Daas HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman 328

דִּין חוֹלֶה בְּשַׁבָּת וּבוֹ נ"ה סְעִיפִים:

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִחוּשׁ בְּעָלְמָא שֶׁאֵין בּוֹ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה כְּלָל, וְהוּא מִתְחַזֵּק וְהוֹלֵךְ כְּבָרִיא — אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ שׁוּם רְפוּאָה בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי. וַאֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם סְרַךְ מְלָאכָה אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה לִרְפוּאָה — אָסוּר, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁחוֹק סַמְמָנִים, וְיִתְחַיֵּב מִשּׁוּם טוֹחֵן:

Law of the choleh on Shabbos — containing 55 se'ifim:

One who has only a slight ailment (michush be'alma) without any suspicion of danger and is strengthening himself and walking about like a healthy person — it is forbidden to do for him any refuah on Shabbos, even through a non-Jew (al yedei nochri). And even something that has no trace of melachah, not even of the words of the Sages — nonetheless, since he does it as a refuah, it is forbidden, on account of the decree (gezeirah) lest he grind ingredients (shechikas samanim), and become liable for tochen (grinding):

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹלִי שֶׁל סַכָּנָה — מִצְוָה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַזָּרִיז — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְהַשּׁוֹאֵל — הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. וַאֲפִלּוּ סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר "וָחַי בָּהֶם" — שֶׁיְּהֵא חַי וַדַּאי בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת:

One who has an illness involving danger (choleh she-yesh bo sakanah) — it is a mitzvah to desecrate Shabbos for him, and the one who is zealous (zariz) — behold this is praiseworthy. The one who [first] asks [whether it is permitted] — behold this is a shedder of blood. And even a doubt of danger to life (safek nefashos) overrides Shabbos, as it is stated "vachai bahem" — that he should live definitely through the performance of mitzvos:

כָּל מַכָּה שֶׁל חָלָל, דְּהַיְנוּ בְּאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים מֵהַשִּׁנַּיִם וְלִפְנִים, וְשִׁנַּיִם עַצְמָן בִּכְלָל — מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. אֲבָל מִחוּשִׁים בְּעָלְמָא אֵינָן נִקְרָאִים מַכָּה. וְאִם מִצְטַעֵר כָּל כָּךְ עַד שֶׁחָלָה מִמֶּנּוּ כָּל גּוּפוֹ — מֻתָּר לְחַלֵּל עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ בִּמְלָאכָה גְמוּרָה:

Any internal injury (makkah shel chalal), namely in the internal organs from the teeth inward, and the teeth themselves included — Shabbos is desecrated for it. But mere ailments (michushim be'alma) are not called makkah. And if he is in such pain that his whole body becomes sick from it — it is permitted to desecrate through a non-Jew, even with a full melachah:

מַכָּה שֶׁל חָלָל אֵינָהּ צְרִיכָה אֹמֶד — עוֹשִׂין לוֹ כָּל מַה שֶׁרְגִילִין לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּחֹל. אֲבָל כְּשֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהוּא מַמְתִּין — אָסוּר לְחַלֵּל אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מַכָּה שֶׁל חָלָל:

A makkah shel chalal does not require evaluation — one does for him everything that is usually done for him on a weekday. But when it is known that it can wait (mamtin) — it is forbidden to desecrate, even though it is a makkah shel chalal:

מַכָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חָלָל — נִשְׁאָלִין בְּבָקִי וּבְחוֹלֶה, אִם יֹאמַר אֶחָד מֵהֶם שֶׁצָּרִיךְ לְחִלּוּל — מְחַלְּלִין:

A wound that is not internal (makkah she-einah shel chalal) — one inquires of an expert and of the choleh: if either one of them says that desecration is needed — one desecrates:

מַכָּה שֶׁעַל גַּב הַיָּד אוֹ עַל גַּב הָרֶגֶל, וְכֵן מִי שֶׁבָּלַע עֲלוּקָה, וְכֵן מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה אוֹ אֶחָד מִזּוֹחֲלֵי עָפָר הַמְּמִיתִים, אֲפִלּוּ סָפֵק אִם מֵמִית — הֲרֵי הֵם כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל:

A wound on the back of the hand or the back of the foot, and likewise one who swallowed a leech (alukah), and likewise one who was bitten by a rabid dog or one of the deadly reptiles, even if there is doubt whether it is fatal — they are like a makkah shel chalal:

וְכֵן מְחַלְּלִין עַל כָּל מַכָּה שֶׁנַּעֲשֵׂית מֵחֲמַת בַּרְזֶל. וְכֵן עַל שְׁחִין הַבָּא בְּפִי הַטַּבַּעַת, וְעַל סִמְטָא, וְעַל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קַדַּחַת חַם בְּיוֹתֵר, אוֹ קַדַּחַת עִם קְרִירוּת:

And likewise one desecrates for any wound caused by iron (barzel). And likewise for a boil at the anus (shechin habba bephi hataba'as), and for a simta, and for one who has a very hot fever, or a fever with chills:

מִי שֶׁאֲחָזוֹ דָם — מַקִּיזִין אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ הוֹלֵךְ עַל רַגְלָיו, וַאֲפִלּוּ הוּא יוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁאֲחָזוֹ הַדָּם:

One seized by an [excess of] blood (mi she-achazo dam) — they perform a bloodletting for him, and even though he is walking on his own feet, and even if it is the first day that he was seized by the blood:

הַחוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו, אוֹ בְּעֵינוֹ אַחַת וְיֵשׁ בָּהּ צִיר, אוֹ שֶׁשּׁוֹתֵת מִמֶּנָּה דְּמָעוֹת מֵחֲמַת הַכְּאֵב, אוֹ שֶׁשּׁוֹתֵת דָּם, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רִיר תָּמִיד — מְחַלְּלִין בִּתְחִלַּת הַחֹלִי, מִפְּנֵי שֶׁמְּאוֹר הָעַיִן תָּלוּי בַּלֵּב:

One who suffers in his eyes, or in one eye in which there is acute pain, or which discharges tears from pain, or which discharges blood, or in which there is constant mucus — one desecrates at the beginning of the illness, because the light of the eye is dependent on the heart (me'or ha-ayin taluy ba-lev):

כָּל חֹלִי שֶׁהָרוֹפְאִים אוֹמְרִים שֶׁהוּא סַכָּנָה — מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. וְאִם רוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר צָרִיךְ וְרוֹפֵא אֶחָד אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ — מְחַלְּלִין, שֶׁכָּל סְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל:

Any illness about which the physicians say it is dangerous — one desecrates Shabbos for it. And if one physician says it is needed and another says it is not — one desecrates, for any doubt of danger to life is treated leniently (kol safek nefashos lehakel):

אִם לֹא רָצָה הַחוֹלֶה לְקַבֵּל הַתְּרוּפָה — כּוֹפִין אוֹתוֹ, שֶׁהִיא חֲסִידוּת שֶׁל שְׁטוּת:

If the choleh did not want to accept the remedy — one compels him, for that is foolish piety (chassidus shel shtus):

חוֹלֶה אוֹמֵר צָרִיךְ אֲנִי לִתְרוּפָה פְלוֹנִית, וְרוֹפֵא אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ — שׁוֹמְעִין לַחוֹלֶה. וְאִם הָרוֹפֵא אוֹמֵר שֶׁאוֹתָהּ הַתְּרוּפָה מַזִּיק לוֹ — שׁוֹמְעִין לָרוֹפֵא:

The choleh says "I need such-and-such remedy," and the physician says "he does not need" — one listens to the choleh. And if the physician says that this remedy is harmful to him — one listens to the physician:

חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה שֶׁאֲמָדוּהוּ בְּיוֹם שַׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ רְפוּאָה יְדוּעָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְלֶאכֶת חִלּוּל שַׁבָּת שְׁמוֹנָה יָמִים — אֵין אוֹמְרִים נַמְתִּין עַד הַלַּיְלָה, אֶלָּא יַעֲשׂוּ מִיָּד אַף עַל פִּי שֶׁמְּחַלְּלִין עָלָיו שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. וּמִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל עַל יְדֵי יִשְׂרְאֵלִים גְּדוֹלִים בְּחָכְמָה:

A choleh in danger whom they evaluated on Shabbos as needing a known remedy involving Shabbos desecration for eight days — one does not say "let us wait until night [so we will only have desecrated one Shabbos]," but they act immediately, even though two Shabbosos will be desecrated for him. And it is the choicest mitzvah (mitzvah min ha-muvchar) to strive to do everything through prominent Jews wise [in Torah]:

כָּל הַזָּרִיז לְחַלֵּל שַׁבָּת בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה — הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח, אֲפִלּוּ אִם מְתַקֵּן עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר:

Any one zealous to desecrate Shabbos for something involving danger — behold this is praiseworthy, even if he also fixes something else along with it:

נִנְעֲלָה דֶלֶת בִּפְנֵי תִינוֹק — שׁוֹבֵר הַדֶּלֶת וּמוֹצִיאוֹ, שֶׁמָּא יִבָּעֵת הַתִּינוֹק וְיָמוּת:

If a door was locked before a child — he breaks the door and brings him out, lest the child be frightened and die:

הָיָה חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה צָרִיךְ בָּשָׂר — שׁוֹחֲטִין לוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הַחוֹלֶה צָרִיךְ לַאֲכִילָה לְאַלְתַּר וְהַנְּבֵלָה מוּכֶנֶת מִיָּד — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ הַנְּבֵלָה:

A choleh in danger who needs meat — one slaughters for him. Nonetheless, if the choleh needs to eat immediately and the neveilah is ready at hand — one feeds him the neveilah:

אֲמָדוּהוּ הָרוֹפְאִים שֶׁצָּרִיךְ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, וְרָצוּ עֲשָׂרָה וְהֵבִיאוּ לוֹ כָּל אֶחָד גְּרוֹגֶרֶת — כֻּלָּן פְּטוּרִין:

The physicians evaluated that he needs one fig (grogeres), and ten persons ran and each brought him a fig — all are exempt:

אֲמָדוּהוּ לִשְׁתֵּי גְרוֹגְרוֹת, וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא שְׁתֵּי גְרוֹגְרוֹת מְחֻבָּרוֹת וְשָׁלֹשׁ בְּעֹקֶץ אֶחָד — כּוֹרֵת הָעֹקֶץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ. וְאִם הַדָּבָר בָּהוּל — אֵין מְדַקְדְּקִים בְּכָךְ:

They evaluated him for two figs, and they found only two figs joined together and three figs on one stem — one cuts the stem that has three. And if the matter is urgent — one is not strict about this:

חוֹלֶה שֶׁנָּפַל מֵחֲמַת חָלְיוֹ לְמִשְׁכָּב וְאֵין בּוֹ סַכָּנָה — הֲרֵי צְרָכָיו נַעֲשִׂין עַל יְדֵי נָכְרִי אֲפִלּוּ בִּמְלָאכוֹת גְּמוּרוֹת שֶׁל תּוֹרָה. אֲבָל אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו שַׁבָּת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּאִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה. וּלְחַלֵּל עָלָיו יִשְׂרָאֵל בְּאִסּוּרֵי דִּבְרֵי סוֹפְרִים — מֻתָּר בְּלֹא שִׁנּוּי אִם יֵשׁ סַכָּנַת אֵבֶר, וּבְשִׁנּוּי אִם אֵין סַכָּנַת אֵבֶר:

A choleh who from his illness fell to bed and is not in danger — his needs are taken care of through a non-Jew, even with full Torah-level melachos. But Shabbos is not desecrated for him through a Jew with a Torah prohibition. And to have a Jew transgress rabbinic prohibitions for him — permitted without shinui (alteration) if there is danger to a limb (sakanas ever), and with shinui if there is no danger to a limb:

וְאִם לֹא נָפַל לְמִשְׁכָּב, וְגַם אֵינוֹ מִצְטַעֵר כָּל כָּךְ — מֻתָּר לַעֲשׂוֹת לוֹ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל כָּל שְׁבוּת הַנַּעֲשֶׂה בְּשִׁנּוּי. אֲבָל אִם אֵין לוֹ אֶלָּא מִחוּשׁ בְּעָלְמָא — אָסוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי נָכְרִי שׁוּם דָּבָר הַנִּכָּר שֶׁהוּא לִרְפוּאָה:

And if he did not fall to bed, nor is he in such pain — it is permitted to do for him through a Jew any shevus performed with a shinui. But if he has only a mere ailment (michush be'alma) — it is forbidden to do for him, even through a non-Jew, anything recognizable as refuah:

כָּל שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל — אָסוּר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַחוֹלֶה בְּעַצְמוֹ. אֲבָל כְּשֶׁעוֹשֶׂה לוֹ הַנָּכְרִי — מֻתָּר לַחוֹלֶה לְסַיְּעוֹ קְצָת:

Anything forbidden to do through a Jew — is forbidden even by the choleh himself. But when the non-Jew does it for him — it is permitted for the choleh to assist him slightly:

מֻתָּר לוֹמַר לְנָכְרִי לַעֲשׂוֹת תַּבְשִׁיל לְקָטָן שֶׁאֵין לוֹ מַה לֶּאֱכוֹל, שֶׁסְּתָם צָרְכֵי קָטָן דִּינָם כְּצָרְכֵי חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה:

It is permitted to tell a non-Jew to cook a dish for a child who has nothing to eat, for the ordinary needs of a child have the status of the needs of a choleh she-ein bo sakanah:

לֹא הִתִּירוּ אֲמִירָה לְנָכְרִי בִּשְׁבִיל חוֹלֶה אֶלָּא כְּשֶׁצָּרִיךְ לָהּ בְּשַׁבָּת, אֲבָל לֹא לְצֹרֶךְ מוֹצָאֵי שַׁבָּת:

One permitted amirah le-nochri for a choleh only when he needs it on Shabbos, but not for the need of motza'ei Shabbos:

הִקִּיז דָּם וְנִצְטַנֵּן — סַכָּנָה הִיא, וְעוֹשִׂין לוֹ מְדוּרָה בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז. אֲבָל לְחוֹלֶה אַחֵר, אֵין עוֹשִׂין לוֹ מְדוּרָה אֶלָּא עַל יְדֵי נָכְרִים:

One who let blood and became chilled — it is a danger; one makes a fire (medurah) for him on Shabbos, even in the height of summer (tekufas Tammuz). But for another choleh — one does not make him a medurah except through non-Jews:

אֵין נוֹתְנִין יַיִן לְתוֹךְ הָעַיִן, מִפְּנֵי שֶׁנִּכָּר שֶׁמִּתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה. אֲבָל מֻתָּר לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הָעַיִן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה אֶלָּא כְּרוֹחֵץ:

One does not place wine into the eye, because the matter is recognizable as intending refuah. But it is permitted to place it on top of the eye, because it appears only as washing:

רֹק תָּפֵל, וְהוּא חָזָק וּמְרַפֵּא — אָסוּר לִתְּנוֹ אֲפִלּוּ עַל גַּבֵּי הָעַיִן. וְאִם רוֹחֵץ פִּיו בְּמַיִם וְאַחַר כָּךְ מַעֲבִירָם עַל עֵינָיו — מֻתָּר:

Fasting saliva (rok tafel), which is strong and healing — it is forbidden to place even on top of the eye. But if one washes his mouth with water and afterwards passes it over his eyes — it is permitted:

שׁוֹרֶה אָדָם קִילוֹרִין רַכִּין וּצְלוּלִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנוֹתֵן עַל גַּבֵּי הָעַיִן בְּשַׁבָּת לִרְפוּאָה — אֵין גּוֹזְרִים מִשּׁוּם שְׁחִיקַת סַמָּנִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהִצְרִיכוּהוּ לִשְׁרוֹתָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת — יֵשׁ לוֹ הֶכֵּר:

A person may soak soft and clear collyria (kilorin rakkin u-tzelulin) on Friday and apply them to the eye on Shabbos for refuah — one does not decree on account of shechikas samanim, since having required him to soak them on Friday, there is a clear sign (heker):

מַעֲבִירִין גֶּלְדֵי מַכָּה וְסָכִין בַּשֶּׁמֶן, אֲבָל לֹא בַחֵלֶב, מִפְּנֵי שֶׁנִּמּוֹחַ. וַאֲפִלּוּ בִּגְמַר מַכָּה — מֻתָּר לְהַעֲבִיר גִּלְדֶיהָ וּלְסוּכָהּ לְתַעֲנוּג בְּעָלְמָא:

One may remove the scabs of a wound (geldei makkah) and anoint with oil, but not with fat (chelev), because it melts. And even at the end of the wound's healing — it is permitted to remove its scabs and anoint it for mere pleasure:

מֻתָּר לִתֵּן עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה סְפוֹג וַחֲתִיכוֹת בְּגָדִים יְבֵשִׁים אִם הֵם חֲדָשִׁים. אֲבָל לֹא חֲתִיכוֹת בְּגָדִים יְשָׁנִים, שֶׁהֵן מְרַפְּאוֹת:

It is permitted to place upon the wound a sponge and pieces of dry cloth if they are new. But not old pieces of cloth, because they heal:

נוֹתְנִין עָלֶה עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה בְּשַׁבָּת, חוּץ מֵעֲלֵי גְפָנִים שֶׁהֵם לִרְפוּאָה. וּרְטִיָּה שֶׁהֱסִירָהּ מֵעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה בְּמֵזִיד — אָסוּר לְהַחֲזִירָהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְמָרֵחַ:

One places a leaf upon the wound on Shabbos, except for vine leaves, which are for refuah. And a retiyyah (bandage) that he removed deliberately (be-meizid) from atop the wound — it is forbidden to replace it, by decree lest he smear (memare'ach):

מַכָּה שֶׁנִּתְרַפְּאָה — מֻתָּר לִתֵּן עָלֶיהָ רְטִיָּה בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִּמְשַׁמְּרָהּ:

A wound that has healed — it is permitted to place upon it a bandage (retiyyah) initially on Shabbos, since it only serves as protection (kim'shamrah):

הַמֵּפִיס מֻרְסָא בְּשַׁבָּת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה — הֲרֵי זֶה חַיָּב מִשּׁוּם "מַכֶּה בַּפַּטִּישׁ". וְאִם הֱפִיסָהּ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה הַלֵּחָה — מֻתָּר:

One who lances a boil (mefis mursah) on Shabbos in order to make for it an opening — behold he is liable on account of "makeh be-patish." But if he lanced it in order to expel from it the pus — it is permitted:

אֲבָל אָסוּר לָחוּךְ שְׁחִין, שֶׁמּוֹצִיא דָם, וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם חוֹבֵל:

But it is forbidden to scrape (lachuch) a boil (shechin), since it brings out blood, and there is in it chovel:

נֶקֶב שֶׁבַּמַּכָּה שֶׁכְּבָר נִפְתַּח וּבָא לְהַרְחִיבוֹ בְּשַׁבָּת — אָסוּר. וְאִם יוֹדֵעַ שֶׁמּוֹצִיא דָם כְּשֶׁמְּקַנְּחָהּ — לֹא יְקַנְחָהּ:

A hole in the wound that has already opened and one comes to widen it on Shabbos — is forbidden. And if he knows that it brings out blood when wiped — he shall not wipe it:

מִי שֶׁנִּגְּפָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ — צוֹמְתָהּ בְּיַיִן, אֲבָל לֹא בְחֹמֶץ. וְאִם הוּא מְעֻנָּג — אַף הַיַּיִן לוֹ כְּמוֹ הַחֹמֶץ:

One who injured his hand or foot — he etches it (tzomesah) with wine, but not with vinegar. And if he is delicate (me'unag) — even the wine has the effect on him as the vinegar [and is forbidden]:

מִי שֶׁנִּשְׁמַט פֶּרֶק יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ — לֹא יְשַׁפְשְׁפֶנּוּ הַרְבֵּה בְּצוֹנֵן, אֶלָּא רוֹחֵץ כְּדַרְכּוֹ:

One whose hand-joint or foot-joint became dislocated — he shall not rub it much in cold water, but bathes as usual:

צִפֹּרֶן שֶׁפֵּרְשָׁה, וְצִיצִין: אִם פֵּרְשׁוּ רֻבָּן — אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם גּוֹזֵז מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל לְהָסִיר בְּיָד מֻתָּר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, אִם הֵן מְצַעֲרוֹת אוֹתוֹ:

A nail that has detached, and tziztzin: if most has come off — there is in them no Torah-level transgression of gozez. But to remove by hand is permitted even lechatchilah, if they cause him pain:

הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו — לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן חֹמֶץ וְיִפְלֹט, אֲבָל מְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ:

One who suffers in his teeth — he shall not gargle vinegar with them and spit out, but he may gargle and swallow:

הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ — לֹא יְעָרְעֶנּוּ בַּשֶּׁמֶן, אֲבָל בּוֹלֵעַ הוּא שֶׁמֶן:

One who suffers in his throat — he shall not gargle (ye'are'enu) with oil. But he may swallow oil [as it is]:

הַגּוֹנֵחַ מִכְּאֵב לֵב, שֶׁרְפוּאָתוֹ לִינַק בְּפִיו מִן הַבְּהֵמָה — מֻתָּר לִינַק בְּשַׁבָּת:

One who groans from chest pain (hagonea'ch), whose remedy is to suck with his mouth from an animal — it is permitted to suck on Shabbos:

לֹא תַקִּיל אִשָּׁה חָלָב מִדַּדֶּיהָ לְתוֹךְ הַכּוֹס. אֲבָל מֻתָּר לְאִשָּׁה לְקַלֵּחַ מֵהֶחָלָב בִּכְדֵי שֶׁיֶּאֱחוֹז הַתִּינוֹק אֶת הַדַּד וְיִנוֹק:

A woman shall not extract milk (takil chalav) from her breasts into a cup. But it is permitted for a woman to drip some milk so that the infant can grasp the nipple and nurse:

אֵין לוֹעֲסִין מַצְטְכִי, וְלֹא שָׁפִין אֶת הַשִּׁנַּיִם בְּסַם, בִּזְמַן שֶׁמִּתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה. אֲבָל מִשּׁוּם רֵיחַ הַפֶּה — מֻתָּר:

One does not chew matzteki, nor rub the teeth with an sam, when intending refuah. But for the sake of [freshening] mouth-odor — it is permitted:

כָּל אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁהֵם מַאֲכַל בְּרִיאִים — מֻתָּר לְאָכְלָן וְלִשְׁתּוֹתָן לִרְפוּאָה. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים — אָסוּר לִרְפוּאָה:

All foods and drinks that are food of the healthy — it is permitted to eat and drink them for refuah. But anything that is not food of the healthy — is forbidden as refuah:

אֵין עוֹשִׂים אַפִּיקְטְוִזִין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ רְפוּאָה אֲפִלּוּ בְּחֹל. וְאִם מִצְטַעֵר מֵרֹב הַמַּאֲכָל — בְּחֹל מֻתָּר בְּסַם, וּבְשַׁבָּת אָסוּר בְּסַם, וּמֻתָּר לְהַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ גְּרוֹנוֹ:

One does not make apiktevizin (forced vomiting) for purposes other than refuah, even on weekdays. And if he suffers from the overload of food — on a weekday it is permitted by drug, and on Shabbos it is forbidden by drug, but it is permitted to insert his hand into his throat [to induce vomiting]:

הַחוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו — מֻתָּר לִכְפּוֹת עֲלֵיהֶם כּוֹס שֶׁעֵרוּ מִמֶּנּוּ חַמִּין. וְכֵן מֻתָּר לְהַעֲלוֹת אָזְנַיִם וּלְהַעֲלוֹת אֻנְקְלִי:

One who suffers in his intestines — it is permitted to overturn upon them a cup from which hot water has been poured. And likewise it is permitted to raise the "ears" (oznayim) and to raise the unkali:

מִי שֶׁנִּשְׁתַּכֵּר, שֶׁרְפוּאָתוֹ לָסוּךְ כַּפּוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשֶׁמֶן וּמֶלַח — מֻתָּר לְסוּכָם בְּשַׁבָּת:

One who became drunk, whose remedy is to anoint the palms of his hands and the soles of his feet with oil and salt — it is permitted to anoint them on Shabbos:

אָסוּר לְשַׁפְשֵׁף עַל הַגּוּף בְּכֹחַ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּדֵי שֶׁיִּיגַע וְיַזִּיעַ. וְאָסוּר לִדְחוֹק כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק כְּדֵי לְהוֹצִיא הָרְעִי:

It is forbidden to rub forcefully on the body (shafshef), and it goes without saying [forbidden] to exert oneself in order to sweat. And it is forbidden to press an infant's belly to extract the excrement:

רוֹחֲצִין לִרְפוּאָה בְּמֵי גְרָר וּבְמֵי חַמְתָן וּבְמֵי טְבֶרְיָא וּבַמַּיִם הַיָּפִים שֶׁבַּיָּם הַגָּדוֹל. אֲבָל לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי מִשְׁרֶה. וְאִם אֵינוֹ שׁוֹהֶה — מֻתָּר:

One bathes for refuah in the waters of Gerar, the waters of Chamtan, the waters of Tiveria, and in the good waters of the Great Sea. But not in the bad waters [of the Great Sea] nor in soak-waters (mei mishrah). And if he does not tarry — it is permitted:

אֵין רוֹחֲצִין בְּמַיִם הַמְשַׁלְשְׁלִים, וְאֵין שׁוֹתִין מַשְׁקֶה הַמְשַׁלְשֵׁל, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אֵלּוּ צַעַר הֵם:

One does not bathe in laxative waters, nor drink a laxative beverage, because all these are distressing (tza'ar) [and Shabbos is to be a delight]:

לוֹחֲשִׁין עַל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ, וְאֵין בְּכָךְ מִשּׁוּם צֵידָה:

One whispers (lochashin) over snakes and scorpions so that they not cause harm, and there is in this no tzeidah (trapping):

נוֹתְנִין כְּלִי עַל גַּבֵּי הָעַיִן לְהָקֵר, וְהוּא שֶׁיְּהֵא כְּלִי הַמֻּתָּר בְּטִלְטוּל:

One places a vessel upon the eye to cool it, provided the vessel is permitted in tiltul:

עֶצֶם שֶׁיָּצָא מִמְּקוֹמוֹ — אָסוּר לְהַחֲזִירוֹ. אֲבָל עֶצֶם שֶׁנִּשְׁבַּר — מַחֲזִירִים אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁאִם לֹא יַחֲזִירוּהוּ — יֵשׁ בָּזֶה סַכָּנָה לְאוֹתוֹ אֵבֶר:

A bone that came out of its place (etzem she-yatza mim-mekomo) — it is forbidden to put it back. But a bone that broke — it is put back into place, because if it is not put back on Shabbos, there is danger to that limb (sakanas ever):

אָסוּר לְהַנִּיחַ בֶּגֶד עַל מַכָּה שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנָּה דָּם, מִפְּנֵי שֶׁהַדָּם יִצְבַּע אוֹתוֹ. אֶלָּא כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ קוּרֵי עַכָּבִישׁ וּמְכַסֶּה בָהֶם כָּל הַדָּם:

It is forbidden to place a cloth on a wound from which blood is coming out, because the blood would dye it. Rather, one wraps cobwebs around it (korei akavish) and covers with them all the blood:

אָסוּר לִמְצוֹץ בְּפִיו דָּם מֵהַמַּכָּה, מִשּׁוּם חוֹבֵל. וְאָסוּר לְהַנִּיחַ עַל הַמַּכָּה דָּבָר הַמּוֹשֵׁךְ דָּם וְלֵחָה, מִשּׁוּם מְפָרֵק:

It is forbidden to suck blood from the wound with one's mouth, on account of chovel. And it is forbidden to place upon a wound something that draws blood and pus, on account of mefarek:

אָסוּר לָשׂוּם פְּתִילָה בְּפִי הַטַּבַּעַת — אֶלָּא אִם כֵּן יָשִׂים אוֹתָהּ בְּשִׁנּוּי. אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת קריסטי"ר אֲפִלוּ עַל יְדֵי שִׁנּוּי, אִם לֹא בְּחוֹלֶה. וְאִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי — יַעֲשֶׂה עַל יְדֵי נָכְרִי:

It is forbidden to insert a suppository (petilah) in the rectum — unless he inserts it with a shinui. But it is forbidden to perform a kristir (enema) even with shinui, unless for a choleh. And if it is possible to do through a non-Jew — one does so through a non-Jew: