דעת הרב — שולחן ערוך אדמו״ר הזקן על סימן שי״א

דִּין מֵת בְּשַׁבָּת וּשְׁאָר טִלְטוּל מִן הַצַּד וּבוֹ ט״ו סְעִיפִים:

אַף עַל פִּי שֶׁהַמֵּת הוּא מֻקְצֶה וְאָסוּר בְּטִלְטוּל, אַף עַל פִּי כֵן אִם הוּא מֻטָּל בְּמָקוֹם שֶׁיָּרֵא עָלָיו מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה — מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ כְּדֵי לְהַצִּילוֹ, שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים אִסּוּר טִלְטוּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי אִסּוּר חָמוּר לְכַבּוֹת אֶת הַדְּלֵקָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּהוּל עַל מֵתוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף. וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת יוֹתֵר בְּהֶתֵּר — צָרִיךְ הוּא לַעֲשׂוֹת.

וְאִם אִי אֶפְשָׁר לְהַצִּילוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי הוֹצָאָה לְכַרְמְלִית — יֵשׁ מַתִּירִין מִשּׁוּם בִּזְיוֹן הַמֵּת שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף, שֶׁגָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת שֶׁדּוֹחֶה מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה.

מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה וְיָרֵא עָלָיו פֶּן יַסְרִיחַ, אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל — מְטַלְטְלוֹ עַל יָדוֹ מֵחַמָּה לְצֵל, וְאִם לָאו — לֹא יְטַלְטְלֶנּוּ כְּלָל, אֲפִלּוּ לְהַפְּכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ טִלְטוּל מִן הַצַּד אֶלָּא כְּשֶׁמְּטַלְטֵל לְצֹרֶךְ דָּבָר הַמֻּתָּר.

וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ דָּבָר הַמֻּתָּר, אֶלָּא שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צֵל בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת — אָסוּר לְהוֹצִיאוֹ לְכַרְמְלִית עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר, אִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת לוֹ תַּקָּנָה עַל יְדֵי שֶׁיִּפְרְסוּ מַחְצְלָאוֹת לְצֵל.

אֲבָל לְהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה — אָסוּר אֲפִלּוּ בִּדְלֵקָה.

וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי אָסוּר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מִשּׁוּם שֶׁגְּנַאי הוּא לַמֵּת שֶׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת נִתְחַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת חִלּוּל גָּמוּר.

לֹא הִתִּירוּ טִלְטוּל עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד, אֲבָל שְׁאָר דְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּטִלְטוּל — אָסוּר לְטַלְטְלָם עַל יְדֵי דָּבָר הַמֻּתָּר.

וַאֲפִלּוּ בְּמֵת לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, אֲבָל לֹא לְצֹרֶךְ כֹּהֲנִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּבָתֵּיהֶם. אֲבָל מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן חֲתֻנָּה.

וְכָל זֶה בְּטִלְטוּל גָּמוּר, אֲבָל טִלְטוּל מִן הַצַּד, דְּהַיְנוּ לְהַפְּכוֹ מִמִּטָּה לְמִטָּה — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ כֹּהֲנִים, אוֹ אִם צָרִיךְ לִמְקוֹם הַמֵּת.

לֹא הִצְרִיכוּ לְהַנִּיחַ עַל הַמֵּת דָּבָר הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל אֶלָּא בְּמֵת עָרוּם, אוֹ שֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּתַכְרִיכִים. אֲבָל מֵת שֶׁהוּא לָבוּשׁ בְּבִגְדּוֹ שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בּוֹ מֵחַיִּים — אֵין צָרִיךְ לְהַנִּיחַ עָלָיו כְּלוּם.

מֵת הַמֻּטָּל בַּחַמָּה וְאֵין לָהֶם מָקוֹם לְפַנּוֹתוֹ, אוֹ שֶׁלֹּא רָצוּ לַהֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת עָלָיו אֹהֶל עֲרַאי עַל יְדֵי הַעֲרָמָה לְצֹרֶךְ הַחַי. כֵּיצַד? בָּאִים שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם וְיוֹשְׁבִים מִשְּׁנֵי צְדָדָיו עַל גַּבֵּי קַרְקַע, חַם לָהֶם מִלְּמַטָּה מֵחֹם הַקַּרְקַע שֶׁרְתָחוֹ חַמָּה — זֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ, וְזֶה מֵבִיא מִטָּתוֹ וְיוֹשֵׁב עָלֶיהָ, חַם לָהֶם מִלְמַעְלָה — זֶה מֵבִיא מַחֲצֶלֶת וּפוֹרֵס עַל גַּבָּיו לְצֵל, וְזֶה מֵבִיא מַחֲצֶלֶת וּפוֹרֵס עַל גַּבָּיו, זֶה זוֹקֵף מִטָּתוֹ וּמְסִירָהּ מִשָּׁם וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְזֶה זוֹקֵף וּמֵסִיר מִטָּתוֹ וְנִשְׁמָט וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְנִמְצֵאת מְחִצָּה עֲשׂוּיָה מֵאֵלֶיהָ, שֶׁהֲרֵי מַחֲצֶלֶת זֶה וּמַחֲצֶלֶת זֶה גַּבֵּיהֶן סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ, וּשְׁנֵי קְצוֹתֵיהֶן עַל הַקַּרְקַע מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַמֵּת, שֶׁהִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת אֹהֶל עֲרַאי בִּשְׁבִיל צַעַר הַחַי וְלֹא בִּשְׁבִיל הַמֵּת, וְלָכֵן הִצְרִיכוּ שֶׁיֵּשְׁבוּ מִתְּחִלָּה עַד שֶׁיִּחַם לָהֶם מִלְּמַטָּה, וְאָז יָבִיאוּ מִטּוֹת לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן, אַף שֶׁאֵין בַּמִּטּוֹת צֹרֶךְ כְּלָל לַעֲשִׂיַּת הָאֹהֶל, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה שֶׁפְּרִיסַת הַמַּחְצְלָאוֹת אֵינָהּ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹהֶל עַל הַמֵּת בְּחִבּוּר שְׁתֵּיהֶן, אֶלָּא כְּדֵי לִפְרוֹס כָּל אֶחָד עַל עַצְמוֹ לְהָגֵן מִפְּנֵי הַחַמָּה, שֶׁהֲרֵי גַּם כְּשֶׁחַם לָהֶם מִלְּמַטָּה הֵבִיא כָּל אֶחָד מִטָּתוֹ וְיָשְׁבוּ עֲלֵיהֶן. וּמִטַּעַם זֶה צְרִיכִים לִזְקוֹף וּלְהָסִיר מִטָּתָם מִשָּׁם וְלַעֲמוֹד פְּרִיסַת הַמַּחְצְלָאוֹת, כְּדֵי שֶׁגַּם בָּזֶה יְהֵא נִרְאֶה שֶׁפְּרִיסַת הַמַּחְצְלָאוֹת לֹא הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַמֵּת אֶלָּא לְהָגֵן עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הַחַמָּה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁחַם לוֹ מִלְּמַטָּה הֵבִיא מִטָּה וְיָשַׁב עָלֶיהָ וּכְשֶׁעָמַד זְקָפָהּ וְהָלַךְ לוֹ:

מֻתָּר לָסוּךְ אֶת הַמֵּת וְלַהֲדִיחוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיז בּוֹ שׁוּם אֵבֶר, שֶׁכָּל מֻקְצֶה כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל כֻּלּוֹ — כָּךְ אָסוּר לְטַלְטֵל מִקְצָתוֹ.

אִם הָיָה פִּיו נִפְתָּח וְהוֹלֵךְ — קוֹשֵׁר אֶת הַלֶּחִי בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהִפָּתֵחַ, אֲבָל לֹא כְּדֵי שֶׁיִּסָּגֵר מַה שֶּׁנִּפְתַּח אוֹ קְצָתוֹ, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהָזִיז אֵבֶר. וּמִטַּעַם זֶה אֵין מַעֲצִימִין עֵינָיו שֶׁל מֵת בְּשַׁבָּת.

וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ לְהַעֲצִים עֵינָיו בְּשַׁבָּת וּלְהָזִיז אֵבֶר שֶׁלֹּא יִתְעַקֵּם, וְאוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ סַכָּנָה בְּדָבָר, וְאֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם:

זֶה הַכְּלָל בְּטִלְטוּל עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר: כָּל שְׁנֵי דְבָרִים אֶחָד אָסוּר לְטַלְטְלוֹ וְאֶחָד מֻתָּר… אִם מְטַלְטֵל הָאִסּוּר בְּיָדוֹ וְהַהֶתֵּר מִטַּלְטֵל עִמּוֹ — לֹא הִתִּירוּהוּ אֶלָּא בְּמֵת בִּלְבַד.

וְכָל זֶה בְּטִלְטוּל בְּיָדָיו עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר, אֲבָל לְטַלְטֵל הַמֻּקְצֶה בְּגוּפוֹ שֶׁלֹּא בְיָדָיו — מֻתָּר אֲפִלּוּ מְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ הָאִסּוּר.