✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן שי״ח · י״ט סעיפים
דין המבשל בשבת — מלאכה דאורייתא — להכיר ולהבין
סימן שי״ח
דִּין הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שי״ח: לשון המחבר במלואה, ביאור פדגוגי של מושגי ההלכה, יישומים מעשיים בני זמננו, וסיכום.
נושא: דין המבשל בשבת — מלאכה דאורייתא
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שי״ח (י״ט סעיפים)
עורך: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תוכן הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — י״ט סעיפי המחבר
2. ההקשר הכללי: מהו עניין סימן זה ומהי שאלתו?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — דברי פתיחה
6. שיטת הרמ״א — הבדלים בין אשכנז וספרד
7. יישומים מעשיים בני זמננו
8. סיכום מעשי וכללים שיש לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שי״ח מכיל י״ט סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודים את הלכות המבשל בשבת — מלאכה דאורייתא.
סעיף א — דין המאכל המבושל בשבת
דין המבשל בשבת. ובו יט סעיפים:
המבשל בשבת [או שעשה א' משאר מלאכות] [טור] במזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ״ש מיד ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו מיד [ואם אמר לעכו״ם לעשות מלאכה בשבת ע״ל סי' ש״ז סעיף כ']:
ביאור: המבשל בשבת (או שעשה אחת משאר המלאכות):
- בְּמֵזִיד — המאכל אסור לו לעולם; ולאחרים מותר במוצאי שבת מיד.
- בְּשׁוֹגֵג — אסור בו ביום אפילו לאחרים; בלילה (מוצאי שבת) מותר גם לו מיד.
מה אומר הסעיף:
- המבשל בשבת במזיד — אסור לו לעולם; ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד.
- ובשוגג: אסור בו ביום גם לאחרים; ולערב מותר גם לו מיד.
- והוא הדין לשאר מלאכות, ולא לבישול בלבד.
סעיף ב — המבשל לחולה
השוחט בשבת לחולה בין שחלה מאתמול בין שחלה היום מותר הבריא לאכול ממנו חי (בשבת) אבל המבשל (או שעשה שאר מלאכה) לחולה אסור (בשבת) לבריא או לחולה שאין בו סכנה דחיישינן שמא ירבה בשבילו: הגה ואפי' בישל ע״י עכו״ם אסור בשבת (תוס' פ״ק דגיטין ור״נ פ' אין מעמידין) ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפי' היה חולה מבעוד יום אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה (ב״י בשם אורחות חיים):
ביאור: השוחט בשבת לחולה (שיש בו סכנה) — בין שחלה אתמול ובין היום — בריא יכול לאכול ממנו חי בשבת (השחיטה הותרה לחולה; אכילה חיה אינה מוסיפה מלאכה). אבל מה שבישל לחולה — אסור בשבת לבריא או לחולה שאין בו סכנה — שמא ירבה בשבילו. הגהת הרמ״א: אפילו בישל על ידי עכו״ם — אסור בשבת. ופירות שנקטפו לחולה אסורים לבריא (משום גדילה ומוקצה).
מה אומר הסעיף:
- השוחט בשבת לחולה — בין שחלה מאתמול בין שחלה היום: מותר הבריא לאכול ממנו חי.
- אבל המבשל לחולה: אסור בשבת לבריא או לחולה שאין בו סכנה — דחיישינן שמא ירבה בשבילו.
- הגהת הרמ״א: ואפילו בישל על ידי עכו״ם — אסור בשבת.
סעיף ג — תולדות האור ותולדות חמה
כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדות האור כגון ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה ואפילו בתולדות חמה כגון בסודר שהוחם בחמה אסור גזרה אטו תולדות האור וכן אסור להטמינה בחול או באבק דרכים שהוחמו מכח חמה אבל בחמה עצמה כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו מותר:
ביאור: כשם שאסור לבשל באור, כך אסור לבשל בתולדות האור — כגון ליתן ביצה בצד קדרה, או לשוברה על סודר שהוחם באור כדי שתיצלה. ואפילו בתולדות חמה — כגון בסודר שהוחם בחמה — אסור, גזירה אטו תולדות האור. וכן אסור להטמינה בחול או באבק דרכים שהוחמו מכוח חמה. אבל בחמה עצמה — כגון ליתן ביצה בחמה, או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו — מותר.
מה אומר הסעיף:
- כשם שאסור לבשל באור, כך אסור לבשל בתולדות האור — כגון ליתן ביצה בצד קדרה, או לשברה על סודר שהוחם באור.
- ואפילו בתולדות חמה — כגון בסודר שהוחם בחמה: אסור, גזרה אטו תולדות האור.
- אבל בחמה עצמה — מותר: כגון ליתן ביצה בחמה.
סעיף ד — בישול אחר בישול
תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן: הגה וי״א דוקא אם מצטמק ויפה לו [רבי ירוחם ח״ג] ואם לא נתבשל כל צרכו ואפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול אפי' בעודו רותח וה״מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת אין שורין אותו בחמין בשבת אבל מדיחים אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ומן הדג שנקרא קולייס האספנין שאינם צריכים בישול אלא מעט והדחתן היא גמר מלאכתן: הגה וה״ה כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול כלל בלא שרייה דאסור לשרותו בשבת דהוי גמר מלאכה [הגהות מרדכי]:
ביאור: תבשיל שנתבשל כל צורכו — יש בו משום בישול אם נצטנן. הגהת הרמ״א: ויש אומרים דווקא אם מצטמק ויפה לו (ר׳ ירוחם). ואם לא נתבשל כל צורכו — ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי — שייך בו בישול אפילו בעודו רותח. והני מילי, שיש בו בישול אחר בישול, בתבשיל שיש בו מרק; אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש — מותר לשרותו בחמין בשבת. ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת — אין שורין אותו בחמין בשבת, אבל מדיחים אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן ומן הדג שנקרא קולייס האספנין, שאינם צריכים בישול אלא מעט והדחתן היא גמר מלאכתן. הגהת הרמ״א: והוא הדין כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול כלל בלא שרייה, דאסור לשרותו בשבת דהווי גמר מלאכה (הגהות מרדכי).
מה אומר הסעיף:
- תבשיל שנתבשל כל צרכו — יש בו משום בישול אם נצטנן — יש בו משום בישול אם נצטנן.
- הגהת הרמ״א: וי״א דוקא אם מצטמק ויפה לו — וי״א דוקא אם מצטמק ויפה לו.
- ואם לא נתבשל כל צרכו — ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי — שייך בו בישול אפילו בעודו רותח. והני מילי בתבשיל שיש בו מרק; אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש — מותר לשרותו בחמין בשבת.
סעיף ה — פת בכלי שני
יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה אם בשלו אחר כך במשקה יש בו משום בישול ואסור ליתן פת [אפי'] בכלי שני שהיד סולדת בו ויש מתירין: הגה בכלי שני ויש מקילין אפי' בכלי ראשון ונהגו ליזהר לכתחילה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו:
ביאור: יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בישלו אחר כך במשקה — יש בו משום בישול, ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו. ויש מתירין. הגהת הרמ״א: בכלי שני; ויש מקילין אפילו בכלי ראשון. ונהגו ליזהר לכתחילה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו.
מה אומר הסעיף:
- יש מי שאומר דדבר שנאפה או נצלה, אם בשלו אחר כך במשקה — יש בו משום בישול: ואסור ליתן פת אפילו בכלי שני שהיד סולדת בו.
- ויש מתירין. הגהת הרמ״א: בכלי שני; ויש מקילין אפילו בכלי ראשון.
- ונהגו ליזהר לכתחילה שלא ליתן פת אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו.
סעיף ו — הנחת כלי על גבי קדרה טמונה
כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו מותר להניחו בשבת על גבי קדירה הטמונה כדי שישמור חומו ולא יצטנן ויכול לטוח פיו בבצק אם יש לו בצק שנלוש מאתמול אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך על גבי קדירה שהיא חמה כל כך שהעליון יכול להתחמם מחומה עד שתהא היד סולדת בו:
ביאור: כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו — מותר להניחו בשבת על גבי קדרה הטמונה, כדי שישמור חומו ולא יצטנן. ויכול לטוח פיו בבצק, אם יש לו בצק שנילוש מאתמול. אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך על גבי קדרה שהיא חמה כל כך שהעליון יכול להתחמם מחומה עד שתהא היד סולדת בו.
מה אומר הסעיף:
- כלי שיש בו דבר חם שהיד סולדת בו: מותר להניחו בשבת על גבי קדירה הטמונה כדי שישמור חומו — ויכול לטוח פיו בבצק, אם יש לו בצק שנלוש מאתמול.
- אבל אין מניחין כלי שיש בו דבר שאינו חם כל כך על גבי קדירה שהיא חמה כל כך שהעליון יכול להתחמם מחומה עד שתהא היד סולדת בו.
סעיף ז — כלי התחתון על האש
יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדירה הטמונה אפי' כלי התחתון על האש שרי ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש לעולם אסור:
ביאור: יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדרה הטמונה — אפילו כלי התחתון על האש שרי. ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש — לעולם אסור.
מה אומר הסעיף:
- יש מפרשים דהא דשרי להניח כלי שיש בו דבר חם על גבי קדירה הטמונה — אפילו כלי התחתון על האש שרי.
- ויש מפרשים שאם כלי התחתון על האש — לעולם אסור.
סעיף ח — הנחת דבר קר על מיחם שעל האש
להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל האש י״א שדינו כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו כגון שיבש מותר להניחו ע״ג מיחם שעל גבי האש וי״א דהוי כמניח על גבי כירה לכתחלה ואסור אפי' אם נתבשל כל צרכו ואפי' אם מצטמק ורע לו אפי' אם נותנו שם לשמור חומו וראשון נראה עיקר ומ״מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו אסור לדברי הכל:
ביאור: להניח דבר קר שנתבשל כל צורכו על גבי מיחם שעל האש: יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה — וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו, כגון שיבש, מותר להניחו על גבי מיחם שעל גבי האש. ויש אומרים דהווי כמניח על גבי כירה לכתחילה, ואסור — אפילו אם נתבשל כל צורכו, ואפילו אם מצטמק ורע לו, ואפילו אם נותנו שם לשמור חומו. וראשון נראה עיקר. ומכל מקום, אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו — אסור לדברי הכול.
מה אומר הסעיף:
- להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל האש: יש אומרים שדינו כמניחו כנגד המדורה — וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה, כגון שיבש, מותר להניחו על גבי מיחם.
- ויש אומרים דהוי כמניח על גבי כירה לכתחלה — ואסור, אפילו נתבשל כל צרכו, ואפילו מצטמק ורע לו.
סעיף ט — כלי ראשון — תבלין ומלח
כלי ראשון (פי' הכלי שמשתמש בו על האש) אפי' לאחר שהעבירוהו מעל האש מבשל כל זמן שהיד סולדת בו לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין אבל מלח מותר ליתן לתוכו כיון שהעבירו מעל האש דצריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא ויש מי שאוסר לתת לתוך כלי זה בשר מליח אפי' הוא של שור: הגה ונ״ל דבלא מליח נמי אסור אלא דנקט מליח דבלאו הכי אסור משום דם שבו ויש אוסרים לתת מלח אפי' בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו והמחמיר תבא עליו ברכה: (תוס' ומרדכי פרק כירה) ואם עבר ונתן מלח אפי' בכלי ראשון אפי' הוא על האש שעבד איסורא מותר המאכל דהמלח בטל על גבי המאכל (ב״י בשם שבולי הלקט):
ביאור: כלי ראשון (פירוש: הכלי שמשתמש בו על האש) — אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש — מבשל כל זמן שהיד סולדת בו. לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין. אבל מלח מותר ליתן לתוכו כיוון שהעבירו מעל האש, דצריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא. ויש מי שאוסר לתת לתוך כלי זה בשר מליח, אפילו הוא של שור. הגהת הרמ״א: ונראה לי דבלא מליח נמי אסור, אלא דנקט מליח דבלאו הכי אסור משום דם שבו. ויש אוסרים לתת מלח אפילו בכלי שני כל זמן שהיד סולדת בו, והמחמיר תבוא עליו ברכה (תוספות ומרדכי). ואם עבר ונתן מלח אפילו בכלי ראשון, אפילו הוא על האש — שעבד איסורא — מותר המאכל, דהמלח בטל על גבי המאכל (ב״י בשם שיבולי הלקט).
מה אומר הסעיף:
- כלי ראשון — אפילו לאחר שהעבירוהו מעל האש, מבשל כל זמן שהיד סולדת בו.
- לפיכך אסור ליתן לתוכו תבלין. אבל מלח — מותר ליתן לתוכו כיון שהעבירו מעל האש, דצריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא.
- ויש מי שאוסר לתת לתוך כלי זה בשר מליח — אפילו הוא של שור.
סעיף י — עירוי מכלי ראשון על תבלין
אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון:
ביאור: אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון.
מה אומר הסעיף:
- אסור ליתן תבלין בקערה
- ולערות עליהם מכלי ראשון.
סעיף יא — אמבטי של מרחץ
אמבטי [פי' כלי שרוחץ בו] של מרחץ שהיא מלאה מים חמין [אע״פ שהוא כלי שני] [תוס' והרא״ש וטור] אין נותנין לה מים צונן שהרי מחממין הרבה אבל נותן הוא ממים חמין שבזה האמבטי לתוך אמבטי אחר של צונן:
ביאור: אמבטי [פירוש: כלי שרוחץ בו] של מרחץ שהיא מלאה מים חמין [אף על פי שהוא כלי שני] (תוספות והרא״ש וטור) — אין נותנין לה מים צוננין, שהרי מתחממין הרבה. אבל נותן הוא ממים חמין שבזה האמבטי לתוך אמבטי אחר של צונן.
מה אומר הסעיף:
- אמבטי של מרחץ שהיא מלאה מים חמין — אף על פי שהוא כלי שני —: אין נותנין לה מים צונן, שהרי מחממין הרבה.
- אבל נותן הוא ממים חמין שבזה האמבטי לתוך אמבטי אחר של צונן.
סעיף יב — הפשרת מים צוננין
מיחם שפינה ממנו מים חמין מותר ליתן לתוכו מים צונן [מרובים] כדי להפשירן ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך חמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שמחממין הרבה: הגה ואם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו רק שיפיגו צינתן אפי' בכלי ראשון שרי רק שלא יהיה על האש [טור]:
ביאור: מיחם שפינה ממנו מים חמין — מותר ליתן לתוכו מים צוננין [מרובים] כדי להפשירן. ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צוננין, או צוננין לתוך חמין — והוא שלא יהיו בכלי ראשון, מפני שמתחממין הרבה. הגהת הרמ״א: ואם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו רק שיפיגו צינתן — אפילו בכלי ראשון שרי, רק שלא יהיה על האש (טור).
מה אומר הסעיף:
- מיחם שפינה ממנו מים חמין: מותר ליתן לתוכו מים צונן מרובים כדי להפשירן.
- ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן, או צונן לתוך חמין — והוא שלא יהיו בכלי ראשון, מפני שמחממין הרבה.
- הגהת הרמ״א: ואם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו רק שיפיגו צינתן — אפילו בכלי ראשון שרי, רק שלא יהיה על האש.
סעיף יג — קיתון בכלי שני
מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים בכלי שני שיש בו מים חמין אבל בכלי ראשון אסור:
ביאור: מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקין בכלי שני שיש בו מים חמין; אבל בכלי ראשון — אסור.
מה אומר הסעיף:
- מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים בכלי שני שיש בו מים חמין.
- אבל בכלי ראשון — אסור.
סעיף יד — כנגד האש — שיעור יד סולדת
מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים כנגד האש להפיג צינתן ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת [פירוש מתחממת ונכוית] בו דהיינו שכריסו של תינוק נכוית בו אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו ואפי' להניח בו שעה קטנה שתפיג צנתן אסור כיון שיכול להתבשל שם: הגה וה״ה בפירות או שאר דברים הנאכלין כמות שהן חיין (מרדכי פ' כירה וע״ל סי' רנ״ד):
ביאור: מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקין כנגד האש להפיג צינתן — ובלבד שייתנם רחוק מהאש, בעניין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת בו [פירוש: מתחממת ונכווית], דהיינו שכריסו של תינוק נכווית בו. אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו — ואפילו להניחו שם שעה קטנה שתפיג צינתן, אסור, כיוון שיכול להתבשל שם. הגהת הרמ״א: והוא הדין בפירות או שאר דברים הנאכלין כמות שהן חיין (מרדכי, ועיין לעיל סימן רנ״ד).
מה אומר הסעיף:
- מותר ליתן קיתון של מים כנגד האש להפיג צינתן — ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת בו.
- והשיעור מפורש: דהיינו שכריסו של תינוק נכוית בו.
- אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו — ואפילו להניח בו שעה מועטת.
סעיף טו — דבר יבש כנגד המדורה
דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש שאין בו מרק מותר להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו: הגה ואפי' נצטנן כבר אבל אם הוא רותח אפי' בדבר שיש בו מרק מותר ויש מקילין לומר דכל שאינו נותנו על גבי האש או הכירה ממש רק סמוך לו אפילו נצטנן מותר [המגיד פכ״ב] ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי וכמו שכתבתי לעיל סי' רנ״ג:
ביאור: דבר שנתבשל כל צורכו והוא יבש שאין בו מרק — מותר להניחו כנגד המדורה, אפילו במקום שהיד סולדת בו. הגהת הרמ״א: ואפילו נצטנן כבר. אבל אם הוא רותח — אפילו בדבר שיש בו מרק, מותר. ויש מקילין לומר דכל שאינו נותנו על גבי האש או הכירה ממש, רק סמוך לו — אפילו נצטנן, מותר (המגיד); ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי, וכמו שכתבתי לעיל סימן רנ״ג.
מה אומר הסעיף:
- דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש שאין בו מרק: מותר להניחו כנגד המדורה — אפילו במקום שהיד סולדת בו.
- הגהת הרמ״א: ואפילו נצטנן כבר. אבל אם הוא רותח — אפילו בדבר שיש בו מרק מותר.
- ויש מקילין לומר דכל שאינו נותנו על גבי האש ממש רק סמוך לו — אפילו נצטנן מותר; ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי.
סעיף טז — אינפאנדה ושומן שנימוח
מותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת ואף ע״פ שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח: הגה וכל שכן קדירה שיש בו רוטב שנקרש שכשהשומן נימוח אינו בעין דשרי (ר' ירוחם ח״ג) ויש מחמירין (ר״ן פרק במה טומנין) ונהגו להחמיר מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה:
ביאור: מותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת — ואף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח. הגהת הרמ״א: וכל שכן קדרה שיש בה רוטב שנקרש, שכשהשומן נימוח אינו בעין — דשרי (ר׳ ירוחם). ויש מחמירין (ר״ן), ונהגו להחמיר; מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה.
מה אומר הסעיף:
- מותר ליתן אינפאנדה כנגד האש במקום שהיד סולדת — ואף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונימוח.
- הגהת הרמ״א: וכל שכן קדירה שיש בו רוטב שנקרש, שכשהשומן נימוח אינו בעין. ויש מחמירין, ונהגו להחמיר — מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברא ראשונה.
סעיף יז — נתינת צונן על המיחם
אסור ליתן צונן (על המיחם) אפי' להפשיר כל שהמיחם חם כל כך שאלו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול דהיינו שיהיה היד סולדת בו שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה ואם אינו חם כל כך מותר:
ביאור: אסור ליתן צונן (על המיחם) אפילו להפשיר, כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול — דהיינו שתהא היד סולדת בו; שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה. ואם אינו חם כל כך — מותר.
מה אומר הסעיף:
- אסור ליתן צונן על המיחם — אפילו להפשיר — כל שהמיחם חם כל כך שאילו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שתהיה היד סולדת בו.
- שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה. ואם אינו חם כל כך — מותר.
סעיף יח — מגיס בקדרה
האלפס והקדירה שהעבירן רותחין מעל גבי האור אם לא נתבשל כל צרכו אין מוציאין בכף מהם שנמצא מגיס ואיכא משום מבשל ואם נתבשל כל צרכו מותר אבל צמר ליורה אע״פ שקלט העין אסור להגיס בו [פי' לנענע אותו בכף]: הגה ולכתחילה יש ליזהר אף בקדירה בכל ענין: [פסקי מהרי״ו]:
ביאור: האילפס והקדרה שהעבירן רותחין מעל גבי האור: אם לא נתבשל כל צורכו — אין מוציאין בכף מהם, שנמצא מגיס ואיכא משום מבשל. ואם נתבשל כל צורכו — מותר. אבל צמר ליורה, אף על פי שקלט העין — אסור להגיס בו [פירוש: לנענע אותו בכף]. הגהת הרמ״א: ולכתחילה יש ליזהר אף בקדרה בכל עניין (פסקי מהרי״ו).
מה אומר הסעיף:
- האלפס והקדירה שהעבירן רותחין מעל גבי האור: אם לא נתבשל כל צרכו — אין מוציאין בכף מהם, שנמצא מגיס ואיכא משום מבשל.
- ואם נתבשל כל צרכו — מותר. אבל צמר ליורה — אף על פי שקלט העין, אסור להגיס בו.
- הגהת הרמ״א: ולכתחילה יש ליזהר אף בקדירה בכל ענין.
סעיף יט — שמן ושום על הצלי
אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה אפילו נצלה הצלי מבעוד יום דמכל מקום יתבשל השום והשמן:
ביאור: אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה — אפילו נצלה הצלי מבעוד יום, דמכל מקום יתבשל השום והשמן.
הטקסט במלואו: י״ט סעיפים אלו מהווים את כל קודקס המחבר בנושא. כל אחד מהם מבהיר מקרה, תנאי או יוצא מן הכלל.
מה אומר הסעיף:
- אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה —
- אפילו נצלה הצלי מבעוד יום: דמכל מקום יתבשל השום והשמן.
2. ההקשר הכללי — מלאכת הבישול
במה עוסק סימן זה?
סימן שי״ח עוסק במלאכת בישול, אחת מל״ט המלאכות — והשכיחה ביותר בחיי היום-יום. זהו הסימן המרכזי של בית המבשלות בשבת. הוא צפוף ביותר: י״ט סעיפים וקי״ח דיני המשנה ברורה.
מלאכת בישול: שינוי מאכל על ידי חום. מקור: במשכן היו מבשלים סממנים לצביעה. בישול במים, צלייה, טיגון, התכת מתכת, הקשיית כלי באש — הכל בכלל בישול. בישול = אב מלאכה, מן התורה.
שלושת המושגים השולטים בכל הסימן:
- יד סולדת בו — סף החום שממנו יש בישול (≈ 45-71°C). פחות מזה → אין בישול דאורייתא.
- אין בישול אחר בישול — מאכל שכבר נתבשל (ויבש) אינו מתבשל פעם נוספת → מותר לחממו (בתנאים). אבל לנוזל שנתבשל ונצטנן — מחלוקת.
- כלי ראשון / כלי שני — הכלי שעל האש (או שהורד מהאש) מבשל; כלי שני (שעירו לתוכו) — לפי העיקרון אינו מבשל (חוץ מדבר קל הבישול).
מקומו בהלכות שבת
סימן שי״ח הוא לב בית המבשלות של שבת. הוא בא לאחר סימני רנ״ג-רנ״ט (השהיה, הטמנה) ולפני סימן שי״ט (בורר). בלעדיו אין יכולת לחמם ולהגיש כראוי בשבת.
3. מושגי היסוד ההלכתיים
1. יד סולדת בו — סף הבישול. חום שבו "היד סולדת" מכאב (≈ 45°C לדעת המקלים, ≈ 71°C לדעת המחמירים). פחות מזה → אין בישול דאורייתא.
2. אין בישול אחר בישול. מאכל יבש שנתבשל לגמרי אינו "מתבשל" שוב → מותר לחממו. וביבש: אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת אבל בתבשיל שנצטנן, המחבר כותב (שי״ח:ד): תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן — והגהת הרמ״א מצמצמת: וי״א דוקא אם מצטמק ויפה לו ההוראה למעשה — לברר אצל הרב.
3. כלי ראשון / כלי שני. הכלי הראשון (הקדרה, אפילו לאחר שהורד מהאש) מבשל כל זמן שהיד סולדת בו. הכלי השני (שעירו לתוכו) אינו מבשל — חוץ מדבר קל הבישול.
4. עירוי — שפיכה מכלי ראשון. סילון המים הרותחים מבשל "כדי קליפה" של מה שנוגע בו. מצב ביניים בין כלי ראשון לכלי שני.
5. תולדות האור ותולדות חמה. בישול בחום הנגזר מהאש = אסור. בישול בשמש ישירות = מותר; אבל בתולדות החמה (חול שהוחם בשמש) = אסור (גזרה, מחשש לתולדות האור).
4. מפת י״ט הסעיפים
| סעיפים | נושא | מושג מרכזי |
|---|---|---|
| 1-2 | דין המאכל המבושל בשבת (מזיד/שוגג); לחולה | מעשה שבת |
| 3 | בישול בתולדות האור / החמה | תולדות האור / חמה |
| 4-6 | הנחת תבשיל סמוך לאש, על קדירה חמה | בישול על ידי קירוב |
| 7-9 | כלי ראשון, כלי שני — עירוי, שרייה | כלי ראשון / שני |
| 10-12 | עירוי, מליחה במים חמים | עירוי; כדי קליפה |
| 13-15 | מאכלים שנתבשלו / נצלו — לחממם | אין בישול אחר בישול |
| 16-19 | מלח, תבלין, פת שרויה, מקרי-גבול | דבר קל הבישול / יבש |
שיטת קריאה:
- האם המאכל כבר מבושל? (אם כן → אין בישול אחר בישול עשוי לחול)
- האם מקור החום מגיע לכדי יד סולדת בו?
- איזה כלי: ראשון (מבשל) או שני (אינו מבשל)?
- האם מדובר בדבר קל הבישול (מתבשל גם בכלי שני)?
5. המשנה ברורה — דברי פתיחה
המשנה ברורה לרבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה קי״ח סעיפים על סימן זה. הנה הראשונים — לשם הבנת משמעות הסעיפים:
משנה ברורה (א) — (א) המבשל וכו' - אחד המבשל את המאכל או את הסממנין או המחמם את המים [ר״ל אף דמים ראוי לשתיה בלא בישול וה״ה חלב מ״מ חייב כיון דמשתבח ע״י הבישול] ואחד האופה את הפת הכל ענין אחד הוא [דאפיה הוא מענין בישול אלא שאפיה הוא בפת ובישול הוא בשארי דברים]. המתיך אחד ממיני מתכות כל שהוא או המחמם את המתכות עד שתעשה גחלת ה״ז תולדת מבשל…
משנה ברורה (ב) — (ב) בשבת - וכל שיש ספק פלוגתא בזה אי הוי בכלל בישול או לאו או בשאר מלאכות כה״ג אין לאסור בדיעבד דכל האיסור הזה הוא רק מדרבנן שקנסוהו וספיקא דרבנן לקולא [פמ״ג באות יו״ד וכעין זה כתב המג״א בסימן שכ״ג סקי״א ועיין בסקל״ב וצע״ק]:
משנה ברורה (ג) — (ג) אחת משאר מלאכות - ואם היא מלאכה דרבנן עיין בביאור הגר״א שהאריך להוכיח דלכו״ע אם עשה אותה בשוגג אין לאסור בדיעבד ליהנות ממנה ועיין בבה״ל:
לטקסט המלא של קי״ח הסעיפים, ראה ספריא: משנה ברורה שי״ח.
6. שיטת הרמ״א
הרמ״א מביא בסימן זה חילוק מהותי ומעשי ביותר:
עיקרי הגהות הרמ״א:
- אין בישול אחר בישול בלח — הנקודה העדינה של הסימן. המחבר (שי״ח:ד): תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן — ומפרש שהדברים אמורים בתבשיל שיש בו מרק, ואילו דבר שנתבשל והוא יבש — מותר לשרותו בחמין. הגהת הרמ״א מצמצמת: וי״א דוקא אם מצטמק ויפה לו ההוראה למעשה — לברר אצל הרב.
- סעיף ב — אפילו בישל על ידי עכו״ם לחולה — אסור בשבת לבריא.
- המנהג האשכנזי: מרק / מרק שנצטננו אינם מתחממים בשבת; מוצק מבושל — כן.
ההבדל בין המחבר לרמ״א:
- המחבר → אין בישול גם בנוזלים שנתבשלו כל צרכם.
- הרמ״א → יש בישול בנוזל שנצטנן → חימום אסור.
- חב״ד → שולחן ערוך הרב סימן שי״ח — בדרך כלל כרמ״א.
7. יישומים מעשיים בני זמננו
| מצב | ניתוח הלכתי |
|---|---|
| חימום מוצק מבושל (עוף, קוגל) | מותר להניחו על פלטה (כבר מבושל, יבש → אין בישול) — בלא להניחו ישירות על האש החשופה. |
| חימום תבשיל לח שנצטנן | המחבר (שי״ח:ד) כותב תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן; הגהת הרמ״א מצמצמת — וי״א דוקא אם מצטמק ויפה לו — ובסעיף ט״ו מובא ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי ההוראה למעשה — לברר אצל הרב. |
| עירוי מים רותחים על קפה נמס / תה | קפה/תה מסיסים = לעיתים כבר מבושלים בייצור. אך עירוי מכלי ראשון מבשל. המנהג הרווח: דרך כלי שלישי או "תמצית" שהוכנה לפני שבת. |
| הנחת מאכל חי על הפלטה | אסור — זהו בישול מן התורה. |
| שקיק תה בכלי שני | עלי תה = קלי הבישול לדעת רבים → אסור אפילו בכלי שני. עדיף תמצית תה שהוכנה לפני שבת. |
| הנחת תבשיל ליד רדיאטור / על פלטה לחימום | אם המאכל אינו יכול להגיע ליד סולדת בו → מותר. אם יכול להגיע ואינו מבושל → אסור. |
| מליחה בקדירה חמה (כלי ראשון) | המלח מתבשל → לא למלוח ישירות בכלי ראשון. |
להלכה למעשה: סימן שי״ח הוא הסימן של בית המבשלות של שבת — כל בית חייב לדעת היסודות: (1) לעולם לא לתת מאכל חי על מקור חום; (2) מוצק מבושל מתחמם על הפלטה; (3) נוזל שנצטנן — לפי המנהג (אשכנזי: לא); (4) תה/קפה — דרך תמצית שהוכנה לפני שבת. בספק — לשאול רב — הטעויות כאן שכיחות וחמורות (בישול = מלאכה דאורייתא).
8. סיכום מעשי של הסימן
עיקרי סימן שי״ח:
- בישול הוא אחת מל״ט המלאכות — מן התורה.
- יד סולדת בו: סף הבישול; פחות מזה — אין בישול דאורייתא.
- אין בישול אחר בישול: מוצק מבושל ניתן לחימום; לנוזלים → מחלוקת מחבר/רמ״א.
- כלי ראשון מבשל (אף מחוץ לאש); כלי שני אינו מבשל — חוץ מקלי הבישול.
- עירוי (מכלי ראשון) מבשל כדי קליפה.
- לעולם לא מאכל חי על הפלטה; תה/קפה דרך תמצית שהוכנה לפני שבת.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מהי יד סולדת בו? מדוע היא קובעת?
- מה משמעות אין בישול אחר בישול? מהי מחלוקת המחבר והרמ״א בנוזלים?
- מה ההבדל בין כלי ראשון לכלי שני?
- מהו דבר קל הבישול? תן דוגמה.
- מהו עירוי? את מה הוא מבשל?
- האם ניתן לחמם מרק שנצטנן בשבת? (לפי המנהג)
- כיצד מכינים תה בשבת בלא לעבור?
להעמיק יותר
אם תרצה להעמיק בסימן זה:
📖הצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ועדינויות האחרונים
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זיכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שי״ח)