Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman ש"מ

כַּמָּה דִינִים מִדְּבָרִים הָאֲסוּרִים בְּשַׁבָּת כְּעֵין תּוֹלָדוֹת מֵאָבוֹת וּבוֹ י"ח סְעִיפִים:

הַגּוֹזֵז, בֵּין מִן הַחַי בֵּין מִן הַמֵּת, בֵּין מִן בְּהֵמָה וְחַיָּה, אֲפִלּוּ מִן הָעוֹר הַמֻּפְשָׁט — חַיָּב. וְהוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, שֶׁכֵּן בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ גוֹזְזִין עוֹרוֹת הַתְּחָשִׁים וְאֵילִים.

אֲבָל הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר בְּיָדוֹ מִן הַבְּהֵמָה אוֹ מֵהָעוֹר — פָּטוּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ גְּזִיזָה בְּכָךְ. וְכֵן הַנּוֹטֵל שְׂעָרוֹ וְצִפָּרְנָיו בְּיָדָיו אוֹ בְּשִׁנָּיו — פָּטוּר. אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לִטּוֹל בְּיָד, אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְאַמֵּן יָדָיו לִטּוֹל יָפֶה בְּלֹא כְלִי לַאֲחֵרִים.

אֲבָל אִם חֲתָכָן בִּכְלִי — חַיָּב אֲפִלּוּ עַל ב' שְׂעָרוֹת בִּלְבָד, וְעַל אַחַת פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִן הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר חֲצִי שִׁעוּר.

וּמְלַקֵּט לְבָנוֹת מִתּוֹךְ שְׁחוֹרוֹת שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה זָקֵן — אֲפִלּוּ בְּאַחַת חַיָּב. וְדָבָר זֶה אֲפִלּוּ בְּחֹל אָסוּר, מִשּׁוּם "לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה", שֶׁתַּרְגּוּמוֹ "לֹא יִתְתַּקֵּן גְּבַר בְּתִקּוּנֵי אִתְּתָא":

Several laws on things forbidden on Shabbos as toldos (תּוֹלָדוֹת — derivatives) of the avos — and it contains 18 se'ifim:

One who shears (gozez), whether from a living being or a dead one, from a domesticated or wild animal, even from a hide already detached — is liable. It is one of the avos melachos, for in the Mishkan they sheared the skins of techashim and rams.

But one who plucks wool by hand from the animal or from the hide — is exempt, since this is not the normal manner of shearing. So too one who pulls out his hair or his nails with his hands or his teeth — is exempt. But it is forbidden by the Sages to remove them by hand even for others, even though one cannot train one's hands to remove them well without a tool from others.

But if he cut them with a tool (bichli) — he is liable even for just two hairs, and for one he is exempt but it is forbidden by the Torah like any chatzi shiur (חצי שיעור — half-measure).

And one who plucks white hairs from among black ones so as not to look old — is liable even for one. And this is forbidden even on weekdays, on account of "lo yilbash gever simlat ishah" (לא ילבש גבר שמלת אשה — a man shall not wear a woman's garment), whose Targum is "let a man not adorn himself with a woman's adornments":

אֵין הַגּוֹזֵז וְהַחוֹתֵךְ צִפָּרְנַיִם בִּכְלִי חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן צָרִיךְ לַצֶּמֶר אוֹ לַשֵּׂעָר אוֹ לַצִּפָּרְנַיִם שֶׁחָתַךְ, אֲבָל אִם אֵינוֹ צָרִיךְ לָהֶם — הֲרֵי זוֹ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ.

וּלְפִיכָךְ, אִשָּׁה שֶׁשָּׁכְחָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לִטּוֹל הַצִּפָּרְנַיִם וּבְשַׁבָּת הוּא לֵיל טְבִילָתָהּ — יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לָהּ לוֹמַר לְנָכְרִית לְחַתְּכָן לָהּ, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים — מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ עַל יְדֵי נָכְרִי לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ז וְשכ"ה.

אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף אִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַצֶּמֶר וְשֵׂעָר וְצִפָּרְנַיִם — חַיָּב (שֶׁעִקַּר הַמְּלָאכָה הִיא הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר וְהַצֶּמֶר מֵהָעוֹר, וְהַצִּפָּרְנַיִם מֵהָאֶצְבָּעוֹת, וַהֲרֵי הוּא צָרִיךְ לְגוּף הַעֲבָרָה זוֹ, וְעוֹד) שֶׁגַּם בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ גוֹזְזִים עוֹרוֹת הַתְּחָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ צְרִיכִים לִשְׂעָרָן. וְלָכֵן אֵין לְהַתִּיר לוֹמַר לְנָכְרִית לְחַתְּכָן, שֶׁזֶּהוּ שְׁבוּת גָּמוּר, וְלֹא הִתִּירוּהוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רע"ו, אֶלָּא תֹּאמַר לָהּ לִטְּלָן בְּיָד אוֹ בְּשִׁנַּיִם, שֶׁזֶּהוּ שְׁבוּת דִּשְׁבוּת.

וְאַף שֶׁהִיא מַטָּה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ אֵלֶיהָ וּמְסַיְּעָה עִמָּהּ קְצָת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁמְּסַיֵּעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ (וּמֻתָּר גָּמוּר מִן הַתּוֹרָה.

וְאַף מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין אִסּוּר לְסַיֵּעַ אֶלָּא לְעוֹשֶׂה מְלָאכָה גְמוּרָה אוֹ לְדָבָר הָאָסוּר, מִשּׁוּם שְׁבוּת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה, אֲבָל בִּמְקוֹם מִצְוָה לֹא גָזְרוּ עַל הַסִּיּוּעַ, כְּמוֹ שֶׁלֹּא גָזְרוּ עַל הָאֲמִירָה לְנָכְרִי, לְפִי שֶׁהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, וְאַף בְּסִיּוּעַ אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְאוּמָה, שֶׁמְּסַיֵּעַ אֵין בּוֹ מַמָּשׁ בֶּאֱמֶת, אֶלָּא שֶׁהַחֲכָמִים גָּזְרוּ עָלָיו גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ, אֲבָל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה — אָסוּר אֲפִלּוּ הוּא שְׁבוּת דִּשְׁבוּת בִּמְקוֹם מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"א):

The one who shears or cuts nails with a tool is liable only if he needs the wool, hair, or nails he cut; but if he does not need them — it is a melachah she'einah tzerichah legufah (מלאכה שאינה צריכה לגופה — a labor not done for its proper purpose).

Therefore, a woman who forgot before Shabbos to cut her nails, and Shabbos is the night of her tevilah (טבילה — ritual immersion) — there is one who permits her to ask a non-Jewess to cut them for her, since anything forbidden only by Rabbinic Sages is permitted to be done by a non-Jew for a mitzvah need, as explained in siman 307 and 325.

But there are those who say that even if he does not need the wool, hair, and nails — he is liable (since the essence of the melachah is the removal of the hair and wool from the skin, and of the nails from the fingers, and that very removal is needed for itself; moreover) in the Mishkan they also sheared the skins of techashim even though they did not need their hair. Therefore one should not permit telling a non-Jewess to cut them, for that is a full shevus (שבות גמור — Rabbinic restriction proper), and they did not permit it for a mitzvah need, as explained in siman 276; rather, she should tell her to remove them by hand or by teeth, which is a shevus di-shevus (שבות דשבות — double Rabbinic restriction).

And though she inclines her fingers toward her and assists somewhat — that is of no consequence, for mesayea (מסייע — assisting) has no real substance (and is fully permitted by the Torah.

And even by Rabbinic Sages there is no prohibition of assisting except for one performing a complete melachah or a forbidden act, on account of a shevus not in a mitzvah context; but in a mitzvah context they did not decree on assisting, just as they did not decree on telling a non-Jew, since he does nothing himself, and in assisting too he does nothing, for mesayea in truth has no real substance — only that the Sages decreed on him as a precaution lest he come to do it himself; but one who actually performs an act — it is forbidden even in a case of shevus di-shevus in a mitzvah context, as explained in siman 331):

אָסוּר לַחְתּוֹךְ יַבֶּלֶת מִגּוּפוֹ, בֵּין בְּיָד בֵּין בִּכְלִי, בֵּין לוֹ בֵּין לַאֲחֵרִים, בֵּין יַבֶּלֶת לַחָה בֵּין יְבֵשָׁה, וְאִם חָתַךְ יַבֶּלֶת לַחָה בִּכְלִי — חַיָּב מִשּׁוּם גּוֹזֵז לְהַמְחַיְּבִים מִשּׁוּם גְּזִיזָה אַף אִם אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַה שֶּׁגָּזַז:

It is forbidden to cut off a yabeles (wart) from one's body, whether by hand or with a tool, for oneself or for another, whether a moist wart or a dry one; and if he cut a moist wart with a tool — he is liable on account of gozez according to those who hold liable for shearing even if he does not need what he cut:

הַכּוֹתֵב וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתּוֹב בְּמָקוֹם שֶׁמָּחַק — מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת הֵן, שֶׁכֵּן הָיוּ כּוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לְסִמָּן, לֵידַע אֵיזֶה בֶּן זוּגוֹ, וּפְעָמִים שֶׁטָּעָה וְהָיָה מוֹחֵק מַה שֶּׁכָּתַב וְחוֹזֵר וְכוֹתֵב בִּמְקוֹמוֹ, אֲבָל לִמְחוֹק שֶׁלֹּא עַל מְנָת לִכְתּוֹב לֹא הָיָה בַּמִּשְׁכָּן, וְאֵין זוֹ מֵעֵין מְלָאכָה כְּלָל.

וְהוֹאִיל וְחִיּוּב הַמּוֹחֵק הוּא מִשּׁוּם שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן עַל מְנָת לִכְתּוֹב, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּתַקֵּן מָקוֹם לִכְתִיבָה, לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ לֹא מָחַק אוֹתִיּוֹת אֶלָּא טִשְׁטוּשׁ דְּיוֹ בִּלְבָד, אוֹ שַׁעֲוָה שֶׁנָּפְלָה עַל הַפִּנְקָס, דְּהַיְנוּ לוּחוֹת חֲקוּקִין וְטוּחִין בְּשַׁעֲוָה וְחוֹקְקִים עֲלֵיהֶם בְּעֵט בַּרְזֶל, וְנָפְלָה עָלֶיהָ שַׁעֲוָה אַחֶרֶת וּמְחָקָהּ וֶהֱסִירָהּ מִשָּׁם כְּדֵי לַחֲקוֹק בִּמְקוֹמָהּ עַל הַשַּׁעֲוָה שֶׁתַּחְתֶּיהָ הַטּוּחָה בַּלּוּחַ — חַיָּב.

וְהוּא שֶׁיְּהֵא בִּמְקוֹמוֹ כְּדֵי לִכְתּוֹב אוֹ לַחֲקוֹק ב' אוֹתִיּוֹת. וְכֵן הַכּוֹתֵב אוֹ הַמּוֹחֵק אוֹתִיּוֹת — אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל ב' אוֹתִיּוֹת. אֲבָל עַל אוֹת אַחַת — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִן הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר חֲצִי שִׁעוּר. וְכֵן הַדִּין בְּמוֹחֵק וּמֵסִיר שַׁעֲוָה מִן הַקְּלַף כְּדֵי לִכְתּוֹב בִּמְקוֹמָהּ.

וְהוּא הַדִּין הַמֵּסִיר שַׁעֲוָה שֶׁנָּטְפָה עַל הָאוֹתִיּוֹת, דְּמַה לִּי מְתַקֵּן מָקוֹם לִכְתִיבָה וּמַה לִּי מְתַקֵּן אוֹתִיּוֹת הַכְּתוּבוֹת, וְאַדְּרַבָּה זֶהוּ תִּקּוּן יוֹתֵר. וְיֵשׁ מְקִלִּין בְּזֶה.

וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר אֲפִלּוּ לִמְחוֹק שֶׁלֹּא עַל מְנָת לִכְתּוֹב, וְלָכֵן אָסוּר לִשְׁבּוֹר עוּגָה שֶׁעָשׂוּ עָלֶיהָ כְּמִין אוֹתִיּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן רַק לַאֲכִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹחֵק. אֲבָל מֻתָּר לִתְּנָהּ לְתִינוֹק, לְפִי שֶׁקָּטָן הָעוֹשֶׂה לַהֲנָאָתוֹ — אֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ג.

וְאוֹתָן סְפָרִים שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶם אוֹתִיּוֹת בְּרָאשֵׁי חֻדֵּי הַדַּפִּים — יֵשׁ אוֹסְרִין לְפָתְחָן בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם מוֹחֵק, וְכֵן לְנָעֳלָן, מִשּׁוּם כּוֹתֵב. וְאַף שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְכָךְ? "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת" הוּא. וְיֵשׁ מַתִּירִין לְנָעֳלָן, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָאוֹתִיּוֹת הֵן כְּתוּבוֹת כְּבָר אֶלָּא שֶׁמְּחֻסָּרִין קְרִיבָה בְּעָלְמָא — אֵין בְּזֶה מִשּׁוּם כּוֹתֵב, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְהַקְרִיבָן בְּקַל בְּלִי עֲשִׂיַּת מַעֲשֶׂה חָדָשׁ — הֲרֵי הֵן כִּמְקֹרָבִים וְעוֹמְדִים, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם בִּקְרִיבָה זוֹ. וְכֵן מֻתָּר לְפָתְחָן מִטַּעַם זֶה, וְאֵינוֹ כְּמוֹחֲקָן, כֵּיוָן שֶׁכְּתִיבָתָן קַיֶּמֶת וְאֶפְשָׁר לְהַקְרִיבָן בְּקַל, וַהֲרֵי הֵן כִּמְקֹרָבִין. וְכֵן נוֹהֲגִין:

The koseiv (writer) and the mochek (eraser) who erases in order to write where he erased — are avos melachos, for they would write on the boards of the Mishkan as a sign, to know which board paired with which, and at times one erred and would erase what he had written and write again in its place. But erasing without intent to write was not done in the Mishkan, and that is not at all a comparable melachah.

Since the liability of the mochek is because he does so in order to write — meaning he prepares a place for writing — therefore even if he did not erase letters but only an ink smudge, or wax that fell on the pinkas (פנקס — wax-coated tablet engraved with an iron stylus) and other wax fell on it and covered it, and he removed it in order to engrave in its place upon the wax beneath which is layered on the board — he is liable.

This is provided there is at that spot room enough to write or engrave two letters. So too one who writes or erases letters — is liable only on two letters. But for a single letter — he is exempt, though it is forbidden by the Torah like any chatzi shiur. And so too the law regarding one who erases and removes wax from parchment in order to write in its place.

And so too one who removes wax that has dripped on letters: what difference between preparing a place for writing and preparing the written letters themselves? on the contrary, this is a greater tikkun (תיקון — repair). And there are those who are lenient in this.

And by Rabbinic Sages it is forbidden even to erase without intent to write; therefore it is forbidden to break a cake on which letter-shapes have been formed, even though his intent is only to eat, because he erases. But it is permitted to give it to a child, since a minor acting for his own pleasure — one need not separate him from it, as will be explained in siman 343.

And those books on whose edges letters are written — there are those who forbid opening them on Shabbos, on account of mochek, and similarly closing them, on account of koseiv. And even though he does not intend it — it is a pesik reishei velo yamus (פסיק רישיה — inevitable, perceptible result). And there are those who permit closing them, since the letters are already written and lack only being brought together — there is no koseiv in this, since they can easily be brought together without a new act; they are as if already brought together and he does nothing by this approach. So too it is permitted to open them for this same reason, and it is not like erasing them, since their writing remains and they can easily be brought close again, and they are as if brought together. And so is the custom:

הַמַּגִּיהַּ אוֹת אַחַת, כְּגוֹן שֶׁנָּטַל לְגַגּוֹ שֶׁל חֵי"ת וְנַעֲשׂוּ שְׁנֵי זַיְנִי"ן — חַיָּב.

(וְהַמַּגִּיהַּ אוֹת אַחַת אַחֶרֶת, כְּגוֹן שֶׁנָּטַל לְגַגּוֹ שֶׁל ד' וַעֲשָׂאוֹ ר' — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִן הַתּוֹרָה):

One who corrects (magiha) a single letter — for example, taking off the roof of a ches and making it into two zayins — is liable.

(And one who corrects another single letter — for example, taking off the roof of a daled and making it a reish — is exempt, but it is forbidden by the Torah):

אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כְּשֶׁכּוֹתֵב בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּם עַל גַּבֵּי דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם עַל גַּבֵּי דָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, כְּגוֹן לִכְתּוֹב בְּמַשְׁקִין וּמֵי פֵרוֹת עַל גַּבֵּי עֲלֵי יְרָקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִכְתּוֹב בְּאֶצְבָּעוֹ בְּמַשְׁקִין עַל הַשֻּׁלְחָן, אוֹ לַחֲקוֹק בְּאֵפֶר אוֹ בְּשׁוּמָן קָרוּשׁ אוֹ בִּדְבַשׁ.

אֲבָל מֻתָּר לִרְשׁוֹם בַּאֲוִיר כְּמִין אוֹתִיּוֹת, כֵּיוָן שֶׁאֵין רִשּׁוּמָן נִכָּר כְּלָל. וְהוּא הַדִּין עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלֹּא בְּמַשְׁקִין, שֶׁגַּם בְּזֶה אֵין רִשּׁוּמָן נִכָּר כְּלָל. וְאַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי כָךְ מְלַמֵּד וּמְאַמֵּן יָדוֹ לִכְתִיבָה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְכֵן מֻתָּר לִרְאוֹת אוּמָנוּת בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁלּוֹמְדָהּ:

He is liable only when he writes with a lasting substance (davar ha-miskayem) on a lasting surface; but by Rabbinic Sages it is forbidden even with a non-lasting substance on a non-lasting surface, for example writing with liquids or fruit juices on leaves of vegetables and the like. Therefore one must take care not to write with one's finger and liquids on the table, nor to engrave in ash or congealed fat or honey.

But it is permitted to trace letter-shapes in the air, since their impression is not at all perceptible. The same applies to the table without liquid, since there too the impression is not perceptible. And though by this he trains and accustoms his hand to write — it is of no consequence. So too it is permitted to watch a craft on Shabbos even though one learns it:

הַקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב — חַיָּב, שֶׁהֲרֵי חֲקִיקָה הִיא בִּכְלַל כְּתִיבָה. אֲבָל הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר כְּתַבְנִית כְּתָב — פָּטוּר, שֶׁאֵין זֶה דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם. אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם דָּבָר הַמִּתְקַיֵּם.

אֲבָל אִם אֵינוֹ תַּבְנִית כְּתָב, וְאֵינוֹ רוֹשֵׁם אֶלָּא לְסִמָּן בְּעָלְמָא וְלֹא כְּמִין אוֹתִיּוֹת — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. וְלָכֵן מֻתָּר לִרְשׁוֹם בְּצִפֹּרֶן עַל הַסֵּפֶר כְּמוֹ שֶׁרוֹשְׁמִין לְסִמָּן בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ טָעוּת.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּקְלַף, שֶׁהוּא קָשֶׁה, וְהָרֹשֶׁם שֶׁבּוֹ אֵינוֹ מִתְקַיֵּם, אֲבָל בִּנְיָר אָסוּר לִרְשׁוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהָרֹשֶׁם שֶׁבּוֹ מִתְקַיֵּם זְמַן מְרֻבֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תַּבְנִית כְּתָב — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם תַּבְנִית כְּתָב, שֶׁחַיָּבִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא מִתְקַיֵּם.

וְיֵשׁ אוֹסְרִים אֲפִלּוּ בִּקְלַף, לְפִי שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הָרוֹשֵׁם לְסִמָּן בְּעָלְמָא וְלֹא כְּתַבְנִית כְּתָב — חַיָּב אִם הוּא דָבָר הַמִּתְקַיֵּם, שֶׁכֵּן הָיוּ רוֹשְׁמִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לֵידַע אֵיזֶה בֶּן זוּגוֹ. וּלְפִיכָךְ אִם שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל גַּבֵּי שְׁנֵי נְסָרִים, אוֹ ב' שְׂרִיטוֹת עַל נֶסֶר אֶחָד לְסִמָּן כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בְּקַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן — חַיָּב. וּבִשְׂרִיטָה אַחַת עַל נֶסֶר אֶחָד — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָבָר הַמִּתְקַיֵּם. וְהָרוֹשֵׁם עַל הַקְּלַף שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם הַמִּתְקַיֵּם. וִירֵא שָׁמַיִם יַחְמִיר לְעַצְמוֹ כְּדִבְרֵיהֶם:

One who tears (korei'a) on leather in the form of writing — is liable, for engraving falls within the category of writing. But one who marks (roshem) on leather in the form of writing — is exempt, since this is not a lasting thing. It is, however, forbidden by Rabbinic Sages as a precaution on account of a lasting matter.

But if it is not in the form of writing, and he only marks a simple sign and not letter-shapes — it is permitted even lekhatchilah (לכתחלה — at the outset). Therefore it is permitted to mark with a fingernail on a book in the manner one marks a place where there is a mistake.

To what does this refer? To parchment (קלף), which is hard and where the mark does not last; but on paper it is forbidden to mark, because the mark on paper endures a long time. And though it is not in the form of writing — it is forbidden by Rabbinic Sages as a precaution on account of writing-form, for which one is liable when it lasts.

And there are those who forbid even on parchment, holding that even one who only marks a simple sign and not in the form of writing — is liable if it is a lasting thing, for in the Mishkan they marked the boards to know which paired with which. Therefore, if he scratched one scratch on two boards, or two scratches on one board as a mark, like what was done on the boards of the Mishkan — he is liable. And on one scratch on one board — he is exempt, but it is forbidden by the Torah, since it is a lasting thing. And one who marks on parchment in a non-lasting way — it is forbidden by Rabbinic Sages, as a precaution on account of what lasts. And a yerei shamayim (ירא שמים — God-fearing person) should be stringent on himself in accordance with their words:

וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵינוֹ תַּבְנִית כְּתָב כְּלָל, אֲבָל כֹּל שֶׁהוּא תַּבְנִית אֵיזֶה כְּתָב, אֲפִלּוּ אֵינוֹ אַשּׁוּרִי, וַאֲפִלּוּ אֵינָן אוֹתִיּוֹת יְדוּעוֹת, אֶלָּא שֶׁרְגִילִין לְסִמָּן בְּעָלְמָא, כְּגוֹן הַסִּמָּנִים שֶׁרְגִילִין לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הַמִּסְפָּר — הֲרֵי זֶה נִקְרָא תַּבְנִית כְּתָב, וְחַיָּב עָלָיו אִם עֲשָׂאוֹ בְּדָבָר הַמִּתְקַיֵּם. וּבְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי הַכֹּל.

וְהַכּוֹתֵב אַשּׁוּרִית וְחִסֵּר הַזִּיּוּנִין מִשַּׁעַטְנֵ"ז גֵּ"ץ — פָּטוּר עֲלֵיהֶן, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. וְכֵן כָּל כְּתָב מֵאֵיזוֹ אֻמָּה שֶׁלֹּא גָמַר אוֹתִיּוֹתָיו כְּתִקּוּנָן — פָּטוּר עָלָיו, אֶלָּא שֶׁאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְלָכֵן הַכּוֹתֵב כְּתִיבָה דַקָּה שֶׁקּוֹרִין מְשִׁיטָ"א — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפָּטוּר עָלֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁנִּלְקְחָה מִכְּתָב אַשּׁוּרִי, וַהֲרֵי זֶה כִּכְתָב אַשּׁוּרִי שֶׁלֹּא נִגְמַר כְּתִקּוּנוֹ, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תקמ"ה:

And all this refers to what is not at all in the form of writing; but anything in the form of some script, even non-Ashuris (אשורי — the script of sifrei Torah), and even if these are not known letters but only signs commonly used — such as the signs commonly used for numerals — that is called a form of writing, and he is liable for it if he made it with a lasting substance. And with a non-lasting substance — it is forbidden by Rabbinic Sages according to all.

And one who writes Ashuris but omits the ziyunin (זיונין — crowns) of sha'atneiz gatz (שעטנ"ז ג"ץ) — is exempt on them, since their melachah is not complete. So too any script of any nation whose letters are not completed according to their rule — he is exempt for it, but it is forbidden by Rabbinic Sages. Therefore, one who writes in the fine script called meshita (cursive) — there are those who say he is exempt for it, because it is derived from Ashuris, and this is like Ashuris which has not been completed according to its proper form, as will be explained in siman 545:

אִם תּוֹחֵב אוֹתִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּבֶגֶד — נִקְרָא כְּתָב, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת:

If he inserts silver letters into a garment — it is called writing, and it is forbidden to do so on Shabbos:

הָרוֹשֵׁם רְשָׁמִים וְצוּרוֹת בִּשְׁטָר וְכַיּוֹצֵא בָהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצַּיָּרִים רוֹשְׁמִים — חַיָּב מִשּׁוּם תּוֹלֶדֶת כּוֹתֵב, וְכֵן הַמּוֹחֲקָהּ:

One who draws marks and shapes on a document and the like in the manner in which painters draw — is liable on account of a toledah of koseiv. And so too one who erases it:

דֶּרֶךְ הָרַצְעָנִים כְּשֶׁהוּא בָּא לַחְתּוֹךְ הָעוֹר מְשַׂרְטְטוֹ תְּחִלָּה כְּפִי מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לְהַאֲרִיךְ לְהַרְחִיב וּלְקַצֵּר הַחִתּוּךְ, וְאַחַר כָּךְ מַעֲבִיר הַסַּכִּין דֶּרֶךְ הַשִּׂרְטוּט, וְכֵן עָשׂוּ בְּעוֹרוֹת הַמִּשְׁכָּן כְּשֶׁחֲתָכוּם, וְלָכֵן שִׂרְטוּט זֶה הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת. וְכֵן הַמְשַׂרְטֵט אֲפִלּוּ הַקְּלַף אוֹ הַנְּיָר כְּדֵי לִכְתּוֹב בְּיֹשֶׁר — חַיָּב:

The way of leather-workers, when they come to cut leather, is first to rule it (sirtut) according to how they want to lengthen, widen, or shorten the cut, and then they pass the knife along the ruling; and so they did with the hides of the Mishkan when they cut them. Therefore this sirtut is one of the avos melachos. So too one who rules even parchment or paper in order to write straight — is liable:

הַתּוֹפֵר ב' תְּפִירוֹת וְקָשַׁר, אוֹ ג' תְּפִירוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָשַׁר — חַיָּב. אֲבָל ב' תְּפִירוֹת וְלֹא קָשַׁר — פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְאִם קָשַׁר — חַיָּב גַּם מִשּׁוּם קוֹשֵׁר:

One who sews (tofer) two stitches and ties a knot, or three stitches even without a knot — is liable. But two stitches without a knot — he is exempt, since it does not last, but it is forbidden by Rabbinic Sages. And if he tied a knot — he is also liable on account of kosher (קושר — knotter):

בֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר וְעוֹמֵד וְהִנִּיחַ הַחוּט אָרֹךְ וְנִתְפָּרְדוּ שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת הַבֶּגֶד זוֹ מִזּוֹ בְּמִקְצָת וְחוּטֵי הַתְּפִירוֹת נִמְשָׁכִים, וּמוֹתֵחַ אֶת רֹאשׁ הַחוּט כְּדֵי לְהַדְּקָן וּלְחַבְּרָן — זוֹ הִיא תְּפִירָתָן, וְחַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָשַׁר, אִם נִתְחַבְּרוּ כְּשִׁעוּר ג' תְּפִירוֹת.

וְאוֹתָן שֶׁמְּהַדְּקִין הַבְּגָדִים סְבִיב זְרוֹעוֹתֵיהֶם עַל יְדֵי הַחוּט שֶׁמּוֹתְחִים אוֹתוֹ וּמִתְהַדֵּק — אָסוּר לְמָתְחוֹ בְּשַׁבָּת, מִשּׁוּם תּוֹפֵר.

(וְאַף שֶׁאֵינָהּ תְּפִירָה שֶׁל קַיָּמָא, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מְהַדְּקוֹ אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹבְשׁוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁפּוֹשְׁטוֹ מְרַפֶּה אוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְתוֹפֵר).

אֶלָּא אִם כֵּן יִהְיוּ הַנְּקָבִים רְחָבִים קְצָת וּמְתֻקָּנִים בִּתְפִירָה וּבְעִגּוּל, שֶׁאָז אֵינוֹ דוֹמֶה לְתוֹפֵר.

וְאָז אֲפִלּוּ אִם הַחוּט תָּחוּב בְּמַחַט נְקוּבָה — מֻתָּר לָצֵאת בָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת לְעוֹלָם בְּחוּט וְהַחוּט בְּבֶגֶד, וַהֲרֵי הִיא תַּשְׁמִישׁ הַבֶּגֶד.

וְאִם אֵין הַבֶּגֶד מְהֻדָּק כָּל כָּךְ עַל יְדֵי חוּט זֶה שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְרַפּוֹתוֹ כְּשֶׁפּוֹשְׁטוֹ, אֶלָּא לִפְעָמִים נִמְלָךְ וּמַנִּיחוֹ כָּךְ לְעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לְפָשְׁטוֹ כָּךְ כְּמוֹת שֶׁהוּא מְהֻדָּק קְצָת — אָסוּר לְהַדְּקוֹ בְּשַׁבָּת בְּכָל עִנְיָן, שֶׁמָּא יִמָּלֵךְ לְהַנִּיחוֹ כָּךְ לְעוֹלָם, וְנִמְצָא עָשָׂה תְּפִירָה שֶׁל קַיָּמָא, וּבִתְפִירָה שֶׁל קַיָּמָא אֵין מוֹעִיל מַה שֶּׁהַנְּקָבִים רְחָבִים וּמְתֻקָּנִים בִּתְפִירָה וּבְעִגּוּל:

A garment that is sewn and stands so, where one left the thread long, and the two pieces of the garment have partially separated, and the threads of the stitches are loose; and he draws the end of the thread in order to tighten them and join them — that is their sewing, and he is liable even though he did not tie a knot, if they have been joined by the measure of three stitches.

And those who tighten their garments around their arms by means of a thread that they pull taut — it is forbidden to pull it on Shabbos, on account of tofer.

(And though it is not a lasting stitching, since he only tightens it at the time of donning, and at the time of removing he loosens it — nonetheless it is forbidden by Rabbinic Sages, because it resembles sewing.)

Unless the holes are somewhat wide and prepared with sewing and a round shape, in which case it no longer resembles sewing.

And then, even if the thread is threaded in a needle with an eye — it is permitted to go out with it, since it is permanently attached by a thread and the thread to the garment, and it is an accessory of the garment.

And if the garment is not sufficiently tightened by this thread to require loosening it when removing, but at times he decides and leaves it so forever, since he can also remove it while it is somewhat tightened — it is forbidden to tighten it on Shabbos in any case, lest he decide to leave it so forever, which would result in a lasting stitching; and for a lasting stitching it does not help that the holes are wide and prepared with sewing and round:

מוֹכִין שֶׁנָּפְלוּ מִן הַכֶּסֶת — מֻתָּר לְהַחֲזִירָם. אֲבָל אָסוּר לִתְּנָם בִּתְחִלָּה בַּכֶּסֶת, מִפְּנֵי שֶׁעַכְשָׁו עוֹשֵׂהוּ כְּלִי. עַיֵּן סִמָּן שי"ז:

Muchin (מוֹכִין — stuffing) that fell from a pillow — it is permitted to put them back. But it is forbidden to put them in for the first time, because now one makes it a keli (כלי — vessel). See siman 317:

הַמְעַמֵּר הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת שֶׁהָיָה בַּמִּשְׁכָּן בְּסַמָּנִים הַזְּרוּעִים. וְאֵין עִמּוּר אֶלָּא כְּשֶׁמְּאַסְּפוֹ בִּמְקוֹם גִּדּוּלוֹ, כְּעֵין קָמָה קְצוּרָה שֶׁמְּגַבֵּב הַשִּׁבֳּלִים בִּמְקוֹם גִדּוּלָן. וְכֵן הַמְאַסֵּף פֵּרוֹת וּמְקַבְּצָן יַחַד בְּמָקוֹם שֶׁנָּפְלוּ מִן הָאִילָן. אֲבָל אִם נִתְפַּזְּרוּ בְּמָקוֹם אַחֵר — מֻתָּר לְקַבְּצָם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"ה.

וְאֵין עִמּוּר אֶלָּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר אַף שֶׁלֹּא בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע לְקַבְּצָם בִּמְקוֹם גִּדּוּלָם, כְּגוֹן לְקַבֵּץ מֶלַח מִמִּשְׂרְפוֹת הַמַּיִם שֶׁשּׂוֹרַפְתָּן וְנַעֲשִׂים מֶלַח, וְכֵן בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.

(וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַמְדַבֵּק פֵּרוֹת עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ גּוּף אֶחָד — חַיָּב מִשּׁוּם מְעַמֵּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם גִּדּוּלָם, כְּגוֹן) הַמְקַבֵּץ דְּבֵלָה וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ עִגּוּל, אוֹ שֶׁנָּקַב תְּאֵנִים וְהִכְנִיס הַחֶבֶל בָּהֶם עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ וְנַעֲשׂוּ גּוּף אֶחָד — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מְעַמֵּר וְחַיָּב, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה (וְצָרִיךְ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם):

The me'amer (מעמר — gatherer) is one of the avos melachos, for it existed in the Mishkan with the sown dye-plants. And there is no gathering except when one gathers in the place of growth, as a harvested crop that one piles up at the place where it grew. So too one who collects fruits and gathers them at the place where they fell from the tree. But if they have scattered elsewhere — it is permitted to gather them, as explained in siman 335.

And there is no gathering except for growth from the ground. But by Rabbinic Sages it is forbidden even for what is not growth from the ground to gather it at the place of its forming, such as gathering salt from the salt marshes that one burns and which becomes salt, and so for anything similar.

(And there are those who say that one who clumps fruits until they become one body — is liable on account of me'amer even outside of the place of their growth, such as) one who gathers a mass of dried figs and made of it a disk, or who pierced figs and inserted a rope into them until they gathered and became one body — this is a toledah of me'amer, and he is liable, and so too anything similar (and one must be stringent according to their words):

הַנּוֹתֵן זֶרַע פִּשְׁתָּן אוֹ שֻׁמְשְׁמִין בְּמַיִם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — חַיָּב מִשּׁוּם לָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְעָרְבִים וְנִתְלִים זֶה בָּזֶה:

One who puts flax-seed or sesame in water or similar things — is liable on account of losh (לש — kneading), because they mix and adhere to one another:

אַף עַל פִּי שֶׁחֲתִיכַת תָּלוּשׁ מֻתֶּרֶת לְכַתְּחִלָּה כְּשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד לְחַתְּכוֹ בְּמִדָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ד, מִכָּל מָקוֹם אִם עַל יְדֵי זֶה מְתַקְּנוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ — חַיָּב מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי אִם מְחַתְּכוֹ בְּסַכִּין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ב גַּבֵּי קְטִימַת קֵיסָם, וְשֶׁלֹּא בְסַכִּין — פָּטוּר, אֲבָל אָסוּר. לְפִיכָךְ, אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס וְאֵין קוֹרְעִין אֶת הַנְּיָר הַמֻּתָּרִים בְּטִלְטוּל כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֵיזֶה תַּשְׁמִישׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן כְּלִי. עַיֵּן סִמָּן תק"ח.

(אֲבָל מִשּׁוּם קוֹרֵעַ — אֵין אִסּוּר אֶלָּא כְּשֶׁקּוֹרֵעַ וּמַפְרִיד גּוּפִים רַבִּים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ, כְּגוֹן קוֹרֵעַ בֶּגֶד הָאָרוּג מֵחוּטִים הַרְבֵּה. אֲבָל הַנְּיָר שֶׁהוּא גּוּף אֶחָד — אֵין בִּפְסִיקָתוֹ וְחִתּוּכוֹ מִשּׁוּם קוֹרֵעַ. וּמִטַּעַם זֶה מֻתָּר לִקְרוֹעַ עוֹר שֶׁעַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ד, מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר הוּא גּוּף אֶחָד, וְלֹא שַׁיָּךְ בּוֹ אִסּוּר קְרִיעָה אֶלָּא אִסּוּר הַחִתּוּךְ אִם מַקְפִּיד לְחַתְּכוֹ בְּמִדָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם).

אֲבָל הַמְפָרֵק נְיָרוֹת דְּבוּקִים — הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת קוֹרֵעַ. וְהַמְדַבֵּק נְיָרוֹת אוֹ עוֹרוֹת בְּקוֹלָן שֶׁל סוֹפְרִים וְכַיּוֹצֵא בוֹ — הֲרֵי זֶה תּוֹלְדוֹת תּוֹפֵר וְחַיָּב.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁדִּבּוּק זֶה נַעֲשֶׂה לְקִיּוּם, אֲבָל דַּפֵּי סְפָרִים שֶׁנִּדְבְּקוּ זֶה לְזֶה עַל יְדֵי שַׁעֲוָה אוֹ בִּשְׁעַת הַקְּשִׁירָה — מֻתָּרִים לְפָתְחָן בְּשַׁבָּת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְקִיּוּם, וְעוֹד שֶׁנַּעֲשָׂה מֵאֵלָיו בְּלֹא מִתְכַּוֵּן, לְפִיכָךְ אֵינוֹ דוֹמֶה כְּלָל לְתוֹפֵר, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם קוֹרֵעַ:

Even though the cutting of a detached object is permitted lekhatchilah when one is not particular about cutting it to a precise measure, as explained in siman 314, nevertheless, if by this he arranges it so that he can use it for some use — he is liable on account of tikkun keli (תיקון כלי — fixing of a vessel) if he cuts it with a knife, as explained in siman 322 regarding a broken twig; and not with a knife — he is exempt but it is forbidden. Therefore, one does not break the earthenware nor tear the paper which are permitted to move, in order to use them for some use, because it is like fixing a vessel. See siman 508.

(But on account of korei'a — there is no prohibition except when one tears and separates many bodies that have joined, for example tearing a garment woven of many threads. But paper, which is one body — there is no korei'a in its tearing or cutting. For this reason it is permitted to tear the leather at the mouth of a wine barrel, as explained in siman 314, since the leather is one body, and there is no korei'a prohibition in it, only a cutting prohibition if one is particular to cut it to a precise measure, as explained there.)

But one who separates papers stuck together — that is a toledah of korei'a. And one who glues papers or hides with scribes' glue and the like — that is a toledah of tofer, and he is liable.

To what does this refer? When this sticking is done to last. But the leaves of books that have stuck to each other by wax or at the time of binding — it is permitted to open them on Shabbos, since it was not done to last, and moreover it occurred of itself without intent; therefore it does not at all resemble tofer, and there is no korei'a in it:

מַחַט שֶׁנִּתְעַקְּמָה אֲפִלּוּ מְעַט — אָסוּר לְפָשְׁטָהּ, (מִשּׁוּם תִּקּוּן כְּלִי):

A needle that has become bent, even slightly — it is forbidden to straighten it (on account of tikkun keli):