✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הקדמה
סימן שס״ז · סעיף אחד בשולחן ערוך
אם אשה יכולה לערב בשביל בעלה — להכיר ולהבין
סימן שס״ז
אם אשה יכולה לערב
🌱 רמת הקדמה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שס״ז: טקסט עברי שלם של המחבר ושל הגהת הרמ״א, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: אם אשה יכולה לערב בשביל בעלה, ומי עוד יכול לערב בשביל אחד מבני החצר
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שס״ז (סעיף אחד בשולחן ערוך, עם הגהת הרמ״א; גם בשולחן ערוך הרב סעיף אחד, הנלמד ברמה 4)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — סעיף המחבר היחיד, עם הגהת הרמ״א
2. הרקע הכללי: למה סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
6. שיטת הרמ״א — הגהתו
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שס״ז מכיל סעיף אחד מהמחבר (רבי יוסף קארו), ואחריו הגהת הרמ״א. נושא הסימן: אם אשה יכולה לערב בשביל בעלה, ובאילו תנאים בני ביתו, בני החצר או בית הדין יכולים לערב בשבילו. גם בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה סעיף אחד; לשונו נלמדת ברמה 4.
סעיף א
אם אשה יכולה לערב. ובו סעיף אחד:
אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו אפי' אם מיחה בה שלא לערב ואפי' אין רגיל לערב עמהם וה״מ כשאוסר עליהם כגון שאין הבית פתוח אלא לאותו חצר אבל אם הוא פתוח לשתי חצרות באחת רגיל לצאת ולבא תדיר שאוסר עליהם ובאחת אינו רגיל לצאת ולבא ברגיל שאוסר מערבת שלא מדעתו אפי' אינו רגיל לערב וכשאינו רגיל לצאת ולבא נמי אע״פ שאינו אוסר אם רגיל לערב עמהם מערבת שלא לדעתו אבל אם אינו אוסר וגם אינו רגיל לערב עמהם אינה מערבת שלא לדעתו וכל זמן שלא מיחה בה בפירוש אפי' אם אינו רגיל לערב עמהם ואינו אוסר מערבת שלא בידיעתו דמסתמא ניחא ליה אבל אינה יכולה לזכות משלו לאחרים שלא בידיעתו ואם אין הבעל והאשה בעיר יכולים בני הבית לערב שלא בידיעתו אם אין הבית פתוח אלא לחצר א' ואפילו אם היה פתוח לשתי חצרות אם הוא רגיל לערב לאחת מהם מערבין עליו אבל אם אינו רגיל לא אבל בני החצר אין יכולים ליקח פתו מביתו לערב שלא מדעת אחד מבני הבית אפילו רגיל עמהם ואוסר עליהם וי״א דאין אשתו מערבת אלא שלא בידיעתו אבל אם אומר שאינו רוצה לערב עמהם לא ואם הוא רגיל לערב עמהם ועכשיו אינו רוצה בני חצר נכנסים לתוך ביתו ונוטלים ממנו בע״כ ואם אינו רגיל אינם יכולים ליטול ממנו בע״כ אבל כופין אותו בב״ד לערב עמהם או בית דין יורדים לנכסיו: הגה מי שאינו רגיל לערב ועירב עם בני חצר וחזר מעירובו צריך לחזור ולזכות אבל אם רגיל לערב הוי עירוב בעל כרחו [הרא״ש פרק הדר]:
ביאור: אשתו של אדם מערבת בשבילו [משלו — משנה ברורה ס״ק ב] שלא מדעתו, אפילו אם מיחה בה שלא לערב, ואפילו אינו רגיל לערב עם בני החצר. ובמה דברים אמורים — כשהוא אוסר עליהם את החצר, כגון שאין ביתו פתוח אלא לאותה חצר. אבל אם ביתו פתוח לשתי חצרות — באחת הוא רגיל לצאת ולבוא תדיר, ולכן הוא אוסר עליהם, ובאחת אינו רגיל לצאת ולבוא — באותה שהוא רגיל בה ואוסר, היא מערבת שלא מדעתו אף אם אינו רגיל לערב; וגם באותה שאינו רגיל לצאת ולבוא בה: אף על פי שאינו אוסר, אם הוא רגיל לערב עמהם — מערבת שלא מדעתו. אבל אם אינו אוסר וגם אינו רגיל לערב עמהם — אינה מערבת שלא מדעתו. וכל זמן שלא מיחה בה במפורש, אפילו אינו רגיל לערב עמהם ואינו אוסר, היא מערבת שלא בידיעתו, שמן הסתם נוח לו בכך. אבל אינה יכולה לזכות משלו לאחרים שלא בידיעתו. ואם הבעל והאשה אינם בעיר, בני הבית יכולים לערב שלא בידיעתו אם הבית פתוח לחצר אחת בלבד; ואפילו היה פתוח לשתי חצרות — אם הוא רגיל לערב עם אחת מהן, מערבים בשבילו, ואם אינו רגיל — לא. אבל בני החצר אינם יכולים ליטול את פתו מביתו לערב שלא מדעת אחד מבני הבית [ושתי קריאות בדבר. שלא בידיעת: כך מפרש המשנה ברורה — שלא בידיעת אף אחד מהם —, ומוסיף שאם אחד מהם יודע — מותר, כל זמן שלא שמעו מבעל הבית שאינו רוצה בעירוב: « ר״ל שלא בידיעת אחד מבני בית דאי היה בידיעתם היה מותר כ״ז שלא שמעו מבעה״ב שאינו רוצה בעירוב » (משנה ברורה שס״ז ס״ק י״ב); והוא מפנה לביאור הלכה, ששם הביא כמה אחרונים המתירים לבני החצר ליקח את פתו שלא בידיעתו, כל זמן שאינם יודעים שהוא מוחה, ואפילו שלא בידיעת בני הבית. בעל כרחו: הבית יוסף מביא את מקור הדין מן התוספות והרא״ש, שלדבריהם אין עירוב מועיל בעל כרחו, כלומר שלא מדעתו ושלא מדעת אשתו: « שאין שום עירוב מועיל בע״כ כלומר שלא מדעתו ושלא מדעת אשתו » (בית יוסף או״ח שס״ז); והביאור הלכה, אחרי שהביא את פירוש המשנה ברורה, מציע לפרש כך: « ושלא מדעתו דקאמר גבי בני החצר היינו בע״כ דבע״ב » (ביאור הלכה שס״ז), ומעיר על מה שאינו מיושב לפי פירוש זה ונשאר בצ״ע — ראה רמה 2, פרק 7], אפילו הוא רגיל לערב עמהם ואוסר עליהם. ויש אומרים שאשתו מערבת רק שלא בידיעתו, אבל אם הוא אומר שאינו רוצה לערב עמהם — לא. ואם הוא רגיל לערב עמהם ועכשיו אינו רוצה — בני החצר נכנסים לביתו ונוטלים ממנו בעל כרחו; ואם אינו רגיל — אינם יכולים ליטול ממנו בעל כרחו, אבל כופים אותו בבית דין לערב עמהם, או שבית הדין יורדים לנכסיו [ועושים שיתוף — משנה ברורה ס״ק י״ז]. הגהת הרמ״א: מי שאינו רגיל לערב, ועירב עם בני החצר וחזר בו מעירובו — צריך לחזור ולזכות; אבל אם הוא רגיל לערב — הרי זה עירוב בעל כרחו (הרא״ש, פרק הדר).
מה אומר הסעיף:
- האשה מערבת בשביל בעלה, אפילו כשמיחה בה: אשתו של אדם מערבת לו שלא מדעתו אפי׳ אם מיחה בה שלא לערב.
- ודווקא כשהוא אוסר על בני החצר: « וה״מ כשאוסר עליהם כגון שאין הבית פתוח אלא לאותו חצר » (שו״ע או״ח שס״ז:א).
- בית הפתוח לשתי חצרות: באותה שהוא רגיל בה — ברגיל שאוסר מערבת שלא מדעתו אפי׳ אינו רגיל לערב; ובאחרת, אם הוא רגיל לערב עמהם — אע״פ שאינו אוסר אם רגיל לערב עמהם מערבת שלא לדעתו.
- אינו אוסר ואינו רגיל — לא בעל כרחו: אבל אם אינו אוסר וגם אינו רגיל לערב עמהם אינה מערבת שלא לדעתו; אבל כל זמן שלא מיחה בפירוש, מערבת שלא בידיעתו — וכל זמן שלא מיחה בה בפירוש… מערבת שלא בידיעתו דמסתמא ניחא ליה.
- אינה מזכה לאחרים משלו: אבל אינה יכולה לזכות משלו לאחרים שלא בידיעתו.
- הבעל והאשה אינם בעיר: יכולים בני הבית לערב שלא בידיעתו אם אין הבית פתוח אלא לחצר א׳; ובבית הפתוח לשתי חצרות — אם הוא רגיל לערב לאחת מהם מערבין עליו אבל אם אינו רגיל לא.
- לדעה הראשונה, בני החצר אינם נוטלים את פתו שלא בידיעת אף אחד מבני ביתו (משנה ברורה ס״ק י״ב, המתיר אם אחד מהם יודע, כל זמן שלא שמעו מבעל הבית שאינו רוצה בעירוב): אין יכולים ליקח פתו מביתו לערב שלא מדעת אחד מבני הבית אפילו רגיל עמהם ואוסר עליהם.
- דעה שנייה: וי״א דאין אשתו מערבת אלא שלא בידיעתו אבל אם אומר שאינו רוצה לערב עמהם לא.
- הרגיל לערב ועכשיו אינו רוצה (נאמר אחרי הדעה השנייה; וכשבמניעתו הוא אוסר עליהם, כמו שמפרש המשנה ברורה, ס״ק ט״ו, ומוסיף שהוא הדין באשתו): בני חצר נכנסים לתוך ביתו ונוטלים ממנו בע״כ; ושאינו רגיל — על ידי בית דין: אבל כופין אותו בב״ד לערב עמהם או בית דין יורדים לנכסיו. המשנה ברורה (ס״ק כ) מעיר שלדעה הראשונה אין נוטלים ממנו בעל כרחו בלא דעת אשתו, וכפיית בית הדין, כדי שלא יאסור עליהם, היא לכל הדעות (ס״ק ט״ז).
- הגהת הרמ״א: החוזר בו מעירובו — מי שאינו רגיל לערב ועירב עם בני חצר וחזר מעירובו צריך לחזור ולזכות; ואם הוא רגיל — אבל אם רגיל לערב הוי עירוב בעל כרחו.
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
הסימן הקודם מבאר כיצד עושים עירוב לחצר: « שגובים פת מכל בית ובית ונותנים אותו בא׳ מבתי החצרות » (שו״ע או״ח שס״ו:א). סימן שס״ז שואל מי יכול לתת את חלקו של אחד מבני החצר בעירוב זה במקומו: כותרתו היא « אם אשה יכולה לערב » (שו״ע או״ח שס״ז:א), והסעיף ממשיך בבני ביתו, בבני החצר ובבית הדין.
השאלה היסודית: האם אפשר להכניס אחד מבני החצר לעירוב בלא ידיעתו, או אפילו בעל כרחו? הסעיף בודק אם הוא אוסר את החצר על האחרים (כשאוסר עליהם) ואם הוא רגיל לערב עמהם (רגיל לערב עמהם), ובאשה הוא מבחין בין מה שהיא עושה שלא מדעתו לבין מה שהיא עושה שלא בידיעתו.
מקומו בהלכות עירובין
במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה. סימן שס״ז בא אחרי סימן שס״ו, העוסק בעירוב לחצר שדרים בה בני אדם הרבה. בבית הפתוח לשתי חצרות, המשנה ברורה מפנה להמשך, לסימן שפ״ו סעיף ט: « כדלקמן בסי׳ שפ״ו ס״ט » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ד).
3. מושגי היסוד ההלכתיים
כמה מושגים מבנים את הסימן הזה:
המושגים החיוניים של סימן שס״ז:
- שלא מדעתו (או שלא לדעתו) ושלא בידיעתו — שני לשונות של הסעיף, שהמשנה ברורה מפרש כל אחד במקומו. בדיני האשה, הראשון — אפילו כשמיחה: כך כתוב בסעיף, « אפי׳ אם מיחה בה » (שו״ע או״ח שס״ז:א); והמשנה ברורה כותב כן על תחילת הסעיף, « והקילו אפילו כשמיחה בה » (משנה ברורה שס״ז ס״ק א), ועל שלא לדעתו ברגיל, « היינו אפילו כשמיחה בה » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ה). והשני — « פי׳ שאין הבעל יודע מזה » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ח). אבל לא בכל מקום פירוש הלשון הראשון הוא אפילו כשמיחה: בדין בני החצר, « שלא מדעת אחד מבני הבית » (שו״ע או״ח שס״ז:א), המשנה ברורה מפרש: שלא בידיעת (ס״ק י״ב), והביאור הלכה מציע לפרש: בעל כרחו, כדברי התוספות והרא״ש שמהם מביא הבית יוסף את הדין (שתי הקריאות מובאות בביאור); ובטור, שכתב שלא מדעתו במקום שבסעיף כתוב שלא בידיעתו, אומר הבית יוסף: « והאי שלא מדעתו אינו כמו שלא מדעתו דלעיל דהוי אפילו בע״כ אבל האי שלא מדעתו היינו שלא בידיעתו » (בית יוסף או״ח שס״ז).
- רגיל לערב עמהם — מי שהורגל לערב עם בני החצר. לפי המשנה ברורה, משום כך העירוב חל אפילו כשמיחה (סעיף א, לדעה הראשונה): « והטעם משום דרכי שלום כיון שעד עתה היה דרכו ליתן חלק בעירוב » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ה).
- אוסר עליהם — מי שאוסר את החצר על האחרים כל זמן שאינו בעירוב; הסעיף מביא לדוגמה « כגון שאין הבית פתוח אלא לאותו חצר » (שו״ע או״ח שס״ז:א).
- לזכות משלו לאחרים — להקנות לאחרים חלק ממה ששייך לו: האשה אינה יכולה לעשות זאת שלא בידיעתו; ממזונותיה היא יכולה — « וממזונותי׳ יכולה לזכות שהיא שלה » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ז).
- בית דין יורדים לנכסיו — בית הדין נוטל מנכסיו; המשנה ברורה מוסיף: « ועושין שיתוף » (משנה ברורה שס״ז ס״ק י״ז).
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | האשה מערבת בשביל בעלה שלא מדעתו, אפילו אם מיחה בה, במקום שהוא אוסר את החצר. בית הפתוח לשתי חצרות: מערבת באותה שהוא רגיל לצאת ולבוא בה, ובאחרת — אם הוא רגיל לערב עמהם; אם אין כאן לא זה ולא זה: שלא בידיעתו, כל זמן שלא מיחה בפירוש. אינה יכולה לזכות משלו לאחרים שלא בידיעתו. הבעל והאשה אינם בעיר: בני הבית יכולים לערב (בית הפתוח לחצר אחת; לשתי חצרות — אם הוא רגיל לערב עם אחת מהן; ולא אם ידעו ממנו שאינו רוצה, אף שלא מיחה בפירוש — משנה ברורה ס״ק ט). לדעה הראשונה, בני החצר אינם נוטלים את פתו שלא בידיעת אף אחד מבני הבית; ואם אחד מהם יודע — מותר, כל זמן שלא שמעו מבעל הבית שאינו רוצה (משנה ברורה ס״ק י״ב). דעה שנייה (יש אומרים): האשה מערבת רק שלא בידיעתו, ולא כשהוא אומר שאינו רוצה. הרגיל לערב ועכשיו מסרב, כשהוא אוסר עליהם (משנה ברורה ס״ק ט״ו, המוסיף שהוא הדין באשתו): נוטלים ממנו בעל כרחו (ולדעה הראשונה — לא בלא דעת אשתו, משנה ברורה ס״ק כ); שאינו רגיל — בית הדין כופה אותו או יורד לנכסיו, כדי שלא יאסור עליהם (לכל הדעות — ס״ק ט״ז). רמ״א: החוזר בו צריך לחזור ולזכות, אלא אם כן הוא רגיל לערב. |
לב הסימן: לפי הדעה הראשונה, מה שמכריע בין השאר אם אפשר לצרף אחד מבני החצר לעירוב שלא על ידו הוא אם הוא אוסר את החצר על האחרים, אם הוא רגיל לערב עמהם ואם מיחה בפירוש; והסעיף מבחין בין מה שהאשה עושה שלא מדעתו לבין מה שהיא עושה שלא בידיעתו. אחר כך מביא המחבר דעה שנייה (וי״א) המצמצמת את כוחה של האשה.
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה כ׳ ס״ק בסימן זה. הנה הראשונים — להבין יותר את משמעות הסעיף:
משנה ברורה (א) — (א) אשתו של אדם וכו' - מפני שאשתו כגופו והקילו אפילו כשמיחה בה משום שחששו חז״ל שמא יתכוין להקניט את הדרים לאסור עליהם:
משנה ברורה (ב) — (ב) מערבת לו - משלו:
משנה ברורה (ג) — (ג) כשאוסר עליהם - החצר אם לא יערב עמהם:
משנה ברורה (ד) — (ד) ברגיל שאוסר וכו' - כדלקמן בסי' שפ״ו ס״ט ע״ש:
משנה ברורה (ה) — (ה) רגיל לערב וכו' שלא לדעתו - היינו אפילו כשמיחה בה והטעם משום דרכי שלום כיון שעד עתה היה דרכו ליתן חלק בעירוב לכן חל העירוב בכל גווני ומותר אח״כ לטלטל כלים ששבתו בביתו למבוי זה:
לטקסט מלא של כ׳ הס״ק, ראה בספריא: משנה ברורה שס״ז.
6. שיטת הרמ״א
הרמ״א (רבי משה איסרליש) מוסיף בסימן זה הגה אחת (הגה), בסוף סעיף א.
הגהת הרמ״א:
- סעיף א — מי שאינו רגיל לערב, ועירב עם בני החצר וחזר בו, צריך לחזור ולזכות; ואם הוא רגיל — העירוב קיים בעל כרחו. הרמ״א מציין את הרא״ש, פרק הדר. המשנה ברורה מבאר מהי החזרה — « היינו שאמר חוזרני בי מן העירוב » (משנה ברורה שס״ז ס״ק י״ח) — ומהו עירוב בעל כרחו: « ר״ל שאינו יכול לחזור ולבטל עירובו » (משנה ברורה שס״ז ס״ק כ).
- חב״ד → רמה 4 — דעת הרב לומדת סימן זה בשולחן ערוך הרב, סימן שס״ז, שגם בו סעיף אחד.
7. מקרים מעשיים מודרניים
המצבים שלהלן הם יישומים של האתר: הסעיף אינו מזכיר אותם, וכל אחד מהם קשור לחלק הסעיף הנוגע בו.
| מצב | ניתוח מהיר |
|---|---|
| הבעל בבית ולא נתן את חלקו בעירוב, ואשתו רוצה לתת אותו בשבילו | יישום של האתר, סעיף א: זה דין האשה. לפי הדעה הראשונה, היא מערבת בשבילו אפילו שלא מדעתו, במקום שהוא אוסר את החצר או שהוא רגיל לערב עמהם; ואם לאו — שלא בידיעתו, כל זמן שלא מיחה בפירוש. לפי הדעה השנייה (וי״א) — רק שלא בידיעתו, ולא אם אמר שאינו רוצה; אבל אם הוא רגיל לערב עמהם ועכשיו מסרב, הסעיף כותב, אחרי הדעה השנייה, שנוטלים ממנו בעל כרחו, והמשנה ברורה מוסיף את אשתו, כשבמניעתו הוא אוסר עליהם: « וה״ה אשתו ומיירי שע״י מניעתו את העירוב אוסר עליהם » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ט״ו). |
| האשה רוצה לתת חלק בשם בעלה לשכן | יישום של האתר, סעיף א: « אינה יכולה לזכות משלו לאחרים שלא בידיעתו » (שו״ע או״ח שס״ז:א); ממזונותיה היא יכולה (משנה ברורה, ס״ק ז). |
| הבעל והאשה אינם בעיר בשבת, ובני בית אחרים נשארו בבית | יישום של האתר, סעיף א: הסעיף עוסק במקרה זה, « ואם אין הבעל והאשה בעיר » (שו״ע או״ח שס״ז:א); בני הבית יכולים לערב שלא בידיעתו אם הבית פתוח לחצר אחת בלבד; אם הוא פתוח לשתי חצרות — רק אם הוא רגיל לערב עם אחת מהן. ולא אם ידעו ממנו שאינו רוצה, אף שלא מיחה בפירוש: « ואם ידעו ממנו שאינו רוצה אע״פ שלא מיחה בם בפירוש אין יכולים לערב » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ט). |
| שכן המשתתף בעירוב בכל שנה מסרב הפעם | יישום של האתר, סעיף א: « בני חצר נכנסים לתוך ביתו ונוטלים ממנו בע״כ » (שו״ע או״ח שס״ז:א); המשנה ברורה מפרש שמדובר כשבמניעתו הוא אוסר עליהם (ס״ק ט״ו). ומעיר שלדעה הראשונה, בלא דעת אשתו, בני החצר אינם נוטלים ממנו בעל כרחו: « ואף לדעה הראשונה דס״ל דבלא דעת אשתו אין בני החצר יכולין ליקח ממנו בע״כ » (משנה ברורה שס״ז ס״ק כ). והביאור הלכה, המפרש שהמחבר סובר כדעה הראשונה לעיקר, מסיק בדין זה עצמו: « היוצא מכל זה דמדינא מסתברא דהיכי שרגיל ואוסר בני החצר נוטלין אפילו בע״כ ולא בעינן דעת אשתו כלל » (ביאור הלכה שס״ז) — ראה רמה 2, פרק 8. אם לא היה רגיל — על ידי בית דין, כדי שלא יאסור עליהם: « ב״ד היו כופין אותו שיערב עמהן כדי שלא יאסור עליהן » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ט״ז); וזה לכל הדעות: « ודין זה דב״ד כופין הוא לכו״ע אף לדעה ראשונה » (משנה ברורה שס״ז ס״ק ט״ז). מה לעשות היום — היעזר ברב שלך. |
| מי שנכנס פעם אחת לעירוב מודיע שהוא חוזר בו | יישום של האתר, סעיף א, הגהת הרמ״א: אם אינו רגיל לערב, חזרתו מבטלת את עירובו (משנה ברורה, ס״ק י״ט), וכדי לשוב צריך לחזור ולזכות; אם הוא רגיל — העירוב קיים בעל כרחו. |
למקרים מעשיים מדויקים: הסעיף מביא שתי דעות בכוחה של האשה, והדין תלוי בסידור הבתים והחצרות. להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
8. סיכום מעשי של הסימן
תורות סימן שס״ז:
- האשה מערבת בשביל בעלה שלא מדעתו, אפילו אם מיחה בה, במקום שהוא אוסר את החצר על האחרים (סעיף א, דעה ראשונה).
- בית הפתוח לשתי חצרות: ההרגל לצאת ולבוא וההרגל לערב עמהם הם המכריעים (סעיף א, לדעה הראשונה).
- בלא זה ובלא זה: שלא בידיעתו, כל זמן שלא מיחה בפירוש (סעיף א).
- אינה מזכה לאחרים משלו שלא בידיעתו (סעיף א).
- הבעל והאשה אינם בעיר: בני הבית יכולים לערב, בתנאי הסעיף, ולא אם ידעו ממנו שאינו רוצה, אף שלא מיחה בפירוש (סעיף א; משנה ברורה ס״ק ט).
- בני החצר, לדעה הראשונה, אינם נוטלים את פתו שלא בידיעת אף אחד מבני הבית; ואם אחד מהם יודע — מותר, כל זמן שלא שמעו מבעל הבית שאינו רוצה (סעיף א; משנה ברורה ס״ק י״ב).
- דעה שנייה (וי״א) מתירה את עירוב האשה רק שלא בידיעתו (סעיף א); הביאור הלכה מייחס אותה לרמב״ם ומפרש שהמחבר סובר כדעה הראשונה לעיקר, ואחר כך מעלה אפשרות להחמיר כדעה השנייה במי שאינו רגיל, מביא את האליה רבה שכתב לפסוק לקולא כדעה הראשונה, ומשאיר בצריך עיון (ראה רמה 2, פרק 8).
- הרגיל שמסרב: הסעיף כותב, אחרי הדעה השנייה, שנוטלים ממנו בעל כרחו; המשנה ברורה מפרש שמדובר כשבמניעתו הוא אוסר עליהם, ומוסיף שהוא הדין באשתו (ס״ק ט״ו); לדעה הראשונה — לא בלא דעת אשתו (משנה ברורה ס״ק כ); והביאור הלכה, בסוף דיונו, מסיק דמדינא מסתברא שברגיל ואוסר אין צריך דעת אשתו (ראה רמה 2, פרק 8). מי שאינו רגיל — בית הדין כופה אותו או יורד לנכסיו, כדי שלא יאסור עליהם, וזה לכל הדעות (סעיף א; משנה ברורה ס״ק ט״ז).
- הרמ״א: מי שאינו רגיל לערב וחזר בו — צריך לחזור ולזכות; מי שרגיל — העירוב קיים בעל כרחו (סעיף א, הגה).
- להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- אילו מבחנים מתירים לאשה לערב בשביל בעלה שלא מדעתו?
- מה משתנה בבית הפתוח לשתי חצרות?
- איזה הבדל עושים הסעיף והמשנה ברורה (ס״ק א, ה ו־ח) בין שלא מדעתו (או שלא לדעתו) לבין שלא בידיעתו?
- מה אין האשה יכולה לעשות בשביל אחרים, ומה היא יכולה לתת להם (ס״ק ז)?
- באילו תנאים בני הבית יכולים לערב בשביל בעל הבית שאינו בעיר?
- מה אומרת הדעה השנייה (וי״א), ובאיזה עניין הסעיף מביא את בית הדין?
- לפי הרמ״א, מה דין עירובו של מי שחוזר בו?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שס״ז)