מדוע רמה 4 מוקדשת לאדמו"ר הזקן? שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו"ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה בחיבור אחד, ופוסק בדקדוק תלמודי ייחודי.
לחב"ד, אדמו"ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מאסף, לסימן שנ"ג, את הטקסט המלא של הרב, חידושו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן שנ"ג
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו"ר הזקן
סימן שנ"ג — דִּיני זִיזִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים — וּבוֹ ה סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה"ת, כפי שהובאה בספריא. ה' סעיפים + 2 אותיות קונטרס אחרון.
סעיף א דִּיני זִיזִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ה' סְעִיפִים: שְׁנֵי בָתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים,…
דִּיני זִיזִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבוֹ ה' סְעִיפִים:
שְׁנֵי בָתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֵם שֶׁל אָדָם אֶחָד אוֹ שֶׁל שְׁנַיִם וְעֵרְבוּ יַחַד (עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע"ג בִּגְזוּזְטְרָאוֹת), מֻתָּר לִזְרוֹק מִזֶּה לְזֶה דֶּרֶךְ מַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, שֶׁזֶּהוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד דֶּרֶךְ מְקוֹם פְּטוּר.
וְאִם הָיָה גַּג זֶה גָּבוֹהַּ מִגַּג זֶה — אָסוּר לִזְרוֹק מִגַּג זֶה לְגַג זֶה, בֵּין מֵהַגָּבוֹהַּ לְהַנָּמוּךְ וּבֵין מֵהַנָּמוּךְ לְהַגָּבוֹהַּ, לְפִי שֶׁהַזּוֹרֵק מִגָּבוֹהַּ לְנָמוּךְ אוֹ לְהֵפֶךְ צָרִיךְ לְאַמֵּן יָדָיו, וְשֶׁמָּא לֹא יוּכַל לְאַמֵּן יָדָיו וְיִפּוֹל הַחֵפֶץ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיִשְׁכַּח וִיבִיאֶנּוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד.
וּלְפִיכָךְ אִם הֵם כֵּלִים הַנִּשְׁבָּרִים כְּשֶׁנּוֹפְלִים, כְּגוֹן כְּלֵי חֶרֶס וּזְכוּכִית וְכַיּוֹצֵא בָהֶם — מֻתָּר לְזָרְקָם מִזֶּה לְזֶה, שֶׁאִם יִפְּלוּ וְיִשָּׁבְרוּ, אֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יָבִיא שִׁבְרֵיהֶם לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. וּבְמַה שֶּׁנָּפְלוּ וְהֻנְּחוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵין בְּזֶה אִסּוּר הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִן הַתּוֹרָה, הוֹאִיל וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִזְרוֹק לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
וְכָל זֶה כְּשֶׁרְשׁוּת הָרַבִּים עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶם. אֲבָל אִם הָיְתָה כַּרְמְלִית עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶם — מֻתָּר בְּכָל עִנְיָן, שֶׁלֹּא גָזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ בְּכַרְמְלִית מִשּׁוּם שֶׁהִיא גְּזֵרָה לִגְזֵרָה:
סעיף ב זִיז, דְּהַיְנוּ דַּף הַבּוֹלֵט מִן הַכֹּתֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אִם הוּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְחַלּוֹן…
זִיז, דְּהַיְנוּ דַּף הַבּוֹלֵט מִן הַכֹּתֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אִם הוּא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה וְחַלּוֹן הַבַּיִת פָּתוּחַ לוֹ — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו מִן הַבַּיִת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּחוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה.
וְהוּא שֶׁהַחַלּוֹן פָּתוּחַ עָלָיו בְּסָמוּךְ לוֹ תּוֹךְ [גֹּבַהּ י' טְפָחִים] [שְׁלֹשָׁה]. אֲבָל אִם אֵינוֹ סָמוּךְ לוֹ — אֵינוֹ נִדּוֹן כְּחוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכַרְמְלִית הוּא אִם יֵשׁ בּוֹ ד' עַל ד'.
וְאִם הַזִּיז הוּא לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה מִן הָאָרֶץ, כֵּיוָן שֶׁהוּא בַּאֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים — זָכוּ בּוֹ רַבִּים, וְאוֹסְרִים הֵם עַל בַּעַל הַבַּיִת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּתוּחַ לוֹ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה, בֵּין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד' עַל ד' בֵּין שֶׁאֵין בּוֹ. וְהוּא הַדִּין אִם הוּא בּוֹלֵט לַאֲוִיר כַּרְמְלִית תּוֹךְ עֲשָׂרָה לָאָרֶץ:
סעיף ג אִם הָיוּ ב' זִיזִין זֶה לְמַטָּה מִזֶּה, וְהֵם שֶׁל ב' אֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמַעְלָה…
אִם הָיוּ ב' זִיזִין זֶה לְמַטָּה מִזֶּה, וְהֵם שֶׁל ב' אֲנָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, אִם יֵשׁ בַּזִּיז הָעֶלְיוֹן שֶׁלִּפְנֵי הַחַלּוֹן רֹחַב ד' עַל ד' — אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו בְּכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְהַזִּיז שֶׁתַּחְתָּיו רְשׁוּת אַחֶרֶת, וְאוֹסְרִים זֶה עַל זֶה לְעִנְיַן כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בַּבַּיִת בִּלְבָד, כְּדִין שְׁתֵּי גַגּוֹת אוֹ שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָהֶן, שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן תָּדִיר כְּתַשְׁמִישׁ הַבַּיִת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שע"ב:
סעיף ד וַאֲפִלּוּ אִם זִיז הַתַּחְתּוֹן אֵין בּוֹ ד' — אוֹסֵר הוּא עַל הָעֶלְיוֹן אִם יֵשׁ בּוֹ ד'. אֲבָל אִם אֵין…
וַאֲפִלּוּ אִם זִיז הַתַּחְתּוֹן אֵין בּוֹ ד' — אוֹסֵר הוּא עַל הָעֶלְיוֹן אִם יֵשׁ בּוֹ ד'.
אֲבָל אִם אֵין בָּעֶלְיוֹן ד', וְגַם בַּתַּחְתּוֹן אֵין ד' — מִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵיהֶם וּבְכָל הַכֹּתֶל עַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הַתַּחְתּוֹנִים.
וְאִם הַתַּחְתּוֹן יֵשׁ בּוֹ ד', וְהָעֶלְיוֹן אֵין בּוֹ ד' — אֵין מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֶלְיוֹן אֶלָּא כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ בִּלְבָד, שֶׁשָּׁם הוּא כְּחוֹרֵי חַלּוֹנוֹ. אֲבָל בִּשְׁאָר הַזִּיז שֶׁבִּשְׁנֵי צְדָדֵי הַחַלּוֹן אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ, מִפְּנֵי זֶה הַזִּיז שֶׁתַּחְתָּיו שֶׁחָלַק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ ד' עַל ד':
סעיף ה כָּל זִיז הַיּוֹצֵא עַל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ…
כָּל זִיז הַיּוֹצֵא עַל אֲוִיר רְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עָלָיו, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ אֵין נוֹתְנִים עָלָיו וְאֵין נוֹטְלִים מִמֶּנּוּ אֶלָּא כְּלֵי זְכוּכִית וּכְלֵי חֶרֶס וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, שֶׁאִם יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים יִשָּׁבְרוּ. אֲבָל שְׁאָר כֵּלִים אֲסוּרִים, שֶׁמָּא יִפְּלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וִיבִיאֵם. אֲבָל אִם הוּא יוֹצֵא עַל אֲוִיר כַּרְמְלִית — מֻתָּר בְּכָל הַכֵּלִים, שֶׁלֹּא גָזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ בְּכַרְמְלִית. וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לֹא גָזְרוּ אֶלָּא בְּזִיז וְכַיּוֹצֵא בוֹ, שֶׁהוּא יוֹצֵא לָאֲוִיר, אֲבָל אִם הוּא דָבָר רָחָב, כְּגַג שֶׁהַמִּשְׁתַּמֵּשׁ עוֹמֵד שָׁם עִם הַכְּלִי — מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּכָל הַכֵּלִים:
קונטרס אחרון — 2 אותיות (לחץ לפתיחה)
הקונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו"ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
קונטרס אחרון, אות א
ועירבו כו'. מ"ש המג"א בזה צע"ג דא"כ אין זו רשות הרבים כלל שהרי יש לה ג' מחיצות ב' מהבתים והג' פתח מבוי הנכשר בלחי שנידון משום מחיצה.
ואפילו אם הכשירו בקורה מ"מ דופן אמצעי של המבוי נידון מחיצה גם לרשות הרבים אע"פ שרחוק ממנו כיון שמשתמר על ידו וגם אין כאן פילוש משער לשער שהוא קפנדריא עיין במ"ש בסי' שמ"ו.
ועיין ט"ז סי' שע"ג דנסר שבגזוזטראות שבתקרה מועיל גם לחצר אע"פ שגבוה עשרה מקרקע החצר וכ"מ מפירש"י שם שפירש שהנסר הוא מתקרת העליה ואפילו הכי מועיל לעליה. עכ"פ יתפ[ר]ש דמיירי שיש סולם לעלות בו לגזוזטראות ואורחא דמילתא הכי הוא בגזוזטראות ולא הוצרכו לפרש וסולם נידון כפתח כמ"ש בסימן שע"ב. ומיהו סוף פרק הזורק ובסי' שנ"ה משמע שעירוב מועיל בכהאי גוונא וצ"ע:
קונטרס אחרון, אות ב
זכו כו'. עין מג"א ולא קשה מידי דדמי למ"ש בסי' שס"א ס"א וי"ל דדוקא עשיית סולם הוה גילוי דעת ע"ש בב"י וט"ז אבל לא פתיחת החלון דבלאו תשמיש הזיז פותחין חלונות להאיר.
ועיין אליה זוטא שחלק בין חורין לזיז ומוכרח הוא מסי' שס"א וממ"ש ב"י בשם הריטב"א דתשמיש הרבים אוסר על בעל הבית אלא דס"ל הכי אפילו בלמעלה מי' בב' זיזין ואנן לא קי"ל הכי.
ועיין בגמרא דף פ"ה ע"ב דס"ד דאויר רשות הרבים שלמטה אוסר למעלה למ"ד אדם אוסר על חבירו דרך אויר אלא דקיי"ל דאינו אוסר דרך אויר דהיינו בזריקה כגון למעלה מעשרה אבל למטה מעשרה אף למסקנא אסרי בני רשות הרבים כל דבר שהוא באויר רשות הרבים משא"כ חורין דבסי' שמ"ה שאינן באויר רשות הרבים:
חידושים מיוחדים של הרב
החידושים הייחודיים של הרב בסימן זה
מקוריות המייחדת את אדמו"ר הזקן בסימן שנ"ג. כל חידוש בנוי במבנה: עמדה קלאסית → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — הגבהה יוצרת רשות היחיד (שנ"ג:א-ג)
למעלה מעשרה טפחים
עמדה קלאסית: —
חידוש הרב: אדמו"ר הזקן מבהיר: ההגבהה למעלה מ-10 טפחים (~80 ס"מ) עם שטח של ד' אמות יוצרת רשות היחיד. ישום ישיר למרפסות.
השלכה מעשית: כלי: מרפסת רגילה = רשות היחיד = מותר לטלטל עליה.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
דברי הרבי על נושאי סימן שנ"ג
| מראה מקום | נושא | הקשר לסימן שנ"ג |
|---|---|---|
| לקוטי שיחות — שיחות שונות בנושא | ישום שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שנ"ג | הרבי מצטט את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שנ"ג ומבהיר את הישום בזמננו. |
| אגרות קודש — תשובות במקרים מעשיים | מקרים מעשיים הקשורים לסימן | תשובות הרבי לחסידים בשאלות מעשיות הנוגעות לסימן זה. |
⚠ אימות: המראי מקומות לעיל הם רמזי חיפוש לאימות מול הכרכים המודפסים של מהדורת קה"ת. המקור הישיר ביותר לפסקי הרבי לפי סימן הוא שערי הלכה ומנהג.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
ההנהגה החב"דית למעשה
נקודות הנהגה הלכתית הנובעות ישירות משולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן שנ"ג, ברגישות החב"דית.
לחסיד חב"ד — סימן שנ"ג
- ① מרפסת מוגבהת = רשות היחיד, מותר לטלטל עליה. חידוש א של הרב. מראה מקום: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שנ"ג:א-ג.
- ② לשתף בין מרפסות: עירוב. מראה מקום: שולחן ערוך אדמו"ר הזקן שנ"ג:ד-ה.
⚠ מדור זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה מעשית: שאל את רבך.