Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman 310

דִּינֵי מֻקְצֶה בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ' סְעִיפִים:

כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח שֶׁמֻּקְצֶה מֵחֲמַת מִאוּס מֻתָּר, לְפִיכָךְ עֵץ שֶׁתּוֹלִין בּוֹ דָּגִים לְיַבְּשָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מָאוּס — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ:

The laws of muktzeh on Shabbos — and it contains 20 seifim:

It has already been explained in siman 308 that muktzeh mei-chamas mi'us (muktzeh because of repulsiveness) is permitted; therefore a stick on which one hangs fish to dry them, even though it is repulsive — it is permitted to move it:

כָּל דָּבָר הָרָאוּי לַאֲכִילָה בְּשַׁבָּת — אֵין בּוֹ דִּין מֻקְצֶה, אֲפִלּוּ אִם הוּא עוֹמֵד לִסְחוֹרָה, כְּגוֹן תְּמָרִים וּשְׁקֵדִים וּשְׁאָר פֵּרוֹת הָעוֹמְדִים לְהוֹלִיכָם לִסְחוֹרָה לְמָקוֹם אַחֵר — מֻתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶם בְּשַׁבָּת.

וַאֲפִלּוּ אִם דָּחָה אוֹתָם בְּיָדַיִם מִלְּאָכְלוֹ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן חִטִּים שֶׁזְּרָעָן בַּקַּרְקַע — מֻתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן בְּשַׁבָּת אִם עֲדַיִן לֹא הִשְׁרִישׁוּ. וְכֵן בֵּיצִים שֶׁנְּתָנָן תַּחַת הַתַּרְנְגֹלֶת לְגַדֵּל אֶפְרוֹחִים — מֻתָּר לְטַלְטְלָן. וְכֵן תְּמָרִים הַנִּלְקָטִים קֹדֶם בִּשּׁוּלָם וְכוֹנְסִים אוֹתָם בְּסַלִּים וְהֵם מִתְבַּשְּׁלִים שָׁם מֵאֲלֵיהֶם — מֻתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶם קֹדֶם גְּמַר בִּשּׁוּלָם.

וְכֵן כָּל מִינֵי פֵּרוֹת שֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָם בַּמֻּקְצֶה לְיַבְּשָׁם — מֻתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶם קֹדֶם שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ. חוּץ מִגְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים, שֶׁאָסוּר לֶאֱכוֹל מֵהֶם אוֹ לְטַלְטְלָן מִשֶּׁהִנִּיחָם בַּמֻּקְצֶה עַד לְאַחַר שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ לְגַמְרֵי, לְפִי שֶׁהֵן מַסְרִיחוֹת בֵּינְתַיִם וְאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה מִשֶּׁנִּשְׁתַּהוּ שָׁם מְעַט עַד שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ לְגַמְרֵי, וְלָכֵן אֲסוּרִים בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם מֻקְצֶה.

וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אֵינָן רְאוּיִין לְגַמְרֵי, שֶׁהֲרֵי הֵן גְּרוּעִין מִכָּל מֻקְצֶה, שֶׁהֲרֵי הֵן כַּאֲבָנִים וְעָפָר, וַאֲפִלּוּ הַזְמָנָה מִבְּעוֹד יוֹם אֵין מוֹעֶלֶת בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם הֵן רְאוּיִין וְאֵינָן רְאוּיִין, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹכְלִים אוֹתָן וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִים — אַף עַל פִּי כֵן אֲסוּרִים מִשּׁוּם מֻקְצֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁדָּחָה אוֹתָן בְּיָדַיִם — אֵינָן עוֹלִין מִידֵי דְחִיָּתָן עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְגַמְרֵי.

וְאֵינָן דּוֹמִין לִשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁדְּחָאָם בְּיָדַיִם שֶׁמֻּתָּרִים, לְפִי שֶׁאַף שֶׁדְּחָאָם בְּיָדַיִם — אַף עַל פִּי כֵן לֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶן לְגַמְרֵי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים שֶׁהִנִּיחָן לְיַבְּשָׁן, כֵּיוָן שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיַּסְרִיחוּ — הִקְצָה דַעְתּוֹ מֵהֶן לְגַמְרֵי עַד שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ לְגַמְרֵי וְיִתַּקְּנוּ הֵיטֵב שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לַכֹּל. וְאַף שֶׁעַכְשָׁו בְּשַׁבָּת נִמְלַךְ לְאָכְלָם — אֵינָם מוּכָנִים עַל יְדֵי כָךְ, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מֻקְצִים מִדַּעְתּוֹ מִתְּחִלַּת הַשַּׁבָּת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהֻקְצָה מִדַּעַת הָאָדָם בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת — הֻקְצָה לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ:

Anything fit for eating on Shabbos has no law of muktzeh, even if it stands for trade, such as dates, almonds and other fruits that stand to be taken elsewhere for trade — it is permitted to eat from them on Shabbos.

And even if he actively set them aside (dachah osam beyadayim) from eating them on Shabbos, such as wheat that he sowed in the ground — it is permitted to eat from them on Shabbos if they have not yet taken root. Likewise eggs that were placed under a hen to raise chicks — it is permitted to move them. And likewise dates picked before ripening and gathered into baskets, where they ripen by themselves — it is permitted to eat from them before their ripening is complete.

And likewise all kinds of fruits that are placed in the drying place (muktzeh) to dry them — it is permitted to eat from them before they dry. Except for dried figs (gerogros) and raisins (tzimukim), which it is forbidden to eat or move once placed to dry, until they have completely dried, because they become malodorous in the meantime and are not fit for eating once they have stayed there a little, until they have completely dried; therefore they are forbidden on Shabbos on account of muktzeh.

Needless to say if they are entirely unfit, for then they are worse than any muktzeh, since they are like stones and earth, and even designation (hazmanah) while it was still day does not avail for them, as will be explained. But even if they are fit-and-not-fit — some people eat them and some do not — they are nevertheless forbidden on account of muktzeh: since he actively set them aside, they do not leave their state of being set aside (dechiyah) until they are entirely fit.

And they are not like other things he actively set aside, which are permitted; for although he actively set those aside, he nevertheless did not remove his mind from them entirely. This is not so with dried figs and raisins that he set out to dry: since he knew that they would become malodorous, he set his mind entirely away from them until they would completely dry and be well prepared, fit for everyone. And although now, on Shabbos, he changes his mind to eat them — they do not become prepared (muchanim) thereby, since they were muktzeh by his intent from the beginning of Shabbos, as will be explained: for anything set aside by a person's intent at bein hashemashos is set aside for the whole of Shabbos:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּגְרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים שֶׁל נָכְרִי — מֻתָּרִין אִם הֵם רְאוּיִין וְאֵינָן רְאוּיִין, שֶׁאֵין דִּין מֻקְצֶה בְּשֶׁל נָכְרִי, לְפִי שֶׁהַכֹּל מוּכָן אֶצְלוֹ, שֶׁהַנָּכְרִי אֵינוֹ מַקְצֶה כְּלוּם וְדַעְתּוֹ עַל הַכֹּל, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוּכָן לְאִישׁ אֶחָד — מוּכָן לַכֹּל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדָבָר תָּלוּשׁ, אֲבָל מְחֻבָּר שֶׁנִּתְלַשׁ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ הוּא שֶׁל נָכְרִי שֶׁתְּלָשׁוֹ לְעַצְמוֹ, וַאֲפִלּוּ הָיָה בְּדַעַת הַנָּכְרִי מִבְּעוֹד יוֹם לִתְלוֹשׁ פֵּרוֹת אֵלּוּ בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁשָּׁמַע אֶת הַנָּכְרִי אוֹמֵר בְּעֶרֶב שַׁבָּת "לְמָחָר אֶתְלוֹשׁ פֵּרוֹת אֵלּוּ", וַאֲפִלּוּ הֵן פֵּרוֹת שֶׁנִּגְמַר בִּשּׁוּלָן שֶׁהֲכָנָה מוֹעֶלֶת בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּעוֹדָם בִּמְחֻבָּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״ח — אַף עַל פִּי כֵן הֵם אֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וּבְטִלְטוּל מִשּׁוּם גְּזֵרַת פֵּרוֹת הַנּוֹשְׁרִין שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ב, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ״ה.

וְדָבָר שֶׁהָיָה מְחֻסָּר צִידָה מִבְּעוֹד יוֹם וְצָד אוֹתוֹ הַנָּכְרִי בְּשַׁבָּת, אַף אִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָצוּד בְּשַׁבָּת — אֵין דַּעְתּוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם, שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בּוֹ, וַהֲרֵי הוּא אָסוּר בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם מֻקְצֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם כְּלָל — אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן:

Of what does this speak? Of the dried figs and raisins of a Jew; but the dried figs and raisins of a non-Jew are permitted even if they are fit-and-not-fit, for there is no law of muktzeh regarding [items] of a non-Jew, because everything is prepared with him: the non-Jew does not set anything aside and his mind is on everything; and since it is prepared for one person, it is prepared for everyone.

Of what does this speak? Of a detached thing; but something attached that was detached on Shabbos — even if it belongs to a non-Jew who detached it for himself, and even if the non-Jew had in mind while it was still day to detach these fruits on Shabbos, for example if he heard the non-Jew say on Erev Shabbos “Tomorrow I will detach these fruits,” and even if they are fruits whose ripening is complete, for which preparation (hachanah) is effective even while they are still attached, as will be explained in siman 318 — they are nevertheless forbidden in eating and in tiltul on account of the decree of fallen fruits (peiros ha-noshrin) that will be explained in siman 322, as will be explained in siman 325.

And a thing that still required trapping (tzeidah) while it was still day, and the non-Jew trapped it on Shabbos — even if he had in mind to trap it on Shabbos, his intent avails nothing, for the matter does not depend on him; and it is forbidden on Shabbos on account of muktzeh, for since it was not in the possession of any person at all, it is not among what is prepared:

כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה אָסוּר בְּטִלְטוּל בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וּבְשַׁבָּת הָלַךְ לוֹ הַדָּבָר הַגּוֹרֵם לוֹ הָאִסּוּר, כְּגוֹן דָּבָר שֶׁהָיָה מֻקְצֶה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת מֵחֲמַת אִסּוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּחֲמַת אֵיזֶה אִסּוּר שֶׁהָיָה אָסוּר בַּאֲכִילָה וְלֹא הָיָה רָאוּי לִכְלוּם בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָיָה מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל, וּבְשַׁבָּת נִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הָאִסּוּר וְנַעֲשָׂה רָאוּי — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְטַלְטְלוֹ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁדְּחָאוֹ הָאָדָם בְּיָדַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁהָאָדָם גָּרַם לוֹ הָאִסּוּר בְּיָדַיִם, כְּגוֹן נֵר שֶׁהִדְלִיקוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְכָבָה אַחַר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְנִשְׁתַּיֵּר בּוֹ שֶׁמֶן, וְשֶׁמֶן זֶה נִדְחָה בִּידֵי אָדָם מִלִּהְיוֹת רָאוּי בְּשַׁבָּת, שֶׁכְּשֶׁהִדְלִיקוֹ נֶאֱסַר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם אִסּוּר כִּבּוּי, לָכֵן אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מִמֶּנּוּ אַף לְאַחַר שֶׁכָּבָה הַנֵּר וְנִסְתַּלֵּק הָאִסּוּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא תְּחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת הָיָה מֻקְצֶה מִדַּעַת הָאָדָם שֶׁהִקְצָה אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ כְּשֶׁגָּרַם לוֹ הָאִסּוּר — הֻקְצָה לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ:

Every object that was forbidden in tiltul at bein hashemashos, and on Shabbos the thing causing its prohibition went away — for example, an object that was muktzeh at bein hashemashos on account of a prohibition, that is, because of some prohibition it was forbidden to eat and was not fit for anything at bein hashemashos, so that it was muktzeh and forbidden in tiltul, and on Shabbos the prohibition departed from it and it became fit — it is nevertheless forbidden to move it throughout all of Shabbos.

Of what does this speak? When a person actively set it aside, that is, the person actively caused its prohibition — for example, a lamp that he lit while it was still day and that went out after bein hashemashos, and oil remained in it: this oil was set aside by human action from being fit on Shabbos, for when he lit it, it became forbidden to make use of it on Shabbos on account of the prohibition of extinguishing. Therefore it is forbidden to make use of it even after the lamp has gone out and the prohibition has departed: since at bein hashemashos, which is the beginning of the entry of Shabbos, it was muktzeh by the intent of the person, who set it aside by his intent when he caused its prohibition — it is set aside for the whole of Shabbos:

וְכֵן דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת מֵחֲמַת עַצְמוֹ וְלֹא מֵחֲמַת אֵיזֶה אִסּוּר וְנַעֲשָׂה רָאוּי מִשֶּׁחָשֵׁכָה, שֶׁהוּא אָסוּר בְּטִלְטוּל כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ אִם נִדְחָה בִּידֵי אָדָם מִלִּהְיוֹת רָאוּי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, כְּגוֹן גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִין בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת וּבְשַׁבָּת נִתְיַבְּשׁוּ לְגַמְרֵי וְנַעֲשׂוּ רְאוּיִין, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָיוּ מֻקְצִין מִדַּעַת הָאָדָם שֶׁהִקְצָם מִדַּעְתּוֹ כְּשֶׁהִכְנִיסָן לְיַבְּשָׁן — הֻקְצוּ לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ:

Similarly, an object that was not fit at bein hashemashos on account of itself and not because of any prohibition, and became fit after nightfall — it is forbidden in tiltul throughout all of Shabbos if it was set aside by human action from being fit at bein hashemashos; for example, dried figs and raisins that were not fit at bein hashemashos and on Shabbos dried completely and became fit: since at bein hashemashos they were muktzeh by the intent of the person, who set them aside by his intent when he brought them in to dry them — they are set aside for the whole of Shabbos:

אֲבָל דָּבָר שֶׁהָיָה מֻקְצֶה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל אָדָם — לֹא הֻקְצָה לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, כְּגוֹן דָּבָר שֶׁהָיָה מֻקְצֶה מֵחֲמַת אִסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו וְלֹא עַל יְדֵי גְּרָמַת הָאָדָם, וּמִשֶּׁחָשֵׁכָה נִסְתַּלֵּק הָאִסּוּר — שׁוּב אֵין בּוֹ מִשּׁוּם מֻקְצֶה, אַף עַל פִּי שֶׁכְּשֶׁהִגִּיעַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי וְלֹא הָיָה מְצַפֶּה כְּלָל שֶׁיִּסְתַּלֵּק הָאִסּוּר בְּשַׁבָּת, כְּגוֹן בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁהֵם מֻקְצִים בְּשַׁבָּת מֵחֲמַת אִסּוּר שְׁחִיטָה וּשְׁחָטָם בְּשַׁבָּת לְצֹרֶךְ חוֹלֶה שֶׁחָלָה הַיּוֹם — מֻתָּר לְבָרִיא לֶאֱכוֹל מֵהֶם חַי אַף שֶׁהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם כְּשֶׁהִגִּיעוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מִשּׁוּם אִסּוּר שְׁחִיטָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא אִסּוּר הַבָּא מֵאֵלָיו וְלֹא עַל יְדֵי גְּרָמַת הָאָדָם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה:

But an object that was muktzeh at bein hashemashos against a person's will — has not been set aside for all of Shabbos. For example, an object that was muktzeh on account of a prohibition that came about by itself and not through human causation, and after nightfall the prohibition departed — there is no longer any muktzeh in it, even though when bein hashemashos arrived he removed his mind from it entirely and did not expect at all that the prohibition would depart on Shabbos. For example, live animals, which are muktzeh on Shabbos on account of the prohibition of slaughter, and he slaughtered them on Shabbos for a sick person who fell ill that day — it is permitted for a healthy person to eat from them raw, even though he removed his mind from them when bein hashemashos arrived on account of the prohibition of slaughter, since it is a prohibition that comes by itself and not through human causation. And likewise in every similar case:

וְכָל זֶה בְּדָבָר שֶׁהָיָה מֻקְצֶה כָּל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲבָל דָּבָר שֶׁהָיָה רָאוּי בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אֲפִלּוּ בְּמִקְצָתוֹ לְבָד וְאַחַר כָּךְ נִתְקַלְקֵל בְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱסַר בַּאֲכִילָה אוֹ בְּטִלְטוּל, בֵּין שֶׁנִּתְקַלְקֵל מֵאֵלָיו בֵּין שֶׁנִּדְחָה בִּידֵי אָדָם, וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְנִתַּקֵּן — חָזַר לְהֶתֵּרוֹ. וְאֵין אוֹמְרִים מִתּוֹךְ שֶׁהֻקְצָה וְנֶאֱסַר כְּבָר בְּמִקְצָת הַשַּׁבָּת הֻקְצָה לִשְׁאֵרִית הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, שֶׁאֵין אוֹמְרִים כֵּן אֶלָּא כְּשֶׁהֻקְצָה בִּתְחִלַּת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁאָז הֻקְצָה לְיוֹם שָׁלֵם, אֲבָל כְּשֶׁלֹּא הֻקְצָה עַד אַחַר כָּךְ, שֶׁאֵין כַּאן יוֹם שָׁלֵם — לֹא הֻקְצָה לִשְׁאֵרִית הַיּוֹם, שֶׁאֵין מֻקְצֶה לַחֲצִי שַׁבָּת, בֵּין בְּאִסּוּר אֲכִילָה בֵּין בְּאִסּוּר טִלְטוּל:

And all this concerns an object that was muktzeh throughout bein hashemashos; but an object that was fit at bein hashemashos even partially alone and afterward became spoiled in such a way that it became forbidden in eating or in tiltul — whether it became spoiled by itself or was set aside by human action — and afterward was restored again — has returned to its permitted state. And we do not say: since it was set aside and became forbidden already for part of Shabbos, it is set aside for the entire remainder of Shabbos; for we say this only when it was set aside at the beginning of the entry of Shabbos, which is bein hashemashos, for then it is set aside for a whole day; but when it was not set aside until afterward, so that there is not a whole day here — it is not set aside for the remainder of the day, for there is no muktzeh for half a Shabbos, whether regarding the prohibition of eating or the prohibition of tiltul:

גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים שֶׁהָיוּ מֻקְצִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין, וּכְשֶׁהִגִּיעַ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נִתְיַבְּשׁוּ כְּבָר וַהֲרֵי הֵם רְאוּיִים לַאֲכִילָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדְעוּ הַבְּעָלִים כְּלָל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּתְיַבְּשׁוּ, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לָהֶם שֶׁבְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת כְּבָר הָיוּ יְבֵשִׁים — מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, שֶׁמִּתְּחִלָּה כְּשֶׁהִקְצוּ אוֹתָן וְהִסִּיחוּ דַעְתָּם מֵהֶם — לֹא הֻקְצוּ אֶלָּא עַד שֶׁיִּתְיַבְּשׁוּ, וַהֲרֵי נִתְיַבְּשׁוּ וְהוּכְנוּ מִבְּעוֹד יוֹם:

Dried figs and raisins that were muktzeh because they were not fit, and when bein hashemashos arrived they had already dried and were fit for eating — even though the owners did not know at all at that time that they had dried, and afterward it became known to them that at bein hashemashos they were already dry — are permitted in eating; for from the outset, when they set them aside and removed their minds from them, they set them aside only until they would dry, and they have dried and become prepared while it was still day:

גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים שֶׁיָּבְשׁוּ קְצָת בְּעִנְיָן שֶׁהֵם רְאוּיִים וְאֵינָן רְאוּיִין, שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָן וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין, אִם הִזְמִינָם לַאֲכִילָה מִבְּעוֹד יוֹם — מֻתָּר לֶאֱכוֹל מֵהֶן בְּשַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁגִּלָּה דַעְתּוֹ שֶׁהֵן רְאוּיִין לוֹ — יָצאוּ מִתּוֹרַת מֻקְצֶה. וְאִם לָאו — אָסוּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא גִלָּה דַעְתּוֹ — הֲרֵי הֵן עוֹמְדִין בְּהַקְצָאָתָן שֶׁהָיוּ מֻקְצִין מִתְּחִלָּה כְּשֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיִין לְשׁוּם אָדָם.

אֲבָל אִם הִזְמִין לַאֲכִילָה גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין כְּלָל — אֵין הַזְמָנָתוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּמַזְמִין אֶת הָאֶבֶן לַאֲכִילָה:

Dried figs and raisins that have partially dried, such that they are fit-and-not-fit — some people eat them and some do not — if he designated them for eating while it was still day, it is permitted to eat from them on Shabbos: since he revealed his intent that they are fit for him, they have left the category of muktzeh. And if not — it is forbidden: since he did not reveal his intent, they remain in their state of being set aside, in which they were muktzeh from the outset, when they were not fit for any person.

But if he designated for eating dried figs and raisins that are not fit at all — his designation avails nothing, for this is like designating a stone for eating:

כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ — אָסוּר לִתֵּן תַּחְתָּיו כְּלִי כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל לְתוֹכוֹ, אֲפִלּוּ אִם דַּעְתּוֹ לְנַעֲרוֹ אַחַר כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁאוֹסֵר הַכְּלִי בְּטִלְטוּל כָּל זְמַן שֶׁהַמֻּקְצֶה בְּתוֹכוֹ, וְנִמְצָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, וְאָסוּר לְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ אֲפִלּוּ לְפִי שָׁעָה אֶלָּא בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מְרֻבֶּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר[ס]״ה וְרס״ו.

אֲבָל מֻתָּר לִכְפּוֹת עָלָיו כְּלִי, שֶׁבְּזֶה אֵינוֹ אוֹסֵר הַכְּלִי בְּטִלְטוּל. וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִגַּע הַכְּלִי בְּהַמֻּקְצֶה, שֶׁאַף שֶׁמֻּקְצֶה מֻתָּר בִּנְגִיעָה בְּעָלְמָא אֲפִלּוּ בְּיָדָיו כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְנַעֲנֵעַ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח, מִכָּל מָקוֹם כַּאן שֶׁהַנָּחַת הַכְּלִי עַל הַמֻּקְצֶה לְצֹרֶךְ הַמֻּקְצֶה — אָסוּר אֲפִלּוּ נְגִיעָה עַל יְדֵי הַכְּלִי.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִזְהִירוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִגַּע הַכְּלִי בְּהַמֻּקְצֶה אֶלָּא כְּשֶׁהַמֻּקְצֶה הוּא דָבָר הַמִּתְנַעֲנֵעַ עַל יְדֵי נְגִיעַת הַכְּלִי, כְּגוֹן בֵּיצָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, שֶׁנִּמְצָא הוּא מְטַלְטְלָהּ עַל יְדֵי הַכְּלִי, וְלֹא הִתִּירוּ טִלְטוּל עַל יְדֵי דָבָר אַחֵר אֶלָּא לְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״א:

Anything that it is forbidden to move — it is forbidden to place a utensil beneath it so that it should fall into it, even if he intends to shake it out afterward, because this renders the utensil forbidden in tiltul as long as the muktzeh is inside it, and he thus nullifies a utensil from its readiness (mevatel kli mei-heichano); and it is forbidden to nullify a utensil from its readiness even temporarily, except in a case of great loss, as was explained in simanim 265 and 266.

But it is permitted to invert a utensil over it, for by this he does not render the utensil forbidden in tiltul. Provided only that the utensil does not touch the muktzeh: for although muktzeh is permitted to be merely touched, even with one's hands, as long as one does not move it, as was explained in siman 308, nevertheless here, where placing the utensil on the muktzeh is for the sake of the muktzeh — even touching by means of the utensil is forbidden.

And some dispute this and say that the Sages cautioned that the utensil should not touch the muktzeh only when the muktzeh is something that moves through the touch of the utensil, such as an egg and the like, so that he ends up moving it by means of the utensil; and they permitted moving by means of another object only for the sake of a permitted thing, as will be explained in siman 311:

כָּל דָּבָר הָאָסוּר בְּטִלְטוּל שֶׁהִנִּיחוּ מִבְּעוֹד יוֹם עַל גַּבֵּי דָבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֵר מֻנָּח שָׁם בְּשַׁבָּת שֶׁנַּעֲשָׂה הַהֶתֵּר בָּסִיס לְהָאִסּוּר וְנֶאֱסַר בְּטִלְטוּל כָּמוֹהוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ט, וּמִשֶּׁחָשֵׁכָה נִטַּל הָאִסּוּר מֵעַל גַּבֵּי הַהֶתֵּר — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְטַלְטְלוֹ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, כְּגוֹן מִטָּה שֶׁהִנִּיחַ עָלֶיהָ מָעוֹת מִבְּעוֹד יוֹם עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם בְּשַׁבָּת וּמִשֶּׁחָשֵׁכָה נִטְּלוּ הַמָּעוֹת מֵעָלֶיהָ עַל יְדֵי נָכְרִי אוֹ קָטָן — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהֻקְצֵית בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מִדַּעַת הָאָדָם שֶׁעֲשָׂאָהּ בָּסִיס לְאִסּוּר — הֻקְצֵית לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ.

אֲבָל אִם לֹא הָיוּ הַמָּעוֹת עָלֶיהָ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֶלָּא לְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוּם עָלֶיהָ נָכְרִי אוֹ קָטָן, אֲפִלּוּ הִנִּיחוּם לְדַעַת הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁהֻקְצֵית מִדַּעְתּוֹ מִלְּטַלְטְלָם כָּל זְמַן שֶׁהַמָּעוֹת עָלֶיהָ — אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ אִם נִטְּלוּ הַמָּעוֹת מֵעָלֶיהָ, הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה מֻקְצֶה בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.

אֲבָל בְּעוֹד שֶׁהַמָּעוֹת עָלֶיהָ אָסוּר לְטַלְטְלָהּ, מֵחֲמַת אִסּוּר טִלְטוּל הַמָּעוֹת שֶׁעָלֶיהָ. אֲבָל מֻתָּר לְהַטּוֹתָהּ וּלְנַעֲרָהּ וּלְהַפִּיל הַמָּעוֹת מֵעָלֶיהָ, וּלְטַלְטְלָהּ אַחַר כָּךְ לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם צָרִיךְ לִמְקוֹמָהּ — מְטַלְטְלָהּ וְהֵן עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ט בְּדָבָר שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לְאִסּוּר, שֶׁגַּם זוֹ לֹא נַעֲשֵׂית בָּסִיס לְאִסּוּר, הוֹאִיל וְלֹא הָיָה הָאִסּוּר עָלֶיהָ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס״ה וְרס״ו:

Every object forbidden in tiltul that was placed while it was still day upon a permitted object with the intent that it remain there on Shabbos — such that the permitted object became a basis (basis) to the forbidden one and became forbidden in tiltul like it, as was explained in siman 309 — and after nightfall the forbidden object was taken off the permitted one: it is nevertheless forbidden to move it throughout all of Shabbos. For example, a bed on which he placed coins while it was still day with the intent that they remain there on Shabbos, and after nightfall the coins were taken off it by a non-Jew or a minor — it is forbidden to move it throughout all of Shabbos: since it was set aside at bein hashemashos by the intent of the person, who made it a basis to a forbidden thing — it is set aside for the whole of Shabbos.

But if the coins were not on it at bein hashemashos, but afterward a non-Jew or a minor placed them on it — even if they placed them with the consent of the Jew, so that it was set aside by his intent from moving them as long as the coins are on it — it is nevertheless permitted to move it if the coins were taken off it, since it was not muktzeh at bein hashemashos.

But while the coins are on it, it is forbidden to move it, on account of the prohibition of moving the coins that are on it. But it is permitted to tilt it and shake it and make the coins fall off it, and to move it afterward to wherever he wishes. And if he needs its place — he moves it with them on it, as was explained in siman 309 regarding a thing that did not become a basis to a forbidden thing; for this one too did not become a basis to a forbidden thing, since the forbidden thing was not on it at bein hashemashos, as was explained in simanim 265 and 266:

וְכָל זֶה בְּמִטָּה שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶדֶת לְמָעוֹת, אוֹ אֲפִלּוּ יִחֲדָהּ לְמָעוֹת אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הִנִּיחַ עָלֶיהָ מָעוֹת מֵעוֹלָם, שֶׁבְּמַחֲשָׁבָה בִּלְבַדָּהּ אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת. אֲבָל אִם יִחֲדָהּ לְמָעוֹת, וְעָשָׂה בָהּ מַעֲשֶׂה שֶׁהִנִּיחַ עָלֶיהָ מָעוֹת פַּעַם אַחַת אֲפִלּוּ בְּחֹל — אָסוּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפָהּ וּמְקוֹמָהּ. וְאֵינָהּ דּוֹמָה לִשְׁאָר כֵּלִים הַמְּיֻחָדִים לִמְלֶאכֶת אִסּוּר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלָהּ לְצֹרֶךְ גּוּפָהּ וּמְקוֹמָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מַקְפִּידִים עֲלֵיהֶם מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם תַּשְׁמִישׁ אַחֵר הַמֻּתָּר, אֲבָל מִטָּה זוֹ הַמְּיֻחֶדֶת לְמָעוֹת — אָדָם מַקְפִּיד עָלֶיהָ וּמְיַחֵד לָהּ מָקוֹם שֶׁלֹּא לְטַלְטְלָהּ לְתַשְׁמִישׁ אַחֵר, וַהֲרֵי הִיא דוֹמָה לְמֻקְצֶה מֵחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וּמַתִּירִין לְטַלְטְלָהּ לְצֹרֶךְ גּוּפָהּ וּמְקוֹמָהּ כִּשְׁאָר כֵּלִים הַמְּיֻחָדִים לִמְלֶאכֶת אִסּוּר.

וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְלָכֵן אֵין לְטַלְטֵל כִּיס שֶׁל מָעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיא הַמָּעוֹת מִמֶּנּוּ מִבְּעוֹד יוֹם, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה בוֹ מַעֲשֶׂה, שֶׁפְּתָחוֹ מִלְּמַטָּה וְסִלְּקוֹ מִן הַיִּחוּד:

And all this concerns a bed that is not designated for coins, or even if he designated it for coins but has not yet ever placed coins on it, for by thought alone it does not become forbidden. But if he designated it for coins and performed an act with it, placing coins on it once, even on a weekday — it is forbidden to move it on Shabbos even for the sake of its use or its place. And it is not like other utensils designated for forbidden work, which it is permitted to move for the sake of their use or their place, because people are not particular about them against using them for another, permitted use; but this bed, designated for coins — a person is particular about it and designates a place for it, so as not to move it for another use, and it is thus similar to muktzeh because of financial loss (muktzeh mei-chamas chesron kis), which it is forbidden to move even for the sake of its use or its place, as was explained in siman 308.

And some dispute this and permit moving it for the sake of its use or its place, like other utensils designated for forbidden work.

And one should be stringent in accordance with the first opinion. Therefore one should not move a coin-purse even though he removed the coins from it while it was still day, unless he performed an act with it, that he opened it from below and removed it from its designation:

וּמִכָּל מָקוֹם, כִּיס שֶׁל מָעוֹת הַתָּפוּר בְּבֶגֶד, הוֹאִיל וְעִקַּר הַבֶּגֶד עוֹמֵד לִלְבּוֹשׁ, אִם הוֹצִיא הַמָּעוֹת מִשָּׁם — יוּכַל לִלְבּוֹשׁ הַבֶּגֶד, שֶׁהַכִּיס בָּטֵל אֶצְלוֹ. וַאֲפִלּוּ בַּכִּיס עַצְמוֹ מֻתָּר לְהַנִּיחַ דָּבָר בְּתוֹכוֹ אוֹ לִטּוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי אֵין הַקְצָאָתוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאָדָם מַקְפִּיד עָלָיו מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ תַּשְׁמִישׁ אַחֵר, וְכַאן אָנוּ רוֹאִים שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו (וְצָרִיךְ עִיּוּן דְּאִם כֵּן לִשְׁתְּרֵי לְגַמְרֵי):

And nevertheless, a coin-purse sewn into a garment — since the essence of the garment is for wearing — if he removed the coins from there, he may wear the garment, for the purse is nullified relative to it. And even in the purse itself it is permitted to put something inside it or to take from it, for its being set aside is only because a person is particular about it against using it for another use, and here we see that he is not particular about it (and this requires examination: if so, it should be permitted entirely):

וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ מָעוֹת בְּתוֹכוֹ — אֵין אִסּוּר אֶלָּא לִלְבּוֹשׁ אֶת הַבֶּגֶד, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״א וְש״ג, אֲבָל מֻתָּר לְטַלְטֵל אֶת הַבֶּגֶד.

וַאֲפִלּוּ אִם הִנִּיחַ אֶת הַמָּעוֹת בַּכִּיס עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁנַּעֲשָׂה הַכִּיס בָּסִיס לָהֶם — אַף עַל פִּי כֵן הַבֶּגֶד לֹא נַעֲשָׂה בָּסִיס לָהֶם, הוֹאִיל וְאֵין הַמָּעוֹת עַל עִקַּר הַבֶּגֶד, וְדָבָר הַמֻּתָּר הוּא שֶׁמְּטַלְטֵל בְּיָדָיו וְהָאִסּוּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ מֵאֵלָיו בְּטִלְטוּל מִן הַצַּד, שֶׁאֵין בּוֹ אִסּוּר כְּשֶׁאֵינוֹ מְטַלְטֵל בִּשְׁבִיל הָאִסּוּר אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר הַמֻּתָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״א.

אֲבָל אָסוּר לְהַכְנִיס יָדוֹ בַּכִּיס אִם הִנִּיחַ בּוֹ הַמָּעוֹת עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בּוֹ גַּם בְּשַׁבָּת, שֶׁנַּעֲשָׂה הַכִּיס בָּסִיס לָהֶם:

And even if there are coins inside [the purse] — there is no prohibition except to wear the garment, by decree lest one forget and go out with it into a public domain, as was explained in simanim 301 and 303; but it is permitted to move the garment.

And even if he placed the coins in the purse with the intent that they remain there also on Shabbos, so that the purse became a basis for them — the garment nevertheless did not become a basis for them, since the coins are not on the main body of the garment; and it is the permitted thing that he moves with his hands, while the forbidden thing moves along with it by itself, through indirect moving (tiltul min ha-tzad), in which there is no prohibition when he is not moving for the sake of the forbidden thing but for the sake of the permitted thing, as will be explained in siman 311.

But it is forbidden to put his hand into the purse if he placed the coins in it with the intent that they remain in it also on Shabbos, for the purse became a basis for them:

וְכָל זֶה בְּכִיס שֶׁפִּיו בִּלְבָד תָּפוּר בְּחוֹר שֶׁבַּבֶּגֶד וְהוּא כֻּלּוֹ תָּלוּי, אֲבָל אִם כֻּלּוֹ תָּלוּי לְאָרְכּוֹ בַּבֶּגֶד — נַעֲשָׂה כָּל הַבֶּגֶד בָּסִיס לְמָעוֹת שֶׁבַּכִּיס כְּמוֹ הַכִּיס עַצְמוֹ, שֶׁהַכֹּל אֶחָד.

וַאֲפִלּוּ אִם הִנִּיחַ הַמָּעוֹת בַּכִּיס עַל דַּעַת לִטְּלָם מִמֶּנּוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לִטְּלָם מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בָּסִיס לָהֶם אֲפִלּוּ הַכִּיס עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי כֵן אִם אֶפְשָׁר לְנַעֵר הַמָּעוֹת מֵהַכִּיס — צָרִיךְ לְנַעֵר מִתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְטַלְטֵל הַבֶּגֶד לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁאִם הָיוּ הַמָּעוֹת עַל עִקַּר הַבֶּגֶד שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְנַעֵר מִתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ט בְּמָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר.

וַאֲפִלּוּ בְּכִיס שֶׁכֻּלּוֹ תָּלוּי — לֹא הִתִּירוּ לְטַלְטֵל הַבֶּגֶד אֶלָּא כְּשֶׁהוּא תָּפוּר בַּבֶּגֶד (שֶׁאָז הוּא בָּטֵל אֵצֶל הַבֶּגֶד, וְאֵין הַבֶּגֶד נֶאֱסָר בְּטִלְטוּל בִּשְׁבִילוֹ). אֲבָל אִם כִּיס מָלֵא מָעוֹת קָשׁוּר בַּבֶּגֶד, כֵּיוָן שֶׁהַכִּיס הוּא כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ — (אֵינוֹ בָטֵל אֵצֶל הַבֶּגֶד, וּלְכָךְ) אָסוּר לְטַלְטֵל (כָּל) הַבֶּגֶד אִם הִנִּיחַ הַמָּעוֹת בַּכִּיס עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם גַּם בְּשַׁבָּת (שֶׁנַּעֲשָׂה הַכִּיס בָּסִיס לָהֶם, וְהַבֶּגֶד לַכִּיס הַקָּשׁוּר וְתָלוּי בּוֹ).

וְאַף אִם נִטַּל הַמָּעוֹת מֵהַכִּיס (אוֹ הַכִּיס מֵהַבֶּגֶד) מִשֶּׁחָשֵׁכָה — אָסוּר לְטַלְטֵל (כָּל) הַבֶּגֶד כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ (כֵּיוָן שֶׁנַּעֲשָׂה בָּסִיס בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת).

וְאִם הִנִּיחָם עַל דַּעַת לִטְּלָם קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְשָׁכַח לִטְּלָם מִבְּעוֹד יוֹם — צָרִיךְ לְנַעֵר הַמָּעוֹת מֵהַכִּיס אִם אֶפְשָׁר לְנַעֵר, וְאַחַר כָּךְ יְטַלְטֵל הַבֶּגֶד לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה אִם אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בִּשְׁבִיל הַמָּעוֹת כְּדֵי לְהַצְנִיעָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ט.

וְכֵן אִם יֵשׁ מָעוֹת בְּתֵבָה שֶׁבְּתוֹךְ הַשֻּׁלְחָן — אָסוּר לְטַלְטֵל אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עַל הַשֻּׁלְחָן מִבְּעוֹד יוֹם דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל, שֶׁאָז נַעֲשָׂה הַשֻּׁלְחָן בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת בָּסִיס לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

And all this concerns a purse whose mouth alone is sewn to a hole in the garment, with [the purse itself] hanging entirely; but if it is entirely hung along its length on the garment — the whole garment becomes a basis for the coins in the purse, like the purse itself, for it is all one.

And even if he placed the coins in the purse with the intent of taking them out of it before Shabbos and forgot to take them out while it was still day, so that not even the purse itself became a basis for them — nevertheless, if it is possible to shake the coins out of the purse, he must shake them out first, and afterward he may move the garment to any place he wishes, just as if the coins had been on the main body of the garment, where he would have had to shake them off first, as was explained in siman 309 regarding coins on a cushion.

And even with a purse that hangs entirely — they permitted moving the garment only when it is sewn to the garment (for then it is nullified relative to the garment, and the garment does not become forbidden in tiltul on its account). But if a purse full of coins is tied to the garment, since the purse is a utensil in its own right — (it is not nullified relative to the garment, and therefore) it is forbidden to move (the whole) garment if he placed the coins in the purse with the intent that they remain there also on Shabbos (for the purse became a basis for them, and the garment for the purse that is tied to it and hangs on it).

And even if the coins were taken from the purse (or the purse from the garment) after nightfall — it is forbidden to move (the whole) garment throughout all of Shabbos (since it became a basis at bein hashemashos).

And if he placed them with the intent of taking them before Shabbos and forgot to take them while it was still day — he must shake the coins out of the purse if it is possible to shake them out, and afterward he may move the garment to any place he wishes, if he does not intend [to move it] for the sake of the coins, in order to put them away, as was explained in siman 309.

And likewise, if there are coins in a box (teivah) inside the table — it is forbidden to move the table except in the manner that was explained, unless there is on the table, while it was still day, something permitted in tiltul, for then the table became at bein hashemashos a basis to issur and heter, and it is permitted to move it in the manner that will be explained:

כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ט שֶׁכְּלִי שֶׁנַּעֲשָׂה בָּסִיס לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְהוּא שֶׁדָּבָר הַמֻּתָּר חָשׁוּב מִדָּבָר הָאָסוּר, אֲבָל אִם דָּבָר הָאָסוּר חָשׁוּב יוֹתֵר מִדָּבָר הַמֻּתָּר — הֲרֵי הַהֶתֵּר בָּטֵל אֵצֶל הָאִסּוּר, וְאָסוּר אֲפִלּוּ לְנַעֵר הָאִסּוּר כְּמוֹ שֶׁאִם הָיָה בָּסִיס לְאִסּוּר בִּלְבַדּוֹ, שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ לְנַעֵר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

וְאִם הַהֶתֵּר אֵינוֹ חָשׁוּב אֶצְלוֹ מֵחֲמַת רֹב עָשְׁרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָשׁוּב לְכָל הָעוֹלָם — אֵינוֹ נִקְרָא חָשׁוּב, שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַבְּעָלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ח, עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין זֶה:

It has already been explained in siman 309 that a utensil that has become a basis to issur and heter — it is permitted to move it. And this is provided that the permitted item is more important than the forbidden item; but if the forbidden item is more important than the permitted item — the heter is nullified relative to the issur, and it is forbidden even to shake off the issur, as if it were a basis to the issur alone, where it is forbidden even to shake off, as was explained there.

And if the permitted item is not important to him because of his great wealth, even though it is important to everyone — it is not called important, for everything follows the owner, as was explained in siman 308; see there all the details of this law:

וַאֲפִלּוּ אִם דָּבָר הַמֻּתָּר חָשׁוּב יוֹתֵר, אִם אֶפְשָׁר לְנַעֵר הָאִסּוּר בִּלְבַדּוֹ — צָרִיךְ לְנַעֵר מִתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְטַלְטֵל הַכְּלִי עִם הַהֶתֵּר לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְנַעֵר הָאִסּוּר בִּלְבַדּוֹ מִבַּלְעֲדֵי הַהֶתֵּר — יְנַעֵר גַּם הַהֶתֵּר עִמּוֹ אִם אֵין הֶפְסֵד בְּנִעוּרוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִטּוֹל הַהֶתֵּר בִּלְבַדּוֹ וְיַחֲזִירֶנּוּ לַכְּלִי אִם יִרְצֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

וְאִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאִם יְנַעֵר גַּם הַהֶתֵּר לֹא יוּכַל אַחַר כָּךְ לִטּוֹל הַהֶתֵּר בִּלְבַדּוֹ, כְּגוֹן מַחְתָּה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם אֵפֶר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לְכַסּוֹת בּוֹ רֹק אוֹ צוֹאָה, וְיֵשׁ עָלֶיה גַּם כֵּן שִׁבְרֵי עֵצִים אוֹ פֶּחָמִים הָאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל, וְצָרִיךְ לוֹ לְטַלְטֵל הָאֵפֶר לְמָקוֹם אַחֵר לְכַסּוֹת בּוֹ, וְאִם יְנַעֲרֶנּוּ עִם הַשְּׁבָרִים וְהַפֶּחָמִים לֹא יוּכַל אַחַר כָּךְ לִטּוֹל הָאֵפֶר לְבַדּוֹ בְּיָדָיו, כְּגוֹן שֶׁהֵם שְׁבָרִים קְטַנִּים אוֹ פֶּחָמִים קְטַנִּים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטּוֹל הָאֵפֶר מִבִּלְעָדָם — מֻתָּר לְטַלְטֵל הַמַּחְתָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא עִם הָאֵפֶר וְהַשְּׁבָרִים וְהַפֶּחָמִים לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁצָּרִיךְ לָאֵפֶר, אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְגוּף הַמַּחְתָּה — לֹא יְטַלְטְלֶנָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא, אֶלָּא יְנַעֵר הָאֵפֶר וְהַשְּׁבָרִים וְהַפֶּחָמִים בִּמְקוֹמָם, הוֹאִיל וְאֵין הֶפְסֵד בְּנִעוּרָם, וְיִטּוֹל הַמַּחְתָּה בִּלְבַדָּהּ:

And even if the permitted item is more important: if it is possible to shake off the issur alone — one must first shake it off, and afterward move the utensil with the heter to the place he wishes. And if it is impossible to shake off the issur alone without the heter — he shakes off the heter too along with it, if there is no loss in shaking it off, and afterward he takes the heter alone and returns it to the utensil if he wishes, as was explained there.

And if it is in such a way that, if he shakes off the heter too, he will not afterward be able to take the heter alone — for example, a fire-pan (machtah) on which there is, from while it was still day, ash that is permitted to move because it is fit to cover spittle or excrement with it, and there are also on it pieces of wood or coals that are forbidden in tiltul, and he needs to move the ash to another place to cover with it, and if he shakes it off together with the pieces and the coals he will not afterward be able to take the ash alone with his hands, for example if they are small pieces or small coals, so that it is impossible to take the ash without them — it is permitted to move the fire-pan as it is, with the ash, the pieces and the coals, to the place he wishes.

Of what does this speak? When he needs the ash; but if he needs only the fire-pan itself — he should not move it as it is, but should shake off the ash, the pieces and the coals in their place, since there is no loss in shaking them off, and take the fire-pan alone:

וְכָל זֶה כְּשֶׁהָיָה הַהֶתֵּר שָׁם עִם הָאִסּוּר מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁבְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת נַעֲשָׂה הַכְּלִי בָּסִיס לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, וְאַף אִם מִשֶּׁחָשֵׁכָה נִטַּל הַהֶתֵּר מִשָּׁם — לֹא נַעֲשָׂה הַכְּלִי בָּסִיס אָז, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בָּסִיס בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

אֲבָל אִם בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָיָה עָלָיו הָאִסּוּר בִּלְבַדּוֹ וּמִשֶּׁחָשֵׁכָה הֻנַּח גַּם הַהֶתֵּר עָלָיו — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, הוֹאִיל וּבְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הָיָה בָּסִיס לָאִסּוּר בִּלְבַדּוֹ — נֶאֱסַר לְכָל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ:

And all this is when the heter was there with the issur while it was still day, such that at bein hashemashos the utensil became a basis to issur and heter; and even if after nightfall the heter was taken from there — the utensil did not become a basis then, since it was not a basis at bein hashemashos, as was explained above.

But if at bein hashemashos the issur alone was on it, and after nightfall the heter too was placed on it — this avails nothing: since at bein hashemashos it was a basis to the issur alone, it became forbidden for the whole of Shabbos:

אֵין הָאֵפֶר מֻתָּר בְּטִלְטוּל אֶלָּא כְּשֶׁהֻסַּק מִבְּעוֹד יוֹם, אֲבָל אִם הֻסַּק בְּשַׁבָּת — אָסוּר מִשּׁוּם נוֹלָד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תצ״ח. וְאִם נִתְעָרֵב אֵפֶר שֶׁהֻסַּק בְּשַׁבָּת בְּאֵפֶר שֶׁל אֶתְמוֹל — בָּטֵל בְּרֹב, אִם עֲדַיִן לֹא הָיָה נִכָּר מֵעוֹלָם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם:

Ash (efer) is only permitted in tiltul if it was produced from fire kindled while it was still day; but if it was produced from fire kindled on Shabbos — it is forbidden on account of nolad, as will be explained in siman 498. And if ash from a fire kindled on Shabbos became mixed with ash of the previous day — it is nullified by the majority, if it had never yet been recognizable on its own, as will be explained there:

תֵּבָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל וּמָעוֹת, אִם הַמָּעוֹת אֵינָן עִקָּר — מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ כְּמוֹת שֶׁהִיא עַל פִּי הַתְּנָאִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ:

A box containing things permitted in tiltul and coins — if the coins are not the main item — it is permitted to move it as it is, according to the conditions that have been explained: