שולחן ערוך · אורח חיים

הביאור הלכה מסדר את השיטות על סוף הסעיף, ואם משלו א״צ להודיעם כלל:

• « הנה המחבר העתיק לשון הטור וכן הוא ג״כ דעת רש״י ורבינו יהונתן כמו שכתב בב״י » (ביאור הלכה שס״ח);
• « אבל דעת הר״ח אינו כן כמו שכתב בהדיא וכן הוא ג״כ דעת הרמב״ם דבבית הפתוח לשתי חצרות צריך להודיעו ככל גווני » (ביאור הלכה שס״ח);
• « וכ״מ בעבוה״ק להרשב״א דכל סוגית הש״ס בזה איירי במערב משלו ואפ״ה אמרינן בסוגיא דבשני מינין היכי דכלה צריך להודיעם » (ביאור הלכה שס״ח).

ומסיק: « ומ״מ לדינא אין לזוז מדברי השו״ע מאחר שהרבה פוסקים מקילין בעיקר דין זה אפילו במערב משלהם לדידן דפסקינן דבית הפתוח לשתי חצרות ועירב עם שתיהן מותר בזה ובזה עיין ברשב״א וריטב״א א״כ עכ״פ במערב משלו אין להחמיר » (ביאור הלכה שס״ח) — כלומר, להלכה אין לזוז מדברי השולחן ערוך, משום שרבים מן הפוסקים מקילים בעיקר הדין אפילו כשמערבים משלהם, לדידן שפוסקים שבית הפתוח לשתי חצרות ועירב עם שתיהן מותר בזו ובזו (ומפנה לרשב״א ולריטב״א); אם כן, לכל הפחות כשמערב משלו אין להחמיר.

הבית יוסף מביא שני פירושים בחלקה השני של המשנה, דין נתוספו (מוסיף ומזכה וצריך להודיע).

• רש״י — המשנה שונה שני דברים: « ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו מערב וצריך להודיע אם משלהם מערב » (בית יוסף או״ח שס״ח).
• הרמב״ם — « אבל מדברי הרמב״ם בפ״ה מה״ע משמע שאינו מפרש כפירש״י אלא דחדא קתני מוסיף ומזכה משלו וצריך להודיע אע״פ שהעירוב שלו משום דדילמא לא ניחא להו בהאי פתחא » (בית יוסף או״ח שס״ח).

מחלוקת : המשלים את העירוב בשביל הדיורים שנתוספו משלו — האם צריך להודיע?

• רש״י, ורבינו יהונתן (מובא בבית יוסף) כשמוסיף משלו על ככרות העירוב ומשים בכלי אחד — אין צריך: רש״י על המשנה, « ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו מערב וצריך להודיע אם משלהן מערב » (רש״י עירובין פ׳ ע״ב); ורבינו יהונתן, « ובנתוספו דיורין אם משלו מוסיף על ככרות העירוב ומשים בכלי אחד א״צ להודיע לדיורין הנוספים אם משלהם צריך להודיע אם יתרצו בעירוב » (בית יוסף או״ח שס״ח).
• המגן אברהם — צריך: « אפי׳ רוצה לערב משלו דשמא לא ניחא להם ואם הם במבוי א׳ ורוצ׳ לערב משלהם צריך להודיעם דהו״ל כתחלת עירוב וכ״מ בטור ודברי הרר״י צ״ע שכתב דאם מערב משלו א״צ להודיע וכ״מ ברי״ו ע״ש וצ״ע למה » (מגן אברהם שס״ח ס״ק א) — אף כשרוצה לערב משלו צריך להודיעם, שמא אינם רוצים; וכשהם במבוי אחד ורוצה לערב משלהם, צריך להודיעם, שהרי זה כתחילת עירוב, וכך משמע בטור. ואחר כך הוא תמה על מי שהוא קורא לו הרר״י, הפוטר מלהודיע כשמערב משלו, מוסיף שכך משמע גם במי שהוא קורא לו רי״ו, ומשאיר את הדבר בצריך עיון. בספריא ס״ק זה מעוגן בסעיף ב׳. וההכרעה הראשונה היא גם צורת לשון הרמב״ם, שמדבר במזכה ובכל זאת כותב: « נִתְוַסְּפוּ שְׁכֵנִים בֶּחָצֵר זוֹ מְזַכֶּה לָהֶם וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעָם » (הלכות עירובין פ״ה ה״ו).

המשנה ברורה הולך בשיטת המגן אברהם — « וצריך לעשות עירוב דוקא בידיעתם אבל שלא בידיעתם לא ואפילו אם מערב עתה משלו » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט) — ומביא את הדעה האחרת: « ויש מקילין שיכול לערב משלו בכל גווני » (משנה ברורה שס״ח ס״ק ט).

שש ביצים או שמונה : הסעיף כותב כששה ביצים ואחר כך וי״א שהם כשמונה ביצים.

• הרמב״ם, בשיעור השיתוף: « שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת שֶׁהֵן כִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה גְּרוֹגָרוֹת שֶׁהֵן כְּשֵׁשׁ בֵּיצִים בֵּינוֹנִיּוֹת » (הלכות עירובין פ״א ה״ט).
• הטור, לפי הבית יוסף: « ולדעת רבינו בסי׳ ת״ט הם כח׳ ביצים » (בית יוסף או״ח שס״ח).
• המשנה ברורה: שש ביצים « היינו בקליפתן » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״א); ועל השמונה: « ולכתחלה נכון לנהוג כן ובדיעבד די כששה ביצים » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ב).
• המגן אברהם מסיק מן השיעור של שש: « ולפי זה צ״ל דגרוגרת קטן מכזית » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ב).

שולחן ערוך הרב מביא את שני השיעורים, והשני בלשון יש אומרים: « שֶׁהֵם כְּשִׁשָּׁה בֵּיצִים בֵּינוֹנִית פַּת » (שו״ע הרב שס״ח:ג) ו־ « וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁב׳ סְעֻדּוֹת הֵן כִּשְׁמוֹנֶה בֵּיצִים » (שו״ע הרב שס״ח:ג). האתר אינו ממיר שיעורים אלו למידות של ימינו.

האם השיעור נאמר גם בעירובי חצרות? — הבית יוסף:

• לדעת הטור: « ודעת רבינו כדעת הראב״ד בפ״א מה״ע שאף לעירובי חצירות בעינן שיעור כמו בשיתוף » (בית יוסף או״ח שס״ח);
• לדעת הרמב״ם: « אבל מדברי הרמב״ם שם משמע שדי לכל אחד בככר כאיסר ואפילו אין בו כגרוגרת » (בית יוסף או״ח שס״ח). ואכן כותב הרמב״ם בעירובי חצרות: « הָיְתָה שְׁלֵמָה וְהִיא כְּאִיסָר מְעָרְבִין בָּהּ » (הלכות עירובין פ״א ה״ח).

רש״י, על המשנה כִּכָּר כְּאִיסָּר וְהוּא שָׁלֵם, מצריך שיעור: « ובלבד שיהיו שם ככרות הרבה כגרוגרת לכל אחד ואחד » (רש״י עירובין פ׳ ע״ב). כמו הטור (והראב״ד, לפי הבית יוסף), סעיף ג׳ של המחבר מצריך שיעור לעירובי חצרות. ובשיעור הביצים הוא כותב בסתם שש — השיעור שהבית יוסף מביא בשם הרמב״ם — ומביא שמונה — השיעור שהוא מביא בשם הטור — בלשון וי״א: « וכתב הרמב״ם בפ״א מה״ע די״ח גרוגרות הם כששה ביצים בינונים ולדעת רבינו בסי׳ ת״ט הם כח׳ ביצים » (בית יוסף או״ח שס״ח).

עירוב שנשבר : המגן אברהם מביא שתי דעות.

• מהרי״ל — כשר: « ואם נשבר העירוב אפילו קודם שנכנס שבת ראשונה שרי כיון דבשעת הנחה הי׳ שלם » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג).
• תשובה שהמגן אברהם מכנה רמ״מ — טוב לעשות אחר: « ובתשו׳ רמ״מ כ׳ דאם נשבר אפילו אחר שבת ראשונה טוב לעשות אחר » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), והלשון שהוא מעתיק, עד עכ״ל, מציעה לדעה זו שני טעמים: « וטעמו דהא דתנן נשתייר כל שהוא כשר היינו שלם » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), או « א״נ דכל שנשבר קודם השבת ויש שהות לעשות אחר מקרי תחילת עירוב » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג). המגן אברהם משיב תחילה: « והנה הרב״י פסק בהדיא דכשר אף לשאר שבתו׳ » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג), ואחר כך דוחה את הטעם הראשון: « גם מ״ש דכל שהוא היינו שלם הוא דוחק בעיני » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג).

המגן אברהם מכריע: « לכן נ״ל כמהרי״ל דכיון שבשעת הנחה היה שלם תו לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג). מיד אחר כך הוא מוסיף הסתייגות, על שיור שאין בו כשיעור: « ומ״מ נ״ל דאם לא נשאר בו כשיעור פסול » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג); היא באה מיד אחר הכרעתו בדין הפרוסה, והוא מציע לראות בה את טעמו של רמ״מ, המחמיר, שלדעתו אף בפרוסה שיש בה כשיעור אין להקל: « ואפשר דזהו טעמו של רמ״מ בסימן נ״ח דמסיק דכל רבותיו נהגו לעשו׳ אחר דס״ל דגם בפרוסה אין להקל אפי׳ יש בו כשיעו׳ » (מגן אברהם שס״ח ס״ק ג). אין הדף מכריע את היקפה המדויק של הסתייגות זו; היא מובאת במלואה ומבוארת בפרק 7. והמשנה ברורה: « היינו כשהיתה פרוסה בשעה שהניחה לשם עירוב משא״כ הכא שנפרסה אח״כ לית לן בה ומ״מ יש מחמירין בשנפרסה קודם בין השמשות כיון שיש שהות עדיין להניח ככר אחר שלם » (משנה ברורה שס״ח ס״ק י״ז).

הט״ז — הדעה ההפוכה: « ולעד״נ דיותר טוב לערב כל ע״ש דרוב פעמים שהמצה של העירוב מתקלקלת ומתעפשת מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוה כלה לגמרי » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד). ועוד הוא מביא מנהג שהוא אוסר: « ועוד יש מנהג בקצת קהלות שבע״ש הגדול הולך השמש מבית לבית ונותן לכל א׳ קצת ממצת העירוב וזהו איסור דהרי באותה שבת אין שם עירוב כלל » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד). ונותן עצה למי שרוצה לעשות כראוי ביותר: « והרוצה לעשות עצהי״ט יערב משלו בכל ע״ש ויזכ׳ ע״י אחר ובזה לא חיישי׳ לקלקול העירוב של בה״כ ולא יברך כיון שיש בבה״כ מצת העירוב והברכות אינם מעכבות » (ט״ז או״ח שס״ח ס״ק ד).

והמשנה ברורה כותב זאת בשם האחרונים: « והאחרונים כתבו דיותר טוב לערב כל ע״ש » (משנה ברורה שס״ח ס״ק כ״א).