מדוע רמה 4 ייחודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + ממד פנימי בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית ייחודית.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מרכז, לסימן של״ט, את הטקסט המלא של הרב, מקוריותו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן של״ט
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב)
סימן של״ט — כַּמָּה דִּינִים פְּרָטִיִּים הַנּוֹהֲגִים בְּשַׁבָּת — וּבוֹ יא סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שמשוחזרת בספריא. י״א סעיפים + 0 הערות קונטרס אחרון.
סעיף א כַּמָּה דִּינִים פְּרָטִיִּים הַנּוֹהֲגִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״א סְעִיפִים: אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי…
כַּמָּה דִּינִים פְּרָטִיִּים הַנּוֹהֲגִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ י״א סְעִיפִים:
אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתּוֹךְ זְמוֹרָה לְהַנְהִיגָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ה.
וְאֵין שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין, דְּהַיְנוּ כְּלִי שֶׁל גּוּמָא שֶׁאוֹרְגִין אוֹתוֹ וְעוֹשִׂים כְּמִין חָבִית אֲרֻכָּה וּלְמֵדִין לָשׁוּט בּוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנָהָר, אֲבָל בִּכְלִי — מֻתָּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת חָבִית לָשׁוּט בָּהּ בִּכְלִי.
אֲבָל בִּבְרֵכָה שֶׁבְּחָצֵר — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהַמַּיִם נֶעֱקָרִים כְּשֶׁשָּׁט — הֲרֵי הֵם יוֹצְאִים חוּץ לַבְּרֵכָה, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְנָהָר. וְאִם יֵשׁ לָהּ שָׂפָה סָבִיב — מֻתָּר לָשׁוּט בָּהּ, שֶׁאֲפִלּוּ נֶעֶקְרוּ הַמַּיִם — הַשָּׂפָה מַחֲזֶרֶת אוֹתָם לִמְקוֹמָם, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לִכְלִי:
סעיף ב אֵין מְסַפְּקִין כַּף עַל יָרֵךְ, וְאֵין מְטַפְּחִין כַּף אֶל כַּף, בֵּין לְשִׂמְחָה, אֲפִלּוּ…
אֵין מְסַפְּקִין כַּף עַל יָרֵךְ, וְאֵין מְטַפְּחִין כַּף אֶל כַּף, בֵּין לְשִׂמְחָה, אֲפִלּוּ בְּנִשּׂוּאִין, בֵּין לְאֵבֶל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר לְשׁוֹרֵר אוֹ לְקוֹנֵן, אֶלָּא אִם כֵּן מְסַפֵּק וּמְטַפֵּחַ כִּלְאַחַר יָד.
אֲפִלּוּ לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַלּוּחַ, אוֹ אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת כְּדֶרֶךְ הַמְשׁוֹרְרִים, כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁמַּכִּין בְּאַמָּה עַל הַגּוּדָל וְעוֹשִׂין בְּזֶה תְּנוּעוֹת עֲרֵבוֹת, אוֹ לְקַשְׁקֵשׁ בֶּאֱגוֹז לְתִינוֹק אוֹ לְשַׂחֵק בְּזוּג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹק — כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בוֹ אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר.
וְכֵן אָסוּר לְרַקֵּד מִטַּעַם זֶה, אֲפִלּוּ בְּנִשּׂוּאִין. אֲבָל בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה מֻתָּר לְרַקֵּד בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים קִלּוּסִים לַתּוֹרָה, מִשּׁוּם כְּבוֹד הַתּוֹרָה.
וְעַכְשָׁו שֶׁנָּהֲגוּ הֶהָמוֹן לְסַפֵּק וּלְטַפֵּחַ וּלְרַקֵּד בְּכָל מִינֵי שִׂמְחָה — אֵין מוֹחִין בְּיָדָם, לְפִי שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ, וּמוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִים וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים.
וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת לוֹמַר, שֶׁעַכְשָׁו אֵין אָנוּ בְּקִיאִים בַּעֲשִׂיַּת כְּלֵי שִׁיר, וְלֹא שַׁיָּךְ לִגְזוֹר שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר, שֶׁדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא כְּלָל:
סעיף ג אֵין דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתְּבוּ. וְאֵין עוֹנְשִׁין בְּשַׁבָּת. וְלָכֵן אָסוּר…
אֵין דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתְּבוּ. וְאֵין עוֹנְשִׁין בְּשַׁבָּת. וְלָכֵן אָסוּר לִתְפּוֹס וּלְהַכְנִיס לְבֵית הַסֹּהַר מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב אֵיזֶה עֹנֶשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְרַח, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהַלְקוֹתוֹ (שֶׁזֶּהוּ בִּכְלַל דִּין). וְאִם יִבְרַח — אֵין עָלֵינוּ כְּלוּם.
וְאֵין מְסַדְּרִין טְעָנוֹת בְּשַׁבָּת, אֲבָל לִקְבּוֹל וּלְהַצִּיעַ דְּבָרִים, כְּגוֹן עַל טַעֲנוֹת בְּתוּלִים — מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן ס״ב.
וְתִקֵּן רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם מְאוֹר הַגּוֹלָה שֶׁלֹּא לְבַטֵּל הַתָּמִיד בְּשַׁבָּת, אִם לֹא בִּשְׁבִיל טַעֲנוֹת הַקָּהָל.
וְאָסוּר לִקְבּוֹעַ מָקוֹם לַחֲלִיצָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ יוֹשְׁבִים לָדוּן:
סעיף ד אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הָאִשָּׁה, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְגָרְשִׁין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתּוֹב. וּשְׁכִיב…
אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הָאִשָּׁה, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְגָרְשִׁין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתּוֹב.
וּשְׁכִיב מְרָע שֶׁתָּקַף עָלָיו הַחֹלִי וְרוֹצֶה לְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִזָּקֵק לְיִבּוּם — הִתִּירוּ לוֹ לְגָרֵשׁ בְּשַׁבָּת, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן קל״ו, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטְרוֹף דַּעְתּוֹ עָלָיו אִם לֹא יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ:
סעיף ה וְכֵן אֵין מְיַבְּמִין, וְלֹא כּוֹנְסִין אִשָּׁה לְחֻפָּה, אֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ מִבְּעוֹד יוֹם, מִפְּנֵי…
וְכֵן אֵין מְיַבְּמִין, וְלֹא כּוֹנְסִין אִשָּׁה לְחֻפָּה, אֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ מִבְּעוֹד יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי כָךְ קוֹנֶה אוֹתָהּ לְיָרְשָׁהּ, וְאָסוּר לִקְנוֹת קִנְיָן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל גְּזֵרַת מִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁגָּזְרוּ מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִכְתּוֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ו.
וְיֵשׁ מַתִּירִים לְקַדֵּשׁ וְלִכְנוֹס לְמִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, מִשּׁוּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְאַף שֶׁאֵין זֶה עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם סוֹמְכִין עַל זֶה בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כִּי גָדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת עִם הַנְּדוּנְיָא בְּיוֹם ו' עַד הַלַּיְלָה וְעוֹשִׂין הַחֻפָּה וְהַקִּדּוּשִׁין בְּלֵיל שַׁבָּת הוֹאִיל וּכְבָר הוּכְנוּ לִסְעֻדָּה וּלְנִשּׂוּאִין, וְהָיָה בִּיּוּשׁ לַכַּלָּה וְלֶחָתָן אִם לֹא יִכְנוֹס אָז.
וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי כָךְ, וְכַמָּה עֲבֵרוֹת בָּאִין מִמַּה שֶׁמְּאַחֲרִים הַחֻפָּה.
וְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יַחְמִיר לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כְּלָל נִשּׂוּאִין בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן ס״ב:
סעיף ו וְכֵן אֵין מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַחֲרִימִין שׁוּם דָּבָר לְגָבוֹהַּ, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה…
וְכֵן אֵין מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַחֲרִימִין שׁוּם דָּבָר לְגָבוֹהַּ, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש״ו.
וְכֵן אֵין פּוֹדִין אֶת הַבֵּן, אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֶׁשָּׁוֶה ה' סְלָעִים, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר.
וְאֵין לוֹ לִתֵּן הַמָּעוֹת לְכֹהֵן בְּעֶרֶב שַׁבָּת, לְפִי שֶׁאָז לֹא יוּכַל לְבָרֵךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלָה עָלָיו הַמִּצְוָה — אֵיךְ יֹאמַר "וְצִוָּנוּ", וּבְשַׁבָּת שֶׁהוּא זְמַנָּהּ גַּם כֵּן לֹא יוּכַל לְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁאָז אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, לָכֵן יַמְתִּין עַד יוֹם א' בְּשַׁבָּת.
וַאֲפִלּוּ אִם כָּלוּ לוֹ כ״ט י״ב תשׁצ״ג בְּיוֹם ו' שֶׁהוּא חֹדֶשׁ — לֹא יִפְדֵּהוּ בְּיוֹם ו', לְפִי שֶׁחֹדֶשׁ שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא שְׁלֹשִׁים יָמִים שְׁלֵמִים, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ לְיוֹם ל״א בִּשְׁעַת הַפִּדְיוֹן:
סעיף ז וְאֵין מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מְתֻקָּן.…
וְאֵין מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מְתֻקָּן.
וְכֻלָּן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּשַׁבָּת, בֵּין שׁוֹגְגִין, בֵּין מְזִידִין, בֵּין מֻטְעִין — מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּי. אֶלָּא שֶׁאִם הִפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל מִזֶּה בּוֹ בַיּוֹם, לֹא הוּא וְלֹא אֲחֵרִים, כְּדִין הָעוֹשֶׂה כָּל דָּבָר הָאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּמֵזִיד שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֻתָּר מִיָּד אֲפִלּוּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי״ח:
סעיף ח הַכּוֹנֵס אֶת הָאַלְמָנָה — לֹא יָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב, לְפִי…
הַכּוֹנֵס אֶת הָאַלְמָנָה — לֹא יָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁאֵין חֻפָּה לְאַלְמָנָה לִקְנוֹתָהּ עַל יְדֵי כָךְ, אֶלָּא עַל יְדֵי בִּיאָה אוֹ עַל יְדֵי יִחוּד הָרָאוּי לְבִיאָה הוּא שֶׁקּוֹנֶה אוֹתָהּ, וְאֵין קוֹנִין קִנְיָן בְּשַׁבָּת.
וַאֲפִלּוּ אִם נְשָׂאָהּ בְּלֵיל ה' וְנִתְיַחֲדָה עִמּוֹ כְּבָר יִחוּד הָרָאוּי לְבִיאָה — טוֹב לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה בְּשַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּחוּד הוּא הַנִּקְרָא חֻפָּה וְלֹא חֻפָּה שֶׁלָּנוּ, וְאֵין חֻפָּה לְאַלְמָנָה, אֶלָּא עַל יְדֵי בִּיאָה בִּלְבָד הוּא שֶׁקּוֹנֶה אוֹתָהּ.
וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיְתָה טְמֵאָה בְּלֵיל ה' וְנִתְיַחֲדָה עִמּוֹ עַל יְדֵי ב' שׁוֹמְרִים, שֶׁאֵין זֶה יִחוּד הָרָאוּי לְבִיאָה, וְאֵינוֹ קוֹנֶה בְּאַלְמָנָה אֲפִלּוּ לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְלָכֵן אֵין לָהּ לִטְבּוֹל בְּלֵיל שַׁבָּת. וְאִם מֻתֶּרֶת לִטְבּוֹל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — יִתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן קצ״ז.
וְגַם בִּבְתוּלָה שֶׁחֻפָּה קוֹנָה בָּהּ — יֵשׁ לְיַחֲדָן אַחַר הַחֻפָּה יִחוּד גָּמוּר הָרָאוּי לְבִיאָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אוֹ לֹא יִתְיַחֲדוּ יִחוּד גָּמוּר כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, כְּדֵי לָחוּשׁ לִסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיִּחוּד גָּמוּר הוּא הַנִּקְרָא חֻפָּה וְלֹא חֻפָּה שֶׁלָּנוּ, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בִּתְחִלָּה בְּשַׁבָּת, וְכֵן בְּיוֹם טוֹב:
סעיף ט אָסוּר לְאָדָם לְהָשִׁיט דָּבָר בְּנָהָר לְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ אוֹ לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ גַם…
אָסוּר לְאָדָם לְהָשִׁיט דָּבָר בְּנָהָר לְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ אוֹ לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ גַם כֵּן בִּכְלַל הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לָשׁוּט בְּשַׁבָּת. וְלָכֵן, קֵסָמִים שֶׁעַל פְּנֵי הַמַּיִם — אָסוּר לְהַפְצִילָן לְכַאן וּלְכַאן כְּדֵי לְנַקּוֹת הַמַּיִם שֶׁיִּהְיוּ יָפִים.
וְכָל זֶה בְּנָהָר, אֲבָל בִּכְלִי אוֹ בִּבְרֵכָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂפָה — לֹא גָזְרוּ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:
סעיף י סְפִינָה, אִם הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּקַרְקַע הַיָּם מַמָּשׁ וְאֵינָהּ שָׁטָה כְּלָל — מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהּ. וְאִם…
סְפִינָה, אִם הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּקַרְקַע הַיָּם מַמָּשׁ וְאֵינָהּ שָׁטָה כְּלָל — מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהּ. וְאִם לָאו — אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס לְתוֹכָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ״ח. וְאִם הִיא קְשׁוּרָה כְּמִנְהַג הַסְּפִינוֹת הָעוֹמְדוֹת בְּנָמָל, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם — מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהּ. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא [קֶרֶשׁ] קָשׁוּר בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד בַּסְּפִינָה וּבַשֵּׁנִי בַּיַּבָּשָׁה:
סעיף יא סְפִינָה הָעוֹמֶדֶת בְּקַרְקַע הַנָּהָר — אָסוּר לְהַעֲרִים לִכָּנֵס לִישַׁן בְּתוֹכָה וְיוֹדֵעַ…
סְפִינָה הָעוֹמֶדֶת בְּקַרְקַע הַנָּהָר — אָסוּר לְהַעֲרִים לִכָּנֵס לִישַׁן בְּתוֹכָה וְיוֹדֵעַ שֶׁהַנָּכְרִי יוֹלִיכֶנָּה לְעֵבֶר הַשֵּׁנִי, וְתַלְמִיד חָכָם מֻתָּר לוֹ לְהַעֲרִים בְּכָךְ. וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְעִנְיָן זֶה, עַיֵּן סִמָּן שי״ד:
קונטרס אחרון — 0 הערות (לחץ להרחבה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בשולי העמוד.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה
מקוריות המבדילה את אדמו״ר הזקן בסימן של״ט. כל חידוש לפי המבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — גזירה נגד הזמורה (של״ט:א-ג)
אין רוכבין על בהמה בשבת
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מנסח: הגזירה נגד הרכיבה היא מניעתית — למנוע חיתוך זמורה לזרז את הבהמה.
השלכה מעשית: כלי לרכיבה: אין שיעורי רכיבה / טיולים בשבת.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן של״ט
הרבי — להקל באיסור שירה וריקוד לצורך מצווה. הרבי פוסק שבזמן הזה נהגו להקל באיסור לשיר, לספֵּק כפיים ולרקוד בשבת כאשר השמחה קשורה למצווה — בדיוק עניין הסימן של״ט. (אגרות קודש חלק י', מכתב 3299.)
מלבד המקור המאומת לעיל, אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור); לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור נוסף של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב"דית המעשית
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן של״ט, ברגישות החב"דית.
לחסיד חב״ד — סימן של״ט
- ① אין רכיבה בשבת. חידוש א של הרב. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן של״ט:א-ג.
- ② אין לרקד ולקפץ (אלא בשמחה של מצווה). מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן של״ט:ד-ז.
- ③ אין דין פורמלי בשבת. מקור: שולחן ערוך אדמו״ר הזקן של״ט:ח-יא.
⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה מעשית: שאל את רבך.