✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה

סימן שי"א · ט' סעיפים

דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד
סימן שי"א
דִּינֵי מֵת בְּשַׁבָּת וּשְׁאָר טִלְטוּל מִן הַצַּד
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦

פתיחה לסימן שי"א: דיני מת בשבת — מת כמוקצה, פתרון "ככר או תינוק", טלטול מן הצד, ובזיון המת.

נושא: פטירה בשבת — דיני טלטול
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שי"א (ט' סעיפים)

עיבוד: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מערך הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — ט' סעיפים
2. רקע כללי — מת בשבת
3. מושגי המפתח
4. מיפוי ט' הסעיפים
5. משנה ברורה — קטעי פתיחה
6. שיטת הרמ"א
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן שי"א כולל ט' סעיפים של המחבר.

סעיף א — מת בסכנת דליקה / בחמה

דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד. ובו ט סעיפים:
מת שמוטל במקום שירא עליו מפני הדליקה אם יש ככר או תינוק מטלטלו על ידיהם ואם אין לו ככר או תינוק אם יש לו שתי מטות מטלטלו על ידי שיהפכנו ממטה למטה דהוה טלטול מן הצד ואם אין לו לא זה ולא זה מטלטלו טלטול גמור וכל זה באותו רשות. מת המוטל בחמה מטלטלו מחמה לצל באותו רשות על ידי ככר או תינוק ואם אין לו ככר או תינוק לא יטלטלנו כלל אפי' להפכו ממטה למטה דטלטול מן הצד שמיה טלטול: וע"ל בסי' זה סעיף ו' מאי תקנתיה:
ביאור: מת שמוטל במקום שירא עליו מדליקה: אם יש ככר או תינוק, מטלטלו על ידיהם (= מניחים את הככר/התינוק על המת ונושאים את הכל). אם אין: אם יש לו שתי מטות, הופך ממטה למטה (טלטול מן הצד). אם אין כלום: טלטול גמור. כל זה באותה רשות. מת המוטל בחמה: מטלטלו מחמה לצל רק על ידי ככר או תינוק. אין? לא יטלטלנו כלל, אפילו ממטה למטה — כי טלטול מן הצד שמיה טלטול.

סעיף ב — מת שמסריח בבית

מת שהסריח בבית ונמצא מתבזה בין החיים והם מתבזי' ממנו הגה וי"א דאפי' לא הסריח עדיין אלא שקרוב להסריח (ב"י בשם טור ורש"י ור"ן) מותר להוציאו לכרמלית ואם היה להם מקום לצאת בו אין מוציאין אותו אלא מניחין אותו במקומו ויוצאים הם ויש אומרים שלא התירו להוציאו לכרמלית אלא ע"י ככר או תינוק ויש מי שאומר שכל שמוציאו לכרמלית מוטב להוציא שלא בככר ותינוק כדי למעט בהוצאה ויש מי שמתיר להוציאו אף לרשות הרבים על ידי תינוק אבל לא ע"י ככר וה"ה אם הוא בבזיון אחר כגון שהיה בספינה והיו העכו"ם מתאספים שם וכן כל כיוצא בזה: הגה והוא הדין דמותרים לומר לעכו"ם לטלטלו כמו ע"י ככר ותינוק. (מרדכי וב"י בשם שבולי לקט) ואסור לטלטל מת על ידי ככר ותינוק לצורך כהנים או דבר אחר אבל ע"י עכו"ם יש מתירין (טור י"ד שע"ב ותשובות מהרי"ל סי' ס"ה) וכן ראיתי נוהגים לצורך מצוה או חתונה:
ביאור: מת שמסריח בבית, ונמצא מתבזה בין החיים — מותר להוציאו לכרמלית. אם החיים יכולים לצאת — לא מוציאים את המת, אלא הם יוצאים. יש אומרים: רק על ידי ככר/תינוק. יש אומרים: מוטב בלי, כדי למעט הוצאה. יש מי שמתיר: אף לרשות הרבים על ידי תינוק. וכן בכל בזיון. הגהת הרמ"א: מותר לומר לגוי לטלטלו. אסור לטלטל מת על ידי ככר/תינוק לצורך כהנים, אך על ידי גוי יש מתירים — נהגו לצורך מצוה או חתונה.

סעיף ג

יש מי שאומר שאם נתן על המת אחד מכלים שהוא לבוש חשוב כנותן ככר או תינוק:
ביאור: אם נתן על המת אחד מכליו שהיה לבוש בו — חשוב ככר או תינוק.

סעיף ד

יש מי שאומר שלא הצריכו ככר או תינוק אלא למת ערום אבל אם הוא בכסותו אין צריך ככר או תינוק:
ביאור: ככר/תינוק רק למת ערום. אם הוא לבוש בבגדיו — לא צריך.

סעיף ה

אם צריך למקום המת או לדבר שהמת מונח עליו מותר לטלטלו מן הצד דהיינו שהופכו ממטה למטה כיון דלצורך דבר המותר הוא לא התירו לטלטל ע"י ככר או תינוק אלא במת בלבד אבל לא בשאר דברים האסורים לטלטל:
ביאור: אם צריך למקום המת או לדבר שהמת עליו — מותר לטלטלו מן הצד (להפכו ממטה למטה), כי לצורך דבר מותר הוא. ככר/תינוק רק במת ולא בשאר מוקצה.

סעיף ו

מת המוטל בחמה ואין להם מקום לטלטלו או שלא רצו להזיזו ממקומו באין ב' בני אדם ויושבין מב' צדדיו חם להם מלמטה זה מביא מטתו ויושב עליה וזה מביא מטתו ויושב עליה חם להם מלמעלה זה מביא מחצלת ופורס על גביו וזה מביא מחצלת ופורס על גביו זה זוקף מטתו ונשמט והולך לו וזה זוקף מטתו ונשמט והולך לו ונמצאת מחיצה עשויה מאליה שהרי מחצלת זה ומחצלת זה גביהן סמוכות זו לזו ושני קצותיהן על הקרקע משני צדי המת:
ביאור: מת המוטל בחמה ואין מקום להעבירו — שני בני אדם יושבים משני צדדיו, מביאים מיטות, פורסים מחצלות, מסירים את המיטות, ונמצאת מחיצה מאליה (לעשיית צל) — בדרך הערמה לצורך החי.

סעיף ז

מותר לסוך המת (ולהדיחו) ולשמוט הכר מתחתיו כדי שלא יסריח ובלבד שלא יזוז בו שום אבר ואם היה פיו נפתח והולך קושר את הלחי בענין שלא יוסיף להפתח אבל לא כדי שיסגר מה שנפתח או קצתו שאם כן היה מזיז אבר ומטעם זה אין מעצימין עיניו של מת בשבת:
ביאור: מותר לסוך ולהדיח את המת, ולשמוט הכר מתחתיו, ובלבד שלא יזוז שום אבר. אם פיו נפתח — קושר את הלחי. אבל אין מעצימין עיניו בשבת.

סעיף ח

טלטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר הלכך צנון שטמן בארץ ומקצת עליו מגולים ולא השריש וגם לא נתכוין לזריעה נוטלו אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומו ואע"פ שהוסיף מחמת לחות הקרקע מותר: הגה ואפי' הניחו שם מבע"י להיות שם כל השבת דאין באוכלין משום בסיס לדבר האסור (כל בו) וטלטול בגופו אפי' לצורך דבר האסור מותר הילכך קש שעל המטה דסתמו מוקצה להסקה מנענעו בגופו ואם הניח עליו מבעוד יום כר או כסת מנענעו אפי' בידו שהרי הכינו מבעוד יום לשכוב עליו (וכן אם חשב לשכוב עליו) (ר"ן ס"פ במה טומנין):
ביאור: טלטול מן הצד לצורך דבר מותר — מותר. צנון שטמן בארץ ועלים מגולים — נוטלו אף שמזיז עפר. הגהת הרמ"א: אפילו הניחו לכל השבת — אין באוכלין דין בסיס. וטלטול בגופו (לא ביד) — מותר אף לצורך דבר אסור. קש על המטה (שסתמו מוקצה להסקה) — מנענעו בגופו לשכב עליו. ואם הניח עליו מבעוד יום כר או כסת — מנענעו אפילו בידו, שהרי הכינו מבעוד יום לשכב עליו. הגהת הרמ״א: וכן אם חשב לשכב עליו.

סעיף ט

פירות הטמונין בתבן או בקש המוקצים יכול לתחוב בהם מחט או כוש ונוטלם והקש ננער מאליו: הגה ואם טמונים בחול ובעפר ע"ל סי' ש"ח סעיף ל"ח:
ביאור: פירות הטמונים בתבן או קש (מוקצה) — תוחב בהם מחט/כוש ונוטלם, והקש ננער מאליו.
טקסט שלם: ט' סעיפים אלו של דיני מת ושאר טלטול מן הצד.

2. רקע כללי — פטירה בשבת

סימן שי"א עוסק במצב כואב אך בלתי-נמנע: פטירה בשבת. המת יש לו דין מוקצה — אסור לטלטלו ישירות. אך כבוד המת ודיגניטת החיים מחייבים לפעמים להזיזו. הסימן מקודד פתרונות טכניים בט' סעיפים.

המושג-ציר: ככר או תינוק — מניחים על המת (או לידו) חפץ מותר — היסטורית ככר או תינוק — ונושאים את הכל. כיוון שמטלטלים גם חפץ מותר, מעשה הטלטול אינו בולט כל כך. זהו טלטול מתון, המותר חריג עבור המת בגלל בזיון המת.
מדוע ההקלה לגבי מת? שתי סיבות: (1) כבוד הבריות / כבוד המת — הכבוד האנושי גם לאחר המוות; (2) אדם בהול על מתו — בלי אפשרות הלכתית, חוששים שיעשה מלאכה ממש (יכבה אש וכו'). חכמים פתחו דרכים טכניות.

מקומו בהלכות שבת

סימן שי"א מסיים את בלוק המוקצה (ש"ח-שי"א). הוא גם מציג את המושג הכללי של טלטול מן הצד — מכאן שמו המלא: דיני מת בשבת ושאר טלטול מן הצד.

3. מושגי המפתח ההלכתיים

1. מת = מוקצה. אין לגוף ללא חיים שימוש מותר בשבת → מוקצה מחמת גופו.
2. ככר או תינוק. מניחים חפץ מותר על/ליד המת ונושאים את הכל. מתון, חריג למת בלבד.
3. טלטול מן הצד. מטלטלים את המוקצה לא בלקיחה ישירה אלא דרך חפץ אחר (הופך ממטה למטה). עקרון: טלטול מן הצד שמיה טלטול — לכן מותר רק לצורך דבר המותר, לא לצורך המוקצה.
4. בזיון המת. כשהגוף נרקב, או נחשף לשמש, או מוקף בצורה לא מכובדת — זה הלוויינר המתיר את הפתרונות.
5. אדם בהול על מתו. הכרה פסיכולוגית: מול אבל, ללא אפשרות, מסתכנים בעבירה ממשית. חכמים מעדיפים להתיר דרך מתונה.

4. מיפוי ט' הסעיפים

סעיףנושאמושג מרכזי
אמת בסכנת דליקה / בחמהככר או תינוק; טלטול מן הצד
במת שמסריח — הוצאה לכרמליתבזיון המת; צמצום ההוצאה
גכלי שהיה לבוש בו = ככרחפץ מותר משולב
דאין מעצימין עיני המת — איסור שבתמלאכה במת
הטלטול מן הצד — כלל כללישמיה טלטול
ופתרון למת בחמה ללא ככרהערמה
זטיפול במת: לסוך, להדיחמותר תחת תנאים
חטלטול מן הצד לצורך מותר מול אסורהבחנה
טפירות בקשתיחוב מחט

5. משנה ברורה — קטעי פתיחה

למשנה ברורה 38 סעיפי קטן על סימן זה.

משנה ברורה (א) — ככר או תינוק - וה"ה שאר חפץ שמותר לטלטל והטעם שהצריכו לכל זה ולא התירו לטלטלו להדיא כמו שמסיים לבסוף משום דכל מה שאפשר למעבד בקצת היתר טפי עדיף:
משנה ברורה (ב) — על ידיהם - והיינו שמניח עליו או אצלו ומטלטלו עמו ולא מינכר כ"כ טלטול המוקצה אף שגם המת הוא מוקצה מפני שמטלטל שניהם כאחד ולא התירו ע"י עצה זו דככר או תינוק אלא למת בלבד מפני בזיון המת אבל לא בשאר דבר מוקצה כאבן וכיו"ב:
משנה ברורה (ג) — (ג) מן הצד - ואע"ג דטלטול מן הצד ג"כ שמיה טלטול כשמטלטלו לצורך דבר המוקצה כמ"ש ס"ח מ"מ בדליקה התירו מטעם דאדם בהול על מתו ואי לא שרית ליה אתי לכבויי. ולענין טלטול המטה אחר שסילק המת ממנה תלוי בזה אם היה חי ביה"ש לכו"ע מותר לטלטל אח"כ המטה דלא נעשית בסיס למת כיון דלא אתקצאי ביה"ש אך אם מת בע"ש הרא"ש אוסר והמאור מתיר ואם היה דעתו מתחלה שיהיה מונח המת עליה כל השבת ואח"כ סלקוהו ממנה לכו"ע נעשית המטה בסיס ואסור לטלטלה [תו"ש]:

לטקסט המלא, ספריא: משנה ברורה שי"א.

6. שיטת הרמ"א

הגהות הרמ"א:

7. מקרים מעשיים מודרניים

מצבניתוח הלכתי
פטירה בבית בשבתהגוף נשאר במקום. לא להזיזו ללא צורך — חוץ מבזיון (חום, ריקבון). מכסים, מודיעים לחברה קדישא.
לעצום עיני המתאסור בשבת (סעיף ז) — לפני שבת או אחרי.
גוף שמסריחאפשר להעבירו לכרמלית (ככר/תינוק או גוי). בזיון המת.
מיזוג בחדר המתאם דולק — מותר. אחרת — לבקש מגוי לכבוד המת.
העברה לצורך כהני המשפחהלא בככר/תינוק (רמ"א). אפשרי דרך גוי לפי חלק.
שמירת הגוף בקרחהקרח מוקצה — דרך גוי לכבוד המת.
פיקוח נפש: ספק חייםהכל מותר — מחללים שבת. סימן שי"א חל רק אחרי אישור הפטירה.
להלכה למעשה: פטירה בשבת היא מצב חמור הדורש מיידית קריאת רב וחברה קדישא. עקרון מנחה: לא לפעול בחיפזון, לשמור על כבוד הגוף, ולהזיזו רק בצורך אמיתי. כל זמן שיש ספק חיים → פיקוח נפש, מחללים שבת ללא היסוס.

8. סיכום מעשי

תורת היסוד של סימן שי"א:
  1. המת מוקצה — לא מטלטלים ישירות.
  2. ככר או תינוק: חפץ מותר על/ליד הגוף — פתרון מתון למת בלבד.
  3. טלטול מן הצד = שמיה טלטול — רק לצורך מותר.
  4. בזיון המת = הלוויינר המתיר.
  5. אסור לפעול על הגוף בשבת (עצימת עיניים).
  6. אמירה לגוי (רמ"א): אפשרי לבקש מגוי להזיז.
  7. פיקוח נפש קודם: בספק חיים, מחללים שבת.

9. שאלות הבנה

בחן את הבנתך:
  1. מדוע המת מוקצה בשבת?
  2. מהי הפתרון ככר או תינוק? מדוע מתון?
  3. מהו טלטול מן הצד? מהו עקרון "שמיה טלטול"?
  4. מהו בזיון המת?
  5. מהו אדם בהול על מתו?
  6. האם מותר לעצום עיני המת בשבת? למה?
  7. בספק חיים — מה עושים?
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן שי״ב ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן שי"א · רמה 1 — פתיחה