Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav of the Alter Rebbe on Siman שי״ז

דִּין קְשִׁירָה וַעֲנִיבָה בְּשַׁבָּת וּבוֹ י"א סְעִיפִים:

הַקּוֹשֵׁר וְהַמַּתִּיר הֵן מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, שֶׁכֵּן בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ צַיָּדֵי חִלָּזוֹן קוֹשְׁרִין וּמַתִּירִין בְּרִשְׁתוֹתֵיהֶן, שֶׁכָּל רְשָׁתוֹת עֲשׂוּיוֹת קְשָׁרִים קְשָׁרִים, וְהֵן קִשְׁרֵי קַיָּמָא, וּפְעָמִים שֶׁצָּרִיךְ לִטּוֹל חוּטִין מֵרֶשֶׁת זוֹ וּלְהוֹסִיף עַל זוֹ, וּמַתִּיר מִכָּאן וְקוֹשֵׁר מִכָּאן.

וּמִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא הָעוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם לְעוֹלָם, דְּהַיְנוּ שֶׁקּוֹשְׁרוֹ עַל דַּעַת שֶׁיִּשָּׁאֵר כֵּן כָּל זְמַן שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת קַיָּם וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לוֹ לְהַתִּירוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּצְטָרֵךְ לוֹ לְהַתִּירוֹ בִּזְמַן קָרוֹב וְיַתִּירֶנּוּ, אַף עַל פִּי כֵן הוֹאִיל וּכְשֶׁקּוֹשְׁרוֹ אֵינוֹ קוֹצֵב זְמַן בְּדַעְתּוֹ מָתַי יַתִּירֶנּוּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּשָּׁאֵר כֵּן לְעוֹלָם — הֲרֵי זֶה נִקְרָא קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, וְחַיָּבִים עַל קְשִׁירָתוֹ וְעַל הַתָּרָתוֹ.

אֲבָל אִם קוֹצֵב בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה זְמַן שֶׁאָז יַתִּירֶנּוּ בְּוַדַּאי, אֲפִלּוּ הוּא זְמַן אָרֹךְ מְאֹד — אֵין זֶה שֶׁל קַיָּמָא מִן הַתּוֹרָה, וּפָטוּר בֵּין עַל קְשִׁירָתוֹ בֵּין עַל הַתָּרָתוֹ. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים נִקְרָא זֶה גַם כֵּן שֶׁל קַיָּמָא, הוֹאִיל וְעוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם אֵיזֶה זְמַן, וְאָסוּר בֵּין לְקָשְׁרוֹ בֵּין לְהַתִּירוֹ.

אֲבָל אִם אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם כְּלָל, אֶלָּא לְהַתִּירוֹ בְּיוֹמוֹ, כְּגוֹן קְשָׁרִים שֶׁבְּמַלְבּוּשִׁים וּמִנְעָלִים, שֶׁכְּשֶׁלּוֹבְשָׁן שַׁחֲרִית קוֹשְׁרָן וּכְשֶׁפּוֹשְׁטָן עַרְבִית מַתִּירָן — מֻתָּר לְקָשְׁרָן וּלְהַתִּירָן בְּשַׁבָּת.

אֲבָל אִם הוּא בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לְהַתִּירָן בְּיוֹמָן, כְּגוֹן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁלּוֹמְדִים בַּלֵּילוֹת וְאֵינָם חוֹלְצִין מִנְעֲלֵיהֶן וְלֹא פוֹשְׁטִים מַלְבּוּשֵׁיהֶן בַּלַּיְלָה — אֲסוּרִים לְקָשְׁרָם בְּשַׁבָּת שַׁחֲרִית אִם בְּדַעְתָּם שֶׁלֹּא לְהַתִּירָן עַרְבִית. וְכֵן אֲסוּרִים לְהַתִּירָן בְּשַׁבָּת אִם כְּשֶׁקָּשְׁרוּ אוֹתָן בְּאֶחָד מִימוֹת הַחֹל הָיָה בְּדַעְתָּם שֶׁלֹּא לְהַתִּירָם מִיָּד בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו.

אֲבָל אִם אֵין בְּדַעְתָּם כְּלוּם כְּשֶׁקּוֹשְׁרִין, אֶלָּא קוֹשְׁרִים סְתָם — מֻתָּרִים לְקָשְׁרָם בְּשַׁבָּת. וְאַף שֶׁאַחַר כָּךְ אֵינָן מַתִּירִין אוֹתָן בַּלַּיְלָה עַד לְאַחַר אֵיזֶה זְמַן — אֵינָן נִקְרָאִים בִּשְׁבִיל כָּךְ קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, הוֹאִיל וּבִשְׁעַת הַקְּשִׁירָה לֹא הָיָה הַדָּבָר וַדַּאי שֶׁלֹּא יַתִּירוּ אוֹתָן בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי לִפְעָמִים גַּם הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים חוֹלְצִים מִנְעֲלֵיהֶם בַּלַּיְלָה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ. וְכֵן מֻתָּרִין לְהַתִּירָן בְּשַׁבָּת אִם קָשְׁרוּ סְתָם, אֲפִלּוּ קָשְׁרוּ לִפְנֵי הַשַּׁבָּת זְמַן מְרֻבֶּה וְלֹא הִתִּירוּ בֵּינְתַיִם.

אֲבָל קְשָׁרִים שֶׁלְּעוֹלָם דַּרְכּוֹ לְקַיְּמָן אֵיזֶה זְמַן בְּוַדַּאי, וְאֵין דַּרְכּוֹ לְעוֹלָם לְהַתִּירוֹ בְּיוֹמָן — אָסוּר לְקָשְׁרָן בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בִּסְתָם, אוֹ לְהַתִּירָם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁכָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם שִׁבְעָה יָמִים — אֵינוֹ נִקְרָא קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּמֻתָּר לְקָשְׁרוֹ וּלְהַתִּירוֹ בְּשַׁבָּת. וַאֲפִלּוּ אִם רֹב הַפְּעָמִים דַּרְכּוֹ לְקַיְּמָן שִׁבְעָה יָמִים, אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים גַּם כֵּן מַתִּיר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ שִׁבְעָה, כְּגוֹן תַּלְמִיד חָכָם שֶׁרֹב הַפְּעָמִים אֵינוֹ חוֹלֵץ מִנְעָלָיו וְלֹא פּוֹשֵׁט מַלְבּוּשָׁיו כִּי אִם מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, שֶׁנִּמְצָא מְקַיֵּם קִשְׁרֵיהֶם שִׁבְעָה יָמִים, וְלִפְעָמִים גַּם כֵּן מַתִּירָן תּוֹךְ שִׁבְעָה — אֵינָן נִקְרָאִים קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ בִּשְׁעַת קְשִׁירָתָן שֶׁלֹּא לְהַתִּירָן עַד לְאַחַר שִׁבְעָה.

אֲבָל אִם קוֹשְׁרָן סְתָם — אֵינָן נִקְרָאִים שֶׁל קַיָּמָא, אֶלָּא אִם כֵּן דַּרְכּוֹ לְעוֹלָם לְקַיְּמָם שִׁבְעָה יָמִים, כְּגוֹן הַמְּשִׁיחוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִין בָּהֶן בֵּית הַצַּוָּאר שֶׁל הַכְּתֹנֶת, מִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְעוֹלָם לְהַתִּירָן אֶלָּא כְּשֶׁמְּחַלֵּף הַכְּתֹנֶת מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת — אָסוּר לְקָשְׁרָן וּלְהַתִּירָן בְּשַׁבָּת.

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה — יֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ הַרְבֵּה לְכָךְ — אֲזַי יֵשׁ לְהָקֵל לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי:

Laws of kishur (tying) and aniva (looping) on Shabbos — and it contains 11 seifim:

The one who ties (kosher) and the one who unties (matir) are among the av-melachos (primary forbidden labors), for in the Mishkan the hunters of chilazon would tie and untie their nets, since all nets are made of knots upon knots — and these are kishrei kayama (permanent knots) — and at times one needs to take threads from one net to add to another, so one unties on one side and ties on the other.

From the Torah, one is only liable for a kesher shel kayama meant to remain forever — that is, that one ties it with the intent that it remain so as long as it can endure and as long as one will not need to untie it. And even though it is possible that one will need to untie it soon and indeed untie it — nevertheless, since at the time of tying one does not set in mind a fixed time at which to untie it, and it could remain so forever, this is called a kesher shel kayama, and one is liable both for the tying and for the untying.

But if he sets in his mind some span of time after which he will surely untie it — even a very long span — this is not shel kayama from the Torah, and he is exempt both for the tying and for the untying. However, mi-divrei soferim (by rabbinic enactment) this is also called shel kayama, since it is meant to endure for some time, and it is forbidden both to tie and to untie.

But if it is not meant to endure at all, but rather to be untied that same day — such as the knots of garments and shoes, that one ties in the morning when putting them on and unties at evening when removing them — it is permitted to tie and untie them on Shabbos.

But if his intent is not to untie them that same day — such as talmidei chachamim who study at night and do not remove their shoes nor undress their garments at night — they are forbidden to tie them Shabbos morning if they intend not to untie them in the evening. Likewise they are forbidden to untie them on Shabbos if, when they tied them on a weekday, their intent was not to untie them right away the following night.

But if they had no specific intent when tying, but rather tied stam (without specification) — they are permitted to tie them on Shabbos. And even though afterward they do not untie them at night for some time — they are not on that account called kesher shel kayama, since at the moment of tying it was not certain that they would not untie them on motza'ei Shabbos night, for at times even the talmidei chachamim remove their shoes at night before lying down. Likewise they are permitted to untie them on Shabbos if they tied stam, even if they tied them long before Shabbos and did not untie them in between.

But knots whose practice is always to keep them for a certain span of time with certainty, and whose practice is never to untie them on the same day — it is forbidden to tie them on Shabbos even stam, or to untie them.

And there is an opinion (yesh omrim) that any knot not meant to endure for seven days is not called kesher shel kayama even mi-divrei soferim, and it is permitted to tie and untie it on Shabbos. And even if most of the time one's practice is to keep them for seven days, but sometimes one also unties them within seven — such as a talmid chacham who most of the time does not remove his shoes nor his garments except from Shabbos to Shabbos, so that he maintains the knots for seven days, but sometimes also unties them within seven — these are not called kesher shel kayama, unless at the moment of tying he specifically has in mind not to untie them until after seven days.

But if he ties them stam — they are not called shel kayama, unless his constant practice is to maintain them for seven days, like the cords (mishichos) with which one ties the neckline of the tunic: a person whose practice is never to untie them except when he changes the tunic from Shabbos to Shabbos — it is forbidden for him to tie and untie them on Shabbos.

And as to the halacha — one should be stringent like the first opinion. Unless there is great need — then one may be lenient by having a non-Jew do it:

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ עַל קֶשֶׁר הָעוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם לְעוֹלָם, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מַעֲשֵׂה אוּמָן, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא קֶשֶׁר חָזָק וְאַמִּיץ כִּקְשָׁרִים שֶׁהָאֻמָּנִים עוֹשִׂים בִּשְׁעַת מְלַאכְתָּן, כְּגוֹן קִשְׁרֵי רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל שֶׁקּוֹשְׁרִין הָרַצְעָנִין בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן, וְכֵן בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.

אֲבָל הַקּוֹשֵׁר קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא וְאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אוּמָן — פָּטוּר. כֵּיצַד? נִפְסְקָה לוֹ רְצוּעָה וּקְשָׁרָהּ, נִפְסַק הַחֶבֶל וּקְשָׁרוֹ, אוֹ שֶׁקָּשַׁר חֶבֶל בִּדְלִי, אוֹ שֶׁקָּשַׁר רֶסֶן הַבְּהֵמָה, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָאֵלּוּ הַקְּשָׁרִים שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט וְכָל אָדָם קוֹשֵׁר אוֹתָם לְקַיָּמָא — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲפִלּוּ אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם לְעוֹלָם אֶלָּא כְּשִׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר.

אֲבָל קֶשֶׁר שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אוּמָן, אֲפִלּוּ אֵינוֹ עָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם כְּלָל אֶלָּא לְהַתִּירוֹ בְּיוֹמוֹ — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְקָשְׁרוֹ וּלְהַתִּירוֹ בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה מִשּׁוּם קֶשֶׁר מַעֲשֵׂה אוּמָן הֶעָשׂוּי לְהִתְקַיֵּם לְעוֹלָם, שֶׁחַיָּבִים עָלָיו מִן הַתּוֹרָה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חִלּוּק כְּלָל בֵּין מַעֲשֵׂה אוּמָן לְמַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, שֶׁאֲפִלּוּ קֶשֶׁר שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט חַיָּבִים עָלָיו מִן הַתּוֹרָה אִם הוּא שֶׁל קַיָּמָא, וְאִם אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם כְּלָל בְּעִנְיָן שֶׁמֻּתָּר בְּמַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט — מֻתָּר גַּם כֵּן בְּמַעֲשֵׂה אוּמָן.

וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְלָכֵן נָהֲגוּ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקְשׁוֹר אוֹ לְהַתִּיר שׁוּם קֶשֶׁר שֶׁהוּא שְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, אֲפִלּוּ הוּא עוֹמֵד לְהַתִּירוֹ בְּיוֹמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אָנוּ בְּקִיאִין אֵיזֶה קֶשֶׁר נִקְרָא מַעֲשֵׂה אוּמָן, שֶׁאָסוּר לְקָשְׁרוֹ וּלְהַתִּירוֹ אֲפִלּוּ אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם כְּלָל, וְכָל קֶשֶׁר אַמִּיץ שֶׁהוּא קָשׁוּר הָדֵק הֵיטֵב — יֵשׁ לְהִסְתַפֵּק בּוֹ שֶׁמָּא זֶהוּ מַעֲשֵׂה אוּמָן, וּשְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה הוּא גַם כֵּן קֶשֶׁר אַמִּיץ. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְקוֹם צַעַר אֵין לְהַחֲמִיר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים, וּמֻתָּר לְהַתִּירוֹ אִם אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם כְּלָל בְּעִנְיָן שֶׁמֻּתָּר בְּוַדַּאי מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, כֵּיוָן שֶׁלְּפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה מֻתָּר אֲפִלּוּ בְּוַדַּאי מַעֲשֵׂה אוּמָן:

There is an opinion (yesh omrim) that one is not liable from the Torah, even for a knot meant to endure forever, unless it is a maaseh uman (craftsman's work) — that is, a strong and tight knot like the knots that craftsmen make in the course of their work, such as the knots of shoe and sandal straps that saddlers tie when making them, and likewise everything similar to this.

However, one who ties a kesher shel kayama that is not maaseh uman is exempt. How so? If his strap snapped and he tied it, if the rope snapped and he tied it, or if he tied a rope to a bucket, or tied a beast's halter, and likewise all similar knots that are maaseh hedyot (layman's work) which any person ties to remain — he is exempt, yet it is forbidden mi-divrei soferim, even if it is not meant to endure forever but only for the duration explained above.

However, a knot that is maaseh uman, even if it is not meant to endure at all but only to be untied on the same day — it is forbidden mi-divrei soferim to tie and to untie it on Shabbos, by decree on account of a maaseh uman knot meant to endure forever, for which one is liable from the Torah.

And there is an opinion (yesh omrim) that there is no distinction at all between maaseh uman and maaseh hedyot: even a knot that is maaseh hedyot one is liable for from the Torah if it is shel kayama, and if it is not meant to endure at all in a manner where maaseh hedyot is permitted — maaseh uman is likewise permitted.

And one should be stringent like the first opinion. Therefore the custom arose to take care not to tie or untie any knot consisting of two knots one upon the other, even if it is meant to be untied on the same day, because we are not expert enough to discern which knot is called maaseh uman — which is forbidden to tie and untie even if not meant to endure at all — and every tight knot that is firmly fastened is open to doubt that perhaps it is maaseh uman, and two knots one upon the other is also a tight knot. Nevertheless, in a case of pain (tza'ar), one should not be stringent in matters of divrei soferim, and it is permitted to untie if it is not meant to endure at all in a manner in which maaseh hedyot is certainly permitted, since according to the latter opinion it is permitted even in a certain maaseh uman:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה, אֲבָל קֶשֶׁר אֶחָד וַעֲנִיבָה עַל גַּבָּיו — אֵין לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ כְּלָל בְּקֶשֶׁר מַעֲשֵׂה אוּמָן, וּמֻתָּר לְקָשְׁרוֹ וּלְהַתִּירוֹ בְּכָל עִנְיָן אִם אֵינוֹ עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם כְּלָל.

וְאִם אֵינוֹ אֶלָּא קֶשֶׁר אֶחָד בִּלְבַד בְּלֹא עֲנִיבָה עַל גַּבָּיו — אֵינוֹ נִקְרָא קֶשֶׁר כְּלָל, וּמֻתָּר לְקָשְׁרוֹ וּלְהַתִּירוֹ אֲפִלּוּ אִם עוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם לְעוֹלָם.

וְכָל זֶה בְּקוֹשֵׁר שְׁנֵי דְּבָרִים בְּיַחַד, אֲבָל אִם עָשָׂה קֶשֶׁר בְּרֹאשׁ אֶחָד שֶׁל חֶבֶל אוֹ חוּט אוֹ מְשִׁיחָה — דִּינוֹ כִּשְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל זֶה לְכָל דָּבָר:

To what does this apply? To two knots one upon the other. But a single knot with an aniva (bow / loop) on top — there is no room for any doubt as to whether it is a maaseh uman knot, and it is permitted to tie and untie it in any case if it is not meant to endure at all.

And if it is only a single knot without a bow on top — it is not called a "knot" at all, and it is permitted to tie and untie it even if it is meant to endure forever.

And all this is when tying two things together; but if one made a knot at one end of a rope, a thread, or a cord — its law is like that of two knots one upon the other in every respect:

קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא שֶׁל קַיָּמָא מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — מֻתָּר לְקָשְׁרוֹ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁקּוֹשֵׁר לִמְדּוֹד אֶחָד מִשִּׁעוּרֵי תוֹרָה. וַאֲפִלּוּ קֶשֶׁר מַעֲשֵׂה אוּמָן מֻתָּר לִקְשׁוֹר, אִם אִי אֶפְשָׁר לִמְדּוֹד בְּעִנְיָן אַחֵר:

A knot that is not called shel kayama from the Torah but only mi-divrei soferim — it is permitted to tie it for the sake of a mitzvah, for example one who ties in order to measure one of the Torah's measures. And even a maaseh uman knot is permitted to be tied, if it is impossible to measure in another way:

נִשְׁמְטוּ לוֹ רְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל — מֻתָּר לְהַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה קֶשֶׁר בְּרֹאשׁ הָרְצוּעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁמֵט מִן הַנֶּקֶב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין רְגִילִין שָׁם לִקְשׁוֹר קֶשֶׁר זֶה, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרְגִילִין לְקָשְׁרוֹ — אָסוּר אֲפִלּוּ לְהַחֲזִיר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְשׁוֹר.

וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין רְגִילִין — לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא לְהַחֲזִיר, אֲבָל בְּמִנְעָל חָדָשׁ אָסוּר לִתֵּן הָרְצוּעָה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי.

וַאֲפִלּוּ לְהַחֲזִיר לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא כְּשֶׁהַנֶּקֶב הוּא רָחָב וְיָכוֹל לְהַחֲזִיר בְּלִי טֹרַח, אֲבָל אִם הַנֶּקֶב הוּא צַר שֶׁצָּרִיךְ טֹרַח לְהַכְנִיס הָרְצוּעָה בְּתוֹכוֹ — אֵין זֶה כְּמַחֲזִיר, אֶלָּא כְּנוֹתֵן בַּתְּחִלָּה, וְאָסוּר מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי. וְכֵן הַדִּין בִּרְצוּעוֹת שֶׁל מִכְנָסַיִם.

אֲבָל אַבְנֵט מֻתָּר לְהַכְנִיס בְּמִכְנָסַיִם בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם, וְעָשׂוּי לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא תָּדִיר, לְפִיכָךְ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי. אֲבָל אָסוּר לְהַכְנִיס מְשִׁיחָה לְשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטְּלָהּ שָׁם:

If the straps of his shoe or sandal slipped from their hole — it is permitted to return them to their place, provided that he does not make a knot at the end of the strap so that it does not slip out of the hole, because that would be a kesher shel kayama.

To what does this apply? In places where it is not customary to tie this knot; but in places where it is customary to tie it — it is forbidden even to return them, by decree lest one come to tie it.

And even in places where it is not customary — they only permitted returning, but in a new shoe it is forbidden to insert the strap on Shabbos, because it constitutes metaken keli (making a vessel functional).

And even regarding returning, they only permitted when the hole is wide and one can return it without effort; but if the hole is narrow such that one must make effort to insert the strap into it — this is not like "returning" but like "placing for the first time," and is forbidden as metaken keli. The same law applies to the straps of trousers (michnasayim).

However, a belt (avnet) is permitted to be inserted into trousers for the first time on Shabbos, because one does not leave it there and it is made to be inserted and removed constantly; therefore there is no concern of metaken keli regarding it. But it is forbidden to insert a cord (mishicha) there for the first time, because one does leave it there:

מַתִּירִין בֵּית הַצַּוָּאר מִקֶּשֶׁר שֶׁקְּשָׁרוֹ כּוֹבֵס, שֶׁאֵינוֹ קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, שֶׁרֹב הַפְּעָמִים מַתִּירִין אוֹתוֹ בְּיוֹמוֹ מִיָּד אַחַר הַכְּבִיסָה.

אֲבָל אֵין פּוֹתְחִין אוֹתוֹ מֵחָדָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקֵּן כְּלִי, וְחַיָּב מִשּׁוּם מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ. אֲבָל מִשּׁוּם קוֹרֵעַ אֵינוֹ חַיָּב, אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה עַל מְנָת לִתְפּוֹר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ב.

אֲפִלּוּ אִם כְּבָר נִפְתַּח בֵּית הַצַּוָּאר, רַק שֶׁחָזַר הָאוּמָן וּתְפָרוֹ בְּיַחַד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִים עוֹשִׂים, אוֹ שֶׁקְּשָׁרוֹ הָאוּמָן וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתִּירוֹ — אָסוּר לַחְתּוֹךְ הַחוּטִין.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּקֶשֶׁר זֶה שֶׁקְּשָׁרוֹ הָאוּמָן קֹדֶם גְּמַר מְלֶאכֶת הַבֶּגֶד, שֶׁחֲתִיכַת חוּטֵי קֶשֶׁר זֶה יֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", לְפִי שֶׁהִיא גְּמַר מְלֶאכֶת הַבֶּגֶד, שֶׁעַל יְדֵי כָךְ מְתֻקָּן הַבֶּגֶד לְלָבְשׁוֹ, וְקֹדֶם לָכֵן לֹא הָיָה מְתֻקָּן מֵעוֹלָם לְלָבְשׁוֹ, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא גְּמַר מְלָאכָה יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ", כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ב.

אֲבָל שְׁאָר קְשִׁירוֹת שֶׁנִּקְשְׁרוּ אַחַר גְּמַר מְלֶאכֶת הַבֶּגֶד, כְּגוֹן קִשְׁרֵי הַכִּבּוּס אוֹ הַמְּשִׁיחוֹת שֶׁבִּכְתֹנֶת שֶׁנִּקְשְׁרוּ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַתִּירָן — מֻתָּר לְחַתְּכָן. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לְהָקֵל בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ, אֶלָּא יַעֲשֶׂה בְּצִנְעָא.

וְאִם אֵינוֹ רָגִיל לְהַתִּיר הַמְּשִׁיחוֹת אֶלָּא כְּשֶׁמַּחֲלִיף הַכְּתֹנֶת מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת — אָסוּר לְחַתְּכָן, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהַתִּיר:

One may untie the neckline (beis ha-tzavar) of the knot that the launderer (koves) tied, since it is not a kesher shel kayama: most of the time it is untied that same day immediately after the laundering.

But one does not open it anew, because that is metaken keli, and one is liable on account of makeh be-patish (finishing). However, on account of korea (tearing) one is not liable, unless one acts in order to sew — as explained in siman שב.

Even if the neckline had already been opened, but the craftsman went back and sewed it together as craftsmen do, or if the craftsman tied it and one cannot untie it — it is forbidden to cut the threads.

To what does this apply? To that knot which the craftsman tied before the completion of the garment, since cutting the threads of this knot involves makeh be-patish, because that is the completion of the garment's making — through this act the garment becomes fit to wear, whereas before then it had never been fit to wear, and anything that constitutes a completion of work is subject to makeh be-patish, as explained in siman שב.

But other tyings done after the completion of the garment — such as laundry knots, or the cords of the tunic that were tied and which one cannot untie — it is permitted to cut them. Still, one should not be lenient in front of an ignorant person ('am ha-aretz): rather one will act in private.

And if one's practice is to untie the cords only when changing the tunic from Shabbos to Shabbos — it is forbidden to cut them, just as it is forbidden to untie them:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּקְשִׁירָה, אֲבָל אִם תָּפַר הַכּוֹבֵס אֶת בֵּית הַצַּוָּאר, וְכֵן זוּג שֶׁל מִנְעָלִים הַתְּפוּרִים יַחַד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאֻמָּנִים עוֹשִׂים — אָסוּר לְחַתְּכָן אוֹ לְנַתְּקָן זֶה מִזֶּה, שֶׁאֵין חִלּוּק בִּתְפִירָה בֵּין שֶׁל קַיָּמָא לְאֵינָהּ שֶׁל קַיָּמָא, וּלְעוֹלָם יֵשׁ בִּסְתִירָתָהּ מִשּׁוּם קוֹרֵעַ. וְאֵף שֶׁהַקּוֹרֵעַ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן עוֹשֶׂה עַל מְנָת לִתְפּוֹר, מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר בְּכָל עִנְיָן.

וְיֵשׁ מַתִּירִין בִּתְפִירָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל קַיָּמָא לְנַתֵּק אוֹ לַחְתּוֹךְ. וְכֵן עִקָּר. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לְהָקֵל בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ:

To what does this apply? To tying. But if the launderer sewed the neckline (beis ha-tzavar), or likewise a pair of shoes sewn together as craftsmen do — it is forbidden to cut them or detach them from one another, since regarding sewing (tefirah) there is no distinction between shel kayama and non-shel kayama: in any case, undoing a stitching falls under korea (tearing). And although one who tears is only liable if he acts in order to sew, nonetheless mi-divrei soferim it is forbidden in every case.

And there are authorities (yesh matirin) who permit, in the case of non-permanent sewing, to detach or cut. And this is the essence of the law. Nevertheless, one should not be lenient in front of an ignorant person ('am ha-aretz):

קוֹשְׁרִין דְּלִי עַל פִּי הַבּוֹר בִּמְשִׁיחָה אוֹ בְּאַבְנֵט וְכַיּוֹצֵא בוֹ, מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם. אֲבָל לֹא בְחֶבֶל, מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטְּלוֹ שָׁם, וַהֲרֵי זֶה קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, שֶׁהֲרֵי הַדְּלִי תָּלוּי וְקָשׁוּר שָׁם תָּמִיד. וַאֲפִלּוּ בְּחֶבֶל שֶׁל גַּרְדִּי שֶׁהוּא חָשׁוּב וְאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם — אָסוּר, גְּזֵרָה מִשּׁוּם שְׁאָר חֲבָלִים.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּדְלָיִים הַקְּבוּעִים בַּבּוֹר, אֲבָל דְּלָיִים שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵינָן קְבוּעִין בַּבּוֹר — אֵינוֹ קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא, וּמֻתָּר אֲפִלּוּ בִּשְׁאָר חֲבָלִים. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הַקֶּשֶׁר מַעֲשֵׂה אוּמָן, שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ בְּאֵינָהּ שֶׁל קַיָּמָא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

One may tie a bucket onto the mouth of a well with a cord (mishicha) or a belt (avnet) and the like — with something one does not leave there. But not with a rope (chevel), because one does leave it there, and it would then be a kesher shel kayama, since the bucket remains hanging and tied there permanently. And even with a weaver's rope (gardi), which is valuable and which one does not leave there — it is forbidden, by decree on account of other ropes.

To what does this apply? To buckets fastened to the well. But our buckets, which are not fastened to the well — it is not a kesher shel kayama, and it is permitted even with other ropes. Provided only that the knot not be a maaseh uman, which is forbidden even when not shel kayama, as explained above:

קוֹשְׁרִים חֶבֶל בִּפְנֵי הַפָּרָה בְּרֹחַב הַפֶּתַח בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַיָּמָא, שֶׁעָשׂוּי לְהַתִּירוֹ תָּדִיר לְהוֹצִיא הַבְּהֵמָה לְהַשְׁקוֹתָהּ.

וַאֲפִלּוּ לִקְשׁוֹר בְּשַׁבָּת שְׁנֵי רָאשֵׁי הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַפֶּתַח, שֶׁלֹּא הָיָה תָּלוּי כְּלָל בַּפֶּתַח מֵאֶתְמוֹל — מֻתָּר, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְבַטֵּל רֹאשׁ אֶחָד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר לְעוֹלָם וְיוֹצִיא הַבְּהֵמָה בְּהַתָּרַת רֹאשׁ הַשֵּׁנִי בִּלְבַד, אֶלָּא לִפְעָמִים יַתִּיר רֹאשׁ זֶה וְלִפְעָמִים יַתִּיר זֶה. אֲבָל אִם בֶּאֱמֶת מְבַטֵּל רֹאשׁ אֶחָד — אָסוּר:

One may tie a rope before the cow, across the opening, so that she should not go out, since it is not shel kayama: it is made to be untied constantly, in order to bring the animal out for watering.

And even to tie on Shabbos the two ends of the rope on the two sides of the opening — when the rope was not hung at the opening at all from the previous day — is permitted, and we do not suspect that he will leave one end tied forever and remove the animal merely by untying the second end; rather, we assume that sometimes he will untie this end and sometimes that. But if he actually leaves one end permanently — it is forbidden:

כָּל קֶשֶׁר שֶׁלִּפְעָמִים נִמְלָךְ וּמְבַטְּלוֹ לְעוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁבִּתְחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ אֵינָהּ עַל מְנָת לְבַטְּלוֹ — אָסוּר, שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ וִיבַטְּלֶנּוּ. לְפִיכָךְ, אָסוּר לִטּוֹל חֶבֶל וּלְקָשְׁרוֹ בָּאֵבוּס וּבַפָּרָה, שֶׁמָּא כְּשֶׁיִּרְצֶה לְהוֹלִיךְ הַבְּהֵמָה לֹא יַתִּיר לְעוֹלָם אֶלָּא רֹאשׁ אֶחָד וְיַנִּיחַ הַשֵּׁנִי קַיָּם לְעוֹלָם, וְיִהְיֶה קֶשֶׁר שֶׁל קַיָּמָא.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר חֲבָלִים, אֲבָל בְּחֶבֶל שֶׁל גַּרְדִּי — מֻתָּר, שֶׁאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ שָׁם. וְאֵין לִגְזוֹר כָּאן עַל שֶׁל גַּרְדִּי מִשּׁוּם שְׁאָר חֲבָלִים, מִפְּנֵי שֶׁגַּם בִּשְׁאָר חֲבָלִים אֵינוֹ מָצוּי שֶׁיְּבַטֵּל רֹאשׁ אֶחָד לְעוֹלָם, אֶלָּא לִפְעָמִים מַתִּיר רֹאשׁ זֶה וְלִפְעָמִים מַתִּיר זֶה.

וְכָל זֶה לִקְשׁוֹר הַחֶבֶל בְּשַׁבָּת בָּאֵבוּס וּבַפָּרָה, אֲבָל אִם הָיָה קָשׁוּר כְּבָר בָּאֵבוּס וְרוֹצֶה לְקָשְׁרוֹ עַתָּה בַּפָּרָה, אוֹ שֶׁהָיָה קָשׁוּר בַּפָּרָה וְרוֹצֶה עַתָּה לְקָשְׁרוֹ בָּאֵבוּס — מֻתָּר בְּכָל חֶבֶל, לְפִי שֶׁאִם בָּא לְבַטֵּל קֶשֶׁר אֶחָד מֵהֶם שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר לְעוֹלָם — מִן הַסְּתָם אוֹתוֹ קֶשֶׁר שֶׁהָיָה קָשׁוּר כְּבָר מַנִּיחוֹ לְעוֹלָם קָשׁוּר:

Any knot in which one sometimes reconsiders and leaves it to remain forever — even though at the start of its making the intent was not to leave it — is forbidden, lest one reconsider and leave it. Therefore it is forbidden to take a rope and tie it to the manger and to the cow, lest when he wishes to lead the animal he untie only one end, leaving the second tied forever, and it become a kesher shel kayama.

To what does this apply? To other ropes. But with a weaver's rope (gardi) — it is permitted, since one does not leave it there. And one does not decree here regarding the weaver's rope on account of other ropes, because even with other ropes it is uncommon for someone to leave one end permanently; rather, sometimes he unties this one and sometimes that one.

And all this is regarding tying the rope on Shabbos to the manger and to the cow. But if it was already tied to the manger and one wishes now to tie it to the cow, or it was tied to the cow and one wishes now to tie it to the manger — it is permitted with any rope, for if he comes to leave one of the two knots tied permanently, presumably it is the one that was already tied that he leaves tied permanently:

הַפּוֹתֵל חֲבָלִים, מִכָּל מִין שֶׁיִּהְיֶה — חַיָּב מִשּׁוּם קוֹשֵׁר. וְשִׁעוּרוֹ לְהִתְחַיֵּב מִן הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמוֹד הַחֶבֶל בִּפְתִילָתוֹ בְּלֹא קְשִׁירָה בְּסוֹפוֹ, שֶׁנִּמְצֵאת מְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר בְּכָל שֶׁהוּא.

וְכֵן הַמַּפְרִיד הַפָּתִיל — חַיָּב מִשּׁוּם מַתִּיר. וְשִׁעוּרוֹ כְּשִׁעוּר הַפּוֹתֵל. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְקַלְקֵל, שֶׁכָּל הַמְקַלְקְלִים פְּטוּרִין מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

One who twists (potel) ropes, of whatever kind they may be, is liable on account of kosher (tying). And his minimum measure to be liable from the Torah is what is needed for the rope to hold in its twisting without needing to be knotted at its end — so that his work endures. But mi-divrei soferim it is forbidden in any amount.

Likewise, one who undoes (maprid) the twist is liable on account of matir (untying), with the same measure as the one who twists. Provided he does not intend to ruin (mekalkel), since all those who ruin are exempt from the Torah; but it is forbidden mi-divrei soferim: