מדוע רמה 4 ייעודית לאדמו"ר הזקן? שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שנכתב בידי אדמו"ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ומכריע בדקדוק תלמודי ייחודי.
לחב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, עבור סימן ש"נ, את הטקסט המלא של הרב, חידושו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן ש"נ
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
סימן ש"נ — דִּין הַמּוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת — וּבוֹ ד סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שהובאה בספריא. ד' סעיפים + אות אחת בקונטרס אחרון.
סעיף א דִּין הַמּוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּבוֹ ד' סְעִיפִים: עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד…
דִּין הַמּוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמוֹצִיא יָדוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל שָׁם חֲפָצִים, שֶׁנּוֹטְלָן מִכַּאן וּמַנִּיחָן כַּאן, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיבִיאֵם אֵלָיו לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַעֲבִירֵם ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם אֶחָד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, רַק שֶׁבְּיָדוֹ מוֹלִיךְ הַחֵפֶץ ד' אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁהָיָה מֻנָּח — חַיָּב. וְכֵן עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל חֲפָצִים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְאֵין חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יְבִיאֵם אֶצְלוֹ:
סעיף ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁים לְכָךְ? כְּשֶׁהֵם חֲפָצִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לוֹ בִּרְשׁוּת…
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין חוֹשְׁשִׁים לְכָךְ? כְּשֶׁהֵם חֲפָצִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לוֹ בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּהּ, אֶלָּא בִּרְשׁוּת שֶׁמְּטַלְטֵל בָּהּ בִּלְבָד, כְּגוֹן שֶׁעוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וּפוֹשֵׁט יָדוֹ לִרְשׁוּת הַשְּׁנִיָּה וְנוֹטֵל שָׁם מַפְתֵּחַ וּפוֹתֵחַ בּוֹ שָׁם, שֶׁאֵין הַמַּפְתֵּחַ צָרִיךְ לוֹ כַּאן בִּרְשׁוּת שֶׁעוֹמֵד בָּהּ, אֶלָּא שָׁם בִּלְבָד, בִּרְשׁוּת שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בָּהּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בוֹ מִשְּׁאָר חֲפָצִים שֶׁאֵינָם צְרִיכִים לוֹ כַּאן אֶלָּא שָׁם.
אֲבָל לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיוֹצִיא רֹאשׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה שָׁם אוֹ לְהֵפֶךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאֵלּוּ הַמַּיִם — יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וִיבִיאֵם אֵלָיו. וְכֵן בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָזֶה.
אֲבָל מֻתָּר לַעֲמוֹד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלִשְׁתּוֹת בְּכַרְמְלִית אוֹ לְהֵפֶךְ, שֶׁלֹּא גָזְרוּ גְּזֵרָה לִגְזֵרָה.
(וְאַף עַל פִּי שֶׁעוֹקֵר הַמַּיִם מֵרְשׁוּת זוֹ וְשׁוֹתֶה אוֹתָם וְנִכְנָסִים לְמֵעָיו שֶׁהֵם בִּרְשׁוּת זוֹ, וְשָׁם נַעֲשֵׂית הַנָּחָתָן, וְנִמְצָא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נָחוּ הַמַּיִם מְעַט בְּפִיו קֹדֶם שֶׁנִּכְנְסוּ לְמֵעָיו, וּפִיו הוּא מְקוֹם פְּטוּר, כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת זוֹ וּפִיו הוּא בִּרְשׁוּת הָאַחֶרֶת, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ז שֶׁיֵּשׁ סוֹבְרִים כֵּן. וְלֹא אָסְרוּ לְהַכְנִיס מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו, אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבֹא לְהַכְנִיס כָּךְ בְּלִי הַנָּחָה בֵּינְתַיִם בִּמְקוֹם פְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, אֲבָל כַּאן לֹא שַׁיָּךְ לִגְזוֹר כְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר כְּלָל שֶׁלֹּא יָנוּחוּ הַמַּיִם מְעַט בְּפִיו טֶרֶם שֶׁיִּבְלָעֵם.
וְאַף אִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁפִּיו אֵינוֹ מְקוֹם פְּטוּר אֶלָּא הוּא כְּאוֹתָהּ רְשׁוּת שֶׁהוֹצִיאוֹ (משׁם) [לְשָׁם], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ז שֶׁיֵּשׁ סוֹבְרִים כֵּן, וְנִמְצָא שֶׁנָּחוּ הַמַּיִם בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת, וּכְשֶׁבּוֹלְעָם וּמַכְנִיסָם לְמֵעָיו שֶׁבִּרְשׁוּת אַחֶרֶת הֲרֵי הוּא מוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת — מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹמַר שֶׁבְּלִיעַת הַמַּיִם זוֹ הִיא הַנָּחָתָן לְגַמְרֵי, וְאֵין לָחוּשׁ כְּלָל מַה שֶּׁשּׁוּב נִכְנָסִים לְמֵעָיו, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּבְלְעוּ בְּגוּפוֹ — הֲרֵי הֵם בְּטֵלִים לְגַבֵּי גוּפוֹ):
סעיף ג לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין אוֹ יָרֹק לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהֵפֶךְ, וְאִם…
לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין אוֹ יָרֹק לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְהֵפֶךְ, וְאִם הִשְׁתִּין אוֹ רָק — חַיָּב.
וְאִם הוֹצִיא אַמָּתוֹ לַחוּץ וְהִשְׁתִּין שָׁם — הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הוֹלְכִים אַחַר עֲקִירַת הַמֵּי רַגְלַיִם מֵחָלָל שֶׁל גּוּף בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְנִמְצָא שֶׁהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וְחַיָּב, אוֹ אַחַר יְצִיאָתָם מִן הָאַמָּה, שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפָטוּר. וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה לְהַחֲמִיר, וַאֲפִלּוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית אוֹ לְהֵפֶךְ אָסוּר.
וְכֵן אִם הוֹצִיא רֹאשׁוֹ לַחוּץ וְרָק שָׁם — הֲרֵי זֶה סָפֵק, וְאָסוּר אֲפִלּוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית אוֹ לְהֵפֶךְ. וְאַף שֶׁהָרֹק נָח מְעַט בְּפָיו קֹדֶם שֶׁרָקַק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפִּיו שֶׁבִּרְשׁוּת הָאַחֶרֶת הוּא מְקוֹם פְּטוּר, מִכָּל מָקוֹם אֵין זוֹ חֲשׁוּבָה הַנָּחָה בִּמְקוֹם פְּטוּר, הוֹאִיל וְלֹא הֻנַּח שָׁם מִמָּקוֹם אַחֵר אַחֲרֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ לִרְשׁוּת הָאַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ז:
סעיף ד רֹק שֶׁנִּתְלַשׁ מִפִּיו וּמוּכָן לְזָרְקוֹ — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יְהַלֵּךְ בּוֹ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת…
רֹק שֶׁנִּתְלַשׁ מִפִּיו וּמוּכָן לְזָרְקוֹ — יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא יְהַלֵּךְ בּוֹ ד' אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים עַד שֶׁיָּרֹק, וְהוּא הַדִּין בְּכַרְמְלִית. וּמִכָּל מָקוֹם אֵין לִמְחוֹת בְּיַד הַמְּקִלִּין בְּכַרְמְלִית, כִּי יֵשׁ מַתִּירִים אֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:
קונטרס אחרון — אות אחת (לחץ לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו"ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
קונטרס אחרון, אות א
משמעות הש"ע לפסוק כסברא הראשונה שהביא בסתם והיא דעת רוב הפוסקים עיין ב"י ומכללם הרי"ף והתוס'. וידוע מ"ש מהר"ם שבכל מקום פוסקים כו' עיין סמ"ע סי' כ"ה ובשגם שעכשיו שאין לנו רשות הרבים אין נ"מ מפלוגתא זו הילכך לא העתקתיה.
והנה המג"א העתיק דברי הרא"ש על אלא א"כ הכניס כו' וברא"ש מבואר דאראשו בלבד קאי. ואמת שהתוס' בשבת דף י"א הקשו כן על ראשו ורובו אבל לא תירצו כהרא"ש אבל תירוץ הרא"ש צ"ע אם שייך בראשו ורובו דאפשר דתו לא הוה פיו מקום פטור אלא הרגלים הוא שהן מקום פטור ולא כרשות שהן שם מפני שנגררין אחר ראשו ורובו עיין דף ג' ע"ב אבל ראשו ורובו הן לגמרי כאותה רשות שהן שם דהא לרבא דף צ"ב אפילו ידו בלבדה אינה נגררת אחר הגוף והרגלים והיא כאותה רשות לגמרי לפי שיטת רש"י שם ואף אביי לא פליג עליה וכן לפירוש ר"י בתוס' שם אף אליבא דרבה אלא בידו בלבדה אבל לא בראשו ורובו נגד הרגלים. ואפילו הכי לא קשה מידי לפי דעת הרא"ש די"ל דכשרוב גופו באותו רשות גם המים נחו באותו רשות שהאצטומכא שהם נחים בה היא למעלה בחצי העליון של האורך שמכתפו ועד עקיבו:
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב על סימן זה
ייחודים המבדילים את אדמו"ר הזקן על סימן ש"נ. כל חידוש בנוי במבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → תוצאה מעשית.
חידוש א — הגוף כמורה מקום (ש"נ:א-ב)
ראש ורוב = מיקום הלכתי
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מנסח: מיקום רוב הגוף קובע את הרשות ההלכתית של האדם.
תוצאה מעשית: כלי: למרפסות וחלונות, להקפיד על תנוחת הגוף.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן ש"נ
| מקור | נושא | הקשר עם סימן ש"נ |
|---|---|---|
| לקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא | יישום שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ש"נ | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ש"נ ומנסח את היישום המודרני. |
| אגרות קודש — תשובות על מקרים מעשיים | מקרים מעשיים הקשורים לסימן | תשובות הרבי לחסידים על שאלות מעשיות הנוגעות לסימן זה. |
⚠ אימות: ההפניות לעיל הן כיווני מחקר שיש לאמת מול הכרכים הפיזיים של מהדורת קה"ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן נותר שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב"דית המעשית
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ש"נ, ברגישות החב"דית.
לחסיד חב"ד — סימן ש"נ
- ① ראש + רוב הגוף = מיקום הלכתי. חידוש א של הרב. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ש"נ:א-ב.
- ② הרכנה בחלון = מצב לניתוח. מקור: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן ש"נ:ג-ד.
⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה מעשית: להתייעץ עם רבך.