Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman שט״ז

צֵידָה הָאֲסוּרָה וְהַמֻּתֶּרֶת בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ"ה סְעִיפִים:

צֵידָה הִיא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן בַּתְּחָשִׁים וְחִלָּזוֹן. וְאֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ אֶלָּא כְּשֶׁאֵין הַנִּצּוֹד מְחֻסָּר עוֹד צֵידָה אַחַר צֵידָה זוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּד אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיּוּכְלוּ לְתָפְסוֹ שָׁם בְּקַל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר "הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ", דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ שָׁם תַּחְבּוּלוֹת לְתָפְסוֹ.

לְפִיכָךְ, אִם הִפְרִיחַ אֶת הָעוֹף עַד שֶׁהִכְנִיסוֹ לְבַיִת שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו סְתוּמִין, אוֹ לְבֵיבָר מְקֹרֶה וְסָתוּם מִכָּל צַד, וְנָעַל הַדֶּלֶת בְּפָנָיו, אוֹ שֶׁרָדַף אַחַר חַיָּה עַד שֶׁהִכְנִיסָהּ לְבַיִת, אוֹ לְבֵיבָר אֲפִלּוּ אֵינוֹ מְקֹרֶה, אוֹ לְגִנָּה אוֹ לְחָצֵר, וְנָעַל בְּפָנֶיהָ — חַיָּב, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הַבַּיִת אוֹ הַבֵּיבָר גָּדוֹל כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לִתְפּוֹס שָׁם הָעוֹף אוֹ הַחַיָּה. וְכָל שֶׁהַבַּיִת אוֹ הַבֵּיבָר גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ וְלִתְפּוֹס הַחַיָּה אוֹ הָעוֹף בִּמְרוּצָה אַחַת, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁמָטִין מִמֶּנּוּ, וְצָרִיךְ לָרוּץ אַחֲרֵיהֶם שֵׁנִית — הֲרֵי הֵן מְחֻסָּרִין צֵידָה עֲדַיִן, וּפָטוּר.

וְהַצָּד צִפּוֹר דְּרוֹר, דְּהַיְנוּ מִין צִפּוֹר שֶׁדַּרְכָּה לָדוּר בַּבַּיִת כְּמוֹ בַּשָּׂדֶה, שֶׁיּוֹדַעַת לְהִשָּׁמֵט בְּזָוִית הַבַּיִת לְכָל צַד (וּלְכָךְ נִקְרָא "דְּרוֹר" עַל שֵׁם דִּירָה, שֶׁדָּרָה בְּכָל מָקוֹם) — אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּפְרִיחֶנָּה לְמִגְדָּל שֶׁהִיא נִצּוֹדָה בּוֹ, דְּהַיְנוּ לְמִגְדָּל שֶׁאֵינוֹ גָדוֹל מְאֹד, אֶלָּא הוּא בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכַל לְתָפְסוֹ שָׁם בְּלִי תַּחְבּוּלוֹת.

וְהַצָּד אֲרִי — אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לַכִּפָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא נֶאֱסָר בָּהּ.

וְכָל הַצָּד לְמָקוֹם שֶׁהַנִּצּוֹד מְחֻסָּר שָׁם צֵידָה עֲדַיִן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּטוּר — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהַצָּד מִמָּקוֹם שֶׁהוּא מְחֻסַּר צֵידָה שָׁם — חַיָּב. וּמִמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה — מֻתָּר לָצוּד לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם אִסּוּר טִלְטוּל. וְיֵשׁ אוֹסְרִים גַּם מִשּׁוּם אִסּוּר צֵידָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

Tzidah (trapping) forbidden and permitted on Shabbos — and it contains 25 seifim:

Tzidah is one of the avos melachos that was performed in the Mishkan with the techashim and the chilazon. One is only liable for it when the captured creature does not still require further trapping after this act of tzidah — that is, when one drives it into a place where it can be seized easily there, without having to say "bring a net and we will catch it" — meaning that one need not search out stratagems to seize it there.

Therefore, if one drove a bird until he brought it into a house whose windows are sealed, or into a beivar (enclosure) that is roofed and sealed on every side, and locked the door behind it; or one pursued a chayyah until he brought it into a house, or into a beivar even if not roofed, or into a garden or a courtyard, and locked it behind her — he is chayav. Provided that the house or beivar is not so large that one would need stratagems to seize the bird or beast there. And whenever the house or beivar is so large that one cannot reach and seize the beast or bird in a single chase, because they slip away from him and he must run after them again — they still lack tzidah, and he is patur.

And one who traps a tzippor deror — that is, a kind of bird whose way is to dwell in the house as in the field, which knows how to elude in the corner of the house on every side (and it is therefore called deror, after dirah, "dwelling," for it dwells in every place) — is not liable until he drives it into a tower in which it is nitzod, that is, a tower that is not very large but such that he can seize it there without stratagems.

And one who traps a lion is not liable until he brings it into its cage in which it is confined.

And whoever traps to a place where the captured thing still lacks tzidah, although he is patur, is forbidden midivrei sofrim. And one who traps from a place where it still lacks tzidah — is chayav. And from a place where it does not lack tzidah — it is permitted to trap lechatchilah on Yom Tov, but not on Shabbos, because of the prohibition of tiltul (moving). And some forbid also because of the prohibition of tzidah midivrei sofrim:

הַצָּד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה, כְּגוֹן שֶׁצָּד צְבִי חִגֵּר אוֹ זָקֵן, אוֹ חוֹלֶה מֵחֲמַת עֲיֵפוּת, שֶׁהוּא יָגֵעַ וְאֵינוֹ יָכוֹל לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

אֲבָל הַצָּד צְבִי יָשֵׁן אוֹ סוּמָא, אוֹ חוֹלֶה מֵחֲמַת חֹם שֶׁנּוֹלַד לוֹ בְּגוּפוֹ — חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲשׂוּיִים לְהִשָּׁמֵט כְּשֶׁמַּרְגִּישִׁים יַד אָדָם, וּמְחֻסְּרֵי צֵידָה הֵן:

One who traps something that does not lack tzidah — for example, one who traps a lame or old deer, or one ill from exhaustion, that is weary and cannot move from its place — is patur, but forbidden midivrei sofrim.

But one who traps a sleeping or blind deer, or one ill from fever that arose in its body — is chayav, because they are likely to slip away when they sense a human hand, and they are mechusrei tzidah (lacking trapping):

הַמְשַׁסֶּה כֶּלֶב אַחַר חַיָּה כְּדֵי שֶׁיָּצוּד אוֹתוֹ — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

וְאַף בְּחֹל אָסוּר לָצוּד בִּכְלָבִים, מִשּׁוּם "מוֹשַׁב לֵצִים", וְאֵינוֹ זוֹכֶה לִרְאוֹת בְּשִׂמְחַת לִוְיָתָן:

One who sets a dog after a beast in order to trap it — is patur, but forbidden midivrei sofrim.

And even on a weekday it is forbidden to hunt with dogs, because of "moshav letzim" (the seat of scorners), and one does not merit to behold the joy of the Leviathan:

אֵין אִסּוּר צֵידָה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בְּמִינוֹ נִצּוֹד, דְּהַיְנוּ שֶׁדֶּרֶךְ הָעוֹלָם לָצוּד מִין זֶה שֶׁצָּד הוּא, כְּגוֹן מִינֵי חַיּוֹת וְעוֹפוֹת וְדָגִים, שֶׁדֶּרֶךְ הָעוֹלָם לָצוּד מִינִים אֵלּוּ. אֲבָל אִם צָד דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ נִצּוֹד, כְּגוֹן צְרָעִין וּזְבוּבִים וְיַתּוּשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לָצוּד מִינִים אֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם צֹרֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָד אוֹתָם לְצֹרֶךְ — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ לְצוּדָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק בְּעָלְמָא.

וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִסְגּוֹר תֵּבָה אוֹ לִסְתּוֹם כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זְבוּבִים, שֶׁהֲרֵי הֵם נִצּוֹדִים בִּסְתִימָה וּסְגִירָה זוֹ. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּלָל לְצֵידָה, מִכָּל מָקוֹם "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא. אֶלָּא יִתֵּן סַכִּין אוֹ שׁוּם דָּבָר בֵּין הַכִּסּוּי לַכְּלִי בְּעִנְיָן שֶׁיּוּכְלוּ לָצֵאת מִשָּׁם, וְלֹא יִהְיֶה "פְּסִיק רֵישֵׁהּ".

וְיֵשׁ מְקִלִּין בְּמָקוֹם שֶׁאִם יִפְתַּח הַכְּלִי לִטְּלֵם מִשָּׁם יִבְרְחוּ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵין כָּאן צֵידָה כְּלָל בְּכִסּוּי זֶה. וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְעִנְיָן שֶׁאֵין צָרִיךְ לְדַקְדֵּק וּלְעַיֵּן אִם יֵשׁ שָׁם זְבוּבִים. וְאַף אִם רוֹאֶה בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ זְבוּבִים, מַפְרִיחַ מַה שֶּׁנִּרְאֶה לְעֵינָיו וְדַיּוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ שֶׁמָּא נִשְׁאֲרוּ עוֹד זְבוּבִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר סָפֵק אִם יֶשְׁנָן שָׁם — אֵין כָּאן "פְּסִיק רֵישֵׁהּ":

There is no Torah prohibition of tzidah except for something whose species is nitzod — meaning that it is the way of the world to trap this species, such as kinds of beasts, fowl and fish, which it is the way of the world to trap. But if one trapped something whose species is not commonly trapped — such as wasps, flies, mosquitoes and the like — which it is not the way of the world to trap because there is no need for them, then even if he traps them for a need, he is patur, but forbidden midivrei sofrim even to trap them not for a need, but merely as a pastime.

Therefore one must take care not to close a box or stop up a vessel in which there are flies, since they would be caught by this closing. And although he has no intention at all to trap, it is still a "pesik reisheih velo yamus" (an unavoidable consequence). Rather, he should place a knife or some other object between the cover and the vessel in a way that they can come out — so that it not be a pesik reisheih.

And some are lenient where, if he opens the vessel to take them, they will flee — for then there is no tzidah at all by this closing. And one may rely on their words to the extent that one need not check carefully whether there are flies there. And even if he sees clearly that there are flies, he chases away what he sees and that suffices; he need not search lest other flies remain, since, the matter being in doubt whether they are there, there is no pesik reisheih:

מֻתָּר לִפְרוֹס מַחֲצֶלֶת עַל גַּבֵּי כַּוֶּרֶת שֶׁל דְּבוֹרִים, בַּחַמָּה מִפְּנֵי הַחַמָּה, וּבַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לָצוּד הַדְּבוֹרִים. וְגַם שֶׁיְּהֵא בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח שֶׁיִּהְיוּ נִצּוֹדִים בָּזֶה, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁאַר בְּכַוֶּרֶת חוֹר שֶׁאֵינוֹ מְכֻסֶּה בְּמַחֲצֶלֶת וְאֶפְשָׁר לָהֶם לָצֵאת דֶּרֶךְ שָׁם. וַאֲפִלּוּ הוּא חוֹר קָטָן וּמִן הַצַּד שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה לַדְּבוֹרִים — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לָצוּד, וְאֵין כָּאן "פְּסִיק רֵישֵׁהּ", כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיֵּצְאוּ דֶּרֶךְ הַחוֹר קָטָן זֶה שֶׁמִּן הַצַּד, וְאֵין הַדָּבָר מֻכְרָח שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בוֹ. אֲבָל אִם אֵין שָׁם חוֹר שֶׁאֵינוֹ מְכֻסֶּה בְּמַחֲצֶלֶת — אָסוּר, דִּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ" הוּא.

וְאַף שֶׁיֵּשׁ מְקִלִּין בִּזְבוּבִים בְּמָקוֹם שֶׁאִם יִפְתַּח הַכְּלִי לִטְּלֵם מִשָּׁם יִבְרְחוּ, מִכָּל מָקוֹם כָּאן נִקְרָא צֵידָה גְמוּרָה מַה שֶּׁהַדְּבוֹרִים נִצּוֹדִים בְּכַוֶּרֶת שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לִטְּלֵם מִשָּׁם בְּיָדָיו, מִפְּנֵי שֶׁהַכַּוֶּרֶת הִיא מְקוֹם צֵידָתָן, שֶׁדַּרְכָּן לִהְיוֹת בְּכַוֶּרֶת, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְצָד אֲרִי וְהִכְנִיסוֹ בַּכִּפָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁאַף שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִטְּלוֹ מִשָּׁם בְּיָדָיו שֶׁלֹּא יִבְרַח — חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ מְקוֹם צֵידָתוֹ:

It is permitted to spread a mat over a beehive — in the sun on account of the sun, in the rain on account of the rain — provided that one not intend to trap the bees. And also that it be in a manner in which it is not unavoidable that they be trapped by this — for example, that there remains in the hive an opening that is not covered by the mat, through which they can come out. And even if it is a small hole on the side that is unseen by the bees — this is of no consequence, since he does not intend to trap, and there is no pesik reisheih, since it is possible that they will go out through this small side opening, and it is not unavoidable that they will not exit through it. But if there is no opening uncovered by the mat — it is forbidden, since it is a pesik reisheih.

And although some are lenient with flies where, if he opens the vessel to take them, they will flee — nevertheless here it is called complete tzidah that the bees are trapped in the hive so that they cannot come out, even though he himself cannot take them out by his hand; because the hive is their place of capture, where it is their way to be — and this resembles one who traps a lion and brings it into its cage: even though he cannot take it from there by his hand without its fleeing, he is chayav, because this is its place of capture:

הַפּוֹרֵשׂ מְצוּדָה וּבִשְׁעַת פְּרִישָׂתוֹ נִכְנְסָה חַיָּה לְתוֹכָהּ — חַיָּב. אֲבָל אִם נִכְנְסָה אַחַר כָּךְ לְתוֹכָהּ — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁעַת פְּרִישָׂתוֹ אֵינוֹ יָדוּעַ אִם יָצוּד אִם לָאו, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּלְפִיכָךְ, אָסוּר לְהַעֲמִיד בְּשַׁבָּת הַמְּצוּדָה לָצוּד בָּהּ עַכְבָּרִים:

One who spreads a net, and at the time of his spreading a beast entered into it — is chayav. But if it entered into it afterwards — he is patur, because at the time of his spreading it was not known whether it would trap or not, but it is forbidden midivrei sofrim. Therefore it is forbidden to set up the trap on Shabbos to catch mice in it:

צְבִי שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת מֵאֵלָיו, וְנָעַל אֶחָד הַדֶּלֶת בְּפָנָיו, אֲפִלּוּ לֹא נְעָלָהּ בְּמִנְעָל אֶלָּא שֶׁגִּפְּפָהּ בִּלְבַד, וְהוּא בְּעִנְיָן שֶׁהַצְּבִי שָׁמוּר בְּכָךְ שֶׁלֹּא יוּכַל לִבְרוֹחַ — חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ צֵידָתוֹ.

נָעֲלוּ שְׁנַיִם — פְּטוּרִים, שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁיָּכוֹל אֶחָד לַעֲשׂוֹתָהּ וַעֲשָׂאוּהָ שְׁנַיִם — פְּטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית כְּדַרְכָּהּ בְּחֹל, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁנַיִם מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת בְּאֶחָד. וְאִם אֵין אֶחָד יָכוֹל לִנְעוֹל בִּלְבַדּוֹ, וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם — חַיָּבִים. וְאִם אֶחָד יָכוֹל לִנְעוֹל בִּלְבַדּוֹ וְאֶחָד אֵינוֹ יָכוֹל, וְנָעֲלוּ שְׁנֵיהֶם — הַיָּכוֹל חַיָּב, וְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מְסַיֵּעַ לְהַיָּכוֹל, וּמְסַיֵּעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ. וְכֵן הַדִּין בְּכָל מְלָאכוֹת שַׁבָּת:

A deer that entered a house of its own accord, and one person locked the door behind it — even if he did not lock it with a lock but merely shut it — provided it is in a manner that the deer is thereby guarded so that it cannot flee — he is chayav, since this is its capture (tzeidato).

If two locked it — they are peturim, since any melachah that one can perform and two performed it — they are peturim, because it was not done in its usual weekday manner, for it is not at all customary to do with two what can be done by one. And if one cannot lock it alone and two locked it — they are chayavim. And if one is able to lock by himself and the other is not, and both locked — the one who is able is chayav, and the one who is not able is patur, since he is only assisting the one who is able, and an assistant has no substance. And so is the law in all melachos of Shabbos:

אִם הָיָה הַפֶּתַח מְגֻפָּף כְּבָר בְּדֶלֶת אַחַר שֶׁנִּכְנַס הַצְּבִי לַבַּיִת, בֵּין שֶׁנִּתְגַּפְּפָה הַדֶּלֶת מֵאֵלֶיהָ, בֵּין שֶׁעָבַר אַחֵר וְגִפְּפָהּ — מֻתָּר לִנְעוֹל בְּמַנְעוּל. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַצְּבִי הוּא כְּבָר שָׁמוּר שֶׁלֹּא יוּכַל לִבְרוֹחַ, הֲרֵי כְּבָר נִצּוֹד וְעוֹמֵד הוּא, וּכְשֶׁנּוֹעֲלוֹ בְּמַנְעוּל, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיף שְׁמִירָה עַל שְׁמִירָתוֹ — אֵינוֹ אֶלָּא כְּשׁוֹמְרוֹ מִן הַגַּנָּבִים, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם צֵידָה:

If the opening was already shut by the door after the deer had entered the house — whether the door shut by itself, or another passed by and shut it — it is permitted to lock it with a lock. Since the deer is already guarded so that it cannot escape, it is already nitzod ve'omed (trapped and standing). And when he locks it with a lock — although he adds guarding upon its guarding — it is only as one who guards it from thieves, and there is no tzidah in this:

צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְיָשַׁב אֶחָד עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָ(ו)הוּ, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בֵּינוֹ לִמְזוּזַת הַפֶּתַח מָקוֹם פָּנוּי כָּל כָּךְ בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל הַצְּבִי לִבְרוֹחַ דֶּרֶךְ שָׁם — הֲרֵי זֶה חַיָּב.

וּמֻתָּר לְאָדָם אַחֵר לֵישֵׁב בְּצִדּוֹ שֶׁל זֶה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם פָּנוּי שֶׁבֵּינוֹ לְהַמְּזוּזָה, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיף שְׁמִירָה עַל שְׁמִירָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. וַאֲפִלּוּ עָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ וְנִסְתַּלֵּק שְׁמִירָתוֹ, וְאֵין הַצְּבִי נִשְׁמָר אֶלָּא מֵחֲמַת יְשִׁיבַת הַשֵּׁנִי, שֶׁהַמָּקוֹם פָּנוּי שֶׁבֵּינוֹ לְהַמְּזוּזָה, דְּהַיְנוּ מָקוֹם יְשִׁיבַת הָרִאשׁוֹן, אֵין בּוֹ כְּדֵי בְּרִיחַת הַצְּבִי — אַף עַל פִּי כֵן אֵין הַשֵּׁנִי צָרִיךְ לָקוּם, וּמֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ וְלִטּוֹל הַצְּבִי, שֶׁכֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב בְּהֶתֵּר יָשַׁב, שֶׁהֲרֵי הַצְּבִי הָיָה נִצּוֹד וְעוֹמֵד כְּבָר עַל יְדֵי יְשִׁיבַת הָרִאשׁוֹן — אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לְהִסְתַּלֵּק לְאַחַר שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם עַכְשָׁו בִּישִׁיבָה זוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא שׁוֹמֵר לַצְּבִי הַנִּצּוֹד כְּבָר עַל יְדֵי הָרִאשׁוֹן. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה יָכוֹל לֵישֵׁב בְּצַד הָרִאשׁוֹן עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֵר יוֹשֵׁב שָׁם לְאַחַר שֶׁיַּעֲמוֹד הָרִאשׁוֹן וְיֵלֵךְ לוֹ:

A deer that entered a house, and one sat at the doorway and filled it — meaning that there did not remain between him and the doorpost any clear space sufficient for the deer to escape through — he is chayav.

And it is permitted for another person to sit beside this one in that same clear space between him and the doorpost, even though he adds guarding to the first one's guarding. And even if the first one stood up and went away and his guarding was withdrawn, and the deer is guarded only because of the second one's sitting — when the clear space between him and the doorpost (that is, the place where the first sat) is not enough for the deer to escape — nonetheless the second need not get up; it is permitted for him to sit until nightfall and take the deer. For since at the time he sat down he sat down permissibly — the deer was already nitzod ve'omed through the first one's sitting — one does not require him to remove himself after the first one rose, since he is doing nothing now by this sitting; he is only guarding the deer already captured through the first one. And even lechatchilah he may sit beside the first one with the intent of remaining seated after the first one will rise and go:

וְכֵן מִי שֶׁהָיָה לוֹ צְבִי קָשׁוּר בְּבֵיתוֹ, וּבָא אֶחָד וְנָעַל גַּם הַדֶּלֶת בְּפָנָיו כְּדֵי לְהוֹסִיף שְׁמִירָה עַל שְׁמִירָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִתַּר הַצְּבִי — אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִפְתּוֹחַ הַדֶּלֶת, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּעַל בְּהֶתֵּר נָעַל, וְעַכְשָׁו אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם.

וְכֵן מִי שֶׁנָּעַל בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁנִּכְנַס צְבִי לַבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ — מֻתָּר לוֹ לְהַעֲמִיד הַפֶּתַח נָעוּל עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ בְּמִתְכַּוֵּן כְּדֵי לִטּוֹל הַצְּבִי, לְפִי שֶׁכְּשֶׁנָּעַל בְּהֶתֵּר נָעַל, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ כְּלוּם, וְעַכְשָׁו שֶׁנּוֹדַע לוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם.

אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁצְּבִי בַּבַּיִת — אָסוּר לְנָעֳלוֹ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּלָל לָצוּד הַצְּבִי אֶלָּא לִשְׁמוֹר בֵּיתוֹ, דִּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא:

And likewise one who had a deer tied up in his house, and another came and also locked the door before it in order to add guarding to its guarding, and afterward the deer became untied — one does not require him to open the door, since at the time he locked, he locked permissibly, and now he is doing nothing.

And likewise one who locked his house to guard it and did not know at all that a deer entered the house, and afterward came to know — it is permitted for him to keep the door locked until nightfall with the intent of taking the deer, since when he locked he locked permissibly, since he knew nothing, and now that he knows he is doing nothing.

But if he knows that there is a deer in the house — it is forbidden to lock it, even if he has no intent at all to trap the deer but only to guard his house, since it is a "pesik reisheih velo yamus":

וְכֵן מִי שֶׁיָּשַׁב עַל הַפֶּתַח וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁצְּבִי בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ — מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב שָׁם עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ, שֶׁעַכְשָׁו אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם. וְכֵן מִי שֶׁנִּכְנְסָה לוֹ צִפּוֹר תַּחַת כַּנְפֵי כְסוּתוֹ, וְהִיא נִצּוֹדָה שָׁם מֵאֵלֶיהָ — אֵין צָרִיךְ לִפְתּוֹחַ לָהּ חַלּוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב וּמְשַׁמְּרָהּ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ:

And likewise one who sat at the doorway and did not know that there was a deer inside the house, and afterward came to know — it is permitted for him to sit there until nightfall, since now he is doing nothing. And likewise one to whom a bird entered beneath the corners of his garment, and it was trapped there of its own accord — he need not open a window for it; rather he sits and guards it until nightfall:

מֻתָּר לִפְתּוֹחַ הַבַּיִת בִּפְנֵי הַצְּבִי כְּדֵי שֶׁיִּבְרַח וְיֵצֵא. וְכֵן צְבִי שֶׁנִּכְנַס לִמְצוּדָה — מֻתָּר לְפָרְקוֹ מִמְּצוּדָתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְטַלְטְלֶנּוּ:

It is permitted to open the house before the deer so that it may flee and go out. And likewise a deer that entered a trap — it is permitted to free it from its trap, provided that he not move it (tiltul):

שְׁחִיטָה הִיא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן בְּאֵילִים וּתְחָשִׁים. וְלֹא שְׁחִיטָה בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל הַנּוֹטֵל נְשָׁמָה לְאֶחָד מִכָּל מִינֵי חַיָּה בְּהֵמָה וְעוֹף וְדָג וְשֶׁרֶץ, בֵּין בִּשְׁחִיטָה, בֵּין בִּנְחִירָה, בֵּין בְּהַכָּאָה — חַיָּב.

הַחוֹנֵק אֶת הַחַי עַד שֶׁיָּמוּת — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת שׁוֹחֵט. לְפִיכָךְ, אִם נָטַל דָּג מִן סֵפֶל שֶׁל מַיִם וְהִנִּיחוֹ עַד שֶׁמֵּת — חַיָּב מִשּׁוּם חוֹנֵק. וְלֹא עַד שֶׁיָּמוּת מַמָּשׁ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּבֵשׁ בּוֹ כְּסֶלַע בֵּין סְנַפִּירָיו — חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁהֶחֱזִירוֹ לַמַּיִם אַחַר כָּךְ, מִפְּנֵי שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. וְלֹא עַד שֶׁיָּבֵשׁ מַמָּשׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹגְעִין שָׁם בְּאֶצְבַּע זָב רִיר מִשָּׁם וְנִמְשָׁךְ מִן הָאֶצְבַּע.

וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לוֹמַר לְנָכְרִי לְהוֹצִיא דָג מִן הֶחָבִית שֶׁל מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁיָּרֵא שֶׁיָּמוּת שָׁם.

וְכָל זֶה בְּנוֹטֵל הַדָּג מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה נִצּוֹד וְעוֹמֵד שָׁם, וְאֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה כְּלָל, כְּגוֹן סֵפֶל וְחָבִית (עַיֵּן סִימָן תצ"ז). אֲבָל אִם נְטָלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה מְחֻסָּר צֵידָה שָׁם, כְּגוֹן נָהָר אוֹ בְּרֵכָה, אֲפִלּוּ הֶחֱזִירוֹ מִיָּד לַמַּיִם שֶׁבַּכְּלִי — חַיָּב מִשּׁוּם צֵידָה. וַאֲפִלּוּ לֹא תְפָסוֹ בְּיָדוֹ כְּלָל, אֶלָּא שֶׁשָּׁלָה אוֹתוֹ מֵהַנָּהָר בְּתוֹךְ סֵפֶל שֶׁל מַיִם — חַיָּב מִשּׁוּם צֵידָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוּא בְּתוֹךְ הַסֵּפֶל אֵינוֹ מְחֻסָּר צֵידָה כְּלָל:

Shechitah is one of the avos melachos, which was in the Mishkan with the rams and the techashim. And not shechitah alone, but anyone who takes the life of any one of the species of chayyah, beheimah, fowl, fish, or sheretz, whether by shechitah, by nechirah (slitting through the nostrils), or by a blow — is chayav.

One who strangles a living creature until it dies — this is a toladah of shocheit. Therefore, if one took a fish from a bowl of water and left it until it died — he is chayav on account of choneik (strangling). And not [only] until it actually dies, but as soon as a dry patch the size of a sela appears between its fins — he is chayav, even if he returned it to the water afterward, because it can no longer live. And not [only] until it actually dries out, but even when, on touching it with a finger, mucus oozes from there and stretches from the finger.

Therefore one must take care not to tell a non-Jew to take a fish from the barrel of water, even though he fears that it will die there.

And all this is about one who takes the fish from a place where it was already nitzod ve'omed and does not lack tzidah at all — such as a bowl or barrel (see siman 497). But if he took it from a place where it still lacked tzidah, such as a river or pond — even if he returned it immediately to water in a vessel — he is chayav on account of tzidah. And even if he did not grasp it with his hand at all but only scooped it out of the river within a bowl of water — he is chayav on account of tzidah, since when it is inside the bowl it no longer lacks tzidah at all:

נְטִילַת נְשָׁמָה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ, לֹא עַד שֶׁיִּטּוֹל כָּל נִשְׁמַת הַחַי, אֶלָּא אֲפִלּוּ נָטַל מִקְצָת נְשָׁמָה — חַיָּב. כְּגוֹן הַמּוֹצִיא דָם מֵאֶחָד מֵאֵבְרֵי הַחַי — חַיָּב מִשּׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, "כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ":

Netilas neshamah (taking life) for which one is liable does not require that he take the entire life of the creature; even if he took only part of the life — he is chayav. For example, one who draws blood from one of the limbs of a living creature — is chayav on account of taking life in that place, "for the blood is the soul":

וְלֹא עַד שֶׁיֵּצֵא דָם מַמָּשׁ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַחוֹבֵל בְּאֶחָד מֵאֵבְרֵי הַחַי עַד שֶׁנִּצְרַר הַדָּם תַּחַת הָעוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא לַחוּץ — חַיָּב, לְפִי שֶׁהִיא חַבּוּרָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּצְרַר הַדָּם תַּחַת הָעוֹר — שׁוּב לֹא יוּכַל לַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ, אֶלָּא שֶׁהָעוֹר מְעַכְּבוֹ עַתָּה מִלָּצֵאת לַחוּץ, וְחַיָּב מִשּׁוּם נְטִילַת הַדָּם שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחוֹבֵל בָּאָדָם, אוֹ בַּבְּהֵמָה וְחַיָּה, אוֹ בָּעוֹפוֹת, אוֹ בִּשְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה (בְּפָרָשַׁת שְׁמִינִי) שֶׁהֵם "הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וגו'", שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ יֵשׁ לוֹ עוֹר הַמְעַכֵּב עַל הַדָּם מִלָּצֵאת. אֲבָל הַחוֹבֵל בִּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים — אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֵּצֵא מֵהֶן דָּם. אֲבָל אִם נִצְרַר הַדָּם וְלֹא יָצָא — הֲרֵי זֶה חַבּוּרָה הַחוֹזֶרֶת, שֶׁאִלְמָלֵא נֶעֱקַר הַדָּם מִמְּקוֹמוֹ הָיָה יוֹצֵא לַחוּץ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ עוֹר הַמְעַכְּבוֹ:

And not [only] until blood actually comes out, but even one who wounds one of the limbs of a living creature so that the blood accumulates beneath the skin — although it did not come out — is chayav, because it is a chabburah (wound) that does not heal back: once the blood has accumulated beneath the skin, it will no longer be able to return to its place, only the skin now prevents it from coming out; and he is chayav on account of taking blood in that place.

To what does this apply? To one who wounds a human being, or a beheimah or chayyah, or birds, or one of the eight sheratzim mentioned in the Torah (in parashas Shemini), namely "the weasel and the mouse" etc., each of which has skin that holds back the blood from coming out. But one who wounds the other shekatzim and remasim — is not liable unless blood comes out of them. But if the blood accumulated and did not come out — this is a chabburah hachozeres (wound that heals back): for were the blood not displaced from its place, it would go out, since they have no skin holding it back:

כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן רע"ח שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּמְלָאכָה הַצְּרִיכָה לְגוּפָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ לְגוּף הַדָּבָר שֶׁהַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בּוֹ. לְפִיכָךְ, הַנּוֹטֵל נְשָׁמָה — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ לְגוּף הַחַי שֶׁהַנְּשָׁמָה נִטְּלָה מִמֶּנּוּ, אוֹ לְעוֹרוֹ, אוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהַנְּשָׁמָה שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ, דְּהַיְנוּ לַדָּם הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, לִתְּנוֹ לִפְנֵי כַלְבּוֹ, אוֹ שֶׁחוֹבֵל בָּאָדָם שֶׁהוּא אוֹיְבוֹ, וְחָפֵץ הוּא בְּדָם הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, שֶׁיִּרְאֶה נְקָמָה בְּאוֹיְבָיו (עַיֵּן חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן תכ"ד). אֲבָל הַהוֹרֵג נָחָשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ — הֲרֵי זוֹ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לְגוּף הַנָּחָשׁ וְלֹא לְדָמוֹ, וְאֵינוֹ הוֹרְגוֹ אֶלָּא כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶזֵּקוֹ.

וְכֵן הַצָּד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ צֹרֶךְ בְּגוּף דָּבָר הַנִּצּוֹד עַצְמוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, הַצָּד מִינֵי חַיָּה עוֹפוֹת וְדָגִים בִּסְתָם — חַיָּב, שֶׁסְּתָם צֵידָתָן הִיא לְצֹרֶךְ גּוּפָן אוֹ עוֹרָן. וְכֵן שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַצָּד אֶחָד מֵהֶן בִּסְתָם — חַיָּב, שֶׁסְּתָם צֵידָתָן הוּא לְצֹרֶךְ עוֹרָן, וְלֹא בִּשְׁבִיל לְהִנָּצֵל מֵהֶזֵּקָן, שֶׁהֲרֵי אֵין דַּרְכָּן לְהַזִּיק.

אֲבָל הַצָּד אֶחָד מִשְּׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן צָדָן לְצֹרֶךְ, כְּגוֹן לִרְפוּאָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ. אֲבָל אִם צָדָן בִּסְתָם — פָּטוּר, שֶׁסְּתָם צֵידָתָן אֵינָהּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהִנָּצֵל מֵהֶזֵּקָן, שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק, וְלֹא בִּשְׁבִיל צֹרֶךְ עוֹרָן, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהֶם עוֹר, וְלֹא בִּשְׁבִיל צֹרֶךְ גּוּפָן, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה, וּסְתָמוֹ אֵינוֹ עוֹמֵד לִרְפוּאָה אֶלָּא אִם כֵּן מִתְכַּוֵּן לְכָךְ בְּפֵרוּשׁ, וְאִם כֵּן הֲרֵי זֶה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ, כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בְּדָבָר הַנִּצּוֹד עַצְמוֹ שֶׁגּוּף הַמְּלָאכָה נַעֲשֵׂית בּוֹ:

It has already been explained in siman 278 that some say there is no Torah prohibition except in a melachah hatzrichah legufah (a melachah needed for its own substance), that is, that one needs the very thing in which the melachah is performed. Therefore, one who takes life is not chayav unless he needs the very body of the creature whose life was taken from it, or its skin, or he needs the life that was taken from it — meaning, the blood that comes out of it, to place before his dog — or unless he wounds a man who is his enemy and desires the blood that comes out of him, that he see vengeance upon his enemies (see Choshen Mishpat siman 424). But one who kills a snake so that it should not harm him — this is a melachah she'einah tzrichah legufah, since he needs neither the body of the snake nor its blood, and he kills it only to save himself from its harm.

And likewise the tzad (trapper) is not liable unless he has need of the very body of the captured thing. Nevertheless, one who traps kinds of beasts, fowl, and fish in an unspecified manner — is chayav, because their general trapping is for their body or their skin. And likewise the eight sheratzim mentioned in the Torah — one who traps one of them in an unspecified manner is chayav, because their general trapping is for their skin, and not to save oneself from their harm, since it is not their way to harm.

But one who traps one of the other shekatzim and remasim is not chayav unless he trapped them for a purpose, such as for healing and the like. But if he trapped them in an unspecified manner — he is patur, since their general trapping is only to save oneself from their harm, because it is their way to harm — and not for their skin, since they have none — and not for their body, since it is not fit for eating — and they are not generally used for healing unless one explicitly intends so. And if so, this is a melachah she'einah tzrichah legufah, since he has no need for the trapped thing itself, which is the very subject of the melachah:

וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר לָצוּד כָּל מִינֵי רְמָשִׂים שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק, כְּגוֹן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָן מְמִיתִין בִּנְשִׁיכָתָן.

וַאֲפִלּוּ אֵין רָצִין עַתָּה אַחֲרָיו כְּלָל, אֶלָּא שֶׁחוֹשֵׁשׁ עַל הֶעָתִיד שֶׁמָּא יָרוּצוּ אַחֲרָיו אוֹ אַחַר אָדָם אַחֵר וִינַשְּׁכוּהוּ, אוֹ שֶׁמָּא לֹא יִשְׁמוֹר עַצְמוֹ מֵהֶם וִינַשְּׁכוּהוּ, אוֹ שֶׁמָּא יַזִּיקוּ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יֵדְעוּ לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ צָדָן אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְהִנָּצֵל מֵהֶזֵּקָן — הֲרֵי זֶה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ. וְאַף שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — כָּאן הִתִּירוּ חֲכָמִים לְגַמְרֵי מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ הֶזֵּק הַגּוּף.

וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּב עָלֶיהָ, וְאֵין מְחַלְּלִין שַׁבָּת בִּמְלָאכָה גְמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בִּשְׁבִיל הֶזֵּק הַגּוּף, אֶלָּא בִּשְׁבִיל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, מִכָּל מָקוֹם, כָּאן כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ צָדָן כְּדַרְכּוֹ, אֶלָּא מִתְעַסֵּק בָּהֶם שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַזִּיק, שֶׁכּוֹפֶה עֲלֵיהֶן כְּלִי אוֹ מַקִּיף עֲלֵיהֶן אוֹ קוֹשְׁרָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ, לְפִיכָךְ הִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן אֲפִלּוּ בִּרְמָשִׂים שֶׁאֵינָן מְמִיתִין כְּלָל אֶלָּא שֶׁמַּזִּיקִין בִּלְבַד:

And even lechatchilah it is permitted to trap all kinds of remasim whose way is to harm, such as snakes and scorpions and the like, even in places where their bite does not kill.

And even if they are not running after him at all now, but he is concerned for the future, lest they run after him or after another and bite him, or lest he not guard himself from them and they bite him, or lest they harm others who will not know to guard themselves from them — since he traps them only to save himself from their harm, this is a melachah she'einah tzrichah legufah. And although every melachah she'einah tzrichah legufah is patur aval assur midivrei sofrim — here the chachamim permitted it entirely, on account of the concern of bodily harm.

And even according to those who hold that a melachah she'einah tzrichah legufah renders one liable, and one does not desecrate Shabbos with a full Torah melachah for the sake of bodily harm but only for sakanas nefashos (mortal danger) — nevertheless, here, since he does not trap them in the ordinary way but only busies himself with them so that they cannot harm — overturning a vessel upon them, or surrounding them, or tying them so that they not harm — therefore they permitted to do so even with remasim that do not kill at all but only harm:

וְכָל זֶה בִּרְמָשִׂים שֶׁדַּרְכָּן לְהַזִּיק מַמָּשׁ, כְּגוֹן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, אַף בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָן מְמִיתִין בִּנְשִׁיכָתָן, עַל כָּל פָּנִים הֵן מַזִּיקִין הַגּוּף בִּנְשִׁיכָתָן, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָהֶן. אֲבָל כָּל שֶׁאֵינוֹ מַזִּיק הַגּוּף אֶלָּא שֶׁמְּצַעֲרוֹ בִּלְבַד, כְּגוֹן צִרְעָה וּזְבוּב וְיַתּוּשִׁין וּפַרְעוֹשִׁין וְכַיּוֹצֵא בָהֶן — אָסוּר לְצוּדָן.

וְלָכֵן אָסוּר לִתְפּוֹשׂ פַּרְעוֹשׁ שֶׁעַל בְּגָדָיו, אֲפִלּוּ הוּא מִבִּפְנִים סָמוּךְ לַבָּשָׂר. וַאֲפִלּוּ הוּא עַל בְּשָׂרוֹ וְאֵינוֹ עוֹקְצוֹ עֲדַיִן —אָסוּר לְתָפְסוֹ. אֲבָל אִם הוּא עוֹקְצוֹ כְּבָר — מֻתָּר לִטְּלוֹ בִּשְׁעַת עֲקִיצָתוֹ וּלְהַשְׁלִיכוֹ, שֶׁכְּשֶׁנּוֹטְלוֹ בִּשְׁעַת עֲקִיצָתוֹ אֵינוֹ כְּמִתְכַּוֵּן לְצֵידָה, אֶלָּא כְּמִתְעַסֵּק בּוֹ שֶׁלֹּא יַעַקְצֶנּוּ, וְלֹא גָזְרוּ בָּזֶה אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם צַעַר בִּלְבַד, כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ נִצּוֹד. וְגַם לֹא גָזְרוּ בִּמְקוֹם צַעַר עַל אִסּוּר טִלְטוּל הַפַּרְעוֹשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻקְצֶה. וְכֵן אִם עוֹקַצְתּוֹ צִרְעָה וְכַיּוֹצֵא בָהּ — מֻתָּר לִטְּלָהּ בְּיָדוֹ וּלְהַשְׁלִיכָהּ, אִם אִי אֶפְשָׁר לְהַפְרִיחָהּ.

וְיֵשׁ מַתִּירִין לָצוּד הַפַּרְעוֹשׁ אֲפִלּוּ מֵעַל בְּגָדָיו מִבִּפְנִים, כֵּיוָן שֶׁיּוּכַל לְצַעֲרוֹ שָׁם. וַאֲפִלּוּ מֵעַל חֲלוּקוֹ מִבַּחוּץ מֻתָּר לְצוּדוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֶחָלוּק הוּא סָמוּךְ לַבָּשָׂר, וְאֶפְשָׁר שֶׁיָּבֹא הַפַּרְעוֹשׁ מִשָּׁם לַבָּשָׂר וְיַעַקְצֶנּוּ. אֲבָל אִם הַפַּרְעוֹשׁ הוּא עַל הָאָדָם בְּאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁאֵין לָחוּשׁ שֶׁיַּעַקְצֶנּוּ, שֶׁהוּא עַל בֶּגֶד הָעֶלְיוֹן מִבַּחוּץ — אָסוּר לְתָפְסוֹ שָׁם, אֲבָל מֻתָּר לְהַפִּילוֹ מֵעָלָיו עַל יְדֵי נִעוּר.

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, אִם אֶפְשָׁר לוֹ בְּקַלּוּת לְהַפִּילוֹ מֵעָלָיו בְּלִי נְטִילָה בְּיָד — יֵשׁ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֲפִלּוּ אִם הוּא עַל חֲלוּקוֹ מִבִּפְנִים. אֲבָל אִם הוּא לָבוּשׁ בְּבָתֵּי שׁוֹקַיִם וְקָשֶׁה לוֹ לְהַפִּיל הַפַּרְעוֹשׁ אִם לֹא יִטְּלֶנּוּ בְּיָד תְּחִלָּה, הַסּוֹמֵךְ עַל הַמְּקִלִּין בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא הִפְסִיד:

And all this is with remasim whose way is to truly harm — such as snakes and scorpions, even in places where their bite does not kill, in any case they harm the body by their bite; and likewise everything similar to them. But anything that does not harm the body but only causes him distress — such as a wasp, fly, mosquitoes, fleas, and the like — it is forbidden to trap them.

Therefore it is forbidden to seize a flea upon one's clothes, even if it is on the inside, close to the flesh. And even if it is upon his flesh and does not yet bite him — it is forbidden to seize it. But if it is already biting him — it is permitted to take it at the moment of its biting and to cast it away, since when one takes it at the moment of its biting, it is not as one intending to trap but as one busying himself with it so that it not bite; and they did not decree on this even in a case of mere distress, since it is something whose species is not commonly trapped. And they also did not decree in a case of distress on the prohibition of tiltul of the flea, even though it is muktzeh. And likewise, if a wasp or the like has stung him — it is permitted to take it with his hand and cast it away, if it is impossible to make it fly off.

And some permit to trap the flea even upon his garments from the inside, since it can cause him distress there. And even upon his shirt from the outside it is permitted to trap it, since the shirt is close to the flesh, and the flea can pass from there onto the flesh and bite. But if the flea is on the person in such a way that there is no concern that it will bite — that is, on the outer garment, on the outside — it is forbidden to seize it there, but it is permitted to make it fall off by shaking.

And as to halacha: if he can easily make it fall off without taking it by hand — he should do so, even if it is on his shirt from the inside. But if he is dressed in battei shokayim (leggings) and it is difficult for him to make the flea fall without first taking it by hand — one who relies on those who are lenient in divrei sofrim has not lost:

וְכָל זֶה לְעִנְיַן צֵידַת הַפַּרְעוֹשׁ, אֲבָל לְהָרְגוֹ אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, אֲפִלּוּ הוּא עַל בְּשָׂרוֹ וְעוֹקְצוֹ, שֶׁמִּשּׁוּם צַעַר בְּעָלְמָא לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא צֵידָתוֹ, לְפִי שֶׁאֵין בְּמִינוֹ נִצּוֹד, וְלָכֵן אֵין צֵידָה זוֹ חֲשׁוּבָה מְלָאכָה כְּלָל, אֲבָל הֲרִיגָתוֹ הִיא מְלָאכָה גְמוּרָה, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּפוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפָּטוּר עָלֶיהָ, מִכָּל מָקוֹם אֲסוּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְלֹא הִתִּירוּהָ מִשּׁוּם צַעַר בְּעָלְמָא, הוֹאִיל וְעִקָּרָהּ מִן הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ אִם צָרִיךְ לְגוּפָהּ. וַאֲפִלּוּ לְמוֹלְלוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתָיו לְהַתִּישׁ כֹּחוֹ שֶׁלֹּא יַחֲזוֹר אֵלָיו — אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ, אֶלָּא יִטְּלֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיִזְרְקֶנּוּ:

And all this is regarding the trapping (tzeidas) of the flea; but to kill it is forbidden according to all opinions, even if it is on his flesh and biting him. For on account of mere distress they only permitted its trapping — since its species is not commonly trapped, and therefore this trapping is not considered a melachah at all; but killing it is a full melachah, except that he has no need for its body. And some say that he is patur for it; nevertheless, it is forbidden midivrei sofrim, and they did not permit it for mere distress, since its essence is from the Torah (namely, if one needs its body). And even crushing it between his fingers to weaken its strength so that it not return to him — is forbidden, by decree lest he kill it; rather he should take it with his hand and cast it away:

אֵין חַיָּבִין מִשּׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה אֶלָּא עַל מִינֵי בַּעֲלֵי חַיִּים שֶׁהֵם פָּרִים וְרָבִים וְנֶהֱוִין מִזָּכָר וּנְקֵבָה. אֲבָל רְמָשִׂים הַנֶּהֱוִין מִן הַגְּלָלִים וּמִן הַפֵּרוֹת שֶׁהִבְאִישׁוּ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, כְּגוֹן תּוֹלָעִים שֶׁל בָּשָׂר וְכַתּוֹלָעִים שֶׁבְּתוֹךְ הַקִּטְנִית, הַהוֹרְגָן — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁבַּמִּשְׁכָּן לֹא הָיְתָה נְטִילַת נְשָׁמָה אֶלָּא בְּאֵילִים וּתְחָשִׁים וְחִלָּזוֹן שֶׁהֵם פָּרִים וְרָבִים וְנֶהֱוִין מִזָּכָר וּנְקֵבָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, הַפַּרְעוֹשׁ יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֲוִיָּתוֹ מִן הֶעָפָר וְאֵינוֹ פָּרֶה וְרָבֶה, לְפִי שֶׁכָּל הַמִּתְהַוֶּה מִן הֶעָפָר — חַיּוּת יֵשׁ בּוֹ כְּאִלּוּ פָּרֶה וְרָבֶה מִזָּכָר וּנְקֵבָה, כִּי תְּחִלַּת בְּרִיַּת בַּעֲלֵי חַיִּים הָיְתָה מִן הֶעָפָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו'". וְאֵיזֶהוּ פַּרְעוֹשׁ? זוֹ הִיא שְׁחוֹרָה הַקּוֹפֶצֶת. אֲבָל לְבָנָה הָרוֹחֶשֶׁת — הִיא הַנִּקְרֵאת "כִּנָּה", וּמֻתָּר לְהָרְגָהּ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִן הַזֵּעָה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹצֵא כִּנָּה עַל בְּשָׂרוֹ, אוֹ שֶׁמְּצָאָהּ עַל בְּגָדָיו דֶּרֶךְ מִקְרֶה. אֲבָל הַמְפַלֶּה בְּגָדָיו מִכִּנִּים — מוֹלְלָן בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְזוֹרְקָן (אֲפִלּוּ לְמַיִם), אֲבָל אָסוּר לְהָרְגָן בְּיָדָיו, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמְּפַלֶּה בְּגָדָיו — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִמְצָא גַם כֵּן פַּרְעוֹשִׁים וְיַהַרְגֵם גַּם כֵּן.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְפַלֶּה בְּגָדָיו. אֲבָל בִּמְפַלֶּה רֹאשׁוֹ — מֻתָּר לַהֲרוֹג הַכִּנִּים בְּיָדָיו, מִפְּנֵי שֶׁאֵין פַּרְעוֹשִׁים מְצוּיִין בָּרֹאשׁ:

One is not chayav for netilas neshamah except for species of living beings that are fruitful and multiply and come to be from male and female. But remasim that come to be from dung or from rotting fruit and the like — such as worms in meat or worms within legumes — one who kills them is patur, since in the Mishkan there was no netilas neshamah except in rams, techashim, and the chilazon, which are fruitful and multiply and come to be from male and female.

Nevertheless, the flea is subject to netilas neshamah, even though its formation is from the dust and it does not propagate; because anything that comes to be from the dust has life within it as though it propagated from male and female, since the initial creation of living beings was from the dust, as it is written, "And God said: let the earth bring forth," etc. And what is a flea? It is the black one that jumps. But the white one that crawls — this is what is called kinnah (louse); and it is permitted to kill it on Shabbos, since it comes from sweat.

To what does this apply? To one who finds a louse on his flesh, or who finds it on his clothes by chance. But one who is delousing his clothes from kinim — he crushes them between his fingers and casts them away (even into water), but it is forbidden to kill them with his hands, since while delousing his clothes there is concern lest he also find fleas and kill them as well.

To what does this apply? To one delousing his clothes. But one delousing his head — he is permitted to kill the kinim with his hands, since fleas are not commonly found on the head:

לֹא יִקַּח אָדָם הַכִּנִּים מֵעוֹרוֹת שׁוּעָלִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְנַתֵּק שֵׂעָר מִן הָעוֹר, וְיֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם גּוֹזֵז. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ, "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא:

A man shall not take the kinim from skins of foxes and the like, because he tears hair off the skin, and there is in this an aspect of gozeiz (shearing). And although he does not intend so, it is a "pesik reisheih velo yamus":

כָּל חַיָּה וְרֶמֶשׂ שֶׁהֵן נוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין וַדַּאי, כְּגוֹן נְחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וְכֶלֶב שׁוֹטֶה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶם מֵהַמַּזִּיקִין שֶׁכְּשֶׁנּוֹשְׁכִין הֵן מְמִיתִין בְּוַדַּאי — מֻתָּר לְהָרְגָם בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ אֵינָן רָצִין אַחֲרָיו כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בַּהֲרִיגָתָן, כִּי שֶׁמָּא יָמִיתוּ שׁוּם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ בִּמְלָאכָה גְמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה, אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּבִים עָלֶיהָ מִן הַתּוֹרָה.

וּשְׁאָר מַזִּיקִין, אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁבְּוַדַּאי אֵין מְמִיתִין בִּנְשִׁיכָתָן אֶלָּא שֶׁמַּזִּיקִין אֶת הַגּוּף בִּלְבַד, כְּגוֹן נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין מְמִיתִין לְעוֹלָם בִּנְשִׁיכָתָן אֶלָּא שֶׁמַּזִּיקִין בִּלְבַד, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָהֶם — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הֵם רָצִים אַחֲרָיו מֻתָּר לְהָרְגָם, לְהָאוֹמְרִים שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, לְפִי שֶׁבִּמְקוֹם הֶזֵּק הַגּוּף לֹא גָזְרוּ. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְפַרְעוֹשׁ הָעוֹקֵץ בְּשָׂרוֹ שֶׁאָסוּר לְהָרְגוֹ, שֶׁהַפַּרְעוֹשׁ אֵינוֹ מַזִּיק הַגּוּף אֶלָּא מְצַעֲרוֹ בִּלְבַד.

וְאִם אֵינָן רָצִין עַתָּה אַחֲרָיו, אֶלָּא שֶׁחוֹשֵׁשׁ עַל הֶעָתִיד — אָסוּר לְהָרְגָם הֲרִיגָה הַנִּכֶּרֶת שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית בְּמִתְכַּוֵּן, אֲבָל מֻתָּר לְדָרְסָם לְפִי תֻמּוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּמִתְכַּוֵּן כְּדֵי לַהֲרוֹג, אֶלָּא שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוֹלֵךְ לוֹ לְפִי תֻמּוֹ וְאֵינוֹ מְכַוֵּן כְּלָל לַהֲרוֹג, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמְּלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ אֵינָהּ אֲסוּרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — לֹא גָזְרוּ עָלֶיהָ כְּלָל בִּמְקוֹם הֶזֵּק הַגּוּף, אֲפִלּוּ אֵין שָׁם אֶלָּא חֲשָׁשׁ בְּעָלְמָא, אֶלָּא שֶׁבָּזֶה הִצְרִיכוּ לְשַׁנּוֹת בַּהֲרִיגָתָן בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת, דְּהַיְנוּ לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ מְכַוֵּן לְהָרְגָם.

וַאֲפִלּוּ מִינֵי חַיָּה וְרֶמֶשׂ שֶׁיֵּשׁ בִּנְשִׁיכָתָן סְפֵק נְפָשׁוֹת, שֶׁלִּפְעָמִים הֵן מְמִיתִין וְלִפְעָמִים אֵין מְמִיתִין — צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת בַּהֲרִיגָתָן, כָּל שֶׁאֵינָן רָצִין אַחֲרָיו.

אֲבָל מִינֵי רְמָשִׂים שֶׁאֵינָן מַזִּיקִין, כְּגוֹן נְמָלִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — אָסוּר לְדָרְסָם אֲפִלּוּ אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְהָרְגָם אֶלָּא שֶׁהוּא "פְּסִיק רֵישֵׁהּ". וְצָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּהִלּוּכוֹ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהֵם מְצוּיִים.

וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ חַיָּבִים עָלֶיהָ — לֹא הִתִּירוּ לַהֲרוֹג כְּשֶׁרָצִין אַחֲרָיו, וְלִדְרוֹס לְפִי תֻמּוֹ כְּשֶׁאֵין רָצִין אַחֲרָיו, אֶלָּא בְּמִינֵי חַיָּה וְרֶמֶשׂ שֶׁיֵּשׁ בִּנְשִׁיכָתָם סְפֵק נְפָשׁוֹת. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מֵמִית לְעוֹלָם בִּנְשִׁיכָתוֹ — אָסוּר אֲפִלּוּ לְדָרְסוֹ, וַאֲפִלּוּ רָץ אַחֲרָיו, שֶׁאֵין מְחַלְּלִים שַׁבָּת בִּמְלָאכָה גְמוּרָה שֶׁל תּוֹרָה בִּשְׁבִיל הֶזֵּק הַגּוּף.

וְהָעִקָּר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ יֵשׁ לוֹ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ בְּאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר, דְּהַיְנוּ אִם אֵין רָץ אַחֲרָיו — אַל יִדְרְסֶנּוּ, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וּלְהַזְהִיר לַאֲחֵרִים שֶׁיִּשָּׁמְרוּ מִמֶּנּוּ:

Every chayyah and remes that bite and kill with certainty — such as nechashim haserafim (venomous serpents) and a rabid dog, and all the like among the harmful creatures whose bite certainly kills — it is permitted to kill them on Shabbos, even if they are not running after him at all, since there is pikuach nefesh (saving of life) in their killing, lest they kill some Jew. And every sefek nefashos (doubt of mortal danger) overrides Shabbos, even in a full Torah melachah, even according to those who hold that even a melachah she'einah tzrichah legufah renders one liable from the Torah.

And the other harmful creatures, even those that certainly do not kill by their bite but only harm the body — such as snakes and scorpions in places where their bite never kills but only harms, and all the like — some say that if they are running after him, it is permitted to kill them, according to those who hold that any melachah she'einah tzrichah legufah is forbidden only midivrei sofrim, since in a case of bodily harm they did not decree. And this is not comparable to the flea biting his flesh, which is forbidden to kill — for the flea does not harm the body but only distresses him.

And if they are not running after him now, but he is concerned for the future — it is forbidden to kill them by a noticeable killing performed intentionally, but it is permitted to crush them lefi tumo (incidentally) as he walks. And even intentionally to kill, where he shows himself as though walking innocently and not intending at all to kill — since a melachah she'einah tzrichah legufah is forbidden only midivrei sofrim, they did not decree on it at all in a case of bodily harm, even if there is only a mere concern; except that here they required to change (shinui) in their killing as far as possible — that is, to make oneself appear as though not intending to kill them.

And even the species of chayyah and remes whose bite involves a sefek nefashos — which sometimes kill and sometimes do not — one must change in their killing, so long as they are not running after him.

But species of remasim that do not harm, such as ants and the like — it is forbidden to crush them even without intent to kill, since it is a "pesik reisheih". And one must be careful in his walking in places where they are found.

And according to those who hold that even melachah she'einah tzrichah legufah renders one liable — they only permitted killing when they are running after him, and crushing lefi tumo when they are not running after him, in species of chayyah and remes whose bite involves a sefek nefashos. But something that never kills by its bite — it is forbidden even to crush, even if it is running after him, since one does not desecrate Shabbos with a full Torah melachah for bodily harm.

And the principal opinion is like the first. Nevertheless, every baal nefesh (scrupulous person) should be stringent upon himself in a Torah prohibition where possible — that is, if it is not running after him, let him not crush it, if he can guard himself from it and warn others to guard themselves from it:

אוֹתָן הָאֲנָשִׁים שֶׁהוֹרְגִין בְּשַׁבָּת הַשְּׂמָמִית (שֶׁקּוֹרִין שפי"ן) — צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדָם, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ מַזֶּקֶת. וְאַף שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁתִּפֹּל לְתוֹךְ הַמַּאֲכָל, מִכָּל מָקוֹם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא, וְגַם אֶפְשָׁר לְכַסּוֹת הַמַּאֲכָלִים, וְגַם אַחַת מֵאֶלֶף הִיא מְסֻכֶּנֶת בְּמַאֲכָל. וְגַם אִם הָיָה בָהּ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה — לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא לִדְרוֹס לְפִי תֻמּוֹ:

Those people who kill on Shabbos the semamis (the gecko, which is called shefin) — one must protest against them, for it is not harmful. And although there is concern lest it fall into food, nevertheless this is something uncommon; and one can also cover the food; and one in a thousand is dangerous in food. And even if it had a concern of danger — they only permitted to crush it lefi tumo:

חַיָּה וְעוֹף הַגְּדֵלִים בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם, כְּגוֹן מִי שֶׁמְּגַדֵּל צְבָיִים בְּבֵיתוֹ אוֹ בַּחֲצֵרוֹ, אוֹ אַוָּזִים וְתַרְנְגוֹלִים וְיוֹנִים, הַצָּדָן בְּשַׁבָּת — פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי נִצּוֹדִין וְעוֹמְדִין הֵן.

אֲבָל הַצָּד יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּה — חַיָּב, שֶׁמְּחֻסָּרִין צֵידָה הֵן, שֶׁכְּשֶׁאָדָם בָּא לִטְּלָן מִקִּנֵּיהֶן — הֵן עֲשׂוּיִין לְהִשָּׁמֵט וְלִבְרוֹחַ מִקִּנֵּיהֶן.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן עוֹפוֹת הַגְּדֵלִים בַּבַּיִת, שֶׁכְּשֶׁהֵן בָּאִין לִכְלוּבָן בָּעֶרֶב נוֹחַ לְתָפְסָן שָׁם, מִפְּנֵי שֶׁאָז אֵינָן עֲשׂוּיִין לְהִשָּׁמֵט וְלִבְרוֹחַ, וּלְפִיכָךְ אַף כְּשֶׁהֵן חוּץ לִכְלוּבָן אֵינָן נִקְרָאִים מְחֻסָּרִים צֵידָה, כֵּיוָן שֶׁלָּעֶרֶב יָבֹאוּ לִכְלוּבָן מֵאֲלֵיהֶן. וּמִכָּל מָקוֹם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְצוּדָן, דְּהַיְנוּ לִרְדּוֹף אַחֲרֵיהֶן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לְמָקוֹם שֶׁנּוֹחַ לְתָפְסָן שָׁם. אֲבָל לְטַלְטְלָן בְּיָד אָסוּר בְּלֹא אִסּוּר צֵידָה, מִשּׁוּם מֻקְצֶה.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהֵן בְּחָצֵר אוֹ בַּיִת גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁאִם לֹא גָדְלוּ בֵּין בְּנֵי אָדָם הָיוּ צְרִיכִים מְצוּדָה, דְּהַיְנוּ לְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לְתָפְסָם שָׁם, וְהָיוּ נִקְרָאִים מְחֻסָּרִים צֵידָה, כְּגוֹן שֶׁהוּא בַּיִת גָּדוֹל כָּל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתָפְסוֹ שָׁם בִּמְרוּצָה אַחַת, וְרוֹדֵף שָׁם אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לְחֶדֶר שֶׁאֵינוֹ גָדוֹל כָּל כָּךְ וְנוֹעֵל הַדֶּלֶת בִּפְנֵיהֶם. אֲבָל אִם הֵם בְּבַיִת שֶׁאֵינוֹ גָדוֹל כָּל כָּךְ — נִצּוֹדִין וְעוֹמְדִין הֵן. אוֹ אֲפִלּוּ הֵן בְּבַיִת גָּדוֹל כָּל כָּךְ, וַאֲפִלּוּ הֵן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְדוֹחֶה אוֹתָם עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לְבַיִת אַחֵר גָּדוֹל כָּל כָּךְ — אֵין כָּאן צֵידָה כְּלָל, וּמֻתָּר:

Chayyah and fowl that are raised in a person's domain — such as one who raises deer in his house or courtyard, or geese, chickens, and pigeons — one who traps them on Shabbos is patur, since they are already nitzodin ve'omdin.

But one who traps doves of a dovecote or pigeons of an upper room — is chayav, since they are mechusrei tzidah: for when a person comes to take them from their nests, they are likely to slip away and flee from their nests.

Not so birds raised in the house: when they come to their coop in the evening, it is easy to seize them there, since then they are not likely to slip away and flee; therefore, even when they are outside their coop, they are not called mechusrei tzidah, since in the evening they will come on their own to their coop. Nevertheless, midivrei sofrim it is forbidden to trap them — that is, to chase after them until they enter a place where it is easy to seize them there. But moving them by hand is forbidden — apart from the prohibition of tzidah — because of muktzeh.

To what does this apply? When they are in a courtyard or a house so large that, had they not grown among people, they would require a net — meaning, one would need to seek stratagems to seize them there — and they would have been called mechusrei tzidah. For example, a house so large that he cannot seize them there in a single run, and he chases after them there until they enter a room that is not so large, and he locks the door on them. But if they are in a house that is not so large — they are nitzodin ve'omdin. Or even if they are in a house so large, and even if they are in the reshus harabbim, and he drives them until they enter another house also so large — there is no tzidah here at all, and it is permitted:

וְכָל זֶה בְּחַיָּה וְעוֹף, אֲבָל בְּהֵמוֹת הַגְּדֵלִים בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם — מֻתָּר לְצוּדָן, אֲפִלּוּ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים.

וְחָתוּל — דִּינוֹ כִּשְׁאָר חַיָּה, וְאָסוּר לְצוּדוֹ אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

וְכָל זֶה בְּשֶׁלֹּא מָרְדוּ, אֲבָל אִם מָרְדוּ, אֲפִלּוּ פָּרָה שֶׁמָּרְדָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חַיָּה וְעוֹף שֶׁמָּרְדוּ, הַצָּדָן בְּשַׁבָּת — חַיָּב, כְּמוֹ הַצָּד חַיּוֹת וְעוֹפוֹת הַבָּר, שֶׁהֲרֵי הַלָּלוּ גַם כֵּן לֹא יָבֹאוּ לִכְלוּבָן לָעֶרֶב:

And all this is concerning chayyah and fowl; but beheimos that are raised in a person's domain — it is permitted to trap them, even from the reshus harabbim.

And a cat — its din is like the rest of chayyah, and it is forbidden to trap it except in the manner that has been explained.

And all this is when they have not rebelled; but if they have rebelled — even a cow that has rebelled, and all the more so chayyah and fowl that have rebelled — one who traps them on Shabbos is chayav, like one who traps wild (bar) chayyos and fowl, for these too will not come to their coop in the evening: