מדוע רמה 4 ייחודית לאדמו״ר הזקן? שולחן ערוך הרב אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם שכתב אדמו״ר הזקן. ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות התורה ביצירה אחת, ופוסק בדקדוק תלמודי שאין כדוגמתו.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון. עמוד זה מקבץ, לסימן שס״ד, את טקסט הרב במלואו, מקוריותו, ודברי הרבי המאירים את הנושא.
שלחן ערוך הרב — סימן שס״ד
סימן שס״ד — דִּין מָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ וְעָשׂוּי כְּנָדָל — וּבוֹ ט סְעִיפִים
מקור: מהדורת קה״ת, כפי שהובא בספריא. ט' סעיפים + 0 סעיפים של קונטרס אחרון.
סעיף א דִּין מָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ וְעָשׂוּי כְּנָדָל וּבוֹ ט' סְעִיפִים: מָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ בִּשְׁנֵי רָאשָׁיו…
דִּין מָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ וְעָשׂוּי כְּנָדָל וּבוֹ ט' סְעִיפִים:
מָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ בִּשְׁנֵי רָאשָׁיו לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים, כְּגוֹן שֶׁאֵין רַבִּים בּוֹקְעִים בּוֹ אוֹ שֶׁאֵין בְּרָחְבּוֹ ט״ז אַמָּה, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ה, וְכֵן הַמְּפֻלָּשׁ בְּרֹאשׁוֹ א' לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי לְכַרְמְלִית, אוֹ אֲפִלּוּ שְׁנֵי רָאשָׁיו פְּתוּחִים לְכַרְמְלִית — אֵינוֹ נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה מִכַּאן וְלֶחִי וְקוֹרָה מִכַּאן, אֶלָּא צָרִיךְ צוּרַת פֶּתַח מִכַּאן וְלֶחִי אוֹ קוֹרָה מִכַּאן אִם אֵינוֹ רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, לְפִי שֶׁצּוּרַת פֶּתַח הִיא כִּמְחִצָּה גְמוּרָה, וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ פָּתוּחַ אֶלָּא מִצַּד אֶחָד וְאֵינוֹ נִקְרָא מְפֻלָּשׁ.
אֲבָל אִם רֹאשׁוֹ אֶחָד פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת — אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לֶחִי אוֹ קוֹרָה בִּשְׁנֵי רָאשָׁיו, שֶׁהֲרֵי רֹאשׁוֹ הַפָּתוּחַ לֶחָצֵר אֵינוֹ מְחֻסָּר מְחִצָּה שָׁם, שֶׁמְּחִצּוֹת הֶחָצֵר מַתִּירוֹת אוֹתוֹ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ תִּקּוּן שָׁם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁפָּרוּץ שָׁם בְּמִלּוּאוֹ לְמָקוֹם הָאָסוּר מֵחֲמַת חֶסְרוֹן עֵרוּב, וְלֹא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן מְחִצּוֹת. לְפִיכָךְ דַּי שָׁם בְּתִקּוּן כָּל שֶׁהוּא.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבְּרֹאשׁ הַפָּתוּחַ לֶחָצֵר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא שָׁם לֶחִי וְלֹא קוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה שָׁם כְּסָתוּם, שֶׁהַלֶּחִי נִדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּקוֹרָה (וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל).
וְכָל זֶה כְּשֶׁהֶחָצֵר אֵינָה רְגִילָה בְּמָבוֹי זֶה, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לָהּ פֶּתַח לְמָבוֹי אַחֵר. אֲבָל אִם הִיא רְגִילָה בּוֹ — אֲפִלּוּ צוּרַת פֶּתַח וּדְלָתוֹת אֵינָן מוֹעִילוֹת לְהַתִּיר שָׁם אִם לֹא נִשְׁתַּתְּפָה בְּמָבוֹי זֶה עִם שְׁאָר הַחֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת לוֹ.
וְאִם נִשְׁתַּתְּפָה בּוֹ — אֵין צָרִיךְ לְעָרֵב כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שפ״ז:
סעיף ב וְכָל זֶה בְּמָבוֹי. אֲבָל חָצֵר שֶׁאֵין אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ, שֶׁאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּפַס ד'…
וְכָל זֶה בְּמָבוֹי. אֲבָל חָצֵר שֶׁאֵין אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ, שֶׁאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּפַס ד' אוֹ בְּב' פַּסִּין שֶׁל מַשֶּׁהוּ, וְכֵן מָבוֹי שֶׁחָסֵר אֶחָד מִתְּנָאֵי מָבוֹי בְּעִנְיָן שֶׁאֵינוֹ נִתָּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלָּא בְּתִקּוּן הֶחָצֵר, אֵין פִּלּוּשׁ אוֹסֵר בָּהֶם, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֵם מְפֻלָּשִׁים לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּשְׁנֵי רָאשֵׁיהֶם וְהָרַבִּים נִכְנָסִין מִכַּאן וְיוֹצְאִים מִכַּאן — דַּי לָהֶם בְּתִקּוּן הֶחָצֵר מִכַּאן וּמִכַּאן:
סעיף ג וּמְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁדִּינָם כְּחָצֵר, שֶׁאֵינָן נִתָּרִים בְּלֶחִי וְקוֹרָה הוֹאִיל וְאֵין…
וּמְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁדִּינָם כְּחָצֵר, שֶׁאֵינָן נִתָּרִים בְּלֶחִי וְקוֹרָה הוֹאִיל וְאֵין בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לָהּ כָּרָאוּי, מִכָּל מָקוֹם לְעִנְיַן פִּלּוּשׁ אֵינָם כְּחָצֵר אֶלָּא כְּמָבוֹי הַמְּפֻלָּשׁ, שֶׁצָּרִיךְ צוּרַת פֶּתַח מִכַּאן וְלֶחִי אוֹ קוֹרָה מִכַּאן, וְלֹא דַי לָהֶם בְּתִקּוּן הֶחָצֵר מִכַּאן וּמִכַּאן, הוֹאִיל וּלְעוֹלָם הֵם קְרוֹבִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית יוֹתֵר מֵהֶחָצֵר, שֶׁרֹב הַחֲצֵרוֹת הֵם פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי וְהַמָּבוֹי לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ כַּרְמְלִית. לְפִיכָךְ הֶחֱמִירוּ בְּתִקּוּנָם יוֹתֵר מִתִּקּוּן הֶחָצֵר לְעִנְיַן פִּלּוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁמִּטַּעַם זֶה הֶחֱמִירוּ בְּתִקּוּנָם יוֹתֵר מִבְּתִקּוּן הֶחָצֵר לְעִנְיַן אָרְכָּם יָתֵר עַל רָחְבָּם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ג:
סעיף ד (אַף עַל פִּי שֶׁצּוּרַת פֶּתַח הִיא כִּמְחִצָּה גְמוּרָה, וְאִם עָשָׂה צוּרַת פֶּתַח עַל גַּבֵּי ד'…
(אַף עַל פִּי שֶׁצּוּרַת פֶּתַח הִיא כִּמְחִצָּה גְמוּרָה, וְאִם עָשָׂה צוּרַת פֶּתַח עַל גַּבֵּי ד' קֻנְדָּסִין — רְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה הִיא מִן הַתּוֹרָה אֲפִלּוּ עָשָׂה כֵּן בְּאֶמְצַע רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ב, אַף עַל פִּי כֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵין צוּרַת פֶּתַח מוֹעֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה אִם נִשְׁלְמוּ בָּהּ כָּל תְּנָאֵי רְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ה, אֶלָּא) הַבָּא לְהַכְשִׁיר רְשׁוּת הָרַבִּים לְהַתִּיר בָּהּ הַטִּלְטוּל צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהּ דֶּלֶת מִכַּאן וְדֶלֶת מִכַּאן. וְהוּא שֶׁנִּנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה, שֶׁנְּעִילַת הַדְּלָתוֹת עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּחָצֵר אַחַת שֶׁל רַבִּים. וּמְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שצ״ב, וְשׁוּב אֵין מְבוֹאוֹתֶיהָ צְרִיכִין שׁוּם תִּקּוּן.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ נְעוּלוֹת בַּלַּיְלָה, רַק שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיוֹת לִנָּעֵל, שֶׁאִם מְשֻׁקָּעוֹת בְּעָפָר — מְפַנֶּה אוֹתָן וּמְתַקְּנָן שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיוֹת לִנָּעֵל. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה.
וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסִמָּן שמ״ה שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַכְשָׁו אֵין לָנוּ רְשׁוּת הָרַבִּים גְּמוּרָה:
סעיף ה מָבוֹי עָקֹם כְּמִין ד' וּמְפֻלָּשׁ בְּב' רָאשָׁיו לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, דִּינוֹ כְּאִלּוּ…
מָבוֹי עָקֹם כְּמִין ד' וּמְפֻלָּשׁ בְּב' רָאשָׁיו לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, דִּינוֹ כְּאִלּוּ הָיָה מְפֻלָּשׁ בְּעַקְמוּמִיתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית. וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לוֹ תִּקּוּן בְּעַקְמוּמִיתוֹ, לְפִי שֶׁהַתִּקּוּן שֶׁל מָבוֹי מְפֻלָּשׁ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי, וְאִם כֵּן הַתִּקּוּן שֶׁבְּרֹאשׁ זֶה אֵינוֹ מוֹעִיל לְהַדָּרִים בְּרֹאשׁ זֶה, וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה צוּרַת פֶּתַח בְּעַקְמוּמִיתוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַצּוּרַת פֶּתַח — שֶׁהוּא תִּקּוּן שֶׁל מָבוֹי מְפֻלָּשׁ — נִרְאֵית לְהַדָּרִים כַּאן וּלְהַדָּרִים כַּאן. וּבִשְׁנֵי רָאשָׁיו יַעֲשֶׂה לְכָל א' לֶחִי אוֹ קוֹרָה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם יַעֲשֶׂה צוּרַת פֶּתַח בְּכָל אֶחָד מִב' רָאשָׁיו וְלֶחִי אוֹ קוֹרָה בְּעַקְמוּמִיתוֹ. וְאִם עָשׂוּי כְּמִין ח', צָרִיךְ צוּרַת פֶּתַח בִּשְׁנֵי עַקְמוּמִיּוֹתָיו וְלֶחִי אוֹ קוֹרָה בִּשְׁנֵי רָאשָׁיו.
וּלְאַחַר שֶׁעָשָׂה צוּרַת פֶּתַח בְּעַקְמוּמִית, יְכוֹלִין לְחַלֵּק עֵרוּבָם, שֶׁהַדָּרִים מִצַּד זֶה שֶׁל צוּרַת פֶּתַח יְעָרְבוּ לְעַצְמָן וְהַדָּרִים מִצַּד זֶה יְעָרְבוּ לְעַצְמָן. אוֹ אִם שֶׁבְּנֵי צַד זֶה עֵרְבוּ בֵּינֵיהֶם וּבְנֵי צַד זֶה לֹא עֵרְבוּ — אֵין אוֹסְרִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, אֶלָּא אֵלּוּ אֲסוּרִים בְּחֶלְקָם וְאֵלּוּ מֻתָּרִים בְּחֶלְקָם, שֶׁצּוּרַת פֶּתַח חוֹלֶקֶת רְשֻׁיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן שס״ג:
סעיף ו מְבוֹאוֹת הַפְּתוּחִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, הֲרֵי כֻּלָּם בִּמְקוֹם פְּתִיחָתָן זֶה לְזֶה דִּינָם כְּמָבוֹי…
מְבוֹאוֹת הַפְּתוּחִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ, הֲרֵי כֻּלָּם בִּמְקוֹם פְּתִיחָתָן זֶה לְזֶה דִּינָם כְּמָבוֹי עָקֹם, וּצְרִיכִים שָׁם תִּקּוּן שֶׁנִּתְבָּאֵר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַחִיצוֹן פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית — הֲרֵי אוֹתוֹ מָבוֹי שֶׁפָּתוּחַ אֵלָיו חָשׁוּב כְּפָתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָבוֹי אֶחָד שֶׁמִּתְעַקֵּם, וְכֵן מָבוֹי הַפָּתוּחַ לְאוֹתוֹ מָבוֹי, וְכֵן כֻּלָּם:
סעיף ז מָבוֹי הֶעָשׂוּי כְּנָדָל, דְּהַיְנוּ מָבוֹי גָּדוֹל שֶׁהַרְבֵּה מְבוֹאוֹת קְטַנִּים פְּתוּחִים לוֹ מִשְּׁנֵי…
מָבוֹי הֶעָשׂוּי כְּנָדָל, דְּהַיְנוּ מָבוֹי גָּדוֹל שֶׁהַרְבֵּה מְבוֹאוֹת קְטַנִּים פְּתוּחִים לוֹ מִשְּׁנֵי צְדָדָיו, כְּעֵין שֶׁרֶץ הַנִּקְרָא נָדָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּרָה שֶׁל רַגְלַיִם מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, וְרָאשֵׁי הַשְּׁנִיִּים שֶׁל מְבוֹאוֹת הַקְּטַנִּים פְּתוּחִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית — עוֹשֶׂה לְכָל אֶחָד בִּמְקוֹם פְּתִיחָתוֹ לַגָּדוֹל צוּרַת פֶּתַח, לְפִי שֶׁשָּׁם הוּא כְּמָבוֹי עָקֹם.
וַאֲפִלּוּ אִם הַמְּבוֹאוֹת הַקְּטַנִים שֶׁבְּצַד זֶה הֵם מְכֻוָּנִים מַמָּשׁ כְּנֶגֶד אוֹתָם שֶׁבְּצַד זֶה, שֶׁנִּמְצָא כָּל אֶחָד מֵהֶם עִם אוֹתוֹ הַמְכֻוָּן נֶגְדּוֹ בְּצַד הַשֵּׁנִי הֵם כְּמָבוֹי אֶחָד מְפֻלָּשׁ, וְאֵין כַּאן עִקּוּם כְּלָל — מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא כְּמָבוֹי עָקֹם עִם הַגָּדוֹל, שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁפָּתוּחַ לַגָּדוֹל הוּא כְּפָתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בּוֹ הַתִּקּוּן שֶׁל הַגָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָבוֹי אֶחָד שֶׁמִּתְעַקֵּם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הַמְּבוֹאוֹת שֶׁבְּצַד זֶה אֵינָם מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד אוֹתָם שֶׁבְּצַד זֶה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אֵין שָׁם מְבוֹאוֹת אֶלָּא מִצַּד אֶחָד בִּלְבָד:
סעיף ח וּבְרָאשֵׁי הַשְּׁנִיִּים שֶׁל מְבוֹאוֹת הַקְּטַנִּים הַפְּתוּחִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית…
וּבְרָאשֵׁי הַשְּׁנִיִּים שֶׁל מְבוֹאוֹת הַקְּטַנִּים הַפְּתוּחִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית יַעֲשֶׂה לֶחִי אוֹ קוֹרָה. וּבַמָּבוֹי הַגָּדוֹל, אִם הוּא מְפֻלָּשׁ, עוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח בְּרֹאשׁוֹ הָאֶחָד, וּבְרֹאשׁוֹ הַב' לֶחִי אוֹ קוֹרָה. וְאִם אֵינוֹ מְפֻלָּשׁ — עוֹשֶׂה לֶחִי אוֹ קוֹרָה בְּרֹאשׁוֹ:
סעיף ט וְכָל דִּינֵי מָבוֹי עָקֹם הֵם בְּמָבוֹי שֶׁבָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ כָּרָאוּי. אֲבָל…
וְכָל דִּינֵי מָבוֹי עָקֹם הֵם בְּמָבוֹי שֶׁבָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ כָּרָאוּי. אֲבָל מְבוֹאוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁאֵין בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ כָּרָאוּי וְדִינָם כְּחָצֵר, אֵינָם צְרִיכִים שׁוּם תִּקּוּן בְּעַקְמוּמִיתָם, כְּמוֹ שֶׁאֵין צָרִיךְ בְּחָצֵר עֲקֻמָּה.
וְאַף שֶׁלְּעִנְיַן פִּלּוּשׁ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית אָנוּ מַחְמִירִים בָּהֶם כְּמוֹ בְּמָבוֹי גָּמוּר — זֶהוּ לְפִי שֶׁהֵם קְרוֹבִים שָׁם לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ לְכַרְמְלִית. מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַקְמוּמִיתָם, שֶׁאֵינוֹ קָרוֹב לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אֵין מַחְמִירִים בּוֹ יוֹתֵר מִבְּחָצֵר:
קונטרס אחרון — 0 סעיפים (לחץ לפתיחה)
קונטרס אחרון הוא הנספח הפלפולי של אדמו״ר הזקן — מעבדתו ההלכתית בתחתית העמוד.
חידושים מיוחדים של הרב
מקוריותו של אדמו״ר הזקן בסימן שס״ד. כל חידוש בנוי במבנה: שיטה רגילה → חידוש הרב → השלכה מעשית.
חידוש א — שתי מחיצות למבוי המפולש (שס״ד:א-ה)
דין מחמיר יותר לדרכי מעבר
שיטה רגילה: —
חידוש הרב: אדמו״ר הזקן מבאר: מבוי המפולש דורש יותר מהמבוי הפשוט — המחיצה הרביעית אינה מספקת, צריך שתי מחיצות.
השלכה מעשית: לסמטאות הפתוחות בשני קצוות, יש לבדוק עירוב בדקדוק רב יותר.
שיחות, מאמרים ואגרות הרבי
אנו מייחסים לרבי אך ורק מקורות ראשוניים הניתנים לאימות (מכתב, שיחה או פסק מזוהה, עם קישור). בשלב זה לא ניתן היה לאמת מול Sefaria או Chabad.org דבר מקור של הרבי המתייחס ישירות לסימן זה — מוטב שלא להציג דבר מאשר הפניה לא מאומתת.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הלכתיות הנגזרות ישירות משולחן ערוך הרב סימן שס״ד, ברגישות חב"דית.
לחסיד חב״ד — סימן שס״ד
- ① מבוי מפולש: 2 מחיצות (לחי או צורת פתח). חידוש א של הרב. מקור: שולחן ערוך הרב שס״ד:א-ה.
- ② מבוי בצורת נדל: לחי על כל ענף. מקור: שולחן ערוך הרב שס״ד:ו-ט.
⚠ פרק זה מציג את ההנהגה ההלכתית החב"דית. לכל שאלה ממשית: היעזר ברב.