דעת · רמה 3 — סיכום מגיסטרלי
סימן שע״ב
סימן שע״ב · דיני שותפי הדירות לעירוב
סיכום וסימני זכרון לחזרה
📑 תכנית הסיכום
- האקסיומה המרכזית של הסימן
- המושגים העיקריים מתומצתים
- מהלך הסימן — מן הרשות האחת ועד גדיש התבן
- עץ החלטה — שתי חצרות סמוכות והעירוב
- להשתמש בכותל או לעשותו פתח — סעיפים ח עד טו
- סימן זכרון פתח
- מלכודות להימנע מהן
- מקרים מעשיים
- טבלת סיכום סופית
- הוראות מעשיות
מספרי הסעיפים בדף זה הם של השולחן ערוך של המחבר (י״ט סעיפים). לשולחן ערוך הרב, הנלמד ברמה 4, חלוקה משלו (כ״ב סעיפים): כשהוא מובא, שמו נזכר ליד המספר.
1. האקסיומה המרכזית
סימן שע״ב במשפט אחד.
הסימן מבחין בין הכלים לפי המקום ששבתו בו. כלים ששבתו בגגות, בחצרות ובקרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה עוברים ממקום למקום בלא עירוב משותף: « גגין וחצירו׳ וקרפיפו׳ כולן רשות א׳ הם לכלים ששבתו בתוכה » (שו״ע או״ח שע״ב:א) — חוץ מן הקרפף שהוא יותר מבית סאתיים ולא הוקף לדירה, שהוא כרמלית (סעיף ב). כדי להתיר גם כלים ששבתו בבתים, שתי חצרות יכולות לערב יחד (סעיף ג), ואינן יכולות אלא בתנאי אחד: « אין שתי חצרות יכולות לערב יחד אא״כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד׳ על ד׳ טפחים ויהי׳ קצתו בתוך י״ט הנמוכים לארץ » (שו״ע או״ח שע״ב:ד). ושאר הסימן בודק, סעיף אחר סעיף, מה מחבר שני מקומות סמוכים ומה מפריד ביניהם: החלון שבין שני בתים (סעיף ה), הכותל והפרצה (סעיפים ו ו־ז), מה מתיר להשתמש בכותל או עושה אותו פתח (סעיפים ח עד טו), החריץ (סעיפים טז עד יח) וגדיש התבן (סעיף יט).
הסימן מבחין בין הכלים לפי המקום ששבתו בו. כלים ששבתו בגגות, בחצרות ובקרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה עוברים ממקום למקום בלא עירוב משותף: « גגין וחצירו׳ וקרפיפו׳ כולן רשות א׳ הם לכלים ששבתו בתוכה » (שו״ע או״ח שע״ב:א) — חוץ מן הקרפף שהוא יותר מבית סאתיים ולא הוקף לדירה, שהוא כרמלית (סעיף ב). כדי להתיר גם כלים ששבתו בבתים, שתי חצרות יכולות לערב יחד (סעיף ג), ואינן יכולות אלא בתנאי אחד: « אין שתי חצרות יכולות לערב יחד אא״כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד׳ על ד׳ טפחים ויהי׳ קצתו בתוך י״ט הנמוכים לארץ » (שו״ע או״ח שע״ב:ד). ושאר הסימן בודק, סעיף אחר סעיף, מה מחבר שני מקומות סמוכים ומה מפריד ביניהם: החלון שבין שני בתים (סעיף ה), הכותל והפרצה (סעיפים ו ו־ז), מה מתיר להשתמש בכותל או עושה אותו פתח (סעיפים ח עד טו), החריץ (סעיפים טז עד יח) וגדיש התבן (סעיף יט).
2. המושגים העיקריים מתומצתים
| מושג | הגדרה | בסעיף |
|---|---|---|
| רשות א׳ | רשות אחת: גגות, חצרות וקרפיפות, לכלים ששבתו בהם | סעיף א; והמשנה ברורה (ס״ק ג) נותן את הטעם: « דכל אלו אין תשמישן מיוחד ותדיר לפיכך אין בהם חילוק רשות » (משנה ברורה שע״ב ס״ק ג) |
| כלים ששבתו | כלים שהיו מונחים שם מבעוד יום [לפני השבת], ולא אלו ששבתו בתוך הבית (משנה ברורה, ס״ק ד) | כלי החצר עוברים מחצר לחצר, אף כשעירבה החצר לעצמה (סעיף א); כלי הבית — לא (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ט״ז) |
| קרפף / כרמלית | הקרפף; הכרמלית | קרפף של בית סאתיים לכל היותר, או שהוקף לדירה, מצטרף לרשות האחת (סעיף א); גדול מזה ולא הוקף לדירה — כרמלית הוא, ולקרפף אחר כמותו (יותר מבית סאתיים ולא הוקף לדירה: משנה ברורה ס״ק י״ח, רמה 1) אין מטלטלים « כי אם שתי אמות בזה ושתי אמות בזה » (שו״ע או״ח שע״ב:ב) (סעיף ב) |
| פתח / חלון | הפתח, או החלון של ארבעה טפחים על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים הסמוכים לקרקע | התנאי לעירוב משותף של שתי חצרות (סעיף ד); בין שני בתים, החלון מועיל אף למעלה מעשרה (סעיף ה); פרצה עד עשר אמות, כשלא נפרץ הכותל במלואו, הרי היא כפתח (סעיף ז) |
| לערב יחד / כל אחד לעצמו | לערב יחד, או כל אחת לעצמה | כשיש פתח — כרצונן (סעיף ד); פרצה יותר מעשר אמות (סעיף ז), חריץ מלא עפר וצרורות, או שמיעטו את עומקו מעשרה, בכל אורכו או ביותר מעשר אמות (סעיף טז; משנה ברורה ס״ק קכ״ב): צריכים לערב יחד — ובפחות מזה הרי הוא כפתח, כרצונן; בנסר שנתן על החריץ — וכן כרצונן עד עשר אמות, וביותר מזה מערבין אחד (סעיף יז; משנה ברורה ס״ק קכ״ח); גדיש שנתמעט מעשרה בחול במשך יותר מעשר אמות — צריכים לערב יחד; בפחות מזה — כרצונן (סעיף יט; משנה ברורה ס״ק קל״ו) |
| להשתמש | להשתמש בכותל: להעלות כלים לראשו או להוריד ממנו | סעיף ו מבחין בין פירות ששבתו בחצרות לפירות ששבתו בבית; יש תיקונים שאינם נותנים אלא שימוש זה, ואינם עושים פתח, ובהם האיצטבה (סעיף ט): נותנת שימוש בכל הכותל כשאינה אלא מצד אחד (משנה ברורה ס״ק פ״א), ואינה פתח כל זמן שאינה מגיעה לראש הכותל או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו (משנה ברורה ס״ק פ״ג); והאיצטבה שעל גבי איצטבה (סעיף יא) |
| כובדו קובעו | סולם שיש בו פחות מארבע שליבות, וזרועותיו ושליבותיו כבדות | מועיל, « שאז כובדו קובעו » (שו״ע או״ח שע״ב:ח) (סעיף ח) |
| אשרה | אשרה, אילן האסור בהנאה | עשאוה סולם לכותל — אין מערבין אחד; הרא״ש כותב להפך: אילן אינו מועיל, ואשרה מועלת כשהיא יבשה (סעיף טו) |
| בטלו | ביטול מה שממלא את החריץ | תבן וקש שלא בטלו — החריץ עדיין מפסיק; עפר וצרורות, אפילו סתמא — עירוב משותף, כשממלאים אותו, או ממעטים את עומקו מעשרה, בכל אורכו או ביותר מעשר אמות (סעיף טז; משנה ברורה ס״ק קכ״ב); פירות — לדעה שמביא הרמ״א (סעיף טז); מילוי ברוחב ארבעה בדבר המבטלו שם — כנסר (רמ״א, סעיף יז) |
3. מהלך הסימן — מן הרשות האחת ועד גדיש התבן
סעיפים א ו־ב — הרשות האחת: גגות, חצרות, קרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה, ומבוי המתוקן — לכלים ששבתו בהם; אף כשעירבה חצר לעצמה, כליה הולכים לחצר אחרת. קרפף גדול שלא הוקף לדירה — כרמלית.
↓
סעיפים ג ו־ד — עירוב משותף של שתי חצרות: העירוב שכבר עשו, מוליכים אותו לאחד מבתי החצר השנייה, או אפילו פת משלו (רמ״א: אם עירבו בני חצרו עמו תחילה, או שאינם צריכים); החצר השנייה צריכה שתערב לעצמה; וצריך שיהיה ביניהן פתח, או חלון ארבעה על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים התחתונים.
↓
סעיף ה — בין שני בתים: החלון, אפילו למעלה מעשרה; והארובה שבין בית לעלייה, אפילו למעלה מעשרה ובלא סולם. רמ״א: ארבעה על ארבעה; סריגה מבטלת ממנו דין חלון.
↓
סעיפים ו ו־ז — הכותל והפרצה: בית שבין שתי חצרות, שעירב עם שתיהן, אינו מעביר את כלי הבתים כל זמן שהחצרות לא עירבו זו עם זו; כותל של עשרה (או קרקע גבוהה חמישה ועליה מחיצה של חמישה) מונע עירוב משותף; הפירות שבראש הכותל; כותל הגבוה עשרה לצד אחד בלבד; פרצה עד עשר אמות, כשלא נפרץ במילואו — כפתח.
↓
סעיפים ח עד טו — מה מתיר להשתמש בכותל, או עושה אותו פתח: סולמות, חוליה שנעקרה, איצטבה, ספל כפוי, איצטבה על גבי איצטבה, זיז, קש שבין הסולמות, חקיקה, אילן ואשרה.
↓
סעיפים טז עד יח — החריץ: עמוק עשרה ורחב ארבעה, מלא תבן וקש — מפסיק כל זמן שלא בטלו; מלא עפר וצרורות, או שמיעטו את עומקו מעשרה, אפילו סתמא, בכל אורכו או ביותר מעשר אמות — צריכים לערב יחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ב); הנסר עושה אותו פתח — עד עשר אמות; ביותר מזה הרי הוא פרצה, ומערבין אחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ח); עמוק עשרה לצד אחד בלבד, או שווה לשתיהן — דינו ככותל.
↓
סעיף יט — גדיש התבן: גבוה עשרה — כל אחת מערבת לעצמה; נתמעט מעשרה בחול במשך יותר מעשר אמות — עירוב משותף; בפחות מזה — כרצונן (משנה ברורה ס״ק קל״ו); כל זמן שלא נתמעט, אין נותנים ממנו בשבת לתוך הקופה להאכיל את הבהמה; בין שני בתים — מותר.
4. עץ החלטה — שתי חצרות סמוכות והעירוב
ש1: היכן שבת הכלי? (סעיפים א עד ג)
↓ בחצר, בגג או בקרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה → מטלטלים אותו בלא עירוב משותף לחצר אחרת, לגג, לראש הכותל שביניהן, לגג אחר הסמוך לו, לקרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה, למבוי המתוקן (סעיף א); ולא לקרפף שהוא יותר מבית סאתיים ולא הוקף לדירה, שהוא כרמלית (סעיף ב). בבית → אינו עובר לחצר אחרת שלא עירבה עמו, אפילו בא בהיתר לחצרו (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ט״ז): כדי להתירו, שתי החצרות יכולות לערב יחד (סעיף ג), אם יש ביניהן פתח (סעיף ד).
ש2: האם יש ביניהן פתח? (סעיפים ד ו־ה)
↓ פתח, או חלון ארבעה על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים התחתונים → אם רצו מערבות יחד, ואם רצו כל אחת לעצמה (סעיף ד). בין שני בתים החלון מועיל אף למעלה מעשרה; הרמ״א מצריך שם ארבעה על ארבעה, בלא סריגה (סעיף ה).
ש3: האם כותל מפריד ביניהן? (סעיפים ו ו־ז)
↓ כותל של עשרה, או קרקע גבוהה חמישה שהשלימוה במחיצה של חמישה → אינן יכולות לערב יחד (סעיף ו). פרצה עד עשר אמות, כשלא נפרץ הכותל במלואו → כפתח; יותר מעשר → חצר אחת, וצריכים לערב יחד (סעיף ז).
ש4: האם תיקנו את הכותל? (סעיפים ח עד טו)
↓ ראה פרק 5: לפי שיעוריו, התיקון עושה פתח לעירוב משותף, או מתיר רק להשתמש בכותל.
ש5: האם חריץ מפריד ביניהן? (סעיפים טז עד יח)
↓ עמוק עשרה ורחב ארבעה → מפסיק, אפילו מלא תבן וקש, כל זמן שלא בטלו; מלא עפר וצרורות, או שמיעטו את עומקו מעשרה, בכל אורכו או ביותר מעשר אמות → צריכים לערב יחד (סעיף טז; משנה ברורה ס״ק קכ״ב). נסר לרוחבו, רחב ארבעה, או לאורכו במשך ארבעה → פתח (סעיף יז) — עד עשר אמות; ביותר מזה הרי הוא פרצה, ומערבין אחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ח). עמוק עשרה לצד אחד בלבד, או שווה לשתיהן → דינו ככותל (סעיף יח).
ש6: האם גדיש תבן מפריד ביניהן? (סעיף יט)
↓ גבוה עשרה → כל אחת מערבת לעצמה; נתמעט מעשרה בחול במשך יותר מעשר אמות → צריכים לערב יחד; בפחות מזה → כרצונן (סעיף יט; משנה ברורה ס״ק קל״ו).
→ בכל ספק: היעזר ברב שלך.
5. להשתמש בכותל או לעשותו פתח — סעיפים ח עד טו
כותל של עשרה מפריד בין שתי החצרות (סעיף ו). סעיפים ח עד טו מבארים מה, אצל כותל זה, מתיר להשתמש בו או עושה אותו פתח; וסעיף ט מזכיר את שתי התוצאות יחד: « אם יש בה ד׳ אורך במשך הכותל ובולטת ד׳ מועיל להשתמש בכל הכותל אבל אינו חשוב כפתח לערב יחד עד שיגיע לראש הכותל » (שו״ע או״ח שע״ב:ט). תמצית : הטבלה מתמצתת כל סעיף; לשונו המלאה וביאורו — ברמה 1.
| סעיף | התיקון | מה הוא מועיל, לפי הסעיף |
|---|---|---|
| ח | סולם רחב ארבעה אצל כותל הגבוה עשרה, וכן כנגדו בחצר השנייה | פתח, אפילו אין הסולמות זה כנגד זה, אם אין ביניהם שלושה [טפחים] — סולמות המגיעים לראש הכותל, או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו (משנה ברורה ס״ק ס״ג); מרוחקים שלושה — עדיין פתח אם הכותל רחב ארבעה, ואם לאו — לא. מדובר בסולם שיש בו ארבע שליבות; פחות מכאן — לא, אלא אם כן זרועותיו ושליבותיו כבדות. |
| ח | בכותל שאינו גבוה אלא עשרה, סולם גבוה שבעה ומשהו, במשך ארבעה | בין להשתמש עליו בין לערב יחד, כיון שלא נשאר שלושה עד ראש הכותל; והמשנה ברורה (ס״ק ע״ד) מבאר: להשתמש — כשלא העמיד סולם אלא מצד אחד, ולערב יחד — כשהעמידו סולם משני הצדדים. |
| ח | חוליה שנעקרה מראש הכותל, למעטו מגובה עשרה | אם יש בה משך ארבעה — פתח לעירוב משותף, אם נתמעט כן כל עובי הכותל; ושימוש בכל הכותל, למי שנתמעט מצדו, אם לא נתמעט בכל עביו אלא מצד אחד (שולחן ערוך הרב, סעיף יב במספור שלו, רמה 4); ואם לאו — לא זה ולא זה: אינו משתמש אלא כנגד המקום שנתמעט. |
| ט | איצטבה אצל הכותל, ארבעה אורך וארבעה בליטה | שימוש בכל הכותל (כשאינה אלא מצד אחד: משנה ברורה ס״ק פ״א); פתח — רק כשמגיעה לראש הכותל, או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו (משנה ברורה ס״ק פ״ג); אין בה ארבעה על ארבעה — אינה מועילה אפילו להשתמש כנגדה. המשנה ברורה (ס״ק ע״ט): איצטבה שלא נתחברה לקרקע מערב שבת אינה ממעטת את הכותל. |
| י | ספל (המשנה ברורה, ס״ק פ״ה, גורס ספסל) כפוי, ארבעה על ארבעה, מחובר בטיט | המחבר כותב: « מותר להשתמש כנגד המיעוט ובלבד שיחברנו בטיט » (שו״ע או״ח שע״ב:י). ראה בתיבה שלמטה. |
| יא | איצטבה על גבי איצטבה (התחתונה ארבעה על ארבעה; או, אם אין בה, העליונה ארבעה על ארבעה ואין ביניהן שלושה טפחים) | שימוש בכותל, אבל לא פתח לעירוב משותף. |
| יב | זיז של ארבעה על ארבעה, וסולם מונח עליו | שימוש בכותל, בתנאי הסעיף: שליבה התחתונה אינה גבוהה מן הארץ שלושה, ואין בין שליבה לשליבה שלושה, והסולם מונח על גב הזיז ולא סמוך אצלו; כל זמן שאין גובה הכותל עשרים, די בזיז אחד באמצע; בעשרים — שני זיזים, אחד בתוך עשרה התחתונים ואחד בתוך עשרה העליונים, ולא זה כנגד זה. המשנה ברורה (ס״ק צ״ו): אינו פתח לעירוב משותף, אלא אם כן הזיז בפחות משלושה טפחים לראש הכותל, והשני עשה כן מעבר השני. |
| יג | שני סולמות מרוחקים, וקש ביניהם | לא להשתמש בכותל ולא לערב יחד; הסולם באמצע והקש מן הצד — זה וזה; לערב יחד — אם מגיע לפחות משלושה טפחים לראש הכותל ועשה כן גם בחצר השנית (משנה ברורה ס״ק ק״ו, שכן הוא בכל הסימן לעניין שעשה כן גם בחצר השנית; שולחן ערוך הרב, סעיף טז במספור שלו, רמה 4). |
| יד | חקיקה בכותל | אצל סולם שאינו רחב ארבעה, להשלימו לארבעה — די לחוק בגובה עשרה, והסולם עצמו מגיע לראש הכותל או לפחות משלושה טפחים לראשו (משנה ברורה ס״ק ק״ח). בלא סולם, שליבות חקוקות בכותל — ברוחב ארבעה בכל גובה הכותל (משנה ברורה ס״ק ק״י), ומועיל בין להתיר תשמיש בין לערב יחד; לערב יחד — אם עשה כן גם בחצר השנית (משנה ברורה ס״ק ק״ו; שולחן ערוך הרב, סעיף יז במספור שלו, רמה 4). |
| טו | אילן או אשרה שעשאום סולם לכותל | אילן — אם רצו מערבין אחד (והמשנה ברורה, ס״ק ק״ו, כותב שבכל הסימן, היכא שנזכר לערב יחד, מדובר שעשה כן גם בחצר השנית); אשרה — לא, מפני שאסור לעלות עליה מן התורה, שהרי אסורה בהנאה. הרא״ש כותב להפך: « והרא״ש ז״ל כתב בהיפך דאילן אינו מועיל ואשרה מועלת והוא שתהא יבשה » (שו״ע או״ח שע״ב:טו). |
מה שמעירים המשנה ברורה ורמה 4 בסעיפים אלו:
- הספל הכפוי (סעיף י): המשנה ברורה כותב שהכל דינו כמו האיצטבה שבסעיף ט, וש־« הסכימו האחרונים דמה שכתב כנגד המיעוט ט״ס הוא וצ״ל אפילו שלא כנגד המיעוט » (משנה ברורה שע״ב ס״ק פ״ו); ושולחן ערוך הרב (סעיף יד במספור שלו, רמה 4) כותב שהוא « מוֹעִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֹּתֶל כְּמוֹ אִצְטְבָא, אַף עַל פִּי שֶׁעָתִיד לִטְּלוֹ » (שו״ע הרב שע״ב:יד).
- האילן והאשרה (סעיף טו): המשנה ברורה (ס״ק קט״ז) מביא שהאליה רבה מצדד להלכה כסברא הראשונה, שהיא דעת הרבה פוסקים; ושולחן ערוך הרב (סעיף יח במספור שלו, רמה 4) אינו מביא אלא סברא ראשונה זו, עם טעמה.
6. סימן זכרון פתח
מה שמחבר שתי חצרות הוא הפתח. שלוש אותיות, לפי סדר הסעיפים:
פ — פתח ביניהם: אין שתי חצרות מערבות יחד אלא אם כן יש ביניהן פתח, או חלון ארבעה על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים התחתונים (סעיף ד); פרצה עד עשר אמות, כשלא נפרץ במילואו — כפתח (סעיף ז).
ת — תשמיש הכותל: היתר להשתמש בכותל אינו עושה אותו פתח — האיצטבה של ארבעה על ארבעה מתירה להשתמש בכל הכותל (כשאינה אלא מצד אחד: משנה ברורה ס״ק פ״א), ואינה פתח אלא כשמגיעה לראשו, או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו (סעיף ט; משנה ברורה ס״ק פ״ג); איצטבה על גבי איצטבה — התחתונה ארבעה על ארבעה, או, אם אין בה, העליונה, ואין ביניהן שלושה טפחים — נותנת שימוש בלבד (סעיף יא); זיז של ארבעה על ארבעה שהניח עליו סולם מתיר תשמיש הכותל (סעיף יב).
ח — חריץ: חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה, מלא תבן וקש — מפסיק בין שתי החצרות כל זמן שלא בטלו; מלא עפר וצרורות, או שמיעטו את עומקו מעשרה, אפילו סתמא, בכל אורכו או ביותר מעשר אמות — צריכים לערב יחד (סעיף טז; משנה ברורה ס״ק קכ״ב); נסר רחב ארבעה עושה אותו פתח (סעיף יז) — עד עשר אמות; ביותר מזה הרי הוא פרצה, ומערבין אחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ח).
7. מלכודות להימנע מהן
מלכודת 1: לחשוב שכיון שעירבה החצר לעצמה, כל מה שבה עובר לחצר הסמוכה. סעיף א מתיר זאת בכלים ששבתו בחצר: « ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת או לגג וקרפף » (שו״ע או״ח שע״ב:א); והמשנה ברורה (ס״ק ט״ז) לומד מכאן שכלים ששבתו בבית, אף שבאו בהיתר לחצר זו, אינם הולכים לחצר אחרת שלא עירבה עמהם.
מלכודת 2: לחשוב שכל קרפף מצטרף לרשות זו. « קרפף יתר על סאתים שלא הוקף לדירה הוי כרמלית » (שו״ע או״ח שע״ב:ב): לקרפף אחר כמותו אין מטלטלים « כי אם שתי אמות בזה ושתי אמות בזה » (שו״ע או״ח שע״ב:ב).
מלכודת 3: להוליך פת משלו לחצר השנייה בלא תנאי. הרמ״א מצריך « והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה » (רמ״א או״ח שע״ב:ג), או שאינם צריכים לערב (סימן ש״ע · 370); והמחבר — « והוא שעירבו בני חצר השנייה לעצמה » (שו״ע או״ח שע״ב:ג) (סעיף ג).
מלכודת 4: לדרוש מן החלון שבין שני בתים מה שסעיף ד דורש בין שתי חצרות. בין שתי חצרות, מקצת החלון צריך שיהיה בתוך עשרה הטפחים התחתונים (סעיף ד); בין שני בתים: « חלון שבין שני בתים אפילו הוא למעלה מעשרה אם רצו מערבין יחד » (שו״ע או״ח שע״ב:ה) (סעיף ה). ומכל מקום הרמ״א מצריך שם ארבעה על ארבעה, וכותב שסריגה מבטלת ממנו דין חלון.
מלכודת 5: לחשוב שבית הפתוח לשתי חצרות, שעירב עם שתיהן, מחבר ביניהן. כל זמן שהחצרות לא עירבו זו עם זו: « אין לטלטל כלים ששבתו בבתים מחצר לחצר ע״י בית זה שביניהם » (שו״ע או״ח שע״ב:ו).
מלכודת 6: לדון את כל הפירות שבראש הכותל דין אחד. בכותל הגבוה עשרה לשתיהן, פירות ששבתו בחצרות — מעלים ומורידים, בין שהכותל רחב ארבעה בין שאינו רחב ארבעה; ופירות הבית: « אבל פירות ששבתו בבית אם הכותל רחב ד׳ אסור להעלות לו ולא להוריד ממנו ואם אינו רחב ד׳ מותר » (שו״ע או״ח שע״ב:ו) — עם ההסתייגות שבסוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה: « ובלבד שלא יחליפו » (שו״ע או״ח שע״ב:ו), שהמשנה ברורה (ס״ק מ״ט) קורא אותה כלשון הרמ״א.
מלכודת 7: לחשוב שפרצה תמיד מחברת את החצרות, או לעולם אינה מחייבת אותן. « נפרץ הכותל עד עשר אמות הרי הוא כפתח והוא שלא יהא נפרץ במילואו ואם נפרץ ביותר מעשר חשוב כחצר אחת וצריכים לערב יחד » (שו״ע או״ח שע״ב:ז); והמשנה ברורה (ס״ק נ״ט) מוסיף, על המקרה האחרון, שאם עירבו כל אחת לעצמה — אוסרות זו על זו, ושצורת הפתח במקום הפרצה עושה אותה כפתח.
מלכודת 8: לחשוב שמה שמתיר להשתמש בכותל עושה אותו פתח. האיצטבה מתירה להשתמש בכל הכותל (כשאינה אלא מצד אחד: משנה ברורה ס״ק פ״א), ואינה פתח אלא כשמגיעה לראשו, או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו (סעיף ט; משנה ברורה ס״ק פ״ג); איצטבה על גבי איצטבה מתירה להשתמש, ולא לערב יחד (סעיף יא).
מלכודת 9: להשלים בקש שני סולמות צרים. אינו מועיל לא להשתמש ולא לערב יחד, « שמקום מעמד הרגלים הוא באמצע הסולם ואין ראוי לעלות בקש » (שו״ע או״ח שע״ב:יג) (סעיף יג).
מלכודת 10: לחשוב שחריץ מלא אינו עוד חריץ. מלא תבן וקש: « אין יכולין לערב יחד אפילו מלא תבן וקש כל זמן שלא בטלו » (שו״ע או״ח שע״ב:טז); מלא עפר וצרורות, אפילו סתמא, צריכים לערב יחד (סעיף טז), כשנתמלא, או שנתמעט עומקו מעשרה, בכל אורכו או ביותר מעשר אמות (משנה ברורה ס״ק קכ״ב). ובפירות מביא הרמ״א דעה: « י״א דאם מלאם בפרות סתמא בטלו לה דדרכן לעשותו שם אוצר » (רמ״א או״ח שע״ב:טז); והמשנה ברורה (ס״ק קכ״ה) מביא שהמגן אברהם מפקפק על דין זה, ושהגר״א הסכים לדבריו.
מלכודת 11: ליטול מן הגדיש בשבת לבהמתו. « ובעוד שלא נתמעט אסור לשום א׳ מהן ליתן מן התבן לתוך קופתו בשבת להאכילה לבהמתו » (שו״ע או״ח שע״ב:יט); ואפילו להעמידה שם שתאכל — אסור, אלא אם כן יכול לעמוד בפניה כדי שלא תהיה לה דרך לנטות אלא לשם (סעיף יט; שולחן ערוך הרב, סעיף כב במספור שלו). ובין שני בתים: « אבל גדיש שבין שני בתים מותר להאכיל בהמתו ממנו בידים » (שו״ע או״ח שע״ב:יט).
מלכודת 12: לערבב את שתי החלוקות. רמות 1 עד 3 הולכות לפי השולחן ערוך של המחבר (י״ט סעיפים); רמה 4 הולכת לפי שולחן ערוך הרב (כ״ב סעיפים), שחלוקתו אחרת: הספל הכפוי שבסעיף י של המחבר הוא שם בסעיף יד, האילן והאשרה שבסעיף טו — בסעיף יח, וגדיש התבן שבסעיף יט — בסעיף כב.
8. מקרים מעשיים
| מצב | ניתוח | הנהגה |
|---|---|---|
| להעביר כלי מחצרו לחצר הסמוכה, בלא עירוב משותף | כלים ששבתו בחצר — כן; כלים ששבתו בבית — לא, אפילו באו בהיתר לחצר שעירבה לעצמה (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ט״ז) | להעביר רק מה ששבת בחצר, בגג או בקרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה (סעיף א) |
| שתי חצרות סמוכות רוצות לעשות עירוב אחד | העירוב שכבר עשתה חצר אחת מוליכים אותו לאחד מבתי השנייה, שצריכה שתערב לעצמה; או פת משלו, בתנאי הרמ״א (סעיף ג); וצריך ביניהן פתח, או חלון ארבעה על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים התחתונים (סעיף ד) | כשרות העירוב המשותף — שאלה לרב הממונה עליו |
| הכותל המשותף נפרץ במקצתו | עד עשר אמות, כשלא נפרץ במלואו — כפתח; יותר מזה — חצר אחת (סעיף ז) | ביותר מעשר אמות צריכים לערב יחד (סעיף ז); דין פרצה מסוימת — שאלה לרב |
| סולם שהעמידו אצל הכותל המשותף | סעיף ח מפרט, בין השאר, את התנאים האלה: רוחב ארבעה, ארבע שליבות או סולם כבד, סולם מכל צד, פחות משלושה טפחים זה מזה, או יותר כשהכותל רחב ארבעה; והסולם צריך להגיע לראש הכותל, או לפחות משלושה טפחים סמוך לראשו (סעיף ח; משנה ברורה ס״ק ס״ג, רמה 1) | השאלה — לרב |
| חריץ בין שתי חצרות, שנותנים עליו נסר | חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה מפסיק (סעיף טז); נסר לרוחבו, רחב ארבעה, או לאורכו במשך ארבעה, עושה אותו פתח (סעיף יז); והמשנה ברורה (ס״ק קכ״ח) אינו מחשיבו כפתח אלא עד עשר אמות | אז, אם רצו מערבין אחד, ואם רצו מערבין שנים (סעיף יז) — עד עשר אמות; ביותר מזה, מערבין אחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ח; ובנסר שנתן לאורך החריץ — שולחן ערוך הרב, סעיף כ במספור שלו, רמה 4, והוא שאין דעתו ליטלו לאחר זמן) |
| גדיש תבן בין שתי חצרות, בשבת | כל זמן שלא נתמעט, אין נותנים ממנו לתוך הקופה להאכיל את הבהמה, ואין מעמידים שם את הבהמה שתאכל (סעיף יט); והמשנה ברורה (ס״ק קל״ז) מבאר תחילה שחוששים שמא ייטול הרבה וימעטנו מעשרה ויבוא לטלטל בחצר — לא בשבת זו, שמותרת מן הדין, אלא בשבת הבאה —, ואחר כך מביא (וי״א) את טעם המוקצה — הוא הטעם הראשון שנותן השולחן ערוך הרב (סעיף כב במספור שלו) לסברה הראשונה, שהיא העיקר לדבריו; והוא מוסיף את איסור סתירת המחיצה | יכול לעמוד בפני הבהמה כדי שלא תהיה לה דרך לנטות אלא לשם (סעיף יט; שולחן ערוך הרב, סעיף כב במספור שלו); בין שני בתים — המחבר מתיר להאכיל את בהמתו בידים (סעיף יט); והשולחן ערוך הרב (סעיף כב במספור שלו, רמה 4) מדבר שם בתבן הסמוך לתקרה, או שלמעלה מעשרה — שני סוגריים זה אחר זה, שרמה 4 אינה מכריעה ביניהם |
9. טבלת סיכום סופית
| פריט | פרטים |
|---|---|
| נושא הסימן | דיני שותפי הדירות לעירוב: מה נעשה רשות אחת, ומה מחבר שתי חצרות או מפריד ביניהן |
| מיקום | במפתח של ספריא, הלכות עירובין שבשולחן ערוך משתרעות על סימנים שמ״ה עד שצ״ה |
| מספר סעיפים | י״ט סעיפים (המחבר, עם הגהות הרמ״א) — כ״ב סעיפים בשולחן ערוך הרב |
| משנה ברורה | קמ״ב ס״ק בסימן זה |
| הגהות הרמ״א | בפתיחת הגה — בסעיפים ג, ה, טז ו־יז; סוגריים באותיות קטנות, בלא המילה הגה — בסעיפים ד, ו, ז, ובסעיף טז לפני ההגה |
| מקורות הגמרא והראשונים | ראה רמה 2 |
| כלל הזהב | כלים ששבתו בגגות, בחצרות ובקרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה עוברים ממקום למקום בלא עירוב משותף (סעיף א), ולא לקרפף שהוא כרמלית (סעיף ב); לכלי הבתים, שתי חצרות יכולות לערב יחד, בתנאי שפתח מחבר ביניהן (סעיפים ג ו־ד); מה שמפריד — ובהם כותל של עשרה, חריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה, גדיש גבוה עשרה — מונע עירוב משותף, ומה שפותח — ובהם הפרצה, הסולם, הנסר — מתירו (סעיפים ו עד יט) |
| פסק מעשי | ההפסק בין שתי חצרות — כותל, פרצה, סולם, חריץ — וכשרות העירוב המשותף, בידי הרב הממונה עליו; היעזר ברב שלך |
10. ההוראות המעשיות של סימן שע״ב
להנהגה היומיומית
- מה ששבת מחוץ לבתים — בחצרות, בגגות, בקרפף של בית סאתיים לכל היותר או שהוקף לדירה — מטלטלים מזה לזה בלא עירוב משותף (סעיף א); מקרפף שהוא כרמלית לקרפף אחר כמותו (יותר מבית סאתיים ולא הוקף לדירה) — רק שתי אמות בזה ושתי אמות בזה (סעיף ב).
- מה ששבת בבתים אינו עובר לחצר אחרת שלא עירבה עמו, אפילו בא בהיתר לחצרו (סעיף א; משנה ברורה, ס״ק ט״ז).
- עירוב משותף של שתי חצרות: העירוב שכבר עשו, מוליכים אותו לאחד מבתי השנייה, שצריכה שתערב לעצמה; או פת משלו, אם עירבו בני חצרו עמו תחילה, או שאינם צריכים (סעיף ג, רמ״א).
- הפתח: פתח, או חלון ארבעה על ארבעה שמקצתו בתוך עשרה הטפחים התחתונים (סעיף ד); בין שני בתים — אף למעלה מזה, ארבעה על ארבעה ובלא סריגה (סעיף ה, רמ״א).
- הכותל: בית שבין שתי חצרות, שעירב עם שתיהן, אינו מעביר את כלי הבתים כל זמן שהחצרות לא עירבו זו עם זו; כותל של עשרה מונע עירוב משותף; בכותל הגבוה עשרה לשתיהן ורחב ארבעה, אין מעלים ואין מורידים פירות ששבתו בבית; כותל רחב ארבעה שאינו גבוה עשרה אלא לצד אחד — מי שאינו גבוה לו עשרה משתמש בו, אף בכלים ששבתו בבית — אם עירבה חצרו לעצמה, כמו שכותב השולחן ערוך הרב (סעיף ט במספור שלו, רמה 4) —, והשני אסור להשתמש בו, אף בכלים ששבתו בחצר (סעיף ו).
- הפרצה: עד עשר אמות, כשלא נפרץ הכותל במלואו — כפתח; יותר מעשר — צריכים לערב יחד (סעיף ז).
- תיקוני הכותל: לפי שיעורי כל סעיף — פתח, או שימוש בכותל בלבד (סעיפים ח עד טו; פרק 5).
- החריץ: עמוק עשרה ורחב ארבעה, מלא תבן וקש — מפסיק כל זמן שלא בטלו; מלא עפר וצרורות, או שמיעטו את עומקו מעשרה, בכל אורכו או ביותר מעשר אמות — צריכים לערב יחד (סעיף טז; משנה ברורה ס״ק קכ״ב); נסר רחב ארבעה עושה אותו פתח (סעיף יז) — עד עשר אמות; ביותר מזה הרי הוא פרצה, ומערבין אחד (משנה ברורה ס״ק קכ״ח); עמוק עשרה לצד אחד בלבד, או שווה לשתיהן — דינו ככותל (סעיף יח).
- גדיש התבן: גבוה עשרה — כל אחת מערבת לעצמה; נתמעט מעשרה בחול במשך יותר מעשר אמות — עירוב משותף; בפחות מזה — כרצונן (משנה ברורה ס״ק קל״ו); בשבת, כל זמן שלא נתמעט, אין נותנים ממנו לתוך הקופה להאכיל את הבהמה (סעיף יט). ועל דעת הרא״ש, האוסר אפילו בחול, המשנה ברורה מסיים « והעיקר כסברא ראשונה » (משנה ברורה שע״ב ס״ק ק״מ) — וכן שולחן ערוך הרב (סעיף כב במספור שלו), בסוגריים: « וְהָעִקָּר כִּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה » (שו״ע הרב שע״ב:כב).
- בכל ספק — היעזר ברב שלך. פלפול מעמיק — רמה 2; שיטת חב״ד — רמה 4.
📚 סיכום מסלול הלימוד
למדת את סימן שע״ב בשלוש רמות:
למדת את סימן שע״ב בשלוש רמות:
- 🌱 רמה 1 — בסיס: לשון המחבר והרמ״א סעיף אחר סעיף, ביאור עברי, מושגים הלכתיים
- ⚡ רמה 2 — למדן: מקורות הגמרא, שיטות הראשונים, מחלוקות, נפקא מינות
- ✨ רמה 3 — סיכום: אקסיומה, סימן זכרון, עץ החלטה, הוראות מעשיות