Daas HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman שי"ט

דִּין הַבּוֹרֵר בְּשַׁבָּת וּבוֹ כ"ט סְעִיפִים:

הַבּוֹרֵר הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, שֶׁכֵּן בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ בּוֹרְרִים הַפְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הַסַּמְמָנִים. לְפִיכָךְ כָּל הַבּוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל, אֲפִלּוּ בְּיָדוֹ אַחַת, וַאֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר — חַיָּב.

אֲבָל הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר — אֵינוֹ חַיָּב, אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹרֵר בְּנָפָה אוֹ כְבָרָה, שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ בְּרֵרָתוֹ.

אֲבָל אִם בֵּרֵר בְּקָנוֹן אוֹ תַּמְחוּי — פָּטוּר מִן הַתּוֹרָה, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם נָפָה וּכְבָרָה.

וְאִם בּוֹרֵר הָאֹכֶל בְּיָדוֹ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר — מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁנְּטִילַת הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת כְּדֵי לְאָכְלוֹ מִיָּד אֵין זֶה מֵעֵין מְלָאכָה כְּלָל, שֶׁדֶּרֶךְ אֲכִילָה כָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לֶאֱכוֹל הַכֹּל הָאֹכֶל עִם הַפְּסֹלֶת, וְלֹא אֲסָרַתּוּ תּוֹרָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹתוֹ בַּכְּלִי הַמְיֻחָד לְכָךְ, דְּהַיְנוּ נָפָה וּכְבָרָה.

אֲבָל נְטִילַת הַפְּסֹלֶת אֵין זוֹ דֶּרֶךְ אֲכִילָה, אֶלָּא דֶּרֶךְ תִקּוּן הָאֹכֶל שֶׁיְּהֵא רָאוּי לַאֲכִילָה — הֲרֵי זוֹ מְלָאכָה גְמוּרָה. וּלְפִיכָךְ, אֲפִלּוּ אִם הָאֹכֶל מְרֻבֶּה עַל הַפְּסֹלֶת, וְיֵשׁ טֹרַח יוֹתֵר בִּבְרֵרַת הָאֹכֶל, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִבְרוֹר הַפְּסֹלֶת אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר:

The Law of borer on Shabbos — containing 29 se'ifim:

Borer (sorting) is one of the avos melachos, for in the Mishkan they would sort the pesoles (refuse) from the samemanim (dye ingredients). Therefore, anyone who sorts pesoles from ochel (food), even with one hand, and even in order to eat immediately (le-altar) — is liable.

But one who sorts ochel from pesoles in order to eat le-altar is not liable, unless he sorts with a sieve or strainer, since that is the normal manner of sorting.

If he sorted with a kanon or a serving dish (tamchuy) — he is exempt by Torah law, but it is forbidden by the words of the Sages, as a decree because of the sieve and strainer.

But if he sorts the ochel with his hand in order to eat le-altar — it is permitted, since taking the ochel from amid the pesoles to eat right away has nothing of a melacha at all: this is the way of eating, since it is impossible to eat the ochel together with the pesoles. The Torah only forbade doing this with the utensil specifically designated for it — namely the sieve and strainer.

But taking the pesoles is not the way of eating, but the way of tikkun (preparing) the food so it should be fit to eat — this is a complete melacha. Therefore, even if the ochel is more abundant than the pesoles, and there is greater toil in sorting the ochel, nevertheless he shall not sort the pesoles, even in order to eat le-altar:

וְכֵן הַבּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר, אֶלָּא לְהַנִּיחוֹ לְאָכְלוֹ לְאַחַר זְמַן, אֲפִלּוּ בּוֹ בַיּוֹם — נַעֲשֶׂה כְּבוֹרֵר לְאוֹצָר, וְחַיָּב, לְפִי שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ כָּאן לוֹמַר דֶּרֶךְ אֲכִילָה כָּךְ הוּא, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל לְאַלְתַּר:

Likewise, one who sorts ochel from pesoles not in order to eat le-altar, but to set it aside to eat after some time, even on the same day — becomes like one who sorts for storage, and he is liable, for here it is not applicable to say that "this is the way of eating," since he is not eating le-altar:

וְאֵינוֹ קָרוּי "לְאַלְתַּר" אֶלָּא סָמוּךְ לַסְּעֻדָּה מַמָּשׁ. אֲבָל אִם לֹא יֹאכַל עַד לְאַחַר שָׁעָה — אָסוּר. אַךְ כָּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לַסְּעֻדָּה — מֻתָּר לִבְרוֹר לְצֹרֶךְ כָּל אוֹתָהּ סְעֻדָּה, אַף עַל פִּי שֶׁתִּמָּשֵׁךְ אֵיזֶה זְמַן. וַאֲפִלּוּ אֲחֵרִים מְסֻבִּין עִמּוֹ — מֻתָּר לִבְרוֹר לְצֹרֶךְ כֻּלָּם. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מִבְּרֵרָתוֹ עַד לְאַחַר הַסְּעֻדָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁבֵּרֵר בְּהֶתֵּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲרִים:

And it is called "le-altar" only when it is truly close to the meal. But if he will not eat until after an hour — it is forbidden. However, anything close to the meal — it is permitted to sort for the needs of that entire meal, even if it will extend for some time. And even if others are dining with him — it is permitted to sort for the needs of all of them. And if some of his sorting remained over after the meal — there is no problem in it, since he sorted with permission, provided he does not act with cunning (he-erim):

אֵין אִסּוּר מִשּׁוּם בּוֹרֵר אֶלָּא בְּבוֹרֵר פְּסֹלֶת מֵאֹכֶל אוֹ לְהֵפֶךְ. אֲבָל אִם בּוֹרֵר אֹכֶל מֵאֹכֶל, אֲפִלּוּ אֵינוֹ חָפֵץ לֶאֱכוֹל כְּלָל אֶלָּא אֶחָד מֵהֶם, וְהַשֵּׁנִי נוֹטְלוֹ וְזוֹרְקוֹ — אֵינוֹ נִקְרָא פְּסֹלֶת בִּשְׁבִיל כָּךְ, הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לַאֲכִילָה. וּלְפִיכָךְ, מֻתָּר לִבְרוֹר אוֹתוֹ מִתּוֹךְ הָאֹכֶל שֶׁחָפֵץ לֶאֱכוֹל, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם בּוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ אֹכֶל.

וְאִם אֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַדְּחָק, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִקְרָא פְּסֹלֶת גָּמוּר, וְאֵין אִסּוּר בִּבְרֵרָתוֹ מִן הַתּוֹרָה — מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ בִּפְסֹלֶת גָּמוּר. וְלָכֵן אָסוּר לְהָסִיר הֶעָלִין הַמְעֻפָּשִׁים מִן הַיָּרָק (שֶׁקּוֹרִין שלאטי"ן), אֲפִלּוּ אִם הֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה עַל יְדֵי הַדְּחָק, אֶלָּא יִבְרוֹר הַיָּרָק מִן הֶעָלִין, דְּהַיְנוּ הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִבְרוֹר עַד לְאַחַר יְצִיאַת בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לַסְּעֻדָּה מַמָּשׁ, וְאָז מֻתָּר לִבְרוֹר כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ בְּאוֹתָהּ סְעֻדָּהּ:

There is no prohibition of borer except in sorting pesoles from ochel or vice versa. But if he sorts ochel from ochel, even if he does not desire to eat at all except one of them, and takes the second one and throws it away — it is not called pesoles on account of that, since it is fit for eating. Therefore it is permitted to sort it from the ochel he desires to eat, and there is no prohibition of borer of pesoles from ochel in this.

And if it is fit for eating only with difficulty — even though it is not called complete pesoles, and there is no Torah prohibition in sorting it — nevertheless it is forbidden by the words of the Sages, like complete pesoles. Therefore it is forbidden to remove the spoiled leaves from a vegetable (called shlattin), even if they are fit for eating with difficulty; rather, he shall sort the vegetable from the leaves, that is, the ochel from the pesoles. And one must be careful not to sort until after leaving the synagogue, so that it will be truly close to the meal — and then it is permitted to sort all that he needs to eat from it at that meal:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לִבְרוֹר אֹכֶל מֵאֹכֶל? כְּשֶׁהַכֹּל מִין אֶחָד, אֲבָל אִם הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִים מְעֹרָבִים, וְרוֹצֶה לִבְרוֹר לֶאֱכוֹל אֶחָד מֵהֶם לְאַלְתַּר וּלְהַנִּיחַ הַשֵּׁנִי לְאָכְלוֹ לְאַחַר זְמַן — הֲרֵי אוֹתוֹ הַמִּין שֶׁרוֹצֶה לְאָכְלוֹ לְאַלְתַּר נִקְרָא אֹכֶל וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב כִּפְסֹלֶת. וְלָכֵן צָרִיךְ לִבְרוֹר בְּיָדוֹ אוֹתוֹ שֶׁרוֹצֶה לְאָכְלוֹ לְאַלְתַּר מִתּוֹךְ הַשֵּׁנִי, דְּהַיְנוּ אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, וְלֹא לְהֵפֶךְ. וְאִם בּוֹרְרוֹ וּמַנִּיחוֹ לְאָכְלוֹ לְאַחַר זְמַן, אֲפִלּוּ לְבוֹ בַיּוֹם — חַיָּב:

In what case do these things apply, that it is permitted to sort ochel from ochel? When it is all one kind. But if he had before him two kinds of foods mixed together, and he wishes to sort to eat one of them le-altar and leave the second to eat after some time — the kind he wishes to eat le-altar is called ochel, and the second is considered as pesoles. Therefore he must sort by hand the one he wishes to eat le-altar from amid the second — that is, ochel from pesoles — and not the reverse. And if he sorts it and leaves it to eat after some time, even on the same day — he is liable:

שְׁנֵי מִינֵי דָגִים נִקְרָאִים שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִים, וְאָסוּר לִבְרוֹר בְּיָדוֹ אֶלָּא אוֹתוֹ הַמִּין שֶׁרוֹצֶה לְאָכְלוֹ לְאַלְתַּר, וְלֹא מִסְּעֻדָּה לִסְעֻדָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּין שֶׁל מִין אֶחָד הֵן גְּדוֹלוֹת וְנִכָּרוֹת כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ כָּאן בְּרֵרָה כְּלָל — אַף עַל פִּי כֵן אֵין לְהָקֵל, כִּי סְפֵק חִיּוּב חַטָּאת הוּא.

אֲבָל כָּל שֶׁהוּא מִין אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁבּוֹרֵר חֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת מִתּוֹךְ קְטַנּוֹת — אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּרֵרָה כְּלָל, הוֹאִיל וְהַכֹּל רָאוּי לַאֲכִילָה וְאֵין כָּאן פְּסֹלֶת. וּמֻתָּר לִבְרוֹר בְּכָל עִנְיָן שֶׁיִּרְצֶה, אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַחַר זְמַן בּוֹ בַיּוֹם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ שְׁנֵי מִינִים, וּבוֹרֵר מִשְּׁנֵיהֶם יַחַד הַגְּדוֹלוֹת מִתּוֹךְ הַקְּטַנּוֹת — מֻתָּר, הוֹאִיל וְאֵינֶנּוּ בּוֹרֵר מִין אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ:

Two kinds of fish are called two kinds of foods, and it is forbidden to sort by hand other than the kind he wishes to eat le-altar, and not from meal to meal. And although in the case of one species the pieces are large and each one is recognizable on its own — so it might be possible to say that bereirah is not applicable here at all — nevertheless one should not be lenient, since it is a doubt of liability of a chatas.

But anything that is one kind, even if he sorts large pieces from small ones — it is not called bereirah at all, since all is fit for eating and there is no pesoles here. It is permitted to sort in any manner he wishes, even to eat after some time on the same day. And even if there were two kinds and he sorts from both together the large from the small — it is permitted, since he is not sorting one kind from the other:

הַבּוֹרֵר תֻּרְמוֹסִין מִתּוֹךְ פְּסֻלֶת שֶׁלָּהֶם — חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַפְּסֹלֶת שֶׁלָּהֶם מַמְתֶּקֶת אוֹתָם כְּשֶׁיִּשְׁלְקוּ אוֹתָם עִמָּהֶם, וּמִבַּלְעֲדֵי כֵן הֵם מָרִים מְאֹד, לְפִיכָךְ הֵם חֲשׁוּבִים פְּסֹלֶת, וּפְסֹלֶת שֶׁלָּהֶם הַמַּמְתֶּקֶת אוֹתָם חֲשׁוּבָה אֹכֶל, וְנִמְצָא כְּבוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ אֹכֶל, וְחַיָּב אֲפִלּוּ בּוֹרֵר בְּיָדוֹ כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר:

One who sorts turmusin (lupines) from their pesoles — is liable, because their pesoles sweetens them when boiled with them, and without it they are very bitter. Therefore the lupines themselves are considered pesoles, and their pesoles which sweetens them is considered ochel. He is thus found to be sorting pesoles from ochel, and is liable, even sorting by hand to eat le-altar:

כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר בְּרֵרָה בָּאֳכָלִין — כָּךְ יֶשְׁנוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים הַמְעֹרָבִים עִם הַפְּסֹלֶת שֶׁלָּהֶם, אוֹ שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינִים מְעֹרָבִים. כְּגוֹן אִם הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי כֵלִים מְעֹרָבִים, וְרוֹצֶה לִבְרוֹר מִין אֶחָד מֵחֲבֵרוֹ כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ — הֲרֵי מִין זֶה חָשׁוּב כְּאֹכֶל וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב כִּפְסֹלֶת, וְצָרִיךְ לִבְרוֹר הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת וְלֹא לְהֵפֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאֶחָד מֵהֶם גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ וְנִכָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְגַם צָרִיךְ שֶׁיִּבְרוֹר כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְאַלְתַּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּשְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין:

Just as there is a prohibition of bereirah in foods — so too there is in other items mixed with their pesoles, or where they are two kinds mixed together. For example, if he had before him two kinds of vessels mixed together and he wishes to sort one kind from the other in order to use it — this kind is considered ochel and the other as pesoles; he must sort the ochel from the pesoles and not the reverse, even though one of them is larger than the other and recognizable on its own. He must also sort to use le-altar, as was explained regarding two kinds of foods:

אֵין מוֹלְלִין מְלִילוֹת כְּדַרְכָּן בְּחֹל, דְּהַיְנוּ לְשַׁפְשֵׁף שִׁבֳּלִים בְּכַפּוֹת יָדָיו כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל הַזֶּרַע מֵהֶן, אֶלָּא מוֹלֵל בְּשִׁנּוּי מְעַט, בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּפָרֵק הָאֹכֶל מִתּוֹךְ הַשִּׁבֳּלִים בְּיָדַיִם, וְהַמְפָרֵק בְּיָד הוּא תּוֹלֶדֶת הַדָּשׁ בִּכְלִי כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְפָרֵק אֶלָּא כִּלְאַחַר יָד כְּדֵי לֶאֱכוֹל (לְאַלְתַּר) — מֻתָּר. וְלֹא גָזְרוּ מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִמְלוֹל כְּדַרְכּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאַף הַמּוֹלֵל כְּדַרְכּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מְפָרֵק כִּלְאַחַר יָד, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ נוֹטֵל הָאֹכֶל וּמְפָרְקוֹ בְּיָדוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁמּוֹלֵל הַשִּׁבֹּלֶת וְהַדָּגָן נוֹפֵל, וְאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא בִּכְלִי הַמְיֻחָד לְדִישָׁה, אֶלָּא שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְעַל יְדֵי שִׁנּוּי לֹא גָזְרוּ.

וְיֵשׁ מַחְמִירִין שֶׁלֹּא לִמְלוֹל כְּלָל שִׁבֳּלִים שֶׁל תְּבוּאָה, וְכֵן שַׁרְבִיטִין שֶׁל קִטְנִיּוֹת, אֲפִלּוּ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְלָכֵן אָסוּר לְפָרֵק אֱגוֹזִים לוּזִים אוֹ אֱגוֹזִים גְּדוֹלִים מִתּוֹךְ קְלִפָּתָן הָעֶלְיוֹנָה הַיְרֻקָּה שֶׁעַל גַּבֵּי קְלִפָּה הַקָּשָׁה וְהֶעָבָה, אֲפִלּוּ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. וְטוֹב לְהַחֲמִיר, מֵאַחַר שֶׁיָּכוֹל לְשַׁבְּרָן וּלְאָכְלָן כָּךְ בְּלֹא פֵרוּק.

אֲבָל מֻתָּר לְשַׁבֵּר וְלִקְלוֹף מֵהֶן קְלִפָּה הַדַּקָּה שֶׁעַל גַּבֵּי הַפְּרִי תַּחַת הַקְּלִפָּה הַקָּשָׁה הַנִּשְׁבֶּרֶת, שֶׁאֵין אִסּוּר מְפָרֵק שַׁיָּךְ אֶלָּא בִּקְלִפָּה הָעֶלְיוֹנָה. וְכֵן מֻתָּר לִקְלוֹף תְּבוּאָה וּמִינֵי קִטְנִיּוֹת שֶׁנִּמְלְלוּ מֵהַשִּׁבֳּלִים וְהַשַּׁרְבִיטִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, רַק שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יִקְלוֹף אֶלָּא מַה שֶּׁצָּרִיךְ לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר וְלֹא כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַחַר שָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שכ"א.

אֲבָל (לְדִבְרֵי הַכֹּל) אָסוּר לְפָרֵק הַשַּׁרְבִיטִין בְּשַׁבָּת וּלְהוֹצִיא הַקִּטְנִיּוֹת מִתּוֹכָן (בְּיָדַיִם, כִּי זֶהוּ מְפָרֵק גָּמוּר).

וְהָעוֹלָם נָהֲגוּ הֶתֵּר בַּדָּבָר. וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת, כֵּיוָן שֶׁעוֹדָן לַחִין וְאַף הַשַּׁרְבִיטִין רְאוּיִין לַאֲכִילָה — אֵינוֹ אֶלָּא כְּמַפְרִיד אֹכֶל מֵאֹכֶל, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם מְפָרֵק, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ה.

אֲבָל מִינֵי קִטְנִיּוֹת שֶׁאֵין הַשַּׁרְבִיטִין רְאוּיִין לַאֲכִילָה — אֵין הֶתֵּר כְּלָל לְהוֹצִיא הַקִּטְנִיּוֹת מִתּוֹכָם בְּשַׁבָּת. אֶלָּא אִם כֵּן אֵין הַקִּטְנִיּוֹת מְחֻבָּרוֹת כְּלָל בַּשַּׁרְבִיטִין, שֶׁכְּבָר נִתְּקָה מֵהֶם מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהִיא מֻנַּחַת כָּךְ בְּתוֹכָם — אֲזַי מֻתָּר לְהוֹצִיאָהּ מֵהֶם כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה לְאַלְתַּר, אֲבָל לֹא כְּדֵי לֶאֱכוֹל לְאַחַר שָׁעָה, מִשּׁוּם אִסּוּר בְּרֵרָה:

One does not rub ears of grain (melilos) in the manner of weekdays, that is, rubbing the ears between the palms of the hands so that the seed falls out, but rather one rubs with a slight modification (shinui), with the tips of the fingers. And although he separates the ochel from the ears with his hands, and one who mefarek by hand is a toledah of dash (threshing) with a vessel, as was explained in siman 305, nevertheless, since he only mefarek in an irregular manner (kil'achar yad) in order to eat (le-altar) — it is permitted. They did not decree on account of the concern that he might rub in the normal manner, because even one who rubs in the normal manner is only mefarek in an irregular manner, since he does not take the ochel and separate it by hand truly, but rubs the ear and the grain falls; and the proper way to do this is only with the utensil designated for threshing. It is nevertheless forbidden by the words of the Sages, but through shinui they did not decree.

And some are stringent not to rub ears of grain at all, nor pods of legumes, even with the tips of the fingers. Therefore it is forbidden to remove hazelnuts or large nuts from their outer green husk that lies over the hard, thick shell, even with the tips of the fingers. And it is good to be stringent, since one can break them and eat them so without removing them.

But it is permitted to break and peel off the thin skin on the fruit beneath the hard breakable shell, since the prohibition of mefarek applies only to the outer husk. Likewise it is permitted to peel grain and legumes that were rubbed from the ears and pods before Shabbos, provided one is careful only to peel what he needs to eat le-altar and not in order to eat after some time, as will be explained in siman 321.

But (according to all) it is forbidden to break the pods on Shabbos and to remove the legumes from them (by hand, for this is complete mefarek).

The world has practiced leniency in this matter. And some have found merit for them — since they are still moist and even the pods are fit for eating — it is only like separating ochel from ochel, and there is no mefarek in this, as was explained in siman 305.

But legumes whose pods are not fit for eating — there is no permission at all to remove the legumes from them on Shabbos. Unless the legumes are not at all attached to the pods, having been detached before Shabbos and only resting inside them — then it is permitted to remove from them all he wishes to eat le-altar, but not to eat after some time, on account of the prohibition of bereirah:

הָיוּ לוֹ חִטִּים שֶׁנִּמְלְלוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מֵהַשִּׁבֳּלִים, וַעֲדַיִן הֵם מְעֹרָבִים בַּמֹּץ — לֹא יְנַפֶּה בְּקָנוֹן אוֹ תַּמְחוּי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְנַפֶּה בְּנָפָה וּכְבָרָה שֶׁהוּא חַיָּב. וְלֹא אֲפִלּוּ בִּשְׁתֵּי יָדָיו, דְּהַיְנוּ לְנַעֲרָן מִיָּד לַחֲבֶרְתָּהּ כְּדֵי לְהַפְרִידָן מִן הַמֹּץ. אֶלָּא מְנַפֶּה בְּיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה מִדֶּרֶךְ הַחֹל (וְלֹא יָבֹא לְנַפּוֹת בְּנָפָה):

If he had wheat that was rubbed from the ears before Shabbos, and they are still mixed with the chaff (mots) — he shall not winnow with a kanon or a tamchuy, as a decree lest he winnow with a sieve and a strainer, for which he would be liable. Nor with both hands, that is, by shaking them from one to the other in order to separate them from the chaff. Rather, he winnows with one hand, with all his strength, so as to alter the manner of weekdays (and not come to winnow with a sieve):

אֹכֶל וּפְסֹלֶת הַמְעֹרָבִין — אָסוּר לִתְּנָם בְּמַיִם כְּדֵי שֶׁיִּפֹּל הַפְּסֹלֶת לְמַטָּה, כְּגוֹן שֶׁהַפְּסֹלֶת הוּא עָפָר, אוֹ כְּדֵי שֶׁיָּצוּף לְמַעְלָה, כְּגוֹן שֶׁהוּא תֶּבֶן.

וְכֵן הַכַּרְשִׁינִים, אֵין שׁוֹרִין אוֹתָם בְּמַיִם כְּדֵי לְהָצִיף הַפְּסֹלֶת שֶׁלָּהֶם לְמַעְלָה, וְלֹא שָׁפִין אוֹתָם בְּיָד לְהָסִיר הַפְּסֹלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּבוֹרֵר. אֲבָל נוֹתְנָן בִּכְבָרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהַפְּסֹלֶת נוֹפֵל דֶּרֶךְ נִקְבֵי הַכְּבָרָה וְנִמְצָא מִתְבָּרֵר מֵאֵלָיו:

Ochel and pesoles that are mixed together — it is forbidden to put them in water in order that the pesoles sink to the bottom (for example when the pesoles is dust), or in order that it float to the top (for example when it is straw).

Likewise vetch (karshinim): one does not soak them in water in order to float their pesoles to the top, and one does not rub them by hand to remove the pesoles, because this is like borer. But one places them in a strainer (kevarah), since the pesoles falls through the holes of the strainer and is thus sorted on its own:

הַמְשַׁמֵּר שְׁמָרִים, דְּהַיְנוּ הַמְסַנֵּן בִּמְשַׁמֶּרֶת — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת עַל יְדֵי נָפָה וּכְבָרָה, אוֹ תּוֹלֶדֶת מְרַקֵּד, וְחַיָּב.

אֲבָל אִם נָתַן בִּמְשַׁמֶּרֶת שְׁמָרִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת — מֻתָּר לִתֵּן עֲלֵיהֶם מַיִם בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ צְלוּלִין לָזוּב:

One who strains lees (mechamer shemarim), namely one who filters with a meshameres — this is a toledah of borer of ochel from pesoles through sieve and strainer, or a toledah of meraked (sifting), and he is liable.

But if he placed the lees in the meshameres before Shabbos — it is permitted to pour water on them on Shabbos so that they should flow out clear again:

יַיִן אוֹ מַיִם שֶׁהֵם צְלוּלִים — מֻתָּר לְסַנְּנָן בִּמְשַׁמֶּרֶת כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ צְלוּלִין יוֹתֵר, אוֹ אֲפִלּוּ מִפְּנֵי הַקְּמָחִין שֶׁעַל פִּי הַיַּיִן, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ קִסְּמִין דַּקִּין, וְאֵינוֹ חָשׁוּב כְּבוֹרֵר, הוֹאִיל וְרָאוּי לִשְׁתִיָּה לְרֹוב בְּנֵי אָדָם בְּלֹא בְּרֵרָה זוֹ.

אֲבָל בְּסוּדָרִין אָסוּר לְסַנֵּן אֶת הַמַּיִם אוֹ יַיִן לָבָן וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, מִשּׁוּם אִסּוּר לִבּוּן, שֶׁשְּׁרִיַּת הַבֶּגֶד זֶהוּ כִּבּוּסוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן מְשַׁמֶּרֶת, שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְכָךְ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְסָחֳטָהּ, וְגַם אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְלִבּוּנָהּ כְּלָל, וּלְפִיכָךְ אֵין לִבּוּנָהּ חָשׁוּב כְּלוּם לֶאֱסוֹר שְׁרִיָּתָהּ בִּשְׁבִיל כָּךְ, אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁשְּׁרִיַּת הַבֶּגֶד זֶהוּ כִּבּוּסוֹ.

אֲבָל יַיִן אָדֹם אוֹ שֵׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁאֵין מְלַבְּנִין, שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁין בָּהֶם לִסְחִיטָה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם — מֻתָּר לְסַנְּנָן בְּסוּדָרִין, אֲפִלּוּ הֵם עֲכוּרִים קְצָת, שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם אֵין שׁוֹתִין אוֹתָם בְּלֹא סִנּוּן, אַף עַל פִּי כֵן כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹתָם כָּךְ עַל יְדֵי הַדְּחָק — אֵין זוֹ בְּרֵרָה גְמוּרָה, וְהִתִּירוּהוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי, דְּהַיְנוּ בְּסוּדָרִין. וְיֵשׁ אוֹסְרִים בָּזֶה, וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם. אֲבָל אִם הֵם עֲכוּרִים לְגַמְרֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתּוֹתָם כָּךְ, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁמָרִים — אָסוּר אֲפִלּוּ בְּסוּדָר לְדִבְרֵי הַכֹּל:

Wine or water that are clear — it is permitted to strain them through a meshameres in order that they be clearer still, or even on account of fine flour-particles atop the wine, or fine fragments that fell into it — and it is not considered borer, since it is fit to be drunk by most people without this straining.

But with cloths (sudarin) it is forbidden to strain water or white wine and the like, on account of the prohibition of libun (laundering), since soaking a garment constitutes washing it. This is not the case with the meshameres, which is made for this purpose; he does not care to wring it out, nor does he care at all to whiten it. Therefore its libun is not considered anything so as to prohibit soaking it on its account, even according to those who say that soaking a garment constitutes washing it.

But red wine, or beer (shechar), or other drinks that do not whiten — for which there is no concern of sechitah for the reason explained there — it is permitted to strain them through sudarin, even if they are somewhat turbid, since most people do not drink them without straining. Nevertheless, since it is possible to drink them so under duress — it is not complete bereirah, and they permitted it by way of shinui, namely through sudarin. Some prohibit in this case, and it is good to be concerned for their words. But if they are completely turbid such that it is impossible to drink them so, or they contain lees — it is forbidden, according to all, even through a sudar:

וְיַיִן מִגִּתּוֹ, כָּל זְמַן שֶׁהוּא תּוֹסֵס — טוֹרֵף חָבִית בִּשְׁמָרֶיהָ וְנוֹתֵן אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הַמְשַׁמֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא תּוֹסֵס עֲדַיִן לֹא נִפְרְשׁוּ הַיַּיִן מִן הַשְּׁמָרִים יָפֶה יָפֶה וְכָל הַיַּיִן כְּגוּף אֶחָד הוּא, וְאֵין כָּאן בּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסֹלֶת. וְגַם הוּא רָאוּי לִשְׁתִיָּה בְּלֹא סִנּוּן, וְדַרְכּוֹ בְּכָךְ בִּשְׁעַת הַגִּתּוֹת שֶׁכָּל הַיֵּינוֹת עֲכוּרִים וְרֹב בְּנֵי אָדָם שׁוֹתִין אוֹתוֹ כָּךְ בְּלֹא סִנּוּן.

וְכֵן חֹמֶץ שֶׁגַּם כֵּן דַּרְכּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִמֶּנּוּ אַף כְּשֶׁהוּא עָב קְצָת — מֻתָּר לְסַנְּנוֹ. אֲבָל אִם הוּא עָב הַרְבֵּה שֶׁאֵינוֹ רָאוּי כְּלָל בְּלֹא סִנּוּן — אָסוּר לְסַנְּנוֹ אֲפִלּוּ בְּסוּדָר.

וְכֵן מַשְׁקֵה שְׁקֵדִים כְּתוּשִׁים מֵעֶרֶב שַׁבָּת — מֻתָּר לְסַנְּנוֹ, כֵּיוָן שֶׁיְּכוֹלִין לִשְׁתּוֹתָן בְּלֹא סִנּוּן:

And new wine from the press (yayin migito), all the time it is fermenting — he beats the barrel with its lees and even puts it into the meshameres, because all the time it is fermenting, the wine has not yet separated well from the lees and all the wine is as one body, and there is here no borer of ochel from pesoles. Furthermore, it is fit to be drunk without straining, and such is the way at the time of the presses — that all wines are turbid, and most people drink them so without straining.

Likewise vinegar, the way of which is also to use even when it is somewhat thick — it is permitted to strain it. But if it is very thick, such that it is not at all fit without straining — it is forbidden to strain it, even with a sudar.

Likewise almond-drink made from almonds crushed before Shabbos — it is permitted to strain it, since they can be drunk without straining:

כְּשֶׁמְּסַנְּנִין בְּסוּדָר מַשְׁקֶה עָכוּר קְצָת — צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה גוּמָא בַּסּוּדָר לְקַבֵּל הַמַּשְׁקֶה, אֶלָּא יִשְׁפֹּךְ עָלָיו וְהוּא יִשְׁקַע מֵעַצְמוֹ, כְּדֵי לְשַׁנּוֹת מִדֶּרֶךְ הַחֹל:

When one strains a somewhat turbid drink through a sudar — one must take care not to make a hollow (guma) in the sudar to receive the drink, but should pour upon it and let it sink down by itself, in order to alter the weekday manner:

כָּל מַשְׁקֶה שֶׁמֻּתָּר לְסַנְּנוֹ בְּסוּדָר — מֻתָּר לְסַנְּנוֹ בִּכְפִיפָה מִצְרִית, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַגְבִּיהַּ הַכְּפִיפָה מִשּׁוּלֵי כְּלִי הַתַּחְתּוֹן טֶפַח, כְּדֵי לְשַׁנּוֹת מִדֶּרֶךְ הַחֹל. אֲבָל אוֹתוֹ כְּלִי הֶעָשׂוּי כְּנָפָה וּמְסַנְּנִין בּוֹ, הוֹאִיל וְהוּא מְיֻחָד לְכָךְ — דִּינוֹ כִּמְשַׁמֶּרֶת, שֶׁאֵין מְסַנְּנִין בָּהּ אֶלָּא מַשְׁקֶה צָלוּל שֶׁאֵין בּוֹ שְׁמָרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר:

Any drink that may be strained through a sudar — may be strained through an Egyptian basket (kefifah mitsris), provided he does not raise the basket above the floor of the lower vessel by a tefach, in order to alter the weekday manner. But that vessel made like a sieve in which one strains — since it is dedicated for this — its law is like the meshameres: one strains in it only a clear drink without lees, as has been explained:

כְּלִי שֶׁמְּרִיקִין לְתוֹכוֹ יַיִן מֵהֶחָבִית — לֹא יְהַדֵּק בְּפִיו קַשִּׁין וְקִסְּמִין בְּחֹזֶק, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לִמְשַׁמֶּרֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מְשַׁמֶּרֶת מַמָּשׁ, שֶׁהֲרֵי עוֹבְרִים בָּהּ שְׁמָרִים, מִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל וְיֵשׁ קִסְּמִין וְטִנֹּפֶת שֶׁאֵין עוֹבְרִים בָּהּ — הֲרֵי זוֹ דוֹמָה לִמְשַׁמֶּרֶת.

אֲבָל אִם הוּא יַיִן צָלוּל שֶׁאֵין בּוֹ טִנֹּפֶת אֶלָּא קִסְּמִין דַּקִּין — מֻתָּר לְסַנְּנוֹ אֲפִלּוּ בִּמְשַׁמֶּרֶת גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

A vessel into which wine is poured from the barrel — he shall not tightly press straws and twigs into its mouth, because it resembles a meshameres. Although it is not truly a meshameres, since lees pass through it, nevertheless, since there are twigs and dregs that do not pass through it — it resembles a meshameres.

But if it is clear wine in which there are no dregs but only fine twigs — it is permitted to strain it even through a complete meshameres, as has been explained above:

מֻתָּר לַעֲרוֹת בְּנַחַת מִכְּלִי לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶׁהַפְּסֹלֶת וְהַשְּׁמָרִים יִשָּׁאֲרוּ בְּשׁוּלֵי הַכְּלִי. וּבִלְבַד שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁכְּשֶׁיַּפְסִיק הַקִּלּוּחַ וּמַתְחִילִין לֵירֵד נִיצוֹצוֹת קְטַנּוֹת הַנִּשּׁוֹפוֹת בָּאַחֲרוֹנָה מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת — אֲזַי יַפְסִיק וְיַנִּיחֵם עִם הַשְּׁמָרִים, שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן — הֲרֵי נִיצוֹצוֹת אֵלּוּ מוֹכִיחִים שֶׁהוּא בּוֹרֵר. אֲבָל בִּתְחִלַּת הָעֵרוּי כְּשֶׁאֵין הַפְּסֹלֶת נִכָּר — לָאו בּוֹרֵר הוּא.

וְלָכֵן מֻתָּר לִקְלוֹט שֻׁמָּן הַצָּף עַל פִּי הֶחָלָב שֶׁקּוֹרִין (שמעטנע) מִלְמַעְלָה, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ סָמוּךְ לֶחָלָב — יַנִּיחַ קְצָת מִמֶּנָּה עִם הֶחָלָב.

וְהוּא שֶׁשֻּׁמָּן זֶה צָרִיךְ לְאָכְלוֹ בּוֹ בַיּוֹם, אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ — אָסוּר לִטְרוֹחַ מִשַּׁבָּת לְחֹל. וְאִם חוֹשֵׁשׁ שֶׁיַּפְסִיד אוֹ יִתְקַלְקֵל — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי, מִפְּנֵי שֶׁאִסּוּר הַטֹּרַח וְהַהֲכָנָה מִשַּׁבָּת לְחֹל הוּא שְׁבוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וּבִמְקוֹם הֶפְסֵד יֵשׁ לְהַתִּיר אֲמִירָה לְנָכְרִי בְּכָל שְׁבוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ז.

וְאִם רוֹצֶה לְאָכְלוֹ לְאַלְתַּר — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַנִּיחַ מִמֶּנָּה כְּלוּם עִם הַחֵלֶב. וְכֵן הַמְעָרֶה מַשְׁקֶה מִכְּלִי לַחֲבֵרוֹ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְסִיק כְּשֶׁיּוֹרְדִין הַנִּיצוֹצוֹת. שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לִבְרוֹר אֹכֶל אוֹ מַשְׁקֶה מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת כְּשֶׁרוֹצֶה לְאָכְלוֹ אוֹ לִשְׁתּוֹתוֹ לְאַלְתַּר, כָּל שֶׁאֵינוֹ בּוֹרֵר עַל יְדֵי כְּלִי אֶלָּא בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכָאן אַף שֶׁמְּעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי, מִכָּל מָקוֹם עִקַּר הַבְּרֵרָה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי יָדָיו, וְאֵינוֹ חָשׁוּב בּוֹרֵר בִּכְלִי אֶלָּא כְּשֶׁמְּסַנְּנֵן בְּסוּדָר אוֹ כְּפִיפָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶן:

It is permitted to pour gently from one vessel to another so that the pesoles and the lees remain at the bottom of the vessel. Provided he takes care that when the flow is interrupted and the small droplets (nitsotsos) that drip last begin to come down from amid the pesoles — he stops and leaves them with the lees; for if he does not do so, these droplets prove that he is sorting. But at the beginning of the pouring, when the pesoles is not recognizable, he is not borer.

Therefore it is permitted to skim off the fat floating atop the milk (called shmetane) from above, but when he reaches near the milk — he shall leave some of it with the milk.

And this is provided that this fat is to be eaten that same day. But if he does not need it — it is forbidden to toil from Shabbos for a weekday. And if he is worried it might spoil or become ruined — it is permitted to do it by a non-Jew, since the prohibition of toil and preparation from Shabbos for a weekday is a shevus of the Sages, and in a case of loss one may permit amirah le-akum for any shevus of the Sages, as explained in siman 307.

And if he wishes to eat it le-altar — he need not leave any of it with the milk. Likewise one who pours a drink from one vessel to another — need not stop when the droplets come down. For it is permitted to sort ochel or a drink from pesoles when one wishes to eat or drink it le-altar, provided he does not sort with a vessel but with his hand, as has been explained. And here, although he pours from vessel to vessel, the essence of the bereirah is done by his hands, and he is not considered as sorting with a vessel, except when he strains with a sudar or basket and the like:

אֲבָל שֻׁמָּן הַצָּף עַל גַּבֵּי הַתַּבְשִׁיל — אָסוּר לַעֲרוֹתוֹ כֻּלּוֹ אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל הַתַּבְשִׁיל לְאַלְתַּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי מִינֵי אֳכָלִין, וְאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁאוֹכֵל לְאַלְתַּר נִקְרָא אֹכֶל וְהַשֵּׁנִי נִקְרָא פְּסֹלֶת, וּכְשֶׁמְּעָרֶה הַשֻּׁמָּן שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְאָכְלוֹ — הֲרֵי זֶה בּוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ אֹכֶל:

But the fat floating atop a cooked dish (tavshil) — it is forbidden to pour it all off, even in order to eat the tavshil le-altar, because they are two kinds of food, and the kind he eats le-altar is called ochel, and the second is called pesoles. When he pours off the fat that he does not wish to eat — behold he is borer of pesoles from ochel:

מֻתָּר לְהַגְבִּיהַּ הֶחָבִית עַל אֵיזֶה דָבָר כְּדֵי שֶׁיְּקַלֵּחַ מִמֶּנָּה הַיַּיִן הֵיטֵב. וְאַף שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוֹרֵד יַיִן גַּם מִתּוֹךְ הַשְּׁמָרִים — אֵינוֹ חָשׁוּב כְּבוֹרֵר כָּל זְמַן שֶׁאֵין הַנִּיצוֹצוֹת מַתְחִילִין לֵירֵד מֵהַשְּׁמָרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכֵן מֻתָּר לִתֵּן מַיִם עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים שֶׁבֶּחָבִית שֶׁיִּקְלְטוּ טַעַם הַיַּיִן, וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם בּוֹרֵר, וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁתֶּה מֵהֶם בּוֹ בַיּוֹם:

It is permitted to raise the barrel on some object so that the wine flows from it well. And although thereby wine also descends from amid the lees — it is not considered borer, all the time the droplets do not begin to come down from the lees, as has been explained. Likewise it is permitted to pour water onto the lees in the barrel so that they absorb the taste of the wine, and there is no borer prohibition in this, provided he drinks of them that same day:

אֵין מְסַנְּנִין אֶת הַחַרְדָּל מֵהַסֻּבִּין שֶׁלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הֵם רְאוּיִים לַאֲכִילָה וְאֵין הַסֻּבִּין פְּסֹלֶת כְּלָל וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בּוֹרֵר מִן הַתּוֹרָה — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, הוֹאִיל וּמְסַנֵּן כְּדֵי לֶאֱכוֹל הַחַרְדָּל וּלְהַשְׁלִיךְ הַסֻּבִּין.

אֲבָל אִם נָתַן הַחַרְדָּל בַּמְסַנֶּנֶת מֵעֶרֶב שַׁבָּת — מֻתָּר לִתֵּן בָּהּ בֵּיצָה לְתַקֵּן מַרְאֵה הַחַרְדָּל הַמִּסְתַּנֵּן בְּתוֹכָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁהַחֶלְמוֹן יוֹרֵד לְמַטָּה עִם הַחַרְדָּל, וְהַחֶלְבּוֹן שֶׁהוּא קָשׁוּר נִשְׁאָר לְמַעְלָה עִם הַפְּסֹלֶת — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהַחֶלְמוֹן וְהַחֶלְבּוֹן שְׁנֵיהֶם אֳכָלִין הֵם, וְאֵינוֹ מְסַנֵּן הַחֶלְמוֹן מִן הַחֶלְבּוֹן מֵחֲמַת שֶׁהוּא חָפֵץ לֶאֱכוֹל אֶת הַחֶלְמוֹן וְלֹא אֶת הַחֶלְבּוֹן, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהַחֶלְמוֹן מוֹעִיל לְתַקֵּן מַרְאֵה הַחַרְדָּל וְלֹא הַחֶלְבּוֹן. וְאַף שֶׁמַּשְׁלִיךְ הַחֶלְבּוֹן עִם הַפְּסֹלֶת וְאוֹכֵל הַחֶלְמוֹן עִם הַחַרְדָּל, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהַסִּנּוּן אֵינוֹ בִּשְׁבִיל הָאֲכִילָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַמַּרְאֶה — אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹרֵר אֹכֶל מִפְּסֹלֶת, כֵּיוָן שֶׁבֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם מִין אֹכֶל אֶחָד הֵם:

One does not strain mustard from its bran (subin), even though they too are fit for eating and the bran is not pesoles at all and there is no borer in it by Torah law — it is nevertheless forbidden by the words of the Sages, since it appears as borer of ochel from pesoles, since one strains in order to eat the mustard and discard the bran.

But if he placed the mustard in the strainer before Shabbos — it is permitted to put an egg into it in order to improve the appearance of the strained mustard. Although the yolk descends with the mustard, and the white, which is bound, remains above with the pesoles — it does not appear as borer of ochel from pesoles, because the yolk and the white are both foods. And he does not strain the yolk from the white because he wants to eat the yolk and not the white, but because the yolk serves to improve the appearance of the mustard, and not the white. And although he throws away the white with the pesoles and eats the yolk with the mustard, nevertheless, since the straining is not for the sake of eating but for the sake of improving the appearance — it does not appear as borer of ochel from pesoles, since in truth both are of one kind of ochel:

וְאַף אִם הָיָה הַסִּנּוּן בִּשְׁבִיל הָאֲכִילָה — לֹא הָיָה אָסוּר אֶלָּא כָּאן, שֶׁהַחֶלְבּוֹן אַף שֶׁשֵּׁם אֹכֶל עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ רָאוּי לְאָכְלוֹ כָּךְ כְּמוֹת שֶׁהוּא, וְגַם רְגִילִין לְהַשְׁלִיכוֹ עִם הַפְּסֹלֶת, לָכֵן הוּא נִרְאֶה כִּפְסֹלֶת לְגַבֵּי הַחֶלְמוֹן הַנֶּאֱכָל כְּמוֹ שֶׁהוּא עִם הַחַרְדָּל, וְאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל בְּעִנְיָן אַחֵר — אֵין אִסּוּר כְּלָל, אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, בִּבְרֵרַת מִין אֹכֶל אֶחָד, דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ בּוֹרֵר חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת מִתּוֹךְ חֲתִיכוֹת גְּדוֹלוֹת קְצָת, אַף עַל פִּי שֶׁמַּשְׁלִיךְ הַקְּטַנּוֹת אַרְצָה — אֵינָן נִרְאִין כִּפְסֹלֶת בִּשְׁבִיל כָּךְ, הוֹאִיל וְהֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וּרְגִילוּת הוּא לְאָכְלָן:

And even if the straining had been for the sake of eating — it would have been forbidden only here, where the white, although the name of ochel is upon it, is nevertheless not fit to be eaten as is, and it is customary to throw it away with the pesoles. Therefore it appears as pesoles in relation to the yolk, which is eaten as is with the mustard, and it is forbidden by the words of the Sages. But in any other case — there is no prohibition at all, even by the words of the Sages, in sorting one kind of ochel: namely, even sorting small pieces from somewhat larger ones, although he throws the small ones to the ground — they do not appear as pesoles on account of that, since they are fit for eating and it is customary to eat them:

מַיִם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹלָעִים הָאֲסוּרִים עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן פ"ד — אָסוּר לְסַנְּנָן אֲפִלּוּ בְּסוּדָר, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִשְׁתּוֹתָן בְּלֹא סִנּוּן, שֶׁמָּא יִבְלַע אֶחָד מֵהֶם.

אֲבָל מֻתָּר לִשְׁתּוֹתָן עַל יְדֵי מַפָּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אִסּוּר בּוֹרֵר וּמְשַׁמֵּר אֶלָּא בִּמְתַקֵּן הָעִנְיָן קֹדֶם אֲכִילָה אוֹ שְׁתִיָּה שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַאֲכִילָה אוֹ לִשְׁתִיָּה, שֶׁזֶּהוּ דֶּרֶךְ מְלָאכָה, אֲבָל אִם בִּשְׁעַת שְׁתִיָּה מְעַכֵּב אֶת הַפְּסֹלֶת שֶׁלֹּא יִכְנוֹס לְתוֹךְ פִּיו — אֵין זֶה מֵעֵין מְלָאכָה, וּמֻתָּר.

וְאֵין לֶאֱסוֹר מִשּׁוּם שְׁרִיַּת בֶּגֶד זֶהוּ כִּבּוּסוֹ, וְלֹא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחוֹט, כֵּיוָן שֶׁדָּבָר מֻעָט הוּא הַנִּשְׁרֶה בְּמַיִם כְּדֵי לַהֲנָחַת פִּיו, וּבְדָבָר מֻעָט אֵין לָחוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ב.

וּלְהָאוֹסְרִין שָׁם אֲפִלּוּ בְּדָבָר מֻעָט מִשּׁוּם שְׁרִיַּת בֶּגֶד זֶהוּ כִּבּוּסוֹ — אַף כָּאן אָסוּר. וּכְבָר נִתְבָּאֵר שָׁם שֶׁכָּל בַּעַל נֶפֶשׁ יַחְמִיר לְעַצְמוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר:

Water containing forbidden worms in the manner explained in Yoreh De'ah siman 84 — it is forbidden to strain it even through a sudar, since it is utterly impossible to drink it without straining, lest he swallow one of them.

But it is permitted to drink it through a napkin (mappah), because there is no prohibition of borer and mechamer except in preparing the matter before eating or drinking so that it should be fit for eating or drinking — for that is the way of melacha. But if at the time of drinking he merely prevents the pesoles from entering his mouth — this is not a melacha, and it is permitted.

And one should not forbid it on account of "soaking a garment is laundering it," nor by decree lest one come to wring it out, since it is a small matter that is soaked in the water for the support of his mouth, and in a small matter one need not be concerned, as was explained in siman 302.

And according to those who forbid there even in a small matter on account of "soaking a garment is laundering it" — here too it is forbidden. And it has already been explained there that every ba'al nefesh shall be stringent upon himself where possible:

אִם נָפְלוּ זְבוּבִים לְכוֹס — לֹא יוֹצִיא הַזְּבוּבִים לְבַדָּן מִן הַכּוֹס, שֶׁהֲרֵי זֶה כְּבוֹרֵר פְּסֹלֶת מִתּוֹךְ הָאֹכֶל, שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ כְּדֵי לֶאֱכוֹל מִיָּד. אֶלָּא יִקַּח גַּם מִן הַמַּשְׁקֶה קְצָת עִמָּהֶם, שֶׁאָז אֵינוֹ נִרְאֶה כְּבוֹרֵר כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

If flies fell into a cup — he shall not remove the flies alone from the cup, since this is like borer of pesoles from ochel, which is forbidden even in order to eat right away. Rather he shall take some of the drink with them, for then it does not appear as borer at all, as was explained above:

הַמְחַבֵּץ, דְּהַיְנוּ שֶׁלּוֹקֵחַ חָלָב וְנוֹתֵן בּוֹ קֵבָה כְּדֵי לְחַבְּצוֹ — חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹרֵר, שֶׁהֲרֵי הִפְרִישׁ הַקּוֹם מִן הֶחָלָב. וְכֵן אִם נָתַן הַקּוֹם בְּתוֹךְ כְּלִי גְּמִי וּמֵי הֶחָלָב נוֹטְפִים מִתּוֹכוֹ — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר אֹכֶל מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת עַל יְדֵי נָפָה וּכְבָרָה, וְחַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹם וְהֶחָלָב שְׁנֵיהֶם מִין אֹכֶל אֶחָד וְאֵין כָּאן פְּסֹלֶת כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן, הוֹאִיל וְהֵם דְּבָרִים לַחִים שֶׁהֵם מִתְעָרְבִים יָפֶה וְהוּא מַפְרִידָן — יֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם בּוֹרֵר כְּמוֹ בְּמַפְרִיד אֹכֶל מִפְּסֹלֶת:

The mechabets, namely one who takes milk and puts rennet into it to curdle it — is liable on account of borer, since he has separated the whey (kom) from the milk. Likewise if he placed the curd into a wicker vessel and the milk-water drips through it — this is a toledah of borer of ochel from pesoles by way of sieve and strainer, and he is liable. And although the whey and the milk are both one kind of food and there is no pesoles here at all, nevertheless, since they are liquid items that mix well and he separates them — there is a borer prohibition in this, just as in separating ochel from pesoles:

וְאִם גִּבְּנוֹ וַעֲשָׂאוֹ גְבִינָה — חַיָּב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. שֶׁכָּל הַמְקַבֵּץ חֵלֶק אֶל חֵלֶק וְדִבֵּק הַכֹּל עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה גּוּף אֶחָד — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹנֶה:

And if he curdled it and made it into cheese — he is liable on account of boneh. For anyone who gathers part to part and joins it all together until it becomes one body — this is a toledah of boneh:

נוֹתְנִין שֻׁמְשְׁמִין וֶאֱגוֹזִים לִדְבַשׁ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְחַבְּצֵם בְּיָדָיו:

One may place sesame seeds and nuts into honey, provided he does not knead them with his hands:

אָסוּר לִתֵּן שְׁמָרִים בְּמַשְׁקֶה כְּדֵי לְהַעֲמִידוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁרָאוּי לִשְׁתּוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי כֵן יוֹרְדִין גַּם שִׁמְרֵי הַמַּשְׁקֶה עַצְמוֹ לְשׁוּלֵי הַכְּלִי, וַהֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת בּוֹרֵר, כְּמוֹ הַמְחַבֵּץ:

It is forbidden to put lees into a beverage in order to make it set, even though it is fit to be drunk on Shabbos, because by this the lees of the beverage itself also descend to the bottom of the vessel, and this is a toledah of borer, like the mechabets:

הָרוֹקֵק בָּרוּחַ וְהָרוּחַ מְפַזֵּר הָרֹק — חַיָּב מִשּׁוּם זוֹרֶה. וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ פָּטוּר עָלֶיהָ — אַף כָּאן פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֲפִלּוּ אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ, אֶלָּא שֶׁהוּא "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת":

One who spits in the wind and the wind disperses the saliva — is liable on account of zoreh (winnowing). And according to those who say that any melacha not needed for itself one is exempt from — here too he is exempt, but it is forbidden by the words of the Sages, even if he does not intend it, since it is a psik reisheih ve-lo yamus: