מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו"ר הזקן? שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב בידי אדמו"ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ומכריע בדקדוק תלמודי ייחודי.
לחב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, עבור סימן שמ"ט, את הטקסט המלא של הרב, חידושו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן שמ"ט
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
סימן שמ"ט — דִּין אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — וּבוֹ ו סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שהובאה בספריא. ו' סעיפים + 0 אותיות בקונטרס אחרון.
סעיף א דִּין אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ו' סְעִיפִים: כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת…
דִּין אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ו' סְעִיפִים:
כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁיָּכוֹל לְטַלְטֵל בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו", וְלָמְדוּ מִפִּי הַקַּבָּלָה שֶׁזֶּה נֶאֱמַר לְעִנְיַן טִלְטוּל, שֶׁלֹּא יְטַלְטֵל כָּל אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא כְּמִדַּת "תַּחְתָּיו", דְּהַיְנוּ כְּמִדַּת אֹרֶךְ גּוּפוֹ, שֶׁהוּא ג' אַמּוֹת וְאַמָּה כְּדֵי לִפְשׁוֹט בָּהּ יָדָיו וְרַגְלָיו. לְפִיכָךְ מוֹדְדִים לוֹ בְּאַמָּה שֶׁלּוֹ, דְּהַיְנוּ (מִמַּרְפֵּקוֹ (שֶׁקּוֹרִין עֶלִינְבּוֹגִי"ן בִּלְשׁוֹן אִידִישׁ) עַד רֹאשׁ אֶצְבַּע הָאֲרֻכָּה הַנִּקְרֵאת אַמָּה עַל שֵׁם זֶה).
הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ, שֶׁהֲרֵי בְּד' אַמּוֹת שֶׁלּוֹ יֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי פְּשִׁיטוּת אֹרֶךְ גּוּפוֹ וְיָדָיו וְרַגְלָיו. וְאִם הוּא נַנָּס בְּאֵיבָרָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁאַמָּתוֹ קְטַנָּה וְגוּפוֹ גָּדוֹל, וְנִמְצָא שֶׁלֹּא יַסְפִּיקוּ לוֹ ד' אַמּוֹתָיו — נוֹתְנִים לוֹ ד' אַמּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם, שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן שִׁשָּׁה טְפָחִים.
וּבֵין שֶׁמּוֹדְדִין לוֹ אַמּוֹת בֵּינוֹנִית, וּבֵין שֶׁמּוֹדְדִין לוֹ אַמּוֹת שֶׁלּוֹ — מוֹדְדִין אוֹתָן מְצֻמְצָמוֹת לְהַחֲמִיר:
סעיף ב אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ — הֵן וַאֲלַכְסוֹנָן, דְּהַיְנוּ אֲלַכְסוֹן שֶׁל ד' עַל ד' שֶׁהוּא ה' אַמּוֹת…
אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָמְרוּ — הֵן וַאֲלַכְסוֹנָן, דְּהַיְנוּ אֲלַכְסוֹן שֶׁל ד' עַל ד' שֶׁהוּא ה' אַמּוֹת וְג' חֻמְשֵׁי אַמָּה, לְפִי שֶׁבְּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים שֶׁהֵן מְרֻבָּעִים וְיֵשׁ לָהֶם זָוִיּוֹת, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶם "אֶת פְּאַת נֶגֶב וְגוֹ'" וּ"פֵאָה" הִיא זָוִיּוֹת, נֶאֱמַר בָּהֶם "זֶה יִהְיֶה לָהֶם וְגוֹ'", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים כְּזֶה יִהְיֶה כָּל שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, כְּגוֹן רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁהוּא ד' עַל ד' יִהְיֶה גַּם כֵּן מְרֻבָּע שֶׁתִּהְיֶינָה בּוֹ זָוִיּוֹת, וְכֵן אַלְפַּיִם שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת הֵן מְרֻבָּעוֹת וְלֹא עֲגֻלּוֹת כְּדֵי שֶׁיִּשְׂתַּכֵּר הַזָּוִיּוֹת. וְגַבֵּי הַעֲבָרָה ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ רִבּוּעַ וְעִגּוּל, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁם הָאֲלַכְסוֹן שֶׁל רִבּוּעַ, שֶׁהָאֲלַכְסוֹן הוּא הָעוֹדֵף שֶׁיֵּשׁ בְּמֶשֶׁךְ הַמְּרֻבָּע מֵחֲמַת הַזָּוִיּוֹת.
וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּד' אַמּוֹת עַד ה' וְג' חֳמָשִׁים פָּטוּר אֲבָל אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, [וְ]יֵשׁ לָחוּשׁ לִדְבָרָיו. אֲבָל תּוֹךְ ד' מֻתָּר לְכַתְּחִלָּה אֲפִלּוּ לִטּוֹל מִתְּחִלַּת ד' וּלְהַנִּיחַ בְּסוֹף ד', רַק שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְד':
סעיף ג הַמַּעֲבִיר ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱבִיר בַּהֲלִיכָה אַחַת, אֲבָל…
הַמַּעֲבִיר ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן הֶעֱבִיר בַּהֲלִיכָה אַחַת, אֲבָל אִם עָמַד בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹת וְחָזַר וְהָלַךְ — פָּטוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָמַד לָפוּשׁ, אֲבָל עָמַד לְתַקֵּן מַשָּׂאוֹ — הֲרֵי זֶה כִּמְהַלֵּךְ.
וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְהוֹצִיא חֵפֶץ חוּץ לְד' אַמּוֹת אֲפִלּוּ בְּעוֹמֵד אוֹ יוֹשֵׁב לָפוּשׁ תּוֹךְ ד' אַמּוֹת, אוֹ אֲפִלּוּ מַנִּיחַ הַחֵפֶץ בָּאָרֶץ תּוֹךְ ד' אַמּוֹת וְחוֹזֵר וּמוֹלִיכוֹ חוּץ לְד' אַמּוֹת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲבִירֶנּוּ ד' אַמּוֹת בַּהֲלִיכָה אַחַת.
וַאֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית גָּזְרוּ עַל זֶה בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ב, אֲבָל בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לֹא גָזְרוּ עַל זֶה בְּכַרְמְלִית אֲפִלּוּ לִדְבַר הָרְשׁוּת. אֲבָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּזְרוּ עַל זֶה אֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה, לְפִי שֶׁבְּקַל יוּכַל לָבֹא לִידֵי אִסּוּר שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁיַּעֲבִירֶנּוּ ד' אַמּוֹת בַּהֲלִיכָה אַחַת.
וְכֵן מִטַּעַם זֶה גָּזְרוּ עַל הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים עַל יְדֵי "זֶה עוֹקֵר וְזֶה מַנִּיחַ" אֲפִלּוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת לִדְבַר מִצְוָה, וְכֵן עַל הוֹצָאָה כִּלְאַחַר יָד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"ט:
סעיף ד וְכָל זֶה כְּשֶׁאָדָם אֶחָד מוֹצִיא הַחֵפֶץ חוּץ לְד' אַמּוֹת, אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה הַנָּחָה בֵּינְתַיִם. אֲבָל…
וְכָל זֶה כְּשֶׁאָדָם אֶחָד מוֹצִיא הַחֵפֶץ חוּץ לְד' אַמּוֹת, אֶלָּא שֶׁעוֹשֶׂה הַנָּחָה בֵּינְתַיִם. אֲבָל מֻתָּר לוֹ לְאָדָם לַעֲקוֹר חֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְלִתְּנוֹ לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֶצְלוֹ בְּתוֹךְ ד' אַמּוֹתָיו, וַחֲבֵרוֹ יִתְּנֶנּוּ לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֶצְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהַחֵפֶץ הוֹלֵךְ כַּמָּה מִילִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד אֵינוֹ מַעֲבִיר ד' אַמּוֹת.
וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יוֹצִיאוּ הַחֵפֶץ חוּץ לִתְחוּם הָעִיר שֶׁקָּנָה בָּהּ הַחֵפֶץ שְׁבִיתָה, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חֵפֶץ שֶׁל הֶפְקֵר שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה שְׁבִיתָה כְּלָל:
סעיף ה וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין הֶתֵּר זֶה — שֶׁנּוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ — מוֹעִיל אֶלָּא לְעִנְיַן…
וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין הֶתֵּר זֶה — שֶׁנּוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ — מוֹעִיל אֶלָּא לְעִנְיַן טִלְטוּל חוּץ לְד' אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן טִלְטוּל מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית (אֲפִלּוּ אִם אֶחָד עוֹמֵד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ, וְזֶה שֶׁבִּפְנִים מוֹשִׁיט הַחֵפֶץ וְזֶה שֶׁבַּחוּץ נוֹטְלוֹ מִיָּדוֹ, שֶׁזֶּה עוֹקֵר וְזֶה מַנִּיחַ — אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲפִלּוּ בְּכַרְמְלִית, וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן של"א, אֶלָּא אִם כֵּן מִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"א):
סעיף ו הָיוּ שְׁנַיִם, מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ שֶׁל זֶה, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן ו' אַמּוֹת —…
הָיוּ שְׁנַיִם, מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ שֶׁל זֶה, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן ו' אַמּוֹת — מְבִיאִין וְאוֹכְלִים בָּאֶמְצַע, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יוֹצִיא כָּל אֶחָד מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. הָיוּ שְׁלֹשָׁה, וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינֵיהֶם, כְּגוֹן שֶׁבֵּין ב' הַחִיצוֹנִים שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת — הָאֶמְצָעִי מֻתָּר עִם כָּל אֶחָד מֵהַחִיצוֹנִים בְּמַה שֶּׁד' אַמּוֹת שֶׁלּוֹ מֻבְלָע בְּתוֹךְ שֶׁלָּהֶם, וְהֵם אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה:
קונטרס אחרון — 0 אותיות (לחץ לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו"ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב על סימן זה
ייחודים המבדילים את אדמו"ר הזקן על סימן שמ"ט. כל חידוש בנוי במבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → תוצאה מעשית.
חידוש א — ארבע אמות כרשות היחיד ניידת (שמ"ט:א-ג)
המרחב האישי הנייד
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מנסח: ארבע האמות מהוות רשות היחיד ניידת — המרחב האישי נע עם האדם.
תוצאה מעשית: כלי: להולך בדרך שנקלע, הזזה בתוך ארבע האמות מותרת.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן שמ"ט
| מקור | נושא | הקשר עם סימן שמ"ט |
|---|---|---|
| לקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא | יישום שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שמ"ט | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שמ"ט ומנסח את היישום המודרני. |
| אגרות קודש — תשובות על מקרים מעשיים | מקרים מעשיים הקשורים לסימן | תשובות הרבי לחסידים על שאלות מעשיות הנוגעות לסימן זה. |
⚠ אימות: ההפניות לעיל הן כיווני מחקר שיש לאמת מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה"ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נותר שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב"דית המעשית
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שמ"ט, ברגישות החב"דית.
לחסיד חב"ד — סימן שמ"ט
- ① ארבע אמות אישיות ברה"ר = רשות פרטית. חידוש א של הרב. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שמ"ט:א-ג.
- ② הליכת ארבע אמות עם חפץ = מותר. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שמ"ט:ד-ו.
⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה מעשית: להתייעץ עם רבך.