Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman שמ"ז

עַל אֵיזֶה הוֹצָאָה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה, וּבוֹ י' סְעִיפִים:

מִן הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כְּשֶׁעוֹקֵר חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַנִּיחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהֵפֶךְ. אֲבָל הָעוֹמֵד בְּאַחַת מִשְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת אֵלּוּ וּפָשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת הַשְּׁנִיָּה וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ, וּנְטָלוֹ מִמֶּנּוּ חֲבֵרוֹ הָעוֹמֵד שָׁם, שֶׁזֶּה עָקַר מֵרְשׁוּת זוֹ וְזֶה הִנִּיחַ בִּרְשׁוּת הַשְּׁנִיָּה — שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשׂוֹתָה" — הָעוֹשֶׂה אֶת כֻּלָּהּ וְלֹא הָעוֹשֶׂה אֶת מִקְצָתָהּ; יָחִיד וְעָשָׂה אוֹתָהּ — חַיָּב, שְׁנַיִם וְעָשׂוּ אוֹתָהּ — פְּטוּרִין. אֲבָל אֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת כֵּן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹאוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה שְׁלֵמָה בְּשַׁבָּת:

For what kind of hotza'ah is one liable from the Torah — and it contains 10 se'ifim:

From the Torah one is liable only when he uproots (oker) an object from a reshus ha-yachid and sets it down (maniach) in a reshus ha-rabbim, or vice versa. But one who stands in one of these two reshuyos and stretches out his hand into the second with an object in his hand, and his fellow standing there takes it from him — so that this one performed the akirah from this reshus and that one performed the hanachah in the second reshus — both are exempt, for it is written "me-am ha'aretz ba-asosoh" — one who performs all of it and not one who performs only part of it; one who did it alone — liable; two who did it together — exempt. Nevertheless they are forbidden to do so from the words of the Soferim, as a decree lest each of them come to perform a complete melachah on Shabbos:

הָיָה עוֹמֵד בְּאַחַת מִשְׁתֵּי הָרְשֻׁיּוֹת וּפָשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת חֲבֵרוֹ, וְנָטַל הַחֵפֶץ מִיָּדוֹ וְהוֹצִיא לִרְשׁוּת שֶׁעוֹמֵד בּוֹ — אֲפִלּוּ לֹא הִנִּיחוֹ בָּאָרֶץ, הוֹאִיל וְהוּא מֻנָּח בְּיָדוֹ הֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בָּאָרֶץ, שֶׁהַיָּד נִגְרֶרֶת אַחַר הַגּוּף וְהַגּוּף הוּא עוֹמֵד בָּאָרֶץ (וַאֲפִלּוּ אִם הוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיָדוֹ שֶׁהַחֵפֶץ בְּתוֹכָהּ הִיא לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים, שֶׁהוּא מְקוֹם פְּטוּר — הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁכֵּן הָיָה מַשָּׂא בְּנֵי קְהָת, שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים הָאָרוֹן עַל כִּתְפֵיהֶם, וְהָיָה הָאָרוֹן כֻּלּוֹ לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים מֵהָאָרֶץ):

If one stood in one of the two reshuyos and stretched his hand into his fellow's reshus, took the object from his hand and brought it into the reshus in which he stands — even if he did not set it down on the ground, since it is held in his hand it is as though set on the ground, for the hand is drawn after the body and the body stands on the ground (and even if he stands in a reshus ha-rabbim and his hand, which contains the object, is above 10 tefachim — which is mekom petor — he is liable, for so was the burden of the sons of Kehath, who carried the Ark on their shoulders, and the Ark was entirely above 10 tefachim from the ground):

אֲבָל זֶה שֶׁנִּטַּל הַחֵפֶץ מִמֶּנּוּ — פָּטוּר וּמֻתָּר מִשּׁוּם אִסּוּר שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה כְּלוּם, אֲבָל אָסוּר מִן הַתּוֹרָה מִשּׁוּם שֶׁמַּכְשִׁיל אֶת חֲבֵרוֹ וְנוֹתֵן לוֹ חֵפֶץ לְהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, וְעוֹבֵר עַל "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל". וְאִם הַחֵפֶץ הָיָה מֻנָּח בְּעִנְיָן שֶׁאַף אִם לֹא הָיָה נוֹתְנוֹ לוֹ הָיָה יָכוֹל לִטְּלוֹ בְּעַצְמוֹ — אֵינוֹ עוֹבֵר עַל "לִפְנֵי עִוֵּר" מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לִתְּנוֹ לוֹ אֲפִלּוּ הוּא נָכְרִי, וַאֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שכ"ה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וּבְיִשְׂרָאֵל יֵשׁ עוֹד אִסּוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁמְּסַיֵּעַ לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וְלָכֵן אָסוּר לְהוֹשִׁיט לְמוּמָרִים דְּבַר אִסּוּר אֲפִלּוּ יָכוֹל הַמּוּמָר לִטְּלוֹ בְּעַצְמוֹ:

But the one from whom the object was taken — he is exempt and permitted with respect to the Shabbos prohibition, for he did nothing. However, it is forbidden from the Torah because he causes his fellow to stumble by giving him an object to carry from one reshus to another, and he transgresses "lifnei iver lo titen michshol." And if the object was lying in a manner that even had he not given it to him the other could have taken it himself — he does not transgress "lifnei iver" from the Torah. But from the words of the Soferim it is forbidden to give it to him even if he is a non-Jew, even in a karmelis, as explained in siman 325 for the reason given there. And with a Jew there is an additional prohibition from the Soferim, because he assists transgressors. Therefore it is forbidden to hand a forbidden object to mumarim, even if the mumar could take it himself:

וְכֵן אָסוּר לְהַשְׁאִיל כְּלִי מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל הֶחָשׁוּד לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ הוּא כְּלִי הַמָּצוּי לוֹ לִשְׁאוֹל בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאִם יֵשׁ לִתְלוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מְלֶאכֶת הֶתֵּר — מֻתָּר לְהַשְׁאִילוֹ אִם הוּא כְּלִי הַמָּצוּי, אֲבָל אִם אֵינוֹ מָצוּי — אָסוּר לְהַשְׁאִילוֹ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם. אֲבָל אִם אֵין לִתְלוֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ מְלֶאכֶת הֶתֵּר — אָסוּר לְהַשְׁאִילוֹ לוֹ אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

וְכֵן מִי שֶׁעוֹסֵק בִּמְלֶאכֶת אִסּוּר, אָסוּר לוֹמַר לוֹ "תִּצְלַח מְלַאכְתְּךָ", אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ אֶרֶץ לוֹמַר כֵּן לְכָל עוֹסֵק בִּמְלָאכָה וַאֲפִלּוּ לְעַכּוּ"ם, מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם, מִכָּל מָקוֹם לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר, מִשּׁוּם שֶׁמַּחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה:

Likewise it is forbidden to lend a work-tool on Shabbos to a Jew suspected of doing melachah on Shabbos, even if it is a tool available for him to borrow elsewhere. And if there is room to suppose he will use it for a permitted melachah — it is permitted to lend it if it is a commonly available tool, but if not — it is forbidden to lend it to him unless there is darchei shalom. But if there is no basis to suppose he will use it for a permitted melachah — it is forbidden to lend it to him even where darchei shalom applies.

Likewise, to one who is engaged in a forbidden melachah, it is forbidden to say "may your work succeed," even though derech eretz is to say so to anyone occupied with work, even to a non-Jew, for the sake of darchei shalom; nevertheless, to a Jew it is forbidden, since this strengthens the hands of transgressors:

כְּשֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת שְׁנִיָּה וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ, וְהִנִּיחַ בְּיַד חֲבֵרוֹ הָעוֹמֵד שָׁם — הוּא חַיָּב, שֶׁעָשָׂה עֲקִירָה וְהַנָּחָה, וַחֲבֵרוֹ פָּטוּר וּמֻתָּר מִשּׁוּם אִסּוּר שַׁבָּת, וְאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית, מִשּׁוּם שֶׁמְּסַיֵּעַ לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה:

When he stretched his hand into a second reshus with an object in it, and placed it into the hand of his fellow who stands there — he is liable, for he performed akirah and hanachah; his fellow is exempt and permitted as regards the Shabbos prohibition, yet it is forbidden from the words of the Soferim even in a karmelis, because he assists transgressors:

וְאִם הוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וַחֲבֵרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהִנִּיחַ הַחֵפֶץ בְּיַד חֲבֵרוֹ, וְהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁהוּא מְקוֹם פְּטוּר — שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים, שֶׁאַף שֶׁלְּגַבֵּי חֲבֵרוֹ עַצְמוֹ אֵין יָד שֶׁלּוֹ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ מְקוֹם פְּטוּר, לְפִי שֶׁנִּגְרֶרֶת אַחַר גּוּפוֹ הָעוֹמֵד עַל קַרְקַע רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, מִכָּל מָקוֹם לְגַבֵּי אָדָם אַחֵר גַּם גּוּפוֹ הוּא מְקוֹם פְּטוּר לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה.

אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת כֵּן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא אִם כֵּן חֲבֵרוֹ מוֹלִיךְ הַחֵפֶץ דֶּרֶךְ מַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, וּמַנִּיחוֹ בִּמְקוֹם פְּטוּר הַגָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. אֲבָל אִם מַנִּיחוֹ בָּאָרֶץ — הֲרֵי נַעֲשֵׂית עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, וְיֵשׁ בְּזֶה אִסּוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו.

וַאֲפִלּוּ אִם מַנִּיחוֹ בִּמְקוֹם פְּטוּר שֶׁהוּא לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה — הֲרֵי נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם טִלְטוּל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִמְקוֹם פְּטוּר דֶּרֶךְ אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה גַּם כֵּן אִסּוּר שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ בִּמְטַלְטֵל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וְאִם מוֹלִיכִים דֶּרֶךְ מַעְלָה מֵעֲשָׂרָה לְאֵיזוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד — הֲרֵי זֶה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי לְגַבֵּי עַצְמוֹ אֵין יָדוֹ נֶחְשֶׁבֶת לוֹ מְקוֹם פְּטוּר, שֶׁהִיא נִגְרֶרֶת אַחַר גּוּפוֹ, וּכְשֶׁעָקַר גּוּפוֹ לָלֶכֶת, הֲרֵי עָקַר הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִנִּיחוֹ אַחַר כָּךְ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁגַּם לְגַבֵּי אֲחֵרִים אֵין יָדוֹ אוֹ שְׁאָר גּוּפוֹ נֶחְשָׁבִים מְקוֹם פְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁאֵין נֶחְשָׁבִים לְגַבֵּי עַצְמוֹ, וְכֵן שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָם מְקוֹם פְּטוּר, אֲפִלּוּ הֵם גְּבוֹהִים מֵעֲשָׂרָה, אֶלָּא הֲרֵי הֵם כְּקַרְקַע רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהֵם עוֹמְדִים עָלֶיהָ. וְכֵן אִם עוֹמְדִים עַל גַּבֵּי דָבָר שֶׁהוּא כַּרְמְלִית בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ בְּכַרְמְלִית מַמָּשׁ — הֲרֵי הֵם כַּרְמְלִית, אֲפִלּוּ הֵם גְּבוֹהִים הַרְבֵּה. אֲבָל אִם עוֹמְדִים עַל גַּבֵּי דָבָר שֶׁהוּא מְקוֹם פְּטוּר — הֵם מְקוֹם פְּטוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל:

And if he stands in a reshus ha-yachid and his fellow in a reshus ha-rabbim, and he placed the object in his fellow's hand which is held high, above ten tefachim, which is mekom petor — both are exempt. For although with respect to his fellow himself his own hand is not reckoned as mekom petor for him (because it is drawn after his body standing on the ground of the reshus ha-rabbim, as explained), nevertheless with respect to another person his body too is mekom petor above ten.

Nevertheless, it is forbidden to do this from the words of the Soferim, unless his fellow conveys the object via above-ten and sets it down in a mekom petor which is itself above ten. But if he sets it down on the ground — the two of them together have effected a hotza'ah from reshus ha-yachid to reshus ha-rabbim via mekom petor, and this carries a Sofrim prohibition even in a karmelis, as will be explained in siman 346.

And even if he sets it down in a mekom petor that is below ten — then the two of them have effected a tiltul from reshus ha-yachid to mekom petor through the air of the reshus ha-rabbim, and there may also be a Sofrim prohibition in this, as in one who carries from reshus ha-yachid to reshus ha-yachid through the air of the reshus ha-rabbim, as will be explained.

And if they convey it via above-ten to some reshus ha-yachid — he is liable from the Torah, for with respect to himself his hand is not reckoned mekom petor, since it is drawn after his body; and when his body performed akirah in order to walk, he in fact performed akirah of the object from reshus ha-rabbim and then set it down in reshus ha-yachid.

And some say that even with respect to others, his hand or the rest of his body are not reckoned mekom petor, just as they are not reckoned so with respect to himself. And likewise other living beings are not mekom petor, even if they are higher than ten — they are rather like the ground of the reshus ha-rabbim on which they stand. Likewise, if they stand on something that is karmelis in a reshus ha-rabbim, or in an actual karmelis — they are karmelis, even if they are very tall. But if they stand on something that is mekom petor — they are mekom petor according to all:

הָעוֹמֵד בִּפְנִים וּפָשַׁט יָדָיו אוֹ אֶחָד מִשְּׁאָר אֵיבָרָיו לַחוּץ, אֲפִלּוּ הֵן לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה — הֵן מְקוֹם פְּטוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל אֲפִלּוּ לְגַבֵּי אוֹתוֹ הָאָדָם עַצְמוֹ, לְעִנְיָן שֶׁמֻּתָּר לוֹ לְהַכְנִיס לְתוֹךְ יָדוֹ חֵפֶץ הַמֻּנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁאֵין יָדוֹ נִגְרֶרֶת אַחַר גּוּפוֹ לִהְיוֹת רְשׁוּת הַיָּחִיד כָּמוֹהוּ, הוֹאִיל וְהֵן בִּרְשֻׁיּוֹת מֻחְלָקוֹת, וְגַם אֵינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁהִיא בְּתוֹכָהּ, הוֹאִיל וַאֲגוּדָה בְּגוּפוֹ הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. לְפִיכָךְ הוּא מְקוֹם פְּטוּר.

(וּמַה שֶּׁאָסוּר לוֹ, וַאֲפִלּוּ לְאַחֵר, לִתֵּן חֵפֶץ לְיָדוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, אַף עַל פִּי שֶׁמַּכְנִיס מִמְּקוֹם פְּטוּר לִרְשׁוּת הַיָּחִיד — אִסּוּר זֶה הוּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לַעֲשׂוֹת בְּעַצְמוֹ עֲקִירָה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַנָּחָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לִגְרוֹם הַכְנָסָה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו).

אֲבָל אִם הוֹצִיא חֵפֶץ בְּיָדוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֲפִלּוּ אִם נָחָה יָדוֹ תְּחִלָּה בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים — אֵין זוֹ חֲשׁוּבָה הַנָּחָה בִּמְקוֹם פְּטוּר, וְאִם אַחַר כָּךְ הִנִּיחַ הַחֵפֶץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — חַיָּב, לְפִי שֶׁהַנָּחָה עַל הַיָּד אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הַנָּחָה אֶלָּא לְחֵפֶץ שֶׁהֻנַּח עָלֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר, אֲבָל חֵפֶץ שֶׁהָיָה עָלֶיהָ בַּתְּחִלָּה בִּרְשׁוּת זוֹ וְהוֹשִׁיטָהּ לִרְשׁוּת ב', כֵּיוָן שֶׁאֵין הוֹשָׁטָה זוֹ חֲשׁוּבָה כַּאן הַנָּחָה לַיָּד עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא תְּלוּיָה כַּאן בַּאֲוִיר — הוּא הַדִּין שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה הַנָּחָה לְהַחֵפֶץ שֶׁבָּהּ. שֶׁהוֹשָׁטַת הַיָּד אֵינָהּ דּוֹמָה לַעֲמִידַת גּוּפוֹ, שֶׁכְּשֶׁעוֹמֵד לָפוּשׁ — עֲמִידָה זוֹ חֲשׁוּבָה הַנָּחָה גַּם לְהַחֵפֶץ שֶׁעַל גּוּפוֹ אוֹ שֶׁעַל יָדוֹ, לְפִי שֶׁהַגּוּף עַצְמוֹ עוֹמֵד וְנָח עַל גַּבֵּי קַרְקַע, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּהוֹשָׁטַת יָדוֹ לְבַדָּהּ, שֶׁהִיא תְּלוּיָה וְנָחָה בָּאֲוִיר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיָּדוֹ הַפְּשׁוּטָה לִרְשׁוּת אַחֶרֶת הֲרֵי הִיא לְגַמְרֵי כְּאוֹתָהּ רְשׁוּת, אִם רְשׁוּת הַיָּחִיד — רְשׁוּת הַיָּחִיד, אִם רְשׁוּת הָרַבִּים — רְשׁוּת הָרַבִּים. וְהוּא הַדִּין לְאֶחָד מִשְּׁאָר אֵבָרָיו, אַף עַל פִּי שֶׁאֲגוּדִים בַּגּוּף הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת.

[הַגָּהָ"ה: וּמַה שֶּׁהַפּוֹשֵׁט יָדוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּנִּיחַ הוּא הַחֵפֶץ עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אוֹ לְיַד חֲבֵרוֹ הָעוֹמֵד שָׁם, אֲבָל אִם חֲבֵרוֹ נְטָלוֹ מִמֶּנּוּ — אַף הוּא פָּטוּר, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֵפֶץ מֻנָּח בְּיָדוֹ שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כְּאוֹתָהּ רְשׁוּת לְגַמְרֵי, וַהֲרֵי הוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת — זֶהוּ לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲדַיִן הַנָּחָה לְחֵפֶץ זֶה בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת, שֶׁהַנָּחַת הַחֵפֶץ בַּיָּד אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הַנָּחָה, הוֹאִיל וְהָיָה בָּה מִתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר].

לְפִיכָךְ אִם שִׁלְשֵׁל יָדוֹ לְמַטָּה מִג' טְפָחִים סָמוּךְ לָאָרֶץ בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת שֶׁהִכְנִיסָהּ לְשָׁם, בֵּין שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין שֶׁהִיא רְשׁוּת הָרַבִּים — חַיָּב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַחֵפֶץ בָּאָרֶץ, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִג' סָמוּךְ לָאָרֶץ הוּא כָּאָרֶץ, וּכְאִלּוּ נָחָה יָדוֹ בָּאָרֶץ עַצְמָהּ, וְיָדוֹ הִיא כְּאוֹתָהּ רְשׁוּת לְגַמְרֵי.

(וּלְדִבְרֵי הַכֹּל אִם יָדוֹ פְּשׁוּטָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, הִיא מְקוֹם פְּטוּר).

וְלָכֵן יֵשׁ לְהַתִּיר בְּמִילָה בְּשַׁבָּת לְהוֹצִיא הַתִּינוֹק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית עַל יְדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בִּפְנִים, וְאַחַת מֵהֶן תּוֹשִׁיט יָדֶיהָ לַחוּץ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁהֵן מְקוֹם פְּטוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל, וְהַשְּׁנִיָּה תִּטּוֹל הַתִּינוֹק מִבִּפְנִים וְתוֹשִׁיטֶנּוּ לַחוּץ, וְתַנִּיחֶנּוּ עַל יְדֵי הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטוֹת לַחוּץ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, וַהֲרֵי זוֹ הַנָּחָה בִּמְקוֹם פְּטוּר, כֵּיוָן שֶׁהַתִּינוֹק הֻנַּח עַל יָדֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַחַר כָּךְ תַּנִּיחַ אֲפִלּוּ הִיא עַצְמָהּ אֶת הַתִּינוֹק עַל יְדֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת הָעוֹמֶדֶת בַּחוּץ, שֶׁהֵן גַּם כֵּן לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁהֵן מְקוֹם פְּטוּר לְגַבֵּי אָדָם אַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְיֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל בְּעִנְיָן זֶה בְּכַרְמְלִית שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁבְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל, וְעוֹד כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִין לְגַמְרֵי לְטַלְטֵל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו.

(אֲבָל הָעוֹמֶדֶת בַּחוּץ לֹא תִטּוֹל מֵעַל יְדֵי הָעוֹמֶדֶת בִּפְנִים, שֶׁהֲרֵי לְגַבֵּי עַצְמָהּ אֵין יָדֶיהָ חֲשׁוּבוֹת מְקוֹם פְּטוּר, וּכְשֶׁנּוֹטֶלֶת הַתִּינוֹק בְּיָדֶיהָ הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הִנִּיחַתּוּ בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וַהֲרֵי נַעֲשֵׂית כַּאן עַל יְדֵי שְׁלָשְׁתָּן הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, וְיֵשׁ אוֹסְרִים בְּזֶה וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וּמִשּׁוּם צֹרֶךְ מִצְוָה אֵין מַתִּירִין שׁוּם אִסּוּר קַל עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"א).

וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזוֹר הָעוֹמֶדֶת בַּחוּץ וְתַנִּיחֶנּוּ עַל יְדֵי חֲבֶרְתָּהּ, וַחֲבֶרְתָּהּ עַל יְדֵי חֲבֶרְתָּהּ בְּפָחוֹת פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת, וְהַכֹּל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. וְאֵין לִגְזוֹר שֶׁמָּא תַּעֲמוֹד אַחַת לָפוּשׁ בְּעוֹד הַתִּינוֹק עַל יָדֶיהָ, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הִנִּיחַתּוּ בָּאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, לְפִי שֶׁאַף אִם תַּעֲשֶׂה כֵּן לֹא נַעֲשֵׂית כַּאן אֶלָּא הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, וְאֵין לָנוּ לִגְזוֹר כָּל כָּךְ בְּהוֹצָאָה זוֹ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִים אוֹתָהּ לְגַמְרֵי.

וּכְשֶׁיַּגִּיעוּ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁהִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד, תַּחֲזוֹר אִשָּׁה אַחַת וְתַעֲמוֹד בִּפְנִים, וְתוֹשִׁיט יָדֶיהָ לַחוּץ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, וְהָעוֹמֶדֶת בַּחוּץ תַּנִּיחֶנּוּ עַל יָדֶיהָ, שֶׁהֵן מְקוֹם פְּטוּר לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְנִמְצָא שֶׁהֶעֱבִירוּ הַתִּינוֹק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁהוּא מֻתָּר אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת אִם שְׁתֵּי הָרְשֻׁיּוֹת הֵם שֶׁל אָדָם אֶחָד, שֶׁאֵין צָרִיךְ עֵרוּב כְּלָל.

אֲבָל אִם הֵן שֶׁל שְׁנַיִם וְאִי אֶפְשָׁר לְעָרֵב — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ג. וְלָכֵן אַף כַּאן, אִם אֵין שׁוּם אָדָם דָּר בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת — מֻתָּר עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל אִם אָדָם דָּר שָׁם — הֲרֵי אָסוּר לְהָבִיא לְשָׁם שׁוּם דָּבָר מֵחָצֵר אַחֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת, וְהָעֵרוּב שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם כְּשֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בַּמָּבוֹי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ו. לְפִיכָךְ אֵין שׁוּם הֶתֵּר בָּעוֹלָם לְהָבִיא הַתִּינוֹק לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲפִלּוּ בְּזֶה עוֹקֵר וְזֶה מַנִּיחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"א. וְעַל אִסּוּר זֶה שֶׁל חָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת אָמְרוּ שֶׁהֶעֱמִידוּ חֲכָמִים דִּבְרֵיהֶם בִּמְקוֹם כָּרֵת לִדְחוֹת הַמִּילָה לְמָחָר אִם אִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא הַסַּכִּין עַל יְדֵי הַנָּכְרִי, לְפִי שֶׁאֵין שׁוּם תַּקָּנָה לַהֲבִיאוֹ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּלִי עֵרוּב בְּמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְעָרֵב, וְלֹא כְּיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר בְּזֶה מִשּׁוּם צֹרֶךְ מִצְוָה:

One who stands inside and stretches his hands, or one of his other limbs, outside — even below ten — they are mekom petor according to all, even with respect to that same person, insofar that he is permitted to bring into his hand an object that is lying in the reshus ha-rabbim: for his hand is not drawn after his body so as to be reshus ha-yachid like him, since they are in distinct reshuyos; nor is it like the reshus ha-rabbim in which it finds itself, since it is bound to his body that stands in the reshus ha-yachid. Therefore it is mekom petor.

(And the reason it is forbidden to him, and even to another, to place an object into his hand from the reshus ha-rabbim so that he may bring it into the reshus ha-yachid, even though one thereby brings from mekom petor into reshus ha-yachid — this prohibition is a decree lest he come to perform akirah from reshus ha-rabbim and hanachah in reshus ha-yachid by himself; for it is forbidden from the words of the Soferim to cause an introduction from reshus ha-rabbim to reshus ha-yachid even via mekom petor, as explained in siman 346.)

But if he brought out an object in his hand from the reshus ha-yachid, even if his hand first paused in the air of the reshus ha-rabbim — that is not reckoned a hanachah in a mekom petor; and if he afterwards set the object down in the reshus ha-rabbim — he is liable. For the setting down on the hand is reckoned hanachah only for an object that was placed on it from elsewhere; but an object that was already on it at the outset in this reshus and that he then extended into a second reshus — since this extension is not reckoned here as hanachah for the hand itself (for the hand is suspended here in the air) — likewise it is not reckoned hanachah for the object upon it. For the extension of the hand is not like the standing of the body: when one stands to rest, that standing is reckoned hanachah also for the object on his body or on his hand, since the body itself stands and rests on the ground — which is not the case when his hand alone is extended, suspended and resting in the air.

And some say that his hand extended into another reshus is entirely like that reshus: if reshus ha-yachid — reshus ha-yachid; if reshus ha-rabbim — reshus ha-rabbim. And the same applies to any of his other limbs, even though they are joined to the body that stands in another reshus.

[Hagahah: And the reason why one who extends his hand from one reshus to another with an object in his hand is liable only when he himself sets the object down on the ground or in the hand of his fellow standing there — but if his fellow takes it from him, he too is exempt, even though the object is in his hand which is fully reckoned as that reshus, and he has indeed brought out from one reshus to another — is that there had not yet been a hanachah for this object in that reshus, since the placing of an object in the hand is not reckoned hanachah when it was there from the outset, as explained.]

Therefore, if he lowered his hand to within 3 tefachim of the ground in the reshus into which he brought it — whether it is reshus ha-yachid or reshus ha-rabbim — he is liable, even though he did not set the object down on the ground, for whatever is within 3 tefachim of the ground is like the ground; it is as though his hand rested on the ground itself, and his hand is entirely like that reshus.

(And according to all, if his hand is extended from reshus ha-yachid to reshus ha-rabbim above ten, it is mekom petor.)

Therefore it may be permitted, for a milah on Shabbos, to bring the infant from reshus ha-yachid to karmelis by means of two women standing inside, one of whom stretches her hands outside above ten — which are mekom petor according to all — and the second takes the infant from inside and extends him outside, placing him onto the hands of the first woman extended outside above ten; this is a hanachah in mekom petor, since the infant was placed on her hands from elsewhere. Then this same woman places the infant onto the hands of another woman standing outside, which are likewise above ten — for some say that they are mekom petor with respect to another person, as explained above; and one may rely on them to be lenient in this matter in a karmelis, whose prohibition is from the words of the Soferim (and in matters of the Soferim we follow the lenient view); moreover, some permit outright to carry from reshus ha-yachid to karmelis via mekom petor, as explained in siman 346.

(But the woman standing outside should not take from the hands of the one standing inside, for with respect to herself her own hands are not reckoned mekom petor, and when she takes the infant into her hands it is as though she set him on the ground, as explained above; and through the three of them a hotza'ah would have been effected from reshus ha-yachid to karmelis via mekom petor, which some forbid, and one should be stringent like them, as explained there. And for the sake of a mitzvah-need we do not permit any prohibition, even a slight one, through a Jew, as explained in siman 331.)

Then the woman outside in turn places the infant on the hands of her companion, and she onto the hands of the next, in segments of less than 4 amos, all above ten. And we do not decree lest one of them stop to rest while the infant is on her hands — which would be as though she set him on the ground, as explained above — for even were that to happen, only a hotza'ah from reshus ha-yachid to karmelis via mekom petor would have been done, and we do not decree so severely on such a hotza'ah, since some permit it outright.

When they arrive in front of the courtyard of the synagogue, which is reshus ha-yachid, one woman returns to stand inside, stretches her hands outside above ten, and the woman outside places the infant onto her hands — which are mekom petor according to all. It turns out that they have transferred the infant from reshus ha-yachid to reshus ha-yachid via mekom petor above ten, which is permitted even for a non-mitzvah purpose if the two reshuyos belong to a single person, since no eiruv is required.

But if they belong to two and an eiruv cannot be made — it is forbidden, as will be explained in siman 353. Therefore here too: if no one lives in the synagogue courtyard — it is permitted as explained; but if someone does live there — it is forbidden to bring anything in from another courtyard that is not me'urevet, and the eiruv in the synagogue is of no avail when one may not carry in the mavoi, as will be explained in siman 366. Therefore there is no permission in the world to bring the infant to the synagogue through a Jew, even by "this one performs akirah and that one hanachah," as explained in siman 331. And concerning this prohibition of an unjoined courtyard the Sages said that they upheld their words even in the face of kares, so as to postpone the milah until the morrow if the knife cannot be brought via a non-Jew — because there is no way to bring it through a Jew without an eiruv where an eiruv is needed; and not like the view that permits this for mitzvah-need:

הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע — פָּטוּר, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה הַנָּחָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לַעֲשׂוֹת הַנָּחָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וַאֲפִלּוּ דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית אָסוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּזוֹרֵק דֶּרֶךְ מַטָּה מֵעֲשָׂרָה, אֲבָל דֶּרֶךְ מַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁהוּא מְקוֹם פְּטוּר — מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ג:

One who throws from reshus ha-yachid to reshus ha-yachid with a reshus ha-rabbim in between — he is exempt, since no hanachah occurred in the reshus ha-rabbim. Nevertheless it is forbidden from the words of the Soferim, as a decree lest he come to effect hanachah in the reshus ha-rabbim. Even via a karmelis it is forbidden. To what does this apply? To one who throws via below ten; but via above ten, which is mekom petor — it is permitted lechatchilah, as will be explained in siman 353:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּזוֹרֵק, אֲבָל הַמַּעֲבִיר מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, אֲפִלּוּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, שֶׁמָּא יַעֲמוֹד לָפוּשׁ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִתְחַיֵּב, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּשּׂוֹי לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית אָסוּר. וְכֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהַעֲבִיר אוֹ לִזְרוֹק מִכַּרְמְלִית לְכַרְמְלִית דֶּרֶךְ רְשׁוּת הַיָּחִיד:

To what does this apply? To one who throws. But one who transports (ma'avir) from reshus ha-yachid to reshus ha-yachid via reshus ha-rabbim, even above ten tefachim — it is forbidden from the words of the Soferim, lest he stop to rest in the reshus ha-rabbim and become liable, even though the load is above 10 tefachim, as explained above. Even via a karmelis it is forbidden. Similarly it is forbidden from the Soferim to transport or to throw from karmelis to karmelis via reshus ha-yachid:

וְכָל זֶה בְּזוֹרֵק (וּמַעֲבִיר בְּרַגְלָיו). אֲבָל הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמוֹשִׁיט מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד זוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֶרֶת שֶׁבְּצִדָּה, וְאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶן — כְּגוֹן זִיז הַבּוֹלֵט מֵהַכֹּתֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב ד', שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְזִיז אַחֵר כָּמוֹהוּ בּוֹלֵט בְּצִדּוֹ, וְאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם — אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וּמְקוֹם פְּטוּר הוּא, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהוֹשִׁיט מִזֶּה לְזֶה, וְאִם הוֹשִׁיט — חַיָּב, שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם בַּמִּשְׁכָּן: שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֹרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וְהָיוּ מוֹשִׁיטִים הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לְזוֹ — אֲבָל לֹא הָיוּ זוֹרְקִין אוֹתָן, מִפְּנֵי כָבְדָּן — וְהָעֲגָלוֹת הָיוּ רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁהָיוּ גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה וּרְחָבוֹת ד'. אֲבָל אִם רֹחַב רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן שֶׁאֵינָם זַה בְּצַד זֶה בִּדְיוּטָא אַחַת אֶלָּא זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁאֶחָד יוֹצֵא מִכֹּתֶל שֶׁבְּצַד זֶה שֶׁל רְשׁוּת הָרַבִּים וְהַשֵּׁנִי מִכֹּתֶל שֶׁבְּצַד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְרֹחַב רְשׁוּת הָרַבִּים בֵּינֵיהֶם — הַמּוֹשִׁיט מִזֶּה לָזֶה פָּטוּר, שֶׁהוֹשָׁטָה זוֹ לֹא הָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מֻתָּר, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ג, כֵּיוָן שֶׁמּוֹשִׁיט דֶּרֶךְ מַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁהוּא מְקוֹם פְּטוּר:

All this is in the case of throwing (and transporting on foot). But one who stands in a reshus ha-yachid and extends (moshit) from this reshus ha-yachid to another reshus ha-yachid alongside it, with the length of the reshus ha-rabbim separating between them — for example a ziz jutting from a wall into the reshus ha-rabbim, ten tall and 4 wide, which is reshus ha-yachid, and another such ziz jutting alongside it, with the length of the reshus ha-rabbim separating between them — although it is above ten and is mekom petor, nevertheless it is forbidden to extend from this one to that one; and if he did extend — he is liable, for so was the avodas ha-Leviim in the Mishkan: two wagons one behind the other in the reshus ha-rabbim, with the length of the reshus ha-rabbim separating them, and they would extend the boards from one to the other — but did not throw them, because of their weight — and the wagons were reshus ha-yachid, since they were ten high and 4 wide. But if the width of the reshus ha-rabbim separates them — for example, they are not side by side on the same deyuta (line) but opposite each other, one jutting from a wall on one side of the reshus ha-rabbim and the other from the wall opposite, with the width of the reshus ha-rabbim between them — one who extends from one to the other is exempt, for such an extension did not exist in the Mishkan. And it is even permitted lechatchilah, as will be explained in siman 353, since he extends via above ten, which is mekom petor: