דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שס״ח
סימן שס״ח · דין אם אחר שעירבו נתקלקל העירוב
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- להודיע לבני החצר — המקרים של סעיפים א ו-ב, לפי סדרם
- עץ החלטה — עירוב שנתקלקל או נתמעט
- המחבר ואדמו״ר הזקן — מה שמראה השוואת הלשונות
- סימן זכרון מכם · שמע
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
1. האקסיומה המרכזית
סימן שס״ח במשפט אחד.
אחר שעירבו, העירוב עלול להתקלקל, להתמעט או להתעפש: הסימן מבאר מתי צריך להודיע לבני החצר כדי לתקנו או להשלימו (סעיפים א ו-ב), כמה צריך להיות בעירוב בתחילתו (סעיף ג), ומה דינו של עירוב שנתמעט (סעיף ד) ושל פת עירוב שנתעפשה (סעיף ה). בסעיפים א ו-ב חוזר במשנה ברורה רעיון אחד: מה שמתקנים או מוסיפים יכול להיות כתחילת עירוב. בעירוב שכלה ומתקנים אותו ממין אחר — « דכיון שכבר כלה המין הראשון הו״ל כמערב לכתחלה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד); ובדיורים שנתוספו — « דהוספה זו ג״כ כתחלת עירוב הוא » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט).
אחר שעירבו, העירוב עלול להתקלקל, להתמעט או להתעפש: הסימן מבאר מתי צריך להודיע לבני החצר כדי לתקנו או להשלימו (סעיפים א ו-ב), כמה צריך להיות בעירוב בתחילתו (סעיף ג), ומה דינו של עירוב שנתמעט (סעיף ד) ושל פת עירוב שנתעפשה (סעיף ה). בסעיפים א ו-ב חוזר במשנה ברורה רעיון אחד: מה שמתקנים או מוסיפים יכול להיות כתחילת עירוב. בעירוב שכלה ומתקנים אותו ממין אחר — « דכיון שכבר כלה המין הראשון הו״ל כמערב לכתחלה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד); ובדיורים שנתוספו — « דהוספה זו ג״כ כתחלת עירוב הוא » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| מין הראשון · מין אחר | מין המאכל שבעירוב; הדוגמה של המשנה ברורה: « כגון שהיה מתחלה פת חטים ועכשיו רוצה לערב מפת שעורים » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ג) | ממין הראשון — אין צריך להודיע; ממין אחר — תלוי במצב הראשון ובמי שנותן את המאכל (סעיף א) |
| כלה · נתמעט | עירוב שכלה, ועירוב שרק נתמעט | ממין אחר: כלה — צריך להודיע אם מערב משלהם; המשנה ברורה מביא את המאמר מרדכי ושארי אחרונים — רק מי שביתו פתוח לשתי חצרות (ס״ק ד), ומביא גם פוסקים הסוברים שמערבין שלא מדעת בני החצר רק משלו (ס״ק ט) — בדין הכללי, ואינו מחיל זאת על מקרה זה; ושולחן ערוך הרב כותב — מי שצריך להודיע לו בתחילת העירוב, ומביא לכך בסעיף זה דוגמה: מי שביתו פתוח לשתי חצרות (שו״ע הרב שס״ח:א); רק נתמעט — אין צריך (סעיף א) |
| להודיע | להודיע לבני החצר, כלומר « לשאלם אם יתרצו לזה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ב) | סעיפים א ו-ב |
| משלהם · משלו | ממה ששייך לבני החצר, או משלו; ובמערב משלו, הטעם לפי המשנה ברורה: « כיון שהם אינם נותנים כלום » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ה) | ממין אחר, כשכלה הראשון: משלו — אין צריך להודיע (סעיף א) |
| נתוספו דיורים בחצר | דיורים « שלא היו בעת הנחת העירוב » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ח) | אם הבית פתוח לשתי חצרות — צריך להודיע (סעיף ב) |
| הבית פתוח לשתי חצרות | בבית כזה אין מערבין שלא בידיעתו: « דשמא אינו חפץ כלל לערב בחצר זו עם אנשים אלו אלא בחצר אחרת » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט) | התנאי של סעיף ב |
| שיעור העירוב בתחלתו | שיעור העירוב בתחילתו | סעיף ג |
| שיעורו כגרוגרות · מזון שתי סעודות | גרוגרת לכל אחד עד שמונה עשרה; יותר מכך — שתי סעודות, שהן « שיעור היותר גדול » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י) | כששה ביצים, ודעה אחרת: כשמונה (סעיף ג) |
| כל שהוא | כמות כלשהי | די בה אחר שנכנס שבת ראשונה, לשאר שבתות (סעיף ד; בהסתייגות המשנה ברורה, ס״ק ט״ז: ראה מלכודת 5) |
| נתעפש | פת עירוב שנתעפשה ונפסלה מלאכול: « היינו כשנתעפש כולו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ט) | כמו שכלה: צריך לערב מחדש (סעיף ה) |
| חלת מצה | חלת מצה, שאינה ממהרת להתעפש | המנהג שמביא הרמ״א בהגהתו (סעיף ה) |
3. להודיע לבני החצר — המקרים של סעיפים א ו-ב, לפי סדרם
המסגרת ← לפי המשנה ברורה, סעיף א עוסק בשבת הראשונה: « זה מיירי בשבת ראשון ונתקלקל קודם שנכנס השבת » (משנה ברורה שס״ח ס״ק א).
↓
מתקנים ממין הראשון ← אין צריך להודיע: « אם בא לערב ממין הראשון אפי כלה א״צ להודיע ואפי׳ מערב עליהם משלהם » (שו״ע או״ח שס״ח:א).
↓
ממין אחר, כשכלה הראשון ← צריך להודיע אם מערב משלהם: « צריך להודיע להם אם מערב משלהם » (שו״ע או״ח שס״ח:א); ומשלו: « ואם משלו א״צ להודיעם כלל » (שו״ע או״ח שס״ח:א). למי מודיעים: המשנה ברורה מביא את המאמר מרדכי, שמעמיד חובה זו בבית הפתוח לשתי חצרות בלבד, ומוסיף שכן כתבו שארי אחרונים (ס״ק ד); ועוד הוא מביא שכלל היסוד עצמו שנוי במחלוקת: « יש פוסקים דסברי דדוקא אם מערב משלו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט); ובשולחן ערוך הרב: « צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ לוֹ בִּתְחִלַּת עֵרוּב » (שו״ע הרב שס״ח:א), ולמעלה באותו סעיף הוא מביא לכך דוגמה: « כְּגוֹן שֶׁבֵּיתוֹ פָּתוּחַ לִשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת » (שו״ע הרב שס״ח:א).
↓
הראשון רק נתמעט ← אין צריך להודיע: « ואם לא כלה הראשון אלא נתמעט אע״פ שמערב משלהם א״צ להודיעם » (שו״ע או״ח שס״ח:א).
↓
נתוספו דיורים ← « אם הבית פתוח לשתי חצרות צריך להודיעם מפני שאולי אינם רוצים לערב עם אלו » (שו״ע או״ח שס״ח:ב).
4. עץ החלטה — עירוב שנתקלקל או נתמעט
ש1: האם העירוב נתקלקל או נתמעט אחר שנכנס שבת ראשונה?
↓ כן ← לשבת זו « א״צ שום תיקון לשבת זו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק א); לשאר שבתות די בשיור כל שהוא (סעיף ד); כשעושים שיתוף ועירוב ביחד, המגן אברהם שמביא המשנה ברורה פוסל שיור זה, והביאור הלכה מסיק שיש להקל בשעת הדחק; לכתחילה — להשלים עד כשיעור (ס״ק ט״ז); ואם נתוספו דיורין אחר שנתמעט משיעורו, צריך להוסיף בשבילם (שו״ע או״ח שס״ו:ט); ואם כלה לגמרי, צריך לערב מחדש לשאר שבתות (ס״ק א), וכן אם נתעפש ונפסל מלאכול (סעיף ה; כשנתעפש כולו, לפי המשנה ברורה, ס״ק י״ט). לא, זה היה קודם שנכנסה ↓
ש2: האם מתקנים אותו ממין הראשון?
↓ כן ← אין צריך להודיע, אפילו כלה הראשון ואפילו משלהם (סעיף א); לא ↓
ש3: האם כלה הראשון?
↓ לא, רק נתמעט ← אין צריך להודיע, אפילו משלהם (סעיף א); כן ↓
ש4: האם מערב ממה ששייך לבני החצר?
↓ כן ← צריך להודיעם; המשנה ברורה מביא את המאמר מרדכי ושארי אחרונים — רק מי שביתו פתוח לשתי חצרות (ס״ק ד), ומביא גם פוסקים הסוברים שמערבין שלא מדעת בני החצר רק משלו (ס״ק ט) — בדין הכללי, ואינו מחיל זאת על מקרה זה; ושולחן ערוך הרב כותב — מי שצריך להודיע לו בתחילת העירוב, ומביא לכך בסעיף זה דוגמה: מי שביתו פתוח לשתי חצרות (שו״ע הרב שס״ח:א); לא, משלו ← אין צריך להודיע (סעיף א)
ואם נתוספו דיורים ← אם הבית פתוח לשתי חצרות, צריך להודיע (סעיף ב).
← גם סידור הבתים והחצרות קובע: היעזר ברב שלך.
5. המחבר ואדמו״ר הזקן — מה שמראה השוואת הלשונות
בשולחן ערוך הרב (של אדמו״ר הזקן) ארבעה סעיפים בסימן זה, ובשולחן ערוך של המחבר חמישה: סעיף ג של הרב כולל את מה שאומר המחבר בסעיפים ג ו-ד, וסעיף ד שלו מקביל לסעיף ה ולהגהת הרמ״א. הטבלה מעמידה זו לצד זו, נקודה אחר נקודה, את לשון המחבר והרמ״א ואת לשון הרב; אין היא משווה את המפרשים אחד אחד, שרמה 2 עוסקת בהם. לא כל מה שכותב הרב הוא הבדל: כשהרב מזכיר, בין אלה שאין צריך להודיע להם, את מי שצריך להודיע לו בתחילת העירוב, כגון מי שביתו פתוח לשתי חצרות (שו״ע הרב שס״ח:א), הוא מפרש את סעיף א של המחבר, שאינו מחלק בין אדם לאדם; ושעירוב שנתמעט משיעורו קודם כניסת השבת פסול אף אם נשתייר ככר קטן שלם (שו״ע הרב שס״ח:ג) — כבר עולה מדברי המחבר (שו״ע או״ח שס״ו:ו; שס״ח:ד). מפרש שכבר כותב נקודה מסוימת — נזכר בשמו, וגם המשנה ברורה, המאוחר לרב, כמו ברמה 4. בתנאי על פת בני החצר, בדיורין שנתוספו ובשיורים שהם פרוסה, יש מפרשים הקוראים את דברי הרב כבר בלשון המחבר, ואחרים חולקים. בככר שנפרסה קודם כניסת השבת, המשנה ברורה קורא בדברי המחבר שאיסור הפרוסה אינו אלא כשהיתה פרוסה בשעת הנחתה, ומביא דעה מחמירה; והמהרי״ל, שמביא המגן אברהם, מכשיר ככר שנפרסה ואינו מזכיר את תנאי השיעור, והמגן אברהם מוסיף מיד, לדידן, תנאי של שיעור (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), והדף אינו מכריע את היקפו המדויק. ולמי מודיעים כשמערבים ממין אחר — המשנה ברורה מביא לגבי מקרה זה את המאמר מרדכי ושארי אחרונים; המגן אברהם, לעניין דיורין שנתוספו, מחלק חילוק אחר, והמשנה ברורה מביא, בדין הכללי של עירוב שלא מדעת בני החצר, שהפוסקים חלוקים — והדף אינו מסיק מכך את הדין במקרה זה. בכל אחת מנקודות אלה אין הדף מכריע אם יש כאן הבדל מן המחבר או פירוש לדבריו.
| נקודה | המחבר והרמ״א | שולחן ערוך הרב |
|---|---|---|
| תיקון ממין הראשון, משל בני החצר | « אם בא לערב ממין הראשון אפי כלה א״צ להודיע ואפי׳ מערב עליהם משלהם » (שו״ע או״ח שס״ח:א); ובסימן הקודם קובע המחבר את הדין: « אבל בני החצר אין יכולים ליקח פתו מביתו לערב שלא מדעת אחד מבני הבית » (שו״ע או״ח שס״ז:א) | אותו דין; הרב כותב את התנאי בסעיף עצמו: « וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יִטּוֹל פִּתָּם מִבָּתֵּיהֶם שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּם, אֶלָּא בְּנֵי הַבַּיִת יִתְּנוּ לוֹ » (שו״ע הרב שס״ח:א) — הט״ז מסמיך לסעיף א את הדין שהמחבר קובע בשס״ז:א (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ב), והביאור הלכה כותב: « עיין בט״ז ולא העתקתיו במ״ב משום שהשיגו עליו הרבה אחרונים » (ביאור הלכה שס״ח); והרב כותב גם שהפטור מלהודיע חל על מי שצריך להודיע לו בתחילת העירוב, כגון מי שביתו פתוח לשתי חצרות: « אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לוֹ כְּשֶׁנִּתְקַלְקֵל וְחוֹזֵר וּמְתַקְּנִים אוֹתוֹ » (שו״ע הרב שס״ח:א) — והוא מפרש את סעיף א של המחבר, שאינו מחלק בין אדם לאדם (ראה המבוא) |
| תיקון ממין אחר, אחר שכלה הראשון, משל בני החצר | « ואם בא לערב ממין אחר אם כלה הראשון צריך להודיע להם אם מערב משלהם » (שו״ע או״ח שס״ח:א); הסעיף אינו מחלק בין בני החצר | « צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעַ לוֹ בִּתְחִלַּת עֵרוּב » (שו״ע הרב שס״ח:א). המשנה ברורה מביא את המאמר מרדכי ושארי אחרונים: רק בבית הפתוח לשתי חצרות (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד); המגן אברהם מצריך להודיע לדיורין שנתוספו שבמבוי אחד כשמערב משלהם (מגן אברהם שס״ח ס״ק א) |
| דיורים שנתוספו | « אם הבית פתוח לשתי חצרות צריך להודיעם » (שו״ע או״ח שס״ח:ב); הסעיף אינו אומר אם מערב משלו או משלהם | « אֲפִלּוּ אִם מְזַכֶּה לָהֶם מִשֶּׁלּוֹ — צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ » (שו״ע הרב שס״ח:ב), לכל מי מהם שביתו פתוח לשתי חצרות. המגן אברהם כותב זאת לפניו (מגן אברהם שס״ח ס״ק א); וכן כותב המשנה ברורה, המאוחר לרב, ומביא דעה מקילה: « ויש מקילין שיכול לערב משלו בכל גווני » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט) |
| שיורי עירוב | « נתמעט מכשיעורו אחר שנכנס שבת ראשונ׳ ונשתייר בו אפי׳ כל שהוא כשר אף לשאר שבתות » (שו״ע או״ח שס״ח:ד) | אפילו פרוסה: « וַאֲפִלּוּ אִם הַמְּשֻׁיָּר אֵינוֹ כִּכָּר שָׁלֵם אֶלָּא פְּרוּסָה » (שו״ע הרב שס״ח:ג) — הט״ז (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ג) והמגן אברהם כבר קוראים זאת במילים כל שהוא שבסעיף ד, והמגן אברהם דוחה את תשובת רמ״מ, שלפיה טוב לעשות אחר, והלשון שהוא מעתיק מציעה לקרוא כל שהוא זה כככר שלמה (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג) — והוא מוסיף שלדידן שיור שאין בו כשיעור פסול (ראה מלכודת 5); ונפרס קודם כניסת השבת — כשר, והמגן אברהם כבר מביא בשם המהרי״ל שהוא כשר, ואחר כך מסייג בסייג השיעור שנזכר לעיל (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), ובלבד, כותב הרב, ששיעורו קיים: « אִם שִׁעוּרוֹ קַיָּם עַד כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת » (שו״ע הרב שס״ח:ג); ואם נתמעט משיעורו קודם כניסת השבת, « אַף אִם הַמְּשֻׁיָּר הוּא כִּכָּר קָטָן שָׁלֵם — פָּסוּל » (שו״ע הרב שס״ח:ג). הגבול עצמו, כניסת השבת הראשונה, כבר בסעיף ד של המחבר |
| חלת מצה, או עירוב בכל ערב שבת | « וזה טוב יותר מלערב כל שבת ושבת שלא ישכחו מלערב » (רמ״א או״ח שס״ח:ה); « מיהו אם רוצים לערב כל ע״ש ולאכול העירוב כל שבת הרשות בידם » (רמ״א או״ח שס״ח:ה) | « אֲבָל בֶּאֱמֶת יוֹתֵר טוֹב לְעָרֵב כָּל עֶרֶב שַׁבָּת » (שו״ע הרב שס״ח:ד); ולרוצה לעשות על צד היותר טוב: « יְעָרֵב מִשֶּׁלּוֹ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת, וִיזַכֵּהוּ לְכָל הַקָּהָל עַל יְדֵי אַחֵר » (שו״ע הרב שס״ח:ד), « וְלֹא יְבָרֵךְ עַל שֶׁלּוֹ » (שו״ע הרב שס״ח:ד). הט״ז כבר כותב את ההעדפה ואת דרך העשייה (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד) |
6. סימן זכרון מכם · שמע
שלוש החלוקות של סעיף א, לפי הסדר שבו הסעיף מביא אותן, יוצרות מכם — וזו אכן השאלה: האם מערב ממה ששייך לבני החצר?
מ — מין הראשון: ממין הראשון אין צריך להודיע (סעיף א).
כ — כלה: ממין אחר, כשכלה הראשון, צריך להודיע אם מערב משלהם (ראה ם); רק נתמעט — לא (סעיף א).
ם — משלהם (מ״ם סופית): מודיעים אם מערב משלהם; משלו — לא (סעיף א).
ואחר כך, לסעיפים ג, ד ו-ה, שמע:
דרך של האתר: כל אות נלקחת ממילת המפתח של החלוקה, ואינה תמיד ראש התיבה (ה־ם הסופית של משלהם, ה־ע של נתעפש).
ש — שיעור העירוב בתחלתו: השיעור הנדרש בתחילת העירוב (סעיף ג).
מ — נתמעט מכשיעורו: אחר שנכנס שבת ראשונה, די בשיור כל שהוא (סעיף ד; ראה מלכודת 5).
ע — נתעפש פת העירוב: כמו שכלה, צריך לערב מחדש (סעיף ה).
סעיף ב, הדיורים שנתוספו, עומד בפני עצמו: הבית הפתוח לשתי חצרות.
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: להרחיב את הפטור מלהודיע לכל עירוב שמתקנים. סעיף א נותן אותו בין השאר בתיקון ממין הראשון ובעירוב שרק נתמעט; אבל ממין אחר, כשכלה הראשון, « צריך להודיע להם אם מערב משלהם » (שו״ע או״ח שס״ח:א).
מלכודת 2: להפך — להצריך הודעה בעירוב שכלה ומתקנים אותו ממין אחר כשמערב משלו: « ואם משלו א״צ להודיעם כלל » (שו״ע או״ח שס״ח:א); לפי המשנה ברורה, משום שבני החצר אינם נותנים כלום (ס״ק ה).
מלכודת 3: לשכוח שסעיף ג מביא דעה אחרת, שמונה ביצים, שהמשנה ברורה רואה נכון לנהוג כמותה לכתחילה. הסעיף נותן שש בסתם, ושמונה בלשון וי״א: « שהם כששה ביצים וי״א שהם כשמונה ביצים » (שו״ע או״ח שס״ח:ג); והמשנה ברורה: « ולכתחלה נכון לנהוג כן ובדיעבד די כששה ביצים » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ב). האתר אינו ממיר שיעורים אלה למידות של ימינו: לערכם, היעזר ברב שלך.
מלכודת 4: להחיל את סעיף ד על עירוב שנתמעט קודם שנכנס שבת ראשונה. הסעיף אומר « נתמעט מכשיעורו אחר שנכנס שבת ראשונ׳ ונשתייר » (שו״ע או״ח שס״ח:ד); ובשולחן ערוך הרב: « אֲבָל אִם נִתְמַעֵט מִשִּׁעוּרוֹ קֹדֶם כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, אַף אִם הַמְּשֻׁיָּר הוּא כִּכָּר קָטָן שָׁלֵם — פָּסוּל » (שו״ע הרב שס״ח:ג).
מלכודת 5: להציג את השיור כל שהוא של סעיף ד בלי ההסתייגות של המשנה ברורה. הוא מביא את המגן אברהם, שלפיו דין זה היה בזמן שעירובי חצרות ושיתופי מבואות נעשו כל אחד בפני עצמו, ולא כשעושים אותם יחד; הוא מציין שהביאור הלכה מביא חולקים, ומסכם: « ולכתחלה בודאי צריך ליזהר להוסיף עד כשיעור » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט״ז).
מלכודת 6: לייחס לרמ״א העדפה של עירוב בכל ערב שבת. הרמ״א רואה את חלת המצה כטובה יותר, « שלא ישכחו מלערב » (רמ״א או״ח שס״ח:ה), ומניח לרוצה לערב בכל שבוע. הדעה ההפוכה היא של הט״ז (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד), של האחרונים שמביא המשנה ברורה, « והאחרונים כתבו דיותר טוב לערב כל ע״ש » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ״א), ושל שולחן ערוך הרב (שו״ע הרב שס״ח:ד).
מלכודת 7: לערבב את שני המספורים. אצל המחבר חמישה סעיפים, ובשולחן ערוך הרב ארבעה: הפניה לסעיף ג של הרב כוללת את השיעור ואת השיורים, שהם סעיפים ג ו-ד של המחבר; וסעיף ד של הרב מקביל לסעיף ה ולהגהת הרמ״א.
8. מקרים מעשיים
מצבים אלה הם יישומים של האתר: הסעיף אינו מזכיר אותם; כל אחד קשור לסעיף שהוא נוגע בו.
| מצב | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| העירוב המשותף כלה קודם כניסת השבת הראשונה; אחד מבני החצר מערב מחדש מפת שלו | יישום של האתר, סעיף א, שלפי המשנה ברורה עוסק בעירוב שנתקלקל קודם כניסת השבת הראשונה (ס״ק א): ממין הראשון — אין צריך להודיע; ממין אחר — « ואם משלו א״צ להודיעם כלל » (שו״ע או״ח שס״ח:א) | לפי סעיף א אין צריך להודיע, בין שפתו ממין הראשון ובין שהיא ממין אחר — ובלבד שיזכה להם על ידי אחר: « ובלבד שיזכנו להם על ידי אחר » (שו״ע או״ח שס״ו:ט). היעזר ברב שלך |
| משפחות חדשות באות לגור בחצר אחר שעירבו | יישום של האתר, סעיף ב: אם הבית פתוח לשתי חצרות, צריך להודיע; המשנה ברורה: « ואפילו אם מערב עתה משלו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט) | כשמוסיפים על העירוב בשבילם, להודיע — לפי המשנה ברורה ושולחן ערוך הרב (שו״ע הרב שס״ח:ב), לכל מי מהם שביתו פתוח לשתי חצרות. ולפי המגן אברהם, כשהם במבוי אחד ומערב משלהם — צריך להודיעם גם כן (מגן אברהם שס״ח ס״ק א). מתי צריך להוסיף בשבילם — ראה שו״ע או״ח שס״ו:ט, העוסק בכך; הדף אינו מכריע בזה כאן. המשנה ברורה מביא גם דעה מקילה (ס״ק ט). היעזר ברב שלך |
| עירוב של קהילה גדולה: כמה צריך? | יישום של האתר, סעיף ג: יותר משמונה עשרה, אפילו אלף או יותר — מזון שתי סעודות | כששה ביצים, ודעה אחרת אומרת כשמונה (סעיף ג); לפי המשנה ברורה — לכתחילה נכון לנהוג כשמונה, ובדיעבד די בשש (ס״ק י״ב). בלי המרה למידות של ימינו: לערכם, היעזר ברב שלך |
| מצת העירוב נתמעטה מכשיעורה אחר השבת הראשונה | יישום של האתר, סעיף ד: שיור כל שהוא כשר לשאר שבתות; בשולחן ערוך הרב — אפילו פרוסה (שו״ע הרב שס״ח:ג) | לפי סעיף ד — כשר. כשעושים שיתוף ועירוב ביחד, המגן אברהם שמביא המשנה ברורה פוסלו (ס״ק ט״ז); הביאור הלכה מסיק שיש להקל בשעת הדחק; לכתחילה — להשלים עד כשיעור (ס״ק ט״ז). ואם נתוספו דיורין מאז שנתמעטה מכשיעורה, צריך להוסיף בשבילם (שו״ע או״ח שס״ו:ט; שו״ע הרב שס״ו:י״ב). היעזר ברב שלך |
| מצת העירוב המשותף, ששמרו מפסח, נמצאה מעופשת | יישום של האתר, סעיף ה: פת עירוב שנתעפשה ונפסלה מלאכול היא כמו שכלה; « היינו כשנתעפש כולו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ט) | לערב מחדש (סעיף ה). נמצא בשבת ואין ידוע מתי נתעפש: « תלינן לקולא ואמרינן דמקרוב נתעפש » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ) |
9. טבלת סיכום סופית
| רכיב | פירוט |
|---|---|
| נושא הסימן | עירוב חצרות שנתקלקל, נתמעט או נתעפש אחר שעירבו, וכמה צריך להיות בו |
| מקום | הלכות עירובין, אחר סימן שס״ז · 367, הדן אם אשה יכולה לערב בשביל בעלה |
| מספר סעיפים | חמישה סעיפים (המחבר, עם הגהת הרמ״א בסעיף ה) — ארבעה סעיפים בשולחן ערוך הרב |
| משנה ברורה | 22 ס״ק |
| מקור בתלמוד | עירובין פ׳ ע״ב — פ״א ע״ב, הנלמד ברמה 2 |
| להודיע לבני החצר | המשנה ברורה מונה מקצת מקרים אלה כתחילת עירוב: עירוב שכלה ומתקנים אותו ממין אחר, « הו״ל כמערב לכתחלה » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ד), והוספה בשביל דיורין שנתוספו, « דהוספה זו ג״כ כתחלת עירוב הוא » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט). ואף על פי כן, בסעיף א המערב משלו אינו צריך להודיע, « כיון שהם אינם נותנים כלום וכבר נתרצו לערב יחד » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ה). בסעיף א — בעירוב שכלה ומתקנים אותו ממין אחר, מודיעים אם מערב משלהם, ולפי המאמר מרדכי ושארי אחרונים שמביא המשנה ברורה רק למי שביתו פתוח לשתי חצרות (ס״ק ד), והמשנה ברורה מביא גם פוסקים הסוברים שמערבין שלא מדעת בני החצר רק משלו (ס״ק ט) — בדין הכללי, ואינו מחיל זאת על מקרה זה; בסעיף ב — למי שביתו פתוח לשתי חצרות, ולפי המשנה ברורה אפילו כשמערב משלו, והוא מביא גם דעה מקילה (ס״ק ט) |
| שיעור ושיורים | השיעור הנדרש בתחילת העירוב (סעיף ג); אחר שנכנס שבת ראשונה — די בכל שהוא (סעיף ד), בהסתייגות המשנה ברורה (ס״ק ט״ז) |
| הכרעה מעשית | סעיף ג מביא שתי דעות בשיעור; בעירוב שנתמעט אחר שנכנס שבת ראשונה, המשנה ברורה מביא את המגן אברהם, הפוסלו כשעושים שיתוף ועירוב ביחד; הוא מציין שבביאור הלכה יש חולקין — והביאור הלכה מסיק שיש להקל בשעת הדחק —, והוא עצמו מצריך לכתחילה להשלימו (ס״ק ט״ז): היעזר ברב שלך |
10. ההוראות המעשיות של סימן שס״ח
להנהגה היומיומית
- עירוב שנתקלקל ומתקנים אותו ממין הראשון: בלי להודיע לבני החצר, אפילו כלה הראשון ואפילו משלהם (סעיף א). שולחן ערוך הרב כותב בסעיף זה שלא ייטול פתם מבתיהם שלא מדעתם, אלא בני הבית יתנו לו (שו״ע הרב שס״ח:א); המחבר קובע את אותו הדין בסימן הקודם, ואינו מסמיך אותו למקרה זה (שו״ע או״ח שס״ז:א); הט״ז מסמיך אותו לסעיף א, והביאור הלכה מעיר שהשיגו עליו הרבה אחרונים (ביאור הלכה שס״ח).
- ממין אחר, כשכלה הראשון: להודיע אם מערב משלהם; משלו — לא (סעיף א). למי מודיעים: המשנה ברורה מביא את המאמר מרדכי ושארי אחרונים — רק מי שביתו פתוח לשתי חצרות (ס״ק ד), ומביא גם פוסקים הסוברים שמערבין שלא מדעת בני החצר רק משלו (ס״ק ט) — בדין הכללי, ואינו מחיל זאת על מקרה זה; ושולחן ערוך הרב כותב — מי שצריך להודיע לו בתחילת העירוב, ומביא לכך בסעיף זה דוגמה: מי שביתו פתוח לשתי חצרות (שו״ע הרב שס״ח:א).
- הראשון רק נתמעט: בלי להודיע, אפילו משלהם (סעיף א).
- נתוספו דיורים בחצר: אם הבית פתוח לשתי חצרות, להודיע (סעיף ב); לפי המגן אברהם, המשנה ברורה ושולחן ערוך הרב — אפילו כשמזכה להם משלו (מגן אברהם שס״ח ס״ק א; משנה ברורה שס״ח ס״ק ט; שו״ע הרב שס״ח:ב); המשנה ברורה מביא גם דעה מקילה (ס״ק ט); ולפי המגן אברהם, כשהם במבוי אחד ומערב משלהם — צריך להודיעם גם כן (מגן אברהם שס״ח ס״ק א).
- השיעור בתחילת העירוב: גרוגרת לכל אחד עד שמונה עשרה; יותר מכך — שתי סעודות, כששה ביצים, ודעה אחרת אומרת כשמונה (סעיף ג); המשנה ברורה: לכתחילה נכון לנהוג כשמונה, ובדיעבד די בשש (ס״ק י״ב).
- אחר שנכנס שבת ראשונה, די בשיור כל שהוא לשאר שבתות (סעיף ד); כשעושים שיתוף ועירוב ביחד, המגן אברהם שמביא המשנה ברורה פוסלו, והביאור הלכה מסיק שיש להקל בשעת הדחק; לכתחילה להשלים עד כשיעור (משנה ברורה, ס״ק ט״ז). היעזר ברב שלך. שולחן ערוך הרב: אפילו פרוסה; וככר שנפרסה קודם כניסת השבת כשרה אם שיעורה קיים עד כניסת השבת, ובזה המשנה ברורה מביא מחמירין (ס״ק י״ז); אבל אם נתמעט משיעורו קודם כניסת השבת — פסול כמות שהוא (שו״ע הרב שס״ח:ג), ומשלימים אותו עד כשיעור קודם כניסת השבת (שו״ע הרב שס״ח:א). ואם נתוספו דיורין אחר שנתמעט העירוב משיעורו, צריך להוסיף בשבילם (שו״ע או״ח שס״ו:ט; שו״ע הרב שס״ו:י״ב).
- פת עירוב שנתעפשה היא כמו שכלה: לערב מחדש (סעיף ה); כשנתעפשה כולה (משנה ברורה, ס״ק י״ט).
- חלת מצה או עירוב בכל ערב שבת: הרמ״א רואה את חלת המצה כטובה יותר, ומניח את הרשות לערב בכל ערב שבת (סעיף ה); הט״ז (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד), האחרונים שמביא המשנה ברורה (ס״ק כ״א) ושולחן ערוך הרב (שו״ע הרב שס״ח:ד) מעדיפים לערב בכל ערב שבת.
- בספק — במצב העירוב, בשיעור או בסידור החצרות: היעזר ברב שלך.
- פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שס״ח בשלוש רמות:
למדת את סימן שס״ח בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: חמשת סעיפי המחבר עם הגהת הרמ״א, ביאור, מושגי יסוד
- ⚡ רמה 2 — למדן: הסוגיה בעירובין פ׳ ע״ב — פ״א ע״ב, רש״י והרמב״ם, השיעור, השיורים, הפרוסה, הגהת הרמ״א
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות