מדוע רמה 4 מוקדשת לאדמו"ר הזקן? שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו"ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בדקדוק תלמודי ייחודי.
לחב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מאסף, לסימן שנ"ב, את הטקסט המלא של הרב, חידושו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן שנ"ב
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
סימן שנ"ב — הַקּוֹרֵא בַּסֵּפֶר וְנִתְגַּלְגֵּל מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת — וּבוֹ ד סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שהובאה בספריא. ד' סעיפים + 0 אות(יות) קונטרס אחרון.
סעיף א הַקּוֹרֵא בַּסֵּפֶר וְנִתְגַּלְגֵּל מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּבוֹ ד' סְעִיפִים: הַקּוֹרֵא עַל הָאִסְקֻפָּה…
הַקּוֹרֵא בַּסֵּפֶר וְנִתְגַּלְגֵּל מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת וּבוֹ ד' סְעִיפִים:
הַקּוֹרֵא עַל הָאִסְקֻפָּה בְּסֵפֶר מִסִּפְרֵי הַקֹּדֶשׁ הֶעָשׂוּי בִּגְלִילָה כְּסֵפֶר תּוֹרָה, וְנִתְגַּלְגֵּל רֹאשׁ הָאֶחָד מֵהַסֵּפֶר מִיָּדוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלִּפְנֵי הָאִסְקֻפָּה, וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי נִשְׁאַר בְּיָדוֹ — גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, אֲפִלּוּ נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְד' אַמּוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָאִסְקֻפָּה הִיא רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַשְׁקוֹף רָחָב ד', הִתִּירוּ, מִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ — שֶׁרַבִּים דּוֹרְסִים עַל הָאִסְקֻפָּה — שֶׁאֵין בִּגְלִילָה זוֹ אִסּוּר תּוֹרָה, הוֹאִיל וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי נִשְׁאַר בְּיָדוֹ, וְכָל הַזּוֹרֵק דָּבָר לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ, אִם יָכוֹל לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ עַל יְדֵי זֶה — פָּטוּר, שֶׁאֵין כַּאן הַנָּחָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלָכֵן מֻתָּר לַחֲזוֹר וְלַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ מִן הַתּוֹרָה. אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים אָסְרוּ זֶה בִּשְׁאָר דְּבָרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפּוֹל כֻּלּוֹ מִיָּדוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וִיבִיאֶנּוּ אֶצְלוֹ. אֲבָל בִּמְקוֹם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ לֹא גָזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ.
אֲבָל אִם נָפַל כָּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, אֲפִלּוּ נָפַל לְכַרְמְלִית — אָסוּר לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ שְׁבוּת גָּמוּר כָּזֶה מִשּׁוּם בִּזְיוֹן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ:
סעיף ב וּבִשְׁאָר דְּבָרִים, אֲפִלּוּ נָפַל לְכַרְמְלִית וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ — אָסוּר לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ…
וּבִשְׁאָר דְּבָרִים, אֲפִלּוּ נָפַל לְכַרְמְלִית וְרֹאשׁ הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ — אָסוּר לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ (וְלֹא אָמְרוּ שֶׁבְּכַרְמְלִית לֹא גָזְרוּ גְּזֵרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא גְזֵרָה לִגְזֵרָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ דֶּרֶךְ מְלָאכָה, כְּגוֹן הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְשׁוֹתֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש"נ, אוֹ הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ג, אוֹ הַיּוֹצֵא לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִבְּעוֹד יוֹם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְחֵפֶץ בְּיָדוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רנ"ב. אֲבָל דָּבָר שֶׁהוּא דוֹמֶה לִמְלָאכָה, גָּזְרוּ אַף בְּכַרְמְלִית. וְלָכֵן יֵשׁ אוֹסְרִים לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַרְמְלִית דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו. וְלָכֵן אָסְרוּ לְטַלְטֵל פָּחוֹת פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן (ש"נ) [שמ"ט]. וְלָכֵן אָסְרוּ מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ בְּכַרְמְלִית, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שי"א. וְהוּא הַדִּין לְהוֹצָאָה כִּלְאַחַר יָד וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָאֵלּוּ):
סעיף ג הָיָה קוֹרֵא בּוֹ עַל הַגַּג, שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְנִתְגַּלְגֵּל (הַסֵּפֶר) מִיָּדוֹ רֹאשׁוֹ הָאֶחָד…
הָיָה קוֹרֵא בּוֹ עַל הַגַּג, שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְנִתְגַּלְגֵּל (הַסֵּפֶר) מִיָּדוֹ רֹאשׁוֹ הָאֶחָד — עַד שֶׁלֹּא הִגִּיע לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים הַקְּרוֹבִים לָאָרֶץ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁאֲוִיר מְקוֹם פְּטוּר הוּא. וַאֲפִלּוּ נָח עַל גַּבֵּי זִיז, אִם אֵינוֹ רָחָב ד' הוּא גַם כֵּן מְקוֹם פְּטוּר, וַאֲפִלּוּ אִם רָחָב ד' — הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד (אוֹ כַּרְמְלִית, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ג, גַּם כֵּן אֵין אִסּוּר בַּהֲבָאָתוֹ אוֹתוֹ מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, כֵּיוָן שֶׁרֹאשׁוֹ הָאֶחָד בְּיָדוֹ, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר). אֲבָל אִם הִגִּיעַ לְי' טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהֵם אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים, אִם הַכֹּתֶל מְשֻׁפָּע בְּעִנְיָן שֶׁנָּח עָלָיו — אָסוּר לְגָלְלוֹ אֶצְלוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפּוֹל כֻּלּוֹ שָׁמָּה וִיבִיאֶנּוּ אֶצְלוֹ וְיִתְחַיֵּב.
וְלֹא אָמְרוּ שֶׁלֹּא גָזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא בְּאִסְקֻפָּה שֶׁדֶּרֶךְ רַבִּים עוֹבְרִים עָלֶיהָ, שֶׁזֶּהוּ בִּזָּיוֹן גָּדוֹל, שֶׁרַבִּים דּוֹרְסִים שָׁם. אֲבָל כַּאן שֶׁאֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל עוֹבֶרֶת שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהַסֵּפֶר מֻטָּל כָּךְ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁזֶּהוּ בִּזָּיוֹן לוֹ — אָסוּר לְגָלְלוֹ אֶצְלוֹ, אֶלָּא יַהַפְכֶנּוּ עַל הַכְּתָב כְּדֵי לְמַעֵט הַבִּזָּיוֹן, שֶׁכְּשֶׁהַכְּתָב מְגֻלֶּה הוּא בִּזָּיוֹן יוֹתֵר.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁרַבִּים מְכַתְּפִים עַל שִׁפּוּעַ הַכֹּתֶל, שֶׁאָז דִּינוֹ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה. אֲבָל אִם אֵין רַבִּים מְכַתְּפִים עָלָיו — כַּרְמְלִית הוּא, וּבְכַרְמְלִית לֹא גָזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁמֻּטָּלִים בְּבִזָּיוֹן.
וְאִם אֵין הַכֹּתֶל מְשֻׁפָּע, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְרַבִּים מְכַתְּפִים עָלָיו, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נָח הַסֵּפֶר עָלָיו — מֻתָּר לְגָלְל[וֹ] אֶצְלוֹ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לָאָרֶץ, שֶׁאֵין לִגְזוֹר שֶׁמָּא יִפּוֹל כֻּלּוֹ וִיבִיאֶנּוּ, לְפִי שֶׁאַף אִם יִפּוֹל כֻּלּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא יָנוּחַ שָׁם אֶלָּא יְהֵא תָּלוּי בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים — מֻתָּר לְקָלְטוֹ מִן הָאֲוִיר וְלַהֲבִיאוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים בְּנָפַל כֻּלּוֹ. וּבְנָפַל מִקְצָתוֹ לֹא גָזְרוּ בִּמְקוֹם כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הַמֻּטָּלִים בְּבִזָּיוֹן:
סעיף ד אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים, אֲפִלּוּ לֹא נָפַל אֶלָּא מִקְצָתוֹ לַאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא נָח שָׁם —…
אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים, אֲפִלּוּ לֹא נָפַל אֶלָּא מִקְצָתוֹ לַאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא נָח שָׁם — אָסוּר לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ. אֲבָל אִם נָפַל לַאֲוִיר כַּרְמְלִית וְלֹא נָח שָׁם — מֻתָּר לַהֲבִיאוֹ אֶצְלוֹ אִם רֹאשׁוֹ הָאֶחָד נִשְׁאַר בְּיָדוֹ (וְהוּא הַדִּין שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיאוֹ לְכַתְּחִלָּה לַאֲוִיר כַּרְמְלִית אִם רֹאשׁוֹ הָאֶחָד בְּיָדוֹ שֶׁהִיא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאֵינָהּ פְּשׁוּטָה לַחוּץ):
קונטרס אחרון — 0 אות(יות) (לחץ לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו"ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה
מקוריות המייחדת את אדמו"ר הזקן בסימן שנ"ב. כל חידוש בנוי במבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — משיכה ≠ הוצאה (שנ"ב:א-ד)
הבחנה דקה
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מבהיר: למשוך חפץ אצלו (בלא להגביהו) אינו כהוצאה. היתר מיוחד לחפצים המחליקים.
השלכה מעשית: כלי: חפץ המחליק החוצה — למשכו אצלו על ידי החבל.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן שנ"ב
| מראה מקום | נושא | הקשר לסימן שנ"ב |
|---|---|---|
| לקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא | ישום שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שנ"ב | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שנ"ב ומבהיר את הישום בזמננו. |
| אגרות קודש — תשובות במקרים מעשיים | מקרים מעשיים הקשורים לסימן | תשובות הרבי לחסידים בשאלות מעשיות הנוגעות לסימן זה. |
⚠ אימות: המראי מקומות לעיל הם רמזי חיפוש לאימות מול הכרכים המודפסים של מהדורת קה"ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן הוא שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב"דית למעשה
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שנ"ב, ברגישות החב"דית.
לחסיד חב"ד — סימן שנ"ב
- ① ספר המחליק לרשות הרבים: למשכו אל רשות היחיד מותר. חידוש א של הרב. מראה מקום: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שנ"ב:א-ד.
⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה מעשית: שאל את רבך.