Daat HaRav — The Shulchan Aruch of the Alter Rebbe on Siman שס"ג

דִּינֵי מָבוֹי וְלֶחִי וּבוֹ מ"ד סְעִיפִים:

כְּבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה שֶׁמִּן הַתּוֹרָה כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ ג' מְחִצּוֹת וּפָרוּץ בְּמִלּוּאוֹ בְּרוּחַ רְבִיעִית הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה אִם פָּרוּץ לְכַרְמְלִית, שֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים שָׁם. וְאַף אִם פָּרוּץ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, שֶׁדִּינוֹ כְּכַרְמְלִית, הֲרֵי מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּכַרְמְלִית מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים אָסְרוּ הַטִּלְטוּל בּוֹ, בֵּין שֶׁפָּרוּץ לִרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין שֶׁפָּרוּץ לְכַרְמְלִית, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה קְצָת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כֵּיוָן שֶׁפָּרוּץ בְּמִלּוּאוֹ.

לְפִיכָךְ הִתִּירוּ כְּשֶׁעָשָׂה אֵיזֶה תִקּוּן בִּמְקוֹם הַפִּרְצָה, אֲפִלּוּ תִּקּוּן שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל מִן הַתּוֹרָה, כְּגוֹן לְהַנִּיחַ קוֹרָה רְחָבָה טֶפַח עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, שֶׁבְּקוֹרָה זוֹ אֵין אוֹמְרִים בָּהּ מִן הַתּוֹרָה "פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם", הוֹאִיל וְאֵין בְּרָחְבָּהּ ד' טְפָחִים אֵין שֵׁם תִּקְרָה עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ו. וְאַף עַל פִּי כֵן מוֹעֶלֶת בְּמָבוֹי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹאִיל וְגַם אִסּוּר הַטִּלְטוּל בּוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁדּוֹמֶה קְצָת לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ קוֹרָה עַל פִּתְחוֹ, יֵשׁ בְּזֶה הֶכֵּר וְזִכָּרוֹן לָרוֹאִים, שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא קוֹרָה זוֹ בְּמָבוֹי זֶה, וְלֹא יִתְחַלֵּף לָהֶם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

וְכֵן הֵקֵלּוּ בְּמָבוֹי לְהַתִּירוֹ בְּלֶחִי שֶׁעָבְיוֹ וְרָחְבּוֹ כָּל שֶׁהוּא וְגָבְהוֹ י' טְפָחִים, שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בְּפֶתַח הַמָּבוֹי אֵצֶל אֶחָד מֵהַכְּתָלִים, שֶׁלֶּחִי זֶה נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה גְמוּרָה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב' מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת וְלֶחִי זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ש[מ]"ה. אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים אָסְרוּ בְּב' מְחִצּוֹת וְלֶחִי וְהִתִּירוּ בְּג' מְחִצּוֹת וְלֶחִי:

Laws of mavoi and lechi, containing 44 seifim:

It has already been explained in siman 345 that, by Torah law, any place that has three mechitzos and is breached on the full width of the fourth side is a complete reshus hayachid if it opens onto a karmelis, where the multitude does not pass. And even if it opens onto a reshus harabim, whose status is that of a karmelis, it would be permitted to carry there by Torah law, just as in a reshus hayachid. But the Sages forbade carrying there, whether it opens onto a reshus harabim or onto a karmelis, because it somewhat resembles a reshus harabim, given that it is breached on its full width.

Therefore they permitted when a certain repair (tikkun) is made at the place of the breach, even a repair which is not effective by Torah law — for example, to lay a korah (crossbeam) a tefach wide on the opening of the mavoi that opens onto the reshus harabim or the karmelis. For this korah we do not say by Torah law "the edge of the ceiling descends and seals," because, lacking four tefachim of width, it does not have the status of a ceiling, as explained in siman 346. Nevertheless, it is effective for a mavoi by rabbinic law (mi-divrei sofrim), since the prohibition of carrying there is itself only rabbinic, because the mavoi somewhat resembles a reshus harabim. And since there is a korah at its entrance, there is thereby a marker (hekker) and a reminder for the onlookers, that they should recognize and know that this korah in this mavoi is a Sages' enactment, and they will not confuse it with a reshus harabim.

Likewise, they were lenient in the mavoi to permit it with a lechi whose thickness and width are minimal and whose height is ten tefachim, that one sets up at the entrance of the mavoi beside one of the walls; for this lechi is judged as a complete mechitzah by Torah law in any place where there are two complete mechitzos and this lechi, as explained in siman 345. But the Sages forbade with two mechitzos and a lechi and permitted with three mechitzos and a lechi.

לֹא הִתִּירוּ בְּג' מְחִצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד אוֹ קוֹרָה רְחָבָה טֶפַח אֶלָּא בְּמָבוֹי, אֲבָל חָצֵר שֶׁהִיא פְּרוּצָה בְּמִלּוּאָהּ בְּרוּחַ רְבִיעִית אֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּפַס רָחָב ד' טְפָחִים שֶׁיַּעֲמִידֶנּוּ בְּצַד אֶחָד בְּמָקוֹם הַפָּרוּץ. וְאִם יִרְצֶה לְתַקְּנָה בִּשְׁנֵי צְדָדֵי הַפִּרְצָה — דַּי בִּשְׁנֵי פַסִּין שֶׁרָחְבָּן מַשֶּׁהוּ, רַק שֶׁיִּהְיֶה גָבְהָם י' טְפָחִים.

וְהוּא הַדִּין אִם נִשְׁתַּיֵּר מִכֹּתֶל רְבִיעִית עַצְמוֹ בָּנוּי כְּשִׁעוּר ד' טְפָחִים מִצַּד אֶחָד, אוֹ אִם נִשְׁתַּיֵּר מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים טֶפַח מִכַּאן וְטֶפַח מִכַּאן. אֲבָל בְּפָחוֹת מִטֶּפַח אֵין כָּל כָּךְ הֶכֵּר בְּהַמְּשֻׁיָּר מֵהַכֹּתֶל כְּמוֹ בְּפַס גָּמוּר שֶׁמַּעֲמִידוֹ לְשֵׁם כָּךְ:

They did not permit with three mechitzos and a single lechi or a korah a tefach wide except in a mavoi. But a courtyard (chatzer) which is breached on its full width on the fourth side is only permitted with a board (pas) four tefachim wide that one sets up on one side at the breach. And if he wishes to repair it on both sides of the breach — two boards of a minimal width suffice, provided they are ten tefachim high.

The same applies if there remains, from the fourth wall itself, a section built up of at least four tefachim on one side, or if there remains on both sides a tefach from this side and a tefach from that. But with less than a tefach, what remains of the wall does not have as much of a marker (hekker) as a complete board set up expressly for this purpose.

וְלָמָּה הֶחֱמִירוּ בְּחָצֵר יוֹתֵר מִבְּמָבוֹי? מִפְּנֵי שֶׁכֹּל שֶׁהוּא עָשׂוּי יוֹתֵר לְדִירָה וּלְתַשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ צָרִיךְ מְחִצּוֹת יוֹתֵר גְּמוּרוֹת. וּלְפִיכָךְ הַחֲצֵרוֹת שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן יוֹתֵר בְּתַשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ וְלֶאֱכוֹל בָּהֶן, צְרִיכוֹת מְחִצּוֹתֵיהֶן לִהְיוֹת יוֹתֵר גְּמוּרוֹת, שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם רְשׁוּת הַיָּחִיד עֲלֵיהֶן, מֵהַמְּבוֹאוֹת שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶם בְּתַשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ:

And why were they stricter for a chatzer than for a mavoi? Because the more a place is set up for dwelling and intimate use, the more it requires complete mechitzos. Therefore courtyards, where homeowners are accustomed to use them more for intimate purposes and to eat in them, need their mechitzos to be more complete, so that the designation reshus hayachid applies to them, more than mavo'os which are not used for intimate purposes.

וַאֲפִלּוּ חָצֵר שֶׁאֵין בְּפִרְצַת מִלּוּאָהּ ד' טְפָחִים צְרִיכָה תִּקּוּן זֶה, אֶלָּא אִם כֵּן אֵין בָּהּ ג' טְפָחִים, שֶׁכָּל פָּחוֹת מִג' טְפָחִים הוּא כְּסָתוּם וְאֵין צָרִיךְ תִּקּוּן כְּלָל. אֲבָל מָבוֹי שֶׁאֵין בְּרֹחַב פִּתְחוֹ ד' טְפָחִים, יֵשׁ מַתִּירִין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וְאִם יֵשׁ בַּפִּרְצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ בְּמִלּוּאָהּ אֶלָּא נִשְׁתַּיְּרוּ אוֹ הֶעֱמִיד לוֹ גִּפּוּפִין מִכַּאן וּמִכַּאן, וַאֲפִלּוּ הַגִּפּוּפִים יְתֵרִים עַל הַפִּרְצָה — צָרִיךְ לְתַקְּנָהּ בְּצוּרַת פֶּתַח כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב, בֵּין בְּחָצֵר בֵּין בְּמָבוֹי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

And even a chatzer whose full-width breach is less than four tefachim requires this repair, unless the breach is less than three tefachim, since anything less than three tefachim is treated as closed and requires no repair at all. But for a mavoi whose opening is less than four tefachim wide, some are lenient, as will be explained.

And if there is in the breach more than ten cubits (amos), even if it is not on the full width — there remains some wall or one has set up returns (gippufin) on either side, and even if the gippufin are larger than the breach — one must repair it with a tzuras hapesach (form of doorway) as explained in siman 362, whether for a chatzer or a mavoi, as will be explained.

בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם, אֲפִלּוּ מִבַּעֲלֵי חַיִּים, וּבִלְבָד שֶׁיִּקְשְׁרֶנּוּ שָׁם בַּחֲבָלִים לְכָתְלֵי הַמָּבוֹי בִּיתֵדוֹת שֶׁיּוֹצְאִין מִן הַכְּתָלִים, בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְבּוֹץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְמַעֵט גָּבְהָן מִי' טְפָחִים וִיטַלְטְלוּ בְּמָבוֹי בְּאִסּוּר עַל סְמַךְ לֶחִי זֶה.

וַאֲפִלּוּ אָדָם הָעוֹמֵד שָׁם נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי. וְהוּא שֶׁקְּשָׁרוֹ שָׁם, אִם לֹא הוֹדִיעוֹ שֶׁהֶעֱמִידוֹ לְשֵׁם לֶחִי, שֶׁהֲרֵי בְּוַדַּאי יֵלֵךְ לוֹ — שֶׁלֹּא יַעֲמוֹד שָׁם כָּל הַיּוֹם — וִיטַלְטְלוּ בְּמָבוֹי בְּאִסּוּר. אֲבָל אִם הוֹדִיעוֹ שֶׁמַּעֲמִידוֹ לְשֵׁם לֶחִי, אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ (אֶלָּא שֶׁאָז צָרִיךְ לְהַעֲמִידוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁהֲרֵי לֶחִי נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה, וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה מֵאָדָם בְּשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב[)]:

Lechis may be made from anything, even from living creatures, provided one ties them there with ropes to the walls of the mavoi by stakes that protrude from the walls, in such a way that they cannot lie down, so that their height does not diminish below ten tefachim and people come to carry in the mavoi in error relying on this lechi.

Even a person standing there is treated as a lechi. Provided he has been tied there; if he was not informed that he was set up as a lechi, he will surely go away — he will not stand there all day — and they will carry in the mavoi in error. But if he was informed that he is being set up as a lechi, we do not suspect he will leave (except that then one must set him up before Shabbos, since the lechi is judged as a mechitzah, and it is forbidden to make a mechitzah from a person on Shabbos unless he is unaware, as explained in siman 362).

אִם יֵשׁ קְצָת כֹּתֶל בְּרוּחַ רְבִיעִית, עוֹלֶה מִשּׁוּם לֶחִי, וּבִלְבָד שֶׁיְּהֵא בּוֹ רֹחַב טֶפַח מִשּׁוּם הֶכֵּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וַאֲפִלּוּ אֲבָנִים הַיּוֹצְאִים מִן הַכֹּתֶל זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ פָּחוֹת מִג' טְפָחִים, עוֹלִין מִשּׁוּם לֶחִי אִם רָחְבָּן טֶפַח:

If there remains some wall on the fourth side, it counts as a lechi, provided it is a tefach wide for the sake of a marker (hekker), as explained above. And even stones protruding from the wall, one above the other within less than three tefachim, count as a lechi if their width is a tefach.

לֶחִי שֶׁרוּחַ מְצוּיָה יָכוֹל לַהֲנִידוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַפִּילוֹ — אֵינוֹ חָשׁוּב מִשּׁוּם לֶחִי, שֶׁהַלֶּחִי הוּא כִּמְחִצָּה, וְכָל מְחִצָּה שֶׁרוּחַ מְצוּיָה מְנִידָתָהּ אֵינָהּ מְחִצָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב:

A lechi that an ordinary wind can move, even though it cannot knock it down — is not valid as a lechi, since the lechi is like a mechitzah, and any mechitzah that an ordinary wind moves is not a mechitzah, as explained in siman 362.

אִם הִרְחִיק הַלֶּחִי מִן הַכֹּתֶל ג' טְפָחִים, בֵּין לְתוֹךְ חֲלַל רֹחַב הַמָּבוֹי בֵּין לְהָלְאָה לְצַד חוּץ — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. אֲבָל פָּחוֹת מִג' טְפָחִים כְּלָבוּד הוּא:

If he distanced the lechi from the wall by three tefachim, whether into the inside of the mavoi's width or outward — he has done nothing. But less than three tefachim is lavud (considered attached).

לֶחִי — אֲפִלּוּ שְׁבָרִים וְשִׁבְרֵי שְׁבָרִים מְדֻבָּקִים כְּשֵׁרִים בּוֹ, כֹּל שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲמוֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה. וְלָכֵן עוֹשִׂים לֶחִי מִסִּיד (תִּחוּחַ) טָחוּי בַּכֹּתֶל, שֶׁעַל יְדֵי הַכֹּתֶל הוּא רָאוּי לַעֲמוֹד. וּבִלְבָד שֶׁיִּזָּהֵר שֶׁלֹּא יִתְמַחֶה ג' טְפָחִים סָמוּךְ לָאָרֶץ, שֶׁלֶּחִי הַגָּבוֹהַּ ג' טְפָחִים מִן הָאָרֶץ פָּסוּל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאַף שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּתְמֶחָה נִשְׁאַר שָׁם מַרְאֵהוּ נִכָּר עַל פְּנֵי הַכֹּתֶל, אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, כִּי צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַלֶּחִי קְצָת דָּבָר מַמָּשׁ וְעָב קְצָת בּוֹלֵט מִן הַכֹּתֶל:

For the lechi, even shards and fragments of fragments stuck together are valid for it, provided they can stand in an ordinary wind. Therefore one makes a lechi from (powdery) plaster smeared on the wall, which through the wall is able to stand. Provided one takes care that it does not flake away within three tefachim of the ground, since a lechi raised three tefachim from the ground is invalid, as will be explained. And even though after flaking its appearance remains visible on the face of the wall, this avails nothing, for the lechi must be some real object somewhat thick, protruding from the wall.

לֶחִי שֶׁעֲשָׂאוֹ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה — כָּשֵׁר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלֶּחִי צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ שִׁעוּר, דְּהַיְנוּ גֹּבַהּ י' טְפָחִים וְרֹחַב וְעֹבִי כָּל שֶׁהוּא, וְכָל דָּבָר הַצָּרִיךְ שִׁעוּר אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִים לִשְׂרֵפָה וּכְאִלּוּ נִשְׂרְפוּ וְנַעֲשׂוּ אֵפֶר וְנִכְתַּת שִׁעוּרָם, מִכָּל מָקוֹם אִלּוּ הָיָה מְדַבֵּק כְּתִיתוּתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מְגַבֵּל הָאֵפֶר — הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ גֹּבַהּ י' טְפָחִים וְעֹבִי מַשֶּׁהוּ. לְפִיכָךְ הוּא כָּשֵׁר:

A lechi made from the wood of an asherah (an idolatrous tree) — is valid. Even though the lechi must have a measure — namely, height of ten tefachim and any width and thickness — and any object that requires a measure is not made from the wood of an asherah, because it is destined for burning and is regarded as already burnt and reduced to ashes, its measure already obliterated, nevertheless, if one were to compact its remains — that is, knead the ashes — one could make from it something ten tefachim high and of any thickness. Therefore it is valid.

בֵּין שֶׁנִּרְאֶה בְּלִיטַת הַלֶּחִי לָעוֹמְדִים בְּתוֹךְ הַמָּבוֹי וְאֵינָהּ נִרְאֵית לָעוֹמְדִים חוּץ לַמָּבוֹי, כְּגוֹן שֶׁהֶעֱמִיד הַלֶּחִי רָחְבּוֹ לְצַד אָרְכּוֹ שֶׁל מָבוֹי, וְלֹא מָשַׁךְ קְצֵה רָחְבּוֹ קִמְעָא כְּלַפֵּי חוּץ אֶלָּא הִשְׁוָה חֻדּוֹ הַחִיצוֹן לְעֹבִי כֹּתֶל הַמָּבוֹי, וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁמּוֹסִיף עַל עֹבִי הַכֹּתֶל וְאֵינוֹ נִרְאֶה מִבַּחוּץ כְּלֶחִי, אֲבָל חֻדּוֹ הַפְּנִימִי נִרְאֶה לָעוֹמְדִים שָׁם בִּפְנִים, כְּזֶה.

וּבֵין שֶׁנִּרְאֵית בְּלִיטָתוֹ לָעוֹמְדִים בַּחוּץ וְלֹא לָעוֹמְדִים בִּפְנִים, כְּגוֹן שֶׁמָּשַׁךְ כָּל הַלֶּחִי לַחוּץ וְחֻדּוֹ הַפְּנִימִית נִכְנָס בְּעֹבִי הַכֹּתֶל, וְאֵינוֹ נִרְאֶה מִבִּפְנִים כְּלֶחִי אֶלָּא דּוֹמֶה כְּמוֹסִיפוֹ עַל אֹרֶךְ הַכֹּתֶל, אֲבָל מִבְּחוּץ נִכָּר שֶׁאֵינוֹ מִכֹּתֶל הַמָּבוֹי שֶׁהֲרֵי נִמְשָׁךְ לְהָלְאָה מֵעֹבִי הַכֹּתֶל, כְּזֶה — כָּשֵׁר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַלֶּחִי הַנִּרְאֶה מִבַּחוּץ וְלֹא מִבִּפְנִים אֵינוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא אִם כֵּן נִרְאֶה לָעוֹמְדִים בַּחוּץ נֶגֶד חֲלַל הַמָּבוֹי בְּסָמוּךְ לוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַלֶּחִי שֶׁמְּשָׁכוֹ לַחוּץ וְחֻדּוֹ הַפְּנִימִי נִכְנָס בְּעֹבִי הַכֹּתֶל לֹא הֶעֱמִידוֹ לִשְׂפַת עֹבִי שֶׁל צַד הַמָּבוֹי, בְּעִנְיַן שֶׁלְּהָעוֹמְדִים בִּפְנִים נִרְאֶה כְּמוֹסִיף עַל אֹרֶךְ הַכֹּתֶל, שֶׁאָז גַּם לְהָעוֹמְדִים בַּחוּץ נֶגֶד חֲלַל הַמָּבוֹי בְּסָמוּךְ לוֹ נִרְאֶה לָהֶם כֵּן, אֶלָּא הֶעֱמִידוֹ לִשְׂפַת עֹבִי שֶׁל צַד אֲחוֹרֵי הַמָּבוֹי, כְּזֶה (וְכֵן עִקָּר):

Whether the protrusion of the lechi is visible to those standing inside the mavoi and not to those standing outside — for instance if he set up the lechi with its width along the length of the mavoi, without drawing the edge of its width slightly outward but aligned its outer edge with the thickness of the wall of the mavoi, so that it resembles adding to the thickness of the wall and is not visible from outside as a lechi, but its inner edge is visible to those standing inside, as illustrated.

Or whether its protrusion is visible to those outside and not to those inside — for instance, he drew the entire lechi outward and its inner edge entered the thickness of the wall, not visible from within as a lechi but resembling something extending the length of the wall, while from outside it is recognizable that it is not from the wall of the mavoi since it extends beyond the wall's thickness, as illustrated — it is valid.

And some say that a lechi visible from outside but not from inside is only valid if it is visible to those standing outside facing the inside of the mavoi immediately adjacent to it — for instance the lechi drawn outward whose inner edge enters the thickness of the wall has not been placed on the inner edge of thickness of the mavoi side, so that to those inside it appears as extending the length of the wall, and likewise to those outside facing the inside of the mavoi nearby; but he placed it on the edge of thickness of the back of the mavoi, as illustrated (and so is the main view).

הִגְבִּיהוֹ מֵהָאָרֶץ ג' טְפָחִים — פָּסוּל, שֶׁהַלֶּחִי הוּא כִּמְחִצָּה, וּמְחִצָּה הַגָּבוֹהַּ ג' טְפָחִים מִן הָאָרֶץ אֵינָהּ מְחִצָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַגְּדָיִים יְכוֹלִים לִבְקוֹעַ תַּחְתֶּיהָ. וְאִם הִגְבִּיהוֹ פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא ז' וּמַשֶּׁהוּ — כָּשֵׁר, לְפִי שֶׁכָּל לָבוּד רוֹאִין אוֹתוֹ כְּמָלֵא:

If he raised it from the ground three tefachim — invalid, since the lechi is like a mechitzah, and a mechitzah raised three tefachim from the ground is not a mechitzah, because kids could pass underneath. But if he raised it less than three, even though it is only seven and something high — valid, since for any case of lavud we view it as filled.

אֲפִלּוּ לֹא הֶעֱמִידוֹ שָׁם לְשֵׁם לֶחִי, אֶלָּא שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ שָׁם מֵאֵלָיו — כָּשֵׁר, שֶׁהַלֶּחִי הוּא מִשּׁוּם מְחִצָּה, וּמְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת מֵאֵלֶיהָ — כְּשֵׁרָה, וּבִלְבָד שֶׁיִּסְמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל לֹא סָמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כְּגוֹן שֶׁהָיָה שָׁם לֶחִי אַחֵר וְנָפַל בְּשַׁבָּת, וּבָאִים עַכְשָׁו לִסְמוֹךְ עַל זֶה — אֵינוֹ מוֹעִיל.

אֲבָל לֹא הָיָה שָׁם לֶחִי אַחֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמְכוּ עַל זֶה בְּפֵרוּשׁ — הֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ סָמְכוּ עָלָיו מִן הַסְּתָם.

אֲבָל אִם בְּפֵרוּשׁ לֹא סָמְכוּ עָלָיו, כְּגוֹן שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם לֶחִי אַחֵר וְלֹא טִלְטְלוּ בְּשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה עַל יְדֵי לֶחִי זֶה — אֵינוֹ מוֹעִיל לְשַׁבָּת הַבָּאָה עַד שֶׁיִּסְמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת בְּפֵרוּשׁ:

Even if he did not set it up there for the sake of being a lechi but it happened to be there of itself — valid, since the lechi is treated as a mechitzah, and a mechitzah that stands of itself is valid, provided one has relied on it from before Shabbos. But if they did not rely on it before Shabbos — for example, there was there another lechi and it fell on Shabbos, and they now come to rely on this one — it does not help.

But if there was no other lechi from before Shabbos, even if they did not explicitly rely on this one — it is as if they had relied on it by default.

But if they explicitly did not rely on it — for example, there was no other lechi, and they did not carry the previous Shabbos by means of this lechi — it does not avail for the coming Shabbos until they explicitly rely on it from before Shabbos.

לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו וּבוֹלֵט ד' אַמּוֹת לְתוֹךְ הַמָּבוֹי בְּרֹחַב, אַף עַל פִּי שֶׁסָּמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֵינוֹ נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי, מִפְּנֵי שֶׁד' אַמּוֹת הוּא שִׁעוּר מָבוֹי וְאֵין כַּאן הֶכֵּר שֶׁהוּא לֶחִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלֶּחִי כִּמְחִצָּה גְמוּרָה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ גַּם כֵּן הֶכֵּר קְצָת, וְצָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּיר מָבוֹי זֶה, וְיַעֲמִידֶנּוּ בְּרוּחַ שֶׁכְּנֶגֶד לֶחִי זֶה. וְאִם יִרְצֶה לְהַעֲמִידוֹ אֶצְלוֹ, יַעֲשֶׂנּוּ מְעַט עָב אוֹ דַק מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֶחִי וְלֹא יִהְיֶה כְּמוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹן.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמָבוֹי הָרָחָב יוֹתֵר מֵח' אַמּוֹת. אֲבָל מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ רָחָב אֶלָּא ח' אַמּוֹת, אֵין צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמְכוּ עָלָיו מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֶלָּא נִתָּר בְּעוֹמֵד כְּפָרוּץ, דְּהַיְנוּ לֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו שֶׁיֵּשׁ בּוֹ ד' אַמּוֹת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּהַפָּרוּץ שֶׁמִּמֶּנּוּ לְכֹּתֶל שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְעוֹמֵד כְּפָרוּץ מַתִּיר בְּרוּחַ רְבִיעִית שֶׁל מָבוֹי כְּמוֹ שֶׁמַּתִּיר בְּד' רוּחוֹת שֶׁל חָצֵר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בסִמָּן שׁס"ב.

וְכָל זֶה בְּלֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו. אֲבָל אִם הֶעֱמִידוֹ לְשֵׁם לֶחִי, אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִד' אַמּוֹת נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹל שֶׁתִּקְּנוּהוּ לֶחִי לְמָבוֹי זֶה, וְיֵשׁ בּוֹ הֶכֵּר אַף שֶׁרָחָב הַרְבֵּה:

A lechi that stands of itself and protrudes four cubits widthwise into the mavoi — even if they relied on it from before Shabbos — is not treated as a lechi, because four cubits is the measure of a mavoi and there is no marker here that it is a lechi. And although the lechi is like a complete mechitzah, in any event it must also have some marker, and another lechi is needed to permit this mavoi, set up on the side opposite this lechi. And if he wishes to set it up next to it, he should make it slightly thicker or thinner so that it is recognizable that it is for the sake of a lechi and not appear as an addition to the first.

In what case? In a mavoi wider than eight cubits. But a mavoi only eight cubits wide does not require another lechi to permit it even if they did not rely on it before Shabbos; rather, it is permitted by "standing as breached" (omed keparutz) — that is, the self-standing lechi with four cubits as in the breached part from it to the opposite wall, and "standing as breached" permits on the fourth side of the mavoi as it permits on the four sides of a chatzer, as explained in siman 362.

All this for a lechi that stands of itself. But if he set it up for the sake of being a lechi, even if it has more than four cubits, it is judged as a lechi, since it has a "reputation" of having been established as a lechi for this mavoi, and it has a marker even though it is very wide.

לֶחִי הַמּוֹשֵׁךְ בְּרָחְבּוֹ עִם אֹרֶךְ דָּפְנוֹ שֶׁל מָבוֹי, שֶׁהֶעֱמִיד חֻדּוֹ כְּנֶגֶד עֹבִי הַכֹּתֶל מִבַּחוּץ, שֶׁאֵין חֻדּוֹ מְכַסֶּה אֶת כָּל עֹבִי הַכֹּתֶל, אֶלָּא מִקְצָת עָבְיוֹ שֶׁל צַד הֶחָלָל הַמָּבוֹי לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה (סְעִיף יא), אוֹ מִקְצָת עָבְיוֹ שֶׁל צַד אֲחוֹרֵי הַמָּבוֹי לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הַלֶּחִי נִרְאֶה וְנִכָּר אֶלָּא לְהָעוֹמְדִים בַּחוּץ, אֲבָל לְהָעוֹמְדִים בִּפְנִים נִרְאֶה הוּא כְּאִלּוּ הוּא מִכֹּתֶל הַמָּבוֹי לְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אוֹ שֶׁנִּרְאֶה כֵּן לָעוֹמְדִים אֲחוֹרֵי הַמָּבוֹי לְפִי סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה — אִם יֵשׁ בְּרֹחַב לֶחִי זֶה ד' אַמּוֹת, נַעֲשָׂה כְּמָבוֹי וְיָצָא מִתּוֹרַת לֶחִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֻעֲמַד לְשֵׁם לֶחִי פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין אֶלָּא עַד חֻדּוֹ הַפְּנִימִי, שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם וְאֵילַךְ אֵין כְּנֶגְדּוֹ כֹּתֶל בְּצַד הַשֵּׁנִי:

A lechi extending widthwise along the length of the wall of the mavoi, where one placed its edge against the thickness of the wall from outside, with its edge not covering all the thickness of the wall but only part of the thickness on the side toward the inside of the mavoi according to the first opinion explained above (seif 11), or part of its thickness on the side toward the back of the mavoi according to the latter opinion — namely, that the lechi is visible and recognizable only to those standing outside, but to those standing inside it appears as if it were part of the wall of the mavoi according to the first opinion, or appears so to those standing behind the mavoi according to the latter opinion — if the width of this lechi reaches four cubits, it becomes like a mavoi and loses the status of a lechi, even if it was set up for the sake of being a lechi. Less than four cubits, it is judged as a lechi, and one only uses up to its inner edge, for from there onward there is no wall opposite on the other side.

(אַף עַל פִּי שֶׁהַלֶּחִי צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בּוֹ הֶכֵּר, מִכָּל מָקוֹם עִקָּרוֹ מִשּׁוּם מְחִצָּה וְאֵין צָרִיךְ אֶלָּא קְצָת הֶכֵּר, וְלָכֵן מוֹעִיל כְּשֶׁהוּא בְּתוֹךְ ג' טְפָחִים לְכֹתֶל הַמָּבוֹי, אֲפִלּוּ מִבַּחוּץ. אֲבָל) קוֹרָה הַמַּתֶּרֶת בְּמָבוֹי (אֵין הֶתֵּרָהּ אֶלָּא מִשּׁוּם הֶכֵּר, לְפִיכָךְ) צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחֶנָּה עַל כָּתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם נָעַץ ב' יְתֵדוֹת בְּכָתְלֵי הַמָּבוֹי בַּחוּץ, אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לוֹ מַמָּשׁ, וְהִנִּיחַ הַקּוֹרָה עֲלֵיהֶן — פְּסוּלָה:

(Although the lechi must have a marker (hekker), nevertheless its essence is as mechitzah and only a little marker is needed; hence it helps as long as it is within three tefachim of the wall of the mavoi, even from outside. But) the korah that permits a mavoi (only does so by way of marker, therefore) must be placed on the walls of the mavoi. But if one drove two stakes into the walls of the mavoi from outside, even adjacent to them, and laid the korah on them — invalid.

וְצָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחֶנָּה כְּדֵי לְהַתִּיר הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם לֹא הֻנְּחָה שָׁם בִּשְׁבִיל כָּךְ, אֲפִלּוּ סָמְכוּ עָלֶיהָ מֵעֶרֶב שַׁבָּת — פְּסוּלָה. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לְלֶחִי, שֶׁהַלֶּחִי הוּא מִשּׁוּם מְחִצָּה, אֲבָל הַקּוֹרָה הוּא מִשּׁוּם הֶכֵּר בִּלְבָד, וְאִם לֹא הֻנְּחָה בִּשְׁבִיל כָּךְ אֵין בָּהּ הֶכֵּר כָּל כָּךְ:

And one must place it for the sake of permitting the mavoi. But if it was not laid there for that purpose — even if they relied on it from before Shabbos — invalid. This is not comparable to the lechi, for the lechi works as a mechitzah, whereas the korah works only by way of marker, and if it was not laid for that purpose it does not have enough of a marker.

קוֹרָה זוֹ שֶׁאָמְרוּ — צְרִיכָה שִׁעוּר. וּלְפִיכָךְ אִם עֲשָׂאָהּ מֵעֲצֵי אֲשֵׁרָה, פְּסוּלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁלִּשְׂרֵפָה עוֹמֶדֶת, הֲרֵי הִיא כְּאִלּוּ כְּבָר נִשְׂרְפָה וְנִכְתַּת שִׁעוּרָהּ:

This korah they spoke of requires a measure. Therefore if he made it from the wood of an asherah, it is invalid; since it stands to be burned, it is as if already burnt and its measure obliterated.

שִׁעוּר הַקּוֹרָה — כְּדֵי לְקַבֵּל קֵרוּי שֶׁל אֲרִיחִים. וְאָרִיחַ הוּא חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל ג' טְפָחִים עַל ג' טְפָחִים, נִמְצָא אֹרֶךְ אָרִיחַ ג' טְפָחִים וְרָחְבּוֹ טֶפַח וּמֶחֱצָה. דַּיָּהּ לַקּוֹרָה שֶׁתְּהֵא רְחָבָה טֶפַח, שֶׁאָז הִיא רְאוּיָה לְקַבֵּל אָרִיחַ לְרָחְבּוֹ טֶפַח, וַחֲצִי טֶפַח הַנִּשְׁאָר יוּכַל לְחַבֵּר כְּאֶצְבַּע מִמֶּנּוּ בְּטִיט מִכַּאן וּכְאֶצְבַּע מִמֶּנּוּ בְּטִיט מִכַּאן. וְעֹבִי הַקּוֹרָה דַּי בְּכָל שֶׁהוּא, רַק שֶׁתְּהֵא חֲזָקָה לְקַבֵּל אֲרִיחִים שׁוֹכְבִים עָלֶיהָ בְּכָל אָרְכָּהּ, כְּשִׁעוּר רֹחַב פֶּתַח הַמָּבוֹי, מֻדְבָּקִים שָׁם בְּטִיט כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָהֶם. שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא יִהְיֶה בָּהּ הֶכֵּר, כִּי סְבוּרִים בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלְּפִי שָׁעָה נִתְּנָה שָׁם. אֲבָל כְּשֶׁהִיא בְּרִיאָה וְעָבָה לְקַבֵּל בִּנְיָן כְּזֶה, נִכָּר וּמְפֻרְסָם לַכֹּל שֶׁלִּקְבִיעוּת הֻנְּחָה שָׁם.

מִכָּל מָקוֹם אֵין צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא רְאוּיָה לְקַבֵּל אֲרִיחִים שׁוֹכְבִים בְּכָל אָרְכָּהּ מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּפָחוֹת מֵאַמָּה מִשִּׁעוּר רֹחַב פֶּתַח הַמָּבוֹי. כְּגוֹן אִם רָחְבּוֹ עֶשֶׂר אַמּוֹת, דַּיָּהּ אִם תְּקַבֵּל אֲרִיחִים בְּאֹרֶךְ ט' אַמּוֹת וּב' מַשֶּׁהוּיִין, שֶׁהֵן י"ח אֲרִיחִים לְאָרְכָּן, לְפִי שֶׁקּוֹרַת ט' אַמּוֹת וּב' מַשֶּׁהוּיִין מַתֶּרֶת בְּמָבוֹי עֶשֶׂר אַמּוֹת מִדִּין לָבוּד, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא תַגִּיעַ פָּחוֹת מִג' טְפָחִים לְכֹתֶל זֶה וּפָחוֹת מִג' טְפָחִים לְכֹתֶל זֶה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם הַקּוֹרָה רְחָבָה ד' טְפָחִים, אֵינָהּ צְרִיכָה לִהְיוֹת חֲזָקָה לְקַבֵּל אֲרִיחִים:

The measure of the korah — sufficient to receive a covering of bricklets (arichim). An ariach is half a brick of three tefachim by three tefachim, that is, a length of three tefachim and a width of one and a half tefachim. It suffices that the korah be one tefach wide, for then it is fit to receive an ariach in its tefach-width, and the remaining half-tefach can be joined by a finger of mortar on this side and a finger of mortar on that. Its thickness — any amount, provided it is strong enough to receive arichim lying along its entire length, to the width of the entrance of the mavoi, fixed with mortar as needed. For otherwise it would have no marker, since the people of the reshus harabim would think it had been placed there temporarily. But when it is strong and thick enough to receive such a construction, it is recognized and clear to all that it was placed there permanently.

Nevertheless, it does not have to be fit to receive arichim lying along its actual full length, but within less than a cubit of the measure of the entrance of the mavoi. For example, if its width is ten cubits, it suffices that it be able to receive arichim of nine cubits and two minute amounts, i.e., eighteen arichim lengthwise, since a korah of nine cubits and two minute amounts permits a mavoi of ten cubits by the rule of lavud, namely that it will not come within less than three tefachim of this wall and within less than three tefachim of that wall, as will be explained. And if the korah is four tefachim wide, it does not need to be strong enough to receive arichim.

מַעֲמִידֵי הַקּוֹרָה — דְּהַיְנוּ אִם הִיא נִסְמֶכֶת עַל הַיְתֵדוֹת הַיּוֹצְאִים מִן הַכֹּתֶל לְתוֹךְ רֹחַב הַמָּבוֹי וְאֵין בְּרָחְבָּן טֶפַח, שֶׁאִם לֹא כֵן הֲרֵי הֵן עַצְמָן תּוֹרַת קוֹרָה עֲלֵיהֶן, וְאֵין בְּאָרְכָּן ג' טְפָחִים, שֶׁאִם לֹא כֵן אֵין הַקּוֹרָה שֶׁעֲלֵיהֶן מַתֶּרֶת הַמָּבוֹי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמַּעֲמִידִים אֵלּוּ צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ חֲזָקִים כְּדֵי לְקַבֵּל הַקּוֹרָה עִם הָאֲרִיחִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵינָן צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲזָקִים אֶלָּא כְּדֵי לְקַבֵּל הַקּוֹרָה בִּלְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי אֵין נוֹתְנִים עָלֶיהָ כְּלָל אֲרִיחִים, וּבַקּוֹרָה בִּלְבַדָּהּ הוּא שֶׁצָּרִיךְ קְבִיעוּת, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הֶכֵּר מְעֻלֶּה, אֲבָל מַעֲמִידֶיהָ — אֵין הֶכֵּר תָּלוּי בָּהֶם כְּלָל (וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵךְ אַחַר הַמֵּקֵל):

The supports of the korah — that is, if it rests on stakes that protrude from the wall into the width of the mavoi, without being a tefach wide (otherwise the stakes themselves would be treated as korah), and without being three tefachim long (otherwise the korah placed on them does not permit the mavoi, as will be explained) — some say these supports must be strong enough to bear the korah together with the arichim, and others say they need only be strong enough to receive the korah alone, since one does not actually place any arichim on it; rather, the korah itself requires permanence so as to have an enhanced marker, but its supports — the marker does not depend on them at all (and as for the halacha, in matters of rabbinic law one follows the lenient view).

הָיְתָה הַקּוֹרָה עֲגֻלָּה — צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּהֶקֵּפָהּ ג' טְפָחִים, שֶׁאָז יֵשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח:

If the korah was round — its circumference must be three tefachim, since then it has a width of a tefach.

הָיְתָה עֲקֻמָּה וְעַקְמִימוּתָהּ נוֹטָה לְחוּץ לַמָּבוֹי, שֶׁשָּׁם אֵין מְקוֹם הַנָּחַת קוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, אוֹ שֶׁנּוֹטָה לְמַטָּה מִי' טְפָחִים אוֹ לְמַעְלָה מִכ' אַמָּה, שֶׁשָּׁם גַּם כֵּן אֵין מְקוֹם הַנָּחַת קוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר — רוֹאִין: כֹּל שֶׁאִלּוּ יִנָּטֵל הָעַקְמוּמִית וְאֵין בֵּין זֶה לְזֶה ג' טְפָחִים — כְּשֵׁרָה מִשּׁוּם לָבוּד, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה:

If it was curved and its curvature inclines outside the mavoi, where there is no place to lay a korah as explained above, or it inclines below ten tefachim or above twenty cubits, where also there is no place to lay a korah, as will be explained — we look: anything which, were the curvature removed, would not leave three tefachim between one end and the other — valid by lavud; and if not — invalid.

הָיְתָה יוֹצֵאת מִכֹּתֶל זֶה וְאֵינָהּ מַגַּעַת לַכֹּתֶל שֶׁכְּנֶגְדָּהּ, אוֹ אֲפִלּוּ אֵינָהּ מַגַּעַת לִשְׁנֵיהֶם, כְּגוֹן שֶׁהִנִּיחָם עַל עַמּוּדִים סָמוּךְ לַכְּתָלִים פָּחוֹת מִג' טְפָחִים, וְכֵן ב' קוֹרוֹת אַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וְאַחַת יוֹצְאָה מִכֹּתֶל זֶה וּפָגְעוּ זוֹ בְּזוֹ בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי, וְאֵין בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים — כְּשֵׁרָה, יֵשׁ בֵּינֵיהֶן ג' טְפָחִים — פְּסוּלָה:

If it came out from one wall and did not reach the opposite wall, or even if it did not reach either of them — for instance if he laid them on pillars near the walls within less than three tefachim — and likewise two koros one coming from this wall and one coming from that wall and meeting in the middle of the mavoi with no three tefachim between them — valid; if there are three tefachim between them — invalid.

הִנִּיחַ ב' קוֹרוֹת זוֹ אֵצֶל זוֹ, לֹא בְזוֹ רֹחַב טֶפַח וְלֹא בְזוֹ רֹחַב טֶפַח, אִם יֵשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן רֹחַב טֶפַח וְאֵין בֵּין זוֹ לְזוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים — אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קוֹרָה אַחֶרֶת. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה אַחַת לְמַעְלָה וְאַחַת לְמַטָּה — רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַטָּה וְאֶת הַתַּחְתּוֹנָה כְּאִלּוּ הִיא לְמַעְלָה, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא תְהֵא הָעֶלְיוֹנָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה וְלֹא הַתַּחְתּוֹנָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מִן הָאָרֶץ, וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶן ג' טְפָחִים לֹא בְּגֹבַהּ וְלֹא בְּמֶשֶׁךְ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתָן שֶׁיָּרְדָה זוֹ וְעָלְתָה זוֹ עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ זוֹ בְּצַד זוֹ, לֹא יִהְיֶה מִזּוֹ לְזוֹ ג' טְפָחִים. אֲבָל יֵשׁ בֵּינֵיהֶם ג' טְפָחִים בְּגֹבַהּ — אֵין רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ יָרְדָה זוֹ וְעָלְתָה זוֹ, לְפִי שֶׁאֵין רוֹאִין כֵּן אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִמָּן תרל"א. מַה שֶּׁאֵין כֵּן פָּחוֹת מִג' טְפָחִים כְּלָבוּד הוּא.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ הֵן זוֹ בְּצַד זוֹ וּבְשָׁוֶה, אֵינָן מִצְטָרְפִין לְרֹחַב טֶפַח אֶלָּא אִם כֵּן הֵן קְרוֹבוֹת זוֹ לְזוֹ בְּתוֹךְ טֶפַח, שֶׁאַף שֶׁכָּל פָּחוֹת מִג' טְפָחִים כְּלָבוּד הוּא, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי אֵינָן רְאוּיוֹת לְקַבֵּל אָרִיחַ לְרָחְבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֵן בְּתוֹךְ טֶפַח זוֹ לְזוֹ, שֶׁאָז יָכוֹל לְהַנִּיחַ רֹחַב הָאָרִיחַ עַל שְׁתֵּיהֶן כְּאֶצְבַּע מִמֶּנּוּ עַל זוֹ וּכְאֶצְבַּע מִמֶּנּוּ עַל זוֹ וְטֶפַח בָּאֶמְצַע. וְאִם הֵן זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ — פְּסוּלוֹת בְּכָל עִנְיָן, כֵּיוָן שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לְקַבֵּל אָרִיחַ, וְאֵין כַּאן הֶכֵּר כְּלָל שֶׁלִּקְבִיעוּת הֻנְּחוּ שָׁם. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כְּדִבְרֵיהֶם:

If he laid two koros side by side, with neither having a tefach of width, if the two together have a tefach of width and there are no three tefachim between them — he need not bring another korah. And even if one were above and one below — we see the upper as if below and the lower as if above, provided the upper is not above twenty cubits nor the lower below ten tefachim from the ground, and there are not three tefachim between them, neither in height nor in horizontal alignment — that is, when we view them as if one came down and the other went up to be side by side, there are no three tefachim between them. But if there are three tefachim between them in height — we do not view them as if one descended and the other ascended, since this is only said of an object having a tefach of width, as will be explained in siman 631. Whereas less than three tefachim is lavud.

Some say that even if they are side by side and at the same level, they do not combine for the width of a tefach unless they are within a tefach of each other. For although anything less than three tefachim is lavud, they are nevertheless not fit to receive an ariach in width unless they are within a tefach of each other, so that one can then place the width of the ariach on both — a finger on this and a finger on that, with a tefach in the middle. And if they are one above the other — invalid in any case, since they are not fit to receive an ariach, and there is no marker that they were placed for permanence. One should be stringent according to their view.

פֵּרַשׂ עַל הַקּוֹרָה מַחֲצֶלֶת, וְאֵינָהּ מַגַּעַת עַד הַקַּרְקַע אֶלָּא הִיא גָבוֹהַּ ג' טְפָחִים — פְּסוּלָה, שֶׁהֲרֵי כִּסָּה אֶת הַקּוֹרָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, וּבָטְלָה מִהְיוֹת קוֹרָה כֵּיוָן שֶׁאֵין בָּהּ הֶכֵּר לָרוֹאִים. וְהַמַּחֲצֶלֶת אֵינָהּ כִּמְחִצָּה אַף אִם חִבְּרָהּ שָׁם בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הָרוּחַ מְנִידָהּ, כֵּיוָן שֶׁגָּבוֹהַּ ג' טְפָחִים מִן הָאָרֶץ.

אֲבָל אִם הִנִּיחַ הַקּוֹרָה עָבָה בְּיוֹתֵר, שֶׁיֵּשׁ בְּעָבְיָהּ י' טְפָחִים מִלְמַעְלָה לְמַטָּה — לֹא בָטְלָה מִתּוֹרַת קוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁגֹּבַהּ עַצְמָהּ הוּא כְּשִׁעוּר גֹּבַהּ מְחִצָּה שֶׁהוּא י' טְפָחִים, וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁהִיא כִּמְחִצָּה גָּבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה. רַק שֶׁתְּהֵא כֻלָּהּ לְמַעְלָה מִי' טְפָחִים מִן הָאָרֶץ, אֲבָל קוֹרָה שֶׁמִּקְצָתָהּ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה — פְּסוּלָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֶחָלָל שֶׁתַּחְתָּיו אֵין בּוֹ עֲשָׂרָה, אֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו, וְהַקּוֹרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עַל גַּבֵּי מָבוֹי:

If he spread a mat (machatzelet) on the korah not reaching the ground but being three tefachim high — invalid, since he has covered the korah and it is no longer visible, and it has lost its status as korah since there is no marker for the onlookers. And the mat does not function as a mechitzah, even if he fastened it there in such a way that the wind cannot move it, since it is three tefachim above the ground.

But if he laid a very thick korah, ten tefachim thick from top to bottom — it does not lose the status of korah, although its own height is the measure of a mechitzah, namely ten tefachim, and we do not say it is like a mechitzah raised three tefachim from the ground. Provided it is entirely above ten tefachim from the ground; but a korah part of which is within ten — invalid, for the void underneath has no ten tefachim, and there is no name of mavoi upon it, and the korah must be over the mavoi.

נָעַץ ב' יְתֵדוֹת עֲקֻמּוֹת עַל כָּתְלֵי הַמָּבוֹי, וְעַקְמִימוּתָם נוֹטָה לְתוֹךְ הַמָּבוֹי, לִהְיוֹתָן סְנִיף לְהַאֲרִיךְ הַקּוֹרָה מִב' צִדֶּיהָ כְּשֶׁתִּנָּתֵן עֲלֵיהֶן, וְהֵן עַצְמָן אֵינָן רְאוּיוֹת לְהֶכְשֵׁר קוֹרָה, שֶׁאֵין בָּהֶן רֹחַב טֶפַח — אִם אֵין בִּנְטִיַּת עַקְמִימוּתָן ג' טְפָחִים, שֶׁיֵּשׁ לוֹמַר לָבוּד מֵרָאשֵׁי הַקּוֹרָה וְלַכְּתָלִים, וְאֵין בְּגָבְהָן שֶׁל יְתֵדוֹת מִמַּעַל לַכְּתָלִים ג' טְפָחִים — כְּשֵׁרָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ הִיא מֻנַּחַת עַל כָּתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם יֵשׁ בִּנְטִיָּתָן ג', אוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּגָבְהָן ג' — אֵין רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא עַל הַכְּתָלִים. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח אוֹמְרִים בּוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים כְּאִלּוּ יָרַד לְמַטָּה אֲפִלּוּ בְּיוֹתֵר מִג' טְפָחִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרל"א, מִכָּל מָקוֹם כַּאן בְּקוֹרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת עַל גַּבֵּי הַמָּבוֹי מַמָּשׁ, אֵין אוֹמְרִים כֵּן אֶלָּא בְּפָחוֹת מִג' טְפָחִים שֶׁהוּא כְּלָבוּד:

If one drove two bent stakes on the walls of the mavoi, with their bend inclining into the interior of the mavoi, to serve as an extension for lengthening the korah on both its sides when laid on them, and they themselves are not fit to serve as korah, having no tefach of width — if their inclination is not three tefachim, so we may apply lavud between the ends of the korah and the walls, and the stakes' height above the walls is not three tefachim — valid, for we view the korah as if it were placed on the walls of the mavoi. But if the inclination is three, or the height is three — we do not view it as if it were on the walls. Although for any object that has a tefach of width we say that it is viewed as if it descended even beyond three tefachim, as will be explained in siman 631, here in the case of the korah, which must actually be over the mavoi, we only say so for less than three tefachim, which is lavud.

מָבוֹי הָרָחָב בְּפִתְחוֹ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵינוֹ נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא בְּצוּרַת פֶּתַח.

וְכֵן מָבוֹי שֶׁאֵין כְּתָלָיו גְּבוֹהִים י' טְפָחִים (אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד עַל יְדֵי כָּתְלֵי הַבָּתִּים וְהַחֲצֵרוֹת), אֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו וְאֵינוֹ נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה (אֶלָּא בְּצוּרַת פֶּתַח).

וְכֵן מָבוֹי שֶׁאֵין בְּאָרְכּוֹ ד' אַמּוֹת אֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו, אֶלָּא דִּינוֹ כְּחָצֵר, שֶׁאֵינָהּ נִתֶּרֶת בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא בְּפַס ד' אוֹ בְּב' פַּסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין.

וְאֵלּוּ י' טְפָחִים שֶׁל גֹּבַהּ וְד' אַמּוֹת שֶׁל אֹרֶךְ צְרִיכִין לִהְיוֹת מְרֻוָּחוֹת וְלֹא מְצֻמְצָמוֹת. וְהָעֶשֶׂר אַמּוֹת שֶׁל רֹחַב מוֹדְדִים אוֹתָן מְצֻמְצָמוֹת — הַכֹּל לְהַחֲמִיר. וְשִׁעוּר הָעוֹדֵף שֶׁל הַמְּרֻוָּחוֹת עַל הַמְּצֻמְצָמוֹת הוּא חֲצִי אֶצְבַּע לָאַמָּה:

A mavoi whose entrance is wider than ten cubits is not permitted with lechi and korah but only with tzuras hapesach.

Likewise, a mavoi whose walls are not ten tefachim high (even though it is reshus hayachid via the walls of the houses and the courtyards) has no name of mavoi and is not permitted by lechi and korah (but by tzuras hapesach).

Likewise, a mavoi whose length is less than four cubits has no name of mavoi; rather, its status is as a chatzer, which is not permitted by lechi or korah but only by a pas of four or two minimal passim.

These ten tefachim of height and four cubits of length must be liberal and not exact. And the ten cubits of width are measured exactly — all toward stringency. The measure of the surplus of the liberal over the exact is half a finger per cubit.

מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ בְּגֹבַהּ חֲלָלוֹ יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים אַמָּה מְצֻמְצָמוֹת — אֵינוֹ נִתָּר בְּקוֹרָה, שֶׁהַקּוֹרָה הִיא מִשּׁוּם הֶכֵּר, וּבְיוֹתֵר מִכ' אַמָּה אֵין בָּהּ הֶכֵּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת שָׁם. אֲבָל נִתָּר הוּא בְּלֶחִי.

וְאִם רוֹצֶה לְהַכְשִׁירוֹ בְּקוֹרָה — צָרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהּ צִיּוּר וְכִיּוּר, שֶׁעַל יְדֵי כֵן הַכֹּל מִסְתַּכְּלִים בָּהּ.

אֲבָל אִם גֹּבַהּ חֲלָלָהּ אֵינוֹ אֶלָּא כ' מְצֻמְצָמוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהַקּוֹרָה הִיא לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים — כְּשֵׁרָה:

A mavoi whose interior height is more than twenty cubits exactly — is not permitted by korah, since the korah works by way of marker, and above twenty cubits there is no marker, because the eye does not dominate there. But it is permitted by lechi.

And if one wishes to permit it by korah, he must make on it ornamentation and decoration so that all gaze upon it.

But if its interior height is exactly twenty cubits, even if the korah is above twenty — valid.

מָבוֹי הַגָּבוֹהַּ יוֹתֵר מכ', וּבָנָה בִּנְיָן תַּחַת הַקּוֹרָה בְּקַרְקָעִית הַמָּבוֹי לְמַעֵט חֲלָלוֹ שָׁם — דַּי בְּבִנְיָן רָחָב טֶפַח כְּרֹחַב הַקּוֹרָה. וְהוּא הַדִּין אִם יִתֵּן שָׁם עָפָר בְּרֹחַב טֶפַח, רַק שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר כְּשֶׁנִּדְרָס בָּרַגְלַיִם, שֶׁלֹּא יִתְמַעֵט שִׁעוּר הַצָּרִיךְ לְמַעֵט גֹּבַהּ חֲלַל הַמָּבוֹי.

אֲבָל מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ גָבוֹהַּ י' טְפָחִים, וְחוֹקֵק בּוֹ לְהַשְׁלִימוֹ — צָרִיךְ לָחֹק ד' אַמּוֹת לְתוֹךְ אֹרֶךְ הַמָּבוֹי עַל פְּנֵי כָּל רָחְבּוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ מְחִצּוֹת עֲשָׂרָה וְאֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו כְּלָל, וּבָא לַעֲשׂוֹת לוֹ מְחִצּוֹת, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹתָן כְּשִׁעוּר אֹרֶךְ מָבוֹי, שֶׁהוּא ד' אַמּוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּגָבוֹהַּ לְמַעְלָה מִכ', שֶׁשֵּׁם מָבוֹי עָלָיו אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ לְמַעֲטוֹ מִשּׁוּם הֶכֵּר בִּלְבָד — דַּי שֶׁיִּתְמַעֵט תַּחַת הַקּוֹרָה בִּלְבָד, שֶׁבְּמִעוּט זֶה יִהְיֶה בָּהּ הֶכֵּר כְּשֶׁנִּכְנָסִים תַּחְתֶּיהָ לְמָבוֹי:

A mavoi higher than twenty, where one built a structure under the korah in the floor of the mavoi to reduce its hollow there — a structure a tefach wide suffices, like the width of the korah. The same if he puts dirt there a tefach wide, but he must take care when it is trampled by feet that the measure required for reducing the mavoi's height does not diminish.

But a mavoi that is not ten tefachim high, and one digs it to complete it — he must dig four cubits into the length of the mavoi over its entire width, for since it lacks mechitzos of ten and has no name of mavoi at all, and one comes to make mechitzos for it, he must make them in the length of a mavoi, which is four cubits. Unlike a mavoi higher than twenty, which has the name of mavoi and only needs to be reduced for the sake of a marker — it suffices that there be a reduction under the korah alone, for this reduction gives the marker when one enters under it.

אֵין מָבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, וּלְכָל חָצֵר שְׁנֵי בָּתִּים. אֲבָל פָּחוֹת מִכֵּן דִּינוֹ כְּחָצֵר, שֶׁאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּפַס ד' אוֹ בְּב' פַּסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין, לְפִי שֶׁכֹּל שֶׁדִּיּוּרִין מוּעָטִים הֵם, מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ יוֹתֵר בְּתַשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ, שֶׁאֵינָן בּוֹשִׁים כָּל כָּךְ לֶאֱכוֹל בּוֹ אוֹ שְׁאָר תַּשְׁמִישֵׁי הַצְנֵעַ. וְכֹל שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ יוֹתֵר, צְרִיכִין מְחִצּוֹתָיו לִהְיוֹתָן יוֹתֵר גְּמוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וַאֲפִלּוּ אִם הַרְבֵּה בָּתִּים בְּלֹא חֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ, וְגַם הַרְבֵּה חֲצֵרוֹת שֶׁבַּיִת אֶחָד בְּכָל חָצֵר — אֵין כָּל זֶה מוֹעִיל כְּלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ ב' חֲצֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן ב' בָּתִּים פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ, שֶׁלֹּא רָצוּ חֲכָמִים לָתֵת דִּבְרֵיהֶם לְשִׁעוּרִים, לְחַלֵּק בֵּין ב' חֲצֵרוֹת בִּלְבָד, שֶׁאֵינָן מוֹעִילוֹת אֶלָּא אִם כֵּן ב' בָּתִּים בְּכָל אַחַת מֵהֶן, וּבֵין יוֹתֵר מִב' חֲצֵרוֹת, שֶׁיּוֹעִילוּ בְּבַיִת אֶחָד בְּכָל חָצֵר. וַאֲפִלּוּ אִם הַבָּתִּים עַצְמָן פְּתוּחִים לַמָּבוֹי. וְלָכֵן כָּל מְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ לָהֶם דִּין חָצֵר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וּמָבוֹי שֶׁפְּתוּחִים לְתוֹכוֹ ב' חֲצֵרוֹת שֶׁפְּתוּחִים לָהֶם ב' בָּתִּים, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּכָל פֶּתַח מֵאֵלּוּ פָּחוֹת מֵרֹחַב ד' טְפָחִים, שֶׁאָז אֵין עָלָיו שֵׁם פֶּתַח כְּלָל. וְגַם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ דִּיּוּרִים אוֹכְלִים בְּכָל בַּיִת, שֶׁמְּקוֹם הַפַּת גּוֹרֵם וְלֹא מְקוֹם לִינָה.

וַאֲפִלּוּ הָיָה הַבַּיִת הָאֶחָד לְאָב וְהַשֵּׁנִי לְבֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהַבֵּן מְקַבֵּל פְּרָס מִשֻּׁלְחַן אָבִיו וְאוֹכֵל בַּבַּיִת שֶׁלּוֹ — הֲרֵי הֵם נִדּוֹנִים כִּשְׁנַיִם, וְנִתָּר הַמָּבוֹי בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּעִנְיַן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת הֵם כְּאֶחָד וְאֵינָם אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעֵרוּבָן הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹלְכִין בָּהֶן כַּאן וְכַאן לְהָקֵל.

וְכֵן מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד חָצֵר שֶׁל נָכְרִי וְצִדּוֹ אֶחָד שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁדִּירַת הַנָּכְרִי לֹא שְׁמָהּ דִּירָה לְהַחֲמִיר וְלֶאֱסוֹר עַל הַיִּשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ"ב, מִכָּל מָקוֹם לְהָקֵל שְׁמָהּ דִּירָה:

A mavoi is not permitted by lechi and korah unless two courtyards open into it, and each courtyard has two houses. Less than this, its status is as a chatzer, which is only permitted by a pas of four or two minimal passim; for the fewer the dwellers, the more it is used for intimate purposes — for they have less shame about eating in it or other intimate uses. And the more a place is used, the more complete its mechitzos must be, as explained above.

And even if many houses without courtyards open into it, and even many courtyards each with one house — none of this helps until there are two courtyards with two houses opening into them, since the Sages did not wish to splinter their words to distinguish between only two courtyards (which only help if each has two houses) and more than two courtyards (which would help with one house each). And even if the houses themselves open onto the mavoi. Therefore all our mavo'os have the status of chatzer, as will be explained.

A mavoi into which two courtyards open, into which two houses open — each such opening must not be less than four tefachim wide, for then it has no name of opening. And there must also be dwellers eating in each house, for the place of bread is decisive, not the place of sleeping.

And even if one house belongs to a father and the second to a son — even though the son receives a portion from his father's table and eats in his own house — they are judged as two, and the mavoi is permitted by lechi or korah. Although for eruv chatzeros they are as one and do not forbid each other, nevertheless since the eruv is rabbinic, we follow leniency in both directions.

Likewise, a mavoi one side of which is a non-Jew's courtyard and the other a Jew's courtyard is permitted by lechi and korah. Although the non-Jew's dwelling is not called a dwelling to be strict and forbid the Jew, as will be explained in siman 382, in any case to be lenient it is called a dwelling.

יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת אֵלּוּ שֶׁעַל יָדָן נִתָּר הַמָּבוֹי בְּלֶחִי וְקוֹרָה צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִהְיֶינָה פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ, שֶׁאָז אֵינָן יְכוֹלוֹת לְעָרֵב יַחַד. אֲבָל אִם הֵן פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֵן יְכוֹלוֹת לְעָרֵב יַחַד וּלְטַלְטֵל מִזּוֹ לְזוֹ שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ הַמָּבוֹי, הֲרֵי הֵן כְּחָצֵר אַחַת. וְהוּא הַדִּין הַבָּתִּים שֶׁבֶּחָצֵר אִם הֵם פְּתוּחִים זֶה לְזֶה, שֶׁיְּכוֹלִים לְעָרֵב יַחַד וּלְטַלְטֵל מִזֶּה לְזֶה שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ הֶחָצֵר, הֲרֵי הֵם כְּבַיִת אֶחָד, וְאֵין הַמָּבוֹי נִתָּר עַל יָדָן בְּלֶחִי וְקוֹרָה. וְיֵשׁ מַתִּירִין, וְכֵן עִקָּר:

Some say that these two courtyards, by which the mavoi is permitted by lechi and korah, must not open into one another, since then they could not make an eruv together. But if they open into one another — since they can make an eruv together and carry from one to the other not through the mavoi — they are as one courtyard. Likewise the houses in a courtyard, if they open into one another and can make an eruv together and carry from one to another not through the courtyard, they are as one house, and the mavoi is not permitted on their account by lechi and korah. And some permit, and this is the main view.

אֵין הַמָּבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן אָרְכּוֹ יָתֵר עַל רָחְבּוֹ אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ. אֲבָל אִם אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ אוֹ רָחְבּוֹ יוֹתֵר עַל אָרְכּוֹ — אֵין שֵׁם מָבוֹי עָלָיו, וְדִינוֹ כְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּפַס ד' אוֹ בְּב' פַּסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין.

וְחָצֵר שֶׁאָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ מַשֶּׁהוּ — דִּינָהּ כְּמָבוֹי וְנִתֶּרֶת בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲצֵרוֹת וּבָתִּים פְּתוּחִין לְתוֹכָהּ, שֶׁלֹּא הִצְרִיכוּ כֵּן אֶלָּא בְּמָבוֹי שֶׁהוּא פָּתוּחַ וְקָרוֹב לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, אֲבָל לֹא בְּחָצֵר שֶׁהִיא רְחוֹקָה מֵרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ הַכַּרְמְלִית, שֶׁהִיא פְּתוּחָה לְמָבוֹי וְהַמָּבוֹי פָּתוּחַ לָהֶן.

וּלְפִיכָךְ כָּל מְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן דִּין חֲצֵרוֹת הוֹאִיל וְאֵין חֲצֵרוֹת שֶׁל ב' בָּתִּים פְּתוּחִים לְתוֹכָם, אַף עַל פִּי שֶׁאָרְכָּם יָתֵר עַל רָחְבָּם — אֵינָם נִתָּרִים בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, הוֹאִיל וְהֵן פְּתוּחִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, אֶלָּא צְרִיכִים פַּס ד' אוֹ ב' פַּסִּין מַשֶּׁהוּיִין אִם אֵינָם רְחָבִים מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת.

וְכָל שֶׁכֵּן בְּעִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה, שֶׁיֵּשׁ לְהָעִיר דִּין חָצֵר, וְצָרִיךְ לְתַקֵּן הַמְּבוֹאוֹת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל לְנָכְרִים כְּדִין הַבָּא לַחֲלוֹק חָצֵר אַחַת לְב' רְשֻׁיּוֹת, שֶׁלֹּא תֶאֱסוֹר רְשׁוּת זוֹ עַל זוֹ בְּלֹא עֵרוּב — שֶׁלֹּא דַי בְּלֶחִי וְקוֹרָה אַף אִם אָרְכָּהּ יוֹתֵר עַל רָחְבָּהּ, שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ לֶחִי וְקוֹרָה שֶׁבְּמָבוֹי גָּמוּר אֵין מוֹעִילִין לְעִנְיָן שֶׁלֹּא יַאַסְרוּ דִּיּוּרִין שֶׁמִּצַּד זֶה שֶׁל הַלֶּחִי עַל דִּיּוּרִין שֶׁמִּצַּד הַב' אִם הַלֶּחִי הוּא בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי וְיֵשׁ גַּם כֵּן לֶחִי אַחֵר בְּפִתְחוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר.

וּמְבוֹאוֹת הָרְחָבוֹת יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר — אֵין פַּסִּין מוֹעִילִין בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה גַּבֵּי חָצֵר, אֶלָּא צָרִיךְ לְתַקְּנָם בְּצוּרַת פֶּתַח.

וְהַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְתַקֵּן כָּל הַמְּבוֹאוֹת עַל יְדֵי חֶבֶל הַקָּשׁוּר לְרָחְבּוֹ שֶׁל מָבוֹי מִגַּג לְגַג. וְחֶבֶל זֶה אֵינוֹ מִשּׁוּם קוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין בּוֹ רֹחַב טֶפַח, אֶלָּא הוּא מִשּׁוּם צוּרַת פֶּתַח, שֶׁדַּיָּהּ אֲפִלּוּ בְּגֶמִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ב. וְאַף שֶׁאֵין צָרִיךְ צוּרַת פֶּתַח בְּפָחוֹת מֵעֶשֶׂר, אַף עַל פִּי כֵן נָהֲגוּ בְּצוּרַת פֶּתַח, כְּדֵי לְהַתִּיר גַּם בִּמְבוֹאוֹת הַמְּפֻלָּשִׁים שֶׁצְּרִיכִים צוּרַת פֶּתַח, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ד.

וְעַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר לְהַעֲמִיד ב' קָנִים גְּבוֹהִים י' טְפָחִים מְכֻוָּנִים מַמָּשׁ תַּחַת הַחֶבֶל, וְזֶה מוֹעִיל בְּכָל מָקוֹם שֶׁצּוּרַת פֶּתַח מוֹעֶלֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אֲוִיר הַרְבֵּה בֵּין קָנִים לַחֶבֶל, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם כֹּל שֶׁהֵם מְכֻוָּנִים תַּחְתָּיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם.

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם אֶלָּא הֶפְסֵק אֲוִיר בִּלְבָד, אֲבָל אִם הַקָּנִים עוֹמְדִים תַּחַת הַגַּג וְהַחֶבֶל קָשׁוּר עַל גַּבֵּי הַגַּג — אֵין זוֹ צוּרַת פֶּתַח, שֶׁכָּל צוּרַת פֶּתַח דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת הַמַּשְׁקוֹף עַל הַמְּזוּזוֹת בְּלִי הֶפְסֵק דָּבָר אַחֵר בֵּינְתַיִם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיִּפְתַּח נֶקֶב גָּדוֹל בַּגַּג לְמַעְלָה מֵהַקָּנִים, בְּעִנְיָן שֶׁיִּהְיוּ מְכֻוָּנִים תַּחַת הַחֶבֶל בְּלִי הֶפְסֵק דָּבָר אַחֵר בֵּינְתַיִם:

The mavoi is not permitted by lechi and korah unless its length exceeds its width, even by the smallest amount. But if its length equals its width, or its width exceeds its length — it has no name of mavoi, and its status is as a chatzer, which is only permitted by a pas of four or two minimal passim.

A chatzer whose length exceeds its width even by the smallest amount — its status is as a mavoi and it is permitted by lechi or korah, even if no courtyards and houses open into it, since this was only required for a mavoi open and close to a reshus harabim or karmelis, but not for a chatzer distant from reshus harabim or karmelis, which opens onto a mavoi and the mavoi opens onto them.

Therefore all our mavo'os, which have the status of courtyards since no courtyards with two houses open into them — even if their length exceeds their width — are not permitted by lechi or korah, since they open onto reshus harabim or karmelis, but they require a pas of four or two minimal passim, if they are no wider than ten cubits.

All the more so a walled city (mukefes choma), which has the status of chatzer, where the mavo'os between Jews and non-Jews must be repaired as one who divides a courtyard into two domains so that one does not forbid the other without an eruv — a lechi and korah do not suffice even if its length exceeds its width, since even a lechi and korah in a true mavoi do not avail to prevent the dwellers on this side of the lechi from forbidding those on the other side, if the lechi is in the middle of the mavoi and there is also another lechi at its opening, as will be explained.

And for mavo'os wider than ten — passim do not help, as explained above for the chatzer, but they must be repaired by tzuras hapesach.

The common custom in these lands is to repair all mavo'os by means of a rope tied across the width of the mavoi from roof to roof. This rope does not function as korah, since it lacks a tefach of width, but as tzuras hapesach, for which even a reed suffices, as explained in siman 362. And although tzuras hapesach is not required for less than ten, custom is to use tzuras hapesach, in order also to permit mavo'os mefulashim (open-through), which require a tzuras hapesach, as will be explained in siman 364.

And one must take care to set up two reeds ten tefachim high, aligned exactly under the rope, which is effective wherever tzuras hapesach is effective. Even if there is much air between the reeds and the rope, this does not matter as long as they are aligned beneath it, as explained there.

And some say there must be only an air gap between them, but if the reeds stand under the roof and the rope is tied above the roof — this is not a tzuras hapesach, since every tzuras hapesach should have the lintel directly above the doorposts with no other object intervening. Therefore one must pierce a large hole in the roof above the reeds, so they are aligned under the rope with no other object intervening.

אֲבָל כְּשֶׁאֵין קָנִים תַּחַת הַחֶבֶל, אֵין כָּתְלֵי הַמָּבוֹי נֶחְשָׁבִים בִּמְקוֹם קָנִים לִהְיוֹת צוּרַת פֶּתַח, שֶׁאִם לֹא כֵן, לָמָּה הִצְרִיכוּ קוֹרָה רְחָבָה טֶפַח? הֲלֹא בְּקָנֶה כָּל שֶׁהוּא שֶׁעַל גַּבֵּי כָּתְלֵי הַמָּבוֹי יֵשׁ צוּרַת פֶּתַח. וּמִכָּל מָקוֹם אִם יֵשׁ עַמּוּד בּוֹלֵט בַּכֹּתֶל אוֹ שֶׁיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ חִפּוּפִים פָּחוֹת פָּחוֹת מִג' טְפָחִים עַד פָּחוֹת מִג' טְפָחִים סָמוּךְ לָאָרֶץ, יֵשׁ לִסְמוֹךְ עֲלֵיהֶם (מֵעֶרֶב שַׁבָּת) לְשֵׁם קָנִים שֶׁל צוּרַת פֶּתַח, וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיוּ מְגֻלִּים לְמַעְלָה תַּחַת הַחֶבֶל לְדִבְרֵי הַמַּצְרִיכִין כֵּן:

But when there are no reeds under the rope, the walls of the mavoi are not counted in place of the reeds for the tzuras hapesach. For otherwise, why did they require a korah a tefach wide? Any thin reed laid on the walls of the mavoi would constitute a tzuras hapesach. Yet, if there is a pillar protruding from the wall or recessions emerging from it in steps of less than three tefachim until less than three tefachim from the ground, one may rely on them (from before Shabbos) as the reeds of a tzuras hapesach, provided they are uncovered above under the rope, according to those who require this.

מָבוֹי שֶׁתּוֹכוֹ רָחָב הַרְבֵּה וּמִתְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁאֵין בְּפִתְחוֹ ג' טְפָחִים, אֵינוֹ צָרִיךְ תִּקּוּן כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּסָתוּם מִתּוֹרַת לָבוּד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכֹּל שֶׁאֵין בְּפִתְחוֹ ד' טְפָחִים, שֶׁהוּא שִׁעוּר מָקוֹם, אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן כְּלָל. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל:

A mavoi whose interior is very wide and which narrows so that its opening is less than three tefachim wide does not need any tikkun, since it is regarded as closed by lavud. And some say that whenever the opening is less than four tefachim wide — the measure of a place — it requires no tikkun at all. For the halacha, in matters of rabbinic law follow the lenient view.

מָבוֹי הַפָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית וּמְתֻקָּן שָׁם בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה, וּבְרֹאשׁוֹ — דְּהַיְנוּ בְּרוּחַ שֶׁכְּנֶגֶד הַפֶּתַח — יֵשׁ שָׁם מְחִצָּה מֵהַחֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְתוֹכוֹ, וּבְצִדּוֹ הָאֶחָד יֵשׁ מְחִצָּה מֵאַשְׁפָּה הַגָּבוֹהַּ י' טְפָחִים, וּבְצִדּוֹ הַב' יֵשׁ מְחִצָּה מֵהַיָּם שֶׁעָמְקוֹ י' טְפָחִים סָמוּךְ לִשְׂפָתוֹ מִתְלַקֵּט מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת — הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וּבִלְבָד שֶׁתְּהֵא אַשְׁפָּה שֶׁל רַבִּים שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְהִתְפַּנּוֹת. אֲבָל בְּאַשְׁפָּה שֶׁל יָחִיד, חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יְפַנֶּה אַשְׁפָּתוֹ וִיטַלְטְלוּ בַּמָּבוֹי כְּמִתְּחִלָּה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַיָּם אֵינוֹ עוֹלֶה מִשּׁוּם מְחִצָּה לְמָבוֹי, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַיָּם שֶׁמִּתְקַצֵּר וְנַעֲשֶׂה קַרְקַע וּמַעֲלֶה שָׁם חוֹל וַאֲבָנִים וּבָטְלָה מְחִצָּתוֹ, שֶׁנִּתְמַעֵט שִׁפּוּעוֹ שָׁם וְאֵינוֹ מִתְלַקֵּט י' טְפָחִים מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת, וִיטַלְטְלוּ בַּמָּבוֹי כְּמִתְּחִלָּה. וְכֵן עִקָּר.

אֲבָל בִּשְׁאָר נְהָרוֹת אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁיַּעֲלוּ שִׂרְטוֹן, אֶלָּא אִם כֵּן אוֹתָן נְהָרוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְהִתְיַבֵּשׁ בַּקַּיִץ וּלְהַעֲלוֹת שָׁם חוֹל וַאֲבָנִים.

וְאִם נִקְרַשׁ הַנָּהָר וְנִגְלַד בִּימוֹת הַחֹרֶף — בָּטְלָה מְחִצָּתוֹ, וְאָסוּר לְטַלְטֵל בַּמָּבוֹי כָּל יְמֵי קְרִישָׁתוֹ.

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר כָּל הַשָּׁנָה מִשּׁוּם שֶׁמָּא יָבֹאוּ לְטַלְטֵל גַּם בַּחֹרֶף, כְּמוֹ שֶׁאָסְרוּ בַּיָּם כָּל הַשָּׁנָה מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יְטַלְטְלוּ כְּשֶׁיַּעֲלֶה הַיָּם שִׂרְטוֹן, וְכֵן בַּנְּהָרוֹת שֶׁדַּרְכָּן בְּכָךְ בַּקַּיִץ. וְטוֹב לָחוּשׁ לִדְבָרָיו.

וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין מִדְרוֹן בַּנָּהָר אֶלָּא בִּמְקוֹם הַמַּיִם בִּלְבָד. אֲבָל אִם יֵשׁ עַל שְׂפָתוֹ בַּיַּבָּשָׁה מִדְרוֹן הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת, הֲרֵי זֶה נֶחְשָׁב לִמְחִצָּה בְּכָל עִנְיָן.

וְכָל זֶה כְּשֶׁנָּהָר אוֹ הַמִּדְרוֹן שֶׁעַל שְׂפָתוֹ הוּא סָמוּךְ מַמָּשׁ לַמָּבוֹי. אֲבָל אִם רָחוֹק מִמֶּנּוּ בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם (אֶלָּא אִם כֵּן יְתַקֵּן שָׁם בְּצוּרַת הַפֶּתַח), שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ מָקוֹם הוּא כְּפִרְצָה לְמָבוֹי זֶה. וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחוֹק מִמֶּנּוּ אֶלָּא ד' טְפָחִים, אִם רַבִּים בּוֹקְעִים שָׁם — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ה בְּפִרְצַת מָבוֹי מִצִּדּוֹ.

(וְכָל זֶה כְּשֶׁאֵין הַנָּהָר מַקִּיף כָּל הָעִיר. אֲבָל אִם הוּא מַקִּיף כָּל הָעִיר מִסָּבִיב — אֵינוֹ מוֹעִיל לָהּ כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן יָשְׁבָה וְלִבְסוֹף הֻקְּפָה מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר):

A mavoi opening onto a reshus harabim or a karmelis, repaired there by lechi or korah, whose end — the side opposite the opening — has a mechitzah formed by courtyards opening into it, and on one side has a mechitzah formed by a dunghill (ashpah) ten tefachim high, and on the other side has a mechitzah formed by the sea whose ten-tefachim depth near its edge extends within four cubits — this is permitted, provided that the dunghill is a public one not destined to be cleared. But for a private dunghill, we are concerned lest he clear his dunghill and they continue to carry in the mavoi as before.

And some say that the sea is not counted as mechitzah for the mavoi, by decree lest a sandbank emerge: for it is the way of the sea to recede so that ground emerges with sand and stones, voiding the mechitzah, with the slope diminished and no longer reaching ten tefachim within four cubits, and they would continue carrying in the mavoi. And this is the main view.

But for other rivers, we do not suspect sandbanks, except those whose habit is to dry up in summer and bring up sand and stones there.

And if the river froze and iced over in winter — its mechitzah is voided, and it is forbidden to carry in the mavoi all the days of its freezing.

And some forbid the whole year out of concern lest one come to carry in winter too, just as they forbade the sea all year out of concern lest one carry when a sandbank emerges, and likewise for rivers that habitually do so in summer. It is well to take account of his words.

And all this when the river has no slope except in the place of the water itself. But if there is on its bank, on dry land, a slope that gradually rises ten tefachim over four cubits, it is counted as mechitzah in all cases.

And all this when the river or the slope on its bank is immediately adjacent to the mavoi. But if it is more than ten cubits away — it does not help (unless he repairs it there by tzuras hapesach), since that place is as a breach for this mavoi. And even if it is only four tefachim away, if the multitude passes there — forbidden, as will be explained in siman 365 regarding a side-breach of a mavoi.

(And all this when the river does not surround the entire city. But if it surrounds the whole city — it does not help at all, unless they dwelt there before it was surrounded by it, as will be explained.)

מָבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְצִדּוֹ אֶחָד קָצָר, אֲפִלּוּ אֵין צַד הָאָרֹךְ עוֹדֵף עַל הַקָּצָר ד' אַמּוֹת כְּשִׁעוּר מָבוֹי — אֵינוֹ מַנִּיחַ אֶת הַקּוֹרָה עַל צַד הָאָרֹךְ, אֶלָּא כְּנֶגֶד הַקָּצָר. אֲבָל לֹא יַנִּיחֶנָּה בַּאֲלַכְסוֹן וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצַד הָאָרֹךְ עַד הַקּוֹרָה, לְפִי שֶׁהַקּוֹרָה הִיא מִשּׁוּם הֶכֵּר, וּבַאֲלַכְסוֹן אֵין כַּאן הֶכֵּר, לְפִי שֶׁהָרוֹאֶה בְּנֵי הַמָּבוֹי נִמְשָׁכִים וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּכַרְמְלִית חוּץ מִכְּנֶגֶד כֹּתֶל הַקָּצָר, אוֹמֵר: מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ בְּכַרְמְלִית, לְפִי שֶׁאֵין אוֹתוֹ הָעֹדֶף דּוֹמֶה שֶׁיְּהֵא מִן הַמָּבוֹי.

אֲבָל אִם יִרְצֶה יַעֲשֶׂה שָׁם צוּרַת הַפֶּתַח בַּאֲלַכְסוֹן, וִיהֵא מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם כֵּן בַּאֲלַכְסוֹן, בָּאָרֹךְ כְּנֶגֶד הָאָרֹךְ וּבַקָּצָר כְּנֶגֶד הַקָּצָר.

אֲבָל אִם יַעֲמִיד לֶחִי אֶחָד אֵצֶל הָאָרֹךְ וְלֶחִי אֶחָד אֵצֶל הַקָּצָר — אֵינָן מוֹעִילִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲלַכְסוֹן, שֶׁאַף שֶׁהַלֶּחִי אֵינוֹ מִשּׁוּם הֶכֵּר בִּלְבָד אֶלָּא מִשּׁוּם מְחִצָּה, מִכָּל מָקוֹם לֶחִי שֶׁבְּצַד הָאָרֹךְ אֵינוֹ מוֹעִיל לְהַתִּיר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ אֶצְלוֹ, הוֹאִיל וְאֵין שָׁם מְחִצָּה כְּנֶגְדּוֹ:

A mavoi one side of which is long and the other short, even if the long side does not exceed the short by four cubits (a mavoi's measure) — one does not lay the korah against the long side but opposite the short. And he should not lay it diagonally and use the long side up to the korah, since the korah works by way of marker, and on a diagonal there is no marker; for one who sees the residents of the mavoi extending themselves and using the reshus harabim or karmelis beyond the short wall, says: "it is permitted to use the reshus harabim or karmelis," since that surplus does not seem to be part of the mavoi.

But if he wishes, let him make a tzuras hapesach there on a diagonal, and it will then be permitted to use diagonally too: the long opposite the long and the short opposite the short.

But if he sets up a lechi beside the long and a lechi beside the short — they do not avail to permit diagonal use. For although a lechi is not only by way of marker but also by way of mechitzah, still a lechi on the side of the long does not avail to permit usage by it, since there is no mechitzah opposite.

לֹא אָמְרוּ שֶׁהַקּוֹרָה הַמֻּנַּחַת בַּאֲלַכְסוֹן אֵין בָּהּ הֶכֵּר אֶלָּא כְּשֶׁהִיא בִּקְצֵה הַמָּבוֹי שֶׁצִּדּוֹ אֶחָד אָרֹךְ וְצִדּוֹ אֶחָד קָצָר, וּמִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר, אֲבָל תּוֹךְ הַמָּבוֹי יָכוֹל לְהַנִּיחַ הַקּוֹרָה בַּאֲלַכְסוֹן וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאָרֹךְ כְּנֶגֶד הָאָרֹךְ וּבַקָּצָר כְּנֶגֶד הַקָּצָר:

They only said that a korah laid diagonally has no marker at the end of the mavoi whose one side is long and the other short, for the reason explained. But within the mavoi he may lay the korah diagonally and use long opposite long and short opposite short.

הֶעֱמִיד לֶחִי בְּאֶמְצַע מָבוֹי, אִם מִן הַלֶּחִי וְלַחוּץ כְּלַפֵּי פֶּתַח הַמָּבוֹי יֵשׁ שָׁם חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי, וְעָשׂוּ גַם לֶחִי לְפֶתַח הַמָּבוֹי — אֵין לֶחִי הַפְּנִימִי מוֹעִיל לְחַלֵּק הַמָּבוֹי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ חֲצֵרוֹת הַחִיצוֹנוֹת וְהַפְּנִימִיּוֹת לְעָרֵב יַחַד, כְּמוֹ בִּשְׁאָר מְבוֹאוֹת שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא לֶחִי אֶחָד לְפִתְחָם, שֶׁצְּרִיכִים כָּל בְּנֵי הַמָּבוֹי לְעָרֵב יַחַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְלֹא אָמְרוּ שֶׁלֶּחִי נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה אֶלָּא לְעִנְיַן לְהַשְׁלִים הַחִסָּרוֹן מִנְיַן הַמְּחִצּוֹת הַצְּרִיכוֹת לִרְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵינָהּ מְחִצָּה גְמוּרָה שֶׁיּוּכַל לְחַלֵּק רְשׁוּת אַחַת לִשְׁתַּיִם, שֶׁלָּזֶה צָרִיךְ מְחִצָּה גְמוּרָה.

אֲבָל אִם לֹא עָשׂוּ הַחִיצוֹנִים לֶחִי לְפֶתַח הַמָּבוֹי — כֵּיוָן שֶׁהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְטַלְטֵל מֵחֲצֵרוֹתֵיהֶם לַמָּבוֹי אֲפִלּוּ אִם יְעָרְבוּ, הֲרֵי כְּמוֹ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק כְּלָל בַּמָּבוֹי בְּשַׁבָּת, וְאֵינָם אוֹסְרִים עַל הַפְּנִימִי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ עִמָּהֶם, וּמֻתָּרִים הַפְּנִימִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הַלֶּחִי וְלִפְנִים אִם עֵרְבוּ בֵּינֵיהֶם. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּאוֹתוֹ הַחֲצִי הַמָּבוֹי הַפְּנִימִי תּוֹרַת מָבוֹי, שֶׁלֹּא יְהֵא אָרְכּוֹ פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת וְיִהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר. וְכֵן הַדִּין אִם הִנִּיחוּ קוֹרָה עַל אֶמְצַע הַמָּבוֹי.

אֲבָל אִם הֶעֱמִידוּ בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי שְׁנֵי פַסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין אֶחָד מִצַּד זֶה וְאֶחָד מִצַּד זֶה אוֹ פַּס רָחָב ד' טְפָחִים מִצַּד אֶחָד אִם אֵין הַמָּבוֹי רָחָב יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר, אוֹ שֶׁעָשׂוּ צוּרַת פֶּתַח אַף עַל פִּי שֶׁרָחָב יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר — הֲרֵי זוֹ מְחִצָּה גְמוּרָה, וּמוֹעֶלֶת לְחַלֵּק הַמָּבוֹי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ הַחִיצוֹנִים וְהַפְּנִימִים לְעָרֵב יַחַד, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַחִיצוֹנִים עָשׂוּ תִּקּוּן לְפֶתַח הַמָּבוֹי וּמֻתָּרִים לְטַלְטֵל בּוֹ אִם עֵרְבוּ בֵּינֵיהֶם.

וַאֲפִלּוּ הֶחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דִּיּוּרִין הַרְבֵּה יְכוֹלִים לְחַלְּקָהּ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ כֻּלָּם לְעָרֵב יַחַד אֶלָּא אֵלּוּ לְעַצְמָן וְאֵלּוּ לְעַצְמָן.

וְכֵן עִיר הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה שֶׁרוֹצִים לְחַלְּקָהּ אוֹ לְהַכְשִׁיר חֶצְיָהּ וּלְהַנִּיחַ חֶצְיָהּ — יִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ"ב:

If he set up a lechi in the middle of a mavoi, if from the lechi outward toward the mavoi's opening there are courtyards opening onto the mavoi, and a lechi was also made for the mavoi's opening — the inner lechi does not help to divide the mavoi so as to exempt the outer and inner courtyards from making an eruv together, as in other mavo'os that have only one lechi at their opening, where all the residents of the mavoi must make an eruv together, as will be explained. For they only said the lechi is judged as mechitzah to complete the missing number of mechitzos required for a complete reshus hayachid; nevertheless it is not a complete mechitzah able to divide one domain into two, which requires a complete mechitzah.

But if the outer residents did not make a lechi at the opening of the mavoi — since they cannot carry from their courtyards into the mavoi even with an eruv, it is as if they have no share in the mavoi on Shabbos, and they do not forbid the inner ones even if they did not eruv with them, and the inner ones may use from the lechi inward if they have made an eruv among themselves. Provided that the inner half of the mavoi has the status of mavoi: its length should not be less than four cubits and houses and courtyards should open into it as explained. And the same law applies if they laid a korah in the middle of the mavoi.

But if they set up in the middle of the mavoi two minimal passim — one on each side — or a pas four tefachim wide on one side if the mavoi is not more than ten wide, or made a tzuras hapesach even if it is more than ten wide — this is a complete mechitzah, and helps divide the mavoi so outer and inner do not need to make a common eruv, even if the outer ones also repaired the opening of the mavoi and are permitted to carry in it when they have made an eruv among themselves.

And even a courtyard with many residents may be divided in this way, so they need not all make an eruv together, but these by themselves and those by themselves.

And likewise a walled city which they wish to divide or to permit half and leave half — will be explained in siman 392.

מָבוֹי שֶׁהוּא רָחָב כ' אַמָּה, וְרוֹצֶה לְהַכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה — כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? עוֹשֶׂה פַּס רָחָב ד' אַמּוֹת וְגָבוֹהַּ י' טְפָחִים וּמַעֲמִידוֹ בְּאֶמְצַע הַפֶּתַח, רָחְבּוֹ לְאָרְכּוֹ שֶׁל מָבוֹי, וְנֶחְשָׁב כָּל צַד מִצִּדֵּי הַפַּס כְּמָבוֹי בִּפְנֵי עַצְמוֹ כֵּיוָן שֶׁאָרְכּוֹ ד' אַמּוֹת כְּשִׁעוּר מָבוֹי. וְיִתֵּן הַקּוֹרָה עַל רֹאשׁ הַפַּס אוֹ תּוֹךְ ג' טְפָחִים, שֶׁהֲרֵי פַּס זֶה הוּא כֹּתֶל הַמְּבוֹאוֹת, וְהַקּוֹרָה שֶׁהִיא מֻפְלֶגֶת ג' טְפָחִים מִכָּתְלֵי הַמָּבוֹי — פְּסוּלָה.

וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל מָבוֹי מִשְּׁנֵי (מְבוֹאוֹת) אֵלּוּ שֶׁהַפַּס מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ וְכָל תְּנָאֵי מָבוֹי שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה.

וּמִן הַפַּס עַד הַכֹּתֶל אֶמְצָעִי שֶׁל הַמָּבוֹי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם צוּרַת הַפֶּתַח, אֲפִלּוּ אֵין שָׁם יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, לְפִי שֶׁשָּׁם מְפֻלָּשִׁים ב' מְבוֹאוֹת אֵלּוּ כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, וּפִלּוּשׁ זֶה דִּינוֹ כְּפִלּוּשׁ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס"ד בְּמָבוֹי עָקֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁם צוּרַת הַפֶּתַח אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁם יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה:

A mavoi twenty cubits wide that one wishes to permit by lechi or korah — how does one proceed? He makes a pas four cubits wide and ten tefachim high, and stands it up in the middle of the entrance, its width along the length of the mavoi. Each side of the pas is considered a mavoi in itself, since its length is four cubits, as the measure of a mavoi. And he places the korah on top of the pas or within three tefachim, since this pas is the wall of the mavo'os, and a korah three tefachim away from the walls of the mavoi is invalid.

And in each of the two mavo'os separated by the pas, there must be houses and courtyards opening onto it and all the conditions of mavoi explained above.

From the pas to the central wall of the mavoi, one must make there a tzuras hapesach, even if there is no more than ten there, because those two mavo'os are open through (mefulashim) onto one another, and such a through-passage has the law of opening onto reshus harabim, as will be explained in siman 364 regarding a bent mavoi. And some say that there is no need to make a tzuras hapesach unless there is more than ten. And one should be stringent like the first view.

אֲבָל אִם יִרְצֶה לְהַעֲמִיד רֹחַב הַפַּס לְרֹחַב הַמָּבוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאַר רֹחַב הַמָּבוֹי פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה הַרְבֵּה מִצַּד זֶה וּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה הַרְבֵּה מִצַּד זֶה — אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם, לְפִי שֶׁהָאֲוִיר שֶׁל רֹחַב הַמָּבוֹי שֶׁמִּצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה מְבַטְּלִים אֶת הַפַּס שֶׁבְּאֶמְצָעָם. וְאֶלָּא כֵּיצַד יַעֲשֶׂה? יַרְחִיק שְׁנֵי אַמּוֹת מִכֹּתֶל זֶה, וְיַעֲמִיד שָׁם פַּס רָחָב שְׁלֹשָׁה אַמּוֹת וְגָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְכֵן יַעֲשֶׂה אֵצֶל כֹּתֶל הַשֵּׁנִי, וְיִשָּׁאֵר פֶּתַח רָחָב י' אַמּוֹת בֵּין פַּסִּים הַלָּלוּ, שֶׁאָז אֵין הָאֲוִיר שֶׁבֵּין הַפַּסִּים עִם הָאֲוִיר שֶׁבֵּין פַּסִּים לַכְּתָלִים בָּאִים וּמְבַטְּלִים הַפַּסִּים שֶׁבֵּינֵיהֶם, הוֹאִיל וְכָל פַּס מְרֻבֶּה עַל הָאֲוִיר שֶׁבֵּינוֹ לַכֹּתֶל שֶׁאֶצְלוֹ. אוֹ יַרְחִיק אַמָּה וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה וְיַרְחִיק אַמָּה וְיַעֲשֶׂה פַּס אַמָּה וּמֶחֱצָה, וְכֵן יַעֲשֶׂה בְּצַד הַשֵּׁנִי. אוֹ יַרְחִיק ב' אַמּוֹת וּב' טְפָחִים וְיַעֲשֶׂה פַּס ב' אַמּוֹת וְד' טְפָחִים, וְכֵן בְּצַד הַשֵּׁנִי, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה, וּבִלְבָד שֶׁהַפַּס יְהֵא יָתֵר עַל הָאֲוִיר שֶׁבֵּינוֹ לַכֹּתֶל שֶׁאֶצְלוֹ, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר.

וּלְבַד מִפַּסִּים אֵלּוּ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת גַּם כֵּן לֶחִי לְמָבוֹי, שֶׁהַפַּסִּים אֵינָם נֶחְשָׁבִים לְלֶחִי, הוֹאִיל וְהֵם רְחוֹקִים מֵהַכְּתָלִים ג' טְפָחִים.

וְצָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ בְּנֵי הַמָּבוֹי אֶת פֶּתַח הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין הַפַּסִּים שֶׁהַלֶּחִי מְתֻקָּן בּוֹ, וְיֵלְכוּ לָהֶם דֶּרֶךְ פֶּתַח קָטָן שֶׁבֵּין פַּס לַכֹּתֶל, שֶׁאִם כֵּן נִתְבַּטֵּל תּוֹרַת הַפֶּתַח מִן הַגָּדוֹל וּבָטְלָה הַלֶּחִי הַמְּתֻקָּן בּוֹ, וְנִמְצָא מָבוֹי זֶה בְּלֹא תִקּוּן, אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשֶׂה צוּרַת הַפֶּתַח לְהַקָּטָן. אֲבָל מִן הַסְּתָם אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יַנִּיחוּ הַגָּדוֹל וְיֵלְכוּ בַּקָּטָן, שֶׁחֲזָקָה אֵין אָדָם מַנִּיחַ פֶּתַח גָּדוֹל וְנִכְנָס בַּקָּטָן:

But if he wishes to set the width of the pas across the width of the mavoi, even if the remaining width of the mavoi is much less than ten on each side — it does not help, because the air of the mavoi's width on each side cancels the pas between them. How then does he proceed? He distances two cubits from one wall and erects there a pas three cubits wide and ten tefachim high; similarly near the other wall, leaving between the two passim an opening of ten cubits. Then the air between the passim together with the air between the passim and the walls does not cancel the passim between them, since each pas is greater than the air between it and the wall beside it. Or he distances one cubit and makes a pas a cubit and a half, distances a cubit and makes a pas a cubit and a half, and likewise on the other side. Or he distances two cubits and two tefachim and makes a pas two cubits and four tefachim, likewise on the other side. And similarly in all analogous cases, provided the pas exceeds the air between it and the wall beside it, for the reason explained.

Apart from these passim, one must also make a lechi for the mavoi, since the passim are not counted as lechi, being more than three tefachim from the walls.

And one must take care that the residents of the mavoi not abandon the great opening between the passim where the lechi is set up, and go via the small opening between pas and wall; for then the law of opening is voided from the great one, and the lechi set up there is annulled, and the mavoi remains without tikkun, unless they make a tzuras hapesach for the small one. But by default we do not suspect them of abandoning the great and entering by the small, since the presumption is that one does not abandon a great opening to enter by a small one.

פַּסִּים אֵלּוּ אֵינָם צְרִיכִין לִהְיוֹת פַּסִּים שְׁלֵמִים, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא כָּל אֶחָד עָשׂוּי מִקָּנִים — קָנֶה קָנֶה פָּחוֹת מִג' טְפָחִים, שֶׁכְּסָתוּם וְשָׁלֵם הוּא מִתּוֹרַת לָבוּד:

These passim need not be whole; rather each may be made from reeds — reed by reed within less than three tefachim — since by lavud it is as closed and whole.

מָבוֹי שֶׁשָּׁוֶה מִתּוֹכוֹ וְנַעֲשֶׂה מִדְרוֹן בִּפְתִיחָתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, דְּהַיְנוּ שֶׁקַּרְקַע הַמָּבוֹי גָּבוֹהַּ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְהֻצְרַךְ לְשַׁפֵּעַ אֵצֶל פִּתְחוֹ לְצַד רְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ שֶׁשָּׁוֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשֶׂה מִדְרוֹן לְתוֹכוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁקַּרְקַע רְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ מִקַּרְקַע הַמָּבוֹי, וּתְחִלַּת כְּנִיסַת הַמָּבוֹי מִן הַפֶּתַח וְלִפְנִים גַּם כֵּן גָּבוֹהַּ כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאַחַר כָּךְ מְשַׁפֵּעַ וְיוֹרֵד לְצַד דֹּפֶן הָאֶמְצָעִי וְנַעֲשֶׂה מִדְרוֹן — הֲרֵי מָבוֹי זֶה אֵינוֹ צָרִיךְ שׁוּם תִּקּוּן בְּפִתְחוֹ, לְפִי שֶׁתֵּל זֶה שֶׁבְּפִתְחוֹ נֶחְשָׁב לוֹ לִמְחִצָּה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּשִׁפּוּעוֹ גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים מִתְלַקֵּט מִתּוֹךְ ד' אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם רַבִּים בּוֹקְעִים עָלָיו — אָסוּר (וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵין בְּקִיעַת רַבִּים מְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ שֵׁם הַמְּחִצָּה, וְאִלּוּ הָיָה [בְּרָחְבּוֹ] ד' עַל ד' גְּבוֹהִים [י'] טְפָחִים מִן הָאָרֶץ מִכָּל צְדָדֵיהֶם הָיְתָה שָׁם רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה מִן הַתּוֹרָה, וְהַזּוֹרֵק לְשָׁם מֵרְשׁוּת הָרַבִּים חַיָּב — מִכָּל מָקוֹם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָסוּר לְטַלְטֵל כְּשֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים שָׁם, וְלָכֵן אֵין נִדּוֹן גַּם כֵּן מִשּׁוּם מְחִצָּה לְמָבוֹי מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

וּמִכָּל מָקוֹם לֹא אָסְרוּ חֲכָמִים אֶלָּא בִּבְקִיעַת רַבִּים כְּעֵין רְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל כְּשֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים כָּל כָּךְ בְּתֵל זֶה — מֻתָּר, וְלֹא גָזְרוּ בּוֹ מִשּׁוּם תֵּל שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ כְּמוֹ שֶׁגָּזְרוּ בְּכָל כַּרְמְלִית שֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ, לְפִי שֶׁכָּל כַּרְמְלִית הִיא שֶׁלֹּא נִגְמְרוּ מִנְיַן מְחִצּוֹתֶיהָ וְדוֹמָה בְּמִקְצָת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל כַּאן אֵין שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא כְּשֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים עָלָיו בִּלְבָד.

וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁאֵין בְּקִיעַת הָרַבִּים חֲשׁוּבָה לַעֲשׂוֹת רְשׁוּת הָרַבִּים אֶלָּא אִם כֵּן הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ"ה — אַף כַּאן אֵין בְּקִיעַת הָרַבִּים מְבַטֵּל מִמֶּנּוּ שֵׁם מְחִצָּה (מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים) אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹקְעִים בּוֹ שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכָל יוֹם):

A mavoi level inside and which becomes a slope at its opening onto the reshus harabim — that is, the floor of the mavoi is higher than the reshus harabim, requiring a slope near its opening toward the reshus harabim; or level with the reshus harabim with a slope into it — that is, the reshus harabim's floor is higher than the mavoi's floor, and the beginning of the mavoi's entrance from the opening inward is also at the height of the reshus harabim, and then slopes down toward the middle wall — this mavoi needs no tikkun at its opening, since this mound at its opening is regarded as a mechitzah. Provided that in its slope it is ten tefachim high within four cubits, as explained in siman 345.

Nevertheless, if the multitude tread upon it — forbidden (although by Torah law passage by the multitude does not remove the name of mechitzah, and if it had four by four ten tefachim high from the ground on all sides, it would be a complete reshus hayachid by Torah law, and one who throws into it from reshus harabim is liable — nevertheless by rabbinic law it is forbidden to carry when the multitude tread there, and therefore it is also not judged as mechitzah for the mavoi by rabbinic law.)

Nevertheless, the Sages only forbade with the multitude treading as in the reshus harabim. But when the multitude does not tread so much on this mound — permitted, and they did not decree about it because of a mound trodden by the multitude as they decreed about every karmelis not trodden by the multitude because of the complete reshus harabim trodden by the multitude, since every karmelis does not have its full count of mechitzos and somewhat resembles reshus harabim, whereas here there is no resemblance to reshus harabim at all except when the multitude treads on it.

And according to those who say that passage of the multitude only makes a reshus harabim if there are 600,000 (shishim ribbo), as explained in siman 345 — here too the passage of the multitude does not remove the name of mechitzah (by rabbinic law) unless 600,000 pass there each day.

(וְכָל זֶה כְּשֶׁהַתֵּל הוּא מְחִצָּה רְבִיעִית לְמָבוֹי. אֲבָל) אִם כָּל הָעִיר מֻקֶּפֶת תֵּל, וְהֶקֵּף זֶה הָיָה קֹדֶם בִּנְיַן הָעִיר — אֵין תֵּל זֶה עוֹלֶה לִמְחִצָּה לִמְבוֹאוֹת הָעִיר, לְפִי שֶׁהֶקֵּף הַתֵּל לֹא הֻקַּף לְדִירָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה קֹדֶם בִּנְיַן הַבָּתִּים, וְאִם כֵּן כָּל הָעִיר הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הֶקֵּף שֶׁאֵינָהּ לְדִירָה, שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל בּוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם.

וְכָתְלֵי הַחֲצֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ אַחַר בִּנְיַן הַבָּתִּים אֵינָם מוֹעִילִים אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁבְּתוֹכָם מֻקָּף לְדִירָה, דְּהַיְנוּ הַחֲצֵרוֹת עַצְמָן, אֲבָל הַמְּבוֹאוֹת שֶׁבָּהֶן אֵינָם נִקְרָאִים מֻקָּפִים לְדִירָה עַל יְדֵי כָּתְלֵי הַחֲצֵרוֹת שֶׁהֵם כָּתְלֵי הַמָּבוֹי.

(שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה לְתֵל יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה וְאַחַר כָּךְ בָּנָה אוֹ פָּתַח לוֹ בֵּית דִּירָה וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה עַל גַּבָּהּ מְחִצָּה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת לְדִירָה, שֶׁעַל יְדֵי מְחִצָּה זוֹ נַעֲשָׂה כֻּלּוֹ מֻקָּף לְדִירָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שנ"ח, לְפִי שֶׁמְּחִצָּה זוֹ עֲשָׂאָהּ כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ הֶקֵּף הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹּא הָיָה לְדִירָה, וְעַל יְדֵי כֵן יֵעָשֶׂה מֻקָּף לְדִירָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, אֲבָל כָּתְלֵי הַחֲצֵרוֹת לֹא נַעֲשׂוּ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיוּ הַמְּבוֹאוֹת מֻקָּפִים לְדִירָה וְיִתְבַּטֵּל מֵהֶם הֶקֵּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַתֵּל שֶׁלֹּא הָיָה לְדִירָה.

וְלָכֵן צָרִיךְ לְבַטְּלוֹ עַל יְדֵי צוּרַת פֶּתַח, שֶׁהִיא מוֹעֶלֶת לַעֲשׂוֹת עַל יָדָהּ מֻקָּף לְדִירָה כְּמוֹ עַל יְדֵי מְחִצָּה גְמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ת"א.

אוֹ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי פַּס ד' אוֹ ב' פַּסִּין שֶׁל ב' מַשֶּׁהוּיִין, שֶׁאַף שֶׁהֵם אֵינָם מוֹעִילִים לַעֲשׂוֹת עַל יָדָם מֻקָּף לְדִירָה, מִכָּל מָקוֹם הֵם מוֹעִילִים לַחֲלוֹק רְשֻׁיּוֹת כְּמוֹ מְחִצָּה גְמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְאִם כֵּן נֶחְלָקִים הַמְּבוֹאוֹת מֵהֶקֵּף הַתֵּל עַל יְדֵי פַּסִּים אֵלּוּ, כְּמוֹ שֶׁהֵם נֶחְלָקִים מִמֶּנּוּ אִלּוּ הָיוּ מֻקָּפִים מִכָּל צְדָדֵיהֶם בְּכָתְלֵי חֲצֵרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם כָּתְלֵי הַחֲצֵרוֹת אֵינָן מוֹעִילוֹת לַעֲשׂוֹת הַמְּבוֹאוֹת מֻקָּפִים לְדִירָה מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר):

(All this when the mound serves as the fourth mechitzah for the mavoi. But) if the entire city is surrounded by a mound, and that surrounding preceded the city's construction — this mound does not become a mechitzah for the city's mavo'os, since the surrounding of the mound was not done for dwelling (mukaf ledira), being prior to the building of the houses; therefore the whole city sits within a surround not made for dwelling, in which it is forbidden to carry if it exceeds an area of two se'ah.

And the walls of the courtyards, made after the building of the houses, only serve to make what is within them — i.e., the courtyards themselves — mukaf ledira; but the mavo'os within are not called mukafim ledira by the walls of the courtyards which are the walls of the mavoi.

(This is unlike a mound larger than two se'ah not mukaf ledira upon which one then built or opened a dwelling and then made on it a mechitzah more than ten cubits for dwelling, by which mechitzah the whole becomes mukaf ledira, as explained in siman 358 — for that mechitzah was made in order to cancel the first surround which was not for dwelling, and thereby render it mukaf ledira, as explained there. But the walls of the courtyards were not made so that the mavo'os would be mukafim ledira and thereby cancel for them the original surround of the mound which was not for dwelling.

Therefore one must cancel it via tzuras hapesach, which is effective for making things mukaf ledira just like a complete mechitzah, as explained there and as will be explained in siman 401.

Or even by a pas of four or two minimal passim; although they do not avail to render mukaf ledira, they nevertheless avail to divide domains like a complete mechitzah, as explained above, and therefore the mavo'os are separated from the surround of the mound by these passim, as if they were surrounded on all sides by courtyard walls, even though the courtyard walls do not avail to make the mavo'os mukafim ledira, for the reason explained.)

(וְכֵן הַדִּין בְּנָהָר שֶׁמַּקִּיף כָּל הָעִיר קֹדֶם שֶׁנִּבְנֵית).

וַאֲפִלּוּ תֵּל וְנָהָר שֶׁאֵינָן מַקִּיפִים כָּל הָעִיר, אֵינָן עוֹלִין אֶלָּא לִמְחִצָּה רְבִיעִית לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. אֲבָל מָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ מִשְּׁנֵי רָאשָׁיו לְנָהָר אוֹ לְתֵל שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי בִּידֵי אָדָם — אֵינָן מוֹעִילוֹת לְהַתִּירוֹ בְּלֹא תִקּוּן בְּשׁוּם אֶחָד מֵרָאשָׁיו, לְפִי שֶׁאִם הָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא בּוֹקְעִים בְּמָבוֹי זֶה, הָיָה רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה, וְכֵיוָן שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא ב' מְחִצּוֹת מִב' צְדָדָיו, שֶׁמְּחִצּוֹת הַנָּהָר מְבַטֶּלֶת אוֹתָן בְּקִיעַת הָרַבִּים שֶׁבַּמָּבוֹי, שֶׁהוֹאִיל וְאֵינָן עֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם אֵינָן חֲשׁוּבוֹת מְחִצָּה כָּל כָּךְ שֶׁלֹּא תְבַטֵּל אוֹתָן בְּקִיעַת הָרַבִּים שֶׁבַּמָּבוֹי.

שֶׁאַף שֶׁבִּמְקוֹמָן הֵן מְחִצָּה גְמוּרָה, וְאֵין עֲלֵיהֶם דִּין רְשׁוּת הָרַבִּים אַף אִם רַבִּים בּוֹקְעִים עֲלֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, מִכָּל מָקוֹם אֵינָן חֲשׁוּבוֹת כָּל כָּךְ לְבַטֵּל הַמָּבוֹי — שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ — מִדִּין רְשׁוּת הָרַבִּים, וְאִם כֵּן אַף אִם אֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בַּמָּבוֹי אָסוּר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה מִשּׁוּם רַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָסְרוּ כָּל כַּרְמְלִית שֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ גְּזֵרָה מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁרַבִּים בּוֹקְעִים בָּהּ.

אֲבָל מְחִצָּה רְבִיעִית שֶׁל מָבוֹי — הֵקֵלּוּ בָּהּ חֲכָמִים לִהְיוֹת דַּיָּהּ בְּנָהָר וְתֵל, כֵּיוָן שֶׁבִּמְקוֹמָן הֵן מְחִצּוֹת גְּמוּרוֹת, וְאֵינָם גְּרוּעִים מִלֶּחִי כָּל שֶׁהוּא שֶׁמּוֹעִיל בְּרוּחַ רְבִיעִית שֶׁל מָבוֹי מִשּׁוּם מְחִצָּה, שֶׁהֲרֵי הַלֶּחִי אֵינוֹ מוֹעִיל לַחֲלוֹק רְשֻׁיּוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה, וְהַתֵּל מוֹעִיל; וְכֵיוָן שֶׁהוּא מוֹעִיל לַחֲלוֹק רְשׁוּת הַמָּבוֹי מֵרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלְּפָנָיו — דַּיּוֹ בְּכָךְ, שֶׁהֲרֵי הַקּוֹרָה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לַמָּבוֹי אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁעַל יָדָהּ נִכָּר וְנִרְאֶה שֶׁהַמָּבוֹי חָלוּק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁלְּפָנָיו, וְכָל שֶׁכֵּן הַתֵּל שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא חוֹלֵק בֵּינֵיהֶם:

(And the same applies to a river surrounding the entire city before it was built.)

And even a mound or a river that does not surround the entire city only serves as a fourth mechitzah for a mavoi that is not mefulash. But a mavoi mefulash at both ends onto a river or a mound not made by human hands — they do not avail to permit it without tikkun at one of its ends. For if 600,000 were passing in this mavoi, it would be a complete reshus harabim, and since it has only two mechitzos on its two sides — for the river's mechitzos are voided by the multitude's passage in the mavoi, since not being man-made, they are not so important as to prevent the multitude's passage in the mavoi.

Although in their own place they are complete mechitzos and do not have the status of reshus harabim even if the multitude treads upon them, as explained above, they are nevertheless not so important as to remove the mavoi — in which the multitude passes — from the status of reshus harabim; and therefore even if the multitude does not pass in the mavoi, it is forbidden by rabbinic law, by decree because the multitude does pass there, as they forbade every karmelis in which the multitude does not pass, by decree because of the reshus harabim in which the multitude does pass.

But for the fourth mechitzah of the mavoi — the Sages were lenient by making a river or a mound suffice, since in their own place they are complete mechitzos and not inferior to any small lechi which avails for the fourth side of the mavoi as mechitzah; for the lechi does not avail to divide domains as explained above, but the mound does; and since it avails to divide the domain of the mavoi from the reshus harabim in front of it — that suffices for it. For the korah itself only helps the mavoi because by it one recognizes and sees that the mavoi is distinct from the reshus harabim in front of it, and all the more so the mound which actually separates between them.