Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman של"ט

כַּמָּה דִּינִים פְּרָטִיִּים הַנּוֹהֲגִים בְּשַׁבָּת וּבוֹ י"א סְעִיפִים:

אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתּוֹךְ זְמוֹרָה לְהַנְהִיגָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ה.

וְאֵין שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִין, דְּהַיְנוּ כְּלִי שֶׁל גּוּמָא שֶׁאוֹרְגִין אוֹתוֹ וְעוֹשִׂים כְּמִין חָבִית אֲרֻכָּה וּלְמֵדִין לָשׁוּט בּוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּנָהָר, אֲבָל בִּכְלִי — מֻתָּר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת חָבִית לָשׁוּט בָּהּ בִּכְלִי.

אֲבָל בִּבְרֵכָה שֶׁבְּחָצֵר — אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהַמַּיִם נֶעֱקָרִים כְּשֶׁשָּׁט — הֲרֵי הֵם יוֹצְאִים חוּץ לַבְּרֵכָה, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לְנָהָר. וְאִם יֵשׁ לָהּ שָׂפָה סָבִיב — מֻתָּר לָשׁוּט בָּהּ, שֶׁאֲפִלּוּ נֶעֶקְרוּ הַמַּיִם — הַשָּׂפָה מַחֲזֶרֶת אוֹתָם לִמְקוֹמָם, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לִכְלִי:

Various particular laws applicable on Shabbos — and it contains 11 se'ifim:

One does not ride on an animal (rekhiva), a decree lest one cut a branch to drive it on, as explained in siman 305.

And one does not swim (shat) on the surface of water, a decree lest one fashion a chavis shel shayatin — that is, a vessel of woven reeds made in the form of a long barrel, with which one learns to swim.

To what does this apply? To a river; but in a vessel (such as a tub), it is permitted, since it is not customary to fashion a chavis for swimming inside a vessel.

However, in a pool (breicha) in a courtyard it is forbidden, because when the water is displaced as one swims, it spills out beyond the pool, and this resembles a river. But if it has a rim (safa) around it, it is permitted to swim in it: for even if the water is displaced, the rim returns it to its place, and this resembles a vessel:

אֵין מְסַפְּקִין כַּף עַל יָרֵךְ, וְאֵין מְטַפְּחִין כַּף אֶל כַּף, בֵּין לְשִׂמְחָה, אֲפִלּוּ בְּנִשּׂוּאִין, בֵּין לְאֵבֶל, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר לְשׁוֹרֵר אוֹ לְקוֹנֵן, אֶלָּא אִם כֵּן מְסַפֵּק וּמְטַפֵּחַ כִּלְאַחַר יָד.

אֲפִלּוּ לְהַכּוֹת בְּאֶצְבַּע עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַלּוּחַ, אוֹ אַחַת כְּנֶגֶד אַחַת כְּדֶרֶךְ הַמְשׁוֹרְרִים, כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁמַּכִּין בְּאַמָּה עַל הַגּוּדָל וְעוֹשִׂין בְּזֶה תְּנוּעוֹת עֲרֵבוֹת, אוֹ לְקַשְׁקֵשׁ בֶּאֱגוֹז לְתִינוֹק אוֹ לְשַׂחֵק בְּזוּג כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹק — כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בוֹ אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר.

וְכֵן אָסוּר לְרַקֵּד מִטַּעַם זֶה, אֲפִלּוּ בְּנִשּׂוּאִין. אֲבָל בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה מֻתָּר לְרַקֵּד בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים קִלּוּסִים לַתּוֹרָה, מִשּׁוּם כְּבוֹד הַתּוֹרָה.

וְעַכְשָׁו שֶׁנָּהֲגוּ הֶהָמוֹן לְסַפֵּק וּלְטַפֵּחַ וּלְרַקֵּד בְּכָל מִינֵי שִׂמְחָה — אֵין מוֹחִין בְּיָדָם, לְפִי שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ, וּמוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִים וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים.

וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת לוֹמַר, שֶׁעַכְשָׁו אֵין אָנוּ בְּקִיאִים בַּעֲשִׂיַּת כְּלֵי שִׁיר, וְלֹא שַׁיָּךְ לִגְזוֹר שֶׁמָּא יְתַקֵּן כְּלֵי שִׁיר, שֶׁדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא כְּלָל:

One does not slap the palm on the thigh (sefikat kaf al yarech) nor clap palm against palm (tipuach kaf el kaf), whether for joy — even at weddings — or for mourning, a decree lest one fashion or repair a kli shir to chant or to lament — unless one slaps and claps ke-le'achar yad (in a backhanded, unusual manner).

Even striking with the finger on the ground or a board, or one finger against another in the manner of singers — for example those who tap the index finger against the thumb and produce pleasant rhythmic motions — or rattling a nut to amuse a child, or playing a bell to silence him — all this and the like is forbidden, a decree lest one fashion or repair a kli shir.

Likewise it is forbidden to dance (lerakeid) for this reason, even at a wedding. But on Simchas Torah it is permitted to dance at the time when one chants praises of the Torah (kilussim la-Torah), out of kevod ha-Torah.

Nowadays the public has taken the custom of clapping, slapping and dancing at all kinds of joyous occasions; one does not protest, since they certainly will not listen, and it is better that they transgress unwittingly rather than deliberately.

And some have taught a defense in their favor, saying that today we are no longer expert in the fashioning of kli shir, and there is no longer any basis to decree lest one fashion or repair a kli shir, since it is a matter that is no longer at all common:

אֵין דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתְּבוּ. וְאֵין עוֹנְשִׁין בְּשַׁבָּת. וְלָכֵן אָסוּר לִתְפּוֹס וּלְהַכְנִיס לְבֵית הַסֹּהַר מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב אֵיזֶה עֹנֶשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְרַח, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאָסוּר לְהַלְקוֹתוֹ (שֶׁזֶּהוּ בִּכְלַל דִּין). וְאִם יִבְרַח — אֵין עָלֵינוּ כְּלוּם.

וְאֵין מְסַדְּרִין טְעָנוֹת בְּשַׁבָּת, אֲבָל לִקְבּוֹל וּלְהַצִּיעַ דְּבָרִים, כְּגוֹן עַל טַעֲנוֹת בְּתוּלִים — מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן ס"ב.

וְתִקֵּן רַבֵּנוּ גֵרְשׁוֹם מְאוֹר הַגּוֹלָה שֶׁלֹּא לְבַטֵּל הַתָּמִיד בְּשַׁבָּת, אִם לֹא בִּשְׁבִיל טַעֲנוֹת הַקָּהָל.

וְאָסוּר לִקְבּוֹעַ מָקוֹם לַחֲלִיצָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאִלּוּ יוֹשְׁבִים לָדוּן:

One does not adjudicate dinei mamonos (civil cases), a decree lest one write. And one does not impose punishments (onashim) on Shabbos. Therefore, it is forbidden to seize and imprison one who has incurred a punishment in order that he not flee, and certainly it is forbidden to administer lashes (which falls within adjudication). And if he flees, it is not upon us.

One does not arrange the pleadings on Shabbos either; but to lodge a complaint and present the matter — for example regarding ta'anas besulim (a claim about virginity) — is permitted, as will be explained in Even ha-Ezer siman 62.

Rabbenu Gershom Me'or ha-Golah enacted that the Tamid (public reading) not be suspended on Shabbos except for the sake of communal grievances.

It is forbidden to set a place for chalitzah, since it appears as though one were sitting in judgment:

אֵין מְקַדְּשִׁין אֶת הָאִשָּׁה, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְגָרְשִׁין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִכְתּוֹב.

וּשְׁכִיב מְרָע שֶׁתָּקַף עָלָיו הַחֹלִי וְרוֹצֶה לְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִזָּקֵק לְיִבּוּם — הִתִּירוּ לוֹ לְגָרֵשׁ בְּשַׁבָּת, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן קל"ו, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטְרוֹף דַּעְתּוֹ עָלָיו אִם לֹא יַעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ:

One does not betroth a woman (kiddushin), nor perform chalitzah, nor give a divorce (geirushin), a decree lest one write.

But a shechiv mera (a person gravely ill) whose illness has worsened and who wishes to divorce his wife so that she not be subject to yibbum (levirate marriage) — it was permitted to him to divorce on Shabbos, in the manner that will be set forth in Even ha-Ezer siman 136, so that his mind not become distraught (tiruf da'as) if his wishes are not carried out:

וְכֵן אֵין מְיַבְּמִין, וְלֹא כּוֹנְסִין אִשָּׁה לְחֻפָּה, אֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ מִבְּעוֹד יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי כָךְ קוֹנֶה אוֹתָהּ לְיָרְשָׁהּ, וְאָסוּר לִקְנוֹת קִנְיָן בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בִּכְלַל גְּזֵרַת מִקָּח וּמִמְכָּר, שֶׁגָּזְרוּ מִשּׁוּם שֶׁמָּא יִכְתּוֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ו.

וְיֵשׁ מַתִּירִים לְקַדֵּשׁ וְלִכְנוֹס לְמִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים, מִשּׁוּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. וְאַף שֶׁאֵין זֶה עִקָּר, מִכָּל מָקוֹם סוֹמְכִין עַל זֶה בִּשְׁעַת הַדְּחָק, כִּי גָדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁרְגִילִין שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִים לְהַשְׁווֹת עִם הַנְּדוּנְיָא בְּיוֹם ו' עַד הַלַּיְלָה וְעוֹשִׂין הַחֻפָּה וְהַקִּדּוּשִׁין בְּלֵיל שַׁבָּת הוֹאִיל וּכְבָר הוּכְנוּ לִסְעֻדָּה וּלְנִשּׂוּאִין, וְהָיָה בִּיּוּשׁ לַכַּלָּה וְלֶחָתָן אִם לֹא יִכְנוֹס אָז.

וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי כָךְ, וְכַמָּה עֲבֵרוֹת בָּאִין מִמַּה שֶׁמְּאַחֲרִים הַחֻפָּה.

וְכָל יְרֵא שָׁמַיִם יַחְמִיר לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כְּלָל נִשּׂוּאִין בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּאֶבֶן הָעֶזֶר סִמָּן ס"ב:

Likewise one does not perform yibbum, nor take a woman to chuppah, even if he betrothed her (kiddushin) during the day, because through this he acquires her to inherit her, and one may not effect an acquisition on Shabbos — since it falls within the decree of mikach u-mimkar (commerce) that the Sages decreed lest one write, as explained in siman 306.

Some permit betrothing and taking under the chuppah for one who has neither wife nor children, on account of the mitzvah of periya u-reviya (procreation). And although this is not the primary position, one may nonetheless rely on it in pressing need (shaas ha-dechak), for gadol kevod ha-beriyos (great is the honor of creatures) — as sometimes happens when one could not reach agreement on the dowry until Friday night, and they perform the chuppah and kiddushin on Shabbos night since everything was already prepared for the meal and the wedding, and there would be shame for the kallah and chasan if they did not proceed then.

Nevertheless, lechatchilah one must be careful not to come to this, since many transgressions arise from delaying the chuppah.

And every yerei shamayim (G-d-fearing person) will impose on himself the stringency not to perform a wedding (nisuin) at all on Shabbos, as will be explained in Even ha-Ezer siman 62:

וְכֵן אֵין מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַחֲרִימִין שׁוּם דָּבָר לְגָבוֹהַּ, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"ו.

וְכֵן אֵין פּוֹדִין אֶת הַבֵּן, אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֶׁשָּׁוֶה ה' סְלָעִים, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה לְמִקָּח וּמִמְכָּר.

וְאֵין לוֹ לִתֵּן הַמָּעוֹת לְכֹהֵן בְּעֶרֶב שַׁבָּת, לְפִי שֶׁאָז לֹא יוּכַל לְבָרֵךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלָה עָלָיו הַמִּצְוָה — אֵיךְ יֹאמַר "וְצִוָּנוּ", וּבְשַׁבָּת שֶׁהוּא זְמַנָּהּ גַּם כֵּן לֹא יוּכַל לְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁאָז אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּלוּם, לָכֵן יַמְתִּין עַד יוֹם א' בְּשַׁבָּת.

וַאֲפִלּוּ אִם כָּלוּ לוֹ כ"ט י"ב תשׁצ"ג בְּיוֹם ו' שֶׁהוּא חֹדֶשׁ — לֹא יִפְדֵּהוּ בְּיוֹם ו', לְפִי שֶׁחֹדֶשׁ שֶׁבַּתּוֹרָה הוּא שְׁלֹשִׁים יָמִים שְׁלֵמִים, וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ לְיוֹם ל"א בִּשְׁעַת הַפִּדְיוֹן:

Likewise one does not value (ma'arichin), consecrate (makdishin), or place under ban (machrimin) anything for the Most High, since it resembles commerce, as explained in siman 306.

Likewise one does not perform pidyon ha-ben, even with a utensil worth five sela'im, since it resembles commerce.

One should not give the money to the kohen on Erev Shabbos, because then one would not be able to recite the blessing, since the mitzvah has not yet devolved upon him — how could he say "vetzivanu"? And on Shabbos, which is its proper time, one also could not recite the blessing, since one is then performing no act. Therefore one will wait until Sunday.

And even if the 29 days, 12 hours, and 793 portions (the lunar month) are completed on Friday, one shall not redeem him on Friday, because the "month" in the Torah's sense is 30 complete days; one must therefore reach the 31st day at the time of the redemption:

וְאֵין מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן דָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה מְתֻקָּן.

וְכֻלָּן שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּשַׁבָּת, בֵּין שׁוֹגְגִין, בֵּין מְזִידִין, בֵּין מֻטְעִין — מַה שֶּׁעָשׂוּ עָשׂוּי. אֶלָּא שֶׁאִם הִפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל מִזֶּה בּוֹ בַיּוֹם, לֹא הוּא וְלֹא אֲחֵרִים, כְּדִין הָעוֹשֶׂה כָּל דָּבָר הָאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּמֵזִיד שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ לַאֲחֵרִים עַד לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מֻתָּר מִיָּד אֲפִלּוּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"ח:

Likewise one does not separate terumos and ma'aseros, because that is like rectifying (metaken) something which was unrectified.

For all of these things done on Shabbos — whether unwittingly, deliberately, or by mistake — what was done is done. However, one who separated terumos and ma'aseros deliberately shall not eat thereof that day, neither he nor others — as is the rule for one who deliberately does anything forbidden mi-divrei sofrim: it is forbidden to benefit from it, even for others, until the conclusion of Shabbos; at the conclusion of Shabbos it is permitted immediately even to him, as explained in siman 318:

הַכּוֹנֵס אֶת הָאַלְמָנָה — לֹא יָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא בְּשַׁבָּת וְלֹא בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁאֵין חֻפָּה לְאַלְמָנָה לִקְנוֹתָהּ עַל יְדֵי כָךְ, אֶלָּא עַל יְדֵי בִּיאָה אוֹ עַל יְדֵי יִחוּד הָרָאוּי לְבִיאָה הוּא שֶׁקּוֹנֶה אוֹתָהּ, וְאֵין קוֹנִין קִנְיָן בְּשַׁבָּת.

וַאֲפִלּוּ אִם נְשָׂאָהּ בְּלֵיל ה' וְנִתְיַחֲדָה עִמּוֹ כְּבָר יִחוּד הָרָאוּי לְבִיאָה — טוֹב לְהַחֲמִיר שֶׁלֹּא לָבֹא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה בְּשַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁיִּחוּד הוּא הַנִּקְרָא חֻפָּה וְלֹא חֻפָּה שֶׁלָּנוּ, וְאֵין חֻפָּה לְאַלְמָנָה, אֶלָּא עַל יְדֵי בִּיאָה בִּלְבָד הוּא שֶׁקּוֹנֶה אוֹתָהּ.

וְכָל שֶׁכֵּן אִם הָיְתָה טְמֵאָה בְּלֵיל ה' וְנִתְיַחֲדָה עִמּוֹ עַל יְדֵי ב' שׁוֹמְרִים, שֶׁאֵין זֶה יִחוּד הָרָאוּי לְבִיאָה, וְאֵינוֹ קוֹנֶה בְּאַלְמָנָה אֲפִלּוּ לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וְלָכֵן אֵין לָהּ לִטְבּוֹל בְּלֵיל שַׁבָּת. וְאִם מֻתֶּרֶת לִטְבּוֹל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — יִתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵעָה סִמָּן קצ"ז.

וְגַם בִּבְתוּלָה שֶׁחֻפָּה קוֹנָה בָּהּ — יֵשׁ לְיַחֲדָן אַחַר הַחֻפָּה יִחוּד גָּמוּר הָרָאוּי לְבִיאָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אוֹ לֹא יִתְיַחֲדוּ יִחוּד גָּמוּר כָּל הַשַּׁבָּת כֻּלָּהּ, כְּדֵי לָחוּשׁ לִסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁיִּחוּד גָּמוּר הוּא הַנִּקְרָא חֻפָּה וְלֹא חֻפָּה שֶׁלָּנוּ, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ בִּתְחִלָּה בְּשַׁבָּת, וְכֵן בְּיוֹם טוֹב:

One who marries a widow: he shall not have first union with her on Shabbos or Yom Tov, since there is no chuppah for a widow that acquires her thereby; rather, only union (biah) or seclusion (yichud) fit for union acquires her, and one does not effect an acquisition on Shabbos.

And even if he married her Thursday night and they were already secluded together in a manner fit for union, it is good to be stringent and not have first union on Shabbos or Yom Tov, since some hold that yichud itself is what is called chuppah, and not our chuppah ceremony, and there is no chuppah for a widow: only biah acquires her.

All the more so if she was impure on Thursday night and was secluded with him in the presence of two guardians — that is not a yichud fit for union and does not acquire a widow even according to the first view. Therefore she should not perform tevilah on Shabbos night. Whether she may immerse at the conclusion of Shabbos will be explained in Yoreh Deah siman 197.

And even for a virgin — for whom the chuppah acquires — they should be left to a full yichud fit for union after the chuppah before Shabbos, or else not enter into a full yichud at all throughout Shabbos, in order to take account of the later opinion that yichud gamur is what is called chuppah and not our chuppah ceremony; it is forbidden to perform it lechatchilah on Shabbos, as on Yom Tov:

אָסוּר לְאָדָם לְהָשִׁיט דָּבָר בְּנָהָר לְהוֹלִיכוֹ מֵאֶצְלוֹ אוֹ לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּהוּ גַם כֵּן בִּכְלַל הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזְרוּ שֶׁלֹּא לָשׁוּט בְּשַׁבָּת. וְלָכֵן, קֵסָמִים שֶׁעַל פְּנֵי הַמַּיִם — אָסוּר לְהַפְצִילָן לְכַאן וּלְכַאן כְּדֵי לְנַקּוֹת הַמַּיִם שֶׁיִּהְיוּ יָפִים.

וְכָל זֶה בְּנָהָר, אֲבָל בִּכְלִי אוֹ בִּבְרֵכָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׂפָה — לֹא גָזְרוּ כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה:

It is forbidden for a person to float (lehashit) an object on a river to send it away from him or bring it to him, because this too falls within the decree they enacted that one not swim on Shabbos. Therefore, the splinters that are on the surface of the water — it is forbidden to spread them about here and there in order to clean the water and make it nice.

All this is in a river; but in a vessel or in a pool that has a rim, they did not decree at all, as explained above:

סְפִינָה, אִם הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּקַרְקַע הַיָּם מַמָּשׁ וְאֵינָהּ שָׁטָה כְּלָל — מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהּ. וְאִם לָאו — אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנָס לְתוֹכָהּ מִבְּעוֹד יוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רמ"ח. וְאִם הִיא קְשׁוּרָה כְּמִנְהַג הַסְּפִינוֹת הָעוֹמְדוֹת בְּנָמָל, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם — מֻתָּר לִכָּנֵס בָּהּ. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא [קֶרֶשׁ] קָשׁוּר בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד בַּסְּפִינָה וּבַשֵּׁנִי בַּיַּבָּשָׁה:

A boat: if it is sitting on the very bed of the sea and is not floating at all — it is permitted to board it. If not — it is forbidden, unless one boarded it before nightfall, as explained in siman 248. If it is moored as boats stationed at port usually are, even though it is floating on the water, it is permitted to board it. There must be a [plank] tied at one end to the boat and at the other to the land:

סְפִינָה הָעוֹמֶדֶת בְּקַרְקַע הַנָּהָר — אָסוּר לְהַעֲרִים לִכָּנֵס לִישַׁן בְּתוֹכָה וְיוֹדֵעַ שֶׁהַנָּכְרִי יוֹלִיכֶנָּה לְעֵבֶר הַשֵּׁנִי, וְתַלְמִיד חָכָם מֻתָּר לוֹ לְהַעֲרִים בְּכָךְ. וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְעִנְיָן זֶה, עַיֵּן סִמָּן שי"ד:

A boat stationed at the riverbed: it is forbidden to use a stratagem (haaramah) by entering it to sleep while knowing that the non-Jew will convey it to the other side. A talmid chacham is nevertheless permitted to use such a stratagem. Today we no longer have talmidei chachamim for this purpose — see siman 314: