שולחן ערוך אדמו"ר הזקן על סימן שי"ד

דְּבָרִים הָאֲסוּרִים מִשּׁוּם בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ"א סְעִיפִים:
כְּבָר נִתְבָּאֵר שֶׁאֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים שֶׁאֵין מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה כְּשֶׁאֵינוֹ בִּנְיָן גָּמוּר, לְפִיכָךְ, חָבִית שֶׁל חֶרֶס שֶׁאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, וְדִבֵּק שְׁבָרֶיהָ בְּזֶפֶת — מֻתָּר לְשַׁבְּרָהּ בְּשַׁבָּת, בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי, כְּדֵי לִקַּח מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם סְתִירָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בִּנְיָן גָּמוּר.
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְנָקְבָהּ נֶקֶב יָפֶה שֶׁיְּהֵא לָהּ לְפֶתַח נָאֶה, שֶׁאִם כֵּן הֲרֵי הוּא מְתַקֵּן כְּלִי, וְחַיָּב מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ — מֻתָּר, וְלֹא גָזְרוּ שֶׁמָּא יִתְכַּוֵּן לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁחָבִית הַשְּׁבוּרָה וּדְבוּקָה בְּזֶפֶת הִיא גְרוּעָה בְּעֵינָיו, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלֶיהָ כְּשֶׁחוֹזֵר וְשׁוֹבְרָהּ לְתַקֵּן לָהּ פֶּתַח נָאֶה.
אֲבָל אִם הִיא שְׁלֵמָה — אָסוּר לְשַׁבְּרָהּ אֲפִלּוּ בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ מְתַקֵּן לָהּ פֶּתַח נָאֶה, מִפְּנֵי שֶׁסְּתִירַת בִּנְיָן גָּמוּר אֲסוּרָה אַף בְּכֵלִים. וְעוֹד, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְכַּוֵּן לְנָקְבָהּ נֶקֶב יָפֶה שֶׁיְּהֵא לָהּ לְפֶתַח נָאֶה:

אדמו"ר הזקן פותח: אין דין בניין וסתירה גמורים בכלים שאינם מחזיקים ארבעים סאה. לפיכך, חבית של חרס שנשברה ונדבקה בזפת — מותר לשבור את הדבק בשבת לקחת מה שבתוכה (אינה "בניין גמור"). תנאי: שלא יכוון לעשות פתח נאה (תיקון כלי, חיוב "מכה בפטיש"). אבל חבית שלמה — אסור לשובר אף בלא כוונה לתקן, שסתירת בניין גמור אסורה אף בכלים.

הַתּוֹקֵעַ יָתֵד בַּכֹּתֶל לִתְלוֹת בּוֹ כֵּלִים וְכַיּוֹצֵא בָזֶה — חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וַאֲפִלּוּ לֹא תָקַע הַיָּתֵד, אֶלָּא שֶׁקָּדַח חוֹר בַּכֹּתֶל לִתְקוֹעַ בּוֹ יָתֵד — חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה עַל נֶקֶב זֶה, הוֹאִיל וְנֶקֶב זֶה הוּא מוֹעִיל לְבִנְיָן, דְּהַיְנוּ לִתְקִיעַת הַיָּתֵד. וְכֵן הָעוֹשֶׂה נֶקֶב בְּקַרְקַע הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַמַּיִם — חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה.
אֲבָל הָעוֹשֶׂה נֶקֶב בְּדָבָר תָּלוּשׁ — אֵינוֹ חַיָּב, אֶלָּא אִם כֵּן הַנֶּקֶב עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא בּוֹ, כְּגוֹן נֶקֶב שֶׁבְּלוּל שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר לַקַּרְקַע, שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַכְנִיס הָאוֹרָה וּלְהוֹצִיא הַהֶבֶל, שֶׁנֶּקֶב זֶה הוּא פֶּתַח גָּמוּר, וְחַיָּבִים עַל עֲשִׂיָּתוֹ מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי שֶׁהִיא תּוֹלֶדֶת "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ב. וּבֵין שֶׁעָשָׂה הַנֶּקֶב בְּעֵץ, בֵּין בְּמַתֶּכֶת, בֵּין בְּכֵלִים — חַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", אִם הוּא עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא:

התוקע יתד בכותל לתלות בו כלים — חייב משום בונה. ואפילו רק קדח חור בכותל כדי לתקוע בו יתד — חייב משום בונה על הנקב. וכן עושה נקב בקרקע הבית להוצאת מים — חייב. אבל בדבר תלוש (לא מחובר לקרקע) — פטור מבונה. ואם הנקב להכניס ולהוציא (פתח גמור) — חייב מ"מכה בפטיש".

וְגָזְרוּ חֲכָמִים עַל כָּל נֶקֶב, אֲפִלּוּ עָשׂוּי לְהוֹצִיא בִּלְבַד אוֹ לְהַכְנִיס בִּלְבַד, שֶׁמָּא יָבֹא לַעֲשׂוֹת נֶקֶב שֶׁחַיָּבִים עָלָיו. לְפִיכָךְ, אֵין נוֹקְבִים נֶקֶב חָדָשׁ בְּחָבִית שֶׁיָּזוּב בּוֹ הַיַּיִן.
וַאֲפִלּוּ הָיָה בוֹ נֶקֶב וּבָא לְהוֹסִיף בּוֹ מְעַט לְהַרְחִיבוֹ — אָסוּר. וְהוּא שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף, אֲבָל אִם הָיָה סַכִּין תָּקוּעַ בְּחָבִית שֶׁל עֵץ מִבְּעוֹד יוֹם כְּדֵי שֶׁיָּזוּב הַיַּיִן בִּמְקוֹם נְקִיבָתוֹ כְּשֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתוֹ — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ בְּשַׁבָּת. וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יוֹסִיף בַּנֶּקֶב עַל יְדֵי הוֹצָאָה זוֹ — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף. וְאַף שֶׁ"פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאַף הָעוֹשֶׂה נֶקֶב חָדָשׁ כָּזֶה בְּמִתְכַּוֵּן אֵין בּוֹ אִסּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹאִיל וְאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְהוֹצִיא בִּלְבַד — לְפִיכָךְ לֹא הֶחֱמִירוּ בּוֹ כָּל כָּךְ לֶאֱסוֹר אַף לְהוֹסִיף שֶׁלֹּא בְמִתְכַּוֵּן.
וְיֵשׁ חוֹלְקִים וְאוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְהוֹצִיא הַסַּכִּין מֵהֶחָבִית בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן כְּבָר הוֹצִיאוֹ פַּעַם אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאָז אֵינוֹ "פְּסִיק רֵישֵׁהּ" שֶׁיּוֹסִיף בַּנֶּקֶב עַל יְדֵי הוֹצָאָה זוֹ שֶׁבְּשַׁבָּת, אֶלָּא אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יוֹסִיף כְּלוּם, וְאִם כֵּן אַף אִם אֵרַע שֶׁמּוֹסִיף — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן הוּא.
וְהָעִקָּר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צֹרֶךְ כָּל כָּךְ, טוֹב לָחוּשׁ לַסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה:

גזרו חכמים על כל נקב, אפילו רק להוציא או רק להכניס, שמא יבוא לעשות נקב חייבים עליו. לפיכך, אין נוקבים נקב חדש בחבית להוצאת היין. ואם היה סכין תקוע בחבית עץ מערב שבת לפתוח הברז — מותר להוציאו ולהכניסו בשבת, אף שהוא "פסיק רישיה" שיוסיף בנקב — כיון שעיקר הנקב הוא איסור דרבנן. ויש מחמירים שצריך להוציא הסכין פעם אחת מבעוד יום, ולמעשה: עיקר כדעה ראשונה, אבל ראוי לחוש לאחרונה.

אֲבָל סַכִּין שֶׁהוּא תָּחוּב בְּכֹתֶל שֶׁל עֵץ מִבְּעוֹד יוֹם, אִם הוּא תָּקוּעַ קְצָת בְּחֹזֶק — נָהֲגוּ בוֹ אִסּוּר לְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹצִיאוֹ כְּבָר פַּעַם אַחַת מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאָז אֵינוֹ "פְּסִיק רֵישֵׁהּ" שֶׁיּוֹסִיף בַּנֶּקֶב. אֲבָל כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא הוֹצִיאוֹ מֵעוֹלָם מִנֶּקֶב זֶה — אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יוֹסִיף בַּנֶּקֶב כְּשֶׁמּוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁהָיָה תָּקוּעַ קְצָת בְּחֹזֶק.
וְלֹא הִתִּירוּ לְהוֹסִיף שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן אֶלָּא בְּחָבִית, שֶׁאַף לַעֲשׂוֹת בָּהּ נֶקֶב בַּתְּחִלָּה וּבְמִתְכַּוֵּן — אֵין בּוֹ אִסּוּר לְעוֹלָם אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲבָל הָעוֹשֶׂה נֶקֶב בַּכֹּתֶל בְּמִתְכַּוֵּן — חַיָּב חַטָּאת לִפְעָמִים, דְּהַיְנוּ אִם נוֹקְבוֹ כְּדֵי לִתְקוֹעַ בּוֹ יָתֵד. וְאַף הַמּוֹסִיף כָּל שֶׁהוּא בְּנֶקֶב זֶה בְּמִתְכַּוֵּן — חַיָּב, לָכֵן יֵשׁ לְהַחֲמִיר בּוֹ שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף בּוֹ אַף שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, כְּשֶׁהוּא "פְּסִיק רֵישֵׁהּ". זֶהוּ טַעַם הַמִּנְהָג.
אֲבָל מִן הַדִּין אֵין בָּזֶה אִסּוּר בָּרוּר, כֵּיוָן שֶׁמִּכָּל מָקוֹם, אִם הָיָה עוֹשֶׂה נֶקֶב חָדָשׁ בַּכֹּתֶל בְּעִנְיָן זֶה מַמָּשׁ שֶׁהוּא מוֹסִיף בּוֹ עַכְשָׁו בְּהוֹצָאַת הַסַּכִּין, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא עַל מְנָת לִתְקוֹעַ בָּהּ יָתֵד — לֹא הָיָה בוֹ אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהִיא מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, וְגַם הוּא מְקַלְקֵל הַכֹּתֶל. וְגַם מַה שֶּׁמּוֹסִיף בַּנֶּקֶב בְּהוֹצָאַת הַסַּכִּין זֶהוּ נַעֲשֶׂה כִּלְאַחַר יָד, וְכָל כִּלְאַחַר יָד אֵין בּוֹ אִסּוּר כְּלָל מִן הַתּוֹרָה אַף בִּמְלָאכָה גְמוּרָה. אִם כֵּן אֵין לֶאֱסוֹר לְהוֹסִיף שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, כְּמוֹ שֶׁלֹּא אָסְרוּ כֵּן בְּחָבִית, לְפִי מַה שֶּׁנִּתְבָּאֵר שֶׁהָעִקָּר כְּהַמַּתִּירִין שָׁם. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לְהָקֵל נֶגֶד הַמִּנְהָג:

סכין תקוע בכותל עץ מערב שבת, אם תקוע בחזקה — נהגו לאסור להוציאו בשבת, אלא אם כבר הוציאו מבעוד יום (שאז אינו פסיק רישיה). הטעם: חוששים שיוסיף בנקב הקבוע בעץ (אסור משום בונה דאורייתא).

אֲבָל סַכִּין הַתָּקוּעַ בַּסַּפְסָל אוֹ בִּשְׁאָר דָּבָר הַתָּלוּשׁ — מֻתָּר לְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת, אַף שֶׁעֲדַיִן לֹא הוֹצִיאוֹ מֵעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁבַּעֲשִׂיַּת נֶקֶב בְּדָבָר תָּלוּשׁ אֵין בּוֹ אִסּוּר לְעוֹלָם מִשּׁוּם בּוֹנֶה, אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרַת תִּקּוּן כְּלִי, אִם עָשָׂהוּ פֶּתַח לְהַכְנִיס אוֹ לְהוֹצִיא. אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ עוֹשֵׂהוּ פֶּתַח כְּלָל, לֹא לְהַכְנִיס וְלֹא לְהוֹצִיא, אֶלָּא שֶׁנַּעֲשֶׂה מִמֵּילָא עַל יְדֵי הוֹצָאַת הַסַּכִּין — אֵין בּוֹ אִסּוּר כְּלָל.
וְאִם הוּא תָּקוּעַ בְּחָבִית גְּדוֹלָה אוֹ בִּשְׁאָר כֵּלִים גְּדוֹלִים שֶׁמַּחֲזִיקִין אַרְבָּעִים סְאָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בִּנְיָן וּסְתִירָה — הֲרֵי דִּינוֹ כְּתָקוּעַ בַּכֹּתֶל:

אבל סכין תקוע בספסל או בשאר דבר תלוש — מותר להוציאו בשבת אף שלא הוצא מעולם, שאין איסור בניין כלל בדבר תלוש (וגם תיקון כלי אין כאן, שזה ספסל קיים).

חָבִית שֶׁהָיָה בָהּ נֶקֶב וְנִסְתַּם, אֲפִלּוּ סְתָמוֹ בְּיָדַיִם בְּעֵץ אוֹ בְּדָבָר אַחֵר — מֻתָּר לְפָתְחוֹ בְּשַׁבָּת.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשְּׁמָרִים, אֲבָל אִם הוּא כְּנֶגֶד הַשְּׁמָרִים — אָסוּר לְפָתְחוֹ (אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּי לְפָתְחוֹ וּלְסָתְמוֹ תָּדִיר, כְּגוֹן בַּרְזָא שֶׁבְּחָבִית), שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא לְמַטָּה כָּל כָּךְ, הֲרֵי כָּל כֹּבֶד הַיַּיִן נִשְׁעָן עָלָיו וְצָרִיךְ סְתִימָה מְעֻלָּה, לְפִיכָךְ כְּשֶׁפּוֹתְחָהּ — חָשׁוּב כְּפוֹתֵחַ נֶקֶב חָדָשׁ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְמַעְלָה מִן הַשְּׁמָרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ סְתִימָה מְעֻלָּה — אֵינוֹ חָשׁוּב כְּפוֹתֵחַ מֵחָדָשׁ:

חבית שהיה בה נקב ונסתם — אפילו סתמו בידיים — מותר לפתחו בשבת. במה דברים אמורים? כשהוא למעלה מן השמרים. אבל אם הוא כנגד השמרים — אסור לפתחו, שהוא צריך סתימה מהודקת (כובד היין שעון עליו), ופתיחתו נחשבת כפתח חדש (בונה).

בְּמָקוֹם שֶׁמֻּתָּר לִפְתּוֹחַ נֶקֶב יָשָׁן שֶׁנִּסְתַּם — מֻתָּר לְנָקְבוֹ אֲפִלּוּ בְּמַקְדֵּחַ, כְּגוֹן אִם נִשְׁבְּרָה הַבַּרְזָא שֶׁבְּחָבִית וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאָהּ — יָכוֹל לְנָקְבָהּ בְּמַקְדֵּחַ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֻּתָּר לִקַּח בַּרְזָא אַחֶרֶת וּלְהַכּוֹת בְּאוֹתָהּ בַּרְזָא הַתְּחוּבָה בָּהּ, אִם הוּא לְצֹרֶךְ לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּשַׁבָּת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא הַבַּרְזָא הַתְּחוּבָה בָּהּ נֶגֶד הַשְּׁמָרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

במקום שמותר לפתוח נקב ישן שנסתם — מותר לנקבו אפילו במקדח. למשל, אם נשברה הברזא בחבית ואינו יכול להוציאה — מותר לנקבה במקדח (זה הוצאת חלקי הברזא, וההיתר משום שהנקב ישן).

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לִפְתּוֹחַ נֶקֶב יָשָׁן אֶלָּא בְּחָבִית שֶׁל חֶרֶס, שֶׁאֵין הַסְּתִימָה מְהֻדֶּקֶת יָפֶה בַּנֶּקֶב. אֲבָל בְּחָבִית שֶׁל עֵץ שֶׁמְּהַדְּקִין מְאֹד הָעֵץ שֶׁסּוֹתְמִין בּוֹ הַנֶּקֶב, וְחוֹתְכִין רֹאשׁוֹ עַל דַּעַת שֶׁלֹּא לְהוֹצִיאוֹ — וַדַּאי נִרְאֶה שֶׁזֶּהוּ נֶקֶב חָדָשׁ וְאָסוּר.
וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם צֹרֶךְ גָּדוֹל לְהָקֵל בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים:

יש אומרים שלא התירו לפתוח נקב ישן שנסתם אלא בחבית של חרס (שאין הסתימה מהדקת היטב), אבל בחבית עץ — שהיא מהודקת ונראה כיצירת פתח חדש — אסור. ולמעשה: יש להחמיר בעץ.

מֻתָּר לִתֵּן קָנֶה חָלוּל אוֹ שְׁאָר בַּרְזָא בְּחָבִית לְהוֹצִיא בָּהֶם הַיַּיִן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ מֵעוֹלָם בְּחָבִית זוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אִם יָבֹאוּ לְמִדַּת הַנֶּקֶב שֶׁל חָבִית זוֹ, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא לֹא יָבֹאוּ לְמִדָּתוֹ וְיַחְתְּכֵם וִיגָרְדֵם בְּסַכִּין סָבִיב סָבִיב עַד שֶׁיָּבֹאוּ לְמִדָּתוֹ וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

מותר להכניס קנה חלול או "ברזא" (פקק) חדש בחבית להוציא יין, אף אם לא היו מעולם בחבית זו וייתכן שיתאימו או יצטרכו לחתוך. אין כאן חשש "בונה" כי החבית כבר מותקנת לכך.

אֲבָל אָסוּר לִתֵּן עָלֶה שֶׁל הֲדַס בְּנֶקֶב שֶׁבְּחָבִית כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַיַּיִן שׁוֹתֵת עַל דָּפְנֵי הֶחָבִית, אֶלָּא יִהְיֶה מְקַלֵּחַ עַל הֶעָלֶה הַמְקֻפָּל וְעָשׂוּי כְּעֵין מַרְזֵב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן מַרְזֵב לְיֵינוֹ שֶׁיִּפֹּל הַיַּיִן לְתוֹכוֹ וְיֵלֵךְ לְמֵרָחוֹק.
וּמַה שֶּׁלֹּא גָזְרוּ כֵּן בִּנְתִינַת קָנֶה חָלוּל, הוּא לְפִי שֶׁהַקָּנֶה אֵין הוּא עוֹשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ אֶלָּא שֶׁתּוֹחֲבוֹ בֶּחָבִית, לְפִיכָךְ אֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יָבֹא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לְתַקֵּן מַרְזֵב לְיֵינוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּעָלֶה שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּפוֹ, שֶׁלּוֹקְחוֹ וּמְקַפְּלוֹ כְּעֵין מַרְזֵב, כֵּיוָן שֶׁנִּרְאֶה כְּעוֹשֶׂה מַרְזֵב — גָּזְרוּ בוֹ שֶׁמָּא יָבֹא לְתַקֵּן מַרְזֵב גָּמוּר לְיֵינוֹ:

אסור להניח עלה של הדס בנקב החבית כדי שהיין יישפך עליו ולא ישתת על הדפנות — גזירה שמא יתקן מרזב (תיקון כלי). ויש אומרים שהאיסור משום שמא יקטום עלה אחר מן הענף (פעולת קטימה).

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם בְּעָלֶה לֹא אָסְרוּ מִשּׁוּם גְּזֵרַת מַרְזֵב, אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְקַלְקֵל עָלֶה זֶה וְיִקְטוֹם עָלֶה אַחֵר מִן הֶעָנָף הַתָּלוּשׁ לִתְּנוֹ בְּנֶקֶב הֶחָבִית, וּקְטִימָה זוֹ אֲסוּרָה מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמְּתַקְּנוֹ בְּשַׁבָּת שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ — יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"מ.
וְאַף אִם הֶעָלֶה הוּא רַךְ וְרָאוּי לְמַאֲכַל בְּהֵמָה — אַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ אִסּוּר בִּקְטִימָתוֹ מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי, שֶׁלֹּא אָמְרוּ אָכְלֵי בְהֵמָה אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי הוֹאִיל וְהֵן רַכִּין וְאֵין מִתְקַיְּמִין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שכ"ב, אֶלָּא כְּשֶׁמְּתַקֵּן הָאֹכֶל לִהְיוֹת כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ, כְּגוֹן שֶׁקּוֹטֵם קַשׁ לַחֲצוֹץ בּוֹ שִׁנָּיו, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב כִּמְתַקֵּן כְּלִי, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָאֹכֶל כְּלָל לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כְּלִי בַּתְּחִלָּה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם הַרְבֵּה, אֲבָל דֶּרֶךְ הוּא לְתַקֵּן בּוֹ כְּלִי הֶעָשׂוּי כְּבָר, כְּגוֹן לִתֵּן הֶעָלֶה בְּנֶקֶב שֶׁבֶּחָבִית הָעֲשׂוּיָה כְּבָר, לְפִיכָךְ כְּשֶׁקּוֹטְמָהּ לְכָךְ — יֵשׁ בִּקְטִימָה זוֹ מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי.
וּלְפִי סְבָרָא זוֹ שֶׁאֵין אִסּוּר בִּנְתִינַת הֶעָלֶה בְּנֶקֶב שֶׁבֶּחָבִית אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִקְטוֹם — לֹא אָסְרוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה עָלִין קְטוּמִים מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאָז אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִקְטוֹם, שֶׁאַף אִם יִתְקַלְקֵל אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם — הֲרֵי יֵשׁ לוֹ עוֹד, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִתְקַלְקְלוּ כֻּלָּם.
וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל:

יש אומרים שאף בעלה לא אסרו אלא משום קטימת ענף מן המחובר. למסקנה: אסור להשתמש בעלה הדס בנקב, ואם נשתמש בעלה אחר — לא ישתמש בעלה שהוא יקטום מהענף בשבת אלא בעלה שנשמט מאליו.

קוֹרֵעַ אָדָם עוֹר שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית שֶׁל יַיִן אוֹ שְׁאָר מַשְׁקֶה שֶׁלְּצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, מִפְּנֵי שֶׁפְּסִיקַת תָּלוּשׁ מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּעֵין מַרְזֵב מֵעוֹר הַקָּרוּעַ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי:

מותר לקרוע את העור (קרום-כיסוי) שעל פי החבית של יין או משקה — שצורך שבת הוא, ופסיקת תלוש מותרת לכתחילה. רק שלא יתכוון לעשות "כעין מרזב" (פתח-מזרק נאה), שזה תיקון כלי.

מֵבִיא אָדָם חָבִית שֶׁל יַיִן לִפְנֵי הָאוֹרְחִים וּמַתִּיז רֹאשָׁהּ (פֵּרוּשׁ רֹאשׁ הֶחָבִית הוּא בִּמְקוֹם הַמְּגוּפָה, שֶׁזֶּהוּ מָקוֹם הַגָּבוֹהַּ שֶׁבָּהּ כְּשֶׁהִיא מֻנַּחַת, שֶׁסָּבִיב לְמָקוֹם זֶה מִכָּל צְדָדָיו הִיא מַשְׁפַּעַת וְיוֹרֶדֶת) בְּסַיִף לְמַטָּה מִמְּגוּפָתָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁחוֹתֵךְ שְׂפַת פִּיהָ סָבִיב עִם הַמְּגוּפָה שֶׁעַל פִּיהָ. וְאַף שֶׁעַל יְדֵי כָךְ נַעֲשֶׂה פֶּתַח חָדָשׁ לֶחָבִית — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁבְּוַדַּאי אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פֶּתַח חָדָשׁ, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לַעֲשׂוֹת כֵּן לְהַתִּיז רֹאשׁ הֶחָבִית בִּשְׁבִיל עֲשִׂיַּת פֶּתַח, אֶלָּא לְעַיִן יָפָה הוּא מִתְכַּוֵּן, לְהַרְאוֹת נְדִיבוּת לִבּוֹ לִפְנֵי הָאוֹרְחִים, שֶׁמַּרְחִיב לָהֶם מְקוֹם מוֹצָא הַיַּיִן. וְהוּא שֶׁהֶחָבִית שְׁבוּרָה וּדְבוּקָה בְּזֶפֶת, וְגַם אֵינָהּ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, שֶׁאֵין בָּהּ מִשּׁוּם סְתִירָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.
אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת נֶקֶב בְּגוּף הֶחָבִית, אֲפִלּוּ בְּרֹמַח שֶׁעוֹשֶׂה נֶקֶב גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה לְפֶתַח, מִפְּנֵי שֶׁמִּכָּל מָקוֹם עַל כָּרְחֲךָ הוּא מִתְכַּוֵּן לְפֶתַח, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לִפְתּוֹחַ הַמְּגוּפָה תָּדִיר, מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיֵּשׁ לוֹ, לְכָךְ הוּא עוֹשֶׂה נֶקֶב זֶה לְהוֹצִיא בּוֹ יַיִן בְּכָל עֵת שֶׁלֹּא יַחְפֹּץ לִפְתּוֹחַ הַמְּגוּפָה, וַהֲרֵי זֶה פֶּתַח גָּמוּר הֶעָשׂוּי לְהוֹצִיא, שֶׁאֲסָרוּהוּ חֲכָמִים, שֶׁאִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לְעַיִן יָפָה, הָיָה לוֹ לִפְתּוֹחַ הַמְּגוּפָה, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם יְכוֹלִין לְהוֹצִיא יַיִן יוֹתֵר בְּרֶוַח מִדֶּרֶךְ הַנֶּקֶב שֶׁעָשָׂה הוּא:

מותר להביא חבית יין לפני האורחים ולהתיז את ראשה (הגג הגבוה סביב המגופה) בסייף או בכלי דומה — הוא כשבירת כלי בלבד ואין כאן תיקון פתח. אך לא ינקב את הצד או למטה (זה תיקון).

אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת נֶקֶב בַּמְּגוּפָה מִלְמַעְלָה לְהוֹצִיא בּוֹ יַיִן, אַף אִם הֶחָבִית הִיא שְׁלֵמָה, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לַעֲשׂוֹת פֶּתַח בַּמְּגוּפָה מִלְמַעְלָה, אֶלָּא נוֹטֵל כָּל הַמְּגוּפָה. וּלְפִיכָךְ נֶקֶב זֶה שֶׁמִּלְמַעְלָה אֵינוֹ נִרְאֶה וְנֶחְשָׁב כְּפֶתַח כְּלָל. וְלָכֵן לֹא אֲסָרוּהוּ בַּמְּגוּפָה, הוֹאִיל וְאַף הָעוֹשֶׂה בָּהּ נֶקֶב גָּמוּר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא בּוֹ הַיַּיִן — אֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ הָעוֹשֶׂה בֶּחָבִית עַצְמָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהַמְּגוּפָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה חִבּוּר לְהֶחָבִית, אַף כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה עַל פִּיהָ, אֶלָּא הוּא דָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְלָכֵן אֵין הַנֶּקֶב שֶׁבָּהּ קָרוּי עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא בּוֹ, לְפִי שֶׁכְּשֶׁמּוֹצִיא וּמַכְנִיס דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב שֶׁבָּהּ — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ מוֹצִיא וּמַכְנִיס דֶּרֶךְ פִּי הֶחָבִית בִּלְבַד, לְפִי שֶׁהַנֶּקֶב אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם לְהוֹצָאָה וְהַכְנָסָה זוֹ, שֶׁאַף מִבִּלְעָדוֹ הָיָה יָכוֹל לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא דֶּרֶךְ פִּי הֶחָבִית, וְאַף שֶׁפִּיהָ סָתוּם בַּמְּגוּפָה — אֵין זוֹ סְתִימָה גְמוּרָה, הוֹאִיל וְאֵין הַמְּגוּפָה חֲשׁוּבָה חִבּוּר לֶחָבִית, לָכֵן לֹא הֶחֱמִירוּ בָּהּ כָּל כָּךְ לֶאֱסוֹר בָּהּ אֲפִלּוּ נֶקֶב שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְהוֹצִיא בִּלְבַד, אִם הוּא עָשׂוּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם פֶּתַח, דְּהַיְנוּ עַל גַּבָּה מִלְמַעְלָה.
אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת בָּהּ נֶקֶב בְּצִדָּהּ, דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁהִיא מַשְׁפַּעַת וְיוֹרֶדֶת, לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הוּא לִפְעָמִים לַעֲשׂוֹת בָּהּ פֶּתַח מִן הַצַּד, כְּשֶׁרוֹצֶה שֶׁתְּהֵא הֶחָבִית פְּתוּחָה לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה יַיִן תָּדִיר, וְאֵינוֹ רוֹצֶה לִפְתּוֹחַ הַמְּגוּפָה, שֶׁלֹּא יִפֹּל עָפָר אוֹ פְּסֹלֶת בַּיַּיִן, לָכֵן עוֹשֶׂה בָּהּ פֶּתַח פָּתוּחַ מִן הַצַּד:

מותר לעשות נקב במגופה (הפקק) מלמעלה להוציא בו יין, אף אם החבית שלמה — שאין דרך לעשות פתח במגופה מלמעלה (אלא לוקחים את כל המגופה). לפיכך אין זה "בונה" ולא "מכה בפטיש".

אֲבָל בְּגוּפָהּ שֶׁל חָבִית אָסוּר לַעֲשׂוֹת נֶקֶב אֲפִלּוּ מִלְמַעְלָה, אַף שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם פֶּתַח, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה עָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא — הָיָה חַיָּב עָלָיו מִן הַתּוֹרָה אַף שֶׁעֲשָׂאוֹ מִלְמַעְלָה, לְפִיכָךְ גַּם כְּשֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי אֶלָּא לְהוֹצִיא בִּלְבַד — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַף שֶׁעֲשָׂאוֹ מִלְמַעְלָה:

אבל בגוף החבית אסור לעשות נקב אפילו מלמעלה — שכיון שלו עשוי להכניס ולהוציא היה חיב מן התורה, אף שעכשיו רק להוציא — אסור מדברי סופרים.

הַמְחַתֵּךְ אֶת הָעוֹר וּמַקְפִּיד לְחַתְּכוֹ בְּמִדָּה הַצְּרִיכָה לוֹ, כְּגוֹן שֶׁמְּקַצְּעוֹ לִרְצוּעוֹת וְסַנְדָּלִים — הֲרֵי זֶה אַב מְלָאכָה, שֶׁכֵּן בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ מְחַתְּכִים עוֹרוֹת אֵילִים וּתְחָשִׁים בְּמִדָּה לַעֲשׂוֹתָן מִכְסֶה לָאֹהֶל.
וְכָל הַמְחַתֵּךְ אֵיזֶה דָבָר תָּלוּשׁ וּמַקְפִּיד לְחַתְּכוֹ בְּמִדָּה — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת הַמְחַתֵּךְ. כְּגוֹן הַקּוֹטֵם רֹאשׁ הַנּוֹצָה שֶׁהוּא דַק וְרַךְ וְרָאוּי לִתְּנוֹ בְּכַר אוֹ בְּכֶסֶת — חַיָּב אִם מִתְכַּוֵּן לְכָךְ, מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּיד לְקָטְמוֹ בְּמִדָּה הָרְאוּיָה לוֹ. וְכֵן הַמְגָרֵד רָאשֵׁי כְלוֹנְסוֹת שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין וְחַדִּין — חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ.
וְכֵן הַמְבַקֵּעַ עֵצִים לַחֲתִיכוֹת, אִם מַקְפִּיד לְחַתְּכָן בְּמִדָּה — חַיָּב מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. וְאַף אִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל מִדָּתָן, אִם מְבַקֵּעַ לַחֲתִיכוֹת דַּקּוֹת מְאֹד לְהַבְעִיר בָּהֶן הָאֵשׁ — חַיָּב מִשּׁוּם טוֹחֵן. אֲבָל הַמְבַקֵּעַ לַחֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת וְאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל מִדָּתָן — אֵין בּוֹ אִסּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה חֹל וְזִלְזוּל שַׁבָּת אִם אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם טִלְטוּל מֻקְצֶה, כְּגוֹן עֵצִים הַמְיֻחָדִים לְתַשְׁמִישׁ וּמוּכָנִים לְטַלְטֵל.
אֲבָל שְׁאָר דָּבָר תָּלוּשׁ שֶׁאֵין בַּחֲתִיכָתוֹ מִשּׁוּם מַעֲשֵׂה חֹל — מֻתָּר לְחַתְּכוֹ לְכַתְּחִלָּה, כָּל שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לַחְתּוֹךְ בְּמִדָּה וְאֵינוֹ חוֹתֵךְ לַחֲתִיכוֹת דַּקּוֹת מְאֹד, וְגַם הוּא דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ תִּקּוּן כְּלִי בַּחֲתִיכָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"מ. לְפִיכָךְ, מֻתָּר לַחְתּוֹךְ קִשְׁרֵי הַשַּׁפּוּד שֶׁקּוֹשְׁרִים בְּטָלֶה אוֹ עוֹף הַצְּלוּיִים בּוֹ. וְכֵן עוֹפוֹת מְמֻלָּאִים שֶׁתְּפָרָן — מֻתָּר לַחְתּוֹךְ חוּט הַתְּפִירָה:

המחתך עור ומקפיד על מידה מדויקת (לרצועות, סנדלים) — אב מלאכה הוא ("מחתך"), שכן עשו במשכן. ובחיתוך בלא קפדה אין חיוב, אך יש איסור משום מתקן כלי.

וְכֵן חוֹתָמוֹת שֶׁבַּכֵּלִים, כְּגוֹן שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁהַכִּסּוּי שֶׁלָּהֶם קָשׁוּר בָּהֶם בְּחֶבֶל — מֻתָּר לַחְתּוֹךְ הַחֶבֶל אֲפִלּוּ בְּסַכִּין, אוֹ לְהַפְקִיעוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַתִּיר קְלִיעָתוֹ, כְּדֵי לְפָתְחָם לִקַּח מַה שֶּׁבְּתוֹכָם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמֻּתָּר לְהַתִּיר הַקֶּשֶׁר, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַתִּירוֹ תָּדִיר.
וְאַף שֶׁהַחֶבֶל עָשׂוּי לְחַבֵּר הַכִּסּוּי עִם הַכְּלִי, וּכְשֶׁחוֹתְכוֹ אוֹ מַפְקִיעוֹ הֲרֵי זֶה סוֹתֵר חִבּוּרָם — אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם סְתִירָה, לְפִי שֶׁהַחֶבֶל הוּא חִבּוּר גָּרוּעַ שֶׁאֵינוֹ חָזָק כָּל כָּךְ, וּכְשֶׁסּוֹתְרוֹ הֲרֵי הוּא סוֹתֵר בִּנְיָן גָּרוּעַ, וְאֵין סְתִירָה בְּכֵלִים אֶלָּא כְּשֶׁסּוֹתֵר בִּנְיָן גָּמוּר. לְפִיכָךְ, אֵינוֹ מֻתָּר לַחְתּוֹךְ וּלְהַפְקִיעַ אֶלָּא בְּחֶבֶל וְכַיּוֹצֵא בוֹ, אֲבָל פּוֹתְחוֹת שֶׁל עֵץ וְשֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁהֵם חֲזָקִים — אָסוּר לְהַפְקִיעַ וּלְשַׁבֵּר אִם נֶאֱבַד הַמַּפְתֵּחַ, שֶׁזֶּהוּ סְתִירָה גְמוּרָה הָאֲסוּרָה אַף בְּכֵלִים.
וְכֵן אָסוּר לְהָסִיר הַצִּירִים שֶׁאֲחוֹרֵי הַתֵּבָה (דְּהַיְנוּ הַיְתֵדוֹת שֶׁמְּחַבְּרִים כִּסּוּי הַתֵּבָה עִם דָּפְנָהּ מֵאֲחוֹרַיִם, שֶׁתּוֹחֲבִין יָתֵד בְּחוֹרִים קְטַנִּים שֶׁבִּשְׁנֵי בַּרְזֶלִּים מְשֻׁלָּבִים, אֶחָד קָבוּעַ בַּכִּסּוּי וְאֶחָד קָבוּעַ בַּדֹּפֶן, וְעַל יְדֵי הַיָּתֵד הַתָּקוּעַ בִּשְׁנֵיהֶם יַחַד הֵם מְחֻבָּרִים וּמְשֻׁלָּבִים זֶה עִם זֶה, וְיָתֵד זֶה רֹאשׁוֹ אֶחָד עָב קְצָת וְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי יֵשׁ בּוֹ נֶקֶב וְתוֹחֲבִין בּוֹ יָתֵד קָטָן), מִפְּנֵי שֶׁהֵם תְּקוּעִים בְּחֹזֶק, וַהֲרֵי זוֹ סְתִירָה גְמוּרָה. וְכֵן אָסוּר לְהָסִיר הַחֲשׁוּקִים מֵחָבִית שֶׁל עֵץ הָעֲשׂוּיָה מִנְּסָרִים הַרְבֵּה וְהֵם מְחֻבָּרִים עַל יְדֵי הַחֲשׁוּקִים שֶׁעֲלֵיהֶם, וּכְשֶׁמֵּסִיר הַחֲשׁוּקִים — הֲרֵי זוֹ סְתִירָה גְמוּרָה.
וּמִכָּל מָקוֹם, עַל יְדֵי נָכְרִי יֵשׁ לְהָקֵל, בֵּין בִּשְׁבִירַת פּוֹתְחוֹת, בֵּין בַּהֲסָרַת הַצִּירִים וְהַחֲשׁוּקִים, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין בִּנְיָן וּסְתִירָה בְּכֵלִים אֲפִלּוּ בְּבִנְיָן גָּמוּר וּסְתִירָה גְמוּרָה, וְלֹא אָמְרוּ שֶׁהַמַּחֲזִיר דֶּלֶת שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל וְתוֹקְעָהּ בְּחֹזֶק וְכֵן הַמַּחֲזִיר כְּלִי שֶׁל פְּרָקִים וְתָקַע בְּחֹזֶק חַיָּב חַטָּאת, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי, וְחַיָּב מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", אֲבָל כְּשֶׁסּוֹתֵר דָּבָר הַתָּקוּעַ בְּחֹזֶק וַאֲפִלּוּ סוֹתֵר וְשׁוֹבֵר כְּלִי שָׁלֵם לְגַמְרֵי — אֵין בָּזֶה שׁוּם אִסּוּר כְּלָל אִם הוּא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְעִנְיַן אֲמִירָה לְנָכְרִי, אִם הוּא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת:

חותמות (קשרים) שעל כלים כמו תיבה ומגדל שכיסוייהם קשורים בהם בחבל — מותר לחתוך החבל אפילו בסכין, או להתיר הקשר, כדי לפתוח. אין זה "בונה" שכן הכלי כבר עומד וקשור רק להחזיק הכיסוי.

חוֹתָלוֹת שֶׁל תְּמָרִים וְשֶׁל גְּרוֹגְרוֹת, דְּהַיְנוּ כֵּלִים הָעֲשׂוּיִם מִכַּפּוֹת תְּמָרִים וּמַנִּיחִין בְּתוֹכָם גְּרוֹגְרוֹת אוֹ תְּמָרִים שֶׁלֹּא נִתְבַּשְּׁלוּ בַּחַמָּה שֶׁיִּגְמְרוּ שָׁם בִּשּׁוּלָם, אִם הַכִּסּוּי קָשׁוּר בָּהֶם בְּחֶבֶל — מֻתָּר לְהַפְקִיעַ הַחֶבֶל אוֹ לְחַתְּכוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ גּוּפָן שֶׁל כֵּלִים אֵלּוּ מֻתָּר לְהַפְקִיעַ וְלַחְתּוֹךְ, מִפְּנֵי שֶׁבִּנְיַן כֵּלִים אֵלּוּ הָעֲשׂוּיִים מִכַּפּוֹת תְּמָרִים הוּא בִּנְיָן גָּרוּעַ, שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם הַרְבֵּה, וּכְשֶׁסּוֹתְרוֹ אֵינוֹ אֶלָּא כְּמִי שֶׁשּׁוֹבֵר אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים בִּשְׁבִיל הָאֹכֶל שֶׁבָּהֶם:

חותלות של תמרים וגרוגרות (כלים מכפות תמרים) — אם הכיסוי קשור בהם, מותר לפתוח כדרכו, שאין זה קשר של קיימא. ואף לקרוע — מותר אם זה דרכו של פתיחה ולא תיקון כלי חדש.

חוֹתָמוֹת שֶׁבַּקַּרְקַע, כְּגוֹן דֶּלֶת שֶׁל בּוֹר שֶׁקָּשׁוּר בּוֹ בְּחֶבֶל — מֻתָּר לְהַתִּיר הַקֶּשֶׁר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהַתִּירוֹ תָּדִיר. אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַתִּיר הַקֶּשֶׁר — אָסוּר לְהַפְקִיעַ קְלִיעַת הַחֶבֶל אוֹ לְחַתְּכוֹ, מִשּׁוּם אִסּוּר סְתִירָה, שֶׁבְּכָל דָּבָר הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע יֵשׁ בּוֹ בִּנְיָן וּסְתִירָה, אֲפִלּוּ אֵינוֹ בִּנְיָן גָּמוּר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַדֶּלֶת עֲשׂוּיָה שָׁם לְקִיּוּם עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַהֲסִירָהּ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא כְּשֶׁרוֹצֶה לִפְתּוֹחַ הַבּוֹר מַתִּיר הַקֶּשֶׁר וּפוֹתֵחַ הַדֶּלֶת, אֲבָל אֵינוֹ מְסִירָהּ מִשָּׁם לְגַמְרֵי, אֶלָּא הִיא קְבוּעָה שָׁם לְאֵיזֶה זְמַן, אֲבָל אִם אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְקִיּוּם כְּלָל — אֵין בָּהּ מִשּׁוּם סְתִירָה, לֹא בְּהַפְקָעַת הַחֶבֶל אוֹ חֲתִיכָתוֹ, וְלֹא אֲפִלּוּ בַּהֲסָרַת הַדֶּלֶת עַצְמָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הִיא סוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ וְהוּא שׁוֹמֵט הַצִּיר מֵחוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי"ג.
וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לְהָסִיר הַדַּף שֶׁמְּשִׂימִין לִפְנֵי הַתַּנּוּר וְשׁוֹרְקִין אוֹתוֹ בְּטִיט מֵעֶרֶב שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ט, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְקִיּוּם כְּלָל אֶלָּא עַל מְנָת לַהֲסִירוֹ בְּשַׁבָּת:

חותמות שבקרקע (כגון דלת בור הקשורה בחבל) — מותר להתיר הקשר, שאינו קשר של קיימא. אבל אם אינו יכול להתיר — אסור לחתוך בסכין (סתירה דאורייתא בקרקע).

כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִפְתּוֹחַ כָּל נֶקֶב מִשּׁוּם גְּזֵרַת תִּקּוּן כְּלִי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה — כָּךְ אָסוּר לִסְתּוֹם כָּל נֶקֶב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. לְפִיכָךְ, אָסוּר לִסְתּוֹם נֶקֶב הֶחָבִית, אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְמָרֵחַ וְאֵינוֹ בָא לִידֵי סְחִיטָה, כְּגוֹן שֶׁיִּסְתּוֹם בִּצְרוֹר אוֹ בְּקֵיסָם שֶׁהוּכְנוּ לְתַשְׁמִישׁ מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם אִסּוּר טִלְטוּל.
אֲבָל אִם מַנִּיחַ אֵיזֶה אֹכֶל וְכָל כַּיּוֹצֵא בוֹ בְּתוֹךְ הַנֶּקֶב כְּדֵי לְהַצְנִיעוֹ, וְנִמְצָא הַנֶּקֶב נִסְתָּם — מֻתָּר.
וּמֻתָּר לְתַלְמִיד חָכָם לְהַעֲרִים בְּדָבָר זֶה, שֶׁיִּסְתּוֹם הַנֶּקֶב בְּאֵיזֶה אֹכֶל אוֹ כָּל כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְיֹאמַר לְכָל רוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַצְנִיעוֹ, הוֹאִיל וְאַף אִם יַעֲשֶׂה בְּלֹא הַעֲרָמָה שֶׁיֹּאמַר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לִסְתּוֹם — אֵין כָּאן אִסּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְגַם כֵּיוָן שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם לֹא יָבֹא לַעֲשׂוֹת בְּלֹא הַעֲרָמָה.
אֲבָל לְעַם הָאָרֶץ לֹא הִתִּירוּ לְהַעֲרִים, שֶׁמָּא יָבֹא לַעֲשׂוֹת בְּלֹא הַעֲרָמָה, שֶׁלֹּא יֹאמַר כְּלָל שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן כְּדֵי לְהַצְנִיעוֹ אֶלָּא כְּדֵי לִסְתּוֹם הַנֶּקֶב.
וְיֵשׁ מַתִּירִים בָּזֶה אַף לְעַם הָאָרֶץ. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל לְתַלְמִיד חָכָם, שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהַעֲרִים בְּדָבָר זֶה אַף בִּזְמַן הַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְעִנְיַן שְׁאָר דְּבָרִים.
וְכָל זֶה לִסְתּוֹם הַנֶּקֶב בְּדָבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִסְתּוֹם בּוֹ, אֲבָל מֻתָּר לִסְתּוֹם בְּעֵץ שֶׁדֶּרֶךְ לִסְתּוֹם בּוֹ, דְּהַיְנוּ לִסְתּוֹם בְּבַרְזָא אֶת הַנֶּקֶב הֶעָשׂוּי לְהוֹצִיא בּוֹ יַיִן, אֲפִלּוּ אֵינוֹ עָשׂוּי לְפָתְחוֹ וּלְסָתְמוֹ תָּדִיר אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְתַקֵּן כְּלִי בִּסְתִימָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁדֶּרֶךְ הוּא לְעוֹלָם לְסָתְמוֹ בְּעֵץ זֶה. אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מְתֻקָּן לְבַרְזָא — אָסוּר לִסְתּוֹם בּוֹ הַנֶּקֶב הֶעָשׂוּי לְהוֹצִיא בּוֹ יַיִן אִם נֶאֶבְדָה הַבַּרְזָא, אֶלָּא אִם כֵּן עַל יְדֵי הַעֲרָמָה לְתַלְמִיד חָכָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

כשם שאסור לפתוח כל נקב משום גזרת תיקון כלי, כך אסור לסתום כל נקב — שזה כמתקן כלי. אסור לסתום נקב חבית אפילו בדבר רך שאינו ממרח. וכן אסור להחזיר ברזא לחבית ולהדקה.

הַמְמָרֵחַ רְטִיָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּחֲלִיק וּמַשְׁוֶה הַגּוּמוֹת שֶׁבָּהּ, וְכֵן הַמְמָרֵחַ שַׁעֲוָה אוֹ זֶפֶת וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶן מִדְּבָרִים הַמִּתְמָרְחִים עַד שֶׁהֶחֱלִיק פְּנֵיהֶם — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְמַחֵק אֶת הָעוֹר, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּגָרֵר אֶת הַצֶּמֶר אוֹ הַשֵּׂעָר מֵעַל הָעוֹר עַד שֶׁמַּחֲלִיק פָּנָיו, שֶׁהוּא אַב מְלָאכָה, שֶׁכֵּן הָיוּ עוֹשִׂין בַּמִּשְׁכָּן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ב.
לְפִיכָךְ, אֵין סוֹתְמִין נֶקֶב בְּשַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מַכְנִיס הַשַּׁעֲוָה בְּתוֹךְ הַנֶּקֶב אֶלָּא מַנִּיחָהּ עַל פִּי הַנֶּקֶב, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְתַקֵּן כְּלִי בִּסְתִימָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַסְּתִימָה נִכְנֶסֶת בְּתוֹךְ עֳבִי דָּפְנֵי הַכְּלִי שֶׁבִּמְקוֹם הַנֶּקֶב, אֶלָּא הִיא עַל פִּי הַכְּלִי מִגַּבּוֹ. וְגַם אֲפִלּוּ אִם אֵין בְּשַׁעֲוָה זוֹ מִשּׁוּם אִסּוּר טִלְטוּל, כְּגוֹן שֶׁהֱכִינָהּ לְתַשְׁמִישׁ מִבְּעוֹד יוֹם — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לִסְתּוֹם בָּהּ, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְמָרֵחַ הַשַּׁעֲוָה לְדָבְקָה בְּדָפְנֵי הַכְּלִי סְבִיב הַנֶּקֶב עַד שֶׁיַּחֲלִיק פָּנֶיהָ שָׁם, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מְמַחֵק. וַאֲפִלּוּ בְּשֻׁמָּן אוֹ בְּשֶׁמֶן עָב אָסוּר לִסְתּוֹם, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שַׁעֲוָה.
וְאָסוּר לְהַעֲרִים בְּכָאן וְלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַצְנִיעוֹ, אֲפִלּוּ הוּא תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבְּשַׁעֲוָה קָרוֹב הַדָּבָר מְאֹד לָבֹא לִידֵי חִיּוּב חַטָּאת, שֶׁיִּשְׁכַּח וִימָרֵחַ כְּדַרְכּוֹ בְּחֹל כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַסְּתִימָה מְהֻדֶּקֶת יָפֶה, לָכֵן אָסְרוּ גַם בְּשֻׁמָּן וְשֶׁמֶן, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שַׁעֲוָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ:

הממרח רטיה (משווה את גומותיה) או ממרח שעווה או זפת — תולדת "ממחק" העור, אב מלאכה. ולכן אסור גם להחליק שעווה על נקב חבית, ואסור לסתום בשעווה רכה אם יחליקנה.