הַמֻּקְצֶה עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ו:

They did not say that with regard to anything fit to cover a vessel, the status of vessel applies to it — only with regard to fragments of vessels, since they already had upon them the status of complete vessel when they were whole, therefore it was not removed from them even when they broke, if they are still fit for covering.

But any item which has no relation to a complete vessel, such as pebbles, stones and the like, even though they are fit to cover vessels — the status of vessel does not descend upon them on that account, and it is forbidden to move them even for their body or place, as explained above.

Therefore one must warn the multitude who stumble and take a piece of wood which is not a vessel to prop up some board to lay upon it, and the like.

But by means of a non-Jew, all moving of muktzeh is permitted when it is not for the muktzeh itself, as explained in siman 276:

שִׁבְרֵי פְתִילָה שֶׁאֵינָן עוֹמְדִים עוֹד לְהַדְלָקָה בְּנֵר — הֲרֵי הֵן כִּצְרוֹרוֹת וַאֲבָנִים שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלָן אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפָן וּמְקוֹמָן. אֲבָל פְּתִילָה שְׁלֵמָה, אֲפִלּוּ נִדְלְקָה כְּבָר בְּחֹל אוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה — הִיא נִקְרֵאת כְּלִי, וְדִינָהּ כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ.

אֲבָל אִם דָּלְקָה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שַׁבָּת זוֹ — הֻקְצֵית לְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ט.

וְכֵן נֵר שָׁלֵם שֶׁל שַׁעֲוָה אוֹ שֶׁל חֵלֶב, וַאֲפִלּוּ נִדְלַק כְּבָר בְּחֹל אוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה — נִקְרָא כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר.

וּמִכַּאן יָצָא טָעוּת הֶהָמוֹן שֶׁמְּטַלְטְלִים נֵר שָׁלֵם לְצֹרֶךְ הַדְלָקַת מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אוֹ לְצֹרֶךְ נָכְרִי שֶׁיַּדְלִיקֶנָּה לְעַצְמוֹ, וְטוֹעִים הֵם, שֶׁאֵינוֹ מֻתָּר לְטַלְטֵל כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ יִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ הַמֻּתָּר בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן קֻרְנָס לִפְצוֹעַ בּוֹ אֱגוֹזִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

Fragments of a wick no longer fit for kindling in a lamp — these are like pebbles and stones which it is forbidden to move even for their body or place. But a complete wick, even if it has already been kindled on a weekday or on a previous Shabbos — is called a vessel, and its law is like a kli she-melachto le-issur which one is permitted to move for its body or place.

But if it burned during bein ha-shemashos of this Shabbos — it was set aside for the entire day, as explained in siman 279.

Likewise an entire candle of wax or tallow, even already kindled on a weekday or on a previous Shabbos — is called a kli she-melachto le-issur.

And from this an error of the masses arose: they move an entire candle in order to kindle it after Shabbos, or for a non-Jew to kindle it for himself, and they err — for it is permitted to move a kli she-melachto le-issur only when the Jew needs to use it on Shabbos itself for some use that is permitted on Shabbos, such as a hammer to crack nuts with, as explained above:

כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דְּלָתוֹת קְבוּעוֹת בָּהֶם, בֵּין שֶׁהַדֶּלֶת הוּא מִן הַצַּד בֵּין שֶׁהוּא כִּסּוּי עַל גַּבֵּי הַכְּלִי, וְנִתְפָּרְקוּ הַדְּלָתוֹת מֵהֶם, בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת — מֻתָּר לְטַלְטֵל אוֹתָן הַדְּלָתוֹת, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהָיוּ הַדְּלָתוֹת מְחֻבָּרוֹת בַּכֵּלִים הָיָה גַם עֲלֵיהֶן שֵׁם כְּלִי אַגַּב אֲבִיהֶן, וְאַף שֶׁנִּתְפָּרְקוּ אַחַר כָּךְ מֵהַכֵּלִים — לֹא נִפְקַע מֵהֶם שֵׁם כְּלִי שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶן, הוֹאִיל וּרְאוּיוֹת לְהַחֲזִירָן וּלְחַבְּרָן אֶל הַכֵּלִים:

All vessels which have fixed doors on them, whether the door is on the side or it is a cover over the vessel, and the doors became detached from them, whether they detached on Shabbos or before Shabbos — it is permitted to move those doors, because when the doors were attached to the vessels, the name "vessel" applied to them as well, by virtue of their "father" [the main vessel]; and although they detached afterwards from the vessels, the name "vessel" that was upon them was not removed, since they are fit to be restored and attached to the vessels:

אֲבָל דַּלְתוֹת הַבַּיִת שֶׁנִּתְפָּרְקוּ מִן הַבַּיִת, בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת — אָסוּר לְטַלְטְלָן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁם כְּלִי עֲלֵיהֶן מֵעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו כְּשֶׁנִּתְפָּרְקוּ הֵן רְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כְּמוֹ בִּשְׁאָר נְסָרִים — אַף עַל פִּי כֵן אֵינָן מֻתָּרוֹת בְּטִלְטוּל, לְפִי שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לְהַחֲזִירָן לַבַּיִת וּלְכָךְ הֵן עוֹמְדוֹת, וְלֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עֲלֵיהֶן כִּשְׁאָר נְסָרִים.

דֶּלֶת שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל, אִם מֻתָּר לִטְּלָהּ מֵהֶם אוֹ לְהַחֲזִירָהּ לָהֶם — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ג וְשי"ד:

But the doors of a house which became detached from the house, whether they detached on Shabbos or before Shabbos — it is forbidden to move them, because the name "vessel" was never upon them. And although now that they are detached they are fit to be used like other boards — they are nevertheless not permitted in moving, since they are fit to be returned to the house and to that end they stand, and not to be used upon them as other boards.

The door of a chest, box, or cupboard: whether it is permitted to remove it from them or to return it to them — will be explained in simanim 313 and 314:

דָּבָר שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו שֶׁעֲשָׂאוֹ כִּסּוּי לִכְלִי — נַעֲשָׂה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי עַל יְדֵי כָךְ, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כִּשְׁאָר כֵּלִים. וְהוּא שֶׁתִּקְּנוֹ וְעָשָׂה בוֹ מַעֲשֶׂה וֶהֱכִינוֹ לְכָךְ בְּעִנְיָן שֶׁתִּקּוּנוֹ מוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁהוּא עוֹמֵד לְכָךְ, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְכִסּוּי לְעוֹלָם. וְאִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְכִסּוּי מִבְּעוֹד יוֹם אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת — זֶהוּ תּוֹרַת כְּלִי שֶׁלּוֹ, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשָׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁל תִּקּוּן.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ לְכִסּוּי, כְּגוֹן חֲתִיכוֹת נְסָרִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ כִּסּוּי, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּדָבָר זֶה לְכִסּוּי פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחֹל, כְּגוֹן אֶבֶן שֶׁכִּסָּה בָּהּ אֶת פִּי הֶחָבִית פְּעָמִים רַבּוֹת — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Something which does not have the status of a vessel, that one made into a cover for a vessel — the status of vessel has been placed upon it on this account, and it is permitted to move it like other vessels. And this is provided he prepared it and performed an action with it and prepared it for this in a way that its preparation testifies about it that it stands for this, and even though he has not yet used it as a cover ever. And if he used it as a cover while it was still daytime, even once — this is its status of vessel, and it is permitted to move it on Shabbos although he did no act of preparation.

In what case is this said? In something whose way is to be made as a cover, such as pieces of boards and the like. But something whose way is not to be made as a cover, even though one used this thing as a cover many times on weekdays — such as a stone with which he covered the mouth of the barrel many times — it is forbidden to move it on Shabbos, as will be explained:

וְכָל זֶה בְּכִסּוּי כֵּלִים, אֲבָל כִּסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת, כְּגוֹן כִּסּוּי בּוֹר אוֹ דוּת, אַף עַל פִּי שֶׁתִּקְּנוֹ וְעָשָׂה בוֹ מַעֲשֶׂה, וְגַם נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחֹל — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה שֶׁאוֹחֲזִין בּוֹ כְּשֶׁמְּסִירִים אוֹתוֹ מֵהַבּוֹר, שֶׁזֶּה מוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִטַּלְטֵל וְיֵשׁ עָלָיו שֵׁם כְּלִי.

וְכִסּוּיֵי כֵלִים הַקְּבוּרִים בַּקַּרְקַע לְגַמְרֵי — דִּינָם כְּכִסּוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת, שֶׁגָּזְרוּ עַל אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. אֲבָל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ קָבוּר בַּקַּרְקַע לְגַמְרֵי, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְחֻבָּר לַקַּרְקַע, כְּגוֹן תַּנּוּרִים שֶׁבִּימֵיהֶם שֶׁהָיוּ כִּקְדֵרָה וּמְחֻבָּרִים לְמַטָּה בְּטִיט — אֵין כִּסּוּיָם צָרִיךְ בֵּית אֲחִיזָה. אֲבָל תַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ הַבְּנוּיִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע — דִּין כִּסּוּיָם כְּכִסּוּי הַדּוּת שֶׁצָּרִיךְ בֵּית אֲחִיזָה:

All this regarding covers of vessels; but covers of the ground — e.g. a cover of a pit or cistern — even though one prepared it and performed an action with it, and also used it many times on weekdays — it is forbidden to move it, unless it has a handle by which one grasps it when one removes it from the pit, which testifies that it is made to be moved and the name vessel is upon it.

And the covers of vessels totally buried in the ground — their law is like covers of the ground, since they decreed regarding these on account of those. But a vessel not totally buried in the ground, although attached to the ground — such as ovens of their day, which were like a pot and attached below with clay — their cover does not require a handle. But ovens of ours, built upon the ground — the law of their cover is like the cover of a cistern, which requires a handle:

מַחַט שְׁלֵמָה — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ לִטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ, כְּדִין כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ.

וּבִלְבָד שֶׁיִּזָּהֵר בִּנְטִילַת הַקּוֹץ שֶׁיִּטְּלֶנּוּ שֶׁלֹּא יוֹצִיא דָם בְּוַדַּאי עַל יְדֵי נְטִילָתוֹ, שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה מִשּׁוּם חוֹבֵל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ, כֵּיוָן שֶׁנּוֹטְלוֹ בְּעִנְיָן שֶׁהוּא "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת", כְּגוֹן אִם נִתְהַפֵּךְ הַקּוֹץ בִּנְטִילָתוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם מִבְּלִי הוֹצָאַת דָּם — אָסוּר לְהוֹצִיאוֹ:

A whole needle — it is permitted to move it in order to take out a thorn, like the law of kli she-melachto le-issur which is permitted to move for its body.

And on condition that one is careful in taking out the thorn that he take it out in a way that he will not certainly bring out blood through his taking it out, for there is in this the prohibition of chovel even though he does not intend it, since he takes it out in a way that is "pesik reisheh ve-lo yamus" — for example if the thorn turned over in his taking it out and it is impossible to extract it from there without bringing out blood — it is forbidden to extract:

אֲבָל מַחַט שֶׁנִּטַּל חֻדָּהּ אוֹ חוֹר שֶׁלָּהּ — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ, מִפְּנֵי שֶׁבָּטֵל תּוֹרַת כְּלִי מִמֶּנָּה. וְאֵינָהּ דּוֹמָה לְשִׁבְרֵי שְׁאָר כֵּלִים שֶׁמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל הוֹאִיל וּרְאוּיִים לְתַשְׁמִישׁ אַחֵר, וּמַחַט זוֹ שֶׁנִּטַּל חֻדָּהּ אוֹ חוֹרָהּ רְאוּיָה גַּם כֵּן לְתַשְׁמִישׁ אַחֵר, כְּגוֹן לִטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ, מִכָּל מָקוֹם אֵין רְגִילוּת כְּלָל לְיַחֵד אוֹתָהּ לְתַשְׁמִישׁ, אֶלָּא דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם לְזָרְקָהּ בֵּין גְּרוּטָאוֹת (פֵּרוּשׁ שִׁבְרֵי מַתְּכוֹת), מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּשִׁבְרֵי שְׁאָר כֵּלִים שֶׁרְגִילִים לְיַחֲדָם לְתַשְׁמִישׁ אַחֵר, לָכֵן לֹא נִפְקַע שֵׁם כְּלִי מֵהֶם.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יִחֵד מַחַט זוֹ לְאֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ — נַעֲשָׂה עָלֶיהָ תּוֹרַת כְּלִי, וּמֻתָּר לְטַלְטְלָהּ כְּדִין כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר אִם יִחֲדָהּ לְתַשְׁמִישׁ הַמֻּתָּר בְּשַׁבָּת.

וּמַחַט חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא נִקְּבָה עֲדַיִן — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ לְצֹרֶךְ גּוּפָהּ, לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים אָדָם נִמְלָךְ עָלֶיהָ וּמַנִּיחָהּ כָּךְ בְּלֹא נֶקֶב וּמְיַחֲדָהּ לִנְטִילַת קוֹץ, לָכֵן יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ אַף שֶׁעֲדַיִן לֹא יִחֲדָהּ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁנִּטַּל חֻדָּהּ אָדָם זוֹרְקָהּ לְבֵין הַגְּרוּטָאוֹת:

But a needle whose point or hole has come off — it is forbidden to move it, since the status of vessel has been nullified from it. And it is not similar to fragments of other vessels that are permitted in moving since they are fit for another use; this needle whose point or hole has come off is also fit for another use, e.g. to take out a thorn, nevertheless it is not customary at all to designate it for use, but the way of a person is to throw it among scrap iron (i.e., fragments of metal), which is not so with fragments of other vessels which it is customary to designate for another use; therefore the name "vessel" was not removed from them.

Nevertheless, if he designated this needle for some use — the status of vessel was placed upon it, and it is permitted to move it like the law of kli she-melachto le-heter if he designated it for a use permitted on Shabbos.

And a new needle which has not yet been pierced — it is permitted to move it for its body, since at times a person reconsiders regarding it and leaves it like this without a hole and designates it for taking out a thorn; therefore the status of vessel applies to it even though he has not yet designated it — which is not the case when its point has come off, where a person throws it among scrap iron:

שְׁיָרֵי מַחְצְלָאוֹת שֶׁבָּלוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן — מֻתָּר לְטַלְטְלָן, שֶׁלֹּא נִפְקַע מֵהֶם שֵׁם כְּלִי שֶׁהָיָה עֲלֵיהֶן, הוֹאִיל וְהֵן רְאוּיוֹת עֲדַיִן לְכַסּוֹת בָּהֶן אֵיזֶה טִנּוּף.

וְאִם זְרָקָן לָאַשְׁפָּה מִבְּעוֹד יוֹם — אָסוּר לְטַלְטְלָן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה בְּשִׁבְרֵי שְׁאָר כֵּלִים:

Remnants of mats that have worn out, even though they are not fit to sit upon — it is permitted to move them, since the name "vessel" that was upon them was not removed, since they are still fit to cover some filth.

And if he threw them to the garbage while it was still daytime — it is forbidden to move them, as explained above regarding fragments of other vessels:

אֲבָל מַטְלָנִיּוֹת, שֶׁהֵן שְׁיָרֵי בְגָדִים שֶׁבָּלוּ, אִם אֵין בְּכָל אַחַת מֵהֶן ג' עַל ג' אֶצְבָּעוֹת — אָסוּר לְטַלְטְלָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לֹא לַעֲנִיִּים וְלֹא לַעֲשִׁירִים.

וְאִם יֵשׁ בָּהֶן ג' עַל ג' וְהֵן שֶׁל עָנִי — מֻתָּרִים כָּל הָעֲנִיִּים שֶׁבָּעוֹלָם לְטַלְטְלָן, שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לָהֶם לִטְלַאי בְּבִגְדֵיהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן זְרָקוּם הַבְּעָלִים לָאַשְׁפָּה מִבְּעוֹד יוֹם. אֲבָל עֲשִׁירִים אֲסוּרִים לְטַלְטְלָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שֶׁל עָנִי, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בָּהֶן ג' טְפָחִים עַל ג' טְפָחִים, שֶׁאָז הֵן רְאוּיוֹת גַּם לַעֲשִׁירִים.

וְעָשִׁיר שֶׁהוּא דָר בְּבֵיתוֹ שֶׁל עָנִי זֶה שֶׁהַמַּטְלָנִיּוֹת שֶׁלּוֹ — הֲרֵי הוּא נִגְרָר אַחַר בַּעַל הַבַּיִת, וּמֻתָּר לְטַלְטְלָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רְאוּיוֹת לוֹ, הוֹאִיל וְהֵן רְאוּיוֹת בְּבַיִת זֶה שֶׁהוּא דָּר בּוֹ.

אֲבָל מַטְלָנִיּוֹת שֶׁל עֲשִׁירִים שֶׁהֵן פָּחוֹת מִג' טְפָחִים עַל ג' טְפָחִים — אֲסוּרוֹת אַף לְכָל הָעֲנִיִּים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֻקְצוּ לְבַעֲלֵיהֶן הָעֲשִׁירִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לָהֶם — הֻקְצוּ לְכָל הָעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּאִלּוּ זָרְקוּ אוֹתָן בַּעֲלֵיהֶן לָאַשְׁפָּה. וְכֵן הַדִּין בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּטְלָנִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁיָרֵי סְתָם בְּגָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם ג' עַל ג' אֶצְבָּעוֹת — מֻתָּרוֹת בְּטִלְטוּל לְכָל אָדָם, הוֹאִיל וְהֵן רְאוּיוֹת לְקַנֵּחַ בָּהֶם אֵיזֶה טִנּוּף. וְלֹא חִלְּקוּ בֵּין ג' עַל ג' אֶצְבָּעוֹת לְפָחוֹת מִכֵּן אֶלָּא בְּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁהֵן שְׁיָרֵי טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה, שֶׁאָדָם בּוֹדֵל עַצְמוֹ מִלְּקַנֵּחַ בָּהֶן וּמִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן תַּשְׁמִישׁ מְגֻנֶּה.

וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאַף שֶׁהֵן רְאוּיוֹת לְקִנּוּחַ — אֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶן בִּשְׁבִיל כָּךְ, אֶלָּא אִם כֵּן יִחֲדָן לְכָךְ, שֶׁאַף שִׁבְרֵי שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים אֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם אַף אִם הֵם רְאוּיִים לְקִנּוּחַ אִם לֹא יִחֲדָם לְכָךְ, אוֹ שֶׁרְאוּיִים לִסְמוֹךְ בָּהֶם אֵיזֶה כְּלִי וְלֹא יִחֲדָם לְכָךְ, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִים לְכִסּוּי כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

But matlaniyot, remnants of worn-out garments: if there is in each less than 3 by 3 fingers — it is forbidden to move them, since they are not fit either for poor or for rich.

And if there is in them 3 by 3 and they are of a poor person — all the poor of the world are permitted to move them, since they are fit for them as patches for their garments, unless the owners cast them onto the garbage while it was still daytime. But the rich are forbidden to move them even if they are of a poor person, unless there is in them 3 by 3 tefachim, in which case they are fit for the rich also.

And a rich man who dwells in the house of this poor person whose are the matlaniyot — he is drawn after the master of the house, and it is permitted to him to move them although they are not fit for him, since they are fit in this house where he dwells.

But matlaniyot of rich which are less than 3 by 3 tefachim — they are forbidden even to all the poor of the world, for once they were set aside by their wealthy owners because they were not fit for them, they were set aside for the entire world, since it is as though their owners had cast them to the garbage. And likewise is the law in all such cases, as will be explained.

And some say matlaniyot which are remnants of ordinary clothes, even though there is not in them 3 by 3 fingers — are permitted in moving to every person, since they are fit to wipe filth with. And they only distinguished between 3 by 3 fingers and less in matlaniyot which are remnants of mitzvah talleisim, from which a person separates himself from wiping with them or using them for degrading use.

And the main view is as the first opinion, that although they are fit for wiping — the status of vessel does not apply to them on this account, unless he designated them for this; for even fragments of all other vessels do not have the status of vessel even if they are fit for wiping, if he did not designate them for this, or if they are fit to prop up some vessel and he did not designate them, unless they are fit to cover a vessel, as explained above:

מִנְעָל, בֵּין חָדָשׁ בֵּין יָשָׁן, שֶׁהוּא מְהֻדָּק עַל הַדְּפוּס — מֻתָּר לְשָׁמְטוֹ מִמֶּנּוּ, בֵּין לִשְׁמוֹט אֶת הַדְּפוּס מִתּוֹךְ הַמִּנְעָל, בֵּין לִשְׁמוֹט הַמִּנְעָל מֵעַל הַדְּפוּס. וְאֵין כַּאן אִסּוּר בְּטִלְטוּל הַדְּפוּס, מִפְּנֵי שֶׁהַדְּפוּס יֵשׁ עָלָיו שֵׁם כְּלִי אֶלָּא שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ חֲלָלוֹ שֶׁל הַמִּנְעָל שֶׁהַדְּפוּס בְּתוֹכוֹ:

A shoe, whether new or old, which is tight upon the form — it is permitted to slip it off, either to slip the form from within the shoe, or to slip the shoe from upon the form. And there is here no prohibition in moving the form, because the form has upon it the name of vessel, except that its use is forbidden, and it is permitted to move it for its place, i.e. the inside of the shoe where the form is:

סַנְדָּלִים שֶׁבִּימֵיהֶם הָיוּ לָהֶם שְׁתֵּי רְצוּעוֹת קְבוּעוֹת בִּשְׁנֵי צְדָדֵיהֶם, אַחַת בְּצַד פְּנִימִי לְבֵין שְׁנֵי רַגְלַיִם, וְאַחַת לְצַד חוּץ, וְכוֹרְכִים שְׁתֵּי הָרְצוּעוֹת עַל הָרֶגֶל לְמַעְלָה לְהַחֲזִיק שְׁנֵי צִדֵּי הַסַּנְדָּל עַל רַגְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה עוֹר בְּסַנְדָּלֵיהֶם אֶלָּא בִּצְדָדֵי הַסַּנְדָּל בִּלְבָד, אֲבָל מִלְמַעְלָה הָיָה פָּתוּחַ לְגַמְרֵי, לְפִיכָךְ הָיוּ צְרִיכִים שְׁתֵּי רְצוּעוֹת לְהַחֲזִיק שְׁנֵי צִדֵּי הַסַּנְדָּל עַל רַגְלוֹ, וְאִם נִפְסְקָה אַחַת מֵהֶן אִי אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בּוֹ עַד שֶׁיְּתַקְּנֶנּוּ, וְאַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ אַף אִם נִפְסְקָה עִם מְקוֹם קְבִיעוּתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לַחֲזוֹר וּלְתַקְּנוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּפְסְקָה הַפְּנִימִית שֶׁל בֵּין הָרַגְלַיִם, שֶׁאִם יְתַקְּנוּהָ — אֵין תִּקּוּנָהּ נִרְאֶה. אֲבָל אִם נִפְסְקָה הַחִיצוֹנָה — אֵין דַּרְכָּהּ לְתַקְּנָהּ, מִפְּנֵי שֶׁתִּקּוּנָהּ נִרְאֶה לַכֹּל וּגְנַאי הוּא, וּלְפִיכָךְ בָּטֵל הַסַּנְדָּל מִתּוֹרַת כְּלִי וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְשִׁבְרֵי שְׁאָר כֵּלִים שֶׁמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל הוֹאִיל וְהֵם רְאוּיִים לְכִסּוּי כֵּלִים, אֲבָל הַסַּנְדָּל אֵין דַּרְכּוֹ לְכַסּוֹת בּוֹ כֵּלִים מִפְּנֵי מְאִיסוּתוֹ:

Sandals of their day had two fixed straps on their two sides, one inside between the two feet, and one outside, and they would wrap the two straps around the foot above to hold the two sides of the sandal upon the foot — for there was no leather in their sandals except on the sides of the sandal only, but above it was completely open; therefore they needed two straps to hold the two sides of the sandal upon the foot. And if one of them tore, it was impossible to walk in it until he fixes it, and nevertheless it is permitted to move it even though the strap tore from its place of attachment, because the status of vessel is still upon it, since it is fit to be returned and fixed.

In what case is this said? When the inner one between the legs tore — where, if it is fixed, the fixing is not visible. But if the outer one tore — it is not customary to fix it, because its fixing is visible to all and it is a disgrace, and therefore the sandal is nullified from the status of vessel and it is forbidden to move it. And it does not resemble fragments of other vessels which are permitted in moving since they are fit to cover vessels, for the sandal — it is not its way to cover vessels with, because of its repulsiveness:

וְאִם נִפְסְקָה כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ בְּכַרְמְלִית — הִתִּירוּ לוֹ לִטּוֹל גֶּמִי לַח שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה וּמֻתָּר בְּטִלְטוּל וְלִכְרוֹךְ אוֹתוֹ עַל הַסַּנְדָּל, וְלִקְשׁוֹר לְתַקְּנוֹ שֶׁלֹּא יִפּוֹל מֵרַגְלוֹ. אֲבָל אָסוּר לִקְשׁוֹר עָלָיו חוּט אוֹ מְשִׁיחָה, שֶׁמָּא יְבַטְּלֵם לִהְיוֹת קְבוּעִים שָׁם לְעוֹלָם, וְנִמְצָא עָשָׂה קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא.

וְאַף בְּגֶמִי לַח לֹא הִתִּירוּ כֵּן אֶלָּא בְּכַרְמְלִית, שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן וְיַעֲזוֹב הַסַּנְדָּל שָׁם — יִגָּנֵב מִשָּׁם. אֲבָל בְּחָצֵר שֶׁהוּא נִשְׁמָר שָׁם — אָסוּר לִקְשׁוֹר בְּגֶמִי, שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ וִיבַטְּלֶנּוּ, בֵּין שֶׁנִּפְסְקָה רְצוּעָה הַפְּנִימִית בֵּין הַחִיצוֹנָה, אֶלָּא שֶׁאִם נִפְסְקָה פְּנִימִית — רַשַּׁאי לְטַלְטְלוֹ לְהַצְנִיעוֹ בְּמָקוֹם מֻצְנָע בְּאוֹתוֹ חָצֵר, וְאִם נִפְסְקָה חִיצוֹנָה — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

And if it tore while he was walking in a karmelis — they permitted him to take a moist reed, which is animal food and is permitted in moving, and to wrap it on the sandal, and to tie it to fix it so it not fall off his foot. But it is forbidden to tie on it a thread or a cord, lest he nullify them to be there permanently, and it would become a permanent knot.

And even with a moist reed they only permitted thus in a karmelis, since if he does not do so and leaves the sandal there — it will be stolen from there. But in a courtyard where it is guarded — it is forbidden to tie with a reed, lest he reconsider and nullify it, whether the inner strap or the outer tore, except that if the inner tore — he may move it to put it away in a hidden place in that courtyard; and if the outer tore — it is forbidden, as has been explained:

וְכָל זֶה בְּסַנְדָּלִים שֶׁלָּהֶם, שֶׁמִּשֶּׁנִּפְסְקָה הָרְצוּעָה אִי אֶפְשָׁר לְנָעֳלוֹ כְּלָל, אֲבָל סַנְדָּלִים שֶׁלָּנוּ אַף אִם נִפְסְקָה הָרְצוּעָה רָאוּי לְנָעֳלוֹ וְתוֹרַת כְּלִי עָלָיו, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ בְּכָל עִנְיָן:

And all of this regarding their sandals, where once the strap broke it was impossible to wear it at all; but our sandals, even if the strap broke, are still fit to be worn and the status of vessel applies to them, and it is permitted to move them in all cases:

חָלוּק שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתוֹ וְתָחֲבוּ בּוֹ קָנֶה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לִתְלוֹתוֹ בּוֹ לְיַבְּשׁוֹ — יָכוֹל לְשָׁמְטוֹ מִן הַקָּנֶה. אֲבָל לִטּוֹל הַקָּנֶה מִתּוֹכוֹ — אָסוּר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ כְּלִי, אֶלָּא אִם כֵּן יִחֵד הַקָּנֶה לְכָךְ, שֶׁאָז נַעֲשָׂה עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי עַל יְדֵי יִחוּד זֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם תָּחֲבוּ בּוֹ כְּלִי־מֻתָּר לִטְּלוֹ מִתּוֹכוֹ, אֲפִלּוּ הוּא כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, כֵּיוָן שֶׁטִּלְטוּל זֶה הוּא לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ חֲלַל הֶחָלוּק שֶׁהַקָּנֶה בְּתוֹכוֹ:

A garment that was washed, and a reed was stuck in it before Shabbos in order to hang it to dry — he may slip it off the reed. But to take out the reed from within it — is forbidden, because it is not a vessel, unless one designated the reed for this, in which case the status of vessel is upon it through this designation, as will be explained. And if a vessel was stuck in it — it is permitted to take it out from within, even if it is a kli she-melachto le-issur, since this moving is for its place, i.e., the inside of the garment where the reed is:

כִּירָה שֶׁנִּשְׁמְטָה אַחַת מִיַּרְכוֹתֶיהָ, דְּהַיְנוּ פִּטְפּוּטִין שֶׁלָּהּ כְּעֵין רַגְלַיִם — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ לְצֹרֶךְ גּוּפָהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחֲזִיר לָהּ הָרֶגֶל וְיִתְקָעֶנָּה שָׁם בְּחֹזֶק, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה.

וְכֵן סַפְסָל אָרֹךְ שֶׁנִּשְׁמְטָה אַחַת מֵרַגְלָיו, כָּל שֶׁכֵּן שְׁתַּיִם — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וּלְהַנִּיחוֹ עַל סַפְסָל אַחֵר וְלֵישֵׁב עָלָיו, אֲפִלּוּ נִשְׁמְטָה הָרֶגֶל מִבְּעוֹד יוֹם, אֶלָּא אִם כֵּן יָשַׁב עָלָיו כָּךְ פַּעַם אַחַת קֹדֶם הַשַּׁבָּת בְּלִי הַחֲזָרַת הָרֶגֶל, שֶׁאָז אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ לְהַחֲזִירָהּ וּלְתָקְעָהּ בְּשַׁבָּת.

אֲבָל אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ לְשָׁם בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בְּרִפְיוֹן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקָעֶנָּה בְּחֹזֶק, אֶלָּא אִם כֵּן דַּרְכָּהּ לְעוֹלָם לִהְיוֹת שָׁם רְפוּיָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ג.

וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּשְׁמְטָה הָרֶגֶל, אֲבָל אִם נִשְׁבְּרָה — מֻתָּר לְטַלְטֵל הַסַּפְסָל וּלְהַנִּיחוֹ עַל סַפְסָל אַחֵר וְלֵישֵׁב עָלָיו, אֲפִלּוּ לֹא יָשַׁב עָלָיו כָּךְ קֹדֶם הַשַּׁבָּת, שֶׁכַּאן אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחֲזִירֶנָּה וְיִתְקָעֶנָּה, כֵּיוָן שֶׁרֹאשָׁהּ נִשְׁאָר בַּסַּפְסָל:

A kirah stove from which one of its legs (the prongs which are like feet) became detached: it is forbidden to move it for its body, as a decree lest he return the leg and stick it in tightly, and become liable on account of boneh.

Likewise a long bench from which one of its legs — all the more so two — became detached: it is forbidden to move it and place it on another bench and sit upon it, even if the leg detached while it was still daytime, unless he sat upon it like that once before Shabbos without returning the leg, in which case there is no concern lest he reconsider to return it and stick it in on Shabbos.

But it is forbidden to return it there on Shabbos even loosely, as a decree lest he stick it in tightly, unless it is always its way to be loose there, as will be explained in siman 313.

And all of this when the leg became detached; but if it broke — it is permitted to move the bench and place it upon another bench and sit on it, even if he did not sit upon it like that before Shabbos, since here there is no concern lest he return it and stick it in, since its head remained in the bench:

לְבֵנִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהַבִּנְיָן — מֻתָּר לְטַלְטְלָם, לְפִי שֶׁמֵּעַתָּה אֵינָן עוֹמְדִין לְבִנְיָן אֶלָּא לְהִסָּמֵךְ וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם, וְלָכֵן תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם. וְאִם סִדְּרָם זֶה עַל זֶה — גִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁהִקְצָם לְבִנְיָן, וְאָסוּר לְטַלְטְלָם, שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם:

Bricks remaining from the building — it is permitted to move them, since from now on they no longer stand for building but for leaning and sitting upon them, and therefore the status of vessel applies to them. But if he arranged them one upon another — he has revealed his intention that he set them aside for building, and it is forbidden to move them, since the status of vessel does not apply to them:

קוֹץ הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת עַד שֶׁיְּסַלְּקֶנּוּ לְצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, וּבְכַרְמְלִית מְטַלְטְלוֹ כְּדַרְכּוֹ אֲפִלּוּ הַרְבֵּה בַּעֲקִירָה אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִזּוֹקוּ בָּהּ רַבִּים, וּבִמְקוֹם הֶזֵּק רַבִּים לֹא גָזְרוּ עַל שְׁבוּת טִלְטוּל ד' אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית, אוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְטִלְטוּל מֻקְצֶה:

A thorn placed in the reshus ha-rabbim — it is permitted to move it less than 4 cubits at a time until he removes it to the sides of the reshus ha-rabbim; and in a karmelis, he moves it in its usual manner even a great deal in one lifting, since there is concern lest the public be harmed by it; and in a place of harm to the public, they did not decree the shevus of moving 4 cubits in a karmelis, or less than 4 cubits by less than 4 cubits in reshus ha-rabbim, or the moving of muktzeh:

חֲרָיוֹת שֶׁל דֶּקֶל, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁמְּיַחֲדִים אוֹתָם לִישִׁיבָה, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁעוֹמְדִים לִשְׂרֵפָה כִּשְׁאָר עֵצִים, וְאִם קְצָצָם מִן הַדֶּקֶל לִשְׂרֵפָה — הֲרֵי הֵם מֻקְצֶה כִּשְׁאָר עֵצִים, וְאָסוּר לְטַלְטְלָם, שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם, הוֹאִיל וְעוֹמְדִים לִשְׂרֵפָה.

אֲבָל אִם נִמְלַךְ עֲלֵיהֶם אַחַר כָּךְ שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִים וּמְיֻחָדִים לִישִׁיבָה עַד עֵת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְפַנּוֹתָם — הֲרֵי מַחֲשָׁבָה זוֹ מוֹצִיאָם מִידֵי מַחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה, אִם נִמְלַךְ כֵּן קֹדֶם הַשַּׁבָּת, וְנַעֲשָׂה עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי, וּמֻתָּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת לְסַדְּרָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּמְלַךְ עֲלֵיהֶם בְּחֹל לִישִׁיבָה לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ גַּם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא נִמְלַךְ כֵּן עַל יְשִׁיבַת הַחֹל.

וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִים וּמְיֻחָדִים לִישִׁיבָה, אֶלָּא שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶם מִבְּעוֹד יוֹם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם לְמָחָר בְּשַׁבָּת בִּלְבָד, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לִשְׂרֵפָה — מֻתָּר לְטַלְטְלָם וּלְסַדְּרָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם בְּשַׁבָּת זוֹ:

Date-palm branches: some of them are designated for sitting, and some stand for burning like other wood, and if he cut them off from the palm tree for burning — they are muktzeh like other wood, and it is forbidden to move them, since the status of vessel does not apply to them, given that they stand for burning.

But if he subsequently reconsidered them that they should stand and be designated for sitting until the time he needs to clear them away — this reconsideration takes them out from the first thought, if he reconsidered thus before Shabbos, and the status of vessel was placed upon them, and it is permitted to move them on Shabbos to arrange them to sit upon them, although at the time he reconsidered them on a weekday for sitting he did not explicitly have in mind also for Shabbos, but reconsidered thus regarding the weekday sitting.

And even if he did not reconsider them so that they should stand and be designated for sitting, but only thought about them while it was still daytime to sit upon them the next day on Shabbos only, and after Shabbos he will use them for burning — it is permitted to move them and to arrange them for sitting upon them this Shabbos:

וַאֲפִלּוּ אִם לֹא חָשַׁב עֲלֵיהֶם כְּלָל לִישִׁיבָה, אֶלָּא שֶׁאֵרַע מִקְרֶה שֶׁיָּשַׁב עֲלֵיהֶם מְעַט קֹדֶם הַשַּׁבָּת — מֻתָּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת לְסַדְּרָם וְלֵישֵׁב עֲלֵיהֶם. וְהוּא הַדִּין לְצֹרֶךְ מְקוֹמָם, אוֹ לְצֹרֶךְ עַצְמָם, כְּדִין כְּלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּם שֶׁל חֲרָיוֹת לְיַחֲדָם גַּם כֵּן לִישִׁיבָה, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁיָּשַׁב עֲלֵיהֶם — הוּכְנוּ לִישִׁיבָה עַל יְדֵי כֵן, וְנַעֲשָׂה עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי:

And even if he did not at all think about them for sitting, but it happened by chance that he sat upon them a little before Shabbos — it is permitted to move them on Shabbos to arrange them and sit upon them. And likewise for their place, or for themselves, like the law of kli she-melachto le-heter, since because the way of date-palm branches is also to be designated for sitting, therefore since he sat upon them — they were prepared for sitting on that account, and the status of vessel applies to them:

אֲבָל שְׁאָר עֵצִים, וְכֵן נִדְבָּךְ שֶׁל אֲבָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁב עֲלֵיהֶם פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחֹל, וְגַם חָשַׁב עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִים לִישִׁיבָה גַּם בְּשַׁבָּתוֹת עַד עֵת שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְפַנּוֹתָם מִכַּאן — לֹא יָרַד עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי עַל יְדֵי כָךְ, לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּם שֶׁל שְׁאָר עֵצִים וַאֲבָנִים לְיַחֲדָם לִישִׁיבָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין נוֹחַ לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם כְּמוֹ עַל הַחֲרָיוֹת, לְפִיכָךְ לֹא הוּכְנוּ לְכָךְ עַל יְדֵי יְשִׁיבָה אוֹ עַל יְדֵי מַחֲשָׁבָה בִּלְבָד, כֹּל שֶׁלֹּא יִחֲדָם לְכָךְ לְעוֹלָם.

אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה בָּהֶם מַעֲשֶׂה רַב לַהֲכִינָם לִישִׁיבָה, דְּהַיְנוּ שֶׁסִּדְּרָם מִבְּעוֹד יוֹם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם לְמָחָר, שֶׁמַּעֲשֶׂה גָדוֹל כָּזֶה מוֹעִיל לְהוֹרִיד עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דַּרְכָּם לְיַחֵד לְכָךְ. אֲבָל אִם שִׁפְשְׁפָם מִבְּעוֹד יוֹם כְּדֵי לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם לְמָחָר — הֲרֵי זֶה מַעֲשֶׂה כָּל שֶׁהוּא, וְאֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם.

וְכָל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְהַתִּיר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת לְסַדְּרָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֵישֵׁב עֲלֵיהֶם כָּךְ בְּלִי שֶׁיִּגַּע בָּהֶם לְסַדְּרָם — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָשַׁב עֲלֵיהֶם מֵעוֹלָם, וְלֹא חָשַׁב עֲלֵיהֶם שׁוּם מַחֲשָׁבָה, וְלֹא עָשָׂה בָּהֶם שׁוּם מַעֲשֶׂה מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁכָּל מֻקְצֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בְּטִלְטוּל בִּלְבָד. וְאַף אִם הֵם מִתְנַעַנְעִים תַּחְתָּיו בִּישִׁיבָתוֹ — אֵין זֶה נִקְרָא טִלְטוּל, שֶׁטִּלְטוּל כִּלְאַחַר יָד הוּא.

וּלְטַלְטְלָם שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ יְשִׁיבָה אֶלָּא לְצֹרֶךְ מְקוֹמָם אוֹ לְצֹרֶךְ אַחֵר — אָסוּר בְּכָל עִנְיָן שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה הַסִּדּוּר מוֹעִיל אֶלָּא לְטִלְטוּל שֶׁלְּצֹרֶךְ יְשִׁיבָה, שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ סִדְּרוּם:

But other wood, as well as a course of stones, although he sat upon them many times on weekdays, and he also thought about them that they should be standing for sitting also on Shabbosos until the time when he needs to clear them away — the status of vessel does not descend upon them on this account, since the way of other wood and stones is not to designate them for sitting, since it is not comfortable to sit on them like on the date-palm branches, therefore they are not prepared for this by sitting or thought alone, as long as he does not designate them for this permanently.

Unless he performed a great act with them to prepare them for sitting, namely that he arranged them while it was still daytime so they would be ready to sit on them the next day; for so great an act is effective to bring down upon them the status of vessel, even though their way is not to be designated for this. But if he rubbed (polished) them while it was still daytime in order to sit on them the next day — this is a minor act, and it is of no help.

And all this is only to permit moving them on Shabbos to arrange them to sit on them, but to sit on them like that without touching them to arrange them — is permitted in any case, even though he never sat upon them and did not think about them at all, and did no act with them while it was still daytime, since every muktzeh is only forbidden in tiltul. And even if they shake under him in his sitting — this is not called tiltul, since it is tiltul kele-achar yad.

And to move them not for sitting but for their place or for another purpose — is forbidden in any case, since the act of arranging is only effective for moving for sitting, since for this they arranged them:

אָסוּר לְטַלְטֵל בְּקַעַת עֵץ אוֹ אֶבֶן לְכַסּוֹת בָּהֶם פִּי הֶחָבִית, אוֹ לִסְגּוֹר בָּהֶם אֶת הַדֶּלֶת, אוֹ לְהַכּוֹת בָּהֶם בְּבַרְזָא לִסְתּוֹם הַנֶּקֶב שֶׁבֶּחָבִית, אַף אִם כְּבָר נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם תַּשְׁמִישׁ זֶה פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחֹל, וְגַם חָשַׁב עֲלֵיהֶם מִבְּעוֹד יוֹם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם תַּשְׁמִישׁ זֶה בְּשַׁבָּת — אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן יִחֲדָם לְכָךְ לְעוֹלָם, שֶׁאָז יָרַד עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי עַל יְדֵי שֶׁנִּתְיַחֲדוּ לְתַשְׁמִישׁ זֶה לְעוֹלָם. אֲבָל מַה שֶּׁיִּחֲדָם לְתַשְׁמִישׁ זֶה לְשַׁבָּת זוֹ בִּלְבָד — אֵין זֶה מוֹרִיד עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה בָּהֶם שׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁל תִּקּוּן הַמּוֹכִיחַ שֶׁהֵם מוּכָנִים וְעוֹמְדִים לְכָךְ, שֶׁאָז מֻתָּר לְטַלְטְלָם לְצֹרֶךְ אוֹתוֹ דָבָר שֶׁהוּכְנוּ לוֹ, אֲבָל לֹא לְצֹרֶךְ אַחֵר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכִסּוּי פִּי הֶחָבִית וּסְגִירַת הַדֶּלֶת וְהַכָּאָה בְּבַרְזָא וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁאֵין דַּרְכָּם שֶׁל עֵץ וְאֶבֶן לְיַחֵד אוֹתָם לְכָךְ, אֲבָל אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לְמָחָר תַּשְׁמִישׁ שֶׁדַּרְכָּם לְיַחֵד אוֹתָם לְתַשְׁמִישׁ זֶה, כְּגוֹן שֶׁחָשַׁב עַל הָאֶבֶן לִפְצוֹעַ בָּהּ אֱגוֹזִים לְמָחָר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִחֲדָהּ לְכָךְ אֶלָּא לְשַׁבָּת זוֹ בִּלְבָד — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ גַּם לְכָל צְרָכָיו, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהִתְיַחֵד לְכָךְ לְעוֹלָם וְדַרְכָּהּ בְּכָךְ, לְפִיכָךְ דַּי לָהּ בַּהֲכָנָה קַלָּה לַהֲכִינָהּ לְכָךְ, דְּהַיְנוּ בְּמַחֲשָׁבָה לְשַׁבָּת זוֹ בִּלְבָד, אוֹ אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּבָר תַּשְׁמִישׁ זֶה מִבְּעוֹד יוֹם אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת בִּלְבָד — הוּכְנָה לְכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָשַׁב עָלֶיהָ לְשַׁבָּת זוֹ:

It is forbidden to move a piece of wood or stone to cover the mouth of the barrel with, or to close the door with, or to strike a spigot with to stop up the hole in the barrel — even if he already used them for this use many times on weekdays, and even if he thought about them while it was still daytime to use them for this use on Shabbos — this is not effective at all, unless he designated them for this permanently, in which case the status of vessel descends upon them by virtue of their designation for this use permanently. But what he designated for this use for this Shabbos alone — does not bring down upon them the status of vessel, unless he performed some act of preparation upon them testifying that they are prepared and stand for this, in which case it is permitted to move them for the thing for which they were prepared, but not for another purpose.

In what case is this said? Regarding covering the mouth of the barrel, closing the door, striking a spigot and like things, where it is not the way of wood or stone to be designated for this. But if he thought about them to use them on the next day for a use which is their way to be designated for — e.g. he thought about the stone to crack nuts with on the next day — although he did not designate it for this except for this Shabbos alone, it is permitted to move it also for all his needs, since since it is fit to be designated for this permanently and this is its way, therefore a light preparation suffices to prepare it for this, namely thought for this Shabbos alone; or if he already used it for this use while it was still daytime even one time — it was prepared, although he did not think about it for this Shabbos:

זְמוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשָׁהּ עַקְמוּמִיּוּת כְּעֵין מַזְלֵג שֶׁרָאוּי לִתְלוֹת בָּהּ דְּלִי וּלְמַלֹּאת בָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁב עָלֶיהָ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְמַלֹּאת בָּהּ בְּשַׁבָּת — אָסוּר לְמַלֹּאת בָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה קְשׁוּרָה בִּדְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּהְיֶה אֲרֻכָּה לוֹ וְיִקְטְמֶנָּה מִתּוֹךְ שֶׁהִיא רַכָּה וְנוֹחָה לִקָּטֵם, וְנִמְצָא מְתַקֵּן כְּלִי בְּשַׁבָּת:

A branch whose end has a curvature like a fork, which is fit to hang a bucket on it and to draw water with it — even though he thought about it before Shabbos to draw water with it on Shabbos — it is forbidden to draw water with it, unless it was tied to the bucket from before Shabbos, as a decree lest it be too long for him and he cut it (since it is tender and easy to cut), and it would turn out that he is making a vessel on Shabbos:

עָנָף שֶׁנֶּחְתַּךְ מִן הָאִילָן מִבְּעוֹד יוֹם לְהָנִיף בּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן לְהַבְרִיחַ בּוֹ הַזְּבוּבִים — מֻתָּר לְהָנִיף בּוֹ בְּשַׁבָּת וּלְטַלְטְלוֹ כִּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁיִּחֲדוֹ לְכָךְ — עֲשָׂאוֹ כְּלִי גָמוּר. וְהוּא הַדִּין אִם יִחֲדוֹ לְאַיֵּם עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁיַּכֵּם בּוֹ, וְהוּא שֶׁיִּחֲדוֹ לְכָךְ מִבְּעוֹד יוֹם.

אֲבָל אָסוּר לִתְלוֹשׁ עָנָף מִן הַמַּכְבֶּדֶת שֶׁמְּכַבְּדִים בָּהּ הַבַּיִת, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי תְּלִישָׁה זוֹ מְתַקְּנוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, דְּהַיְנוּ הַכָּאַת הַתִּינוֹקוֹת, וְכָל דָּבָר שֶׁמְּתַקְּנוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ — יֵשׁ בּוֹ אִסּוּר מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"מ.

וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי אָסוּר לְתָלְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לְנַתְּקוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ מִתַּחַת הַכְּרָךְ שֶׁעַל הַמַּכְבֶּדֶת

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאָסוּר לִשְׁבּוֹר עָנָף מִן הַמַּכְבֶּדֶת, שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁבִירָה זוֹ עוֹד אִסּוּר אַחֵר מִשּׁוּם שְׁבִירַת כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ז. אֲבָל כְּשֶׁמּוֹצִיא עָנָף שָׁלֵם — אֵין בְּזֶה מִשּׁוּם סְתִירַת כְּלִי, שֶׁהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לִכְלִי שֶׁל פְּרָקִים, שֶׁאֵין בִּפְרִיקָתָן מִשּׁוּם סוֹתֵר, אֶלָּא אִם כֵּן תְּקוּעִים בְּחִזּוּק וְאוּמָנוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ג:

A branch cut from the tree while it was still daytime to wave with it on the table to scare away the flies — it is permitted to wave with it on Shabbos and move it like all other vessels, since once he designated it for this — he made it a complete vessel. And likewise the law if he designated it to frighten the children by hitting them with, and this is provided he designated it for this while it was still daytime.

But it is forbidden to pluck a branch from a broom with which they sweep the house, because through this plucking he is preparing it to use it for what he desires to use it for, namely hitting the children, and anything that one prepares to use for some use — there is a prohibition of tikkun kli, as will be explained in siman 340.

And even through a non-Jew it is forbidden to pluck it, i.e., to detach it and pull it out from beneath the binding upon the broom.

And needless to say it is forbidden to break a branch from the broom, since there is in this breaking another additional prohibition of breaking a vessel, as explained in siman 337. But when he takes out a complete branch — there is in this no prohibition of demolishing a vessel, since this resembles a vessel of parts, in whose unfastening there is no soter, unless they are stuck in with strength and craft, as will be explained in siman 313:

פִּשְׁתָּן סָרוּק וְצֶמֶר מְנֻפָּץ שֶׁנּוֹתְנִים עַל הַמַּכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָשַׁב עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ מְיֻחָדִים לְמַכָּתוֹ, אֶלָּא הִנִּיחָם עַל מַכָּתוֹ דֶּרֶךְ מִקְרֶה קֹדֶם הַשַּׁבָּת וֶהֱסִירָם מִמֶּנָּה לְאַלְתַּר — מֻתָּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת לִתְּנָם עַל מַכָּתוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ אַחֵר, לְפִי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ דַּרְכָּם לְיַחֲדָם לְמַכָּה, לָכֵן הוּכְנוּ לְכָךְ בְּהַנָּחָה בְּעָלְמָא, וְיָרַד עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶם מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁיִּהְיוּ מְיֻחָדִים לְתִתָּם עַל הַמַּכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נְתָנָם עֲדַיִן מֵעוֹלָם עַל הַמַּכָּה, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא חָשַׁב עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ מְיֻחָדִים וְעוֹמְדִים לְמַכָּתוֹ, אֶלָּא חָשַׁב עֲלֵיהֶם מִבְּעוֹד יוֹם לְהַנִּיחָם עָלֶיהָ לְמָחָר בְּשַׁבָּת בִּלְבָד וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יַשְׁלִיכֵם.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם עָשָׂה בָּהֶם מַעֲשֶׂה מִבְּעוֹד יוֹם לַהֲכִינָם לְכָךְ, כְּגוֹן שֶׁצְּבָעָם בְּשֶׁמֶן וּכְרָכָן בִּמְשִׁיחָה.

וְאֵין אִסּוּר בְּהַנָּחָתָם עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם רְפוּאָה, שֶׁגָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁחִיקַת סַמְמָנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ח, לְפִי שֶׁהֵם אֵינָם מְרַפְּאִים, וְאֵין מַנִּיחִים אוֹתָם אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יְסָרְטוּ הַבְּגָדִים אֶת הַמַּכָּה:

Combed flax and carded wool which one places on a wound — even though he did not think about them that they should be designated for his wound, but placed them on his wound by chance before Shabbos and removed them from it immediately — it is permitted to move them on Shabbos to place them on his wound or for another purpose, since these things — their way is to be designated for the wound, therefore they were prepared for this by mere placement, and the status of vessel descended upon them.

And needless to say if he thought about them while it was still daytime that they should be designated to place them on the wound, even though he had not yet placed them ever on the wound, or even if he did not think about them that they should be designated and standing for his wound, but thought about them while it was still daytime to place them upon it the next day on Shabbos alone, and after Shabbos he will throw them away.

And needless to say if he performed an act with them while it was still daytime to prepare them for this, such as having dyed them with oil and wrapped them with a cord.

And there is no prohibition in placing them upon the wound on Shabbos on account of healing, regarding which they decreed because of the grinding of medicaments, as will be explained in siman 328, since they do not heal, and they are only placed so that the garments not chafe the wound:

וְכֵן פִּשְׁתָּן סָרוּק וְצֶמֶר מְנֻפָּץ שֶׁמַּנִּיחִים בַּעֲלֵי הַקָּרְחָה בְּרָאשֵׁיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִרְאִים כְּבַעֲלֵי שֵׂעָר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָשַׁב עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ מְיֻחָדִים לְכָךְ, אֶלָּא הִנִּיחָם עַל רֹאשׁוֹ דֶּרֶךְ מִקְרֶה פַּעַם אַחַת בְּחֹל — מֻתָּר לְטַלְטְלָם בְּשַׁבָּת לְהַנִּיחָם בְּרֹאשׁוֹ אוֹ לְצֹרֶךְ אַחֵר.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶם מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁיִּהְיוּ מְיֻחָדִים לְכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנִּיחָם בְּרֹאשׁוֹ מֵעוֹלָם, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא חָשַׁב עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ מְיֻחָדִים וְעוֹמְדִים לְכָךְ, אֶלָּא חָשַׁב עֲלֵיהֶם מִבְּעוֹד יוֹם לְהַנִּיחָם בְּרֹאשׁוֹ לְמָחָר בְּשַׁבָּת בִּלְבָד וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יְסִירֵם מִמֶּנּוּ וְיַעֲשֶׂה לוֹ אֲחֵרִים.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם עָשָׂה בָּהֶם מַעֲשֶׂה מִבְּעוֹד יוֹם לַהֲכִינָם לְכָךְ, כְּגוֹן שֶׁצְּבָעָן לְנוֹי וּכְרָכָן בִּמְשִׁיחָה.

וְכָל זֶה לְהַנִּיחָם בְּרֹאשׁוֹ בְּבֵיתוֹ, אֲבָל לָצֵאת בָּהֶם לִרְשׁוּת הָרַבִּים — יֵשׁ אוֹסְרִין אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה בָּהֶם מַעֲשֶׂה שֶׁצְּבָעָן אוֹ שֶׁכְּרָכָן. וְאִם לָאו — לֹא יֵצֵא בָּהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן הִנִּיחָם בְּרֹאשׁוֹ פַּעַם אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם. אֲבָל מַחֲשָׁבָה וְיִחוּד אֵין מוֹעִילִים אֶלָּא לְעִנְיַן טִלְטוּל וְלֹא לְעִנְיַן הוֹצָאָה, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא הִנִּיחָם בְּרֹאשׁוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, וְגַם אֵין בָּהֶם מַעֲשֶׂה הַמּוֹכִיחַ שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים לְכָךְ — הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּמַעֲרִים לְהוֹצִיאָם בְּרֹאשׁוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּפִשְׁתָּן וְצֶמֶר שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה — הֲרֵי מַכָּתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּמַעֲרִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנִּיחָם עָלֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם:

Likewise combed flax and carded wool which bald people place on their heads to appear like those with hair: even though he did not think about them that they should be designated for this, but placed them on his head by chance one time on a weekday — it is permitted to move them on Shabbos to place them on his head or for another purpose.

And needless to say if he thought about them while it was still daytime that they should be designated for this, even though he did not place them on his head ever, or even if he did not think about them that they should be designated and standing for this, but thought about them while it was still daytime to place them on his head the next day on Shabbos alone, and after Shabbos he will remove them from him and make himself others.

And needless to say if he performed an act with them while it was still daytime to prepare them for this, such as having dyed them for beauty and wrapped them with a cord.

And all of this is to place them on his head in his house; but to go out with them to the reshus ha-rabbim, there are those who forbid unless he has performed an act with them — having dyed them or wrapped them; and if not — he should not go out with them, unless he placed them on his head once while it was still daytime. But thought and designation only help regarding moving and not regarding hotza'ah, since since he did not place them on his head while it was still daytime, and also there is no act upon them testifying that they are arranged for this — this resembles being cunning to take them out on his head, which is not the case with flax and wool upon the wound — where his wound testifies upon him that he needs them and it does not resemble being cunning, even though he did not place them upon it while it was still daytime:

עוֹרוֹת, בֵּין עֲבוּדִין בֵּין שֶׁאֵינָן עֲבוֹדִין — מֻתָּר לְטַלְטְלָן, מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיִין לְהִסָּמֵךְ וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם, וְיֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עֲלֵיהֶם, בֵּין שֶׁהֵם שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת בֵּין שֶׁל אוּמָן הַמְעַבְּדָן וּמוֹכְרָן, שֶׁאַף הוּא אֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם לְהִסָּמֵךְ וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִפְחֲתוּ דְמֵיהֶם עַל יְדֵי כָךְ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל עוֹרוֹת שֶׁאֵינָן עֲבוּדִין? כְּשֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ כְּבָר, אֲבָל כְּשֶׁהֵם לַחִים אֵינָם רְאוּיִים לְהִסָּמֵךְ וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִדֹּחַק, וְאֵין דַּרְכָּם בְּכָךְ, וְלָכֵן אֵין עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי בִּשְׁבִיל כָּךְ, וְאָסוּר לְטַלְטְלָם.

וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר אַף בְּלַחִין שֶׁל בְּהֵמָה גַסָּה, וְאוֹסֵר שֶׁל בְּהֵמָה דַקָּה אַף בִּיבֵשִׁין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְהִסָּמֵךְ וְלָשֶׁבֶת עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת קָטְנָן.

וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ד וְסִמָּן תצ"ט:

Hides, whether tanned or untanned — it is permitted to move them, since they are fit to lean and to sit upon, and the status of vessel is upon them, whether they are of a householder or of an artisan who tans them and sells them; for even he is not strict about them regarding leaning and sitting upon them, and is not concerned lest their value diminish through this.

In what case is this said that it is permitted to move untanned hides? When they have already dried; but when they are moist, they are not fit to lean and sit upon them except by force, and it is not their way, and therefore the status of vessel does not apply to them on this account, and it is forbidden to move them.

And there is one who permits even moist ones of a large animal, and forbids those of a small animal even when dry, since they are not fit to lean and sit upon them on account of their smallness.

And the main view is like the first opinion, as will be explained in simanim 334 and 499:

נְסָרִים שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת — מֻתָּר לְטַלְטְלָם. וְשֶׁל אוּמָן — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עֲלֵיהֶם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם שׁוּם תַּשְׁמִישׁ שֶׁלֹּא יִתְקַלְקְלוּ, וַהֲרֵי הֵם מֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס. וְאִם חָשַׁב עֲלֵיהֶם מִבְּעוֹד יוֹם לִתֵּן עֲלֵיהֶם פַּת לְאוֹרְחִים בְּשַׁבָּת אוֹ שׁוּם תַּשְׁמִישׁ אַחֵר — מֻתָּר לְטַלְטְלָם:

Boards of a householder — it is permitted to move them. And those of an artisan — it is forbidden, because he is strict about them not to use them for any use lest they become damaged, and they are muktzeh meichamas chesron kis. And if he thought about them while it was still daytime to put bread upon them for guests on Shabbos, or any other use — it is permitted to move them:

מֻתָּר לְהַעֲבִיר מֵעַל הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פְּחוּתִים מִכְּזַיִת, אַף שֶׁאֵינָן עוֹמְדִים לַאֲכִילַת אָדָם אֶלָּא לִבְהֵמָה אוֹ לְעוֹפוֹת. וְכֵן עֲצָמוֹת שֶׁרְאוּיִים לִכְלָבִים, וּקְלִפֵּי פֵרוֹת שֶׁרְאוּיוֹת לִבְהֵמָה, כְּגוֹן שַׁרְבִיטִים שֶׁל קִטְנִית שֶׁהַקִּטְנִית גָּדֵל בְּתוֹכָם, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לְהַעֲבִירָן מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, מִפְּנֵי שֶׁמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל כִּשְׁאָר מַאֲכָלֵי בְהֵמָה.

וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ הָעֲצָמוֹת מֵהַבָּשָׂר וְהַקְּלִפּוֹת מֵהַפֵּרוֹת בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, וַהֲרֵי הֵן נוֹלָד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תק"א — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהַנּוֹלָד מֻתָּר בְּשַׁבָּת.

אֲבָל בְּיוֹם טוֹב יֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּנוֹלָד וּלְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַעֲבִירָן מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וְאִם אֵין הַקְּלִפּוֹת רְאוּיוֹת לִבְהֵמָה, כְּגוֹן קְלִפֵּי אֱגוֹזִים [וּ]שְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת בְּטִלְטוּל כְּעֵצִים וַאֲבָנִים — אָסוּר לְהַעֲבִירָן מֵעַל הַשֻּׁלְחָן בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּדָבָר אַחֵר שֶׁבְּיָדָיו, כְּגוֹן לְגָרְרָן בְּסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בוֹ.

וְלֹא הִתִּירוּ טִלְטוּל עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר, אֶלָּא כְּשֶׁדָּבָר הָאָסוּר כְּבָר הוּא מֻנָּח עַל דָּבָר הַמֻּתָּר וְהוּא מְטַלְטֵל בְּיָדָיו הַדָּבָר הַמֻּתָּר וְהַדָּבָר הָאָסוּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ מֵאֵלָיו, כְּגוֹן שֶׁמְּנַעֵר בְּיָדָיו אֶת הַטַּבְלָא אוֹ אֶת הַמַּפָּה שֶׁהַקְּלִפּוֹת מֻנָּחוֹת עָלֶיהָ כְּבָר וְהֵן נִנְעָרוֹת גַּם כֵּן וְנוֹפְלוֹת מֵעָלֶיהָ מֵאֲלֵיהֶן, שֶׁהַטַּבְלָא לֹא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר, הוֹאִיל וְלֹא הָיוּ הַקְּלִפּוֹת מֻנָּחוֹת עָלָיו בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמְּגָרְרָן בְּסַכִּין — אֵינָן מִטַּלְטְלִין מֵאֲלֵיהֶן, אֶלָּא הוּא מְטַלְטְלֵן עַל יְדֵי הַסַּכִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה לוֹ כְּיָד אֲרֻכָּה:

It is permitted to remove from the table crumbs less than a kazayit, although they do not stand for human consumption but for the animals or for the birds. Likewise bones which are fit for dogs, and peels of fruits which are fit for animals, such as legume pods inside which the legume grows, and all like cases — it is permitted to remove them from the table, since they are permitted in moving like other animal foods.

And although the bones became detached from the meat and the peels from the fruits on Shabbos itself, and they are nolad as will be explained in siman 501 — it is of no consequence, since nolad is permitted on Shabbos.

But on Yom Tov, one must be stringent regarding nolad and be careful not to remove them from the table, except in the manner that will be explained.

And if the peels are not fit for an animal, such as peels of nuts and almonds and the like which are forbidden in moving like wood and stones — it is forbidden to remove them from the table, neither with his hands nor with another item in his hands, such as scraping them with a knife or the like.

And they only permitted moving by means of another item when the forbidden item is already lying upon a permitted item and he moves the permitted item with his hands, and the forbidden item moves with it on its own — such as that he shakes with his hands the tray or tablecloth upon which the peels are already lying and they also shake and fall from upon it on their own; for the tray did not become a basis to the forbidden item, since the peels were not placed upon it during bein ha-shemashos, which is the beginning of the entry of Shabbos. But when he scrapes them with a knife — they do not move on their own, rather he moves them through the knife, which becomes for him like a long arm:

וְאָסוּר לְהַגְבִּיהַּ הַטַּבְלָא אוֹ הַמַּפָּה עִם הַקְּלִפּוֹת שֶׁעָלֶיהָ וּלְטַלְטְלָהּ לְמָקוֹם אַחֵר, אֶלָּא צָרִיךְ לְנַעֲרָן מִמֶּנָּה מִיָּד. וְאַף עַל פִּי שֶׁדָּבָר הַמֻּתָּר הוּא שֶׁמְּטַלְטֵל וְנוֹשֵׂא בְּיָדָיו לְמָקוֹם אַחֵר וְדָבָר הָאָסוּר מִטַּלְטֵל עָלָיו מֵאֵלָיו, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל מֻקְצֶה עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר טִלְטוּל גָּמוּר כֹּל שֶׁאֶפְשָׁר לְנַעֲרוֹ מִמֶּנּוּ מִיָּד, שֶׁהַנִּעוּר אֵינוֹ טִלְטוּל גָּמוּר עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר, שֶׁכִּלְאַחַר יָד הוּא.

וְאִם יֵשׁ פַּת עַל הַטַּבְלָא אוֹ עַל הַמַּפָּה שֶׁהַקְּלִפּוֹת עָלֶיהָ — מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ עִם הַכֹּל וּלְטַלְטְלָהּ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, מִפְּנֵי שֶׁהַקְּלִפּוֹת הָאֵלּוּ הֵן בְּטֵלוֹת לְגַבֵּי הַפַּת:

And it is forbidden to lift the tray or the cloth with the peels upon it and move it to another place, but rather one must shake them off from it immediately. And although it is a permitted item that one moves and carries in one's hands to another place and the forbidden item moves upon it of itself, nevertheless they did not permit moving muktzeh through another item entirely so long as it is possible to shake it off immediately, for shaking off is not a complete tiltul through another item, since it is kele-achar yad.

And if there is bread upon the tray or the cloth upon which the peels are — it is permitted to lift everything together and move it to whatever place he wishes, because these peels are nullified relative to the bread:

וְאַף אִם אֵין עַל הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא קְלִפּוֹת אֵלּוּ אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מַאֲכָל לִבְהֵמָה, מִכָּל מָקוֹם אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הַנִּעוּר בִּלְבָד מוֹעִיל לוֹ, כְּגוֹן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּמְקוֹם הַשֻּׁלְחָן בְּעִנְיָן שֶׁאִם יְנַעֲרָן מִמֶּנּוּ כַּאן וְיִפְּלוּ לָאָרֶץ כַּאן לֹא יוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם בָּאָרֶץ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ — מֻתָּר לְסַלֵּק הַשֻּׁלְחָן לְמָקוֹם אַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבָרִים הַמֻּקְצִים מֻנָּחִים עָלָיו, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא לֹא נַעֲשָׂה בָּסִיס לָהֶם — הֲרֵי הוּא מְטַלְטֵל דָּבָר הַמֻּתָּר וְדָבָר הָאָסוּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ מֵאֵלָיו:

And even if there is on the table only these peels or other items which are not animal food, nevertheless if it is in such a manner that shaking alone does not help him — such as that he needs to use the place of the table in a way that if he shakes them off from upon it here and they fall to the ground here, he will not be able to use there on the ground what he needs — it is permitted to remove the table to another place even though the muktzeh items are placed upon it, since since it did not become a basis for them — he is moving a permitted item and the forbidden item is moved with it on its own:

חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים רַכִּים, אִם הִזְמִינָם לְמַאֲכַל בְּהֵמָה — מֻתָּר לְטַלְטְלָם אֲפִלּוּ הֵם גְּדוֹלִים הַרְבֵּה. אֲבָל סְתָמָן לְהַסָּקָה הֵן עוֹמְדִין, וְאָסוּר לְטַלְטְלָם. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁסְּתָם קַשׁ אֵינוֹ עוֹמֵד לְהַסָּקָה אֶלָּא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ לִשְׁכַּב עָלָיו — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ:

Bundles of straw and bundles of soft wood: if he has designated them for animal food — it is permitted to move them even if they are very large. But ordinarily (setam), they stand for kindling, and it is forbidden to move them. And in places where ordinary straw does not stand for kindling but for animal food or to lie upon it — it is permitted to move it:

כָּל דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְמַאֲכַל מִין חַיָּה וְעוֹף הַמְּצוּיִים — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רָאוּי לְרֹב מִינֵי חַיָּה וְעוֹף, כְּגוֹן הַחַצָּב שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לִצְבָיִים, וְהַחַרְדָּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לְיוֹנִים — מֻתָּר לְטַלְטְלָם בְּמָקוֹם שֶׁהַצְּבָיִים וְהַיּוֹנִים מְצוּיִים, דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ סְתָם בְּנֵי אָדָם לְגַדְּלָם וּרְגִילִים בְּכָךְ, וְלֹא דַי בְּמַה שֶּׁמְּצוּיִים אֵצֶל הַשָּׂרִים בִּלְבָד:

Anything that is fit for food for some kind of beast or fowl that is common — it is permitted to move it, even if it is not fit for most kinds of beasts or fowl, such as chatzav which is only fit for gazelles, and mustard which is only fit for pigeons; it is permitted to move them in a place where the gazelles and the pigeons are common, i.e., in a place where it is the way of ordinary people to raise them and they are accustomed to this; and it is not sufficient that they are found only at the homes of nobles:

וְדָבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לְחַיָּה וְעוֹף שֶׁאֵינָם מְצוּיִים בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אִם יֵשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ מִין חַיָּה אוֹ עוֹף — מֻתָּר לְטַלְטֵל הַמַּאֲכָל הָרָאוּי לָהֶם, וְאִם לָאו — אָסוּר.

וְלָכֵן אָסוּר לְטַלְטֵל הָעֲצָמוֹת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כְּלָבִים מְצוּיִים, כְּגוֹן אִם שׁוֹבֵת בַּשָּׂדֶה אוֹ בְּמָלוֹן שֶׁאֵין שָׁם כֶּלֶב, בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ מִן הַבָּשָׂר בְּשַׁבָּת בֵּין שֶׁנִּתְפָּרְקוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת.

וַעֲצָמוֹת קָשִׁים כָּל כָּךְ שֶׁאַף לַכֶּלֶב אֵינָן רְאוּיִין — אָסוּר לְטַלְטְלָן בְּכָל מָקוֹם כְּעֵצִים וַאֲבָנִים:

And something which is only fit for a beast or fowl which is not common in that city, if he has of that kind of beast or fowl — it is permitted to move the food fit for them; and if not — it is forbidden.

Therefore it is forbidden to move bones in a place where dogs are not common — e.g., if he is staying overnight in the field or in an inn where there is no dog, whether the bones separated from the meat on Shabbos or before Shabbos.

And bones that are so hard that even for a dog they are not fit — it is forbidden to move them in any place, like wood and stones:

גַּרְעִינֵי תְמָרִים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁדַּרְכָּם לְהַאֲכִילָן לִבְהֵמוֹת — מֻתָּר לְטַלְטְלָן. וּמִכָּל מָקוֹם, אָדָם חָשׁוּב צָרִיךְ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָם אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שִׁנּוּי, כְּגוֹן שֶׁיַּנִּיחַ אֶצְלָם חֲתִיכַת פַּת אוֹ שְׁאָר דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל וִיטַלְטְלֵם יַחַד, לְפִי שֶׁבִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה אֵין מַאֲכִילִים אוֹתָם כְּלָל לִבְהֵמוֹת, לָכֵן יֵשׁ לוֹ לְהַחֲמִיר בָּהֶם אַף בְּמָקוֹם שֶׁמַּאֲכִילִין:

Date pits in places where it is their custom to feed them to animals — it is permitted to move them. Nevertheless, a person of importance must be stringent upon himself not to move them except by means of a change, such as placing alongside them a piece of bread or other thing permitted in moving and moving them together, because in many places they do not feed them at all to animals, and therefore he should be stringent regarding them even in a place where they do feed them:

כָּל הַקְּלִפִּין וְהַגַּרְעִינִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְהֵמָה — אוֹכֵל אֶת הָאֹכֶל וְזוֹרְקָן בִּלְשׁוֹנוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְלֹא יִזְרְקֵם בְּיָדָיו, וְגַם לֹא יִזְרְקֵם בִּלְשׁוֹנוֹ לְפָנָיו וְיִסְמוֹךְ בְּדַעְתּוֹ שֶׁכְּשֶׁיִּהְיוּ הַרְבֵּה מֵהֶם לְפָנָיו וְיִמָּאֲסוּ בְּעֵינָיו יִהְיֶה מֻתָּר לְהוֹצִיאָן מִשָּׁם כְּדִין גָּרָף שֶׁל רְעִי שֶׁיִּתְבָּאֵר, לְפִי שֶׁאֵין עוֹשִׂין גָּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

All peels and seeds which are not fit for an animal — one eats the food and casts them with his tongue behind him, and let him not throw them with his hands. And let him also not throw them with his tongue in front of him and rely on the thought that when there will be many of them in front of him and they will become repulsive in his eyes, it will be permitted to remove them from there as a graf shel re'i (chamber pot) that will be explained, since one does not make a graf shel re'i le-chatchilah (at the outset), as will be explained:

בָּשָׂר חַי, אֲפִלּוּ תָּפֵל, שֶׁאֵינוֹ מָלוּחַ כְּלָל — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לַאֲכִילַת אָדָם, שֶׁיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁדַּעְתָּם יָפֶה וְכוֹסְסִין בָּשָׂר חַי (שֶׁאֵין אִסּוּר בַּאֲכִילָתוֹ מִשּׁוּם דָּם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן ס"ז).

אֲבָל בָּשָׂר קָשֶׁה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָכֹס אוֹתוֹ — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְהוּא הַדִּין שְׁאָר דְּבָרִים כַּיּוֹצֵא בוֹ, כְּגוֹן שׁוּמָן חַי צוֹנֵן, שֶׁאַף שֶׁרְאוּיִין לִכְלָבִים — הֲרֵי אֵינָן עוֹמְדִים לִכְלָבִים אֶלָּא לַאֲכִילַת אָדָם לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְשַׁבָּת אֵינָן רְאוּיִין לוֹ לִכְלוּם.

אֲבָל בָּשָׂר תָּפוּחַ (פֵּרוּשׁ שֶׁמַּסְרִיחַ) — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לִכְלָבִים וְעוֹמֵד לִכְלָבִים:

Raw meat, even unsalted — it is permitted to move it, since it is fit for human consumption, for there are people whose stomachs are strong who chew raw meat (and there is no prohibition in eating it on account of blood, as will be explained in Yoreh De'ah siman 67).

But hard meat which is not fit to be chewed — it is forbidden to move it. And the same law applies to other things like it, such as raw cold fat — though they are fit for dogs, they do not stand for dogs but for human consumption after Shabbos, and on Shabbos they are not fit for him for anything.

But spoiled meat (meaning rotting) — it is permitted to move it, since it is fit for dogs and stands for dogs:

דָּג מָלוּחַ — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְשֶׁאֵינוֹ מָלוּחַ — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְשׁוּם אָדָם, וְאֵינוֹ עוֹמֵד לְהַשְׁלִיכָן לִכְלָבִים:

A salted fish — it is permitted to move it. And one that is not salted — it is forbidden, since it is not fit for any person and does not stand to be thrown to the dogs:

בָּשָׂר שֶׁל נָכְרִי שֶׁנִּשְׁחַט הַיּוֹם — מֻתָּר בְּטִלְטוּל כְּמוֹ בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁמֵּתָה בְּשַׁבָּת שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ד:

Meat of a non-Jew that was slaughtered today — it is permitted in moving, like meat of a neveilah that died on Shabbos, as will be explained in siman 324:

קָמֵיעַ שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יוֹצְאִין בּוֹ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא אֵין מוֹעִיל כְּלוּם, וְאֵין תּוֹרַת תַּכְשִׁיט עָלָיו, וְאִם כֵּן אֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם אַף בְּחֹל, בֵּין שֶׁהוּא שֶׁל כְּתָב בֵּין שֶׁהוּא שֶׁל עִקָּרִין — אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא חָשְׁשׁוּ לְכָךְ אֶלָּא לְעִנְיַן אִסּוּר הוֹצָאָה, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן אִסּוּר טִלְטוּל. וְאִם מֻתָּר לִתְלוֹתוֹ עָלָיו בַּבַּיִת וּבֶחָצֵר — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ג:

An amulet that has not been proven [effective] — although one does not go out with it due to concern lest it not help at all, and no status of ornament applies to it, and thus no status of vessel applies to it at all since it is not fit for anything even on a weekday, whether it is of writing or of plants — nevertheless it is permitted to move it, since this concern was only raised regarding the prohibition of hotza'ah, but not regarding the prohibition of tiltul.

And whether it is permitted to hang it upon himself in the house and courtyard — was explained in siman 303:

כָּל דָּבָר מְטֻנָּף, כְּגוֹן רְעִי וְקִיא וְצוֹאָה, בֵּין שֶׁל אָדָם בֵּין שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אִם הָיוּ בְּחָצֵר שֶׁהוּא דָר בָּהּ, דְּהַיְנוּ חָצֵר לִפְנֵי הַבַּיִת אוֹ שֶׁאֵצֶל הַבַּיִת שֶׁהוּא יוֹצֵא וְנִכְנָס לְתוֹכָהּ תָּדִיר, שֶׁזֶּהוּ מָקוֹם שֶׁמַּקְפִּידִין עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא בּוֹ טִנּוּף — מֻתָּר לְהוֹצִיאָם לָאַשְׁפָּה אוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא אֲפִלּוּ בְּיָדָיו מַמָּשׁ בְּלֹא כְלִי, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא בְּכָל מָקוֹם "גָּרָף שֶׁל רְעִי". וְכֵן אִם הֵם בְּמָבוֹי בִּמְקוֹם דְּרִיסַת הָרֶגֶל — מֻתָּר לְסַלְּקָם לַצְּדָדִין.

אֲבָל אִם הֵם מֻנָּחִים בְּחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁאֵינוֹ דָר שָׁם, וְכֵן אִם הֵם בְּחָצֵר שֶׁאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, שֶׁזֶּהוּ מָקוֹם שֶׁאֵין מַקְפִּידִים עָלָיו אִם יֵשׁ בּוֹ טִנּוּף, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹשְׁבִים שָׁם, אֲבָל כְּשֶׁאֵין יוֹשְׁבִים שָׁם אֵין מַקְפִּידִין אַף שֶׁנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִין שָׁם, הוֹאִיל וְאֵין נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין שָׁם תָּדִיר, לְפִיכָךְ אָסוּר לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם אֶלָּא אִם כֵּן יוֹשֵׁב שָׁם.

וְאִם יָרֵא מִפְּנֵי הַתִּינוֹק שֶׁלֹּא יֵלֵךְ שָׁמָּה וְיִתְלַכְלֵךְ בָּהֶם — מֻתָּר לִכְפּוֹת עֲלֵיהֶם כְּלִי, שֶׁהַכְּלִי נִטָּל אַף בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִטָּל בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ז.

וְאַף אִם הֵם בְּחָצֵר שֶׁדָּר בָּהּ, אֶלָּא שֶׁהֵם בְּחֵלֶק הַמֻּקְצֶה מֵהֶחָצֵר לָאַשְׁפָּה אוֹ לְתַרְנְגוֹלִין — אָסוּר לְהוֹצִיאָם מִשָּׁם.

וְאִם גָּרָף שֶׁל רְעִי עוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַקְפִּידִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד כָּךְ, אֶלָּא שֶׁהוּא מָלֵא וְאִי אֶפְשָׁר לִפָּנוֹת עָלָיו שָׁם — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ בְּדֶרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר, מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת:

Anything repulsive, such as excrement, vomit, and droppings, whether of a person or of chickens and the like, if they are in a courtyard where he dwells — i.e., the courtyard in front of the house or next to the house in which he goes in and out frequently, which is a place where people are strict about it that there be no filth there — it is permitted to bring them out to the rubbish heap or to the latrines, even with his bare hands without a vessel, and this is what is called everywhere a graf shel re'i. Likewise if they are in an alleyway in a place of foot traffic — it is permitted to clear them away to the sides.

But if they are placed in another courtyard where he does not dwell, and likewise if they are in a courtyard behind the house, which is a place where people are not strict about it that there be filth in it unless they are sitting there, but when they are not sitting there they are not strict even though they go in and out there, since they do not go in and out there frequently — therefore it is forbidden to bring them out from there, unless he is sitting there.

And if he is afraid on account of the child lest he go there and get soiled by them — it is permitted to overturn a vessel upon them, since one may move a vessel even on behalf of something that may not be moved on Shabbos, as explained in siman 277.

And even if they are in the courtyard where he dwells, only that they are in the part of the courtyard set aside for the rubbish heap or for the chickens — it is forbidden to bring them out from there.

And if a graf shel re'i stands in a place where people are not strict about it while it stands like that, except that it is full and it is impossible to relieve oneself upon it there — it is permitted to bring it out and bring it back in the manner that will be explained, on account of human dignity:

גָּרָף שֶׁל רְעִי וְעָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיאָם לָאַשְׁפָּה לְפַנּוֹתָם שָׁם — אָסוּר לְהַחֲזִירָם לַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל אַף כְּשֶׁהֵם רֵיקָנִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְאוּסִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינָם רְאוּיִים אֲפִלּוּ לְכַסּוֹת בָּהֶם כְּלִי, וְלֹא הִתִּירוּ מֻקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס אֶלָּא אִם כֵּן רָאוּי לְכַסּוֹת בּוֹ כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְאִם צָרִיךְ לְהַחֲזִירָם כְּדֵי לַחֲזוֹר וְלִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם הַיּוֹם — מֻתָּר לְהַחֲזִירָם עַל יְדֵי שֶׁיִּתֵּן לְתוֹכָם מַיִם הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל, דְּהַיְנוּ שֶׁהֵם רְאוּיִים עֲדַיִן לִבְהֵמָה אַף כְּשֶׁהֵם בְּתוֹךְ הֶעָבִיט אוֹ הַגָּרָף. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל דָּבָר הָאָסוּר בְּטִלְטוּל עַל יְדֵי שֶׁיְּטַלְטֵל עִמּוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבָד כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"א, מִכָּל מָקוֹם כַּאן שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם הַיּוֹם — הֵקֵלּוּ מִשּׁוּם כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וְהוּא הַדִּין אִם צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהוֹצִיא בָּהֶם צוֹאָה הַיּוֹם.

וְיֵשׁ מַתִּירִין לְהַחֲזִירָם לַבַּיִת בְּכָל עִנְיָן עַל יְדֵי נְתִינַת מַיִם לְתוֹכָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם הַיּוֹם וְלֹא לְהוֹצִיא בָּהֶם צוֹאָה.

וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְקוֹם הֶפְסֵד, כְּגוֹן שֶׁהַגָּרָף הוּא חָשׁוּב קְצָת וְיֵשׁ הֶפְסֵד אִם יַנִּיחֶנּוּ בָּאַשְׁפָּה וְיִגָּנֵב מִשָּׁם — יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה:

Graf shel re'i and the urine bucket, although it is permitted to take them out to the rubbish heap to empty them there — it is forbidden to bring them back to the house, since they are forbidden in moving even when they are empty, since they are so repulsive that they are not even fit to cover a vessel with, and they only permitted muktzeh meichamas mi'us when it is fit to cover a vessel, as explained above.

And if he needs to bring them back to relieve himself upon them again the same day — it is permitted to bring them back by means of putting water into them which is permitted in moving, i.e., that it is still fit for an animal even though it is inside the bucket or the graf. And although they did not permit moving an item forbidden in moving by means of moving a permitted item with it except for a corpse, as will be explained in siman 311, nevertheless here, since he needs to return and relieve himself upon them that day — they were lenient on account of human dignity. And likewise the law if he needs to bring out excrement in them that day.

And there are those who permit bringing them back to the house in any case by putting water into them, even though he does not need to come back and relieve himself upon them that day, and not to bring out excrement in them.

And it is proper to be stringent like the first opinion. Nevertheless, in a case of loss, e.g., that the graf is somewhat of value and there would be loss if he leaves it at the rubbish heap and it would be stolen — one may rely on the latter opinion:

וְכָל זֶה כְּשֶׁכְּבָר סִלְּקָם מִיָּדוֹ כְּשֶׁהִגִּיעַ לָאַשְׁפָּה, אֲבָל בְּעוֹדָן בְּיָדוֹ — מֻתָּר לְהַחֲזִירָם לְדִבְרֵי הַכֹּל בְּכָל עִנְיָן, וְאַף בְּלִי נְתִינַת מַיִם לְתוֹכָם, כְּדִין כָּל מֻקְצֶה שֶׁאִם יֶשְׁנוֹ כְּבָר בְּיָדוֹ מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּלְפִי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר שָׁם שֶׁטּוֹב לְהַחֲמִיר בְּזֶה — גַּם כַּאן טוֹב לִתֵּן לְתוֹכָם מַיִם אַף שֶׁעוֹדָן בְּיָדוֹ:

And all of this is when he already removed them from his hands once he reached the rubbish heap; but while they are still in his hand — it is permitted to bring them back according to all opinions in any case, even without putting water into them, like the law of every muktzeh which, if it is already in his hand, is permitted to be moved to whatever place he wishes, as explained above. And according to what was explained there that it is good to be stringent in this — here too it is good to put water in them even while they are still in his hand:

אֵין עוֹשִׂין גָּרָף שֶׁל רְעִי לְכַתְּחִלָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּבִיא לְפָנָיו דָּבָר שֶׁעָתִיד לִמָּאֵס, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה דָבָר שֶׁעָתִיד לִמָּאֵס, וְסוֹמֵךְ בְּדַעְתּוֹ שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּמָּאֵס, שֶׁאַף שֶׁהִתִּירוּ לְהוֹצִיא הַדָּבָר הַמָּאוּס, מִכָּל מָקוֹם לֹא יַעֲשֶׂה לְכַתְּחִלָּה דָבָר שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי אַחַר כָּךְ מָאוּס לְפָנָיו וְיוֹצִיאֶנּוּ. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וְעָשָׂה כֵּן — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ אַחַר כָּךְ.

וְאִם אֵין בְּדַעְתּוֹ בִּתְחִלָּה שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ אַחַר כָּךְ — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת כֵּן אַף לְכַתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ אִם נִמְלַךְ לְהוֹצִיאוֹ — הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

One does not make a graf shel re'i le-chatchilah, namely that one not bring before himself something that will become repulsive afterwards, or do something that will be repulsive afterwards, and rely on the thought that he will take it out afterwards when it becomes repulsive; for although they permitted taking out the repulsive thing — nevertheless one will not do le-chatchilah something that will certainly afterwards be repulsive before him and he will take it out. Nevertheless, if he transgressed and did so — it is permitted to take it out afterwards.

And if he does not have in mind at the outset to take it out afterwards — it is permitted to do so even le-chatchilah; and afterwards if he reconsidered to take it out — it is permitted:

בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מֻתָּר לִקְבּוֹעַ יְשִׁיבָתוֹ אֵצֶל גָּרָף שֶׁל רְעִי, שֶׁהוּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַקְפִּידִין עָלָיו כְּדֵי שֶׁיִּמָּאֵס הַגָּרָף בְּעֵינָיו וְיוֹצִיאֶנּוּ מִשָּׁם וְיִסְתַּלֵּק הַהֶפְסֵד, כְּגוֹן אִם אֵיזֶה דָבָר נִמְאָס וְנִפְסָד מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים הַיּוֹרְדִים עָלָיו בְּחָצֵר שֶׁאֵינוֹ דָר שָׁם — יָכוֹל לְהַכְנִיס לְשָׁם מִטָּתוֹ לִשְׁכַּב עָלֶיהָ, אוֹ לְהַכְנִיס שֻׁלְחָנוֹ לֶאֱכוֹל שָׁם, וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, כְּגוֹן סְפָרָיו לִלְמוֹד בָּהֶם, וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁזֶּהוּ נִקְרָא קְבִיעוּת יְשִׁיבָה, וּכְשֶׁתִּתְאוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו מִפְּנֵי הַמִּאוּס יוֹצִיאֶנּוּ מִשָּׁם לְמָקוֹם הַמְשֻׁמָּר מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּעִנְיָן זֶה.

אֲבָל יְשִׁיבָה בִּלְבַדָּהּ בְּלֹא מִטָּה אוֹ שֻׁלְחָן אוֹ שְׁאָר כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ — אֵינָהּ מוֹעֶלֶת כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁאִם תִּתְאוֹנֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו מִפְּנֵי הַמִּאוּס — אָנוּ אוֹמְרִים לוֹ קוּם וְלֵךְ מִכַּאן וְשֵׁב בְּמָקוֹם אַחֵר, כֵּיוָן שֶׁמִּתְּחִלָּה לֹא הָיָה יוֹשֵׁב כַּאן וְעַכְשָׁו נִכְנַס דֶּרֶךְ עֲרַאי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁקָּבַע כַּאן דִּירָתוֹ עַל יְדֵי מִטָּה אוֹ שֻׁלְחָן אוֹ שְׁאָר כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ — אֵין מַטְרִיחִים אוֹתוֹ לַעֲקוֹר דִּירָתוֹ מִכַּאן, אֶלָּא מוֹצִיאִין אֶת הַגָּרָף מִלְּפָנָיו:

In a case of loss, it is permitted to fix his sitting near a graf shel re'i, which stands in a place where they are not strict about it, so that the graf become repulsive in his eyes and he take it out of there and the loss be removed. For example, if something becomes repulsive and damaged on account of the rains falling upon it in the courtyard where he does not dwell — he may bring his bed there to lie on, or bring his table there to eat on, and likewise his other vessels of use, such as his books to learn from, and the like, for this is called fixing his sitting; and when his mind is repulsed by the repulsion, he will take it out of there to a place protected from the rains, and all like cases.

But sitting alone without a bed or table or his other vessels of use — does not help at all, because if his mind is repulsed by the repulsion — we say to him: "Get up and go from here and sit elsewhere, since at the start you were not sitting here and now you came in temporarily." Which is not the case when he fixed his dwelling here through a bed, table, or his other vessels of use — we do not bother him to uproot his dwelling from here, but rather we take out the graf from before him:

מַכְנִיס אָדָם מְלֹא קֻפָּתוֹ עָפָר מִבְּעוֹד יוֹם וּמְעָרֶה אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ לָאָרֶץ, וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל צְרָכָיו בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן לִטּוֹל מִמֶּנּוּ לְכַסּוֹת רֹק אוֹ צוֹאָה וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. וְהוּא שֶׁיִּחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית, שֶׁאָז נִכָּר הַדָּבָר שֶׁהוּא מוּכָן וְעוֹמֵד לְכָךְ. אֲבָל אִם עֵרָה אוֹתוֹ בְּאֶמְצַע בֵּיתוֹ לְמִדְרַס רַגְלַיִם — הֲרֵי הוּא בָּטֵל לְגַבֵּי עֲפַר קַרְקַע הַבַּיִת וּמֻקְצֶה הוּא, וְאָסוּר לְטַלְטְלוֹ.

לְפִיכָךְ, פֵּרוֹת הַטְּמוּנִים בְּחוֹל — מֻתָּר לִטְּלָם מִשָּׁם בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין אוֹתוֹ הֶעָפָר מֻקְצֶה, שֶׁהֲרֵי הֱכִינוֹ לְכָךְ מִתְּחִלָּה וְיִחֵד לוֹ כְּלִי אוֹ קֶרֶן זָוִית. וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא הֶעָפָר תִּחוּחַ כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם עֲשִׂיַּת גּוּמָא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ"ח:

A person may bring in his basketful of earth while it is still daytime and pour it in his house on the ground, and it is permitted to do with it all his needs on Shabbos, such as taking from it to cover spittle or excrement and the like. And this is provided he designated a corner for it, for then the matter is recognized that it is prepared and stands for this. But if he poured it in the middle of his house for treading on with the feet — it is nullified relative to the earth of the floor of the house and it is muktzeh, and it is forbidden to move it.

Therefore, fruits buried in sand — it is permitted to take them out from there on Shabbos, since that sand is not muktzeh, since he prepared it for this from the outset and designated a vessel or a corner. And this is provided the sand is so loose that there is no asiyas gumah (making of a pit) involved, as will be explained in siman 498:

אָסוּר לְטַלְטֵל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִים בְּשַׁבָּת כְּשֶׁהֵם חַיִּים. וַאֲפִלּוּ עוֹף שֶׁרָאוּי לְצַחֵק בּוֹ תִּינוֹק כְּשֶׁבּוֹכֶה — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ.

וְאַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לִכְפּוֹת אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ בּוֹ, שֶׁהַכְּלִי נִטָּל אַף לְצֹרֶךְ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִטָּל בְּשַׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּעוֹד שֶׁהָאֶפְרוֹחִים עַל הַסַּל אָסוּר לְטַלְטֵל אֶת הַסַּל מִפְּנֵי הָאֶפְרוֹחִים שֶׁעָלָיו — אַף עַל פִּי כֵן אֵין כַּאן בִּטּוּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה, הוֹאִיל וּבְיָדוֹ לְהַפְרִיחַ הָאֶפְרוֹחִים מֵהַסַּל מִיָּד שֶׁעָלוּ אוֹ שֶׁיָּרְדוּ עָלָיו, אוֹ שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ עָלָיו אֲפִלּוּ רֶגַע וּלְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ מֵעָלָיו — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ.

וְאִם הָיוּ הָאֶפְרוֹחִים עַל הַסַּל כָּל מֶשֶׁךְ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת — אָסוּר לְטַלְטְלוֹ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אַף לְאַחַר שֶׁיָּרְדוּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהֻקְצָה וְנַעֲשָׂה בָּסִיס לְאִסּוּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — הֻקְצָה לְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ:

It is forbidden to move a beast, animal, or bird, since they are not fit on Shabbos while they are alive. And even a bird which is fit to play with for a child when he cries — it is forbidden to move it.

Nevertheless it is permitted to overturn the basket before the chicks so that they go up and come down upon it, since one may move a vessel even for the sake of something that may not be moved on Shabbos. And although while the chicks are upon the basket it is forbidden to move the basket on account of the chicks upon it, nevertheless there is here no nullification of the vessel from its readiness even momentarily, since it is in his hands to chase away the chicks from the basket immediately once they have gone up or come down upon it, or that they not stand upon it even for a moment; and after they have come down from upon it — it is permitted to move it.

And if the chicks were upon the basket the entire duration of bein ha-shemashos — it is forbidden to move it the entire day even after they have come down, since once it was set aside and became a basis for an issur during bein ha-shemashos — it was set aside for the entire day:

כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף מְדַדִּין אוֹתָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹחֵז בְּצַוָּארָן וּבִצְדָדִין וּמְסַיְּעָן, וּמְנַעֲנֵעַ רַגְלֵיהֶן שֶׁיֵּלְכוּ, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַגְבִּיהֵם בְּעִנְיָן שֶׁיֵּעָקְרוּ רַגְלֵיהֶם מִן הָאָרֶץ, שֶׁמֻּקְצִים הֵם וַאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל.

וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל מֻקְצֶה כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל כֻּלּוֹ כָּךְ אָסוּר לְטַלְטֵל מִקְצָתוֹ — אַף עַל פִּי כֵן הִתִּירוּ לוֹ לְדַדּוֹת אוֹתָם מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים, אִם הַבַּעֲלֵי חַיִּים צְרִיכִים לְכָךְ, אֲבָל אִם אֵינָם צְרִיכִים לְכָךְ — אָסוּר אֲפִלּוּ לְדַדּוֹת אוֹתָם.

וְתַרְנְגֹלֶת אָסוּר אֲפִלּוּ לְדַדּוֹת אוֹתָהּ אֲפִלּוּ הִיא צְרִיכָה לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַגְבַּהַת עַצְמָהּ כְּשֶׁמְּדַדִּים אוֹתָהּ, וְנִמְצָא זֶה מְטַלְטֵל אֶת כֻּלָּהּ, וְזֶה לֹא הִתִּירוּ מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. אֲבָל מֻתָּר לִדְחוֹת אוֹתָהּ מֵאֲחוֹרֶיהָ בְּיָדַיִם כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַלּוּל אִם בָּרְחָה מִמֶּנּוּ:

Every beast, animal, and fowl — one may guide them (medaddim) in reshus ha-yachid, namely that one takes them by the neck and by the sides and supports them and moves their legs so they walk, provided one does not lift them up in a manner such that their legs are uprooted from the ground, since they are muktzeh and forbidden in moving.

And although every muktzeh, just as it is forbidden to move it entirely, so it is forbidden to move part of it — nevertheless they permitted him here to guide them on account of the suffering of animals, if the animals need this; but if they do not need this — it is forbidden even to guide them.

And a hen — it is forbidden even to guide it even if it needs this, since it raises itself up when they guide it, and it turns out that he is moving all of it, and this was not permitted on account of the suffering of animals. But it is permitted to push it from behind with the hands so that it enter the coop if it escaped from it:

וְכָל זֶה לְדַדּוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר לְדַדּוֹת שׁוּם בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַגְבִּיהֵם וְיוֹלִיכֵם, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מַעֲבִיר ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלֹא אָמְרוּ "הַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ" אֶלָּא בְּאָדָם, אֲבָל לֹא בִּבְהֵמָה חַיָּה וְעוֹף. וְכַרְמְלִית דִּינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְעִנְיָן זֶה.

וְלִדְחוֹת אוֹתָם מֵאַחֲרֵיהֶם אִם בָּרְחוּ — מֻתָּר אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:

And all of this is regarding guiding in reshus ha-yachid; but in reshus ha-rabbim, it is forbidden to guide any beast, animal, or fowl, as a decree lest he raise them up and carry them and be liable on account of ma'avir 4 cubits in reshus ha-rabbim. And they did not say "ha-chai nosei es atzmo" (the living carries itself) except regarding a person, but not regarding a beast, animal, or fowl. And a karmelis is like reshus ha-rabbim regarding this matter.

And to push them from behind if they fled — is permitted even in reshus ha-rabbim:

הָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁאֵין לִגְזוֹר שֶׁמָּא תַּגְבִּיהֶנּוּ וְתוֹלִיכֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁאַף אִם תַּעֲשֶׂה כֵּן — לֹא תַעֲבוֹר עַל דָּבָר שֶׁל תּוֹרָה, אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁהַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא תְגָרְרֵהוּ, אֶלָּא יְהֵא מַגְבִּיהַּ רַגְלוֹ הָאַחַת וְיַנִּיחַ הַשְּׁנִיָּה עַל הָאָרֶץ, וְיִשָּׁעֵן עָלֶיהָ עַד שֶׁיַּחֲזוֹר וְיַנִּיחַ רַגְלוֹ שֶׁהִגְבִּיהַּ, שֶׁנִּמְצָא לְעוֹלָם הוּא נִשְׁעָן עַל רַגְלוֹ הָאַחַת. אֲבָל כְּשֶׁהִיא גוֹרֶרֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו — הֲרֵי זֶה כְּנוֹשְׂאָתוֹ, וְאָסוּר אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית.

וְאִם הוּא קָטָן כָּל כָּךְ שֶׁצָּרִיךְ לִגְרוֹר ב' רַגְלָיו וּנְשָׂאַתּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — חַיֶּבֶת, שֶׁבְּקָטָן כָּזֶה אֵין אוֹמְרִים הַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן הַנּוֹשֵׂא אֶת הַכָּפוּת אוֹ אֶת הַחוֹלֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ כְּלָל — חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נוֹשְׂאִין אֶת עַצְמָן כְּלָל.

וְאַף אִם הוּא גָדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ בְּרַגְלָיו לְבַדּוֹ — אָסוּר לִשָּׂא אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית, שֶׁלֹּא אָמְרוּ הַחַי נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ אֶלָּא לִפְטוֹר מֵחַטָּאת, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מִשּׁוּם שְׁבוּת, וּבְכַרְמְלִית הוּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת. וְצָרִיךְ לְהַזְהִיר לְרַבִּים שֶׁטּוֹעִים בָּזֶה:

A woman guides her son even in reshus ha-rabbim, since there is no decree lest she lift him up and carry him 4 cubits in reshus ha-rabbim, for even if she does so — she has not transgressed a Torah matter but only a matter of the words of the Sofrim, since "ha-chai nosei es atzmo." And this is provided she does not drag him, but rather he raises one of his feet and leaves the other on the ground and leans on it until he again places back the foot that he raised, so that it always turns out that he is leaning on one of his feet. But when she drags both his feet — she is carrying him, and it is forbidden even in a karmelis.

And if he is so small that he needs to drag both his feet and she carried him in reshus ha-rabbim — she is liable, since regarding such a small one we do not say "ha-chai nosei es atzmo." Likewise one who carries a bound person or a sick person who cannot walk at all — is liable, since they do not carry themselves at all.

And even if he is so big that he can walk on his feet alone — it is forbidden to carry him even in a karmelis, for they only said "ha-chai nosei es atzmo" to exempt from a chatas, but in any case it is forbidden from the words of the Sofrim on account of shevus, and in a karmelis it is shevus di-shevus. And one must warn the multitude who err in this:

כְּלִי שֶׁנִּתְרוֹעֵעַ — לֹא יִתְלוֹשׁ מִמֶּנָּה חֶרֶס לְכַסּוֹת בּוֹ אוֹ לִסְמוֹךְ בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּתַקְּנוֹ בְּשַׁבָּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ — יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"מ:

A vessel which became weakened — let him not take off from it a piece of earthenware to cover with or to support with, because this is like fixing a vessel, since anything that he fixes on Shabbos to use for some use — there is in it [the prohibition] of tikkun kli, as will be explained in siman 340:

אָסוּר לִשְׂחוֹק בְּכַדּוּר בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו. וְיֵשׁ מַתִּירִים לְטַלְטְלוֹ וְלִשְׂחוֹק בּוֹ בִּרְשׁוּת הַ[יָּחִיד]. וְנָהֲגוּ מִקֶּדֶם לְהָקֵל וְלֹא מִחוּ בְּיָדָם, הוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמֹכוּ:

It is forbidden to play with a ball on Shabbos and Yom Tov, since it is forbidden to move it because the status of a vessel does not apply to it. And there are those who permit moving it and playing with it in reshus ha-yachid. And they have been accustomed from of old to be lenient and they were not rebuked, since they have someone on whom to rely:

אָסוּר לָשֵׂאת תַּחַת אַצִּילָיו זֶרַע הַתּוֹלָעִים שֶׁעוֹשִׂים הַמֶּשִׁי, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר בְּטִלְטוּל, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם, וְעוֹד שֶׁמּוֹלִיד בְּחֻמּוֹ:

It is forbidden to carry under one's armpits the seeds of the worms that produce silk, since it is forbidden to move them — for they are not fit for anything, and furthermore, [the warmth] generates them in his warmth:

יֵשׁ אוֹסְרִים לְטַלְטֵל בֶּגֶד שַׁעַטְנֵז שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם, לֹא לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ, וְלֹא לְהַצִּיעוֹ תַּחְתָּיו אִם אֵינוֹ בֶּגֶד קָשֶׁה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן ש"א.

וְיֵשׁ מַתִּירִים לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ אוֹ מְקוֹמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמִּכָּל מָקוֹם יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו, אֶלָּא שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר.

וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין תּוֹרַת כְּלִי מוֹעִיל אֶלָּא לִכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר בְּשַׁבָּת בִּלְבָד אֲבָל בְּחֹל מְלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, שֶׁאַף אִם בְּשַׁבָּת אֵינוֹ רָאוּי כְּלָל לְשׁוּם תַּשְׁמִישׁ — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, הוֹאִיל וְיֵשׁ עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי, דְּהַיְנוּ שֶׁרָאוּי הוּא לִמְלַאכְתּוֹ בְּחֹל, כְּגוֹן נֵר שֶׁמַּדְלִיקִין בּוֹ נֵפְטְ, שֶׁבְּשַׁבָּת אֵינוֹ רָאוּי לִכְלוּם, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. אֲבָל אִם גַּם בְּחֹל אֵינוֹ רָאוּי לִמְלָאכָה, כְּגוֹן בֶּגֶד שַׁעַטְנֵז שֶׁאָסוּר לְהִתְלַבֵּשׁ בּוֹ גַּם בְּחֹל — אֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי וּמַלְבּוּשׁ כְּלָל, שֶׁאַף שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ אַחֵר, כְּגוֹן לְכַסּוֹת בּוֹ כֵּלִים, אוֹ לְהַאֲהִיל בּוֹ לְמַעְלָה מֵרֹאשׁוֹ, וְכַיּוֹצֵא בְּתַשְׁמִישִׁים אֵלּוּ, שֶׁאֵין הַבֶּגֶד מְיֻחָד לָהֶם וְלֹא נַעֲשָׂה בִּשְׁבִיל כָּךְ — אֵינָן מוֹרִידִין עָלָיו תּוֹרַת כְּלִי, אֶלָּא אִם כֵּן יִחֲדוֹ לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּל צְרוֹרוֹת וַאֲבָנִים שֶׁהֵם רְאוּיִים לְכִסּוּי כֵּלִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין עֲלֵיהֶם תּוֹרַת כְּלִי עַל יְדֵי כָךְ אֶלָּא אִם כֵּן יִחֲדָם לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְאֵין מוֹעִיל כְּלָל לְהַבֶּגֶד מַה שֶּׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרַת וְתֹאַר מַלְבּוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁאָסוּר לְלָבְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאֵין מוֹעִיל לְמַאֲכָל הָאָסוּר בַּאֲכִילָה בְּשַׁבָּת לְהַתִּירוֹ בְּטִלְטוּל מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו תֹּאַר אֹכֶל, וְתוֹרַת אֹכֶל עָדִיף מִתּוֹרַת כְּלִי:

Some forbid to move a garment of sha'atnez of a Jew even for its body or its place, since it is fit for nothing — not to be worn nor to be spread beneath him if it is not a stiff garment, in the manner explained in Yoreh De'ah siman 301.

And some permit for its body or its place, since in any case the status of vessel is upon it, except that its use is forbidden.

And the main view is like the first opinion, since the status of vessel only helps for a vessel whose use is forbidden on Shabbos alone, but on weekdays its use is permitted, since even if on Shabbos it is not fit for any use — it is permitted to move it, since the status of vessel is upon it, namely that it is fit for its use on weekdays — such as a lamp in which they kindled naphtha, which on Shabbos is not fit for anything, yet it is permitted to move it because the status of vessel is upon it, as explained above. But if on weekdays also it is not fit for use, such as a garment of sha'atnez which is forbidden to be worn even on weekdays — the status of vessel and garment does not apply to it at all, since even though it is fit for another use, such as to cover vessels or to overshadow above one's head and other like uses — since the garment is not designated for them and was not made for them — they do not bring down upon it the status of vessel, unless he designated it for this, just as all pebbles and stones which are fit to cover vessels with, and nevertheless the status of vessel does not apply to them on this account unless he designated them for this, as explained above. And there is no help at all for the garment from having the form and shape of a garment, since it is forbidden to wear it, just as there is no help to a food forbidden in eating on Shabbos to be permitted in moving because the form of food is upon it — and the status of food is greater than the status of vessel:

מֻתָּר לְטַלְטֵל מְנִיפָה כְּדֵי לְהַבְרִיחַ בָּהּ הַזְּבוּבִים, מִפְּנֵי שֶׁכְּלִי הוּא. רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יַהֲרוֹג זְבוּב:

It is permitted to move a fan in order to chase away the flies with it, since it is a vessel. Only, let him be careful not to kill a fly:

מַכְבֵּדוֹת שֶׁמְּכַבְּדִין בָּהֶן הַקַּרְקַע — הֲרֵי הֵן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר לְדִבְרֵי הַמַּתִּירִין לְכַבֵּד בָּהֶן בְּשַׁבָּת קַרְקַע הַמְרֻצָּף, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ז. וְאַף שֶׁמְּכַבְּדִין בָּהֶן גַּם כֵּן קַרְקַע שֶׁאֵינוֹ מְרֻצָּף בְּחֹל, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הֵן כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

אֲבָל לְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים לְכַבֵּד בְּשַׁבָּת אַף קַרְקַע הַמְרֻצָּף — אָסוּר לְטַלְטְלָן כִּי אִם לְצֹרֶךְ גּוּפָן אוֹ מְקוֹמָן, כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר.

כְּלִי שֶׁחוֹזִים בּוֹ הַכּוֹכָבִים אִם מֻתָּר לְהַפְּכוֹ וּלְטַלְטְלוֹ לְהַבִּיט בּוֹ — נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז:

Brooms with which they sweep the ground — they are like the law of kli she-melachto le-heter according to those who permit sweeping with them on Shabbos a paved floor, as will be explained in siman 337. And although they also sweep with them an unpaved floor on weekdays, nevertheless they are like the law of kli she-melachto le-issur ule-heter which is permitted to be moved like a kli she-melachto le-heter, as explained above.

But according to those who forbid sweeping on Shabbos even a paved floor — it is forbidden to move them except for their body or their place, like the law of kli she-melachto le-issur.

A vessel through which they observe the stars: whether it is permitted to turn it over and move it to look through — was explained in siman 307:

מַה שֶּׁמּוֹרֶה עַל הַשָּׁעוֹת, בֵּין שֶׁהוּא שֶׁל חוֹל בֵּין שֶׁל מִין אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁרוֹאִין בְּצֵל — נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג לְאָסְרוֹ בְּטִלְטוּל כִּי אִם לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּגוּפוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ הַמֻּתָּר, אוֹ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ כִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה לִמְדִידַת הַזְּמַן אוֹ הַצֵּל, וְיֵשׁ לְדַמּוֹתָהּ לִמְדִידָה הָאֲסוּרָה בְּשַׁבָּת.

וְאֵין לְהַתִּירָהּ מִפְּנֵי שֶׁהִיא מְדִידָה שֶׁל מִצְוָה, שֶׁהוּא לוֹמֵד עַל יְדֵי כְּלִי זֶה, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ מְדִידָה שֶׁל מִצְוָה אֶלָּא כְּשֶׁהַמְּדִידָה בְּעַצְמָהּ יֵשׁ בָּהּ מִצְוָה, כְּגוֹן לִמְדּוֹד הַמִּקְוֶה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, אֲבָל כַּאן הַמְּדִידָה בְּעַצְמָהּ אֵין בָּהּ שׁוּם עִנְיַן מִצְוָה, וְאִי מִשּׁוּם שֶׁלּוֹמֵד עַל יָדָהּ — אֵיךְ יִתְלֶה לִמּוּדוֹ בְּדָבָר הָאָסוּר וְיִהְיֶה מֻתָּר עַל יְדֵי כָךְ? זֶהוּ טַעַם הַמִּנְהָג, אֲבָל מִן הַדִּין אֵין אִסּוּר בָּרוּר בַּדָּבָר וְלֹא הֶתֵּר בָּרוּר:

What indicates the hours, whether it is made of sand or of another kind (e.g., they look at the shadow) — the custom spread to forbid moving it except for its body, i.e., he needs to use its body for some permitted use, or for its place, like the law of kli she-melachto le-issur, since it was made for measuring time or the shadow, and one can compare it to measuring which is forbidden on Shabbos.

And there is no reason to permit it because it is a measuring of mitzvah — that he learns through this vessel, since they only permitted measuring of mitzvah when the measuring itself has a mitzvah, such as measuring a mikvah and the like; but here the measuring itself has no aspect of mitzvah. And as for the matter that he learns through it — how can he make his learning depend on something forbidden and that it should be permitted on this account? This is the reason for the custom, but according to the strict law there is no clear prohibition in the matter, nor any clear permission:

אֲפִלּוּ דָּבָר הָרָאוּי בְּשַׁבָּת, אִם הוּא גָרוּעַ בְּעֵינֵי הָעֲשִׁירִים וְאֵין דַּרְכָּם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מֵחֲמַת עָשְׁרָם — נַעֲשָׂה דָּבָר זֶה מֻקְצֶה גָמוּר לָהֶם, וְנֶאֱסַר לָהֶם בְּטִלְטוּל, אַף שֶׁהוּא שֶׁל עֲנִיִּים, אֶלָּא הָעֲשִׁירִים שֶׁבְּבֵית הָעֲנִיִּים מֻתָּרִים לְטַלְטְלוֹ כְּמוֹ הָעֲנִיִּים עַצְמָם.

וְאִם דָּבָר זֶה הוּא שֶׁל עָשִׁיר — אָסוּר בְּטִלְטוּל אַף לְכָל הָעֲנִיִּים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהֻקְצָה לִבְעָלָיו — הֻקְצָה לְכָל הָעוֹלָם.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִבְעָלָיו מֵחֲמַת גְּרִיעוּתוֹ בְּעֵינֵי בְעָלָיו, אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִבְעָלָיו מֵחֲמַת שֶׁהוּא אָסוּר לָהֶם, כְּגוֹן יַיִן לְנָזִיר — לֹא נַעֲשָׂה מֻקְצֶה בִּשְׁבִיל כָּךְ, הוֹאִיל וְהוּא מֻתָּר לַאֲחֵרִים, וּלְפִיכָךְ אַף הַנָּזִיר עַצְמוֹ מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ:

Even something fit on Shabbos, if it is poor in the eyes of the wealthy and it is not their way to use it on account of their wealth — this thing becomes a full muktzeh for them, and it is forbidden to them in moving, even though it is of poor people. But the wealthy who are in the house of the poor are permitted to move it just like the poor themselves.

And if this thing is of a wealthy person — it is forbidden in moving even to all the poor of the world, since once it was set aside by its owner — it was set aside for the entire world.

In what case is this said? Regarding something which is not fit for its owner because of its poorness in the eyes of its owner. But something which is not fit for its owner because it is forbidden to him — such as wine for a nazir — it has not become muktzeh on this account, since it is permitted to others, and therefore even the nazir himself is permitted to move it: