Daat HaRav — Le Choulhan Aroukh de l'Admour HaZaken sur le Siman שס"ג

דִּינֵי מָבוֹי וְלֶחִי וּבוֹ מ"ד סְעִיפִים:

כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה שֶׁמִּן הַתּוֹרָה כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ ג' מְחִצּוֹת וּפָרוּץ בְּמִלּוּאוֹ בְּרוּחַ רְבִיעִית הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה אִם פָּרוּץ לְכַרְמְלִית, שֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים שָׁם. וְאַף אִם פָּרוּץ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁדִּינוֹ כְּכַרְמְלִית, הֲרֵי מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכַרְמְלִית מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים אָסְרוּ הַטִּלְטוּל בּוֹ, בֵּין שֶׁפָּרוּץ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין שֶׁפָּרוּץ לְכַרְמְלִית, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה קְצָת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כֵּיוָן שֶׁפָּרוּץ בְּמִלּוּאוֹ.

לְפִיכָךְ הִתִּירוּ כְּשֶׁעָשָׂה אֵיזֶה תִקּוּן בִּמְקוֹם הַפִּרְצָה, אֲפִלּוּ תִּקּוּן שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל מִן הַתּוֹרָה, כְּגוֹן לְהַנִּיחַ קוֹרָה רְחָבָה טֶפַח עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, שֶׁבְּקוֹרָה זוֹ אֵין אוֹמְרִים בָּהּ מִן הַתּוֹרָה "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם", הוֹאִיל וְאֵין בְּרָחְבָּהּ ד' טְפָחִים אֵין שֵׁם תִּקְרָה עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו. וְאַף עַל פִּי כֵן מוֹעֶלֶת בְּמָבוֹי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹאִיל וְגַם אִסּוּר הַטִּלְטוּל בּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה קְצָת לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ קוֹרָה עַל פִּתְחוֹ, יֵשׁ בְּזֶה הֶכֵּר וְזִכָּרוֹן לָרוֹאִים, שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא קוֹרָה זוֹ בְּמָבוֹי זֶה, וְלֹא יִתְחַלֵּף לָהֶם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

וְכֵן הֵקֵלּוּ בְּמָבוֹי לְהַתִּירוֹ בְּלֶחִי שֶׁעָבְיוֹ וְרָחְבּוֹ כָּל שֶׁהוּא וְגָבְהוֹ י' טְפָחִים, שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בְּפֶתַח הַמָּבוֹי אֵצֶל אֶחָד מֵהַכְּתָלִים, שֶׁלֶּחִי זֶה נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה גְמוּרָה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב' מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת וְלֶחִי זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש[מ]"ה. אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים אָסְרוּ בְּב' מְחִצּוֹת וְלֶחִי וְהִתִּירוּ בְּג' מְחִצּוֹת וְלֶחִי:

Lois du mavoy et du lehi, en 44 seifim :

Il a déjà été expliqué au siman 345 que d'après la Tora, tout endroit qui a trois cloisons (mehitsot) et qui est ouvert sur toute sa largeur du quatrième côté constitue un domaine privé (rechout hayahid) complet s'il est ouvert sur un karmelit, où la foule ne traverse pas. Et même s'il est ouvert sur un domaine public (rechout harabim), dont le statut est celui de karmelit, il serait permis d'y transporter d'après la Tora, comme dans un domaine privé. Mais les Sages ont interdit d'y transporter, qu'il soit ouvert sur un domaine public ou sur un karmelit, parce qu'il ressemble quelque peu à un domaine public, du fait qu'il est ouvert sur toute sa largeur.

C'est pourquoi ils ont permis lorsqu'on effectue un certain tikoun (réparation) à l'endroit de la brèche, même un tikoun qui ne serait pas efficace d'après la Tora — par exemple poser une koreh (poutre) large d'un tefah à l'entrée du mavoy ouvert sur le domaine public ou sur le karmelit. Pour cette koreh, on ne dit pas d'après la Tora le principe « le bord du plafond descend et bouche », car n'ayant pas quatre tefahim de largeur, elle n'a pas le statut de plafond, comme expliqué au siman 346. Néanmoins, elle est efficace pour le mavoy selon les paroles des Sofrim, puisque l'interdiction de transporter elle-même n'est que de Sofrim, parce que le mavoy ressemble quelque peu au domaine public. Et dès lors qu'il y a une koreh à son entrée, il y a un signe (heker) et un rappel pour les passants : ils reconnaîtront et sauront que cette koreh dans ce mavoy est une institution des Sages, et ils ne le confondront pas avec un domaine public.

De même ont-ils allégé pour le mavoy en permettant un lehi, d'une épaisseur et largeur quelconques et d'une hauteur de dix tefahim, qu'on dresse à l'entrée du mavoy contre l'un des murs : ce lehi est traité comme une mehitsa entière de par la Tora partout où il y a deux cloisons entières et ce lehi, comme expliqué au siman 345. Sauf que les Sages ont interdit avec deux cloisons et un lehi, et permis avec trois cloisons et un lehi.

לֹא הִתִּירוּ בְּג' מְחִצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד אוֹ קוֹרָה רְחָבָה טֶפַח אֶלָּא בְּמָבוֹי, אֲבָל חָצֵר שֶׁהִיא פְּרוּצָה בְּמִלּוּאָהּ בְּרוּחַ רְבִיעִית אֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּפַס רָחָב ד' טְפָחִים שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בְּצַד אֶחָד בְּמָקוֹם הַפָּרוּץ. וְאִם יִרְצֶה לְתַקְּנָה בִּשְׁנֵי צְדָדֵי הַפִּרְצָה — דַּי בִּשְׁנֵי פַסִּין שֶׁרָחְבָּן מַשֶּׁהוּ, רַק שֶׁיִּהְיֶה גָבְהָם י' טְפָחִים.

וְהוּא הַדִּין אִם נִשְׁתַּיֵּר מִכֹּתֶל רְבִיעִית עַצְמוֹ בָּנוּי כְּשִׁעוּר ד' טְפָחִים מִצַּד אֶחָד, אוֹ אִם נִשְׁתַּיֵּר מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים טֶפַח מִכַּאן וְטֶפַח מִכַּאן. אֲבָל בְּפָחוֹת מִטֶּפַח אֵין כָּל כָּךְ הֶכֵּר בְּהַמְּשֻׁיָּר מֵהַכֹּתֶל כְּמוֹ בְּפַס גָּמוּר שֶׁמַּעֲמִידוֹ לְשֵׁם כָּךְ:

Ils n'ont pas permis avec trois mehitsot et un seul lehi ou une koreh large d'un tefah sauf dans un mavoy. Mais une cour (hatser) ouverte sur toute sa largeur du quatrième côté n'est permise qu'avec un pass (panneau) large de quatre tefahim dressé d'un côté à l'endroit de la brèche. Et si on veut la réparer des deux côtés de la brèche — il suffit de deux passim d'une largeur minimale, pourvu qu'ils aient dix tefahim de haut.

Il en va de même s'il reste, du quatrième mur lui-même, une portion bâtie d'au moins quatre tefahim d'un côté, ou s'il reste des deux côtés un tefah de chaque côté. Mais avec moins d'un tefah, ce qui reste du mur n'a pas autant de signe (heker) qu'un pass entier dressé exprès dans ce but.

וְלָמָּה הֶחֱמִירוּ בְּחָצֵר יוֹתֵר מִבְּמָבוֹי? מִפְּנֵי שֶׁכֹּל שֶׁהוּא עָשׂוּי יוֹתֵר לְדִירָה וּלְתַשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ צָרִיךְ מְחִצּוֹת יוֹתֵר גְּמוּרוֹת. וּלְפִיכָךְ הַחֲצֵרוֹת שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן יוֹתֵר בְּתַשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ וְלֶאֱכוֹל בָּהֶן, צְרִיכוֹת מְחִצּוֹתֵיהֶן לִהְיוֹת יוֹתֵר גְּמוּרוֹת, שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם רְשׁוּת הַיָּחִיד עֲלֵיהֶן, מֵהַמְּבוֹאוֹת שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם בְּתַשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ:

Et pourquoi ont-ils été plus stricts dans la hatser que dans le mavoy ? Parce que plus un lieu est destiné à l'habitation et aux usages intimes, plus il faut des mehitsot entières. C'est pourquoi les cours, où les propriétaires ont l'habitude d'utiliser davantage pour des usages intimes et pour y manger, ont besoin que leurs mehitsot soient plus entières, afin que le nom de rechout hayahid les recouvre, plus que les mevo'ot qu'on n'utilise pas pour des usages intimes.

וַאֲפִלּוּ חָצֵר שֶׁאֵין בְּפִרְצַת מִלּוּאָהּ ד' טְפָחִים צְרִיכָה תִּקּוּן זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן אֵין בָּהּ ג' טְפָחִים, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִג' טְפָחִים הוּא כְּסָתוּם וְאֵין צָרִיךְ תִּקּוּן כְּלָל. אֲבָל מָבוֹי שֶׁאֵין בְּרֹחַב פִּתְחוֹ ד' טְפָחִים, יֵשׁ מַתִּירִין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וְאִם יֵשׁ בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ בְּמִלּוּאָהּ אֶלָּא נִשְׁתַּיְּרוּ אוֹ הֶעֱמִיד לוֹ גִּפּוּפִין מִכַּאן וּמִכַּאן, וַאֲפִלּוּ הַגִּפּוּפִים יְתֵרִים עַל הַפִּרְצָה — צָרִיךְ לְתַקְּנָהּ בְּצוּרַת פֶּתַח כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב, בֵּין בְּחָצֵר בֵּין בְּמָבוֹי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

Et même une hatser dont la brèche entière (pirtsat miloua) n'atteint pas quatre tefahim nécessite ce tikoun, à moins que la brèche n'atteigne pas trois tefahim, car tout ce qui est en deçà de trois tefahim est considéré comme bouché et ne nécessite aucun tikoun. Mais pour un mavoy dont la largeur d'ouverture n'atteint pas quatre tefahim, certains autorisent, comme cela sera expliqué.

Et s'il y a dans la brèche plus de dix coudées (amot), même si elle n'est pas sur toute la largeur — il reste un mur ou bien on a dressé des retours (gipoufin) de part et d'autre, et même si les gipoufin sont plus grands que la brèche — il faut réparer par une tsouras hapesah (forme de porte), comme expliqué au siman 362, que ce soit dans une hatser ou dans un mavoy, comme cela sera expliqué.

בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם, אֲפִלּוּ מִבַּעֲלֵי חַיִּים, וּבִלְבָד שֶׁיִּקְשְׁרֶנּוּ שָׁם בַּחֲבָלִים לְכָתְלֵי הַמָּבוֹי בִּיתֵדוֹת שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַכְּתָלִים, בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְבּוֹץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְמַעֵט גָּבְהָן מִי' טְפָחִים וִיטַלְטְלוּ בְּמָבוֹי בְּאִסּוּר עַל סְמַךְ לֶחִי זֶה.

וַאֲפִלּוּ אָדָם הָעוֹמֵד שָׁם נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. וְהוּא שֶׁקְּשָׁרוֹ שָׁם, אִם לֹא הוֹדִיעוֹ שֶׁהֶעֱמִידוֹ לְשֵׁם לֶחִי, שֶׁהֲרֵי בְּוַדַּאי יֵלֵךְ לוֹ — שֶׁלֹּא יַעֲמוֹד שָׁם כָּל הַיּוֹם — וִיטַלְטְלוּ בְּמָבוֹי בְּאִסּוּר. אֲבָל אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁמַּעֲמִידוֹ לְשֵׁם לֶחִי, אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ (אֶלָּא שֶׁאָז צָרִיךְ לְהַעֲמִידוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי לֶחִי נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה מֵאָדָם בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב[)]:

On peut faire des lehayim avec tout, même avec des êtres vivants, à condition qu'on les y attache avec des cordes aux murs du mavoy par des piquets sortant des murs, de telle façon qu'ils ne puissent pas se coucher, pour que leur hauteur ne diminue pas en-dessous de dix tefahim, sinon on transporterait dans le mavoy à tort en s'appuyant sur ce lehi.

Et même un homme se tenant là est traité comme un lehi. À condition qu'il y soit attaché ; si on ne l'a pas averti qu'on l'a placé là pour servir de lehi, il s'en ira certainement — il ne restera pas debout tout le jour — et on transporterait dans le mavoy à tort. Mais si on l'a averti qu'on le dresse pour servir de lehi, on ne craint pas qu'il s'en aille (sauf qu'alors il faut le mettre en place dès la veille de Chabbat, car le lehi est traité comme une mehitsa, et il est interdit de faire une mehitsa d'un homme pendant Chabbat sauf à son insu, comme expliqué au siman 362).

אִם יֵשׁ קְצָת כֹּתֶל בְּרוּחַ רְבִיעִית, עוֹלֶה מִשּׁוּם לֶחִי, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא בּוֹ רֹחַב טֶפַח מִשּׁוּם הֶכֵּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ אֲבָנִים הַיּוֹצְאִים מִן הַכֹּתֶל זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ פָּחוֹת מִג' טְפָחִים, עוֹלִין מִשּׁוּם לֶחִי אִם רָחְבָּן טֶפַח:

S'il reste un peu de mur du quatrième côté, il compte comme lehi, à condition qu'il ait un tefah de large, pour le signe (heker), comme expliqué plus haut. Et même des pierres qui sortent du mur, l'une au-dessus de l'autre à moins de trois tefahim d'écart, comptent comme lehi si leur largeur atteint un tefah.

לֶחִי שֶׁרוּחַ מְצוּיָה יָכוֹל לַהֲנִידוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַפִּילוֹ — אֵינוֹ חָשׁוּב מִשּׁוּם לֶחִי, שֶׁהַלֶּחִי הוּא כִּמְחִצָּה, וְכָל מְחִצָּה שֶׁרוּחַ מְצוּיָה מְנִידָתָהּ אֵינָהּ מְחִצָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב:

Un lehi qu'un vent courant peut faire bouger, même s'il ne peut pas le renverser — n'est pas valide comme lehi, car le lehi est comme une mehitsa, et toute mehitsa qu'un vent courant fait bouger n'est pas une mehitsa, comme expliqué au siman 362.

אִם הִרְחִיק הַלֶּחִי מִן הַכֹּתֶל ג' טְפָחִים, בֵּין לְתוֹךְ חֲלַל רֹחַב הַמָּבוֹי בֵּין לְהָלְאָה לְצַד חוּץ — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. אֲבָל פָּחוֹת מִג' טְפָחִים כְּלָבוּד הוּא:

Si on a éloigné le lehi du mur de trois tefahim, que ce soit vers l'intérieur de la largeur du mavoy ou vers l'extérieur — il n'a rien fait. Mais à moins de trois tefahim, c'est lavoud (considéré comme attaché).

לֶחִי — אֲפִלּוּ שְׁבָרִים וְשִׁבְרֵי שְׁבָרִים מְדֻבָּקִים כְּשֵׁרִים בּוֹ, כֹּל שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה. וְלָכֵן עוֹשִׂים לֶחִי מִסִּיד (תִּחוּחַ) טָחוּי בַּכֹּתֶל, שֶׁעַל יְדֵי הַכֹּתֶל הוּא רָאוּי לַעֲמוֹד. וּבִלְבָד שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְמַחֶה ג' טְפָחִים סָמוּךְ לָאָרֶץ, שֶׁלֶּחִי הַגָּבוֹהַּ ג' טְפָחִים מִן הָאָרֶץ פָּסוּל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאַף שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּתְמֶחָה נִשְׁאַר שָׁם מַרְאֵהוּ נִכָּר עַל פְּנֵי הַכֹּתֶל, אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כִּי צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַלֶּחִי קְצָת דָּבָר מַמָּשׁ וְעָב קְצָת בּוֹלֵט מִן הַכֹּתֶל:

Pour le lehi, même des fragments et des fragments de fragments collés ensemble sont valides, pourvu qu'ils tiennent debout face à un vent courant. C'est pourquoi on fait un lehi en chaux (gypse) plaqué au mur, qui, grâce au mur, peut tenir. À condition de prendre garde qu'il ne s'écaille pas sur les trois tefahim près du sol, car un lehi élevé de trois tefahim au-dessus du sol est invalide, comme cela sera expliqué. Et même si, après écaillement, il reste là sa trace visible sur la face du mur, cela ne sert à rien, car il faut que le lehi soit une chose réelle, un peu épaisse, faisant saillie du mur.

לֶחִי שֶׁעֲשָׂאוֹ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה — כָּשֵׁר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלֶּחִי צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ שִׁעוּר, דְּהַיְנוּ גֹּבַהּ י' טְפָחִים וְרֹחַב וְעֹבִי כָּל שֶׁהוּא, וְכָל דָּבָר הַצָּרִיךְ שִׁעוּר אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִים לִשְׂרֵפָה וּכְאִלּוּ נִשְׂרְפוּ וְנַעֲשׂוּ אֵפֶר וְנִכְתַּת שִׁעוּרָם, מִכָּל מָקוֹם אִלּוּ הָיָה מְדַבֵּק כְּתִיתוּתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מְגַבֵּל הָאֵפֶר — הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ גֹּבַהּ י' טְפָחִים וְעֹבִי מַשֶּׁהוּ. לְפִיכָךְ הוּא כָּשֵׁר:

Un lehi qu'on a fait à partir du bois d'une achera (arbre idolâtre) — est valide. Bien que le lehi doive avoir une mesure — c'est-à-dire dix tefahim de haut et une largeur et une épaisseur quelconques — et que tout objet exigeant une mesure ne se fait pas avec du bois d'achera, car il est destiné à être brûlé et est considéré comme déjà brûlé, réduit en cendres et sans mesure, néanmoins, si on agglomérait ses cendres — c'est-à-dire si on pétrissait les cendres — on pourrait en faire une chose de dix tefahim de haut et d'épaisseur quelconque. C'est pourquoi il est valide.

בֵּין שֶׁנִּרְאֶה בְּלִיטַת הַלֶּחִי לָעוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַמָּבוֹי וְאֵינָהּ נִרְאֵית לָעוֹמְדִים חוּץ לַמָּבוֹי, כְּגוֹן שֶׁהֶעֱמִיד הַלֶּחִי רָחְבּוֹ לְצַד אָרְכּוֹ שֶׁל מָבוֹי, וְלֹא מָשַׁךְ קְצֵה רָחְבּוֹ קִמְעָא כְּלַפֵּי חוּץ אֶלָּא הִשְׁוָה חֻדּוֹ הַחִיצוֹן לְעֹבִי כֹּתֶל הַמָּבוֹי, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁמּוֹסִיף עַל עֹבִי הַכֹּתֶל וְאֵינוֹ נִרְאֶה מִבַּחוּץ כְּלֶחִי, אֲבָל חֻדּוֹ הַפְּנִימִי נִרְאֶה לָעוֹמְדִים שָׁם בִּפְנִים, כְּזֶה.

וּבֵין שֶׁנִּרְאֵית בְּלִיטָתוֹ לָעוֹמְדִים בַּחוּץ וְלֹא לָעוֹמְדִים בִּפְנִים, כְּגוֹן שֶׁמָּשַׁךְ כָּל הַלֶּחִי לַחוּץ וְחֻדּוֹ הַפְּנִימִית נִכְנָס בְּעֹבִי הַכֹּתֶל, וְאֵינוֹ נִרְאֶה מִבִּפְנִים כְּלֶחִי אֶלָּא דּוֹמֶה כְּמוֹסִיפוֹ עַל אֹרֶךְ הַכֹּתֶל, אֲבָל מִבְּחוּץ נִכָּר שֶׁאֵינוֹ מִכֹּתֶל הַמָּבוֹי שֶׁהֲרֵי נִמְשָׁךְ לְהָלְאָה מֵעֹבִי הַכֹּתֶל, כְּזֶה — כָּשֵׁר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַלֶּחִי הַנִּרְאֶה מִבַּחוּץ וְלֹא מִבִּפְנִים אֵינוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא אִם כֵּן נִרְאֶה לָעוֹמְדִים בַּחוּץ נֶגֶד חֲלַל הַמָּבוֹי בְּסָמוּךְ לוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַלֶּחִי שֶׁמְּשָׁכוֹ לַחוּץ וְחֻדּוֹ הַפְּנִימִי נִכְנָס בְּעֹבִי הַכֹּתֶל לֹא הֶעֱמִידוֹ לִשְׂפַת עֹבִי שֶׁל צַד הַמָּבוֹי, בְּעִנְיַן שֶׁלְּהָעוֹמְדִים בִּפְנִים נִרְאֶה כְּמוֹסִיף עַל אֹרֶךְ הַכֹּתֶל, שֶׁאָז גַּם לְהָעוֹמְדִים בַּחוּץ נֶגֶד חֲלַל הַמָּבוֹי בְּסָמוּךְ לוֹ נִרְאֶה לָהֶם כֵּן, אֶלָּא הֶעֱמִידוֹ לִשְׂפַת עֹבִי שֶׁל צַד אֲחוֹרֵי הַמָּבוֹי, כְּזֶה (וְכֵן עִקָּר):

Que la saillie du lehi soit visible à ceux qui se tiennent à l'intérieur du mavoy et non aux gens à l'extérieur — par exemple si on a dressé le lehi dans le sens de la longueur du mavoy, sans dégager légèrement l'extrémité de sa largeur vers l'extérieur, mais qu'on a aligné son arête extérieure sur l'épaisseur du mur du mavoy, et il ressemble à quelqu'un qui ajouterait à l'épaisseur du mur et n'apparaît pas de l'extérieur comme lehi, mais son arête intérieure est visible aux gens à l'intérieur, comme dessiné.

Ou bien que sa saillie soit visible aux gens à l'extérieur et non à ceux qui sont à l'intérieur — par exemple si on a tiré tout le lehi vers l'extérieur, son arête intérieure entrant dans l'épaisseur du mur, sans apparaître à l'intérieur comme un lehi mais ressemblant à quelqu'un qui prolongerait la longueur du mur, alors que de l'extérieur on reconnaît qu'il n'est pas issu du mur du mavoy, puisqu'il dépasse de l'épaisseur du mur, comme dessiné — c'est valide.

Et il en est qui disent que le lehi visible de l'extérieur et non de l'intérieur n'est valide que s'il est visible aux gens debout à l'extérieur, face à l'intérieur du mavoy, à proximité de celui-ci — par exemple si le lehi, dont on a tiré vers l'extérieur et dont l'arête intérieure entre dans l'épaisseur du mur, n'a pas été placé sur le bord d'épaisseur du côté du mavoy, de telle façon qu'aux gens à l'intérieur il apparaît comme prolongeant la longueur du mur, et aux gens debout dehors face à l'intérieur du mavoy, à proximité, il apparaît également ainsi ; mais on l'a placé sur le bord d'épaisseur du côté de l'arrière du mavoy, comme dessiné (et tel est le principal).

הִגְבִּיהוֹ מֵהָאָרֶץ ג' טְפָחִים — פָּסוּל, שֶׁהַלֶּחִי הוּא כִּמְחִצָּה, וּמְחִצָּה הַגָּבוֹהַּ ג' טְפָחִים מִן הָאָרֶץ אֵינָהּ מְחִצָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַגְּדָיִים יְכוֹלִים לִבְקוֹעַ תַּחְתֶּיהָ. וְאִם הִגְבִּיהוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא ז' וּמַשֶּׁהוּ — כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁכָּל לָבוּד רוֹאִין אוֹתוֹ כְּמָלֵא:

S'il l'a soulevé du sol de trois tefahim — invalide, car le lehi est comme une mehitsa, et une mehitsa élevée de trois tefahim au-dessus du sol n'est pas une mehitsa, parce que les chevreaux peuvent passer par-dessous. Mais s'il l'a élevé de moins de trois — même s'il n'a que sept tefahim et un peu — valide, parce que pour tout cas de lavoud, on considère comme plein.

אֲפִלּוּ לֹא הֶעֱמִידוֹ שָׁם לְשֵׁם לֶחִי, אֶלָּא שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ שָׁם מֵאֵלָיו — כָּשֵׁר, שֶׁהַלֶּחִי הוּא מִשּׁוּם מְחִצָּה, וּמְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת מֵאֵלֶיהָ — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבָד שֶׁיִּסְמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל לֹא סָמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה שָׁם לֶחִי אַחֵר וְנָפַל בְּשַׁבָּת, וּבָאִים עַכְשָׁו לִסְמוֹךְ עַל זֶה — אֵינוֹ מוֹעִיל.

אֲבָל לֹא הָיָה שָׁם לֶחִי אַחֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמְכוּ עַל זֶה בְּפֵרוּשׁ — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ סָמְכוּ עָלָיו מִן הַסְּתָם.

אֲבָל אִם בְּפֵרוּשׁ לֹא סָמְכוּ עָלָיו, כְּגוֹן שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם לֶחִי אַחֵר וְלֹא טִלְטְלוּ בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה עַל יְדֵי לֶחִי זֶה — אֵינוֹ מוֹעִיל לְשַׁבָּת הַבָּאָה עַד שֶׁיִּסְמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת בְּפֵרוּשׁ:

Même s'il ne l'a pas dressé là pour servir de lehi, mais qu'il s'est trouvé là de lui-même — valide, car le lehi est traité comme mehitsa, et une mehitsa qui se tient d'elle-même est valide, pourvu qu'on s'y soit appuyé dès la veille de Chabbat. Mais s'ils ne s'y sont pas appuyés dès la veille de Chabbat — par exemple s'il y avait là un autre lehi et qu'il est tombé pendant Chabbat, et qu'on vient maintenant s'appuyer sur celui-ci — cela ne sert à rien.

Mais s'il n'y avait pas d'autre lehi dès la veille de Chabbat, même si on n'a pas pris explicitement appui sur celui-ci — c'est comme si on s'y était appuyé par défaut.

Mais s'ils ont explicitement refusé de s'y appuyer — par exemple s'il n'y avait pas d'autre lehi et qu'ils n'ont pas transporté le Chabbat précédent au moyen de ce lehi-ci — il ne sert à rien pour le Chabbat suivant, jusqu'à ce qu'ils s'y appuient explicitement dès la veille de Chabbat.

לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו וּבוֹלֵט ד' אַמּוֹת לְתוֹךְ הַמָּבוֹי בְּרֹחַב, אַף עַל פִּי שֶׁסָּמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֵינוֹ נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי, מִפְּנֵי שֶׁד' אַמּוֹת הוּא שִׁעוּר מָבוֹי וְאֵין כַּאן הֶכֵּר שֶׁהוּא לֶחִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלֶּחִי כִּמְחִצָּה גְמוּרָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ גַּם כֵּן הֶכֵּר קְצָת, וְצָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּיר מָבוֹי זֶה, וְיַעֲמִידֶנּוּ בְּרוּחַ שֶׁכְּנֶגֶד לֶחִי זֶה. וְאִם יִרְצֶה לְהַעֲמִידוֹ אֶצְלוֹ, יַעֲשֶׂנּוּ מְעַט עָב אוֹ דַק מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֶחִי וְלֹא יִהְיֶה כְּמוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹן.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמָבוֹי הָרָחָב יוֹתֵר מֵח' אַמּוֹת. אֲבָל מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ רָחָב אֶלָּא ח' אַמּוֹת, אֵין צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֶלָּא נִתָּר בְּעוֹמֵד כְּפָרוּץ, דְּהַיְנוּ לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד' אַמּוֹת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּהַפָּרוּץ שֶׁמִּמֶּנּוּ לְכֹּתֶל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְעוֹמֵד כְּפָרוּץ מַתִּיר בְּרוּחַ רְבִיעִית שֶׁל מָבוֹי כְּמוֹ שֶׁמַּתִּיר בְּד' רוּחוֹת שֶׁל חָצֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בסִמָּן שׁס"ב.

וְכָל זֶה בְּלֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו. אֲבָל אִם הֶעֱמִידוֹ לְשֵׁם לֶחִי, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִד' אַמּוֹת נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹל שֶׁתִּקְּנוּהוּ לֶחִי לְמָבוֹי זֶה, וְיֵשׁ בּוֹ הֶכֵּר אַף שֶׁרָחָב הַרְבֵּה:

Un lehi qui se tient de lui-même et qui dépasse de quatre coudées en largeur à l'intérieur du mavoy — même si on s'y est appuyé dès la veille de Chabbat — n'est pas traité comme lehi, parce que quatre coudées est la mesure d'un mavoy et il n'y a plus de signe (heker) qu'il s'agit d'un lehi. Et bien que le lehi soit comme une mehitsa entière, il faut tout de même un certain signe, et il faut un autre lehi pour permettre ce mavoy, qu'on placera du côté opposé à ce lehi. Et si on veut le placer à côté, on le fera un peu plus épais ou un peu plus fin, pour qu'on reconnaisse qu'il sert de lehi et qu'il n'apparaisse pas comme un ajout au premier.

Dans quel cas ? Pour un mavoy de plus de huit coudées de large. Mais un mavoy qui n'a que huit coudées de large, il n'y a pas besoin d'un autre lehi pour l'autoriser même si on ne s'y est pas appuyé dès la veille de Chabbat ; il est permis par le principe « ce qui se tient est comme ce qui est ouvert » (omed kefarutz), à savoir : le lehi qui se tient de lui-même et qui a quatre coudées comme le passage qui va de lui au mur d'en face, et le « ce qui se tient est comme ce qui est ouvert » autorise au quatrième côté du mavoy comme il autorise aux quatre côtés de la hatser, comme expliqué au siman 362.

Et tout cela pour un lehi qui se tient de lui-même. Mais si on l'a dressé pour servir de lehi, même s'il dépasse quatre coudées, il est traité comme lehi, parce qu'il a une « renommée » d'avoir été établi comme lehi pour ce mavoy, et il a un signe (heker) même s'il est très large.

לֶחִי הַמּוֹשֵׁךְ בְּרָחְבּוֹ עִם אֹרֶךְ דָּפְנוֹ שֶׁל מָבוֹי, שֶׁהֶעֱמִיד חֻדּוֹ כְּנֶגֶד עֹבִי הַכֹּתֶל מִבַּחוּץ, שֶׁאֵין חֻדּוֹ מְכַסֶּה אֶת כָּל עֹבִי הַכֹּתֶל, אֶלָּא מִקְצָת עָבְיוֹ שֶׁל צַד הֶחָלָל הַמָּבוֹי לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה (סְעִיף יא), אוֹ מִקְצָת עָבְיוֹ שֶׁל צַד אֲחוֹרֵי הַמָּבוֹי לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הַלֶּחִי נִרְאֶה וְנִכָּר אֶלָּא לְהָעוֹמְדִים בַּחוּץ, אֲבָל לְהָעוֹמְדִים בִּפְנִים נִרְאֶה הוּא כְּאִלּוּ הוּא מִכֹּתֶל הַמָּבוֹי לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אוֹ שֶׁנִּרְאֶה כֵּן לָעוֹמְדִים אֲחוֹרֵי הַמָּבוֹי לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה — אִם יֵשׁ בְּרֹחַב לֶחִי זֶה ד' אַמּוֹת, נַעֲשָׂה כְּמָבוֹי וְיָצָא מִתּוֹרַת לֶחִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֻעֲמַד לְשֵׁם לֶחִי פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין אֶלָּא עַד חֻדּוֹ הַפְּנִימִי, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם וְאֵילַךְ אֵין כְּנֶגְדּוֹ כֹּתֶל בְּצַד הַשֵּׁנִי:

Un lehi qui se prolonge en largeur dans le sens de la longueur de la paroi du mavoy, dont on a placé l'arête contre l'épaisseur du mur du côté extérieur, sans que son arête ne couvre toute l'épaisseur du mur mais seulement une partie de son épaisseur, soit du côté de l'intérieur du mavoy selon le premier avis ci-dessus (seif 11), soit du côté arrière du mavoy selon le second avis exposé là — c'est-à-dire que le lehi n'est visible et reconnaissable qu'aux gens à l'extérieur, mais aux gens à l'intérieur il apparaît comme s'il faisait partie du mur du mavoy selon le premier avis, ou il apparaît ainsi aux gens à l'arrière du mavoy selon le second — si la largeur de ce lehi atteint quatre coudées, il devient mavoy et perd le statut de lehi, même s'il a été dressé pour servir de lehi. Moins de quatre coudées, il est traité comme lehi, et on ne transporte que jusqu'à son arête intérieure, car à partir de là, il n'y a plus de mur en face de l'autre côté.

(אַף עַל פִּי שֶׁהַלֶּחִי צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ הֶכֵּר, מִכָּל מָקוֹם עִקָּרוֹ מִשּׁוּם מְחִצָּה וְאֵין צָרִיךְ אֶלָּא קְצָת הֶכֵּר, וְלָכֵן מוֹעִיל כְּשֶׁהוּא בְּתוֹךְ ג' טְפָחִים לְכֹתֶל הַמָּבוֹי, אֲפִלּוּ מִבַּחוּץ. אֲבָל) קוֹרָה הַמַּתֶּרֶת בְּמָבוֹי (אֵין הֶתֵּרָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם הֶכֵּר, לְפִיכָךְ) צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחֶנָּה עַל כָּתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם נָעַץ ב' יְתֵדוֹת בְּכָתְלֵי הַמָּבוֹי בַּחוּץ, אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לוֹ מַמָּשׁ, וְהִנִּיחַ הַקּוֹרָה עֲלֵיהֶן — פְּסוּלָה:

(Bien que le lehi doive avoir un signe (heker), néanmoins son fondement est la mehitsa, et il ne faut qu'un peu de signe, et c'est pourquoi il est efficace tant qu'il est à moins de trois tefahim du mur du mavoy, même de l'extérieur. Mais) la koreh qui autorise le mavoy (n'autorise qu'en vertu du signe (heker), c'est pourquoi) il faut la poser sur les murs du mavoy. Mais si on a planté deux piquets dans les murs du mavoy à l'extérieur, même immédiatement contre lui, et qu'on a posé la koreh dessus — invalide.

וְצָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחֶנָּה כְּדֵי לְהַתִּיר הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם לֹא הֻנְּחָה שָׁם בִּשְׁבִיל כָּךְ, אֲפִלּוּ סָמְכוּ עָלֶיהָ מֵעֶרֶב שַׁבָּת — פְּסוּלָה. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְלֶחִי, שֶׁהַלֶּחִי הוּא מִשּׁוּם מְחִצָּה, אֲבָל הַקּוֹרָה הוּא מִשּׁוּם הֶכֵּר בִּלְבָד, וְאִם לֹא הֻנְּחָה בִּשְׁבִיל כָּךְ אֵין בָּהּ הֶכֵּר כָּל כָּךְ:

Et il faut la poser dans le but d'autoriser le mavoy. Mais si elle n'a pas été placée là pour cela — même si on s'est appuyé sur elle dès la veille de Chabbat — invalide. Et ce n'est pas comparable au lehi, car le lehi est à titre de mehitsa, alors que la koreh n'agit qu'en vertu du signe (heker), et si elle n'a pas été placée à cette fin, elle n'a pas autant de signe.

קוֹרָה זוֹ שֶׁאָמְרוּ — צְרִיכָה שִׁעוּר. וּלְפִיכָךְ אִם עֲשָׂאָהּ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, פְּסוּלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלִּשְׂרֵפָה עוֹמֶדֶת, הֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ כְּבָר נִשְׂרְפָה וְנִכְתַּת שִׁעוּרָהּ:

Cette koreh dont ils ont parlé exige une mesure. C'est pourquoi si on l'a faite de bois d'achera, elle est invalide ; car étant destinée à être brûlée, elle est comme déjà brûlée et sa mesure a été réduite à néant.

שִׁעוּר הַקּוֹרָה — כְּדֵי לְקַבֵּל קֵרוּי שֶׁל אֲרִיחִים. וְאָרִיחַ הוּא חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל ג' טְפָחִים עַל ג' טְפָחִים, נִמְצָא אֹרֶךְ אָרִיחַ ג' טְפָחִים וְרָחְבּוֹ טֶפַח וּמֶחֱצָה. דַּיָּהּ לַקּוֹרָה שֶׁתְּהֵא רְחָבָה טֶפַח, שֶׁאָז הִיא רְאוּיָה לְקַבֵּל אָרִיחַ לְרָחְבּוֹ טֶפַח, וַחֲצִי טֶפַח הַנִּשְׁאָר יוּכַל לְחַבֵּר כְּאֶצְבַּע מִמֶּנּוּ בְּטִיט מִכַּאן וּכְאֶצְבַּע מִמֶּנּוּ בְּטִיט מִכַּאן. וְעֹבִי הַקּוֹרָה דַּי בְּכָל שֶׁהוּא, רַק שֶׁתְּהֵא חֲזָקָה לְקַבֵּל אֲרִיחִים שׁוֹכְבִים עָלֶיהָ בְּכָל אָרְכָּהּ, כְּשִׁעוּר רֹחַב פֶּתַח הַמָּבוֹי, מֻדְבָּקִים שָׁם בְּטִיט כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָהֶם. שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא יִהְיֶה בָּהּ הֶכֵּר, כִּי סְבוּרִים בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלְּפִי שָׁעָה נִתְּנָה שָׁם. אֲבָל כְּשֶׁהִיא בְּרִיאָה וְעָבָה לְקַבֵּל בִּנְיָן כְּזֶה, נִכָּר וּמְפֻרְסָם לַכֹּל שֶׁלִּקְבִיעוּת הֻנְּחָה שָׁם.

מִכָּל מָקוֹם אֵין צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְקַבֵּל אֲרִיחִים שׁוֹכְבִים בְּכָל אָרְכָּהּ מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּפָחוֹת מֵאַמָּה מִשִּׁעוּר רֹחַב פֶּתַח הַמָּבוֹי. כְּגוֹן אִם רָחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת, דַּיָּהּ אִם תְּקַבֵּל אֲרִיחִים בְּאֹרֶךְ ט' אַמּוֹת וּב' מַשֶּׁהוּיִין, שֶׁהֵן י"ח אֲרִיחִים לְאָרְכָּן, לְפִי שֶׁקּוֹרַת ט' אַמּוֹת וּב' מַשֶּׁהוּיִין מַתֶּרֶת בְּמָבוֹי עֶשֶׂר אַמּוֹת מִדִּין לָבוּד, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תַגִּיעַ פָּחוֹת מִג' טְפָחִים לְכֹתֶל זֶה וּפָחוֹת מִג' טְפָחִים לְכֹתֶל זֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם הַקּוֹרָה רְחָבָה ד' טְפָחִים, אֵינָהּ צְרִיכָה לִהְיוֹת חֲזָקָה לְקַבֵּל אֲרִיחִים:

La mesure de la koreh — afin de pouvoir recevoir un toit de briquettes (arihim). Une arih est une demi-brique de trois tefahim sur trois tefahim, soit une longueur de trois tefahim et une largeur d'un tefah et demi. Il suffit que la koreh soit large d'un tefah, car alors elle est apte à recevoir une arih dans sa largeur d'un tefah, le demi-tefah restant pouvant être joint par un doigt de mortier d'un côté et un doigt de mortier de l'autre. Son épaisseur — quelle qu'elle soit, pourvu qu'elle soit assez solide pour recevoir des arihim couchées dessus sur toute sa longueur, à la mesure de la largeur de l'entrée du mavoy, fixées par du mortier autant que nécessaire. Car sinon, il n'y aurait pas de signe (heker), les gens du domaine public pensant qu'elle a été posée temporairement. Mais quand elle est solide et épaisse pour supporter une telle construction, il est manifeste pour tous qu'elle y a été posée à demeure.

Néanmoins, il n'est pas nécessaire qu'elle soit apte à recevoir des arihim sur toute sa longueur réelle, mais à moins d'une coudée de la mesure de l'entrée du mavoy. Par exemple si l'entrée est large de dix coudées, il suffit qu'elle puisse recevoir des arihim de neuf coudées et deux fois quelque chose, soit dix-huit arihim en longueur, car une koreh de neuf coudées et deux fois quelque chose autorise un mavoy de dix coudées par le principe de lavoud, c'est-à-dire qu'elle ne sera pas à moins de trois tefahim de l'un des murs et à moins de trois tefahim de l'autre, comme cela sera expliqué. Et si la koreh a quatre tefahim de large, elle n'a pas besoin d'être assez solide pour recevoir des arihim.

מַעֲמִידֵי הַקּוֹרָה — דְּהַיְנוּ אִם הִיא נִסְמֶכֶת עַל הַיְתֵדוֹת הַיּוֹצְאִים מִן הַכֹּתֶל לְתוֹךְ רֹחַב הַמָּבוֹי וְאֵין בְּרָחְבָּן טֶפַח, שֶׁאִם לֹא כֵן הֲרֵי הֵן עַצְמָן תּוֹרַת קוֹרָה עֲלֵיהֶן, וְאֵין בְּאָרְכָּן ג' טְפָחִים, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין הַקּוֹרָה שֶׁעֲלֵיהֶן מַתֶּרֶת הַמָּבוֹי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּעֲמִידִים אֵלּוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים כְּדֵי לְקַבֵּל הַקּוֹרָה עִם הָאֲרִיחִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲזָקִים אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל הַקּוֹרָה בִּלְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי אֵין נוֹתְנִים עָלֶיהָ כְּלָל אֲרִיחִים, וּבַקּוֹרָה בִּלְבַדָּהּ הוּא שֶׁצָּרִיךְ קְבִיעוּת, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הֶכֵּר מְעֻלֶּה, אֲבָל מַעֲמִידֶיהָ — אֵין הֶכֵּר תָּלוּי בָּהֶם כְּלָל (וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵךְ אַחַר הַמֵּקֵל):

Les supports de la koreh — à savoir si elle est appuyée sur des piquets sortant du mur vers l'intérieur de la largeur du mavoy, sans qu'ils aient un tefah de large (sinon ils seraient eux-mêmes traités comme koreh), et sans qu'ils aient trois tefahim de long (sinon la koreh qui est dessus ne permettrait pas le mavoy, comme cela sera expliqué) — certains disent que ces supports doivent être assez solides pour recevoir la koreh avec les arihim, et d'autres disent qu'ils n'ont besoin d'être solides que pour recevoir la koreh seule, car on ne pose absolument rien d'arihim dessus ; c'est la koreh elle-même qui nécessite la fixité, pour qu'il y ait un signe (heker) renforcé, mais ses supports — la fixité du signe n'en dépend pas du tout (et pour la halakha, sur des paroles de Sofrim on suit l'avis le plus indulgent).

הָיְתָה הַקּוֹרָה עֲגֻלָּה — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ ג' טְפָחִים, שֶׁאָז יֵשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח:

Si la koreh est ronde — il faut que son périmètre atteigne trois tefahim, ce qui lui donne alors un tefah de largeur.

הָיְתָה עֲקֻמָּה וְעַקְמִימוּתָהּ נוֹטָה לְחוּץ לַמָּבוֹי, שֶׁשָּׁם אֵין מְקוֹם הַנָּחַת קוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, אוֹ שֶׁנּוֹטָה לְמַטָּה מִי' טְפָחִים אוֹ לְמַעְלָה מִכ' אַמָּה, שֶׁשָּׁם גַּם כֵּן אֵין מְקוֹם הַנָּחַת קוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר — רוֹאִין: כֹּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הָעַקְמוּמִית וְאֵין בֵּין זֶה לְזֶה ג' טְפָחִים — כְּשֵׁרָה מִשּׁוּם לָבוּד, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה:

Si elle est courbée et que sa courbure penche vers l'extérieur du mavoy, où il n'y a pas lieu de placer une koreh comme expliqué plus haut, ou bien qu'elle penche en dessous de dix tefahim ou au-dessus de vingt coudées, où il n'y a pas non plus lieu de placer une koreh, comme cela sera expliqué — on regarde : si en enlevant la courbure il n'y a pas trois tefahim entre l'un et l'autre, elle est valide par lavoud ; sinon, invalide.

הָיְתָה יוֹצֵאת מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָהּ מַגַּעַת לַכֹּתֶל שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, אוֹ אֲפִלּוּ אֵינָהּ מַגַּעַת לִשְׁנֵיהֶם, כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחָם עַל עַמּוּדִים סָמוּךְ לַכְּתָלִים פָּחוֹת מִג' טְפָחִים, וְכֵן ב' קוֹרוֹת אַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וּפָגְעוּ זוֹ בְּזוֹ בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי, וְאֵין בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים — כְּשֵׁרָה, יֵשׁ בֵּינֵיהֶן ג' טְפָחִים — פְּסוּלָה:

Si elle sort d'un mur sans atteindre le mur d'en face, ou même si elle n'atteint aucun des deux — par exemple si on les a posées sur des colonnes près des murs à moins de trois tefahim — et de même deux korot, l'une sortant d'un mur, l'autre sortant de l'autre, qui se rejoignent au milieu du mavoy sans qu'il y ait trois tefahim entre elles — valide ; s'il y a trois tefahim entre elles — invalide.

הִנִּיחַ ב' קוֹרוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ, לֹא בְזוֹ רֹחַב טֶפַח וְלֹא בְזוֹ רֹחַב טֶפַח, אִם יֵשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן רֹחַב טֶפַח וְאֵין בֵּין זוֹ לְזוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה — רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַטָּה וְאֶת הַתַּחְתּוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַעְלָה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא תְהֵא הָעֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְלֹא הַתַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מִן הָאָרֶץ, וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן ג' טְפָחִים לֹא בְּגֹבַהּ וְלֹא בְּמֶשֶׁךְ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָן שֶׁיָּרְדָה זוֹ וְעָלְתָה זוֹ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ זוֹ בְּצַד זוֹ, לֹא יִהְיֶה מִזּוֹ לְזוֹ ג' טְפָחִים. אֲבָל יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים בְּגֹבַהּ — אֵין רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ יָרְדָה זוֹ וְעָלְתָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵין רוֹאִין כֵּן אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִמָּן תרל"א. מַה שֶּׁאֵין כֵּן פָּחוֹת מִג' טְפָחִים כְּלָבוּד הוּא.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הֵן זוֹ בְּצַד זוֹ וּבְשָׁוֶה, אֵינָן מִצְטָרְפִין לְרֹחַב טֶפַח אֶלָּא אִם כֵּן הֵן קְרוֹבוֹת זוֹ לְזוֹ בְּתוֹךְ טֶפַח, שֶׁאַף שֶׁכָּל פָּחוֹת מִג' טְפָחִים כְּלָבוּד הוּא, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי אֵינָן רְאוּיוֹת לְקַבֵּל אָרִיחַ לְרָחְבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֵן בְּתוֹךְ טֶפַח זוֹ לְזוֹ, שֶׁאָז יָכוֹל לְהַנִּיחַ רֹחַב הָאָרִיחַ עַל שְׁתֵּיהֶן כְּאֶצְבַּע מִמֶּנּוּ עַל זוֹ וּכְאֶצְבַּע מִמֶּנּוּ עַל זוֹ וְטֶפַח בָּאֶמְצַע. וְאִם הֵן זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ — פְּסוּלוֹת בְּכָל עִנְיָן, כֵּיוָן שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לְקַבֵּל אָרִיחַ, וְאֵין כַּאן הֶכֵּר כְּלָל שֶׁלִּקְבִיעוּת הֻנְּחוּ שָׁם. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם:

S'il a posé deux korot côte à côte, sans qu'aucune des deux n'ait un tefah de large, si les deux ensemble ont un tefah de large et qu'il n'y a pas trois tefahim entre elles — il n'a pas besoin d'apporter une autre koreh. Et même si l'une est en haut et l'autre en bas — on regarde celle du haut comme si elle était en bas et celle du bas comme si elle était en haut, pourvu que celle du haut ne soit pas au-dessus de vingt coudées, ni celle du bas en-dessous de dix tefahim du sol, et qu'il n'y ait pas trois tefahim entre elles, ni en hauteur ni en alignement — c'est-à-dire que quand on les regarde en imaginant que l'une descend et l'autre monte jusqu'à être côte à côte, il n'y ait pas trois tefahim entre elles. Mais s'il y a trois tefahim en hauteur — on ne les considère pas comme l'une descendant et l'autre montant, parce qu'on n'applique cela qu'à un objet ayant un tefah de large, comme cela sera expliqué au siman 631. Mais en-dessous de trois tefahim, c'est lavoud.

Certains disent que même côte à côte et au même niveau, elles ne s'unissent pas pour la largeur d'un tefah à moins d'être à moins d'un tefah l'une de l'autre. Car bien que moins de trois tefahim soit lavoud, elles ne sont aptes à recevoir une arih en largeur que si elles sont à moins d'un tefah l'une de l'autre, ce qui permet alors de poser la largeur de l'arih sur les deux : un doigt sur l'une et un doigt sur l'autre, avec un tefah au milieu. Et si elles sont l'une au-dessus de l'autre — invalides en tout cas, puisqu'elles ne sont pas aptes à recevoir une arih, et il n'y a aucun signe (heker) qu'elles aient été posées à demeure. Il faut être rigoureux selon leurs paroles.

פֵּרַשׂ עַל הַקּוֹרָה מַחֲצֶלֶת, וְאֵינָהּ מַגַּעַת עַד הַקַּרְקַע אֶלָּא הִיא גָבוֹהַּ ג' טְפָחִים — פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי כִּסָּה אֶת הַקּוֹרָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, וּבָטְלָה מִהְיוֹת קוֹרָה כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהּ הֶכֵּר לָרוֹאִים. וְהַמַּחֲצֶלֶת אֵינָהּ כִּמְחִצָּה אַף אִם חִבְּרָהּ שָׁם בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הָרוּחַ מְנִידָהּ, כֵּיוָן שֶׁגָּבוֹהַּ ג' טְפָחִים מִן הָאָרֶץ.

אֲבָל אִם הִנִּיחַ הַקּוֹרָה עָבָה בְּיוֹתֵר, שֶׁיֵּשׁ בְּעָבְיָהּ י' טְפָחִים מִלְמַעְלָה לְמַטָּה — לֹא בָטְלָה מִתּוֹרַת קוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁגֹּבַהּ עַצְמָהּ הוּא כְּשִׁעוּר גֹּבַהּ מְחִצָּה שֶׁהוּא י' טְפָחִים, וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁהִיא כִּמְחִצָּה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה. רַק שֶׁתְּהֵא כֻלָּהּ לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים מִן הָאָרֶץ, אֲבָל קוֹרָה שֶׁמִּקְצָתָהּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה — פְּסוּלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֶחָלָל שֶׁתַּחְתָּיו אֵין בּוֹ עֲשָׂרָה, אֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו, וְהַקּוֹרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל גַּבֵּי מָבוֹי:

S'il a étendu sur la koreh une natte (mahatselet), sans qu'elle atteigne le sol mais à trois tefahim du sol — invalide, car il a couvert la koreh, qui n'est plus visible, et elle a perdu son statut de koreh puisqu'elle n'a plus de signe (heker) pour les passants. Et la natte n'agit pas comme mehitsa, même s'il l'a fixée là de telle façon que le vent ne la fait pas bouger, puisqu'elle est à trois tefahim au-dessus du sol.

Mais s'il a posé une koreh très épaisse, ayant dix tefahim d'épaisseur du haut vers le bas, elle n'a pas perdu son statut de koreh, bien que sa hauteur même soit celle d'une mehitsa, soit dix tefahim, et on ne dit pas qu'elle est comme une mehitsa élevée de trois tefahim au-dessus du sol. À condition qu'elle soit toute entière à plus de dix tefahim du sol ; mais une koreh dont une partie est en-dessous de dix — invalide, car le vide en dessous n'a pas dix tefahim, il n'y a pas de nom de mavoy dessus, et la koreh doit être au-dessus du mavoy.

נָעַץ ב' יְתֵדוֹת עֲקֻמּוֹת עַל כָּתְלֵי הַמָּבוֹי, וְעַקְמִימוּתָם נוֹטָה לְתוֹךְ הַמָּבוֹי, לִהְיוֹתָן סְנִיף לְהַאֲרִיךְ הַקּוֹרָה מִב' צִדֶּיהָ כְּשֶׁתִּנָּתֵן עֲלֵיהֶן, וְהֵן עַצְמָן אֵינָן רְאוּיוֹת לְהֶכְשֵׁר קוֹרָה, שֶׁאֵין בָּהֶן רֹחַב טֶפַח — אִם אֵין בִּנְטִיַּת עַקְמִימוּתָן ג' טְפָחִים, שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר לָבוּד מֵרָאשֵׁי הַקּוֹרָה וְלַכְּתָלִים, וְאֵין בְּגָבְהָן שֶׁל יְתֵדוֹת מִמַּעַל לַכְּתָלִים ג' טְפָחִים — כְּשֵׁרָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ הִיא מֻנַּחַת עַל כָּתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם יֵשׁ בִּנְטִיָּתָן ג', אוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהָן ג' — אֵין רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא עַל הַכְּתָלִים. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח אוֹמְרִים בּוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ יָרַד לְמַטָּה אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מִג' טְפָחִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרל"א, מִכָּל מָקוֹם כַּאן בְּקוֹרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת עַל גַּבֵּי הַמָּבוֹי מַמָּשׁ, אֵין אוֹמְרִים כֵּן אֶלָּא בְּפָחוֹת מִג' טְפָחִים שֶׁהוּא כְּלָבוּד:

Si on a planté deux piquets courbés sur les murs du mavoy, leur courbure penchant vers l'intérieur du mavoy, pour servir d'allonge afin d'étendre la koreh sur ses deux côtés quand elle sera posée dessus, et que ces piquets eux-mêmes ne sont pas aptes à servir de koreh car ils n'ont pas un tefah de large — si la déclinaison de leur courbure n'atteint pas trois tefahim, ce qui permet de dire lavoud entre les extrémités de la koreh et les murs, et si la hauteur des piquets au-dessus des murs n'atteint pas trois tefahim — valide, car on regarde la koreh comme si elle était posée sur les murs du mavoy. Mais si la déclinaison ou la hauteur atteint trois — on ne la considère plus comme posée sur les murs. Bien que pour tout objet ayant un tefah de large on dise qu'on le considère comme descendu même au-delà de trois tefahim, comme cela sera expliqué au siman 631, ici, dans le cas de la koreh qui doit être réellement au-dessus du mavoy, on ne dit cela que pour moins de trois tefahim, qui est lavoud.

מָבוֹי הָרָחָב בְּפִתְחוֹ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵינוֹ נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא בְּצוּרַת פֶּתַח.

וְכֵן מָבוֹי שֶׁאֵין כְּתָלָיו גְּבוֹהִים י' טְפָחִים (אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד עַל יְדֵי כָּתְלֵי הַבָּתִּים וְהַחֲצֵרוֹת), אֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו וְאֵינוֹ נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה (אֶלָּא בְּצוּרַת פֶּתַח).

וְכֵן מָבוֹי שֶׁאֵין בְּאָרְכּוֹ ד' אַמּוֹת אֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו, אֶלָּא דִּינוֹ כְּחָצֵר, שֶׁאֵינָהּ נִתֶּרֶת בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא בְּפַס ד' אוֹ בְּב' פַּסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין.

וְאֵלּוּ י' טְפָחִים שֶׁל גֹּבַהּ וְד' אַמּוֹת שֶׁל אֹרֶךְ צְרִיכִין לִהְיוֹת מְרֻוָּחוֹת וְלֹא מְצֻמְצָמוֹת. וְהָעֶשֶׂר אַמּוֹת שֶׁל רֹחַב מוֹדְדִים אוֹתָן מְצֻמְצָמוֹת — הַכֹּל לְהַחֲמִיר. וְשִׁעוּר הָעוֹדֵף שֶׁל הַמְּרֻוָּחוֹת עַל הַמְּצֻמְצָמוֹת הוּא חֲצִי אֶצְבַּע לָאַמָּה:

Un mavoy dont la largeur d'entrée dépasse dix coudées n'est pas permis par lehi et koreh, mais uniquement par tsouras hapesah.

De même, un mavoy dont les murs n'ont pas dix tefahim de hauteur (bien qu'il soit rechout hayahid par les murs des maisons et des cours), n'a pas le nom de mavoy et n'est pas permis par lehi et koreh (mais par tsouras hapesah).

De même, un mavoy dont la longueur n'atteint pas quatre coudées n'a pas le nom de mavoy, mais son statut est celui d'une hatser, qui n'est permise ni par lehi ni par koreh mais uniquement par un pass de quatre ou par deux passim minimaux.

Ces dix tefahim de hauteur et quatre coudées de longueur doivent être largement comptés et non au plus juste. Et les dix coudées de largeur sont mesurées au plus juste — le tout pour être strict. La mesure du surplus du large comparé au juste est d'un demi-doigt par coudée.

מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ בְּגֹבַהּ חֲלָלוֹ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה מְצֻמְצָמוֹת — אֵינוֹ נִתָּר בְּקוֹרָה, שֶׁהַקּוֹרָה הִיא מִשּׁוּם הֶכֵּר, וּבְיוֹתֵר מִכ' אַמָּה אֵין בָּהּ הֶכֵּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת שָׁם. אֲבָל נִתָּר הוּא בְּלֶחִי.

וְאִם רוֹצֶה לְהַכְשִׁירוֹ בְּקוֹרָה — צָרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ צִיּוּר וְכִיּוּר, שֶׁעַל יְדֵי כֵן הַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּהּ.

אֲבָל אִם גֹּבַהּ חֲלָלָהּ אֵינוֹ אֶלָּא כ' מְצֻמְצָמוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹרָה הִיא לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים — כְּשֵׁרָה:

Un mavoy dont la hauteur intérieure dépasse vingt coudées au plus juste — n'est pas permis par koreh, car la koreh agit par le signe (heker), et au-dessus de vingt coudées il n'y a pas de signe, parce que l'œil ne s'y porte pas. Mais il est permis par lehi.

Et si on veut l'autoriser par koreh, il faut y faire un ornement avec dessin et peinture, par quoi tout le monde la regarde.

Mais si la hauteur intérieure n'est que de vingt coudées au plus juste, même si la koreh est au-dessus des vingt — valide.

מָבוֹי הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר מכ', וּבָנָה בִּנְיָן תַּחַת הַקּוֹרָה בְּקַרְקָעִית הַמָּבוֹי לְמַעֵט חֲלָלוֹ שָׁם — דַּי בְּבִנְיָן רָחָב טֶפַח כְּרֹחַב הַקּוֹרָה. וְהוּא הַדִּין אִם יִתֵּן שָׁם עָפָר בְּרֹחַב טֶפַח, רַק שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר כְּשֶׁנִּדְרָס בָּרַגְלַיִם, שֶׁלֹּא יִתְמַעֵט שִׁעוּר הַצָּרִיךְ לְמַעֵט גֹּבַהּ חֲלַל הַמָּבוֹי.

אֲבָל מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ י' טְפָחִים, וְחוֹקֵק בּוֹ לְהַשְׁלִימוֹ — צָרִיךְ לָחֹק ד' אַמּוֹת לְתוֹךְ אֹרֶךְ הַמָּבוֹי עַל פְּנֵי כָּל רָחְבּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ מְחִצּוֹת עֲשָׂרָה וְאֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו כְּלָל, וּבָא לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִצּוֹת, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָן כְּשִׁעוּר אֹרֶךְ מָבוֹי, שֶׁהוּא ד' אַמּוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּגָבוֹהַּ לְמַעְלָה מִכ', שֶׁשֵּׁם מָבוֹי עָלָיו אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְמַעֲטוֹ מִשּׁוּם הֶכֵּר בִּלְבָד — דַּי שֶׁיִּתְמַעֵט תַּחַת הַקּוֹרָה בִּלְבָד, שֶׁבְּמִעוּט זֶה יִהְיֶה בָּהּ הֶכֵּר כְּשֶׁנִּכְנָסִים תַּחְתֶּיהָ לְמָבוֹי:

Un mavoy qui mesure plus de vingt coudées de haut, et qu'on a construit un édifice sous la koreh dans le sol du mavoy pour réduire son vide à cet endroit — il suffit d'un édifice large d'un tefah, comme la largeur de la koreh. Et de même si on met là de la terre sur la largeur d'un tefah, à condition de veiller, lors du piétinement, que la mesure nécessaire pour réduire la hauteur du mavoy ne diminue pas.

Mais un mavoy qui n'a pas dix tefahim de haut, et qu'on creuse pour le compléter — il faut creuser quatre coudées dans la longueur du mavoy sur toute sa largeur, car n'ayant pas de mehitsot de dix tefahim, il n'a aucun nom de mavoy, et pour faire des mehitsot, il faut les faire à la mesure de la longueur d'un mavoy, qui est quatre coudées. Contrairement à un mavoy haut de plus de vingt, où le nom de mavoy est présent et où il ne faut que réduire pour le signe (heker) — il suffit alors qu'il y ait réduction sous la koreh seule, car cette réduction lui donne le signe quand on y entre.

אֵין מָבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, וּלְכָל חָצֵר שְׁנֵי בָּתִּים. אֲבָל פָּחוֹת מִכֵּן דִּינוֹ כְּחָצֵר, שֶׁאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּפַס ד' אוֹ בְּב' פַּסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין, לְפִי שֶׁכֹּל שֶׁדִּיּוּרִין מוּעָטִים הֵם, מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ יוֹתֵר בְּתַשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ, שֶׁאֵינָן בּוֹשִׁים כָּל כָּךְ לֶאֱכוֹל בּוֹ אוֹ שְׁאָר תַּשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ. וְכֹל שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ יוֹתֵר, צְרִיכִין מְחִצּוֹתָיו לִהְיוֹתָן יוֹתֵר גְּמוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וַאֲפִלּוּ אִם הַרְבֵּה בָּתִּים בְּלֹא חֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ, וְגַם הַרְבֵּה חֲצֵרוֹת שֶׁבַּיִת אֶחָד בְּכָל חָצֵר — אֵין כָּל זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ ב' חֲצֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן ב' בָּתִּים פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ, שֶׁלֹּא רָצוּ חֲכָמִים לָתֵת דִּבְרֵיהֶם לְשִׁעוּרִים, לְחַלֵּק בֵּין ב' חֲצֵרוֹת בִּלְבָד, שֶׁאֵינָן מוֹעִילוֹת אֶלָּא אִם כֵּן ב' בָּתִּים בְּכָל אַחַת מֵהֶן, וּבֵין יוֹתֵר מִב' חֲצֵרוֹת, שֶׁיּוֹעִילוּ בְּבַיִת אֶחָד בְּכָל חָצֵר. וַאֲפִלּוּ אִם הַבָּתִּים עַצְמָן פְּתוּחִים לַמָּבוֹי. וְלָכֵן כָּל מְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ לָהֶם דִּין חָצֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וּמָבוֹי שֶׁפְּתוּחִים לְתוֹכוֹ ב' חֲצֵרוֹת שֶׁפְּתוּחִים לָהֶם ב' בָּתִּים, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכָל פֶּתַח מֵאֵלּוּ פָּחוֹת מֵרֹחַב ד' טְפָחִים, שֶׁאָז אֵין עָלָיו שֵׁם פֶּתַח כְּלָל. וְגַם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ דִּיּוּרִים אוֹכְלִים בְּכָל בַּיִת, שֶׁמְּקוֹם הַפַּת גּוֹרֵם וְלֹא מְקוֹם לִינָה.

וַאֲפִלּוּ הָיָה הַבַּיִת הָאֶחָד לְאָב וְהַשֵּׁנִי לְבֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהַבֵּן מְקַבֵּל פְּרָס מִשֻּׁלְחַן אָבִיו וְאוֹכֵל בַּבַּיִת שֶׁלּוֹ — הֲרֵי הֵם נִדּוֹנִים כִּשְׁנַיִם, וְנִתָּר הַמָּבוֹי בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּעִנְיַן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הֵם כְּאֶחָד וְאֵינָם אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעֵרוּבָן הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹלְכִין בָּהֶן כַּאן וְכַאן לְהָקֵל.

וְכֵן מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד חָצֵר שֶׁל נָכְרִי וְצִדּוֹ אֶחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁדִּירַת הַנָּכְרִי לֹא שְׁמָהּ דִּירָה לְהַחֲמִיר וְלֶאֱסוֹר עַל הַיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ב, מִכָּל מָקוֹם לְהָקֵל שְׁמָהּ דִּירָה:

Un mavoy n'est permis par lehi et koreh que s'il y a deux cours ouvertes dessus, et à chaque cour deux maisons. Mais moins que cela, son statut est celui d'une hatser, qui n'est permise que par un pass de quatre ou par deux passim minimaux, car moins il y a d'habitants, plus on l'utilise pour des usages intimes — ils n'ont pas autant de honte à y manger ou à y faire d'autres usages intimes. Et plus on utilise un lieu, plus ses mehitsot doivent être entières, comme expliqué plus haut.

Et même si de nombreuses maisons sans cours s'y ouvrent, et même de nombreuses cours avec une maison chacune — rien de tout cela ne suffit, jusqu'à ce qu'il y ait deux cours avec deux maisons s'ouvrant dessus, car les Sages n'ont pas voulu fragmenter leurs paroles, pour distinguer entre deux cours seulement (où il faut deux maisons par cour) et plus de deux cours (où il suffirait d'une maison par cour). Et même si les maisons elles-mêmes ouvrent sur le mavoy. C'est pourquoi tous nos mevo'ot ont le statut de hatser, comme cela sera expliqué.

Un mavoy sur lequel s'ouvrent deux cours avec deux maisons ouvertes sur elles — il faut qu'aucune de ces ouvertures n'ait moins de quatre tefahim de large, car alors il n'y a pas de nom d'ouverture dessus. Et il faut aussi qu'il y ait des habitants qui mangent dans chaque maison, car le lieu du pain en dépend, et non le lieu du coucher.

Et même si l'une des maisons appartient au père et l'autre au fils, et bien que le fils mange des restes de la table de son père et mange dans sa propre maison — ils sont traités comme deux, et le mavoy est permis par lehi ou koreh. Bien que pour l'erouv hatserot ils soient comme un et ne s'interdisent pas l'un à l'autre, néanmoins, puisque l'erouv est de Sofrim, on suit dans les deux cas l'avis le plus indulgent.

De même un mavoy dont un côté est une cour de non-juif et l'autre une cour d'Israël — est permis par lehi et koreh. Bien que la résidence du non-juif ne porte pas le nom de résidence pour être strict et interdire à l'Israël, comme cela sera expliqué au siman 382, néanmoins pour être indulgent elle porte le nom de résidence.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אֵלּוּ שֶׁעַל יָדָן נִתָּר הַמָּבוֹי בְּלֶחִי וְקוֹרָה צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִהְיֶינָה פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ, שֶׁאָז אֵינָן יְכוֹלוֹת לְעָרֵב יַחַד. אֲבָל אִם הֵן פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֵן יְכוֹלוֹת לְעָרֵב יַחַד וּלְטַלְטֵל מִזּוֹ לְזוֹ שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ הַמָּבוֹי, הֲרֵי הֵן כְּחָצֵר אַחַת. וְהוּא הַדִּין הַבָּתִּים שֶׁבֶּחָצֵר אִם הֵם פְּתוּחִים זֶה לְזֶה, שֶׁיְּכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד וּלְטַלְטֵל מִזֶּה לְזֶה שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ הֶחָצֵר, הֲרֵי הֵם כְּבַיִת אֶחָד, וְאֵין הַמָּבוֹי נִתָּר עַל יָדָן בְּלֶחִי וְקוֹרָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין, וְכֵן עִקָּר:

Certains disent que ces deux cours, par lesquelles le mavoy est permis par lehi et koreh, ne doivent pas ouvrir l'une sur l'autre, car alors elles ne peuvent pas faire un erouv commun. Mais si elles ouvrent l'une sur l'autre — puisqu'elles peuvent faire un erouv commun et transporter de l'une à l'autre sans passer par le mavoy — elles sont comme une seule cour. De même les maisons dans une hatser, si elles ouvrent l'une sur l'autre, peuvent faire un erouv commun et transporter de l'une à l'autre sans passer par la hatser — elles sont comme une seule maison, et le mavoy n'est pas permis par lehi et koreh. Et certains autorisent, et c'est le principal.

אֵין הַמָּבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן אָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ. אֲבָל אִם אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ אוֹ רָחְבּוֹ יוֹתֵר עַל אָרְכּוֹ — אֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו, וְדִינוֹ כְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּפַס ד' אוֹ בְּב' פַּסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין.

וְחָצֵר שֶׁאָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ — דִּינָהּ כְּמָבוֹי וְנִתֶּרֶת בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲצֵרוֹת וּבָתִּים פְּתוּחִין לְתוֹכָהּ, שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ כֵּן אֶלָּא בְּמָבוֹי שֶׁהוּא פָּתוּחַ וְקָרוֹב לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, אֲבָל לֹא בְּחָצֵר שֶׁהִיא רְחוֹקָה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ הַכַּרְמְלִית, שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְמָבוֹי וְהַמָּבוֹי פָּתוּחַ לָהֶן.

וּלְפִיכָךְ כָּל מְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן דִּין חֲצֵרוֹת הוֹאִיל וְאֵין חֲצֵרוֹת שֶׁל ב' בָּתִּים פְּתוּחִים לְתוֹכָם, אַף עַל פִּי שֶׁאָרְכָּם יָתֵר עַל רָחְבָּם — אֵינָם נִתָּרִים בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, הוֹאִיל וְהֵן פְּתוּחִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, אֶלָּא צְרִיכִים פַּס ד' אוֹ ב' פַּסִּין מַשֶּׁהוּיִין אִם אֵינָם רְחָבִים מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת.

וְכָל שֶׁכֵּן בְּעִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה, שֶׁיֵּשׁ לְהָעִיר דִּין חָצֵר, וְצָרִיךְ לְתַקֵּן הַמְּבוֹאוֹת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִים כְּדִין הַבָּא לַחֲלוֹק חָצֵר אַחַת לְב' רְשֻׁיּוֹת, שֶׁלֹּא תֶאֱסוֹר רְשׁוּת זוֹ עַל זוֹ בְּלֹא עֵרוּב — שֶׁלֹּא דַי בְּלֶחִי וְקוֹרָה אַף אִם אָרְכָּהּ יוֹתֵר עַל רָחְבָּהּ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ לֶחִי וְקוֹרָה שֶׁבְּמָבוֹי גָּמוּר אֵין מוֹעִילִין לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יַאַסְרוּ דִּיּוּרִין שֶׁמִּצַּד זֶה שֶׁל הַלֶּחִי עַל דִּיּוּרִין שֶׁמִּצַּד הַב' אִם הַלֶּחִי הוּא בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי וְיֵשׁ גַּם כֵּן לֶחִי אַחֵר בְּפִתְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וּמְבוֹאוֹת הָרְחָבוֹת יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר — אֵין פַּסִּין מוֹעִילִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה גַּבֵּי חָצֵר, אֶלָּא צָרִיךְ לְתַקְּנָם בְּצוּרַת פֶּתַח.

וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְתַקֵּן כָּל הַמְּבוֹאוֹת עַל יְדֵי חֶבֶל הַקָּשׁוּר לְרָחְבּוֹ שֶׁל מָבוֹי מִגַּג לְגַג. וְחֶבֶל זֶה אֵינוֹ מִשּׁוּם קוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ רֹחַב טֶפַח, אֶלָּא הוּא מִשּׁוּם צוּרַת פֶּתַח, שֶׁדַּיָּהּ אֲפִלּוּ בְּגֶמִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב. וְאַף שֶׁאֵין צָרִיךְ צוּרַת פֶּתַח בְּפָחוֹת מֵעֶשֶׂר, אַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ בְּצוּרַת פֶּתַח, כְּדֵי לְהַתִּיר גַּם בִּמְבוֹאוֹת הַמְּפֻלָּשִׁים שֶׁצְּרִיכִים צוּרַת פֶּתַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ד.

וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהַעֲמִיד ב' קָנִים גְּבוֹהִים י' טְפָחִים מְכֻוָּנִים מַמָּשׁ תַּחַת הַחֶבֶל, וְזֶה מוֹעִיל בְּכָל מָקוֹם שֶׁצּוּרַת פֶּתַח מוֹעֶלֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אֲוִיר הַרְבֵּה בֵּין קָנִים לַחֶבֶל, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם כֹּל שֶׁהֵם מְכֻוָּנִים תַּחְתָּיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא הֶפְסֵק אֲוִיר בִּלְבָד, אֲבָל אִם הַקָּנִים עוֹמְדִים תַּחַת הַגַּג וְהַחֶבֶל קָשׁוּר עַל גַּבֵּי הַגַּג — אֵין זוֹ צוּרַת פֶּתַח, שֶׁכָּל צוּרַת פֶּתַח דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת הַמַּשְׁקוֹף עַל הַמְּזוּזוֹת בְּלִי הֶפְסֵק דָּבָר אַחֵר בֵּינְתַיִם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיִּפְתַּח נֶקֶב גָּדוֹל בַּגַּג לְמַעְלָה מֵהַקָּנִים, בְּעִנְיָן שֶׁיִּהְיוּ מְכֻוָּנִים תַּחַת הַחֶבֶל בְּלִי הֶפְסֵק דָּבָר אַחֵר בֵּינְתַיִם:

Le mavoy n'est permis par lehi et koreh que si sa longueur dépasse sa largeur, même d'un rien. Mais si sa longueur est égale à sa largeur, ou que sa largeur dépasse sa longueur — il n'y a pas de nom de mavoy dessus, et son statut est celui d'une hatser qui n'est permise que par un pass de quatre ou par deux passim minimaux.

Une hatser dont la longueur dépasse la largeur même d'un rien — son statut est celui d'un mavoy et elle est permise par lehi ou koreh, même s'il n'y a pas de cours et de maisons qui s'y ouvrent, car on n'a exigé cela que pour un mavoy ouvert et proche d'un domaine public ou d'un karmelit, mais non pour une hatser éloignée du domaine public ou du karmelit, qui s'ouvre sur un mavoy, lui-même s'ouvrant sur eux.

C'est pourquoi tous nos mevo'ot, qui ont le statut de cours puisqu'il n'y a pas de cours de deux maisons qui s'y ouvrent — même si leur longueur dépasse leur largeur — ne sont pas permis par lehi ou koreh, puisqu'ils s'ouvrent sur un domaine public ou un karmelit, mais nécessitent un pass de quatre ou deux passim minimaux s'ils n'ont pas plus de dix coudées de large.

Et à plus forte raison une ville entourée de murs (moukefet homa), qui a le statut de hatser, et où il faut réparer les mevo'ot entre juifs et non-juifs comme on partage une hatser en deux domaines, pour qu'ils ne s'interdisent pas l'un à l'autre sans erouv — il ne suffit pas d'un lehi et d'une koreh même si la longueur dépasse la largeur, car même un lehi et une koreh dans un vrai mavoy ne servent pas à éviter que les habitants d'un côté du lehi n'interdisent à ceux de l'autre côté, si le lehi est au milieu du mavoy et qu'il y a aussi un autre lehi à son entrée, comme cela sera expliqué.

Et pour les mevo'ot plus larges que dix — les passim ne servent pas, comme expliqué plus haut au sujet de la hatser, mais il faut les réparer par tsouras hapesah.

La pratique commune dans ces pays est de réparer tous les mevo'ot par une corde tendue en travers du mavoy, de toit à toit. Cette corde n'agit pas comme koreh, car elle n'a pas un tefah de large ; elle agit comme tsouras hapesah, pour laquelle il suffit même d'un jonc, comme expliqué au siman 362. Et bien qu'il n'y ait pas besoin de tsouras hapesah pour moins de dix, on a néanmoins coutume d'utiliser une tsouras hapesah, pour autoriser aussi les mevo'ot mefoulachim (de part en part) qui nécessitent une tsouras hapesah, comme cela sera expliqué au siman 364.

Et il faut veiller à dresser deux montants hauts de dix tefahim alignés exactement sous la corde, ce qui est efficace partout où une tsouras hapesah est efficace. Et bien qu'il y ait beaucoup d'air entre les montants et la corde, peu importe tant qu'ils sont alignés sous elle, comme expliqué là-bas.

Et il en est qui disent qu'il ne doit y avoir entre eux qu'une rupture d'air, mais si les montants sont sous le toit et que la corde est attachée sur le toit — ce n'est pas une tsouras hapesah, car toute tsouras hapesah doit avoir le linteau au-dessus des montants sans rupture d'aucun autre objet entre eux. C'est pourquoi il faut percer un grand trou dans le toit au-dessus des montants, de sorte qu'ils soient alignés sous la corde sans aucun objet entre eux.

אֲבָל כְּשֶׁאֵין קָנִים תַּחַת הַחֶבֶל, אֵין כָּתְלֵי הַמָּבוֹי נֶחְשָׁבִים בִּמְקוֹם קָנִים לִהְיוֹת צוּרַת פֶּתַח, שֶׁאִם לֹא כֵן, לָמָּה הִצְרִיכוּ קוֹרָה רְחָבָה טֶפַח? הֲלֹא בְּקָנֶה כָּל שֶׁהוּא שֶׁעַל גַּבֵּי כָּתְלֵי הַמָּבוֹי יֵשׁ צוּרַת פֶּתַח. וּמִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ עַמּוּד בּוֹלֵט בַּכֹּתֶל אוֹ שֶׁיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ חִפּוּפִים פָּחוֹת פָּחוֹת מִג' טְפָחִים עַד פָּחוֹת מִג' טְפָחִים סָמוּךְ לָאָרֶץ, יֵשׁ לִסְמוֹךְ עֲלֵיהֶם (מֵעֶרֶב שַׁבָּת) לְשֵׁם קָנִים שֶׁל צוּרַת פֶּתַח, וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיוּ מְגֻלִּים לְמַעְלָה תַּחַת הַחֶבֶל לְדִבְרֵי הַמַּצְרִיכִין כֵּן:

Mais lorsqu'il n'y a pas de montants sous la corde, les murs du mavoy ne sont pas considérés à la place de montants pour former une tsouras hapesah. Car sinon, pourquoi a-t-on exigé une koreh large d'un tefah ? Un jonc quelconque sur les murs du mavoy suffirait à constituer une tsouras hapesah. Néanmoins, s'il y a une colonne saillante dans le mur, ou des renfoncements qui en sortent par paliers de moins de trois tefahim jusqu'à moins de trois tefahim du sol, on peut s'y appuyer (depuis la veille de Chabbat) à titre de montants de tsouras hapesah, à condition qu'ils soient découverts en haut sous la corde, selon les tenants de cette exigence.

מָבוֹי שֶׁתּוֹכוֹ רָחָב הַרְבֵּה וּמִתְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁאֵין בְּפִתְחוֹ ג' טְפָחִים, אֵינוֹ צָרִיךְ תִּקּוּן כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּסָתוּם מִתּוֹרַת לָבוּד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֹּל שֶׁאֵין בְּפִתְחוֹ ד' טְפָחִים, שֶׁהוּא שִׁעוּר מָקוֹם, אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן כְּלָל. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל:

Un mavoy dont l'intérieur est très large et qui se rétrécit jusqu'à ce que son entrée n'ait pas trois tefahim de large, n'a besoin d'aucun tikoun, puisqu'il est considéré comme fermé par lavoud. Et certains disent que dès que son entrée n'a pas quatre tefahim de large — qui est la mesure d'un emplacement — il n'a besoin d'aucun tikoun. Pour la halakha, en matière de paroles de Sofrim, on suit l'avis le plus indulgent.

מָבוֹי הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית וּמְתֻקָּן שָׁם בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, וּבְרֹאשׁוֹ — דְּהַיְנוּ בְּרוּחַ שֶׁכְּנֶגֶד הַפֶּתַח — יֵשׁ שָׁם מְחִצָּה מֵהַחֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ, וּבְצִדּוֹ הָאֶחָד יֵשׁ מְחִצָּה מֵאַשְׁפָּה הַגָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, וּבְצִדּוֹ הַב' יֵשׁ מְחִצָּה מֵהַיָּם שֶׁעָמְקוֹ י' טְפָחִים סָמוּךְ לִשְׂפָתוֹ מִתְלַקֵּט מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וּבִלְבָד שֶׁתְּהֵא אַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּנּוֹת. אֲבָל בְּאַשְׁפָּה שֶׁל יָחִיד, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְפַנֶּה אַשְׁפָּתוֹ וִיטַלְטְלוּ בַּמָּבוֹי כְּמִתְּחִלָּה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַיָּם אֵינוֹ עוֹלֶה מִשּׁוּם מְחִצָּה לְמָבוֹי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַיָּם שֶׁמִּתְקַצֵּר וְנַעֲשֶׂה קַרְקַע וּמַעֲלֶה שָׁם חוֹל וַאֲבָנִים וּבָטְלָה מְחִצָּתוֹ, שֶׁנִּתְמַעֵט שִׁפּוּעוֹ שָׁם וְאֵינוֹ מִתְלַקֵּט י' טְפָחִים מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת, וִיטַלְטְלוּ בַּמָּבוֹי כְּמִתְּחִלָּה. וְכֵן עִקָּר.

אֲבָל בִּשְׁאָר נְהָרוֹת אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁיַּעֲלוּ שִׂרְטוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן אוֹתָן נְהָרוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהִתְיַבֵּשׁ בַּקַּיִץ וּלְהַעֲלוֹת שָׁם חוֹל וַאֲבָנִים.

וְאִם נִקְרַשׁ הַנָּהָר וְנִגְלַד בִּימוֹת הַחֹרֶף — בָּטְלָה מְחִצָּתוֹ, וְאָסוּר לְטַלְטֵל בַּמָּבוֹי כָּל יְמֵי קְרִישָׁתוֹ.

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר כָּל הַשָּׁנָה מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְטַלְטֵל גַּם בַּחֹרֶף, כְּמוֹ שֶׁאָסְרוּ בַּיָּם כָּל הַשָּׁנָה מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יְטַלְטְלוּ כְּשֶׁיַּעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן, וְכֵן בַּנְּהָרוֹת שֶׁדַּרְכָּן בְּכָךְ בַּקַּיִץ. וְטוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו.

וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין מִדְרוֹן בַּנָּהָר אֶלָּא בִּמְקוֹם הַמַּיִם בִּלְבָד. אֲבָל אִם יֵשׁ עַל שְׂפָתוֹ בַּיַּבָּשָׁה מִדְרוֹן הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת, הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב לִמְחִצָּה בְּכָל עִנְיָן.

וְכָל זֶה כְּשֶׁנָּהָר אוֹ הַמִּדְרוֹן שֶׁעַל שְׂפָתוֹ הוּא סָמוּךְ מַמָּשׁ לַמָּבוֹי. אֲבָל אִם רָחוֹק מִמֶּנּוּ בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם (אֶלָּא אִם כֵּן יְתַקֵּן שָׁם בְּצוּרַת הַפֶּתַח), שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ מָקוֹם הוּא כְּפִרְצָה לְמָבוֹי זֶה. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחוֹק מִמֶּנּוּ אֶלָּא ד' טְפָחִים, אִם רַבִּים בּוֹקְעִים שָׁם — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ה בְּפִרְצַת מָבוֹי מִצִּדּוֹ.

(וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין הַנָּהָר מַקִּיף כָּל הָעִיר. אֲבָל אִם הוּא מַקִּיף כָּל הָעִיר מִסָּבִיב — אֵינוֹ מוֹעִיל לָהּ כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן יָשְׁבָה וְלִבְסוֹף הֻקְּפָה מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר):

Un mavoy ouvert sur un domaine public ou un karmelit, réparé là par un lehi ou une koreh, dont l'extrémité — à savoir le côté opposé à l'entrée — a une mehitsa formée par les cours qui s'y ouvrent, dont un côté a une mehitsa formée par un tas d'ordures (achpa) haut de dix tefahim, et dont l'autre côté a une mehitsa formée par la mer dont la profondeur de dix tefahim près du bord se prolonge sur quatre coudées — c'est permis, à condition que le tas d'ordures soit communautaire et non destiné à être enlevé. Mais pour un tas d'ordures d'un particulier, on craint qu'il ne le déblaie et qu'on continue à transporter dans le mavoy comme au début.

Et certains disent que la mer n'est pas considérée comme mehitsa pour le mavoy, en raison du décret de la « banc de sable » : il arrive que la mer se rétracte et qu'un sol émerge avec du sable et des pierres, annulant la mehitsa, par diminution de sa pente, ne se prolongeant plus de dix tefahim sur quatre coudées — et on continuerait à transporter dans le mavoy. Et c'est le principal.

Mais pour les autres rivières, on ne craint pas qu'elles laissent un banc de sable, sauf celles qui ont l'habitude de s'assécher l'été et de découvrir là sable et pierres.

Et si la rivière a gelé en hiver — sa mehitsa est annulée, et il est interdit de transporter dans le mavoy tous les jours de son gel.

Et il en est qui interdisent toute l'année, de crainte qu'on ne vienne à transporter aussi en hiver, comme on a interdit dans la mer toute l'année par crainte qu'on ne transporte quand un banc de sable apparaîtra, et de même pour les rivières qui ont l'habitude de le faire l'été. Et il convient de prendre en compte leur avis.

Et tout cela quand il n'y a pas de pente dans la rivière sauf à l'endroit des eaux. Mais s'il y a sur sa rive, sur la terre ferme, une pente qui se prolonge de dix tefahim sur quatre coudées, elle est considérée comme mehitsa en tout cas.

Et tout cela quand la rivière ou la pente du bord est immédiatement contre le mavoy. Mais si elle est éloignée de plus de dix coudées — ne sert à rien (à moins qu'on n'y répare par une tsouras hapesah), car cet endroit est comme une brèche pour ce mavoy. Et même si elle n'est qu'à quatre tefahim, si la foule y traverse — interdit, comme cela sera expliqué au siman 365 au sujet de la brèche latérale d'un mavoy.

(Et tout cela quand la rivière n'entoure pas toute la ville. Mais si elle entoure toute la ville — ne sert à rien, à moins qu'on n'ait habité avant que la rivière ne l'entoure, comme cela sera expliqué.)

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְצִדּוֹ אֶחָד קָצָר, אֲפִלּוּ אֵין צַד הָאָרֹךְ עוֹדֵף עַל הַקָּצָר ד' אַמּוֹת כְּשִׁעוּר מָבוֹי — אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הַקּוֹרָה עַל צַד הָאָרֹךְ, אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּצָר. אֲבָל לֹא יַנִּיחֶנָּה בַּאֲלַכְסוֹן וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצַד הָאָרֹךְ עַד הַקּוֹרָה, לְפִי שֶׁהַקּוֹרָה הִיא מִשּׁוּם הֶכֵּר, וּבַאֲלַכְסוֹן אֵין כַּאן הֶכֵּר, לְפִי שֶׁהָרוֹאֶה בְּנֵי הַמָּבוֹי נִמְשָׁכִים וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּכַרְמְלִית חוּץ מִכְּנֶגֶד כֹּתֶל הַקָּצָר, אוֹמֵר: מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּכַרְמְלִית, לְפִי שֶׁאֵין אוֹתוֹ הָעֹדֶף דּוֹמֶה שֶׁיְּהֵא מִן הַמָּבוֹי.

אֲבָל אִם יִרְצֶה יַעֲשֶׂה שָׁם צוּרַת הַפֶּתַח בַּאֲלַכְסוֹן, וִיהֵא מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם כֵּן בַּאֲלַכְסוֹן, בָּאָרֹךְ כְּנֶגֶד הָאָרֹךְ וּבַקָּצָר כְּנֶגֶד הַקָּצָר.

אֲבָל אִם יַעֲמִיד לֶחִי אֶחָד אֵצֶל הָאָרֹךְ וְלֶחִי אֶחָד אֵצֶל הַקָּצָר — אֵינָן מוֹעִילִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲלַכְסוֹן, שֶׁאַף שֶׁהַלֶּחִי אֵינוֹ מִשּׁוּם הֶכֵּר בִּלְבָד אֶלָּא מִשּׁוּם מְחִצָּה, מִכָּל מָקוֹם לֶחִי שֶׁבְּצַד הָאָרֹךְ אֵינוֹ מוֹעִיל לְהַתִּיר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֶצְלוֹ, הוֹאִיל וְאֵין שָׁם מְחִצָּה כְּנֶגְדּוֹ:

Un mavoy dont un côté est long et l'autre court, même si le côté long ne dépasse pas le court de quatre coudées (mesure d'un mavoy) — on ne pose pas la koreh contre le côté long, mais en face du court. Et on ne la posera pas en diagonale pour utiliser le côté long jusqu'à la koreh, car la koreh agit par le signe (heker), et en diagonale il n'y a pas de signe ; car celui qui voit les habitants du mavoy s'étirer et utiliser le domaine public ou le karmelit au-delà du mur court, se dit : « il est permis d'utiliser le domaine public ou le karmelit », puisque ce surplus ne lui paraît pas faire partie du mavoy.

Mais s'il veut, qu'il fasse là une tsouras hapesah en diagonale, et il sera permis d'utiliser également en diagonale : le côté long face au long et le court face au court.

Mais s'il dresse un lehi auprès du long et un lehi auprès du court — ils ne servent pas à autoriser l'usage en diagonale. Car bien que le lehi n'agisse pas seulement par signe mais par mehitsa, néanmoins un lehi du côté long ne sert pas à autoriser l'usage à côté, puisqu'il n'y a pas de mehitsa en face.

לֹא אָמְרוּ שֶׁהַקּוֹרָה הַמֻּנַּחַת בַּאֲלַכְסוֹן אֵין בָּהּ הֶכֵּר אֶלָּא כְּשֶׁהִיא בִּקְצֵה הַמָּבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְצִדּוֹ אֶחָד קָצָר, וּמִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל תּוֹךְ הַמָּבוֹי יָכוֹל לְהַנִּיחַ הַקּוֹרָה בַּאֲלַכְסוֹן וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאָרֹךְ כְּנֶגֶד הָאָרֹךְ וּבַקָּצָר כְּנֶגֶד הַקָּצָר:

On n'a dit que la koreh posée en diagonale n'a pas de signe (heker) qu'à l'extrémité du mavoy dont un côté est long et l'autre court, pour la raison expliquée. Mais à l'intérieur du mavoy, on peut poser la koreh en diagonale et utiliser le long face au long et le court face au court.

הֶעֱמִיד לֶחִי בְּאֶמְצַע מָבוֹי, אִם מִן הַלֶּחִי וְלַחוּץ כְּלַפֵּי פֶּתַח הַמָּבוֹי יֵשׁ שָׁם חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי, וְעָשׂוּ גַם לֶחִי לְפֶתַח הַמָּבוֹי — אֵין לֶחִי הַפְּנִימִי מוֹעִיל לְחַלֵּק הַמָּבוֹי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ חֲצֵרוֹת הַחִיצוֹנוֹת וְהַפְּנִימִיּוֹת לְעָרֵב יַחַד, כְּמוֹ בִּשְׁאָר מְבוֹאוֹת שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא לֶחִי אֶחָד לְפִתְחָם, שֶׁצְּרִיכִים כָּל בְּנֵי הַמָּבוֹי לְעָרֵב יַחַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁלֶּחִי נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה אֶלָּא לְעִנְיַן לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן מִנְיַן הַמְּחִצּוֹת הַצְּרִיכוֹת לִרְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵינָהּ מְחִצָּה גְמוּרָה שֶׁיּוּכַל לְחַלֵּק רְשׁוּת אַחַת לִשְׁתַּיִם, שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ מְחִצָּה גְמוּרָה.

אֲבָל אִם לֹא עָשׂוּ הַחִיצוֹנִים לֶחִי לְפֶתַח הַמָּבוֹי — כֵּיוָן שֶׁהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְטַלְטֵל מֵחֲצֵרוֹתֵיהֶם לַמָּבוֹי אֲפִלּוּ אִם יְעָרְבוּ, הֲרֵי כְּמוֹ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק כְּלָל בַּמָּבוֹי בְּשַׁבָּת, וְאֵינָם אוֹסְרִים עַל הַפְּנִימִי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ עִמָּהֶם, וּמֻתָּרִים הַפְּנִימִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הַלֶּחִי וְלִפְנִים אִם עֵרְבוּ בֵּינֵיהֶם. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּאוֹתוֹ הַחֲצִי הַמָּבוֹי הַפְּנִימִי תּוֹרַת מָבוֹי, שֶׁלֹּא יְהֵא אָרְכּוֹ פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת וְיִהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכֵן הַדִּין אִם הִנִּיחוּ קוֹרָה עַל אֶמְצַע הַמָּבוֹי.

אֲבָל אִם הֶעֱמִידוּ בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי שְׁנֵי פַסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין אֶחָד מִצַּד זֶה וְאֶחָד מִצַּד זֶה אוֹ פַּס רָחָב ד' טְפָחִים מִצַּד אֶחָד אִם אֵין הַמָּבוֹי רָחָב יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, אוֹ שֶׁעָשׂוּ צוּרַת פֶּתַח אַף עַל פִּי שֶׁרָחָב יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר — הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה גְמוּרָה, וּמוֹעֶלֶת לְחַלֵּק הַמָּבוֹי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ הַחִיצוֹנִים וְהַפְּנִימִים לְעָרֵב יַחַד, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַחִיצוֹנִים עָשׂוּ תִּקּוּן לְפֶתַח הַמָּבוֹי וּמֻתָּרִים לְטַלְטֵל בּוֹ אִם עֵרְבוּ בֵּינֵיהֶם.

וַאֲפִלּוּ הֶחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּיּוּרִין הַרְבֵּה יְכוֹלִים לְחַלְּקָהּ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ כֻּלָּם לְעָרֵב יַחַד אֶלָּא אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן.

וְכֵן עִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה שֶׁרוֹצִים לְחַלְּקָהּ אוֹ לְהַכְשִׁיר חֶצְיָהּ וּלְהַנִּיחַ חֶצְיָהּ — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ב:

Si on a placé un lehi au milieu d'un mavoy, et que du lehi vers l'extérieur, du côté de l'entrée du mavoy, il y a des cours ouvertes sur le mavoy, et qu'on a aussi fait un lehi à l'entrée du mavoy — le lehi intérieur ne sert pas à diviser le mavoy pour dispenser les cours extérieures et intérieures de faire un erouv commun, comme dans les autres mevo'ot qui n'ont qu'un seul lehi à leur entrée, où tous les habitants doivent faire un erouv commun, comme cela sera expliqué. Car on n'a dit que le lehi est traité comme mehitsa que pour combler ce qui manque dans le nombre de mehitsot nécessaires à un rechout hayahid complet, mais il n'est néanmoins pas mehitsa entière au point de pouvoir diviser un domaine en deux, ce qui exigerait une véritable mehitsa.

Mais si les habitants extérieurs n'ont pas fait de lehi à l'entrée du mavoy — puisqu'ils ne peuvent pas transporter de leurs cours au mavoy même s'ils faisaient un erouv, c'est comme s'ils n'avaient aucune part au mavoy pendant Chabbat, et ils n'interdisent pas aux intérieurs même sans erouv commun. Et les intérieurs sont autorisés à utiliser depuis le lehi vers l'intérieur s'ils ont fait un erouv entre eux. À condition que cette moitié intérieure du mavoy ait le statut de mavoy : sa longueur ne sera pas inférieure à quatre coudées et il y aura des maisons et des cours qui s'y ouvriront comme expliqué. Et de même si on a posé une koreh au milieu du mavoy.

Mais si on a dressé au milieu du mavoy deux passim minimaux, un de chaque côté, ou un pass de quatre tefahim d'un seul côté si le mavoy n'est pas plus large que dix, ou bien si on y a fait une tsouras hapesah même s'il est plus large que dix — c'est une mehitsa entière, qui sert à diviser le mavoy de sorte que extérieurs et intérieurs n'aient pas besoin de faire un erouv commun, même si les extérieurs ont fait un tikoun à l'entrée du mavoy et qu'ils peuvent y transporter s'ils ont fait un erouv entre eux.

Et même une hatser où il y a de nombreux habitants, on peut la diviser de cette manière, pour qu'ils n'aient pas tous à faire un erouv commun, mais que les uns fassent leur propre erouv et les autres le leur.

Et de même, une ville entourée de murs qu'on voudrait diviser ou autoriser pour moitié en laissant l'autre moitié — sera expliqué au siman 392.

מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב כ' אַמָּה, וְרוֹצֶה לְהַכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה — כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? עוֹשֶׂה פַּס רָחָב ד' אַמּוֹת וְגָבוֹהַּ י' טְפָחִים וּמַעֲמִידוֹ בְּאֶמְצַע הַפֶּתַח, רָחְבּוֹ לְאָרְכּוֹ שֶׁל מָבוֹי, וְנֶחְשָׁב כָּל צַד מִצִּדֵּי הַפַּס כְּמָבוֹי בִּפְנֵי עַצְמוֹ כֵּיוָן שֶׁאָרְכּוֹ ד' אַמּוֹת כְּשִׁעוּר מָבוֹי. וְיִתֵּן הַקּוֹרָה עַל רֹאשׁ הַפַּס אוֹ תּוֹךְ ג' טְפָחִים, שֶׁהֲרֵי פַּס זֶה הוּא כֹּתֶל הַמְּבוֹאוֹת, וְהַקּוֹרָה שֶׁהִיא מֻפְלֶגֶת ג' טְפָחִים מִכָּתְלֵי הַמָּבוֹי — פְּסוּלָה.

וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל מָבוֹי מִשְּׁנֵי (מְבוֹאוֹת) אֵלּוּ שֶׁהַפַּס מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ וְכָל תְּנָאֵי מָבוֹי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וּמִן הַפַּס עַד הַכֹּתֶל אֶמְצָעִי שֶׁל הַמָּבוֹי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם צוּרַת הַפֶּתַח, אֲפִלּוּ אֵין שָׁם יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, לְפִי שֶׁשָּׁם מְפֻלָּשִׁים ב' מְבוֹאוֹת אֵלּוּ כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, וּפִלּוּשׁ זֶה דִּינוֹ כְּפִלּוּשׁ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ד בְּמָבוֹי עָקֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם צוּרַת הַפֶּתַח אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁם יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

Un mavoy qui a vingt coudées de large et qu'on veut autoriser par lehi ou koreh — comment fait-on ? On fait un pass large de quatre coudées et haut de dix tefahim, qu'on dresse au milieu de l'entrée, sa largeur dans le sens de la longueur du mavoy. Chaque côté du pass sera considéré comme un mavoy à part entière puisque sa longueur est de quatre coudées comme la mesure d'un mavoy. Et on placera la koreh au sommet du pass ou à moins de trois tefahim, car ce pass est le mur des mevo'ot, et une koreh éloignée de trois tefahim des murs du mavoy est invalide.

Et il faut que dans chacun de ces deux mevo'ot séparés par le pass il y ait des maisons et des cours qui s'y ouvrent, et toutes les conditions du mavoy expliquées plus haut.

Et du pass jusqu'au mur central du mavoy, il faut faire là une tsouras hapesah, même s'il n'y a pas plus de dix, car là deux mevo'ot sont ouverts (mefoulachim) l'un sur l'autre, et cette ouverture-traversée est traitée comme une ouverture sur le domaine public, comme cela sera expliqué au siman 364 au sujet du mavoy coudé. Et il en est qui disent qu'on n'a pas besoin de faire de tsouras hapesah sauf s'il y a plus de dix. Et il faut être strict selon le premier avis.

אֲבָל אִם יִרְצֶה לְהַעֲמִיד רֹחַב הַפַּס לְרֹחַב הַמָּבוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאַר רֹחַב הַמָּבוֹי פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה הַרְבֵּה מִצַּד זֶה וּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה הַרְבֵּה מִצַּד זֶה — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, לְפִי שֶׁהָאֲוִיר שֶׁל רֹחַב הַמָּבוֹי שֶׁמִּצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה מְבַטְּלִים אֶת הַפַּס שֶׁבְּאֶמְצָעָם. וְאֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַרְחִיק שְׁנֵי אַמּוֹת מִכֹּתֶל זֶה, וְיַעֲמִיד שָׁם פַּס רָחָב שְׁלֹשָׁה אַמּוֹת וְגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְכֵן יַעֲשֶׂה אֵצֶל כֹּתֶל הַשֵּׁנִי, וְיִשָּׁאֵר פֶּתַח רָחָב י' אַמּוֹת בֵּין פַּסִּים הַלָּלוּ, שֶׁאָז אֵין הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַפַּסִּים עִם הָאֲוִיר שֶׁבֵּין פַּסִּים לַכְּתָלִים בָּאִים וּמְבַטְּלִים הַפַּסִּים שֶׁבֵּינֵיהֶם, הוֹאִיל וְכָל פַּס מְרֻבֶּה עַל הָאֲוִיר שֶׁבֵּינוֹ לַכֹּתֶל שֶׁאֶצְלוֹ. אוֹ יַרְחִיק אַמָּה וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה וְיַרְחִיק אַמָּה וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה, וְכֵן יַעֲשֶׂה בְּצַד הַשֵּׁנִי. אוֹ יַרְחִיק ב' אַמּוֹת וּב' טְפָחִים וְיַעֲשֶׂה פַּס ב' אַמּוֹת וְד' טְפָחִים, וְכֵן בְּצַד הַשֵּׁנִי, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה, וּבִלְבָד שֶׁהַפַּס יְהֵא יָתֵר עַל הָאֲוִיר שֶׁבֵּינוֹ לַכֹּתֶל שֶׁאֶצְלוֹ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר.

וּלְבַד מִפַּסִּים אֵלּוּ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גַּם כֵּן לֶחִי לְמָבוֹי, שֶׁהַפַּסִּים אֵינָם נֶחְשָׁבִים לְלֶחִי, הוֹאִיל וְהֵם רְחוֹקִים מֵהַכְּתָלִים ג' טְפָחִים.

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ בְּנֵי הַמָּבוֹי אֶת פֶּתַח הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין הַפַּסִּים שֶׁהַלֶּחִי מְתֻקָּן בּוֹ, וְיֵלְכוּ לָהֶם דֶּרֶךְ פֶּתַח קָטָן שֶׁבֵּין פַּס לַכֹּתֶל, שֶׁאִם כֵּן נִתְבַּטֵּל תּוֹרַת הַפֶּתַח מִן הַגָּדוֹל וּבָטְלָה הַלֶּחִי הַמְּתֻקָּן בּוֹ, וְנִמְצָא מָבוֹי זֶה בְּלֹא תִקּוּן, אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח לְהַקָּטָן. אֲבָל מִן הַסְּתָם אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַנִּיחוּ הַגָּדוֹל וְיֵלְכוּ בַּקָּטָן, שֶׁחֲזָקָה אֵין אָדָם מַנִּיחַ פֶּתַח גָּדוֹל וְנִכְנָס בַּקָּטָן:

Mais s'il veut placer la largeur du pass en travers de la largeur du mavoy, même si la largeur restante du mavoy est de beaucoup moins de dix d'un côté et de beaucoup moins de dix de l'autre — ne sert à rien, parce que l'air de la largeur du mavoy qui est de part et d'autre annule le pass entre eux. Alors, comment faire ? On laisse deux coudées du mur, et on dresse là un pass de trois coudées de large et dix tefahim de haut ; de même près du second mur, en laissant entre les deux passim une ouverture de dix coudées. Alors l'air entre les passim avec l'air entre les passim et les murs ne vient plus annuler les passim qui sont entre eux, puisque chaque pass est plus grand que l'air entre lui et le mur d'à côté. Ou bien on laisse une coudée et on fait un pass d'une coudée et demie, on laisse une coudée et on fait un pass d'une coudée et demie, et de même de l'autre côté. Ou on laisse deux coudées et deux tefahim et on fait un pass de deux coudées et quatre tefahim, de même de l'autre côté. Et de même dans tous les cas analogues, à condition que le pass dépasse l'air entre lui et le mur d'à côté, pour la raison expliquée.

Et outre ces passim, il faut faire aussi un lehi au mavoy, car les passim ne sont pas comptés comme lehi, puisqu'ils sont à plus de trois tefahim des murs.

Et il faut veiller à ce que les habitants du mavoy n'abandonnent pas la grande ouverture entre les passim, où le lehi est aménagé, pour passer par la petite ouverture entre pass et mur ; car alors l'ouverture grande perdrait son statut d'ouverture et le lehi aménagé là serait annulé, et le mavoy serait sans tikoun — sauf s'ils font une tsouras hapesah pour la petite ouverture. Mais par défaut, on ne craint pas qu'ils abandonnent la grande pour entrer par la petite, car la présomption est que personne n'abandonne une grande ouverture pour entrer par une petite.

פַּסִּים אֵלּוּ אֵינָם צְרִיכִין לִהְיוֹת פַּסִּים שְׁלֵמִים, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא כָּל אֶחָד עָשׂוּי מִקָּנִים — קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִג' טְפָחִים, שֶׁכְּסָתוּם וְשָׁלֵם הוּא מִתּוֹרַת לָבוּד:

Ces passim n'ont pas besoin d'être entiers, mais chacun peut être fait de joncs — jonc par jonc — à moins de trois tefahim, car par lavoud c'est comme bouché et entier.

מָבוֹי שֶׁשָּׁוֶה מִתּוֹכוֹ וְנַעֲשֶׂה מִדְרוֹן בִּפְתִיחָתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, דְּהַיְנוּ שֶׁקַּרְקַע הַמָּבוֹי גָּבוֹהַּ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֻצְרַךְ לְשַׁפֵּעַ אֵצֶל פִּתְחוֹ לְצַד רְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ שֶׁשָּׁוֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשֶׂה מִדְרוֹן לְתוֹכוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁקַּרְקַע רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִקַּרְקַע הַמָּבוֹי, וּתְחִלַּת כְּנִיסַת הַמָּבוֹי מִן הַפֶּתַח וְלִפְנִים גַּם כֵּן גָּבוֹהַּ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאַחַר כָּךְ מְשַׁפֵּעַ וְיוֹרֵד לְצַד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִי וְנַעֲשֶׂה מִדְרוֹן — הֲרֵי מָבוֹי זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן בְּפִתְחוֹ, לְפִי שֶׁתֵּל זֶה שֶׁבְּפִתְחוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לִמְחִצָּה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּשִׁפּוּעוֹ גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים מִתְלַקֵּט מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם רַבִּים בּוֹקְעִים עָלָיו — אָסוּר (וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵין בְּקִיעַת רַבִּים מְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ שֵׁם הַמְּחִצָּה, וְאִלּוּ הָיָה [בְּרָחְבּוֹ] ד' עַל ד' גְּבוֹהִים [י'] טְפָחִים מִן הָאָרֶץ מִכָּל צְדָדֵיהֶם הָיְתָה שָׁם רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה, וְהַזּוֹרֵק לְשָׁם מֵרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב — מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְטַלְטֵל כְּשֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים שָׁם, וְלָכֵן אֵין נִדּוֹן גַּם כֵּן מִשּׁוּם מְחִצָּה לְמָבוֹי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

וּמִכָּל מָקוֹם לֹא אָסְרוּ חֲכָמִים אֶלָּא בִּבְקִיעַת רַבִּים כְּעֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל כְּשֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים כָּל כָּךְ בְּתֵל זֶה — מֻתָּר, וְלֹא גָזְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם תֵּל שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ כְּמוֹ שֶׁגָּזְרוּ בְּכָל כַּרְמְלִית שֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ, לְפִי שֶׁכָּל כַּרְמְלִית הִיא שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ מִנְיַן מְחִצּוֹתֶיהָ וְדוֹמָה בְּמִקְצָת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל כַּאן אֵין שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא כְּשֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים עָלָיו בִּלְבָד.

וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁאֵין בְּקִיעַת הָרַבִּים חֲשׁוּבָה לַעֲשׂוֹת רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא אִם כֵּן הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה — אַף כַּאן אֵין בְּקִיעַת הָרַבִּים מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ שֵׁם מְחִצָּה (מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים) אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹקְעִים בּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָל יוֹם):

Un mavoy plat à l'intérieur et qui devient en pente à son ouverture vers le domaine public — c'est-à-dire que le sol du mavoy est plus haut que le domaine public et qu'on a dû faire une pente près de son entrée vers le domaine public ; ou bien plat avec le domaine public et qui descend en pente vers l'intérieur — c'est-à-dire que le sol du domaine public est plus haut que celui du mavoy, et que le début de l'entrée du mavoy, depuis l'ouverture vers l'intérieur, est aussi au niveau du domaine public, puis descend en pente vers la paroi médiane — ce mavoy n'a besoin d'aucun tikoun à son entrée, car ce talus à son entrée est considéré comme mehitsa. À condition que sa pente atteigne dix tefahim sur quatre coudées, comme expliqué au siman 345.

Néanmoins, si la foule y traverse — interdit (bien que d'après la Tora, la traversée de la foule ne lui enlève pas le nom de mehitsa, et si elle avait quatre sur quatre, haute de dix tefahim du sol de tous côtés, ce serait un rechout hayahid entier d'après la Tora, et celui qui y lance depuis le domaine public est passible — néanmoins, par les paroles des Sofrim, il est interdit de transporter quand la foule traverse, et il n'est donc pas non plus traité comme mehitsa du mavoy selon les Sofrim).

Néanmoins, les Sages n'ont interdit qu'avec une traversée de foule comme celle du domaine public. Mais quand la foule ne traverse pas tant que ça sur ce talus — permis, et ils n'y ont pas décrété à cause d'un talus traversé par la foule comme ils ont décrété pour tout karmelit non traversé par la foule à cause du domaine public traversé par la foule, parce que tout karmelit n'a pas son nombre complet de mehitsot et ressemble en partie au domaine public, tandis qu'ici il n'y a aucune ressemblance au domaine public sauf quand la foule y traverse.

Et selon ceux qui disent que la traversée de la foule n'établit le domaine public que s'ils sont 600 000 (chichim ribo), comme expliqué au siman 345 — ici aussi, la traversée de la foule ne lui enlève le nom de mehitsa (selon les Sofrim) que s'il y a 600 000 qui traversent chaque jour.

(וְכָל זֶה כְּשֶׁהַתֵּל הוּא מְחִצָּה רְבִיעִית לְמָבוֹי. אֲבָל) אִם כָּל הָעִיר מֻקֶּפֶת תֵּל, וְהֶקֵּף זֶה הָיָה קֹדֶם בִּנְיַן הָעִיר — אֵין תֵּל זֶה עוֹלֶה לִמְחִצָּה לִמְבוֹאוֹת הָעִיר, לְפִי שֶׁהֶקֵּף הַתֵּל לֹא הֻקַּף לְדִירָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה קֹדֶם בִּנְיַן הַבָּתִּים, וְאִם כֵּן כָּל הָעִיר הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הֶקֵּף שֶׁאֵינָהּ לְדִירָה, שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם.

וְכָתְלֵי הַחֲצֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ אַחַר בִּנְיַן הַבָּתִּים אֵינָם מוֹעִילִים אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁבְּתוֹכָם מֻקָּף לְדִירָה, דְּהַיְנוּ הַחֲצֵרוֹת עַצְמָן, אֲבָל הַמְּבוֹאוֹת שֶׁבָּהֶן אֵינָם נִקְרָאִים מֻקָּפִים לְדִירָה עַל יְדֵי כָּתְלֵי הַחֲצֵרוֹת שֶׁהֵם כָּתְלֵי הַמָּבוֹי.

(שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה לְתֵל יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אוֹ פָּתַח לוֹ בֵּית דִּירָה וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה עַל גַּבָּהּ מְחִצָּה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת לְדִירָה, שֶׁעַל יְדֵי מְחִצָּה זוֹ נַעֲשָׂה כֻּלּוֹ מֻקָּף לְדִירָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ח, לְפִי שֶׁמְּחִצָּה זוֹ עֲשָׂאָהּ כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הֶקֵּף הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא הָיָה לְדִירָה, וְעַל יְדֵי כֵן יֵעָשֶׂה מֻקָּף לְדִירָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, אֲבָל כָּתְלֵי הַחֲצֵרוֹת לֹא נַעֲשׂוּ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ הַמְּבוֹאוֹת מֻקָּפִים לְדִירָה וְיִתְבַּטֵּל מֵהֶם הֶקֵּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַתֵּל שֶׁלֹּא הָיָה לְדִירָה.

וְלָכֵן צָרִיךְ לְבַטְּלוֹ עַל יְדֵי צוּרַת פֶּתַח, שֶׁהִיא מוֹעֶלֶת לַעֲשׂוֹת עַל יָדָהּ מֻקָּף לְדִירָה כְּמוֹ עַל יְדֵי מְחִצָּה גְמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"א.

אוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי פַּס ד' אוֹ ב' פַּסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין, שֶׁאַף שֶׁהֵם אֵינָם מוֹעִילִים לַעֲשׂוֹת עַל יָדָם מֻקָּף לְדִירָה, מִכָּל מָקוֹם הֵם מוֹעִילִים לַחֲלוֹק רְשֻׁיּוֹת כְּמוֹ מְחִצָּה גְמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְאִם כֵּן נֶחְלָקִים הַמְּבוֹאוֹת מֵהֶקֵּף הַתֵּל עַל יְדֵי פַּסִּים אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁהֵם נֶחְלָקִים מִמֶּנּוּ אִלּוּ הָיוּ מֻקָּפִים מִכָּל צְדָדֵיהֶם בְּכָתְלֵי חֲצֵרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם כָּתְלֵי הַחֲצֵרוֹת אֵינָן מוֹעִילוֹת לַעֲשׂוֹת הַמְּבוֹאוֹת מֻקָּפִים לְדִירָה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר):

(Tout cela quand le talus sert de quatrième mehitsa au mavoy. Mais) si toute la ville est entourée d'un talus, et que cet enclos précédait la construction de la ville — ce talus ne sert pas de mehitsa aux mevo'ot de la ville, parce que l'enclos du talus n'a pas été fait pour l'habitation (moukaf ledira), étant antérieur à la construction des maisons ; donc toute la ville est dans un enclos non destiné à l'habitation, où il est interdit de transporter s'il dépasse une superficie de deux se'a.

Et les murs des cours, qui ont été faits après la construction des maisons, ne servent qu'à rendre ce qui est à l'intérieur — c'est-à-dire les cours elles-mêmes — entouré pour l'habitation ; mais les mevo'ot qui s'y trouvent ne sont pas dits entourés pour l'habitation par les murs des cours qui sont les murs du mavoy.

(Ce qui n'est pas comparable à un talus de plus de deux se'a non entouré pour l'habitation, sur lequel on a ensuite construit ou ouvert une maison d'habitation, puis fait dessus une mehitsa de plus de dix coudées pour l'habitation ; cette mehitsa rend l'ensemble entouré pour l'habitation, comme expliqué au siman 358 — car cette mehitsa a été faite pour annuler le premier enclos non destiné à l'habitation et le rendre destiné à l'habitation. Mais les murs des cours n'ont pas été faits pour rendre les mevo'ot entourés pour l'habitation et annuler en leur faveur le premier enclos du talus non destiné à l'habitation.

C'est pourquoi il faut l'annuler par tsouras hapesah, qui est efficace pour rendre moukaf ledira tout comme une mehitsa entière, comme expliqué là-bas et comme cela sera expliqué au siman 401.

Ou même par un pass de quatre ou deux passim minimaux ; bien qu'ils ne servent pas à rendre moukaf ledira, ils servent néanmoins à diviser les domaines comme une mehitsa entière, comme expliqué plus haut, et donc les mevo'ot sont séparés de l'enclos du talus par ces passim, comme s'ils étaient entourés de tous côtés par des murs de cours, bien que ces murs de cours ne servent pas à rendre les mevo'ot entourés pour l'habitation, pour la raison expliquée.)

(וְכֵן הַדִּין בְּנָהָר שֶׁמַּקִּיף כָּל הָעִיר קֹדֶם שֶׁנִּבְנֵית).

וַאֲפִלּוּ תֵּל וְנָהָר שֶׁאֵינָן מַקִּיפִים כָּל הָעִיר, אֵינָן עוֹלִין אֶלָּא לִמְחִצָּה רְבִיעִית לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. אֲבָל מָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ מִשְּׁנֵי רָאשָׁיו לְנָהָר אוֹ לְתֵל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם — אֵינָן מוֹעִילוֹת לְהַתִּירוֹ בְּלֹא תִקּוּן בְּשׁוּם אֶחָד מֵרָאשָׁיו, לְפִי שֶׁאִם הָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא בּוֹקְעִים בְּמָבוֹי זֶה, הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה, וְכֵיוָן שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא ב' מְחִצּוֹת מִב' צְדָדָיו, שֶׁמְּחִצּוֹת הַנָּהָר מְבַטֶּלֶת אוֹתָן בְּקִיעַת הָרַבִּים שֶׁבַּמָּבוֹי, שֶׁהוֹאִיל וְאֵינָן עֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם אֵינָן חֲשׁוּבוֹת מְחִצָּה כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא תְבַטֵּל אוֹתָן בְּקִיעַת הָרַבִּים שֶׁבַּמָּבוֹי.

שֶׁאַף שֶׁבִּמְקוֹמָן הֵן מְחִצָּה גְמוּרָה, וְאֵין עֲלֵיהֶם דִּין רְשׁוּת הָרַבִּים אַף אִם רַבִּים בּוֹקְעִים עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם אֵינָן חֲשׁוּבוֹת כָּל כָּךְ לְבַטֵּל הַמָּבוֹי — שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ — מִדִּין רְשׁוּת הָרַבִּים, וְאִם כֵּן אַף אִם אֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בַּמָּבוֹי אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם רַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָסְרוּ כָּל כַּרְמְלִית שֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ.

אֲבָל מְחִצָּה רְבִיעִית שֶׁל מָבוֹי — הֵקֵלּוּ בָּהּ חֲכָמִים לִהְיוֹת דַּיָּהּ בְּנָהָר וְתֵל, כֵּיוָן שֶׁבִּמְקוֹמָן הֵן מְחִצּוֹת גְּמוּרוֹת, וְאֵינָם גְּרוּעִים מִלֶּחִי כָּל שֶׁהוּא שֶׁמּוֹעִיל בְּרוּחַ רְבִיעִית שֶׁל מָבוֹי מִשּׁוּם מְחִצָּה, שֶׁהֲרֵי הַלֶּחִי אֵינוֹ מוֹעִיל לַחֲלוֹק רְשֻׁיּוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְהַתֵּל מוֹעִיל; וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹעִיל לַחֲלוֹק רְשׁוּת הַמָּבוֹי מֵרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלְּפָנָיו — דַּיּוֹ בְּכָךְ, שֶׁהֲרֵי הַקּוֹרָה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לַמָּבוֹי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁעַל יָדָהּ נִכָּר וְנִרְאֶה שֶׁהַמָּבוֹי חָלוּק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלְּפָנָיו, וְכָל שֶׁכֵּן הַתֵּל שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא חוֹלֵק בֵּינֵיהֶם:

(Et il en est de même pour une rivière qui entoure toute la ville avant qu'elle ne soit construite.)

Et même un talus ou une rivière qui n'entourent pas toute la ville ne servent que de quatrième mehitsa à un mavoy qui n'est pas mefoulach. Mais un mavoy mefoulach à ses deux extrémités sur une rivière ou un talus non construits par la main de l'homme — ils ne servent pas à l'autoriser sans tikoun à l'une de ses extrémités. Car si 600 000 traversaient ce mavoy, il serait un domaine public entier, et puisqu'il n'a que deux mehitsot de chaque côté — la mehitsa de la rivière est annulée par la traversée de la foule dans le mavoy, car n'étant pas faite de main d'homme, elle n'est pas si importante au point d'empêcher la traversée de la foule du mavoy.

Bien qu'en son propre lieu elle soit mehitsa entière et n'ait pas le statut de domaine public même si la foule la traverse, comme expliqué plus haut, elle n'est néanmoins pas si importante pour priver le mavoy — traversé par la foule — du statut de domaine public. Et donc même si la foule ne traverse pas dans le mavoy, c'est interdit selon les Sofrim, décret à cause des cas où elle y traverse, comme on a interdit tout karmelit non traversé par la foule, par décret à cause du domaine public où elle traverse.

Mais pour la quatrième mehitsa du mavoy — les Sages ont allégé en se contentant d'une rivière ou d'un talus, puisqu'en leur lieu ce sont des mehitsot entières, et qu'ils ne sont pas pires qu'un lehi quelconque qui sert au quatrième côté du mavoy comme mehitsa ; car le lehi ne sert pas à diviser des domaines comme expliqué plus haut, alors que le talus oui ; puisqu'il sert à diviser le domaine du mavoy du domaine public en face — il suffit pour cela. Car la koreh elle-même ne sert au mavoy que parce que par elle on reconnaît et voit que le mavoy est distinct du domaine public en face, à plus forte raison le talus qui les sépare réellement.