דעת הרב — שולחן ערוך אדמו"ר הזקן על סימן שי"א

דִּין מֵת בְּשַׁבָּת וּשְׁאָר טִלְטוּל מִן הַצַּד וּבוֹ ט"ו סְעִיפִים:

אַף עַל פִּי שֶׁהַמֵּת הוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל, אַף עַל פִּי כֵן אִם הוּא מֻטָּל בְּמָקוֹם שֶׁיָּרֵא עָלָיו מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ, שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים אִסּוּר טִלְטוּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי אִסּוּר חָמוּר לְכַבּוֹת אֶת הַדְּלֵקָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהוּל עַל מֵתוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף. וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר בְּהֶתֵּר — צָרִיךְ הוּא לַעֲשׂוֹת.

וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַצִּילוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי הוֹצָאָה לְכַרְמְלִית — יֵשׁ מַתִּירִין מִשּׁוּם בִּזְיוֹן הַמֵּת שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה.

מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה וְיָרֵא עָלָיו פֶּן יַסְרִיחַ, אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל — מְטַלְטְלוֹ עַל יָדוֹ מֵחַמָּה לְצֵל, וְאִם לָאו — לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ כְּלָל, אֲפִלּוּ לְהַפְּכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ טִלְטוּל מִן הַצַּד אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַלְטֵל לְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר.

וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֵל בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת — אָסוּר לְהוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר, אִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת לוֹ תַּקָּנָה עַל יְדֵי שֶׁיִּפְרְסוּ מַחְצְלָאוֹת לְצֵל.

אֲבָל לְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה — אָסוּר אֲפִלּוּ בִּדְלֵקָה.

וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי אָסוּר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מִשּׁוּם שֶׁגְּנַאי הוּא לַמֵּת שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת נִתְחַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת חִלּוּל גָּמוּר.

לֹא הִתִּירוּ טִלְטוּל עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד, אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל — אָסוּר לְטַלְטְלָם עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר.

וַאֲפִלּוּ בְּמֵת לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, אֲבָל לֹא לְצֹרֶךְ כֹּהֲנִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּבָתֵּיהֶם. אֲבָל מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה.

וְכָל זֶה בְּטִלְטוּל גָּמוּר, אֲבָל טִלְטוּל מִן הַצַּד, דְּהַיְנוּ לְהַפְּכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ כֹּהֲנִים, אוֹ אִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַמֵּת.

לֹא הִצְרִיכוּ לְהַנִּיחַ עַל הַמֵּת דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל אֶלָּא בְּמֵת עָרוּם, אוֹ שֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּתַכְרִיכִים. אֲבָל מֵת שֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדּוֹ שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בּוֹ מֵחַיִּים — אֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ עָלָיו כְּלוּם.

מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לְפַנּוֹתוֹ — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת עָלָיו אֹהֶל עֲרַאי עַל יְדֵי הַעֲרָמָה לְצֹרֶךְ הַחַי. בָּאִים שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִים מִשְּׁנֵי צְדָדָיו…

מֻתָּר לָסוּךְ אֶת הַמֵּת וְלַהֲדִיחוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיז בּוֹ שׁוּם אֵבֶר, שֶׁכָּל מֻקְצֶה כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל כֻּלּוֹ — כָּךְ אָסוּר לְטַלְטֵל מִקְצָתוֹ.

אִם הָיָה פִּיו נִפְתָּח וְהוֹלֵךְ — קוֹשֵׁר אֶת הַלֶּחִי בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהִפָּתֵחַ, אֲבָל לֹא כְּדֵי שֶׁיִּסָּגֵר מַה שֶּׁנִּפְתַּח. וּמִטַּעַם זֶה אֵין מַעֲצִימִין עֵינָיו שֶׁל מֵת בְּשַׁבָּת.

זֶה הַכְּלָל בְּטִלְטוּל עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר: כָּל שְׁנֵי דְבָרִים אֶחָד אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְאֶחָד מֻתָּר… אִם מְטַלְטֵל הָאִסּוּר בְּיָדוֹ וְהַהֶתֵּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ — לֹא הִתִּירוּהוּ אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד.

וְכָל זֶה בְּטִלְטוּל בְּיָדָיו עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, אֲבָל לְטַלְטֵל הַמֻּקְצֶה בְּגוּפוֹ שֶׁלֹּא בְיָדָיו — מֻתָּר אֲפִלּוּ מְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר.