Daas HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman ש"כ

דִּינֵי סְחִיטָה בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ"ח סְעִיפִים:

הַסּוֹחֵט זֵיתִים לְהוֹצִיא מֵהֶם שֶׁמֶן, אוֹ עֲנָבִים לְהוֹצִיא מֵהֶן יַיִן — חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁמְּפָרֵק הַמַּשְׁקֶה מֵהַפְּרִי, וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ה שֶׁכָּל הַמְפָרֵק אֹכֶל אוֹ מַשְׁקֶה מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְכַּסָּה בּוֹ — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ.

אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת — מֻתָּר לְסָחֳטָן מִן הַתּוֹרָה לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מֵי פֵרוֹת אֵין עֲלֵיהֶם תּוֹרַת מַשְׁקֶה, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים בִּלְבַד, אֶלָּא תּוֹרַת אֹכֶל עֲלֵיהֶם, וַהֲרֵי זֶה כְּמַפְרִיד אֹכֶל מֵאֹכֶל, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְפָרֵק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לִסְחוֹט אֲפִלּוּ תּוּתִים וְרִמּוֹנִים, מִפְּנֵי שֶׁמִּקְצָת בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַרְבֵּה תּוּתִים וְרִמּוֹנִים הֵם סוֹחֲטִין אוֹתָן לְשֵׁם מַשְׁקֶה כְּזֵיתִים וַעֲנָבִים, וְאִלּוּ הָיוּ כֵּן הַרְבֵּה לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם — הָיוּ גַם כֵּן רְגִילִין לְסָחֳטָם לְשֵׁם מַשְׁקֶה. לְפִיכָךְ, כָּל מִי שֶׁסּוֹחֲטָן לְשֵׁם מַשְׁקֶה — מוֹעֶלֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לִהְיוֹת שֵׁם מַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאֵין אוֹמְרִים "בָּטְלָה דַעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם".

וְכֵן אוֹתָם אֲגָסִים (שֶׁקּוֹרִין בערני"ס בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז) שֶׁרְגִילִין לְסָחֳטָן לְשֵׁם מַשְׁקֶה בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת — אָסוּר לְסָחֳטָן בְּשַׁבָּת בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאִם הָיָה לְכָל הָעוֹלָם הַרְבֵּה מֵהֶם כָּל כָּךְ כְּמוֹ שָׁם — הָיוּ גַם כֵּן סוֹחֲטִין אוֹתָם לְשֵׁם מַשְׁקֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּפֵרוֹת אֵלּוּ.

אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לְסָחֳטָן לְשֵׁם מַשְׁקֶה, דְּהַיְנוּ לִשְׁתּוֹת מֵימֵיהֶם מֵחֲמַת צָמָא אוֹ תַּעֲנוּג, אַף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַרְבֵּה מֵהֶם, וַאֲפִלּוּ רְגִילִין לְסָחֳטָן לִרְפוּאָה — אֵין עֲלֵיהֶם שֵׁם מַשְׁקֶה בִּשְׁבִיל כָּךְ, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּמֻתָּר לְסָחֳטָן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַפְרִיד אֹכֶל מֵאֹכֶל. וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הַסּוֹחֲטָן מִתְכַּוֵּן לְשֵׁם מַשְׁקֶה — בָּטְלָה דַעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם.

וּמִכָּל מָקוֹם, בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִסְחוֹט אֵיזֶה פְּרִי לְשֵׁם מַשְׁקֶה — הֲרֵי דִינוֹ שָׁם כְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים, וְאָסוּר לְסָחֳטוֹ בְּשַׁבָּת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם לְשֵׁם מַשְׁקֶה, שֶׁלֹּא בָטְלָה דַּעַת זֶה הַסּוֹחֵט, כֵּיוָן שֶׁכָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ עוֹשִׂין כֵּן בְּחֹל. אֲבָל בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת מֻתָּר לְסָחֳטוֹ, הוֹאִיל וְאֵין רְגִילִין לְסָחֳטוֹ לְשֵׁם מַשְׁקֶה אַף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַרְבֵּה מִמֶּנּוּ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת אָסוּר לְסָחֳטָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁזֶּה הַסּוֹחֵט דַּעְתּוֹ עַל מֵימֵיהֶם לִשְׁתּוֹתָם מֵחֲמַת צָמָא אוֹ מֵחֲמַת תַּעֲנוּג (אוֹ אֲפִלּוּ לִרְפוּאָה) — הֲרֵי הֵם חֲשׁוּבִים מַשְׁקֶה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאֵין אוֹמְרִים "בָּטְלָה דַעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם" (אֲבָל אִם דַּעְתּוֹ כְּדֵי לְטַבֵּל בָּהֶם הַמַּאֲכָל — מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר).

אֲבָל אִם אֵינוֹ סוֹחֵט אֶלָּא לְמַתֵּק הַפְּרִי וְלֹא לְצֹרֶךְ הַמַּשְׁקֶה — מֻתָּר בִּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת. וַאֲפִלּוּ שׁוֹתֶה הַמַּשְׁקֶה הַנִּסְחָט — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בִּסְחִיטָתוֹ בִּשְׁבִיל הַשְּׁתִיָּה. חוּץ מִתּוּתִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן (מֵהַפֵּרוֹת שֶׁמִּקְצָת בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶן הַרְבֵּה סוֹחֲטִין אוֹתָם לְשֵׁם מַשְׁקֶה כְּזֵיתִים וַעֲנָבִים, וְאִלּוּ הָיָה כֵּן הַרְבֵּה לִשְׁאָר בְּנֵי אָדָם הָיוּ רְגִילִין גַּם כֵּן לְסָחֳטָן לְשֵׁם מַשְׁקֶה), שֶׁבָּהֶם אָסְרוּ לִסְחוֹט אֲפִלּוּ כְּדֵי לְמַתְּקָן בִּלְבַד, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחוֹט גַּם כֵּן לְצֹרֶךְ הַמַּשְׁקֶה (כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַרְבֵּה מֵהֶם).

וְכֵן נוֹהֲגִין לְהַחֲמִיר בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. אֲבָל הָעִקָּר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחֲמִיר — אֵין לְשַׁנּוֹת:

Laws of sechitah (pressing) on Shabbos — containing 28 se'ifim:

One who presses olives to extract their oil, or grapes to extract their wine — is liable, since he separates the liquid from the fruit. And it has already been explained in siman 305 that anyone who separates ochel or liquid from the place where it was contained — this is a toledah of dash (threshing).

But other fruits — it is permitted by Torah law to press them to extract their juice, because all fruit-juices do not have the status of mashkeh (drink), except what comes out of olives and grapes alone; rather they have the status of ochel, and this is like separating ochel from ochel, in which there is no mefarek, as was explained there.

And by the words of the Sages it is forbidden to press even mulberries and pomegranates, because some people who have many mulberries and pomegranates press them for the sake of mashkeh like olives and grapes; and if other people had as many — they too would be accustomed to press them for the sake of mashkeh. Therefore, anyone who presses them for the sake of mashkeh — his intention is effective to give them the status of mashkeh by the words of the Sages, and we do not say "his intention is nullified in relation to all men."

Likewise those pears (called bernes in Yiddish) which it is customary to press for mashkeh in some places — it is forbidden to press them on Shabbos throughout the entire world, since it is possible that if the whole world had as many of them as there — they too would press them for mashkeh. And so it is for all fruits similar to these.

But other fruits, which the world is not accustomed to press for mashkeh, that is, to drink their juices on account of thirst or pleasure, even if there are many of them, and even if they are customarily pressed for medicinal purposes — they do not bear the status of mashkeh on that account, even by the words of the Sages. And it is permitted to press them on Shabbos, since this is like separating ochel from ochel. And although the one pressing them intends them as mashkeh — his intention is nullified in relation to all men.

Nevertheless, in a place where the custom is to press a certain fruit as mashkeh — its law there is like mulberries and pomegranates, and it is forbidden to press it on Shabbos in that place for the sake of mashkeh, since this presser's intention is not nullified, given that all the people of his place do so on weekdays. But in other places it is permitted to press it, since they are not accustomed to press it for mashkeh, even though they have much of it.

And some say that all fruits are forbidden to press by the words of the Sages for their juices, since this presser's intent is upon their juice to drink it on account of thirst or pleasure (or even for medicinal purposes) — they are considered mashkeh by the words of the Sages, and one does not say "his intention is nullified in relation to all men." (But if his intent is to dip food into it — it is permitted, as will be explained.)

But if he does not press except to sweeten the fruit and not for the mashkeh — it is permitted in all other fruits. And even if he drinks the pressed mashkeh — it is permitted, since his intent in pressing is not for the drink. Excepting mulberries and pomegranates and the like (of the fruits that some people who have many press for the sake of mashkeh like olives and grapes, and if there were many in others' hands they too would be accustomed to press them as mashkeh) — for these they forbade pressing even merely to sweeten them, as a decree lest he also press for the sake of the mashkeh (as do the people who have many of them).

And so the custom is to be stringent in many places. But the essential ruling is like the first view. Nevertheless, in a place where the custom is to be stringent — one should not change:

וְכָל זֶה לִסְחוֹט, אֲבָל לִמְצוֹץ בְּפִיו הַמַּשְׁקֶה מִן הַפֵּרוֹת — יֵשׁ מַתִּירִין אֲפִלּוּ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ סְחִיטָה בְּכָךְ, וּבָטְלָה דַעְתּוֹ אֵצֶל כָּל אָדָם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁאָסְרוּ לִינַק בְּפִיו מִן הַבְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁמְּפָרֵק כִּלְאַחַר יָד הוּא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שכ"ח. וְגַם יֵשׁ לָחוּשׁ לְחִיּוּב חַטָּאת, כִּי שֶׁמָּא אֵין זֶה נִקְרָא מְפָרֵק כִּלְאַחַר יָד כְּמוֹ הַיּוֹנֵק מֵהַבְּהֵמָה, לְפִי שֶׁלִּינַק הוּא שִׁנּוּי גָּמוּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לִינַק אֶלָּא לַחֲלוֹב, אֲבָל מְצִיצַת פֵּרוֹת אֵינָהּ שִׁנּוּי כָּל כָּךְ, כִּי רְגִילִין לַעֲשׂוֹת כֵּן לִפְעָמִים. וַאֲפִלּוּ פֵּרוֹת שֶׁאִסּוּר סְחִיטָתָן הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — אָסוּר לִמְצוֹץ, כְּמוֹ זֵיתִים וַעֲנָבִים, שֶׁלֹּא חָלְקוּ חֲכָמִים בִּגְזֵרָתָם. וְהוּא הַדִּין בְּנוֹתֵן פַּת בְּיַיִן אוֹ בָּשָׂר בְּמָרָק, שֶׁאָסוּר לִמְצוֹץ אוֹתָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּר בִּסְחִיטָתָן אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְלָכֵן אָסוּר לִמְצוֹץ קְנֵה הַצּוּקֶ"ר, שֶׁדִּינוֹ כְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם.

וְהַמִּנְהָג לְהָקֵל אֲפִלּוּ בְּזֵיתִים וַעֲנָבִים, כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְהַמַּחְמִיר אֲפִלּוּ בְּפַת וּבָשָׂר — תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּשְׁאָר פֵּרוֹת חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים — יֵשׁ לְהָקֵל, כִּי יֵשׁ צַד לְהָקֵל בִּמְצִיצַת פֵּרוֹת וְלוֹמַר שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָתָן כָּךְ הוּא, וְכָל שֶׁהוּא דֶּרֶךְ אֲכִילָה אֵינוֹ מֵעֵין מְלָאכָה כְּלָל, וְאַף חֲכָמִים לֹא גָזְרוּ בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי"ט בְּבוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת:

And all this applies to pressing. But sucking with his mouth the juice from fruits — some permit even from olives and grapes, since this is not the manner of pressing, and his intention is nullified in relation to all men.

And some say that this is nevertheless forbidden by the words of the Sages, just as they forbade sucking with the mouth from an animal even though this is mefarek in an irregular manner (kil'achar yad), as will be explained in siman 328. And there is also reason to be concerned for chatas liability, for perhaps this is not called mefarek in an irregular manner like one who sucks from an animal — for sucking is a complete deviation (shinui), since it is not at all the way except for milking; but sucking fruits is not so much of a deviation, since people sometimes do this. And even fruits whose pressing is forbidden only by the words of the Sages — it is forbidden to suck them, like olives and grapes, since the Sages did not distinguish in their decree. And the same applies to one who places bread in wine or meat in broth — it is forbidden to suck them, even though their pressing is forbidden only by the words of the Sages, as will be explained. Therefore it is forbidden to suck sugar cane, whose law is like mulberries and pomegranates and the like.

The custom is to be lenient even with olives and grapes, like the first view. And one who is stringent even with bread and meat — a blessing shall come upon him. Nevertheless, with other fruits besides olives and grapes — one should be lenient, since there is a basis for leniency in sucking fruits, namely that this is the manner of eating them, and whatever is the manner of eating has nothing of melacha at all, and even the Sages did not decree concerning it, as was explained in siman 319 regarding sorting ochel from pesoles:

מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ בְּשַׁבָּת מֵאֲלֵיהֶם מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים — אֲסוּרִים עַד לָעֶרֶב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחוֹט בְּיָדַיִם כְּדֵי לִשְׁתּוֹתָן הַיּוֹם אִם יִהְיוּ מֻתָּרִים. וַאֲפִלּוּ אִם הַזֵּיתִים וְהָעֲנָבִים הֵן עוֹמְדִין לַאֲכִילָה — חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ עֲלֵיהֶן לְסָחֳטָן לְשֵׁם מַשְׁקִין, כְּמוֹ שֶׁהוּא דֶּרֶךְ רֹב הַזֵּיתִים וְהָעֲנָבִים.

אֲבָל מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ מִתּוּתִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, אִם הֵן עוֹמְדִים לַאֲכִילָה — הַמַּשְׁקִין מֻתָּרִים, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ עֲלֵיהֶם לְמַשְׁקִין, וְאִם הֵן עוֹמְדִין לְמַשְׁקִין — הַמַּשְׁקִין אֲסוּרִים:

Liquids that flowed out on Shabbos by themselves from olives and grapes — are forbidden until evening, as a decree lest he press by hand in order to drink them today if they were permitted. And even if the olives and grapes are destined for eating — they are concerned lest he change his mind and press them for mashkeh, as is the way of most olives and grapes.

But liquids that flowed from mulberries and pomegranates and the like — if they are destined for eating, the liquids are permitted, and there is no concern lest he change his mind regarding them for mashkeh. But if they are destined for mashkeh — the liquids are forbidden:

זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁנִּתְרַסְּקוּ מִבְּעוֹד יוֹם — מַשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן בְּשַׁבָּת מֻתָּרִין, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ב.

וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְרַסְּקוּ מִבְּעוֹד יוֹם, אִם יֵשׁ יַיִן בְּגִיגִית שֶׁהָעֲנָבִים בְּתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָעֲנָבִים מִתְבַּקְּעִים בְּשַׁבָּת בַּגִּיגִית וְיוֹצֵא מֵהֶן עוֹד יַיִן — מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מִגִּיגִית זוֹ בְּשַׁבָּת, שֶׁכָּל מְעַט יַיִן הַיּוֹצֵא מֵהָעֲנָבִים בְּשַׁבָּת מִתְבַּטֵּל בְּשִׁשִּׁים בְּיַיִן שֶׁהָיָה כְּבָר בַּגִּיגִית. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא "דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין", שֶׁלְּאַחַר הַשַּׁבָּת יִהְיֶה מֻתָּר בְּלֹא בִטּוּל, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁיַּיִן זֶה הַיּוֹצֵא בְּשַׁבָּת לֹא הָיָה נִכָּר מֵעוֹלָם קֹדֶם שֶׁנִּתְעָרֵב וְלֹא הָיָה עָלָיו שֵׁם יַיִן מֵעוֹלָם (וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן קכ"ג אֵימָתַי חָל עָלָיו שֵׁם יַיִן) — לֹא חָל עָלָיו שֵׁם "דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין" עַד לְאַחַר שֶׁכְּבָר נִתְבַּטֵּל. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁ"דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין" אֵינוֹ בָטֵל, אֶלָּא כְּשֶׁהָאִסּוּר בְּעֵין מִתְּחִלָּה, וְחָל עָלָיו שֵׁם "דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין", וְאַחַר כָּךְ נִתְעָרֵב.

וַאֲפִלּוּ אִם נָתְנוּ עֲנָבִים שְׁלֵמִים בְּגִיגִית זוֹ בְּשַׁבָּת וְנִתְבַּקְּעוּ בְּיַיִן בּוֹ בַיּוֹם — מֻתָּר לִשְׁתּוֹת יַיִן מֵהַגִּיגִית מִטַּעַם זֶה.

אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לִתֵּן עֲנָבִים שְׁלֵמִים בְּיַיִן בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ וְיָזוּב יֵינָם, מִשּׁוּם אִסּוּר סְחִיטָה. וְאַף שֶׁאֵינוֹ סוֹחֵט בְּיָדָיו מַמָּשׁ — מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

Olives and grapes that were crushed before Shabbos — the liquids that come out of them on Shabbos are permitted, for the reason explained in siman 252.

And even if they were not crushed before Shabbos: if there is wine in the vat containing the grapes, even though the grapes burst on Shabbos in the vat and more wine comes out of them — it is permitted to drink from this vat on Shabbos, because each small amount of wine that comes out of the grapes on Shabbos is nullified at one-in-sixty by the wine that was already in the vat. And although it is a "davar she-yesh lo matirin" (something that has a permitted alternative), since after Shabbos it will be permitted without nullification — nevertheless, since this wine that comes out on Shabbos was never recognizable before being mixed and the name "wine" was never upon it (see Yoreh De'ah siman 123 as to when the name "wine" applies) — the status of "davar she-yesh lo matirin" did not apply to it until after it was already nullified. And they only said that "davar she-yesh lo matirin" is not nullified when the prohibition is distinct from the start, and the status of "davar she-yesh lo matirin" has applied to it, and afterwards it became mixed.

And even if whole grapes were placed in this vat on Shabbos and burst in wine that same day — it is permitted to drink wine from the vat for this reason.

But a priori it is forbidden to place whole grapes into wine on Shabbos in order that they burst and release their wine, on account of the prohibition of sechitah. And although he does not actually press by hand — it is nevertheless forbidden by the words of the Sages:

חַרְצַנִּים וְזָגִים שֶׁנָּתַן עֲלֵיהֶם מַיִם לַעֲשׂוֹת תְּמָד — מֻתָּר לִמְשׁוֹךְ מֵהֶם בְּשַׁבָּת וְלִשְׁתּוֹת. וַאֲפִלּוּ לֹא נָתַן מַיִם וְהַיַּיִן מִתְמַצֶּה וְזָב מֵאֵלָיו — מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִתְרַסֵּק מִבְּעוֹד יוֹם:

Grape seeds and skins (chartzanim ve-zagim) upon which one poured water to make temed (a second-fermentation drink) — it is permitted to draw from them on Shabbos and to drink. And even if one did not pour water on them and the wine drips and flows on its own — it is permitted to drink it, since they have already been crushed before Shabbos:

מֻתָּר לִסְחוֹט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תַּבְשִׁיל כְּדֵי לְתַקֵּן (עַיֵּן סִימָן תק"ה) הָאֹכֶל, שֶׁכָּל מַשְׁקֶה הַבָּא לָאֹכֶל כְּאֹכֶל הוּא חָשׁוּב, וְאֵין עָלָיו שֵׁם מַשְׁקֶה כְּלָל, וַהֲרֵי זֶה כְּמַפְרִיד אֹכֶל מֵאֹכֶל.

אֲבָל אִם אֵין בָּהּ אֹכֶל — אָסוּר לִסְחוֹט לְתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְעָרֵב בָּהּ אֹכֶל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ הוּא סוֹחֵט לְתוֹכָהּ יַיִן זֶה כָּדֵי לְתַקֵּן וּלְמַתֵּק אֶת הָאֹכֶל שֶׁיִּתֵּן בָּהּ אַחַר כָּךְ שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ עִם יַיִן זֶה, וַהֲרֵי זֶה מַשְׁקֶה הַבָּא לָאֹכֶל וּכְאֹכֶל הוּא חָשׁוּב, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁבִּשְׁעַת סְחִיטַת הַיַּיִן אֵין בָּהּ אֹכֶל עֲדַיִן, וְאֵין הַדָּבָר נִכָּר כְּלָל שֶׁהוּא בָּא לְתַקֵּן אֹכֶל — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

It is permitted to press a cluster of grapes into the pot containing a cooked dish in order to season (see siman 505) the ochel, since any liquid that comes for ochel is considered like ochel, and the name of mashkeh is not on it at all, and this is like separating ochel from ochel.

But if there is no ochel in the pot — it is forbidden to press into it, even if he intends afterwards to mix ochel in, and even though it is for this purpose that he presses this wine into it, in order to improve and sweeten the ochel that he will put in afterwards and eat with this wine — namely a liquid that comes for the ochel and is considered as ochel — nevertheless, since at the time of pressing the wine there is no ochel yet, and the matter is not at all recognizable as coming to season ochel — it is forbidden by the words of the Sages:

וְכֵן הַדִּין בְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת, אַף לְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים לְסָחֳטָן לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם אִם אֵינוֹ סוֹחֲטָן אֶלָּא כְּדֵי לְטַבֵּל הַמַּאֲכָל בְּמֵימֵיהֶם — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם אֹכֶל בְּתוֹךְ הַכְּלִי שֶׁסּוֹחֲטָן לְתוֹכוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבִּשְׁעַת סְחִיטָתָן יוֹדְעִים הַכֹּל שֶׁסּוֹחֲטָן לְמַתֵּק הָאֹכֶל וְלֹא לְשֵׁם מַשְׁקֶה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לְסָחֳטָן לְשֵׁם מַשְׁקֶה:

And so is the law for mulberries and pomegranates and the like. But other fruits, even according to those who forbid pressing them for their juices — nevertheless if he presses them only in order to dip food in their juice — it is permitted, even though there is no ochel in the vessel into which he presses, since at the time of pressing all know that he presses to sweeten the ochel and not for mashkeh, since it is not at all the way to press them for mashkeh:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפֵרוֹת הָרְאוּיִים לַאֲכִילָה, אֲבָל פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לַאֲכִילָה — אָסוּר לְסָחֳטָן לְדִבְרֵי הַכֹּל אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הָאֳכָלִים, שֶׁכְּשֶׁסּוֹחֵט פְּרִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה — אֵינוֹ מַפְרִיד אֹכֶל מֵאֹכֶל, אֶלָּא אֹכֶל מִפְּסֹלֶת, וְיֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם מְפָרֵק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ה, וְגַם מִשּׁוּם בּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, אֲפִלּוּ רוֹצֶה לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לִבְרוֹר אֹכֶל מִפְּסֹלֶת בְּיָדוֹ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָה כָּךְ הוּא לִטּוֹל הָאֹכֶל בְּיָדוֹ מִן הַפְּסֹלֶת וְלֶאֱכוֹל, וְאֵינוֹ מֵעֵין מְלָאכָה, אֲבָל לִסְחוֹט וְלֶאֱכוֹל — אֵינוֹ דֶּרֶךְ אֲכִילָה אֶלָּא דֶּרֶךְ מְלָאכָה:

In what case do these things apply? With fruits fit for eating. But fruits not fit for eating — it is forbidden according to all to press them even into foods, because when one presses a fruit not fit for eating — he is not separating ochel from ochel but ochel from pesoles, and there is a mefarek in this, as was explained in siman 305; and also borer of ochel from pesoles, even if he wishes to eat right away (le-altar) — for they only permitted sorting ochel from pesoles by hand in order to eat le-altar because this is the manner of eating, namely to take the ochel in his hand from the pesoles and eat, and it has nothing of melacha. But pressing in order to eat — is not the manner of eating but the manner of melacha:

וְכֵן אָסוּר לִסְחוֹט הַבֹּסֶר, דְּהַיְנוּ עֲנָבִים שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְכַפּוֹל הַלָּבָן, אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הָאֳכָלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה, וְכִפְסֹלֶת הוּא לְגַבֵּי יַיִן הַנִּסְחָט מִמֶּנּוּ. וּלְפִי שֶׁלֹּא נוֹדַע לָנוּ שִׁעוּר פּוֹל הַלָּבָן — אָסוּר לִסְחוֹט עֲנָבִים לְתוֹךְ אֳכָלִים עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לַאֲכִילָה לְרֹב בְּנֵי אָדָם.

וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לִסְחוֹט הַבֹּסֶר לְתוֹךְ הָאֹכֶל (וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּשְׁאָר פֵּרוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיִים לַאֲכִילָה, וַאֲפִלּוּ לְסָחֳטָן לְשֵׁם מַשְׁקִין מֻתָּר לְהַמַּתִּירִין בִּשְׁאָר פֵּרוֹת).

וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

Likewise it is forbidden to press unripe grapes (boser), namely grapes that have not yet reached the stage of the "white grain" (kfol ha-lavan), even into foods, since it is not fit for eating and is like pesoles in relation to the wine pressed from it. And since the measure of "pol ha-lavan" is not known to us — it is forbidden to press grapes into foods until they are fit for eating for most people.

And some permit pressing boser into ochel (and needless to say with other fruits not fit for eating, and even pressing them for mashkeh is permitted according to those who permit it for other fruits).

And one should be stringent like the first view:

תַּפּוּחִים דִּינָם כִּשְׁאָר פֵּרוֹת. וַאֲפִלּוּ לִימוֹנִים אֵין דִּינָם כְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים אֶלָּא כִּשְׁאָר פֵּרוֹת, שֶׁמֻּתָּר לְסָחֳטָן לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶן אֲפִלּוּ לְשֵׁם מַשְׁקֶה לְדִבְרֵי הַמַּתִּירִים. וּלְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים מֻתָּר עַל כָּל פָּנִים לְסָחֳטָן לְצֹרֶךְ אֹכֶל, דְּהַיְנוּ לְטַבֵּל הַמַּאֲכָל בְּמֵימֵיהֶן וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּאוֹתָן מְקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הַרְבֵּה מֵהֶם הֵם סוֹחֲטִים אוֹתָן לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶן — אֵין דִּינָם כְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים בִּשְׁבִיל כָּךְ אֲפִלּוּ בְּאוֹתָן מְקוֹמוֹת, לְפִי שֶׁאֵינָן סוֹחֲטִין מֵימֵיהֶן לְשֵׁם מַשְׁקֶה אֶלָּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל. וַאֲפִלּוּ אִם נוֹהֲגִין לְסָחֳטָן לְתוֹךְ מַיִם לִשְׁתּוֹת — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִשְׁתּוֹתָן לְבַדָּן.

וּמִכָּל מָקוֹם, לְדִבְרֵי הָאוֹסְרִים לִסְחוֹט שְׁאָר פֵּרוֹת לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶן לְשֵׁם מַשְׁקֶה — אָסוּר לִסְחוֹט בְּשַׁבָּת לִימוֹנִים אוֹ שְׁאָר פֵּרוֹת לְתוֹךְ מַיִם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין לִשְׁתּוֹתָן, לְפִי שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא מַשְׁקֶה הַבָּא לָאֹכֶל הוּא כְּאֹכֶל, וְלֹא הַבָּא לַמַּשְׁקֶה:

Apples have the law of other fruits. And even lemons do not have the law of mulberries and pomegranates but of other fruits: it is permitted to press them for their juice, even for mashkeh, according to those who permit. And according to those who forbid, it is in any case permitted to press them for the sake of ochel, namely to dip food in their juice and the like. And although in certain places where they have many of them they press them for their juice — their law is not like mulberries and pomegranates on that account, even in those places, because they do not press their juice for mashkeh but for the sake of ochel. And even if it is customary to press them into water to drink — it is permitted, since it is not the way to drink them by themselves.

Nevertheless, according to those who forbid pressing other fruits for their juice for mashkeh — it is forbidden to press on Shabbos lemons or other fruits into water or other liquids to drink them, since they only said "a liquid that comes for the ochel is like ochel," and not what comes for the mashkeh:

וְכָל זֶה בְּלִימוֹנִים חֲדָשִׁים, אֲבָל הַכְּבוּשִׁים בְּמֶלַח וְחֹמֶץ אוֹ בְּמֵי מֶלַח, וְכֵן שְׁאָר פֵּרוֹת וִירָקוֹת הַכְּבוּשִׁים וְכֵן הַשְּׁלָקוֹת — אָסוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל לְסָחֳטָן לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶן, אֶלָּא לְצֹרֶךְ גּוּפָן לְתַקְּנָם לַאֲכִילָה עַל יְדֵי כָךְ, שֶׁאָז אֵין בּוֹ מְפָרֵק, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ כְּלָל לְדָבָר הַמִּתְפָּרֵק, דְּהַיְנוּ מֵימֵיהֶן.

וְאִם סְחָטָן לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶן — פָּטוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמֵּימֵיהֶן הָיוּ מַשְׁקִין גְּמוּרִים קֹדֶם שֶׁנִּבְלְעוּ בָהֶן, כְּגוֹן שֶׁנִּכְבְּשׁוּ אוֹ נִשְׁלְקוּ בְּמַיִם אוֹ יַיִן וְחֹמֶץ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן מִשְּׁאָר מַשְׁקִין, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו הֵן נִסְחָטִין מֵאֳכָלִין — תּוֹרַת אֹכֶל עֲלֵיהֶן, וַהֲרֵי זֶה כְּמַפְרִיד אֹכֶל מֵאֹכֶל.

וּמִכָּל מָקוֹם, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְסָחֳטָן לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶם, הוֹאִיל וְהָיוּ מַשְׁקִין גְּמוּרִים קֹדֶם לָכֵן. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּפֵרוֹת חַיִּין, שֶׁמֵּימֵי סְחִיטָתָן לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם שֵׁם מַשְׁקֶה מֵעוֹלָם, לְפִיכָךְ מֻתָּר לְסָחֳטָן לְדִבְרֵי הַמַּתִּירִין:

And all this is with fresh lemons. But those pickled in salt and vinegar or in brine, and likewise other pickled fruits and vegetables and likewise boiled foods (shelakos) — it is forbidden according to all to press them for their liquids, but only for their own sake, to make them fit for eating thereby. For then there is no mefarek, since he has no need at all of the thing that is being separated, namely their liquids.

And if he pressed them for their liquids — he is exempt by Torah law, since although their liquids were true mashkeh before being absorbed into them — such as having been pickled or boiled in water or wine or vinegar and the like of other mashkeh — since now they are pressed out of foods — the status of ochel is upon them, and this is like separating ochel from ochel.

Nevertheless, by the words of the Sages it is forbidden to press them for their liquids, since they were true mashkeh beforehand. Not so with raw fruits, whose pressed juices never bore the name of mashkeh — therefore it is permitted to press them, according to those who permit:

מֻתָּר לִסְחוֹט כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶן לְתוֹךְ קְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֹכֶל כְּדֵי לְתַקְּנוֹ. אֲבָל אִם עֲדַיִן אֵין בָּהּ אֹכֶל — אָסוּר לִסְחוֹט לְתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לְעָרֵב בָּהּ אֹכֶל, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

It is permitted to press pickled or boiled items for their juices into a pot containing ochel, in order to season it. But if there is not yet ochel in it — it is forbidden to press into it, even though he intends afterwards to mix ochel into it, for the reason explained above:

מֻתָּר לְסָחֳטָן לְתוֹךְ הַמֻּרְיָס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב אֹכֶל, אֲבָל לְתוֹךְ הַמַּשְׁקִין אָסוּר לְסָחֳטָן:

It is permitted to press them into muryas (fish-brine), since it is considered as ochel. But into liquids it is forbidden to press them:

הַסּוֹחֵט דָּג לְצֹרֶךְ צִירוֹ — דִּינוֹ כְּסוֹחֵט כְּבָשִׁים וּשְׁלָקוֹת לְצֹרֶךְ מֵימֵיהֶן:

One who presses a fish for its brine (tziro) — his law is like one who presses pickled or boiled items for their juices:

תַּפּוּחַ אוֹ שְׁאָר פְּרִי מְבֻשָּׁל — מֻתָּר לְסָחֳטוֹ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא סוֹחֵט כָּל הָאֹכֶל מִמֶּנּוּ וְלֹא כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מֵימָיו:

An apple or other cooked fruit — it is permitted to press it to extract what is in it, since he is pressing all the ochel out of it and not in order to extract its juice:

הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶם — אָסוּר לְרַסֵּק אוֹתָם בְּיָדַיִם, דְּהַיְנוּ לְשַׁבְּרָם לַחֲתִיכוֹת דַּקּוֹת כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ מֵימֵיהֶן, מִשּׁוּם שֶׁדּוֹמֶה לִמְלָאכָה, שֶׁבּוֹרֵא מַיִם הַלָּלוּ. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ כּוֹס שֶׁל יַיִן אוֹ מַיִם בִּימוֹת הַחַמָּה כְּדֵי לְצַנְּנוֹ, וְהֵם נִמּוֹחִים מֵאֲלֵיהֶם, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

וְכֵן מֻתָּר לְהַנִּיחָם בַּחַמָּה אוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין יְכוֹלִים לְהִתְחַמֵּם שָׁם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, וְהֵם נִפְשָׁרִים שָׁם מֵאֲלֵיהֶם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הִתִּירוּ אֶלָּא לִתֵּן לְתוֹךְ הַכּוֹס, שֶׁהַנִּמּוֹחַ אֵינוֹ בְּעֵין לְבַדּוֹ אֶלָּא מְעֹרָב בְּיַיִן אוֹ בְּמַיִם שֶׁבַּכּוֹס, אֲבָל כְּשֶׁהַנִּמּוֹח הוּא בְּעֵין לְבַדּוֹ — אָסוּר אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי"ח.

וּכְבָר נִתְבָּאֵר שָׁם שֶׁהָעִקָּר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁלְּכַתְּחִלָּה נוֹהֲגִין לְהַחֲמִיר:

Snow and hail and all the like — it is forbidden to crush them by hand, namely to break them into small pieces so that their waters flow, because it resembles a melacha, in that he "creates" this water. But he may place them into a cup of wine or water in the summer in order to cool it, and they melt by themselves — and there is no concern.

Likewise it is permitted to set them in the sun or before a fire, in a place where they cannot heat to the point that the hand recoils from it, and they thaw there by themselves.

And some say that they only permitted placing it into the cup, where the melted is not by itself alone but mixed with the wine or water in the cup; but when the melted is by itself alone — it is forbidden, even after the fact, for the reason explained in siman 318.

And it has already been explained there that the essential ruling is like the first view, but a priori the custom is to be stringent:

לֹא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן לְרַסֵּק בִּשְׁבִיל שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו, אֲבָל מֻתָּר לִשְׁבּוֹר חֲתִיכָה מִמֶּנּוּ, אֲפִלּוּ אִם יָזוּבוּ קְצָת מַיִם עַל יְדֵי זֶה, שֶׁדָּבָר מֻעָט הוּא וְאֵינוֹ חָשׁוּב כְּלוּם. וְעוֹד, שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ, וְאֵינוֹ "פְּסִיק רֵישֵׁהּ". וְעוֹד, שֶׁהֵם הוֹלְכִים לְאִבּוּד (וְאֵינָן דּוֹמִין כְּלָל לִסְחִיטַת פֵּרוֹת הָעוֹמְדִים לְמַשְׁקִים, שֶׁאֵין הַמַּשְׁקֶה הַנִּסְחָט הוֹלֵךְ לְאִבּוּד, וְלָכֵן אֵין לִגְזוֹר כְּלָל עַל זֶה מִפְּנֵי זֶה):

They only forbade when he intends to crush so that its water should flow out. But it is permitted to break off a piece from it, even if some water flows out thereby, since it is a small amount and is not considered anything. And further, he does not intend it, and it is not a psik reisheih. And further, it goes to waste (and is not comparable at all to the pressing of fruits that stand for mashkeh, where the pressed juice does not go to waste — therefore one need not decree on this account at all):

מֻתָּר לְשַׁבֵּר הַקֶּרַח לִטּוֹל מַיִם מִתַּחְתָּיו, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בּוֹרֵא מַיִם בָּזֶה, וּמִשּׁוּם שְׁבִירַת הַקֶּרַח אֵין אִסּוּר כְּלָל, שֶׁכָּל דָּבָר תָּלוּשׁ שֶׁאֵינוֹ כְּלִי — אֵין בִּשְׁבִירָתוֹ וּפְסִיקָתוֹ שׁוּם אִסּוּר כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי"ד.

אֲבָל בְּנָהָר אוֹ בְּאֵר, כֵּיוָן שֶׁהַקֶּרַח מְחֻבָּר לַקַּרְקַע — אָסוּר לְשַׁבְּרוֹ:

It is permitted to break the ice in order to take water from beneath it, since he is not "creating" water by this; and as for breaking the ice itself, there is no prohibition at all, since any detached item that is not a vessel — there is no prohibition at all in breaking or cutting it, as was explained in siman 314.

But in a river or well — since the ice is attached to the ground — it is forbidden to break it:

צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְשַׁפְשֵׁף יָדָיו בְּמֶלַח, מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלַח נִמּוֹחַ עַל יָדָיו. אֲבָל מֻתָּר לְהַשְׁלִיךְ מַיִם בְּמֶלַח וְלִטּוֹל יָדָיו מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁהַמֶּלַח נִמְחֶה שָׁם מֵאֵלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְשַׁפְשְׁפֶנּוּ בְּיָדָיו.

וּבַחֹרֶף צָרִיךְ שֶׁלֹּא לִטּוֹל יָדָיו כְּלָל בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֶׁלֶג אוֹ בָּרָד, שֶׁהֵמָּה קַלִּים לְהִתְרַסֵּק מֵהַמֶּלַח. וְאִם יִטּוֹל — יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִדְחָקֵם בֵּין יָדָיו, שֶׁלֹּא יְהֵא מְרַסֵּק בְּיָדַיִם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁהַנִּמּוֹחַ אֵינוֹ בְּעֵין לְבַדּוֹ אֶלָּא מִתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר, אֲפִלּוּ מְרַסְּקוֹ וּמְמַחֵהוּ בְּיָדַיִם — מֻתָּר. וְלָכֵן מֻתָּר לִטּוֹל יָדָיו וּלְשַׁפְשְׁפָם בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שֶׁלֶג וּבָרָד אוֹ מֶלַח, אַף עַל פִּי שֶׁמְּרַסְּקֵם וּמְמַחֶה אוֹתָם בְּיָדָיו, כֵּיוָן שֶׁהֵם מִתְעָרְבִים בְּמַיִם שֶׁעַל יָדָיו.

וְכֵן מֻתָּר אֲפִלּוּ לְרַסֵּק בְּיָדַיִם חֲתִיכוֹת שֶׁלֶג וּבָרָד שֶׁיְּהֵא נִמְחֶה וְזָב לְתוֹךְ כּוֹס שֶׁל יַיִן אוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁטַּעַם אִסּוּר הָרִסּוּק בְּיָדַיִם הוּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחוֹט פֵּרוֹת הָעוֹמְדִים לְמַשְׁקִין, לְפִי שֶׁהַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד לְמֵימֵיהֶן הֵן עוֹמְדִים, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מִתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר — לֹא גָזְרוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה לִסְחִיטַת פֵּרוֹת הָעוֹמְדִים לְמַשְׁקִין, שֶׁהַמַּשְׁקֶה הַנִּסְחָט הוּא בְּעֵין לְבַדּוֹ.

וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

One must be careful not to rub his hands in salt, because the salt dissolves on his hands. But it is permitted to pour water onto salt and wash his hands from them, even though the salt dissolves there by itself — provided he does not rub it in his hands.

And in the winter, one must not wash his hands at all in water that contains snow or hail, which dissolve more easily than salt. And if he does wash — he should be careful not to press them between his hands, so that he does not crush them by hand.

And some say that whenever the melted item is not by itself but mixed with another thing — even if one crushes it and dissolves it by hand — it is permitted. Therefore it is permitted to wash one's hands and to rub them in water that contains snow and hail or salt, even though he crushes them and dissolves them in his hands, since they mix with the water that is on his hands.

Likewise it is permitted even to crush by hand pieces of snow and hail so that they dissolve and flow into a cup of wine or water, since the reason for the prohibition of crushing by hand is a decree lest one come to press fruits that stand for mashkeh, since snow and hail stand for their waters — but since this mixes with another thing — they did not decree, since it does not resemble the pressing of fruits that stand for mashkeh, where the pressed liquid is by itself.

And one should be stringent like the first view:

וּלְפִיכָךְ, יֵשׁ מִי שֶׁהָיָה נִזְהָר לְהָטִיל מַיִם בַּשֶּׁלֶג, כִּי עַל יְדֵי הַשֶּׁתֶן נִמּוֹחַ הַשֶּׁלֶג, וַהֲרֵי זֶה כִּמְמַחֵהוּ בְּיָדַיִם, שֶׁאָסוּר לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנִּמּוֹחַ בְּעֵין לְבַדּוֹ (וְגַם הוּא הוֹלֵךְ לְאִבּוּד).

אֲבָל מֻתָּר לִדְרוֹס שֶׁלֶג בְּרַגְלָיו, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהֵא נִמְחֶה וְנָמֵס עַל יְדֵי כָךְ, וְלָכֵן אַף אִם הוּא נִמְחֶה וְנָמֵס — דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן הוּא, וּמֻתָּר כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ "פְּסִיק רֵישֵׁהּ".

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאֲפִלּוּ הַמִּנְעָלִים לַחִים וּבְוַדַּאי נִמַּס הַשֶּׁלֶג שָׁם — מֻתָּר. וְכֵן מֻתָּר לְהָטִיל מֵי רַגְלַיִם בַּשֶּׁלֶג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזָּהֵר בּוֹ בִּימוֹת הַחֹרֶף כִּי כָּל הָאָרֶץ מְלֵאָה שֶׁלֶג, וְלָכֵן לֹא גָזְרוּ בּוֹ חֲכָמִים כְּלָל.

(וְטוֹב לְהַחֲמִיר בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לִזָּהֵר בְּקַל):

And therefore there were some who were careful not to urinate into snow, because by means of the urine the snow dissolves, and this is like dissolving it by hand, which is forbidden according to the first view, even though the melted is not by itself alone (and it also goes to waste).

But it is permitted to tread snow with one's feet, since it is possible that it not be dissolved and melted thereby; and therefore, even if it is dissolved and melted — it is a davar she-eino mitkavein, and it is permitted, since it is not a psik reisheih.

And one says that even when the shoes are wet and the snow surely melts there — it is permitted. Likewise it is permitted to urinate on snow, since it is something against which it is impossible to take precaution in the winter, since the whole land is full of snow; therefore the Sages did not decree at all concerning it.

(And it is good to be stringent in a place where one can easily take precaution):

אָסוּר לִפְרוֹס סוּדָר עַל פִּי חָבִית שֶׁל מַיִם לְכַסּוֹתָהּ, שֶׁמָּא יִתְלַכְלֵךְ בְּמַיִם וְיָבֹא לְסָחֳטוֹ וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם מְלַבֵּן. אֲבָל בֶּגֶד הֶעָשׂוּי לִפְרוֹס עָלֶיהָ — מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עָלָיו לְסָחֳטוֹ אִם מִתְלַכְלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא מְיֻחָד לְכָךְ.

אֲבָל מֻתָּר לִפְרוֹס סוּדָר עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן אָדֹם אוֹ שֶׁל שֶׁמֶן אוֹ שֵׁכָר וּשְׁאָר מַשְׁקִים כַּיּוֹצֵא בָהֶם. וַאֲפִלּוּ לִשְׁרוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּמַשְׁקִין הַלָּלוּ בְּיָדַיִם, כְּגוֹן לְסַנְּנוֹ עָלָיו — מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְלַבֵּן אֶלָּא מַיִם וְיַיִן לָבָן וְכַיּוֹצֵא בָהֶם.

וּמִכָּל מָקוֹם, בֶּגֶד שֶׁנִּשְׁרֶה, אֲפִלּוּ בְּמַשְׁקִין שֶׁאֵין מְלַבְּנִין — אָסוּר לְסָחֳטוֹ, מִשּׁוּם אִסּוּר מְפָרֵק שֶׁהוּא תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁסְּחִיטַת פֵּרוֹת אֲסוּרָה מִשּׁוּם מְפָרֵק, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל סְחִיטָה זוֹ אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ לְמַשְׁקִין הַנִּסְחָטִין מֵהַבֶּגֶד.

אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַשְׁקִין הַנִּסְחָטִין, וְאֵינוֹ סוֹחֵט אֶלָּא כְּדֵי לְנַקּוֹת הַבֶּגֶד — אֵין זֶה דוֹמֶה לְדִישָׁה כְּלָל, שֶׁהַדָּשׁ הוּא צָרִיךְ לִתְבוּאָה שֶׁמְּפָרֵק מֵהַשִּׁבֳּלִים, לְפִיכָךְ אֵין בִּסְחִיטָה זוֹ אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

וְלָכֵן לֹא גָזְרוּ שֶׁלֹּא לִשְׁרוֹת בֶּגֶד בְּמַשְׁקִין שֶׁאֵין מְלַבְּנִים, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחוֹט וְיִתְחַיֵּיב מִשּׁוּם מְפָרֵק, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ לְמַשְׁקִין הַנִּסְחָטִין, וְזֶה אֵין לָחוּשׁ כְּלָל שֶׁיִּסְחוֹט הַבֶּגֶד לְצֹרֶךְ הַמַּשְׁקִין שֶׁיִּסָּחֲטוּ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן חֲשׁוּבִים כְּלוּם, וְאֵין דֶּרֶךְ כְּלָל לַעֲשׂוֹת כֵּן:

It is forbidden to spread a cloth (sudar) over the mouth of a barrel of water to cover it, lest it become soiled with water and one come to press it and be liable on account of melabben. But a garment made to spread over it — is permitted, since he does not worry about pressing it if it gets soiled, since it is dedicated to this.

But it is permitted to spread a cloth over the mouth of a barrel of red wine, or oil, or beer (shechar), and other liquids of the like. And even to soak it a priori in these liquids by hand, such as to strain through it — is permitted, since only water and white wine and the like whiten.

Nevertheless, a garment that has been soaked, even in liquids that do not whiten — it is forbidden to press, on account of the prohibition of mefarek which is a toledah of dash, just as pressing fruits is forbidden on account of mefarek — except that one is not liable on this pressing unless he needs the liquids pressed from the garment.

But if he does not need the pressed liquids and only presses to clean the garment — this is not at all like threshing, since the thresher needs the grain that he separates from the ears. Therefore there is no Torah prohibition in this pressing but only by the words of the Sages.

And therefore they did not decree against soaking a garment in liquids that do not whiten, lest he press and be liable on account of mefarek — since he is not liable except when he needs the pressed liquids, and there is no concern at all here that he should press the garment for the sake of the liquids that would be pressed from it, since they are of no consequence, and there is no way of doing so at all:

אָסוּר לַהֲדוֹק מוֹכִין בְּפִי פַּךְ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשְׁקִין, שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה, שֶׁעַל יְדֵי הַהִדּוּק יִסָּחֲטוּ הַמַּשְׁקִין הַבְּלוּעִין בַּמּוֹכִין לְתוֹךְ הַפַּךְ. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, מִכָּל מָקוֹם "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא כְּשֶׁיְּהַדֵּק הֵיטֵב, וְלָכֵן אָסְרוּ לְהַדֵּק כְּלָל שֶׁמָּא יְהַדֵּק הֵיטֵב:

It is forbidden to press wadding (muchin) tightly into the mouth of a flask containing liquids, lest he come to sechitah: for by the pressing, the liquids absorbed in the wadding would be pressed into the flask. And although he does not intend it — nevertheless it is a psik reisheih ve-lo yamus when he presses well. Therefore they forbade pressing at all, lest he press well:

סְפוֹג, אִם יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה שֶׁל עוֹר שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בּוֹ — מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו — אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ, שֶׁכְּשֶׁאוֹחֲזוֹ בְּיָדוֹ הוּא נִסְחָט בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ — "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאַף כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה אִי אֶפְשָׁר לְקַנֵּחַ בִּסְפוֹג בְּלֹא סְחִיטָה, וְאַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַסְּחִיטָה בָּאָה עַל יְדֵי בֵּית אֲחִיזָה — אֵינָהּ נִקְרֵאת סְחִיטָה, אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּמֵרִיק מַיִם מִצְּלוֹחִית, שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם מְפָרֵק. אֲבָל כְּשֶׁאֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה, שֶׁהוּא נִסְחָט בִּמְקוֹם אֲחִיזַת יָדוֹ —אָסוּר:

A sponge: if it has a leather handle by which to grasp it — one may wipe with it; and if not — one does not wipe with it, since when he holds it in his hand it is squeezed between his fingers. And although he does not intend it — it is a psik reisheih ve-lo yamus. And some say that even when it has a handle, it is impossible to wipe with a sponge without pressing — and yet it is nevertheless permitted, since once the pressing comes by way of the handle — it is not called pressing: it is like pouring water from a flask, which has no mefarek in it. But when it has no handle and is squeezed at the place where his hand grasps it — it is forbidden:

בַּרְזָא שֶׁמַּכְנִיסִין בַּנֶּקֶב שֶׁבְּדֹפֶן הֶחָבִית שֶׁמּוֹצִיאִין בּוֹ הַיַּיִן, וְכוֹרְכִין סְבִיב הַבַּרְזָא חֲתִיכַת בֶּגֶד אוֹ נְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וּפוֹקְקִים בָּהּ הַנֶּקֶב שֶׁבֶּחָבִית — אָסוּר לִפְקוֹק בָּהּ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ הִיא חָבִית שֶׁל יַיִן אָדֹם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁאֵין מְלַבְּנִים, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי הַפְּקִיקָה נִסְחָטִין מַשְׁקִין הַבְּלוּעִין בִּנְעֹרֶת, וּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא. וְאַף שֶׁהַמַּשְׁקִין הַנִּסְחָטִין הוֹלְכִין לְאִבּוּד, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל שֶׁהַמַּשְׁקִין הוֹלְכִין לְאִבּוּד — אֵין אִסּוּר אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן לִסְחוֹט, אֲבָל כָּל שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן לְכָךְ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא "פְּסִיק רֵישֵׁהּ" — מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַסְּחִיטָה נוֹחָה לוֹ כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה מִמֶּנָּה. וְלֹא אָסְרוּ לְהָדֵק מוֹכִין בְּפִי הַפַּךְ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִסְחוֹט, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמַּשְׁקִין הַנִּסְחָטִין מֵהַמּוֹכִין לְתוֹךְ הַפַּךְ שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ הֲנָאָה מִסְּחִיטָה זוֹ, אֲבָל מַשְׁקִין הַנִּסְחָטִין מֵהַנְּעֹרֶת שֶׁסְּבִיב הַבַּרְזָא הֵן הוֹלְכִין לְאִבּוּד אִם אֵין כְּלִי תַּחְתֵּיהֶם, וְאֵין לוֹ בָּהֶם הֲנָאָה שֶׁל כְּלוּם.

וְהָעִקָּר כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי סְפוֹג שֶׁאֵין לוֹ בֵּית אֲחִיזָה אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לִסְחוֹט וְהַמַּשְׁקֶה הַנִּסְחָט מֵהַסְּפוֹג הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.

וּמִכָּל מָקוֹם, הָעוֹלָם נָהֲגוּ הֶתֵּר בַּדָּבָר לִפְקוֹק בִּנְעֹרֶת בְּשַׁבָּת.

וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת, דְּכֵיוָן שֶׁהַבַּרְזָא אֲרֻכָּה חוּץ לַנְּעֹרֶת וְאֵין יָד מַגַּעַת לַנְּעֹרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּסְחָטִין מַשְׁקִים מִן הַנְּעֹרֶת — מֻתָּר, כְּמוֹ סְפוֹג שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה, לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁאַף שֶׁ(ה)נִּסְחָט מִמֶּנּוּ מַשְׁקֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵרִיק מַיִם מִצְּלוֹחִית. וּלְפִי זֶה אַף אִם יֵשׁ כְּלִי תַּחַת הַבַּרְזָא לְקַבֵּל מַשְׁקֶה הַנִּסְחָט — מֻתָּר.

וּלְפִי שֶׁרַבּוּ הַחוֹלְקִים עַל דְּבָרָיו, לָכֵן יֵשׁ לְהַנְהִיגָם שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּלִי תַּחַת הַבַּרְזָא כְּדֵי שֶׁהַמַּשְׁקֶה הַנִּסְחָט יֵלֵךְ לְאִבּוּד, וְיִסְמְכוּ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר, אַף שֶׁאֵינָהּ עִקָּר, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִין לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ לִסְחוֹט בְּמִתְכַּוֵּן כָּל שֶׁהַמַּשְׁקֶה הוֹלֵךְ לְאִבּוּד. וְגַם הַבַּרְזָא תְּהֵא אֲרֻכָּה חוּץ לַנְּעֹרֶת, כְּדֵי לְצָרֵף גַּם כֵּן קוּלָא זוֹ.

(וּמִשּׁוּם אִסּוּר לִבּוּן אֵין לָחוּשׁ בִּנְעֹרֶת וּבַחֲתִיכַת בֶּגֶד שֶׁסְּבִיב הַבַּרְזָא, אַף אִם הוּא יַיִן לָבָן שֶׁהוּא מְלַבֵּן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לְכָךְ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְלִבּוּן כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שי"ט לְעִנְיַן מְשַׁמֶּרֶת):

A peg (barza) that one inserts into the hole in the side of the barrel from which wine is drawn, and one wraps around the peg a piece of cloth or flax tow and stops up the hole in the barrel with it — it is forbidden to stop it up so on Shabbos, even if it is a barrel of red wine or other liquids that do not whiten, because by the stopping the liquids absorbed in the tow are pressed out, and it is a psik reisheih ve-lo yamus. And although the pressed liquids go to waste — it is nevertheless forbidden by the words of the Sages, as was explained above.

And some say that whenever the liquids go to waste — there is no prohibition even by the words of the Sages, unless he intends to press; but anything he does not intend, even though it is a psik reisheih — is permitted, since the pressing is not at all pleasing to him, since he has no benefit from it at all. And they only forbade pressing wadding into the mouth of a flask, even though he does not intend to press, because the liquids pressed from the wadding into the flask give him benefit from this pressing. But the liquids pressed from the tow around the peg go to waste if there is no vessel beneath them, and he has no benefit at all from them.

And the essential ruling is like the first view, since a sponge without a handle is not used for wiping, although he does not intend to press and the liquid pressed from the sponge goes to waste.

Nevertheless, the world has practiced leniency in the matter to stop up with tow on Shabbos.

And some have found a basis of merit for them: since the peg extends beyond the tow, and the hand does not reach the tow — although liquids are pressed from the tow — it is permitted, like a sponge that has a handle, according to the one who says that even what is pressed from it is permitted, since it is like pouring water from a flask. And according to this, even if there is a vessel under the peg to receive the pressed liquids — it is permitted.

But since many dispute his words, one should therefore guide them not to place a vessel under the peg, so that the pressed liquid go to waste; and they will rely on the last view that was explained, even though it is not the essential ruling, since some permit altogether, even pressing intentionally, whenever the liquid goes to waste. And also that the peg should extend beyond the tow, in order to combine that leniency as well.

(And as for the prohibition of libun — one need not be concerned with the tow or the piece of cloth around the peg, even if it is white wine that whitens, since they are made for this and he does not worry about libun at all, as was explained in siman 319 regarding the meshameres):

פּוֹקְקִין אֶת הַבִּיב בְּסוּדָרִין וּבְכָל דָּבָר הַמִּטַּלְטֵל כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצוּפוּ הַמַּיִם עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַכֵּלִים, לְפִי שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ אִם יֵצְאוּ מַיִם מֻעָטִים, לְפִיכָךְ אֵינוֹ דוֹחֵק הַרְבֵּה, וְלֹא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה בִּ"פְסִיק רֵישֵׁהּ":

One may stop up the drain with cloths and with any movable item so that the water should not flow over the foods and the vessels — since he is not concerned if a little water comes out, and therefore he does not press hard, and will not come to pressing by way of psik reisheih:

מֻתָּר לִתֵּן כַּרְכֹּם בַּתַּבְשִׁיל, וְאֵין לָחוּשׁ מִשּׁוּם צוֹבֵעַ, שֶׁאֵין צְבִיעָה בָּאֳכָלִים:

It is permitted to put saffron (karkom) into a cooked dish, and there is no concern of tzove'a (dyeing), for there is no dyeing of foods:

הָאוֹכֵל תּוּתִים אוֹ שְׁאָר פֵּרוֹת הַצְּבוּעִים — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִגַּע בְּיָדָיו צְבוּעוֹת בִּבְגָדָיו אוֹ בְּמַפָּה, מִשּׁוּם אִסּוּר צְבִיעָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּקַלְקֵל הוּא וְכָל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִים — מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְיֵשׁ מְקִלִּין, מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ לִכְלוּךְ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם צוֹבֵעַ כְּלָל. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר, וְכָל שֶׁכֵּן בְּבֶגֶד אָדֹם שֶׁאֵינוֹ מִתְקַלְקֵל כְּלָל.

אֲבָל אִם צוֹבֵעַ פִּתּוֹ בְּמַשְׁקֵה הַפֵּרוֹת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאֵין צְבִיעָה בָּאֳכָלִין.

וְכֵן מַה שֶּׁצּוֹבֵעַ בָּהֶם פָּנָיו וְיָדָיו — אֵין לָחוּשׁ כְּלָל, שֶׁאֵין צְבִיעָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְצָבְעוֹ. וְלֹא אָסְרוּ לְאִשָּׁה לְהַעֲבִיר סְרָק עַל פָּנֶיהָ מִשּׁוּם צוֹבֵעַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ג, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה דַּרְכָּהּ בְּכָךְ. וְכֵן לִכְחוֹל אֶת הָעֵינַיִם, שֶׁאָסְרוּ בֵּין לְאִישׁ בֵּין לְאִשָּׁה מִשּׁוּם צוֹבֵעַ, מִפְּנֵי שֶׁדַּרְכָּם בְּכָךְ:

One who eats mulberries or other staining fruits — must be careful not to touch his colored hands to his clothing or to a tablecloth, on account of the prohibition of dyeing. And although this is a destructive act, and all who act destructively are exempt — nevertheless it is forbidden by the words of the Sages. And some are lenient, since this is only a manner of soiling, and there is no tzove'a in this at all. And it is appropriate to be stringent, all the more so on a red garment, which is not soiled at all.

But if he colors his bread with the juice of the fruits — there is nothing in it, for there is no dyeing of foods.

Likewise, what he colors with them on his face and hands — there is no concern at all, for there is no dyeing except in something whose way is to be dyed. And they did not forbid a woman to apply rouge on her face on account of tzove'a, as was explained in siman 303, except because it is the woman's way to do so. Likewise the painting of the eyes (with kohl), which they forbade both for man and woman on account of tzove'a, since it is their way:

אִין אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא הַצּוֹבֵעַ בְּצֶבַע הַמִּתְקַיֵּם. אֲבָל צֶבַע שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם כְּלָל, כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִיר שָׁשַׁר אוֹ סְרָק עַל גַּבֵּי בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת וּצְבָעוֹ — פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אַתָּה מַעֲבִירוֹ לִשְׁעָתוֹ, וְאֵינוֹ צוֹבֵע כְּלוּם. וּמִכָּל מָקוֹם, אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

There is no Torah prohibition except for one who dyes with a dye that endures. But a dye that does not endure at all — for example, if he has passed shashar (mineral red) or srak over iron and copper and dyed them — he is exempt, since you can pass it off in a moment, and he has not dyed anything. Nevertheless, it is forbidden by the words of the Sages: