דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שע״א
סימן שע״א · כשאחד מבני חצר נפרד משם או מת
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- מהלך הסימן — מן ההליכה ועד המיתה
- עץ החלטה — האם ביתו של בן החצר אוסר?
- מבעוד יום או משחשיכה — סעיפים ג, ד ו־ה
- סימן זכרון דירה
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
מספרי הסעיפים בדף זה הם של השולחן ערוך של המחבר (ו׳ סעיפים). גם בשולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4, יש ו׳ סעיפים, אבל בחלוקה אחרת: כשהוא מובא, שמו נזכר ליד המספר.
1. האקסיומה המרכזית
סימן שע״א במשפט אחד.
האם ביתו של אחד מבני החצר עדיין אוסר את הטלטול על שאר בני החצר כשהלך, מת או גוסס? המשנה ברורה נותן את טעם סעיף א: « והטעם דדירה בלא בעלים לא שמה דירה ואינה אוסרת בחצר אף שלא נתנה חלק בעירוב » (משנה ברורה שע״א ס״ק א); ושולחן ערוך הרב פותח את סעיף א שלו ביסוד זה: « דִּירָה בְּלֹא בְעָלִים אֵינָהּ דִּירָה וְאֵינָהּ אוֹסֶרֶת בְּחָצֵר » (שו״ע הרב שע״א:א). ואחר כך מפרט הסימן את המקרים, כל אחד בסעיפו: בן החצר שהלך לשבות במקום אחר, ישראל או עכו״ם (סעיף א), מי שנמלך וחזר (סעיף ב), בית שירש מאחד מן השוק (סעיף ג), בן החצר שמת בשבת (סעיף ד), הגר (סעיף ה), ולבסוף הגוסס, הקטן והאורח (סעיף ו).
האם ביתו של אחד מבני החצר עדיין אוסר את הטלטול על שאר בני החצר כשהלך, מת או גוסס? המשנה ברורה נותן את טעם סעיף א: « והטעם דדירה בלא בעלים לא שמה דירה ואינה אוסרת בחצר אף שלא נתנה חלק בעירוב » (משנה ברורה שע״א ס״ק א); ושולחן ערוך הרב פותח את סעיף א שלו ביסוד זה: « דִּירָה בְּלֹא בְעָלִים אֵינָהּ דִּירָה וְאֵינָהּ אוֹסֶרֶת בְּחָצֵר » (שו״ע הרב שע״א:א). ואחר כך מפרט הסימן את המקרים, כל אחד בסעיפו: בן החצר שהלך לשבות במקום אחר, ישראל או עכו״ם (סעיף א), מי שנמלך וחזר (סעיף ב), בית שירש מאחד מן השוק (סעיף ג), בן החצר שמת בשבת (סעיף ד), הגר (סעיף ה), ולבסוף הגוסס, הקטן והאורח (סעיף ו).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| דירה בלא בעלים | דירה בלא בעלים לא שמה דירה ואינה אוסרת בחצר (משנה ברורה, ס״ק א) | טעם סעיף א לפי המשנה ברורה; הטור כבר פותח בו את הסימן (טור או״ח שע״א), וגם שולחן ערוך הרב (סעיף א במספור שלו) עושה אותו יסוד הסימן, ומוסיף שמותר לטלטל מבית זה לחצר שבני החצר האחרים עירבו ביניהם |
| הסיח מלבו | הסיח [את דירתו] מלבו: חושבים אותו כאילו אינו דר שם באותה שבת (משנה ברורה, ס״ק ז, בדעת הי״א, בהשוואה לישראל) | סעיף א: ישראל שהלך ואין דעתו לחזור לביתו בשבת — אינו אוסר |
| עד שישכרו ממנו מקומו | עד שישכרו מן העכו״ם את מקומו | סעיף א, הדעה הראשונה: עכו״ם שהלך לעיר אחרת אוסר עד אז, אם היא בתוך מהלך יום אחד; ברחוקה יותר — אינו אוסר |
| שבת שהותרה | שבת שהותרה שוב לא תיאסר (משנה ברורה, ס״ק ח) | טעם סעיף ב לפי המשנה ברורה, שכותב שעכו״ם שבא בשבת — אוסר (ס״ק ח); אותו טעם הוא נותן בסעיפים ד ו־ה (ס״ק ט״ז ו־ל״א) |
| ביה״ש | בין השמשות, זמן קניית העירוב (משנה ברורה, ס״ק י״ד) | סעיף ג: מת מבעוד יום — בבין השמשות כבר היה הבית של היורש (ס״ק י״א); מת משחשיכה — באותה שעה לא היה שלו (ס״ק י״ד) |
| תלויה ועומדת | ביתו של הגר שמת מבעוד יום היה ראוי להחזיק בו מבעוד יום (שולחן ערוך הרב, סעיף ד; מגן אברהם, ס״ק ז) | סעיף ה: מטעם זה אין אומרים, לפי המשנה ברורה (ס״ק כ״ח), שמה שהותר נשאר מותר |
| ביטול רשות | ביטול רשות | סעיף ה: ישראל אחר המחזיק בנכסי הגר שמת מבעוד יום אוסר « עד שיבטל רשותו כשאר יורש » (שו״ע או״ח שע״א:ה) |
| גוסס | כל זמן שהוא חי הרי הוא כחי לכל דבריו (משנה ברורה, ס״ק ל״ב) | סעיף ו: אוסר, אף על פי שאינו יכול לחיות בו ביום, עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו |
| אורח | האורח | סעיף ו: אינו אוסר, כמו שנתבאר בסימן ש״ע · 370 |
3. מהלך הסימן — מן ההליכה ועד המיתה
סעיף א — בן החצר שהלך לשבות במקום אחר: ישראל שהלך לחצר אחרת, אפילו סמוכה, ואין דעתו לחזור לביתו בשבת — אינו אוסר; עכו״ם, אפילו הלך לעיר אחרת, אוסר עד שישכרו ממנו את מקומו, אם היא בתוך מהלך יום אחד — ברחוקה יותר, אינו אוסר. יש אומרים (וי״א): עכו״ם שהלך לחצר אחרת אינו אוסר; ההערות שבסוגריים מרובעים כותבות « [וכן נראה עיקר] » (שו״ע או״ח שע״א:א) ומפנות לסימן שפ״ג בעכו״ם שבא בשבת.
↓
סעיף ב — מי שנמלך: ישראל שהלך ואין דעתו לחזור, ונמלך וחזר בשבת — אינו אוסר.
↓
סעיף ג — בית שירש מאחד מן השוק: מת מבעוד יום — הזוכה אינו אוסר, שעירובו מתיר גם את מה שירש; מת משחשיכה — אוסר, אף על פי שעירב הזוכה עמהם; לפי המשנה ברורה, מדובר כשלא עירב המת על בית זה (ס״ק ט).
↓
סעיף ד — בן החצר שמת בשבת: אם עירב — אינו אוסר, אפילו ירשו אחד מבני השוק; ואם לא — תלוי ביורש. מת מבעוד יום — יורש מן השוק אוסר, והוא שבא לבית מורישו בשבת.
↓
סעיף ה — הגר: מת מבעוד יום — ישראל אחר המחזיק בנכסיו אוסר, אפילו לא החזיק עד שחשיכה (לפי המשנה ברורה, מדובר כשנכנס גם לדור בבית, ס״ק כ״ט), עד שיבטל רשותו; מת משחשיכה — אינו אוסר; לפי המשנה ברורה, מדובר כשעירבו ביחד (ס״ק כ״ו).
↓
סעיף ו — הגוסס, הקטן והאורח: הגוסס אוסר עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו; וכן הקטן, אף על פי שאינו יכול לאכול כזית; אבל האורח אינו אוסר (סימן ש״ע · 370).
4. עץ החלטה — האם ביתו של בן החצר אוסר?
שאלה 1: האם הלך בן החצר לשבות במקום אחר? (סעיפים א ו־ב)
↓ ישראל, ואין דעתו לחזור בשבת ← אינו אוסר (סעיף א) — לפי המשנה ברורה, כשהלך עם כל בני ביתו מבעוד יום (ס״ק ב); נמלך וחזר בשבת — אינו אוסר (סעיף ב), והביאור הלכה מסיק בזה שיש להחמיר, אם לא בשעת הדחק; ושולחן ערוך הרב (סעיף א) כותב שמי שהלך משחשכה אוסר כשחוזר. עכו״ם ← לדעה הראשונה שבסעיף, אוסר עד שישכרו את מקומו, אם העיר בתוך מהלך יום אחד; ברחוקה יותר אינו אוסר; לדעת הי״א, שהסוגריים תופסים אותה, אפילו הלך לחצר אחרת אינו אוסר; המשנה ברורה מפנה לביאור הלכה (ס״ק ו), הכותב בשם כמה פוסקים שאין מקילין בעכו״ם אלא כשהלך לעיר אחרת, ולא לחצר אחרת; בעיר אחרת כבחצר אחרת — היעזר ברב שלך (סעיף א).
שאלה 2: האם מת? (סעיפים ג, ד ו־ה)
↓ כן ← הדין תלוי, בין השאר, בשעת המיתה, בעירובו של המת ובמי שיורש או מחזיק: ראה פרק 5.
שאלה 3: האם הוא גוסס, או קטן? (סעיף ו)
↓ כן ← הגוסס אוסר עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו; וכן הקטן. אורח — אינו אוסר (סעיף ו; סימן ש״ע · 370).
← בכל ספק: היעזר ברב שלך.
5. מבעוד יום או משחשיכה — סעיפים ג, ד ו־ה
סעיפים ג, ד ו־ה מבחינים בין מי שמת מבעוד יום לבין מי שמת משחשיכה או בשבת. תמצית : הטבלה מתמצתת סעיפים אלה; הלשון המלאה וביאורה ברמה 1.
| סעיף | המקרה | מת מבעוד יום | מת משחשיכה |
|---|---|---|---|
| ג | ביתו של אחד מן השוק, שהניחו לאחד מבני החצר; לפי המשנה ברורה, לא עירב על בית זה (ס״ק ט) | הזוכה אינו אוסר: עירובו מתיר גם את מה שירש, אפילו עירב קודם המיתה (משנה ברורה, ס״ק י״א) | אוסר, אף על פי שעירב עמהם: בבין השמשות לא היה הבית שלו (משנה ברורה, ס״ק י״ד) |
| ד | אחד מבני החצר (הסעיף עוסק תחילה במי שמת בשבת; במי שמת מבעוד יום — רק בסופו) | יורש מן השוק אוסר, והוא שבא לבית מורישו בשבת; כאן אין הסעיף מחלק בין עירב ללא עירב: כשמת מבעוד יום, בטל עירובו (משנה ברורה, ס״ק כ״ג) | מת בשבת: אם עירב — אינו אוסר, אפילו ירשו אחד מן השוק. ואם לא עירב — יורש מן השוק אוסר אם בא לדור בבית בשבת (בשני מקרים אלה, לפי המשנה ברורה, לא הניח המת בני בית בבית, ס״ק ט״ז, י״ז); יורש מבני החצר שעירב — אינו אוסר אם היה דר עם המוריש, ואוסר אם היה דר בבית אחר שבחצר |
| ה | הגר, שהיה דר בחצר עם ישראל; לפי המשנה ברורה, עירבו יחד (ס״ק כ״ו) | ישראל אחר המחזיק בנכסיו אוסר, אפילו לא החזיק עד שחשיכה (לפי המשנה ברורה, מדובר כשנכנס גם לדור בבית, ס״ק כ״ט), עד שיבטל רשותו; ואם ישראל הדר שם הוא שהחזיק — מותר בכל ענין, שהרי הוא נשאר יחיד בחצרו (משנה ברורה, ס״ק כ״ז) | המחזיק אינו אוסר: « שבהיתר הראשון עומד » (שו״ע או״ח שע״א:ה) |
מה שכותב שולחן ערוך הרב יותר במקרים אלה (במספור שלו, רמה 4):
- סעיף ב (סעיף ג של המחבר): מת משחשכה — גם היורש עצמו אסור לטלטל, « וְגַם הוּא אָסוּר לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר, בֵּין מִבַּיִת שֶׁלּוֹ בֵּין מִבַּיִת זֶה » (שו״ע הרב שע״א:ב), ואוסר אף אם לא נכנס עדיין לבית — כך כותב גם המשנה ברורה, שאחרי הרב, בסעיף זה (ס״ק י״ב); והרא״ש, שמביא הבית יוסף, כותב כן באותו טעם ביורש הדר בבית אחר שבחצר, המקרה של סעיף ד של המחבר (ושם כותב כן גם המשנה ברורה, ס״ק כ״א).
- סעיפים ג ו־ד (סעיפים ד ו־ה של המחבר): הרב פותח את סעיף ג שלו בכך שלא הניח המת בני בית בביתו, « אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁמֵּת בְּשַׁבָּת וְלֹא הִנִּיחַ בְּנֵי בַיִת בְּבֵיתוֹ » (שו״ע הרב שע״א:ג); וכשהשבת נשארת מותרת בעירובו של המוריש, מתנה הרב: « וּבִלְבָד שֶׁלֹּא הָיָה הַמּוֹרִישׁ גּוֹסֵס מִבְּעוֹד יוֹם » (שו״ע הרב שע״א:ג), וכן בגר (סעיף ד של הרב); לפי המגן אברהם על סעיף ו של המחבר (ס״ק ח), כותב הביאור הלכה, סעיף ד של המחבר עוסק בהכרח במי שלא היה עדיין גוסס בכניסת השבת; ולפי העצי אלמוגים, שהוא מביא, השולחן ערוך עוסק שם בכל גווני. את המסגרת שבראש סעיף ג של הרב כותב גם המשנה ברורה, שאחרי הרב, על סעיף ד של המחבר (ס״ק ט״ז, י״ז).
- סעיף ה (סעיף ו של המחבר): גוסס שמת בשבת — אין אומרים בו שמה שהותר נשאר מותר, « כֵּיוָן שֶׁאֵין הָעֵרוּב רָאוּי לְהִתְקַיֵּם כָּל הַשַּׁבָּת, שֶׁרֹב גּוֹסְסִין לְמִיתָה » (שו״ע הרב שע״א:ה). המגן אברהם כתב כן לפניו (ס״ק ח); הביאור הלכה מביא שבעל עצי אלמוגים מפקפק בדין זה, וכותב: « ובשעת הדחק נראה דיש לסמוך ע״ז » (ביאור הלכה שע״א). היעזר ברב שלך.
6. סימן זכרון דירה
הסימן סובב על הדירה: דירה בלא בעלים אינה אוסרת (משנה ברורה, ס״ק א). ארבע אותיות המילה לארבע תזכורות, המובאות כאן לפי סדר הסעיפים:
ד — דירה בלא בעלים: ביתו של ישראל שהלך ואין דעתו לחזור בשבת אינו אוסר (סעיף א).
ה — הסיח מלבו: ישראל שהסיח [את דירתו] מלבו אינו אוסר (סעיף א), אפילו נמלך וחזר (סעיף ב; משנה ברורה, ס״ק ח) — בעכו״ם ראה מלכודת 1; ובמי שחוזר, את ההסתייגות במלכודת 2.
י — יורש: הדין תלוי, בין השאר, בשעת המיתה ובדירת היורש (סעיפים ג ו־ד).
ר — רשותו: ישראל אחר המחזיק בנכסי הגר שמת מבעוד יום אוסר (ואם לא החזיק עד שחשיכה — לפי המשנה ברורה, כשנכנס גם לדור בבית, ס״ק כ״ט) עד שיבטל רשותו (סעיף ה).
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לדון עכו״ם כישראל. ישראל שהלך ואין דעתו לחזור אינו אוסר; אבל לדעה הראשונה שבסעיף: « אבל בעכו״ם אפי׳ הלך לשבו׳ בעיר אחר׳ אוסר עליהם עד שישכרו ממנו מקומו » (שו״ע או״ח שע״א:א), אם העיר בתוך מהלך יום אחד. בחצר אחרת מביא הסעיף דעה שאינו אוסר, והסוגריים תופסים אותה; והמשנה ברורה כותב: « עיין בה״ל שביארנו בשם כמה פוסקים דאין להקל כ״א בעיר אחרת ולא בחצר אחרת » (משנה ברורה שע״א ס״ק ו).
מלכודת 2: לסבור שמי שנמלך וחזר בשבת אוסר, או להפך, לעשות מזה כלל בלא שיור. המחבר: « ואח״כ נמלך בשב׳ וחזר אינו אוסר » (שו״ע או״ח שע״א:ב), והמשנה ברורה נותן טעם: « והו״ל שבת שהותרה ושוב לא תאסר » (משנה ברורה שע״א ס״ק ח), ומוסיף שעכו״ם שבא בשבת — אוסר: « אבל גבי עכו״ם קי״ל דאם בא בשבת אוסר » (משנה ברורה שע״א ס״ק ח). אבל הביאור הלכה מסיק: « וע״כ יש להחמיר אם לא בשעת הדחק » (ביאור הלכה שע״א); ולפי שולחן ערוך הרב, מי שהלך משחשכה אוסר כשחוזר: « אֲבָל אִם הָלַךְ מִשֶּׁחָשֵׁכָה — אוֹסֵר כְּשֶׁחוֹזֵר » (שו״ע הרב שע״א:א).
מלכודת 3: לסבור שעירובו של היורש מתיר תמיד את הבית שירש. בסעיף ג: « ואם מת משחשיכה אוסר אע״פ שעירב הזוכה עמהם אינו מועיל למה שירש אח״כ בשב׳ » (שו״ע או״ח שע״א:ג).
מלכודת 4: לסבור שמיתה מבעוד יום היא תמיד הקולא. בסעיף ג: מת מבעוד יום — היורש אינו אוסר, שהעירוב שהוא מערב על ביתו מתיר גם את מה שירש; מת משחשיכה — אוסר; בסעיף ד, מי שמת בשבת ועירב אינו אוסר, « א׳ מן החצר שמת בשב׳ אם עירב אפי׳ ירשו א׳ מבני השוק אינו אוסר » (שו״ע או״ח שע״א:ד) (ובמוריש שהיה גוסס כבר בכניסת השבת — ראה פרק 5), ואם מת מבעוד יום — היורש מן השוק אוסר אם בא לבית בשבת, שבטל עירובו (משנה ברורה, ס״ק כ״ג); וגם בסעיף ה להפך מסעיף ג: מת מבעוד יום — ישראל אחר המחזיק בנכסי הגר אוסר (ואם לא החזיק עד שחשיכה — לפי המשנה ברורה, כשנכנס גם לדור בבית, ס״ק כ״ט) עד שיבטל רשותו; מת משחשיכה — אינו אוסר, « שבהיתר הראשון עומד » (שו״ע או״ח שע״א:ה) (ובגר שהיה גוסס מבעוד יום — ראה פרק 5). אין המקרים שווים: בסעיף ג, לפי המשנה ברורה, לא עירב המת על בית זה (ס״ק ט); סעיף ד עצמו מחלק בין עירב המוריש ללא עירב, וכשמת מבעוד יום בטל עירובו (ס״ק כ״ג); ובסעיף ה, לפי המשנה ברורה, עירבו ישראל והגר יחד (ס״ק כ״ו).
מלכודת 5: לסבור שגוסס, שלא יחיה בו ביום, אינו אוסר. סעיף ו: « אף על פי שאינו יכול לחיות בו ביום אוסר עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו » (שו״ע או״ח שע״א:ו); וגם « וכן קטן אוסר אע״פ שאינו יכול לאכול כזית אבל האורח אינו אוסר כמו שנתבאר בסי׳ ש״ע » (שו״ע או״ח שע״א:ו).
מלכודת 6: לערבב את שתי החלוקות. רמות 1 עד 3 הולכות לפי השולחן ערוך של המחבר; רמה 4 לפי שולחן ערוך הרב, שגם בו ו׳ סעיפים, בחלוקה אחרת: סעיף א שלו עוסק בישראל שהלך, שהמחבר מדבר בו בסעיפים א ו־ב; סעיפים ב, ג ו־ד שלו כנגד סעיפים ג, ד ו־ה; וסעיפים ה ו־ו שלו כנגד סעיף ו.
8. מקרים מעשיים
| המקרה | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| יציאה לשבות מחוץ לבית, בלא כוונה לחזור | ישראל שאין דעתו לחזור לביתו בשבת אינו אוסר (סעיף א); לפי המשנה ברורה, כשהלך עם כל בני ביתו מבעוד יום (ס״ק ב) | במי שהלך בשבת, הביאור הלכה אינו מקל, אלא אולי בשעת הדחק, לסמוך על המגן אברהם כשהסיח דעתו בהדיא; היעזר ברב שלך |
| עכו״ם מבני החצר שאינו בביתו בשבת | לדעה הראשונה שבסעיף, אפילו הלך לעיר אחרת, אוסר אם היא בתוך מהלך יום אחד, עד שישכרו ממנו את מקומו; ברחוקה יותר — אינו אוסר. לדעת הי״א, שהסוגריים תופסים אותה, אפילו הלך לחצר אחרת אינו אוסר (סעיף א). המשנה ברורה מפנה לביאור הלכה (ס״ק ו), הכותב בשם כמה פוסקים שאין מקילין בעכו״ם אלא כשהלך לעיר אחרת, ולא לחצר אחרת; והביאור הלכה מוסיף שלפי הדעה הראשונה שבסעיף העכו״ם אוסר, בין שהלך לעיר אחרת בין שהלך לחצר אחרת (ביאור הלכה שע״א) | על שכירות מקומו, ועל הדין בעיר אחרת כבחצר אחרת — היעזר ברב שלך; בעכו״ם שבא בשבת, הסוגריים שבסעיף א מפנים לסימן שפ״ג |
| חזרה הביתה בכל זאת בשבת | אם הלך ואין דעתו לחזור בשבת — אינו אוסר (סעיף ב; משנה ברורה, ס״ק ח); לפי שולחן ערוך הרב (סעיף א), זה במי שהלך מבעוד יום: הלך משחשכה — אוסר כשחוזר | הביאור הלכה מסיק שיש להחמיר, אם לא בשעת הדחק; היעזר ברב שלך |
| אחד מבני החצר מת בשבת | אם עירב — אינו אוסר — ובלבד, לפי המגן אברהם כפי שקורא אותו הביאור הלכה, שלא היה גוסס כבר בכניסת השבת, וכן מתנה שולחן ערוך הרב (סעיף ג שלו); הביאור הלכה מביא שהעצי אלמוגים חולק על כך (פרק 5); ואם לא — תלוי, בין השאר, ביורש, בדירתו ובבואו לבית (סעיף ד) | הביאור הלכה כותב, ביורש מן השוק שאינו בא לדור בבית: « והנה המחבר סתם כדעת הרא״ש והתוספות אבל אין דין זה ברור » (ביאור הלכה שע״א); היעזר ברב שלך |
| אחד מבני החצר גוסס בכניסת השבת | אוסר, אף על פי שאינו יכול לחיות בו ביום, עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו (סעיף ו) | אם מת בשבת — ראה פרק 5 (שולחן ערוך הרב, סעיף ה, ודעת העצי אלמוגים שמביא הביאור הלכה); היעזר ברב שלך |
| אורח המתארח לשבת | האורח אינו אוסר (סעיף ו); הפירוט בסימן ש״ע · 370 | אינו אוסר |
9. טבלת סיכום סופית
| פריט | פירוט |
|---|---|
| נושא הסימן | כשאחד מבני חצר נפרד משם או מת |
| מקום | במפתח של ספריא, הלכות עירובין בשולחן ערוך מתחילות בסימן שמ״ה |
| מספר הסעיפים | ו׳ סעיפים (המחבר) — וגם ו׳ סעיפים בשולחן ערוך הרב, בחלוקה אחרת |
| משנה ברורה | ל״ד סעיפים קטנים בסימן זה |
| הגהות הרמ״א | אין הגהה הפותחת במילה הגה; בסוף סעיף א, שתי הערות בסוגריים מרובעים, באותיות קטנות, שאין הלשון מזכירה את בעליהן; הט״ז (ס״ק א) מייחס לרמ״א את ההכרעה שבהן |
| הפניות | לסימן שפ״ג, בעכו״ם שבא בשבת (הסוגריים שבסעיף א); לסימן ש״ע · 370, באורח (סעיף ו) |
| מקורות הגמרא והראשונים | ראה רמה 2 |
| כלל הזהב | דירה בלא בעלים אינה אוסרת (משנה ברורה, ס״ק א; שולחן ערוך הרב, סעיף א). הסימן משיב, בין השאר, לפי דעתו של ההולך (סעיפים א ו־ב), לפי שהוא ישראל או עכו״ם (סעיף א), לפי שעת המיתה (סעיפים ג, ד ו־ה) ולפי מי שיורש (סעיפים ג ו־ד); הגוסס אוסר עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו, והקטן עד שיערבו עליו (סעיף ו; משנה ברורה, ס״ק ל״ד); והאורח אינו אוסר (סעיף ו) |
| הכרעה מעשית | בכל מקרה — דין סעיפו; הביאור הלכה מוסיף הסתייגויות, בין השאר בסעיפים א, ב, ד ו־ו (רמה 1), ושולחן ערוך הרב את דיוקיו (רמה 4); היעזר ברב שלך |
10. ההוראות המעשיות של סימן שע״א
להנהגה היומיומית
- ישראל שהלך לשבות בחצר אחרת, אפילו סמוכה, ואין דעתו לחזור לביתו בשבת — אינו אוסר (סעיף א); לפי המשנה ברורה, כשהלך עם כל בני ביתו מבעוד יום (ס״ק ב); במי שהלך בשבת, הביאור הלכה אינו מקל, אלא אולי בשעת הדחק, לסמוך על המגן אברהם כשהסיח דעתו בהדיא.
- עכו״ם: לדעה הראשונה שבסעיף, אפילו הלך לעיר אחרת, אוסר עד שישכרו ממנו את מקומו, אם היא בתוך מהלך יום אחד; ברחוקה יותר, אינו אוסר. לדעה המובאת בלשון וי״א, שהסוגריים תופסים אותה, אפילו הלך לחצר אחרת אינו אוסר (סעיף א). המשנה ברורה מפנה לביאור הלכה (ס״ק ו), הכותב בשם כמה פוסקים שאין מקילין בעכו״ם אלא כשהלך לעיר אחרת, ולא לחצר אחרת, ושהדעה המתירה אף בחצר אחרת דעת יחידאה היא. בעיר אחרת כבחצר אחרת — היעזר ברב שלך.
- ישראל שנמלך וחזר בשבת, כשהלך ואין דעתו לחזור בשבת — אינו אוסר (סעיף ב; משנה ברורה, ס״ק ח); לפי שולחן ערוך הרב (סעיף א), זה במי שהלך מבעוד יום: הלך משחשכה — אוסר כשחוזר; הביאור הלכה כותב שיש להחמיר, אם לא בשעת הדחק. ועכו״ם שבא בשבת — אוסר, כותב המשנה ברורה (ס״ק ח).
- בית שירש מאחד מן השוק: מת מבעוד יום — הזוכה אינו אוסר, שהעירוב שהוא מערב על ביתו מתיר גם את מה שירש; מת משחשיכה — אוסר, אף על פי שעירב (סעיף ג); לפי המשנה ברורה, מדובר כשלא עירב המת על בית זה (ס״ק ט), וכן כותב שולחן ערוך הרב (סעיף ב שלו; רמה 4).
- בן החצר שמת בשבת — אינו אוסר אם עירב — ובלבד, לפי המגן אברהם כפי שקורא אותו הביאור הלכה, שלא היה גוסס כבר בכניסת השבת, וכן מתנה שולחן ערוך הרב (סעיף ג שלו); הביאור הלכה מביא שהעצי אלמוגים חולק על כך (פרק 5); ואם לא, תלוי ביורש, בדירתו ובבואו לבית; מת מבעוד יום — יורש מן השוק אוסר אם בא לבית בשבת (סעיף ד).
- הגר שמת מבעוד יום: ישראל אחר המחזיק בנכסיו אוסר, אפילו לא החזיק עד שחשיכה (לפי המשנה ברורה, מדובר כשנכנס גם לדור בבית, ס״ק כ״ט), עד שיבטל רשותו; מת משחשיכה — אינו אוסר (סעיף ה); לפי המשנה ברורה, מדובר כשעירבו ביחד (ס״ק כ״ו); שולחן ערוך הרב מוסיף: בתנאי שהגר לא היה גוסס מבעוד יום (סעיף ד שלו; פרק 5).
- הגוסס אוסר עד שיזכו לו בפת ויערבו עליו; וכן הקטן (סעיף ו; בקטן, עד שיערבו עליו, משנה ברורה, ס״ק ל״ד); האורח אינו אוסר (סעיף ו).
- בכל ספק — היעזר ברב שלך. פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שע״א בשלוש רמות:
למדת את סימן שע״א בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: לשון המחבר סעיף אחר סעיף, עם ההערות שבסוגריים בסעיף א, ביאור עברי, מושגים הלכתיים
- ⚡ רמה 2 — למדן: מקורות הגמרא, שיטות הראשונים, מחלוקות, נפקא מינות
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות