✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — הקדמה
סימן שס״ח · ה׳ סעיפים בשולחן ערוך
עירוב שנתקלקל אחר שעירבו, ושיעורו — להכיר ולהבין
סימן שס״ח
דין אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב
🌱 רמת הקדמה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסימן שס״ח: טקסט עברי שלם של המחבר ושל הגהת הרמ״א, ביאור עברי, הסברים לימודיים של המושגים ההלכתיים, מקרים מעשיים וסיכום.
נושא: עירוב חצרות שנתקלקל, נתמעט או נתעפש אחר שעירבו, וכמה מזון צריך שיהיה בו
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן שס״ח (ה׳ סעיפים בשולחן ערוך, עם הגהת הרמ״א בסעיף ה; ד׳ סעיפים בשולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4)
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
📑 תכנית הלימוד
1. טקסט השולחן ערוך — ה׳ סעיפי המחבר, עם הגהת הרמ״א
2. הרקע הכללי: למה סימן זה, מהי השאלה?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של סימן זה
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
6. שיטת הרמ״א — הגהתו בסעיף ה
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה
1. טקסט השולחן ערוך
סימן שס״ח מכיל ה׳ סעיפים מהמחבר (רבי יוסף קארו); הרמ״א מוסיף הגה בסוף סעיף ה. נושא הסימן: עירוב חצרות שנתקלקל אחר שעירבו — מתי צריך להודיע לבני החצר כדי לחזור ולתקנו או להשלימו (סעיפים א ו־ב) —, כמה מזון צריך שיהיה בעירוב (סעיף ג), ועירוב שנתמעט או שנתעפש (סעיפים ד ו־ה). בשולחן ערוך הרב (של אדמו״ר הזקן) יש לסימן זה ד׳ סעיפים; לשונו נלמדת ברמה 4.
סעיף א
דין אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב. ובו ה סעיפים:
עירבו ואח״כ נתקלקל העירוב ובא א' מבני החצר לחזור ולתקנו אם בא לערב ממין הראשון אפי כלה א״צ להודיע ואפי' מערב עליהם משלהם ואם בא לערב ממין אחר אם כלה הראשון צריך להודיע להם אם מערב משלהם ואם משלו א״צ להודיעם כלל ואם לא כלה הראשון אלא נתמעט אע״פ שמערב משלהם א״צ להודיעם:
ביאור: עירבו, ואחר כך נתקלקל העירוב, ובא אחד מבני החצר לחזור ולתקנו [לפי המשנה ברורה ס״ק א — בשבת ראשונה, ונתקלקל קודם שנכנסה השבת]. אם בא לערב מן המין הראשון — אפילו כלה [הראשון], אינו צריך להודיע [לשאר בני החצר; להודיע — לשאול אותם אם מתרצים, משנה ברורה ס״ק ב], ואפילו הוא מערב עליהם ממה שלהם. ואם בא לערב ממין אחר — אם כלה הראשון, צריך להודיע להם, אם הוא מערב ממה שלהם; ואם הוא מערב משלו, אינו צריך להודיעם כלל. ואם לא כלה הראשון אלא נתמעט — אף על פי שהוא מערב ממה שלהם, אינו צריך להודיעם.
מה אומר הסעיף:
- העירוב נתקלקל ואחד מבני החצר בא לתקנו: עירבו ואח״כ נתקלקל העירוב ובא א׳ מבני החצר לחזור ולתקנו.
- מאותו מין: אין צריך להודיע, אפילו כלה הראשון — אם בא לערב ממין הראשון אפי כלה א״צ להודיע ואפי׳ מערב עליהם משלהם.
- ממין אחר, כשכלה הראשון: צריך להודיע אם נוטל ממה שלהם — ואם בא לערב ממין אחר אם כלה הראשון צריך להודיע להם אם מערב משלהם; משלו — לא: ואם משלו א״צ להודיעם כלל.
- הראשון רק נתמעט: אין צריך להודיע — ואם לא כלה הראשון אלא נתמעט אע״פ שמערב משלהם א״צ להודיעם.
סעיף ב
נתוספו דיורים בחצר אם הבית פתוח לשתי חצרות צריך להודיעם מפני שאולי אינם רוצים לערב עם אלו:
ביאור: נתוספו דיורים בחצר [שלא היו שם בשעת הנחת העירוב — משנה ברורה ס״ק ח]: אם הבית פתוח לשתי חצרות, צריך להודיעם, כי שמא אינם רוצים לערב עם אלו.
מה אומר הסעיף:
- נוספו דיורים בחצר: נתוספו דיורים בחצר.
- אם הבית פתוח לשתי חצרות — צריך להודיע: אם הבית פתוח לשתי חצרות צריך להודיעם, והטעם מפורש: מפני שאולי אינם רוצים לערב עם אלו.
סעיף ג
כמה הוא שיעור העירוב בתחלתו בזמן שהם שמונה עשרה או פחות שיעורו כגרוגרות לכל א' ואם הם יותר משמונ' עשרה אפילו הם אלף או יותר שיעורו מזון שתי סעודות שהם שמונ' עשרה גרוגרות שהם כששה ביצים וי״א שהם כשמונה ביצים:
ביאור: מהו שיעור העירוב בתחילתו? כשהם [המשתתפים] שמונה עשר או פחות — שיעורו כגרוגרת לכל אחד; ואם הם יותר משמונה עשר, אפילו הם אלף או יותר — שיעורו מזון שתי סעודות, שהן שמונה עשרה גרוגרות, שהן כשש ביצים [בקליפתן — משנה ברורה ס״ק י״א]; ויש אומרים שהן כשמונה ביצים.
מה אומר הסעיף:
- השיעור הנדרש בתחילת העירוב: כמה הוא שיעור העירוב בתחלתו.
- שמונה עשר משתתפים או פחות — גרוגרת לכל אחד: בזמן שהם שמונה עשרה או פחות שיעורו כגרוגרות לכל א׳.
- יותר מכך, אפילו אלף — שתי סעודות: אפילו הם אלף או יותר שיעורו מזון שתי סעודות; דהיינו שהם שמונ׳ עשרה גרוגרות שהם כששה ביצים, ודעה אחרת: וי״א שהם כשמונה ביצים.
סעיף ד
נתמעט מכשיעורו אחר שנכנס שבת ראשונ' ונשתייר בו אפי' כל שהוא כשר אף לשאר שבתות:
ביאור: [העירוב] נתמעט מתחת לשיעורו אחר שנכנסה השבת הראשונה, ונשתייר בו אפילו כל שהוא — כשר גם לשאר השבתות.
מה אומר הסעיף:
- העירוב נתמעט אחר שנכנסה השבת הראשונה: נתמעט מכשיעורו אחר שנכנס שבת ראשונ׳.
- די בשיור כל שהוא, גם לשבתות הבאות: ונשתייר בו אפי׳ כל שהוא כשר אף לשאר שבתות.
סעיף ה
אם נתעפש פת העירוב ונפסל מלאכול הרי הוא כמו שכלה לגמרי וצריך לערב מחדש: הגה ולכן נהגו לעשות העירוב חלת מצה שאינה ממהרת להתעפש [כל בו ב״י סי' שנ״ד] ועוד דיכולים לשמרה בימי הפסח ויכולים לשמור העירוב כל השנה [דעת עצמו] וזה טוב יותר מלערב כל שבת ושבת שלא ישכחו מלערב מיהו אם רוצים לערב כל ע״ש ולאכול העירוב כל שבת הרשות בידם וע' לקמן סי' שצ״ד:
ביאור: אם נתעפשה פת העירוב ונפסלה מאכילה — הרי היא כאילו כלתה לגמרי, וצריך לערב מחדש. הגהת הרמ״א: ולכן נהגו לעשות את העירוב מחלת מצה, שאינה ממהרת להתעפש [מקורות הרמ״א, כפי שנדפסו: כל בו ב״י סי׳ שנ״ד]; ועוד, שיכולים לשמור אותה בימי הפסח, ויכולים לשמור את העירוב כל השנה [דעת הרמ״א עצמו]; וזה עדיף מלערב בכל שבת ושבת, כדי שלא ישכחו לערב. אבל אם רוצים לערב בכל ערב שבת ולאכול את העירוב בכל שבת — הרשות בידם. ועיין להלן סימן שצ״ד.
מה אומר הסעיף:
- פת עירוב שנתעפשה ואינה ראויה לאכילה — כאילו כלתה: אם נתעפש פת העירוב ונפסל מלאכול הרי הוא כמו שכלה לגמרי וצריך לערב מחדש.
- רמ״א: מכאן מנהג המצה — ולכן נהגו לעשות העירוב חלת מצה שאינה ממהרת להתעפש; ואפשר לשמור את העירוב כל השנה: ועוד דיכולים לשמרה בימי הפסח ויכולים לשמור העירוב כל השנה.
- רמ״א: עדיף כך, כדי שלא ישכחו — וזה טוב יותר מלערב כל שבת ושבת שלא ישכחו מלערב; אך הרוצה לערב בכל שבוע — רשאי: מיהו אם רוצים לערב כל ע״ש ולאכול העירוב כל שבת הרשות בידם.
2. הרקע הכללי
על מה מדבר סימן זה?
סימן שס״ו עוסק בעירוב של חצר שדרים בה כמה בתים: כותרתו היא « דין עירוב לחצר שהרבה בני אדם דרים בו » (שו״ע או״ח שס״ו:א). סימן שס״ח שואל מה דינו של עירוב זה לאחר שנעשה: כותרתו היא « דין אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב » (שו״ע או״ח שס״ח:א). הוא מבאר מתי צריך להודיע לבני החצר כדי לחזור ולתקן או להשלים את העירוב (סעיפים א ו־ב), כמה מזון צריך שיהיה בעירוב (סעיף ג), ומה דינו של עירוב שנתמעט (סעיף ד) ושל פת עירוב שנתעפשה (סעיף ה).
השאלה היסודית: האם צריך את הסכמת בני החצר כשחוזרים ומתקנים או משלימים את העירוב? המשנה ברורה מזכיר את כלל היסוד ואת היוצא מן הכלל: « קי״ל דמערבין עירובי חצרות שלא מדעת דזכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו ומ״מ אם יש בחצר בית הפתוח לשתי חצרות אין מערבין בשבילו שלא בידיעתו דשמא אינו חפץ כלל לערב בחצר זו עם אנשים אלו אלא בחצר אחרת » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט). בסוף אותו ס״ק הוא מוסיף שגם כלל זה שנוי במחלוקת הפוסקים: « יש פוסקים דסברי דדוקא אם מערב משלו ויש פוסקים דסברי דיוכל לערב אפילו משלהם בלא דעתם » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט), ומפנה לביאור הלכה בסימן שס״ז. המשנה ברורה מונה מקצת מקרים אלה כתחילת עירוב: עירוב שכלה ומתקנים אותו ממין אחר, « הו״ל כמערב לכתחלה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד), והוספה בשביל דיורין שנתוספו, « דהוספה זו ג״כ כתחלת עירוב הוא » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט). ואף על פי כן, בסעיף א המערב משלו אינו צריך להודיע, « כיון שהם אינם נותנים כלום וכבר נתרצו לערב יחד » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ה). בסעיף א — בעירוב שכלה ומתקנים אותו ממין אחר, מודיעים אם מערב משלהם, ולפי המאמר מרדכי ושארי אחרונים שמביא המשנה ברורה רק למי שביתו פתוח לשתי חצרות (ס״ק ד); בסעיף ב — למי שביתו פתוח לשתי חצרות, ולפי המשנה ברורה אפילו כשמערב משלו, והוא מביא גם דעה מקילה (ס״ק ט).
מקומו בהלכות עירובין
סימן שס״ח בא אחרי סימן שס״ז, הדן בשאלה אם האשה מערבת בשביל בעלה (« אם אשה יכולה לערב », שו״ע או״ח שס״ז:א). והוא עצמו מפנה להמשך: הגהת הרמ״א בסעיף ה מסתיימת ב« וע׳ לקמן סי׳ שצ״ד » (רמ״א או״ח שס״ח:ה), והמשנה ברורה מפנה לסימן שפ״ז למנהג לעשות שיתוף ועירוב יחד (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט״ז).
3. מושגי היסוד ההלכתיים
כמה מושגים מבנים את הסימן הזה:
המושגים החיוניים של סימן שס״ח:
- מין הראשון ומין אחר — מין המזון של העירוב; המשנה ברורה מביא לדוגמה: « כגון שהיה מתחלה פת חטים ועכשיו רוצה לערב מפת שעורים » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ג).
- כלה ונתמעט — עירוב שכלה ועירוב שרק נתמעט, שסעיף א מבחין ביניהם. בעירוב שכלה ומתקנים אותו ממין אחר, המשנה ברורה נותן טעם: « דכיון שכבר כלה המין הראשון הו״ל כמערב לכתחלה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד); ואחר כך מביא את המאמר מרדכי, המצמצם את חובת ההודעה לבית הפתוח לשתי חצרות: « דדוקא בבית הפתוח לשתי חצרות דלא ידעינן בהי ניחא ליה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד); ומוסיף « וכ״כ שארי אחרונים » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד).
- להודיע — להודיע לבני החצר, דהיינו לפי המשנה ברורה « לשאלם אם יתרצו לזה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ב).
- גרוגרת ומזון שתי סעודות — שני השיעורים של סעיף ג; לפי המשנה ברורה, שמונה עשרה הגרוגרות הן « שיעור היותר גדול שהוא שיעור שתי סעודות » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י).
- בין השמשות — הזמן שבו צריך העירוב להיות קיים: לשבת זו עצמה, המשנה ברורה כותב שהוא כשר « אפילו לא נשתייר כלל כיון שהיה העירוב קיים בין השמשות » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט״ז). לשבתות הבאות, המשנה ברורה נותן את טעם סעיף ד: « דלא צריכא שיעור אלא בתחלה ובין בע״ח ובין בשיתופי מבואות » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט״ו).
- חלת מצה — חלת המצה שנהגו לעשות ממנה את העירוב, לפי הגהת הרמ״א בסעיף ה.
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
| סעיף | תוכן |
|---|---|
| א | העירוב נתקלקל ואחד מבני החצר מתקנו. מאותו מין: אינו צריך להודיע, אפילו כלה הראשון, ואפילו הוא נוטל ממה ששייך לבני החצר. ממין אחר, כשכלה הראשון: צריך להודיע אם הוא נוטל ממה שלהם, ולא אם הוא נוטל משלו. הראשון רק נתמעט: אין צריך להודיע, אפילו הוא נוטל ממה שלהם. (לפי המשנה ברורה ס״ק א: בשבת ראשונה, כשנתקלקל העירוב קודם שנכנסה.) |
| ב | נתוספו דיורים בחצר: אם הבית פתוח לשתי חצרות, צריך להודיע, כי שמא אינם רוצים לערב עם אלו. |
| ג | שיעור העירוב בתחילתו: שמונה עשר משתתפים או פחות — גרוגרת לכל אחד; יותר משמונה עשר, אפילו אלף — מזון שתי סעודות, שמונה עשרה גרוגרות, כשש ביצים; ויש אומרים שמונה. |
| ד | עירוב שנתמעט מתחת לשיעורו אחר שנכנסה השבת הראשונה, אם נשתייר בו כל שהוא — כשר לשבתות הבאות. |
| ה | פת עירוב שנתעפשה ואינה ראויה לאכילה — כאילו כלתה, וצריך לערב מחדש. רמ״א: לכן נהגו לעשות את העירוב מחלת מצה, שאינה ממהרת להתעפש ושאפשר לשמרה בפסח וכל השנה, ולדעתו זה עדיף כדי שלא ישכחו; הרוצה לערב בכל ערב שבת ולאכלו בכל שבת — רשאי. |
לב הסימן: לתיקון העירוב או להשלמתו, סעיפים א ו־ב מבארים מתי צריך להודיע לבני החצר: לפי מין המזון, לפי אם הראשון כלה או רק נתמעט, לפי אם נוטלים משלו או משלהם, וכשנתוספו דיורים. סעיף ג נותן את השיעור הנדרש בתחילת העירוב; אחר שנכנסה השבת הראשונה, די בכל שהוא (סעיף ד; המשנה ברורה מסייג זאת, ראה פרקים 7 ו־8); פת שנתעפשה — כאילו כלתה (סעיף ה).
5. המשנה ברורה — ראשי פרקים
המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) מונה כ״ב ס״ק בסימן זה. הנה הראשונים — להבין יותר את משמעות סעיף א:
משנה ברורה (א) — (א) לחזור ולתקנו - זה מיירי בשבת ראשון ונתקלקל קודם שנכנס השבת דאלו נתקלקל אחר שכבר נכנס השבת א״צ שום תיקון לשבת זו אפילו כבר כלה ונאבד לגמרי. ולענין שבת שניה אף דאם כבר כלה לגמרי צריך לערב מחדש הלא עכ״פ בנשתייר אפילו כל שהוא א״צ שום תיקון כיון דהיה שיעור עירוב בבין השמשות של שבת ראשונה כמ״ש בס״ד ומה זה דקאמר בסוף הסעיף ואם לא כלה וכו' אע״פ שמערב משלהם וכו' אלא ודאי כדכתבנו דנתקלקל קודם שנכנס השבת ראשונה:
משנה ברורה (ב) — (ב) א״צ להודיע - לשאלם אם יתרצו לזה דמוקמינן אחזקתיה דודאי יתרצו כולם ממין זה כמו שנתרצו מתחלה [לבוש]:
משנה ברורה (ג) — (ג) ממין אחר - כגון שהיה מתחלה פת חטים ועכשיו רוצה לערב מפת שעורים:
משנה ברורה (ד) — (ד) צריך להודיע להם - לשאלם דכיון שכבר כלה המין הראשון הו״ל כמערב לכתחלה וכתב במאמר מרדכי דדוקא בבית הפתוח לשתי חצרות דלא ידעינן בהי ניחא ליה אבל בפתוח לחצר אחד זכות הוא לו וא״צ דעתו וכ״כ שארי אחרונים:
משנה ברורה (ה) — (ה) ואם משלו אינו צריך להודיעם - לפי שבודאי יתרצו שיערב עליהם בכל המינים שירצה כיון שהם אינם נותנים כלום וכבר נתרצו לערב יחד:
לטקסט מלא של כ״ב הס״ק, ראה בספריא: משנה ברורה שס״ח.
6. שיטת הרמ״א
בסימן זה, הגהת הרמ״א (רבי משה איסרליש, הגה) באה בסוף סעיף ה.
הגהת הרמ״א:
- סעיף ה — מכיוון שפת שנתעפשה כאילו כלתה, נהגו לעשות את העירוב מחלת מצה, שאינה ממהרת להתעפש (מקורות הרמ״א, כפי שנדפסו: כל בו ב״י סי׳ שנ״ד), ושאפשר לשמרה בפסח וכל השנה; הרמ״א כותב שזה « טוב יותר מלערב כל שבת ושבת שלא ישכחו מלערב » (רמ״א או״ח שס״ח:ה), ומניח לרוצה לערב בכל ערב שבת. המשנה ברורה מביא את דעת האחרונים ההפוכה: « והאחרונים כתבו דיותר טוב לערב כל ע״ש כי רוב פעמים מצה של עירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ״א).
- חב״ד → לפי שולחן ערוך הרב, סימן שס״ח (ראה רמה 4 — דעת הרב).
7. מקרים מעשיים מודרניים
המצבים שלהלן הם יישומים של האתר: הסעיף אינו מזכיר אותם, וכל אחד מהם קשור לסעיף הנוגע בו.
| מצב | ניתוח מהיר |
|---|---|
| העירוב המשותף כלה קודם כניסת השבת הראשונה, ואחד מבני החצר מתקנו מפת שלו | יישום של האתר, סעיף א, שלפי המשנה ברורה עוסק בעירוב שנתקלקל קודם כניסת השבת הראשונה (ס״ק א): אם מתקנו מאותו מין — אינו צריך להודיע; ממין אחר — « ואם משלו א״צ להודיעם כלל » (שו״ע או״ח שס״ח:א). ובין כך ובין כך, כשמערב משלו — מזכה להם על ידי אחר: « ובלבד שיזכנו להם על ידי אחר » (שו״ע או״ח שס״ו:ט). |
| משפחות חדשות נכנסות לגור בחצר אחר שעירבו | יישום של האתר, סעיף ב: אם הבית פתוח לשתי חצרות — צריך להודיע כשמוסיפים על העירוב בשבילם (שו״ע הרב שס״ח:ב). מתי צריך להוסיף בשבילם — המחבר קובע בסימן שס״ו: מזכים את העירוב גם « ולכל מי שיתוסף מיום זה ואילך » (שו״ע או״ח שס״ו:ט), ויש אומרים (וי״א) שכך הוא אף בלא שיזכה בפירוש; אבל « ואם נתוספו דיורין לאחר שנתמעט העירוב מן השיעור צריך להוסיף מחמתן » (שו״ע או״ח שס״ו:ט). המשנה ברורה מבאר שההוספה « כתחלת עירוב הוא וצריך לעשות עירוב דוקא בידיעתם אבל שלא בידיעתם לא ואפילו אם מערב עתה משלו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט), ומביא דעה מקילה: « ויש מקילין שיכול לערב משלו בכל גווני » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט). המגן אברהם, על סעיף זה, מצריך להודיע גם לדיורים החדשים שהם במבוי אחד, כשמערב משלהם: « ואם הם במבוי א׳ ורוצ׳ לערב משלהם צריך להודיעם דהו״ל כתחלת עירוב » (מגן אברהם שס״ח ס״ק א). |
| עירוב של קהילה גדולה: כמה מזון? | יישום של האתר, סעיף ג: יותר משמונה עשר משתתפים, אפילו אלף או יותר — מזון שתי סעודות, כשש ביצים, ויש אומרים שמונה. המשנה ברורה: « ולכתחלה נכון לנהוג כן ובדיעבד די כששה ביצים » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ב). האתר אינו ממיר שיעורים אלו: לשיעורם בימינו, היעזר ברב שלך. |
| מצת העירוב נתמעטה מכשיעורה אחר השבת הראשונה | יישום של האתר, סעיף ד: שיור כל שהוא כשר לשבתות הבאות. אבל המשנה ברורה מביא את המגן אברהם, שלדעתו זה היה רק בזמן הש״ס, כשעשו עירובי חצרות ושיתופי מבואות כל אחד בפני עצמו, ולא כשעושים אותם יחד; ומציין שבביאור הלכה מובאים חולקים, ומסיים: « ולכתחלה בודאי צריך ליזהר להוסיף עד כשיעור » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט״ז). המגן אברהם כותב שם « ומ״מ נ״ל דאם לא נשאר בו כשיעור פסול » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג); והביאור הלכה מסיק « וע״כ נראה דיש להקל בזה בשעת הדחק » (ביאור הלכה שס״ח), וכן « ולכתחלה בודאי נכון ליזהר בזה » (ביאור הלכה שס״ח). ואם נתוספו דיורין מאז שנתמעטה מכשיעורה: « ואם נתוספו דיורין לאחר שנתמעט העירוב מן השיעור צריך להוסיף מחמתן » (שו״ע או״ח שס״ו:ט). היעזר ברב שלך. |
| מצת העירוב המשותף, השמורה מפסח, נמצאה מעופשת | יישום של האתר, סעיף ה: פת עירוב שנתעפשה ואינה ראויה לאכילה — כאילו כלתה, וצריך לערב מחדש. המשנה ברורה מבאר: « היינו כשנתעפש כולו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ט); ואם ראו זאת בשבת ואין יודעים מתי נתעפשה, « תלינן לקולא ואמרינן דמקרוב נתעפש » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ). |
למקרים מעשיים מדויקים: הדין תלוי במצב העירוב, במי שמתקנו ובסידור הבתים והחצרות. להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
8. סיכום מעשי של הסימן
תורות סימן שס״ח:
- עירוב שנתקלקל ומתקנים אותו מאותו מין: בלא להודיע לבני החצר, אפילו כלה הראשון (סעיף א).
- ממין אחר, כשכלה הראשון: להודיע אם נוטלים ממה ששייך לבני החצר; משלו — לא (סעיף א). לפי המאמר מרדכי ושארי אחרונים שמביא המשנה ברורה — רק למי שביתו פתוח לשתי חצרות (ס״ק ד); והמשנה ברורה מביא גם פוסקים הסוברים שמערבין שלא מדעת בני החצר רק משלו (ס״ק ט) — בדין הכללי, ואינו מחיל זאת על מקרה זה.
- הראשון רק נתמעט: בלא להודיע, אפילו נוטלים ממה שלהם (סעיף א).
- נתוספו דיורים בחצר: אם הבית פתוח לשתי חצרות — להודיע (סעיף ב); לפי המגן אברהם (ס״ק א) והמשנה ברורה (ס״ק ט) — אפילו כשמערב משלו, והמשנה ברורה מביא גם דעה מקילה (ס״ק ט); ולפי המגן אברהם, גם כשהם במבוי אחד ומערב משלהם (ס״ק א).
- השיעור בתחילה: גרוגרת לכל אחד עד שמונה עשר; יותר מכך — שתי סעודות, שש ביצים, ויש אומרים שמונה (סעיף ג).
- אחר שנכנסה השבת הראשונה, די בכל שהוא (סעיף ד); כשעושים שיתוף ועירוב ביחד, המגן אברהם שמביא המשנה ברורה פוסלו, והביאור הלכה מסיק שיש להקל בשעת הדחק; לכתחילה — להשלים את השיעור (ס״ק ט״ז). ואם נתוספו דיורין אחר שנתמעט העירוב משיעורו, צריך להוסיף בשבילם (שו״ע או״ח שס״ו:ט).
- פת שנתעפשה — כאילו כלתה; הרמ״א מביא את המנהג לעשות מצה השמורה כל השנה (סעיף ה).
- להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
9. שאלות הבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע מין המזון משנה את שאלת ההודעה לבני החצר (סעיף א; משנה ברורה ס״ק ד)?
- איזה הבדל עושה סעיף א בין עירוב שכלה לעירוב שרק נתמעט?
- מדוע צריך להודיע כשנתוספו דיורים, לפי סעיף ב ולפי המשנה ברורה (ס״ק ט)?
- מהם שני השיעורים של סעיף ג, ומכמה משתתפים עוברים מזה לזה?
- מדוע די בשיור כל שהוא אחר שנכנסה השבת הראשונה (סעיף ד; משנה ברורה ס״ק ט״ו)?
- מדוע, לפי הרמ״א, נהגו לעשות את העירוב ממצה, ומה כותבים האחרונים שמביא המשנה ברורה (ס״ק כ״א)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול, שיטות הראשונים, חקירות יסודיות, ודקדוקי אחרונים
- ✨ רמה 3 — סינתזה: לחזרה ולשינון מהיר עם סימני זכרון
- 📜 רמה 4 — דעת הרב: שיטת אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב סימן שס״ח)