Shulchan Aruch · Orach Chayim

When the courtyards have made their eruv. Rav: « אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהוּא שֶׁלֹּא עֵירְבוּ. אֲבָל עֵירְבוּ — לָא, דְּגָזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְאַפּוֹקֵי מָאנֵי דְבָתִּים לֶחָצֵר » (עירובין צ״א ע״א). Shmuel, and Rabbi Yochanan: « וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בֵּין עֵירְבוּ בֵּין שֶׁלֹּא עֵירְבוּ. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן » (עירובין צ״א ע״א). Rav Chisda challenges them: « יֹאמְרוּ: שְׁנֵי כֵלִים בְּחָצֵר אַחַת, זֶה מוּתָּר וְזֶה אָסוּר » (עירובין צ״א ע״א); the Gemara answers: « רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּלָא גָּזַר » (עירובין צ״א ע״א) — Rabbi Shimon does not decree, as his comparison of the three courtyards, cited on the same page, shows.

The Beis Yosef: « ומשמע דהלכה כרבי יוחנן לגבי רב וכ״ש השתא דאיכא שמואל בהדיה וכן פסקו הפוסקים » (בית יוסף או״ח שע״ב), and not like the Baal HaItur, who writes that the halachah follows Rav. Seif 1 writes, like Shmuel and Rabbi Yochanan: « ואע״פ שעירבו בני חצר לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר זו לחצר אחר׳ ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת או לגג וקרפף » (שו״ע או״ח שע״ב:א).

Objects of the house to a karpef. The Magen Avraham, following Rashi and Tosafos: « וכלים ששבתו בבית אסור לטלטל מחצר לקרפף שלא הוקף לדירה אפי׳ הם של אדם א׳ » (מגן אברהם שע״ב ס״ק א) — the Biur Halachah specifies the case: a karpef not enclosed for dwelling, which holds no more than beis sasayim. The Magen Avraham notes that the Rambam's wording implies that an eruv would help for the karpef, finds this difficult in light of the Gemara, and suggests that the Rambam is not speaking of the karpef. The Biur Halachah reports that the Beis Meir and others rejected this suggestion, proving it from the Rambam himself, and writes: « והעיקר דיש בזה פלוגתא בין הראשונים » (ביאור הלכה שע״ב) — the Rambam, the Smag, the Ra'ah and the Ritva are lenient when both places belong to one person or an eruv was made between them; Rashi, Tosafos, the Rashba and the Rosh forbid, and this is what the Tur and the Shulchan Aruch state without attribution in siman 358, seif 10. His conclusion: « וכתב בבית מאיר שם דלכתחילה בודאי יש להחמיר בזה כפסק השו״ע. ובשעת הדחק נראה דיש לסמוך ולהקל » (ביאור הלכה שע״ב).

The Shulchan Aruch HaRav (seif 1 of its numbering; Level 4, point ①) writes: « אֲבָל לְקַרְפֵּף שֶׁלֹּא הֻקַּף לְדִירָה, אֲפִלּוּ הוּא פָּחוֹת מִבֵּית סָאתַיִם — אֵין עֵרוּב מוֹעִיל, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא שֶׁלּוֹ אָסוּר לְהוֹצִיא לְתוֹכוֹ כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ » (שו״ע הרב שע״ב:א) — the Rav's text writes no leniency for a time of pressing need (the one the Biur Halachah would later bring).

Between two houses. Rav Nachman: « אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת, אֲבָל חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה נָמֵי, אִם רָצוּ לְעָרֵב — מְעָרְבִין אֶחָד. מַאי טַעְמָא? בֵּיתָא כְּמַאן דִּמְלֵי דָּמֵי » (עירובין ע״ו ע״ב). Rava challenges him from a baraisa that lists windows between two courtyards, two houses, two upper storeys, two roofs and two rooms, and says: « כּוּלָּן אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה » (עירובין ע״ו ע״ב). The answer: « תַּרְגּוּמָא אַחֲצֵירוֹת. וְהָא ״אֶחָד לִי״ קָתָנֵי! תַּרְגּוּמָא אַאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה » (עירובין ע״ו ע״ב) — within ten refers only to the courtyards, while the measure of four by four applies to all. The Beis Yosef writes that the Gemara thus requires four by four even where within ten is not required, and the Rema copies this citing the Beis Yosef.

The skylight to the upper storey: Rabbi Abba asks Rav Nachman whether it requires a fixed ladder, and the conclusion, in Rav Nachman's name, is: « אֶחָד סוּלָּם קָבוּעַ וְאֶחָד סוּלָּם עֲרַאי — אֵינוֹ צָרִיךְ » (עירובין ע״ו ע״ב). The Mishnah Berurah (ס״ק ל״ד) explains as if full: « לפי שהבית כיון שהוא מקורה הרי הוא כמלא » (משנה ברורה שע״ב ס״ק ל״ד).

A wall that is not four wide. Rav: « אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה מַאי? אָמַר רַב: אֲוִיר שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, לֹא יָזִיז בּוֹ אֲפִילּוּ מְלֹא נִימָא » (עירובין ע״ו ע״ב). Rabbi Yochanan: « וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ מַעֲלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ מַעֲלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין » (עירובין ע״ז ע״א). The Gemara challenges him that the Mishnah says they go up and not they bring up, and answers: « יֵשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, עוֹלִין — אִין, מַעֲלִין — לָא. אֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — מַעֲלִין נָמֵי » (עירובין ע״ז ע״א); Rabbi Yochanan follows his own rule here, which Rav Dimi reports in his name: « מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה — מוּתָּר לִבְנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים וְלִבְנֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכַתֵּף עָלָיו, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיפוּ » (עירובין ע״ז ע״א). For Rav, the Gemara answers: « הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בִּרְשׁוּיוֹת דְּרַבָּנַן. וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה » (עירובין ע״ז ע״א).

Bring up from where? The Beis Yosef brings several readings. For Rashi, bringing up is from the courtyard, the top that is not four wide being an exempt place (מקום פטור); but: « אבל התוס׳ פירשו אלו מעלין מן הבית דמן החצר אפילו ברחב ד׳ שרי » (בית יוסף או״ח שע״ב) — for Rabbi Shimon, whom Rabbi Yochanan follows, the courtyard is permitted even on a wall four wide. And, following the Gemara of Eruvin 92a (section 1): « והרי״ף והרא״ש כתבו הא דקתני ובלבד שלא יורידו למטה אוקימנא בפרק כל גגות למטה לבתים אבל לחצירות מורידין דקי״ל כר״ש » (בית יוסף או״ח שע״ב).

The Tur writes: « אבל אינן יכולין להעלות מפירות הבית עליו ולא להוריד ממנו להכניסן לבית אפי׳ אין בו רוחב ד׳ » (טור או״ח שע״ב). The Beis Yosef wonders at this: « והא ליתא אלא ברחב ד׳ דוקא אבל אם אינו רחב ד׳ מותר וצ״ע » (בית יוסף או״ח שע״ב). Seif 6 of the Shulchan Aruch writes like the Beis Yosef: « אבל פירות ששבתו בבית אם הכותל רחב ד׳ אסור להעלות לו ולא להוריד ממנו ואם אינו רחב ד׳ מותר » (שו״ע או״ח שע״ב:ו), then the parenthesis: « ובלבד שלא יחליפו כדלעיל סי׳ שמ״ו ס״א » (שו״ע או״ח שע״ב:ו).

Which ladder? The Gemara: « סוּלָּם הַמִּצְרִי אֵינוֹ מְמַעֵט וְהַצּוֹרִי מְמַעֵט. הֵיכִי דָּמֵי סוּלָּם הַמִּצְרִי? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁאֵין לוֹ אַרְבָּעָה חֲווֹקִים » (עירובין ע״ז ע״ב), and the reason: « מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ דָּבָר שֶׁנִּיטָּל בְּשַׁבָּת, וְכׇל דָּבָר שֶׁנִּיטָּל בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ מְמַעֵט » (עירובין ע״ז ע״ב); « אִי הָכִי, אֲפִילּוּ צוֹרִי נָמֵי! הָתָם כּוֹבְדוֹ קוֹבְעוֹ » (עירובין ע״ז ע״ב). The Biur Halachah reports: « הא״ז דייק מדין זה דסולם המצרי שהוא קל ג״כ מתיר » (ביאור הלכה שע״ב), in support of Rabbeinu Shmuel, who does not require four rungs; but: « אכן לפי דעת הרבה פוסקים שפליגי על ר״ש וסתם הטוש״ע כוותייהו ע״כ דבזה ג״כ מיירי שהיה בו ד׳ שליבות או שזרועותיו ושליבותיו כבדות » (ביאור הלכה שע״ב).

Seven and a bit. Rav Yehudah in the name of Shmuel: « כּוֹתֶל עֲשָׂרָה — צָרִיךְ סוּלָּם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְהַתִּירוֹ » (עירובין ע״ח ע״א); Rav Yosef and Abaye reduce the measure, and finally: « רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: אֲפִילּוּ שִׁבְעָה וּמַשֶּׁהוּ » (עירובין ע״ח ע״א). The Beis Yosef: « ופסקו הפוסקים כרב הונא בריה דרב יהושע ובספרי רבינו יש ט״ס בזה » (בית יוסף או״ח שע״ב) — and he gives the corrected reading of the Tur, the one seif 8 copies.

Does the bench count as an opening? The Rosh, cited by the Beis Yosef, notes on the bench placed on a bench that Rashi seems not to require four by four, while further on the Gemara requires the ladder to reach the top of the wall. He answers: « ונ״ל דהכא בעי ד׳ על ד׳ שאז ראוי לעמוד עליו ולעלות על הכותל ולהכי לא בעי׳ אלא שיתמעט הכותל מי׳ » (בית יוסף או״ח שע״ב). Then he reports: « ור״מ תירץ דכל הני איירי לענין זה שאם עשה האחד בנין אצל הכותל ומיעטו מי׳ דה״ל תשמישו בנחת ונותנין אותו לו אבל פתח לא חשיב לערב אחד אפילו שכנגדו עשה כיוצא בו אם לא שיגיע הסולם בראש הכותל » (בית יוסף או״ח שע״ב). The Beis Yosef: « ואין כן דעת הרמב״ם בפ״ג אלא לענין מערבין אחד הוא » (בית יוסף או״ח שע״ב); and on the Tur: « ורבינו הצריך ד׳ רוחב כתירוץ הרא״ש ולהיות כפתח הצריך שיגיע לראש הכותל כתירוץ ר״מ ולא ידעתי למה דכיון דבאיזה תירוץ מהם מתיישב למה ליה למנקט כחומרי שניהם » (בית יוסף או״ח שע״ב).

The Biur Halachah: « ומ״מ בשו״ע סתם כוותיה דהטור בזה » (ביאור הלכה שע״ב); he reports that the Even HaOzer also wonders at this, and that: « ובאמת רוב הפוסקים סתמו בזה להקל דכונת הגמרא הוא אפילו לענין לערב יחד » (ביאור הלכה שע״ב) — among them the Rambam, the Rashba, Rabbeinu Chananel and the Or Zarua, the Ritva leaning more towards R. Meir; he concludes: « וע״כ בשעת הדחק יש לסמוך להקל בזה » (ביאור הלכה שע״ב).

The Shulchan Aruch HaRav (372:13) writes, as the Mechaber does, that the bench does not count as an opening for the joint eruv, and gives the reason: « אֲבָל אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּפֶתַח לְכֹתֶל זֶה לְעָרֵב יַחַד, אֲפִלּוּ עָשָׂה כֵּן גַּם בְּחָצֵר הַשְּׁנִיָּה, הוֹאִיל וְיֵשׁ מִמֶּנָּה לְרֹאשׁוֹ ג׳ טְפָחִים » (שו״ע הרב שע״ב:יג); where the Mechaber writes « עד שיגיע לראש הכותל » (שו״ע או״ח שע״ב:ט), the Rav speaks of the three tefachim that remain to the top. The Mishnah Berurah, writing later, reads this limit in the Mechaber's own words: « וה״ה אם היה נמוך מזה פחות מג״ט ג״כ דינא הכי וכנ״ל בס״ח לענין סולם » (משנה ברורה שע״ב ס״ק פ״ג); for a bench that stops less than three tefachim below the top, the page does not decide what the law is according to the Rav — consult your Rav. The Rav's text writes no leniency for a time of pressing need (the one the Biur Halachah would later propose).

The wall of twenty. « כּוֹתֶל תִּשְׁעָה עָשָׂר — צָרִיךְ זִיז אֶחָד לְהַתִּירוֹ » (עירובין ע״ח ע״א); « כּוֹתֶל עֶשְׂרִים — צָרִיךְ שְׁנֵי זִיזִים לְהַתִּירוֹ. אָמַר רַב חִסְדָּא: וְהוּא שֶׁהֶעֱמִידָן זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה » (עירובין ע״ח ע״א). For Rashi, cited by the Beis Yosef, they are offset so: « שיכול לקבוע סולם שני מזה לזה » (בית יוסף או״ח שע״ב); the Tur writes: « והוא שלא יהו הזיזין זה כנגד זה שראוי להטות סולם מזה לזה » (טור או״ח שע״ב), and seif 12: « שראוי להטיל סולם מזה לזה » (שו״ע או״ח שע״ב:יב). But the Beis Yosef: « ואין כן דעת הרמב״ם בפ״ג מה״ע אלא דהני מימרי דרב נחמן לענין לערב אחד הם » (בית יוסף או״ח שע״ב) — and according to the Maggid Mishneh's explanation of the Rambam: « ולפי פי׳ זה הא דצריך ששני הזיזים יהיו זה שלא כנגד זה הוא כדי שיוכל לעלות מזיז לחבירו שאם היו מכוונים זה למעלה מזה אינו יכול לעלות מאחד לחבירו » (בית יוסף או״ח שע״ב). The Rambam: « הָיָה הַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ עֶשְׂרִים טְפָחִים צָרִיךְ שְׁנֵי זִיזִין זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ג ה״ו). The Mishnah Berurah (ס״ק צ״ו): « אבל לעשותו פתח לערב יחד אינו מועיל אא״כ הזיז הוא בפחות מג״ט לראש הכותל והשני עשה ג״כ כזה מעבר השני » (משנה ברורה שע״ב ס״ק צ״ו).

The groove (seif 14). « חָקַק לְהַשְׁלִים בַּכּוֹתֶל, בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ: בַּעֲשָׂרָה » (עירובין ע״ח ע״ב); « חֲקָקוֹ כּוּלּוֹ בַּכּוֹתֶל, בְּכַמָּה? אֲמַר לֵיהּ: מְלֹא קוֹמָתוֹ. וּמַאי שְׁנָא? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם מִסְתַּלֵּק לֵיהּ, הָכָא לָא מִסְתַּלֵּק לֵיהּ » (עירובין ע״ח ע״ב). Rashi, cited by the Beis Yosef, understands it of a narrow ladder completed by a groove, and explains the difference: « התם כי איכא סולם מגיע לראש הכותל נוח לעלות בו ומיהו לא חשיב למיהוי פתח בציר מרוחב ד׳ הלכך כי משוי ליה רוחב ד׳ בגובה י׳ פתחא הוי אבל הכא אין נוח לעלות כ״כ אבל הרמב״ם פ״ג מה״ע פירשה לענין אחר » (בית יוסף או״ח שע״ב) — with a ladder reaching the top it is easy to climb, and ten high by four wide make an opening; without a ladder it is not as easy to climb; the Rambam explains it of the breach: « הָיְתָה הַפִּרְצָה פְּחוּתָה מֵעֶשֶׂר וּבָא לְהַשְׁלִימָהּ לְיֶתֶר מֵעֶשֶׂר חוֹקֵק בַּכֹּתֶל גֹּבַהּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וּמְעָרְבִין עֵרוּב אֶחָד » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ג הי״א); the Beis Yosef writes that the Maggid Mishneh already explained the sugya according to him.

The Rambam and the Rosh. The Rambam writes like Rabbah: « הוֹאִיל וְאִסּוּר שְׁבוּת הוּא שֶׁגָּרַם לוֹ שֶׁלֹּא יַעֲלֶה בָּאִילָן » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ג ה״ח). The Tur, son of the Rosh: « עשה מאילן מחובר סולם אינו מועיל מפני שאסור לעלות בו בשבת ואם הוא אשירה יבשה שאין בו משום איסור שבות מועיל אע״פ שיש בו איסור ע״ז » (טור או״ח שע״ב), then: « והרמב״ם ז״ל כ׳ שאילן מועיל ואשרה אינו מועיל וא״א הרא״ש ז״ל לא כתב כן » (טור או״ח שע״ב). The Beis Yosef: « ונחלקו הרמב״ם והרא״ש בפסק ההלכה » (בית יוסף או״ח שע״ב). Seif 15 of the Shulchan Aruch first writes the Rambam's view, then the Rosh's.

The reasons: the Magen Avraham, for the first view: « דמה שאסור לעלות באילן אינו אלא שבות ולא גזרו עליו ב״ה » (מגן אברהם שע״ב ס״ק כ״ד); the Mishnah Berurah, for the Rosh: « דכיון שאסור לעלות בו בשבת והאיסור בא מכח שבת ואיך יתיר דבר לשבת דהו״ל כשני סותרין » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קי״ד). On the dry asheirah, the Magen Avraham challenges: « צ״ע דברסי׳ של״ו פסק דאסור להשתמש אפילו ביבשה » (מגן אברהם שע״ב ס״ק כ״ו). The Mishnah Berurah, on the dry asheirah: « ומותר לעלות עליו בשבת מדינא אי לאו משום איסור אשרה ועיין לעיל סימן של״ו דיש ליזהר שלא לעלות אפילו באילן יבש התם רק משום סייג וגדר שלא יבואו להקל בשאר אילנות » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קט״ז) — by law one could climb it, were it not for the prohibition of the asheirah; in siman 336, if one must take care not to climb even a dry tree, that is only a protective fence, lest people come to be lenient with other trees. Then: « ועיין בא״ר שמצדד להלכה כסברא הראשונה שהיא דעת הרבה פוסקים » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קט״ז). Level 4 (point ב) notes that the Rav's text brings only the first view.

Earth and pebbles, even without nullifying? The Gemara challenges from the Mishnah of Ohalos: « בַּיִת שֶׁמִּילְּאָהוּ תֶּבֶן אוֹ צְרוֹרוֹת וּבִיטְּלוֹ — בָּטֵל » (עירובין ע״ח ע״ב) — nullified, yes; not nullified, no. After other answers, Rav Ashi: « בַּיִת אַחָרִיץ קָא רָמֵית?! בִּשְׁלָמָא חָרִיץ לְמִיטְיְימֵיהּ קָאֵי. אֶלָּא בַּיִת, לְמִיטְיְימֵיהּ קָאֵי? » (עירובין ע״ט ע״א) — a ditch stands to be filled in, a house does not: the Mishnah of Ohalos, which speaks of a house, therefore does not contradict the rule of the ditch. The Rambam: « שֶׁסְּתָם עָפָר וּצְרוֹרוֹת בְּחָרִיץ מְבֻטָּלִין הֵן. אֲבָל אִם מִלְּאָהוּ תֶּבֶן אוֹ קַשׁ אֵין מְמַעֲטִין עַד שֶׁיְּבַטֵּל » (רמב״ם הלכות עירובין פ״ג הי״ב). On as long as it has not been nullified, the Mishnah Berurah (ס״ק קכ״א): « בפירוש ואמר לא שקילנא מהכא וי״א שאפילו לא אמר בפיו רק שהסכים בלבו לזה ג״כ ממילא מתבטל » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קכ״א).

The plank (seif 17). Rava: « לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנָּתַן לְרׇחְבּוֹ, אֲבָל לְאׇרְכּוֹ — אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא נָמֵי, שֶׁהֲרֵי מִיעֲטוֹ מֵאַרְבָּעָה » (עירובין ע״ט ע״א). The Mishnah Berurah (ס״ק קכ״ח) sets its limit: « ודע דלא חשבינן אותו כפתח אלא מד״ט רוחב עד עשר אמות אבל ביותר מזה חשוב כפרצה » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קכ״ח); the Magen Avraham (ס״ק כ״ט), following the Bach and the Rambam, writes this of a plank laid lengthwise.

The Beis Yosef cites R. Yehonasan: « כתב ה״ר יהונתן אפילו לא נסתם מכל אותו חריץ אלא י׳ אמות לבד ונשאר חריץ מכאן ומכאן כפתח הוי ואם רצו מערבין אחד ואם רצו מערבין ב׳ » (בית יוסף או״ח שע״ב); and wonders: « ואיני יודע למה הצריך י׳ אמות גם למה כתב שלא הוזכר במשנה דכל כה״ג משמע דבד׳ טפחים סגי » (בית יוסף או״ח שע״ב). The Taz explains otherwise: R. Yehonasan's words refer to the plank of the Mishnah, and come to teach: « קמ״ל דאפי׳ נסתם החריץ עד י׳ אמה דנשארו חריצין מכאן ומכאן אפ״ה לא נחשב לפרצה רק לפתח ויוכל לערב ב׳ » (ט״ז שע״ב ס״ק ט).

Why not into the basket? Rashi, cited by the Beis Yosef: « שלא יתן בידים לתוך קופתו דילמא שקיל טובא וממעיט ליה מי׳ וקא מטלטל בחצר האסור » (בית יוסף או״ח שע״ב); and according to another version: « ל״א לא יתן לתוך קופתו משום דמוקצה מאתמול למחיצה זו » (בית יוסף או״ח שע״ב). « והרא״ש הקשה עליו ופירש דאלו מאכילין מכאן וכו׳ בחול קאמר » (בית יוסף או״ח שע״ב) — according to the Rosh, the Mishnah speaks of a weekday. The Magen Avraham, following the Rosh, rejects the reason of muktzeh: « ומשום מוקצה ליכא דדוקא בבית שנפל בשבת כיון שהיה אסור ב״ה משום סתיר׳ אוהל אסור גם בשבת אבל הכא לא הוה מוקצה » (מגן אברהם שע״ב ס״ק ל׳); and, following the Yerushalmi: « דאינו כסותר אהלים אלא כסומך אהלים » (מגן אברהם שע״ב ס״ק ל׳); then: « ורש״י ס״ל דהוי מוקצה מה שלמטה מי׳ » (מגן אברהם שע״ב ס״ק ל׳).

The Mishnah Berurah (ס״ק קל״ז): « דחיישינן דלמא שקיל טובא וממעט ליה מי״ט וקאתי לטלטל בחצר ואע״ג דבשבת זו מותר מדינא דהואיל והותרה הותרה חיישינן שמא יבוא לטלטל גם בשבת הבאה » (משנה ברורה שע״ב ס״ק קל״ז) — a concern for the following Shabbos, this Shabbos being permitted by law —; and also brings the reason of muktzeh, under the formula וי״א. On the view of the Rosh, he writes: « ודוקא בנוטל מעט מעט חיישינן לזה אבל לא במסלק כולו בבת אחת. והעיקר כסברא ראשונה » (משנה ברורה שע״ב ס״ק ק״מ). The Biur Halachah: « עיין בא״ר ותו״ש שכתבו שלשון זה מגומגם דלהרא״ש דוקא בחול אבל בשבת אין לנו לחוש שמא יתמעט דאפילו נתמעט שרי מטעם שהותר מעיקרא ובמאמ״ר כתב דלשון אפילו הוא רק לאפוקי מדעה ראשונה דס״ל דבחול שרי » (ביאור הלכה שע״ב) — the Eliyah Rabbah and the Tosefes Shabbos write that this wording is awkward, since according to the Rosh the prohibition applies only on a weekday; the Maamar Mordechai writes that the word even serves only to exclude the first view, which permits on a weekday.