דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שס״ט
סימן שס״ט · באיזה אופן מקנין העירוב
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- דרכי הקנין — לפי סדר הסעיף
- עץ החלטה — האם מי שנתן מעות על חלקו קנה עירוב?
- המחבר ואדמו״ר הזקן — היכן לשונותיהם נבדלות
- סימן זכרון עכב
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
1. האקסיומה המרכזית
סימן שס״ט במשפט אחד.
מי שנותן מעות על חלקו בעירובי חצרות — קונה או אינו קונה לפי הדרך שבה הלך, בין השאר: מה אמר (זכה לי או ערב לי), מה נתן (מעה או כלי), למי נתן (לנחתום או לבעל הבית), ומה עשה הנחתום אחר כך (זיכה לו על ידי אחר, או קנה לו במעה לחם מן השוק) — סעיף א. מעה לבדה שנתן לנחתום באמירת זכה לי אינה נותנת לו חלק: « זכה לי בעירוב שיהא לי חלק עמהם בשביל מעה זו אינו עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א). והטעם: מעות אינן קונות עד שימשוך, כמו שכותב המשנה ברורה על הכלי, « דדוקא מעות אינן קונות עד שימשוך החפץ אבל אם מקנה לו כלי הוי חליפין » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ד); וכשהנחתום כללו עם כל בני החצר ולא פרט את שמו, הטעם שהוא נותן הוא תחילה שמסתמא לא כיוון ליתן לו במתנה, ואחר כך שמעות אינן קונות (ס״ק ב).
מי שנותן מעות על חלקו בעירובי חצרות — קונה או אינו קונה לפי הדרך שבה הלך, בין השאר: מה אמר (זכה לי או ערב לי), מה נתן (מעה או כלי), למי נתן (לנחתום או לבעל הבית), ומה עשה הנחתום אחר כך (זיכה לו על ידי אחר, או קנה לו במעה לחם מן השוק) — סעיף א. מעה לבדה שנתן לנחתום באמירת זכה לי אינה נותנת לו חלק: « זכה לי בעירוב שיהא לי חלק עמהם בשביל מעה זו אינו עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א). והטעם: מעות אינן קונות עד שימשוך, כמו שכותב המשנה ברורה על הכלי, « דדוקא מעות אינן קונות עד שימשוך החפץ אבל אם מקנה לו כלי הוי חליפין » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ד); וכשהנחתום כללו עם כל בני החצר ולא פרט את שמו, הטעם שהוא נותן הוא תחילה שמסתמא לא כיוון ליתן לו במתנה, ואחר כך שמעות אינן קונות (ס״ק ב).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| זכה לי | מבקש מן הנחתום שיזכה לו חלק בשביל המעה | במעה לבדה שניתנה לנחתום — אינו עירוב; בין השאר בכלי, או כשנתן לבעל הבית — קנה עירוב; ראה גם את השורות ע״י אחר ולחם מן השוק (סעיף א) |
| מעות אינן קונות | מעות לבדן אינן מקנות, וכלי מקנה: « דדוקא מעות אינן קונות עד שימשוך החפץ אבל אם מקנה לו כלי הוי חליפין » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ד) | בדין הראשון זהו הצד השני של הטעם שהמשנה ברורה נותן, אחרי דעת הנחתום: « והטעם דמסתמא לא כוון ליתן לו במתנת חנם כמו לאחרים אלא בשביל מעות שנתן לו ומעות אינן קונות נמצא שאין לו חלק בעירוב » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ב) |
| וזכה גם לזה עמהם | הנחתום כללו עם כולם: « ר״ל בכלל כל בני החצר ולא פרט שמו בהדיא » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ב) | במעה לבדה ובאמירת זכה לי — אין בזה די (סעיף א); באמירת ערב לי, ובבעל הבית, ההכללה עם כולם מועילה לפי המשנה ברורה (ס״ק ג וס״ק ח) |
| ערב לי | « הרי עשאו שליח לערב לו באופן שיועיל » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ג) | קנה עירוב (סעיף א) |
| כלי | הכלי שניתן בתורת קנין: « אבל אם מקנה לו כלי הוי חליפין » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ד) | באמירת זכה לי — קנה עירוב (סעיף א) |
| ע״י אחר | זיכוי שנעשה בשבילו על ידי אחר: « ר״ל שפרט שמו בהדיא ולא בסתמא עם אחרים » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ה); והטעם, « מטעם דזכין לו לאדם שלא בפניו » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ה) | קנה עירוב (סעיף א) — כשפרט את שמו, לפי המשנה ברורה (ס״ק ה); הגבול שנוי במחלוקת: מלכודת 4; אבל « ויש מאחרונים שחולקין ע״ז » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ו) |
| לחם מן השוק | לחם שנקנה מן השוק במעה: « דנעשה בזה כשלוחו וקנה זה את הלחם » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ז) | קנה עירוב (סעיף א) |
| בעל הבי׳ | אדם פרטי, לעומת הנחתום: « לפי שאין דרך בעה״ב למכור משלו » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ח) | מעה ואמירת זכה לי — קנה עירוב (סעיף א) |
3. דרכי הקנין — לפי סדר הסעיף
מעה לנחתום, באמירת זכה לי → « זכה לי בעירוב שיהא לי חלק עמהם בשביל מעה זו אינו עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א), ואפילו אם עירב לכולם — « וזכה גם לזה עמהם » (שו״ע או״ח שס״ט:א): לפי המשנה ברורה, נכלל עם כולם ולא פרט את שמו, ומסתמא לא כיוון הנחתום ליתן לו במתנה (ס״ק ב).
↓
ערב לי → « אבל אם אמר לו ערב לי קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א): עשה את הנחתום לשלוחו (משנה ברורה, ס״ק ג).
↓
זכה לי בכלי → « ואפילו אם אמר זכה לי אם נתן לו כלי בתור׳ קנין שיקנה לו בו קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א): הכלי הוא חליפין (משנה ברורה, ס״ק ד).
↓
על ידי אחר, או מן השוק → « וכן אם זיכה לו הנחתום ע״י אחר או שקנה במעה שנתן לו לחם מן השוק קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א). המשנה ברורה מפרש את הזיכוי על ידי אחר בשפרט את שמו (ס״ק ה), ומביא שיש מן האחרונים החולקים (ס״ק ו); בקנייה מן השוק נעשה הנחתום כשלוחו (ס״ק ז).
↓
מעה לבעל הבית → « ואם נתן מעה לבעל הבי׳ ואמר לו זכה לי בעירוב קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א): אין דרך בעל הבית למכור משלו (משנה ברורה, ס״ק ח).
4. עץ החלטה — האם מי שנתן מעות על חלקו קנה עירוב?
שאלה 0: האם המעה ניתנה לנחתום? אם ניתנה לבעל הבית — עבור ישר לסוף הסעיף, בתחתית העץ: שאלות 1 עד 3 עוסקות בנחתום בלבד, כסדר הסעיף.
↓ לנחתום
נקודת המוצא (ראש הסעיף): מעה שניתנה לנחתום באמירת זכה לי אינה עושה עירוב, אפילו נכלל עם כולם (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ב). אחר כך מונה הסעיף מה מועיל.
↓
שאלה 1: האם אמר לנחתום ערב לי?
↓ כן → קנה עירוב (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ג); לא ↓
שאלה 2: אמר זכה לי — האם נתן כלי בתורת קנין?
↓ כן → קנה עירוב (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ד); לא ↓
שאלה 3: האם הנחתום זיכה לו על ידי אחר ופרט את שמו (כך מפרש המשנה ברורה את הסעיף, ס״ק ה), או קנה לו במעה לחם מן השוק?
↓ כן → קנה עירוב (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ה וס״ק ז; בזיכוי על ידי אחר יש מן האחרונים החולקים, ס״ק ו); לא → הדין שבראש הסעיף: אינו עירוב (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ב); ואם הנחתום זיכה לו על ידי אחר בלי לפרט את שמו — הביאור הלכה משאיר את הדין בצריך עיון (מלכודת 4), ושולחן ערוך הרב כותב שאם זיכה הנחתום את הככר לכל בני החצר בכלל על ידי אחר במתנת חנם, אין לו חלק בעירוב, אלא אם כן היה בדעת הנחתום לעשות את הזוכה שליח גם לזה (שס״ט:א, פרק 5) — היעזר ברב שלך
סוף הסעיף (אם בשאלה 0 ניתנה המעה לבעל הבית): באמירת זכה לי — קנה עירוב (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ח).
→ המשנה ברורה מביא מחלוקת בזיכוי על ידי אחר (ס״ק ו); הט״ז אינו מפרש את ראש הסעיף כמותו (ס״ק א); והביאור הלכה משאיר בצריך עיון את הגבול שבין ראש הסעיף לבין « וכן אם זיכה לו הנחתום ע״י אחר » (שו״ע או״ח שס״ט:א), « וע״כ צ״ע לדינא » (ביאור הלכה שס״ט): היעזר ברב שלך.
5. המחבר ואדמו״ר הזקן — היכן לשונותיהם נבדלות
גם בשולחן ערוך של אדמו״ר הזקן יש לסימן זה סעיף אחד. רמה 4 מביאה את לשונו במלואה ואת ההשוואה; הנה כמה מקומות שבהם לשונו שונה מסעיף המחבר. אין נקודות אלו מיוחדות לרב: רוב הטעמים האלה כתובים כבר בטור, ברש״י, ובמגן אברהם ובט״ז, ורמה 4 מביאה אותם בכל נקודה. השורות הולכות כסדר סעיף המחבר; בלשון הרב, הסוגריים שבשורת הנחתום על ידי אחר שייכים למקרה הראשון שלו, וקודמים לערב לי.
| עניין | המחבר (סעיף א) | שולחן ערוך הרב (שס״ט:א) |
|---|---|---|
| מדוע המעה שניתנה לנחתום אינה קונה | הסעיף קובע את הדין בלי לתת טעם: « זכה לי בעירוב שיהא לי חלק עמהם בשביל מעה זו אינו עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א) | « שֶׁמָּעוֹת אֵינָן קוֹנוֹת עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ » (שו״ע הרב שס״ט:א); ובנחתום שזיכה את הככר לכל בני החצר בכלל, על ידי אחר, במתנת חנם: « אֶלָּא דַּעַת הַנַּחְתּוֹם הוּא שֶׁזֶּה יֵשׁ לוֹ כְּבָר זְכוּת בְּכִכָּר זֶה בִּשְׁבִיל הַמָּעָה שֶׁנָּתַן לוֹ » (שו״ע הרב שס״ט:א). אלו טעמי הטור, והמגן אברהם (ס״ק א) חוזר עליהם; ורש״י כבר כותב את הראשון, « שאין מעות קונות עד שימשוך » (רש״י עירובין פ״א ע״א): ראה רמה 4; על הכוונה שרש״י מדבר עליה, ראה רמה 2, פרק 3 |
| ערב לי | « אבל אם אמר לו ערב לי קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א), בלי הטעם; הטור נותן אותו, והמגן אברהם חוזר עליו (ס״ק ב, ראה רמה 4) | « קָנָה עֵרוּב בְּכָל עִנְיָן אִם זִכָּה לְכָל בְּנֵי הֶחָצֵר כֻּלָּם בִּכְלָל » (שו״ע הרב שס״ט:א); וגם « שֶׁהֲרֵי עֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְעָרֵב לוֹ בְּעִנְיָן שֶׁיּוֹעִיל » (שו״ע הרב שס״ט:א) — כאילו ביקש שהנחתום יזכה לו על ידי אחר, « וְלֹא יִזְכֶּה בְּמָעָה בִּלְבַדָּהּ » (שו״ע הרב שס״ט:א) |
| הנחתום, על ידי אחר | « וכן אם זיכה לו הנחתום ע״י אחר… קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א); הסעיף אינו מזכיר את דעת הנחתום. המשנה ברורה מפרש לשון זו כשפרט את שמו (ס״ק ה) | לשון הרב אינה חוזרת על לשון זו לגבי הנחתום; בזיכוי לכל בני החצר בכלל על ידי אחר במתנת חנם הוא כותב שאין למשלם חלק, ואחר כך כותב בסוגריים את דעת הנחתום שהיא היוצא מן הכלל, « אֲבָל אִם יֵשׁ בְּדַעְתּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַזּוֹכֶה שָׁלִיחַ לְזֶה כְּמוֹ לִשְׁאָר בְּנֵי הֶחָצֵר — קָנָה עֵרוּב » (שו״ע הרב שס״ט:א). הסעיף, כפי שהט״ז מפרשו, מכשיר זיכוי על ידי אחר בלי להתנות תנאי זה (ס״ק א), והביאור הלכה מייחס לבית יוסף ולט״ז שמועיל אף כשלא פרט את שמו, ומסיים « וע״כ צ״ע לדינא » (ביאור הלכה שס״ט); והתוספות (עירובין פ״א ע״א; הט״ז מביא את דעתם, ס״ק ד) כתבו, נגד פירוש רש״י על המשנה, שדעת הנחתום אינה מועילה — ומסיימים שלשון רש״י בסמוך מוכיח כדבריהם —, והט״ז מיישב דבריהם מול קושיית הרא״ש; והבית יוסף מייחס את לשון הטור, שהסעיף חוזר עליה, לדברי הרא״ש ולא לדברי התוספות, והט״ז כותב שכך פסק הרא״ש, וכן הטור והשולחן ערוך (ס״ק ד; רמה 4). אם הסוגריים של הרב מכוונים ללשון המחבר — עמוד זה אינו מכריע; היעזר ברב שלך |
| מעה לבעל הבית | « ואם נתן מעה לבעל הבי׳ ואמר לו זכה לי בעירוב קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א), בלי הטעם; הטור נותן אותו, והמגן אברהם חוזר עליו (ס״ק ג, ראה רמה 4) | « לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִמְכּוֹר פַּת מִשֶּׁלּוֹ » (שו״ע הרב שס״ט:א); ומן הסתם: « וַחֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ, וּמִן הַסְּתָם קָנָה לוֹ וְזָכָה בִּשְׁבִילוֹ, אוֹ זִכָּה לוֹ עַל יְדֵי אַחֵר מִשֶּׁלּוֹ » (שו״ע הרב שס״ט:א). הטעם והחזקה הם לשון הטור, בשינוי מלים מועט: הרב מזכיר גם את הפת, « לִמְכּוֹר פַּת מִשֶּׁלּוֹ » (שו״ע הרב שס״ט:א) ו« בְּמָעוֹתָיו פַּת מִן הַשּׁוּק » (שו״ע הרב שס״ט:א), שהטור, הט״ז והמגן אברהם אינם מזכירים לגבי בעל הבית; ורש״י כבר הזכיר את הככרות לגבי מנהג המכירה, והרמב״ם את הפת לגבי הקנייה (רמה 4); המשפט האחרון אינו כתוב לא בטור, לא במגן אברהם ולא בט״ז; וחלקו השני כתוב גם במ״ב (ס״ק ח; רמה 4) |
| חזקת השליח | לשון הסעיף אינה מזכירה אותה | הרב כותב אותה בערב לי ובבעל הבית: וַחֲזָקָה שָׁלִיחַ עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתוֹ (שס״ט:א). היא כתובה כבר ברש״י בערב לי, ובטור ובט״ז (ס״ק ה) בבעל הבית (רמה 2, פרקים 6 ו־9; רמה 4) |
6. סימן זכרון עכב
שלושה מושגים של הסעיף, לפי הסדר שבו הוא מביא אותם, יוצרים עכב — שלוש מן הדרכים שבהן מי שנתן מעות קונה עירוב:
ע — ערב לי: עשה את הנחתום לשלוחו (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ג).
כ — כלי: באמירת זכה לי, הכלי שניתן בתורת קנין קונה (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ד).
ב — בעל הבי׳: מעה שניתנה לבעל הבית באמירת זכה לי בעירוב קונה (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ח).
בין כ ל־ב מזכיר הסעיף גם את הזיכוי על ידי אחר ואת הלחם שנקנה מן השוק. ומעה לבדה שניתנה לנחתום באמירת זכה לי אינה קונה (סעיף א). להלכה למעשה, היעזר ברב שלך.
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לחשוב שהתשלום לבדו מספיק. במעה לבדה שניתנה לנחתום ובאמירת זכה לי — אינו עירוב (סעיף א). והטעם: « שֶׁמָּעוֹת אֵינָן קוֹנוֹת עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ » (שו״ע הרב שס״ט:א); וכן כותב המשנה ברורה, « דדוקא מעות אינן קונות עד שימשוך החפץ אבל אם מקנה לו כלי הוי חליפין » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ד). המקרה שהנחתום כללו עם כל בני החצר הוא מלכודת 2.
מלכודת 2: לחשוב שתמיד די בכך שנכלל עם כולם. בדין הסעיף — מעה שניתנה לנחתום באמירת זכה לי — אפילו אם עירב לכולם, « וזכה גם לזה עמהם » (שו״ע או״ח שס״ט:א), אינו עירוב לו (סעיף א). לפי המשנה ברורה, נכלל ולא פרט את שמו, ומסתמא לא כיוון הנחתום ליתן לו במתנת חנם אלא בשביל מעותיו, ומעות אינן קונות (ס״ק ב). וגם ההפך אינו נכון: באמירת ערב לי (ס״ק ג) ובבעל הבית (ס״ק ח) כותב המשנה ברורה שההכללה עם כולם מועילה. על היקף הדין הראשון — ראה מלכודת 4.
מלכודת 3: להשוות זכה לי לערב לי. הסעיף מבחין ביניהם: « אבל אם אמר לו ערב לי קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א); בלשון זו עשה את הנחתום לשלוחו (משנה ברורה, ס״ק ג).
מלכודת 4: להחזיק כפסוק את הגבול שבין ראש הסעיף, שבו העירוב שנעשה לכולם אינו מועיל לו, לבין הלשון שבסופו, « וכן אם זיכה לו הנחתום ע״י אחר » (שו״ע או״ח שס״ט:א), שבה קנה. המשנה ברורה מבחין בין ראש הסעיף לסופו בפרט השם: בסוף, « ר״ל שפרט שמו בהדיא ולא בסתמא עם אחרים » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ה); והוא מביא גם « ויש מאחרונים שחולקין ע״ז » (משנה ברורה שס״ט ס״ק ו). הט״ז מפרש את ראש הסעיף אחרת — הנחתום מזכה בעצמו: « פי׳ הוא עצמו מזכה להם ולו אבל לא ע״י אחר » (ט״ז או״ח שס״ט ס״ק א). הביאור הלכה כותב שלדינא דעת הב״י והט״ז שזיכוי על ידי אחר, אפילו בסתם, מועיל, אלא שהם פירשו כן בדברי הטור, ובדברי הטור אי אפשר לפרש כן; ומסיים « וע״כ צ״ע לדינא » (ביאור הלכה שס״ט). שולחן ערוך הרב, המעמיד את הדין הראשון בזיכוי לכל בני החצר בכלל על ידי אחר במתנת חנם, כותב שאין למשלם חלק בעירוב, אלא אם כן היה בדעת הנחתום לעשות את הזוכה שליח גם לזה (שס״ט:א, פרק 5). היעזר ברב שלך.
מלכודת 5: להחיל על בעל הבית את דין הנחתום. בבעל הבית הסעיף פוסק להפך: « ואם נתן מעה לבעל הבי׳ ואמר לו זכה לי בעירוב קנה עירוב » (שו״ע או״ח שס״ט:א); והמשנה ברורה נותן את הטעם (ס״ק ח).
מלכודת 6: לייחס לסעיף המחבר את טעמי דיניו. הסעיף כותב את הדינים; הטעמים המובאים בעמוד זה באים מן המפרשים — בין השאר רש״י, התוספות, הרא״ש, הטור, המגן אברהם, הט״ז, המשנה ברורה — ושולחן ערוך הרב כותב כמה מטעמים אלו בגוף ההלכה (שס״ט:א, ראה פרק 5 בעמוד זה).
8. מקרים מעשיים
המצבים שלהלן הם יישומים של האתר: הסעיף אינו מזכיר אותם, וכל אחד מהם קשור לחלק הסעיף הנוגע בו.
| מצב | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| תשלום מראש במאפייה על חלקו בלחם העירוב | יישום של האתר, סעיף א: דין המעה שניתנה לנחתום | במעה לבדה ובאמירת זכה לי — אינו עירוב; באמירת ערב לי, או בכלי שניתן בתורת קנין — קנה עירוב; ואף במעה לבדה קנה עירוב אם הנחתום זיכה לו אחר כך על ידי אחר (ופרט את שמו, לפי המשנה ברורה, ס״ק ה; ראה את השורה שבה הנחתום מזכה את חלקו על ידי אחר) או קנה לו במעה לחם מן השוק (ס״ק ז) (סעיף א). מה לומר ומה לתת היום — היעזר ברב שלך |
| הנחתום מבטיח שכלל את המשלם עם כל בני החצר | יישום של האתר, סעיף א: « וזכה גם לזה עמהם » (שו״ע או״ח שס״ט:א); לפי המשנה ברורה, אם נתן את המעה באמירת זכה לי ונכלל עם כולם ולא פרט את שמו — אין לו חלק (ס״ק ב); באמירת ערב לי, או אצל בעל הבית, די בכך שנכלל עם כולם (ס״ק ג, ס״ק ח); הט״ז מפרש מקרה זה אחרת (ס״ק א), והביאור הלכה משאיר את הדין בצריך עיון | במעה לבדה ובאמירת זכה לי — הסעיף כותב שאינו עירוב; היקף הדין שנוי במחלוקת (פרק 7, מלכודת 4). שולחן ערוך הרב כותב שאם זיכה הנחתום את הככר לכל בני החצר בכלל על ידי אחר במתנת חנם, אין לו חלק, אלא אם כן היה בדעת הנחתום לעשות את הזוכה שליח גם לזה (שס״ט:א, פרק 5). היעזר ברב שלך |
| הנחתום מזכה את חלקו על ידי אחר | יישום של האתר, סעיף א: הזיכוי על ידי אחר; המשנה ברורה מפרש שפרט את שמו בפירוש (ס״ק ה) | אם פרט את שמו — קנה עירוב, לפי הסעיף כפי שהמשנה ברורה מפרשו (ס״ק ה), והמשנה ברורה מביא גם שיש מן האחרונים החולקים (ס״ק ו); אם נתן את המעה באמירת זכה לי ונכלל עם כולם ולא פרט את שמו — לפי המשנה ברורה אין לו חלק (ס״ק ב); הביאור הלכה משאיר את השאלה פתוחה (מלכודת 4); ושולחן ערוך הרב כותב שאין לו חלק, אלא אם כן היה בדעת הנחתום לעשות את הזוכה שליח גם לזה (שס״ט:א, פרק 5); באמירת ערב לי — די בכך שנכלל עם כולם (ס״ק ג). היעזר ברב שלך |
| נתינת מעות לשכן המכין את העירוב | יישום של האתר, סעיף א: הסעיף פוסק בבעל הבית, והמשנה ברורה נותן טעם (ס״ק ח) | אם המקבל הוא בעל הבית או מוכר — היעזר ברב שלך |
9. טבלת סיכום סופית
| פריט | פרטים |
|---|---|
| נושא הסימן | באיזה אופן מקנין העירוב: האם מי שנתן מעות על חלקו קנה אותו? |
| מיקום | הלכות עירובין, אחרי סימן שס״ח · 368 |
| מספר סעיפים | סעיף אחד (מחבר, בלא הגהת הרמ״א) — וסעיף אחד גם בשולחן ערוך הרב |
| משנה ברורה | 8 ס״ק |
| מקור תלמודי | עירובין פ״א ע״א–ע״ב (המשנה והחילוקים של שמואל), נלמד ברמות 1 ו־2 |
| כלל הזהב | מעה לבדה שניתנה לנחתום באמירת זכה לי אינה קונה; שאר הדרכים שבסעיף קונות (סעיף א) — הזיכוי על ידי אחר: ופרט את שמו, לפי המשנה ברורה (ס״ק ה); הגבול שנוי במחלוקת: מלכודת 4 |
| פסק מעשי | הסעיף כותב כל אחד מן המקרים; הגבול שבין ראשו לבין הזיכוי על ידי אחר מתפרש בדרכים שונות (משנה ברורה, ס״ק ה; ט״ז, ס״ק א), הביאור הלכה משאיר אותו בצריך עיון (« וע״כ צ״ע לדינא » (ביאור הלכה שס״ט)), והמשנה ברורה מביא מחלוקת בזיכוי על ידי אחר (ס״ק ו): היעזר ברב שלך |
10. ההוראות המעשיות של סימן שס״ט
להנהגה היומיומית
- מעה שניתנה לנחתום באמירת זכה לי אינה עושה עירוב, אפילו אם עירב לכולם וכללו עמהם (סעיף א); היקף דין זה שנוי במחלוקת (ט״ז, ס״ק א; ביאור הלכה).
- ערב לי עושה עירוב (סעיף א).
- זכה לי בכלי שניתן בתורת קנין עושה עירוב (סעיף א).
- אם הנחתום זיכה לו על ידי אחר (ופרט את שמו, לפי המשנה ברורה, ס״ק ה), או קנה לו במעה לחם מן השוק — קנה עירוב (סעיף א); בדרך הראשונה המשנה ברורה מביא מחלוקת (ס״ק ו).
- מעה שניתנה לבעל הבית באמירת זכה לי עושה עירוב (סעיף א).
- שולחן ערוך הרב כותב שבדין הראשון — מעה שניתנה לנחתום באמירת זכה לי, וזיכה הנחתום את הככר לכל בני החצר בכלל על ידי אחר במתנת חנם — דעת הנחתום היא שלמשלם כבר יש זכות בככר בשביל המעה, ואינו עושה את הזוכה שליח לו; והוא מסיים: « וְנִמְצָא שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בָּעֵרוּב » (שו״ע הרב שס״ט:א); ובסוגריים הוא כותב שאם היה בדעת הנחתום לעשות את הזוכה שליח גם לזה, קנה עירוב (שס״ט:א); התוספות כתבו, נגד פירוש רש״י על המשנה, שדעת זו אינה מועילה, ומסיימים שלשון רש״י בסמוך מוכיח כדבריהם (תוספות, עירובין פ״א ע״א; דעתם מובאת בט״ז, ס״ק ד), והרא״ש תמה עליהם (ט״ז, ס״ק ד); והסעיף, כפי שהט״ז מפרשו, מכשיר זיכוי על ידי אחר בלי תנאי זה (ס״ק א) — ראה פרק 5 ורמה 4.
- במקרה של ספק — היעזר ברב שלך.
- פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שס״ט בשלוש רמות:
למדת את סימן שס״ט בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: סעיף המחבר, בלא הגהת הרמ״א, ביאור עברי, מושגים הלכתיים, 8 ס״ק של המשנה ברורה
- ⚡ רמה 2 — למדן: הסוגיא בעירובין פ״א ע״א–ע״ב, שיטות הראשונים, החקירה מה חסר במעה
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות